היישוב ראמה בלב הגליל ידוע בשפע כרמי זיתים הנטועים סביבו ובתעשיית שמן הזית ומחצית אוכלוסייתו היא נוצרית.
***
***
ביום רביעי 6 ביולי 2022, בקרנו בראמה.
הביקור בראמה הוא גם חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו באביב 2019.
מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ(בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד) שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות
לראמה הגעתי באפריל 2019 בתחילת המיזם בסיור אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא.
במשך הזמן הבנתי שלא למדתי כראוי הן היישוב בכלל והן אודות הקהילות הנוצריות ביישוב. החלטתי שראוי שאשוב אליו.
הקבוצה בביקור מפגש/סיור/צילום זה כללה את עמיתי המצטרפים אלי מעת לעת ויש להם גם עניין לדעת על המיעוט הנוצרי הערבי בישראל והם, מוטי ארמלין (גילון), ניר עמית (שער עמקים), אסתר ויצחק (פיפ) רותם (סאסא), ענת אמיר יגאל (מעלה גמלא), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט), חיים מלמן (כפר סבא), אמיר גלילי (מדרשת שדה בוקר).
את הביקור במקום תכנן, תאם, הוביל והסביר מורה הדרך מג'די פראג'.
מג'די פראג', בן העדה הדרוזית, יליד הכפר ראמה נשוי לזהר ואב לשתי נסיכות : שרה ותראא , בעל תואר ראשון בגיאוגרפיה ותואר שני בלימודי א"י. מורה דרך מוסמך ומוביל את נושא התיירות בכפר משנת 2014 . מורה לשל"ח וידיעת הארץ משנת 2006. הציב לעצמו מטרה ברורה : לפתח את הגרעין העתיק של היישוב ולהפוך אותו לתיירותי , חי ופעיל שמסוגל לקלוט תיירות נכנסת בסטנדרטים הנדרשים . לשיטתו, "אנחנו באמצע הדרך לקראת הגשמת החזון הכתוב " קליטת תיירות נכנסת " , חזון שיתגשם"
בשעת בוקר התכנסנו בכניסה המזרחית של ראמה. משם ונסענו במעלה הכביש לבית ג'ן ופקיעין (כביש 864) והגענו לנקודת תצפית במתחם מסעדת אל-ערישה
מסעדת אלערישה הוקמה בשנת 2008 על ידי הזוג עותמן: רולא (מורה למתמטיקה ומחשבים) וסמיח (עובד סוציאלי). המתחם כולל מסעדה, בית קפה ושתי בקתות אירוח.
התכנסו סביב שולחן בנקודת תצפית ושם מאג'די לאחר שיחה היכרות קצרה, סיפר לנו על הגיאוגרפיה וההיסטוריה של ראמה.
בהמשך דבריו הציג מג'די את תפיסת עולמו לגבי יישובו. ציין שהוא ועמיתיו רוצים לחשוף את ראמה לציבור הרחב ולהפוך אותו לכפר תירותי כמו בית ג'ן.
לטענתו ראמה הוא מקום מרתק, שאין רבים כמותו בישראל, ואף אחד כמעט לא מכיר אותו. מעבר לעובדה שראמה בעל אחוז מרשים של אקדמאים הוא מצטיין בקולינריה.
חזרנו בנסיעה לכפר והגענו למרכזו. במגרש החנייה ליד בניין המועצה המקומית חנינו ושם התחלנו את הסיור ברגל.
עצרנו מול בניין בית המועצה, שנבנה בסוף המאה ה-19 על ידי החברה הארץ-ישראלית הפרבוסלבית הקיסרית ולכן נקרא גם מוסקוביה
החברה הארץ-ישראלית הפרבוסלבית הקיסרית שבמחצית השנייה של המאה ה-19 פעלה לצורך סיוע לעלייה לרגל לארץ הקודש ותמכה בקהילות הנוצריות היווניות-אורתודוכסיות וגם סוכנות לרכישת קרקעות ונכסים בארץ ישראל עבור הצליינים הרוסיים.
נכנסו למבנה שבעבר שימש לבית המעיין והיום אולם יד לבנים להנצחת בני הכפר שנפלו במערכות ישראל.
גלשנו במורד הדרך והגענו למתחם הכנסייה היוונית – אורתודוכסית הנקראת האגיאס גאורגיוס (ג'ורג' הקדוש). בכנסייה קיבלו אותנו אנשי הקהילה: מורה הדרך עאזר עבוד ושרת הכנסייה סולימאן חאדד
עאזר עבוד סיפר לנו על עצמו, הוא הרחיב וסיפר על הקהילה היוונית – אורתודוכסית המונה כ-3,500 נפש, על כהן הדת הוותיק אבונה ג'ורג' חנא ועוזרו אבונה אליאס חורי ועל הכנסייה שנבנתה בשנת 1896.
עאזר עבוד הוא מורה להיסטוריה ותיאולוגיה בבית הספר בנחף ומורה דרך משנת 2010.
התרשמנו מאוד מהכנסייה, האיקונות והעיטורים.
המשכנו הלאה ויצאנו לצעוד בגרעין הכפר. בדרך פגשנו את מסעד אשקר (בן העדה היוונית – קתולית, בן למשפחת פליטים מהכפר איקרית). הוא יצא לקראתנו עם צלחת עמוסת חומוס וסיפר על עצמו ובעיקר על מסעדתו חומוס מסעד. טעמנו!
המשכנו לצעוד בגרעין הכפר והגענו לשכונה העתיקה ביותר בכפר ראמה נקראת אל-סובאט –
"אל-סובאט" הינה שיטת בניה קדומה, המתייחדת ביציקת בטון עילית אשר חיברה בין שני בתים פרטיים ויצרה מתחת מעבר להולכי רגל וכרכרות.
שם נכנסנו למסעדת אל-סובט ושם קיבל אותנו חוסאם מואיס שסיפר על דרכו בעולם המסעדנות ועל המסעדה.
חוסאם מואיס בן העדה היוונית – אורתודוכסית בן ראמה נשוי ולהם שתי בנות ובן. עד לפני מגיפת הקורונה, הוא היה הבעלים של "אחוזת שולמית" בראש פינה. בשנת 2021 הוא נאלץ לסגור את מפעל חייו ולחשב מסלול מחדש. הוא פתח את "אל-סובאט" בראמה שהיא שילוב בין המטבח הערבי הגלילי ובין המטבח האיטלקי. המסעדה מתפקדת בתור עסק משפחתי, מויס ובנו נמצאים ביחד במטבח, אשתו, קונדיטורית בוגרת "אסטלה" אחראית על המתוקים ואף מייצרת קינוחים למסעדות אחרות באזור, ובתם שמנהלת את המסעדה בפועל.
