ביום שבת הראשון אחרי שביעי פסח תשע"ט, (4/5/2019), לאחר הפסקה ממושכת יצאתי לטייל שוב עם משה כ"ץ באזור מגוריו שבקיבוץ אפק.

 

האזור בו טיילנו הוא חלקו הצפוני של מישור מפרץ חיפה

חלקו הצפוני של מישור מפרץ חיפה ידוע גם בשם עמק עכו שהוא חלק ממישור החוף הצפוני ונקרא גם מישור חוף הגליל.

חלקו הדרומי של מישור מפרץ חיפה נקרא עמק זבולון ואליו לא הגענו הפעם.

המסלול, מעגלי,
נגד כיוון השעון
התחלה וסיום
בקיבוץ אפק

 

באזור זה טיילנו מאז אפריל 2016 בסדרה של הטיולים להלן שתועדו אף הם ובהם ניתן לקרוא בהרחבה אודות הרקע הגיאוגרפי וההיסטורי של האזור.

סובב קיבוץ אפק ולאורך נחל הנעמן במרחב הפתוח שבמישור חוף מפרץ חיפה, מאי 2016
עליה מקיבוץ אפק לאעבלין ולשפרעם, הלאה לגוש זבולון וחזרה דרך קרית אתא, יוני 2016
מאפק לטמרה וכבול והלאה ליסעור, עין המפרץ וכפר מסריק, יולי 2016
מאפק אל עכו וסביבתה הקרובה, דצמבר 2016
שיטוט ברגל בשמורת אפק בשעת בין ערבים בשלהי החורף, מרץ 2017
לאורך נחל נעמן ובין בריכות הדגים, המטעים והשדות במישור עכו, אפריל 2017
נחל נעמן, העיר עכו וגני רדואן שבתחומה, פברואר 2018

 

חמשת קטעי המסלול
ושפע המראות

קטע ראשון,

יציאה מקיבוץ אפק,
מזרחה בשדות,
הלאה במטעי הקיבוץ,
חציית סוללה,
צפונה לעבר שדות תושבי טמרה
בדרך המקבילה לכביש 70
(בעצם הכביש הישן)

ראשית קיבוץ אפק הייתה "פלוגת הים" שהוקמה ב1935 על ידי שמונה חברים ושתי חברות מיגור, בהחלטת הקיבוץ המאוחד, כדי לכבוש את עבודת הנמל ולקלוט את עולי ההכשרות החלוציות מפולין ומגרמניה, וכך היה: הפלוגה מנתה תמיד כ- 200 חברים, אלה עולים ואלה עוזבים. מקום היישוב הראשון היה חולות קרית חיים ד' היום. במאי 1939 עבר היישוב לאזור חוף עכו וקם כיישוב חומה ומגדל ושמו שונה למשמר הים. חבריו התפרנסו מדיג ימי ומחקלאות באדמות עמק זבולון. אל מקום הקבע הנוכחי שלו, הנמצא במרכז השטח שעובד, הגיע הקיבוץ ב-18 בספטמבר 1946. לאחר המעבר, שונה השם ל'אפק'. הסיבה למעבר הייתה ההחלטה לזנוח את הדיג ולהתמקד בחקלאות. ראשית כישוב ספר מוקף גדרות תיל ועמדות שמירה. החברים והילדים עברו בחיפזון לפני שהושלמה הבניה, מטע צעיר ניטע, הוקמו ענפי חי ושרותים, ומסביב שדות מעובדים. קיבוץ אמיתי. שנים ראשונות היו שנים של התפתחות: הענפים גדלו, הוקם מפעל תעשייה, נקלטו גלי עליה מכל הגלויות, המוני ילדים. שוב נגענו במספר 200 חברים. כיום המצב הכלכלי התייצב, הקיבוץ מופרט, ונערך למהלך של קליטת בנים וחברים נוספים. החל משנת 2010 הצטרפו לקיבוץ 65 חברים חדשים עם ילדיהם, בנים ותושבים. הקיבוץ גדל ובשנים הבאות ילך ויגדל עוד. ענפי המשק הם חקלאות: גידולי שדה – תחמיץ, עגבניות, אבטיחים, כותנה, בוטנים ועוד, מטה אבוקדו ואפרסמון, לול ורפת חלב; תעשייה: "מגו אפק" – מייצר מכשור רפואי לטיפול במערכת הלימפתית ומחזור הדם; "אסיב" – מייצר סריגים לענף הביגוד; "חיננית" – מפעל לחברים ותיקים המייצר בובות ומוצרי בד; חינוך: מערכת חינוך מלאה מבית התינוקות עד כיתה ו' המשרתת את ילדי הקיבוץ וילדי הסביבה. הרחבה ראו אתר קיבוץ אפק

