אוכלוסיית היישוב הערבי עלבון  הנמצא בגליל התחתון הייתה בעבר כולה נוצרית והיום היא פחות משלושה רבעים ממנה.

ביום ראשון 26 ביוני 2022, בקרנו בשתי הקהילות הנוצריות בעילבון.

 

הביקור בעילבון הוא חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו באביב 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ(בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות  

 

לעילבון הגעתי לראשונה בדצמבר 2015 ואחר כך באפריל 2019 בתחילת המיזם בסיור אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא.

 

במשך הזמן הבנתי שלא למדתי כראוי אודות הקהילות הנוצריות ביישוב ולכן אשוב אליו.

 

הקבוצה בביקור מפגש/סיור/צילום זה כללה את עמיתי המצטרפים אלי מעת לעת ויש להם גם עניין לדעת על המיעוט הנוצרי הערבי בישראל והם, מוטי ארמלין (גילון), אבס (גניגר), ענת אמיר יגאל (מעלה גמלא), ורדה בן חורין (נטף), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט).

 

את הביקור במקום תאם עמיתי מודה הדרך מונדר חליאלה (סכנין).

 

בשעת בוקר התכנסנו בכניסה המערבית לעלבון משם נסענו ביחד, מרחק קצר למתחם הכנסייה היוונית – קתולית.

 

בכנסייה פגשנו את כהן הדת אבונה כארים חורי שקיבל אותנו לשיחה קצרה לפני תפילת ייום ראשון. הוא סיפר לנו על עצמו, על הקהילה ועל הכנסייה.

אבונה כארים חורי (1971) הוא נזיר, אינו נשוי, יליד חיפה לאחר לימודי בית ספר התיכון פנה ללימודי מחשב בטכניון אולם לא סיימם מאחר והבין שעליו לשרת כאיש דת. במשך 6 למדים למד באוניברסיטה הנוצרית הקתולית בג'וניה (מצפון לביירות) וסיים תואר ראשון ושני בלימוד תיאולוגיה ופילוסופייה. הסמכתו בשנת 2000, ככהן דת, לאחר השנה השביעית ללמודיו, הייתה במנזר היווני – קתולי מוחלס בצידון. שחזר לארץ שירת כאיש דת בבית לחם, בית סחור, תייאסיר ושפרעם. אבונה כארים חורי מתגורר במבנה הצמוד לכנסייה ושיך לקהילה היונית – קתולית.

לאחר השיחה עם אבונה כארים חורי, הסתובבנו בכנסייה והתרשמנו ממנה.

 

חיכינו בכניסה ובינתיים הגיעו אנשי הקהילה לתפילת יום ראשון שהחלה בשעה 09:30.

 

נכחנו בתפילת במשך מחצי שעה.

 

המשכנו בנסיעה קצרה בכפר והגענו למתחם הכנסייה היוונית – אורתודוכסית.

 

לצערנו, תפילת סוף השבוע של הקהילה היוונית – אורתודוכסית התקיימה יום קודם, ביום שבת. לכן, לא פגשנו את כהן הדת של הקהילה אבונה ספדרון שוקהא שניהל באותו זמן את תפילת יום ראשון בכנסייה היוונית – אורתודוכסית בתורען. הוא גם משמש כהן הדת של הקהילה היוונית – אורתודוכסית בכפר בורקין (הסמוך לג'נין) שם מנהל את התפילה ביום שישי.

 

בכנסייה קיבל אותנו מר סלים זרייק הממונה ואחראי על הכנסייה מטעם הקהילה .

 

סלים זרייק סיפר לנו על היווצרות הקהילה היוונית – אורתדוכסית, לפני כמאה שנים שאנשיה, כולם, שייכים לבית זרייק ולפני כן היו שייכים לקהילה היוונית – קתולית כפי שיוצג בהמשך.

 

לאחר הביקור בכנסייה המשכנו ושוטטנו בנסיעה בעילבון ובהמשך נסענו לעבר מע'ר.

 

הביקור מפגש / סיור/ צילום היה קצר, מעניין ובו למדנו עוד על הקהילות הערביות נוצריות ביישובים בגליל.

 

להלן מובא מידע שלמדתי טרם הסיור ובעיקר מידע עליו שמענו מפי כהן הדת של הקהילה היוונית – קתולית ומפי האחראי על הכנסייה היוונית – אורתודוכסית.

