מושב צופר (ששמו המלא באר צופר) הוא "מבין המושבים הצעירים" בערבה.

 

צופר הוקם בסוף שנות ה-60' של המאה הקודמת, קצת יותר משנה אחרי מלחמת ששת הימים.

 

בימים ראשון ושני 27-28 בנובמבר 2022 סמדר ואני התארחנו במושב.

 

היה זה ביקור/סיור/צילום חמישי ביישובי ערבה התיכונה והערבה הצפונית:
* מושב פָּארָן מול גבול ירדן בערבה תיכונה (מרס 2022),
* מושב עין יהב על גבול ירדן בערבה תיכונה (אפריל 2022),
* מושב עידן ליד גבול ירדן בקצה ערבה תיכונה (מאי 2022)
* מושב נאות הכיכר בערבת סדום (נובמבר 2022).

 

הקשר אל המארחים ביישובי ערבה התיכונה והצפונית נוצר בסיועו באדיבותו של יוני שטרן ולעל כך נתונה לו התודה מראש.

יוני שטרן, תושב נאות הכיכר שבערבות סדום, טייל מנוסה ומוביל מסעות טיולים בארץ ובירדן. יועץ תיירות (בין היתר למועצה אזורית ערבה תיכונה), מורה דרך, מדריך ומרצה בקורסים בידיעת ארץ ישראל ובתיירות.

הביקור במושב צופר נעשה במסגרת מיזם סדרת ביקור/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים וגם במסגרת סדרת סיורים לאורכם ובאזורי של גבולות ישראל.

 

אסתי הירש הייתה המארחת שלנו בצופר ביחד עם בעלה גדעון.

אסתי וגדעון הירש חברי מושב צופר משנת 1987. אסתי ילידת מושב ניר ישראל אך גדלה בחוף השנהב. גדעון יליד ירושלים. לאחר הלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בחרו להתיישב בערבה, ולעסוק בחקלאות ובגידול שלוש בנותיהם, נעמה מיכל והגר. אסתי עסקה בחינוך והוראת הגיאוגרפיה בתיכון שיטים ובהוראת משחקי חשיבה בביה"ס היסודי שיטים. משנת 2010 , אסתי מורת דרך מוסמכת המובילה את המתעניינים במדבר, במסלולים רגליים ובג'יפ. גם מובילה תיירים בשפות הצרפתית והאנגלית. אסתי עוסקת גם בפסיפס, ובסטודיו שלה היא מדריכה סדנאות תוך שימוש באבני המדבר ובמגוון עשיר של חומרים.

לאסתי היינו צמודים כל הביקור. הייתה המארחת במובן הרחב ביותר, הנהגת מובילה, המדריכה, מתאמת הפגישות עם אנשי המושב ועוד כפי שיוצג בהמשך.

 

אציין כבר בתחילה, כי מאחר והביקור הוא החמישי במושבי הערבה, בעצה אחת עם אסתי החלטנו, שבביקור זה יינתן דגש יותר למפגשים עם האנשים ונתרשם מהם ומהעיסוקים הייחודיים שלהם.

 

להלן תיאור כרונולוגי תמציתי של הביקור ובהמשך יוצגו המידע והצילומים הרבים שנעשו במהלכו.

 

בצהרי יום ראשון 27 בנובמבר 2022 נכנסנו בשערי המושב ודרכו נסענו אל מקום הלינה בחאן דרך הבשמים.

 

לאחר התארגנות קצרה בחדר האירוח אסתי הירש ועזרא רבינס הגיעו אלינו.

עזרא רבינס יליד 1956 עלה לארץ בשנת 1962. נשוי לדבי ולהם חמישה ילדים ו-8 נכדים. שרותו צבאי בחה"ן צנחנים. בשנת 1979 עבר ממוצא עלית לערבה והיה אחד מ-18 המשפחות הראשונות שהקימו את צופר בשנת 1981. חקלאי עד היום.יחד עם דבי אשתו הקימו בשנת 1999 את פרויקט התיירות חאן דרך הבשמים.  בנוסף לעבודה במשק המשפחתי, שימש בתפקידים ציבוריים: מרכז משק במשך ארבע שנים, נהל מו"פ החקלאי בערבה התיכונה 1994  -2004, ראש מועצה האזורית ערבה תיכונה 2007 – 2012,  שליח קק"ל בארה"ב, אטלנטה ג'ורג'יה 2013 – 2015, מנהל המחקר החקלאי בחבל איילות 2015 – 2020.

לאחר שיחה קצרה יצאנו יחד לדרך ברכב השטח של אסתי.

 

נסענו מערבה ועלינו לתצפית על המושב וסביבתו באחת מגבעות מצוק הצינים הנקראת בפי תושבי המקום גבעת קרפדה.

 

בנוסף להזדהות ולהסבר הגיאוגרפי והטופוגרפי ומשהבנו את מהות איתור המושב, קיבלנו מעזרא רבינס הסבר קצר על הגיאולוגיה המקומית, על קידוחי המים והמאגרים בסביבת המושב.

 

שם התחלנו לדבר גם על מואה, התחנה הראשונה בתחום ארץ ישראל של דרך הבשמים ההיסטורית.

 

ירדנו מנקודת התצפית ונסענו דרומה על ציר המעיינות והגענו לרגלי הגבעה של האתר מואה.

 

לאחר ביקור במקום נסענו מזרחה בערוץ נחל שביה ונכנסנו לתחום הבנוי של המושב.

 

התחנה הראשונה, הייתה קדריתא חצר ביתם של האומנית קדרית יונה עופרן ובעלה מיכאל.

יונה ומיכאל עופרן, נמנים על מייסדי צופר. במקור מקיבוץ  כפר בלום וקיבוץ יפעת. הם הורים לשלושה, סבים לשניים.  יונה יוצרת בחימר ובאדמה. מיכאל עוסק במיזמי תמרים, ומטפח קרון עם אוספים מעניינים.

לאחר שראינו את תצוגת הכלים בבקתת הבוץ היפה שבחצר ביתם, עלינו וישבנו לשיחה בקרון בו אוסף מוצגים מעניין מימים עברו.

 

בשעת ערב חזרנו לחדר האירוח למנוחה קצרה.

 

הוזמנו לארוחת ערב בביתם של אסתי וגדעון הירש יחד עם עזרא ודבי רבינס.

 

כשהגענו כבר ציפה לנו שולחן ערוך בטוב טעם והמטעמים הנפלאים שהוכנו על ידי אסתי וגדעון ודבי, הוגשו כשהתיישבנו סביבו.

 

השיחה במהלך הארוחה קלחה. דברנו על נושאים שונים, על צופר ועל יישובי הערבה, על המדינה ויחסה לחקלאות ועוד ועוד…

 

דברנו גם על מזה להיות סבא וסבתא לנכדים המתגוררים במושב, מחוץ לו וגם בניכר.

