עניינו של תיעוד זה הוא הצצה אל הכפר אום אל קוטוף הנמצא על גבעות עירון, ממזרח ובסמוך לעיר החדשה חריש.

 

אל הכפר הגענו סמדר ואני בשעת האור האחרונה אחד מימי האביב הראשונים, ביום רביעי 11 מרס 2020.

 

לעיר הגענו לאחר סיבוב בעיר חריש וראו צוהר לחריש, העיר החדשה הנבנית על גבעות עירון

 

פעם קודמת בה ביקרתי בכפר היה בטיול אופניים לפני כשלוש וחצי שנים, מרחב התפר בצפון מערב שומרון: מענית – מצר/מייסר – אום אל-קוטוף/חריש, נובמבר 2016.

 

******

אום קוטוף (נקרא גם אֻם אֶל-קֻטוּף)
הוא כפר ערבי
הכולל שני חלקים: עליון ותחתון (א-טוויאלה)
בסוף שנת 2018 התגוררו בו כ-1,100 תושבים.

החל משנת 1974
הכפר הוא אחד משני הכפרים הערביים
הנמצאים בתחום המועצה האזורית מנשה

מיקום הכפר
בגבעות עירון

הכפר נקרא על שם עץ אשר שייך למשפחת האלוניים, אשר היו איכרי הכפר משתמשים בעציו על מנת ליצור כלי חקלאות.

*****

הכפר הוקם במאה ה-18 (?)
על ידי בני משפחת כבהא כיישוב בת של ברטעה

היישוב הוקם על אתר של יישוב קדום. אבני הקירות של מבני היישוב הקדום, חלקן מסותתות, שימשו לבניית מבנים בכפר הערבי, ואחדים מבתי הכפר נבנו על יסודות המבנים הקדומים. בין הבתים — בורות מים. בחלקו הצפוני־מזרחי של הכפר — שרידי גת. השתמר בור האיסוף (1.50×1.50 מי; עומקו 0.60 מ'). במדרון המזרחי של הגבעה — ארבע מערות קבורה הרוסות. אחת מהן קרויה בפי תושבי המקום ׳מערת אל־קמר׳ (מערת הירח), על שום אבני הקמרון המוטלות בסמוך. במקום נמצאו חרסים מן התקופות הרומית הקדומה, הרומית המאוחרת, הביזנטית, הצלבנית והעות'מאנית.. אתר 18, מפה 54, סקר ארכאולוגי ישראל

לא נעים לראות מוזיאון סגור !!

מוזיאון מורשת הכפר הערבי על שם פאטמה מוזיאון קטן ומרהיב, הכולל תצוגה של פריטים שונים מהמורשת הערבית המקומית, החל בכלי עבודה בשדה, דרך כלי עבודה בבית, ותעודות ומסמכים מראשית המאה העשרים. לדאבוננו לא מצאנו את מוחמד עבד אל רחים כבהא עדי שיפתח לנו את שער המוזיאון ויספר לנו, בצורה בהירה ומעוררת עניין עליו כמו שסיפר בעת ביקור קודם בשנת 2016 .

 

*****

סוף דבר,

אום אל קוטוף,
הוא כפר נעים להסתובב בו.
הכפר נמצא במקום פחות מוכר ומתויר.
המקום נגיש!
מומלץ להגיע
ולהסתובב בכפר 
ולהתענג על שפע
התצפיות המתאפשרות לכל הכיוונים  

 

תיעוד זה מבקש לפתוח צוהר לעיר החדשה שמוקמת בשנים האחרונות בקצב מסחרר בקרבה לקו הירוק שבמרחב התפר.

 

הסקרנות להגיע לעיר נבעה גם מהעובדה שבשתי הזדמנויות הסתובבתי בטיולי אופניים באזור בה נמצאת העיר:
האחרונה לפני מספר חודשים, בתחום מועצה אזורית מנשה, מרזיבת השרון ושלוחות גבעות עירון בנובמבר 2019.
הקודמת, לפני כשלוש וחצי שנים, מרחב התפר בצפון מערב שומרון: מענית – מצר/מייסר – אום אל-קוטוף/חריש, נובמבר 2016

 

לחריש הגענו סמדר ואני, בשעות אחר הצהרים המאוחרות של אחד מימי האביב הראשונים, ביום רביעי 11 מרס 2020.

 

במשך כשלוש שעות הסתובבנו בעיר ובסביבתה הקרובה מאוד והתרשמנו מגודל תחום השתרעותה, מהיקף הבניה וסוגה.

 

תיעוד זה כולל בנוסף לצילומי הסיבוב בעיר גם דברי רקע על מיקומה הגיאוגרפי ומספר אבני דרך בהקמתה.

 

*****

מיקום העיר
צמוד ממערב לכביש 6
ומדרום למחלף עירון

מיקום הגיאוגרפי של העיר

מיקמה על גבעות עירון
קרוב לחיבור
בין הפינה הצפונית של מרזיבת השרון
ובין השולחות הנמוכות של גבעות עירון
המשתפלות מרכס הר אמיר

גבעות עירון – אזור גבעות מתונות שגובהן נע בין 60 ל- 190 מ מעפה״י, כאשר גובה הגבעות הולך ויורד לכיוון מערב ודרום. בחלקן של הגבעות מצפון לאפיק נחל נרבתה, מדובר על אזור רציף והעמקים בין הגבעות הם ברובם טרשיים. מדרום לנחל נרבתה משתנה הנוף, והגבעות נמוכות ומבודדות בין עמקים פוריים ומעובדים באינטנסיביות. גם גיאולוגית קיים הבדל מהותי בין האזור שמצפון לנחל נרבתה, הבנוי מסלע מתצורת בענה (גיר ומעט דולומיט) לעומת האזור שמדרום לנחל, הבנוי מסלע מתצורת עין זיתים (קירטון וחרסית). בעמק נחל נרבתה עצמו נמצאת בקעת מצר שהיא בקעה מבודדת. חטיבת נוף זו מאופיינת בהתיישבות דלילה, ולמעשה עד המאה ה- 20 הייתה ריקה מיישוב. ניתן לייחס זאת למחסור במים – היעדר מעיינות (לעומת קמר הר אמיר) והיעדר גישה נוחה למי התהום (לעומת בקעת עירון ומישור החוף). כיום חלקים ניכרים משטח חטיבת הנוף מיוערים או  מכוסים בחורש דליל, ובבקעות יש עיבוד אינטנסיבי.

