קריית המלאכה הוקמה במחצית הראשונה של של ה-60' של המאה העשרים על מנת שתהווה אזור מלאכה ותעשייה זעירה בשולי העיר.
המתחם נבנה על קרקע שלפני הקמת המדינה היה שייכת לכפר אבו כביר.
מטרת הקמת הקריה הייתה הוצאת מפעלים מזהמים ורועשים מאזורי המגורים והמסחר בעיר, על ידי עידוד בעליהם להשתכן במבנים המותאמים לצורכי התעשייה.
הקריה הוקמה על ידי "החברה לשיקום המלאכה בתל אביב יפו" (חברה משותפת לממשלת ישראל, עיריית תל אביב, חברת כלל והתאחדות בעלי המלאכה).
שמות הרחובות בקרית המלאכה הולמים את ייעודה המקורי: התנופה, העמל, המרץ, המפעל.
המתחם תוכנן על ידי משרד האדריכלים יצחק רפופורט-אשר גליברמן-צבי פרנקל.
המתחם כולל 12 בניינים מאורכים שנבנו בסגנון ברוטליסטי חף מקישוטים, מלבד רפפות אנכיות ואופקיות המצלות על החלונות ועל חדרי המדרגות.
המבנים בני ארבע קומות, ניצבים במקביל לרחובות הר ציון, התנופה, המפעל, המרץ.
*
חדשנות המתחם באה לידי ביטוי בחללי העבודה המרווחים, שטחי אחסון מתחת לקומת העמודים, החניון התת-קרקעי, מעליות המשא מהחניון ומקומת העמודים אל בתי העסק.
רשת הכבישים הפנימים המאפשרת פריקה וטעינה של סחורות באמצעות מעליות ומנופים מכל הקומות, החיבור לקווי טלפון, שירותי הניקיון והתחזוקה, והכללת סניף בנק ומסעדות במתחם
בשנת 1966 רוכשי בתי המלאכה במתחם התלוננו על עלויות התחזוקה והניהול הגבוהות, ועל עלויות הובלה הנובעות מריחוק המתחם מאזורי המסחר.
בשיא פעילות פעלו במתחם כ–420 עסקים.
במשך השנים המבנים הוזנחו והתיישנו ובעלי עסקים רבים עזבו.
*
מראשית שנות ה-2000 כמאתיים בתי מלאכה לשעבר משמשים כגלריות לאמנות ואולפני הקלטות, חדרי חזרות וסטודיות של אמנים מתחומים שונים – ציור, פיסול, מוזיקה, צילום, ריקוד, מיצב ועוד.
קריית המלאכה ידועה גם כאזור רווי בגרפיטי ואמנות רחוב.
מתחם הקריה מוגדר "מרקם בנוי לשימור" ונערכים בו סיורי אמנות, ארכיטקטורה והיסטוריה.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
סוף,
מתחם קריית המלאכה
הוא מקום מדהים
וראוי שיהיה נקודה חשובה
במסלול טיול בדרום העיר.
מומלץ להגיע אליו
להתרשם מציורי הקיר
בסופשבוע
כשיש שפע
של מקומות חנייה
או להתרשם מהפעילות בו
ולהיכנס לגלריות
בו באמצע השבוע.
*******
אתר זה הוא גן עדן לצלמים
לכל סוגי הצילום.
*****
מן הסתם
עוד אחזור אליו שוב
ואקדיש יותר זמן
להסתובב בו
******
תודה לכך רז גורן על המידע שנתת לי השבוע אודות המקום
7 באוקטובר 2023 תאריך הטבח ייזכר לעד ולדיראון עולם כיום אסון נורא.
טבח ה-7 באוקטובר נחשב למתקפה הקשה ביותר של ארגון טרור על מדינת ישראל מיום הקמתה, וכן ליום הקטלני ביותר לעם היהודי מאז השואה.
בוקר שבת, 7 באוקטובר 2023, שמחת תורה תשפ"ד, החל מטח ירי רקטי ופצצות מרגמה, מסיבי וחריג בהיקפו לעבר ישראל.
בחסות המטח בין 5,000 ל־5,600 מחבלים לשטח ישראל חדרו דרך 114 פרצות בגדר המערכת, בחזית של כ־60 ק"מ וגם דרך האוויר והים.
המחבלים תקפו והשתלטו על בסיסי צה"ל ומוצביו וניהלו קרבות ירי עם כוחות הביטחון. בד בבד הם חדרו ליישובים אזרחיים, כבשו את חלקם, רצחו וחטפו מאות מתושביהם וביצעו טבח ב"פסטיבל נובה" ליד קיבוץ רעים.
במתקפה נרצחו ונהרגו כ־1,163 אנשים רובם אזרחים, ונפצעו כ־1,940, בהם כ־360 במצב אנוש או קשה. עשרות אזרחים ממדינות זרות נרצחו גם הם.
251 אנשים נחטפו לרצועת עזה, חיילי צה"ל ואזרחים רבים, ביניהם נשים, תינוקות ילדים, קשישים ואזרחים זרים.
ליישובי עוטף עזה ובעיקר אלה הקרובים לגדר רצועת עזה נגרם נזק רב.
הניסיונות הנואלים לעמם ואף להשכיח את יום ה-7 באוקטובר לא יצליחו!
*
בין האירועים הרבים לציון יום השנה שני לטבח 7 באוקטובר ולקריאה לשחרור כל החטופים והחטופה היה מסע האופניים "רוכבים עד שכולם חוזרים".
המסע אורגן להפליא על ידי ארגון אחים ואחיות לנשק, תוך הקפדה על קוצו של יוד התקיים במרחב עוטף עזה.
במסע זה השתתפו כ-3,000 רוכבים ורוכבות לרבות נוער.
*
*
*
היה לי הכבוד להשתתף במסע זה.
למרות שרבים מחבריי השונים השתתפו בו את חלקם פגשתי לדקות בודדות ואת חלקם לא ראיתי בכלל.
פגשתי את ניר לפני היציאה לדרך, אז צלמתי אותו
בדיעבד הסתבר שגם ניר צילם אותי
דורון קדמיאל (פרדס חנה) היה החבר היחיד שרכב איתי ובעצם היה צמוד אלי ובמודע או לא במודע היה זה שהשגיח ושמר עלי.
