אוקטובר 2015 - עמירם במשעולי ישראל

Archive for אוקטובר, 2015

נתניה, מקריית השרון למרכז העיר ולמצוק החוף

רכיבה על האופניים היא אמצעי מצוין לגיבוש משפחתי. כזו הייתה הרכיבה שלי היום עם ביתי רוני רווה בנתניה. זה היה טיול סולידי בשטח עירוני ללא מאמץ גדול שמטרתו הייתה להכניס את רוני לרכיבה ולסייע לה לחזור בהדרגה לכושר אחרי פגרה של חודשים רבים.

סיבוב לאחר הגשם בנתניה- 31-10-2015

התמזל מזלנו והיום היה שטוף שמש ומזג אוויר היה נעים כיאה לאחר שבוע סוער וחורפי.

יצאנו לדרך מקריית השרון (East Netanya) ממקום מגוריה של רוני. עלינו צפונה בדרכי האופניים והגענו לכביש "חוצה שרון" הלא הוא כביש נתניה – כפר יונה – טול כרם (הידוע בכינויו "כביש 57"). המשכנו בו מערבה, חצינו בגשר את כביש החוף לעבר מרכז נתניה דרך רחוב הרצל.

חלקו המזרחי של רחוב הרצל נמצא במעלה רכס הכורכר המזרחי של השרון בו נמצא בעבר הכפר הערבי אום חאלד. לפני כ-90 שנים אגודת בני בנימין קנתה כ-900 דונם מאדמות הכפר ועליו הוקמה המושבה נתניה ולימים הפכה לעיר. במהלך מלחמת העצמאות ב-20 במרס 1948 כפר נכבש על ידי לוחמי חטיבת אלכסנדרוני והתרוקן מתושביו‏‏. לאחר המלחמה בין הריסותיו שוכנו עולים ובהמשך נבנה במקום "שיכון סלע".

המשכנו בעיר ועברנו בין דוכני שוק העיר הסגור (שבת!) ומשם רכבנו ברחובות צפון מרכז העיר. קצת מאכזב לראות שהעיר יכלה להיות קצת יותר נקיה. ברחוב הרצוג רכבנו מערבה לכיוון טיילת העיר. בטיילת התקדמנו דרומה, שחלק מהמסלול הוא בתוואי שביל ישראל. הרכיבה לאורך מצוק החוף בטיילת הארוכה הייתה נעימה מאד.

עצרנו גם באחד מתצפיות הטיילת להפסקת תה וצילום (אי אפשר בלי).

צילום למזכרת

לפני שיצאנו לטיול החלטנו שרוני בהתאם ליכולותיה תקבע את אורך המסלול ומשך הרכיבה. לכן, שעברנו קצת יותר מחצי הטיילת החלטנו לרכב מזרחה ולחזור לקריית השרון. את כביש החוף חצינו מעל גשר האר"י.

במעלה גשר האר"י

אחרי שעתיים וחצי מתוכן קצת פחות משעתיים רכיבה, חזרנו הביתה. מסלול היה נחמד באורך 20 ק"מ שאורכו ומשכו התאים לנסיבות.

היה טיול נחמד מאוד שהיווה עוד הזדמנות להכיר את נתניה. יותר מכל שמחתי שניתנה לי עוד הזדמנות לזמן איכות עם רוני ברכיבה וזאת לאחר הפגרה הממושכת. אני מקווה שאט אט היא תחזור לכושרה ותצטרף אלי לטיולי השטח שאנחנו כל כך אוהבים.

ממבשרת ציון למעלה בית נקופה

יש לפעמים והטיול נקטע ומסתיים מיד לאחר התחלתו. היום זה קרה לנו. הבוקר, אחרי מספר ימי גשם (לא היסטרי כמו בשרון) התנאים לקיום הטיול היו אידאליים: האוויר היה נקי, השמש זרחה ולא היה חם ודרכי ההר היו ללא בוץ. מה עוד צריך! שמחתי לצאת לרכיבה אחרי שבועיים של פגרה בגלל שהות בחו"ל.

בשעת בוקר הגיעו אלי למבשרת ציון בנצי זיידמן (רחובות), ארז בלשי (תל מונד) חיים רובינצק (ביצרון) ומשה יפה (חולון). הכוונה הייתה לצאת ממבשרת ציון, לרדת לנחל כסלון עליון, לטפס ליער הסתדרות המורים ודרכו להגיע לפאתי הר אדר, להמשיך למחצית המדרון בין מעלה החמישה וקטנה, לעלות להר רפיד, לחזור למעלה החמישה, לרדת לאבו גוש, ולהמשיך לבית נקופה ולעלות חזרה דרך נחל כסלון למבשרת ציון.

יצאנו לדרך בתחילת המסלול עצרנו לשתי תצפיות במבשרת ציון. טיפסנו במעלה שכונת רכס חלילים. המשכנו הלאה וירדנו במורד הר אחירם (שיח עבד עזיז) לנחל כסלון עליון. בדרך פגשנו שלושה הולכי רגל שיצאו לטיול בוקר, רם בלניקוב ושני חבריו שאת שמותיהם איני זוכר.

רם בךניקוב וחבריו

יחד אתם עצרנו לסקירה קצרה על הנושאים הבאים:
* נחל כסלון אחד משלושת יובליו העיקריים של נחל שורק,
* קו שביתת הנשק ישראל – ירדן 1949 – 1967,
* בניית גדר ההפרדה ובג"ץ בית סוריק
* יער הסתדרות המורים
* קורות היישובים עין נקובה ובית נקופה.

המשכנו הלאה עד המעיין שפעם נקרא עין נקובה ואחר שמו שונה לעין נקופה. המקום שופץ לזכר אורי גרוסמן שנהרג במלחמת לבנון השניה וחברו קריל גולשטין שנהרג במבצע גשמי קיץ בעזה.

עין נקופה

המשכנו במורד הנחל מרחק קצר ואז התחלנו לטפס לעבר רכס מעלה החמישה. בקצה העליה הראשונה אחד מהחברים נפל מהאופניים ואיבד לשנייה את הכרתו. מיותר לומר שנבהלנו מאוד. הוא התאושש תוך דקה. החלטנו להפסיק את הטיול מייד. את הבחור שלחנו יחד עם שניים בדרך הקצרה למושב בית נקופה ואני ועוד אחד חזרנו לביתי במבשרת ציון. עם שני כלי רכב יצאנו לאסוף את השלושה.

לא נורא, היה לנו טיול קצר מאוד וזה מסלולו.

מבשרת ציון מעלה בית נקופה- 30-10-2015

הצטערנו אבל התגברנו. חזרנו וישבנו במרפסת ביתי ונהינו מקפה, פירות ודברי מאפה. בשיחה בינינו גם תכננו ותאמנו את הטיולים הבאים.

רבדים בין מישור פלשת לשפלת יהודה

מסלול טיול (15/10/2015) מגוון ומרתק המתאים לכל הרוכבים המעוניינים להכיר חבל ארץ יפה, עתיר מראות ורווי היסטוריה וארכאולוגיה. מדובר על טיול נעים בתפר שבין שפלת יהודה הנמוכה במזרח ובין מישור חוף פלשת במערב.

ראשיתו וסיומו של מסלול הטיול במתחם 'עידן אופן' בקיבוץ רבדים, רכיבה מזרחה ועליה לעבר יער תמנה (מצפון ליער חרובית) וגולת הכותרת היא סיבוב בתל מקנה.

מרבדים ליער תמנה ולתל מקנה 15-10-2015

נסיבות היציאה למסלול טיול זה הן מעניינות. זו לא הפעם הראשונה שטיילתי באזור זה. בשבוע קודם טיילתי כבר באזור במסלול שונה בארץ פלשת, בין רבדים, כפר מנחם ותימורים. תחושתי לקראת סוף טיול זה הייתה שראוי, כדאי ומסקרן להמשיך וללמוד על חבל ארץ זה. חשבתי שתהיה לי הזדמנות קרובה אחזור לאזור וזו הגיעה מהר מאוד. בשבוע שעבר, כבר בסוף הטיול לאחר שיחה עם עידן הלל (עידן אופן) הוא הזמין אותי לצאת אתו בשבוע זה לטיול במסלול אחר. נעניתי ברצון להזמנה.

כבר בתחילה כדאי להדגיש כי אחת ממטרות של הטיול הייתה להכיר מסלול מעניין שעידן הלל (שניתן להגדירו יזם תיירות מקומית) מתכוון להמשיך ולפתח כדי שיהיה על המפה. הוא אמר שפעילותו היא תרומה לקהילת הרוכבים. עידן בן האזור שמסתובב בו ומכיר כל שביל ודרך ובקיא בהיסטוריה ובגאוגרפיה המקומית מבקש לעודד מטיילים להגיע בהמוניהם לאזור זה שהוא במרכז הארץ אבל אינו מוכר לרבים. מדובר על אזור, שכפי שניתן לראות בבירור במפה למעלה, תחום בין כביש 6 במערב, גדרות מתקנים ביטחוניים במזרח וצפון מזרח, כביש 3 בצפון וכביש 383 מצומת עזיקה לצומת מסמיה בדרום. על יוזמתו ונמרצתו מגיע לו כבוד גדול וגם כפיים! כן ירבו כמוהו!

כמתוכנן בשעת בוקר מוקדמת חברי עופר צינדר (מודיעין) ואני התייצבנו היום (15/10/2015) במתחם "עידן אופן" בקיבוץ רבדים ושם פגשנו את עידן הלל וטוביה טל (רבדים) וחיים רובינציק (מושב ביצרון). לאחר היכרות קצרה והתארגנות, יצאנו לדרך.

היציאה מקיבוץ רבדים הייתה עם אור ראשון ועוד לפני סיום הזריחה. רכבנו לכיוון מזרח ועברנו על הגשר מעל כביש 6 ומולו נתגלה המראה של מדרגות הרי יהודה והשפלה.

מבט מכיוון רבדים מזרחה

התקדמנו מעל הגשר ובין השדות צפינו אל מספר עצי אקליפטוס במקום בו נמצאה בעבר חוות שנלר שהייתה האתר הראשון בו התמקמו ראשוני המתיישבים שנאלצו לעזוב את מקומם הראשון בגוש עציון.

מבט מכיוון רבדים מזרחה

קיבוץ רבדים שייך לתנועת הקיבוץ הארצי מייסוד השומר הצעיר ונמצא בתחום המועצה האזורית יואב. אוכלוסייתו מונה 620 נפש ומתוכם 320 חברים. קיבוץ רבדים הוקם לראשונה בפברואר 1947 בגוש עציון על קרקעות שנרכשו על ידי קק"ל מתושבי הכפר נחלין. המתיישבים הראשונים היו חברי גרעין "צבר" של השומר הצעיר. מאז תחילת מלחמת העצמאות ב-29 בנובמבר 1947 גוש עציון היה נתון במצור ע"י הלגיון הירדני ובעת זו תגברה את הקיבוץ קבוצת נערים שהגיעה מהכשרה בקיבוץ מענית (עולים מבולגריה וניצולי שואה מפליטי המחנות בפולין). ב-14 במאי 1948 נפל גוש עציון בידי הלגיון הירדני וחברי הקיבוץ הוחזקו בשבי בעבר הירדן המזרחי עד 24 בפברואר 1949. חברות הקיבוץ שחזרו ארצה מיד אחרי נפילת הגוש החלו מיד בהכנות להקמת הקיבוץ בשנית. אחרי שהות קצרה בכפר מנחם הצטרפה אליהן קבוצה של חניכי תנועת השומר הצעיר יוצאי חטיבת הראל – פלמ"ח וב-28 בנובמבר 1948 עלו חברי רבדים שלא היו בשבי על הקרקע והתמקמו באתר הנטוש של בית חוות שנלר הגרמנית. חווה זו הייתה פעילה ככל הנראה עד מלחמת העולם השנייה והיוותה חלק מבית היתומים הסוריים שהקים בידי יוהאן לודוויג שנלר בירושלים בשנת 1860. חווה זו נמצאת בסמוך לשרידיו של הכפר הערבי הנטוש אל-חימה כ-2.5 ק"מ מהאתר הנוכחי.
מספר חודשים מאוחר יותר הצטרפו אליהם חבריהם מהשבי. עם הקמת הקיבוץ מחדש ידע הקיבוץ ימים קשים ועזיבות רבות של חברים שמעמסת הלחימה השבי וההקמה מחדש הייתה קשה להם מידי. בשנת 1951 הגיע לקיבוץ גרעין עולים מפולין ניצולי שואה שלאחריה עברו הכשרה חלוצית לקראת עלייתם ארצה. גרעין זה תרם לייצוב וחיזוק הקיבוץ מחדש. בשנת 1953 הצטרף גרעין נוסף של בוגרי השומר הצעיר מארגנטינה "קיבוץ ד". המיזוג בין המייסדים ילידי הארץ לבין העולים החדשים היה טעון מתחים שהכבידו על קליטת העולים. למרות הקשיים התלכד גרעין פעיל של חברים שקידמו את הקיבוץ.
מאז שנות ה-60' הקיבוץ קלט גרעינים מהארץ ומחו"ל וכן משפחות ובודדים ובמקביל במשך הזמן רבים גם עזבוהו. בשנת 1994 עם השתלבות דור הבנים בניהול המשק נכנס הקיבוץ למהלך שינוי שבו החליט לעבור לדפוסי ניהול עסקיים. הקיבוץ הפריד את המשק מהקהילה והסדיר את היחסים ביניהם, העביר יותר אחריות ניהולית לענפים והעביר את אחריות הפרנסה מסידור עבודה לכל חבר וחבר.
בשנת 1996 החל הקיבוץ במהלך להגדרת אופיו על רקע השינויים ובסיומו הוכן המסמך "ערכי רבדים" המבטיח את ליבת ההסכמות בקהילה והקמת צוותים לקידום שינויים משמעותיים יותר באורחות חיי הקיבוץ. בשנת 2000 למרות השינויים הארגוניים, שקע הקיבוץ למשבר כלכלי קשה בשל מבנה עסקי שלא היה מותאם יותר למציאות הכלכלית בארץ ובקיבוץ. על רקע המשבר הפעיל הקיבוץ תכנית חירום בה גם החליט להאיץ את מהלכי השינוי בכל התחומים. הקיבוץ עבר למודל הקושר את ערך העבודה של החברים לתקציבם, הופרטו תקציבים רבים והקיבוץ החל לעבוד על אופיו העתידי. בשנת 2002 נחלץ הקיבוץ מן המשבר הכלכלי והוא נמצא בתנופת שינויים גם בתחום המשקי וגם בתחום החברתי ופיתוח חיי הקהילה. בעשור אחרון הקיבוץ קלט כ- 100 משפחות לקיבוץ המתחדש. רוב התושבים עובדים מחוץ לקיבוץ. יתר התושבים מתפרנסים מ: חקלאות [רפת, גידולי שדה, לולי הודים (בהשכרה)] תיירות, לינה כפרית, הרחוב הפלשתי המשוחזר , מפעל לתכשיטים "ספירים", שירותים ועסקים קטנים וגם מספר אומנים. מקור אתר הקיבוץ

התקדמנו דרומה במהירות כדי להשקיע קצת אנרגיה בדרך הצמודה לכביש 6 ופנינו שמאלה מזרחה בדרך המקבילה לכביש 383. בנקודה מסוימת פנינו צפונה ורכבנו בדרך המקבילה לאפיק נחל אביקוס ובהמשך חצינו אותו.