חָרִישׁ היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל .
היום, בראשית שנת 2020
האוכלוסייה בחריש מונה למעלה מ-15,000 תושבים. 
האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של למעלה מ-100% .

שטח העיר המרחב סמוך לקו הירוק

******

ייחודה של העיר נובע משתי סיבות מרכזיות
ליוזמת המדינה להקמתה, הכשרת הקרקע ובניית התשתיות.

סיבה אחת היא פוליטית, יותר נכון היא גיאו-פוליטית. כוונת הקמתה שליטה על השטח על ידי יצירת נוכחות יהודית מסיבית. מדובר על השטחים הפתוחים באזור הקו הירוק שמרחב התפר, בין היישובים: בקעה אל ערביה בין ברטעה

הסיבה השנייה להקמתה מתן פתרון למשבר הדיור המתמשך. "חובת המדינה" ליצור מקומות דיור זולים יחסית לשיכון לאלה שידם אינה משגת לרכישת דירה במקומות אחרים בהם מחירי הדירות גבוהים עבורם.
התוצאה של שילוב שתי סיבות אלה להקמתה היא שהעיר משתרעת של שטח גדול והבנייה בה רבה

******

ראשיתו של היישוב בשנות ה-80 כאשר הוקם קיבוץ חריש על ידי הקיבוץ הארצי, במרחק של כ-6 קילומטרים (בקו אווירי) דרום-מערבית ליישוב קציר, בגובה של 110 מטרים מעל פני הים. בתחילה הוקמה במקום היאחזות נח"ל ובשנת 1982 הוחלט לאזרח את המקום ולהפכו לקיבוץ.

בשנת 1993 ננטש הקיבוץ, למעט פלוגה של מג"ב ששכנה בו. על אדמות הקיבוץ הנטוש הוקם יישוב בשם "חריש" ובו כ-300 יחידות דיור.

מספר חודשים קודם לכן, ביולי 1992, במסגרת התוכנית לאיחוד רשויות מקומיות, אוחדו היישובים קציר וחריש למועצה מקומית אחת בשם "טל-עירון", שהייתה ה"כוכב" הצפוני ביותר בתוכנית "יישובי הכוכבים". בשנת 1995 הוסב שם המועצה המקומית ל"קציר-חריש".
משרד השיכון השקיע רבות בהכשרת תשתיות ביישוב חריש ובתכנונו, אך פיתוחו של היישוב נכשל. מרבית הרחובות ריקים, והאוכלוסייה המעטה השוכנת בו הייתה חלשה.

בשנת 2008 הוחלט להכריז על חריש כמרחב תכנון מיוחד על פי סעיף 32 בחוק התכנון והבנייה והוקמה וועדה מיוחדת שבסמכותה לאפשר תכנון ופיתוח אזורי מהירים.

בשנת 2010 החליטה הממשלה להפוך את חריש לעיר של 100 אלף תושבים, במטרה לפתור את משבר הדיור בישראל ולהוות אלטרנטיבה אטרקטיבית למשפחות צעירות.

בשנה זו הוקמה ועדת מנכ"לים לקידום היישוב חריש לצורך "פתרונות ארוכי טווח לצמיחתו העתידית של היישוב כפתרון משמעותי וארוך טווח למצוקות הדיור הקשות מהן סובלת האוכלוסייה בעלת צביון דתי".

בשנת 2011 עתרו תושבי חריש לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד התכנית לייעד את העיר לחרדים בלבד ובית המשפט קבע כי על המכרזים להיות פתוחים לציבור הרחב.

בקיץ 2012 במסגרת קידום הפיכת חריש לעיר, חתם שר הפנים על צו להפרדת הרשות "קציר – חריש". בחריש נקבעה מועצה מקומית והיישוב קציר הועבר לתחום שיפוטה של מועצה אזורית מנשה.

בעקבות עתירת תושבי חריש לבית המשפט , למכרזים שפורסמו בשנת 2012 לבניית כ-4,700 יחידות דיור בשתי שכונות חדשות, ניגשו כקבוצות רכישה עמותות חרדיות, חילוניות ודתיות-לאומיות. כמו כן ניגשו למכרזים קבלנים בהצעות לבנייה רוויה. תוצאות המכרז התפרסמו בינואר 2013, בהם התברר כי רוב העמותות החרדיות שניגשו למכרז נפסלו בשל תיאום מחירים מוקדם שביצעו ביניהן. במכרזים זכו הקבלנים בכ-2,400 יחידות דיור, העמותות החרדיות זכו בכ-500 יחידות דיור, העמותות החילוניות זכו בכ-500 יחידות דיור, והעמותות הדתיות-לאומיות זכו בכ-1,300 יחידות דיור. במכרז נוסף שתוצאותיו התפרסמו בפברואר 2013, זכה קבלן הבונה עבור העמותה החרדית "לעבדך באמת" בבניית 78 יחידות דיור.

לאחר שהוחלט כי חריש העיר תהיה פתוחה לכלל הציבור הישראלי, עמלה הוועדה המיוחדת לתכנון ולבנייה על תכנון עיר מודרנית ומתקדמת שתספק לתושביה איכות חיים גבוהה ותשמור על ערכי הטבע הסובב ומשתלב בעיר, וכך נבנה הרובע חריש 1/א (6000 יח"ד) שאוכלס בשנים 2016 ו-2017.

במהלך 2014 ו-2015 אושרו ושווקו ליזמים שתי שכונות נוספות, 1/ב "המגף" (2519 יח"ד) ו 2/א "אור המזרח" (1858 יח"ד) שמהוות תוספת משמעותית לעיר המתהווה. כן אושר מרכז עירוני ראשי 1/ד שכולל 664 יח"ד, 150,000 מ"ר שטחי מסחר ותעסוקה, 8,000 מ"ר שטחי מלונאות ו 77,000 מ"ר מבני ציבור שיכללו מתחם עירוני לשירותי הצלה וחירום.

