נושא "גבולות ישראל" וליתר דיוק נושא "קווי תיחום ישראל" הוא מרתק ונוגע לתחומי צבא וביטחון, יחסים בינלאומיים, התיישבות, מחקר אקדמי, ידיעת הארץ  ועוד.

 

כיום יש ספרות ענפה העוסקת בגבולות ישראל, בין היתר ובמיוחד בהיבט של ההסטוריוגרפיה של היווצרותם.

 

הציבור המתעניין והמסייר בשטח, שאני נמנה עליו, מבקש להכיר, ללמוד ולדעת מהי המציאות גיאוגרפית פיזית והגיאוגרפיה היישובית באזורי הגבול הן בעבר ובמיוחד בהווה

 

בסיור בשטח, יש ענין רב בהגעה ליישובים ולשטחים החקלאיים סביבם וגם לתצפיות, לאתרי הטבע, מורשת וארכיאולוגיה הנמצאים במרחבם.   .

 

המסיירים בשטח מבקשים גם ללמוד על האירועים, בעיקר הצבאיים, שהתרחשו לאורכם.  

 

שמדובר על, גבולות ישראל בעבר, הכוונה לקווי שביתת הנשק שהתקיימו מתום מלחמת העצמאות (1949) עד מלחמת ששת הימים (1967) – הקו הירוק, לקווי הפסקת הלחימה בתום מלחמת ששת הימים (1967)ובתום מלחמת יום הכיפורים (1973).

 

גבולות ישראל בהווה הם שונים, נבדלים זה מזה וההבחנה ביניהם גיאוגרפית והם כוללים את אלה הבאים:

* גבול הלבנון

* גבול רמת הגולן והחרמון

* גבול ירדן (עמק ירדן ועמק המעיינות)

* מרחב התפר סביב שומרון

* עוטף ירושלים

* גבול ירדן (בקעת הירדן וצפון ים המלח)

* מרחב התפר סביב יהודה

* גבול ירדן (ערבה)

* גבול מצרים

* גבול רצועת עזה

 

גבולות אלה, שקיימים היום, חלקם הם גבולות בינלאומיים מוכרים וחלקם אינם כאלה

גבולות אלה נקבעו במהלך השנים כדלקמן

* תום מלחמת ששת הימים (1967)

* תום מלחמת יום כיפור (1973)

*במסגרת הסכם השלום עם מצרים (1982)

* במסגרת הסכם השלום עם ירדן (1994)

* במסגרת "הסכמי אוסלו" עם הרשות הפלסטינית (1995)

* בעקבות היציאה מלבנון (2000)

* בעקבות בניית גדר הביטחון ( 2003 – 2021)

* בעקבות התנתקות (2005).

* בעקבות חילופי המשטר בסוריה (2024)

 

מאז היותי נער וחייל באמצע שנות ה-70' ובעשורים בהמשך, סיירתי פעמים רבות לאורך הגבולות.

 

חלק מהסיורים היו במסגרת השירות הצבאי – פעילות ביטחון שוטף בשירות סדיר ומילואים ועבודת מטה מקצועית במסגרת שירות קבע.

 

חלק אחר מהסיורים היו במסגרת האזרחית, לימוד, מחקר ועוד.

 

מאז שנת 2015, בה התחלתי לתעד את טיוליי, הקדשתי לנושא גבולות ישראל סיורים רבים אותם בצעתי עם חבריי, בתחילה ברכיבה על אופניים ובהמשך בנסיעה ברכב.

 

באביב 2021 (שנת תשפ"א) לאחר פניית חלק מחבריי הקמתי קבוצה שסיירה יחד איתי באזורי הגבול ובמרחב התפר.

 

בחורף 2022 (שנת תשפ"ב) קבוצה זו התרחבה וזכתה לשם "נוער הגבולות". 

 

המכנה המשותף של חברי נוער הגבולות המתגוררים ביישובים רבים הוא שכולם סקרנים ושוחרי ידע, אוהבי הארץ, ומרבים לטייל בה לאורכה ולרוחבה.

 

להלן ריכוז הסיורים באזורי הגבול שבוצעו משנת 2015 ותועדו באתר "עמירם במשעולי ישראל"

 

גבול לבנון
* ארץ פלגי מים: מכפר בלום דרך קריית שמונה ותל חי לעג'ר ונוחילה והלאה לדפנה ושדה נחמיה (יולי 2017)
*גבול לבנון, לאורך הגזרה המערבית והמרכזית (פברואר 2021)
* גבול לבנון, לאורך הגזרה המזרחית (אפריל 2021).
* קבוץ מלכיה בגליל העליון המזרחי למול גבול לבנון (פברואר 2023)

 

גבול רמת הגולן
* מאלרום דרך מורדות חרמונית אל בוקעתא וברכת רם והלאה למסעדה ויער אודם (יולי 2017)
* מצומת נטור (בג'וריה) דרך גבעת אורחה (גו'חדר) לתל פארס, הלאה לח' פרג' וחזרה דרך ציר המפלים (ספטמבר 2017)
* מדרונות מרכז הגולן, בין קצרין במערב ובין חושניה והר יוסיפון במזרח (אוקטובר 2017)
* געש בגולן, הר יוסיפון, רכס בשנית, עין זיוון, בקעת קוניטרה, לוע אביטל ואורטל (יוני 2018)
* צפון רמת הגולן, בין צומת וסט, הר בנטל ויער אודם (אוקטובר 2018)
* מראות חורף בגולן ובמורדות החרמון (מרס 2019)
* דרום רמת הגולן – נוף, חקלאות וביטחון (אוקטובר 2021)
* דרום רמת הגולן, מראות החקלאות (קיץ תשפ"ד) (אוגוסט 2024)

 

גבול ירדן (עמק הירדן ועמק המעיינות) 
* עמק המעיינות מחמדיה לטירת צבי וחזרה (מרס 2015)
* בין הירמוך לבין הירדן בנגב כינרות (דצמבר 2017)
* לאורך גאון הירדן (הזור) וכיכר הירדן (הע'ור) ממול גשר עד מול חמדיה (אפריל 2021)
* נהריים – הסכר, האגם, גשרי הכביש והרכבת והגבול (אפריל 2021)
* טירת צבי, הקיבוץ הדתי הראשון שעלה על הקרקע (מרס 2023)
* "שער הירדן" אזור התעשייה והתעסוקה המשותף למדינת ישראל וממלכת ירדן (מרס 2023)

 

מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – גלבוע ועמק יזרעאל
* סובב תענך וכתף הגלבוע (אוקטובר 2016)
* הקהילה הלטינית וכנסייתה בכפר מוקיבלה שבעמק יזרעאל (מרס 2022)
* רכס הגלבוע בשלהי חורף תשפ"ב – תצפיות, אנשים ופריחה (מרס 2022)
* מושב רם-און בחבל תענך שבעמק יזרעאל (אפריל 2024)

 

 

מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – הר אמיר ושלוחות עירון
* מפאתי עמק יזרעאל טיפוס לדרום רמת מנשה והלאה לרום הר אמיר (ספטמבר 2016)
* מרחב התפר בצפון מערב שומרון: מענית – מצר/מייסר – אום אל-קוטוף/חריש (נובמבר 2016)
* צוהר לחריש, העיר החדשה הנבנית על גבעות עירון (מרס 2020)
* הצצה לכפר אום אל קוטוף בגבעות עירון (מרס 2020)
* עֶבְרֵי הַקַּו הַיָּרֹק וְגֶדֶר הַהַפְרָדָה בִּצְפוֹן מַעֲרַב הַשּׁוֹמְרוֹן (פברואר 2022)
* ברטעה – שם אחד לשני יישובים (ישראלי ופלסטיני) נפרדים, צמודים ומעורבים (אפריל 2022)

 

מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – שומרון
* בשולי מרזבת השרון ובמורדות השומרון הנושקות לה, בין ניצני עוז ובין מגל (יולי 2016)
* במרחב התפר בין הקו הירוק לגדר ההפרדה, בין קיבוץ איל ובין היישוב הקהילתי סלעית (אוגוסט 2016)
* במרחב התפר בין "הכפרים", כפר סבא וכפר קאסם (נובמבר 2016)

מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – שפלה צפונית ועמק איילון
* דרום ומזרח גבעות מודיעין ומזרח עמק איילון (יוני 2015)
* עמק איילון והגבעות סביבו, בעבר מובלעת לטרון ושטח ההפקר (נובמבר 2016)
* מעינת למערב נחל שילה והגבעות שמדרום לראש העין (נובמבר 2017)
* מרחב התפר מול מטרופולין תל אביב והשרון (ברכב) (יוני 2018)

 

 מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – פרוזדור ירושלים
 * בדרום מזרח פרוזדור ירושלים, במורד נחל רפאים ומעלה הר עמינדב ורכס לבן (פברואר 2016)
* ברכסי הרי יהודה בצפון פרוזדור ירושלים בקרבה לקו הירוק וגדר ההפרדה (ספטמבר 2016)
* סתיו בין פסגות צפון הרי יהודה ובנחל שביניהן (דצמבר 2019)
* הרי יהודה, בחלקו הצפוני של פרוזדור ירושלים (יוני 2020)
* היישוב נטף שבמורדות הרי ירושלים (דצמבר 2020)
* קיבוץ מעלה החמישה ברום רכסי פרוזדור ירושלים (אוגוסט 2023)

 

שכונות התפר בעוטף ירושלים  
* פסגת זאב ונווה יעקב, במרחב הבנוי ובשטחים הפתוחים (יולי 2019)
* דרום ירושלים, טיפוס לגילה והלאה לרמת רחל (יולי 2019)
* רמות אלון שבירושלים, מראות בדפנות השכונה (פברואר 2020)
* הקצה הדרומי של תחום ירושלים – מדף הדסה, רכס לבן, גילה והר חומה (מאי 2021)
* הקצה הצפוני של תחום ירושלים – עטרות שדה עטרות ואזור תעשיה (מאי 2021)
* ירושלים, שכונות (יהודיות וערביות) בצפון וצפון מזרח העיר (יוני 2021)
* תל אל-פול (גבעת שאול) שבצפון ירושלים (יוני 2021)
* ירושלים, דרך השכונות המזרחיות הערביות אל הכביש האמריקאי דרום (יוני 2021)

 

גבול ירדן (בקעת הירדן)
* אתר הטבילה קאסר אל יהוד מקום אירועי חג ההתגלות (אפיפנה) (ינואר 2020)
* מראות ערב לאורך צפון כביש הבקעה (כביש 90) (מאי 2020)
* המישור לרגלי קיבוץ קליה – חוואר ודקלים (ינואר 2022)
* קיבוץ קליה בחוף צפון מערב ים המלח (פברואר 2022)
* "גלריה מינוס 430" בחוף קלי"ה (ינואר 202)
* אתר קאסר אל יהוד (חורף 2022) (פברואר 2022)
* מנזר דיר חג'לה מדרום מזרח ליריחו (פברואר 2022)
* מורדות מזרח שומרון ורכס אום זוקה (חורף תשפ"ב) (מרס 2022)

 

מרחב התפר (קו ירוק וגדר ההפרדה) סביב איו"ש/הגדה המערבית – מול הר חברון
* בחבל עדולם וסביבתו, בין בית גוברין ונחושה (יוני 2015)
* שלוחות סנסנה (דצמבר 2017)
* בגבעות השפלה הדרומית, בין הנחלים כלך ואדוריים ויובליהם (מרץ 2018)
* בין בית גוברין ובין נחושה, בגבעות ובעמקי ערוצי הנחלים (יוני 2018)
* מראות כביש להב – שקף (358) המתפתל בתפר המשולש (יוני 2020)
* קיבוץ להב וסביבתו – עבר והווה (דצמבר 2021)
* לאורך הקו ירוק וגדר ההפרדה בין אמציה ללהב (ינואר 2022)
* נוער הגבולות – לאורך קו הירוק בדרום הר חברון (פברואר 2023)

 

גבול ירדן (ערבה)
* מושב פָּארָן מול גבול ירדן בערבה תיכונה (מרס 2022)
* מושב עין יהב על גבול ירדן בערבה תיכונה (אפריל 2022)
* מושב עידן ליד גבול ירדן בערבה (מאי 2022)
* מושב נאות הכיכר בערבת סדום (נובמבר 2022)
* מושב באר צופר בערבה תיכונה ליד גבול ירדן – אנשים ומקום (נובמבר 2022)
* היישוב צוקים בערבה תיכונה למול גבול ירדן (נובמבר 2022)
* חוות "בין השיטין" בערבה (פברואר 2023)
* ראשית היישובים בערבה הצפונית צמוד לגבול עם ירדן (פברואר 2023)
* גבול מדינת ישראל עם ממלכת ירדן בערבה – היווצרות ומציאות (פברואר 2023)
* נופי תצורת הלשון בערבה הצפונית למול גבול ירדן (פברואר 2023)
* ערבת סדום, הצצה לחבל ארץ ייחודי ומעניין (פברואר 2023)
* לאורך גבול מדינת ישראל עם ממלכת ירדן בערבה הצפונית (אפריל 2023)
* נוף וחקלאות בגבול הערבה הצפונית והתיכונה (נובמבר 2024)
* "נוער הגבולות" בגבול ירדן בערבה הצפונית (נובמבר 2024)

 

גבול מצרים

* החותם העות'מאני ועוד בציר שבין ניצנה ובין עזוז (דצמבר 2020)
* בני נצרים, נווה ושלומית שבחולות חלוצה למול גבול מצרים (אפריל 2021)
* שולי חולות עגור שבמערב הנגב – נוף, חקלאות וביטחון (נובמבר 2021)

 