 

אחרי הארוחה על מנת שלא נטעה בדרך, עזרא הוביל אותנו חזרה למקום חדר האירוח בחאן דרך הבשמים.

 

היום ראשון של הביקור הסתיים.

 

ביום שני 28 בנובמבר 2022, הגענו בשעת בוקר מוקדמת למתחם המשק של עדי אתרוג וראובן צימבל. שם זכינו לטעימות מהגבינות מעשה ידה.

עדי אתרוג (42), נשואה לראובן צימבל אמא לאור ושיר (כיתה ה'). גדלה בצופר, והוריה עדיין מתגוררים במושב. אחרי השירות בצבא עזבה את צופר לכמעט עשור, ולפני 12 שנים חזרה עם בן זוגה צימבל להקים בצופר משק חקלאי. עדי מאלפת כלבי רעייה לצאן ובקר עבור נוקדים, רועים ובוקרים שזקוקים להם. כמו כן היא עוסקת רבות בהדרכות מקצועיות והדרכות תיירותיות למבקרים בערבה שרוצים להתנסות ברעייה, לראות את הכלבים המאולפים, ולהכיר תחום חדש וייחודי. מדובר בפעילות גיבוש וחוויה שמתאימה לכל משפחה ולכל סוגי הקבוצות כמוצג בסרטון "רועה ליום אחד". כמו כן עדי מקיימת במטבח ביתה סדנה להכנת שלושה סוגי גבינות בטכניקת גיבון שונות וטעמים מיוחדים, וגם לאפיית לחם והכנת סלטים ומטבלים שירכיבו ביחד ארוחה מפוארת. (יש להזמין כמה ימים מראש).

עדי סיפרה לנו על המיזם שהקימה: חוות אילוף כלבים מזן בורדר קולי לרעיית צאן ובקר ועל הפעילות בה וגם על הסדנאות להכנת גבינה.

 

עדי סיפרה גם על העמיתים הבודדים שלה בארץ ופעילותיהם המשותפת.

 

בהצגת תכלית קצרה, עדי הדגימה את היכולות של שניים מחמשת כלבי החווה בניהול עדר הצאן

 

המשכנו ונסענו לחצר חאן דרך הבשמים לארוחת בוקר וצילום במקום.

 

המשכנו והגענו לגן ירק של רונית ומוטי אלעזרי וולקני.

רונית ומוטי אלעזרי וולקני הגעו לצופר לפני 34 שנים הישר מלימודים בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. בצופר נולדו שלוש בנותיהם. מוטי מגדל בשדה פלפלים ותמרים. כבר 20 שנים רונית מעבירה חוגי חקלאות לילדי האזור. במקביל יש להם תיירות חקלאית בגן הירק וארוחות בוקר.

שם קיבלנו ממוטי הסבר על הגן שהקימה ומטפחת רונית שהחל את דרכו לצורך חוגי חקלאות לילדי המושב.

 

גן ירק הוא פינת חמד ירוקה שהפך גם למסעדת "מהערוגה לצלחת" בה מוגשת ארוחת בוקר ובראנצ' עשירות בירקות אורגניים הכוללות לחמים טריים, סלטים עשירים בצמחי תבלין ריחניים ופרחים בשלל צבעים מהגינה, תה ריחני ומאפים ביתיים.

 

הסתובבנו בין ערוגות הירקות וגם זכינו לטעום מארוחת הבוקר של רונית. היה קשה לעזוב את המקום היפיפה הזה, אבל הזמן דחק.

 

המשכנו לסיבוב צילום קצר של דרך הבשמים.

 

נסענו למתחם ביתם של אסתי וגדעון הירש ושם זכינו להיחשף לסדנת הקרמיקה של אסתי ולחלק מהעבודות היפות שלה.

 

בצהרי היום היינו במשך למעלה משעתיים ביישוב השכן צוקים ועל כך ראו היישוב צוקים בערבה תיכונה למול גבול ירדן

 

חזרנו לצופר והגענו לביתם של פנינה ויורם אתרוג (הוריה של עדי אצלה היינו בבוקר).

פנינה אתרוג בת 62, גדלה ברמת השרון . אמא לשתי בנות, סבתא לארבע נכדות. הגיעה לערבה בגיל 20 עם בעלה יורם אתרוג, שהוא חקלאי 40 שנה. היום פנינה  היא מורה ליוגה, וציירת, בעבר: קרמיקאית, צורפת, מעצבת פנים, איפור במה ואיפור אופנה. תחביבה תכנון וטיפוח גינות.

לאחר שיחה נינוחה במרפסת ביתם, פנינה הציגה לנו את מעשי ידיה, הגן המופלא, הגדול מאוד יש לומר, המשתרע על חצר נחלתם. כל חלק מהגן מוקדש לצמחיה אותו ראתה פנינה בטיוליה בחו"ל.

 

לאחר סיבוב בגן התרשמנו מביתם שנבנה לפני 30 שנה והוא פנינה אדריכלית בפני עצמה ואת בקירותיו מעטרים ציוריה. לא החמצנו גם ביקור בחדר העבודה שלה.

 

המשכנו בשעת האור האחרונה הגענו לבית האריזה לארה שגדעון הירש הוא אחד מבעליה.

 

שם תוך כדי סיבוב במקום, גדעון הסביר לנו על תהליך המיון והאריזה הן של הירקות (פלפלים, עגבניות, חצילים, קולרבי) והן של התמרים.

 

לקראת רדת הערב הסתיים הביקור בצופר.

 

התארגנו לנסיעה הארוכה חזרה לביתנו.

 

***********

להלן מובא
מידע שנלמד במסגרת ההכנה טרם הביקור ואחריו
מידע ששמענו מאסתי הירש, עזרא רבינס ומכל אלה שהתארחנו אצלם 
בנוסף מובאים צילומים שנעשו במהלך הביקור
בסייפא של התיעוד מובאת סקירה על גבול ישראל ירדן בכלל ואודות אזור צופר בפרט

******

גיאוגרפיה בהתחלה

מושב צופר נכלל בתחום מועצה אזורית הערבה התיכונה ומשתייך לתנועת המושבים.

 

המועצה האזורית הערבה התיכונה הוקמה בשנת 1976.

 

שטח המועצה עצום ומשתרע על מיליון וחצי דונם (6% משטח מדינת ישראל), מתוכם יותר מ-50% שמורות טבע

 

בתחום המועצה מתגוררים כ –4,000 תושבים בכ- 1000 בתי אב בשבעה יישובים: חמישה מושבים חקלאיים – עין יהב, חצבה, פארן, צופר ועידן, ושני יישובים קהילתיים: ספיר, שהוא גם המרכז האזורי וצוקים יישוב הקהילתי תיירותי.