ב-3 בנובמבר 2015, לאחר ביקור ראש הממשלה ושרי האוצר, התחבורה, הבינוי והשיכון ושר הפנים, הונחתה הוועדה להמשיך ולהרחיב את תכנון העיר מ-4,500 דונם ל-13,000 דונם לאכלוס  100,000 תושבים (במקום 50,000 במקור).

העיר חריש מתפתחת בקצב מהיר מאוד שכנראה לא נראה כמותו בישראל. מדי שנה אמורים להצטרף לחריש כ 10,000- תושבים, כך שתוך עשור עתידה אוכלוסיית חריש להגיע לכ 100,000- תושבים.

******

להרחבה אודות העיר באתר המועצה המקומית וראו גם הפניות והרחבות 

*******

דמות אזור העיר ברבע האחרון של המאה ה-19

השטח הבנוי ומהמאוכלס
בראשית שנת 2020

השטח בבניה
בראשית שנת 2020

*****

סוף בלי סוף דבר,

 

*****

 

עניינו של תיעוד זה הוא סיור / ביקור ביישוב טורען בלב הגליל התחתון שהוא בעצם עיירה קטנה אבל נקרא בפי תושביו כפר.

 

טיול זה "נולד" ממש במקרה.

 

בליל שבת בתחילת פברואר סמדר ואני נכנסנו למסעדת "אחמד את סלים" בהרצליה.

 

מנהל המסעדה רמי נאסר (בנו של סלים נאסר, בעל המסעדה) ניגש אליי ואמר לי שהוא זוכר שהייתי פה בעבר וצלמתי אותו.

 

התפלאתי שהוא זכר. נהדר ואם תרצה אוכל לצלם אותך גם היום.

 

הוא הסכים. תוך השיחה סיפרתי לו על טיוליי ביישובי המיעוטים בצפון הארץ. שאלתי אם יסכים להוביל ולהראות לי את יישובו.

 

על מנת לשכנע אותו שיסכים, אמרתי לו שבכל חיי לעולם לא הגעתי ונכנסתי ליישוב, למרות שעברתי לידיו עשרות, אפילו מאות פעמים.

 

בקשתי נענתה בחיוב. כעבור מספר שבועות הוא קישר אותי עם מוניר נאסר, בן אחותו פטמה נאסר.

 

בשיחת טלפון "תאמנו ציפיות" וקבענו את המועד.

 

טיול זה התקיים ביום שבת 7 במרס 2020 והשתתפו בו גם חבריי ניר עמית (שער העמקים) ואסתר ופיפ רותם (סאסא).

 

בשעת בוקר  בכניסה ליישוב פגשנו את מוניר שהיה המארח והמוביל.

 

התכנסנו לרכב אחד ונסענו אחרי רכבו של מוניר אליו הצטרפה גם ביתו הקטנה והחמודה פטמה בת השש.

 

במשך מספר שעות הסתובבנו בכל רחבי היישוב.

 

בקרנו בשני המסגדים הגדולים: מסגד אבו באקר ומסגד צאלח אדין.

 

בקרנו בכנסייה היוונית – קתולית וראינו (לצערנו) מבחוץ את הכנסייה היוונית – אורתודוכסית ואת הכנסייה הבאפטיסטית.

 

יצאנו מתחום השטח הבנוי ועלינו למעיין הכפר עין טורען שנמצא על מדרונות ההר.

 

המשכנו וטיפסנו גם למצפה טורען לתצפית לכיוון צפון לעבר בקעת בית נטופה ולכיוון דרום לעבר בקעת טורען, הרי נצרת והר תבור.

 

בתחילת הטיול ניר עמית הודיע למחמוד נאסר (הממונה על מניעת ציד במחוז צפון ברשות הטבע והגנים שאיתו היה בקשרי עבודה בעבר) שאנחנו בטורען . מחמוד (שהוא גם אחיו של רמי נאסר) "לחץ ודרש" שנגיע אליו.  ארוחת בוקר אכלנו בביתו ובהמשך הצטרפה אלינו אשתו נוזהאת נאסר.

 

שסיימנו את הטיול, מוניר המוביל והמארח, לא הסכים שנצא לדרך חזרה מבלי שנבקר בביתו אימו פטמה נאסר.

 

למקום הגיעו גם רעייתו של מנויר אחלאם נאסר, אחיו אמיר נאסר וילדיהם.

 

המפגש עם כל בני המשפחה היה שמח והוא נוצל (איך לא?!) גם לצילומי המשפחה כולה וצילומי פורטרט.

 

לקראת סיום הטיול עלינו לגג הבית של האמא פטמה והאחים מוניר ואמיר. התצפית ממנו לכל הכיוונים הייתה מרהיבה ונוצלה גם לצילום.

 

לפני שעזבנו זכינו לאירוח ועוד כוס קפה בדירתם של מוניר ואחלאם.

 

יצאנו לדרכנו חזרה לביתנו בשעת אחר הצהרים אחרי שבע שעות של טיול / ביקור שחלפו מהר.

 

ככה זה שנהנים הזמן טס!

 

תיעוד להלן כולל רקע אודות היישוב המלווה במספר מפות וצילומים של המקומות בהם עברנו וכמובן האנשים שפגשנו.

 

******

טורעאן נמצא בגליל התחתון

היישוב נמצא למרגלות הר תורען מעל בקעת תורען

מיקומו: בסמוך לכביש 77 המחבר בין יוקנעם לבין לטבריה, ממערב למחלף גולני.

ביישוב שמתגוררים בו כ-14,000 תושבים רובם מוסלמים (89%) מיעוטם נוצרים (11%)
לטורען יצא שם (בצדק רב) של בעלי ונהגי משאיות ושל בעלי מסעדות ביישוב, בגליל ואפילו במרכז. .

מבחינה מוניציפאלית היישוב מאורגן כמעוצה מקומית  שהוכרזה בשנת 1959.

טורעאן שוכן כנראה על מקומו של יישוב קדום מהתקופה הרומית-ביזנטית בשם תירען.
בתקופה הצלבנית היה קיים ומוזכר באחת התעודות מהמאה ה-13

החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר בשנת 1870, העריך שגרו בו 350 מוסלמים ו-200 "יוונים".

