הקטע המרכזי ומרהיב של הטיול היה כאמור בנחל ציפורי.
האזור הגיאוגרפי
בו נמצא קטע זה
של נחל ציפורי הוא גבעות אלונים – שפרעם, שהם הקצה הדרום מערבי של הגליל התחתון,
*
*
אזור גבעות אלונים–שפרעם מתנשא לגובה ממוצע של 200 – 300 מ' מעל פני הים.
מבחינה גאולוגית אזור זה הוא המשך של רמת מנשה.
גבעות אלה בנויות מסלע גיר קרטון לבן ורך מגיל האיאוקן (גיר גאולוגי "צעיר", 60 מיליון שנים) ונטויות בשיפוע נוח משוליהן המזרחיות ( 280 – 300 מ') אל המערב (180 – 200 מ').
מסלע הגבעות הוא רך ואינו עומד בתהליכי סחיפה. לכן, מערכות הנחלים יצרו בו נוף מתון למדי של גבעות מעוגלות, מדרונות בעלי שיפועים מתונים ועמקי נחלים רחבים.
בצד המערבי הגבעות תחומות במתלול שנוצר משקיעתו של מישור חוף מפרץ חיפה. במתלול זה חפרו הנחלים עמקים צרים ותלולים.
את גבעות הקרטון הלבנות של אזור אלונים – שפרעם מכסה קרום נוקשה המכונה נארי. קרום זה אוטם את הקרקע ומונע חלחול. לכן, אזור זה של הגליל התחתון נחשב אזור ירוד מבחינה חקלאית. מאידך, התפתח בגבעות אלה יער צפוף של עצי אלון תבור.
*
נחל ציפורי
*
נחל ציפורי הוא יובל של נחל קישון.
נחל ציפורי (שנקרא גם ואדי אלמלכי) הוא הציר המרכזי המנקז את אזור הגליל התחתון המערבי ואגן הניקוז שלו משתרע על שטח נרחב של כ 290 קמ"ר.
הנחל מנקז את חלק מהרי נצרת, את גבעות אלונים – שפרעם ואת חלק נרחב מבקעת בית נטופה והר תורען באמצעות נחל יפתחאל שהוא יובלו העיקרי.
ראשיתו של נחל ציפורי נמצא במעינות א-רינה בהרי נצרת משם הוא זורם מערבה לאורך כ 32 ק"מ עד למפגשו עם נחל קישון בעמק זבולון 5 ק"מ לפני שפך הקישון לים.
לנחל ציפורי מאפייני נוף יחודי המבדילים אותו מנחלי הגליל המערבי האחרים. כאמור, בראשיתו מתחתר הנחל בהרי נצרת הבנויים מסלע קרטוני רך מתקופת הסנון והאיאוקן וזורם בעמק אלוביאלי רחב למדי, שרוחבו הממוצע כ 150 מטר ובמקומות אחדי מגיע לכ 400 מטר.
בהמשך, מכעביה במזרח ועד יציאת הנחל למישור האלוביאלי של מישור מפרץ חיפה (עמק זבולון) במערב, אזור הנחל נמצא בין גבעות אלונים– שפרעם הקמורות הבנויות מסלע קרטוני אאוקני מכוסה קרום נארי ואופיו הנופי דומה לנחלי רמת מנשה שמדרום לו.
רחב ערוץ נחל ציפורי והגבעות אותן חוצה, אזורי יישוב, שטחים חקלאיים ויערות נטועים
*
במרבית אורכו הוא נחל איתן.
חלקו העליון של הנחל אכזב והוא ניזון גם ממספר מעיינות השופעים בעיקר בחורף וביניהם עין רבי, עין אבינועם, עין מהיל, עין גת חפר, עין אמת אבל, עין לפידות ועין תורעאן.
בנחל ציפוריזרימה רציפה מתקיימת הודות למספר מעיינות הנמצאים לאורכו והם מעינות ציפורי, עינות יפתחאל ועין יבקע.
ערוץ הנחל נמצא בעומק 150 מ' מתחת למפלס הגבעות.
יובליו מבתרים את הסלעים הרכים לסבך של גבעות מעוגלות.
בשנים גשומות זרימת המים בקיץ רציפה בדרך כלל ובשנים שחונות הזרימה מקוטעת, בהתאם לשפיעת המעיינות המזינים את הנחל וניצול המים להשקיית חלקות חקלאיות, בעיקר בקטע הנחל שמצפון מזרח לשמשית ובקטע שבין כעביה לראס עלי הכולל את עין יבקע.
הבריכה של עין יבקע (נקרא גם מעיין הסוסים)
בשנים האחרונות רשות המים, רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה ורשות ניקוז נחלים קישון פועלים יחד עם משרד החקלאות להשגת מכסות מים ממקור חיצוני להשקיית החלקות החקלאיות לאורך הנחל, זאת במטרה לשחרר את כל מי המעיינות לזרימה חופשית בנחל לטובת שיקום המערכת האקולוגית, על החי והצומח שבה .
*
*
*
בימות החורף מתווספת לזרימת הבסיס זרימה שיטפונית בסדר גודל של כ-6 מלמ"ק. עוצמת השיטפונות בנחל נמוכה בדרך כלל למעט אירועים קיצוניים בה הספיקה עשויה להגיע לכמה עשרות מ"ק/ שניה במורד הנחל.
בעבר, נחל ציפורי סבל מזיהום חמור של מימיו, שאיבת מים ופגיעה בגדותיו ובמערכות החיים לאורכו. הנחל הטבעי והיפה, הפך לחצר האחורית של הישובים לאורכו ,קלט אל תוכו שפכים, פסולת והושפע מתשטיפים חקלאיים וריסוסים ומתנועת רכבי שטח. במקטעים מסוימים, נעלמה לחלוטין צמחיית הגדות האופיינית לנחל.
כיום, נמצא נחל ציפורי בתהליך רחב היקף של שיקום אקולוגי וסביבתי בשיתוף קהילות הנחל.
מי הנחל כיום הם נקיים, קיימת תכנית לשחרור מעיינות והפסקת השאיבה לאורכו וגדותיו מטופלים לשיקום פיזי והשבה של מינים.
מעשה השיקום במקביל לעבודת חינוך והסברה, מאפשרים את ההכרה בחשיבותו של משאב זה לאדם ואת השבת החיים לנחל לאורך זמן .
המבקרים בנחל יכולים לפגוש נחל בעל מגוון של בתי גידול ומורכבות מבנית גבוהה, הנדירה בין נחלי הארץ בשל הסדרה אינטנסיבית של נחלים.
מוצא מרבית שבטי הבדואים בגליל הוא מהחורן (סוריה) והגולן. מיעוטם הגיע לגליל ממצרים, צפון אפריקה ומזרח הירדן.
חדירתם החלה בראשית המאה השש עשרה ונמשכה עד שנות ה-30 של המאה העשרים.
רוב הבדואים אשר חדרו לגליל היו שברי שבטים, ולעתים אפילו עד כדי משפחות בודדות שנמנו עם שבטים גדולים, אשר עזבו את סביבתם הטבעית מסיבות שונות: נקמת דם, שוד, מריבות בלחי פוסקות, בצורות תכופות שאילצו אותם לחפש שטחי מרעה חדשים.
חדירת שבטי בדואים לגליל התאפשרה עקב אי יישובם של שטחים רבים, או כאלה שהיו מיושבים בדלילות.
השבטים הגדולים שהגיעו לצפון הארץ העדיפו בדרך כלל להתיישב בסמוך לשטחי ביצות, בעמקים שלא נוצלו על ידי הכפריים, לדוגמה: עמקי יזרעאל, החולה, בית שאן וזבולון. לעומת זאת שבטים קטנים העדיפו מקומות דלילי אוכלוסין, אך קרוב יותר לכפרים הערביים, כגון: אלונים שפרעם והר מירון.
בהתחלת ההתיישבות הם היו מעטים מאוד, ולא ניתן היה לדעת מספרם בתקופה העות'מאנית.
עם תחילת השלטון הבריטי החלו תהליך קיבוע של הבדואים במקומם וצמצום טווח הנדידה לצורכי מרעה. במקביל, חלק מהם השתלב בשוק העבודה השכירה.
גורמים רבים השפיעו על הבדואים להתקבע ואפילו להתחיל להתיישב והם:
(1) צמצום שטח המחיה בעקבות הגידול באוכלוסייה הערבית (כפרית) ובאוכלוסייה היהודית
(2) המגע ההדוק עם הפלאחים גרם לחיקויים בתחומים שונים וגם בתחום בניית בתי הקבע.
(3) עליה ברמת החיים בעקבות המעבר לתעסוקה בשכר.
(4) רכישת הקרקעות על ידי הקק"ל עבור יישובים יהודיים.
ראשית מעברם של הבדואים ליישובי קבע התבטא בבניית פחונים, צריפים ואפילו בתי אבן, שהושפעו הן משיפור כללי במצבם הכלכלי, וההכנסה מעבודה שכירה בתעשייה ובעיקר במחנות הצבא הבריטי, שיזם עבודות בינוי רבות.
במלחמת העצמאות ברחו רוב הבדואים הגליל לארצות ערב.
המיעוט שנותר בארץ אחריה התרכז באזורים הבאים:
גבעות אלונים -שפרעם,
שולי בקעת בית נטופה;
בקעת סח'נין ובעיקר סביב שטח אש תשע;
סביב הר התבור
האזור בין ביר אלמכסור ליודפת.
*
*
מראשית ימי המדינה תהליך ההתיישבות הספונטני, אשר החל בתקופת המנדט, נמשך ביתר שאת.
בשנות ה50' נרתעו הבדואים מלבנות מבני בטון אבל מספר הפחונים והצריפים גדל במהירות רבה, בין היתר עקב חיסול מעברות העולים.
בניית הקבע החלה בשנות ה60' וההתיישבות הספונטנית הלכה והואצה עקב העלייה ברמת החיים.
חלק גדול מהמבנים ניבנה על אדמות מדינה, ללא תכנון וללא רישוי. השטח אליו פלשו הבדואים הלך וגדל. כדי למנוע התרחבות השתלטות על אדמות המדינה הוחלט לבנות לבדואים יישובי קבע.
