עניינו של תיעוד זה הוא סיור/ביקור/צילום באתרים בהם הוטבע החותם הנוצרי בעיר העתיקה של רמלה.

החותם הנוצרי נוצר בעיר העתיקה, ההיסטורית, כנובע הן מקדושתה לפי האמונה ומסורת של הנצרות והן מהעובדה כי בעיר התגוררה בעבר ומתגוררת בהווה קהילה נוצרית.

הביקור ברמלה הוא במסגרת סיורי המיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו בקיץ 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות בהם מתגוררים הנוצרים הערבים והנוצרים הארמים בצפון הארץ (בגליל ובחיפה) ובמרכז הארץ (יפו, רמלה ולוד).

 

הסיור נערך ביום רביעי 20 באוקטובר 2021 והוביל והדריך אותו שמעון גת

 

ד"ר שמעון גת נען, מרצה, מדריך (בארץ ובחו"ל) שנחשב למומחה הבכיר לעיר רמלה שאת תולדותיה בימי ביניים חקר בעבודת הדוקטורט שנעשתה במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר אילן.

 

בסיור השתתפו בו חברים ועמיתים לטיולים ושהגיעו מהמקומות הבאים, מוטי ארמלין (גילון), ארז צפדיה (עומר), יצחק (פיפ) רותם (סאסא), ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא), שולה ורפי (הוד השרון) ורדה בן חורין (נטף), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), ואני (מבשרת ציון).

******

מקומות בסיור 

הסיור החל במסגד הגדול. בחצר מתחם המסגד קיבלנו סקירות מקיפות על הקמת העיר רמלה במאה ה-7 וכן על תולדות הנוכחות הנוצרית בעיר.

נכנסנו לתוך המסגד שנמצא בבניין כנסייה צלבנית, הגדולה ביותר שהשתמרה בארץ.

 

המשכנו ועברנו דרך השוק.

 

לצערנו לא התאפשרה כניסה למתחם הארמני ולמתחם הכנסייה האורתודוכסית.

 

המשכנו לעבר המתחם הפרנציסקני  ונכנסו  אליו ואל הכנסייה.

 

המשכנו הלאה והגענו למתחם הכנסייה האנגליקנית. שם פגשנו את כהן הדת פארס נעום.

 

המשכנו ברחוב הרצל לראות מבחוץ את מתחם בתי הקברות הקתולי והאורתודוכסי ואת מתחם בתי הספר של מסדר הנזירות סן גוזף.

 

חזרנו למתחם העיר העתיקה ובאחת המסעדות ישבנו לארוחת סיום הסיור

ארבע שבועות לאחר הביקור, ביום ראשון, 14 בנובמבר 2021, חזרתי לרמלה וביקרתי  במתחם היווני – אורתודוכסי שהיה פתוח בזמן התפילה וכך השלמתי את החסר.

*****

כללי

היום, רמלה היא עיר מעורבת ומתגוררים בה כ-76,000 תושבים, למעלה משני שליש הם יהודים. הנוצרים מהווים כ-4.5% מאוכלוסייתה כ-3,450 ומרביתם משתייכים לזרם היווני – אורתודוכסי.

 

העיר רמלה הוקמה בראשית המאה השמינית בין השנים 705 ו-715 על ידי סולימאן אבן עבד אל-מלכ מושל ג'נד פלסטין  והוא השתייך לבית אומיה שנעשה מאוחר יותר ח'ליף.

 

סולימאן אבן עבד אל-מלכ בחר להקים את העיר בסמוך לעיר לוד. הוא בנה בה מסגד, בית הצבעים, אמת מים מאזור תל גזר ומאגר מים ואזור תעשייה לצביעת אריגים. במשך שנים הייתה רמלה בירת המחוז מבחינה שלטונית וכלכלית.

 

רמלה נחשבת גם לעיר היחידה שנוסדה על ידי הערבים בתקופת שלטונם בארץ ישראל ושימשה הבירה של הג'נד והחליפות האומיית בתקופה הערבית.

 

מאז ייסודה, התקיימה ברמלה קהילה נוצרית גדולה ופעילה. העדה הבולטת כמו היום, הייתה העדה היוונית-אורתודוכסית. בעיר הייתה גם קהילה סורית-יעקוביטית שנעלמה במשך הזמן וכנראה גם קהילה ארמנית.

 

מאז המאה הארבע עשרה החלה נוכחות של נציגי הכנסייה הלטינית (הקתולית) ומאז מחצית המאה התשע עשרה התפתחה בה גם קהילה אנגליקנית.