המושב קרוי על שם צוֹפַר הַנַּעֲמָתִי,
אחד משלושת רעי איוב,
וזאת בשל סמיכותו להרי אֱדוֹם
ולארץ עוץ המקראית,
מקום התרחשות ספר איוב.

א וַיְהִי הַיּוֹם–וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן בְּתֹכָם, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה.  ב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, אֵי מִזֶּה תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר, מִשֻּׁט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ.  ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל-עַבְדִּי אִיּוֹב–כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים, וְסָר מֵרָע; וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם.  ד וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר:  עוֹר בְּעַד-עוֹר, וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ–יִתֵּן, בְּעַד נַפְשׁוֹ.  ה אוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ, וְגַע אֶל-עַצְמוֹ וְאֶל-בְּשָׂרוֹ–אִם-לֹא אֶל-פָּנֶיךָ, יְבָרְכֶךָּ.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, הִנּוֹ בְיָדֶךָ:  אַךְ, אֶת-נַפְשׁוֹ שְׁמֹר.  ז וַיֵּצֵא, הַשָּׂטָן, מֵאֵת, פְּנֵי יְהוָה; וַיַּךְ אֶת-אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע, מִכַּף רַגְלוֹ עד (וְעַד) קָדְקֳדוֹ.  ח וַיִּקַּח-לוֹ חֶרֶשׂ, לְהִתְגָּרֵד בּוֹ; וְהוּא, יֹשֵׁב בְּתוֹךְ-הָאֵפֶר.  ט וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ; בָּרֵךְ אֱלֹהִים, וָמֻת.  י וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי–גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל; בְּכָל-זֹאת לֹא-חָטָא אִיּוֹב, בִּשְׂפָתָיו.  יא וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב, אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו, וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי; וַיִּוָּעֲדוּ יַחְדָּו, לָבוֹא לָנוּד-לוֹ וּלְנַחֲמוֹ.  יב וַיִּשְׂאוּ אֶת-עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ, וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ; וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ, וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל-רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה.  יג וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת; וְאֵין-דֹּבֵר אֵלָיו, דָּבָר–כִּי רָאוּ, כִּי-גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד. (ספר איוב, פרק ב', פסוק י"א.)

)

בלב הישוב, נמצאים לנוחיות התושבים השירותים והמבנים הבאים:

תרבות: ספרייה, מועדון מבוגרים להרצאות וכינוסים .

ספורט פנאי ונופש: בריכה, מגרשי ספורט חדישים (כדורסל, קט רגל, כדורגל), גן שעשועים.

בריאות: מרפאה מקומית.

חינוך: גני ילדים מפעוטון ועד גן חובה, תנועת נוער (בני המושבים) ומבנה מועדון נוער.

שירותים כללים: צרכנייה, דואר נע, מוסך, פנצ'ריה.

האזור הגיאוגרפי
ערבה הצפונית

צוֹפַר נמצא
בין היישובים הקהילתיים צוקים וספיר
כ־130 ק"מ מצפון לאילת,
כ-46 ק"מ מדרום לצומת הערבה

מיקום צופר 
בצמוד ממערב לכביש הערבה (כביש 90)
וק"מ וחצי ממערב לגבול עם ירדן.

מיקום המושב על מישור
הנמצא ממערב וממעל נחל ערבה
מדרום לו נחל שביה
המתנקז לנחל עומר הנשפך לנחל ערבה
מצפון יובל ללא שם
המתנקז לנחל שלהב שגם הוא נשפך לנחל ערבה

כאמור, מושב צופר הוא 
מבין המושבים בערבה תיכונה
והוקם עשור
אחרי עין יהב הוותיק מבניהם 

אוהלים בצופר, 1968 . מארכיון קק"ל בתוך אתר המושב

מושב צופר הוקם לראשונה כ"היאחזות הנח"ל צופר" ב-3 בספטמבר 1968.

 

היישוב הוקם כהיאחזות החמישית במספר בערבה על ידי בני גרעין "ציחור" של הנוער העובד והלומד שכלל צעירים מכפר סבא, רמתיים, הכפר הירוק וגבעת אולגה.

 

העלייה לקרקע נערכה דרומית למיקום הנוכחי, במקום בו שוכן כיום היישוב צוקים ונקרא "צופר הישנה".

 

חיילי ההיאחזות עיבדו מאה דונם של מֵלוֹנים וגידולי גן ירק. המים ליישוב הגיעו מן הקידוחים "צופר" ו"צופר 1".

 

בשנת 1975 הגיע הגרעין המאזרח של תנועת המושבים לצופר ( ששכנה במקום שהיום צוקים ) לגרעין זה צורף גרעין "יבלית" של השומר הצעיר . בשנה זו נשטף כל גן הירק של צופר בשיטפון אדיר שגם חסם את כביש הערבה דאז לשלושה ימים וכל מי שנתקע בין עין יהב לפארן שכן אצלנו באותם ימים . מהגרעין שאזרח את המקום נשארו כמה חברים שעברו ליישוב הקבע . (המקור לייזר קוברסקי)

 

"צופר הישנה" אוזרחה בשנת 1977, על ידי בני גרעין א' – "צופר" (בני מושבים ובתי ספר חקלאיים). מאוחר יותר, הצטרפו אליהם חברי גרעין ב', "עידן", חברי גרעין ג', "שיזף" ובנות משל"ת יחיד והתחילו בקליטת משפחות למושב.

 

בשנת 1979 (לאחר בחירת מיקומה הסופי של צופר) נשתל מטע התמרים וניבנו בתי הקבע במושב.

 

בשנת 1981 עברו 20 משפחות חברי המושבוץ, שגרו עד כה ב"צופר הישנה", למיקומה הנוכחי של צופר. טקס העלייה לקרקע התקיים ב-22 באוקטובר אותה שנה.

 

בשנתיים הראשונות בצופר עיבדו את השדות שליד צוקים, למעט החלקות מאחורי הבתים. את חברי המושב ליוו בתחילה וותיקי מושב עין יהב, ששימשו כמדריכים חקלאיים וחברתיים.

 

בעקבות הסכם השלום בין ישראל לירדן, בשנת 1994, עברו חלק מהאדמות החקלאיות של המושב לריבונות ירדנית. שטח זה נקרא "מובלעת צופר", או בפי בני המושב – "המזרחי". בפועל, שטח זה היה שטח מפורז שאיפשר לתושבים להמשיך ולעבדו חקלאית. השטח מנה 4,500 דונם מתוכם מעובדים 1,500 דונמים.

********

מושב צופר מונה כיום 102 משפחות,
מתוכן 71 משקי אב ו-31 בנים חוזרים
וכ- 12 תושבים בקהילתי

מקורות תעסוקה

מקור התעסוקה וההכנסה העיקרי של המושב הוא חקלאות החורף.