בשלב ראשון הוקמו ארבעה יישובים: בוסמת – טבעון בגבעות אלונים–שפרעם וביר אלמכסור בשוליהן, איבטין מול מישור מפרץ חיפה וואדי חמאם בשולי בקעת גינוסר.
בשנות ה- 70' הוקמו עוד חמישה יישובים: זרזיר, כעביה טבאש בגבעות אלונים שפרעם, ואדי סלאמה בנחל צלמון וטובא במפתן כורזים.
בשנת 1970 הוקמה ועדת הבדואים העליונה במשרד ראש הממשלה והחליטה על הקמת עוד שמונה יישובי קבע לבדואים. בהמשך השנים הוקמו יישובים נוספים.
כיום מספר יישובי הבידואים בצפון הארץ הוא 25 והם: אבטין, ח'אוולד, אום אל-גנם, בועיינה-נוג'ידאת, ביר אל-מכסור, שכונה בשפרעם, בסמת טבעון, בענה, דהרה, דמיידה, ואדי אל-חמאם, זרזיר, חוסנייה, סוואעד חמירה, טובא-זנגרייה, כעביה, כמאנה, מנשייה זבדה, מקמאן, סלאמה, ערב אל עראמשה, ערב אל נעים, שיבלי, ראס אל עין, רומת אל-הייב, אום מתנאן.
למול הכפר הבדואי חוואלד
*
סוף,
שמחתי
על ההזדמנות
שניתנה לי
בטיול של
קבוצת
"מטיילי משמר העמק" לעבור שוב
בנחל ציפורי
וללמוד אודות
פיתוח תשתית
מסלולי הטיולים
והנגשת האזור
לקהל הרחב.
המבקש להרחיב דעת על נחל ציפורי וסביבתו מוזמן לעיין בתיעודים של טיולים קודמים
לקראת המעבר הקרוב לחיפה טיולי הפרידה מירושלים נמשכים וביתר שאת.
בבוקר שבת 18 באוקטובר 2025 אחרי חגי תשרי, יצאתי לטיול נוסף.
גם הפעם, כמו בטיולים קודמים בחודש האחרון, הצטרף אלי חברי דורון קדמיאל (פרדס חנה).
בשעה 06:45 התייצבנו, כמו בטיולים קודמים, בשולי שכונת ניות.
בשעה 07:00 יצאנו לדרך ורכבנו במסלול זה שכיוונו נגד המוצג במפה.
*
הטיול נמשך מעט למעלה משלוש שעות לאורך 22.5 ק"מ והטיפוס המצטבר 195 מ'.
במהלך הרכיבה עצרנו לצורכי צילום מספר פעמים לרגע.
פעמיים עצרנו לאתנחתא קצרה שגם היא נוצלה לצילום.
המסלול יציאה משולי שכונת ניות.
ירידה לשולי הגן הבוטני עד למרגלות שכונת גבעת מרדכי.
המשך מעל עמק הצבאים.
הלאה לאצטדיון טדי.
הקפת מתחם קניון מלחה והגן הטכנולוגי מלחה ממערב.
חציית מסילת הברזל דרומה ועליה לשביל סובב ירושלים ורכיבה בו מזרחה.
כניסה לשביל פארק המסילה ורכיבה בו מעט מזרחה.
פנייה לעבר בית צאפפה ורכיבה בו בו מזרחה ברחוב אל ואחיד עד אזור תעשיה תלפיות.
סיבוב באזור תעשיה תלפיות צפונה והגעה לדרך בית לחם.
סיבוב קצר בשכונת בקעה עד פארק המסילה.
אתנחתא ראשונה בפארק המסילה.
המשך לעבר מתחם התחנה הראשונה והלאה לעבר קצה רחוב קרן היסוד.
פנייה לעבר מלון המלך דוד.
סיבוב קצר בשכונת ממילא.
הלאה לרחוב אגרון ודרך גן העצמאות לשכונת נחלת שבעה.
אתנחתא שנייה בכיכר ציון.
המשך לקצה רחוב יפו וסיבוב במתחם עיריית ירושלים.
הלאה למגרש הרוסים והצצה למתחם בית סרגי.
ירידה לרחוב הרב קוק וחזרה לרחוב יפו.
רכיבה מערבה לאורך רחוב יפו עד לצומת היציאה מהעיר .
עלייה לגשר קלטרווארה (גשר המיתרים).
המשך דרומה בשדרות הרצל.
פנייה לעבר גבעת רם ומוזיאון ישראל.
ירידה לעמק המצליבה וחזרה לנקודת ההתחלה בשולי שוכנת ניות.
נקודת התחלה, עדין מעט חשוך
דורון מתייצב לתחילת הרכיבה.
השמש מאירה את בתי גבעת מרדכי
עמק הצבאים
*
*
*
*
שולי שכונת בית וגן
ושכונת הולילנד
*
*
*
למול שכונת קטמון ח'
פאתי שכונת מלחה מול קניון מלחה וגן טכנולוגי מלחה
שביל רכיבת אופניים
"סובב ירושלים"
מדרום למלחה
הסתו בעיצומו
*
*
*
גן טכנולוגי מלחה
ארינה ירושלים
אצטדיון טדי ומעליו הולילנד
הכפר
בית צאפפה
היום
שכונה בירושלים
היום בית צפאפא היא שכונה ערבית בדרום ירושלים.
היא תחומה ממזרח על ידי דרך חברון וגבעת המטוס, מדרום תחומה השכונה בידי שכונת גילה, מצפון תחומה השכונה בידי אזור התעשייה תלפיות, ושכונות קטמון ופת. במערב תחומה השכונה בידי שכונת שרפאת וכביש גילה.
*
הכפר בית צאפפה שכן כ-4 ק"מ מדרום-מערב לעיר העתיקה של ירושלים, על אפיק נחל רפאים.
בבעלות תושבי הכפר היו קרקעות בעמק רפאים שהשתרע מצפון-מזרח לכפר, לעבר ירושלים.
מיקום הכפר בשלהי המאה ה-19
בסוף המאה ה-19 מכרו תושבי הכפר את אדמותיהם בצפון העמק לגרמנים הטמפלרים, שייסדו במקום את המושבה הגרמנית.
בהמשך, נמכרו אדמות נוספות בעמק שם נבנו המושבה היוונית ושכונת קטמון, שתי שכונות של ערבים נוצרים.
*
בשטח הכפר עברה מסילת הרכבת לירושלים, שנתיבה בחלק המתקרב לעיר היה לאורך אפיק נחל רפאים.
בינואר 1948 תקפו אנשי ההגנה את בית צפאפא ופוצצו מספר בתים, לאחר שראו בה ריכוז של לוחמים שהתכוונו לתקוף את מקור חיים.
לאחר כשבועיים תקפו כוחות ההגנה שוב, פוצצו בתים והרגו את מפקד הכנופיות באזור.
בהמשך מלחמת העצמאות הלכו חלק מהגברים בכפר לסייע בהגנה על קטמון וחמישה מהם נהרגו בקרבות מבצע יבוסי.
לאחר נפילת קטמון הגיעו פליטים רבים לבית צפאפא.
עם התקדמות החזית לאזור שבין מקור חיים לבית צפאפא ברחו חלק מתושבי בית צפאפא לבית לחם, אך הכפר עצמו לא נכבש בידי צה"ל, והתושבים שברחו חזרו אל הכפר כשהלחימה שככה.
חלקם חזרו דרך מעבר מנדלבאום במסגרת איחוד משפחות.
*
בסיום מלחמת העצמאות בשנת 1948 נותרה בית צפאפא בידי ירדן, וקטע מסילת הרכבת שחצה את הכפר היה בשליטת הירדנים.
בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות נקבע כי המסילה תעבור לידיים ישראליות, מה שהעביר לשליטת ישראל גם את חלקו הצפוני של הכפר.
תמורת זאת העבירה ישראל לירדן את בית איכסא.
כ-300 מתושבי החלק הצפוני עברו לחלק הדרומי כדי שתהיה להם גישה לקרקעותיהם.
משנת 1949 ועד למלחמת ששת הימים בשנת 1967, היה הכפר חצוי בין שתי המדינות כאשר חלקו הדרומי (כ-1500 תושבים) בשטח ירדן, וחלקו הצפוני (כ-500 תושבים) בשטח ישראל.
בין חלקי הכפר הוקם גדר תיל במקביל למסלול מסילת הרכבת, שהיה חלק מהקו העירוני.
הגדר הפרידה משפחות וחמולות.
לתושבי החלק הישראלי של הכפר ניתנה אזרחות ישראלית.
במאי 1949 הוקמה בכפר תחנת משטרה ישראלית והוא לא נכלל בממשל הצבאי.
בשנת 1951, עם הרחבת גבולות ירושלים מערבה, הוכללה גם בית צפאפא הישראלית בתחומי העיר והייתה לשכונה ערבית מבודדת יחסית בדרום ירושלים.
לאחר איחוד ירושלים בשנת 1967 אוחד הכפר מחדש לשכונה ירושלמית, והוסרה הגדר שהפרידה בין שני חלקי השכונה.
תושבי בית צפפה שהיה עד 1967 בתחום ירדן לא קיבלו אזרחות ישראלית ונקבעו במעמד תושב קבע. זאת בשונה מתושבי הכפר שהיה בתחום שהם אזרחי ישראל לכול דבר ועניין.
כיום עובר רחוב "איחוד הכפר" בתוואי בו ניצבה הגדר.
אולם תושבי הכפר שינו את שמו לאיחוד ודרשו שיקרא בערבית.
*
*
הצטיידנו !
