הדפסה

באביב 2019 התחלתי במסע אישי להכרת מקומות היישוב של הנוצרים אזרחי מדינת ישראל שמרביתם ערבים.

בחורף 2023, המשכתי בישורת האחרונה של המסע בהכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת.

בימים אלה אני ממשיך בסיכום מסע בכתיבת ספר המציג את מה שלמדתי וראיתי במהלכו וראו המיעוט שבמיעוט – הקדמת הספר אודות הנוצרים הערבים במדינת ישראל. בתיעוד זה מופיעים כל הקישורים למקומות שהגעתי אליהם במסע.

עדין נותרו מעט מקומות בהם נמצאים הנוצרים שטרם הגעתי אליהן.

ביום שלישי 11 ביוני 2004 הגעתי לנווה שלום היישוב היהודי/ערבי הסמוך ללטרון.

****

****

ביישוב זה ביקרתי לפני יותר משלוש שנים וראו נווה שלום/ואחת אלסלאם היישוב היהודי/ערבי הסמוך ללטרון (מרס 2021).

ביקור זה היה השלמה להכרת מרחב לטרון ועמק איילון עמק איילון והגבעות סביבו, בעבר מובלעת לטרון ושטח ההפקר (נובמבר 2016) ולימוד והמערכה באזור זה במלחמת העצמאות וראו בעקבות קרבות לטרון בתש"ח (ספטמבר 2018)

בפעם זו ביקשתי להתמקד בפן הנוצרי של היישוב: מייסד היישוב (נזיר נוצרי), משבצת הקרקע עליו הוקם שניתנה על ידי מנזר לטרון והתושבים הערבים הנוצרים.

גם הפעם נפגשתי עם ראייק ריזק בחצר בית הקפה שהוא מפעיל בכניסה ליישוב יחד עם רעייתו דייאנה.

בשיחה נכח גם אלימלך בן ארי, תושב היישוב חברו של ראייק והוא עמית שלי בטיפולי הידרותרפיה בבית הלוחם ירושלים.

בתחילה ראייק סיפר לנו שוב על ברונו הוסאר הנזיר הדומיניקני שיזם את הקמת היישוב, הקרקע עליו נבנה.

הוא חזר על אבני דרך בהתפתחות היישוב  אופן התנהלות היישוב (האידיאולוגית, התרבותית, הארגונית, החינוכית, המשקית, קליטת חברים חדשים ועוד).

ראייק שהוא ערבי נוצרי סיפר על עצמו, על משפחתו, על נצרת המקום בו גדל, על חייו כנוצרי ביישוב נווה שלום ועל חינוך ילדיו.

ראייק ריזק (9/1955) נשוי לדאיינה ואב לשני בנים.

 

הוא ערבי נוצרי המשתייך לכנסייה היוונית -אורתודוכסית.

 

הוא נולד וגדל בנצרת.

 

לדבריו, מוצא משפחתו שהגיע לארץ ישראל במאה השמונה עשרה הוא מהיישוב סחרה שבהרי עג'לון בעבר הירדן.

 

הוא למד בבית הספר היסודי של הכנסייה היוונית אורתודוכסית שהיום אינו פועל.

 

תיכון למד בבית הספר הבפטיסטי (שנקרא אז בית הספר האמריקאי נצרת) וסיים בשנת 1973.

 

לאחר לימודי התיכון עבר לארצות הברית ושהה שם שבע וחצי שנים במהלך תקופה זו למד הנדזה אלקטרונית באוניברסיטה בדאלס.

 

בשנת 1982 הכיר את רעייתו דייאנה ובשנת 1983 נשאו בטקס דתי בכנסיית הבשורה  האורתודוכסית בנצרת.

 

במאי 1984 הם עזבו את נצרת ועברו להתגורר בנווה שלום ומאז הם מתגוררים בו.

 

ראייק שימש מזכיר כללי של היישוב במשך חמש שנים (שתי קדנציות), עבד במלון, היה מורה מחליף בבית הספר וכל השנים עסק ביחסי ציבור של היישוב.

 

ראייק ודייאנה היו הזוג השישי שהצטרף ליישוב והזוג הערבי הנוצרי הראשון אחריהם הגיעו עוד משפחות של ערבים נוצרים.

 

שני ביניהם למדו בבית הספר היסודי בנווה שלום, הילל ,הבכור, המשיך ולמד בבית הספר הערבי האורתודוכסי ברמלה ומתגורר היום ביפו והצעיר טאג' למד בבית הספר תיכון צפית בכפר מנחם ומתגורר היום בברצלונה.

 

מקים נווה שלום
האב ברונו הוסר 

הרעיון להקמת היישוב נולד בשנת 1969 על ידי הנזיר הדומיניקני ברונו הוסאר כמימוש חזונו לקדם את דו-קיום יהודי-ערבי. לדבריו "אמונה בניצחון האהבה על האיבה, זו המטרה האמיתית והעמוקה ביותר של כפר שלום".

