הדפסה

באביב 2019 התחלתי במיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה).

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות 

בקיץ 2022 הגיע המיזם ל"ישורת האחרונה" ואז התחלתי במסע להכרת הקהילות בנצרת.

ביום רביעי 17 באוגוסט 2022 בשעת ערב הגענו (אלז'ביטה אורלובסקה ביגר וגדעון ביגר ואני)  לכנסייה הבשורה המרונית בעיר.

שם אירח אותנו אבונה יוסף עיסא כהן הדת של הקהילה המרונית בנצרת שהקשר איתו נעשה בעזרת אבונה יוסף יעקוב, כהן הדת של הקהילה המרונית הגדולה בחיפה..

אבונה יוסף עיסא סיפר לנו על עצמו ודרכו, על הקהילה המרונית בנצרת ועל הכנסייה.

אבונה יוסף עיסא (1951) נולד וגדל בג'יש והוריו פליטי הכפר בירעם שפונה ממקומו באוקטובר 1948. בבית הספר היסודי למד בג'יש והמשיך בבית ספר תיכון סנט ג'וזף בנצרת. באמצע שנות ה-70' המשיך ללימודי תיאולוגיה ופילוסופיה ברומא, איטליה. בשנת 1977 קיבל את הסמכתו ככומר ולמד שנתיים נוספות במוסד פרנציסקאני בירושלים. מאז 1979 אבונה יוסף עיסא גר בנצרת ומנהיג את הקהילה הדתית המרונית. כמו כן לימד גם בבתי הספר של נזירות פרנצסקניות ובית הספר סנט ג'וזף בנצרת ובבית הספר של הנזירות הכרמלתיות בחיפה.

לאחר שיחה הסתובבנו וצלמנו בכנסייה.

לפני שנפרדנו, התארחנו בביתו הנמצא במתחם הכנסייה.

******

ראוי לציין שביקור זה מצטרף לביקורים קודמים בהם למדנו על הכנסייה המרונית בארץ:
* ג'יש – מחצית תושביו נוצרים מרוניים (יוני 2019)
* חיפה, מתחם הקהילה המרונית ובמרכזו כנסיית סנט לואי (נובמבר 2019)
* הכפר בירעם בגליל העליון – תמונת מצב ועברו שנשכח (חלק ראשון) (מאי 2020)
* הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני) (מאי 2020)
* הכפר בירעם – בית הקברות של היישוב (חלק שלישי) (מאי 2020)
* יפו, כנסיית המנזר המרוני אנטוניוס הקדוש שבשכונת עג'מי (יולי 2020)

מעט אודות
הכנסייה המרונית

המארונים לפי ההגדרה הרשמית המסתמכת על ספרי ההיסטוריה של הארמים, הם בני הלאום הארמי, המשתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית-נוצרית, השייכת לנצרות המזרחית קתולית, המקבלת את מרות האפיפיור.

 

שורשיה של הכנסייה המארונית במנזר בסוריה. על פי המסורת הכנסייה המרונית נוסדה במאה הרביעית על ידי מאר מרון, נזיר ארמי עמד בראש המנזר והפך לפטרונו ושנודע בגלל חייו המופתיים, רוחניותו  והנסים שפעל. מרון נולד באמצע המאה הרביעית והלך לעולמו בעשור הראשון של המאה החמישית.

 

המארונים הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון. מוצאם האתני של המארונים לפי הגדרת הכנסייה הוא מעמי ארם והפיניקים, ששמר על קיומו וזהותו בהרי הלבנון בעלי הטופוגרפיה והגישה הקשה במשך 1,600 שנים. אמנם, הצטרפו אל העם הזה, שמונה כיום כ -15 מיליון בעולם, מספר משפחות קטנות מלאומים אחרים כמו רומאים ויוונים אבל זה לא השפיע עליהם והם המשיכו לשמר את לאומיותם, דתיותם ותרבותם הארמית-מזרחית המיוחדת עד המאה ה-20, בגלל התבדלותם בהרים ואי-כניעתם לכובשים השונים שכבשו את אזורם.

 

המרונים אינם רואים את עצמם ערבים אלא ארמים.