*
רחוב איחוד הכפר
שכונת בקעה
דרך בית לחם
*
*
*
אתנחתא בפארק המסילה
*
*
*
*
*
*
סימני השלכת המתקרבת
*
*
*****
שבת בירושלים
"שיח לוחמים"
מראה קלאסי של העיר העתיקה
נפלאות התאורה הטבעית
מבט על
עוברי האורח
בזמן אתנחתא
בכיכר ציון
*
*
שניים סינים עם טלפונים ובלי כינור גדול
הידד לאצניות
*
*
*
*
*
מאוד אהבתי את היות כיכר ציון סטודיו נפלא לצילום. מה עוד צריך לבקש
אי אפשר שלא לצלם מראה שכזה
בית סרגי טיריטוריה רוסית בלב ירושלים
*
*
*
*
ישן וחדש
במרכז העיר
*
*
דורון, יופי של צילום
מבט מגשר המייתרים
דורון ביקש שנגיע, לא אאכזב אותו
*
*
*
*
מבט משדרות הרצל
החלק האחרון של הטיול
*
*
*
סוף,
היה זה
עוד טיול פרידה
מענג מירושלים.
******
מזג האוויר
הקריר הסתוי
של 20 מעלות
רק הוסיף
לחן הטיול.
*******
תודה דורון
שהצטרפת וגרמת
לי לייצר
מסלול שונה
מזה רכבתי
בפעמים קודמות
ואני מניח
שהצלחתי לחדש לך
אני שמח שנהנית.
בשמחת תורה תשפ"ו, ביום שני ושלישי, 12-13 באוקטובר 2025, התארחתי בנתיב העשרה אצל לימור ובני ברייר, בן דודי.
חשבתי לנצל את שהותי בנתיב העשרה לרכוב באזור הקרוב למושב.
כשסיפרתי לחברי יונה בקלצ'וק על כוונתי הוא הציע שהוא יגיע למקום וירכב יחד איתי.
יונה הציע שהוא יציג לי את שביל האופניים החדש שנחנך באזור לפני מספר חודשים וידוע בשם העממי "סניגל יד מרדכי".
מפת השביל של קרן קיימת
שביל יד מרדכי הינו סינגל חדש שנבנה בשנת 2024 באזור מישור החוף הדרומי והנגב המערבי.
המסלול מורכב משלוש טבעות מרכזיות ובתוכן עוד שתי טבעות משניות השזורות זו בזו.
על פי מתכנני השביל הטבעות מאפשרות לכל רוכב ורוכבת למצוא את מקומם ואת הטבעת או השילוב המתאימים ליכולתם ולרצונם באותו יום.
השביל משלב רכיבה זורמת ולא טכנית בסינגל צר בין עצי האקליפטוס והאורנים של יער יד מרדכי, ורכיבה על שביל קורת עץ ייחודי בין שקמים עתיקים ושיחי צבר יפיפיים.
הכוונה הסמויה או גלויה של יונה הייתה לשדל אותי הייתה בעיקר לרכוב בשביל זה.
נפגשנו במתחם משתלת בן-בן שבמושב נתיב העשרה.
לפני היציאה לדרך היה לי הכבוד לצלם את הזוג בקלצ'וק
עצי הזית שמגדלים במשתלה ו-20 מהם נשתלו באתר זיכרון והנצחה של מושב נתיב העשרה
*
*
יצאנו לדרך ויצאנו מהשער הצפוני של המושב.
מבט מצפון על שולי מושב נתיב העשרה
*
רכבנו על הכביש האזורי לכיוון יד מרדכי
המשכנו לרכוב בדרכים החקלאיות
הגענו לאחת מנקודות השקה של הסינגל
*
יונה צילום אותי למזכרת
*
יונה ניסה להסביר לי עליו והציע שנרכב בו.
למרות הרצונו העז שנרכוב בסינגל, הודעתי לו שלא מתאים לי.
מסלול הטיול ביחס לסינגל
ציר הטיול כ-12 ק"מ
המשכנו לרכוב בדרך הרחבה והנוחה.
אחת הכניסות לטבעת הדרומית
ליד הטבעת הדרומית של הסינגל מדרום לקיבוץ כרמיה פנינו לשביל השקמים.
*
שביל השקמים הוא קטע ייחודי ומעגלי באורך 1.4 ק"מ אשר בנוי ברובו משביל לוחות עץ המונחים ישירות על הקרקע החולית.
הסינגל עתיר הסיבובים מתפתל בין עצי שקמה עתיקים ויפיפיים למקטעי שיח צבר גדולים.
*
*
יונה צילם בכניסה לשביל השקמים
רכבתי על שביל הקמים עשרות מטרים.
מהר מאוד הבנתי שרכיבה בו היא מעל יכולותיי. לא היה לי רצון להתמודד עם אתגר ובעיקר להסתכן שאפול מהאופניים.
לאחר ויתור זה המשכנו צפונה.
עצרנו להפסקה קצרה בחניון קק"ל.
*
הסוכה שבנתה קק"ל שתזכיר לנו את החג שעבר
הזדמנות נוספות לצלם את יונה
שוב התבוננתי באקליפטוסים ולא הבנתי מדוע עץ שנועד ליבש ביצות שהובא מאוסטרליה נשתל בחולות הלס של מישור החוף. העץ הזה אינו חלק מהנוף האוטננטי של ארץ ישראל בפרט והמזח התיכון בגלל.
עץ השקמה הוא עץ ארץישראלי
המשכנו הלאה חצינו את מסילת הברזל ושוב יונה הציע שנרכוב בסינגל הצמוד לדרך.
לא יכולתי לסרב ורכבתי מעט בו.
*
*
כשיצאנו ממנו המשכנו הלאה והגענו למתחם תחנת הדלק של מבקיעים ושם עדה רעייתו של יונה חיכתה לנו.
העמסנו את האופניים על הרכב וחזרנו לנתיב העשרה.
ארוחת בוקר דשנה סעדנו במרפסת ביתם של לימור ובני ושם פגשנו עוד שניים מתושבי נתיב עשרה, יריב וולק ודדי פולד.
ארוחה זו הייתה אקורד סיום נחמד וטעים של הטיול במישור החוף הדרומי בין נתיב העשרה למבקיעים.
*
בנוסף לניסיון לרכוב בסינגל, הרכיבה באזור שהיה לפני שנתיים זירת קרב, זיכתה אותנו ומספר מראות נוף יפים.
השדה הנושק לגדר קיבוץ יד מרדכי
*
*
נחשפנו גם למשוכות הצבר שהן עדות אילמת להִרִבְּיָא שהיה כפר ערבי שהתקיים עד שנת 1948.
*
*
*
הִרִבְּיָא היה כפר ערבי שהתקיים עד שנת 1948.
לפי ממצאים ארכאולוגיים, שנמצאו בחפירות באזור הכפר, המקום היה מיושב החל מתקופת הברזל בארץ ישראל.
במאה השלושה עשרה, ב-17 ו-18 באוקטובר 1244 נערך האזור הכפר, בסמוך למבצר צלבני קטן בשם לה-פורבי, ששרידיו נמצאים על אדמותיו של הקיבוץ כרמיה, קאב בין ממלכת ירושלים הצלבנית ובעלי בריתה המוסלמים נגד מצרים האיובית ובני בריתה.
קרב זה ידוע בשם קרב הירביה (bataille de Harbiyah) וגם בשמו הצלבני קרב לה-פורבי (La Forbie).
בקרב זה ניצחו המצרים ובני בריתם והצלבנים נחלו את תבוסתם הקשה ביותר מאז אסונם בקרב קרני חיטין בשנת 1187.
למפלה בקרב היו השלכות חמורות ביותר על ממלכת ירושלים. כוחה הצבאי נשבר ונשקפה סכנה ממשית לקיום המדינה הצלבנית שחדלה מניסיונות עתידיים לתקוף את המוסלמים או אפילו להגן באופן פעיל על גבולותיה.
בשלהי התקופה העות'מאנית בארץ-ישראל הכפר היה חלק מנאחייה (תת-הנפה) של ח'אן יונס שבסנג'ק עזה (נפה). רוב הבתים בכפר היו בדרך כלל בתי חימר. תושבי הכפר התפרנסו מגידולי אבטחים, מלפפונים ועצי פרי. בכפר הייתה באר ובריכת אגירה.
באר האנטילה של הכפר
בראשית תקופת המנדט בשנת 1920 על גבעה ממערב לכפר. הסתיימה בניית "בית מוסא עלמי" את הבית בנה חאפז אל-עלמי, שהיה גיסו של מוסא אל-עלמי (ממנהיגי התנועה הלאומית הפלסטינית וחבר הוועד הערבי העליון).
הבית שימש בעיקר כבית קיט למשפחת אל-עלמי, שהייתה במקור מירושלים, אך אחזה בבעלות על אדמות רבות באזור זה ובאזורים אחרים בארץ שהידוע הוא בית קיט ביריחו
בשנת 1943 הוקם בצמוד להרביא, על קרקעות שרכשה קק"ל בשטח של 1,705 דונם, הקיבוץ "מצפה הים", שאחר שונה שמו ליד מרדכי.
*
בנובמבר 1948, בשלהי מלחמת העצמאות לאחר במבצע יואב, הצבא המצרי החל נסוג דרומה לעבר עזה.
בעקבות נסיגת הצבא המצרי החלו תושבי הכפר, כמו הכפרים הסמוכים לברוח ממנו.
מספר ימים לאחר מכן במבצע מגע חטיבת גבעתי פעלה על מנת להגביר את המצור על כיס פלוג'ה ולהשתלט על העיירה מג'דל וסביבותיה.
בפעילות זו הכפרים ברברה, אל ג'ורה, נעליה, אל ג'יה, חרביה ובית ג'רג'א, נתפסו ללא קרב וללא תושבים, לאחר שכבר ברחו דרומה לעזה.
בהסכם שביתת הנשק עם מצרים בינואר 1949 גבול רצועת עזה נקבע כקילומטר מדרום למקום שבו עמד הכפר.
רוב תושבי הכפר עברו לגור במחנה הפליטים א-שאטי הממוקם פחות מ-4 ק"מ מדרום למקום שבו עמד הכפר.
ב-15 בפברואר 1949, עלה קיבוץ זיקים על הקרקע על אדמותיה של משפחת עלמי, בית המשפחה שימש כחדר האוכל של הקיבוץ.