 

כמו תמיד למידע מצורפים צילומים שנעשו במהלך הביקור.

*******

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שאירחו אותנו

******

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום עלבון
בגליל התחתון המרכזי

****

מיקום עילבון

על גבעה בגובה 200 מ' מעפ"ה
המהווה את הקצה המזרחי של רכס הרי יודפת
ולמול הקצה הצפון מזרחי של בקעת בית נטופה

היישוב עלבון נמצא
ממזרח לכביש האזורי, כביש 806 
ממערב לדרך הארצית, כביש 65
מדרום ליישוב מע'אר ולמאגר צלמון

*****

אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף מאי 2022 (אומדן),
מתגוררים בעילבון 5,800 תושבים
מתוכם 71% הם נוצרים
ו-29% הם מוסלמים

****

היבט המוניציפאלי:
עילבון היא מועצה מקומית
שהוכרזה בשנת 1973

תחום שיפוט המועצה מתפרש
על פני כ-4,830 דונם

שטח הבנוי של עילבון  
מתפרס על 18%
מתחום השיפוט
על כ-870 דונם

מעט אודות תולדות עלבון

 

ממצא כלי החרס מחפירות שנערכו בשנת 2013 מלמד לראשונה שראשית ההתיישבות בעילבון הייתה כבר בתקופת הברזל 2. נראה כי בתקופות הרומית והביזנטית השתרע היישוב בכל שטח השלוחה. על סמך הממצא הקרמי נראה כי היה פער ביישוב האתר בתקופה האסלאמית הקדומה והוא יושב מחדש בתקופה הממלוכית וממשיך להתקיים עד לימינו.

 

לפי מסורת מקומית היישוב הנוכחי נוסד במאה ה-19 על ידי תושבים ערבים-נוצרים מהיישוב הסמוך דיר חנא וגם מכפרים שכנים אחרים,  עראבה , סח' נין , שפרעם וכפר כנא כמו כן , לכמה מתושבי הכפר היו קרובי משפחה בלבנון.

 

רשימת מיסוי מהתקופה העות'מאנית מעידה כי ההתיישבות בכפר מוכרת כבר במאה ה-15.

 

שם הכפר משמר כנראה את שמו של היישוב היהודי הקדום עיילבו, שבתקופת המשנה והתלמוד התגוררה בה משמרת הקוץ, אחת מ-24 משמרות כהונה. בתחומי היישוב נמצא ציונו של התנא רבי מתיא בן חרש.

 

מכיוון שהכפר הערבי בנוי היום על גבי האתר הקדום, ולא נערכו בו חפירות ארכיאולוגיות, מעט מאד ידוע על אופיו של היישוב הקדום. למרות זאת, אין ספק שהיישוב העתיק התרכז סביב הגרעין הקדום של הכפר, בחלק הצפוני של השלוחה עליה בנוי הכפר היום.

 

השנת 1875 מציין החוקר הצרפתי ויקטור גרן: "הכפר הזה נבנה באתרה של עיירה קדומה, אשר יש בה עוד שרידים דלים של בנין מקושט בעמודים, שאולי היה בית כנסת". כיום פזורים חוליות עמודים ופריטי בניה מגזית באזור הגרעין העתיק ומורדותיו, (בעיקר במורד המערבי ובאזור בנין הכנסייה החדשה), אך מקום המבנה הציבורי, בית הכנסת העתיק, טרם אותר.

 

עילבון מופיעה במפת הקרן לחקר ארץ ישראל (1880). ב-1879 הוקמה כנסייה קתולית בכפר ביוזמתו של הכומר בולוס אשקר.

 

הכנסייה הראשונה נבנתה בשנת 1886.

 

חדר הלימוד הראשון לבנים בכפר נבנה בשנת 1899 על ידי כמרים גרמנים קתולים. בשנת 1905 נבנה חדר לימוד דומה לבנות.

 

במפקד האוכלוסין שערכו הבריטים ב-1931 נמנו בכפר 85 בתים מיושבים, אשר בהם 404 תושבים, מהם 372 נוצרים והשאר מוסלמים.

 

בשנת 1943 הוקם בית ספר יסודי ממלכתי שמנה שני חדרים. חדרים אלה עדיין מהווים חלק מבית הספר כיום.