המשכנו הלאה לצעוד בגרעין הכפר. התרשמנו מאוד משימור המבנים הישנים ומאסתטיקה שלהם ובמיוחד מהניקיון של המקום.
הגענו למתחם הכנסייה היוונית – קתולית שנקראת אסייאדה – גברתנו הקדושה.
מאג'די דאג מראש שהכנסייה תהייה פתוחה שנוכל לבקר בה. שם סיפר לנו על ייחודה, מקום אליו מגיעים גם דרוזים ומוסלמים.
המשכנו לצעוד בגרעין הכפר והגענו להתארח בביתו של אמיל חדאד.
אמיל חדאד – במקצועו הוא מורה למתמטיקה בתחביבו יצרן סבון משמן זית ומוזיקאי.
הוא סיפר לנו אופן הכנת הסבון, הדגים דבריו במצגת יפה ולבסוף הדגים לנו מנגינתו ושירתו.
הוא העניק לנו תשורה קטנה, סבון פרי עמלו. חלק מהחברים רכש גם סבונים נוספים.
נפרדנו מאמיל וצעדנו דרך גרעין הכפר חזרה לעבר מגרש החנייה ושם נפרדנו לשלום ממג'די.
אז, הסיור הסתיים אבל הביקור בראמה נמשך.
שעת צהרים הייתה. החברים שיצאו מוקדם מביתם היו כבר רעבים. נסענו לאחת המסעדות על מנת לסעוד את ארוחת הצהרים
לאחר ששבענו החברים התפזרו ונסעו לביתם.
ניר, מוטי ואני המשכנו להסתובב בכפר וסביבתו לא לפני קינוח של קפה ומנת כנפה.
חיפשנו וגם מצאנו את הדרך לבריכה הסודית הנמצאת בכרמי הזיתים ממזרח לראמה. אולם, כשלנו בניסיון להיכנס אליה. המקום סגור, מגודר, מבוצר, משולט ומצולם כמו מתחם צבאי. המחזיק במקום, הוא איש לא נחמד, קצת תוקפן. הוא לא הסכים לפתוח את המתחם ובנחישות גירש אותנו מהמקום. הצטערנו! מוטי וניר שהמקום מרהיב.
חזרנו בדרכי העפר בכרם הזיתים לראמה.
המשכנו נסענו לעבר מתחם בית הספר של הפטריכיה הלטינית. חשבנו שנוכל להיכנס לכנסייה הנמצאת בו. אז חשבנו! הכנסייה הייתה סגורה והילדים שיחקו בחצר לא יכלו (לא רצו?) לומר לנו מי יכול לפתוח אותה. בלית ברירה, הסתפקנו בשיטוט סביבה וכמובן צילומה.
לאחר ביקור במקום חזרנו למרכז ראמה ושם הסתיים הביקור מפגש/סיור/צילום במקום.
ניתן לומר לסיום שהיה זה יום מעניין במיוחד ובו למדנו על היישוב ראמה, על קולונריה שמאפיינת אותו וכמובן על הקהילות הערביות נוצריות המתגוררות בו. .
נסענו לגילון לביתו של מוטי
לקראת רדת היום, לאחר התרעננות והתענגות על השקיעה בחצר ביתו של מוטי, יצאנו ניר ואני בדרכנו חזרה לבית.
*******
להלן מובא מידע שלמדתי טרם הסיור ובעיקר מידע עליו שמענו מפיו של מאג'די ושל האנשים שפגשנו.
כמו תמיד למידע מצורפים צילומים שנעשו במהלך הביקור.
*******
התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שפגשנו,
אנשים אירחו אותנו
והמקומות שהתארחנו
צילום חיים מלמן
מאגדי פותח עם ספל קפה ומעמול
צילום חיים מלמן
צילום חיים מלמן
צילום ניר עמית
צילום חיים מלמן
מסעדת אל ערישה
***
**
***
הכנסייה היוונית – אורתודוכסית
צילום חיים מלמן
מורה הדרך עאזר עבוד
צילום חיים מלמן
***
מזכרת מביקור בכנסייה היוונית – אורתודוכסית
מסעוד אשקר מספר על עצמו, צילום חיים מלמן
צילום חיים מלמן
צילום ניר עמית
***
***
**
צילום חיים מלמן
***
צילום חיים מלמן
צילום ניר עמית
***
בשיחה עם חוסאם מואיס. צילום חיים מלמן
צילום חיים מלמן
פגישה עם יזמית שזה אך פתחה את בית העסק שלה
צילום ניר עמית
בדרך לכנסייה הא-סיידה היוונית – קתולית
אמיל חדאד מסביר על תעשיית הסבונים
***
***
צילום חיים מלמן
***
******
ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום ראמה
בלב הגליל
***
***
תצפית מעל ראמה
ראמה בלב הגליל במחצית שנות ה-40'
בפינה הדרום מערבית של הגליל העליון הגבוה
***
****
מיקום ראמה
על מדרון הדרומי של גוש הרי מירון
מעל בקעת בית כרם
***
היישוב ראמה
נמצא
מצפון לכביש בקעת בית כרם, כביש 85
ממערב לדרך העולה להר מירון, כביש 864
*****
אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף מאי 2022 (אומדן),
מתגוררים בראמה 7,801 תושבים
מתוכם
כ-50% הם נוצרים
כ-30% הם דרוזים
ו-20% הם מוסלמים
****
היבט המוניציפאלי:
ראמה היא מועצה מקומית
שהוכרזה בשנת 1954
ראמה וסביבתה בסוף העשור הראשון
***
*****
תחום שיפוט המועצה מתפרש
על פני כ-6,540 דונם
***
החלק המערבי הנמוך של ראמה
שטח הבנוי של ראמה
מתפרס על 19%
מתחום השיפוט
על כ-1250 דונם
***
****
מעט אודות תולדות
לשם ראמה שלושה פירושים אפשריים: אזור רמות נפתלי שבו הוא שוכן, רמה – מקום גבוה, וראמה בערבית מקווה מים.
הכפר ראמה הוקם בסמיכות ל-20 מעיינות שנובעים סביבו. הכפר שימש מאז כצומת חשוב באזור בקעת בית כרם. כאן החלו כבר לפני מאות שנים בטיפוח בוסתני זיתים ובייצור שמן זית.
בתקופה הביזנטית הכפר נמצא בגלעין העתיק של הכפר הנוכחי. במקום נמצאו שרידי כנסייה ביזנטית מהמאה ה-6, שברי עמודים ובסיסים, מערות קבורה, וחרסים רבים מהתקופה. כמו כן נתגלו נתגלו גתות אבני מסותתות סיתות גס, אבני ריחיים, בית בד, בניין מקומר עם באר עמוקה ומדופנת.
