היום, שבת 27-6-2015, טיול הרכיבה היה מצומצם, מהיר ומאומץ לפחות בחלקים ממנו.

יצאנו לדרך שלושה: האחים מוטי ויוסי נחמיאס ואני. כמו כל שבת, המסלול התחיל ממרכז מושב בית זית, מקום מגוריהם של האחים.

יצאנו לדרך ב-07:30, שעה מעט מאוחרת. מזג האוויר בהיר וחם וכבר הרגשנו את תחילתו של שרב שהתעצם בהמשך הזמן.

ירדנו ממושב בית זית דרך נחל רבידה לעבר סכר בית זית בנחל שורק. חצינו את כביש 395 והמשכנו הלאה בנחל שורק בדרך המתפתלת מתחת לסטף עד חניון התחתון מול מנזר יוחנן במדבר.

המשכנו הלאה מעט בנחל עד שהתחלנו לטפס במדרון התלול להר איתן. אולי מעטים יכולים לרכוב  בחלקים בהם השיפוע התלול ביותר. אנחנו לא רכבנו. גם העלייה ברגל עם האופניים בקטעים מסוימים לא הייתה קלה. לצורך הטיפוס ולהסדרת הנשימה עצרנו פעמיים אולי שלוש.

בלי מילים

בסיום העלייה הגענו לדרך המקיפה את הר איתן. מאחר החלטנו שזו תהיה רכיבה מהירה וזריזה פנינו צפונה לצומת הר איתן בכביש 395.

מאחר והמטרה הייתה לסיים מהר את הרכיבה גלשנו למטה בכביש. הירידה נהדרת ומהירות הרכיבה למטה בערך 45 – 50 קמ"ש.

הקטע האחרון של הרכיבה בדרך פארק ירושלים לרגלי מושב בית זית וחזרה אליו דרך הכביש מסיבוב מוצא.

הסתיים טיול קצר: כשעה ושלוש רבעי, עם 10 דקות הפסקות קצרות ביותר (ללא צילומים).
אורך המסלול 16.5 ק"מ בלבד והגובה המצטבר 340 מ' (לא מעט לאורך מסלול שכזה).

בבוקר 24 ביוני 2015 עופר צינדר חברי טיילנו בארץ מודיעין בשפלה הצפונית. רכבנו בסיבוב מעגלי מהגבעות הגבוהות (280 מ') לעבר הגבעות הנמוכות ופאתי מישור החוף (42 מ').

המטרה של הטיול הייתה להמשיך ולהעמיק את ההיכרות עם אזור יער בן שמן וסביבתו ולהגיע למקומות שטרם עברנו בהם. את מסלול הטיול קבענו ביחד עופר ואני והוא תכנן את המסלול בפירוט.

ממודיעין העיר לבן שמן היישוב וחזרה

יצאנו לדרך מהעיר מודיעין עוד לפני השעה 06:30. מזג האוויר היה מעולה. למרות שאנו בתחילת הקיץ לא היה חם. השמים בהירים עם עננות קלה ורוח נעימה נשבה.

בתחילה גלשנו במורד הגן העירוני המשתרע לאורך רחוב עמק האלה והמשכנו על המדרכות הצמודות לדרך המובילה לאזור התעשייה של העיר (ליגד סנטר). מולנו חלפו הצועדים ורוכבי האופניים שהשכימו קום והיו בדרכם חזרה לביתם לקראת יום עבודה.

בקצה אזור התעשייה, ליד ח' זכריה גלשנו, בדרך לעבר חלקו המזרחי של יער בן שמן. הגענו למעלה נחל גימזו שראשיתו באזור העיר מודיעין.  נחל גמזו הוא הנחל הדרומי המנקז את גבעות יער בן שמן וכמו הנחל הצפוני, נחל נטוף, הוא מתחבר אל לנחל איילון.

מעלה נחל גימזו

אין צורך להוסיף על מראה חורשת החרובים הנטועה בשולי אפיק הנחל ובוהקת באור השמש המאירה עליה.

חורשת החרובים בנחל גמזו

לפתע משום מקום הגיחה ביעף דבוקת רוכבים הדוהרת ביעף. המראה מדהים רציתי מאד לצלם אותה. לא כל כך הספקתי. התקבלה תמונה שעטופה בענייני אבק שהשאירה הקבוצה אחריה.

ענני האבק שהותירה מאחוריה קבוצת הרוכבים

לפני שאמשיך ואפרט את המסלול, אתמצת בקצרה את המידע הרב על יער בן שמן.

מקור השם בן שמן מתוך משל הכרם שנשא הנביא ישעיה  (פרק ה' פסוקים א'-ו') אותו מעיר כל מי שלמד תנ"ך בתיכון:
א אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי, שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי, בְּקֶרֶן בֶּן-שָׁמֶן. ב וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ, וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק, וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ, וְגַם-יֶקֶב חָצֵב בּוֹ; וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. ג וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וְאִישׁ יְהוּדָה–שִׁפְטוּ-נָא, בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי. ד מַה-לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי, וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ: מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים. ה וְעַתָּה אוֹדִיעָה-נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר-אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס. ו וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר, וְעָלָה שָׁמִיר, וָשָׁיִת; וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה, מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר. ז כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה

מפת יער בן שמן

יער בן שמן, הוא מגושי היערות הגדולים בישראל ומהווה את "הריאה הירוקה" הגדולה ביותר בלב הארץ והוא מכונה גם אתר הפיקניק הלאומי. אל היער מגיעים רבבות מבקרים ונופשים בסופי שבוע, בחגי ישראל ובימי החול למצוא מפלט משאון הכרך. יער בן שמן מהווה מוקד עלייה לרגל לרוכבי האופניים המבקשים למצוא ריגושים קרוב לבית. היער משתרע על פני כ-30,000 דונם, מדרום ומצפון לכביש 443, המוליך ממחלף בן שמן במערב ועד לפאתי העיר מודיעין במזרח ובו קק"ל הכשירה ושילטה דרכי נוף לרכב, שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, חניוני פיקניק ומצפורי נוף. פעילות זו של קק"ל התאפשרה  הודות לתרומות ידידיה ברחבי בעולם ובארץ.

אבני דרך בהתפתחות יער בן שמן וסביבתו
1904 – גואלי הקרקעות אליהו ספיר ויהושע חנקין איתרו את אדמות הכפר בית עריף והתרשמו לטובה מכרמי הזיתים שעיטרו אותן.
1905 – נקנתה הקרקע ועל 100 דונם הקים המהנדס נחום וילבוש את בית החרושת עתיד והחל לייצר שמן
1907 – רכשה קק"ל קרקעות נוספים.
1908 – ביוזמת ישראל בלקינד על אדמות בן שמן הוקם בית הספר הלאומי לעבודת אדמה (חווה ללימוד חקלאות) שנסגרה לאחר זמן קצר.
1909 – החלה נטיעת יער הרצל ובעיקר כרמי זיתים.  זמן קצר לאחר מכן הנטיעה לא צלחה על פי עצת מומחים עצי סרק בשטחים שאינם ראויים לעיבוד
1911 – פרופסור בוריס שץ מקיים בצלאל הקים בבן שמן כפר צורפים עבור עשר משפחות תימנים מירושלים. קק"ל העניקה לכל משפחה שני דונם אדמה, מתוך כוונה לשלב במקום תעשייה זעירה וחקלאות. גם ניסיון התיישבות מקורי זה נכשל. כמה מבתי הכפר עודם עומדים על תלם.
1913 – הוקמה חצר בן שמן בסיועו של ברוך כהנא, מפלוישתי רומניה שהקדיש הונו בסכום של 6,000 ל"מ לקרן קימת לישראל
1915 – עלה בית החרושת עתיד באש
1916 – חצר בן שמן נסגרה בעקבות פגעי מכת ארבה ונזקי מלחמת העולם הראשונה שהשמידו את רוב כרמי הזיתים.
1920 – התאגדו שתים עשרה משפחות מבוגרי חוות בן שמן שננטשה במהלך מלחמת העולם הראשונה, והקימו את "מושב עובדים בן שמן" ויש הטוענים שקדם להקמת המושבים הראשונים נהלל וכפר יחזקאל
1927 – הוקם כפר הנוער בן שמן שפעיל עד היום.
1936 -1939 – מושב בן שמן וכפר הנוער היו נתונים במצור הפורעים
1948 – במלחמת העצמאות פונה מושב בן שמן ותושביו חזרו אליו בהדרגה החל משנת 1950
יולי 1948 – במסגרת מבצע דני הורחבה האחיזה הטריטוריאלית באזור
משנת 1950 ואילך – הגבירה קק"ל את קצב הייעור ופרצה דרכים חדשות בסיוע עולים חדשים מיישובי הסביבה. היא גם סייעה להקמת ישובים חדשים ובהם מושב בן שמן, גמזו, כפר דניאל, בית עריף ובית נחמיה.
משנת 1960 ואילך – הונחה התשתית לדרך הפטרולים ובסמוך אליה הוקמה היאחזות הנח"ל מבוא מודיעים. ביער הוקמו מצפה ואמפיתיאטרון וניטע יער המכבים.
לאחר מלחמת ששת הימים  – בשולי היער הוקמה השמורה הבוטנית הייחודית נאות קדומים שמתמקדת בחקלאות קדומה ובגידול צמחים שנזכרו במקורות ישראל

התקדמנו מערבה במורד נחל גימזו ובהמשך טיפסנו דרומה עד שהתחברנו לדרך נוף של יער מודיעין

סימון דרכי הנוף

התחנה הבאה שרידי הבוסתנים של הכפר הנטוש גמזו שהתקיים במקום עד קיץ 1948

עיי הכפר הנטוש גמזו

חלפנו ליד אנדרטת השלושה המצויה במרכז עיי הכפר הנטוש גמזו

אנדרטת השלושה

אנדרטת השלושה המנציחה את שלושת המפקדים מחטיבת קרייתי: ישראל שחורי, שורה אשרוביץ ויחזקאל בן-דוד, שנהרגו בעת שרכבם עלה על מוקש בסיור בין המשלטים באזור לאחר קרבות "עשרת הימים", בקיץ 1948. על שמם נקרא רחוב השלושה בתל אביב.