לאחר קרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות (1948) הכפר נמצא בקו החזית בו חנו בכפר כוחות צבא ההצלה של קאוקג'י ואנשי הכפר שיתפו איתם פעולה. דיעה אחרת היא וחניית יחידה של צבא ההצלה בקרבתו , עוררו דאגה בקרב התושבים והם טיכסו עצה כיצד לשמור על חייהם ועל בתיהם . רבים מהם חשו שהם נתונים בין הפטיש לסדן , בין צבא ההצלה המציק להם , לבין צה "ל העלול לנקום בהם בגלל התבצרות מתנדבי צבא ההצלה ליד יישובם ( המתנדבים שכנו מחוץ לשטח הכפר אך מפעם לפעם קיבלו סיוע מהתושבים ) .

 

במסגרת מבצע חירם לסילוק צבאו של קאוקג'י מהגליל, נכבש הכפר על ידי חטיבת גולני. בקרב, שנערך החל משעות אחר הצהריים של ה-29 באוקטובר 1948, נתקלו כוחות צה"ל בהתנגדות חזקה וכנראה צעירי הכפר בלחימה לצד חייליו של קאוקג'י. סמוך לחצות יום זה  הצליחו להיכנס לכפר לאחר שכוחות צבא ההצלה נסוגו ממנו. לאחר כיבוש הכפר נרצחו 14 מתושביו על ידי החיילים כנקמה על כך שראשיהם של שני חיילים ישראלים שנהרגו בקרב עם אנשי קאוקג'י נכרתו ונישאו בתהלוכה ברחובות הכפר. הטענה שתושבי הכפר השתתפו בתהלוכה או הריעו לה. לעומת זאת, תושבי הכפר טענו שהם הביעו מורת רוח אל מול התהלוכה והסתגרו בבתיהם בעת התרחשותה. תושבי הכפר גורשו לכיוון גבול לבנון ובכפר נשארו רק מספר כהני דת וזקנים.

 

במפקד האוכלוסין בנובמבר 1948, על פיו נקבע אלו ערבים רשאים להישאר במדינת ישראל, הכפר היה ריק מאדם. חלק מאנשי הכפר נשאר בסביבתו, וחלק אחר הפך לפליטים בלבנון. אנשי הכפר פנו לגורמים שונים בבקשה לחזור אליו. ב-7 בדצמבר 1948 פנה יגאל ידין למשרד החוץ וביקש חוות דעת לגבי השבת אנשי עילבון לכפרם. תשובת יעקב שמעוני הייתה שאין אפשרות להחזיר ערבים שברחו כל עוד המלחמה נמשכת, גם אם נגרם להם עוול. כארבעה חודשים לאחר כיבוש הכפר שלח מוכתר הכפר ביחד עם מספר כמרים מכתב לשר לענייני מיעוטים, בכור-שלום שטרית, ובו בקשה להשיב את תושבי הכפר, מכיוון שהם לא ברחו אלא גורשו. אל שיטרית הגיעו גם לחצים מצד גורמים כנסייתיים בינלאומיים וגורמים פוליטיים בישראל, בהם אנשי מפ"ם. בתחילה הורשו תושבי הכפר ששהו בישראל לחזור לכפר, ובקיץ 1949 הושג הסכם בין המדינה והכנסייה היוונית קתולית, על פיו הורשו תושבי הכפר לחזור לישראל תמורת הבטחת הכנסייה לשתף פעולה עם ישראל. עם זאת, תושבי הכפר נחשבו לנפקדים ונכסיהם נוהלו על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים.

 

בנובמבר 1954 התגוררו בכפר כ-815 תושבים, כולם נוצרים, שבאותו זמן חנכו בכפר כנסייה חדשה.

 

במחצית שנות ה-50'  רוב תושבי הכפר, כ-700 תושבים, היו יוונים קתולים, והשאר היו אורתודוקסים.

 

במחצית שנות ה-50' בין הקתולים, שהפגינו יחס חיובי למדינת ישראל, לאורתודוקסים, שהיו מזוהים עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שררה מתיחות רבה, שהובילה למעשי אלימות. לדוגמה, הנער סוהיל זוריק, נשרף למות לאחר שביתו של אחיו, מזכיר המפלגה הקומוניסטית בעילבון, הוצת. באוגוסט 1953 הוגלו שבעה פעילים קומוניסטים מהכפר ליפו למשך שנה, לאחר שפקידים ממשלתיים הותקפו על ידי תושבי הכפר, ונטען שהסתה קומוניסטית הייתה הגורם לכך. אולם, עם השנים המפלגה הקומוניסטית זכתה להשפעה רבה יותר בכפר.