גם דורון זכה לפורטרט
במסע זה צלמתי מעט, לפני היציאה לדרך ובמספר נקודות שעצרתי.
לדאבוני, לא התאפשר לי לצלם יותר ממה שאני רגיל בטיולי האופניים שלי.
הקצב המהיר של הרכיבה לא אפשר לעצור יותר פעמים.
גם הצורך לעמוד בלוח הזמנים שנקבע לטקס לא אפשר להתעכב לצורך הצילום.
*
בשעה 05:00, שעת בוקר מוקדמת שעדין היה חושך התכנסו 3,000 הרוכבים בחניון הכלניות בחורשה הסמוכה למושב שוקדה.
לאחר שהרוכבים התארגנו לקראת המסע, אישרו את הרשמתם, קיבלו את חולצת המסע, זכו לכוס תה חם, התכנסו בנקודת בהתחלה של המסע.
*
המסע נפתח בשעה 6:29 בהזנקה בהובלת חיים ילין.
*
*
*
*
*
המסע התקיים בשני מסלולים ארוך (24 ק״מ) וקצר (18 ק״מ).
המסלולים עברו לאורך הדרכים החקלאיות (בלשון רוכבי האופניים: "שבילים לבנים").
מסלול הקצר בו רכבתי
הזרחיה המרהיבה בתחילת הרכיבה
הרוכבים לא נדרשו לנווט מאחר והמסלולים סומנו בשטח קודם המסע ומתנדבים רבים לוו את הרוכבים לאורך המסלול וענו לכל שאלה או תקלה.
לאורך המסלולים הונחו שלדות רכבים שרופים כזכר ליום הטבח ומיצגים הממחישים את תנאי השבי בעזה.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
חציית מעבר הכרחי בערוץ נחל שוקדה מתחת לגשר כביש 232
חציית ערוץ נחל גרר בדרך לאתר הטקס
בערך בשעה 08:00 בסיום החלק הראשון של הרכיבה התקיים טקס מרכזי במתחם בזק בסמוך לאתר הזיכרון של מסיבת הנובה וקרוב לכביש 232.
בטקס השתתפו הרוכבים ורבים אחרים נוספים להערכתי נכחו בו למעלה מ-4,000 איש, אולי יותר
בתחילת הטקס נשא דברים גלעד גולן, אביו של רס״ן שגיא גולן ז״ל קצין ביחידת לוט"ר שנפל בקרב ההגנה על בארי ב-7.10.
לקראת סיומו דיבר איציק הורן, אביהם של שורד השבי יאיר הורן והחטוף איתן הורן.
את הטקס ליוותה תזמורת "התקווה" והזמרת אחינועם ניני ששרה ונשאה דברים.
לצערי בגלל הצפיפות במקום ואי מציאת מקום מתאים לצערי הרב לא צלמתי את הטקס.
פגישה עם דורון סלומון, איש כפר עזה שהגיע למקום לפגוש אותנו. צילום ניר עמית
בסיום הטקס לאחר השעה 09:00, ברכיבה חזרה אל חניון הכלניות, רבים מהרוכבים ביקרו במשך מספר דקות באתר ההנצחה מסיבת הנובה.
הרכיבה חזרה
לקראת סוף הרכיבה הרשיתי לעצמי לעצור והתפעל היופי של האזור
המסע הסתיים לקראת השעה 10:00 שהרוכבים הגיעו לחניון הכלניות ושם זכו לקרטיבים ורימונים.
איש איש חזרו רוכבי האופניים לכלי רכבם מרביתם חזרו לביתם ואחרים המשיכו להסתובב במרחב העוטף.
אני נסעתי לנתיב העשרה לבקר את לימור ובני ברייר, בן דודי האהוב.
******
המסע, בעיצומה של ימים קריטיים לגיבוש העסקה, העביר מסר ברור של סולידריות, ערבות הדדית וזיכרון של קורבנות ה-7 באוקטובר.
מהטקס יצאה קריאה למקבלי ההחלטות: "אל תעזו לטרפד את העסקה!", העם לא יוותר – עד שכולם יחזרו הביתה!" 🇮🇱🎗️
זמן קצר לארגן סיום המסע כתבתו המארגנים: "סיימנו אירוע ראוי ביותר, הודות לכם והמתנדבים הרבים שסייעו להרים הפרויקט. אזי תודות לכולם. והתגייסות מלא מלא לפרויקט הביתה החטופים החיילים והממשלה."
בשעת ערב, מספר שעות לאחר סיום המסע כתבו המארגנים כך: "רוכבים ורוכבות יקרים – תודה מהלב! 🚴♂️
אחים ואחיות, בזכותכם.ן היה היום אירוע מדהים.
היה מרגש. היה עצוב. דמיינו יחד מה קרה בדיוק בשדות האלה לפני שנתיים. בכינו עם הדוברים המרגשים.
והכי חשוב – הרגשנו את הכוח של להיות ביחד. את הערבות המיוחדת. 🎗️
תודה לכל אחת ואחד מכם שהגעתם, רכבתם והיינו שם יחד.
ברצון רב ובחרדת קודש נגשתי למלאכת הכתיבה ושילוב צילומים נבחרים.
דורון סייע לי בהשגת דברי ההספד של חבריו ומשפחתו.
מי הוא יובל סלומון ז"ל
הצילום באדיבות דורון סלומון
יובל סלומון כך מעידים חבריו: "היה אדם חברותי, משפחתי, עם לב ענק, שרצה תמיד בטובת כולם, דאג תמיד לחבריו הרבים ואהב לבלות ולהנות."
יובל, היה חסון, יפה תואר, מלח הארץ, בעל קסם אישי, ביטחון עצמי ושמחת חיים. הוא בעיקר אהב להתענג על בירה טובה ונתח מובחר של בשר.
יובל סלומון, נולד בקיבוץ כפר עזה ביום ב' בחשוון תשנ"ה (06.10.1994) בו גדל, התחנך והתבגר.
הוריו הם שמחה ודורון והיה אח צעיר ליפעת, אורטל ותמיר.
מגיל ארבע היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה".
כשסיים את לימודיו, בנובמבר 2012 יובל התגייס לחטיבת הנח"ל ושירת בגדוד 931.
