מע'ר היא אחת מ-12 הערים הערביות בישראל והיא עיר מעורבת בה מתגוררים מוסלמים, נוצרים ודרוזים.

 

הערים הערביות בישראל בגליל: נצרת, שפרעם, טמרה, סכנין ומע'ר; בוואדי ערה: אום אל פחם; בשרון: בקעה אל ע'רביה, קלנסואה, טייבה, טירה וכפר קאסם ובנגב: רהט,

 

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף מאי 2022 (אומדן), מתגוררים במע'אר 23,724 תושבים מתוכם כ-60% הם דרוזים, כ-20% הם מוסלמים, וכ-20% הם נוצרים.

 

ביום ראשון 26 ביוני 2020, בקרנו את הקהילה הנוצרית במע'ר.

 

הביקור במע'ר הוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו באביב 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ(בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות  

 

במע'ר עברתי פעמים רבות ומעולם לא עצרתי לבקר ביישוב, קל וחומר לא אצל הקהילה הנוצרית.

 

למתחם הקהילה הנוצרית הגעתי לראשונה באפריל 2019 בתחילת המיזם בסיור אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא.

 

במשך הזמן הבנתי שלא למדתי כראוי אודות הקהילה הנוצרית ביישוב ולכן אשוב אליו.

 

הקבוצה בביקור מפגש/סיור/צילום זה כללה את עמיתי המצטרפים אלי מעת לעת ויש להם גם עניין לדעת על המיעוט הנוצרי הערבי בישראל והם, מוטי ארמלין (גילון), ורדה בן חורין (נטף), אבס (גניגר), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט).

 

את הביקור במקום תאם עמיתי מורה הדרך מונדר חליאלה (סכנין).

 

אל מע'ר הגענו לאחר הביקור הקהילות הנוצריות בעלבון שבגליל התחתון.

 

על פי התיאום היינו אמורים להגיע עם תום תפילת יום ראשון ואז להיפגש עם כהן הדת, ד"ר אבונה פאוזי חורי.

 

אולם, הקדמנו. כך זכינו להיות נוכחים בחלקה האחרון של התפילה בה נכחו רבים מאנשי קהילה 200 – 300 איש.

 

לאחר התפילה ולאחר שהקהל התפזר, אבונה פאוזי התפנה למספר דקות לשוחח עמנו.  סיפרנו לו על המיזם ועל מטרת הגעתנו למקום.  הוא סיפר לנו על עצמו.

ד"ר אבונה פאוזי חורי (1948), יליד פסוטה משמש ככהן דת של הקהילה הנוצרית יוונית -קתולית מאז שנת 2007. לימודיו לקראת הכשרתו ככהן דת היו באוניברסיטה קתולית בצרפת בין השנים 1964 ל-1971. לאחר הסמכתו חזר לארץ וכיהן ככהן דת של הקהילות בפסוטה, חורפיש, ותרשיחא. בין השנים 1978 ל-1986 למד תיאולוגיה ומדעי דתות בסיומם קיבל תואר שלישי (ד"ר ). בשנת 2005 הוסמך כדיין בבית הדין הכנסייתי.

לצידו פועל ככהן דת גם אבונה מוניר מזאוי שלצערו לא יכל להתפנות לשוחח עמנו.

 

לאחר מכן המשכנו ושוחחנו עם מר ג'אסן רושרוש (חבר ועד הקהילה, גמלאי משטרת ישראל ושגריר המועצה העולמית לשלום) ועם מר איברהים מזלבט (אף הוא חבר ועד הקהילה, ושגריר המועצה העולמית לשלום ועובד כאח במוסד רפואי במגדל). בשיחה השתתפה גם גב' ואפה קרוואני (אם הבית של הכנסייה)

 

השניים הרחיבו וסיפרו לנו על עצמם, על הקהילה, על פעולותיה, על הכנסייה. הם גם דברו על הקשיים הבירוקרטיים בהקצאת קרקע ובקבלת היתרי בניה. השיחה איתם הייתה מרתקת.

 

לאחר השיחה בכנסייה עברנו לבניין הצמוד ועלינו לקומה עליונה לביתו למשרדו של אבונה פאוזי חורי שאירח אותנו לכוס קפה וגם שם המשכנו ושוחחנו.