נחל אביקוס שמוצאו מהגבעות השפלה הסמוכות יובל של נחל ברקאי שהוא אחד מהיובלים של נחל האלה המצטרף באזור גשר עד הלום לנחל לכיש ונשפך לים מצפון לאשדוד.

במעלה הדרך לאורך נחל אביקוס

התקדמנו במעלה הדרך לאורך נחל אביקוס והתחלנו לטפס בדרך הצמודה למתקן ביטחוני אל הגבעה בה נמצא יער קק"ל שאין שם אבל מתאים שיקרא יער תמנה על שם אפיק הנחל מתחתיו.

במעלה הדרך ליער תמנה

נכנסנו בדרך לתוך יער תמנה שבעתיד יוכשר בו סינגל.

בכניסה לתוך יער תמנה

בתוך היער הפתעה נעימה: מרבד ירוק כיסה את הקרקע. זו הנביטה הראשונה לאחר היורה בשבוע שעבר. התגעגענו אליה. הגיע הזמן אחרי קיץ ארוך וחם שעדין לא הסתיים. חשבתי שכדאי וראוי לחזור למקום בזמן הפריחה בחורף. צפוי מראה מדהים עם צבעים רבים.

המרבד הירוק

התגלגלנו ביער וחצינו את נחל תמנה בכיוון צפון. התקדמנו בדרך בשולי המטעים הצמודה למתקן ביטחוני אחר שנמצא באזור. עברנו בעצם בתוך מטעי 'צבר–קמה'.

'צבר–קמה' – אגודת שיתופית הכוללת חמישה קיבוצים: רבדים, כפר מנחם (מועצה אזורית יואב), צובה, קרית ענבים, מעלה החמישה (מועצה אזורית מטה יהודה) אשר נוסדה בתחילת שנת 2000. יחסי בעלות הקיבוצים נקבעו על פי גודל משבצת הקרקע שהביא כל שותף כנדוניה. המטרה העיקרית לשמה נוסד שיתוף פעולה זה, הייתה ניצול היתרון לגודל על ידי הפעלת מערך אחד גדול והקצאת משאבים לבחינת כיווני התפתחות נוספים מעבר לבסיס המשותף של גידולי השדה. האגודה מעבדת שטחים בהיקף של כ- 24,000 דונם והבסיס הלוגיסטי ומשרדי האגודה נמצאים בקיבוץ רבדים. האגודה מעסיקה מספר עובדים קבועים אשר מרביתם הגדול חברי הקיבוצים החברים באגודה. כחלק מבחינת כיווני התפתחות ניטע ע"י האגודה כרם זיתים לשמן (למעלה מ-1,000 דונם) שהפך אותה לאחד מיצרני שמן הזית הגדולים בענף זה בארץ. כמו כן נטעה האגודה מטעי שקד ורימון בהיקף מאות דונם. האגודה שותפה בבית אריזה המשווק פירות מקולפים מצוננים ומוכנים לאכילה (גרגירי רימון, פומלה, סלטי פירות ועוד). בשדות האגודה כוללים גידולי שדה חד שנתיים וביניהם כותנה, חיטה לגרעינים, חיטה למספוא, תירס, חומוס חמניות אבטיחים ועוד.

התקדמנו בדרך בין המטעים ובין גדר המתקן הביטחוני.

בדרך הצמודה לגדר בשולי המטע

באחת השלוחות התחלנו לטפס בסינגל קצר שאורכו כ-1 ק"מ, אולי פחות. לסינגל זה עדין אין שם ורק לאחרונה הוכשר על ידי עידן כחלק מהמסלול אותו מבקש לפתח.

ראשית העליה לסינגל

מי שמכיר אותי יודע שבשבילי אין זה עניין של מה בכך. הסינגל מטפס בשדה בור על אחת השלוחות בין שיחי הבתה ים תיכונית. אודה על האמת היו קטעים קצרים שנאלצתי ללכת ברגל. בגלל מגבלות פיזיות לא מתאים לי לרכב על הסינגלים. יחד עם זאת לא הצטערתי כי המעבר בסינגל אפשר מבט ותצפית על האזור היפה בו טיילנו. את סופו של הסינגל סיימתי ברכיבה.

הירידה שלי בסינגל, צילום: עופר צינדר

המשכנו הלאה וטיפסנו במעלה הדרך בשולי מטע רימונים שהמשיכה להיות הצמודה לגדר המתקן הביטחוני.

בצד מטע הרימונים, אין מילים על הגודל

המשכנו הלאה ועצרנו להפסקה בשולחנות מתחת בסככה בתצפית מעל מאגר ענות הנקרא על שם אפיק מתחתיו המתנקז במורד הגבעות לנחל תמנה. התצפית נקראת לזכרו של משה בימן איש אגודת המים 'מי הרי יהודה'.

תצפית מאגר חנות

לאחר ההפסקה התגלגלנו במורד הדרך לעבר תל מקנה לצד שדה כותנה נרחב המחכה לשעתו להיקטף.

במורד הדרך לעבר תל מקנה

עברנו לצד גדר מתקן ביטחוני נוסף שנקרא מחנה נחל שורק. מחנה זה נבנה על ידי הבריטים בזמן מלחמת העולם השניה כחלק מהיערכות ופריסת הכוחות במערכה בצפון אפריקה. מיקום המחנה שנקבע על צומת הדרך עם מסילת הברזל.

הגענו לתל מקנה. לאחר חציית נחל מקנה בסמוך לעין מקנה מצפון לתל התחלנו לעלות אליו.

בדרך העולה לתל מקנה מצפון

תל מקנה נמצא בקצה המערבי של גבעות השפלה הנמוכה מעל מישור החוף. גודלו כ-200 דונם ומזוהה עם עקרון הקדומה. התל מורכב משני חלקים: עיר עליונה (40 דונם) ועיר תחתונה מוקפת סוללה (160 דונם). התל שלט על רשת הדרכים הקדומה מאשדוד במישור החוף לכיוון נחל שורק ובית שמש ולכיוון גזר.
ראשית ההתיישבות במקום הייתה בתקופת הברונזה התיכונה. ממצאי חפירות שנערכו במקום מלמדים על יישוב שהתקיים כאן כמעט ברציפות מאז האלף הרביעי לפנה"ס ועד המאה השישית לפנה"ס.
בתקופת הברזל נבנתה עקרון והייתה אחת מחמש ערי הפלשתים [אשדוד, עזה, אשקלון, גת (תל צאפי)] ונהרסה במאה העשירית לפנה"ס. במאה השביעית נבנתה העיר מחדש ותחומה נכלל בכל שטח התל ואף התפשט מעבר לגבולותיו. בספר יהושע נזכרת עקרון ברשימת ערי יהודה כחלק מ"הארץ הנשארת". היא נזכרת גם בספר שופטים, אך עם הסתייגות שממנה משתמע ששבט יהודה לא כבש את ערי פלשת. עקרון מילאה תפקיד מרכזי בתקופת השופטים. כאשר נפל ארון הברית לידי הפלישתים, הוא נלקח גם לעקרון ומשם הובל לבית שמש. לאחר ניצחון דוד על גוליית רדפו בני ישראל אחרי הפלישתים עד "שערי עקרון". במאה התשיעית לפנה"ס, בימי המלוכה, נפל המלך אחזיה, שמלך בישראל דרך סבכה בארמונו ונפצע. בעקבות התאונה, שלח המלך שליחים להיוועץ ב"בעל זבוב" אלוהי עקרון. הנביא עמוס במאה השמינית לפנה"ס ניבא נבואת חורבן על עקרון ועל ערי פלשתים אחרות בשל חטאיהן.
במאה השביעית לפנה"ס חזרה עקרון לשיא גודלה, תעשיית השמן היה ענף מרכזי בכלכלתה המשגשגת. בתל תגלו למעלה מ-110 בתי בד, כמויות גדולות של גלעיני זיתים ומאות קנקנים וכלים אחרים. בסוף המאה השביעית לפנה"ס נבוכדנאצר מלך בבל כבש והחריב את ערי השפלה וביניהן נכללה גם עקרון. הכיבוש הבבלי היה מהלומה שממנה התרבות הפלשתית לא התאוששה מעולם. לאחר שארץ פלשת ועריה חרבו, תושביה שנותרו בחיים נתפזרו או הוגלו. הפלשתים, כולל תושבי עקרון שנעדרו מורשת וחיוניות תרבותית עצמית, נטמעו בסביבתם.
בתקופה ההלניסטית, בשנת 147 לפנה"ס, נזכרת עקרון במלחמות החשמונאים, עקרון נמסרה על ידי אלכסנדר באלאס לידי יונתן החשמונאי כתמורה על נאמנותו. האזכור האחרון של עקרון הוא בתקופה הביזנטית באונומסטיקון של אויסביוס (המאה ה-4 לסה"נ). יישוב לא סדיר התקיים גם בתקופה המוסלמית.
מקור ועוד על העיר והממצאים הארכאולוגיים בתל וראו גם סקר צפית, ניתוח והערכה של משאבי טבע, נוף ומורשת האדם, דש"א דמותה של ארץ, פברואר 2011

על התל הראה לנו עידן את שרידי הממצאים הארכאולוגים שעל חשיפת חלק מהם מבין הקוצים ושיחי הפטל הוא עמל קשות.

שער מצודת העיר מעל החומה הצפונית של התל

באר בעיר שדיפונה הוא כנראה מהתקופה העותמאנית

שרידי בית הבד כרוצעת מגן בצמוד לחומה הדרומית

בראש התל הוכשרה תצפית שנקראת "תצפית תל עקרון". במקום נבנתה סככה ותחתיה הונחו שני שולחנות ובסמוך הוצב סלע ועליו לוח הקדשה למיכה איידלין חבר רבדים שנהרג בקיץ שעבר בתאונת דרכים מחרידה. התרגשתי והתעצבתי. מיכה היה חבר עמית לפני 40 שנה בעת שנינו שרתנו כמדריכי ידיעת הארץ בצה"ל. מאז לא נפגשנו. הצטערתי מאוד לשמוע שמיכה נהרג בתאונת דרכים. מיכה היה איש יקר. יהיה זכרו ברוך.

ללא מילים

סיימנו את הסיבוב המקיף בתל. התרשמנו מהעושר והייחודיות של הממצאים הארכאולוגים וחשיבותה של העיר הפלשתית. אין עוד מקום כזה בארץ. ראוי שהתל יוכשר ויותאם כך שרבים יוכלו להגיע אליו ובעיקר ברכיבה על אופניים ולא רק מעטים.

המשכנו במורד הדרך. חצינו את נחל תמנה במקום בו זורמים מים. המקום מועד להחלקה. לטובת הרוכבים עידן הציב במקום גשרון עץ. אבל, כבר ניכרים סימני הריסה של טרקטורון שעלה עליו. חבל!

מעבר נחל תמנה

המשכנו הלאה חצינו מתחת לכביש 6 ומסילת הברזל והתקדמנו לעבר קיבוץ רבדים. בדרך חלפנו ליד בריכה מלאכותית שנחפרה לאגירת מים ולהשקייה עוד בטרם הוקמו מאגרי המים הגדולים באזור. היום ברכה זו משמשת בעיקר את עופות המים ומתרחצים מזדמנים.

הבריכה הצמודה לקיבוץ

סיימנו טיול זה אחרי קצת יותר מארבע שעות מתוכן יותר משעה וחצי הייתה עצירות למטרות שונות. אורך המסלול כ-25 ק"מ. הנקודה הגבוהה הייתה 170 מ' מעל פני הים והנמוכה 90 מ' מעל פני הים, גובה המצטבר (לא הרבה) כ-200 מ'.

מרבדים ליער תמנה ולתל מקנה 15-10-2015

לאחר הטיול, עידן לא ויתר וביקש שהכנסת האורחים תהייה מושלמת. הוא פינק אותנו בארוחת בוקר.

זהו היה לנו טיול נפלא במזג אוויר ראוי במסלול מרתק. למדנו היום עוד פרק בהיסטוריה והגאוגרפיה של חבל ארץ זה. אין ספק שגולת הכותרת של הטיול הייתה הסיבוב המקיף על תל מקנה. אודה על האמת מספר פעמים עברתי בתוכו ולא ידעתי עד כמה הוא עשיר בשרידים. העלייה אליו מכיוון צפון מרשימה מאוד וזה הכיוון המומלץ לעלות על התל. בתמונות המצורפות בגלריה ניתן להתרשם עוד מהמראות והשרידים הרבים בתל.

