מעיליא הוא אחד משני היישובים בישראל שכל אוכלוסייתו היא ערבית נוצרית. השני הוא פסוטה הנמצא בקרבה אליו.

אל מעיליא הגעתי לראשונה במאי 2019 אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא

 

זאת הייתה התחלת המיזם  "המיעוט הנוצרי בישראל" שמטרתו ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות.

 

אז כבר הבנתי שזו הייתה טעות להגיע לחמישה יישובים בפעם אחת וראוי להגיע לכל אחד בנפרד.

 

כך היה ולפני מספר חודשים חזרתי אליהם:
הקהילות הנוצריות בעלבון שבגליל התחתון (יוני 2022)
הקהילה הנוצרית במע'ר שבגליל התחתון (יוני 2022)
ראמה שבלב הגליל (יולי 2022)

 

ביום שני 19 בדצמבר 2022 הגעתי לביקור במעיליא עם חבריי שולי לינדר – ירקוני (עין הוד), ניר עמית (שער העמקים), אבס (גנינגר), יצחק פיפ רותם (סאסא), מוטי ארמלין (גילון), מאיר רזניק (עין השופט).

 

בתחילה פגשנו את אבונה נדים שקור, כהן הדת של הקהילה במעיליא.

 

נכנסנו אתו לתוך הכנסייה ושם הוא סיפר לנו על עצמו, על הקהילה ועל הכנסייה.

אבונה נדים שקור (1957), כהן דת של הקהילה במעיליא מאז שנת 2006. מוצא משפחתו מהכפר בירעם שעברה בעקבות פינוי הכפר בשלהי 1948 לגור בג'יש. הוא קרוב משפחה של הארכיבישוף אליאס שאקור מאעבלין שהוא דוד של אביו ודוד רעייתו. שהיה בגיל 3 משפחתו עברה לחיפה בדרך סטלה מריס. למד בבית ספר היסודי "אחווה" ובבית ספר תיכון עירוני א' מחנה דוד. כבר שהיה ילד קטן, בזמן שהלך עם הוריו לתפילות בכנסייה המרונית בחיפה, הוא רצה להיות כהן דת. שבגר למד בטכניון לימודי תעודה שמאות רכב. אז כבר היה נשוי ואב לשני ילדים. במחצית שנות ה-70' ניסה להגיע וללמוד בארה"ב וניסיונותיו לקבלת אשרת כניסה כשלו. בשנת 1990 הוזמן על ידי אחיו לביקור בארה"ב. שחזר לארץ פנה ללימודי הקודש ושירת כדיאקון. בשנת 1992 הוסמך להיות כהן דת על ידי ארכיבישוף מקסימום סאלום, הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל של הכנסייה היוונית – קתולית. בתחילה שימש עוזר של כהן הדת של הקהילה היוונית קתולית בשפרעם ואחרי כשנה וחצי מונה להיות כהן הדת של קהילה זו ושימש בתפקיד 14 שנים. כאמור בשנת 2006 עבר למעיליא ומאז מכהן ככהן הדת של הקהילה בכפר.   בתפקידו אבונה נדים שקור פועל גם במישור החברתי: מגשר בסכסוכים, תמיכה בחולים ובעניים.

 

לאחר הביקור בכנסייה המשכנו והגענו לבניין המועצה המקומית.

 

שם פגשנו את ד"ר פיראס עראף, מנהל אגף חינוך במועצה המקומית מעיליא.

 

ד"ר פיראס עראף, היה תלמיד מחקר של עמיתי פרופ' גדעון ביגר והוא שחיבר בינינו ועל כך אני מודה לו.

 

בתחילה ד"ר פיראס עראף סיפר לנו על עצמו.

ד"ר פיראס עראף (1972), נולד וגדל במעיליא גם הוריו בני המקום. מוצא משפחתו עראף מג'בל דרוז שבסוריה שהגיעה למעיליא במאה ה-18. כיום הוא חוקר במכון דיין אוניברסיטת תל אביב בתחום סכסוכי המים במזה"ת ומכהן מנהל אגף חינוך במעיליא. נשוי לאינס שהיא מורה לשפה הערבית ומחנכת בבית הספר היסודי cnghkht ובבית הספר במעונה אב לשלושה : לולו, ג'ון וג'ולין.

 

עיקר הפגישה הוא סיפר לנו על מעיליא בהיבטים השונים.

 

הדברים שסיפר לנו היו מרתקים והרחיבו את היריעה אודות היישוב.

 

נפרדנו כמקובל בצילום מזכרת.