ב-21 באפריל 1950 הוקם על הגבעה בה עמד הכפר קיבוץ כרמיה.
הקיבוצים כרמיה וזיקים בשנת 1958 שהוקמו על שטחי הכפר הירביה
סוף,
היה זה
טיול נחמד ומענג
שניתן לעשות
גם ברכב רגיל.
*****
הייתה זו הפעם
המי יודע כמה
שהבנתי שבגלל
מגבלותיי הפיסיות
רכיבה בסינגלים
אינה מתאימה לי
ואין שום צורך
שאנסה להתמודד
עם האתגר
******
תודה יונה
על היוזמה
והרצון טוב.
תודה עדה
על הסנדביץ
ועל ההגעת לאסוף אותנו
******
תודה ללימור ובני
על האירוח בחג
ועל ארוחת הבוקר
שסעדנו במרפסת ביתכם
******
טיול זה שנערך שנתיים
בדיוק לאחר
טבח ה-7 באוקטובר,
היה טיול נעים
שהשתלב עם
תחושת השמחה של
שחרור 20 החטופים החיים
יום קודם
והאכזבה
שטרם הוחזרו
החללים הבייתה לקבורה !
קריית המלאכה הוקמה במחצית הראשונה של של ה-60' של המאה העשרים על מנת שתהווה אזור מלאכה ותעשייה זעירה בשולי העיר.
המתחם נבנה על קרקע שלפני הקמת המדינה היה שייכת לכפר אבו כביר.
מטרת הקמת הקריה הייתה הוצאת מפעלים מזהמים ורועשים מאזורי המגורים והמסחר בעיר, על ידי עידוד בעליהם להשתכן במבנים המותאמים לצורכי התעשייה.
הקריה הוקמה על ידי "החברה לשיקום המלאכה בתל אביב יפו" (חברה משותפת לממשלת ישראל, עיריית תל אביב, חברת כלל והתאחדות בעלי המלאכה).
שמות הרחובות בקרית המלאכה הולמים את ייעודה המקורי: התנופה, העמל, המרץ, המפעל.
המתחם תוכנן על ידי משרד האדריכלים יצחק רפופורט-אשר גליברמן-צבי פרנקל.
המתחם כולל 12 בניינים מאורכים שנבנו בסגנון ברוטליסטי חף מקישוטים, מלבד רפפות אנכיות ואופקיות המצלות על החלונות ועל חדרי המדרגות.
המבנים בני ארבע קומות, ניצבים במקביל לרחובות הר ציון, התנופה, המפעל, המרץ.
*
חדשנות המתחם באה לידי ביטוי בחללי העבודה המרווחים, שטחי אחסון מתחת לקומת העמודים, החניון התת-קרקעי, מעליות המשא מהחניון ומקומת העמודים אל בתי העסק.
רשת הכבישים הפנימים המאפשרת פריקה וטעינה של סחורות באמצעות מעליות ומנופים מכל הקומות, החיבור לקווי טלפון, שירותי הניקיון והתחזוקה, והכללת סניף בנק ומסעדות במתחם
בשנת 1966 רוכשי בתי המלאכה במתחם התלוננו על עלויות התחזוקה והניהול הגבוהות, ועל עלויות הובלה הנובעות מריחוק המתחם מאזורי המסחר.
בשיא פעילות פעלו במתחם כ–420 עסקים.
במשך השנים המבנים הוזנחו והתיישנו ובעלי עסקים רבים עזבו.
*
מראשית שנות ה-2000 כמאתיים בתי מלאכה לשעבר משמשים כגלריות לאמנות ואולפני הקלטות, חדרי חזרות וסטודיות של אמנים מתחומים שונים – ציור, פיסול, מוזיקה, צילום, ריקוד, מיצב ועוד.
קריית המלאכה ידועה גם כאזור רווי בגרפיטי ואמנות רחוב.
מתחם הקריה מוגדר "מרקם בנוי לשימור" ונערכים בו סיורי אמנות, ארכיטקטורה והיסטוריה.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
סוף,
מתחם קריית המלאכה
הוא מקום מדהים
וראוי שיהיה נקודה חשובה
במסלול טיול בדרום העיר.
מומלץ להגיע אליו
להתרשם מציורי הקיר
בסופשבוע
כשיש שפע
של מקומות חנייה
או להתרשם מהפעילות בו
ולהיכנס לגלריות
בו באמצע השבוע.
*******
אתר זה הוא גן עדן לצלמים
לכל סוגי הצילום.
*****
מן הסתם
עוד אחזור אליו שוב
ואקדיש יותר זמן
להסתובב בו
******
תודה לכך רז גורן על המידע שנתת לי השבוע אודות המקום
7 באוקטובר 2023 תאריך הטבח ייזכר לעד ולדיראון עולם כיום אסון נורא.
טבח ה-7 באוקטובר נחשב למתקפה הקשה ביותר של ארגון טרור על מדינת ישראל מיום הקמתה, וכן ליום הקטלני ביותר לעם היהודי מאז השואה.
בוקר שבת, 7 באוקטובר 2023, שמחת תורה תשפ"ד, החל מטח ירי רקטי ופצצות מרגמה, מסיבי וחריג בהיקפו לעבר ישראל.
בחסות המטח בין 5,000 ל־5,600 מחבלים לשטח ישראל חדרו דרך 114 פרצות בגדר המערכת, בחזית של כ־60 ק"מ וגם דרך האוויר והים.
המחבלים תקפו והשתלטו על בסיסי צה"ל ומוצביו וניהלו קרבות ירי עם כוחות הביטחון. בד בבד הם חדרו ליישובים אזרחיים, כבשו את חלקם, רצחו וחטפו מאות מתושביהם וביצעו טבח ב"פסטיבל נובה" ליד קיבוץ רעים.
במתקפה נרצחו ונהרגו כ־1,163 אנשים רובם אזרחים, ונפצעו כ־1,940, בהם כ־360 במצב אנוש או קשה. עשרות אזרחים ממדינות זרות נרצחו גם הם.
251 אנשים נחטפו לרצועת עזה, חיילי צה"ל ואזרחים רבים, ביניהם נשים, תינוקות ילדים, קשישים ואזרחים זרים.
ליישובי עוטף עזה ובעיקר אלה הקרובים לגדר רצועת עזה נגרם נזק רב.
הניסיונות הנואלים לעמם ואף להשכיח את יום ה-7 באוקטובר לא יצליחו!
*
בין האירועים הרבים לציון יום השנה שני לטבח 7 באוקטובר ולקריאה לשחרור כל החטופים והחטופה היה מסע האופניים "רוכבים עד שכולם חוזרים".
המסע אורגן להפליא על ידי ארגון אחים ואחיות לנשק, תוך הקפדה על קוצו של יוד התקיים במרחב עוטף עזה.
במסע זה השתתפו כ-3,000 רוכבים ורוכבות לרבות נוער.
*
*
*
היה לי הכבוד להשתתף במסע זה.
למרות שרבים מחבריי השונים השתתפו בו את חלקם פגשתי לדקות בודדות ואת חלקם לא ראיתי בכלל.
פגשתי את ניר לפני היציאה לדרך, אז צלמתי אותו
בדיעבד הסתבר שגם ניר צילם אותי
דורון קדמיאל (פרדס חנה) היה החבר היחיד שרכב איתי ובעצם היה צמוד אלי ובמודע או לא במודע היה זה שהשגיח ושמר עלי.
גם דורון זכה לפורטרט
במסע זה צלמתי מעט, לפני היציאה לדרך ובמספר נקודות שעצרתי.
לדאבוני, לא התאפשר לי לצלם יותר ממה שאני רגיל בטיולי האופניים שלי.
הקצב המהיר של הרכיבה לא אפשר לעצור יותר פעמים.
גם הצורך לעמוד בלוח הזמנים שנקבע לטקס לא אפשר להתעכב לצורך הצילום.
*
בשעה 05:00, שעת בוקר מוקדמת שעדין היה חושך התכנסו 3,000 הרוכבים בחניון הכלניות בחורשה הסמוכה למושב שוקדה.
לאחר שהרוכבים התארגנו לקראת המסע, אישרו את הרשמתם, קיבלו את חולצת המסע, זכו לכוס תה חם, התכנסו בנקודת בהתחלה של המסע.
*
המסע נפתח בשעה 6:29 בהזנקה בהובלת חיים ילין.
*
*
*
*
*
המסע התקיים בשני מסלולים ארוך (24 ק״מ) וקצר (18 ק״מ).
המסלולים עברו לאורך הדרכים החקלאיות (בלשון רוכבי האופניים: "שבילים לבנים").
מסלול הקצר בו רכבתי
הזרחיה המרהיבה בתחילת הרכיבה
הרוכבים לא נדרשו לנווט מאחר והמסלולים סומנו בשטח קודם המסע ומתנדבים רבים לוו את הרוכבים לאורך המסלול וענו לכל שאלה או תקלה.
לאורך המסלולים הונחו שלדות רכבים שרופים כזכר ליום הטבח ומיצגים הממחישים את תנאי השבי בעזה.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
חציית מעבר הכרחי בערוץ נחל שוקדה מתחת לגשר כביש 232
חציית ערוץ נחל גרר בדרך לאתר הטקס
בערך בשעה 08:00 בסיום החלק הראשון של הרכיבה התקיים טקס מרכזי במתחם בזק בסמוך לאתר הזיכרון של מסיבת הנובה וקרוב לכביש 232.
בטקס השתתפו הרוכבים ורבים אחרים נוספים להערכתי נכחו בו למעלה מ-4,000 איש, אולי יותר
בתחילת הטקס נשא דברים גלעד גולן, אביו של רס״ן שגיא גולן ז״ל קצין ביחידת לוט"ר שנפל בקרב ההגנה על בארי ב-7.10.
לקראת סיומו דיבר איציק הורן, אביהם של שורד השבי יאיר הורן והחטוף איתן הורן.
את הטקס ליוותה תזמורת "התקווה" והזמרת אחינועם ניני ששרה ונשאה דברים.
לצערי בגלל הצפיפות במקום ואי מציאת מקום מתאים לצערי הרב לא צלמתי את הטקס.