במהלך אימון המסלול הוא נפצע משברי מאמץ ועבר להיות עוזר מפקד פלוגה (עמ”פ) איתן שעיה, מפקד טירונים, מחזור אוגוסט 2013. יובל המשיך עם שעיה עידו כל תקופת המסלול.
לאחר מבצע "צוק איתן" (קיץ 2014), כששעיה עידו הפך למ”פ סיירת העורב של חטיבת הנח"ל, יובל המשיך איתו לפלוגה החדשה כסגן רב-סמל פלוגתי (סרס"פ) והפך בלשון חבריו "עורבון" לכל דבר ועניין.
לאחר שהשתחרר מהצבא החל לעבוד כברמן במסעדת "סבא שמחה" בשדרות.
ביום שישי בערב, 6 באוקטובר 2023, חגג יובל את יום הולדתו ה- 29 במסיבה ב”גרין פאב” האהוב עליו בנירעם, לה ציפה והתכונן לקראתה.
יובל נהרג במהלך הלחימה נגד המחבלים שחדרו לשכונת דור צעיר בכפר עזה ב-7 באוקטובר 2023.
השכונה ההרוסה "דור צעיר" הייתה המקום הכי שמח בכפר עזה.
בין שני הבלוקים של דירות הקיבוץ הקטנות הופקו מסיבות, הוקמו זולות ונערכו פיקניקים וארוחות.
בשכונה התגוררו יחד חיילים, בני קיבוץ שעזבו את בית ההורים וגם צעירים וצעירות שהגיעו מבחוץ.
*
*
כאמור יובל נהרג במהלך הלחימה נגד המחבלים שחדרו לשכונת דור צעיר.
בתחילה יובל נפצע תוך שנאבק והרג מחבל.
הדגל בו התעטף יובל סלומון בזמן שיצא להילחם במחבלים ובה סימני הדם שלו, צילום ניר עמית
הסכין איתה הרג יובל סלומון ז"ל את אחד המחבלים
שעתיים לאחר מכן הגיעו שלושה מחבלים נוספים, ובמאבק איתם בביתו הוא נהרג.
המילים האחרונות של יובל סלומון ז"ל היו "אני לא יכול להחזיק את דלת הממ"ד.
בתום חיפוש של שבעה ימים, קיבלה משפחתו את הבשורה המרה שגופתו נמצאה.
ב-17 באוקטובר 2023 יובל הובא לקבורה זמנית בשפיים.
כחודש לאחר פרוץ המלחמה, מכבי חיפה העלתה לרשת סרטון מרגש שהוקדש ליובל, ומשחק כדורגל שקיימה מול קבוצת ויאריאל הספרדית לווה במגוון מחוות לזכר הנרצחים והחטופים, בהן דקת דומייה והפרחת בלונים.
כְּפַר עַזָּה הוא קיבוץ (משתייך לתנועה הקיבוצית), הנמצא בצפון מערב הנגב בסמוך לכביש 232, כשני ק"מ ממזרח לגבול רצועת עזה, סמוך לשדרות ולנתיבות, בתחום המועצה אזורית שער הנגב.
הקיבוץ נוסד ב-23 באוגוסט 1951, כהיאחזות החמישית של הנח"ל על גבול רצועת עזה, והוקם כחלק מההתיישבות הספר לאורך קווי שביתת הנשק שנקבעו לאחר מלחמת העצמאות.
בראשיתו, נקרא הקיבוץ בשם "יגב" ו"שדמות". המתיישבים הראשונים היו שני גרעיני מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) של תנועת הבונים – האחד של עולים ממצרים והשני של עולים מטנג'יר
ביוני 1953 שונה שם הקיבוץ ל"כפר עזה", יקומו ממול העיר עזה.
עד תחילת 1954 עזבו חברים רבים את הקיבוץ בגלל התנאים הקשים (מזון מועט, חשמל מוגבל, היעדר כביש גישה ובעיות ביטחון שנבעו מכניסת מסתננים).
בראשית שנת 1956 התפורר הגרעין המייסד בגלל סכסוכים על רקע עדתי בין שתי הקבוצות שהרכיבו אותן.
בשנים 1955–1956 על-מנת למנוע את פירוק המוחלט של היישוב נשלחו אליו 15 מתנדבים צעירים מקיבוצים ותיקים בקבוצה שנקראה "הפלוגה המקובצת". רובם חיו בקיבוץ בין שנה לשנתיים והחזיקו ותפעלו את המקום, בעזרת כוחות עזר שונים שנשלחו על ידי איחוד הקבוצות והקיבוצים.
בשנת 1956, גרעין "מתערים" שהיה אז באמצע השירות הצבאי, בנח"ל המוצנח, וחבריו היו חניכי הנוער העובד והלומד ממרכז ישראל וחניכי תנועת הצופים ירושלים,
בשנת 1956 התגברו הבעיות הביטחוניות של היישוב, מסתננים מרצועת עזה קצרו את התבואה של הקיבוץ, קומביין עלה על מוקש במהלך הקציר ואל קיבוץ טווח בנק"ל מכיוון רצועת עזה.
ט"ו בשבט תשי"ז (ינואר 1957) הוא התאריך הרשמי של הקמת הקיבוץ מחדש. אז, גרעין "קמה", שחבריו השתחררו משירות בנחל מוצנח גדוד 88, הצטרפו למשק.
כפר עזה וסביבתו בשנת העשור להקמת המדינה
במשך השנים נוספו גרעיני נח"ל רבים, מהנוער העובד והלומד, מהתנועה המאוחדת, מהצופים וכן לא מעט בני ובנות קיבוצים ומתנדבים מכל העולם שבאו לתקופה של שנה ונשארו כחברים.
בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים המשיכו אנשי כפר עזה לעבד את שדותיהם. בפרוץ המלחמה הופגז הקיבוץ וחבריו שהו במקלטים במשך 36 שעות, תבואה על שטח של 250 דונם נשרפה מההפגזות, וחבר הקיבוץ נהרג בעלוֹת רכבו על מוקש.