על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1931, היו בטורעאן 961 תושבים, מתוכם 693 מוסלמים ו-268 נוצרים

במלחמת העצמאות נכבש הכפר בידי צה"ל בקרבות "עשרת הימים", 18 ביולי 1948, במהלך החלק השני של מבצע דקל.
אז ברחו חלק מתושבי הכפר בדרכם צפונה ללבנון. לאחר המלחמה חזרו רבים למקומם

 

******

בתי היישוב

המסגד הגדול של טורעאן
בקצה המערבי של היישוב
שנקרא מסגד אבו בקר
נבנה על המסגד הישן
הוא אחד הגדולים שנבנו בגליל
ויש טוענים שאחד הגדולים בכל המזרח התיכון.
לא ידוע  מי תכנן את המסגד

מסגד צאלח א-דין בחלקו המזרחי של היישוב

המעיין שסיפק בעבר הרחוק
את מיי הכפר
עין תורען

הכנסיות ביישוב 

הכנסייה היוונית – קתולית

הכנסייה האוונגלית – באפסיסטית

הכנסייה היוונית – אורתודוכסית
והשכונה הנוצרית בקרבתה

*****

מצפה תורען

*****

אחרונים חביבים האנשים

 

*****

*****

סוף דבר,
מיותר לומר אבל בכל אציין
שנהינו מאוד ולמדנו על היישוב
****

האירוח והכנסת האורחים
היו מעל מעבר למצופה

********
תודה לכל המארחים 

למוניר נאסר המארח
והמוביל ורעייתו אחלאם נאסר

למחמוד נאסר שיזם את ארוחת הבוקר בביתו
ואשתו נוזהאת נאסר שהצטרפה לאירוח 

לפטמה נאסר אימו של מוניר
שאריחה אותנו בביתה 

לאמיר נאסר, אחיו של מוניר
שהיה איתנו בביקור בבית אימו

לג'ורגית חורי שפתחה לנו את דלתות
הכנסייה היוונית קתולית וכיבדה אותנו בקפה

אחרון חביב רמי נאסר
שנענה לבקשתי לקיום הטיול
וחיבר אותי עם מוניר 

*****

משפט סיום

לרוב, קלישאות נעדרות
מתיעודי הטיולים
אבל, הפעם הן הכרחיות
סיור / ביקור זה הוא עוד
דוגמה זעירה וצנועה
של דו קיום יהודי – ערבי בארץ 
שמתעלם מהרוח הרעה,
ההסתה והשיסוי
של חלק מנהיגים והציבור אוהד שלהם
נגד האזרחים הערבים.

כבוד גדול למארחים!

 

עניינו של תיעוד זה מראות סוף החורף בצפון הנגב רגע לפני תחילת האביב

 

ביום רביעי (4 במרס 2020) נסעתי לבקר את איל גזית במשמר הנגב.

 

הוא הציע שנצא לשוטט בשני מוקדי פריחה באזור מגוריו הקרוב והמעט רחוק.

 

בשעות אחר הצהרים שוטטנו ברכב וברגל בתחילה בשדות ובשטחי הבור בחורש דבירה הנמצא סמוך לקבוץ דביר (הנקרא על ידי קק"ל יער דבירה) ואחר כך בשדות הקמה בגבעות הלס ממערב למשמר הנגב.

גיאוגרפית שני אזורים אלה נמצאים במורדות השפלה הדרומית בקצה הצפוני של הנגב.

אלה המראות שנצפו בשיטוט ותועדו באמצעות הצילום.

******

חורש דבירה

******

כחול, ירוק, חום

*****

תוספת אדום

****

ירוק עולה

****

שדות משמר הנגב
גבעות הלס

******

סוף דבר,
שיטוט מענג של
שכרון צבעים ואור!
בעוד כחודש
עם תחילת האביב
הצבעים ישתנו!

***
תודה איל!

 

 

עניינו של תיעוד זה הוא ביקור בקיבוץ שער העמקים ביום חמישי 27/2/2020.

 

ביקור זה היה חלקו השני של יום הסיור שראשיתו ביקור שלושת יישובי המיעוטים במועצה האזורית זבולון: איבטין, ח'וואלד וראס עלי

 

בסביבת שער העמקים  יישובים אלה עברנו בשני טיולי אופניים קודמים:
* סביב שולי גבעות אלונים, בנחל ציפורי ולאורך הקישון, אוקטובר 2019
* מאפק ליגור, הלאה דרך גדות הקישון לכפר חסידים וחזרה דרך גוש זבולון וקריית אתא, יולי 2017

 

אחרי הביקור ביישובי המיעוטים, חזרנו לשער העמקים.

 

לאחר ארוחת צהרים בחדר אוכל, ניר עמית הוביל אותנו ברחבי הקיבוץ וסביבתו הקרובה.

 

הסתובבנו שם במשך מספר שעות ברגל וברכב כמעט עד שעת השקיעה.

 

בתיעוד זה מובאת סקירה קצרה על הקיבוץ ועל מיקומו הגאוגרפי המלווה במספר מפות. כמו כן מובאים בו צילומים של מה שראינו.

 

*******

שער העמקים הינו קיבוץ השייך לזרם הקיבוץ הארצי השומר הצעיר
והוקם בשנת 1935 על ידי עולים מרומניה ויוגוסלביה .

הקיבוץ נמצא ליד קריית טבעון
ושייך למועצה אזורית זבולון.

מיקום היישוב בשולי גבעות שפרעם – אלונים.
שמו של היישוב נובע ממיקומו
"המחבר" בין עמק יזרעאל לעמק זבולון.