בארץ פלשת, בין רבדים, כפר מנחם ותימורים

בטיול זה (9/10/2015) החלטנו להתמקד בארץ פלשת, אזור הנמצא בתפר בין גבעות השפלה הנמוכה במזרח (140 מ' מפני הים) ובין מישור החוף במערב (70 מ' מעל פני הים).

ארץ פלשת, בין רבדים, כפר מנחם ותימורים, 09-10-2015

מסלול הטיול היה במרחב שבין רבדים בצפון, כפר מנחם במרכז, ומאגר תימורים בדרום. חלק מהאזור בו טיילנו, כמוצג במפה, נמצא באגן הניקוז של נחל תמנה שהוא אחד מיובליו של נחל שורק הנשפך לים באזור פלמחים והחלק האחר נמצא באגן הניקוז של נחל האלה שהוא אחד מיובליו המרכזיים של נחל לכיש הנשפך לים מצפון לאשדוד.

אגני הניקוז באזור הטיול מקור: ד"ר אדיב גל, בשמת סגל, מימי רון ואורי רמון צפית סקר, ניתוח והערכה של משאבי טבע, נוף ומורשת האדם, דש"א דמותה של ארץ, פברואר 2011

המציאות בעת הנוכחית בה נתונה המדינה בתחומים רבים היא עגומה. בימים האחרונים חדשות רעות רודפות אותנו שעה שעה. אם ניתן להתנתק מכל אלה ולקחת פסק זמן (וכדאי בהחלט), ניתן לראות את הטוב. חזרנו לשגרה אחרי חגי תשרי. החורף הגיע לביקור קצר השבוע. החום בוטל לזמן מה (מבטיחים שיחזור בשבוע הבא). נעשה קריר. היורה ירד! הגשם הרב ניקה את האוויר והסיר את אבק הקיץ הרב מהעצים והצמחים שהצטבר ביתר שאת בגל העכור לפני חודש. אפילו בשמים נראים ענני החורף. בקיצור, היה לנו היום מזג אוויר אידיאלי לטיול.

קבענו את נקודת המפגש בכניסה לקיבוץ רבדים שהוא מקום נגיש ויש לו היסטוריה מעניינת מאוד ועל כך יורחב בסיום הדף. בשעת בוקר מוקדמת הגענו למקום: בן ציון זיידמן (רחובות), מיכאל סופר (תל אביב), עמית פינקלשטיין וחברו אור (באר יעקב) ואני (ממבשרת ציון). כשהגענו שער המשק היה סגור. עדיין היה חושך. שהשער נפתח באקראי התכנסנו וחשבנו מה יהיה המקום הראוי בו נחנה את מכוניתנו, נתארגן וממנו נצא לדרך. באופן טבעי נסענו לרחבת "עידן אופן", חנות ומרכז טיולים של עידן הילל. שם הצטרף אלינו משה יפה (חולון) שנגדיר אותו פליט של קבוצה אחרת שהתכוונה לצאת לטיול ממקום זה אך, ברגע האחרון בוטל, והוא ידע על כך בדיעבד.

לפני שיצאנו לדרך, עידן הילל עדכן אותנו על כמות הגשם הרבה שירדה בימים האחרונים, 40 מ"מ! וגם על היתכנות של בוץ כבד בחלק מהמסלול שימנע רכיבה. חששנו מעט מאזהרותיו ויצאנו לדרך בשעה 06:50.

מבחינת תוואי השטח מסלול הטיול התחלק (במקרה כמו כל דבר בצה"ל) לשלושה קטעים ובכל קטע שני חלקים. מהלך הקטע הראשון מקיבוץ רבדים ועד כביש 383 המחבר בין צומת עזקה וצומת מסמיה כמוצג במפה זו.

קטע 1 של מסלול הטיול

בחלק א' של הקטע הראשון יצאנו מהשער הצפון מזרחי של רבדים ורכבנו על הדרך (סימון שבילים ירוק). התקדמנו והיה לא מעט בוץ שהכביד על הרכיבה. נאלצנו לסטות מהציר החוצה את השדה ורכבנו בדרך הצמודה למאגר מים שנמצאת במפלס גבוה יותר והייתה פחות בוצית. הרכיבה בקטע הדרך המקבילה לכביש 6 הייתה סבירה היות וחלקה כבוש.

מסלול קטע ראשון א'

הגענו לנחל תמנה שמצפון ליישוב יד בנימין מצטרף לנחל מקנה ושניהם יחד מתלכדים עם נחל שורק. חצינו את נחל תמנה לגדה הצפונית.

מצפון לנחל תמנה

והמשכנו מזרחה בדרך מתחת לכביש 6 ולמסילת הברזל לכיוון דרום חצינו שוב את נחל תמנה במקום שיש בו זרימת מים מהמעיין הנובע בסמוך. חלקנו רכב על גשר העץ שהתקין במקום עידן הילל לפני כחודש כדי למנוע החלקות.

מעבר נחל מקנה ובצד גשרון העץ

התקדמנו בדרך לאורך נחל תמנה ואט אט טיפסנו לתל מקנה בדרך מסומנת (אדום במפת סימון שבילים).

לאורך נחל תמנה בעליה לתל מקנה

לאחר עלייה לתל, תצפית ממנו והתרשמות מגודלנו ירדנו דרומה לדרך המסומנת החוצה את שדה גידולי שדה. לאחר המעבר מתחת לקו מתח ירדנו מהדרך שהייתה בוצית והתקדמנו בדרך מקבילה בשולי הפרדס ודרכה טיפסנו לעבר מאגר המים.

חלק ב' של הקטע הראשון

הדרך בשולי הפרדס

בקצה הדרך בשולי מאגר המים

לאחר עליה לתצפית קצרה על סוללה המאגר ירדנו והמשכנו דרומה בדרך הגישה אל אתר מחזור דלילה.

אתר מחזור קומפוסט דלילה, החל לפעול בדצמבר 2002 בשותפות של קיבוץ נחשון וחברת שחם גבעת עדה. הוא הוקם בשדות נחשון בתחום המועצה האזורית מטה יהודה, הגובלים עם שטחי המועצה האזורית יואב והקיבוצים כפר מנחם ורבדים. האתר קלט בוצה (חומר מוצק ממאגרי ביוב), זבל אורגני מרפתות ופסולת אורגנית ביתית, וייצר מהם קומפוסט לשימושים חקלאיים. לדברי מנהלי האתר, הוא הוקם על פי הסטנדרטים הגבוהים ביותר למניעת מפגעים סביבתיים. לצורך הקמתו בעלי האתר קיבלו מהמועצה האזורית מטה יהודה היתר לעשר שנים לשימוש חורג בקרקע החקלאית.
בעקבות טענות של תושבי רבדים וכפר מנחם על מפגעי ריח קשים העולים מהאתר, ומגיעים אליהם עם הרוחות המנשבות באזור, הם הקימו בתחילת שנת 2012 מטה מאבק. המאבק זכה לתמיכת המועצה האזורית יואב, והחל להתמקד בטענות כי לאתר אין את רישיונות התכנון והבנייה הדרושים מבחינה חוקית, וכי הוא פוגע באיכות החיים של התושבים, ומהווה מפגע בטיחותי ותחבורתי בשל המשאיות הכבדות המובילות את החומרים ממנו ואליו. בעלי אתר דלילה טענו כי ניתוח משטר הרוחות באזור העיד על כך, שמפגעי הריח לא הגיעו ממנו אלא מגורמים אחרים. ביולי 2012 פנה מטה המאבק לגורמים שונים ולבסוף נקבע שהאתר יחדל לפעול בשנת 2013.
מקור והרחבה

המשכנו דרומה וחצינו כרם זיתים גדול ואותו חוצה נחל אביקוס המתנקז לנחל חרובית וביחד מהווים יובל של נחל ברקאי ועליו יפורט בהמשך.

כרם הזייתים אותו חצינו

הגענו בהמשך הדרך לגבעה מיוערת בדלילות בו נמצאה בעשור הראשון של המדינה מעברת חרובית שמעט משרידיה נותרו בשטח וממזרח לה במרחק כ-1 בתוך יער חרובית נמצאים שרידי הכפר אִדְנִבָּה.

מעברת חרובית הוקמה בשנת 1955 ופורקה בשנת 1959 וסופית בשנת 1964. המקום היה דגם כלאיים בין מעברה ליישוב ותושביו עבדו בעיקר בנטיעת יער קק"ל במקום בנוסף לייעור המנדטורי שכבר היה קיים כאן. במקום היו 150 בתים גדולים עם חצרות. עם פירוק המעברה העולים הועברו והקימו את מושב עוצם בחבל לכיש וחלקם עבר לקריית גת. מקור, הרחבות והפניות

אדנבה כפר ערבי שנבנה על אתר של ישוב רומי בשם דאנובה. בשלהי המאה ה-19 תואר אִדְנִבָּה ככפר שבתיו בנויים מאבן ובוץ, מוקף בגדרות צבר, עם מטע תאנים בדרומו. ב-1931 חיו בו 345 תושבים ב-87 בתים שנבנו בצפיפות. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-490, מוסלמים כולם. באותה עת השתרעו אדמות הכפר על 8,103 דונם, מתוכם 1,082 שנרכשו בידי יהודים. רוב התושבים התפרנסו מחקלאות (בעיקר גידול דגנים, אך גם זיתים) ומגידול בעלי חיים שנהנו, בעיקר באביב, מכרי המרעה המצוינים של הכפר. כוחות מחטיבת גבעתי כבשו את אִדְנִבָּה במהלך קרבות עשרת הימים ביולי 1948. מקור: אתר זוכרות

בקטע זה של הרכיבה נאלצנו לתת מענה לתקלה הראשונה בטיול. אור שהגיע עם אופני downhill לא יכול היה להמשיך לרכב בגלל כמויות הבוץ האדירות שהצטברו על אופניו. הצענו לו שיחזור לרבדים. נפרדנו ממנו בצער.

לאחר השלמת המעבר בחורשה הגענו לכביש 383 וחצינו אותו בצומת הדרך המובילה ליער חרובית ותחנת הכוח של חברת חשמל. בנקודה זו החל הקטע השני של מסלול הטיול שהתחיל על הכביש והמשכו על הדרך ממערב לו כמוצג במפה.

קטע שני של מסלול הטיול

חלק א' של הקטע השני היה בחלקו המערבי של יער חרובית שהוא ממערב לכביש ולאזור שיש בו מסלולי רכיבה רבים.

יער חרובית

הדרך בחלק א' של הקטע השני בה רכבנו הייתה עם מעט עליות ולמעשה מהווה את קו תפר בין מטעי השקד ממערב ובין החורש הטבעי והנטוע במזרח. עברנו ממזרח למחצבה הנטושה מול כפר מנחם והמשכנו עד לצומת הדרכים בין מאגר כפר מנחם ובין מתחם מתקן צפית של חברת חשמל.

חלק א' של קטע 2 של המסלול

אל כפר מנחם לא נכנסנו אבל כדאי להתייחס אליו לאור חשיבותו בהיסטוריה היישובית של האזור.

כפר מנחם קיבוץ שייך לתנועת הקיבוץ הארצי מייסוד השומר הצעיר ונמצא בתחום המועצה האזורית יואב, ואוכלוסייתו מונה היום קרוב ל-1,000 נפש (כולל שטח ההרחבה). הקיבוץ הוקם על אדמות שנקנו מתושבי הכפר הערבי איד'ניבה והיו ממוקמות במובלעת בתוך שטחו. לראשונה המקום הוקם בשנת 1935 כמושב "ארגון מנחם" על ידי קבוצת פועלים שהתארגנה ברחובות ונקראה "ארגון מנחם" על שם מנחם אוסישקין. עם פרוץ מאורעות 1936 המקום נעזב ונהרס בידי הערבים. ביום 28 ביולי 1937 הוקם מחדש המושב במסגרת יישובי חומה ומגדל" אך לא החזיק מעמד. בשנת 1939 המוסדות המיישבים הוציאו את חברי "ארגון מנחם" ביום 31 באוקטובר ש.ז. הקימו את מושב כפר ורבורג. למקום ששמו שונה לכפר מנחם, עלו לקרקע ב-6 בדצמבר ש.ז. חברי גרעין "קיבוץ כרית" (חלוצים חברי ארגון השומר הצעיר מארצות הברית ונמצאו בהכשרה במושבה כפר הדר, ליד רמתיים) והקימו יחד עם בני הארץ את הקיבוץ. בסוף שנת 1940 הם עברו מהאתר "חומה ומגדל" והקימו מדרום לו על גבעה סמוכה את ישוב הקבע.
לאחר מלחמת העצמאות התרחב הקיבוץ על כ- 9,000 דונם מאדמות הכפר הערבי אדניבה שתושביו נמלטו ממנו במהלך המלחמה.
היום בצמוד לכפר מנחם נמצא בית הספר העל יסודי האזורי של המועצה האזורית יואב "צפית". בכפר נמצא גם "מוזיאון השפלה" ובו אוסף ארכיאולוגי מהממצאים באזור, תערוכות מתחלפות ומרכז חינוכי ולידו שחזור חומה ומגדל במקום שבו נוסד הקיבוץ.
המקור כל מקום ואתר בארץ ישראל בהוצאת משרד הביטחון, ההוצאה לאור, מהדורת 2001
להרחבה ראו אתר הקיבוץ וגם באתר המועצה האזורית יואב

בצומת הדרכים בין מאגר כפר מנחם ובין מתחם מתקן צפית של חברת חשמל עצרנו והתלבטנו אם נעלה לתל צפית. הערכת הזמן הייתה שאם נעלה נחרוג מזמנינו. החלטנו לוותר וקבענו שנגיע בהזדמנות קרובה בטיול שנצא אליו מכיוון לוזית. הסתפקנו רק במבט מרחוק על התל המרשים הזה.