 

ברונו הוסאר נולד ב-1911 למשפחה יהודית באלכסנדריה שבמצרים בשם אנדרי הוסאר. אביו היה יהודי ממוצא הונגרי ואמו יהודייה ממוצא צרפתי. הוריו היו שניהם חילוניים, בעלי אזרחות איטלקית. אביו ניהל בקהיר את סניף חברת הביטוח

האיטלקית אסיקורציוני ג'נרלי.

 

בגיל 18 היגר עם משפחתו לצרפת שם סיים את לימודיו העל-תיכוניים כמהנדס ב-"École Centrale".

 

בשנת 1945 הצטרף למסדר הדומיניקני, שם אימץ את השם ברונו, והוסמך ככוהן דת בשנת 1950.

 

לאחר מלחמת העצמאות החשמן, האב אבריל, הציע להוסאר, בשל מוצאו היהודי, להקים מרכז דומיניקני ללימודי יהדות במערב העיר, בדומה למרכז ללימודי אסלאם בקהיר.

 

האב ברונו הסכים ונכנס לישראל 23 ביוני 1953 באשרת תייר (כיוון שהמיר את דתו לא חל עליו חוק השבות).

 

כאשר הוא הגיע לישראל, ברונו הבין לעומק את חשיבות שורשיו היהודים ואת השתייכותו לעם היהודי.  תוך כדי לימודי השפה העברית, היסטורית העם היהודי, וכן הבנת גישתה של הכנסייה ליהודים, ברונו השתכנע יותר ויותר שיש צורך לעורר שינוי במה שמלמדת הכנסייה, בעמדתה על הנושא, ובהתייחסותם של הנוצרים אל היהודים. בתחילת דרכו, ברונו פגש נוצרים נוספים ממשפחות יהודיות וכן נוצרים אשר הרגישו כמוהו.

 

בשנת 1954 בתמיכתו של הפטריארך הלטיני בירושלים היה הוסאר מיוזמיה ומייסדיה של נציגות יעקב הצדיק, קהילה של קתולים דוברי עברית. בשנת 1955 ברונו נהייה רועה הקהילה הקתולית הדוברת עברית בתל-אביב – יפו ונשאר שם עד 1959. במקביל היה כהן דת בבית ספר תיכון דומיניקני ובבית החולים הצרפתי של "האחיות של מסדר יוסף" ביפו.

 

בשנת  1960, הוא והאב ז'אק פונטיין, פתחו בירושלים את בית ישעיהו הנביא אשר תוכנן במשך זמן רב כל כך להיות מרכז המקביל למרכז היוקרתי בקהיר שהוקם על ידי הדומיניקאנים לחקר האסלאם. לאחר זמן קצר הצטרפו אל הצוות האבות מרסל דובוא וגבריאל גרוסמן.

 

בשל מעורבותו בחיי הקהילה הקתולית הדוברת עברית ובבית ישעיהו, ברונו חש יותר ויותר בצורך להשתתף ביוזמות אשר קידמו את היחסים בין הכנסייה והיהודים. הוא השתתף בייסודה של קבוצת הקשת בענן (Rainbow) וכן של האגודה האקומנית למחקר תיאולוגי בישראל. חשוב מכל, ברונו והדומיניקאנים הבינו את חשיבותה של מועצת הוותיקן השנייה בהנהגתו של האפיפיור יוחנן ה23. ברונו טרח רבות בעבודת ההכנה לקראת המועצה, כדי לקדם דרך המועצה שינוי אמיתי ביחס הכנסייה אל היהודים. ברונו נסע בתכיפות לרומא. הוא הוזמן על ידי הקרדינל אוגסטין לבוא להשתתף כמומחה באסיפה השלישית אשר הכינה את כתיבת הטקסט הידוע כ Nostra aetate (בעתותינו). הטקסט הביע שינוי מהותי בעמדתה של הכנסייה הקתולית ביחס ליהודים, ליהדות, וכן כלפי דתות אחרות.

 

המקור אתר נציגות יעקב הצדיק לקתולים הדוברים עברית בישראל

בשנת 1966 ברונו קבל אזרחות ישראלית.

 

בשנת 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים התלווה למשלחת ישראל לאספה הכללית של האו"ם. הוא היה איש הדת הקתולי היחיד במשלחת. בדבריו בפני האספה הכללית של האו"ם אמר "אני כומר קתולי, אני יהודי, אני אזרח ישראל, נולדתי במצרים, חייתי שם שמונה עשרה שנה. אני מזהה בתוכי ארבע זהויות שונות: אני באמת נוצרי וכומר, אני באמת יהודי, אני באמת ישראלי וגם אם איני מרגיש מצרי, הרי שאני מרגיש בכל זאת קרוב מאוד לערבים שאותם אני מכיר ואוהב.

 

בשנת 1970 ברונו וכמה מחבריו היו בין המייסדים של היישוב נווה שלום, כפר אשר הוקדש לקידום דו הקיום בין יהודים וערבים.