בשנות ה-70 וה-80 נהנה הקיבוץ משגשוג כלכלי, מקליטת חברים חדשים ומפיתוח תשתיות. כמו כן הוקם המרכז של הקיבוץ, שכלל את הרחבת חדר האוכל עם מועדון לחבר ואת הקמתו של בית תרבות.
בשנת 1977 חל בקיבוץ מעבר ללינה משפחתית.
בשנת 2000 עבר הקיבוץ תהליך הפרטה ומאז נחשב קיבוץ מתחדש.
בשנת 2001 עם תחילת האינתיפאדה השנייה כפר עזה חזר להיות ישוב ספר, קסאמים ופצצות מרגמה נורים מרצועת עזה.
9 במאי 2008 חבר הקיבוץ, ג'ימי קדושים, נהרג מפגיעה ישירה של פצמ"ר שפגע בחצר ביתו. דבר שהביא לעזיבה של לא מעט מחברי הקיבוץ.
ערב טבח 7/10/2023 התגוררו בכפר עזה 950 נפש מתוכם 350 חברים כ-300 ילדים ונוער השאר דור צעיר וסטודנטים הלומדים במכללת ספיר ועוד שוכרי דירות.
כלכלה: חקלאות גד"ש (שיתוף כפר עזה מפלסים וסעד) וגם פרדס גדול ומטעי אבוקדו, "רן 2000" רפת חלב משותפת (עם קיבוץ רביבים וקיבוץ ניר אליהו) ברביבים; לול פיטום; תעשייה "כפרית", מפעל ליצור חומרי גלם לתעשיית הפלסטיק, זהו קונצרן בין לאומי עם כ 10 מפעלי בת בעולם, "סינקופה" –חברת הגברה ותאורה, בכניסה לכפר עזה, תחנת דלק דור-אלון. כולל אלונית ומסעדה. כמו כן בקיבוץ יותר מעשר יזמויות עיסקיות בתחומים מגוונים.
כפר עזה וסביבתו ערב טבח 7 באוקטובר 2023
טבח 7 באוקטובר 2023
בטבח שבעה באוקטובר 2023 נהרגו בכפר עזה 64 איש, בהם, ילדים וקשישים ונחטפו 20 תושבים לשטח רצועת עזה.
ההרוג הראשון ששמו הותר לפרסום הוא אופיר ליבשטיין, שנהרג כשיצא להגן על הקיבוץ כחלק מפעולת ההגנה של כיתת הכוננות. אופיר ליבשטיין שימש כראש מועצת שער הנגב בחמש השנים האחרונות לחייו והיה מועמד לקדנציה נוספת.
לאחר הגעת כוחות צה"ל לקיבוץ התחולל קרב ממושך שארך מעל שלושה ימים עד לטיהור הקיבוץ ממחבלים, שבמהלכו נהרגו לוחמים מיחידת דובדבן, מגלן וגדוד 202 של חטיבת הצנחנים
המקום הוגדר במשך חודשים שטח צבאי סגור ועדין כזה.
מייד לאחר הטבח ב-7 באוקטובר 2003, כשני שליש מתושבי הקיבוץ פונו לקיבוץ שפיים. בדצמבר 2024 ובינואר 2025 חלק מקהילת כפר עזה עברה לאתר הקרווילות ברוחמה והשתלבה בקהילת הקיבוץ.
ההערכה שלקראת סוף 2026 יחזרו לכפר עזה כ60% מהחברים ועוד כ10-20% יגיעו בהמשך. כנראה שכ 20% לא יחזרו לעולם להתגורר בכפר עזה.
אתר "כתב ושם"
*
האנדרטה עשויה רצפת בטון מוארכת, המבקשת להזכיר בעיצובה שביל קיבוצי – שבמרכזו סדק המייצג את החורבן שחוותה הקהילה.
לאורך שפתי הסדק, רשומים שמות הרוגי הקיבוץ באותיות חתוכים בפלדה בגופנים המבוססים על כתב ידם שנאספו מתוך פתקים שכתבו בחייהם.
בקצה השביל, ניצבת מפת הקיבוץ חתוכה בלוח פלדה, מתוכו ניתן להשקיף לעבר משק קיבוץ כפר עזה.
*
בתחילת השביל, שלט העשוי גמל מים חצוי. השלט כולל כיתוב המסביר על האנדרטה ומפה של קו המים המערבי.
*
האנדרטה היא חלק מהנתיב התיירותי ב.מ.ה. (ביטחון, מים, התיישבות) הכולל 14 אתרים בנגב המערבי.
את המיזם קידם ראש המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין ז"ל, חבר כפר עזה שנפל בקרב להגנתה במסגרת כיתת הכוננות. .
*
האנדרטה תוכננה ועוצבה על ידי האדריכל צביקה פסטרנק, והעיצוב הגרפי שלה נעשה על ידי אורית אמיר לסלו.
האנדרטה הוקמה בשיתוף פעולה של המועצה האזורית שער הנגב עם הקיבוץ, ובמימון של רשות ניקוז ונחלים שקמה בשור. היא נפתחה לציבור הרחב במרץ 2025 ונחנכה באופן רשמי בטקס בהשתתפות נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג ב-16 ביולי 2025.
חזרת
יובל סלומון ז"ל
למנוחת עולמים
לביתו
שבכפר עזה
רכב חברה קדישא שהעביר את הארון מבית העלמין בשפיים
*
*
*
*
*
*
מוליכים את הארון לקבר
*
*
דברי פרידה עידו שימריז
יובל אחי היקר והאהוב
שוב אנחנו נפרדים הפעם הראשונה בבוקר השביעי הפעם השנייה בבית העלמין בשפיים והיום בפעם השלישית.
אנחנו מכירים כל כך הרבה שנים ודיברנו כל יום זה מרגיש כאילו ניתקו לנו שיחת טלפון של 30 שנה אז איך אפשר ברגע לנתק את השיחה לנסות לחייג והטלפון כבוי.
יובל החיים שלך נקטעו באמצע בתקופה הכי יפה של החיים במקום שאתה הכי אוהב בדירה שלך בדור צעיר. אנחנו נפרדים ממך היום בכפר עזה, הבית שלך המקום בו אספנו יחד אינספור חוויות עם הזיכרונות הכי יפים.