מבט על תל צפית מכיוון מערב

מכאן ירדנו דרומה לעבר נחל האלה חצינו אותו ועלינו על הדרך המקבילה לו המסומנת שחור ורכבנו מערבה לעבר האיקליפטוס הגדול הסמוך לבאר לופית.

חלק ב' של קטע שניים של המסלול

נחל האלה מנקז את מורדות הר חברון, הדום ההר חברון, גבעות השפלה ומישור חוף פלשת עד הים. הוא קרוי על שם עמק האלה בתחומו הוא עובר. אורכו של הנחל הוא כ-50 ק"מ והוא יחד עם נחל גוברין ונחל ברקאי מהווים את שולשה היובלים העיקריים של נחל לכיש. תחילתו ממערב לקו פרשת המים במספר יובלים המנקזים את אזור בית אומר וחלחול בין גוש עציון וחברון המתחברים מצפון מערב לעיירות נובא וחרס. מנקודת המעבר בין ההר לשפלה זורם הנחל בכיוון כללי צפון-מערב, דרך עמק האלה מעט ממערב לקיבוץ נתיב הל"ה מתחברים אליו נחל עציונה ונחל סנסן המנקזים את המורדות הצפון מערביים של הרי חברון מגוש עציון, ביתר עילית, חוסן וצור הדסה. בסמוך לתל עזקה מתחבר אליו נחל חכליל המנקז את אזור גבעות נחושה תל עזקה ובאזור שדות מיכה מתחבר אליו נחל מיכה; ממזרח לתל צפית מתחבר אליו נחל לוזית המנקז את רמת אבישור וגבעות לוזית שאליו הצטרף נחל בלען היורד מכיוון בית ניר; וממערב לתל צפית מתנקז אליו נחל צפיתה; במישור החוף ממערב לכביש 6 ומסילת הברזל מתנקז אליו נחל ברקוס. בהמשך דרכו עובר הנחל מעט מצפון לקריית מלאכי ומדרום לבסיס חצור ובסמוך למאגר חצור מתחבר אליו נחל ברקאי המנקז את אזור גבעות חרובית וכפר מנחם והמישור בין חפץ חיים וצומת ראם. נחל האלה מתחבר לנחל לכיש בסמוך לגשר עד הלום ונשפך לים מצפון לאשדוד.

האקליפטוס הגדול כנראה נטע בשנות ה-30 במאה העשרים על ידי הבריטים

המשכנו לרכב בדרך הצמודה לנחל האלה ועברנו תחת לכביש 6.

בדרך לאורך נחל האלה מערבה

במעבר מתחת לכביש 6

לאחר המעבר תחת כביש 6 התחיל הקטע השלישי של מסלול הטיול שעבר כולו במישור החוף בין כביש 6 במזרח וכביש 40 וכביש 3 במערב ובצפון. אפשר לומר בהכללה שכביש 6 באזור הוא הקו המסמן את תחום מורדות השפלה והחיבור למישור החוף.

קטע שלישי של מסלול הטיול

הרכיבה בחלק א' של של הקטע השלישי בתחילה הייתה בכיוון דרום לאורך כביש 6. עצרנו להפסקה מתחת לעץ השיזף המצוי (עץ הדומים) הגדול בצד השדה. לאחר הפסקה רכבנו לרוחב השדה. לא היה הרבה בוץ. כנראה שירד במקום פחות גשם. במעבר מים חצינו את מסילת הברזל. התקדמנו מערבה בתוך מטעים שקדים נרחב והמשכנו עד למרגלות מאגר תימורים. כפי שניתן לראות במפה משום מה בקטע זה חסר מידע. אשמח לקבל הסבר לכך?

חלק א' של הקטע השלישי של המסלול

ברכיבה דרומה מקביל לכביש 6

השיזף בצילו חנינו

שהגענו למאגרי תימורים נכונה לנו אכזבה גדולה. לא יכולנו לעלות לסוללה המקיפה אותו. השער היה נעול. בלית ברירה ולאור העובדה שהזמן דחק התחלנו ברכיבה בחלק השני של הקטע השלישי והאחרון. עברנו בין השדות, הכרמים והמטעים ממזרח לקו היישובים תימורים – ערוגות – ינון – כפר הרי"ף – רבדים כמוצג במפה.

חלק ב' של קטע 3 במסלול הטיול

כרמים לצד הדרך בחלק ב' בקטע השלישי של המסלול

במהלך הרכיבה בקטע זה התקרבנו לכפר על עזי שהוא מעניין ביותר.

הכפר אל עזי הוא תופעה גאוגרפית יישובית ופוליטית יוצאת דופן. זה הכפר הערבי היחיד שנותר במישור החוף הדרומי לאחר מלחמת העצמאות. השאלה היא מדוע? יש כנראה סיבה מוצקה לכך והנושא מחייב בירור מעמיק. באתר המועצה האזורית יואב מצוין שהכפר אל עזי משתייך אליה מצוין נכתב שזהו כפר מוסלמי השוכן מדרום לכפר מנחם. כל תושבי הכפר, כ-140 נפש, הם בני משפחה מורחבת אחת – משפחת אל עזי. מתפרנסים בעיקר מחקלאות וגידול צאן ובקר ומעסק : חלפי אל עזי, חלקי חילוף לרכב . משפחת אל עזי ירדה מהר חברון לפני כ-300 שנה, המשפחה צברה רכוש, בעיקר אדמות . את האדמות קבלה המשפחה מהסולטאן התורכי. בני המשפחה ישבו בעיקר בבית ג'וברין ובמסמייה. לאחר עשרות שנות מגורים באזור, ואחרי מאבק קשה של המועצה האזורית יואב, הוכר אל עזי כיישוב ישראלי בשנת 2001.

ברכיבה בקטע זה נאלצנו להתמודד עם תקלה נוספת. הגלגל הקדמי באופניו של עמית נתקע ולא הסתובב (השד יודע למה) והיה צורך לפתור לו את הבעיה. החברים בתושייתם הטכנית וכלים מתאימים סדרו את העניין.

לאחר פתרון התקלה התקדמנו צפונה. חצינו את השדות מול כפר הרי"ף.

כפר הרי"ף מושב עובדים המשתייך לתנועת האיחוד החקלאי ונמצא בתחום המועצה האזורית יואב. היישוב שהוקם בשנת 1956 נקרא לזכר הרב רבי יצחק פאסי (אלפאסי) מהעיר פאס שבמרוקו שהיה מגדולי חכמי ישראל והפוסקים בימי הביניים. כפר הרי"ף נבנה במקור עבור יוצאי צפון אפריקה וכלל תחילה 65 משקים עם בתים צמודים. העולים שהגיעו למקום היו אמידים והם שילמו עבור המשק שהקימו. רובם הגיעו למקום מפני שהוצע להם בית מסודר בגודל של 48 מ"ר (שנחשב לגדול בתקופה ההיא) וחלקם רצו לחיות בבית פרטי. כאשר הפסיקה העלייה מצפון אפריקה, החלה עלייה ממזרח אירופה, וחלק מהמשקים נמכר לעולים החדשים שזה מקרוב באו. המושב החל להתפתח והעולים הפכו לחקלאים והתפרנסו מחקלאות. רוב העולים מצפון אפריקה, שהרגישו שעבודת החקלאות אינה מתאימה להם, מכרו את המשקים ועזבו את המושב לטובת העיר. היום המושב נמצא בעיצומו של תהליך הרחבה. בשכונה שנבנתה ממזרח לישוב הוותיק, כבר אוכלסו כמעט כל המגרשים מתוך 100, רובם ע"י בנים . אוכלוסיית המושב מונה היום מעל 760 נפש. רוב התושבים עובדים מחוץ למושב. 61 חברים בני המושב התאגדו יחד ל"אגודת רם" המעבדת את האדמות בשותפות – 100% עיבוד. עוסקים בעיקר בגידולי שדה: חמניות, חימצה, חיטה ואבטיח. מקור

חצינו את דרך הסולינג המחברת בין כפר הרי"ף וכפר ועברנו בתוך מטע רימונים ושיצאנו ממנו עצרנו לזלילת רימונים כאלה שאין בסופר מאחר והם מיועדים ליצוא. בנצי אמר: שאי אפשר לסיים טיול כזה בלי לטעום אותם.

מטע הרימונים ליד כפר הרי"ף

המשכנו מערבה בדרך המקבילה לנחל ברקאי עד כביש הכניסה לכפר הרי"ף.

נחל ברקאי הוא אחד מיובלי נחל האלה ואגן הניקוז שלו נמצא בגבעות חרובית וכפר מנחם ואליו מתנקזים מצפון נחל חרובית אליו התנקז נחל אביקסוס ומדרום נחל הרי"ף.

חצינו שוב את כביש 383 ובין השדות והלולים דהרנו חזרה לקיבוץ רבדים ושם סיימנו את הטיול. אבל אי אפשר לסיים בלי להתייחס לקיבוץ רבדים שיש לו היסטוריה מפוארת.

רבדים שייך לתנועת הקיבוץ הארצי מייסוד השומר הצעיר ונמצא בתחום המועצה האזורית יואב. אוכלוסייתו מונה 410 נפש ומתוכם 250 חברים. קיבוץ רבדים הוקם לראשונה בפברואר 1947 בגוש עציון על קרקעות שנרכשו על ידי קק"ל מתושבי הכפר נחלין. המתיישבים הראשונים היו חברי גרעין "צבר" של השומר הצעיר. מאז תחילת מלחמת העצמאות ב-29 בנובמבר 1947 גוש עציון היה נתון במצור ע"י הלגיון הירדני ובעת זו תגברה את הקיבוץ קבוצת נערים שהגיעה מהכשרה בקיבוץ מענית (עולים מבולגריה וניצולי שואה מפליטי המחנות בפולין). ב-14 במאי 1948 נפל גוש עציון בידי הלגיון הירדני וחברי הקיבוץ הוחזקו בשבי בעבר הירדן המזרחי עד 24 בפברואר 1949. חברות הקיבוץ שחזרו ארצה מיד אחרי נפילת הגוש החלו מיד בהכנות להקמת הקיבוץ בשנית. אחרי שהות קצרה בכפר מנחם הצטרפה אליהן קבוצה של חניכי תנועת השומר הצעיר יוצאי חטיבת הראל – פלמ"ח וב-28 בנובמבר 1948 עלו חברי רבדים שלא היו בשבי על הקרקע והתמקמו באתר הנטוש של בית חוות שנלר הגרמנית. חווה זו הייתה פעילה ככל הנראה עד מלחמת העולם השנייה והיוותה חלק מבית היתומים הסוריים שהקים בידי יוהאן לודוויג שנלר בירושלים בשנת 1860. חווה זו נמצאת בסמוך לשרידיו של הכפר הערבי הנטוש אל-חימה כ-2.5 ק"מ מהאתר הנוכחי.
מספר חודשים מאוחר יותר הצטרפו אליהם חבריהם מהשבי. עם הקמת הקיבוץ מחדש ידע הקיבוץ ימים קשים ועזיבות רבות של חברים שמעמסת הלחימה השבי וההקמה מחדש הייתה קשה להם מידי. בשנת 1951 הגיע לקיבוץ גרעין עולים מפולין ניצולי שואה שלאחריה עברו הכשרה חלוצית לקראת עלייתם ארצה. גרעין זה תרם לייצוב וחיזוק הקיבוץ מחדש. בשנת 1953 הצטרף גרעין נוסף של בוגרי השומר הצעיר מארגנטינה "קיבוץ ד". המיזוג בין המייסדים ילידי הארץ לבין העולים החדשים היה טעון מתחים שהכבידו על קליטת העולים. למרות הקשיים התלכד גרעין פעיל של חברים שקידמו את הקיבוץ.
מאז שנות ה-60' הקיבוץ קלט גרעינים מהארץ ומחו"ל וכן משפחות ובודדים ובמקביל במשך הזמן רבים גם עזבוהו. בשנת 1994 עם השתלבות דור הבנים בניהול המשק נכנס הקיבוץ למהלך שינוי שבו החליט לעבור לדפוסי ניהול עסקיים. הקיבוץ הפריד את המשק מהקהילה והסדיר את היחסים ביניהם, העביר יותר אחריות ניהולית לענפים והעביר את אחריות הפרנסה מסידור עבודה לכל חבר וחבר.
בשנת 1996 החל הקיבוץ במהלך להגדרת אופיו על רקע השינויים ובסיומו הוכן המסמך "ערכי רבדים" המבטיח את ליבת ההסכמות בקהילה והקמת צוותים לקידום שינויים משמעותיים יותר באורחות חיי הקיבוץ. בשנת 2000 למרות השינויים הארגוניים, שקע הקיבוץ למשבר כלכלי קשה בשל מבנה עסקי שלא היה מותאם יותר למציאות הכלכלית בארץ ובקיבוץ. על רקע המשבר הפעיל הקיבוץ תכנית חירום בה גם החליט להאיץ את מהלכי השינוי בכל התחומים. הקיבוץ עבר למודל הקושר את ערך העבודה של החברים לתקציבם, הופרטו תקציבים רבים והקיבוץ החל לעבוד על אופיו העתידי. בשנת 2002 נחלץ הקיבוץ מן המשבר הכלכלי והוא נמצא בתנופת שינויים גם בתחום המשקי וגם בתחום החברתי ופיתוח חיי הקהילה. בעשור אחרון הקיבוץ קלט כ- 100 משפחות לקיבוץ המתחדש. רוב התושבים עובדים מחוץ לקיבוץ. יתר התושבים מתפרנסים מ: חקלאות [רפת, גידולי שדה, לולי הודים (בהשכרה)] תיירות, לינה כפרית, הרחוב הפלשתי המשוחזר , מפעל לתכשיטים "ספירים", שירותים ועסקים קטנים וגם מספר אומנים. מקור אתר הקיבוץ

שסיימנו וחזרנו לרבדים עידן הילל קיבל אותנו בסבר פנים יפות. הוא הציע שנשטוף את האופניים מהבוץ שהצטבר עליהם. בחפץ לב מימשנו את הצעתו (רצינו לחזור לבית עם אופניים מצוחצחים. למיכאל סופר הוא תיקן ליקוי קטן באופניים. לי, שלא מיהרתי לעזוב, הגיש קפה. בהחלט קבלת אורחים ראויה. יותר מזה, הוא גם הזמין אותנו לקבוע את מקומו כנקודת ריכוז לטיולים נוספים באזור. הוא אמר שבמידה ולא יהיה נוכח במקום, אם יהיה צורך נוכל להרוות צימאון, לשטוף את האופניים ולמלא אוויר חסר בגלגלים.