גבול רצועת עזה
* ירוק ואדום בסובב עלומים ובאזור שמבארי ועד גבול הרצועה (פברואר 2016)
* קיבוץ נירים שבמישור חוף הנגב וגם שדות קיבוץ נירים בעוטף ישראל שבנגב המערבי (נובמבר  2020)
* קיבוץ גבולות בדיונות שבקצה הארץ הנושבת (אפריל 2021)
* אתר אנדרטת נירים על אדמות דנגור גם אנדרטת אוגדת הפלדה לצד כביש כרם שלום – סופה (אפריל 2021),
* המושבים שדה נצן ומבטחים שבמישור חוף הנגב (מאי 2021)
* נתיב העשרה על הדיונות מול וצמוד לצפון רצועת עזה (יוני 2021)
* קיבוץ ניר עוז שבמישור חוף הנגב מול רצועת עזה וסביבתו הקרובה (אוקטובר 2022)
* גן הפסלים בחצר הבית הלבן במשבצת ניר עוז (אוקטובר 2022)
* מושב נתיב העשרה בגבול מול רצועת עזה, מלחמת "השבת השחורה" (אוקטובר 2023)
* יישובי המועצה האזורית אשכול מול גבול רצועת עזה (אוקטובר 2023)
* קבוץ נירים בגבול הנגב במערבי, מלחמת "השבת השחורה" (אוקטובר 2023)
* יוכקה ועודד ליפשיץ חברי ניר עוז, אנשים נפלאים חטופים בעזה (אוקטובר 2023)
* קיבוץ ניר עוז בגבול הנגב המערבי, מלחמת "השבת השחורה" (אוקטובר 2023)
* עוטף עזה, מסע אל אתרי אירועי שביעי באוקטובר 2023 (אפריל 2025)
* אורן, יקב משפחתי בנתיב העשרה (אפריל 2025)

 

 

 

 

******

סוף 

 

 

 

 

 

עת שהתחלתי לתור את הארץ ברכיבה על אופניים קבעתי, עד כמה שניתן, שכל מסלול יעבור ביישובים הכפריים.

 

בין השנים 2012 – 2019 בטיוליי הרבים עברתי  בעשרות יישובים.

 

בשלהי 2019 הבנתי שעל מנת להכיר את היישובים אין די ברכיבה בם ויש להקדיש יותר זמן לביקור בהם.

 

מראשית שנת 2020 במסגרת מסעותיי וטיוליי בארץ, הגעתי לביקורי/מפגש/סיור/צילום ביישובים הכפריים (קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים ועוד).

 

בתחילה הגעתי לבד ובהמשך הזמן הגעתי עם קבוצה קטנה של 2 – 4 אנשים ולעיתים יותר.

 

כאמור, המניע לקיים ביקורים אלה נובע מהרצון להכיר ולדעת על היישובים שיש מה לשמוע, לראות ולצלם בהם

 

בביקורים אלה נחשפנו למידע אודות היישוב: הקמתו, אבני דרך ואירועים משמעותיים בהתפתחותו.

 

נחשפנו גם לדמות ולרוח המקום בנושאי חברה וקהילה, הווי ומסורת, חינוך, תרבות, משק וכלכלה.

 

את פניו הפיסיים של המקום ראינו וצילמנו בשיטוט בין מבניי ציבור, אזורי מגורים, מוסדות החינוך,  נקודות מורשת, בתי עלמין, תצפיות ועוד.

 

בחלק מהביקורים נפגשנו עם אנשים מעניינים מהמקום מתחומי האמנות, הרוח והאידאולוגיה, חקלאות ותעשייה, תרבות, חינוך, עשייה ציבורית או פוליטית ועוד.

 

בסוף ביקורים אלה יכולתי לומר בסיפוק שנפתח צוהר להכיר את המקום ולדעת מעט עליו.

 

אלה היישובים לפי סדר גיאוגרפי (מצפון לדרום) בהם ביקרתי.

*****

גליל עליון מרכזי
* קיבוץ סאסא בזמן שקיעה (יוני 2019)
* קיבוץ סאסא שבגליל העליון המרכזי (מאי 2020)

 

גליל עליון מזרחי
* קבוץ מלכיה בגליל העליון המזרחי למול גבול לבנון (ינואר 2023)

 

גליל עליון מערבי
* פלך הקיבוץ השיזורי שבגליל (דצמבר 2020)
* קיבוץ כברי שבגליל העליון המערבי – אנשים ומקום (פברואר 2022)

 

רמת הגולן
* מושב מעלה גמלא שבמורדות רמת הגולן (דצמבר 2021)

 

עמק ירדן
* קיבוץ אפיקים שבעמק הירדן (מרס 2021)
* קיבוץ אשדות יעקב מאוחד שבעמק הירדן (מאי 2021)

 

עמק בית שאן
* קיבוץ חמדיה שבמורדות שלוחת צבאים מעל עמק בית שאן (מרס 2021)
* טירת צבי, הקיבוץ הדתי הראשון שעלה על הקרקע (מרס 2023)

 

עמק חרוד
* בית השיטה, אודות הקיבוץ במפגש בביתם של רוני ויעקב יוניש (ספטמבר 2023)

 

גלבוע
* יזרעאל קבוצה שיתופית בשלוחה הצפונית מערבית של הגלבוע (מרס 2024)

 

עמק יזרעאל
* קיבוץ שער העמקים וסביבתו בזמן פריחה (פברואר 2020)
* גניגר (דגניה ג'), על מורדות הרי נצרת ואדמותיו בעמק יזרעאל (מרס 2021)
* קיבוץ גבת שבקצה מדרון רכס נצרת מעל עמק יזרעאל (מאי 2021)
* מושב תל עדשים שבעמק יזרעאל (יולי 2022)
* "כך היינו", קבוצת גניגר חוגגת 100 (אוקטובר 2022)
* שער העמקים, הגלריה לאומנות ושתי תערוכות בה (ינואר 2023)
* יפעת, שבע טעימות מביקור בקבוץ (פברואר 2023)
* רמת דוד, פגישה עם הצייר והפסל יונתן טל (פברואר 2023)
* מושב רם-און בחבל תענך שבעמק יזרעאל (אפריל 2024)
* קיבוץ הזורע שבעמק יזרעאל המערבי למרגלות רמת מנשה (מרס 2025)

 

גליל תחתון מזרחי
* מולדת – מושב שיתופי ברמות יששכר בגליל התחתון המזרחי (מאי 2020)
* מושב שרונה שבגליל התחתון המזרחי (דצמבר 2020)

 

מישור חוף מפרץ חיפה
* קיבוץ יגור למרגלות "ההר הירוק תמיד", אנשים ומקום (מאי 2022)

 

רמות מנשה
* קיבוץ עין השופט ברמת מנשה – אנשים ומקום (אפריל 2022)

 

כרמל ומישור חוף הכרמל
* עין הוד, כפר האומנים שבמורדות הכרמל (יוני 2021)
* קיבוץ שדות ים שעל חולות חוף מדרום לקיסריה (יוני 2021)
* קיבוץ מעגן מיכאל בסימן מים (כלכלה, טבע וחינוך לספורט ימי) (ינואר 2023)
* כרם מהר"ל וסביבתו, מקום בראי העבר (ינואר 2024)

 

שרון
* מושב חירות בלב השרון – חלק ראשון (פברואר 2020)
* קיבוץ געש שבשרון ועוד סיפור (נובמבר 2020)
* קיבוץ תל יצחק שבשרון מייסוד תנועת הנוער הציוני (מאי 2021)
* קיבוץ עין שמר – אנשים ומקום (אוקטובר 2021)
* קיבוץ רמת הכובש, אנשים ומקום (דצמבר 2021)
* מושב חירות בלב השרון – חלק שני (אפריל 2023)
* מושב אביחיל שבשרון (דצמבר 2023)

 

הרי ירושלים
* קריית ענבים, היישוב ובית העלמין הצבאי (יולי 2020)
* מושב כסלון שבמערב הרי ירושלים (נובמבר 2020)
* היישוב נטף שבמורדות הרי ירושלים (דצמבר 2020)
* קיבוץ מעלה החמישה ברום רכסי פרוזדור ירושלים (אוגוסט 2023)
* פלמ"ח צובה, קיבוץ שיתופי בהרי יהודה – אנשים ומקום (פברואר 2024)