פגישה עם דורון סלומון, איש כפר עזה שהגיע למקום לפגוש אותנו. צילום ניר עמית
בסיום הטקס לאחר השעה 09:00, ברכיבה חזרה אל חניון הכלניות, רבים מהרוכבים ביקרו במשך מספר דקות באתר ההנצחה מסיבת הנובה.
הרכיבה חזרה
לקראת סוף הרכיבה הרשיתי לעצמי לעצור והתפעל היופי של האזור
המסע הסתיים לקראת השעה 10:00 שהרוכבים הגיעו לחניון הכלניות ושם זכו לקרטיבים ורימונים.
איש איש חזרו רוכבי האופניים לכלי רכבם מרביתם חזרו לביתם ואחרים המשיכו להסתובב במרחב העוטף.
אני נסעתי לנתיב העשרה לבקר את לימור ובני ברייר, בן דודי האהוב.
******
המסע, בעיצומה של ימים קריטיים לגיבוש העסקה, העביר מסר ברור של סולידריות, ערבות הדדית וזיכרון של קורבנות ה-7 באוקטובר.
מהטקס יצאה קריאה למקבלי ההחלטות: "אל תעזו לטרפד את העסקה!", העם לא יוותר – עד שכולם יחזרו הביתה!" 🇮🇱🎗️
זמן קצר לארגן סיום המסע כתבתו המארגנים: "סיימנו אירוע ראוי ביותר, הודות לכם והמתנדבים הרבים שסייעו להרים הפרויקט. אזי תודות לכולם. והתגייסות מלא מלא לפרויקט הביתה החטופים החיילים והממשלה."
בשעת ערב, מספר שעות לאחר סיום המסע כתבו המארגנים כך: "רוכבים ורוכבות יקרים – תודה מהלב! 🚴♂️
אחים ואחיות, בזכותכם.ן היה היום אירוע מדהים.
היה מרגש. היה עצוב. דמיינו יחד מה קרה בדיוק בשדות האלה לפני שנתיים. בכינו עם הדוברים המרגשים.
והכי חשוב – הרגשנו את הכוח של להיות ביחד. את הערבות המיוחדת. 🎗️
תודה לכל אחת ואחד מכם שהגעתם, רכבתם והיינו שם יחד.
ברצון רב ובחרדת קודש נגשתי למלאכת הכתיבה ושילוב צילומים נבחרים.
דורון סייע לי בהשגת דברי ההספד של חבריו ומשפחתו.
מי הוא יובל סלומון ז"ל
הצילום באדיבות דורון סלומון
יובל סלומון כך מעידים חבריו: "היה אדם חברותי, משפחתי, עם לב ענק, שרצה תמיד בטובת כולם, דאג תמיד לחבריו הרבים ואהב לבלות ולהנות."
יובל, היה חסון, יפה תואר, מלח הארץ, בעל קסם אישי, ביטחון עצמי ושמחת חיים. הוא בעיקר אהב להתענג על בירה טובה ונתח מובחר של בשר.
יובל סלומון, נולד בקיבוץ כפר עזה ביום ב' בחשוון תשנ"ה (06.10.1994) בו גדל, התחנך והתבגר.
הוריו הם שמחה ודורון והיה אח צעיר ליפעת, אורטל ותמיר.
מגיל ארבע היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה".
כשסיים את לימודיו, בנובמבר 2012 יובל התגייס לחטיבת הנח"ל ושירת בגדוד 931.
במהלך אימון המסלול הוא נפצע משברי מאמץ ועבר להיות עוזר מפקד פלוגה (עמ”פ) איתן שעיה, מפקד טירונים, מחזור אוגוסט 2013. יובל המשיך עם שעיה עידו כל תקופת המסלול.
לאחר מבצע "צוק איתן" (קיץ 2014), כששעיה עידו הפך למ”פ סיירת העורב של חטיבת הנח"ל, יובל המשיך איתו לפלוגה החדשה כסגן רב-סמל פלוגתי (סרס"פ) והפך בלשון חבריו "עורבון" לכל דבר ועניין.
לאחר שהשתחרר מהצבא החל לעבוד כברמן במסעדת "סבא שמחה" בשדרות.
ביום שישי בערב, 6 באוקטובר 2023, חגג יובל את יום הולדתו ה- 29 במסיבה ב”גרין פאב” האהוב עליו בנירעם, לה ציפה והתכונן לקראתה.
יובל נהרג במהלך הלחימה נגד המחבלים שחדרו לשכונת דור צעיר בכפר עזה ב-7 באוקטובר 2023.
השכונה ההרוסה "דור צעיר" הייתה המקום הכי שמח בכפר עזה.
בין שני הבלוקים של דירות הקיבוץ הקטנות הופקו מסיבות, הוקמו זולות ונערכו פיקניקים וארוחות.
בשכונה התגוררו יחד חיילים, בני קיבוץ שעזבו את בית ההורים וגם צעירים וצעירות שהגיעו מבחוץ.
*
*
כאמור יובל נהרג במהלך הלחימה נגד המחבלים שחדרו לשכונת דור צעיר.
בתחילה יובל נפצע תוך שנאבק והרג מחבל.
הדגל בו התעטף יובל סלומון בזמן שיצא להילחם במחבלים ובה סימני הדם שלו, צילום ניר עמית
הסכין איתה הרג יובל סלומון ז"ל את אחד המחבלים
שעתיים לאחר מכן הגיעו שלושה מחבלים נוספים, ובמאבק איתם בביתו הוא נהרג.
המילים האחרונות של יובל סלומון ז"ל היו "אני לא יכול להחזיק את דלת הממ"ד.
בתום חיפוש של שבעה ימים, קיבלה משפחתו את הבשורה המרה שגופתו נמצאה.
ב-17 באוקטובר 2023 יובל הובא לקבורה זמנית בשפיים.
כחודש לאחר פרוץ המלחמה, מכבי חיפה העלתה לרשת סרטון מרגש שהוקדש ליובל, ומשחק כדורגל שקיימה מול קבוצת ויאריאל הספרדית לווה במגוון מחוות לזכר הנרצחים והחטופים, בהן דקת דומייה והפרחת בלונים.
כְּפַר עַזָּה הוא קיבוץ (משתייך לתנועה הקיבוצית), הנמצא בצפון מערב הנגב בסמוך לכביש 232, כשני ק"מ ממזרח לגבול רצועת עזה, סמוך לשדרות ולנתיבות, בתחום המועצה אזורית שער הנגב.
הקיבוץ נוסד ב-23 באוגוסט 1951, כהיאחזות החמישית של הנח"ל על גבול רצועת עזה, והוקם כחלק מההתיישבות הספר לאורך קווי שביתת הנשק שנקבעו לאחר מלחמת העצמאות.
בראשיתו, נקרא הקיבוץ בשם "יגב" ו"שדמות". המתיישבים הראשונים היו שני גרעיני מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) של תנועת הבונים – האחד של עולים ממצרים והשני של עולים מטנג'יר
ביוני 1953 שונה שם הקיבוץ ל"כפר עזה", יקומו ממול העיר עזה.
עד תחילת 1954 עזבו חברים רבים את הקיבוץ בגלל התנאים הקשים (מזון מועט, חשמל מוגבל, היעדר כביש גישה ובעיות ביטחון שנבעו מכניסת מסתננים).
בראשית שנת 1956 התפורר הגרעין המייסד בגלל סכסוכים על רקע עדתי בין שתי הקבוצות שהרכיבו אותן.
בשנים 1955–1956 על-מנת למנוע את פירוק המוחלט של היישוב נשלחו אליו 15 מתנדבים צעירים מקיבוצים ותיקים בקבוצה שנקראה "הפלוגה המקובצת". רובם חיו בקיבוץ בין שנה לשנתיים והחזיקו ותפעלו את המקום, בעזרת כוחות עזר שונים שנשלחו על ידי איחוד הקבוצות והקיבוצים.
בשנת 1956, גרעין "מתערים" שהיה אז באמצע השירות הצבאי, בנח"ל המוצנח, וחבריו היו חניכי הנוער העובד והלומד ממרכז ישראל וחניכי תנועת הצופים ירושלים,
בשנת 1956 התגברו הבעיות הביטחוניות של היישוב, מסתננים מרצועת עזה קצרו את התבואה של הקיבוץ, קומביין עלה על מוקש במהלך הקציר ואל קיבוץ טווח בנק"ל מכיוון רצועת עזה.
ט"ו בשבט תשי"ז (ינואר 1957) הוא התאריך הרשמי של הקמת הקיבוץ מחדש. אז, גרעין "קמה", שחבריו השתחררו משירות בנחל מוצנח גדוד 88, הצטרפו למשק.
כפר עזה וסביבתו בשנת העשור להקמת המדינה
במשך השנים נוספו גרעיני נח"ל רבים, מהנוער העובד והלומד, מהתנועה המאוחדת, מהצופים וכן לא מעט בני ובנות קיבוצים ומתנדבים מכל העולם שבאו לתקופה של שנה ונשארו כחברים.
בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים המשיכו אנשי כפר עזה לעבד את שדותיהם. בפרוץ המלחמה הופגז הקיבוץ וחבריו שהו במקלטים במשך 36 שעות, תבואה על שטח של 250 דונם נשרפה מההפגזות, וחבר הקיבוץ נהרג בעלוֹת רכבו על מוקש.
בשנות ה-70 וה-80 נהנה הקיבוץ משגשוג כלכלי, מקליטת חברים חדשים ומפיתוח תשתיות. כמו כן הוקם המרכז של הקיבוץ, שכלל את הרחבת חדר האוכל עם מועדון לחבר ואת הקמתו של בית תרבות.
בשנת 1977 חל בקיבוץ מעבר ללינה משפחתית.
בשנת 2000 עבר הקיבוץ תהליך הפרטה ומאז נחשב קיבוץ מתחדש.
בשנת 2001 עם תחילת האינתיפאדה השנייה כפר עזה חזר להיות ישוב ספר, קסאמים ופצצות מרגמה נורים מרצועת עזה.