להרחבה על תולדות הנוכחות הנוצרית ברמלה ראו
תמצית פרק מעבודת דוקטוראט של שמעון גת בנושא: "העיר רמלה בימי הביניים".
העבודה נעשתה במחלקה ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת בר-אילן, 2004. 

המסגד הגדול הוא אחד מהמבנים הצלבניים היחידים בארץ ששרדו כמעט בשלמותם.

 

המבנה הוקם באמצע המאה ה-12 ככנסייה נוצרית, והכותרות המצויות במסגד אכן מתאימות למאה זו.

התוכנית הכללית של המבנה היא שלושה אולמות מקבילים, אולם תווך ושתי סיטראות. זהו מבנה בזיליקאי קלאסי. יש מסגדים בזיליקאיים, אבל הם אינם רווחים. המח'ראב מראה את הכוון למכה, אבל בכותל המזרח יש מח'ראב גדול. מח'ראב זה היה במקור אפסיס, שמראה את הכיוון המזרחי בנצרות.

 

המסגד נקרא גם מסגד אל-עומרי. השם אל-עומרי מלמד שהוא נבנה כמשהו אחר ועבר הסבה. מספר שנים לאחר הכיבוש הממלוכי בשנת 1266 הוסב המבנה למסגד, ונוספו לו צריח למואזין וגומחת תפילה. בכניסה למסגד ישנה כתובת שבה פסוק מהקוראן, סורה 9 איה 18. כן מצוין בה שבייברס ביצע שיפוצים שנערכו במסגד הלבן והכתובת הובאה משם כנראה רק במאה ה-20 ובבירור אין לה קשר למסגד הגדול.

 

ליד המח'ראב נמצא דוכן שנקרא "מִינְבַּאר", אליו  עולה הדרשן ביום שישי ודורש בענייני השעה. בשעת התפילה האימאם עומד כשגבו אל המתפללים ונותן את הקצב, וכל אחד מתפלל בעצמו.

יש באיסלאם רק צורת פולחן אחת, והיא תפילה אישית. אין כהונה ואין קורבנות, וממילא אין שליח ציבור.

 

משמאל למינבאר נמצא לוח שעליו זמני התפילה, השעה והתאריך.מאחור יש מרפסת תפילה לנשים. באסלאם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן, ולכן הן רשאיות לבוא למסגד אבל אינן חייבות. רבות אינן באות. פרט למסגד שבמכה, הנשים מתפללות בנפרד מהגברים.

 

על הרצפה שטיח ובו סימני עמידה לכל מתפלל. אין מקום קבוע למתפלל, כי הדבר מנוגד להלכה, שנפסקה כך על מנת שהעשירים והחזקים לא ישתלטו על המקומות. רק השורה הראשונה היא החשובה.

 

בחצר נמצא מתקן טהרה, שנועד להיטהרות לפני התפילה.

 

בנוסף נבנה מינרט, הוא צריח המסגד, שעליו עולה המואזין לקרוא למאמיניו חמש פעמים ביום להגיע לתפילה.

אתנחתא בשוק העיר

המנזר הפרנציסקני
על שם יוסף ונקדימון

מנזר ניקודמוס הקדוש (המוכר גם כ"מנזר הקדושים ניקודמוס ויוסף הרמתי" או "מנזר טרה סנטה").

 

כנסייה באתר בנויה ממעבר בודד והיא פונה לכיוון דרום. בפינתה הדרום-מזרחית ניצב מגדל פעמונים בעל צריח מחודד, המתנשא לגובה של 40 מטרים.

 

בסוף המאה ה-13 הגיעו אל ארץ הקודש מספר נזירים, נציגי הוותיקן, על מנת לשמור על הנכסים והמקומות הקדושים לנצרות. לשם כך הקימו את "הקוסטודיה דלה טרה סנטה" − "משמורת ארץ הקודש".

 

ארגון "טרה סנטה" הפרנציסקני רכש אדמות והקים במקום מנזר בשנת 1396. כמו כן, סיפק שירותי דרך לצליינים שעלו לירושלים מיפו.

 

בסוף המאה ה-15 כבר התנוסס במקום בניין לתפארת, עשוי משתי חצרות מוקפות (קלויסטרים) שבו יכלו להתארח 500 איש. לימים הייתה זו האכסניה המפוארת ביותר של הקוסטודיה.