מרבית תושבי הכפר הדרוזים באו והתיישבו בה בתקופת שלטונו של פח'ר אל-דין אלמעני השני (1635-1595).
בתקופת דאהר אל עומר שלט בכפר בנו השייח' עלי דאהר אל-עומר. הוא בנה חומה מסביב לכפר בכדי להגן עליו מגנבים ופורצים. בנוסף לכך הוא בנה תעלת מים שמעבירה את מי מעיין "אל-קסטל" בצפון מערב הכפר אל הכניסה המערבית של הכפר.
החוקר האמריקני אדוארד רובינסון שביקר בארץ ישראל ב-1838 זיהה את היישוב רמה בנחלת שבט אשר כמקור שמו של כפר ראמה. נמצאה בו כתובת עברית מהמאה ה-3. בזיהוי היישוב הקדום הסתייע רובינסון בסרקופגים שמצא על גבעה הסמוכה לכפר. באתר התקיימה עיר חשובה בעת השלטון הצלבני בארץ ישראל.
היישוב הנוכחי הוקם, לפי המסורת המקומית, במאה ה-17 והיה בין הכפרים הגדולים ביותר בגליל בתקופה העות'מאנית.
בשנות ה-70' של המאה ה-19 תואר הכפר כמכיל 60 משפחות נוצריות ו-60 דרוזיות.
בית ספר ראשון הוקם בכפר בשנת 1884 בעזרת החברה הרוסית הפרובוסלבית ולכן נקרא מוסקוביה ובית ספר נוסף הוקם בשנת 1913.
**
ראמה בסוף המאה ה-19, על פי מפת P.E.F כפר גדול בנפת אש-שגור במחוז עכו המקור: בן-אריה, י ואורן, ע' (1985) יישובי הגליל המערבי ערב מפעל ההתיישבות הציוני. בתוך שמואלי, א', סופר, א', קליאוט, נ' (עורכים) ארצות הגליל, א', חיפה: אוניברסיטת חיפה, עמ' 310 – 352
במפקד שנעשה בשנת 1922 היו 28 מוסלמים, 624 נוצרים ו- 195 דרוזים.
בשנת 1923 היה לכפר הראשון בפלשתינה-א"י, שזכה במנהל עצמי (על ידי מועצת הכפר) מידי שלטונות המנדט הבריטי.
בשנת 1945 נמנו בכפר 90 מוסלמים, 1169 נוצרים ו-440 דרוזים.
ראמה וסביבתו במחצית שנות ה-40'
בהחלטת החלוקה, עתיד היה הכפר, כמו שאר הגליל, להכלל במדינה הערבית. הכפר נכבש במבצע חירם בשלהי מלחמת העצמאות והשתכנו רובם של העקורים מהיישוב איקרית בגבול לבנון.
בראשית שנותיה של מדינת ישראל היוו הנוצרים רוב מוחלט באוכלוסייה (כ-85 אחוז). אז לכפר הגיעו מוסלמים, תושבי הכפרים הסמוכים כפר ענאן ואל-פראדיה שנחרבו במלחמת העצמאות. עם הזמן גדל שיעור המוסלמים ביישוב, בין השאר בעקבות הצטרפות בדואים מהר כמון. מכיוון שהמוסלמים הגיעו מבחוץ, אין בידי המוסלמים קרקעות פרטיות.
הנוצרים מתגוררים ברובם בדרום היישוב, בעוד הדרוזים מרוכזים יותר באזור הצפוני, שהוא גם האזור הגבוה יותר. המוסלמים מתגוררים בעיקר במערב היישוב, על אדמות שהוקצו להם בידי מינהל מקרקעי ישראל, בשנות ה-70.
מקורות והפניות
****
מראות במרכז היישוב ובגרעין העתיק
***
בית העדה הדרוזית
לצבעי הדגל הדרוזי ישנן מספר משמעויות ופירושים אשר משקפים בעיקר את חמשת הנביאים הדרוזיים, יסודות החיים ותכונות מהעולם הדתי.
צורת הדגל המקורית הינה של משולש ירוק המחבר בפסים ישרים את ארבעת הצבעים האדום, הצהוב, הכחול והלבן.
הדגל במשמעותו העיקרית מסמל את חמשת הנביאים הדרוזיים כאשר:
הירוק – המשולש: זהו סמלו וליבושי של הנביא שועייב (יתרו) אשר מסמל את הזיקה לאדמה והטבע . פירוש אחר מסמל את החוכמות והנבואות בתקופת נוח.
האדום : זהו למעשה סמלו של הנביא אלחדר אשר מסמל את האומץ והגבורה. פירוש אחר מסמל את החוכמות והנבואות בתקופת אברהם.
הצהוב : הנביא שמסמל את הרציו וההיגיון, והמשמעות של אמירת האמת. פירוש אחר מסמל את החוכמות והנבואות בתקופת משה
הכחול: הנביא שמסמל את משמעות המחשבה לפני כל פעולה או מעשה, ומכאן בא עניין הסלחנות והסובלנות כלפי האחר. פירוש אחר מסמל את החוכמות והנבואות בתקופת ישו.
הלבן: הנביא שמסמל שלום, אחווה וטוהר. פירוש אחר מסמל את החוכמות והנבואות בתקופת מחמד.
בואו נביט שוב על צבעי הדגל הדרוזי שהינם צבעי יסוד ביקום וננסה להבין את המשמעות המשתקפת מאחורי כל צבע בהיבט של בריאת העולם וסודות היקום…
כפי שצוין בהתחלה שדגל הדרוזים הינו דגל דתי ועל כן גם הקשר לארבעת יסודות החיים בא לידי ביטוי בצבעי הדגל וכוחו של הבורא: הצבע הירוק מסמל את הטבע, האדום את האש, הכחול את המים והצהוב את השמש. נשאלת השאלה מה מסמל הצבע הלבן? התשובה טמונה בעולם הרוחני והכוח העל טבעי ולא בעולם המוחשי, אשר מהווה יסוד חמישי שבא להשלים את המעגל של החיים. הצבע הלבן הינו החלק הפנימי אשר מסמל את טוהר הלב, האמונה הפנימית, הרוח, האלוהים עצמו וכן הלאה….
מספר חמש אצל הדרוזים הינו מספר טיפולוגי אשר בא לידי ביטוי במספר אופנים: חמשה נביאים, חמשה צבעים בדגל, חמשת יסודות החיים, חמסה ועוד…
לסיכום דגל הדרוזים אינו עוד דגל סימבולי בלבד אלא הוא מסמל משמעויות עמוקות מהעולם הדתי אצל הדרוזים, הכוח האלוהי ואת יסודות וסודות היקום ולכן הדגל מבטא שלימות, הרי אם נגדע אחד מיסודות החיים, היקום לא יוכל להתקיים.