המשכנו בדרך דרומה שהיא קטע משביל ישראל, אל מול מושב גימזו

על שביל ישראל למות מושב גמזו

ונכנסנו אל מושב גמזו.

בתוך מושב גמזו

גִמזוֹ הוא מושב דתי שהוקם ב 1950 על אדמות הכפר הערבי ג'ימזו, שתושביו נטשו אותו לאחר קרבות עשרת ימים במלחמת העצמאות. שם הכפר משמר ככל הנראה את שם העיר גימזו הנזכרת כאחת מערי השפלה בספר דברי הימים. לפי הסברה, ממקום זה הגיע התנא הידוע נחון איש גמזו. בתחילה במקום התיישבו במושב חסידי סאטמר ונדבורנא ועולים חדשים ממרוקו. במשך השנים הידלדלו שורות המושב. באמצע שנות ה-70 הוחלט להקים במקום אגודה חקלאית שיתופית של תנועת ההתיישבות של פועל אגודת ישראל (פאג"י). בשנת 1977 עלה על הקרקע גרעין של 12 משפחות צעירות, שעסקו בחקלאות. משנות ה-80 המושב התרחב ובסוף שנות ה-90 הוקמה במושב הרחבה עבור בנים ממשיכים. תוך שנים בודדות המושב הכפיל את גודלו והפך למושב עובדים. האפשרויות להפוך את האדמה החקלאית לעסקי נדל"ן גרמו לקרע במושב בין מי שרצו לשמר את האופי החקלאי של המקום ומי שרצו ליהנות מפרות הפיתוח. כיום, מספר משפחות ממשיכות לעסוק בחקלאות ומעבדות את רוב השטח.

עלינו לגן זיכרון משכנו בקצה מושב גימזו

גן ספי בקצה מושב גימזו

גן הזיכרון נמצא על גבעה הצופה לעבר העיר לוד וסביבתה

תצפית לעבר העיר לוד

מגבעה זו ירדנו מערבה ועלינו על דרך עפר הצמודה לכביש ירושלים תל אביב.

.הדרך הצמודה לכביש מס' 1

המשכנו בדרך זו צפונה  המטפסת על חלקה המערבי של הגבעה עליו נמצא המושב כפר דניאל .

כפר דניאל הוא מושב שיתופי שהוקם ב-1949 על ידי אנשי המח"ל מארצות דוברות אנגלית. המושב נקרא על שם דניאל פריש שהיה נשיא ארגון ציוני אמריקה שנפטר בשנה בה המושב נוסד. המושב כפר דניאל הוקם באדמות הכפר הנטוש דאניאל  המשמר שם ישוב בנחלת שבט דן שהמסגד בכפר מיוחס לנביא דן. השומרונים הכירו את המקום כקברו של דן בן יעקב. כמו תושבים האחרים בסביבה בקרבות עשרת הימים לאחר כיבוש העיר לוד נמלטו גם תושביו. המושב מתבסס על גידולי שדה, מטעים, לול ורפת. במושב נמצא מפעל "הצורפים" למוצרי יודאיקה ובו חנות מפעל ומרכז מבקרים.

ומדרך זאת צפינו בהשתאות על שיפוע הכביש שבנסיעה רכב אין מודעים אליו. קטע כביש זה בין תל אביב וירושלים, חדש יחסית ונפתח לתנועה רק בקיץ 1978

המשך הדרך

חצינו את כביש 1 במעבר תת קרקעי והמשכנו צפונה על דרך המקבילה וצמודה אליו.

דרך המקבילה וצמודה ממערב לכביש מס' 1

תוואי הדרך עולה ומטפס על שתי גבעות ושוב אנו צופים על כביש 1 העמוס בשעת בוקר.

כביש 1 העמוס בשעת בוקר

מראה כביש 1

המראה לעבר הכביש והתשתיות הצמודות לאליו מדהים. כמה רעש!  כל כך הרבה תנועה! איזה עומס! איזו צפיפות! והכל בתא שטח קטן.

כמה רעש! כל כך הרבה תנועה! איזה עומס! איזו צפיפות! והכל בתא שטח קטן.

בצד השני התמונה אחרת המושב בן שמן ומעבר לו וברקע והכרך הגדול ומגדליו הרבים

למול מושב בן שמן

למול מושב בן שמן

המשכנו וחצינו מעבר תת קרקעי מתחת לכביש 443 והגענו לכרם בן שמן. בספסלי אחד הגנים עצרנו להפסקת שתיה קצרה.

הספקת הרוכבים

כרם בן שמן – ראשית הישוב במקום במושבת אומנים שהוקמה בשנת 1911 על ציר הכביש בין  לוד ובית נבאללה ביוזמת בוריס ש"ץ, מייסד בצלאל, ובסיוע קרן קיימת לישראל. תושבי הכפר הראשונים היו צורפים יוצאי תימן שביקשו לשלב אומנות וחקלאות. הניסיון נכשל והמקום ננטש ונסגר בשנת 1913. בשנת 1920 התאגדו שתים עשרה משפחות מבוגרי חוות בן שמן שננטשה במהלך מלחמת העולם הראשונה, והקימו את "מושב עובדים בן שמן", בדומה לנהלל וכפר יחזקאל. במאורעות תרפ"ט , 1929, סבלו המתיישבים מהשכנים הערבים והמקום הוקף בחומה ועמדות שמירה מבטון, להגנה מפני פורעים. במהלך מלחמת העצמאות פונה המושב, והתושבים חזרו אליו בהדרגה החל משנת 1950. בשנת 1951 לאחר שעל חלק מקרקעותיו מדרום הוקם המושב החדש בן שמן, והישוב הוותיק כונה "בן שמן שיכונים" ומאוחר יותר שונה השם ל"כרם בן שמן".

מבנה מושבת הצורפים המחכה לגאולה

שרידי גדר הביטחון

מושב בן שמן – מושב שיתופי הנמצא מדרום לכפר הנוער בן שמן ולכביש 443. המושב משתייך לתנועת המושבים ונוסד ב-1952 על אדמות שהיו בעבר חלק משטחי החווה החקלאית ועל שטחי המושב בן שמן הוותיק, שהפך לימים ליישוב כרם בן שמן. מקימיו היו  עולים מרומניה ובמשך השנים הצטרפו תושבים חדשים מתפוצות שונות.

לאחר סיבוב קצר בין בתי כרם בן שמן עברנו לסיבוב במתחם כפר הנוער בן שמן. לעופר יש סנטימנטים למקום  לאור העובדה שבנו בוגר המוסד

רפת כפר הנוער בן שמן

כפר הנוער בן שמן – ראשיתו בית ספר חקלאי "קריית ספר" שהוקם ב- 1906 ביוזמתו של איש ביל"ו ישראל בלקינד לחינוכם של יתומי הפרעות ברוסיה. בית – הספר נסגר כעבור שנה. ב- 1909 שימש המקום כמחנה עבודה לנוטעי "יער הרצל" המקום נטש במלחמת העולם הראשונה ונטש שוב בשנים 1922-1926. ב- 1927 הוקם בו כפר הנוער הקיים עד היום. במלחמת העצמאות היה המקום נתון במצור, שהוסר במבצע "דני", עם כיבושה של לוד. המוסד החינוכי כולל בית – ספר יסודי ובית ספר תיכון כפרי שש – שנתי עם פנימיות.

לאחר שסיימנו את הסיבוב במקום התכוונו להמשיך צפונה. על פי מפת עמוד ענן נודע לנו שיש מעביר מים כזה. עוד לפני הטיול סימנו את מקומו. אולם לא הצלחנו להגיע אליו. כדי לצאת אליו נתקלנו בגדרות כפר הנוער. הסתובבנו סחור סחור על שדות השלף. שהגענו קרוב למעבר שצמוד לברכת שופכין,  לא ניתן לגשת אליו בגלל הצמחייה הסבוכה. את ריבוי הסיבובים בכפר ניתן לראות בריבוי הקו שהקליט ה-gps ומסומן במפה.

שדות השלף בהם הסתובבנו

בין הצמחיה הסבוכה מצוי המעבר מתחת לכביש 1 ואיליו לא הצלחנו להגיע

אחרי סיבובים רבים בין השדות החלטנו לוותר ולחזור בחלק מהדרך בה הגענו

ירדנו לעבר מעבר מתחת כביש 1 חזרה ליער בן שמן.

בדרך חזרה

למעשה הדרך חזרה למודיעין הייתה במגמת עליה מתמשכת. רכבנו מזרחה לעבר מצפה מודיעין

בחזרה בכיוון מצפה מודיעין

המשכנו בין דרכי יער בן שמן. בשלב מסוים לאחר רכיבה ארוכה ובעיקר טיפוס בין הגבעות התבקשה עוד הפסקה לצבירת אנרגיה, לשתייה ולמנוחה קצרה.