 

לאחר מכן, הסתיים הביקור ויצאנו איש איש לדרכו.

 

הביקור מפגש / סיור/ צילום בקהילה הנוצרית במע'ר היה מעניין ובו למדנו עוד על הקהילה הערבית נוצרית גדולה בגליל.

 

להלן מובא מידע שלמדתי טרם הסיור ובעיקר מידע עליו שמענו בביקור במע'ר.

 

כמו תמיד למידע מצורפים צילומים שנעשו במהלך הביקור.

*******

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שאירחו אותנו

*****

מעט מידע על מע'ר

******

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום מע'ר בגליל התחתון המרכזי

מיקום מע'ר
על מורדות הדרומיים של הר חזון 
בגובה של כ-400 מ' מפה"י
משני צדדי כביש 806 וכביש 807
ממערב ומדרום לו עובר נחל צלמון.

*****

לפי נתוני
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף מאי 2022 (אומדן),
מתגוררים במע'אר 23,724 תושבים
מתוכם כ-60% הם דרוזים,
כ-20% הם מוסלמים,
וכ-20% הם נוצרים.

***

היבט המוניציפאלי
מע'ר הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1956,‏
היום היא עיר
שהוכרזה בשנת 2021,
מע'ר היא העיר היחידה בישראל
שבה רוב דרוזי;

תחום שיפוט העיר מתפרש
על פני כ-20,760 דונם

שטח הבנוי של מ'ער
מתפרס על כ-15%
מתחום השיפוט
על כ-3,110 דונם
בעיר שבע שכונות
ואחת היא השכונה הנוצרית 

*****

מעט אודות מע'ר

מע'אר הוא יישוב עתיק. הרומאים קראו לו "זאר".

 

ייתכן כי זהו הכפר שנקרא בתקופה הרומאית ובתקופה הביזנטית "מעריה" – מקום מגוריה של משפחת הכוהנים בילגה.

 

יש האומרים כי השם "מע'אר" מקורו במילה "מערה", בשל המערות הרבות שביישוב.

 

לא ידוע מתי נוסד הכפר מע'ר ומי היו תושביו הראשונים. העדות הראשונה בכתב לקיומו של הכפר  היא במסמך משנת 1168 . לפי מסמך זה מסר מושל חיפה הצלבני את הכפר , יהד עם כפרים אתרים, לידי מושל טבריה, וקיבל בתמורה לכך סכום כסף מסוים .

 

העדות הבאה על מע'אר היא מן המאה הט"ז, והיא כוללת תיאור רחב יותר של הכפר. אולם אין מקורות על מוצאם של תושבי המקום

 

על פי מסורות המקומיות, משפחה אחת מעידה שאבותיה באו לפני כארבע מאות שנה מלבנון ; משפחה אחרת גורסת שהגיעה מתורכיה לפני כמאתיים שנה. יש משפחות קושרות את בואן למע'ר עם הריסת הכפר סלאמה, שנחרב בידי המנהיג הבדווי דאהר  אל-עמר בשנת 1776. דרוזים אתרים באו למקום במחצית הראשונה של המאה העשרים מסוריה ומלבנון, וחלקם עזבו בשנת 1948.

 

בשנת 1852 העריך רובינסון כי שני שלישים מתושבי מע'אר הם דרוזים, והשאר והשליש הנותר נוצרים ומוסלמים. הערכות דומות היו מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1878 בעת העריך גרן כי אוכלוסיית הכפר, בשנת 1887 ששומכר מסר מספרים על אוכלוסיית וכך גם במפקד הרשמי שנערך בשנת 1931,

 

התושבים במע'אר התפרנסו לכל אורך ההיסטוריה ממטעי הזיתים ומענפי חקלאות אחרים. לאורך ההיסטוריה נודע השמן של מע'אר כשמן משובח ביותר. מערות ישנות וחפירות בסלעים שימשו לייצור יין ושמן.

 

לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שערכו רשויות המנדט נאמדה אוכלוסיית הכפר ב-2,140 נפשות ושטחו השתרע על פני 55,583 דונמים (מתוכם 9,992 דונמים של שטחים ציבוריים). האומדן כלל גם את האוכלוסייה והשטח של הכפר הסמוך אל-מנסורה.