מתחם עידן אופן

האופנים הנקיות מוכנות למסדר המפקד ומתייבשות לקראת שימון השרשת.

, אפשר לומר בהנאה היה לנו טיול של תחילת חורף באזור יפה מאוד שכדאי לתת עוד מבט עליו.

ארץ פלשת, בין רבדים לתימורים

הטיול נמשך חמש ורבע שעות מתוכן, שעה וחצי עצירות להסבר, להתמצאות, להפסקה, להמתנה לאחרונים (לא אני הפעם), לתיקון תקלות ולסיום לזלילת רימונים.

המסלול מומלץ מאוד!

לאורך דרך נוף כרמל ובתוך עוספיה

ישנם טיולים שאינם מתוכננים ונולדים מיוזמה ספונטנית. אתמול (6/10/2015) הגעתי לחיפה למטרת השתלמות על המצלמה החדשה. בשיחה ערב קודם, אדוארדו אוקסמן הציע שננצל את ההזדמנות ונצא בשעות האור האחרונות לטיול קצר ומעניין בכרמל אותו הוא הגדיר "חפוז". מיד ובלי היסוס הסכמתי.

לאחר התארגנות מהירה בביתו של אדוארדו אוקסמן בחיפה נסענו לחניון יער היערנים בצפון דרך נוף כרמל ומשם בשעה 16:30 התחלנו את הטיול.

זה היה טיול רכיבה הראשון שלי בכרמל. אדוארדו אמר: "לי היה הכבוד להוביל אותו". הוא בחר במסלול קלאסי: סיבוב בדרך נוף כרמל ועליה לעיספיא ורכיבה בתוך היישוב וירידה במדרון חזרה לדרך נוף כרמל.

דרך נוף כרמל שופרה לאחרונה על ידי רשות הטבע והגנים. רכבנו לאורכה. היא חוצה במספר פיתולים את נחל מעפילים, נחל יגור ונחל סבך שהוא יובלו. עצרנו במספר מקומות לתצפית מרהיבה בשעת בין ערביים לכיוון מפרץ חיפה.

טפסנו לעיספיא דרך חניון בית השומר ומתחם מחנה הנוער. רכבנו בתוך היישוב ובעיקר ברחובות גרעין הכפר הקדום. חלפנו בתוך הקשת העתיקה במרכז וגם עלינו לכנסייה הקתולית.

דרך הכביש לחיפה ירדנו לשכונה הבידואית וממנה גלשנו חזרה לדרך נוף כרמל בדרך היוצאת מחניון בית היערן.בשעה 18:40 בדקות האחרונות של האור סיימנו את הטיול.

הטיול היה קצר כ-16 ק"מ. במהלכו עצרנו מספר פעמים לתצפית, להסבר, לצילום ולהסדרת הנשימה והדופק בקצה שתי עליות. הטיול נמשך שעתיים ועשר דקות.

עבורי הטיול זה היווה פתיחה נאותה של סדרת טיולים להכרת הכרמל באמצעות רכיבת אופניים.

בסיום אדוארדו הגדיר הטיול כך: "היה מעולה והאורח נהנה".

במפות המצורפות מופיע מסלול הטיול ובתמונות חלק מהמראות שקלטה העין ותיעדה המצלמה.

דרך נוף כרמל- 6-10-2015

תצפית ראשונה על המפרץ

כבר בהתחלה צילום עצמי משותף מול השמש, שתהייה מזכרת

בירידה אל פיתול הדרך מעל נחל יגור

מזכרת עם קבוצת הנערים ממודיעין עילית שבאו לטייל בוואדי יגור

אנדרטת שביל הבנים באחת התצפיות

מבט נוסף על המפרץ

מבט מעיספייא לכיוון דרום מערב

בתוך הגרעין העתיק של עיספיא מתחת לקשת העתיקה

בחלק העתיק של עיספיא

הכנסייה הקתולית במרכז עיספיא

בית היערן

מבט על המפרץ לקראת שקיעה

דרך נוף כרמל- 6-10-2015

דרך נוף כרמל 6-10-2015

בין חולדה למצליח וחזרה דרך עינות גיבתון

ביום ראשון ערב שמחת תורה תשע"ו (4/10/2015) הייתה עוד הזדמנות לצאת להכיר אזור נוסף שנמצא במרכז וכמעט אין מטיילים בו והפעם עם בנצי זיידמן.

כפי שניתן לראות במפה, צורת מרחב הטיול מלבנית: פאותיה הקצרות הן בקו מערב – מזרח, הפאה הדרומית נמצאת בחולדה וסביבתה והפאה הצפונית במושב מצליח וסביבתו. טיילנו במשבצת ארץ חקלאית ששזורים בה יישובים כפריים. היה נעים ומעניין לעבור בתוכם, חלקם קיבוצים (חולדה ונען) וחלקם מושבים (פדיה, פתחיה, מצליח ויציץ) וכולם משתייכים למועצה האזורית גזר.

מבחינה גאוגרפית משבצת זו כוללת את גבעות החול וערוצי הנחלים בשוליים המזרחיים של מישור חוף יהודה הנושקים למורדות המערביים של השפלה הנמוכה בגובה שבין 75 מ' מעל פני הים לגובה של 100 מ' מעל פני הים.

מסלול הטיול עבר בין גבעות החול וחצה מספר פעמים את ערוצי נחל השלושה ונחל עקרון ויובליהם שהם חלק מאגן הניקוז של נחל שורק. נאלצנו לעבור את כביש 6 בגשר עילי ובמעבר תחתי ואת קווי מסילת הברזל לכיוון ירושלים ולכיוון באר שבע בתוך מעבירי מים מתחתיהם.

בין חולדה למצליח 04-10-2015-

יצאנו לדרך עם אור מקבוצת חולדה עליה נכתב בהרחבה בדף הטיול בין חולדה לגזר. היציאה מתחום השטח הבנוי בדרך מזרחה הייתה חסומה בגלל שהמקום הפך לאתר בניה ונאלצנו להקיפו דרך שטח ההרחבה. מיד שהגענו לשדה בקרבת המשק פגשנו את יענקלה בן ה-80' (יליד 1935) שאינו נראה כבן גילו. הוא סיפר לנו שנולד במתחם חוות חולדה, שלוש שנים לפני המעבר של הקבוצה למקומה הנוכחית. בשיחה הנעימה שהתפתחה הוא הוסיף וסיפר לנו פרפראות על חולדה בימיה הראשונים ועל היותה בסיס קדמי להיערכות הכוחות ההגנה בזמן מבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות, בתחילת חודש אפריל 1948. הוא גם האיר את עינינו שאת שדרת הושינגטוניה בדרך הראשית המובילה לחווה מעיר המחוז הגדולה אז, רמלה נטעו פועלי החווה בשנות העשרים של המאה ה-20'.

לאחר השיחה התקדמנו מזרחה במקביל לכרם הזיתים לכיוון שדרת הושינגטוניה. אז, השמש החלה לזרוח והאירה אותם. המראה למטה הוא זה שקלטה העין ותיעדה בתמונה שלא נעשה שום עיבוד.

ללא מילים

בהמשך הדרך עברנו במקומות ונחלים שעליהם גם נכתב עליו נכתב בדף טיול בין חולדה לגזר. בצומת הדרכים בכניסה למצפה טל (גם ) פנינו צפונה בדרך הראשית שהובילה כאמור לרמלה. משני צדדי הדרך כרמי גפן אחרי הבציר ומטעי רימון עמוסי פרי. התקדמנו בדרך, חצינו את נחל השלושה שהוא בעצם יובל של נחל שורק שראשיתו בגבעות בהן מצוי היישוב כרמי יוסף ותל גזר. נכנסנו למושב פדיה ובחלקו הצפוני דרך אחת הנחלות ירדנו לאפיק נחל עקרון שהוא כמו הקודם יובל של נחל שורק שראשיתו בגבעות מצפון לתל גזר. חציית האפיק הייתה בנקודה בה נמצאים שני עצי אקליפטוס. משם טפסנו לגבעות ממערב למושב פתחיה וזה המראה שנגלה לנו שעצרנו לרגע והבטנו דרומה לעבר הדרך שזה עתה עלינו בה.

מבט משדות פתחיה לעבר נחל עקרון והלאה למושב פדיה

מבט משדות פתחיה לעבר נקודת חציית נחל עקרון והלאה למושב פדיה

התקדמנו צפונה ומערבה בין שדות מושב פתחיה וממול מרחוק יכולנו לראות את מבנה תחנת הרכבת ואת קיבוץ נען.

שדות פתחיה

המראה שנגלה מיד בהמשך הדרך המקומית החוצה בגשר את כביש 6 היה מעניין.

מראה השדה לאחר חציית כביש 6

התקדמנו הלאה במעביר מים של אחד מיובלי נחל עקרון חצינו את מסילת הברזל מול מבנה תחנת הרכבת הישן של נען המגודר וסגור שנמצא כמה מאות מטרים מצפון למקום בו מתלכדים קו מסילת הברזל מכיוון ירושלים ובית שמש עם קו מסילת הברזל מכיוון באר שבע והדרום.

מבנה תחנת הרכבת בנען

תחנת הרכבת בנען נבנתה בשנות ה-20 של המאה ה-20. בהתחלה היא שימשה להובלת תוצרת חקלאית של פרי הדר ולאחר מכן שימשה גם כתחנת נוסעים לתושבי האזור. בשנות ה-40 עצרו בתחנה שלוש רכבות כל יום ולאחר קום המדינה שירתה התחנה את הרכבות בקו לירושלים. בשנות ה-50 שימשה התחנה גם את את קו המסילה לבאר שבע בהיותה תחנת ביניים בקו זה. בשיאה, בשנות ה-60 עצרו בתחנה כ-20 רכבות ביום, מחציתן בקו לבאר שבע ומחציתן בקו לירושלים. בשנת 1992 הופסקה עצירת הרכבות בתחנה וכיום היא משמשת תחנת רכבת תפעולית בלבד ולצידה שלוש מסילות המשמשות למפגש המסילות בקווים תל אביב – באר-שבע ותל אביב – ירושלים. רכבת ישראל ביצעה במבנה ההיסטורי עבודות שחזור. מקור והפניות נוספות

המשכנו הלאה צפונה מעבר לתחנת הרכבת של נען ורכבנו על דרך עפר רחבה סלולה ממערב למסילת הברזל. חצינו את הכביש האזורי הסואן המחבר בין שכונות דרום מזרח רמלה וכביש רמלה צומת נחשון (כביש 44) שמהלכו בפאתי היישובים מצליח, נען ופתחיה. לפי מראה הכביש והיעדר סימונים עליו ושוליים בצדדיו כביש זה כנראה אינו תקני ואינו מוחזק על ידי חברת נתיבי ישראל (מע"ץ לשעבר). די מפחיד לרכב בצדדיו בגלל רוחבו ועומס תנועת המשאיות עליו. בקטע זה של הטיול רק חצינו אותו.

התקדמנו צפונה דרך השדות שבין נען ומצליח והגענו כמעט עד כביש 431. הכוונה הייתה להגיע לשמורת מצליח. לפי הסימון במפה טופוגרפית קנ"מ 1:50,000 השמורה נמצאת ממערב למסילה. הגענו למקום והסתבר שהסימון אינו נכון והשמורה נמצאת ממזרח למסילה. חזרנו לכיוון מושב מצליח ובדרך העוברת מתחת לקו המסילה רכבנו לעבר השמורה שנמצאת על גבעה זעירה ובסמוך אליה נמצא בית העלמין של המושב מצליח. שהגענו האכזבה הייתה גדולה, השמורה שאמנם היא קטנה בשטח ואותה רצינו לראות, מגודרת. זה לא נעים לראות את שער הכניסה אליה נעול!

הגדר והשער סביב שמורת מצליח

גודל שטחה של שמורת מצליח 7.5 דונם בלבד. ייחודה מחשוף של סלעים מגיל אוליגון שהם נדירים ומעטים המקומות בארץ בהם ניתן למצוא שכבה חשופה שלהם. שכבת סלעים זו נתגלו בתחתית בור כתוצאה מעבודות חציבה. זו בעצם שמורה גאולוגית שהוסבה לברכת חורף.

בעמדנו מול השמורה השלמנו עם העובדה שברכת החורף יבשה. זה ברור כעת סוף הקיץ! אבל, השתוממנו מדוע היא מגודרת ונעולה. רשות הטבע והגנים גידרה את המקום כדי למנוע כניסת מתרחצים שעשויים לטבוע בה. שאלנו למי בעצם מיועדת השמורה הסגורה? מי שיש לו תשובה מוזמן להשיב.

הגדר והשלט בפאתי שמורת מצליח

מאוכזבים עזבנו את השמורה וחזרנו בדרך בה הגענו ונכנסנו לתחום מושב מצליח שהוא מקום מעניין לנוכח העובדה שמחצית מתושביו הם בני העדה הקראית.