 

לכל משפחה 50 דונם בשטח כללי של כ-7500 אלפים דונם שרובו מבני חממות ובתי רשת.

 

התנובה מיועדת ברובה לייצוא (בעיקר לאירופה) ומיעוטה משווק בשוק המקומי. עיקר הגידולים של המושב הם: ירקות חורף: מלונים, פלפלים וזנים שונים של עגבניות. וגם מטעי תמרים ופירות נוספים.

 

בשטחי המושב, בבעלות משפחות מהמושב, קיימות מכלאות בקר, המשמשות כתחנות הסגר לבקר חי המיובא לישראל דרך נמל אילת.

 

למושב מטע תמרים המשותף לכל חברי המושב.

 

חלק גדול מהתעסוקה באזור הוא תלוי חקלאות – בקרי איכות, בתי אריזה, פקחי מזיקים ועוד.

 

במושב מגוון של עסקים קטנים כגון סדנאות אומנויות, צימרים, מתחמי אירוח והסעדה ושירותים נוספים.

 

ענף כלכלי נוסף שתופס תאוצה בשנים האחרונות ומהווה מקור תעסוקה ופרנסה משמעותי הוא תחום התיירות. בצופר שישה מתחמי תיירות הכוללים חדרי אירוח (צימרים) וחאנים, לצד אטרקציות ושירותי הסעדה.

 

לאחרונה הותקן סיב אופטי המאפשר עבודה מרחוק.

 

המושב, נמצא בקרבה לדרך הבשמים הנבטית וליד העיר הנבטית הקדומה מואה.

 

דרך הבשמים הנבטית, שעוברת באזור, הוכרה בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו והופכת את המושב למבוקש עבור תיירים ומבקרים.

 

ליד המושב, נמצאת חוות האנטילופות בערבה ובה סיורים ואפשרות לינה.

 

במושב, מועסקים צעירים ישראלים רבים, בבתי האריזה ונהנים מעבודה מועדפת, שלאחר הצבא (פרויקט "עבודה עברית"), לצד פועלים ממזרח אסיה.

חינוך

בתחומי המושב ארבעה גני ילדים מגיל שנה ועד גיל בית ספר.

 

בתי הספר: יסודי "שיטים", ותיכון "שיטים דרכא" נמצאים במרכז ספיר ומשרתים את כל תושבי המועצה האזורית ערבה תיכונה.

 

בספטמבר 2021 הוקמה שלוחה של מכינה קדם-צבאית ערבה. שלוחה זו היא חצי שנתית (בניגוד לשלוחות האחרות הפעילות כעשרה חודשים) ולומדים בה כ-30 חניכים.

החגים במושב

החגים במושב צופר מתקיימים במתכונת "חג פעמי" כל משפחה מתנדבת להקמת חג על פי בחירתה. אנשי המושב חוגגים יחד את: ראש השנה, חנוכה, ט"ו בשבט, פורים, טקסי ימי הזיכרון, יום העצמאות, שבועות, יום הילד וטיול מושב

תצפית "גבעת הקרפדה"

ציר המעיינות

דרך הבשמים 

דרך הבשמים הייתה אחת מדרכי המסחר החשובות והידועות בעת העתיקה.

 

הדרך עברה מדרומו של חצי האי ערב אל חופי הים התיכון, והיוותה חלק מרשת של דרכי מסחר בין אירופה והמזרח, שבהן הובלו מוצרי מותרות (בדרך כלל בעלי ערך גבוה ונפח קטן), דוגמת בשמים, משי, תבלינים, אבנים טובות, צבע, בעלי חיים נדירים ועוד.

 

הדרך היבשתית החלה באזור הגידול של עצי הלבונה בוואדיות אזור זופאר, שבעומאן המודרנית, משם מערבה למאריב בתימן (שבא העתיקה), וצפונה לפטרה בירת הנבטים בדרום ירדן.

 

מפטרה התפצלה הדרך לשני נתיבים – האחד נע צפונה בדרך המלך לדמשק, והאחר חצה את דרום ארץ ישראל עד לנמלי הים התיכון, בעיקר זה של עזה.

 

דרך הבשמים הגיעה אל העיר פטרה והמשיכה מערבה אל עבר הערבה.

 

התחנה הראשונה בערבה היא  מואה, ומשם ממשיכה דרך מצד נקרות ועולה על רמת נקרות לכיוון מעלה דקלים ומיצד סהרונים. הדרך חוצה את מכתש רמון ועולה במעלה מחמל לכיוון עבדת.

מקור והרחבה אודות דרך הבשמים

 

מוֹאָה הנבטית, או חאן מואה, הייתה עיר נבטית ופעלה כתחנת מעבר בדרך הבשמים בממלכת הנבטים בתקופה הרומית.

 

מואה הוקמה בצומת דרכים: הדרך האחת – מדרום לצפון, היא דרך הערבה, אשר נמשכה ממפרץ אילת בדרום ועד לים המלח בצפון והדרך השנייה – ממזרח למערב, היא קטע מדרך הבשמים שבין פטרה לחופה של עזה ורפיח.

 

תחנות הדרכים החלו לפעול כבר בתקופה ההלניסטית אך עיקר פעולתם היה בתקופה הרומאית, כאשר גבר הביקוש לתבלינים ולבשמים לאור עליית רמת החיים באימפריה הרומית. הסחר הביא להתפתחות כלכלית של תחנות הדרכים.

 

ביישוב היה חאן וסביבו מרכז ציבורי. במקביל, התפתחה במקום חקלאות ענפה. בפי הבדואים ששכנו באזור נקרא היישוב בשם "מוית עוואד".

 

בשנת 1981 נערכו במקום חפירות על ידי רודולף כהן. במקום נמצא חאן דרכים עתיק ומצודה בגובה 2 מטר, השומרת על החאן, מקדש וחנות. כמו כן, מתקני חקלאות מדברית, הכוללים מעיין, בריכת אגירה מטויחת ושרידי אמת מים. אחד המתקנים המיוחדים באתר הוא בית בד יחיד מסוגו בארץ, להפקת שמן זית בסגנון רומאי.

 

החאן הוא דוגמה לתחנת דרכים מהתקופה הנבטית התיכונה והוא כולל חצר פתוחה מוקפת חדרים ובית מרחץ. התחנה שימשה להעברת סחורות יקרות ערך כמו בשמים ותבלינים: מור, "קציעה", לבונה, פלפל וקינמון.

 

מקור והפניות 

 

חאן דרך הבשמים

חאן דרך הבשמים נמצא ממערב בצמוד למושב צופר

 

המקום הוקם על ידי דבי ועזרא רבינס בשנת 1999 ומאז פועל כאתר תיירות

 

האתר התחיל את דרכו כמוקד לחוגי רכיבה על חמורים ופעילויות שטח.