 

כיום, הכנסייה המארונית היא חלק מהכנסייה הקתולית, אם כי משום שהקשר בין הכנסיות נוצר רק במאה ה-12 נהוג לכלול את הכנסייה המארונית ברשימת הכנסיות האוניאטיות (הכנסיות מאוחדות – הכנסיות המזרחיות שקיבלו את מרות האפיפיור בתקופה מאוחרת).

 

משך השנים היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה שפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אבל המארונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה המבוססת על הניב הארמי־סורי, (שפה שהמארונים עצמם דיברו בה עד המאה ה-18). חלק גדול מהתפילה כיום נאמר בערבית (השפה הרשמית של לבנון).

 

כיום המארונים, ארמים נוצרים דוברי מבטא מתבסס על דקדוק ארמי ברובו ומתערובת של הרבה מילים ארמיות (שפתם המקורית) וערביות (כתוצאה מהכיבוש הערבי המוסלמי), מעט טורקית (מהתקופה העות'מאנית) וגם הרבה צרפתית (מהתקופה הקודמת של המנדט הצרפתי), הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון.

 

בראש הכנסייה המרונית עומד הפטריארך המארוני של אנטיוכיה ושמו בישארה אל-ראעי שמושבו בבקרקה צפונית לביירות. מאז עצמאות לבנון מסתפק הפטריארך בשלטון דתי. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המארונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור. לכנסייה המארונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים (נוסדה ב-1895) בדמשק ובפריז.

 

בכנסייה המארונית יש כיום אחד־עשר מסדרי נזירים, רובם של נזירות. המנזר המארוני הראשון לגברים נוסד ב-1695, והמנזר הראשון לנשים ב-1895.

 

הדיאקונים וכהני הדת של הכנסייה המארונית אינם מחויבים לפרישות בניגוד למקביליהם בכנסייה הקתולית. לעומת זאת, הנזירים והבישופים (שנבחרים מבין חברי המנזרים) מחויבים להישאר רווקים.

 

במהלך הדורות, האפיפיורים לדורותיהם הכריזו על שלושה נזירים מארונים "קדושים של הכנסייה הקתולית" והם שרבל מכלוף (הוכרז קדוש ב-1977), רפקה אר-ראיס (הוכרז קדוש ב-2001) ונימטולה יוסף אל-הרדיני (הוכרז קדוש ב-2004). כמו כן הוכרזו נזירים מארונים נוספים כ"מבורכים" (קדושים זוטרים במינוח של הקתולים), ביניהם שלושה נזירים מארונים שנרצחו בטבח של 1860.

קיימות הערכות שונות על מספר המארונים בעולם. האומדנים נעים בין 7.5 מיליון ל-15 מיליון. מספר המארונים החי בלבנון כיום מוערך בין 640,000 ל-850,000 והם מהווים כ-23% מהאוכלוסייה. בסוריה חיים כ-40,000 מארונים בשלוש דיוקסיות, חלב, דמשק ולטקיה. בקפריסין קיים מיעוט מארוני המדבר ערבית בניב מארוני־קפריסאי. הם מוכרים באי כמיעוט דתי והקהילה בוחרת מתוכה נציג לבית הנבחרים. מוצאם כנראה מהמארונים שהתלוו לצלבנים.

 

ערב קום מדינת ישראל, התגוררו בארץ ישראל המנדטורית בין 5,000 ל-6,000 מארונים בשלושה כפריים כפר בירעם, ג'יש ומנסורה והשאר בערים חיפה (3,500  – 4,000 נפש) יפו, עכו, נצרת ומעט בירושלים. מרכזי נציגותם היו בחיפה וביפו וכולם היו נתונים למרותו של הפטריארך המארוני שבלבנון. בניגוד לאחיהם בלבנון, שהיו פעילים ביותר בחיים הציבוריים והמדיניים, לעיתים תוך התנגדות לכיוונים ערביים-לאומניים, המארונים בארץ ישראל כמעט שלא השתתפו בתנועה הלאומית.