 

הר חברון
* צוהר לבת עין (ספטמבר 2018)

 

שפלת יהודה
* נווה שלום/ואחת אלסלאם היישוב היהודי/ערבי הסמוך ללטרון (מרס 2021)
* בקור אצל משה כץ אָמָּן פִּסּוּל בִּפְלָדָה בגבעת ישעיהו (אפריל 2022)
* קבוץ צרעה שבשפלת יהודה – אנשים ומקום (ינואר 2023)

 

מישור החוף הדרומי
* קיבוץ נען – אנשים ומקום (נובמבר 2020)
* נתיב העשרה על הדיונות מול וצמוד לצפון רצועת עזה (יוני 2021)
* קבוצת יבנה, חלוצת ההתיישבות הדתית שיתופית (מאי 2022)
* השדות הסמוכים לרבדים בתחילת הקיץ תשפ"ב (מאי 2022)
* "חוות שנלר" בה הוקם מחדש קיבוץ רבדים (מאי 2022)
* כְּפַר מַרְמוֹרֶק, כפר חקלאי שהפך לשכונה ברחובות (אפריל 2024)
* כפר גבתון, "אי" בדרום רחובות העוטפת אותו מכל עבריו (מאי 2024)

 

שפלה דרומית
* קיבוץ להב וסביבתו – עבר והווה (ינואר 2022)

 

צפון הנגב
* קיבוץ שובל שבצפון הנגב וגם שדות שובל בשעת בין ערביים (נובמבר 2020)
* מושב ניר עקיבא שבצפון מערב הנגב (פברואר 2021)

 

נגב מערבי
* קיבוץ נירים שבמישור חוף הנגב וגם שדות קיבוץ נירים בעוטף ישראל שבנגב המערבי (דצמבר 2020)
* עזוז, יישוב קהילתי קטן ומבודד בנגב המערבי (דצמבר 2020)
* קיבוץ גבולות בדיונות שבקצה הארץ הנושבת (אפריל 2021)
* בני נצרים, נווה ושלומית שבחולות חלוצה למול גבול מצרים (אפריל 2021)
* המושבים שדה נצן ומבטחים שבמישור חוף הנגב (מאי 2021)
* קיבוץ ניר עוז שבמישור חוף הנגב מול רצועת עזה וסביבתו הקרובה (אוקטובר 2022)
* גן הפסלים בחצר הבית הלבן במשבצת ניר עוז (אוקטובר 2022)
* יישובי המועצה האזורית אשכול מול גבול רצועת עזה (אוקטובר 2023)

 

בקעת הירדן וחוף ים המלח
* קיבוץ קליה בחוף צפון מערב ים המלח (פברואר 2022)

 

ערבה
* מושב פָּארָן מול גבול ירדן בערבה (מרס 2022)
* מושב עין יהב על גבול ירדן בערבה  (אפריל 2022)
* מושב עידן ליד גבול ירדן בערבה (מאי 2022)
* מושב נאות הכיכר בערבת סדום (נובמבר 2022)
* מושב באר צופר בערבה ליד גבול ירדן – אנשים ומקום (נובמבר 2022)
* היישוב צוקים בערבה למול גבול ירדן (נובמבר 2022)
* חוות "בין השיטין" בערבה (פברואר 2023)
* ראשית היישובים בערבה הצפונית צמוד לגבול עם ירדן (פברואר 2023)

*****

מיזם זה הוא רק בראשיתו לצורך המשכו  אני מבקש להגיע ליישובים נוספים.

 

אני פונה אליכם בבקשה לקבל הצעות לביקור מסוג זה שתואר ביישובים שטרם הגעתי אליהם.

 

אשמח לקבל פרטים של איש קשר שיסכים לארח אותנו ולתאם את הביקור.

 

תיעוד זה פותח צוהר על קיבוץ הזורע בעקבות ביקור/צילום בו.

 

התיעוד כולל מידע שמקור חלקו מאתר הקיבוץ  ומקור חלקו האחר מדברים ששמענו במהלך הביקור.

 

התיעוד כולל גם מפות וצילומים שנעשו בביקור על ידי ועל ידי חברי איציק שוויקי.

 

הביקור נערך במסגרת המיזם להכרת היישובים כפריים שהחל בשנת 2020.

 

הביקור בהזורע אמור היה להתקיים כבר בסוף 2021 ונדחה מספר פעמים.

 

את הביקור יזם, תיאם והוביל חברי איל אופק

איל אופק נולד כאיל אופנהיימר בשנת 1956 בקיבוץ הזורע.

 

הוריו הגיעו מגרמניה באמצע שנות ה-30' של המאה העשרים והיו בין מקימי הקיבוץ בשנת 1936.

 

בהמשך הזמן הגיעו מגרמניה לקיבוץ גם סבא וסבתא וסבא רבה שלו.

 

אביו יוחנן אופנהיימר ז"ל היה המורה הראשון של הקיבוץ וחינך את הקבוצה הראשונה בקיבוץ.

 

בשנות ה-40' של המאה העשרים שכן ממזרח לקיבוץ הכפר "אבו זריק" בו התגוררו תורכמנים וילדי הקיבוץ ביקרו אותם מפעם לפעם וההיפך. על מנת שיוכל לתקשר עם התושבים, אביו שהה חודש ימים בנצרת אצל משפחה ערבית על מנת ללמוד את השפה.

 

כעבור 30 שנה, בשנת 1975, איל סיים שנת לימוד של השנה ערבית בגבעת חביבה. על מנת ללמוד את רזי השפה הערבית המדוברת, איל התגורר חודש ימים בכפר קרע שבוואדי ערה.

 

מאז ועד היום במשך 50 שנה, איל עוסק בהוראת ערבית וכאמצעי להשתמש בשפה כגשר לקירוב החברה הערבית והיהודית במדינת ישראל וגם בשטחים.

 

כיום איל מלמד ערבית מדוברת מסגרות שונות, בכל הרמות, ומקיים סיורים וסדנאות ללימוד השפה והכרות עם החברה הערבית בישראל במקומות רבים: נצרת, עכו, חיפה, יפו, רמלה, נוה שלום, אבו גוש, ג'סר אלזרקא, רהט, בכפרים הלא מוכרים בנגב ועוד.

 

איל  פעיל בעמותת "בדרך להחלמה" שמסייעת לחולים פלסטינים הזקוקים לטיפולים מצילי חיים להגיע מהמעברים בין ישראל לרשות הפלסטינית לבתי חולים בישראל.

 

לדבריו, "למרות שאיני חי עוד בקיבוץ, קיבוץ הזורע הוא תבנית נוף מולדתי, בני ונכדיי גרים שם, אחי גר שם ואני קשור למקום ולאזור בכל נימי נפשו.

 

מתוך הקשר הזה איל יצר סיור שמחבר את המקום לנושאים הקרובים לליבו.

 

את איל אני מכיר מאז שנת 2015 ואיתו, יותר נכון בהובלתו, רכבתי עם חבריי פעמים רבות ברמות מנשה ובאזור אלונה והר חורשן.