הפסקה שנייה לצבירת כוח לקראת העליה חזרה למודיעין

הקטע האחרון של הטיול היה מה שנקרא רכיבה מנהלתית שהושקעה בה הרבה אנרגיה לנוכח המשך הטיפוס בגבעות לכיוון מזרח. כך, יצאנו מיער בן שמן ורכבנו בין כבישי אזור התעשייה והמשכנו במעלה פארק דרך עמק האלה עד הגענו לנקודת התחלה לחניית ביתו של עופר.

כאן הסתיים הטיול שנמשך כחמש וחצי שעות מתוכן ארבע וחצי שעות רכיבה במהירות משתנה.

ממודיעין העיר לבן שמן היישוב

ביום ראשון, בפתחו של השבוע איני נוהג לצאת לטיולי רכיבה אבל היום יצאתי. היוזמה הייתה של רז גורן. במסגרת מקום עבודתו נקבע לו "יום כיף בירושלים". מבשרת ציון, מקום מגוריי, על הדרך לירושלים. הוא הציע שנצא לטיול בוקר למשך שעתיים. קבענו שהטיול יהיה מרכס חלילים למעלה החמישה במסלול נחמד שאני רוכב בו מעת לעת וחלקים ממנו יהיו חדשים לרז.
נפגשנו בשעה 06:00 בכיכר אבני חן בקצה הצפוני של שדרות הראל במבשרת ציון. רז הגיע בנסיעה ממקום מגוריו. נראה שהוא חרוץ ואין לו בעיות השכמה מוקדמת. הוא יצא לדרך כבר בשעה 05:00. הידד! מה לא עושים כדי לרכוב על אופניים?! אני הגעתי למקום ברכיבה מביתי ועבורי פתיחת הטיול הייתה "חמום" קל בטיפוס נחמד.
מזג האוויר היה גורם משמעותי בטיול, קריר, מעונן, ערפילי מעט, יותר דומה לחורף מאשר קיץ, תענוג אמיתי. מזג אוויר כזה בהרים שלנו אינו חריג, כמו באירופה.

מסלול הטיול

התחלנו לרכב ברחוב כרמל וממנו נכנסנו לרחוב הדרור ולאחר כמה עשרות מטרים גלשנו מהשטח הבנוי צפונה. הדרך התפתלה במדרון המערבי של הר אחירם וירדה לעבר נחל כיסלון עליון.
לא רחוק מאתנו נמצאה גדר ההפרדה שבקטע זה התוואי בה נמצאת צמוד לדרך הפטרולים בקרבת הקו הירוק.

הקו הירוק בפרוזדור ירושלים עד שנת 1967

אזור הטיול הקו הירוק בפרוזדור ירושלים עד שנת 1967

הכוונה הייתה לבנות את הגדר צמוד יותר לכפר הסמוך בית סוריק. ביוני 2004 בית המשפט העליון בפסק דין בג"ץ שנקרא "בג"ץ בית סוריק" חייב את המדינה לשנות את התוואי. בהתאם, הגדר נבנתה בצמוד לקו הירוק.

גדר ההפרדה על תוואי הקו הירוק

מנחל כיסלון עליון טיפסנו מערבה בדרך שאורכה 300 מ'. אזכיר למי ששכח זו דרך תלולה מאד (למעלה מ-20% שיפוע). הדרך אינה רכיבה והטיפוס בה הוא ברגל. הדרך צמודה ליער הסתדרות המורים, חורשה שנטעה קק"ל בשנות ה-50' במה שנקרא נטיעות פוליטיות שמטרתן להנכיח את הריבונות המדינה עד הקו הירוק.

במעלה הדרך

עזבנו את הדרך הצמודה לגדר ההפרדה והמשכנו הלאה בתוך חורשת יער הסתדרות המורים. לא היה טעם לעצור בנקודת המצפור, הערפל היה כבד ולא היה זמן ל"בזבוזי זמן". משך הטיול הוגבל לשעתיים.
המשכנו לרכוב בחורשה ששוליה נושקות ליישוב הר אדר. קיים חשש שהחורשה תפגע או תחוסל אם תמומש התכנית של חברת מקורות לבנות את בריכת המים העצומה במסגרת פרויקט שנקרא "הקו חמישי".
המשך הדרך היה בסינגל הקצר הצמוד לגדר הר אדר. יש בו קטע שאיני רוכב בו. תלול מעט, קצת דרדרת. אצלי פועל חזק הכלל "אם יש ספק אז אין ספק". עזבתי מזמן את אלה שלוקחים צ'נסים. אני מעדיף ללכת ברגל. למה לא? מה קרה? בסוף הירידה נשארתי שלם ואפשר להמשיך.
עם סיום הסינגל טיפסנו מעט במעלה הדרך והגענו לכביש המוביל להר אדר. ירדנו בשביל הליכה / רכיבה הצמוד לכביש עד הכניסה המזרחית של מעלה החמישה.
גלשנו צפונה בדרך שירות שנסללה לצורכי עבודות בניית הגדר ועלינו בתוך היער על הדרך שמתפתלת במחצית מדרון ההר עליו נמצא מעלה החמישה. מתחתינו נחל כפירה ובתוכו, במדרונות היורדים אליו, הכפר קטנה. למרות שהזמן היה הלחוץ עצרנו לצילום משותף על רקע הכפר. למה שלא תהייה לנו מזכרת? לשתות תה חם ולאכול תמרים לא היה זמן.

מעל הכפר קטנה בנחל הכפירה

בדרך זו המשכנו ולאחר התורן הגובה עליו מוצבת מצלמת אבטחת הגדר, טיפסנו לעבר הצד המערבי של מעלה החמישה.

שהגענו לכביש הגישה לנטף הבנו שאין לנו הרבה זמן להמשיך לרכוב בשטח. החלטנו לגלוש לאבו גוש דרך הכביש. טסנו בירידה, לדעתי במהירות של 45 קמ"ש שזו מהירות גבוהה לאופני שטח! אולי רק אצלי?
באבו גוש עצרנו לרגע להביט במסגד החדש שבנייתו הושלמה לאחרונה בסיוע נדיב של המשטר בצ'יצ'ניה ועל כך ארחיב בהזדמנות אחרת.

המסגד המרכזי בחדש בכפר אבו גוש

מאבו גוש נכנסנו לשולי מושב בית נקופה. עברנו לאורך המקום בו נסלל התוואי של כביש 1 החדש ובעיקר מחלף הכניסה והיציאה למבשרת ציון.

חזרנו לנחל כיסלון עליון והמשכנו לרכב בו צפונה עד צומת דרכים. פנינו מזרחה וטיפסנו חזרה לעבר מבשרת ציון, עליה נחמדה ומתמשכת שבסופה עוד קטע עם שיפוע תלול בלתי רכיב שמגיע עד מתקן טיהור המים של היישוב.

חלקו האחרון של המסלול היה בדרך העוקפת את היישוב ממערב ומעל לנחל כיסלון עליון. ברכיבה על דרך זו ראינו את גדר המערכת ואת הדרך בה טיפסנו בתחילה ליער הסתדרות המורים.
מאמץ אחרון עוד קטע תלול של 20 מ' והליכה ברגל ואנחנו חזרה בתוך השטח הבנוי ומתקדמים לנקודת התחלה.
זהו, אחרי שעתיים ורבע הסתיים טיול הבוקר החורפי הנעים.

אורך המסלול הוא מביתי ברכס חלילים. תוואי המסלול נע בגובה שנע מ-610 מ' עד 830 מ'. הטיפוס המצטבר 491 מ' והירידה המצטברת 517 מ'.

עוד פרטים על המסלול ומפות נוספות באתר המסלולים של רז גורן.

לסיום, כדי לבצע טיול זה בנחת מספיקות שעתיים וחצי (כולל הפסקה קצרה). אני ממליץ מאד.

ביום שישי בבוקר יצאנו עופר צינדר ואני לטיול רכיבה באזור הכולל את הגבעות הדרום מזרחיות והדרומיות של ארץ מודיעין ואת חלקו המזרחי של עמק איילון. במחצית הראשונה של הטיול נענו לאורך הגדרות ובין השערים ועל כך ארחיב בהמשך.

עבורי יום זה היה מיוחד! זאת הפעם הראשונה שניווטתי באמצעות תוכנת ניווט המותקנת בתוך מכשיר הטלפון החכם שלי. אני מודע לכך שרבים ירימו גבה ויתפלאו! מה רק עכשיו? איפה היית עד כה? כן, כן אני מגיע לדברים הטובים (אם בכלל) באיחור ניכר. מה לעשות!? עוד היום ניווטתי בשיטה הישנה והקלאסית באמצעות מפת נייר מודפסת. לפני כמה חודשים הבנתי שאני צריך לשדרג את היכולות שלי ואין טעם להישאר במאסף. היום במבט לאחור, בשבועות האחרונים התקדמתי מאד בכל הקשור לממד הטכנולוגי של תכנון מסלולים, הניווט, התחקור והתיעוד  ואני שמח על כך מאד. בהזדמנות קרובה אכתוב על כך בנפרד.

את המסלול לטיול היום תכננתי באמצע השבוע במחשב תוך סיוע של עופר צינדר. הכוונה בבניית הטיול הייתה להמשיך ולתור בארץ מודיעין להגיע עד כמה שניתן לקצה שלה ולהסתובב במקומות שטרם עברתי בהם.