חִמְצָה תרבותית – שם מדעי Cicer arietinum–  מוכרת יותר בשמה הערבי חומוס.
החימצה היא צמח ממשפחת הקטניות. גובהו של הצמח הוא 20 – 50 ס"מ, והוא בעל עלים נוצתיים קטנים הנמצאים משני צדי הגבעול. בתרמיל זרע אחד עד שלושה זרעי חמצה. הפרחים לבנים או כחולים אדמדמים. ישנם שני הסברים מקובלים לשם "חימצה". הראשון: כאשר צמח החימצה גדל, הוא חומצי. לעלי הצמח טעם חמוץ. בספרו פונטנלה כותב על כך מאיר שלו: "הם עברו שדה חומוס גדול וירוק, וקרסוליה של בתיה צרבו ממגעו“ וכן ”וכמה שעות אחר כך אמר אפופה: שורפות לי הרגליים ובתיה ידעה שהגיעו לשדה החומוס הירוק“.. השני: לאחר בישולו, תבשיל החומוס מחמיץ במהירות.
החימצה מהווה את הגידול השלישי בחשיבותו בעולם מבין קטניות הזרעים והראשון בחשיבותו באגן הים התיכון ודרום אסיה שטח החימצה בעולם מגיע לכ- 100 מיליון דונם המניבים כ-8 מיליון טון ביבול ממוצע של 80 ק"ג/דונם. כמזון גרגירי החימצה מהווים מקור מצוין לחלבון, סיבים תזונתיים, חומצה פולית ומינרלים.
כמעט אין יצוא של חימצה מהארץ מכאן שכל היבול המקומי בישראל נועד לצריכה מקומית. היקף שטחי החימצה נע בשנים השונות בין כ-50 אלף דונם ל 140 אלף דונם, זאת בהתאם לביקוש בשוק הישראלי. היבול הממוצע בישראל נע סביב 200 ק"ג לדונם בבעל ו- 350 ק"ג לדונם בשלחין.
ישנם עשרות זנים חימצה, שנבדלים זה מזה בגודל הגרעין, בצבעם, שיכול להיות גם שחור או ירוק, מרקמם ועובי קליפתם. שמות זני החימצה המקובלים בישראל : ירדן, זהבית, בר ורז.
החימצה זקוקה לאקלים חם ולמעלה מ־400 מ"מ גשם שנתי.
הזריעה מתבצעת במהלך החודשים דצמבר-ינואר. זריעה מאוחרת מקשה על הזריעה בחורף גשום, אך מסייעת בהתמודדות עם מחלות העלים אסקוחיטה וכשותית. בחלקות מושקות בעלות נטייה לצימוח יתר, זריעה מאוחרת בדצמבר תמנע צימוח מופרז הגורם לרביצה ועיפוש תרמילים. החל מהזריעה ועד להצצה יש סכנה של נזקי חזירים ועגורים באזורים שבהם הם פעילים. זורעים 2 שורות על ערוגה. השקיה – כגידול המתחיל בחורף ומסתיים בקיץ אפשר לגדלו בבעל ברמות משתנות של יבול בהתאם לאזור ולמשקעים. שיטת ההשקיה המועדפת היא בטפטוף. מנת ההשקיה המומלצת היא 100 עד 250 מ"ק לדונם, בהתאם לאזור ולכמות המשקעים.
כתב משה כץ: על פי המקורות: ראשון, שני ושלישי

קטע שני,

צפונה מערבה בין שדות תושבי טמרה,
הלאה לכיוון תל כיסון
ומעבר בשוליו המזרחיים,
המשך בין שדות החיטה
וסביב  מאגר דמון

העיר טמרה כאמור, שוכנת בגליל התחתון, כשמונה ק"מ מזרחית לקריית ביאליק וכארבעה ק"מ צפונית לשפרעם. תחום השיפוט של טמרה משתרע בתחום שלוש יחידות הגיאוגרפיות להלן.