היהדות הקראית, היא הצורה המקורית של היהדות, כפי שקויימה בימי הנביאים ובתקופת בית המקדש הראשון והשני. היא מבוססת על התורה, ועל ספרי הנביאים והכתובים – וביחד התנ"ך כולו. היהדות הקראית אינה מכירה בתושב"ע (התורה שבעל פה) ובפסיקות הרבניים כבמקור הלכתי מחייב – שכן אין הם דברי אלוהים – ואפשר ששגויים הם. היהודים הקראים מתגוררים בארץ במספר מקומות. על יהדות זו ותפוצתה קהילותיה בארץ ניתן לקרוא באתר הרשמי של היהדות הקראית העולמית

מצליח הוא מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית גזר שהוקם בשנת 1950. המושב נקרא על שם החכם היהודי הקראי סהל בן מצליח הכהן, שחי בין השנים 990-910 לספה"נ, שהתגורר ברמלה ושלח איגרות לכל קהילות התפוצות, קראים ורבניים, ולבוא ולהתיישב בארץ ישראל, לשם קירוב הגאולה, ולמעשה היה מראשי הציונות הקדומה. ראשית דרכו של המושב בקבוצת עולים יוצאי מצרים, שהמכנה המשותף שלהם היה אמונתם בדרכי מקרא בלבד, כלומר היותם יהודים קראים. בטרם עלייתם להתיישבות במושב השתכנו העולים במחנה העולים פרדס-חנה, והם אורגנו לקבוצה שמטרתה להתיישב במושב חקלאי על ידי החכם עמנואל בן משה מסעודה, אשר כיהן מאוחר יותר בתפקיד רב המושב. העולים לא עסקו בחקלאות בארץ מוצאם ורובם ככולם עסקו בצורפות ובמסחר, כך שידע בחקלאות לא היה מצוי בידם. ואולם מתוך ציונות ואהבת המולדת החדשה לקחו העולים על עצמם את האתגר לבוא ולהתיישב בישוב חקלאי על אף הקשיים שבדרך. בסיוע הסוכנות אשר נתנה לכל משק פרה ועִזה, החלו העולים לכלכל את עצמם. תחילה עבדו במושבי האזור בפרדסים, ומאוחר יותר פיתחו בעצמם את המשק החקלאי האישי, ובנוסף נטעו פרדס משותף בשטח של כ-500 דונם. בשנת 1955 הביאה הסוכנות היהודית עולים חדשים ממרוקו, ולאחר מכן גם מהודו ומתפוצות נוספות. קליטת העליה של עולי מרוקו והודו לא תמיד היתה פשוטה אך היותה מופת ודוגמה לישובי הסביבה. כיום בישוב המשקי ובהרחבות ישנם תושבים מרוב תפוצות ישראל ומתגוררים במושב קראים ושאינם קראים. מקור אודות היישוב

למול בית הכנסת של העדה הקראית במצליח

עזבנו את שטח המושב ופנינו לשדות שנמצאים מדרום לו. התקדמנו לעבר קיבוץ נען. תוך כדי הרכיבה יכולנו לראות את ההבדל בין שדות המושב ובו נחלות קטנות ובין שדות הקיבוץ הנרחבים.

מבט על מושב מצליח מדרום

שדות הכותנה הנרחבים מאופק לאופק

המשכנו ונכנסנו לקיבוץ נען דרך השער הצפוני של המשק מכיוון הכביש המוליך בין רמלה ובין כביש 44. בקשנו להסתובב מעט בחצר המשק הוותיק שכבר מתקופת היישוב טרם הקמת המדינה היה אחד מעמודי המסד של ההתיישבות החקלאית הקיבוצית בכלל והקיבוץ המאוחד בפרט. בין חברי הקיבוץ נמנו גם המלחין דוד זהבי, השר ישראל גלילי, חבר הכנסת והאלוף במיל' משה כרמל (שהיה מפקד חזית הצפון במלחמת העצמאות) הארכאולוג שמריה גוטמן.

בנען פגשנו אדם המתגורר בקיבוץ (את שמו שכחתי), שכנראה אינו חבר בו והוא סיפר לנו על הקיבוץ היום 85 שנים לאחר הקמתו שבו מתגוררים כ- 1,500 אנשים כולל אלה בתחומי ההרחבות.

נען הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ המאוחד (כיום "התנועה הקיבוצית") הנמצא בתחום המועצה אזורית גזר הוקם בשנת 1930 על ידי חניכי הנוער העובד מקבוצת "הבציר" ברחובות. לאחר תום תקופת הבציר החליטה הקבוצה על ייעוד התיישבותי, וניסתה להקים התיישבות על אדמות שהיו שייכות לאיש רחובות משה סמלנסקי. בין חברי הקבוצה לבין סמילנסקי התגלע סכסוך, ולבסוף התחברה הקבוצה למנחם מנדל רוזנבוים שהיה חבר בעמותת מהפכנים שגלו מרוסיה לארה"ב. בסיוע כספי עמותה זו נקנו אדמות ליד הכפר הערבי "נענה" וחברי הקבוצה עלו על הקרקע יחד עם רוזנבוים וייסדו את הקיבוץ.
נען הוא הקיבוץ הראשון שנוסד על ידי חניכי תנועת "הנוער העובד" וכן גם הקיבוץ הראשון שהוקם על ידי נערים שנולדו בארץ ישראל.
שמו ניתן לו בשל קרבתו לכפר הערבי "נענה", למרות שהיו כאלה שרצו לקרוא לקיבוץ בשם "נעמה" בשל קרבתו לחורבות העיר הקדומה "נעמה" (יהושע ט"ו 41).
בשנת 1937 הוקם בקיבוץ מפעל לתבניות מתכת וייצור עגלות וכעבור שנה שינה המפעל את ייעודו למפעל לייצור ממטרות ובהמשך קיבל את השם: "נען מוצרי השקיה". המפעל המשיך והתפתח ברבות השנים וקיים עד ימינו.
לנען יש חשיבות גם בתולדות הפלמ"ח. בשנת 1942 לאחר שהבריטים הסירו את תמיכתם בפלמ"ח שנה לאחר הקמתו, התקיימה בו המועצה שהחליטה שהארגון יעסוק בעבודה ובאימונים כבסיס לקיומו.
לקיבוץ רפת משותפת עם קיבוץ שובל המספקת חלב ל"טרה", ענף גידולי שדה הנפרש על פני כ-8000 דונמים (גידולים עיקריים: כותנה, תירס, אבטיח) וכמו כן בעלות על שטחי מטעים, פרדסים וחצילים ומספר ענפים נוספים הפועלים בתוך הקיבוץ.
מקור וקישורים נוספים אודות קיבוץ נען

יצאנו מתחומי קיבוץ נען. בגלל שזמנינו התארך החלטנו לוותר על מעבר דרך היישובים הסמוכים גני הדר ורמות מאיר. רכבנו בדרכי החול בפרדסים ממזרח להם.

רמות מאיר הנו מושב עובדים משתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית גזר. המושב קרוי על שמו של דר' מאיר רוזוב עסקן יהודי ציוני מארה"ב אשר תרם את הכסף לרכישת האדמות עליהן הוקם המושב. רמות מאיר הוקם בשנת 1949 על ידי קבוצת חיילים משוחררים. לאחר 15 שנה התפרק המושב וננטש כמעט לגמרי , פרט למספר מצומצם של משפחות (כ- 3 עד 4 משפחות) שנותר במקום. בשנת 1968 הוקם בפריס גרעין עליה השייך לתנועה ציונה. גרעין זה עלה בשנת 1969 ארצה ויישב מחדש את המקום. בתחילת דרכו, התקיים רמות מאיר מענפי חקלאות. עד סוף שנות ה-90 ענפי החקלאות העיקריים היו לולים וחממות ורדים. ברמות מאיר יש עדיין מספר תושבים העוסקים בחקלאות פעילה של חממות, מטעים ופטריות. מקור אודות היישוב

גני הדר, הוא היישוב הראשון בתחום המועצה האזורית גזר המוגדר כישוב כפרי-קהילתי ואדמותיו פרטיות. הקרקעות עליהם הוקם היישוב נרכשו מערביי נענע בשנת 1927 ע"י קבוצת יהודים מניו-יורק ופילדלפיה אשר התאגדו בראשותו של ד"ר מאיר רוזוב (מנתח פה ולסת נודע שגם לימד באוניברסיטת ניו-יורק והיה פעיל במוסדות הקהילה היהודית בעיר ובתקופת מלחמת העולם הראשונה היה ממקימי חברת "אחוזת ציון"). קבוצה זו קבעה מטרה לגאול קרקעות בארץ ישראל לטעת פרדסים ולגור במקום. עם רכישת האדמות ע״י קבוצת גן הדר החלו בנטיעות וחפירת בארות מים. חברי האגודות "גן הדר א' ", "גן הדר ב' " "פרי הדר" ו"תל הדר" החליטו לקרוא את נקודת הישוב השכן רמות מאיר על שם נשיאם לאות ההכרה על פעולתן הנאמנה להתיישבות יהודים באדמות הארץ. תושבי גני הדר מקצתם צאצאי המייסדים ומתיישבים חדשים מחויבים לשמור על צביוני הכפרי של הישוב חלק קטן מהישוב מתפרנס מחקלאות ורובו ממקצועות חופשיים. למקור והרחבה אודות היישוב

התקדמנו דרומה ונכנסנו לתוך מושב יציץ.

בכניסה למושב יציץ

יציץ הוא מושב משתייך לתנועת המושבים הנמצא בתחום המועצה האזורית גזר ושטחו כ-2,000 דונם. מקור השם בפסוק "הבאים ישרש יעקב, יציץ ופרח ישראל" (ישעיהו, כ"ז, ו'), ממנו נלקח גם שם המושב הסמוך, ישרש. המושב נוסד בשנת 1950 על ידי עולים מטריפולי, שהם וצאצאיהם מהווים עד היום את עיקר תושבי המושב. כיום חיים בו למעלה מ-2,000 נפש, מקור אודות היישוב.

נכנסנו לתחום היישוב וחצינו את אורכו בדרך המקבילה לאחד מיובלי נחל עקרון העובר בתחומו ובהמשך חצינו בגשרון מעליו. התקדמנו מזרחה לעבר בית העלמין של המושב ומצפון לו חצינו את קו מסילת הברזל לבאר שבע במעבר תחתי. התקדמנו דרומה בדרך ממזרח למסילה לעבר תל מלוט מצפון לעיינות גבתון.

תל מלוט מזוהה עם העיר המקראית גיבתון עיר פלשתית בגבול נחלת שבט דן. פעמיים, ללא הצלחה, ניסו בני ישראל לכבוש את העיר. במהלך המצור הראשון נרצח כאן מלך ישראל, נדב בן ירבעם, ע"י בעשא בן-אחיה שמלך תחתיו: "וְנָדָב בֶּן-יָרָבְעָם, מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתָיִם. וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ אָבִיו, וּבְחַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה, לְבֵית יִשָּׂשכָר, וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא, בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים; וְנָדָב, וְכָל-יִשְׂרָאֵל, צָרִים, עַל-גִּבְּתוֹן." (מלכים א' ט"ו פסוקים 28-25). מצור שני התרחש לאחר 25 שנה: "בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, מָלַךְ זִמְרִי שִׁבְעַת יָמִים, בְּתִרְצָה; וְהָעָם חֹנִים, עַל-גִּבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים. וַיִּשְׁמַע הָעָם, הַחֹנִים לֵאמֹר, קָשַׁר זִמְרִי, וְגַם הִכָּה אֶת-הַמֶּלֶךְ; וַיַּמְלִכוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-עָמְרִי שַׂר-צָבָא עַל-יִשְׂרָאֵל, בַּיּוֹם הַהוּא–בַּמַּחֲנֶה." (מלכים א' ט"ז פסוקים 16-15) העיר עצמה לא נכבשה בידי בני ישראל. בעבודות תשתית באזור בשנת 1998, התגלה כאן מטמון המטבעות הגדול ביותר בישראל ובו כ- 26 אלף מטבעות, מהמאות הרביעית-חמישית לספירה (למעלה מאלף שנים לאחר אירועי הקרבות על גיבתון). נוסף למטמון המטבעות, התגלו בחפירה כלים עתיקים רבים. במרומי תל מלוט ישנה אנדרטה חדשה לזכרו של רפנאל מוסקל הי”ד, בן המושבה מזכרת בתיה, אשר נהג לטייל במקום רכוב על אופניו. רפנאל נהרג בקרב במרון א-ארס במלחמת לבנון השניה. מקור והרחבה אודות המקום

מבט על תל מלוט מכיוון דרום

המשכנו ברכיבה והקפנו את השמורה השנייה אליה הגענו בטיול והיא שמורת עינות גבתון.

שטחה של שמורת עינות גבתון 80 דונם ובה שתי קבוצות של נביעות אשר סביבן צומח מים וביצה. הסיבה להמצאות המעיינות והביצה באזור זה נובעת ממספר גורמים: הקרקע כוללת שכבות קרטון חרסית וחוואר שבבואן במגע עם מים הופכות אטומות ונושאות את המים. מעיינות אלה נמצאים בשקע טופוגרפי רדוד אשר בחורף מתנקזים אליו מי הנגר העילי. בקיץ 2013 רשות הטבע והגנים סגרה את השמורה על מנת לאושש אותה ובעיקר על מנת להסיר בגיזום ובשריפה את עצי השיטה המכחילה שהיא מין פולש בארץ בכלל ובשמורה בפרט. בנוסף נכרתו האקליפטוסים שמעל פסי הרכבת מחשש להתמוטטותם בחורף. להרחבה באתר שמורת הטבע והגנים.