הכייפת על המדשאות, הזולות בחטיבון ובנעורים, המסיבות ופורים חברים, המשחקים בקטרגל והסינטטי, הבריכה בשישי צהריים והפאב בלילה.
כמה אהבנו להיות יחד לראות כדורגל, לשחק שש בש, וויסט, פוקר וסנוקר. העיקר להיפגש ולצחוק ולהסתלבט אצלך בדירה. כמה מילים שפכנו על כל נושא שקיים. אתה הרי מבין בהכל, קשקשן ברמה בינלאומית הפרשן לענייני פרשנות, יועץ הזוגיות, רופא אף אוזן גרון, פרופסור למדעי הרוח ומלך המוזיקה העברית.
אתה תמיד יודע מה עם כולם, איפה הם נמצאים, מה הלוז שלהם ואיזה יום עבר עליהם 144 של הקיבוץ.
יושב עם קפה או בירה וסיגריה. מקבל את כל דיירי הדוץ. תמיד בתנוחה לא ברורה כמו ספגטי שמלופף על מזלג.
יובל אני מודה לך על כל המסע שעברנו יחד. תודה שהתעקשת על דברים קטנים בשבוע לפני השביעי לבוא אליי ביום כיפור לשחק יחד פוקר במחשב. לעשות על האש אצלי בבית, לצלם את הבנות שלי נוסעות יחד בג'יפ ויומולדת 29 שבחרת לחגוג בדרך שלך.
תודה על המסיבה הזאת שכל כך רצית! לחגוג יחד כל החברים שאוהבים אותך.
בזכותך הייתה לי הזדמנות לראות את כולם, להיות עם אלון אח שלי בפעם האחרונה, לפגוש אנשים שהרבה זמן לא פגשתי כאילו ידעת שזו תהיה הפעם האחרונה.
אני גאה בך אח שלי שעמדת על שלך עד הסוף ונפרדת מהעולם באומץ וגבורה.
תודה שדיברת בלילה עם אביה ולא איתי כי בטוח שהכל היה אחרת.
רציתי לשתף אותך שיש לך אחיינית חדשה בשם יולי. לצערי אתה כבר לא תכיר אותה אבל תהיה בטוח שהיא תכיר אותך, כי אני אמשיך לדבר עליך ולספר מי היית בשבילי.
יובל אני אוהב אותך ומתגעגע אליך מאוד. אתה חסר לי בכל דבר שאני עושה כמו שמאיר אריאל אמר אין לי על מי להסתלבט איתו כאן.
איבדנו את הטובים ביותר והמעט שנוכל לעשות, הוא להזכיר ולהנציח אותכם ולא לשכוח ולא לסלוח למי שניתק לנו הטלפון באמצע השיחה.
*דביר פרידה תומר איתמרי
אח שלי,
נראה לי זה להכי הרבה זמן שעזבת את הקיבוץ, כולנו תמיד ידענו כשבאנו הביתה שהדירה שלך בדו"צ היא המקום מפגש, תמיד היו בירות במקרר ותמיד היה איזה ויכוח טוב ופורה.
כמה אופייני לך לחזור לפנינו לקיבוץ אח, להקים מחדש את השכונה שכל כך אהבת, תמיד היית איש של עקרונות.
יש לי כל כך הרבה סיפורים ומלא מה להגיד אבל אני לא אשכח את הקבלת פנים שעשית לי כשהתגייסתי.
כשהתגייסתי לנח"ל הגעתי לבאח שהיה ממש כמו הבית שלך, אני טירון חדש מהניילון מתרוצץ מהתקווה לדגל ב-15 שניות כי אהבתי להיות הליצן,
עד שפעם אחת אמרת למפקדים שלי (שלא ידעו שאנחנו מכירים), שמעכשיו אתה תטפל בי ותריץ אותי, מה שהם לא ידעו זה שהלכנו לאוהל מפלג שלך שתינו פיוז טי ושיחקנו ששבש.
סאלי, הייתה לנו התערבות שאנחנו צריכים לסיים ולצערי לא נספיק, מי מגיע ראשון ל 1000 ניצחונות בששבש, והגענו עד 861 וכמובן שאתה הובלת בפער קטן.
אח שלי, כולנו מתגעגעים, כולנו כואבים,
אין לנו יותר עם מי להתייעץ על הבומים, אין לנו מי שיידווח שהכל בסדר כי אתה יודע בדיוק מה קורה.
בשבת ההיא דיברנו עד הרגע האחרון, ההודעות איתך לא יוצאות לי מהראש, סיפרת לי שנפצעת ואתה מפחד, אני ניסיתי להנחות אותך לשים ח.ע על הפצע והתחלת לצחוק עלי שאני לא המפקד שלך ושאני לא אגיד לך מה לעשות.
פעם ראשונה ששמעתי אותך אומר שאתה מפחד, אני זוכר שכל כך נדהמתי שלא ידעתי מה לענות, ואז החלטת לצאת גיבור כמו תמיד ונלחמת כמו אריה, למה יא אידיוט?
לא יכולת לתת להם לקחת אותך ואז היית חוזר בעסקה הראשונה כי היית מטריף שם את כולם?
מה היית אומר על זה שגלי וזיוי לא חזרו עדיין, בטח היית מנהל את כל האופרציה להחזרתם.
מי יגיד לנו איך לעשות על האש או ישב בשכונה ויתצפת על כולנו?
איך היית אומר לנו, יש שלושה דברים שמאפיינים אותי,
אני גאון קומי, אני נראה טיל ויש לי מלא כסף!
כל האירועים שלנו כבר לא אותו דבר ולעולם לא יהיו, כי אין מי שמארגן ואין מי שאומר כמה אלכוהול צריך להביא.
סאלי שלנו, אין לנו מילים לתאר כמה אתה חסר לנו, ומאז אני תמיד שומר את השלוק האחרון בבירה או בוויסקי לכבודך.
אוהבים, מתגעגעים וכואבים, קבוצת נרקיס ודור צעיר כפר עזה.
אמילי דאמרי נפרדת מחבר נפש
סאליוואן,
זוכרת דברים שאמרת כמו ים שזוכר את החוף, גלים מגלים את הרוח, כמו שהלב יגלה מכאוב, הלילה מאיר את הבוקר, שמעיר אותי ממיטתי ואיך כבר אוכל עוד לברוח מזכרונך אל שפיותי עד אחרי הנצח .