 

כיום, קהילה מארונית בישראל כוללת כ-7,000 אנשים ורובם מתגוררים בחיפה (כ-3,500), בג'יש בו גרים גם עקורי בירעם (כ-1,000) בנצרת (1,300) בעכו (150), בעוספיה (כ-200) ביפו (כ-200) וברמלה (עשרות). כ-2,000  מהמארונים בגליל הם חיילי צד"ל לשעבר ומשפחותיהם, שהגיעו לישראל בשנת 2000 ומתגוררים במקומות שונים בגליל.

 

ראש הקהילה המרונית בישראל הוא ארכיהגמון הבישוף מוסא אל־חאג' איש הפטריארכיה המארונית בלבנון, המשמש נציג מטעמה בישראל, או כפי שהיא קרויה אצלם, "מחוז חיפה וארץ הקודש" הוא התמנה לתפקיד ב-16 ביוני 2012, על ידי פטריארך המרוני בישארה אל-ראעי שבחר בישופים חדשים לכנסייה המרונית בלבנון ובעולם הבישוף מוסא אל־חאג' מתגורר בחיפה.

 

קהילות נוספות של מרונים נמצאות במצרים, ברזיל, ארצות הברית, אוסטרליה וקנדה. בראש הקהילות הגדולות ביותר עומדים בישופים מארונים, אבל ברוב המקומות כפופה הכמורה המארונית לבישופים של הכנסייה הקתולית ובמקרים רבים נטמעים המארונים בקהילות הקתוליות המקומיות.

 

מקור, הרחבה והפניות.

 

להרחבה ראו הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני)

במרכז האפיפיור פרנצסקוס משמאל (אדום) ראש הכנסייה המרונית הפטריארך בישארה אל-ראעי מימין הבישוף מוסא אל־חאג'

הקהילה המרונית בנצרת

הקהילה המרונית בנצרת מונה כיום 1,300 נפש

 

המרונים הגיעו לנצרת בשנת 1622 בעקבות הזמנת הלטינים שביקשו שתגיע לנצרת משפחה מרונית דובר ערבית. כך הגיעה משפחת ימין.

 

בהמשך השנים הצטרפו עוד משפחות.

 

בשנת 1774, בעקבות סכסוך עם הלטינים ולאחר שהתקבל אישור מידי דאהר אל עומר, השלימו המרונים את בניית כנסייתם בשכונת הלטינים (היום ליד השוק בעיר התחתית).

 

הכנסייה נקראה על שם אנטוניוס הקדוש והיא שמשה את הקהילה המרונית עד שנת 2004.

הכנסייה החדשה
כנסיית הבשורה המרונית 

מיקום: בחלק המערבי הגבוה של נצרת, רואוס אל ג'יבאל 59,

הכנסייה החדשה נבנתה על מנת לתת מענה לקהילה המרונית בנצרת מאחר וכנסיית אנטוניוס הגדול הייתה צרה מלהכיל אותה.

 

הכנסייה נבנתה על משבצת קרקע בגודל 7.5 דונם של אדמות המסדר הסליזאני

 

תחילת בניית הכנסייה בשנת 2000 וסיומה בשנת 2004

 

מתחם הגדול בו נמצאת הכנסייה מרווח ויש בו מקומות חנייה רבים לאנשי הקהילה ואורחיהם

 

***

מבנה הכנסייה  מודרני העשוי מבטון חשוף, בקצה המערבי של העיר.

 

הכניסה אל הכנסייה היא דרך דלת הקבועה במגדל הפעמונים שלה, ואשר צורתו כשל פירמידה קטומה.

 

בראש המגדל ניצב פסל הבתולה ופעמוני הכנסייה נראים דרך חלונות בצורת מלבן המתרחב בחלקו העליון לקשת.

 

בצידה המזרחי של הכנסייה ניצבת כיפה בצורת כדור ועליה צלב.

***

**

***

***

הקדוש שרבל מכלוף המוכר במסורת הנוצרית כשרבל הקדוש (תמונה עליונה)

שרבל מכלוף המוכר במסורת הנוצרית כשרבל הקדוש היה נזיר מארוני שחי במאה ה-19 ואשר נחשב לקדוש נוצרי בנצרות הקתולית.