 

זהו הביקור הסתיים וצאנו לדרכינו.

******

להלן מובא מידע שלמדתי
אודות היישוב טרם ההגעה ובביקור,
אודות אוכלוסיית ביישוב,
אודות הכנסייה

וגם צילומים שנעשו במהלך הביקור ביישוב

***
התחלה מהסוף
מזכרת מהביקור

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום מעיליא 
בגליל העליון המערבי

מיקום מעיליא
מצפון ובצמוד לכביש 89,
כ-8 ק"מ ממזרח לצומת כברי
ממערב וצמוד למעלות
מצפון מערב לתרשיחא ומעונה
וכ-1 ק"מ מדרום מערב להילה

אוכלוסייה

לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף נובמבר  2022 (אומדן),
מתגוררים במעיליא  כ-3,300 תושבים
מתוכם
כ- 99.8% הם נוצרים המשתייכים
לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית.

הריבוי הטבעי בכפר הוא נמוך מאוד, 1% בשנה בלבד 

היבט המוניציפאלי

מעיליא היא מועצה מקומית
שהוכרזה בשנת 1957,
חברים בה 9 חברים

תחום שיפוט המועצה מתפרש
על פני כ-1,630 דונם,
ליישוב יש תוכנית מתאר משנת 1996 

מרבית שטח היישוב משמש למגורים 

רוב הקרקעות במעיליא
הן קרקעות בבעלות פרטית,

בעבר תושבי הכפר
היו בעלי קרקע בהיקף נרחב מזה הקיים כיום.

בכפר יש מוסכמה שקרקע ונדל"ן מוכרים
אך ורק לתושבי הכפר ולא לזרים!!

 מעט מאוד (!)
אודות תולדות היישוב

העדויות הראשונות ליישוב במקום הן מתקופת הברונזה.

 

יש חוקרים המזהים את היישוב עם העיר "אשר בעלות" המוזכרת בתנ"ך בספר מלכים א' (ד',ט"ז).

 

בשיפוע הגבעה שמדרום לכנסייה בירידה לאזור המסחר והמלאכה של היישוב התגלו כ-12 כוכים שכנראה שימשו כקברים בממלכת ישראל, זאת לפי הקרמיקה שנתגלתה בקרבתם – עיקרה מתקופת הברזל בארץ ישראל.

 

מן התקופה הרומית נמצא במקום שבר זכוכית ועליו מנורה, המעידה על התיישבות יהודית במקום.

 

היישוב הנוכחי החל עם בניית "מבצר המלך" ראש התל אשר שטחו 5 דונם בתחילת המאה ה-12 על ידי בלדווין השלישי, מלך ממלכת ירושלים הצלבנית הראשונה.

 

המבצר הוא אחד מהמבצרים אשר נועדו להגן על הדרך ההולכת מחוף הים ומעכו לעבר דמשק בסוריה. המבצר היה בבעלות המלך ומכאן שמו מבצר המלך.

 

במהלך המאה ה-12 הפכה מעיליא לבירת הגליל ואז נקראה בשמה הערבי מליה (mhlia).

 

בשנת 1220 נמכר המבצר למסדר הטבטוני וחשיבותו פחתה עם הקמת מבצר המונפור הסמוך.

 

בשנת 1265 נכבש המבצר על ידי השליט המוסלמי ביברס. לאחר מכן החלו מוסלמים להתיישב במקום.

 

בשנת 1596, בתקופת האימפריה העות'מאנית, נמנו בכפר 15 בתי-אב מוסלמים ושניים נוצריים.

 

במאה ה-18 ביצע השליט הבדואי דאהר אל-עומר חילופי אוכלוסין – הוא הביא לכפר נוצרים מלבנון ומסוריה ואת תושבי מעיליא המוסלמים יישב בתרשיחא.

 

לא ברור ואין תשובה מה היה המניע למהלך זה!

 

הנוצרים שהגיעו למקום החלו בשיפוץ המבצר והתיישבו בו. מאוחר יותר התפתח הכפר לכיוון מערב.

 

בסקר ארץ-ישראל המערבית משנת 1881 מתואר היישוב ככפר גדול בנוי אבן ובו כנסייה ושרידי מסגד, גרים בו 450 נוצרים והוא מוקף מטעי זית ושטחים חקלאיים מעובדים.

 

בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת עכו.

 

על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בו 900 נפשות ושטחיו החקלאיים מנו 29,084 דונמים (מתוכם 9,948 דונמים שטחים ציבוריים).