9 במאי 2008 חבר הקיבוץ, ג'ימי קדושים, נהרג מפגיעה ישירה של פצמ"ר שפגע בחצר ביתו. דבר שהביא לעזיבה של לא מעט מחברי הקיבוץ.
ערב טבח 7/10/2023 התגוררו בכפר עזה 950 נפש מתוכם 350 חברים כ-300 ילדים ונוער השאר דור צעיר וסטודנטים הלומדים במכללת ספיר ועוד שוכרי דירות.
כלכלה: חקלאות גד"ש (שיתוף כפר עזה מפלסים וסעד) וגם פרדס גדול ומטעי אבוקדו, "רן 2000" רפת חלב משותפת (עם קיבוץ רביבים וקיבוץ ניר אליהו) ברביבים; לול פיטום; תעשייה "כפרית", מפעל ליצור חומרי גלם לתעשיית הפלסטיק, זהו קונצרן בין לאומי עם כ 10 מפעלי בת בעולם, "סינקופה" –חברת הגברה ותאורה, בכניסה לכפר עזה, תחנת דלק דור-אלון. כולל אלונית ומסעדה. כמו כן בקיבוץ יותר מעשר יזמויות עיסקיות בתחומים מגוונים.
כפר עזה וסביבתו ערב טבח 7 באוקטובר 2023
טבח 7 באוקטובר 2023
בטבח שבעה באוקטובר 2023 נהרגו בכפר עזה 64 איש, בהם, ילדים וקשישים ונחטפו 20 תושבים לשטח רצועת עזה.
ההרוג הראשון ששמו הותר לפרסום הוא אופיר ליבשטיין, שנהרג כשיצא להגן על הקיבוץ כחלק מפעולת ההגנה של כיתת הכוננות. אופיר ליבשטיין שימש כראש מועצת שער הנגב בחמש השנים האחרונות לחייו והיה מועמד לקדנציה נוספת.
לאחר הגעת כוחות צה"ל לקיבוץ התחולל קרב ממושך שארך מעל שלושה ימים עד לטיהור הקיבוץ ממחבלים, שבמהלכו נהרגו לוחמים מיחידת דובדבן, מגלן וגדוד 202 של חטיבת הצנחנים
המקום הוגדר במשך חודשים שטח צבאי סגור ועדין כזה.
מייד לאחר הטבח ב-7 באוקטובר 2003, כשני שליש מתושבי הקיבוץ פונו לקיבוץ שפיים. בדצמבר 2024 ובינואר 2025 חלק מקהילת כפר עזה עברה לאתר הקרווילות ברוחמה והשתלבה בקהילת הקיבוץ.
ההערכה שלקראת סוף 2026 יחזרו לכפר עזה כ60% מהחברים ועוד כ10-20% יגיעו בהמשך. כנראה שכ 20% לא יחזרו לעולם להתגורר בכפר עזה.
אתר "כתב ושם"
*
האנדרטה עשויה רצפת בטון מוארכת, המבקשת להזכיר בעיצובה שביל קיבוצי – שבמרכזו סדק המייצג את החורבן שחוותה הקהילה.
לאורך שפתי הסדק, רשומים שמות הרוגי הקיבוץ באותיות חתוכים בפלדה בגופנים המבוססים על כתב ידם שנאספו מתוך פתקים שכתבו בחייהם.
בקצה השביל, ניצבת מפת הקיבוץ חתוכה בלוח פלדה, מתוכו ניתן להשקיף לעבר משק קיבוץ כפר עזה.
*
בתחילת השביל, שלט העשוי גמל מים חצוי. השלט כולל כיתוב המסביר על האנדרטה ומפה של קו המים המערבי.
*
האנדרטה היא חלק מהנתיב התיירותי ב.מ.ה. (ביטחון, מים, התיישבות) הכולל 14 אתרים בנגב המערבי.
את המיזם קידם ראש המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין ז"ל, חבר כפר עזה שנפל בקרב להגנתה במסגרת כיתת הכוננות. .
*
האנדרטה תוכננה ועוצבה על ידי האדריכל צביקה פסטרנק, והעיצוב הגרפי שלה נעשה על ידי אורית אמיר לסלו.
האנדרטה הוקמה בשיתוף פעולה של המועצה האזורית שער הנגב עם הקיבוץ, ובמימון של רשות ניקוז ונחלים שקמה בשור. היא נפתחה לציבור הרחב במרץ 2025 ונחנכה באופן רשמי בטקס בהשתתפות נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג ב-16 ביולי 2025.
חזרת
יובל סלומון ז"ל
למנוחת עולמים
לביתו
שבכפר עזה
רכב חברה קדישא שהעביר את הארון מבית העלמין בשפיים
*
*
*
*
*
*
מוליכים את הארון לקבר
*
*
דברי פרידה עידו שימריז
יובל אחי היקר והאהוב
שוב אנחנו נפרדים הפעם הראשונה בבוקר השביעי הפעם השנייה בבית העלמין בשפיים והיום בפעם השלישית.
אנחנו מכירים כל כך הרבה שנים ודיברנו כל יום זה מרגיש כאילו ניתקו לנו שיחת טלפון של 30 שנה אז איך אפשר ברגע לנתק את השיחה לנסות לחייג והטלפון כבוי.
יובל החיים שלך נקטעו באמצע בתקופה הכי יפה של החיים במקום שאתה הכי אוהב בדירה שלך בדור צעיר. אנחנו נפרדים ממך היום בכפר עזה, הבית שלך המקום בו אספנו יחד אינספור חוויות עם הזיכרונות הכי יפים.
הכייפת על המדשאות, הזולות בחטיבון ובנעורים, המסיבות ופורים חברים, המשחקים בקטרגל והסינטטי, הבריכה בשישי צהריים והפאב בלילה.
כמה אהבנו להיות יחד לראות כדורגל, לשחק שש בש, וויסט, פוקר וסנוקר. העיקר להיפגש ולצחוק ולהסתלבט אצלך בדירה. כמה מילים שפכנו על כל נושא שקיים. אתה הרי מבין בהכל, קשקשן ברמה בינלאומית הפרשן לענייני פרשנות, יועץ הזוגיות, רופא אף אוזן גרון, פרופסור למדעי הרוח ומלך המוזיקה העברית.
אתה תמיד יודע מה עם כולם, איפה הם נמצאים, מה הלוז שלהם ואיזה יום עבר עליהם 144 של הקיבוץ.
יושב עם קפה או בירה וסיגריה. מקבל את כל דיירי הדוץ. תמיד בתנוחה לא ברורה כמו ספגטי שמלופף על מזלג.
יובל אני מודה לך על כל המסע שעברנו יחד. תודה שהתעקשת על דברים קטנים בשבוע לפני השביעי לבוא אליי ביום כיפור לשחק יחד פוקר במחשב. לעשות על האש אצלי בבית, לצלם את הבנות שלי נוסעות יחד בג'יפ ויומולדת 29 שבחרת לחגוג בדרך שלך.
תודה על המסיבה הזאת שכל כך רצית! לחגוג יחד כל החברים שאוהבים אותך.
בזכותך הייתה לי הזדמנות לראות את כולם, להיות עם אלון אח שלי בפעם האחרונה, לפגוש אנשים שהרבה זמן לא פגשתי כאילו ידעת שזו תהיה הפעם האחרונה.
אני גאה בך אח שלי שעמדת על שלך עד הסוף ונפרדת מהעולם באומץ וגבורה.
תודה שדיברת בלילה עם אביה ולא איתי כי בטוח שהכל היה אחרת.
רציתי לשתף אותך שיש לך אחיינית חדשה בשם יולי. לצערי אתה כבר לא תכיר אותה אבל תהיה בטוח שהיא תכיר אותך, כי אני אמשיך לדבר עליך ולספר מי היית בשבילי.
יובל אני אוהב אותך ומתגעגע אליך מאוד. אתה חסר לי בכל דבר שאני עושה כמו שמאיר אריאל אמר אין לי על מי להסתלבט איתו כאן.
איבדנו את הטובים ביותר והמעט שנוכל לעשות, הוא להזכיר ולהנציח אותכם ולא לשכוח ולא לסלוח למי שניתק לנו הטלפון באמצע השיחה.
*דביר פרידה תומר איתמרי
אח שלי,
נראה לי זה להכי הרבה זמן שעזבת את הקיבוץ, כולנו תמיד ידענו כשבאנו הביתה שהדירה שלך בדו"צ היא המקום מפגש, תמיד היו בירות במקרר ותמיד היה איזה ויכוח טוב ופורה.
כמה אופייני לך לחזור לפנינו לקיבוץ אח, להקים מחדש את השכונה שכל כך אהבת, תמיד היית איש של עקרונות.
יש לי כל כך הרבה סיפורים ומלא מה להגיד אבל אני לא אשכח את הקבלת פנים שעשית לי כשהתגייסתי.
כשהתגייסתי לנח"ל הגעתי לבאח שהיה ממש כמו הבית שלך, אני טירון חדש מהניילון מתרוצץ מהתקווה לדגל ב-15 שניות כי אהבתי להיות הליצן,
עד שפעם אחת אמרת למפקדים שלי (שלא ידעו שאנחנו מכירים), שמעכשיו אתה תטפל בי ותריץ אותי, מה שהם לא ידעו זה שהלכנו לאוהל מפלג שלך שתינו פיוז טי ושיחקנו ששבש.
סאלי, הייתה לנו התערבות שאנחנו צריכים לסיים ולצערי לא נספיק, מי מגיע ראשון ל 1000 ניצחונות בששבש, והגענו עד 861 וכמובן שאתה הובלת בפער קטן.
אח שלי, כולנו מתגעגעים, כולנו כואבים,
אין לנו יותר עם מי להתייעץ על הבומים, אין לנו מי שיידווח שהכל בסדר כי אתה יודע בדיוק מה קורה.
בשבת ההיא דיברנו עד הרגע האחרון, ההודעות איתך לא יוצאות לי מהראש, סיפרת לי שנפצעת ואתה מפחד, אני ניסיתי להנחות אותך לשים ח.ע על הפצע והתחלת לצחוק עלי שאני לא המפקד שלך ושאני לא אגיד לך מה לעשות.