באתר רשות הטבע והגנים נכתב שהשמורה תפתח בקיץ 2014. חשבנו ששנה אחרי נוכל להיכנס לתחומה ולהציץ בה. דרך אחת הפרצות בגדר נכנסנו והתקרבו לאגם שנוצר במקום במסגרת עבודות השיקום וזה מה שראינו.

ביצת שמורת עינות גבתון

שמורת עינות גיבתון

עזבנו את שטח השמורה והתקדמנו מזרחה וחצינו את קו מסילת הברזל במעביר מים ואחרי מאות מטרים עברנו מתחת לגשר של כביש 6 החוצה את אחד מיובלי נחל השלושה. התקדמנו לעבר הערוץ המרכזי של הנחל והתחלנו לעלות לאורכו מזרחה בין מטעי הרימון וכרמי הגפן. לא עמדנו בפיתוי ולקינוח הטיול מעט לפני סיומו עצרנו לזלול רימון עסיסי. המשכנו דרך כרם הזיתים וחזרנו לחולדה שם הסתיים טיולנו שאת כל מסלולו ניתן לראות בתצלום אוויר והמפה למטה.

בין חולדה למצליח 04-10-2015-

זהו הסתיים עוד טיול באזור מעניין ביותר שלרוב אין עוברים בו. נהנינו, למדנו והכרנו עוד משבצת ארץ ועל מה שכלול בה. למרות שלא השקענו הרבה אנרגיה היה לנו כיף אמיתי.

בעמק שורק וגבעות השפלה, בין טל שחר לצרעה

ביום שישי – בשבוע חג סוכות תשע"ו (2/10/2015) – יצאנו לטיול מופלא בעמק שורק ובגבעות השפלה הנמוכה, באזור שבין היישובים טל שחר במערב וצרעה במזרח. טיילנו במרחב שהגאוגרפיה הפיזית וגאוגרפיה היישובית בו מעניינת והוא רווי נופים, יש לו היסטוריה מרתקת ויש שרידים ארכאולוגים רבים וידוע גם הכינוי "ארצו של שמשון הגיבור".

בטיול השתתפו חמישה אנשים ממקומות שונים בארץ: בן ציון זידמן (רחובות), מיכאל סופר (תל אביב), לוי אבנון (קיבוץ חמדיה), ארז בלשי (תל מונד) ואני (מבשרת ציון).

מטל שחר לארצו של שמשון הגיבור

עם אור ראשון ועוד לפני הזריחה יצאנו לדרך ממתחם תחנת הדלק בצומת הכניסה ליישוב טל שחר. טיפסנו במעלה כביש הגישה אל היישוב ומהכיכר שבמרכזו גלשנו דרומה לעמק שורק בכביש שבהמשך הופך לדרך עפר סלולה.

טל שחר, הוא מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית מטה יהודה. ביישוב מתגוררים כ-330 בתי אב הכוללים כ-1100 נפשות. למסתובב ברחובות היישוב ומביט על הבתים הנאים נדמה כי זה יישוב פרוורי. זו לא טעות! היום רק משקים מעטים עוסקים בחקלאות.
טל שחר הוקם בימי ההפוגה השנייה של מלחמת העצמאות, ב-27 בספטמבר 1948. במועד הקמת היישוב רוב אדמותיו היו אלה של הכפר הערבי חרבת בית פַאר אשר ננטש, כמו הכפרים הערבים האחרים בסביבתו חולדה ודיר מוחסיין (היום בקוע), בראשית אפריל 1948 בזמן ההיערכות כוחות ההגנה לקראת מבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים ובמהלך המבצע עצמו.
ההיגיון להקמת היישוב היה גיאו-פוליטי-אסטרטגי: יצירת רצף של נוכחות ישראלית במרחב בו עוברת הדרך ממרכז הארץ לירושלים. היישוב הוקם כחלק ממערך של יישובי-משלט וביניהם נכללו גם הקיבוצים הראל, צרעה ומשמר דוד. בתחילה הם אבטחו את דרך בורמה ובהמשך את דרך הגבורה מרמלה לצומת אשתאול.
בהקמת טל שחר נטלו חלק שני גרעיני הכשרה: גרעין איתנים, שחבריו עלו מיוון ומתורכיה וגרעין אופק, שחבריו היו בעיקר יוצאי רומניה. חברי גרעין אופק לא הסתגלו למקום, וכעבור זמן קצר עזבו. בטל שחר נותרו אפוא רק אנשי גרעין איתנים.
שם הישוב היה בתחילה בית פאר, על שמו של הכפר הערבי הקודם ואחר כך שונה. השם טל שחר נבחר כאות הוקרה להנרי מורגנטאו הבן, מחשובי הפעילים הציונים בארה"ב ומי שהיה אחראי על המגבית היהודית למען ישראל במלחמת העצמאות שאף נכח בטכס הנחת אבן הפינה. הקשר עמו סייע רבות לפיתוח הישוב במשך השנים.
להרחבה על תולדות המקום

לעמק שורק הגענו בעיצומה של הזריחה

בלי מילים

בנקודה בה נחל הראל מצטרף לנחל שורק סטינו מהדרך הראשית החוצה את העמק דרומה. רכבנו לעבר הדרך הצמודה לתוואי נחל שורק והתקדמנו בה לאורך פיתוליו לכיוון מזרח.

הדרך הצמודה לתוואי נחל שורק

נחל שורק הוא הוא אחד הנחלים המרכזיים החוצה את הארץ לרוחבה מהר ועד הים ואורכו כ-70 ק"מ. שם הנחל נזכר לראשונה בספר שופטים ט"ז, בסיפורי שמשון הגיבור – "וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה, בְּנַחַל שֹׂרֵק ;שְׁמָהּ, דְּלִילָה." משמעות המילה "שורק" היא אחד מזני הגפנים, כפי שמוזכר בברכת יעקב אבינו לבנו יהודה – "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" המעידה על שפע הגפנים בנחלת יהודה וחוזקן המאפשר לקשור אליהן חמורים.
אגן ההיקוות של נחל שורק משתרע במורדות ההר, בגבעות השפלה ובמישור החוף. התוואי ההררי של הנחל מפותל עד סמוך לבית שמש והוא צירוף של שלושה יובלים מרכזיים: נחל שורק, נחל רפאים ונחל כסלון. החלק המישורי של תוואי הנחל נמצא בין גבעות השפלה ובמישור החוף.
המים הזורמים בנחל הם מי נגר עילי מהרי ירושלים ומגבעות השפלה, מי תהום המתנקזים לאפיק, מי קולחין (שפכים מטוהרים) שלא נוצלו להשקיה חקלאית, ובחורף מי שיטפונות. סמוך לשפך אל הים, מים מלוחים נובעים אל הנחל. בעקבות הזרמת מי ביוב ושפכים מהערים הסמוכות לנחל, הוא הפך למקור לכלוך וריחות רעים. בשנים האחרונות, בעקבות לחץ ציבורי, נעשו בנחל שורק עבודות ניקוי וטיהור. ובמעלה הנחל הוקמו מתקני טיהור שפכים.

עברנו למרגלות אחד התילים הגדולים והמרכזים בעמק נחל שורק והוא תל בטש.

תל בטש (בערבית: תַל אל-בַּטַאשִׁי). היישוב היה קיים ככל הנראה כבר בתקופת הברונזה המאוחרת (אלף שישי לפנה"ס). המקום מזוהה עם תִּמְנָה המקראית אשר נזכרת לראשונה במקרא בסיפור יהודה ותמר בספר בראשית. תמנה נזכרת גם בתקופת התנחלות השבטים בימי יהושע בן נון בהיותה עיר בגבולה הצפוני של נחלת שבט יהודה: "וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה אֶל הַר שֵׂעִיר וְעָבַר אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן וְיָרַד בֵּית שֶׁמֶשׁ וְעָבַר תִּמְנָה" (יהשוע, פרק ט"ו, פסוק 10). בספר שופטים מוזכר שמה בהקשר לסיפורו של שמשון הגיבור אשר הלך לתמנה והתאהב שם באשה פלשתית שמאוחר יותר נשא אותה לאשה: "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּעַל וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִּי לְאִשָּׁה" (שופטים פרק י"ד, פסוקים א'-ב'). העיר הוחרבה בידי נבוכדנצר מלך בבל בשנת 603 לפנה"ס ויושבה מחדש בעת שיבת ציון והתקיימה עד סוף התקופה ההלניסטית. במשנה מוזכרים חכמים תושבי תמנה (מוזכרת גם כ"תבנה") וזוהי עדות לקיומה של העיר גם בתקופת המשנה (המאה הראשונה לספירה).
התל התגלה במאה ה-19 על ידי החוקר שארל קלרמון-גנו שחשב שהתל היה מחנה צבאי רומאי. בשנות ה-40 של המאה ה-20 נסקר התל על ידי בנימין מזר ויעקב קפלן שעמדו על חשיבותו. מזר הציע בתחילה לזהות את התל עם עקרון, אבל לאחר שעקרון זוהתה בתל מקנה שונה הזיהוי לתמנה בגלל מיקומו המתאים לתיאור המקראי. החפירות הראשונות בתל נערכו כבר בשנת 1977 והן נמשכו במשך 12 עונות חפירה עד שנת 1989. בחפירות נחשפו שרידי ביצורים ומבנים מימי מלכי יהודה השייכים מהמאה ה-8 וה-7 לפנה"ס. מקור והפניות לקריאה נוספת

בהמשך הדרך בצמוד בסמוך לתל בטש נכנסנו לבקר באתר בו מנהל הארכאולוג חגי כהן (דוקטורנט מהאוניברסיטה העברית) יחד עם צוות מתנדבים קטן חפירה בתל קטן (ללא שם) במטרה ללמוד על היקף היישוב באזור בתקופת הברונזה המאוחרת (אלף שישי לפנה"ס).

אתר החפירה בעמק שורק

בסיום, לפני שנפרדנו, הצטלמנו, תיעוד לביקור שלנו במקום.

אנחנו עם חגי כהן הארכיאולוג

חזרנו לדרך הראשית החוצה את עמק שורק. התקדמנו מעט מזרחה ואזי סטינו צפון מזרחה והתחלנו בטיפוס על מורדות הגבעות בין כרמי הזיתים והגפנים בדרך שבסמוך לה נמצא עין פלאי

עין פלאי, מעיין הנקרא, כמו הוואדי בו הוא נמצאו, על שמו של המלאך שהגיע לבשר למנוח ואשתו על הולדת שמשון, וסיפר להם בשופטים יג 18 ששמו הוא פלאי. במקום מקבץ קנים על אדמה לחה. על פי מפת עמוד ענן כמה עשרות מטרים צפון מערבה מהמיקום המצוין במפה יש ריכוז של חרסים ביזנטיים ואבני פסיפס המעידים אולי על כנסיה ביזנטית במקום.

המשכנו בדרך שלקראת סופה היא תלולה ובסופה הגענו לגבעה בה נמצא המנזר דיר רפאת. נכנסנו בתחילה למתחם יקב מוני לתצפית מרהיבה על עמק שורק.

תצפית על כרמי עמק שורק מסוכת מתחם יקבי מוני

החלטנו שלא נכנס למנזר דיר רפאת אלא רק נקיף את חומת הגדר שסביבו.

דיר ראפאת הוא אחד משני המנזרים הקתוליים המצויים בשפלה המרכזית (השני בית גימאל). המנזר נבנה על אדמות שנרכשו על ידי פטריארכיה הלטינית באמצע המאה -19מתושבי הכפר הערבי דיר רפאת שהתקיים במקום עד מלחמת העצמאות. המנזר נבנה בשנת 1927 על ידי הפטריארך הלטיני לואיג'י ברלסינה שהקדיש את האתר לכבוד מרים אם ישו שתגן על ארץ ישראל מפני רעידות אדמה ואסונות טבע. שמה הרשמי של הכנסייה הוא גבירתנו מלכת פלשתינה (Regina Palaestinae). לאחר הקמת הכנסייה נקבע יום חג החל מדי שנה ביום ראשון שלאחר ה-25 באוקטובר. את מתחם המנזר תכנן הנזיר הבנדיקטיני והאדריכל האב מורציו גיסלר שמיקם את הכנסייה במרכזו ובסמוך לה את מבני המנזר ובית היתומים. מספרים שהפטריארך ברלסינה רצה לקשט את קירות הכנסייה ותקרתה במילים הראשונות של פניית המלאך גבריאל אל מרים אם ישו – אווה מריה. לפי בקשתו נשלחו אליו 404 תרגומים של ברכה זו ומתוכם בחר 280 על מנת שייכתבו על קירות הכנסייה. נזירות ממסדר אחיות "דורותיאה הקדושה" הן המחזיקות את המנזר המקדישות עצמן לטיפול בילדות חוסות בפנימייה ומפעילות גם את בית הארחה לצליינים. בראש בנין המנזר מוצב פסל דמותה של מרים, אמו של ישו. מבנה נוסף, ששימש בעבר את המנזר, מוחכר כעת לעמותת רטורנו המפעילה בו מרכז גמילה מסמים שמוגדר בשם היישוב גבעת שמש הנמצא בתחום המועצה האזורית מטה יהודה. מקור והפניות לקריאה נוספת

החזית הדרומית של מנזר דיר רפאת ובראשה פסלה של מרים אם ישו

לאחר שהשלמנו את הקפת מתחם המנזר התחלנו לטפס על הגבעות ממולו. רכבנו בדרך מצפון למתחם גבעת שמש שבתחילה היא הדרך סלולה ובהמשך הופכת לדרך עפר. דרך זו חוצה מתחם של מקבץ מבני רועים בדואים שמוקמו סמוך לבאר בקוטר 4 מ' ובעומק 7 מ' שהיא מוזנחת ומימיה מלוכלכים ומשמשים להשקיית עדריהם. על פי מפת עמוד ענן סביב הבאר נמצאים שרידים של מבנים כנראה מהתקופות הרומית והביזנטית. הרכיבה בקטע זה לא הייתה נעימה. לא בגלל העליה אלא בגלל עדת הכלבים שנבחו ללא הרף והתקרבו אלינו. חששתי שאף ינסו לתקוף אותי. בנצי הגיבור במטח אבנים קטן סילק אותם.