 

בראשית מלחמת העצמאות אירח הכפר יחידה של "צבא השחרור הערבי". תושבי מעיליא התארגנו להגנה על כפרם. הם רכשו נשק ומנעו בכח בריחת תושבים ללבנון.

 

בסוף אוקטובר 1948 לאחר קרב קצר במבצע חירם נמלטו כמעט כל התושבים מהכפר וחלקם חצו את הגבול ללבנון. למחרת הם הורשו לחזור לחזור למקומם.

 

לקראת סוף 1949 עלתה מצד מערכת הביטחון הצעה לגרש את תושבי מעיליא, אולם בגלל התנגדות משרד החוץ הדבר לא יצא אל הפועל.

 

בשנת 1957 הוכרזה המועצה המקומית מעיליא.

 

ענפי הפרנסה העיקריים בכפר עד שנות ה-60 היו גידול זיתים וטבק.

 

בשנת 1965 עסקו 45% מהמפרנסים בחקלאות, 30% בעבודה שכירה וכ-25% במלאכה ומסחר זעיר

 

בקיץ 1979 אירעו במעיליא עימותים קשים עם שוטרים שאבטחו את פריצת הדרך למצפה הילה, בטענה שהמצפה מוקם על אדמות בבעלות ערבית, או שהקמת המצפה תפגע בהתפתחות עתידית של מעיליא, טענות שהוכחשו על ידי אנשי הסוכנות היהודית.

 

באותה שנה הציב האמן יגאל תומרקין בין הכנסייה למבצר המלך, פסל של צלב נטוי על צידו וקבור בחלקו באדמה ולמרגלותיו זכוכית שבורה, לסמל הזדהות עם מאבק התושבים נגד הרעיון של 'ייהוד הגליל' והקמת המצפים.

 

כיום רמת ההכנסה לנפש במעיליא היא הגבוהה ביותר מבין היישובים הערביים בישראל. 35% מהאוכלוסייה הבוגרת הם אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים. כמחצית מנשות הכפר עובדות

 

פרנסתם של תושבי הישוב מתבססת על הענפים השונים שקיימים במשק הישראלי כמו: מסחר, תעשייה זעירה, חקלאות, עבודות חוץ, עבודות פקידות במשרדי ממשלה ועוד

 

ענפי החקלאות העיקריים ביישוב כיום הם גידול זיתים וגידול חזירים, שכן חוק איסור גידול חזיר לא חל ביישוב זה (כמו גם בשבעה יישובים אחרים בהם אוכלוסייה נוצרית משמעותית).

חינוך

במעיליא 660 תלמידים במסגרת החינוך הפורמלי בישוב ומחוצה לו.

 

ביישוב ישנם חמישה גנים: שניים חובה שלושה גני ילדים טרום חובה, ובית ספר יסודי (א-ח) כ-400 תלמידים בית ספר תיכון.

 

עד סוף שנות ה-90' של המאה הקודמת ילדי התיכון לומדים בבית הספר המקיף בישוב תרשיחא.

 

בשנת 2000 נחנך בית ספר "נוטרדאם" משותף למעיליא ופסוטה ובו לומדים כיום כ-400 תלמידים מבני מעיליא (190) וגם מהיישובים תרשיחא, כפר יאסיף, אבו שנאן ועוד.

 

במסגרת החינוך הבלתי פורמלי נבנה מרכז חדש ללימודים בלתי פורמליים (מתנ"ס) אשר משרת יותר מ- 300 תלמידים ומבוגרים.

 

כמו כן קיים מעון יום בו שוהים יותר מ- 60 פעוטות. במעיליא פועל גם שבט צופים (220 חניכים) המשתייך להנהגת הצופים הקתולים שהיא חלק מהנגת הצופים הארצית

***
תושבי מעיליא הם
בני העדה היוונית קתולית
אשר במאה ה- 18 אבותיהם
הגיעו מלבנון ומסוריה
ויושבו בכפר על ידי דאהר אל עומר
מאז הגיעו אליו מהגרים נוצרים נוספים 

למיסות בימי ראשון בבוקר ובערב מגיעים בקירוב 10% – 12% מתושבי הכפר.

 

בזמן החגים מגיעים הרבה יותר במסגרת הכנסייה

 

בנוסף לתפילות מתקיימות פעילויות חברתית כמו קבוצת נשים, בית ספר יום א' (120 תלמידים) עזרה לנזזקים

הכנסייה

הכנסייה שקיימת כ-200 שנים, אולי יותר,
נמצאת במבנה עתיק
שבמקורו היה חלק מהמבצר הצלבני
ולא היה בשימוש דתי.