 

במשך השנים התפתח וגדל והפך למוקד לאוהבי טבע וטיולים ולמחפשים חוויה מדברית רגועה בסגנון שונה.

 

אפשרויות הלינה בחאן הם חדרי אירוח, חושות ואוהל בדואי

 

המקום בנוי כך שהוא מאפשר קיום סדנאות, אירועים, קבוצות ואירוח משפחות מטיילים ונופשים המחפשים חאן בערבה

 

כיום החאן מציע מגוון פעילויות מדבריות ואירוח בסגנון מדברי ייחודי.

קדריתא
אצל יונה ומיכאל עפרן

*******

חוות אילוף
כלבי רעיית צאן ובקר
של עדי אתרוג

עדי מאלפת כלבי רעייה לצאן ובקר עבור נוקדים, רועים ובוקרים שזקוקים להם.

 

כמו כן היא עוסקת רבות בהדרכות מקצועיות והדרכות תיירותיות למבקרים בערבה שרוצים להתנסות ברעייה, לראות את הכלבים המאולפים, ולהכיר תחום חדש וייחודי. מדובר בפעילות גיבוש וחוויה שמתאימה לכל משפחה ולכל סוגי הקבוצות כמוצג בסרטון "רועה ליום אחד".

 

כמו כן עדי מקיימת במטבח ביתה סדנה להכנת שלושה סוגי גבינות בטכניקת גיבון שונות וטעמים מיוחדים, וגם לאפיית לחם והכנת סלטים ומטבלים שירכיבו ביחד ארוחה מפוארת. (יש להזמין כמה ימים מראש).

******

גן הירק
של רונית ומוטי אלעזרי וולקני

בגן הירק רונית מעבירה חוגי חקלאות לילדי האזור.

 

גן ירק הוא פינת חמד ירוקה שהפך גם למסעדת "מהערוגה לצלחת" בה מוגשת ארוחת בוקר ובראנצ' עשירות בירקות אורגניים הכוללות לחמים טריים, סלטים עשירים בצמחי תבלין ריחניים ופרחים בשלל צבעים מהגינה, תה ריחני ומאפים ביתיים

****

חצר ביתם של אסתי וגדעון הירש
וסטודיו לפסיפס של אסתי

 

***

גן ביתם של פנינה ויורם אתרוג
אותו מטפחת פנינה 20 שנים
וגם ציוריה המעטרים את קירות ביתם

***

לקראת סיום
סיבוב קצר בבית אריזה לירקות ותמרים LARA
שגדעון הירש אחד מבעליו

לסיום צילום מזכרת
של אסתי וגדעון

*****

סוף דבר

******

ביקור/מפגש/סיור/צילום במושב צופר,
כמו במושבי ערבה תיכונה האחרים,
היה מעניין, מלמד, מרתק, מרגש ועתיר חוויות

*****

בסוף ביקור זה ניתן לומר בצנעה,
שנפתח לנו צוהר
להכיר את המושב
ואת מקצת האנשים המתגוררים בו

******

התרשמנו מאוד מהמקום הפורח
תרתי משמע
שראשיתו בשנת 1981

******

התרשמנו מאוד מהאנשים
הדבקים במקום ובעיסוק בחקלאות
ומתגוררים בו כבר ארבעה עשורים

*****

התרשמנו,
ואולי אנו טועים,
שהאנשים פגשנו במקור הגיעו מהעיר,
הם הגיעו לערבה
בגלל הרצון לעסוק בחקלאות
בחבל ארץ מרוחק בגבול עם ירדן
שתנאי האקלים בו
במשך כחצי ושנה קשים ביותר,
חום גבוה וקרינה חזקה.

****

התרשמנו מאוד מהיצירתיות של האנשים
שבוחרים לעסוק בנוסף בחקלאות
בנושאים הקרובים לליבם
ולא חוסכים מאמץ והון בטיפוח מיזמיהם

*****

בשיחות עם האנשים למדנו
ובעיקר התעצבנו
שממשלות ישראל לדורותיהן
לא משקיעות מספיק ומעודדות
את המתיישבים
ואפילו מערימות קשיים על החקלאים
שחלקם החליט להפסיק בתחום זה.
הסיבה אינה ברורה,
יתכן ומתיישבי ערבה תיכונה
שמספרם אלפים בודדים
אינם מהווים כוח פוליטי
שראוי להשקיע בו.
דוגמא בולטת היא
הסחבת המתמשכת
בהרחבת כביש 90
והפיכתו לבטיחותי יותר.

******

******

תודה מקרב לב לאסתי הירש
שעטפה אותנו בחום ואהבה,
היא תכננה בקפידה את הביקור,
תיאמה את המפגשים,
הובילה אותנו,
הרחיבה, סיפרה והעניקה לנו מידע רב,
הזמינה אותנו לארוחת ערב בביתה
והייתה קשובה ליכולת וכושר הספיגה.
בלעדיה ביקור/מפגש/ סיור/צילום זה
לא היה יוצא לפועל

*****

תודה לעזרא רבינס
שהקדיש לנו מזמנו
והצטרף לסיור בצהרי יום ראשון
הוסיף מידע
ובשעת לילה דאג
שנגיע בבטחה לחדר האירוח

****
תודה לכם דבי רבינס אסתי וגדעון הירש
על ארוחת הערב הטעימה והנעימה

*****
תודה לכל צוות חאן דרך הבשמים
על האירוח המופלא

****

תודה לכל המארחים
יונה ומיכאל עופרן,
עדי אתרוג,
רונית ומוטי אלעזרי
פנינה אתרוג
תודה על הכנסת אורחים לבבית,
על שהצגתם את מיזמיכם ופרי עמלכם

*****
תודה לך גדעון הירש
על הסיבוב והדרכה בבית האריזה
וגם על התשורה הקטנה

*****

תודה לסמדר שהייתה איתי,
עזרה וסייעה
ככל שנדרש וגם בצילום*

****

עדין לא הסוף

******

 לא הגענו בביקור לגבול עם ירדן
אבל בצופר אי אפשר להתעלם מקיומו 

***

הגבול בערבה
בין מדינת ישראל ובין ממלכת ירדן

מקור הסקירה להלן מאמרו חיים סרברו גבול ישראל-ירדן בערבה בתוך הספר ערבה עד אין קץ – נוף, טבע ואדם בערבה

אל"מ (מיל') ד"ר חיים סרברו, מנכ"ל המרכז למיפוי ישראל בשנים 2003 -2012, מפקד יחידת המיפוי הצבאית בשנים 2002-1986. שימש סגן ראש ועדת הגבולות עם ירדן בזמן המשא ומתן ב־1994 וכיו"ר צוות המומחים המשותף ישראל-ירדן. חתום על התוויית קו הגבול בהסכם השלום ישראל-ירדן (1994), על התוויית הגבול הימי בין ישראל לירדן במפרץ אילת (1996), על התוויית הגבול הבין-לאומי בין ישראל למצרים (1996) ועל התוויית הגבול הימי בין ישראל לקפריסין (2010).