המקור דברי מורה הדרך מאג'די פראג'
***
בניין המועצה המקומית לשעבר המוסקוביה
הבניין ששימש בית ספר נבנה שנת 1883 על ידי האגודה האימפריאלית הפרובסלאבית הפלסטינית בא"י על קרקע שנתרמה על ידי אחד התושבים, בן העדה הנוצרית האורתודוקסית.
הבניין נקרא על ונקרא על-שם הדוכס סרגיי אלסכנדרוביץ, מייסד האגודה הרוסית הפרבוסלאבית בארץ ישראל . הוא נודע בכינוי "המוסקוביה" על-שמה של העיר מוסקבה.
הצילום באדיבות מאג'די פראג'
הצילום באדיבות מאג'די פראג'
תחילה למדו בו מכיתה 4-5 שנים , ניהלו אותו שני מורים , התלמידים המבריקים הצטרפו למכללה להכשרת מורים בנצרת . והמבריקים ביותר נשלחו ללימודים גבוהים ברוסיה .
תלמידי בית הספר היו מכל העדות . המבנה התבסס על ארבע קמרונות בסגנון רוסי , עליהם נבנו כיתות הלימוד . בתק' המנדט שימש הבניין כבית ספר יסודי לבנים .
עם הקמת מדינת ישראל הייתה הוכרה לבעלות הרוסים הלבנים ואלו מכרו את המבנה למדינת ישראל יחד עם מבנה דומה בנצרת ובירושלים.
עץ החרוב מעל בית המעניין
בית המעיין נבנה לרווחת תושבי הכפר בתקופת השלטון בנו של השליט דאהר אל- עומר במחצית השנייה של המאה ה – 18, הבן: אל שיח עלי אל דאהר ציווה על הובלת מים מאזור הנקרא אל ק'סטל מערבית לכפר על ידי תעלה בנויה עם שיפוע מאד קל עד לנקודה הזו שנקראת עין אל שיח ותרם לבניית חומה מסביב לבתים ומגדלים לשמירה. וכך הכניס את מקור המים אל תוך החומות מה שחסך מנשות הכפר חשיפה לסכנות בדרך וההליכה אל המעיין המרוחק מהכפר. על אבן מעל בית המעיין חוקק בערבית: החדר מתחת לבית המעיין שימש כבור אגירה , כיום המבנה נטוש ועזוב לאחר ששימש נקודת איסוף למשטרה קהילתית בכפר .
בית המעיין, הצילום באדיבות מאג'די פראג'
****
***
***
***
***
**
***
***
צילום חיים מלמן
***
***
***
***
***
*****
הקהילות הנוצריות בראמה
משתייכות למספר כנסיות
הרוב לכנסייה היוונית – אורתודוכסית, כ-3,500 נפש
השאר
לכנסייה היוונית – קתולית, כ-750 נפש
לכנסייה הלטינית כ-350 נפש
לכנסייה הבאפטיסטית אוונגלית, מעטים
*****
כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוכסית בראמה
הכנסייה נקראת על שם גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס).
**
***
הכנסייה נבנתה בשנת 1896, הצילום באדיבות מאג'די פראג'
*****
אודות הכנסייה היוונית אורתודוכסית
"הכנסייה היוונית אורתודוקסית" מונה את כל הכנסיות הדבקות במסורת התאולוגית, הרוחנית והטקסית הביזנטית-מזרחית.
ששורשיה של מסורת זו היא בארבעה המוקדים הקדומים (הראשונים) של הנצרות :
* הפטריארכיה של קונסטנטינופול, הניצבת סמלית בראש הדת כולה,
* הפטריארכיה של אנטיוכיה (סוריה) (שהתפצלה בשעתו מהסורים האוריינטלים),
* הפטריארכיה של אלכסנדריה (מצרים) (שהתפלגה מן הכנסייה הקופטית)
* הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים.
הכנסייה האורתודוכסית קיבלה את החלטותיהן של כל שבע המועצות האקומניות שהתכנסו מהמאה הרביעית עד למאה השמינית לספירה. מאחר שבירת האימפריה הרומית המזרחית הייתה קונסטנטינופול, הוכר הפטריארך של עיר זו, שכונתה רומא החדשה, כמנהיג המורם מעל לאחרים. גם כיום ידועה הכנסייה ככנסיית “רום” (קונסטנטינופול בשמה הערבי). אף שהפטריארכיות שנוספו במשך השנים שמרו על עצמאותן והחזיקו במאפיינים ייחודיים, שוררת ביניהן זיקה עמוקה בתחומי האמונה והתיאולוגיה ובנוסח התפילה.
גם הכנסייה הלאומית של יוון והכנסייה הלאומית של קפריסין חולקות מסורת זו. הכנסייה הלאומית של אלבניה מכילה קהילות רבות המשתמשות ביוונית.
לכל אלו יש גם את האפארכיות שלהן מעבר לים, כמו הפטריארכיות היווניות-אורתודוקסיות באמריקה ובאוסטרליה (להבדיל מהאפארכיות הרוסיות-אורתודוקסיות וכולי שם, הגדולות יותר) הכפופות ישירות לקונסטנטינופול.
מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות היה אוטוקופאלי (כנסייה עצמאית) לפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה. הכנסייה בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה.
כיום חמש עשרה הן כנסיות עצמאיות (אוטוקפליות). על-פי מסורת עתיקה, סדר מניינן של הכנסיות הוא של אלה מהמקומות הבאים: קונסטנטינופול (קושטא), אלכסנדריה, אנטיוכיה, ירושלים, רוסיה, גיאורגיה, סרביה, רומניה, בולגריה, קפריסין, יוון, אלבניה, פולין, צ'כיה ואוקראינה. אין שום תלות בין הכנסיות, וכאמור הן כפופות לשלטון מקומי בלבד. הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת. בראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה), קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה) או ארכיבישוף.
הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.
הכנסייה הנוצרית-אורתודוקסית המזרחית היא הקהילה הנוצרית השנייה בגודלה בעולם (לאחר הכנסייה הקתולית) ויש בה כ-250 מיליון מאמינים המאוחדים במסורת תיאולוגית וליטורגית קדומה. הכנסייה חובקת עולם וכוללת 15 כנסיות עצמאיות שגבולותיהן הגאוגרפיים, התרבותיים והלאומיים מוגדרים היטב
הכנסייה היוונית-אורתודוכסית של ירושלים
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים ששמה המלא הוא "פטריארכית עיר הקודש ירושלים וכל פלסטין, סוריה, מעבר לנהר הירדן, כנא שבגליל, וציון הקדושה", זכתה למעמד “אם הכנסיות” כבר במאה הרביעית, בהיותה הממשיכה הישירה של כס יעקב הקדוש (אחי ישוע בברית החדשה), הבישוף הראשון של ירושלים. במאה החמישית הועלה בישוף ירושלים למעמד של פטריארך.