קיקיון מצוי הוא צמח-רעל וצמח-תועלת. זהו שיח עשבוני גדול, זקוף, קירח, מעוצה בבסיסו, גובהו עד 5 מ'. הענפים שבירים, גונם כחלחל בגלל כסות שעווית. הגבעולים חלולים. העלים מסורגים, גדולים (קוטרם עד 30 ס"מ), עגולים, כפניים, אונותיהם משוננות, מחודדות, מספרן 7–10. העלה נישא על פטוטרת ארוכה. בשולי הטרף ועל הפטוטרת יושבות בלוטות זעירות, וכאשר קוטפים את העלים נודף ריח אופייני חזק. הרעל (ריצין) מרוכז בעיקר בקליפת הזרע.
קיקיון מצוי פורח במשך כל השנה. התפרחת נישאת בקצה ענף, אורכה יכול להגיע לכדי 30 ס"מ. הפרחים חד-מיניים, פרחי זכר נפרדים מפרחי הנקבה, אך אלה ואלה נמצאים באותו פרט (צמח חד-ביתי). קוטר הפרח 10 מ"מ. העטיף פשוט, גביעי, אין כותרת. הפרחים הנקביים נמצאים בראש התפרחת. הפרח בנוי משחלה עילית מצויידת בשיכים, המחולקת לשלוש מגורות. בראש השחלה נישא עמוד-עלי עם 3צלקות שצבען אדום, לכל צלקת 2 אונות. מקור אחר מתאר זאת בתור 3 עמודי-עלי אדמדמים שכל אחד מהם מתפצל לשתי אונות. בחלק התחתון של המכבד יושבים פרחים זכריים. יש להם 5–3 עלי גביע. האבקנים רבים, זיריהם מסועפים. ההאבקה באמצעות רוח. הפרי הלקט כדורי שיכני שקוטרו 3 ס"מ, והוא מורכב משלוש מגורות תפוחות ונפתח לאורכו ב-3 קשוות. הזרעים יפים ומבריקים, צבעם חום-שחור מבריק ומנומר, קוטרם 10 מ"מ, והם חביבים על חורזי מחרוזות. בראש הזרע בולט גוף שומני הקרוי עטי (קרונקולה). קליפת הזרעים מכילה ריצין – חומר רעיל הפוגע בכבד. בכמות מבוקרת משמש הריצין כתרופה בשם ריצינה. נמלים מפיצות את זרעי הקיקיון כאשר הן אוספות את הזרעים ואוכלות את החלק השמנוני שבראשם – העטי.
קיקיון מצוי הוא צמח גֵּר בארץ, מוצאו מאזורים טרופיים במזרח אפריקה ובהודו. כיום הוא גדל בארץ בבתי גידול מופרעים, בצידי דרכים ובערוצי נחלים. נפוץ ברוב אזורי הארץ – מחוף הגליל ומקורות הירדן בצפון ועד בקעת ים המלח והערבה בדרום. מגדלים את צמחי הקיקיון כצמח תועלת בארצות טרופיות באסיה – הודו, סרי לנקה, אינדונזיה ומלזיה – שם הוא משמש כענף כלכלי חשוב. הזרעים מכילים שומן רב, עד 50% ממשקלם. שמן קיק משמש ברפואה כסם משלשל; בתעשיה הכימית כחומר-גלם למוצרים שונים; וכן לסיכת מנועי מטוסים, בזכות עמידותו בפני קפיאה. פותחו גם זנים ציוריים לנוי. כיום נבדקת האפשרות לנצל שמן זה גם לייצור תחליף לדלק למנועי דיזל.
זרעי קיקיון נמצאו בקברים קדומים במצרים מלפני 6,000 שנה. קיקיון נזכר בספר יונה כעץ הצומח מהר ונובל מהר, ומכאן הביטוי "קיקיוני" למשהו שזמן קיומו קצר.
מקור ערגה אלוני ומייק לבנה אתר עץ השדה 