 

בשנות חייו האחרונות, ברונו נע ונד בין נווה שלום לבית ישעיה.

 

הוסאר הלך לעולמו ב-1996 והובא למנוחות בטקס שכלל מיסת אשכבה נוצרית לצד הקדיש היהודי.

 

על מצבתו הצנועה נחקקו המלים "ואהבת לרעך כמוך", בעברית ובערבית, וכן צלב ומגן דוד.

*

הרחבה ועוד ראו האב ברונו הוסאר (1996-1911)

הקמת היישוב נווה שלום

לצורך הקמת היישוב כך האב ברונו הוסר קיבל ממנזר לטרון משבצת קרקע בור בגודל 400 דונם.

 

משבצת זו משתרעת על מורדות הגבעות השפלה מעל תוואי נחל נחשון.

 

במשך 19 שנים, בין 1948 – 1967, משבצת זאת נמצאה בתחום שטח ההפקר בתוך מובלעת לטרון בין קווי שביתת הנשק ישראל – ירדן.

מיקום נווה שלום

כשני עשורים לאחר הקמת היישוב, ביקש המנזר לקבל חזרה את משבצת הקרקע עליה הוקם היישוב.

 

בשנת 1999 לאחר מו"מ ארוך ומייגע הגיע היישוב והמנזר לפשרת ומחציתו , משבצת בגודל 200 דונם הוחזרה למנזר.

 

נווה שלום/ואחת אלסלאם הוא, כאמור,  כפר שיתופי יהודי / ערבי הנמצא בתחום המוניציפלי של המועצה אזורית מטה יהודה.

 

שמו של היישוב סמלי ומסמל את שאיפת המקימים ליצור יישוב שיביא את השלום.

 

ברונו הראה גמישות רבה ונדיבות רוחנית כאשר קיבל עם הזמן שהכפר מתגבש עם צביון חילוני כדי לגשר על הבדלים לאומיים (ישראלי-פלסטיני) ולא דתיים.

 

ביישוב מתגוררות כמאה משפחות כמחציתן משפחות יהודיות ומחציתן האחרת משפחות ערביות (נוצרים ומוסלמים).

 

ביישוב מתגוררות עשר משפחות של ערבים נוצרים ובערך 50 – 60 נפש.

 

משפחות אלה הגיעו לנווה שלום מנצרת, מכפר יאסיף, מעיליא, רמלה ולוד.

 

ראוי לציין שחלקם של הערבים הנוצרים מסך תושבי היישוב הוא בערך 10%, בערך פי 5 מסך חלקם בקרב אוכלוסיית המדינה.

 

כאמור, הרעיון בייסוד הקמת היישוב היה שיבנה על אחווה רוחנית בין יהודים, נוצרים, ומוסלמים.

 

 הערבים הנוצרים בנווה שלום אינם מהווים קהילה ואין להם כנסייה משלהם.

 

 הערבים הנוצרים בנווה שלום נכללים בקהילה המשותפת של היישוב.

*********

****

*****

כיפת התבודדות מבנה עגול וקטן הנועד להירגעות קרויה בית דומיה סַכִּינָה ו

 

המבנה קיבל את שמו מספר תהילים ומהקוראן (בערבית המילה סקינה משמעה שלווה)

 

את המבנה תכנן האדריכל חיים חפץ.

"המרכז הרוחני פלורליסטי על שם ברונו הוסאר",

****

"המרכז הרוחני פלורליסטי על שם ברונו הוסאר", מטרתו יצירת בסיס משותף לדיאלוג בין העמים.

 

את מבנה המרכז עיצב האדריכל חגי דביר והוא משלב בו יסודות יהודים, נוצרים, מוסלמים ובודהיסטים.

 

הוא עיצב שני אולמות רחבי ידיים, עטורי כיפות גדולות וחלונות אובליים השואלים מוטיבים ממסגדים, כנסיות, בתי כנסת וגני זן.

 

במקום נערכות הרצאות, דיונים וחוגי מדיטציה והוא פתוח גם למבקרים חיצוניים.

****

סוף דבר,

יישוב נווה שלום/ואחת אלסלאם
הוא מיוחד ויוצא דופן
בכל מובן:
מיקומו באזור שהיה שטח הפקר,
היוזמה להקמתו,
קרקע הכנסייה עליו הוקם,
הרכבו הדמוגרפי,
האידאולוגיה המשמשת
כבסיס להתנהלותו,
החינוך הדו לשוני המשותף
ועוד.

אין עוד יישוב כזה בארץ!

הקמת נווה שלום/ואחת אלסלאם
התאפשרה רק
בעקבות יוזמת האב המייסד
והסכמת מנזר לטרון
להקצות את הקרקע
לאחר אישור האפיפיור!

*****
תודה לאלימלך
שיצר את הקשר ביני ובין ראייק,

תודה לראייק
על האירוח והשיחה
ועל ספרו שהעניק לי.