הפטריארך היווני-אורתודוקסי בארץ הקודש חולש על מדינת ישראל, על שטחי הרשות הפלסטינית, על ממלכת ירדן ועל חצי שטח האי ערב.
הקהילה הערבית האורתודוכסית היא הגדולה מבין הקהילות הנוצריות בארץ, וכן רבים מחברי הכנסיות האחרות רואים בכנסייה זו את שורשיהם.
הסמכות העליונה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מכונה “הסינוד” (אספה, מועצה, מיוונית) וחברים בה שבעה עשר בישופים בכירים, הבוחרים את הפטריארך. עקב חשיבותה ההיסטורית והסמלית של ירושלים זוכה הפטריארך שלה להערכה מיוחדת מצד עמיתיו – הפטריארכים האורתודוקסים שבאנטיוכיה, אלכסנדריה וקונסטנטינופול.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים מופקדת על המקומות הקדושים ומקיימת נוכחות רצופה בת 1,700 שנים בשתי הכנסיות החשובות ביותר בארץ הקודש: כנסיית הקבר הקדוש (כנסיית התחייה בשמה היווני) בירושלים וכנסיית המולד בבית לחם.
הכנסייה מקיימת את תפילותיה על פי הנוסח הביזנטי ביוונית, ומשמרת את לוח השנה היוליאני, המאחר בשלושה עשר יום אחר הלוח המערבי-גרגוריאני. אף שמרבית הנוצרים הנמנים עם הכנסייה היוונית אורתודוקסית בארץ הקודש הם ערבים, מנהלים אותה בישופים ממוצא יווני. גם נזירים רבים הם יוונים ואילו רוב כוהני הדת הקהילתיים הם ערבים.
יש מאמינים המדגישים את היותם ערבים-אורתודוקסים ולא יוונים-אורתודוקסים ועובדה זו היא סלע מחלוקת חריפה בין בני העידה הערבים בארץ ובין הפאטריארכיה היוונית בארץ. באמצע המאה ה-20 החלה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית לערוך בקהילות מקומיות רבות את התפילה בערבית לטובת מאמינים שאינם מבינים יוונית.
הפאטריכיה מנהלת רשת של בתי ספר במקומות שונים ומפעילה גם מרכזים לשירותים חברתיים וסמינר להכשרת כוהני דת על הר ציון.
מסיבות היסטוריות ופוליטיות פועלות משלחות של פטריארכיות נוספות בארץ הקודש באופן נפרד מקיימות נוכחות בולטת בארץ הקודש והן הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית והכנסייה הרומנית-אורתודוקסית . את מנזר המצלבה בירושלים בנתה הכנסייה האורתודוקסית הגיאורגית, אך מאחר שנוכחותה של כנסייה זו נחלשה במהלך השנים נרכש המנזר בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית. עם זאת, כל הכנסיות האורתודוקסיות מכירות בסמכות הפטריארך היווני-אורתודוקסי וכל פעילותן בארץ הקודש מתואמת עמו.
*****
גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס)
***
גאורגיוס הקדוש שחי בין סוף מאה השלישית וראשית המאה הרביעית הוא קדוש נוצרי הנחשב לקדוש החשוב ביותר בנצרות האורותודוקסית וכך השתמר גם בזרם היווני- קתולי..
גאורגיוס הוא הקדוש הפטרון של כמה ארצות: אנגליה, אתיופיה, גאורגיה, מונטנגרו, ליטא וקטלוניה וכן של כמה ערים, ובהן מוסקבה, גנואה ובמברג.
החל מן המאה ה-12 נפוצו אגדות, על-בסיס המסופר בחזון יוחנן (פרק י"ב, 7-9) בברית החדשה, שם מתוארת מלחמתו של שר המלאכים מיכאל בתנין. גאורגיוס על-פי האגדה הציל נערה מידי דרקון אכזר והרג את הדרקון.
אין מקורות היסטוריים מהימנים המספרים את סיפור חייו של גאורגיוס הקדוש. על פי המסורת והאגדות עליו הוא נולד למשפחה נוצרית בסוף המאה השלישית. אביו היה מקפדוקיה (היום תורקיה) ושירת כקצין צבא. אמו הייתה מלוד. לאחר שאביו נהרג במלחמה חזרה אמו לעיר מולדתה עם בנה, שחינכה בעצמה. גאורגיוס המשיך את דרכי אביו, הצטרף לצבא ועלה בסולם הדרגות. בסוף שנות העשרים לחייו הוא כבר נשא דרגת קצונה והוצב בניקומדיה כחבר במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס.
לפי סיפורי הקדושים, בשנת 302 פרסם דיוקלטיאנוס צווים המורים לאסור כל חייל נוצרי בצבא ומחייבים כל חייל אחר להשתתף בפולחן הקיסר ולהקריב קורבן לאלים הרומיים. גאורגיוס הקדוש צווה ליטול חלק בדיכוי הנוצרים אך במקום זאת התוודה כי הוא נוצרי וביקר את החלטת הקיסר. דיוקלטיאנוס ניסה להמיר את דתו של גאורגיוס והציע לו כסף ואדמה כדי שישתתף בפולחן הרומי. גאורגיוס סירב והקיסר ציווה על המתתו בעינויים כבוגד. לאחר עינויים קשים נערף ראשו של גאורגיוס על חומת ניקומדיה ב-23 באפריל 303. הקיסרית אלכסנדרה וכוהן הדת אתנסיוס שצפו בסבלו, השתכנעו ממסירות הנפש שלו והתנצרו גם הם, למרות שידעו כי יוצאו להורג. גופתו של גאורגיוס הובאה ללוד, עיר מולדת משפחתו, ושם הוא נקבר כקדוש מעונה.
מקור . הפניות
כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ( "כניסת מאר ג'ריס") בלוד נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה מספר פעמים והוקמה לאחרונה במאה ה-19. מדי שנה ב-16 בנובמבר מתקיימות בכנסייה "חגיגות גאורגיוס" הקדוש נקראות גם "חג סנט ג'ורג'" וגם "חגיגות לוד". לפירוט והרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג'
**
***
***
***
**
***
***
***
***
******
כנסיית הקהילה היוונית – קתולית בראמה
כנסיית א-סיידה
***
הכנסייה היוונית-קתולית (המלכיתית)
הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: רום קתוליק) היא כנסייה אוניאטרית העומדת בפני עצמה שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית.
