הדפסה

המיזם החדש, המעניין והמרתק אדם בסביבתו  ממשיך.

מעת לעת אני מגיע לצלם את חבריי/עמיתי וגם אנשים שזה מקרוב הכרתי במקומותיהם.

ביום רביעי 13 בספטמבר 2023 הגעתי לנצרת לצלם בביתו את הסופר והעיתונאי עטאללה מנצור.

צילום זה הוא מעיין הרחבה של המיזם יישובי המיעוט הנוצרי בישראל שהשלב האחרון שלו והוא המסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת.

אל עטאללה מנסור הגעתי באמצעות הקשר החדש עם בנו בדר מנסור אותו הכרתי ב-19 ביולי 2023 בפגישה שיזמו ידידיי ע'אדה ופואד באשראת

בפעם הראשונה הגעתי לעטאללה מנצור ב-20 באוגוסט 2023 לאחר הביקור אצל הקהילה הבפטיסטית המקומית נצרת. אז הגעתי עם בנו בדר מנצור וחבריי גדעון ביגר (ירושלים), יצחק פיפ רותם (סאסא) וניר עמית (שער העמקים).

בשיחה הוא סיפר לנו את קורותיו לפני כשבעים שנים בקיבוץ שער העמקים והיכרותו עם כמה מחברי סאסא.

בתום הפגישה קיבלתי ממנו את הספר שכתב והתפרסם בשנת 2004 על מנת שארחיב בדעת על בנושא המיזם יישובי המיעוט הנוצרי בישראל

Narrow Gate Churches – The Christian Presence in the Holy Land under Muslim and Jewish Rule

בעקבות הפגישה ועיון בספר חשבתי שראוי לחזור לעטאללה מנצור לשמוע עוד אודותיו ולצלם אותו.

כך היה!

הגעתי אליו ביום רביעי 13 בספטמבר 2023 לאחר הביקור בבית הספר הבפטיסטי.

בתחילת הביקור תוך כדי השיחה צלמתי אותו.

שעה מאוחר יותר הגיע בנו הצעיר בדר מנצור ויחד סעדנו את ארוחת הצהרים ואחריה צלמתי את שניהם.

זמן קצר לאחר שבדר עזב הגיע בנו בכורו בוטרוס מנצור שהצטרף לצילום.

לאחר כשלוש שעות של ביקור נפרדנו לשלום.

עטאללה מנצור הוא אלמן (אשתו אבלין ז"ל), אב לסמר, מהנדסת מזון, בוטרוס, עורך דין ומנהל בית ספר ובדר, איש מחשבים.

 

עטאללה מנצור נולד ב-9 בפברואר 1934 בגוש חלב שבגליל למשפחה ערבית נוצרית יוונית-קתולית, אח לשתי אחיות. אביו היה חקלאי ובנאי

 

הוא גדל בכפר ובשנת 1946 נסע לכפר אל מוכתאר בלבנון ללימודיו התיכוניים ושהה שם במהלך מלחמת העצמאות.

 

במאי 1948, כשהיה בן 14, שלח אותו אביו חזרה לכפר אל־מוכתרה בלבנון כדי ללמוד בבית ספר לילדי פליטים פלסטיניים שהוקם על ידי הצלב האדום. לדבריו, "היהודים כבשו אז את צפת, ואבא שלי אמר לי שהם יגיעו גם לכפר שלנו והוא חשש ורצה שאמשיך ללמוד ולכן הציע שאעבור ללבנון". ב-1949, עוד בטרם סיים את לימודיו, נאמר לאביו שכדאי שיחזור, מכיוון שהגבול צפוי להיסגר בקרוב.

 

בשנת 1950 חזר לישראל כמסתנן ונשאר בארץ באופן בלתי חוקי עד 1960, כשהוא כבר כתב עיתון הארץ, הגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית על סמך הולדתו בארץ ובקשתו אושרה.

 

בשנת 1950 הוא למד בבית הספר התיכון בקיבוץ שער העמקים של השומר הצעיר. במסגרת תוכנית ייעודית להכשרת צעירים ערבים להיות פעילים של מפ"ם. הוא התגורר בקבוץ שנתיים עד 1952.