 

ביוני 1968 התגוררו בכפר כ-1,600 תושבים, כולם נוצרים. באותו זמן טרם חובר הכפר לרשת החשמל וטרם נסללו בו כבישים פנימיים.

 

במהלך השנים נוספו לכפר תושבים מוסלמים שגרו קודם לכן בכפר חיטין, ובדואים שנדדו באזור.

 

בשנת 1965, במסגרת מדיניות של הקמת מועצות מקומיות ביישובי המיעוטים בגליל, הוחלט להפוך את עילבון למועצה מקומית, אולם הדבר יצא אל הפועל רק בשנת 1973.

 

מקור, הפניות והרחבות 

*****

 הקהילות הנוצריות עלבון
משתייכות לשתי הכנסיות
הרוב לכנסייה היוונית – קתולית, כ-4000 נפש
המיעוט לכנסייה היוונית – אורתודוכסית, כ-400 נפש

 

כנסיית הקהילה היוונית – קתולית בעלבון
"הישנה" נבנתה בשנת 1886

כנסיית הקהילה היוונית – קתולית בעלבון
"החדשה" נבנתה בשנת 1954

הכנסייה נקראת על שם
גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס)

כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוכסית בעלבון

הכנסייה נקראת על שם
גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס).

 

הקהילה האורתודוכסית בעלבון
נוצרה בשנת 1928 

הקהילה האורתודוכסית בעילבון נוצרה בשנת 1928. היווצרות הקהילה נבעה מהרצון של של מוכתר הכפר, סלים זרייק, להתגרש מאשתו שהייתה עקרה ולא יכלה ללדת. מאחר ובכנסייה הקתולית אין גירושין, סלים זרייק ומשפחתו המצומצמת פנו לכנסייה היוונית – אורתודוכסית בה מותר הגירושין.  במהלך מאה שנה גדלה והתרחבה משפחת זרייק וכאמור, כיום כל אנשי הקהילה היוונית אורתודוכסית משתייכים אליה.

 

גם כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוכסית
נקראת על שם
גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס)

סוף דבר

*****

הגם שביקור מפגש/סיור/צילום זה היה קצר,
הוא מעניין, ומרתק מאוד

*****
למדנו להכיר עוד הקהילה גדולה
של העדה הנוצרית בישראל

****

נחשפנו במעט לדמותו של היישוב עלבון

***
התרשמנו מאוד משתי הכנסיות
המשמרות את אופייה של הכנסייה המזרחית

***

שמחנו שהייתה לנו הזדמנות
להיות נוכחים בזמן תפילת יום ראשון

****

הסיפורים האישי  של כהן הדת אבונה כארים ח'ורי היה מעניין.
למדנו על דרכו של איש דת המוכשר להיות כהן קהילה גדולה 

*****

גם הפגישה עם האחראי על הכנסייה היוונית – אורתדוכסית 
הייתה מלבבת ונעימה.
שמחנו שהוא פתח לנו את דלתות הכנסייה
הרעיף אהבה
וריתק אותנו בדבריו על היווצרות
הקהילה היוונית – אורתודוכסית בעלבון.

*****
נודה לכל אלה שתרמו להצלחת הביקור:
לעמיתנו מונדר חאלילה שתאם את המפגשים,

לכהן הדת האב כרים חורי,

לאנשי הקהילה היוונית – קתולית
שהסכימו שנהיה נוכחים בזמן התפילה

למר סלים זרייק

לחברי שהצטרפו לביקור 

דברים שכתבה עידית חגי לאחר הסיור: שלום לך עמירם – בזכותך אתמול כולנו זכינו – המיסות בכנסיות, האנשים המאמינים שהגיעו אליהן, השירה הרמה, ההשתתפות של בני כל הגילים, האוירה החגיגית – אפשר היה להרגיש את התרוממות הרוח של המשתתפים, את תחושת הקהילה, המתכנסת יחדיו, כדי לערוך טקס, המקובל על כולם מדורי דורות. זה היה כל כך יפה. תודה