עד לפני הכל ניפגש תראה בסוף זמן הוא ים אך לא החוף עד קצוות הרוח עד יכבה האור.
כמה אהבת לצעוק את השיר של פאר בקולי קולות, בין אם זה במקלחות המוזיקליות שלך או בין אם זה בזיופים רציניים בקריוקי או ברכב. כמה המילים של השיר תפסו לי מקום ענק בלב. אפרופו פאר טסי, תדע שאני לא מפסיקה לשמוע אותו, כל שיר שלו זה טיפה מסאלי שלי.
מה היית עבורי סאליוואן, היית זה שיודע את הבוקר שלי. היית יודע את הצהריים שלי. היית יודע את הערב ואת הלילה שלי. היית היחיד מכולם שידע בידיוק מה הלוז שלי. מתי אני יוצאת לעבודה, מתי חוזרת מתי המשמרת, מתי זאת שאחריה ובאיזה שעה כבר אהיה בנתיבות או שדרות לקנות לנו בשרים אחרי שאסיים.
סאליוואן כלכך הרבה שכבר עברתי, אני לא מרגישה שיש לי את הצורך לספר כי אני יודעת שאתה איתי כללל הזמן, אתה קופץ לי בשירים כאלה ואחרים אתה קופץ לי ברגעים כאלה ואחרים אתה מלווה אותי תמיד אני מרגישה אותך.
ביום הנורא ההוא היית השיחה הכי ארוכה שלי, רציתי כלכך שתבוא להיות איתי ועם גלילאו אבל נמנעת מלצאת היה כלכך מפחיד.לצערי זה נגמר בזה שאני וגלילאו נחטפנו ואתה נרצחת בידי הבני עוולה.
סאלי שלי אני אספר לך שאני מתגעגעת אלייך עד שכואב לי בעצמות. אני מתגעגעת לשאול אותך איך בנאדם חי על בירה סיגריות וגרעיני אבטיח. אני מתגעגעת להציק לך ולהטריל אותך. אני מתגעגעת לחיקוי של טומאס שלבי. אני מתגעגעת ללכת איתך לברנרד. אני מתגעגעת לשתות איתך. אני מתגעגעת לשיר ולרקוד איתך. אני מתגעגעת לנוף שלך.
אבל הכי אני מתגעגעת לשתף אותך בסוף יום בספה הירוקה הדהויה שלך במה עובר עליי.. אם יעשה לי טוב לעשות y או אם עדיף שאעשה. אני מתגעגעת לחבר אמת שלי. מתגעגעת לשמוע מהחברים שמשהו במערכת יחסים שלי ושלך אחר מהמערכת יחסים שלך עם כולם שמשהו אחר קורה כשאנחנו ביחד.
היית נפתח איתי כמו שלא נפתחת עם אף אחד, הרגשתי שזה עושה לך טוב, שלא משנה מתי אני תמיד אענה משהו שיכול להיות שגם לא תרצה לשמוע הערכת את הכנות שלי וגם אני את שלך!!! תמיד אמרתי אם מישהו תמיד יהיה לי זמין זה סאליוואן.
תודה סאלי שלי על 5 שנים צמודות, שכנות הכי טובה שהייתה לי בחיי, פירגון אין סופי (אל תתבאסו חברים שלא קיבלתם מלא פירגון כמוני סאלי אהב אותי ים).
תודה על זה שתמיד היית בשבילי, תודה על אכפתיות דאגה ונתינה תודה על זה שכל פעם שסינג׳רתי אותך זרמת איתי.
יום לפני חגגנו לך את היומולדת ששלושה חודשים מראש תיכננת אותה, (כולנו אמרנו בטח נגיע לרגע האמת ותגיד שבסוף אין לך כוח לזה) אבל ידעת חיים שלי, ידעת סאלי, ידעת שכנראה שזאת החגיגה האחרונה של כולנו ביחד. דאגת שיהיה לנו אלכוהול שנשתכר, נצחק נרקוד, דאגת להכל, חוץ מלאכול אתזה שכחת לארגן 😉סתם חיים שלי דאגת שלפני היום הנורא הזה לפחות ניאחז במאורע הזה.
ליקי עברה בחמישי לצפון וחזרה בשישי לישון. דניאל פלד כמובן דפק איזה איחור אבל הגיע גם הוא. אני ואביסרור נכחנו מהתחלה כדי להנגיש לך קצת ביטחון. שסקין לא ויתר בא מתל אביב. חנצ׳ה גם ינון שון אבינדב אדרי בן חי אביעד קורן כולם
אלון שמריז גלי זיוי עמר רון וכל הטים. תוסיף לזה כמובן את הצוות של הגרין שתפקד לו על הבר ובמסיבה בכללי, כי בסוף הגרין פאב הוא שלך אתה הבעלים.
שטילי כסלו ולוי הגיעו גם הם אפילו שתמיד הם טוענים שאתה מגזים. כן שמריזים ברמן רועיקי דקל גם אתם אפילו שאתם קצת מבוגרים. ובקיצור דאגת לכל החיבורים.
אתה סאלי דאגת שכולנווו נבלה את היום הזה בידיוק כמו שצריך שיכורים קיצון לא זוכרים אפילו את הריקוד האחרון. אתה סאלי הנקניק זה שמחלק לכולם הוראות מהספה בשביל שנתפקד במשימות בדוצ צלחת, דאגת לזה.
תודה לך על יומולדת בלתי נשכחת.
תודה לך על מי שאתה עבורי עבור כולנו.
ותודה סאלי ששמרת עליי שם למעלה מכל משמר שאוכל לחזור ולעמוד פה היום ולהרים לך כמו שתמיד אהבת שהייתי עושה.
כואב לי שגלי וזיוי כלכך קרובים אבל כלכך רחוקים מלהיות כאן איתנו כדי לתת לך את הכבוד האחרון שכלכך מגיע לך, הם אוהבים אותך ואני יודעת שאתה שומר גם עליהם מהתופת מכל משמר.
אז לב שלי פרטנר יקר אני כואבת ואני מצטערת. אתה חסר לי כלכך.