 

בשיחה עם חיים סרברו ביום 17 באפריל 2022 הוא אמר לי כך: "הייתה לי זכות להתוות במו ידיי את קו הגבול בערבה, מערבת סדום (ואפילו מים המלח, וגם בים המלח) ועד מפרץ אילת (וגם במפרץ אילת) – ממש כך, במו ידיי! וכל סנטימטר לאורכו. בהמשך הייתה לי גם זכות לסמן את הגבול בשטח (יחד עם אנשי צוותי) וגם לקבוע את צורת עמוד הגבול, ובהמשך להוביל את המדידות, לקבוע קואורדינטות לעמודי הגבול ולחתום עליהן. מאז אני אחראי לתחזוקת הגבול".

******

במהלך ההיסטוריה, עד המאה ה־20 ,לא שימשה הערבה גבול מפריד ולא עבר לאורכה קו גבול, למעט בתקופה הרומית כשהוצבו לאורכה תחנות גבול (לימס). יוצא מכלל זה החלק הצפוני של הערבה, לאורך נחל ערבה, שכונה בעבר ואדי ג'יב, ששימש גבול בין מחוזות גם בתקופות אחרות.

 

הערבה שימשה אזור מעבר וחיבור יותר מאזור הפרדה, לדוגמה בין הצפון לדרום למעבר סחורות דרך נמל אילת/עציון גבר למזרח אפריקה ולחצי האי ערב (תקופת שלמה ומלכת שבא והתקופה הרומית) ולמקומות נוספים בדרום אסיה, וכן בין מזרח ומערב (הדרך הנבטית בין פטרה לערי הנגב)

 

בסוף המאה ה־19 היו הערבה והנגב חלק מווילאיאת דמשק של האימפריה העות'מאנית, שכלל גם את ירדן והגיע עד רפיח. בין 1841 ל־1892 נתן הסולטן למוחמד עלי וליורשיו, הכדיבים של מצרים, פירמאנים, שהעניקו להם שליטה בפועל גם על עקבה ועל החוף המזרחי של מפרץ עקבה, לאורך מסלולם היבשתי של עולי הרגל ממצרים למכה.

 

בראשית המאה ה־20 נערכו כמה שינויים בגבולות המחוזות והנפות העות'מאניים בדרום ארץ ישראל, וכן ממזרח לערבה בהקשר למאבק על השלטון בחג'אז ולמרד הערבי. לורנס Lawrence.E.T )לא מצא ב־1914 התיישבות או חקלאות בערבה, ובהמשך הגדיר את הערבה כאזור גבול מגע יותר מאשר אזור מפריד.

 

בקיץ 1922 נדרשו הבריטים להגדיר בסעיף 25 של כתב המנדט על ארץ ישראל ועבר הירדן את הגבול המזרחי של האזור, שבו לא יחולו הזכויות המיוחדות ליהודים שהובטחו בהצהרת בלפור. בפגישות שהתקיימו בין הפקידות הבריטית בארץ ישראל ובירדן הוגדר הצורך לכלול בארץ ישראל חצי מעמק הערבה, מה שיאפשר בניית נמל במפרץ אילת (נקרא אז מפרץ עקבה) וכן אפשרות לשינוע מחצבי האשלג מים המלח למפרץ אילת באמצעות חברה שתוקם.

 

ב-1 בספטמבר 1922 פורסם צו המלך במועצתו שקבע את קו הגבול. הוא נשלח לחבר הלאומים ב-16 בספטמבר ואושרר על ידי חבר הלאומים ב-23 בספטמבר 1922. הנוסח קבע שקו הגבול יחצה את עמק הערבה. קו זה היה תקף עד  תום תקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב־1948 .עצם ההגדרה לא שינתה ולא כלום את המצב בשטח, והשבטים הבדואים המשיכו, בתנועתם הבלתי מופרעת, בתקופת המנדט, כמו בזמן האימפריה העות'מנית, ללא מורא מפני השלטון המרכזי.

 

בשנים 1923-1946 סומן קו הגבול על מפות בצורה לא אחידה, לרוב על פי הפרשנות של קו הנקודות הנמוכות של עמק הערבה, אך עקב אי דיוק המפות עצמן, הוצג הקו בווריאציות שונות בהבדלים של עד  8 ק"מ במיקום מזרחה או מערבה. המפות שהופקו היו בקנה מידה קטן 1:250,000 או קטן יותר.

ב-3 באפריל  1949 נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן. על אף שנרשם בו שקו שביתת הנשק תואם את עמדות הכוחות בשטח, לא היה קשר בין עמדות הצדדים לבין הקו שסוכם. הקו שסומן על המפה בערבה תאם לחלוטין את קו הגבול המנדטורי שהיה מסומן בבסיס המפה שהייתה בקנה מידה 1:250,00 על המפה חתמו משה דיין מצד ישראל ואחמד סודקי אל־ג'ונדי מצד ירדן.

 

פרט לקנה המידה הקטן ולאיכות הנמוכה של המפה היו לקו החתום שלוש מגרעות ניכרות: האחת, שהוא קיבע בלא כל מחשבה, או דיון מוקדם, את פרשנות הנקודות הנמוכות, מתוך התעלמות מהכוונה המקורית של חלוקת הערבה בין שתי המדינות. השנייה, המפה שנבחרה לחתימות לא הייתה הגרסה האחרונה מ־1946 אלא גרסה מוקדמת יותר, וגרעה למעשה מישראל את כל האזור של החוף הצפוני של אילת עד למסוף הגבול הנוכחי, וכן אזורים נוספים לאורך הערבה. השלישית, עובי הקו המסומן על המפה שנחתמה ייצג מאות מטרים בשטח.

במהלך פעילות ועדת שביתת הנשק בין ישראל לירדן בין השנים 1949-1967 טופלו כמה סכסוכי גבול בערבה. בדיונים התייחסו למקום הקו כתואם את הקו הבין־לאומי על מפות, וכן התייחסו למיקום הקו על פי הנקודות הנמוכות. אף שלא בוצע מיפוי מדויק של הערבה שידגיש היכן הנקודות הנמוכות הדגישו נציגי ישראל שהנקודות הנמוכות הן הקו המנחה. כך, מתוך בורות, קיבעו עוד יותר את הפרשנות המוטעית מ־1923.