תֵּל כִּיסוֹן (ערבית: תַל כֵּיסַאן تلّ كيسان – "גבעת הבגידה") הוא תל שאורכו 350 מטר ורוחבו 250 מטר, שטחו כ-30 דונם והוא מתנשא לגובה 40 מטר, 33 מטר מעל אדמת העמק. תל כיסון, מן החשובים שבאתרי עמק עכו, הוא אתר רב-תקופתי שהתקיים למן התקופה הניאוליתית (האלף השישי לפסה"נ) ועד התקופה העות'מאנית, והוא מזוהה עם העיר הכנענית המבוצרת אכשף שהייתה לפי התיאור המקראי עיר כנענית חשובה. אחד ממלכיה מוזכר בספר יהושע, (פרק י"א) והוא השתתף במלחמה בין עם ישראל שבראשו עמד יהושע בן נון, לבין יבין מלך חצור, ראש בית יבין. במלחמה זו ניצחו בני ישראל את הצבא החזק של בית יבין, והחריבו את כל הערים שהשתתפו במלחמה, בהן את אכשף. לאחר הכיבוש של יהושע בן נון נכללה העיר בתוך נחלת שבט אשר. מהחפירות בתל עולה כי ראשית היישוב במקום היתה בתקופה הניאוליתית, וכי בתקופת הברונזה הקדומה והתיכונה היה כאן יישוב מוקף חומה והייתה חלק מהתיישבות הגדולה והעיקרית בעמק עכו לאורך כל תקופת הברונזה. נראה כי בתחילת תקופת הברזל התיישבו בתל גויי הים, ובתקופת המלוכה שגשג כאן יישוב פניקי. היישוב בתל המשיך להתקיים ברציפות עד התקופה החשמונאית, ואז ניטש מסיבות לא ברורות. בתקופה הביזנטית היה כאן כפר נוצרי, ובסוף התקופה ניטש התל סופית. ליד תל כיסון נמצאה טבעת חותם של הרמב"ן, שעבר כאן בדרכו מעכו לירושלים. בתל נותרו שרידים קדומים, ובהם קטע חומה מתקופת הברונזה התיכונה ושרידי מיבנים מתקופת הברזל. הרחבה ראה גם הרחבה חדשות ארכיאולוגיות

קטע שלישי

לאורך גדת נחל כבול
עד התחברותו לנחל חילזון,
חציית נחל חילזון,
המשך מזרחה לכיוון קיבוץ יסעור,
בגלל שער נעול וגדרות,
עקיפת הקיבוץ מדרומו
ומערבו לעבר בית העלמין,
בגלל בוץ, מעט צפונה ומערבה
בדרך המרוחקת מערוץ נחל חילזון
וחזרה לדרך הצמודה אליו מצפון 

ראשיתו של נחל כבול במדרונות ההר מעל הכפר. הוא נשפך אל נחל חילזון ושניהם הם חלק מאגן הניקוז של נחל הנעמן שמוצא לים הוא מדרום לעכו.

יסעור – הקיבוץ הנמצא בתחום המועצה האזורית מטה אשר הוקם בשנת 1949 על אדמות הכפר החרב אל-בירווה, על ידי עולים מהונגריה שהתארגנו כבר בשנת 1947 בקיבוץ "אחד במאי" של התנועה בארץ זו. בשנת 1951 הצטרף הגרעין הראשון מאנגליה ובשנת 1956 הצטרפו אליהם השלמה ברזילאית מקבוץ ד' של "השומר הצעיר". בהמשך, הצטרף גרעין של עולים מברזיל. שם הקיבוץ הוא סמלי, ונבחר עקב רצון המתיישבים לעסוק במקצוע הדיג (היסעור הוא עוף המצטיין בשחייה). אכן, בשנותיו הראשונות, התפרנסו התושבים מדיג בבריכות דגים שהקימו בשטחם. מלבד ענף המדגה, בלט גם ענף הלול וענפי החקלאות הנוספים היו רפת, צאן, משתלה. כמו עסק המשק בתעשיה: מפעל רהיטים, אלקטרוניקה יסעור לימים הפך ל- "עץ הדעת", מג"י – מפעל לגרביים. אוכלוסיית הקיבוץ מונה היום למעלה מ-700 תושבים. יסעור הוא ”קיבוץ מתחדש”, כלומר, זהו קיבוץ שעבר שינויים באורחות חייו אך הוא עדיין שומר על ערכי ליבה שמגדירים אותו כקיבוץ, לעומת סוגים אחרים של ישובים. המשק מתבסס על גידולי שדה יען – משותף עם קיבוץ עין המפרץ, מטעי רימונים, אפרסמון ואבוקדו, רפת, לול, מערכת חינוך, תחנת דלק, בית סיעוד. בנוסף, יש מגוון רחב של בעלי מקצועות חופשיים ובעלי עסק, שכירים ועצמאיים אשר פעילים ביסעור והסביבה.