פעם ראשונה ששמעתי אותך אומר שאתה מפחד, אני זוכר שכל כך נדהמתי שלא ידעתי מה לענות, ואז החלטת לצאת גיבור כמו תמיד ונלחמת כמו אריה, למה יא אידיוט?
לא יכולת לתת להם לקחת אותך ואז היית חוזר בעסקה הראשונה כי היית מטריף שם את כולם?
מה היית אומר על זה שגלי וזיוי לא חזרו עדיין, בטח היית מנהל את כל האופרציה להחזרתם.
מי יגיד לנו איך לעשות על האש או ישב בשכונה ויתצפת על כולנו?
איך היית אומר לנו, יש שלושה דברים שמאפיינים אותי,
אני גאון קומי, אני נראה טיל ויש לי מלא כסף!
כל האירועים שלנו כבר לא אותו דבר ולעולם לא יהיו, כי אין מי שמארגן ואין מי שאומר כמה אלכוהול צריך להביא.
סאלי שלנו, אין לנו מילים לתאר כמה אתה חסר לנו, ומאז אני תמיד שומר את השלוק האחרון בבירה או בוויסקי לכבודך.
אוהבים, מתגעגעים וכואבים, קבוצת נרקיס ודור צעיר כפר עזה.
אמילי דאמרי נפרדת מחבר נפש
סאליוואן,
זוכרת דברים שאמרת כמו ים שזוכר את החוף, גלים מגלים את הרוח, כמו שהלב יגלה מכאוב, הלילה מאיר את הבוקר, שמעיר אותי ממיטתי ואיך כבר אוכל עוד לברוח מזכרונך אל שפיותי עד אחרי הנצח .
עד לפני הכל ניפגש תראה בסוף זמן הוא ים אך לא החוף עד קצוות הרוח עד יכבה האור.
כמה אהבת לצעוק את השיר של פאר בקולי קולות, בין אם זה במקלחות המוזיקליות שלך או בין אם זה בזיופים רציניים בקריוקי או ברכב. כמה המילים של השיר תפסו לי מקום ענק בלב. אפרופו פאר טסי, תדע שאני לא מפסיקה לשמוע אותו, כל שיר שלו זה טיפה מסאלי שלי.
מה היית עבורי סאליוואן, היית זה שיודע את הבוקר שלי. היית יודע את הצהריים שלי. היית יודע את הערב ואת הלילה שלי. היית היחיד מכולם שידע בידיוק מה הלוז שלי. מתי אני יוצאת לעבודה, מתי חוזרת מתי המשמרת, מתי זאת שאחריה ובאיזה שעה כבר אהיה בנתיבות או שדרות לקנות לנו בשרים אחרי שאסיים.
סאליוואן כלכך הרבה שכבר עברתי, אני לא מרגישה שיש לי את הצורך לספר כי אני יודעת שאתה איתי כללל הזמן, אתה קופץ לי בשירים כאלה ואחרים אתה קופץ לי ברגעים כאלה ואחרים אתה מלווה אותי תמיד אני מרגישה אותך.
ביום הנורא ההוא היית השיחה הכי ארוכה שלי, רציתי כלכך שתבוא להיות איתי ועם גלילאו אבל נמנעת מלצאת היה כלכך מפחיד.לצערי זה נגמר בזה שאני וגלילאו נחטפנו ואתה נרצחת בידי הבני עוולה.
סאלי שלי אני אספר לך שאני מתגעגעת אלייך עד שכואב לי בעצמות. אני מתגעגעת לשאול אותך איך בנאדם חי על בירה סיגריות וגרעיני אבטיח. אני מתגעגעת להציק לך ולהטריל אותך. אני מתגעגעת לחיקוי של טומאס שלבי. אני מתגעגעת ללכת איתך לברנרד. אני מתגעגעת לשתות איתך. אני מתגעגעת לשיר ולרקוד איתך. אני מתגעגעת לנוף שלך.
אבל הכי אני מתגעגעת לשתף אותך בסוף יום בספה הירוקה הדהויה שלך במה עובר עליי.. אם יעשה לי טוב לעשות y או אם עדיף שאעשה. אני מתגעגעת לחבר אמת שלי. מתגעגעת לשמוע מהחברים שמשהו במערכת יחסים שלי ושלך אחר מהמערכת יחסים שלך עם כולם שמשהו אחר קורה כשאנחנו ביחד.
היית נפתח איתי כמו שלא נפתחת עם אף אחד, הרגשתי שזה עושה לך טוב, שלא משנה מתי אני תמיד אענה משהו שיכול להיות שגם לא תרצה לשמוע הערכת את הכנות שלי וגם אני את שלך!!! תמיד אמרתי אם מישהו תמיד יהיה לי זמין זה סאליוואן.
תודה סאלי שלי על 5 שנים צמודות, שכנות הכי טובה שהייתה לי בחיי, פירגון אין סופי (אל תתבאסו חברים שלא קיבלתם מלא פירגון כמוני סאלי אהב אותי ים).
תודה על זה שתמיד היית בשבילי, תודה על אכפתיות דאגה ונתינה תודה על זה שכל פעם שסינג׳רתי אותך זרמת איתי.
יום לפני חגגנו לך את היומולדת ששלושה חודשים מראש תיכננת אותה, (כולנו אמרנו בטח נגיע לרגע האמת ותגיד שבסוף אין לך כוח לזה) אבל ידעת חיים שלי, ידעת סאלי, ידעת שכנראה שזאת החגיגה האחרונה של כולנו ביחד. דאגת שיהיה לנו אלכוהול שנשתכר, נצחק נרקוד, דאגת להכל, חוץ מלאכול אתזה שכחת לארגן 😉סתם חיים שלי דאגת שלפני היום הנורא הזה לפחות ניאחז במאורע הזה.
ליקי עברה בחמישי לצפון וחזרה בשישי לישון. דניאל פלד כמובן דפק איזה איחור אבל הגיע גם הוא. אני ואביסרור נכחנו מהתחלה כדי להנגיש לך קצת ביטחון. שסקין לא ויתר בא מתל אביב. חנצ׳ה גם ינון שון אבינדב אדרי בן חי אביעד קורן כולם
אלון שמריז גלי זיוי עמר רון וכל הטים. תוסיף לזה כמובן את הצוות של הגרין שתפקד לו על הבר ובמסיבה בכללי, כי בסוף הגרין פאב הוא שלך אתה הבעלים.
שטילי כסלו ולוי הגיעו גם הם אפילו שתמיד הם טוענים שאתה מגזים. כן שמריזים ברמן רועיקי דקל גם אתם אפילו שאתם קצת מבוגרים. ובקיצור דאגת לכל החיבורים.
אתה סאלי דאגת שכולנווו נבלה את היום הזה בידיוק כמו שצריך שיכורים קיצון לא זוכרים אפילו את הריקוד האחרון. אתה סאלי הנקניק זה שמחלק לכולם הוראות מהספה בשביל שנתפקד במשימות בדוצ צלחת, דאגת לזה.
תודה לך על יומולדת בלתי נשכחת.
תודה לך על מי שאתה עבורי עבור כולנו.
ותודה סאלי ששמרת עליי שם למעלה מכל משמר שאוכל לחזור ולעמוד פה היום ולהרים לך כמו שתמיד אהבת שהייתי עושה.
כואב לי שגלי וזיוי כלכך קרובים אבל כלכך רחוקים מלהיות כאן איתנו כדי לתת לך את הכבוד האחרון שכלכך מגיע לך, הם אוהבים אותך ואני יודעת שאתה שומר גם עליהם מהתופת מכל משמר.
אז לב שלי פרטנר יקר אני כואבת ואני מצטערת. אתה חסר לי כלכך.
היית גיבור ניסית להילחם אבל סכין לא מספיקה אל מול קאלאצ׳.
אני אוהבת אותך חבר יקר שלי.
מחכה כבר לחרוט על עצמי בקעקוע איזה כוס בירה עם המשפט עד אחרי הנצח שותף שלי.
תודה עלייך ועל אין ספור ימים ולילות לא מהעולם הזה.
לקחו את הילד הכי יפה בעולם🤍
אוהבת אותך עד אחרי הנצח סאליוואן שלי סאלי של כולם.
דברי פרידה אוריאל שסקין
וודקה ראשן, חיפה- ביתר, הפסס של הטובורג האדום כשפותחים את הפקק. מכבי ביורוליג, הפועל ביורליג?? אלוהים ישמור מה היית אומר על זה. המבורגר בכביש 90, מזג בחמישי, לאמין ימאל ואמבפה ראש בראש, האלבום החדש של פאר טסי, הצורה שבה אבא שלך יושב על כורסא עם הרגליים משולבות, לא ייאמן כמה זה אותו דבר.
החתונה של רוני ואביחי, החתונה שלי ושל לילוש, הילדה השנייה של שעיה והראשון של ישי, הפאקינג היריון של לילוש! נשבע ששמעתי אותך לוחש לי באוזן שאם אני הולך להיות אבא אפשר לקפל פה הכל, כשתוך כדי אתה מחבק אותי את החיבוק הנוזלי שלך.
הטלפון של רביעי בערב לשאול מה איתך בסופש כדי שלכנע שתבוא לעיר, הקפה של שישי בבוקר כשאתה ממשיך לעוד מסיבת צהריים באיזה חור, הפיטורים של בכר- שמע איך היית חוגג על זה.
אני יכול להמשיך עד מחר, או עד שבוע הבא, כי כמות הרגעים בהם אתה חסר היא אוסף של גרגירי חול שמרכיבים חיים שלמים.
מאז שהלכת אני פתאום מבין שכשאדם שקרוב אליך הולך, הוא לא לוקח איתו רק עצמו- אלא לוקח חתיכה קטנה, שבריר של משהו, ממש מכל רגע אותו חלק איתך, ואפילו מאלה שכבר התכוננת שיחלוק- גם מאלה הבנאליים ביותר. כאילו הקיום שלך התפזר על פני כל אותם רגעים שתיארתי, וכשעלית למעלה פרשת שק גדול, אספת כל הפירורים שלו שהיו שזורים פה והמשכת איתם יחד לתחנה הבאה.