 

אחרי מלחמת ששת הימים וסיום פעילות הוועדה המשותפת של שביתת הנשק ועם התפתחות העיר אילת והיישובים הישראלים לאורך הערבה — נעשו בשטח פעילויות משני סוגים. האחת, ביצוע קידוחי מים והרחבת השטחים החקלאיים של הקיבוצים והמושבים בערבה ממזרח לקו שביתת הנשק ולאחר מכן הקמת גדר ביטחון שמוקמה כמה ק"מ מזרחה מקו שביתת הנשק. על אף המחאות שהירדנים הקפידו להעביר לאו"ם, לא גרמה פעילות זו להתלקחות צבאית. יתר על כן, באחד המקרים ביקשו הירדנים מישראל להזיז את גדר הביטחון מערבה, כיוון שהפריעה למהלך הקמת כביש הערבה הירדני. בקשתם נענתה והגדר הוזזה.

 

המצב במהלך שיחות השלום לאחר ועידת מדריד מ־1991 היה כדלהלן: דה־יורה היה קיים קו הפסקת אש (ישראל הפסיקה להתייחס לקו כקו שביתת הנשק עקב הפרת הסכם שביתת הנשק על ידי ירדן ב־1967 כשזו פתחה במלחמה נגד ישראל); דה־פקטו הייתה גדר ביטחון ישראלית עם דרך ביטחון לאורכה כמה קילומטרים ממזרח לקו הפסקת האש, וכן היו קידוחי מים ושטחים מעובדים על ידי ישראל ממזרח לקו. למרות מיקום המתקנים הישראליים ממזרח לקו, המשיכה ישראל לסמן את קו הפסקת האש על המפות, אך בגרסה משופרת מעט לעומת קו שביתת הנשק המקורי, ובעיקר מתוך תיקון הטעות של קו שביתת הנשק באזור אילת.

 

בספטמבר 1993 סיכמו ישראל וירדן בוושינגטון על סדר יום משותף לשיחות השלום. בסעיף הגבולות נרשם שקו הגבול הבין־לאומי ייקבע מתוך זיקה לקו הגבול במנדט משמעותה של הסכמה זו, שקיבלה גיבוי של ראש הממשלה יצחק רבין והמלך חוסיין, הייתה שהגבול המנדטורי ישמש מקור התייחסות לקו הגבול החדש. עם זאת הושארה גמישות לגבי מיקומו הסופי של הקו.

 

הקו הסופי נקבע בזיקה לביטויו של הקו המנדטורי שסומן על המפות הישראליות.

 

על בסיס קו זה בוצעו שינויי גבול שעיקרם תיקון הטעות בקו שביתת הנשק כך שכל האזור הצפוני של אילת עד לקו שסומן ב־1946 יישאר בשטח ישראל.

 

קו הגבול הבין־לאומי נקבע ממזרח לקו הפסקת האש על המפות הישראליות, באופן שתיקוני גבול מקומיים יכניסו את כל השטחים החקלאיים של יישובי הערבה לתוך שטח ישראל (שטחי יטבתה, גרופית, קטורה, לוטן, יהל, פארן, צוקים, עין יהב, חצבה, עידן, עין תמר ונאות הכיכר).

 

כמו כן הוכנסו לשטח ישראל כל שטחי בריכות המלח (ששתי הדרומיות, הגדולות שבהן, חרגו מעבר לקו).

 

שטח חריג אחד של מושב צופר, שהיה חדש יחסית (בן 8 שנים) ונמצא סמוך מאוד לכביש הערבה הירדני ומרוחק מהיישוב צופר, היה היחיד בערבה שלא הוכנס לשטח ישראל. הוא עבר לריבונות ירדנית מתוך הסדר מיוחד של שימוש ישראלי ל־25 שנים ואופציה ל־25 שנים נוספות (השימוש הישראלי הוא מוסכם ומוסדר בהסכם השלום ואינו בגדר חכירה כפי שיש הטועים לחשוב) שלא מומשה.

מקצת קידוחי המים שממזרח לקו נכנסו לשטח ישראל ממערב לקו החדש, לגבי האחרים ניתנה לישראל זכות להמשך שאיבה, לרבות לתחזוקתם.

 

כך, למעשה, מתוך משא ומתן ראשון בין ישראל לבין מדינה ערבית על קו גבול בין־לאומי (בין ישראל למצרים לא התקיים משא ומתן על קו הגבול, אלא על סימונו), נקבע גבול שזיקתו היסטורית אך מיקומו הסופי מושפע גם מהתוואי שהכתיבו המחרשה ומוביליה. בד בבד עם תיקוני גבול אלו נעשו תיקוני גבול מקומיים בכיוון ההפוך באזור גב הערבה, שבו נקבע קו הגבול הבין־לאומי בין ישראל לירדן ממערב לקו הפסקת האש שסומן על המפות הישראליות.

 

ב־1995 ,בעקבות הסכם השלום, נקבעו 124 עמודי גבול שהוצבו לאורך הערבה בין חוף מפרץ אילת (עמודי גבול 0 ו־1) לבין בריכת המלח הדרומית בערבת סדום (עמוד גבול 123).  נקודת ההתחלה של קו הגבול על חוף מפרץ אילת שימשה ב־1996 נקודת המוצא לגבול הימי שנקבע בין ישראל לירדן. עמודי הגבול נמדדו ותועדו בקואורדינטות מחייבות על ידי צוות המומחים המשותף ישראל־ירדן, שהוקם ב־1994 ערב הסכם השלום להכנת התוויית הגבול בהסכם השלום. מסמכי התיעוד הוכנו ונחתמו בשנים 1996(תיעוד קו הגבול בערבה), 1998 (תיעוד קו הגבול במפרץ אילת, בבריכות המלח ובדרום ים המלח) ו־2000 (תיעוד הגבול בנהר הירמוך). הקואורדינטות שתועדו אושרו על ידי ועדת הגבולות ונקבעו כחלק מהסכם השלום.

 

על התוויית גבול ישראל-ירדן בערבה ניתן לקרוא בהרחבה בספריו של חיים סרברו:  International Boundary Making משנת 2013 וגבולות בין לאומיים גבול ישראל-ירדן משנת 2014.

 

על שלבי התפתחות הגבול בערבה ועל המשא ומתן עם ירדן ניתן לקרוא בהרחבה במאמרם של דוד שטנר וגדעון ביגר "להב המחרשה קבע את הגבול – גבול ישראל ירדן 1922 – 1994, עיונים בתקומת ישראל , 17 (2007) עמודים 413 – 429.