מודיעין דרום ועמק איילון מזרח

ידענו שהיום יהיה חם ואפילו חם מאוד ולכן החלטנו לצאת מוקדם ככל שניתן. כבר בשעה 05:30 היינו מוכנים ומאורגנים לצאת לרכיבה מביתו של עופר. עברנו עוד כמה דקות שהתעכבנו. הסיבה הייתה הצורך להעלות את  קובץ המסלול שמתוכנן. הלקח שלי שעל מנת לחסוך בזמן את זה צריך עדכון ערב קודם!

זה יצאנו לדרך וגלשנו ברחובות העיר מודיעין. הנקודה הראשונה, איך לא, כמו בטיולים הראשונים גבעת טיטורה. רכיבת העלייה אליה הייתה חימום השרירים. הגענו לפסגתה ומולנו זרחה השמש. המראה מופלא!

הזריחה מעל גבעת טיטורה

מגבעה זו גלשנו מזרחה לעבר מכבים שכיום נחשבת כשכונה של העיר מודיעין.

מכבים היה יישוב קהילתי שהוקם בשנת 1985 על הגבעה המזרחית ביותר של מה שהיה עד מלחמת ששת הימים שטח ההפקר מול וצמוד לכפר הפלסטיני בית סירא. המרחק בקו אווירי ביניהם מאות מטרים בלבד. את הקמת מכבים (עוד לפני הקמת העיר מודיעין) יזם ישראל פלד שהיה גם ראש העיר רמת גן ועמד בראש תנועת מכבי העולמי. היישוב מכבים היה אחד מיישובי הכוכבים מול הקו הירוק שיזם אריאל שרון באותה עת כמו חריש, בת חפר, כוכב יאיר, מתן ועוד. הקמת היישוב מכבים הייתה בשלושה שלבים ובמהלכם הוקם היישוב הקהילתי רעות שהוקם עבור משרתי צבא קבע. בשנת 1990 שני היישובים אוחדו מוניציפלית למועצה מקומית אחת מכבים –רעות בשנת 2003  היא אוחדה, יש אומרים סופחה, לעיר מודיעין.

למרת שהייתה זו שעת בוקר מוקדמת היה חם מאד ובעיקר יבש. לא נורא היינו מצוידים עם הרבה מים על הגב.

המסלול בו רכבנו היה של דרך הביטחון מצפון וממזרח וכיוון זה היא ממש צמודה לדרך המערכת של גדר ההפרדה, שנבנתה בימי האינתיפאדה השנייה ויש הקוראים לה גדר הביטחון או המכשול. השם לא משנה הרבה. זו גדר גבול לכל דבר ועניין שמבטאת הלכה למעשה את שאמר אחד המדינאיים: אנחנו פה והם שם

גדרות מכבים

המחשבה שעלתה היא שלא ברור מי נמצא בכלא. התשובה פיזית הם ומנטלית, כנראה אנחנו

מי בכלא? אנחנו או הם?

המשך הרכיבה הייתה בדרך מדרום מכבים. העלייה דיי תלולה, אמנם על כביש אספלט יחד עם זאת היה קשה לרכב. השיפוע היה דיי תלול.

בקצה העלייה בחורשת הברושים נמצא מצפה יפה לעבר מזרח שנבנה לזכרו של הרמטכ"ל המנוח רא"ל אמנון לפיקין-שחק שהיה תושב רעות. מצפה זה נחנך לפני מספר שבועות. זה מקום יפה שראוי להגיע אליו וניתן גם עם רכב.

תצפית לכיוון מזרח

יצאנו מתחומי מכבים שהכוונה הייתה לעלות על הדרך הלבנה לכיוון דרום. הגדרות במקום שיבשו את הכוונה. המכשיר הודיע על סטייה מהמסלול. לא התרגשנו ובמקום מסוים ניתן היה לעבור את הגדר ולטפס הלאה אל הדרך. עד מלחמת ששת הימים דרך זו שימשה דרך פטרולים ומהלכה היה על קו הרכס הצופה על עמק איילון.

קטע דרך הפטרולים הישנה

מראה מזרח עמק איילון מדרך הפטרולים

המשכנו לרכוב בדרך זה עד שבנקודה מסוימת גלשנו ממנה לחלקו המזרחי של עמק איילון.

עמק איילון הוא אחד משלושה העמקים הגדולים של השפלה המרכזית והצפונית. השניים האחרים הקטנים ממנו הם עמק האלה ועמק בית גוברין. לאורך העמק זורם מכיוון מזרח נחל איילון ואליו בקטע זה מתנקזים נחל בית חורון, נחל בית חנן ונחל הכפירה המנקזים את מורדות הצפון מערביים של הרי יהודה ובהמשך נחל שעלבים והלאה גם נחל נחשון העובר לרגלי גבעת לטרון הסוגרות על עמק איילון.

לעמק איילון הייתה ויש חשיבות אסטרטגית מהמעלה הראשונה. דרכו מצטלבות דרכי האורך והרוחב של ארץ ישראל מכיוון מישור החוף לעבר שדרת ההר. נזכיר את הקרב של יהושוע בן בנון ("שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון") והקרבות שניהלו המכבים באזור.

גבעת לטרון השולטת על העמק הייתה יעד אותו ביקש צה"ל לכבוש ובאמצעותו לשלוט במלחמת העצמאות על מנת לאפשר את התנועה הדרך המחברת בין תל אביב ובין ירושלים

בעקבות הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן בשנת 1949, עמק איילון נשאר בשטח ההפקר. שטח זה כשמו היה ללא ריבונות! צורתו הייתה של רצועה והיא נמצאה בין שני קווי שביתת הנשק בין ישראל ובין ירדן. הקצה הצפוני של רצועה זו נמצא מול הכפר בודרוס, המשכה כולל את נחל נטוף ונחל מודיעים, נחל בית חורון, וכאמור עמק איילון והלאה נחל נחשון מהווים את הקצה הדרומי שלה.

האזור עליו נמצא היום פארק קנדה היה בשליטה ירדנית. שטח ההפקר נקרא גם "מובלעת לטרון" שהפלסטינים תובעים שתהיה חלק ממדינתם. זו כנראה דרישה שכנראה לא ניתן יהיה להיעתר בשום אופן

גבול מרכז הארץ עד 1967

ברכיבה ירדנו לעמק איילון שהיום מראהו פסטורלי ביותר כמו בחבלים מסוימים באירופה. בין שני צדדי הנחל נטועים כרמים.

כרמי מזרח איילון

אבל בקצה העמק נמצאת גדר ההפרדה שקוטעת את מה שהיה פעם כביש שמחבר בין לטרון ורמאללה ועובר בין בית סירא.

קטע הכביש החסום

קטע כביש והכפרים הפלסטינים לצדו היו יעד גם במבצע דני שנערך במסגרת קרבות עשרת הימים ונקרא גם "מבצע לרלר" כיבוש לוד ורמלה ולטרון ורמאללה. אך הוא צלח בחלק אחד "לר" וכיבוש החלק השני הושלם כאמור רק במלחמת ששת הימים

הגענו עד הקצה נצפון המזרחי של עמק איילון, עד שער הגדר ומולנו הכפר בית סירא. פעם היה זה כביש חשוב שנקטע ונחסם באירועי האינתיפאדה. אני אישית "זכיתי" למטר אבנים באינתיפאדה הראשונה שעברתי בו פעם בשעות הערב. הגדר עשתה שקט וכאמור הפרידה בינינו וביניהם. יש יגידו שטוב שכך ויש יגידו חבל.

השער בגדר הכביש

בדרך פגשנו מספר אנשים מפעילים טיסנים שאותם ראינו בעודנו רכבים בין הכרמים. תחביב נחמד!

מבוא חורון הוקם כבר בשנת 1970 על שרידי הכפר הפלסטיני בית נובא שנכבש ונהרס במלחמת ששת הימים. היישוב הוקם כשנה קודם לכן כקיבוץ של תנועת "עזרא" במקום בו נמצא היישוב מבוא מודיעים. בשנת 1974 הוקם במקומו הנוכחי והפך היות מושב שיתופי. בסוף שנות ה-90' היישוב הפך ליישוב קהילתי ובעקבות זה התרחב וגדל לממדיו המוכרים היום.

בפינה הצפונית של מבוא חורון נכנסו דרך שער לתחומי הגדר. כניסה זו עלתה לנו ביוקר. לא יכולנו לצאת לדרך הצמודה לגדר מזרחית של היישוב. השער המזרחי היה נעול וגם שער קרוב היה נעול. בלית ברירה נאלצנו לרכוב דרך היישוב.

השער הצפון מזרחי של מבוא חורון

באחד ממבני המשק פגשנו אחד מאנשי הישוב שהבטיח שהשער הלבן ליד הרפת פתוח. טיפסנו בגבעה וירדנו לשער זה וגם הוא נעול. מה עושים? רוכבים לעבר שער הראשי של היישוב.

לא נעים לראות עוד שער סגור

משער היישוב התגלגלנו על שרידי דרך סולינג, זו אותה הדרך המחברת בין לטרון ורמאללה.  ממנה התחברנו לדרך הצמודה לאורך נחל  הכפירה שראשיתו במעלה ההר באזור הר אדר.

שרידי דרך הסולינג

רכבנו לאורך דרך זו, חצינו את כביש 3 ובעצם הגענו לנקודה בה מתחבר נחל הכפירה עם נחל איילון.