ועדיין, למרות האקט הכה אנוכי הזה, נראה שהואלת בטובך להשאיר איזשהו שריד קטן בתוכנו. מעין חדר קטן ומבוצר שנטוע בעומק הלב, שעליו כתוב "יובל". חדר שבכל אחד מהרגעים האלה נורה ממנו איזה זץ קטן. זץ שמרעיד אותך לרגע, כדי להזכיר שאתה עדיין פה ושלא נעז להתקרחן לגמרי בלעדיך. חדר שכשנכנסים אליו אפשר פתאום להריח את הריח שלך, עם הבושם שלילוש עדיין מחפשת לקנות לי, עם מתלה שעליו המעיל הארוך הזה שלך, ובשכניסה שידה מלאה בנעלי נייק מסודרות יפה, כשלידן על הרצפה חבילת כאמל חצי קרועה.
חדר שלא משנה כמה זמן יעבור- יישאר תמיד בדיוק כמו שהוא, וימשיך להזמין אותנו להיכנס ככה סתם באמצע היום.
אומרים שבנאדם מת כמו שהוא חי, או שלפחות נראה לי שאומרים את זה- זה נשמע כמו משהו שמישהו פעם אמר.
חשבתי על זה בזמן שכתבתי, ופתאום נזכרתי במשפט שהיה סימן ההיכר שלך- "אחשלי עזוב שטויות שמע לי- תכוון למינימום, תפתיע בבינוניות".
זוכר שטבעת אותו בצבא, כשמסביב כל מיני קצינים פאקרים היו מנסים לדחוף את גרסת הסאחים- "תכוון לשמיים, מקסימום תגיע לכוכבים".
אז זה היה דאחקה וסוג של עוד מרד שלך במערכת, אבל כבר אז הבנתי שאולי בלי שחשבת התכוונת למשהו אחר, ושזו היתה הדרך שלך להגיד לעולם "חלאס לזיין תמוח עם כל מיני קלישאות, בסוף יש עבודה שצריך לעשות, תגיד מהי ונסגור את האירוע".
בעצם אותה בינוניות אצלך לא הייתה המיצוע של מצוין ונכשל, אלא כל מה שקורה במרחב שהוא החיים עצמם, ביום יום, ברגעים הגנריים והלא נוצצים או מפוצצי החשיבות עצמית.
ואולי בגלל זה הרגעים בהם אתה קופץ לי הם בדיוק אלה- של החיים עצמם, של מה שמרכיב את השגרה, של אותן בירה וסיגריה מענגות, שכבר פחות כיף לעשות בלעדיך. המנטרה שלך לאיך לחיות את החיים היא בדיוק האופן בו זוכרים אותך- למטה, בבטן, "ברצפת הייצור", בהכי גריד שיש, באיך שחיים אמורים להיראות.
אני לא מגדיר את עצמי כאדם רוחני מידי, אבל התחושה של סגירת המעגל שנותנת החזרה שלך פה בלתי נמנעת. לא היית אדם עם הרבה סנמטימנטים לחומר, למעט לכאן- לאדמה הזו של העוטף.
לשבילים שבחולות, למגורים בדור הצעיר, לגרין פאב.. הסיפורים ששמעתי על האיזור הזה ועל כל מי שעומד פה בקהל הפכו אותי בעל כורחי לסוג של נספח, וככזה- אפילו אני מרגיש עכשיו קצת נחת רוח מזה שסופסוף חזרת הביתה.
אסיים במשפט הראשון של השיר האחרון ששמענו יחד אחרי היומולדת שלך, כמה שעות לפני שהעולם כפי שהכרנו אותו חדל מלהתקיים-
"תמיד אזכור ימים יפים שעוד היית כאן איתי, וגם זרחו הכוכבים מעלינו".
עכשיו כבר באמת אפשר להגיד- נוח בשלום חבר יקר.
האחות יפעת שומר קוראת את דברי הפרידה של אמא שמחה ומוסיפה מילים משלה
מכתב מאימא בשם המשפחה.
יובי שלנו כמעט שנתיים עברו מאותו יום נוראי, יום ששינה את חיינו לתמיד.
היום אנחנו מביאים אותך למנוחת עולמים כאן בכפר עזה. הבית שלנו, הבית שלך, הבית בו נולדת בגרת ופרחת.
אני מאמינה שלמרות הקשיים שחווית למול המקום -היית ממשיך לגור בו ולבנות בו בית ומשפחה.
אנחנו לא שוכחים אותך, אתה לנגד עינינו בכל דבר, בכל רגע, מחשבה ומעשה.
הצחוק והבכי שלובים. בכינוסים עם המשפחה והחברים, אנחנו צוחקים את איך שאתה היית-'אנינות הטעם שלך באוכל','הידען' שהיית, תמיד יודע הכל יותר מכולם. סגנון הלבוש המוקפד שלך, איך שידעת להנות , תמיד עם איזו בירה ביד וחתיכת בשר טובה.
כמובן שדרך זה עולות ונוזלות הרבה דמעות וכאב וקושי- בעיקר על רקע תחושת ההחמצה והחוסר שלך ברגעים הללו.
אנחנו נאחזים בזכרון. אבא ואני ממשיכים לבשל לילדים ולנכדים,להכין מאכלים שאהבת ,זה כמובן מזכיר אותך. אנחנו ממשיכים לדבוק במצוות החיים והאהבה.מאמנים שזו הדרך ושאותה היית רוצה בשבילנו.
כשם שלבטח היית רוצה וכמו שקורה בחיים, הגלגל ממשיך להסתובב. השמש עוד זורחת.
האחיות שלך ובני זוגם וילידיהם ממשיכים בגבורה את מסלולי החיים שלהם. כשתמיד אתה נוכח.
אח שלך, שבור לב, כמובן. אתה חסר לו כל כך בכל סיטואציה, בכל ארוחת שישי, בכל משחק כדורגל או כדורסל, בכל רגע של גלגול סיגריה, אך תמיר מנסה להמשיך בדרכו ודרך עיסוק בעולם הצמחים מקבל מעט מזור ושקט.
חבריך הטובים והרבים שמלווים אותנו מאז אותו יום, מתחתנים , נולדים להם ילדים שהפסידו אותך כדוד הכי מגניב שיש. הם גם מזכירים אותך בשמחותיהם. אנחנו מוקירים תודה על כך שאנחנו נוכחים בשמחתם, את הניצוץ הזה שהשארת בכל דבר שנגעת ומי שהכרת, אנחנו ממשיכים לראות ולהרגיש דרכם.
אנחנו ,ההורים שלך, לא האמנו שבצורה זו ייגדע ענף מעץ החיים שלנו.אין לנו ברירה אחרת ורצון אחר אלא להמשיך ולטפח את העץ הזה. נשמתך בלבנו לעד.
באוקטובר 23 ציינו במדינה 50 שנה למלחמת יום כיפור. הכהן המודרני, לאונרד, שבאותה מלחמת יום כיפור הגיע לשיר לחיילים בחזית. אמר 'הכל סדוק כאן, כל דבר, וכך חודר האור'.
היית אור בחיינו הסדק בנו עצום ובל יתואר, אורך מאיר לנו דרכו.
החבר'ה מחברת קיסר, בה עבדת, וששאפת להתפתח איתם, הגשימו חלום שרציתם ופתחו קפה ארומה באלונית פה בקיבוץ.
בציור הקיר בצדו של בית הקפה מונצחים אתה וחן שעבדה בארומה באורים, וששה לוחמים גיבורים מיחידת דובדבן, שלצערנו גם נפלו באותו יום נורא.
חבריך הטובים מאוד מאוד גלי וזיוי נחטפו באותו יום שנלקחת מאיתנו. מאז הם 724 ימים בשבי בעזה.
אנחנו מצפים בקוצר רוח לשובם,לעטוף אותם, ומאמינים ששמרת עליהם ממקום מושבך הנוכחי. או לפחות נתת בהם כוח. אמן שיהיו כאן ,עכשיו.
יובי, עכשיו אתה בבית, עכשיו אתה כאן. אוהבים אותך לנצח המשפחה.
משפטים שהוסיפה יפעת מתוך ליבה
בימים האחרונים שאלו אותי איך אתם יכולים לעבור את זה שוב?
לי לא היה ספק שככה נעשה את זה כדי לתת לאח הגיבור שלי עוד כבוד.
כדי לתת עוד הזדמנות למי שלא יכל אז, באותם ימים הזויים להיות בלוויה שלך.
כדי שמי שכן היה יוכל לבכות ולשמוח איתך שוב.
כדי שנוכל לפקוד את קברך כמו שהיינו פוקדים בשפיים. ולהצמיח פרחים חדשים.
כדי לתת לנו עוד הזדמנות לעכל את הדבר הכי נוראי שעברנו.
כדי לתת לך יובי עוד קצת אהבה מכל החברים האהובים והמכרים שלנו שתומכים בנו.
כדי לתת לך להיות קצת מעל גובה האדמה.
כדי שתרגיש שאתה בדרך הביתה.
כדי שתתקרב לחברים שלך ששבויים בעזה כל כך הרבה זמן.
כדי להתקדם בתהליך החזרה שלנו הביתה.
כדי שמי ששכח שהיה ה 7.10 לא ישכח.
כדי מי שחשב שחזרנו לשגרה יחשוב שוב.
כדי להביא אותך הביתה.
והכי חשוב! כדי שכולם ידעו כמה אנחנו חזקים.
כדי שכולם ידעו שהחזרה של אהובינו לכאן היא חלק מהשיקום שלנו והבניה המחודשת של כפר עזה ושל כל העוטף.
כדי שכולם ידעו שבחרנו בחיים באהבה ובשמחה.
*
*
תפילת אל מלא רחמים מפיו של מנחה הלוויה הרב דוד שניהל אותה ברגישות ובצניעות מופלאה
*
*