 

החל מהמאה ה 16 זוהה המקום עם ביתו של יוסף הרמתי, האיש שביקש וקיבל את האישור לקבורת ישו הנוצרי. לימים נוספה לבסמוך לבית יוסף זיהו הנזירים את ביתו של נקדימון הקדוש, שעליו נאמר שהיה איש הסנהדרין ושהביא מור ואהלות לרחצת גופו של ישו לאחר מותו.

 

באכסניה זו לן נפוליאון כאשר היה ברמלה ב-1 במרץ 1799. לפי האגדה, עם בוקר, כאשר נעור בשל קריאת המואזין במסגד הקטן הסמוך, ירה בו באקדחו למוות.

במאה ה-19 נבנה המנזר מחדש ורוב חלקי האכסניה הישנה נעלמו. במקום נחנכה כנסייה חדשה בשנת 1902, וליד המנזר נבנה בית ספר השייך לרשת החינוך הפרנציסקאנית, ה"טרה סנטה".

 

הכנסייה באתר בנויה ממעבר בודד והיא פונה לכיוון דרום. בפינתה הדרום-מזרחית ניצב מגדל פעמונים בעל צריח מחודד, המתנשא לגובה של 40 מטרים‏.

 

הכניסה לכנסייה היא מסמטה צדדית מרחוב.

זוג דלתות עץ מובילות לחצר פנימית המקיפה א הכנסייה (במידה והדלתות סגורות צללו בפעמון).

 

לכנסייה זוג דלתות נאות העשויות מעץ ומגולפות עם מוטיבים צמחיים, ביניהם ניתן לראות את סמלי המנזר הפרנציסקאני – בראש הדלתות מצויינת השנה 1902, השנה בה הוכנו הדלתות הללו.

סמלי המסדר הפרנציסקני בארץ ישראל:

הכנסייה ידועה בזכות ציור מקורי של טיציאן, המתאר את ההורדה מהצלב. הציור נתרם בשנת 1846 בידי העיר מדריד אשר לקחה את המנזר תחת חסותה במאה ה-19 והוא שוכן במרכזו של האפסיס.

 

משני צדדיו של הציור קבועים חלונות ויטראז' המתארים את צליבת ישו ואת ההורדה מהצלב.

משמאל לאפסיס ניצב פסלו של יוסף הרמתי, ומימין פסלו של ניקודמוס האוחז בידיו בתכריכים ובתיבת בשמים. גם פסלים אלה הם מתנת העיר מדריד.

מנזר גיאורגיוס הקדוש

המרכז הדתי של העדה האורתודוכסית הגדולה בקהילות הנוצריות של רמלה הוא מנזר גיאורגיוס הקדוש נמצא ברחוב קהילת דטרויט.

 

יסודותיו של המנזר הם מהמאה השתיים עשרה ואילו הכנסייה שהייתה בו נבנתה לראשונה, כנראה, במאה התשיעית בפקודת קיסרית ביזנטיון, אירנה/

 

בשנת 1835 נערך במקום שיפוץ על ידי הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים, והכנסייה שנמצאת בחלקו המזרחי של שטח המנזר קיבלה את מתכונתה הנוכחית

 

הכניסה לתחום המנזר היא דרך שער מתכת קטן, סמוך למסעדת חליל. על השער סמל המורכב מהאותיות היווניות טאו ופַי ונקרא "טאפוס", שפירושו ביוונית קבר, ומציין את שומרי הקבר הקדוש. הסמל הזה הוא סמלה של אחוות נזירים יוונית-אורתודוקסית הממונה על נכסי היוונים במקומות הקדושים בארץ ישראל.

 

מעל משקוף הכנסייה חקוק תבליט של גאורגיוס הקדוש רוכב על סוס ונועץ חנית בלוע דרקון.

תבליט גורג' הקדוש קוטל הדרקון

ברבות השנים התמזגה דמותו של הקדוש המעונה איש לוד עם דמותו המיתולוגית של האביר גאורגיוס, שגאל עיר ונערותיה מאימתו של דרקון נורא. ואכן, מעל למשקוף הכניסה ישנו תבליט המתאר את את גיאורגיוס הקדוש רכוב על סוס והורג את הדרקון, המסמל את אויבי הנצרות.

 

גאורגיוס הקדוש קבור בכנסייה בעיר לוד הסמוכה לרמלה. להרחבה ראו לוד, חגיגות גאורגיוס הקדוש בכנסיית סנט ג'ורג' (חלק ה')

המתחם הארמני

המתחם הארמני: מדובר בשכונת מגורים שראשיתה בתקופה הממלוכית, אבל המבנים הנראים בימינו עיקרם מהתקופה העות'מאנית.