המשכנו מערבה וחצינו במעבר תחתי את דרך החשמונאים המובילה למודיעין וטיפסנו אט אט לכיוון נוף הרים פתאום מזג האוויר השתנה ורוח החלה מנשבת.

למרות  שכבר רכבנו את מרבית המסלול לא ויתרנו על הפסקת שתיה. חניון או ספסל לא מצאנו. לעומת זה מצאנו מקבץ עצי תאנה ומתחת לצל של אחד מהם עצרנו.

הפסקה תחת עץ התאנה

לאחר מכן המשכנו וטיפסנו לעבר צומת הכניסה לנוף איילון (שם יפה יש למקום!).

המשכנו צפונה על מדרכה צרה הצמודה לכביש. ואז ירדנו לאחד הגאיות של גבעות מודיעין שאין לו שם. בפתח הגיא וצמוד לכביש מכלאת בקר. לפרות היה חם ולא אכפת להן שנעבור ביניהן.

אנחנו עוברים והן מסתכלות, חם להן!

עוד טיפוס למעלה לגבעות מודיעין והגענו סמוך לח' קנובה שיש בה שרידים מהתקופה הביזנטית. בגלל החום וגם העייפות לא התעכבנו במקום. גלשנו בדרך צפונה חזרה לעבר מודיעין.

בדהרה חזרה למודיעין

בדרך בגין רכבנו מזרחה לעבר רעות והלאה לעבר היציאה לכיוון מודיעין. דרך עמק החולה ועמק יזרעאל ובלי שנוותר על העלייה חזרנו לנקודת ההתחלה.

הטיול נמשך כחמש שעות ו-40 דקות. זה הזמן הרב כלל עצירות לצילומים והזדהות. בזבזנו זמן גם ברכיבה אל הגדרות והשערים. אבל נהנו וראינו מראות חדשים. עם סיום טיול זה והקודם לפני שבועיים בעיר וסביבתה אפשר לומר שאנחנו מכירים לא רע את גבעות הדרומיות והדרום מזרחיות של ארץ מודיעין ואת חלקו המזרחי של נחל איילון.

בבוקר 12 ביוני 2015 יצאנו שלושתנו – עופר צינדר, שרון בן חיים ואני – לטיול רכיבת אופניים בגבעות השפלה הצפונית. המטרה העיקרית של הטיול, בנוסף לרכיבה ופעילות הספורט, הייתה להמשיך לתור חבל ארץ מעניין הנקרא גם ארץ החשמונאים או ארץ המכבים והם ממתתיהו הכהן ובניו אנשי מודיעין.

קצת היסטוריה – בתקופה מאז הקמת המדינה ועד מלחמת ששת הימים, אזור זה היה אזור ספר נידח במרכז הארץ. במפת האזור משנת 1966 בקנה מידה 100,000 ניתן לראות את הריק היישובי באותה עת המשתרע מול שטח ההפקר וקו שביתת הנשק עם ירדן. חדי העין יוכלו להבחין שעיי היישובים הערבים שהתקיימו עד מלחמת העצמאות ונכבשו במהלכה, אינם מסומנים במפה זו ולא במקרה.

גבעות מודיעין עד 1967

לאורך הקו הירוק בקטע זה סיירתי לפני כעשרים שנה במסגרת מחקר שטח עצמאי שבצעתי בזמן שירותי באגף התכנון במטכ"ל (ללא רשות ממפקדיי) וזאת, במסגרת ההיערכות לקראת המשא ומתן  להסדר קבע עם הפלסטינים. לכך אתייחס אולי פעם אחרת.

בשעת בוקר מוקדמת יצאנו לדרך ממקום מגוריו של עופר בשכונת הפרחים בעיר מודיעין. הכוונה המקורית שתכננו את המסלול הייתה להגיע לנחל מודיעין בקטע שנמצא למרגלות העיר החרדית מודיעין עילית (בזמן הקמתה נקראה קריית ספר).

נחל מודיעין הוא אחד היובלים המרכזיים של נחל איילון. ראשיתו של הנחל היא בקו פרשת המים במעלה הרי בנימין באזור רמת גבעון. טיפת גשם היורדת בנחל מודיעין ושאינה מחלחלת בקרקע, ממשיכה דרכה עם הטיפות האחרות בזרימה בו עד הנקודה בה הוא מתלכד עם נחל נטוף וביחד חוברים בהמשך באזור שדה התעופה לוד לנחל איילון. נחל מודיעין הוא אחד הגורמים הבולטים ביצירת שיטפונות גאות בנחל איילון המתרחשים מעת לעת ובחורף גשום.

המסלול בו רכבנו בתחילה עבר ברחובות העיר מודיעין ומהם טיפסנו לגבעת טיטורה, עליה כבר כתבתי ולכן לא אחזור. לאחר הירידה ממנה הגענו לצומת מכבים רעות בכביש 443 ואותו חצינו.

בדרך, שבסמוך לה נמצאת הכלבייה של אגודת "תנו לחיות לחִיות", המשכנו צפונה עד שהגענו לכביש הגישה ליישוב כפר רות.

כפר רות הוקם כמושב עובדים בשנת 1977 ע"י בני מושבי פרוזדור ירושלים ועיסוק העיקרי של חבריו היה גידול ורדים ליצוא וגידולים חקלאיים שונים. היישוב נקרא על שם היישוב קדום כפר רות או כפרותה הנזכר במפת מידבא מהתקופה הביזנטית ושמו נשתמר בשם ח'רבת כפר רות שנמצאת על הגבעה ממזרח ליישוב שאליה לא עלינו אלא רק צפינו שרכבנו בכביש ההיקפי של היישוב.

המשכנו דרך מעבר בגדר ועברנו לרכוב בישוב הסמוך לפיד

השער המחבר בין כפר רות ולפיד

לפיד הוא יישוב קהילתי הנקרא כך על שם הלפיד שהיו מודיעים באמצעותו על מולד החודש בתקופת בית שני. היישוב נבנה בראשית שנות ה-90' במסגרת תכנית "יישובי הכוכבים" אותה הגה ולמימושה פעל שר הבינוי אז אריאל שרון. מטרת התוכנית הייתה עיבוי הנוכחות הישראלית באמצעות יישוב העירוני ממערב ובצמוד לקו הירוק.

שני היישובים הסמוכים דרכם עברנו, כפר רות ולפיד, נמצאים בתחומי הקו הירוק בשטח הנושק אליו ושייכים מוניציפלית למועצה האזורית חבל מודיעין. לעומת זה, היישוב הצמוד אליהם כפר אורנים אליו המשכנו נמצא מעבר לקו הירוק. כפר אורנים הוא יישוב קהילתי חילוני ומגוררים בו כ-500 משפחות ושייך מוניציפלית למועצה האזורית מטה בנימין. מבחינת אופיים שלושת היישובים כפר רות, לפיד, וכפר אורנים הם בעצם פרוור של העיר מודיעין אך כאמור אינם משתייכים אליה

בכניסה לכפר אורנים

עברנו עד הקצה הצפוני של כפר אורנים מתוך כוונה לגלוש במדרון אל נחל מודיעין. לא הצלחנו. אין דרך ואין שביל במדרון התלול, המסולע והמיוער זה. התנחמנו במראה העיר מודיעין עלית שנראתה לנו בין צמרות עצי החורש

מבט על העיר מודיעין עילית מתוך כפר אורנים

בלית ברירה, חזרנו לכניסה של היישוב ומשם אל הכביש המתחבר לכביש האזורי 446.

צומת הכניסה ללפיד וכפר האורנים בכביש 446

חצינו את הכביש, ובדרך הצמודה אליו המשכנו צפונה ואט אט גלשנו לתוך נחל מודיעין.

לאחר שחזרנו שרון בן חיים העיר כי בתצ"א (גוגל) ראה שאם היינו מגיעים לרח' נחל מודיעין שבכפר האורנים וממשיכים עד סופו, שם יש ירידת עפר סבירה לנחל מודיעין. והוסיף כי פעם הבאה נוכל לתקן את הטעות. על כך ענה עופר צינדר ששרון צודק בקשר לירידה לנחל מודיעין. עוד הוסיף כי לבושתו טעה בנווט ב 128 מטר. בתכנון המקורי (ע"פ תצ"א גוגל) היינו אמורים לרדת מרחוב נחל מודיעין ולעבור בגשר שמתחת לכביש 446. בציור שצרף עופר נראה המסלול המתוכנן (וורוד) היורד מרח' נחל מודיעין לעומת מה שרכבנו (תכלת) והפרש המרחק (צהוב) בין תכנון לביצוע.

הערת עופר

עופר ציין שהמסקנה שלו היא לפני החלטה על הכוון הנכון בין שבילים צפופים יש להגדיל מאד את תצוגת הנתיב המתוכנן שלא לדבר על כך שבשטח עירוני צריך גם להסתכל על שם הרחוב שאליו צריך לפנות……..!!! עוד הוסיף שמאידך, אחרי שירדנו בדרך אחרת בחן את הגשר והסתבר לו שאינו מיועד למעבר אדם אלא למים בלבד, ויתכן שהיינו צריכים לחזור את כל הדרך בחזרה לרח' נחל מודיעין (קריעה!!).

המשכנו הלאה ורכבנו בתוך נחל מודיעין בדרך המסומנת שחור ומעלינו היישוב חשמונאים הנמצא מעבר לקו הירוק שעל פי התכנית המקורית תכננו לרכוב דרכו.