 

מספר פעמים רכבנו גם בקבוץ הזורע ובשוליו, במורדות המזרחיים של רמת מנשה, בין עין השופט והזורע (מרס 2016), בלב רמת מנשה ובשוליה המזרחיים, צומת אליקים למשמר העמק והלאה להזורע (אפריל 2016), ורמות מנשה בחורף מלא מלא: מים בנחלים, ירוק בכל מקום ושפע פריחה (פברואר 2018)

 

הביקור התקיים ביום חמישי 20 במרס 2025 והשתתפו בו חבריי איציק שוויקי (מבשרת ציון), ניר עמית (שער העמקים), לוי אבנון (חמדיה) וכמה נוספים שלא הכרתי דרורה סהר (אלון הגליל), בני לונגמן (נהריה), לידיה מרום (חיפה), שולי ווהל (קריית ביאליק ואני.

 

איל אופק רקח סיור שנועד להציג את סיפור משפחתו המשולב עם ייסוד הקיבוץ ותולדותיו מאז הקמתו, כאמור בשנת 1936, ועד ימינו אלו.

 

במהלך הסיור ביקרנו בכמה אתרים ומקומות בקיבוץ, נפגשנו עם מספר אנשים ונחשפנו למוזיאון המופלא הנמצא בלב הקיבוץ ומספר סיפור כמעט לא ידוע על אדם שהציל עשרות אלפי יהודים במלחמת העולם השנייה.

 

בשעת בוקר התכנסנו במתחם "קפה יענקלה" לשיחת היכרות והצגת תוכנית הביקור.

"תחנה ראשונה" הייתה ביקור ב-Hazorea Aquatics מפעל הקיבוץ שעוסק גידול ושיווק דגי נוי שם אירח והסביר לנו מנהל המפעל עודד כהן.

המשכנו ונסענו בתחום חצר המשק.

עלינו לאחת המערות החצובות בסלע שמשמשת היום כאתר זיכרון, בעבר הקרוב בזמן מלחמת העצמאות שימשה מקלט לילדי הקבוץ.

שם שמענו  מפי דן אשכרי חבר הקיבוץ שהוא מורה דרך, שבעבר הרחוק, מערה זו הייתה כנראה, "טרנקליום" כלומר, בית לוויות אזורי.

המשכנו ונסענו לפאתי הקיבוץ והגענו למתחם מעין חצוב בסלע שהוא גן זיכרון להנצחת אמנון (אמי) בר-נר בן הקיבוץ שנהרג ליד מושב אביבים בשנת 1970

מפי דן אשכרי שמענו שבעבר הרחוק, היה אתר פולחן "ניפאון"

 

חזרנו לחצר המשק, התרשמנו מערוץ נחל השופט העובר לאורכו וראינו את שרידי אחת מטחנות הקמח המצויות לצידו.

 

ביקרנו במוזיאון וילפריד ישראל, צפינו בסרט עליו, אדם שהציל עשרות אלפי יהודים במלחמת העולם השנייה. מאופיר בר בנו של רודי בר, המנהל המיתולוגי של המוזיאון שמענו על משמעות הקמת מוזיאון לקיבוץ שחבריו עדיין מתגוררים באוהלים.

 

אחר כך ערכנו סיור קצר במוזיאון בו מנהלתו טלי וויס.

 

ארוחת צהרים סעדנו בחדר האוכל של הקיבוץ ואחרי שיחת סיכום קצרה התפזרנו.

איציק שוויקי ואני הסתובבנו עוד בתחום השטח הבנוי של הקיבוץ על מנת להתרשם ממנו ולצלם אותו.

מיקום הזורע
שולי עמק יזרעאל המערבי,
למרגלות המדרונות הצפון מערביים
של רמת מנשה 

הקמת הקיבוץ
ואבני דרך בהתפתחותו 

הזורע הוא הקבוץ היחיד שנוסד ע"י בוגרי תנועת הנוער היהודי גרמני "וורקלויטה" (Werkleute), צעירים ליברלים בעלי אוריינטציה סוציאליסטית, שקיוו למצוא אלטרנטיבה חדשה לקהילה היהודית המצויה.

 

בחורף 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, נאלצה הנהגת התנועה להמיר חזון סוציאליסטי יהודי, בחזון סוציאליסטי ציוני. הוחלט על הכנות מזורזות לעליה והקמת קיבוץ בארץ ישראל.

 

בראשית 1934, עלו ראשוני החברים לארץ. רובם הפסיקו לימודים אקדמיים או לימודי מקצוע ויצאו להכשרות לקראת עליה.

 

במהלך 1934 העולים הצעירים התרכזו במגרש הקיבוצים בחדרה. שם נבחר השם הזורע, שביקש לסמל את הקשר לאדמה ולהתחדשות בארץ.

 

בהמשך הזמן המוסדות המיישבים קבעו ואישרו את מקום ההתיישבות – למרגלות רמת מנשה בקרבה לתל יקנעם ולמושבה יקנעם וליד הכפר התורכמני אבו זריק אז החלו ההכנות לעליה על הקרקע.

כדי להבטיח התיישבות מהירה, הוכרז על מגבית בגרמניה, לרכישת קרקע. המוסדות המיישבים קיבלו את הכסף, ושילמו לבעלי הקרקע שישבו בסוריה ובמצריים. למרות זאת נאלצו חברי הזורע לחכות שנים נוספות עד לפינוי הקרקע מידי האריסים שעיבדו אותה.

 

לאחר מלחמת העצמאות כשנמצא פתרון לתושבי הכפר קירי, ותושבי הכפר אבו-זריק ברחו מבתיהם. עד אז סבלו החברים והילדים שנולדו בינתיים, מעוני ומחסור, ללא אדמה וללא בסיס כלכלי, בתנאים קשים ביותר.

 

בימי מלחמת העולם השניה ובשנים שאחריה, התחנכו בהזורע חברות נוער שהגיעו מבולגריה, מסוריה ולבנון, וקבוצה מגוונת של נערים ניצולי השואה. רבים מבוגרי חברות אלה נשארו בהזורע, והעשירו את המרקם החברתי של הקיבוץ בשלל גוונים ושפות. עם העליה הגדולה מצפון אפריקה באו להזורע ילדים בני 10 -11 וצורפו לבני גילם לקבוצה חינוכית אחת. רבים מהם חברי הזורע עד היום.

 

ב- 1956 הוקם האולפן לעברית שפעל בהזורע 50 שנה, ותרם להתחדשות חברתית משמעותית לאורך השנים, כאשר עשרות מבוגריו נשארו ונקלטו כחברים בקיבוץ.

בשנות ה- 80 קלט הקיבוץ חברות נוער, שהתחנכו בו מספר שנים ובודדים מחבריהן נשארו בו.

 

בשנת 2007 לאחר סגירת האולפן, בגלל מיעוט עולים חדשים בישראל, קלטנו "גרעין צבר", צעירים שרובם בני ישראלים יורדים. הצעירים מקובצים לגרעינים בארצות הגולה, בעיקר ארה"ב, באים לארץ לקיבוצים, לומדים כמה חודשים עברית ומסיירים בארץ, ואז מתגייסים לשרות צבאי. כל תקופת השרות הם גרים בקיבוץ, מלווים ע"י מדריכי הגרעין, ולכל אחד מהם יש משפחה מאמצת. לדבריהם, הם מאד מרוצים מהקיבוץ ומשרותם בצה"ל.