מקור והפניות
הכנסייה האנטיוכית ידועה גם ככנסייה היוונית-אורתודוקסית של אנטיוכיה היא אחת מחמשת זרמי הכנסייה (הפנטארכיה). ארבע מתוך חמש הפנטארכיות בעולם העתיק היו בתחומי האימפריה הביזנטית והחמישית הייתה בקיסרות הרומית המערבית: ארבע האחרות הן הפטריארכיה של אלכסנדריה (הקופטית), הפטריארכיה של ירושלים (כיום מפולגת בין השאר בין לטינית ויוונית-אורתודוקסית), הפטריארכיה של קונסטנטינופול והפטריארכיה של רומא. חמש כנסיות אלה היוו את בכנסייה הנוצרית המאוחדת לפני פילוגה במאה ה-11 בין הנצרות הקתולית במערב לבין הנצרות האורתודוקסית במזרח.
הכנסייה האנטיוכית היא כנסייה אוטופלית, כלומר, הפטריארך של אנטיוכיה אינו כפוף לבעל סמכות עליונה ממנו בנצרות האורתודוקסית.
הכנסייה האנטיוכית טוענת כי היא היורשת הלגיטימית היחידה לקהילה הדתית בראשיתה של הנצרות שהוקמה באנטיוכיה (צפון סוריה של ימינו) על ידי השליחים פטרוס ופאולוס. מולה עומדת כנסייה נוספת הטוענת טענה זו – הכנסייה הסורית-אורתודוקסית (האשורית). הפיצול בין שתי הכנסיות (עוד טרם פילוג הכנסייה הנוצרית), התרחש על רקע הוויכוח על טיבו של ישו בוועידת כלקדון במחצית המאה החמישית (שנת 451) שבה נקבעה הדוקטרינה הדיופיזיטית, קרי לישו היו שני טבעים שונים, אלוהי וגשמי הנפרדים מהותית אך בלתי-נפרדים ונמצאים בגוף אחד.
מקור והפניות
המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית הקתולית. מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי". במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון במחצית המאה החמישית. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.
המלכיתים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבנט ובמצרים, שלא כמו מתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים.
הכנסייה המלכיתית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות – אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון מקרב הכנסיות המזרחיות הקדומות ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודוקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודוקסית).
החל מאמצע המאה -14 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודוקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודוקסית.
במחצית המאה ה-18, לאחר מספר מהלכי השתלטות קתולית על הפטריארכיה והכרת האפיפיור בה, הייתה הכנסייה המלכיתית מפוצלת בין האורתודוקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום, רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מלכיתית.
כאמור, מאמיני הכנסייה היוונית-קתולית, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים, צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה.
המלכיתים מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית קדומה.
מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם – בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.
במדינת ישראל היוונים-קתולים הם כיום העדה הנוצרית הגדולה ביותר ומספרם מוערך כ-80,000. הארץ מחולקת לשני מחוזות כנסייתיים.
מחוז צפון שבו מתגוררים מרבית היוונים-קתולים בישראל: בערים (שפרעם, נצרת, חיפה, עכו) בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים (פסוטה מעיליא) ביישובים מעורבים אחרים (עילבון, אעבלין, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, יפיע וכפר יאסיף) ביישובים בהם רוב מוסלמי מוחלט (בעינה, תורען, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, ריינה, עראבה) בכפר הדרוזים (חורפיש ופקיעין עספיא),
מחוז ירושלים שבו מיעוט קטן מאד נמצא בערים ירושלים וביפו.
בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד סגן (ויקאר) הפטריארך המלכיתי ותוארו הרשמי "הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים".
הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.
"הפטריארך המלכיתי (יווני קתולי) של אנטיוכיה ושל כל המזרח, אלכסנדריה וירושלים" החולש גם על הקהילות בבית לחם, ברמאללה, יפו, ובכפרי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית
מאז שנת 2017 בראש מחוז הפטריארכיה בירושלים עומד הפטריארך יוסוף עבסי.
בראש המחוז הצפוני שכאמור, מספר המאמינים המתגוררים בו גדול באופן ניכר ממספרם במחוז ירושלים, עומד הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל ומושבו בחיפה.
מאז מרס 2019 משמש בתפקיד הארכיבישוף האב יוסף מאתא מהכפר עילבון.
מרבית היוונים-קתולים בישראל בצפון הארץ: בערים שפרעם, נצרת, חיפה, עכו; בכפרי הגליל בהם כולם מלכיתים: פסוטה מעיליא וגם ביישובים מעורבים אחרים, עילבון, עוספיה, חורפיש, תרשיחא, ראמה, בוקיעה, תורען, יפיע וכפר יאסיף;. קהילות קטנות נמצאות גם ביישובים בהם רוב מוסלמי בעינה, דיר חנא, ג'דידה, כפר מכר, סכנין, עארבה, ריינה מיעוט קטן מאד נמצא בירושלים.
***
**
הרבה נסים וסגולות מופלאות מייחסים בראמה לכנסייה היוונית הקתולית. מבנה האבן הוקם בלב הכפר בשנות העשרים של המאה ה-20' ורבים מן התושבים הדרוזים נטבלו כאן.
הכנסייה יוונית קתולית , יש בה סוד כמוס , כך מאמינים תושבי הכפר הדרוזיים , ואף חלק מהם נודרים נדר ומאמינים בכנסייה כמחוללת נסים .
כולם זוכרים עץ הרימונים לידה , מהו הסוד ואיך הוא קשור לקורנת נבי שועיב , אולי הנביא שועיב נח בקרבת מקום ?? כמובן שאין תשובה , האמונה והתלות במיתוס חזקים וחשובים יותר מהוכחה מעשית בשטח , אך , התבלון החברתי המקסים מספר סיפור שרוב התושבים מאשרים ששמעו אותו ממקור ראשון : בחור אחד , במקרה הזה הוא דרוזי , שהחליט לגנוב מטבעות או כל מה שבא ליד מתוך הכנסייה . אכן מצליח לכנס , לגלגל לכיסו את אשר תרמו מבקרים באותו יום , ובעודו מנסה לצאת ולברוח , הוא מספר על הזיות וסחרחורת , הליכה בהרים וואדיות , ואינו מצליח להגיע לדלת היציאה . שהוא מבין שהוא בצרה , והסיפור עומד להתגלות , והפדיחה לא פשוטה , מתקרב למזבח , משתחווה מול המזבח ומתחנן מול הגברת שתחוס עליו ותעזור לו לצאת , ומבטיח להחזיר את הדברים וגם לחזור לדרך הישר . המשאלה מתגשמת , הוא מצליח לצאת , ולמחרת בבוקר קורא לתושבי הכפר , מספר על החוויה המטלטלת ומאותו רגע הוא נוהג בדרך יושר .