הקמת היישוב – ב-14 ביוני 1929, נתכנסה בחוות ההכשרה מסדה אשר בבסרביה קבוצה של חלוצי השומר הצעיר ברומניה, שהניחה את היסוד לקיבוץ העלייה המאורגן הראשון מאותה הארץ. בספטמבר 1929 עלו ראשוני החברים. כמקום ריכוזו הזמני של הקיבוץ נקבעה חדרה. ב-15 באוקטובר 1929 הגיעה קבוצת עלייה שנייה. בינואר 1930 הגיעה מספר החברים בקיבוץ לשלושים. הקיבוץ השתכן בחדרה בחצר גלילי, וחבריו עסקו בחקלאות ביישובי האזור. בסביבה שררה קדחת חזקה ועובדה זו השרתה על החברים דאגה רבה. כאשר הועלתה ההצעה לעבור למגדיאל, קיבלו זאת החברים ללא הרהור נוסף. ב-3 במארס 1930 עברו ראשוני החברים למגדיאל, ב-10 במארס 1932 נוסד קיבוץ עלייה א' ביוגוסלביה. ב-15 במאי 1932 קיבוץ ה' מרומניה, שישב בנס ציונה, התאחד עם קיבוץ מגדיאל. ב-1932 נקלע הקיבוץ למשבר וחברים רבים עזבו. כדי לייצב את המצב החברתי השברירי, נדרשו החברים להצהיר – מי נשאר ומי לא. ב-29 במאי 1933 התאחד קיבוץ מגדיאל עם הגרעין היוגוסלבי שבמשמר העמק. ב-20 בינואר 1935 נקבע סופית שמקום ההתיישבות של הקיבוץ יהיה בחרתיה (חרתיה – על שם חרושת הגויים). ב-2 ביוני 1935 עלה הקיבוץ להתיישבות בחרתיה. ממגדיאל עלו לחרתיה 107 חברים ו-3 ילדים. המקור אתר הקיבוץ.
ב-1 בפברואר 1935 החליטה שיחת הקיבוץ להציע לוועדת השמות של הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) שלושה שמות שמתוכם ייבחר שמו החדש של הקיבוץ. השמות היו – חרתיה; שער העמק; בין עמקים. הוועדה הציעה את השם שער-העמקים, ורוב החברים קיבלו אותו בשמחה.

הקיבוץ נבנה על יישוב עתיק על פסגת גבעה המהוה שלוחה דרומית קיצונית של אזור גבעות שפרעם, 73 מטר מעל פני הים. קודם לכן ישב כאן הכפר הערבי אל־חרתִ'יֶה.
אל חרתיה היה כפר אריסים קטן שהתקיים במקום בשלהי המאה ה-19 ונעזב בראשית המאה ה-20'.

על שמו נקראות הגבעות מהשיר המפורסם על גבעות שיח' אברק שכתב אלכסנדר פן והלחין מרדכי זעירא.
אֲדָמָה-אַדְמָתִי,
רַחוּמָה עַד-מוֹתִי,
רוּחַ רַב חַרְבוֹנַיִךְ הִרְתִּיחַ,
רוּחַ רַב הִרְתִּיחַ.
אֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּדָם
שֶׁאָדַם וְנָדַם
עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח' אַבְּרֵיק וְחַרְתִּיָּה!

כיום מכוסה השטח בבתים, דשאים ודרכים סלולות של הקיבוץ ורק פה ושם ניתן להבחין בקטע בניה או אבן גזית המציצה מתחת לתכסית.

ממידע שנאסף אצל אנשי הקיבוץ ומבדיקת כלי החרס המצויים באוסף המקומי, נראה שהמקום יוּשָב לראשונה כחווה בתקופה הפרסית והפך ליישוב עירוני בתקופה ההלניסטית. היישוב התקיים ברציפות עד ימינו. ייתכן שבתקופה הרומית־ביזנטית, שימש פרוור של היישוב הגדול יותר מצפון להלן.
יש קושי רב להפריד בין שני היישובים הסמוכים וקשה להחליט למי משניהם שייך היה בית הקברות בצפון־מערב.
כל החוקרים התייחסו אל שני היישובים כאל מכלול אחד. אבי־יונה ומייזלר (מזר) זיהו את המקום עם "גבע פרשים" הנזכרת אצל יוסף בן־מתתיהו (ע. זיגלמן הציע לזהות את גבע פרשים עם תל שוש שליד משמר־העמק והצעתו נראית). אולברייט וגולדהאר הציעו את הזיהוי עם "ערדסקוס" של הגמרא. גֶרָן הציע את הזיהוי עם בית שערים (״Besara״) הנזכרת אף היא אצל בן מתתיה.
המקור אתר סקר ארכיאולוגי של ישראל, מפה 28, אתר 4  

עיקר פרנסתו של היישוב על מפעל דודי השמש "כרומגן" ובנוסף קיימים בו ענפי חקלאות כגון רפת, טחנת קמח, מטעי אבוקדו, גידולי שדה ומדגה.

מצד שער העמקים המתוארך לתקופה ההלניסטית. – אתר ארכיאולוגי שער עמקים צפון וגם חִ'רְבֶּת אֶל-חַארִתִ'יֶה נתגלה בשנת 1966 והחל להיחפר בשנת 1984 על ידי חבר הקיבוץ יהודה נאור ופרופ' ארתור סג"ל. השרידים שנמצאו במקום חציבה, מגדל, דרך, אבן יד, מערת קבורה, כלי צור, חומה, חרסים, שרידי יישוב, שרידי מבנים, יסודות, כלי יבוא, רחוב, בור מים מטויח. מימצא חרסים הוא מהתקופות ההלניסטית (בכלל זה כלי יבוא וידיות של קנקנים רודיים), הרומית, הביזנטית והערבית הקדומה. פירוט והרחבה אתר סקר ארכיאולוגי של ישראל, מפה 28, אתר 5  