דמות ומראה הזורע

משק וכלכלה

בחיפוש מקורות הכנסה, כמעט אין תחום בו לא שלחו החברים את ידם.

 

ענף הצאן שהוקם כבר בימים הראשונים, ואיישו אותו בעיקר חברים בעלי תואר דוקטור, משום מה, התקיים במשך כ-20 שנה.

 

אדמות העמק הכבדות היוו אתגר לחקלאים – מאמץ רב הושקע בניקוז, בטיוב הקרקע, ובמציאת ענפי חקלאות מתאימים. נסיונות ראשונים בגידול מטעי פרי, חלקם כגידולי בעל, ללא השקיה באזור הוואדי ומדרונות ההרים מעל הקיבוץ.

 

בשנים הראשונות עמד גן הירק בראש מקורות הפרנסה, אז גידלו גם דגנים ויותר מאוחר, הביא גידול המלונים, במשך תקופה ארוכה, את התרומה הגבוהה ביותר למשק.

 

את מקום המלונים, תפשו בהדרגה הכותנה וגידולי שלחין, לצד בריכות הדגים שפתרו את בעיות הניקוז הקשות. לאורך שנים ארוכות התקיים גם מטע פירות נשירים וכרם ענבים, עד לחיסולו, לטובת גידולי השלחין, בעיקר הכותנה.

 

לול עופות היה מהענפים הראשונים בקיבוץ, בתחילה לול ביצים ושנים אחר כך לול פיטום. פעילות זו נפסקה בתחילת שנות ה- 90.

 

ענף חקלאי יציב מאד בהיסטוריה של הזורע, הוא רפת החלב, ששומרת על רווחיות טובה במשך עשרות שנים.

 

ענף המדגה, חדר בשנים האחרונות לשורה הראשונה של הענפים ברוכי ההכנסה, הודות להתמקדות וההתמחות בגידול דגי נוי ושושנות מים.

 

ענף גד"ש שומר על מעמדו כאחד הענפים הטובים. גידול הכותנה הצטמצם מאד בשנים האחרונות, ומושקע מאמץ מתמיד בחיפוש אחרי גידולים חליפיים. כדי לנצל את הציוד המשוכלל, יוצאים עובדי השלחין לעבודות חוץ, בעיבודים שונים, ומגדילים בכך את ההכנסות.

 

פרדס קטן נשאר במשך שנים, על מפת ענפי הזורע, ולאחרונה צורף מבחינה ארגונית לגד"ש.

 

בשנות ה- 50 הבין הקיבוץ, כי החקלאות אינה מבטיחה משענת כלכלית מספקת, והתעשיה החלה לתפוס מקום חשוב יותר ויותר.

 

הנגריה ששימשה מאז 1936 בית מלאכה, הפכה עם הזמן ל"תעשיית רהיטים הזורע" ושמה הלך לפניה בארץ ובעולם. בשנות ה- 90 הלכה וירדה הרווחיות, ולקראת סוף העשור, נסגר המפעל ונמכרו המכונות. שם המותג נמכר גם הוא, וממשיך למכור רהיטים אחרים.

 

בראשית שנות ה- 60 נרכש מפעל פלסטיק קטן, שקיבל את השם "פלסטופיל", ויוצרו בו בעיקר, יריעות פלסטיק לחקלאות ואריזות לחלב. המפעל גדל והתפתח, ובשנים האחרונות מתמקד בייצור אריזות גמישות למזון, שהן מוצרים הרבה יותר מתוחכמים. בשנת 2005 הפך המפעל לחברה בע"מ והונפק בבורסה. חלקה הגדול של תוצרת המפעל משווקת בחו"ל. פלסטופיל הוא עמוד התווך בפרנסת הזורע.

 

ב- 1985, כדי להרחיב את הכתף הכלכלית של הקיבוץ, הוקם ה"מרכז לבקרת איכות" (מב"א), ענף שירות מתוחכם לתעשייה. ב- 1991 קיבל הסמכה מהמעבדה הלאומית לפיסיקה, ומוכר עד היום כנותן שירותי ביקורת איכות וכיול למפעלים רבים, חלקם מהמתקדמים ביותר בארץ.

ב- 1996 נעשו השקעות גדולות בהקמת אתר 3 המשאלות, שתוכנן להיות "גרדן סנטר" בדומה לקיימים באירופה ובארה"ב, ולנצל את גידולי המשק – בעיקר דגי נוי, שושנות מים וצמחי מים אחרים. חברי הקיבוץ, שלא היה להם נסיון במכירה קמעונאית, לא הצליחו להפוך את המקום לעסק מכניס, ואחרי הפסדים נכבדים, נמסר תפעול המקום לסוחרים מנוסים.

 

בשנים האחרונות הוקמו דיר עיזים ומחלבה. המחלבה ייצרה יוגורטים, גבינות רכות וקשות, וגם גלידה מצוינת שיוצרה מחלב העדר שלנו. כמה מהמוצרים זכו בתעודות הצטיינות, ותוצרת המחלבה היתה מבוקשת ע"י מעדניות ומסעדות.

 

אך מאז דיר העיזים נסגר ולאחר כמה שנים נסגרה גם המחלבה מאחר והיתה עתירה בעבודת ידיים והפכה לא רווחית.

 

בהזורע קיימת פתיחות לחידושים וניסויים, ויזמויות שונות נפתחו. חלקן, קמו ונסגרו, ואחרות מתקיימות בהצלחה לאורך שנים.

תרבות

צניעות בכל הקשור לחיי היחיד, והעדפת טובת הכלל, אפיינו את הקיבוץ.

 

קבוצת המייסדים הטביעה חותם על אופי הקיבוץ, ונקבעו נורמות תרבותיות וחברתיות גבוהות מאד.אפילו בשנות העוני הקשות ביותר, נערכו בקיבוץ אירועי תרבות חשובים: קונצרטים, אופרות, הצגות, תיאטרון בובות – הכל בביצוע החברים, ללא סיוע מבחוץ.

 

מדי כמה שנים עלתה על הבמה, הצגת ילדים, על פי רוב עיבודים לאגדות ידועות, אך כל ההפקה מתוצרת עצמית – מלים ומנגינות, בימוי ומשחק, תלבושות ותפאורות. ההצגות היו לחלק חשוב מהפולקלור המקומי.

 

כיום, התרבות בהפקה עצמית יותר מצומצמת, אך נחגגים כל החגים ומתקיימות פעילויות תרבותיות שונות כמו הרצאות, סרטים, הצגה מדי פעם ועוד.

 

בשנותיו המוקדמות של הזורע, בעוד תנאי החיים קשים מאד, ורוב החברים עדיין גרו באוהל או צריף, הוחלט על בניית מוזיאון, שנקרא על שמו של וילפריד ישראל.

 

וילפריד ישראל היה מידידי החברים המייסדים, ואספן של יצירות אמנות. בזמן מלחמת העולם השניה, עסק בפעולות הצלה של יהדות גרמניה. הוא נהרג בהיותו במטוס שהופל ע"י הגרמנים מעל ליסבון. בצוואתו הוריש אוסף יקר ערך של אוצרות מהמזרח הרחוק, לחברי הקיבוץ.

 

המוזיאון הופעל שנים רבות ע"י חברים מתנדבים.