 

על שהותו בשער העמקים סיפר "התקופה בקיבוץ רק הדגישה את תחושת הזרות שלי. היינו 18 נערים ערבים. קראו לנו 'הגרעין הערבי'. היינו אמורים לקחת חלק בעבודות בקיבוץ. בזמני החופשי ישבתי בחדר הקריאה בקיבוץ וקראתי את העיתונים בעברית. היה לי חשוב ללמוד עברית ולהבין איך יהודים חיים בקיבוץ. לא רציתי להישאר שם, זו לא הייתה אפשרות. נודע לי שהזהירו את היהודים לא להתקרב אלינו, הערבים. לא הרגשתי שייכות למקום הזה והיינו מופרדים לשתי קבוצות".

*

בשנת 1954, היה בחור שאפתן שריכז את סניף הנוער העובד בכפרו ג'יש. בעת שישב בבית קפה בכפרו שוחח עם הבעלים של בית הקפה בניסיון להתעלם מכל מה שמסביבו, העוני, הבערות, המחסור בעבודה והממשל הצבאי, הרגיש מתוסכל במיוחד. אז החליט לכתוב מכתב לדוד בן גוריון ולתאר את מצבו של הנוער הערבי ואת תלאותיו. בן גוריון, שכמעט ולא נפגש עם ערבים באותה תקופה, קלט מיד את ערכו ההיסטורי של המסר החשוב שעלה ממכתבו של מנצור וכתב בחזרה תוך ימים ספורים: "אין יהודים וערבים. רק ישראלים"…. אני שמח מאוד לרצון האיחוד הפועם בכל שורה ממכתבך". הוא הזמין את עטאללה מנצור לפגישה בשדה בוקר כדי לדון באפשרות להקמת תנועת נוער משותפת ליהודים וערבים.

פעילותו כעיתונאי: שבועון העולם הזה שערכו אז במשותף אורי אבנרי ושלום כהן (1954 – 1958); עיתון הארץ, כתב הערבי הראשון עיתון עברי (1958 – 1992); כתב בעיתון הערבי "אל-יום" (1960 – 1966); בשנת 1982 בין מייסדי העיתון הערבי א-סנארה בנצרת ועורכו (1982 – 1992); כתב בעיתון על המשמר (1992 – 1995);  כותב בעיתון הירושלמי הערבי אלקודס (משנת 1997).

 

מנצור השתתף בכתיבת ערכים באנציקלופדיית בריטניקה החדשה לנוער.

 

בשנת 1973 סיים שנתיים לימודים בקולג' רסקין באוניברסיטת אוקספורד באנגליה בעזרת מלגת הקונסוליה הבריטית.

פעילותו כסופר פרסם שמונה ספרים בעברית, ערבית ואנגלית, בהם הרומן "באור חדש", שראה אור ב–1966 (הוצאת קרני). הגיבור הוא צעיר ערבי שאביו נרצח בידי אלמונים והוא אומץ על ידי גבר יהודי ועבר להתגורר בקיבוץ. הספר עורר דיון סוער בתקשורת הערבית והישראלית, ו"ניוזוויק" הכתיר את מנצור כנביא שאינו מוכר בעירו.

 

בשנת 1992 הוא הוציא עם העיתונאי עוזי בנזימן את הספר "דיירי משנה" (הוצאת כתר) שעוסק במעמדם האזרחי של ערביי ישראל ובמדיניות של ממשלות ישראל כלפיהם.

בפברואר 2023 התבשר מנצור על קבלת תואר ד"ר כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב כהוקרה על פועלו פורץ הדרך בעולם התקשורת ותרומתו לחיבור בין החברה הערבית לחברה הישראלית, כל זאת תוך שמירה על זהותו הערבית.

*

האב ובניו

*

*

*

*

סוף, 

שמחתי להכיר את עטאללה מנצור
שאת כתובותיו בעיתון הארץ
קראתי ברצף
מאז ראשית שנות השמונים
עד סוף שנות ה-90'.

אין ספק שסיפור חייו
מרתק ומעניין.

התרשמתי מאוד
שלמרות גילו המופלג,
כמעט 90,
הוא בריא, ראשו צלול
והוא ממשיך בכתיבה,
לדבריו,
"על מנת שמוחו לא יתנוון."

תודה לכם בדר ובוטרוס
שסייעתם  ביצירת הקשר
עם אבא
והגעתם גם לצילום.