בשנת 1956 הוכרזה מע'אר כמועצה מקומית וראשי המועצה המקומית בעיירה מאז ועד היום היו מבני העדה הדרוזית, עדת הרוב.

 

 

במלחמת לבנון השנייה ספג היישוב מספר פגיעות של רקטות חזבאללה. בהתקפות אלה נהרגו שתי נשים.

 

מקור, הפניות והרחבות ראו גם שכיב סאלח, ‏מע'אר – אנטומיה של כפר מעורב, קתדרה 81, ספטמבר 1996, עמ' 94-75

 

התנגשות בין בני העדה הדרוזית והנוצרית בשנת 2005

חיי היום־יום בין בני העדות השונות במע'ר  מתנהלים לרוב על מי מנוחות, אך לפעמים ניצתות מריבות ומהומות בין בני הנוער על רקע עדתי. ברוב המקרים מתערבים המכובדים ביישוב למניעת מקרים אלה.

 

במרץ 2005 התלקחו ביישוב מהומות קשות שבהן השחיתו צעירים דרוזים רכוש של נוצרים.

 

תושבי המקום, נוצרים ודרוזים, הסתכסכו לאחר שהופצה שמועה זדונית שלא היה לה ביסוס כי אחד התושבים הנוצרים הפיץ באינטרנט תמונות של דרוזיות, בוגרות כיתה י"ב, שעברו עיבוד ממוחשב כך שייראו כתמונות עירום. על פי השמועות, הוא נעזר בחבר, נוצרי מכפר סמוך.

 

השמועה הלכה ופשטה, בערב יצאו דרוזים רבים לרחובות וביקשו להתנקם בנוצרים. למקום הוקפצו כוחות גדולים של משטרה, ובסיוע נכבדי הכפר ניסו להרגיע את הרוחות.

 

יום למחרת התחדשו המהומות ביתר שאת. במרכזה של השכונה הנוצרית הושלכו חזיזים ונפצים ונשרפו כמה בתי עסק ומכוניות, השייכים לנוצרים בכפר. תושבי הכפר דיווחו גם על בתי מגורים שעלו באש, ותושביהם התפנו מהמקום.

 

רבים מהתושבים הנוצרים ששהו בבתיהם חשו באווירת הפחד וחששו כי ההמון הזועם שיצא לרחובות ינסה להגיע לבתים.

 

מספר תושבים סיפרו, כי דרוזים תושבי הסביבה היו מעורבים אף הם במהומות, לאחר שחבריהם ממע'ר הזעיקו אותם למקום.

 

ראשי המועצה המקומית קראו לצעירים לעזוב את המקום במערכת הכריזה.

 

המשטרה שחקרה את העניין הגיעה למסקנה כי "השמועות אודות תמונות העירום הן שמועות מופרכות, שאין אמת בבסיסן".

 

שלושה חודשים אחרי המהומות התקיימה סולחה בין הנוצרים לדרוזים ביישוב מטרתה ליצור תחושה של שלום ואחווה, ותקווה לצאת לדרך חדשה

 

ראו כתבות ב-Ynet  שרון רופא – אופיר כפר מע'ר: סוף שבוע של מהומות, 12 בפברואר 2005 וגם שרון רופא סולחה בין הדרוזים לנוצרים במע'ר, 18 במאי 2005

 

אכן מאז שבו העניינים לסדרם והיחסים בין העדות תקינים.

 *****

במע'ר יש רק קהילה נוצרית אחת
המשתייכת לכנסייה היוונית – קתולית
 המונה כ4,800 נפש
ומדורגת הקהילה היוונית – קתולית
רביעית בגודלה,
אחרי הקהילות בחיפה, נצרת ושפרעם

*****

הכנסייה היוונית-קתולית (המלכיתית)

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטרית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות

 

הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה (הפנטארכיה). ארבע מתוך חמש הפנטארכיות בעולם העתיק היו בתחומי האימפריה הביזנטית והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: ארבע האחרות הן הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית), הפטריארכיה של ירושלים  (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והפטריארכיה של רומא. חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.