סיפור אמיתי שסופר ממקור ראשון , ומאז הכנסייה תיקרא "כנסיית הנסים " , שומעים על נסים ונפלאות מבני הכפר , ילד שחלה והרפואה לא הצליחה לספק לו מרפא , מצליח להתרפא אחרי שעבר לילה שלם בכנסייה מול המזבח .
זוהי הכנסייה היחידה שאליה מגיעים מכל הדתות ( מוסלמים ודרוזים )ונודרים נדרים מתוך אמונה שלמה , שכאן יש כח ונסים בעזרת הגברת.
****
***
******
הכנסייה הלטינית במתחם בית הספר הלטיני
**
הכנסייה הרומית קתולית (הלטינית)
ומרכיביה בארץ הקודש
הכנסייה הרומית-קתולית במזרח התיכון מכונה הכנסייה הלטינית על שם השפה שבה נערכו בעבר תפילותיה. האפיפיור, שמקום מושבו ברומא הוא הסמכות העליונה של כנסייה זו בכל ענייני הדת, הרוח והמנהל. למרות ש מרכזה הדתי והמנהלי של הכנסייה הרומית-קתולית נמצא ברומא, ירושלים היא מרכז רוחני בעל חשיבות ראשונה במעלה, כפי שמעידים המוני הצליינים, הנזירות והנזירים ותלמידי הדת הנוהרים אל העיר.
למעשה, הכנסייה הלטינית היא רק ביטוי טקסי אחד מתוך כמה נוסחי תפילה אחרים (לא לטיניים) של הכנסייה הקתולית. בישראל שהיא ארץ הקודש בפרט ובמזרח התיכון בכלל הערבית, היא השפה הנפוצה ביותר בטקסי הכנסייה הקתולית. השימוש המלא בלשון זו ה החל בשנת 1975, לאחר שמועצת הוותיקן השנייה החליטה על שימוש בשפות המקומיות במקום בלטינית.
הנוכחות לטינית בארץ הקודש, התחילה, כנראה במאה הרביעית– האב הירונימוס הקים אז מנזר בבית לחם. מסוף המאה ה-11 ואילך, בעת שלטון הצלבנים בארץ-ישראל, החלו להגיע לארץ הקודש הצליינים הראשונים מאירופה המערבית והדרומית. במאה ה-12 השליטו הצלבנים את הנצרות הלטינית על ארץ הקודש במשך כמעט מאתיים שנה עד כיבוש הארץ על ידי המוסלמים, הממלוכים. אף שלבסוף גורשו על ידי המוסלמים, הנוכחות הלטינית בארץ הקודש מעולם לא נעלמה לחלוטין.
גידולה המתמיד של הקהילה הלטינית, כמו גם העניין המערבי בארץ הקודש, שהלך וגבר במאה ה-19, הובילו לפרסומו בשנת 1847 של צו רשמי בחותם האפיפיור פיוס התשיעי, שהורה על חידוש הפטריארכיה הלטינית של ירושלים.
כיום מייצגים את הנצרות הלטינית ארבעה גורמים:
* הפטריארכיה הלטינית בענייני שירותי דת, חברה וקהילה;
* מסדר הפרנציסקנים – מקומות קדושים;
* המשלחת האפיפיורית – נציגות פוליטית של מדינת ותיקן;
* מסדרי נזירים ונזירות רומיים-קתוליים – המחזיקים ומפעילים מנזרים, בתי הארחה ומוסדות חינוך, סעד ורווחה ועוד.
הפטריארכיה הלטינית –הצלבנים הקימו את הכנסייה הלטינית ההיררכית בירושלים. כאשר הגיעו אליה ב-1099 הם גירשו את הפטריארך היווני-אורתודוקסי ומינו תחתיו את הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים, ארנולף הראשון. בשנת 1187, עם הגיע הצבאות המוסלמיים, גורש הפטריארך הלטיני מירושלים והפטריארך היווני-אורתודוקסי שב אליה. בעקבות מסעי הצלב הגיעו לארץ הקודש נציגי המסדר הפרנציסקני כדי להגן על המקומות הקדושים (ראו להלן).
גידולה המתמיד של הקהילה הלטינית, כמו גם העניין המערבי בארץ הקודש, שהלך וגבר במאה ה-19, הובילו לפרסומו בשנת 1847 של צו רשמי בחותם האפיפיור פיוס התשיעי, שהורה על חידוש הפטריארכיה הלטינית של ירושלים.
הכנסייה הלטינית הקימה במהלך השנים בארץישראל קהילות בערים ובכפרים רבים ופעלה במיוחד לעיצוב כהונה דתית ערבית-מקומית לשירות הקהילות. הכנסייה מספקת שירותים רב-לשוניים לצליינים הבאים לארץ הקודש ולתושבים זרים.
הנציג הרומי-קתולי העליון בארץ הוא הפטריארך הלטיני היושב ברובע הנוצרי בירושלים (סמוך לשער החדש) ומנהל את ענייני הכנסייה. הוא משמש ארכיבישוף אך נושא את התואר המזרחי פטריארך. כיום מכהן פטריארך ערבי הנעזר בארבעה סגנים בישופים, הממונים על ארבעה מרכזים: ישראל (מושב הבישוף בנצרת), השטחים הפלסטיניים (מושב הבישוף בירושלים), ירדן (מושב הבישוף בעמאן) וקפריסין (את הפטריארך מייצג כוהן דת פרנציסקני). מאז 2003 פועל בישראל גם סגן הפטריארך הלטיני הממונה על הקהילות הקתוליות הדוברות עברית הנמצאות בכמה ערים בארץ. בכנסייה הלטינית משרתים כוהני דת מלאומים שונים, רבים מהם ערבים (בעיקר ירדנים ופלסטינים).
המסדר הפרנציסקני (שומרי ארץ הקודש) – פרנציסקוס הקדוש מאסיזי (כפר במחוז אומבריה באיטליה) הגיע לארץ הקודש בזמן מסעי הצלב. הנזירים הפרנציסקנים החיים לפי רוחניותו מקיימים נוכחות רצופה בארץ הקודש משנת 1333. צו אפיפיורי משנת 1342 הקנה להם את הסמכות לשמור על ארץ הקודש מטעם הכנסייה הקתולית, ולפיכך מכונה המסדר המקומי קוסטודיה די טרה סנטה – משמרת ארץ הקודש.