היית גיבור ניסית להילחם אבל סכין לא מספיקה אל מול קאלאצ׳.
אני אוהבת אותך חבר יקר שלי.
מחכה כבר לחרוט על עצמי בקעקוע איזה כוס בירה עם המשפט עד אחרי הנצח שותף שלי.
תודה עלייך ועל אין ספור ימים ולילות לא מהעולם הזה.
לקחו את הילד הכי יפה בעולם🤍
אוהבת אותך עד אחרי הנצח סאליוואן שלי סאלי של כולם.
דברי פרידה אוריאל שסקין
וודקה ראשן, חיפה- ביתר, הפסס של הטובורג האדום כשפותחים את הפקק. מכבי ביורוליג, הפועל ביורליג?? אלוהים ישמור מה היית אומר על זה. המבורגר בכביש 90, מזג בחמישי, לאמין ימאל ואמבפה ראש בראש, האלבום החדש של פאר טסי, הצורה שבה אבא שלך יושב על כורסא עם הרגליים משולבות, לא ייאמן כמה זה אותו דבר.
החתונה של רוני ואביחי, החתונה שלי ושל לילוש, הילדה השנייה של שעיה והראשון של ישי, הפאקינג היריון של לילוש! נשבע ששמעתי אותך לוחש לי באוזן שאם אני הולך להיות אבא אפשר לקפל פה הכל, כשתוך כדי אתה מחבק אותי את החיבוק הנוזלי שלך.
הטלפון של רביעי בערב לשאול מה איתך בסופש כדי שלכנע שתבוא לעיר, הקפה של שישי בבוקר כשאתה ממשיך לעוד מסיבת צהריים באיזה חור, הפיטורים של בכר- שמע איך היית חוגג על זה.
אני יכול להמשיך עד מחר, או עד שבוע הבא, כי כמות הרגעים בהם אתה חסר היא אוסף של גרגירי חול שמרכיבים חיים שלמים.
מאז שהלכת אני פתאום מבין שכשאדם שקרוב אליך הולך, הוא לא לוקח איתו רק עצמו- אלא לוקח חתיכה קטנה, שבריר של משהו, ממש מכל רגע אותו חלק איתך, ואפילו מאלה שכבר התכוננת שיחלוק- גם מאלה הבנאליים ביותר. כאילו הקיום שלך התפזר על פני כל אותם רגעים שתיארתי, וכשעלית למעלה פרשת שק גדול, אספת כל הפירורים שלו שהיו שזורים פה והמשכת איתם יחד לתחנה הבאה.
ועדיין, למרות האקט הכה אנוכי הזה, נראה שהואלת בטובך להשאיר איזשהו שריד קטן בתוכנו. מעין חדר קטן ומבוצר שנטוע בעומק הלב, שעליו כתוב "יובל". חדר שבכל אחד מהרגעים האלה נורה ממנו איזה זץ קטן. זץ שמרעיד אותך לרגע, כדי להזכיר שאתה עדיין פה ושלא נעז להתקרחן לגמרי בלעדיך. חדר שכשנכנסים אליו אפשר פתאום להריח את הריח שלך, עם הבושם שלילוש עדיין מחפשת לקנות לי, עם מתלה שעליו המעיל הארוך הזה שלך, ובשכניסה שידה מלאה בנעלי נייק מסודרות יפה, כשלידן על הרצפה חבילת כאמל חצי קרועה.
חדר שלא משנה כמה זמן יעבור- יישאר תמיד בדיוק כמו שהוא, וימשיך להזמין אותנו להיכנס ככה סתם באמצע היום.
אומרים שבנאדם מת כמו שהוא חי, או שלפחות נראה לי שאומרים את זה- זה נשמע כמו משהו שמישהו פעם אמר.
חשבתי על זה בזמן שכתבתי, ופתאום נזכרתי במשפט שהיה סימן ההיכר שלך- "אחשלי עזוב שטויות שמע לי- תכוון למינימום, תפתיע בבינוניות".
זוכר שטבעת אותו בצבא, כשמסביב כל מיני קצינים פאקרים היו מנסים לדחוף את גרסת הסאחים- "תכוון לשמיים, מקסימום תגיע לכוכבים".
אז זה היה דאחקה וסוג של עוד מרד שלך במערכת, אבל כבר אז הבנתי שאולי בלי שחשבת התכוונת למשהו אחר, ושזו היתה הדרך שלך להגיד לעולם "חלאס לזיין תמוח עם כל מיני קלישאות, בסוף יש עבודה שצריך לעשות, תגיד מהי ונסגור את האירוע".
בעצם אותה בינוניות אצלך לא הייתה המיצוע של מצוין ונכשל, אלא כל מה שקורה במרחב שהוא החיים עצמם, ביום יום, ברגעים הגנריים והלא נוצצים או מפוצצי החשיבות עצמית.
ואולי בגלל זה הרגעים בהם אתה קופץ לי הם בדיוק אלה- של החיים עצמם, של מה שמרכיב את השגרה, של אותן בירה וסיגריה מענגות, שכבר פחות כיף לעשות בלעדיך. המנטרה שלך לאיך לחיות את החיים היא בדיוק האופן בו זוכרים אותך- למטה, בבטן, "ברצפת הייצור", בהכי גריד שיש, באיך שחיים אמורים להיראות.
אני לא מגדיר את עצמי כאדם רוחני מידי, אבל התחושה של סגירת המעגל שנותנת החזרה שלך פה בלתי נמנעת. לא היית אדם עם הרבה סנמטימנטים לחומר, למעט לכאן- לאדמה הזו של העוטף.
לשבילים שבחולות, למגורים בדור הצעיר, לגרין פאב.. הסיפורים ששמעתי על האיזור הזה ועל כל מי שעומד פה בקהל הפכו אותי בעל כורחי לסוג של נספח, וככזה- אפילו אני מרגיש עכשיו קצת נחת רוח מזה שסופסוף חזרת הביתה.
אסיים במשפט הראשון של השיר האחרון ששמענו יחד אחרי היומולדת שלך, כמה שעות לפני שהעולם כפי שהכרנו אותו חדל מלהתקיים-
"תמיד אזכור ימים יפים שעוד היית כאן איתי, וגם זרחו הכוכבים מעלינו".