מרכזי מזון אמבר – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, נרשמה כאגודה שיתופית בנובמבר 2005. מרכזי מזון אמבר הינה חברת בת של אמבר – מכון לתערובת.
למרכזי מזון אמבר שבעה סניפים בפריסה ארצית: ממושב אלי-עד בדרום רמת הגולן, דרך קבוצת גבע, מושב כפר יחזקאל, קיבוץ שער העמקים, קיבוץ בארות יצחק, צומת דבירה ועד מושב פטיש בדרום. אמבר שותף גם במרכז המזון אמץ – בר שנמצא במושב אמץ שבעמק חפר.
מרכזי מזון אמבר מייצרת ומספקת בלילים להזנת כל שלוחות מעלי הגירה: פרות חולבות, יבשות, עגלות תחלופה, פיטום עגלים ושלוחות הצאן השונות. למעשה החברה עוסקת ב"קייטרינג לפרות" – מנות טריות של בליל מחולקות באבוס יום – יום בשעה קבועה, תוך הקפדה על איכות חומרי הגלם, להבטחת איכות בליל גבוהה. בכל מרכז מזון מורכבות המנות כך שיתאימו לאזור בו נמצאות הרפתות תוך התחשבות בתנאי מזג האויר ובנתונים הספציפיים לכל אזור. למרכזי מזון אמבר מערך מלווים מקצועיים, אשר מייעצים ללקוחות בכל נושא הקשור ברפת, מממשק ועד הזנה, צינון וכדומה, תוך שימת דגש על הענקת יתרון כלכלי לרפתן, והיענות מידית לצרכיו וצרכי הפרות. למרכזי מזון אמבר מערך לוגיסטי של כ-20 משאיות חלוקה, אשר פורקות את הבלילים האיכותיים באבוסי הרפתות מידי יום.
מרכזי מזון אמבר החלה להפעיל את מתחם מרכז המזון בשער העמקים בשנת 2000. במהלך השנים עבר מרכז המזון תהליך "אבולוציה": ממרכז מזון מקומי, שעבד עם סלף ושופל וסיפק מזון גם למספר קטן של לקוחות חוץ – למרכז מזון תעשייתי, שעובד עם מערכת של עגלות מערבלות נייחות ומערך בקרה ממחושב של כל תהליכי הייצור, המשלוח והחלוקה.

*****

סוף דבר 
היה זה סיבוב מעניין בקיבוץ
שקיים כבר למעלה משמונים שנה
למדנו מעט על תולדותיו,
התרשמנו מהחלקים השונים שלו.
נהינו מתצפיות הנוף במקום
והתבשמנו מהפריחה.
השכלנו גם בידע ארכיאולוגי. 

טיול זה היה השלמה והעמקה נאותה
אודות אזור
שדיוושנו בו כבר מספר פעמים.

*****

תודה לניר עמית
על הכנסת האורחים, ההובלה וההסברים 

 

עניינו של תיעוד זה הוא ביקור בשלושת יישובי המיעוטים במועצה האזורית זבולון: איבטין, ח'וואלד וראס עלי. התושבים של שני הראשונים הם בדואים ותושבי האחרון הם פלאחים.

 

בסביבת יישובים אלה עברנו בטיולי אופניים קודמים:
* סביב שולי גבעות אלונים, בנחל ציפורי ולאורך הקישון, אוקטובר 2019
* מאפק ליגור, הלאה דרך גדות הקישון לכפר חסידים וחזרה דרך גוש זבולון וקריית אתא, יולי 2017
* מגוש זבולון, דרך פיתול נחל ציפורי אל הרדוף וחזרה דרך גבעות חורש קריית אתא, אוגוסט 2016
* בין גבעות אלונים-שפרעם ולאורך נחל ציפורי, מאי 2016

 

בפעם זאת בקשנו לבקר בכפרים אלה ולנסות להכיר אותם מקרוב.

 

לבקשתי, ניר עמית, שעד קיץ 2019 היה מנהל מחלקת ביטחון של המועצה האזורית זבולון, תיאם  את הביקור.

 

הביקור התקיים ביום חמישי 27 בפברואר 2020 והשתתפו בו בנוסף לניר ולי גם מוטי ארמלין ולוי אבנון.

 

התכנסנו בבוקר בשער העמקים בשער העמקים, מקום מגוריו של ניר. יצאנו לדרך ברכב אחד.

 

המקום הראשון אליו הגענו היה הכפר איבטין. נסענו לבית הספר היסודי.

 

שם התארחנו במשרדו של מנהל בית הספר סלים עמריה.

סלים סיפר לנו עליו, על משפחתו ומוצאה, על תושבי היישוב, על הקמת יישוב הקבע איבטין בשנות ה-70' והתפתחותו מאז וכמובן גם על בית הספר שהוא מנהל.

 

לאחר ביקור בבית הספר, סלים הוביל אותנו לסיור ברחבי היישוב והכניס אותנו למסגד הכפר. .

 

אחר המשכנו ונסענו מפונה ומזרחה ליישוב ח'אוולד. שם התארחנו בביתו של מוחמד קוזלי גמלאי שהיה עד לפני מספר שנים מורה בבית הספר היסודי של ח'אוולד וראס עלי. לשיחה הצטרף כאמל קוזלי ראש הוועד של היישוב.

 

לאחר מכן מוחמד הוביל אותנו ברחבי היישוב בין היתר לשתי תצפיות.

 

לאחר מכן המשכנו לראס עלי. לדאבוננו האיש שהיה אמור לארח אותנו לא יכל לקבל אותנו.

 

מוחמד קוזלי , שכאמור היה מנהל בית הספר שנמצא בראס עלי, הסכים להוביל אותנו במקום. שם ליד המסגד פגשנו את האימאם עלי מוחמד עמריה אבו היתם מאיבטין שהגיע לכפר והוא פתח לנו את דלתות המסגד.

 

 

הסתובבנו בכפר ושלוש נקודות היו לנו תצפיות לעבר העמק המפותל שבו עובר נחל ציפורי.

 

לאחר שהחזרנו את מוחמד קוזלי לביתו סיימנו את הביקור וחזרנו לשער העמקים.

 

לאחר ארוחת הצהרים התחיל חלקו השני של הסיור בו הסתובבנו במשך מספר שעות בקיבוץ שער העמקים וראו קיבוץ שער העמקים וסביבתו בזמן פריחה

 

בתיעוד להלן רקע קצר אודות שלוש היישובים, מספר מפות ותצלומי אוויר וצילומי מראות היישובים.

 

******

מיקום היישובים
בשולי מטרופולין חיפה

******

המיקום הגאוגרפי
במערב גבעות שפרעם אלונים

להרחבה על דמותה הגיאוגרפית והיסטורית של האזור ראו בהרחבה בתיעוד טיולי האופניים לעיל

*****

המועצה האזורית זבולון

מועצה אזורית זבולון היא מועצה אזורית במחוז חיפה שקיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1950. גבולות שטח השיפוט של המועצה הם: בצפון: מועצה אזורית מטה אשר; בדרום: קריית טבעון, פארק הכרמל; במזרח: שפרעם, קריית טבעון ומועצה אזורית עמק יזרעאל. במערב: הקריות, חיפה ונשר. המועצה עוטפת את קריית אתא ורכסים.