 

הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.

 

הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451)  שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.

 

מקור והפניות

 

המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית.  מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.

 

המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.

 

הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).

 

החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.

 

במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.

 

כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.

 

המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.

 

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

 

במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים.

 

מחוז צפון שבו מתגוררים מרבית היוונים-קתולים בישראל: בערים (שפרעם, נצרת, חיפה, עכו) בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים (פסוטה מעיליא) ביישובים מעורבים אחרים (עילבון, אעבלין, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, יפיע וכפר יאסיף) ביישובים בהם רוב מוסלמי מוחלט (בעינה, תורען, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה, עראבה) בכפר הדרוזים (חורפיש ופקיעין עספיא),

 

מחוז ירושלים שבו מיעוט קטן מאד נמצא בערים ירושלים וביפו.

 

בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך המלכיתי ותוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".

 

הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

 

"הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים" החולש גם על הקהילות בבית לחם, ברמאללה, יפו, ובכפרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית

 

מאז שנת 2017 בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד הפטריארך יוסוף עבסי. 

 

בראש המחוז הצפוני שכאמור, מספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה.

 

מאז מרס 2019 משמש בתפקיד הארכיבישוף האב יוסף מאתא מהכפר עילבון.

 

מרבית היוונים-קתולים בישראל בצפון הארץ: בערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו; בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים: פסוטה מעיליא וגם ביישובים מעורבים אחרים, עילבון, עוספיה, חורפיש,  תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען,  יפיע וכפר יאסיף;. קהילות קטנות נמצאות גם ביישובים בהם רוב מוסלמי בעינה, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, עארבה, ריינה מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים.

הכנסייה של הקהילה נוצרית

הכנסייה של הקהילה, על שמו של גאורגיוס הקדוש.' נבנתה בשנת 1964 והיא נחשבת "כנסייה חדשה".

 

כעבור זמן, מסיבות שאינן ידועות, הרסו את הכנסייה הישנה, שנמצאה במרכז הכפר , כמעט בגבול בין השכונה הנוצרית לדרוזית. כנסייה עתיקה זו נבנתה כנראה בראשית שנות השמונים של המאה הי"ט, על שמו של גאורגיוס הקדוש.'

גאורגיוס הקדוש

גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית וכך השתמר גם בזרם היווני- קתולי..

 

גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.

 

החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.

 

אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.

 

לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.

 

מקור . הפניות

 

כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'"  וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'

 

הייחוד של הכנסייה

היא משמרת אלמנטים של הכנסייה המזרחית העתיקה תוך משילוב אלמנטים של הכנסייה הקתולית המערבית

 

כיוון הכנסייה הוא לכיוון דרום ולא לכיוון מזרח כמקובל במרבית הכנסייות. הסיבה כנראה הוא הטופוגרפיה של המשבצת הקרקע עליה נבנתה הכנסייה.

 

******

******

סוף דבר

*****

הגם שביקור מפגש/סיור/צילום זה היה קצר,
הוא היה מעניין ומרתק מאוד

*****
למדנו להכיר עוד הקהילה גדולה
של העדה הנוצרית בישראל בכלל
ושל העדה היוונית – קתולית בפרט

****

נחשפנו מעט מאוד לדמותה של העיר מע'ר

***
התרשמנו מאוד מהכנסייה המרשימה המשרתת את הקהילה 

***

שמחנו שהייתה לנו הזדמנות
להיות נוכחים אפילו לקראת סיום תפילת יום ראשון

****

הסיפורים האישי  של כהן הדת אבונה פאוזי ח'ורי היה מעניין.

*****

גם הפגישה עם אנשי הקהילה ע'רסן רושרוש ואיברהים מזלבט
הייתה מלבבת 

*****
נודה לכל אלה שתרמו להצלחת הביקור:

לעמיתנו מונדר חאלילה שתאם את המפגשים,

לאבונה פאוזי חורי על קבלת הפנים הנעימה

לע'רסן רושרוש ואיברהים מזלבט על השיחה הנעימה והאירוח

לחברי שהצטרפו לביקור