עכשיו כבר באמת אפשר להגיד- נוח בשלום חבר יקר.
האחות יפעת שומר קוראת את דברי הפרידה של אמא שמחה ומוסיפה מילים משלה
מכתב מאימא בשם המשפחה.
יובי שלנו כמעט שנתיים עברו מאותו יום נוראי, יום ששינה את חיינו לתמיד.
היום אנחנו מביאים אותך למנוחת עולמים כאן בכפר עזה. הבית שלנו, הבית שלך, הבית בו נולדת בגרת ופרחת.
אני מאמינה שלמרות הקשיים שחווית למול המקום -היית ממשיך לגור בו ולבנות בו בית ומשפחה.
אנחנו לא שוכחים אותך, אתה לנגד עינינו בכל דבר, בכל רגע, מחשבה ומעשה.
הצחוק והבכי שלובים. בכינוסים עם המשפחה והחברים, אנחנו צוחקים את איך שאתה היית-'אנינות הטעם שלך באוכל','הידען' שהיית, תמיד יודע הכל יותר מכולם. סגנון הלבוש המוקפד שלך, איך שידעת להנות , תמיד עם איזו בירה ביד וחתיכת בשר טובה.
כמובן שדרך זה עולות ונוזלות הרבה דמעות וכאב וקושי- בעיקר על רקע תחושת ההחמצה והחוסר שלך ברגעים הללו.
אנחנו נאחזים בזכרון. אבא ואני ממשיכים לבשל לילדים ולנכדים,להכין מאכלים שאהבת ,זה כמובן מזכיר אותך. אנחנו ממשיכים לדבוק במצוות החיים והאהבה.מאמנים שזו הדרך ושאותה היית רוצה בשבילנו.
כשם שלבטח היית רוצה וכמו שקורה בחיים, הגלגל ממשיך להסתובב. השמש עוד זורחת.
האחיות שלך ובני זוגם וילידיהם ממשיכים בגבורה את מסלולי החיים שלהם. כשתמיד אתה נוכח.
אח שלך, שבור לב, כמובן. אתה חסר לו כל כך בכל סיטואציה, בכל ארוחת שישי, בכל משחק כדורגל או כדורסל, בכל רגע של גלגול סיגריה, אך תמיר מנסה להמשיך בדרכו ודרך עיסוק בעולם הצמחים מקבל מעט מזור ושקט.
חבריך הטובים והרבים שמלווים אותנו מאז אותו יום, מתחתנים , נולדים להם ילדים שהפסידו אותך כדוד הכי מגניב שיש. הם גם מזכירים אותך בשמחותיהם. אנחנו מוקירים תודה על כך שאנחנו נוכחים בשמחתם, את הניצוץ הזה שהשארת בכל דבר שנגעת ומי שהכרת, אנחנו ממשיכים לראות ולהרגיש דרכם.
אנחנו ,ההורים שלך, לא האמנו שבצורה זו ייגדע ענף מעץ החיים שלנו.אין לנו ברירה אחרת ורצון אחר אלא להמשיך ולטפח את העץ הזה. נשמתך בלבנו לעד.
באוקטובר 23 ציינו במדינה 50 שנה למלחמת יום כיפור. הכהן המודרני, לאונרד, שבאותה מלחמת יום כיפור הגיע לשיר לחיילים בחזית. אמר 'הכל סדוק כאן, כל דבר, וכך חודר האור'.
היית אור בחיינו הסדק בנו עצום ובל יתואר, אורך מאיר לנו דרכו.
החבר'ה מחברת קיסר, בה עבדת, וששאפת להתפתח איתם, הגשימו חלום שרציתם ופתחו קפה ארומה באלונית פה בקיבוץ.
בציור הקיר בצדו של בית הקפה מונצחים אתה וחן שעבדה בארומה באורים, וששה לוחמים גיבורים מיחידת דובדבן, שלצערנו גם נפלו באותו יום נורא.
חבריך הטובים מאוד מאוד גלי וזיוי נחטפו באותו יום שנלקחת מאיתנו. מאז הם 724 ימים בשבי בעזה.
אנחנו מצפים בקוצר רוח לשובם,לעטוף אותם, ומאמינים ששמרת עליהם ממקום מושבך הנוכחי. או לפחות נתת בהם כוח. אמן שיהיו כאן ,עכשיו.
יובי, עכשיו אתה בבית, עכשיו אתה כאן. אוהבים אותך לנצח המשפחה.
משפטים שהוסיפה יפעת מתוך ליבה
בימים האחרונים שאלו אותי איך אתם יכולים לעבור את זה שוב?
לי לא היה ספק שככה נעשה את זה כדי לתת לאח הגיבור שלי עוד כבוד.
כדי לתת עוד הזדמנות למי שלא יכל אז, באותם ימים הזויים להיות בלוויה שלך.
כדי שמי שכן היה יוכל לבכות ולשמוח איתך שוב.
כדי שנוכל לפקוד את קברך כמו שהיינו פוקדים בשפיים. ולהצמיח פרחים חדשים.
כדי לתת לנו עוד הזדמנות לעכל את הדבר הכי נוראי שעברנו.
כדי לתת לך יובי עוד קצת אהבה מכל החברים האהובים והמכרים שלנו שתומכים בנו.
כדי לתת לך להיות קצת מעל גובה האדמה.
כדי שתרגיש שאתה בדרך הביתה.
כדי שתתקרב לחברים שלך ששבויים בעזה כל כך הרבה זמן.
כדי להתקדם בתהליך החזרה שלנו הביתה.
כדי שמי ששכח שהיה ה 7.10 לא ישכח.
כדי מי שחשב שחזרנו לשגרה יחשוב שוב.
כדי להביא אותך הביתה.
והכי חשוב! כדי שכולם ידעו כמה אנחנו חזקים.
כדי שכולם ידעו שהחזרה של אהובינו לכאן היא חלק מהשיקום שלנו והבניה המחודשת של כפר עזה ושל כל העוטף.
כדי שכולם ידעו שבחרנו בחיים באהבה ובשמחה.
*
*
תפילת אל מלא רחמים מפיו של מנחה הלוויה הרב דוד שניהל אותה ברגישות ובצניעות מופלאה
*
*