 

שרבל נולד ב-8 במאי בשנת 1828 בבקא כפרא שבצפון לבנון תחת השם יוסף אנטון מכלוף לבריגיט ואנטון מכלוף, ולו ארבעה אחים. הוא הוטבל לנצרות ב-16 במאי 1828. אביו נפטר כאשר שרבל היה בן שלוש בלבד והוא גדל עם דודו. בילדותו, להבדיל מבני גילו נהג שרבל להתבודד רבות, גילה התעניינות רבה בדת ונהג להתפלל.

 

בגיל עשרים ושלוש הצטרף שרבל למסדר הנזירים על שם מארון הקדוש במנזר הכפר אנאיה בהר הלבנון, ושינה את שמו מיוסף לשרבל, על שם קדוש אנטיוכי בן המאה השנייה. שרבל נדר את נדריו הסופיים בשנת 1853 ומונה לכומר לאחר שש שנים. בדומה למארון הקדוש, גם שרבל התגורר במנזר מאז שנת 1875 עד למותו בשנת 1898. שרבל היה ידוע בצניעותו והסתפקותו במעט, ונהג לבצע כל המוטל עליו ללא מענות. כמו כן, הוא נודע באדיקותו לביצוע הסקרמנטים. שרבל נודע ככומר אהוד בקהילתו, אנשים רבים היו מגיעים אליו לקבלת ברכות ואזכורים בתפילותיו, והוא אף הוזמן לפקח על טקסים דתיים בכפר שכן.

 

בעת המיסה, ב-16 בדצמבר 1898 חלה שרבל ותשעה ימים לאחר מכן, בערב חג המולד נפטר, בהיותו בן 70. הוא נקבר בבית הקברות של מנזר מארון הקדוש באנאיה. מספר חודשים לאחר מכן, העידו אנשים כי ראו הילה מעל קברו. לאחר עדויות אלו הוחלט לפתוח את הקבר, לאחר פתיחתו התגלתה גופתו כשהיא בשלמותה ודם עדיין זורם בגופו. כמו כן, נראו סימני זיעה על גופתו. לאחר מקרה זה, הועברה גופתו לארון קבורה אחר, במתחם שהוכן עבורו. מקום קבורתו הפך למוקד עלייה לרגל לנוצרים (בעיקר המארונים שבהם). אם כי, ישנם גם בני דתות אחרות אשר מגיעים לבקר במקום.

 

בשנת 1925 הציע האפיפיור פיוס השנים-עשר להכריז על שרבל כקדוש של הכנסייה הקתולית. בשנת 1950 יצאה ללבנון משלחת שכללה אנשי דת ורופאים במטרה לבדוק את גופתו של שרבל. בשנה זו, נפתח קברו בפעם השנייה. גופתו, התגלתה בשלמותה ובריאה לחלוטין וזאת כעבור 52 שנה לאחר מותו. שמועות על האירוע יצאו למרחוק, והמונים נהרו אל המנזר בו נקבר כדי לברר את שהתגלה.

 

בשנת 1954 חתם האפיפיור פיוס השנים-עשר על צו המאשר את בירוכו (המעלה אותו למעמד של "מבורך", שהינו שלב אחד לפני מעמד של "קדוש"), וב-5 בדצמבר 1965 נערך הטקס על ידי האפיפיור פאולוס השישי בוותיקן. שנה לאחר מכן, ב-1976 חתם פאולוס השישי על צו המאשר את הקדשתו של שרבל, והטקס עצמו נערך ב-9 באוקטובר 1977 בוותיקן.

 

מקור

***

****

***

***

***

מזכרת לקראת סיום הביקור בכנסייה

***

****

******

סוף

*****

הביקור בכנסייה המרונית
היה מרתק ומרגש

***

הפגישה עם כהן הדת אבונה יוסף עיסא
הייתה נעימה ומעניינת,
למדנו מעט עליו,
נפתח לנו צוהר על
הקהילה המרונית בנצרת

****

התרשמנו מהכנסייה
המרשימה והמכובדת
שהיא בין החדשות
שנבנו בשני העשורים בארץ
****

תודה לך אבונה יעקוב יוסף  מחיפה
על יצרת הקשר עם אבונה יוסף עיסא

*****

תודה לך אבונה יוסף עיסא
על האירוח הלבבי וחם