בתוך נחל מודיעין ןמעל היישוב חשמונאים

התקדמנו ברכיבה בתוואי נחל מודיעין והשמש מאירה אותנו.

בתוך נחל מודיעין

האזור הזה מתאים גם לגולשי סנפלינג – מצד דרום של תוואי הנחל נמצאים מצוקים אנכיים יורדים אליו. ראש המצוקים מהווה נקודה אליה מתכנסים חובבי הגלישה (סנפלינג). עצרנו ושאלנו עצמנו מה הכיף שבעניין? אולם, כנראה שאין אנו מבינים בכך. טוב שיהיה.

גולשי הסנפלינג במצוק נחל מודיעין

המשכנו וראינו שמצפון ומעל הנחל ראינו את דרך המערכת של גדר ההפרדה שנבנתה לפני קצת יותר מעשר שנים בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. דרך זו נושקת לכפר אל מידיה, שיש הטוענים ששמו משמר את שם היישוב מודיעין, המקום בו התגוררה משפחת המכבים בראשה עמד מתתיהו הכהן.

מדהים היה לראות את היקף העבודות שנדרשו לסלילת הדרך וכמובן את החותם שלהם ובעיקר פגיעתם בנוף, לדיראון עולם.

גדר הביטחון למרגלות הכפר מידייה

המשכנו ברכיבה עד הגדר שלפני הגשר העצום של דרך המערכת שחוצה את נחל מודיעין ותחתיו שער ברזל אדיר.

גשר דרך הביטחון מעל נחל מודיעין

עזבנו את תוואי נחל מודיעין וטיפסנו מערבה במעלה הדרך עפר טובה שהיא מעט תלולה. בקטע זה הרכיבה הייתה מעט מאומצת, אורכו 1.1 ק"מ והעליה הייתה בגובה אנכי של כ-52 מ'. השיפוע כ-10%. בסיום העלייה עברנו ליד האתר שיש הטוענים שהוא קברות המכבים. עד למלחמת ששת הימים נהגה תנועת המכבי הצעיר לשאת את לפיד חנוכה עד למקום זה שבו נראה הכפר אל-מידיה.

המשכנו צפונה מערבה בדרך שהסימון שלה אדום התחנה הבאה הייתה בנין קבר שייך שנמצא על גבעה בגובה 219 מ'. במלחמת העצמאות היה במקום משלט שנקרא משלט 219. המקום נכבש במסגרת מבצע דני בקרבות עשרת הימים והוחזק, כמו כל המשלטים באזור, על ידי יחידות מחטיבת קרייתי.

חודשים לאחר כיבושו כוח מהלגיון הירדני התקיף את המשלט ובקרבות נפלו 26 לוחמים. יום למחרת, בהתקפת נגד נכבש המקום חזרה. במקום הוצבה אנדרטה רק בשנת 1979! חבל, אבל טוב מאוחר מאשר בכלל לא.

קבר ש'יח או אתר קבורה של החשמונאים? נחזור רגע לקבר השייך ולתופעה מעניינת שראינו במקום. הקבר הוא על שם הש´יח ע´רבאווי (השיח' המערבי). המבנה הוא מוסלמי שנבנה על שרידי מבנה גדול מן התקופה הביזנטית (מאות 4-7 לספירה). יש הסבורים כי כאן, ולא באל-מידיה, היה אתר הקבורה הגדול של החשמונאים. מטבעות מן התקופה החשמונאית שנמצאו כאן, מחזקים זיהוי זה. לפיכך ולאור זאת, החליט מי שהחליט, לייהד את קבר הש'יח המוסלמי וקבע שהמקום הוא מקום קבורתו של מתתיהו הכהן אותו כבר הזכרנו. התופעה של ייהוד קברי ש'יח מוסלמים אינה חדשה ואנחנו מכירים אותה מקברי הצדיקים ברחבי הארץ, ביהודה, בשומרון ובגליל והנה לנו דוגמה נוספת.

מנוחה קלה וצילום – אחרי הביקור במקום, הגיעה שעת התה והתמרים. בחניון סמוך עצרנו להפסקה קלה וצילום של שלושתנו למזכרת. אי אפשר בלי!

אחרי ההפסקה המשכנו והדרך התקרבה לגדר מתחם נאות קדומים שהוא מחוץ לתחום לרוכבי האופניים.  חבל מאוד מאוד!

מגדר נאות קדומים חצינו בגשר את כביש 443 והגענו ליער בן שמן ובדרכים שהכשירה קרן קיימת רכבנו בכיוון כללי דרום.

הגענו לבקעת הנזירים שבשוליה נמצאת מערה צרה ( 20 מ' אורכה ו-1.5 מ' רוחבה) ששימשה כנראה עולי רגל נוצרים בדרכם לירושלים במעלה בית חורון. במדרגות החצובות בסלע ניתן לראות את מדרגת האבן שהיוותה דרגש השינה ולידם הצלבים.

בקעת הנזירים

מבקעת הנזירים המשכנו למרכז ליגד וממנו במדרכה הצמודה לכביש נענו לכיוון העיר. חתכנו חזרה לשטח. טיפסנו מזרחה דרך יובלי נחל ענבה לגבעות שבמרכזן נמצאים עיי הכפר הנטוש ברפיליה. כפר ערבי זה כמו האחרים סביבו, ביר מעין, אל בורג' ואחרים, נכבש בקרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות. עיי כפר זה היוו את המוקד של שטח אימונים 207 שהתקיים באזור ועליו כתבתי בהרחבה בסקירה על הטיול בתוך העיר מודיעין וסביבתה. הוותיקים זוכרים אותו גם בשם העממי "ש"א בריפליה".

גבעות ברפילייה

אודה על האמת, הרבה אנרגיה הושקעה בעלייה. במספר מקומות (2 – 3) נאלצתי אף לרדת וללכת ברגל. התאמצתי אבל לא נקרעתי! סביר בהחלט לטיולים שכאלה בהחלט לא נורא.

אבל המאמץ היה שווה – בקצה העלייה נגלה נוף מדהים לכיוון מערב לעבר גבעות השפלה והלאה למישור החוף.

גבעות ברפיליה

תוך מבט על הנוף חשבתי לתומי, האם נוף בתולי זה הסמוך כל כך לעיר, יישאר כך? כנראה שלא.  בעתיד, הקרוב או הרחוק, הבולדוזרים יעלו על הגבעות ושם ייבנו שכונות חדשות של העיר. אולי אחת תזכה לשם ברפיליה. אבל סביר יותר שימצא לה כבר שם אחר בעברית שיסייע בשיווק השכונה החדשה ומכירת הדירות. ימים יגידו…

מהגבעה גלשנו לשטח הבנוי. לאחר דיווש במדרכות העיר וטיפוס במעלה דרך העירונית שנקראת רחוב עמק בית שאן הגענו לנקודת ההתחלה. אחרי ארבע שעות ו-45 דקות, הסתיים טיול מעניין ביותר.

יופי של טיול וחברה נעימה ומה צריך עוד האדם בבוקר שישי.

בבוקר יום שישי, 5 ביוני 2015 יצאתי להוביל ולהדריך טיול הרכיבה אל, סביב ובתוך ירושלים את קבוצת רוכבי הצפון (9 אנשים) ואליה הצטרף חברי שרון בן חיים ממבשרת ציון.

בהתחלה, אזהרה, הפוסט ארוך מהרגיל וזאת בגלל שהטיול היה ארוך, קצת יותר משבע שעות. לא מומלץ לקריאה לאלה שאין להם סבלנות.

"האבא" של הקבוצה הוא רז גורן שידוע בקרב קהילת רוכבי האופניים המומחה (בהא הידיעה) לתכנון מסלולי טיולי אופניים, הובלתם, תחקור ותיעוד אחריהם ושיתוף הציבור במידע המצטבר.

עבורי זה היה טיול שונה ויוצא דופן. כל השבוע חשבתי על האתגר ה"משולש" שיהיה לי בטיול: אני קצת איטי ואדרש לרכוב בקצב של חבורת צבאים קלי רגלים המדלגים בשבילי ההר; להדריך, כלומר לדבר הרבה ולעניין, קצר ומהר על הרבה נושאים ומראות רבים ולדאוג שבקטעים מסוימים שהאנשים ירכבו במסלול הנכון.

מתווה המסלול וכיוונו תוכנן בעצה אחת עם רז גורן. כבר במהלך השבוע היה ברור לנו שיש שלד למסלול ו"הבשר" בטיול יהיה בהתאם לנסיבות וטיבו יהיה בהתאם לזמן.

יום שישי היום שבת בפתח והחבר'ה הצפוניים צריכים להגיע בזמן לבית לסידורים אחרונים של קבלת שבת. בדיעבד התברר שלכמה לא בער והם תכננו להיכנס למסעדה באבו גוש לארוחת טרום שבת. אני מקווה שהאוכל ערב לחיכם.

לחבורת הרוכבים יש משמעת. כולם הגיעו בזמן לחניון ה מסעדה הנטושה שבסיבוב מוצא בכביש 1. אין מאחרים, זה בכלל לא מובן מאליו!

התכנסות בסיבוב מוצא

לאחר היכרות ודברי פתיחה שלי יצאנו לדרך קצת אחרי השעה 06:00. התגלגלנו במורד פארק בית זית והופ עצירה ראשונה להסבר על רכס הראל שממול בו נמצאת מבשרת ציון, עמק נחל שורק וסכר בית זית שנבנה בטעות. בחורף כשהסכר מוצף הוא מהווה אטרקציה ובין לבין מהווה מקום מסוכן לשוטים שנכנסים לרחוץ בו!