מרבית תחום שיפוטה בעמק זבולון שהוא בעצם אינו עמק אלא החלק הדרומי של מישור מפרץ חיפה.  שם המועצה ושם העמק נגזר משם נחלתו הקדומה של שבט זבולון. אולם, זו כנראה לא הייתה נחלתו אלא נחלת שבט אשר.
בתחומי המועצה 14 יישובים בהם מתגוררים כ-14,000 תושבים במספר צורות ההתיישבות: קיבוצים – אושה, יגור, כפר המכבי, רמת יוחנן, ושער העמקים; מושבים: כפר ביאליק וכפר חסידים א', יישובים קהילתיים: כפר חסידים ב' ונופית; כפרי מיעוטים – איבטין וח'וואלד וראס עלי מוסדות חינוך מכללת אורנים, פנימיה חקלאית כפר הנוער הדתי

 

******

בידואים בגליל 

בדואים בגליל – מוצא מרבית שבטי הבדואים בגליל הוא מהחורן (סוריה) והגולן. מיעוטם הגיע לגליל ממצרים, צפון­ אפריקה ומזרח הירדן. חדירתם החלה בראשית המאה ה­שש עשרה ונמשכה עד שנות ה-30  של המאה העשרים. רוב הבדואים אשר חדרו לגליל היו שברי שבטים, ולעתים אפילו עד כדי משפחות בודדות שנמנו עם שבטים גדולים, אשר עזבו את סביבתם הטבעית מסיבות שונות: נקמת דם, שוד, מריבות בלחי פוסקות, בצורות תכופות שאילצו אותם לחפש שטחי מרעה חדשים. חדירת שבטי בדואים לגליל התאפשרה עקב אי ­יישובם של שטחים רבים, או כאלה שהיו מיושבים בדלילות. השבטים הגדולים שהגיעו לצפון הארץ העדיפו בדרך כלל להתיישב בסמוך לשטחי ביצות, בעמקים שלא נוצלו על ­ידי הכפריים, לדוגמה: עמקי יזרעאל, החולה, בית שאן וזבולון. לעומת זאת שבטים קטנים העדיפו מקומות דלילי אוכלוסין, אך קרוב יותר לכפרים הערביים, כגון: אלונים­ שפרעם והר מירון. בהתחלת ההתיישבות הם היו מעטים מאוד, ולא ניתן היה לדעת מספרם בתקופה העות'מאנית.

עם תחילת השלטון הבריטי החלו תהליך קיבוע של הבדואים במקומם וצמצום טווח הנדידה לצורכי מרעה. במקביל, חלק מהם השתלב בשוק העבודה השכירה. גורמים רבים השפיעו על הבדואים להתקבע ואפילו להתחיל להתיישב והם: (1) צמצום שטח המחיה בעקבות הגידול באוכלוסייה הערבית (כפרית) ובאוכלוסייה היהודית (2) המגע ההדוק עם הפלאחים גרם לחיקויים בתחומים שונים וגם בתחום בניית בתי הקבע. (3) עליה ברמת החיים בעקבות המעבר לתעסוקה בשכר. (4) רכישת הקרקעות על­ ידי הקק"ל עבור יישובים יהודיים. ראשית מעברם של הבדואים ליישובי קבע מתבטא בבניית פחונים, צריפים ואפילו בתי אבן, שהושפעו הן משיפור כללי במצבם הכלכלי, וההכנסה מעבודה שכירה בתעשייה ובעיקר במחנות הצבא הבריטי, שיזם עבודות בינוי רבות.

במלחמת העצמאות ברחו רוב הבדואים הגליל לארצות ערב והמיעוט שנותר בארץ אחריה התרכז באזורים הבאים: גבעות אלונים -­שפרעם, שולי בקעת בית נטופה; בקעת סח'נין ובעיקר סביב שטח אש תשע; סביב הר התבור ובאזור בין ביר אלמכסור ליודפת.

מראשית ימי המדינה תהליך ההתיישבות הספונטני, אשר החל בתקופת המנדט, נמשך ביתר שאת. בשנות ה­50' נרתעו הבדואים מלבנות מבני בטון אבל מספר הפחונים והצריפים גדל במהירות רבה, בין היתר עקב חיסול מעברות העולים.

בניית הקבע החלה בשנות ה­60' וההתיישבות הספונטנית הלכה והואצה עקב העליה ברמת ­החיים. חלק גדול מהמבנים ניבנה על אדמות מדינה, ללא תכנון וללא רישוי. השטח אליו פלשו הבדואים הלך וגדל. כדי למנוע התרחבות השתלטות על אדמות המדינה הוחלט לבנות לבדואים יישובי קבע. בשלב ראשון הוקמו ארבעה יישובים: בוסמת – ­טבעון בגבעות אלונים–שפרעם וביר אלמכסור בשוליהן, איבטין מול מישור מפרץ חיפה וואדי חמאם בשולי בקעת גינוסר. בשנות ה- ­70' הוקמו עוד חמישה יישובים: זרזיר, כעביה­ טבאש בגבעות אלונים שפרעם, ואדי סלאמה בנחל צלמון וטובא במפתן כורזים. בשנת 1970 הוקמה ועדת הבדואים העליונה במשרד ראש הממשלה והחליטה על הקמת עוד שמונה יישובי קבע לבדואים. בהמשך השנים הוקמו יישובים נוספים.

כיום מספר יישובי הבידואים  בצפון הארץ הוא 25 והם: אבטין, ח'אוולד, אום אל-גנם, בועיינה-נוג'ידאת, ביר אל-מכסור, שכונה בשפרעם, בסמת טבעון, בענה, דהרה, דמיידה, ואדי אל-חמאם, זרזיר, חוסנייה, סוואעד חמירה, טובא-זנגרייה, כעביה, כמאנה, מנשייה זבדה, מקמאן, סלאמה, ערב אל עראמשה, ערב אל נעים, שיבלי, ראס אל עין, רומת אל-הייב, אום מתנאן.
מקור

*****

איביטין

אִבְּטִין הוא יישוב בדואי הנמצא בתחום מועצה אזורית זבולון, השוכן בין רכסים לבית העלמין תל רגב ומתגוררים בו כ-3,000 תושבים. תושביו הם בני השבטים שמוצאם כנראה במדבריות ערב והם: עמריה, ערב אל ח'ואלד, ערב אלזובידאת, ערב אלחילף וערב אלתורכמאן (תורמנים) וכן משפחות בודדות משבטים אחרים.
על פי החוקרים מקור השם איבטין בשם העיר בֶטֶן המופיעה בספר יהושע כעיר השוכנת על גבול נחלת שבט אשר. בטן מזוהה עם האתר הארכאולוגי תל פר השוכן מצפון מערב ליישוב.