 

בעשורים האחרונים  מקבל המוזיאון תמיכה גם ממשרד התרבות, ומתנהלת בו פעילות ענפה – תערוכות קבועות ומתחלפות, סדנאות אמן, סדנאות לילדים, מפגשים עם האמנים המציגים, הרצאות, חוגים ועוד. מחוצה לו מתקיימים אירועי תרבות שונים להנאת חברי הקיבוץ ותושבי הסביבה.

חינוך

הזורע, ככל קיבוץ, הוא חברה המעמידה את הילדים במרכז. מערכת החינוך. הילדים עמדו בראש סולם העדיפויות, מבחינת השקעות בבניינים, ומבחינת הדאגה לצרכיהם. בתי הילדים הותאמו בכל זמן לצרכים המשתנים.

 

מערכת החינוך כוללת פעוטונים, גנונים, וגנים. בית הספר היסודי האזורי "פלגים" ממוקם בהזורע, ומכיתה ז' לומדים הילדים בבית הספר האזורי "מגידו", ליד עין השופט.

 

יש מערכת של חינוך לא פורמאלי לילדי בתי הספר – יסודי, חטיבה ותיכון, שפעילה בשעות שלאחר בית הספר, ובחופשים.

 

עד שנת 1991 היתה נהוגה בקיבוץ  לינה משותפת, והילדים שהו בבתי הילדים במשך רוב שעות היממה – אכלו, שיחקו ולמדו, טופלו וישנו. אחרי הצהרים הוקדש הזמן לבילוי עם ההורים.

 

עם המעבר ללינה בבית ההורים, השתנו הדברים מאד, אך גם היום יש השקעה רבה של המערכת הקיבוצית, בחינוך בגיל הרך, ובחינוך הבלתי פורמלי בגילאי בית הספר היסודי והתיכון. כיוון שיש פחות ילדים בני קיבוץ, מתחנכים בפעוטונים ובגנים, ילדים רבים מהסביבה. אלה מהם שממשיכים בבית הספר היסודי האזורי הממוקם בהזורע,, יכולים להשתלב גם בחינוך הלא פורמלי, אחרי שעות הלימודים ובחופשים

מוזיאון ישראל וילפריד

מוזאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח אחד המוזיאונים הוותיקים בארץ, המוזיאון התבסס תחילה על אוספיו של וילפריד ישראל.

 

וילפריד ישראל נולד בשנת 1899 בלונדון, בן למשפחת סוחרים אמידה מברלין מצד אביו, ומשפחת רבנים מכובדת מאנגליה מצד אמו. וילפריד התחנך בברלין ומאורעות מלחמת העולם הראשונה והתקופה של לפני מלחמת העולם השנייה – גיבשו אותו כאדם בעל אישיות יחידה במינה, רב-צדדית וכובשת לב. הוא יועד לרשת את אביו בניהול בית הכלבו המשפחתי, חברת נ. ישראל ולמרות שכישוריו כוונו אותו לדרך אחרת, הוא נאות לקבל על עצמו את ניהול המנגנון בבית העסק המשפחתי ופעל רבות למען זכויות העובדים.

 

בנפשו היה וילפריד אמן אלא, שאירועי הימים ההם לא אפשרו לו לעסוק באמנותו, והוא נתן ביטוי לצד זה של אישיותו, בטיפוח אוסף אמנות יחיד במינו. במהלך מסעותיו ברחבי העולם הגיע גם אל ארצות המזרח הרחוק, שם התאהב באמנות העתיקה וכשחזר לאירופה החל להקדיש מזמנו ומכספו לאיסוף חפצי אמנות עתיקים מהמזרח.

 

וילפריד היה אידיאליסט ואיש רב פעלים בתחומים הומניטריים ובעל מחויבות עמוקה להגשמה יומיומית של רעיונותיו. מסוף שנות העשרים היה בקשר עם מנהיגים ואישים יהודיים ופעל למען הגברת התודעה הציונית באירופה ותמיכה בתנועה הסוציאליסטית החדשה בארץ ישראל. הוא קיים גם קשרי ידידות אמיצים עם מייסדי קיבוץ הזורע, ליווה את הקיבוץ מאז הקמתו ואף קיווה להקים בו בית עם תום מלחמת העולם השנייה.

 

עוד קודם לעליית הנאצים לשלטון, היה וילפריד מעורב בפעילות למען נוער יהודי והעלאתו מאירופה לארץ ישראל. הוא סייע להקמת כפר הנוער בן-שמן וליווה את התפתחותו. כמו כן, היה פעיל מרכזי בהקמת מוסד "עליית הנוער", שבתחילה הפנה את רוב קבוצותיו לבן-שמן.

 

עם עליית הנאצים לשלטון היה וילפריד בין הראשונים שהבינו את חומרת הסכנה הנשקפת ליהודי גרמניה. מאז הקדיש את כל מרצו, כספו, קשריו ויכולת ההשפעה שלו למפעל ההצלה והעזרה העצמית של יהודי גרמניה, ובהמשך גם של הארצות השכנות. בפעילותו זו הוא מקבל על עצמו בשנות ה-30 הסוערות את תפקיד המתווך בדיאלוגים שונים בנושאים יהודים, תומך כלכלית בפעילותו של בובר לחינוך יהודי בגרמניה ואיש סודם המושלם של וייצמן ואלברט איינשטיין. עם וייצמן אותו העריץ נוצרת בהמשך יריבות כשהאחרון מתנגד למאמצי ההצלה של יהודים למקומות אחרים ולא לישראל.

 

וילפריד ישראל היה הראשון שדיווח לממשלת בריטניה ולעולם החופשי על מחנות העבודה שהוקמו בגרמניה. בדו"ח שהוברח ונשלח ללורד סמואל, ראש המשלחת האנגלו-יהודית, התבקשה ממשלת בריטניה לפעול באופן מיידי להצלת האסירים. וילפריד עצמו פדה בכספו מאות אסירים ממחנות אלו ודאג להגירתם.

 

פעילותו של וילפריד ישראל להצלת יהודי גרמניה וסיוע להגירתם, שהחלה מייד עם עליית הנאצים לשלטון, נמשכה גם אחרי פרוץ המלחמה. לאחר "ליל הבדולח" יזם והיה דמות מפתח במבצע ה"קינדר טרנספורט", שבמהלכו הועברו לבריטניה בשנים 1939-1938 כ-10,000 ילדים יהודים מגרמניה, מאוסטריה ומצ'כיה. הקוויקרים הבריטים, שעימם היה קשור בפעילות פילנטרופית עוד בתקופת מלחמת העולם הראשונה, היו שותפיו העיקריים למבצע והם שהגיעו לגרמניה לאסוף את הילדים. בכל אותה תקופה פעל וילפריד תוך סיכון אישי וחרף רדיפות, מאסרים ואיומים מתמידים על חייו מצד הגסטאפו.

 

רק אחרי שהבטיח את ביטחונם של 2,000 העובדים בבית העסק של משפחת ישראל בברלין ופדה את חייהם של רבים מחבריו היהודים, עזב וילפריד את גרמניה ימים אחדים לפני פרוץ המלחמה ועבר לבריטניה. שם המשיך בפעילות העזרה והסיוע לפליטים. הוא העמיד את כל הידע והניסיון שלו על אודות המצב הפוליטי והכלכלי של גרמניה לרשות משרד החוץ הבריטי.