תצפית על רכס מבשרת ציון מעל נחל שורק, צילום: רז גורן

מדרך הפארק פנינו מזרחה וטפסנו בנחל רבידה שמעליו נמצא המושב בית זית. למכירים את המקום מרכיבה וטיול נאמר שהדרך בו שופרה והעליה הייתה קלה. במעלה הנחל פנינו לסינגל קצר שנקרא "סינגל התימנים" על שם שכונת התימניים שנמצאת בקצהו. חמש משפחות תימנים התיישבו במקום אחרי מלחמת העצמאות. אז כפר נטוש שכוח אל, היום נדל"ן יקר.

סינגל התימנים, צילום דורון כהן

משכונה זו עלינו על הכביש למרכז עין כרם ושם התרשמו מאופיו של הכפר (שהיום הוא בעצם שכונה של ירושלים). הטרסות סביבו ובהן בוסתנים והבתים המקוריים עדין במקומם.

עין כרם רווי קדושה לנוצרים. במקום התגוררה בת שבע אחותה של מרים שהגיעה לבקרה להודיע לה על הריונה. אתם יודעים מה עשו הבנים שלהן, בני הדודים יוחנן ויהושע.

כך סקרנו את המנזרים והכנסיות שביחס לגודל הכפר הם רבים. ממול ראינו את כנסיית יוחנן.

מרכז עין כרם

בדרך אל כנסיית הביקור עלינו וטיפסנו לשביל הדסה ועברנו לסנגלון קצר, הרוב ברכיבה ואני בהליכה, לעבר מעונות הסטודנטים של בית הספר לרפואה. יופי של נוף נשקף משם. השאלה אם הסטודנטים רואים אותו בזמן לימודיהם הרבים ועבודתם השוטפת בבית החולים. בדרך הכביש עברנו מול השער של המוסקוביה, כלומר מתחם הכנסייה הרוסית שהיה ועדין משמש עוגן לאחיזה של האימפריה הרוסית בארץ הקודש.

רכיבה קצרה ואנחנו בפתח המרכז הרפואי הדסה שנמצא בעצם במקום לא נגיש כל כך. הוא נשאר במקום מאז הקמתו בשנותיה הראשונות של המדינה בעת שהיה צורך להגן עליו במדרון מאחורי העיר החצויה.

המשכנו לשביל הדסה מעל כביש הגישה לבית החולים. המראה מרהיב ממול: רכס צובה, הר איתן ולמטה מושב אבן ספיר. שביל הדסה חיבר אותנו ליד בריכת עין שריג לציר המעיינות. חלק מהקבוצה עלתה לציר זה מכביש הגישה לאבן ספיר.

מבט מציר המעיינות

מבט מציר המעיינות

ציר המעיינות מטפס במדרון רכס עמינדב ובמהלך הדרך פגשנו את עין תמר, עין עוזי ועיינות עמינדב.

בעליה נשארתי מאחורי עם שרון וצביקי. קלי הרגלים הגיעו הרבה לפנינו לחרבת סעדים לעצירה מנהלתית.

התגלגלנו לאורך דרכי קק"ל (לא סינגלים לאכזבת חלק מהרוכבים) למטה לעבר נחל רפאים.

מבט אל נחל רפאים

מול הכפר בתיר ומעל מסילת הברזל עצרנו ונתנו דעתנו על הכפר, חקלאות הטרסות, הקו הירוק שעבר במקום עד 1967, הרכבת לירושלים, והכוונה לבנות את גדר ההפרדה סביב הכפר שנבלמה לעת עתה בעצת בית המשפט העליון.

המשכנו בדרך מזרחה מעל הנחל, סטינו ל'עין לבן' ולמרות שהתכוונתי לא עצרנו להפסקה. המשכנו הלאה עד חניון גן החיות ועלינו לדרך פארק עמק רפאים. בחניון הראשון עצרנו להפסקת בוקר.

הלאה לאורך הדרך לכיוון מזרח וממול לדרום אנו רואים את הכפר ולג'ה סביבו נבנתה גדר, את הכביש העוקף את הכפר שנסלל בשנת 1995 על מנת לאפשר יישום הסכם אוסלו ב' וחיבור רציף בין ירושלים וגוש עציון וחברון שלא דרך בית לחם. סלילת כביש המנהרות עדין לא הושלמה באותם ימים.

ממול לאורך הדרך בכיוון צפון ראינו את השכונות החדשות מצפה משואה, מלחה ובהמשך את הגן הטכנולוגי מלחה. כשהתקדמו עקפנו את תחנת הרכבת החדשה. השביל מסודר ותענוג לרכוב בו.

בדרך פארק עמק רפאים

ככה התקדמנו בשביל הפארק שבחלק זה נקרא פארק המסילה על שם מסילת הברזל של הרכבת שהגיעה עד קצה עמק רפאים.

זהו! הגענו לכפר בית צאפפה. עזבנו את פארק המסילה ונכנסו לבית צאפפה.

בית צאפפה היה אחד מכפרי הלוויין של ירושלים בתקופה העות'מאנית. תושביו מכרו לגרמנים הטמפלרים חלק מאדמותיהם בנחל רפאים במקום בו עובר היום רחוב עמק רפאים. אחרי מלחמת העצמאות הכפר נחצה בין ישראל וירדן. לאחר מלחמת ששת הימים הפך לשכונה של העיר. אז החלה בנייה סביבו שסגרה עליו מכל עבריו. בימים אלה סוללים ממש בתוכו את כביש העלייה לגילה שיתחבר עם ציר המנהרות. עתירה לבג"ץ נגד הסלילה נדחתה!

עברנו בכפר וטיפסנו בחתיכת עליה והתחברנו לדרך חברון למרגלות גבעת המטוס.

במעלה בית צאפפה

עוד קצת סבלנות. עוד מעט יגיע סוף הפוסט. כדאי לחכות.

מדרך חברון עלינו לקיבוץ רמת רחל ומשם נפרס לפנינו מראה דרום העיר.

מבט על שכונת תלפיות בדרום העיר מרמת רחל

דרך קיבוץ רמת רחל עברנו דרכו למקום בו נמצא מוצב הפעמון, מוצב קדמי של הליגיון שיחד עם מוצב הנקניק חלש על דרום העיר.

מוצב הפעמון נכבש ממש בתחילת מלחמת ששת הימים והיום יום השנה ה-48 להתרחשותה.  לא להאמין עוד מעט 50 שנים… והסוף אינו נראה באופק. במוצב הפעמון צפינו לעבר המדרגה העליונה של מדבר יהודה, שכונת הר חומה, בית סחור, צור בהר.

אנדרטת השלום במקום מוצב הפעמון

צופים מזרחה, צילום דורון כהן

דברנו גם קצת על רמת רחל שהוקמה בשנת 1926 על ידי אנשי גדוד העבודה, עמידתה במלחמת העצמאות מול הפולש המצרי, היותה יישוב ספר עד 1967 והפיכתה לאי חקלאי בתוך העיר שאינו שייך אליה אלא למועצה האזורית מטה יהודה. מרבית שטחי מטעי הפרי של הקיבוץ בעבר הפכו שכונות מגורים.

עזבנו את המקום חזרה לעבר שכונת תלפיות ועברנו דרכה לעבר פאתי שכונת ארמון הנציב והלאה לתצפית על העיר העתיקה שם הדגשנו את ההסבר לשלוחת עיר דויד ממנה צמחה העיר בתקופת דוד המלך.

תצפית ארמון הנציב, צילום רז גורן

הזמן כבר התחיל לדחוק. המשכנו דרך שכונת מחנה אלנבי לדרך חברון ונכנסנו למתחם התחנה הראשונה ושם עברנו בזריזות בין הדוכנים. לא היה זמן להתעכב.

משם עברנו לסיבוב קצר במושבה הגרמנית והתרשמנו מבתיה היפים. הצצנו לבית קולנוע סמדר. אייקון של ירושלים החילונית.

ממדרכות עמק רפאים עברנו ועלינו לעבר מתחם התיאטרון והלאה לבית הנשיא. ניסיון לקנות גלידה כשל בגלל איטיות המוכר.

בשלב זה הבנתי שנגמר לנו הזמן ויש צורך להתכנס לסיום. הפסקתי לדבר. רכבנו בקצב. חלפנו דרך בית ראש הממשלה, לכיכר פריז, לאורך רחוב קינג ג'ורג ובין הולכי הרגל התגלגלנו לרחוב אגריפס. סלאלום של ממש.

כיכר פאריז

חתכנו דרך שכונת בית ישראל והופ אנחנו ברחוב יפו רוכבים לצד הרכבת הקלה היחידה בישראל.

המשכנו מערבה עד פאתי שוק מחנה יהודה. מאחר ולא הצטלמנו יחד זו הייתה הזדמנות. קצת מאמץ וכולם מתכנסים ונעמדים. דגנו את אחד מהולכי הרגל ויש תמונה למזכרת

המשכנו לאורך רחוב יפו עד היציאה מהעיר. החבורה, ביקשה, בעצם דרשה את הרחצה המסורתית במעין או בריכה כמקובל בטיולי הקיץ שלה. נאנסתי ונעניתי להם. דרך הירידה התלולה שיש בה דרדרת הגענו למעיין לפתא. יש מים. אין ניקיון. יש הרבה צעירים חרדים משככים במים, יותר נכון טובלים אולי לקראת שבת.