 

 

הרחבה אודות
האזור המיוחד צופר/אל ע'אמר

דברים שכתב אל"מ במיל' ד"ר חיים סרברו, מתווה קו הגבול ישראל-ירדן בהסכם השלום מ-1994
והעביר לי אותם באדיבותו לצורך התיעוד ב-1 בדצמבר 2022

"שטח האזור המיוחד של צופר נמצא כמה קילומטרים ממזרח לנחל הערבה ולמושב צופר. האזור לא היה מעולם תחת ריבונות ישראל, ובעת המשא ומתן על הסכם השלום, שלא כאזור נהריים, נחשב עדיין צעיר יחסית בוותק השימוש בו. בתקופת המנדט הבריטי השטח נחשב חלק מעבר הירדן, ועל פי מפת הסכם שביתת הנשק ישראל-ירדן מ-1949 הוא נמצא בשטח ירדן.

 

בשנות ה-70 של המאה ה-20 הקים צה"ל גדר ביטחון באזור זה ממזרח לנחל הערבה, במרחק כ-6 ק"מ ממזרח לקו שביתת הנשק/הפסקת האש (אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967 ישראל הכריזה חד-צדדית שהסכם שביתת הנשק עם ירדן כבר אינו בתוקף מפני שירדן פתחה במלחמה נגד ישראל ומעמד הקו שונה מקו שביתת נשק לקו הפסקת אש).

 

בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלו אנשי צופר לעבד אדמות בעומק השטח ממזרח לקו הפסקת האש/שביתת הנשק, קרוב לגדר שהקים צה"ל וקרוב לכביש הערבה הירדני.

 

בסתיו 1994, בזמן המשא ומתן לקראת הסכם השלום, כשהתוויתי את קו הגבול הבין-לאומי שעתיד היה להיכלל בהסכם השלום, הסתבר לי שאזור האדמות המעובדות של צופר, שנמצא ממזרח לקו הפסקת האש, חריג מאוד בהשוואה לאזורים המעובדים האחרים שממזרח לקו שאותם הכללתי בשטח ישראל בקו הגבול הבין-לאומי החדש.

 

מרחקו הגדול החריג של השטח המעובד הזה מעבר לגבול, וצורתו המאורכת, המעוקלת והצרה ממערב למזרח, חייבו אותי, לצורך הכללתו בשטח ישראל מתוך שמירה על צורת קו גבול רציף, להוסיף כ-12 קמ"ר לשטח ישראל ולקזז שטחים בישראל בגודל דומה, ממערב לנחל הערבה, לצורך העברתם לירדן, דבר שישראל נמנעה לעשות.

 

המחיר הגבוה בשטח שנדרש עבור ה"פיצוי" לא התקבל על ידי הצד הישראלי כסביר לנוכח השטח המעובד הקטן יחסית (כ-1,141 דונם) ביחס לגודל הפיצוי הנדרש (פי עשרה) , מה עוד שהשטח המעובד היה כדורבן בשטח ירדן, קרוב לקילומטר אחד בלבד לכביש הערבה הירדני, בעוד שקצהו נמצא במרחק של כ-6.5 ק"מ מכביש הערבה הישראלי.

 

לפיכך הועלתה הצעה שהשטח המעובד הזה ימשיך להיות בשימוש החקלאים הישראלים במתכונת דומה לאזור המיוחד של נהריים שעליו הוסכם עם הירדנים. הירדנים הסכימו לכך כמחווה של רצון טוב, למרות שבאזור המיוחד של צופר/אל ע'אמר היה רק שימוש ישראלי (צעיר יחסית) ולא היו בעלויות של ישראלים ורישומים בירדן כמו במקרה של נהריים. שטח האזור המיוחד שהוסכם היה כ- 4,300 דונם.

 

ההסכם בנוגע לאזורים המיוחדים בנהריים ובצופר קבע שאזורים אלה יהיו בריבונות ירדנית ובשימוש של ישראלים. להסכם זה היה ערך סמלי רב בהסכם השלום גם מעבר לצד הערכי והכלכלי לתושבים. הוא סימל הסכמה בין המדינות להתחשבות הדדית באינטרסים עד כדי יצירת מסגרת מִנהלית ומשפטית מיוחדת שאינה מקובלת בין מדינות. הוא היווה בסיס לשיתוף פעולה מתמשך ויומיומי. הוא יצר תקדים להסכמה על מימוש מוגבל של ריבונות בפועל לטווח ארוך – 25 שנים עם אופציה להארכה.

 

על אף שלא הייתה התניה בין ההסכמים על האזורים המיוחדים בפרק הגבולות לבין פרק המים בחוזה השלום ישראל-ירדן, הייתה זיקה מעשית ביניהם. האזור המיוחד צופר/אל ע'אמר נמצא באזור שבו ניתנה לישראל הרשאה להשתמש במים מקידוחים ישראליים בשטח ירדן, ואלה שימשו גם לצורך השקיית שטחי החקלאים הישראלים באזור המיוחד צופר/אל ע'אמר.

 

משמעות האדמות החקלאיות המעובדות באזור המיוחד צופר/אל ע'אמר, ירדה מאז הסכם השלום ב-1994 עקב הצטמצמות השטחים המנוצלים ועקב הגדלה ניכרת של השטחים המעובדים של המושב ממערב לגבול (שיותר מהוכפלו מאז 1994). השטחים החקלאיים שהיו מנוצלים בפועל בשלהי שנת 2018, כשירדן הודיעה שנה מראש על הכוונה לסיים את ההסכם על האזור המיוחד, היו כחמישית משטח האזור המיוחד. שטחים אלה נותרו קריטיים לחקלאים ספציפיים שהחממות שלהם נמצאו באזור המיוחד, על אף שיש לקחת בחשבון שחקלאות זו התבססה במידה רבה על עובדים זרים ומשמעותה העיקרית הייתה כלכלית.

 

במצב שנוצר לאחר הודעת המלך הירדני בשלהי 2018 גיבשתי הצעה שנועדה לשמור על הכבוד הירדני והישראלי, ועל הערך הסמלי שבקיום שטחים ירדניים בשימוש ישראלי מתוך שמירת האינטרסים הכלכליים במלואם או כמעט במלואם, ואם אפשר אז גם מתוך הגברת שיתוף הפעולה הספציפי לתועלת כלכלית משותפת וגם לשיתוף פעולה מקצועי והעברת ידע.

 

ההצעה הייתה להקטין את שטח האזור המיוחד בצופר לכ-20% משטח האזור המיוחד המקורי לשטח האזור המעובד (באזור הלא מעובד שלט ממילא הצבא הירדני לאורך כל התקופה). הצעתי גם להקים מיזם שיתוף פעולה שבמסגרתו ישמשו שטחי העיבוד שלא היו בשימוש בפועל כחוות ניסיונות והדרכה של חקלאים ירדניים על ידי החקלאים הישראלים. המלצתי גם להעסיק באזור ככל הניתן עובדים ירדנים במקום עובדים זרים.

 

"לצערי, המלצתי לא קרמה עור וגידים."