 

במרץ 1943 יצא וילפריד לספרד ולפורטוגל בשליחות מטעם הסוכנות היהודית, שמטרתה הייתה לתכנן דרכי מילוט לילדים מאירופה שתחת הכיבוש הנאצי ולארגן פליטים לעלייה לישראל. ביוני 1943, בדרכו חזרה מפורטוגל, נורה המטוס האזרחי עליו עלה והופל בידי חיל האוויר הגרמני. כל הנוסעים, ביניהם שחקן הקולנוע, לסלי הווארד, נספו.

 

כשנפתחה צוואתו, התברר, להפתעת הכל, כי הוא צווה את אוספו הייחודי לחברי קיבוץ הזורע. ראוי לציין כי "המוזיאון הבריטי" אשר הכיר את ערכו של האוסף, הערים קשיים על הוצאתו מגבולות אנגליה, ואפילו הציע סכום כסף לא מבוטל לחברי הקיבוץ, בתמורה לכך שיישאר בלונדון.

 

חברי הקיבוץ ניהלו שיחות ערות ונוקבות, במספר אסיפות הקיבוץ, אם נכון יהיה לקבל את האוסף הזה. היו שטענו כי ערכו הרב של האוסף מחייב השקעת משאבים כספיים כזו שלא הייתה נראית אפשרית באותם ימים, והיו שחששו מהיכולת להתמודד עם הידע המקצועי הנדרש לשימור ולתצוגה הנכונה שלו. אך לבסוף, נפלה ההחלטה לקבל את האוסף ולהקים לו בית שישמר הן את האוסף והן זכרו של וילפריד ישראל.

 

רצונו להקים מוזאון בקיבוץ, ביטא את אמונתו בחשיבות צמיחתם של מרכזי תרבות ואמנות בכפר העברי, הקיבוצי, ולא רק במרכזים העירוניים הגדולים.

 

המקור אתר המוזיאון 

מוזאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח הינו, כאמור, אחד המוזיאונים הוותיקים בארץ ו התבסס תחילה על אוספיו של וילפריד ישראל שבצוואתו הוריש לחבריו בקיבוץ את אוספיו.

 

המוזאון שנבנה לקלוט את האוספים, תוכנן באמצע שנות ה-40' של המאה העשרים  ע"י האדריכלים מוניו גיתאי וינראוב ואל מנספלד, שהיו למעשה אחראים לתכנון כל הגרעין המרכזי של הקיבוץ, יחד עם פיתוח הנוף והסביבה. עבודתם המשותפת בכל אזור הצפון ובעיקר בקיבוצים, שילבה חשיבה אידיאולוגית חברתית עם הצורך לתת פתרונות פונקציונאליים באמצעים מינימליסטיים. התכנון תאם את הגישה המודרניסטית הארץ ישראלית באותה עת. הפרטים בעבודתו של וינראוב פשוטים ומפורטים ובמוזיאון וילפריד ישראל הם מתפקדים עד היום.

 

מאז 1951 המוזאון מציג את אוספיו של וילפריד, שהלכו והתרחבו במהלך השנים, לצד פעילות מוזיאלית מגוונת.

 

אחת ההרחבות היא התווספות של אוסף ארכיאולוגיה מקומית שנחפר ונחקר על ידי חבר הקבוץ עזרא מיירהוף.

 

במקביל לתצוגות מתקיימת פעילות חינוכית רחבה לילדים ולמבוגרים, הכוללת הדרכה בתערוכות הקבועות והמתחלפות, שיח גלריה עם אמנים מציגים, חוגים והפעלות בסדנת היצירה שבמוזיאון.

סוף,

הביקור/סיור/צילום בהזורע
יצר הזדמנות מעניינית
ללמוד ולדעת
מעט אודות קיבוץ הזורע

מנקודת מבטו של איל אופק
בן הקיבוץ, שהוריו ממקימיו,
שגדל והתחנך
ובו עוצבה השקפת עולמו ופעילותו
בנושא היחסים בין היהודים והערבים בישראל

 

****

תודה איל שיזמת את הביקור,
ארגנת אותו והובלת אותנו.

תודה לכל אלה שאירחו אותנו.

תודה לחברים שהשתתפו בביקור.

תודה מיוחדת
לאיציק שוויקי "הנהג" ו"הצלם"

 

 

עניינו של תיעוד זה צילומים מיום טיול בגבעות אלונים טבעון שהן חלק מהגליל התחתון המערבי.

 

לטעמי, גבעות אלונים טבעון  הוא אחד האזורים היפים בארץ בכלל ובחורף בפרט.

גבעות אלונים טבעון כוללות גם נחל ציפורי ונחל יפתחאל המתנקז אליו.

 

אזור הגבעות מתנשא לגובה ממוצע של 200 – 300 מ' מעל פני הים.

 

מבחינה גאולוגית אזור זה הוא המשך הקער של רמת מנשה.

 

גבעות אלה בנויות מסלע גיר קרטון לבן ורך מגיל האיאוקן (גיר גאולוגי "צעיר",  60 מיליון שנים).

 

הגבעות נטויות בשיפוע נוח משוליהן המזרחיות ( 280 – 300 מ') אל המערב (180 – 200 מ').

 

מסלע הגבעות הוא רך ואינו עומד בתהליכי סחיפה

 

הנחלים באזור יצרו בו נוף מתון הכולל גבעות מעוגלות, מדרונות להם שיפועים מתונים ועמקי נחלים רחבים.

 

בצד המערבי הגבעות תחומות במתלול שנוצר משקיעתו של מישור חוף מפרץ חיפה. במתלול זה חפרו הנחלים עמקים צרים ותלולים.

 

את גבעות הקרטון הלבנות של אזור אלונים – שפרעם מכסה קרום נוקשה המכונה נארי. קרום זה אוטם את הקרקע ומונע חלחול.

 

לכן, אזור זה של הגליל התחתון נחשב אזור ירוד מבחינה חקלאית.

 

מאידך, התפתח בגבעות אלה יער צפוף של עצי אלון תבור שמקנה לו את יופיו

 

לפני מספר שנים, כשיכולתי, רכבתי באזור זה מספר פעמים. בתיעוד טיולי הרכיבה מידע רב על הגיאוגרפיה, ההיסטוריה של האזור והיישובים בו.

בין גבעות אלונים-שפרעם ולאורך נחל ציפורי (מאי 2016)

בגבעות טבעון, בשוליהן ולאורך נחל קישון (ספטמבר 2016)

מערב עמק יזרעאל וקצה מדרונות גבעות אלונים – שפרעם, בשטחים החקלאיים ובתוך היישובים (אוגוסט 2017)

סביב שולי גבעות אלונים, בנחל ציפורי ולאורך הקישון (אוקטובר 2019)

 

ביום שני 10 במרס 2025, במסגרת "יום התרעננות" יצאתי עם חברי ניר עמית (שער העמקים) לטיול ברכב באזור זה במסלול המסומן במפה, מרביתו בדרכי עפר שניתן לרכוב עליהם ומיעוטו בכבישים.

 

גבעות חציר

 

 

שמורת נחל יפתחאל 

מבט מכעבייה אל נחל ציפורי ושוליו

דרך הטמפלרים"

 

*

הגבעות מדרום לטבעון

פאתי קיבוץ אלונים

 

סוף, 

תודה ניר,

עונג רב
היה לטייל איתך!