ראשיתה של אבטין בחווה חקלאית שהוקמה על ידי חאג' טאהר קרמאן בשיתוף פעולה עם גורמים יהודיים. בין החווה לבין כפר חסידים התעוררו סכסוכי שכנים על קרקעות. במלחמת העצמאות התרכזו בני משפחת קרמאן בחווה באבטין ובעצת דוד הכהן לא ברחו מארץ ישראל. לאחר מכן מנע דוד בן-גוריון, על פי בקשת דוד הכהן את גירושם. בראשית ימי המדינה נודע הכפר כאחוזת קרמאן או אחוזת אבטין. במחצית שנות ה-60 היה המקום לכפר בדווי במסגרת תהליך בניית יישובי הקבע כמתואר לעיל. .

עשר שנים לאחר התחלת הקמת היישוב בשנת 1975 הורחב המקום במסגרת התוכנית ליישוב בדואים במקומות קבועים.
מקור והפניות

*******

ח'אוולד

חַ‏'וואלִד או א‏לחַ‏'ואלִד כפר ערבי-בדואי שהיום מתגוררים בו כ-700 תושבים. חַ‏'וואלִדקיבל הכרה כישוב ב-18 במאי 1992 ואז צורף לתחום המעוצה אזורית זבולון. הכפר הוקם על ידי השבט הבדואי ערב אל חוואלד (חוואלד בן אלוואליד יד ימינו של הנביא מוחמד). בכפר מתגוררים גם בני שבט קוזלי (מוצאו מצפון סוריה) וגם בני שבט סאמך.

*****

ראס עלי

ראס עלי הוא כפר ערבי הנמצא על גבעה קטנה המוקפת כמעט מכל צדדיה על ידי אפיקו של נחל ציפורי ונקראת תֵּל עֲלִיל וגם ח' רָאס עַלִי תל וגודלו כחמישים דונם. בראש התל – מבנים מן הדורות האחרונים, וביניהם שרידי מבנים קדומים. אפשר שהאתר הוא מקומה של חֲלִי, עיר בנחלת אשר (יהושע טו: כה). ממצא חרסים מתקופות אלה: הברונזה הקדומה א'-ב', הברונזה המאוחרת והברזל א'. הכפר ראס עלי נוסד בשנת  1927 וכנראה שתושביו הם יוצאי כפרי האריסים אל-מג'דל וכופרתא שחזרו לאזור לאחר שאדמותיהם נקנו על ידי משפחת סורסוק הלבנונית בשנת 1925‏‏‏.  על שרידי אל-מג'דל הוקמה מאוחר יותר חוות הצופים ליד קיבוץ רמת יוחנן‏‏. מספר תושבי הכפר היום הוא כ-600 והם מוסלמים ושייכים היום למועצה אזורית זבולון. בכפר יש בית ספר משותף לראס עלי ואל-ח'וואלד, הסמוך שבו לומדים ילדים מגן חובה ועד כיתה ח'.

הנפתול של גבעת עליל – בנופו המתפתל של ערוץ נחל ציפורי בולטת ביופייה תופעת הנפתול ("המאנדר" – ביוונית, מונח גיאוגרפי המציין נפתול בצורת האות היוונית אומגה W) של גבעת עליל. כאן מבצע נחל ציפורי עיקוף צפוני ארוך של גבעת עליל, הבולטת אל עמק הנחל ע"י שלוחה הררית מדרום.  דעות הגיאולוגים חלוקות בהסבר כיצד נוצר נפתול נחל זה. הדעה הרווחת היא שבעבר זרם נחל ציפורי היישר מערבה. בשלב מסויים גלש המדרון וסכר את אפיק הזרימה. המים הרבים שגדשו באפיק הנסגר יצרו מעין אגם עד שמצאו נתיב חדש מצפון, הוא הערוץ הקיים היום. להלן מובא מאמר שהתפרסם בכתב טבע וארץ בשנת 1964 ובו השערה על היווצרות הנפתול.

טחנות ראס עלי  הנקראות טחנות עליל או טחנות מרפוקה, הן שתי טחנות קמח הממוקמות זו מעל זו ושנבנו בתקופה העותמאנית השוכנות על הגדה הדרומית של הנחל. הטחנות  הונעו על ידי מימיו של מעיין עין יבקע השוכן במעלה הנחל במרחק של כשלושה קילומטרים מהן שהגיעו אליהן באמצעות אמת מים. לרגלי מבנה הטחנה התחתונה התגלו שרידים צלבניים מוקדמים יותר. את הטחנות מאפיינת ארובה בגובה של 12 מטר, שהיא כנראה הגבוהה בכל טחנות הקמח הידועות בארץ ישראל והייתה בשימוש עד שנות ה-30 של המאה ה-20, והתחתונה עד 1946.

*****

סוף דבר,

היה זה טיול ולא שגרתי!

הביקור היה השלמה ללמוד על האזור.

שמחנו להכיר את היישובים
לידם עברנו בטיולי אופניים קודמים.

היה לנו מעניין להכיר
עוד חלק מהמרקם היישובי
בצפון הארץ בכלל
ובמטרופולין חיפה בפרט

****

שילוב יישובי המיעוטים
בתחום המועצה האזורית זבולון
הוא עוד ביטוי יפה ומרשים
של דו קיום יהודי – ערבי
בארץ "שצמאה" לשקט ולשלווה

**** תודה לניר עמית שארגן את הטיול
תודה למארחים
סלים עמריה מנהל בית הספר היסודי באיבטין
מוחמד קוזלי וכאמל קוזלי בחאוולד
לאימאם שפגשנו בראס עלי
ולשותפים הנוספים לטיול לוי ומוטי.