הטבילה במעין לפיתא, לא נקי אבל לא נורא

לאחר הפסקה קצרה והתגלגלנו בשביל המטיילים, שמישהו קורא לו סינגל למטה לעמק הארזים. אני את הקטע הזה הלכתי. שיש ספק לדרדרת אין ספק ואני ברגל.

הירידה מליפתא

החבורה הזריזה הקדימה והגיעה דרך הפארק חזרה לנקודת ההתחלה. אני קצת איטי ושרון איתי והגענו אחריהם.

זהו, הסתיים הטיול. בגלל קוצר זמן לא מימשנו את התוכנית המקורית. לא נורא. אולי תהייה עוד הזדמנות. למזלנו היה לנו מזג אוויר נפלא לקיץ. סיימנו אחרי השעה 13:00 ולא סבלנו מחום הצהרים.

היה לנו טיול מלא מראות, מלא צבעים, מראות מגוונים עם הרבה ספורט. חזרנו הביתה מבסוטים עד הגג.

טיול האופניים היה ברובו בשטח עירוני, בתוך וסביב מודיעין. המטרה הייתה להכיר את עיר החדשה שבנייתה החלה לפני כשניים וחצי עשורים ואת סביבתה הקרובה. את מסלול הטיול הכין חברי עופר צינדר תושב העיר שאף הוביל אותי ברחובותיה ודרכיה, בגבעותיה הדרומיות ובכרמי ובשדות עמק איילון הסמוכים אליהן.

העיר מודיעין נמצאת ב"ארץ החשמונאים" "בצפון שפלת יהודה בסמוך להרי יהודה. גובה גבעות השפלה הוא בין 150 מ' ל-350 מ' והיא נמוכה מהרי יהודה (השורש ש.פ.ל). טעות מקובלת בפי רבים לכנות את האזור הסמוך לים שפלת החוף. אין דבר כזה! אזור החוף ישר ולכן שמו מישור החוף.

מודיעין נבנתה במחצית השנייה של שנות ה-90' על שטח אימונים של צה"ל (ש"א 207) שבוטל. גודלו היה כ-20,000 דונם ונקבע כבר בראשית שנות ה-50' בין עיי הכפרים הנטושים ברפיליה וביר מָעִין שנכבשו במבצע "דני" בקרבות "עשרת הימים" בקיץ 1948. שטח אימונים זה שנמצא מצפון לשטח ההפקר במובלעת לטרון בעמק איילון נקבע באזור בלתי מאוכלס שהיה פרוץ ודרכו חדרו פליטים, מסתננים ופדיונים שחצו את הקו הירוק מצפון יהודה. שטח האימונים נקבע בצו סגירה הראשון (על פי תקנות ההגנה שעת חירום) בשנת 1955 שנחתם על ידי הרמטכ"ל רא"ל משה דיין. בשטח התאמנו יחידות חיל הרגלים (סדיר ומילואים), בעיקר של פיקוד המרכז, ושהיוו בד בבד גם כוח לאבטחת הגבול הקרוב. בסמוך לשטח אימונים זה שנחשב אזור ספר נמצאו המושבים כפר דניאל (1949) וגמזו (1950), קיבוץ שעלבים (1951) וההיאחזות הנח"ל מבוא מודיעים (1963) שאוזרחה (1967).

גבעות מודיעין ערב מלחמת ששת הימים

בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, עם התרחקות הגבול והמעבר של בסיסי ההדרכה של צה"ל ממרכז הארץ ליהודה ושומרון קטן היקף האימונים בשטח. במערבו, ליד קיבוץ שעלבים הוקם מחנה לאימון יחידות עורף של פיקוד המרכז שנעזב בראשית שנות ה-80'. בזמן זה השטח שימש בעיקר לאימוני יחידות מבסיס ההדרכה של משמר הגבול בבית חורון ולאימון פלוגות מבסיס ההדרכה שבבית אל (בה"ד 4). במקביל לדעיכת הפעילות הצבאית, האזור סביב לשטח האימונים התפתח – בשולי עמק איילון הוקם היישוב מבוא חורון (1970); בתוך השטח ההפקר הוקמו המושבים כפר רות ושילת (1977); מדרום לשטח האימונים נסלל קטע כביש ירושלים-תל אביב (כביש 1) בין נתב"ג ולטרון (1978); עם הרחבת מפעל התנחלויות הוקמו בסמוך וממזרח לקו הירוק היישובים חשמונאים, מתתיהו, קריית ספר (1983); ממזרח לשטח האימונים בתחום שטח ההפקר ומול הכפר הפלסטיני בית סירא נבנה היישוב הקהילתי מכבים (1986); נסלל המשך הכביש מבן שמן (443) לכיוון מזרח והוא חובר עם דרך מעלה בית חורון לירושלים (1987).

גבעות מודיעין ויער בן שמן אחרי 1967

במחצית שנות ה-80' שטח האימונים היה ישות חריגה בלבו של אזור מתפתח ובסמוך לריאה ירוקה של גוש דן שכוללת את יערות בן שמן ומודיעין. כשני עשורים לאחר התרחקות הגבול ועקב התמעטות האימונים בו והפיתוח האזרחי המואץ באזור, שטח האימונים הפך להיות מיותר ולנטל על סביבתו. אז החלה נגיסה בו וגריעת שוליים ממנו לצורכי פיתוח אזרחי. בראשית שנות ה-90' בחלקו הדרומי של שטח האימונים הוקם רעות – יישוב קהילתי לאלף משפחות צבא קבע ולצורך זה בשנת 1989 הוזז ממקומו מתקן האימונים של משמר הגבול שאך שנים מעטות קודם לכן הועבר לשם והוא נבנה מחדש בלב שטח האימונים באתר הסמוך לנחל ענבה. זו איוולת של חוסר יכולת לצפות העתיד. הכספים הם של כולנו!

בשלהי שנות ה-80' רועננה תכנית משרד הבינוי והשיכון לבניית העיר מודיעין על מנת שתיתן מענה למחסור בקרקע למגורים במרכז הארץ ותחזק את ציר שבין תל אביב לירושלים. הרעיון להקמת העיר נולד למעשה כבר בשנות ה-60 אך הוא לא יושם בעיקר בגלל קרבת האזור לגבול וגם בשל העובדה שלא היה עד אז מחסור בקרקע למגורים במרכז הארץ. גם המיתון הכלכלי ששרר במדינה בשנות -60' בלם את רעיון בניית העיר. לאחר מלחמת ששת הימים הופנתה הבנייה לשטחים והרעיון לא יושם. בתחילת שנות ה-70' חזר ועלה שוב רעיון נוסף להקמת העיר כחלק מהתפיסה של הסטת מרכז הכובד היישובי מרצועת החוף מזרחה לעבר הקו הירוק, שאמור היה להיטשטש ולהיעלם באמצעות "יישובי הכוכבים", אך גם הוא לא תורגם למעשה בעת הזו. לאחר שהאזור סביב שטח האימונים התפתח, נתבקשה בניית עיר חדשה. היו כאלה שהתנגדו להקמתה בגלל הסיבה שתמשוך אוכלוסייה מירושלים, רמלה, לוד ובית שמש ובעצם תפגע בהן. ההתנגדות לבניית העיר נבעה גם בגלל הרצון להמשיך ולשמר את השטחים הפתוחים.

את תכנית העיר הכין האדריכל משה ספדיה והיא אושרה על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה בסוף 1990. לאחר מאבק משפטי אושרו התכניות הראשונות ואז החלה בניית העיר בחלקו המזרחי של שטח האימונים בשטח הסמוך והצמוד ליישוב רעות. כדי לאפשר את המשך בניית העיר הוצא בשנת 1994 מתקן האימונים של משמר הגבול מתחום שטח האימונים (אותה איוולת פעם שנייה בתוך חמש שנים) ונבנה בשטח אימונים מכמש במזרח חבל בנימין. באותה שנה עם תנופת עבודות הפיתוח והבנייה של העיר ביטל הרמטכ"ל את צו הסגירה של שטח האימונים. כך בוטל סופית ורשמית אחד משטחי האימונים הגדולים במרכז הארץ.

מודיעין הוכרזה לעיר בשנת 2001, ובשנת 2003 אוחדה עם המועצה המקומית השכנה מכבים–רעות. מאז נמשכת בנייתה של העיר ואינה פוסקת בעצם עד היום.

הכוונה שעיר שתשתרע על כל שטח האימונים ואף מעבר לו על שטח של כֿ46,000 דונם, ואוכלוסייתה תגיע לרבע מיליון נפש.

בטיול התרשמנו ממראה העיר. העיר ירוקה!

בערוצי הנחלים נסללו הדרכים הראשיות וביניהן הוקמו הגנים. הבנייה היא על הגבעות ומורדותיהן.

בטיול עברנו בין שרידים ארכיאולוגים שנמצאו במקום והבולט ביניהם שרידי בית כנסת מהתקופה החשמונאית.

חלק ממסלול הטיול היה גם בגבעות מדרום לעיר ובתוואי דרך הפטרולים הישנה

דרך הפטרולים הישנה ששימשה עד 1967

המשכנו בין כרמי עמק איילון מדרום לעיר.

חלקו האחרון של המסלול היה ממול יער בן שמן ובתצפית לכיוון מערב

מבט לכיוון מערב

בנוסף לטיול היה זה גם אימון ספורט. על פי ניתוח המסלול, הגובה המצטבר היה כ-700 מ'. משך הטיול לרבות הפסקות רבות היה קצת יותר מ-5 שעות.