קטע רביעי,

המשך מערבה בדרך הצמודה
מצפון לנחל חילזון
עד גשר הכניסה הצפון מזרחית
של קבוץ עין המפרץ
מעל החיבור בין נחל חילזון ונחל נעמן,
המשך בשוליים המזרחיים
של קבוץ עין המפרץ
עד תחילת של שביל הנעמן

קיבוץ עין המפרץ שיך לתנועה הקיבוצית ובעבר השתייך לתנועת הקיבוץ הארצי בתחום המועצה האזורית מטה אשר. הקיבוץ נוסד בשנת 1930 על חוף בת-גלים בחיפה, בידי קבוצת צעירים מגליציה- פולין שחלמו על הקמת קיבוץ עירוני: שכונת עובדים במפרץ חיפה. הם עסקו בעבודות בנמל חיפה. במהלך שנות העלייה החמישית הצטרפו לקיבוץ עולים מגרמניה ומפולין. במשך שמונה שנים מאז הקמת הקיבוץ התמודדו המייסדים עם קשיים רבים, עברו לקריית חיים ובשנת 1938 עלו על הקרקע במקומו הנוכחי של הקיבוץ, על גדות נחל הנעמן והביצה שהקיפה אותו. חלוצי ההתיישבות בעמק זבולון היו, הקיבוץ ה- 25 של "חומה ומגדל". שמו ניתן לו בגלל מיקומו במפרץ חיפה. שמות נוספים שנפסלו הוצעו בגלל מיקומו – ליד חיבור נחל חילזון לנחל נעמן. מגילת העלייה על הקרקע משקפת את המצב באותה תקופה ואת חזון הקיבוץ: "… אך אנו מאמינים כי תיובש הביצה, ומי הנעמן יהיו לנו לברכה. כי יתנדף רעל הקדחת וייעלם, ועצים יתנו כאן את צילם. כי עדרי צאן ובקר ימלאו את השדות והאדמה תתן יבולה בשפע. כי כפלדה רצוננו וגדולה אמונתנו. אנו מאמינים באדם ובאדמה! "

 

מאז הקמתו צמח קיבוץ עין המפרץ והתבסס מבחינה חברתית וכלכלית, קלט חברים מארצות רבות והוא מונה כיום כ- 400 חברים ומועמדים, וכולל ילדים, צעירים ותושבים מגיעה אוכלוסייתו ללמעלה מ- 700 נפש. עין המפרץ היה תמיד קיבוץ שהאמין בשיתוף ובשוויון בין חבריו, וחתר כל שנותיו להיות בית לחבריו, בו מתקיימת חברה דמוקרטית המושתתת על הוגנות, יושר וכבוד האדם. בשנת 2004 החליט הקיבוץ על חזון חדש, והוא עובר תהליכי שינוי לכיוון היותו קיבוץ מתחדש, תוך שמירה על עקרון הערבות ההדדית בתחומי החיים השונים ושותפות באמצעי הייצור. תהליכי השינוי הם בתחומי העבודה והפרנסה, הערבות ההדדית, הביטחון האישי והצמיחה הדמוגרפית. הקיבוץ נמצא היום בתנופת קליטה של עשרות מבניו. עין המפרץ הוא קיבוץ עם מסורת מכובדת של תרבות וחגים, וממשיך לחגוג את כל חגי ישראל ביחד.
פרנסתו העיקרית באה לו מהמפעל לייצור מוצרי אריזה: ימא, שהוא הטוב ביותר בתחומו בארץ, וכן מענפי חקלאות מצליחים שרובם מאוגדים בתאגידים, מפעל ימאתון בשותפות עם קיבוץ געתון, "עטיפית" לייצור מוצרי פלסטיק, ועסקים נוספים. "רפת נעמן" היא שותפות בין עין המפרץ לקיבוץ פרוד וקבוץ גדות. גידולי השדה "יען" הוא שותפות עם קיבוץ יסעור. לקיבוץ מרכז מסחרי בשם M המפרץ שהקימה ומתפעלת חברת "מראה המפרץ בע"מ" בבעלות הקיבוץ, מטבח משותף- לה קוזין- עם קיבוץ עברון ולוחמי הגטאות, ועוד. מערכות החינוך והבריאות/רווחה/סיעוד זוכות לאמון רב של הציבור. מערכת החינוך כוללת מערכת פנימית בגיל הרך ובגנים, בי"ס יסודי אזורי "גוונים", בית חינוך אזורי "אופק" לגילאי חט"ב ותיכון ומערכת חינוך בלתי פורמלי בקיבוץ לכתות א' עד יב'. לקיבוץ בית סיעודי מקצועי וטוב, וכן נמצא בו מרכז יום סיעודי של מטה-אשר- "נווה אשר", המספק תעסוקה ובילוי איכותיים לזקנים מכל ישובי המועצה האזורית. הקיבוץ מנוהל ע"י הנהלה כלכלית והנהלת קהילה, ויש לו ועד הנהלה המתאם בין שתי ההנהלות ומקשר בינן לבין אסיפת החברים. מצוקת הדיור גדולה, והקיבוץ משקיע בשנים אלה בדיור קבע לכל חבריו ובהגדלת הפנסיה האישית לחברים.