עד המאה ה-19 שימש המסדר הפרנציסקני נציגות קתולית יחידה בארץ הקודש. הקמת הפטריארכיה הלטינית ב-1847 יצרה מתחים בינה לבין המסדר הפרנציסקני, שייצג עד אז את הכנסייה הלטינית. הפטריארך הלטיני אחראי אמנם על קהילתו הלטינית, אולם ראש המסדר הפרנציסקני, הקוסטוס (שומר) של ארץ הקודש, מחזיק בידיו את הזכויות במקומות הקדושים.
מעבר לתפקידם של חברי המסדר בשמירה על המקומות הקדושים, בניהול הטקסים הנערכים בהם ובשמירה על נגישותם לצליינים פועלים חברי המסדר למען האוכלוסייה הנוצרית המקומית. הם הקימו רשת בתי ספר (המכונה טרה סנטה), דואגים לארגון פעילות חינוכית בלתי פורמלית ומושיטים סיוע כספי ורפואי.
המשלחת האפיפיורית (נציגות הוותיקן) – הוותיקן הקים את הנציגות האפיפיורית בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובראשה עומד בישוף. בשנת 1993 כוננו יחסים דיפלומטיים בין מדינת ישראל למדינת הוותיקן. הבישוף העומד בראש הנציגות מכונה הנונציו (תואר מקביל לשגריר) במגעיו עם ישראל והנציג האפיפיורי במגעיו עם הרשות הפלסטינית.
המשרד במנזר פטרוס הקדוש ביפו משמש את שגרירות הוותיקן בישראל; מטה הנציגות האפיפיורית נמצא על הר הזיתים בירושלים.
מסדרי נזירים ונזירות קתוליים– ארץ הקודש היא גם ביתם של מסדרים דתיים רומיים-קתוליים רבים המפעילים מנזרים, בתי הארחה לצליינים, בתי התבודדות, מוסדות סעד, בתי חולים, בתי ספר ומוסדות מחקר והשכלה גבוהה
מוסדות החינוך הקתוליים (שמספרם בארץ הקודש קרוב ל-80) נמנים בין בתי הספר הטובים ביותר במגזר הערבי, ובהם מוסדות של האחיות סנט ג’וזף, אחיות המחרוזת, מוסדות של הנזירים הכרמליטים, האחיות הסלזיאניות, אחיות סנטה אנה ועוד. בבית לחם פועלת אוניברסיטה קתולית המנוהלת על ידי אחי בית הספר הנוצרי (“פרייר”).
***
העדה הלטינית בראמה נולדה 1912 בחסותו של הכומר הגרמני "מנסור" שהיה אחראי על הרכוש הגרמני הקתולי בטבחה.
1927 בנו את המנזר ובשנת 1958 נחנכה הכנסייה
***
***
**
***
***
***
******
סוף דבר,
נכונה הייתה ההחלטה
לחזור ולבקר בראמה.
בביקור הראשון לא למדתי דיי.
****
היה זה יום מעניין ומרתק,
*****
זכינו לקבלת פנים לבבית
מצד מאריחנו ואנשים שפגשנו בדרך.
****
ראמה הוא יישוב יפה, בעל עבר עשיר והווה לא פחות.
****
התרשמנו מכל מקום ואתר
שבקרנו בהם.
****
גרעין הכפר נקי, משוחזר בטוב טעם.
*****
למדנו שבראמה שהקולניריה היא מייטבה
*****
תודה מקרב לב למורה הדרך
מאג'די פראג'
שהסכים להקדיש מזמנו,
תכנן את המסלול,
תאם את הפגישות,
הוביל והסביר,
דאג לקפה בבוקר
והעביר מידע לכתיבת התיעוד
*****
תודה למורה הדרך עאזר עבוד
שהסביר לנו בכנסייה היוונית אורתודוכסית ו
לשרת הכנסייה סולימאן חאדד שפתח את דלתותיה
****
תודה לחוסאם מואיס,
למסעוד שאקר
ולאמיל חאדד
על האירוח במקומותיהם
****
תודה לחברי שהצטרפו למסע
ולצלמים חיים וניר שהעמידו את צילומיהם
*****
דברי המשתתפים
היה לי יום נהדר. אנשים מעניינים ומאוד נחמדים. מקומות וסיפורים מאוד מעניינים ומאוד שמחה תמיד בטיולים למפגשים עם אנשים מהקהילות המקומיות . הכל תמיד מעניין מרגש וגם טעים לפעמים. תודה תודה על הכל תודה !
שוב יופי של טיול, ושוב מעניין, ושוב מפגש עם אנשים טובים ולבביים, ומקומות קדושים, ובתים פתוחים, והרים ונופים, והמון רצון טוב והשקעה! כבר מחכה לטיול הבא..
תודה רבה! היה מעניין מאוד!
היה זה "סיור אחרון" לעונה זו…כפי הנאמר. הסיור נתן את אקורד הסיום "הנהדר" לעונה מדהימה ומרתקת מלאת תכנים, למקומות , כפרים כנסיות, אנשים וספורי חיים . תודה עמירם ותודה לכל השותפים .
למדתי דברים שלא ידעתי … שראמה הוא כפר מעניין מאוד בעיקר בתחום האוכל, פגשנו שוב נציגים של הקהילות נוצריות והדרוזיות בכפר , ונהניתי מאוד מההדרכה , מהארגון , ובעיקר מהאווירה , תודה רבה.
שיאים חדשים לא רק בגובה הגיאוגרפי אלה בעיקר במפגש עם האנשים המיוחדים והמעניינים כל אחד בעיסוקו. מאג'די המדריך שנתן את כולו להצלחת הביקור חזק ואמץ ותודה לעמירם על יום זה.
תודה לעמירם, תודה למגדי, תודה לאנשי ראמה שפתחו את הדלת והלב, ישוב על אם הדרך לפקיעין עוד ישוב, עד אתמול, תגלית, מקום קסום, אמליץ לחברים לבוא ולחוות מקום מרשים.
מה אפשר עוד להוסיף על כל הדברים הטובים שנכתבו.מזדהה עם כל מילה. הנאה צרופה מהארגון, מההדרכה ומחבורה מדהימה. שרק נמשיך ללמוד ולהנות ביחד.
משפטי סיום של מאג'די
קבוצה יקרה, מחמם את הלב לקרוא את התגובות שלכם. הכבוד כולו שלי להכיר קבוצה כה איכותית עם רצון להכיר וללמוד. אתם מוזמנים תמיד לבוא לבקר לראות ולחוות את התרבות הייחודית ויש עוד כמה דברים מעניינים שלא הספקנו. בכל אופן – התענגתי להדריך את היום הזה וגם ללמוד דברים חדשים באהבה – מגדי
******
סוף היום. ערב בא למול הר גילון