 

מדובר במתחם מוקף חומה שבו השתמרו מבנים ובהם כנסיה עתיקה. המקום נטוש אבל יש לו חשיבות שכן הוא מקיים מרקם אורבני שלם של חי קהילה קטנה החיה במרחב מנותק מהסביבה.

 

בלב רחוב שנקרא בעבר שפיק עדס ונקרא היום "רחוב המסדר הפרנציסקני", בין השוק למסעדות שבעיר העתיקה נמצא המתחם הארמני, הסגור למבקרים ברוב ימות השנה.

 

במתחם גרה משפחה ארמנית מתוך שנים עשר המשפחות הארמניות שגרות כיום ברמלה. בקצהו של המתחם, נמצאת הכנסייה של הקהילה, שנעשה בה שימוש למיסה רק 4 פעמים בשנה.

 

המתחם הארמני מכיל חצר גדולה מטופחת וחומה היקפית ממנה ניתן לתצפת את כל העיר העתיקה.

 

הכנסייה עצמה שהוקמה ככל הנראה אי שם במאה ה-17 ואולי כבר בתקופה הצלבנית, מרשימה ביותר ומהווה גן עדן לחובבי הצילום.

 

אחת לשנה, ביום גיאוגוריוס הקדוש ב-25/10  מגיעים ארמנים מכל רחבי הארץ כמו גם מהפטריארכיה בירושלים, ומנהלים טקס הפתוח לקהל. מיסה מתקיימת גם ב25/4 יום הזיכרון לחללי השואה הארמנית

 

המתחם סגור למבקרים.

כנסיית עמנואל האנגליקנית

להרחבה אודות התפתחות הכנסייה האנגליקנית בארץישראל ובמזרח התיכון 

מנזר סנט ג'וזף

מנזר סנט ג'וזף ובו  מוסד נוצרי לחינוך של נזירות קתוליות חברות מיסדר סנט ג'וסף – יוסף הקדוש – בעלה של מרים, אם ישו הנוצרי. הוא לזכר הופעת המלאך גבריאל שהורה ליוסף להימלט עם מרים ותינוקה ישו, מפני רודפיהם.

 

מסדר הנזירות סנט ג'וזף נוסד ע"י אמילי דיויאלאר הצרפתייה. המסדר מונה יותר מאלף נזירות ב-32 מדינות בעולם. המסדר פועל במתן סיוע חינוכי, חברתי והומניטרי במדינות שונות ובעיקר במדינות עניות או בקהילות הזקוקות לסיוע. המייסדת, אמילי דיויאלאר,  יזמה חלק מפעולות השליחות של המסדר עוד בחייה וחלק נעשה לאחר מותה – ע"י ממשיכות דרכה. הרשת של נזירות סנט ג'וזף בארץ פועלת בירושלים, יפו, נצרת, רמלה ואבו-גוש. בשטחי הרשות הפלסטינית הפעילות מתמקדת בשכם, ראמאללה ובית לחם.

 

מקור שם בית הספר "סנט ג'וזף ההתגלות" הוא בסיפור הנוצרי על התגלות המלאך למריה הקדושה והבשורה כי היא הולכת ללדת את ישו בעוד היא מאורסת לג'וזף הקדוש. זהו סיפור מרכזי בנצרות ונבחר מכיוון שבית הספר נמצא בעיר נצרת, בה התרחשה ההתגלות ובה מצויה כנסיית הבשורה.

 

מנזר סנט ג'וזף ברמלה, נוסד בשנת 1872.

 

במנזר של סנט ג'וסף בית-ספר לנערים ונערות רובן נוצרים מרמלה וסביבתה בו לומדות 6 כיתות לימוד, לתלמידי א – ג' ולאחר מכן עוברים הילדים ללמוד בבית ספר טרה סנטה.

בית העלמין הקתולי ובית העלמין האורתודוכסי

סוף דבר,

היה זה סיור מעניין ומרתק
בו התוודענו לחותם הנוצרי
של העיר רמלה

*****

הצטערתי מאוד
שלא יכולנו להיכנס בסיור עם שמעון
למתחמי המנזר והכנסייה היוונית – אורתודוכסית
והמתחם הארמני,

אז, חשבתי שאולי יום אחד
תתאפשר השלמת התמונה,
שמחתי שהשלמה חלקית זאת התאפשרה
בעת שביקרתי מספר שבועות לאחר מכן
במתחם המנזר והכנסייה היוונית – אורתודוכסית

*****

תודה מקרב לב לשמעון גת
שהוביל אותנו בעיר העתיקה
והפליא בסקירותיו הרחבות
ובהסבריו הרבים.