שביל נחל נעמן – נחל נעמן היווה במשך שנים ארוכות "החצר האחורית" של הקריות, בין אזורי תעשייה, בריכות דגים ואתר פסולת. נחל נעמן היפה והטבעי נמחק מן התודעה הציבורית בעבר משום שסבל מזיהום והזנחה כוללת. בשנים האחרונות, חל שיפור ניכר במצב הנחל ההופך בהדרגה לפארק ירוק ממקורותיו ועד לים. שיקום נחל נעמן הפך להיות פרויקט הדגל של רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי שפועלת להפיכתו למרחב ירוק וייחודי, האהוב על תושבי האזור מצגת רשות ניקוז גליל מערבי שיקום נחל הנעמן
בשנת 2007 חברה קק"ל לרשות ניקוז ונחלים גליל מערבי, למשרד להגנת הסביבה, למשרד החקלאות ופיתוח הכפר, לרשות הטבע והגנים ולמועצה האזורית מטה אשר בשיתוף פעולה ביניהם להסדרת שביל הליכה סלול לאורך הנעמן, בקטע קצר הסמוך לשמורת כרי נעמן.

קיבוץ כפר מסריק קיבוץ כפר מסריק המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי ונמצא בתחום המועצה אזורית מטה אשר. ראשיתו קבוצה קטנה של עולים צעירים מליטא, חברי "השומר הצעיר" שהתיישבה בפתח-תקוה בשנת 1932 ומתחילה לחלום על קיבוץ משלה. בפברואר 1933 הם הכריזו על עצמם – קיבוץ חדש בישראל – צ'כו-ליטא (שם זמני). הם עברו לשכונת בת-גלים שבחיפה התחתית ועסקו ב"עבודה עברית", "כיבוש הנמל", "קבוצת בניין" ו"מילוי הכרמל". בשנת 1934 עבר המחנה לחולות קריית-חיים המערבית ושם התחילה השכנות עם קיבוץ עיו-המפרץ. שם נקבע שמו השני של הקיבוץ – משמר-זבולון. בשנת 1937 הגיע  גרעין "היוצר" מפולין. בשנת הוקם בקרבת עכו "נעמן" – מפעל ללבנים אדומות.
בכ"ט בנובמבר – 1938 הוקם הקיבוץ כישוב חומה ומגדל מספר 28 – להגנה על מפעל "נעמן", כביכול, ולמעשה – תחילת התיישבות האמיתית בעמק עכו. הסוכנות היהודית והמוסדות המיישבים, התנגדו  נחרצות להקמת קיבוץ במקום, בטענה שאין מים, הקרקע- חולות נודדים וביצה מלחה, ותנאי החיים- מלאריה ומחלות, לעולם לא יאפשרו קיום וצמיחה של ישוב … החברים לא ויתרו. בשנת 1940 התמקם הקיבוץ בנקודת הקבע בצד המזרחי של כביש חיפה – עכו, ובהזדמנות זו, שינה גם את שמו לכפר-מסריק ומנציח בכך את שמו של נשיא הרפובליקה הצ'כוסלוקית – ת.ג. מסריק בשלוש השנים הבאות המשיךלכבוש את העמק והתבסס. הוא גם נאלץ להיות במאבק רצוף עם שכניו הערבים על הקרקע והמים. עם סיום מלחמת העולם השניה יצא הקיבוץ לצאת למרחב. עוד שטחים נכבשו ועובדו, בריכות הדגים התרחבו,  נמשכה קליטת ילדי הגולה. לאחר מלחמת העצמאות המשיך הקיבוץ להתרחב ולגדול.
כיום בעשור השמיני לקיומו אוכלוסיית הקיבוץ מונה כ- 400 בוגרים: בתוכם כ-300  חברים , 60 מועמדים ,58 תושבים וכ140- – ילדים. הקיבוץ מתקיים על חקלאות, תעשיה ועבודת חוץ של חבריו. ענפי החקלאות העיקריים: גידולי שדה ומטעים מגוונים וכן רפת, לול, ומדגה. התעשייה כוללת: מפעלי קרטון מודפס לאריזה ותעשיות אלקטרוניקה. הקיבוץ נמצא כיום בתהליכי התחדשות ושינוי שעיקרם הגברת העצמאות הכלכלית של הפרט (הפרטה), תוך שמירה על ערכי ליבה שיתופיים בחינוך, בריאות, תרבות ורווחה.