המשכנו הלאה בטיפוס במעלה הדרך התלולה מאוד שלא היה ניתן לרכב בה. בקטע זה עלינו ברגל!

העליה ליער צרעה

בקצה העליה המשכנו מעט דרומה לעבר המצפור מעל קיבוץ צרעה בקצה יער הפסלים וממנו נפרס מראה מרהיב של עמק שורק. בגלל האובך איכות התצפית לא הייתה גבוהה ובכל זאת יכולנו להביט בכיוון מערבה על גבעות השפלה והלאה על מזרח מישור החוף.

התצפית מעל צרעה

לאחר הפסקת שתייה בחניון ליד המצפור המשכנו בדרך הפסלים (ירוק בסימון שבילים) ופנינו בדרך לכיוון מערב וצפון מערב בירידה לעבר כפר אוריה והלאה עד כביש 44 ליד צומת הכניסה למושב תרום. בדרך זו הנמצאת מעל סינגל כפר אוריה עצרנו לעוד תצפית לכיוון מתחם דיר ראפת ונחל שורק.

תצפית לעבר נחל שורק בירידה לכיוון כפר אוריה

המשכנו והתגלגלנו במורד הדרך לעבר כפר אוריה. למטה בין צמחיית הבתה הים תיכונית עליה הסביר לנו בנצי זיידמן המתינה לנו קבוצת חצבים מן המעטים שנראו בסוף קיץ חם זה.

מבשרי הסתו במלוא הדרם

בתה ים-תיכונית היא תצורת צומח נמוכה הנשלטת על ידי בני שיח (צמח מעוצה רק בבסיסו, הענפים אינם מעוצים, וגובהו עד 100 ס"מ) שגובהם אינו עולה על 50 ס"מ. הבתה היא שלב מוקדם בתהליך חילוף החברות בטבע (מושג באקולוגיה: חברה – סך כל האורגניזמים הנמצאים יחד באותו זמן באותו בית גידול). התהליך מתחיל בחברת חלוץ (צמחים חד-שנתיים וחרקים לדוגמא), ממשיך דרך חברת קיימא ומסתיים בחברת שיא (עצים רחבי עלים ובעלי חיים יונקים לדוגמא) של החורש הים-תיכוני. החברה השולטת בבתה הים-תיכונית היא חברת סירה קוצנית. הסירה הקוצנית שייכת למשפחת הוורדיים. זהו בן שיח קוצני וסבוך מאוד. הקוצים הרבים המכסים את הצמח הם למעשה קצותיהם של ענפים מסועפים, שבחורף הם ירוקים ורכים ובקיץ הם הופכים לקוצים דוקרניים. בנוסף, הבתה עשירה במיני עשבוניים, גיאופיטים ודגניים רב-שנתיים. תכונה אופיינית לרבים ממיני הבתה היא ריח תבלינים המורגש היטב באוויר. מקור הריח הוא צמחים כמו אזוב מצוי (זעתר), פיגם מצוי וצתרה ורודה.

בקצה הירידה החלטנו להיכנס דרך שכונת ההרחבה ליישוב כפר אוריה שיש לו היסטוריה מעניינת.

כפר אוריה הוא מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה אזורית מטה יהודה. שמו של המושב ניתן בעקבות דמיון הצלילים לשמה של ח'ירבת כפרוריה הממוקמת מדרום-מערב למושב, ובה גת חצובה, רצפת פסיפס ומערות קבורה. משמעות השם בערבית הוא "חורבת כפיר האריות". כאן, על פי מסורת מקומית, שיסע שמשון את האריה בדרכו להוריו בתמנה.
ראשיתו של כפר-אוריה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. קבוצה של ציונים מפולין תכננה להקים במקום מושבה על אדמות שנקנו על ידי יצחק הורודשיץ עבור אגודת ביאליסטוק. האדמות הוחכרו לערבים. בתחילת שנת 1913 הזמין מאיר רוטנברג את חבורת סג'רה שכללה 13 חברים ושלוש חברות לבוא וליישב את המקום. ביניהם נכללו א. ד. גורדון, נח נפתולסקי, יצחק טבנקין, אווה טבנקין, בן-ציון ישראלי, יוסף זלצמן ויצחק פינרמן. החבורה שהתה בחאן שמקום קרוב לשנה וב-2 בנובמבר 1913 עזבוהו. לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיעה למקום קבוצת עבודה של לוי אשכול ששהתה במקום במשך שנתיים ובשנת 1919 הם עברו לדגניה ב' והמקום ננטש‏.
בשנת 1921 עלו למקום שמונה משפחות מתוך 30 איש שהחזיקו בבעלות על האדמה במקום וקראו למקום "קרית משה" על שם העסקן משה מנוסביץ. 11 נוספים מבעלי האדמות היו במקומות אחרים בארץ ישראל והשאר היו בחוץ לארץ. מצב זה גרם לכך שהצטברו חובות מיסים על האדמות שלא עובדו. ‏ניסיונות למצוא חוכרים יהודים לאדמות כדי לשלם את המס לא צלחו והייתה כוונה להחכיר את האדמות לערבים‏. בין השנים 1923 ו- 1927 שהתה במקום קבוצה של פועלים של הפועל המזרחי אולם הם נאלצו לעזוב בהוראת המוסדות המיישבים ועברו לכפר חסידים‏.
בשנת 1929 התגוררו בכפר שש משפחות שכללו 15 נפש. במהלך מאורעות תרפ"ט שהו המתיישבים אצל שייח' איסמעין בביתו שבגבעה ממול הכפר בזמן שכ-300 ערבים התנפלו על הכפר שדדו את תכולתו ושרפו את בתיו. למחרת הועברו אנשי המקום לרחובות ומספרים כי אחד מהם שנשכח במקום הלך ברגל מחופש לערבי לחולדה. לאחר כשבועיים יצאו שניים מתושבי הכפר בלוויית אנשי משטרה לסיור בכפרים לזהות רכוש שדוד ופורעים שהשתתפו בהתנפלות על הכפר‏. על הכפרים מהם יצאו מחריבי כפר אוריה, בהם בית ג'יז ובית סוסין הוטל קנס קיבוצי של 1650 לירות‏. הכפר נותר בשיממונו והאדמות הוחכרו לערבים לעיבוד. ניסיונות לחדש את היישוב במקום לא צלחו בגלל שהאדמות היו בבעלות פאטית ולא בחזקת הקרן הקיימת לישראל‏.
היישוב הוקם מחדש על חורבות היישוב הישן ב־1944 על ידי יהודים מעדות המזרח‏. במרץ 1947 נהרג רועה ערבי מיריות נוטרי כפר אוריה לאחר שהרועים עלו על שדות הכפר עם עדריהם והמון מבית ג'יז איים על הנוטרים‏. ב-10 בינואר 1948 הותקפה שיירת של אנשי החי"ש שנסעו מן הכפר לעבר חולדה, שניים מן המגינים שבשיירה נהרגו מאש שנפתחה לעברם מח'רבת בית פאר. למחרת ה-11 בינואר הותקף הכפר על ידי המון ערבים. מגיני כפר אוריה יצאו למתקפת נגד על תושבי ח'רבת בית פאר והעלו באש את בתיה. במהלך ההתקפה נהרגו שלושה ממגיני כפר אוריה ושניים נפצעו. על פי ההערכות נהרגו 25 תוקפים, בהם אנשי הלגיון הערבי ונוטרים ערבים. מתקפת הנגד של מגיני כפר אוריה זכתה לתשבחות ביישוב היהודי כדרך הנכונה להתמודד עם התוקפים‏. בהמשך מלחמת העצמאות ננטש הכפר ויושב מחדש אחריה בשנת 1949 על ידי עולים מבולגריה.
מאז שנת 2012, שנת ה-100 להקמתו של היישוב גרות בו כ-210 משפחות, בהן למעלה מ-700 נפשות, כ-69 מהן מתגוררות בשטח ההרחבה מאז שנה זו.
מקור הרחבות וקישורים

שעברנו במרכז היישוב ליד חלקי חומה שהקיפה את החאן פגשנו חבורת צעירים מתושביו שהחליטו לעשות מעשה, לגדר את שרידיו, לנקות את השטח ולטעת עצים כדי שהמקום יהיה נעים. לאחר שיחה קצרה נפרדנו מהם ונכנסו למבנה בית העם הסמוך שמראהו החיצוני אינו מעיד על המצוי בתוכו – ציור קיר הגדול ביותר בארץ פרי מכחולו של הצייר אברהם אופק המכסה שלוש מקירות האולם.

אחד מקירות בית העם ועליו הציור של אברהם אופק

אברהם אופק (14 באוגוסט 1935 – 13 בינואר 1990) היה צייר ופסל יליד בולגריה. על אף השימוש בטכניקות שונות, אופק ביקש להתרכז במדיום של ציור קיר. ביצירות אלו, פרש אופק אפוסים רחבים העוסקים בנושא הגירה ובנושאי תרבות וחברה ישראליים. עד לשנות ה-80 נתפשה יצירתו של אופק כאלטרנטיבה לזרם המרכזי של האמנות החזותית בישראל בעיסוקה בנושאים חברתיים, בשפה פיגורטיבית ובשימוש שעשתה בנושאים ובדימויים הלקוחים מן המסורת היהודית. על יצירתו זכה אופק בפרס ירושלים לציור בשנת 1969. הרחבה על תולדות חייו ויצירתו.

הציור שייצר אברהם בשנת 1970 נפתח בחזית המזרחית ומתקדם ומתפתח לצד שמאל: קבוצת מהגרים עולה לארץ, ובונה בו את ביתם. בהמשך היישוב מתפתח, יש חתונה ולבסוף המשפחה ישובה בביתה סביב השולחן ושקועה בשיחה. המנוחה והנחלה. כבסיס לציור השתמש אופק בין השאר בסצנות שחווה או דמויות עמם היה בקשר חברתי או משפחתי. כך לדוגמה סצנת החתונה מתבססת על חתונת הדוד, שהתחתן בגיל מבוגר. דמותו של מזכיר המושב אוחזת באחד ממוטות החופה וכך גם שומר בית התרבות. דמותו של בנימין תמוז שהיה חברו של אופק, מופיעה בין בוני הסירה בקיר האמצעי. על הציור ועל נסיבות הזמנתו ראו בהרחבה.

דיוקנו של אברהם אופק בשולי קבוצת החוגגים בחתונה

יצאנו מבית העם לדרך לחלקו האחרון של הטיול. גלשנו במורד הרחוב של כפר אוריה לעבר חלקו העליון של נחל הראל. חצינו את הנחל. בין משבצות כרמי הזיתים ושדות החקלאים התקדמנו צפונה לכיוון היישוב צלפון ואליו לא נכנסנו. פנינו מערבה לכיוון טל שחר. עצרנו למול גבעה עליה נמצאים חלק מעיי הכפר הערבי שהתקיים במקום ח' בית פאר.

אדוארד רובינסון, חוקר תנ"ך אמריקאי שתר את פלסטין במאה ה-19, כמו גם סוקרים שביצעו את המחקר ל'סקר מערב פלסטין' בשנות ה-1870, תיארו את ח' בית פאר ככפר נטוש עם קירות ויסודות מודרניים. ב-1931 נמנו בכפר 26 תושבים שהתגוררו ב-11 בתים צפופים, שנבנו מבטון ובוץ. במחצית שנות ה-40, טרם תחילת מלחמת העצמאות חיו בו 300 תושבים, כולם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 5,604 דונם. רוב התושבים עבדו בגידול בעלי חיים ובחקלאות בעל; הם גידלו ירקות ופירות והשתמשו בחלק מאדמותיהם למרעה. יש כאלה המתקשים קשה לקבוע במדויק מתי נכנסו לכפר לראשונה כוחות ההגנה למקום. כנראה שהכפר נתפס במהלך מבצע נחשון במחצית הראשונה של אפריל 1948. מקור והפניות נוספות

כפי שצוין, על אדמות הכפר הנטוש נבנה בקיץ 1948 היישוב בית פאר ושמו שונה בהמשך לטל שחר. כל שנותר מהכפר הוא עיי חורבות וקורות שנערמו באזור קטן. האתר מוקף בעצי חרוב. שרידי מטע זיתים שלא נעקר מצויים מצפון וממזרח.

בדרך חזרה טרם הכניסה לתוך היישוב טל שחר עצרנו שוב להתרשם משדה הדלועים.

לוי אבנון הגדיר סצינת התמונה: "הקשיש החנטריש".

לתוך היישוב טל שחר הגענו ממזרח ונכנסנו הישר לתוך משק אחד מבני המקום שאף הוא רוכב אופניים ולא התפלא שחבורה של חמישה אנשים חלפה בחצרו. השיחה אתו הייתה קצרה. יצאנו לרחובו המרכזי של היישוב התקדמנו מערבה עד הכיכר ומשם גלשנו צפונה לעבר מתחם תחנת הדלק ביציאה מהיישוב.

אחרי כחמש שעות הסתיים הטיול. הרכיבה עצמה הייתה כשלוש שעות והעצירות להסברים, לתצפיות, להפסקה ולביקור בבית העם בכפר אוריה נמשכו שעתיים.

מטל שחר לארצו של שמשון- 02-10-2015

היה לנו טיול מופלא ובסופו יכולנו לומר בגאווה שביום זה זכינו לממש את דבר חז"ל "איזהו עשיר – השמח בחלקו"! הטיול היה עשיר בתוכן, בשמחת החברות, בחוויות הדרך, בהשקעת אנרגיה בטיפוס וכמובן גם במראות.