קטע חמישי,

לאורך שביל הנעמן
צמוד לתוואי הנחל,
סטייה לבריכות חדשות שהוכשרו ממערב לשביל,
המשך דרומה למול שמורת כרי נעמן,
חציית נחל ודרומה צמוד
מצד אחד לנחל נעמן
ומצד אחר לאתר הבניה על שטח
ששימש בעבר את מדגה אפק,
הלאה לעבר שולי שמורת אפק 

נחל נעמן מתחיל את דרכו ממזרח למעיינות עין אפק  (כורדני) שנמצאים למרגלות העיר המקראית אפק. המעיינות שהם מקור המים העיקרי של הנחל, והתל נמצאים כיום בתחום שמורת טבע עין אפק. נחל נעמן  חוצה את חלקו הצפוני של מישור מפרץ חיפה ונשפך לים מדרום לעכו. מעיינות הנחל נובעים ברום של 5 מ' בלבד מעל פני הים. הם מרוחקים מהים רק 4 ק"מ בקו אווירי. כדי להתגבר על מחסום חולות החוף ובגלל השיפוע הנמוך נאלץ נחל נעמן להאריך את דרכו פי שלושה ולהצפין עד עכו. אין פלא שבתנאים אלה נוצרו מסביב למעיינות ביצות גדולות שנוצרו בין היתר מעודף המים המגיעים אליו בעת הגשמים מהיובלים העיקריים המצטרפים אליו והם אלה המנקזים את גבעות ורכסי הגליל התחתון הם נחל אבליים, נחל כבול ונחל חילזון.

בביצות הנעמן, שהשתרעו על פני כ-16,000 דונם, קיננה מחלת המלריה. קק"ל רכשה את הקרקע שמצפון לנחל בשנת 1925. בשנת 1938 התיישבו על אדמת קק"ל הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ (מאוחר יותר עלה גם קיבוץ אפק על קרקע קק"ל). הקיבוצים נאבקו בביצות כדי למנוע הצפות של שטחי עיבוד. הם ניקזו את המעיינות לתעלות והפכו את נחל נעמן לתעלה המזרזת את זרימת המים בנחל. מראה זה של הנחל נשמר עד ימינו. בימי המנדט ניקזו עוד את הביצות. בשנת 1942 העבירו את מי המעיינות למפרץ חיפה כדי לקרר באמצעותם את בתי הזיקוק. הביצות הפכו לשדות חקלאיים ולבריכות דגים. שרידי הביצות הפכו לשמורות טבע, המשמרות את עולם החי והצומח של ביצות הנעמן. אלה הן שמורת עין אפק, שמורת כרי נעמן ושמורת עין נימפית. בשנים האחרונות יבשו עינות אפק לחלוטין בגלל קידוחים שתופסים את עינות נחל נעמן. חלק ממי הקידוחים מועבר לשמורת עין אפק ומשם המים זורמים בנחל נעמן. למי המעיינות מצטרפים גם מי בריכות הדגים ומי נקז מהשדות. נחל נעמן שב להיות נחל איתן. הרחבה

 

******

סוף דבר

היה לנו טיול מענג
בשדות, במטעים ובכרמי הזיתים
של קיבוצי עמק עכו
ושל יישובי המיעוטים הסמוכים.

*****
נהינו לרכוב גם לאורך
ערוצי נחל חילזון ונחל נעמן.

*******

נהנינו איש בחברת רעיהו.

*******

ארבע וחצי שעות של טיול
במזג אוויר נפלא
חלפו מהר מבלי שהרגשנו.