עניינו של תיעוד זה הוא ביקור בשלושת יישובי המיעוטים במועצה האזורית זבולון: איבטין, ח'וואלד וראס עלי. התושבים של שני הראשונים הם בדואים ותושבי האחרון הם פלאחים.

 

בסביבת יישובים אלה עברנו בטיולי אופניים קודמים:
* סביב שולי גבעות אלונים, בנחל ציפורי ולאורך הקישון, אוקטובר 2019
* מאפק ליגור, הלאה דרך גדות הקישון לכפר חסידים וחזרה דרך גוש זבולון וקריית אתא, יולי 2017
* מגוש זבולון, דרך פיתול נחל ציפורי אל הרדוף וחזרה דרך גבעות חורש קריית אתא, אוגוסט 2016
* בין גבעות אלונים-שפרעם ולאורך נחל ציפורי, מאי 2016

 

בפעם זאת בקשנו לבקר בכפרים אלה ולנסות להכיר אותם מקרוב.

 

לבקשתי, ניר עמית, שעד קיץ 2019 היה מנהל מחלקת ביטחון של המועצה האזורית זבולון, תיאם  את הביקור.

 

הביקור התקיים ביום חמישי 27 בפברואר 2020 והשתתפו בו בנוסף לניר ולי גם מוטי ארמלין ולוי אבנון.

 

התכנסנו בבוקר בשער העמקים בשער העמקים, מקום מגוריו של ניר. יצאנו לדרך ברכב אחד.

 

המקום הראשון אליו הגענו היה הכפר איבטין. נסענו לבית הספר היסודי.

 

שם התארחנו במשרדו של מנהל בית הספר סלים עמריה.

סלים סיפר לנו עליו, על משפחתו ומוצאה, על תושבי היישוב, על הקמת יישוב הקבע איבטין בשנות ה-70' והתפתחותו מאז וכמובן גם על בית הספר שהוא מנהל.

 

לאחר ביקור בבית הספר, סלים הוביל אותנו לסיור ברחבי היישוב והכניס אותנו למסגד הכפר. .

 

אחר המשכנו ונסענו מפונה ומזרחה ליישוב ח'אוולד. שם התארחנו בביתו של מוחמד קוזלי גמלאי שהיה עד לפני מספר שנים מורה בבית הספר היסודי של ח'אוולד וראס עלי. לשיחה הצטרף כאמל קוזלי ראש הוועד של היישוב.

 

לאחר מכן מוחמד הוביל אותנו ברחבי היישוב בין היתר לשתי תצפיות.

 

לאחר מכן המשכנו לראס עלי. לדאבוננו האיש שהיה אמור לארח אותנו לא יכל לקבל אותנו.

 

מוחמד קוזלי , שכאמור היה מנהל בית הספר שנמצא בראס עלי, הסכים להוביל אותנו במקום. שם ליד המסגד פגשנו את האימאם עלי מוחמד עמריה אבו היתם מאיבטין שהגיע לכפר והוא פתח לנו את דלתות המסגד.

 

 

הסתובבנו בכפר ושלוש נקודות היו לנו תצפיות לעבר העמק המפותל שבו עובר נחל ציפורי.

 

לאחר שהחזרנו את מוחמד קוזלי לביתו סיימנו את הביקור וחזרנו לשער העמקים.

 

לאחר ארוחת הצהרים התחיל חלקו השני של הסיור בו הסתובבנו במשך מספר שעות בקיבוץ שער העמקים וראו קיבוץ שער העמקים וסביבתו בזמן פריחה

 

בתיעוד להלן רקע קצר אודות שלוש היישובים, מספר מפות ותצלומי אוויר וצילומי מראות היישובים.

 

******

מיקום היישובים
בשולי מטרופולין חיפה

******

המיקום הגאוגרפי
במערב גבעות שפרעם אלונים

להרחבה על דמותה הגיאוגרפית והיסטורית של האזור ראו בהרחבה בתיעוד טיולי האופניים לעיל

*****

המועצה האזורית זבולון

מועצה אזורית זבולון היא מועצה אזורית במחוז חיפה שקיבלה מעמד מוניציפלי בשנת 1950. גבולות שטח השיפוט של המועצה הם: בצפון: מועצה אזורית מטה אשר; בדרום: קריית טבעון, פארק הכרמל; במזרח: שפרעם, קריית טבעון ומועצה אזורית עמק יזרעאל. במערב: הקריות, חיפה ונשר. המועצה עוטפת את קריית אתא ורכסים.

מרבית תחום שיפוטה בעמק זבולון שהוא בעצם אינו עמק אלא החלק הדרומי של מישור מפרץ חיפה.  שם המועצה ושם העמק נגזר משם נחלתו הקדומה של שבט זבולון. אולם, זו כנראה לא הייתה נחלתו אלא נחלת שבט אשר.
בתחומי המועצה 14 יישובים בהם מתגוררים כ-14,000 תושבים במספר צורות ההתיישבות: קיבוצים – אושה, יגור, כפר המכבי, רמת יוחנן, ושער העמקים; מושבים: כפר ביאליק וכפר חסידים א', יישובים קהילתיים: כפר חסידים ב' ונופית; כפרי מיעוטים – איבטין וח'וואלד וראס עלי מוסדות חינוך מכללת אורנים, פנימיה חקלאית כפר הנוער הדתי

 

******

בידואים בגליל 

בדואים בגליל – מוצא מרבית שבטי הבדואים בגליל הוא מהחורן (סוריה) והגולן. מיעוטם הגיע לגליל ממצרים, צפון­ אפריקה ומזרח הירדן. חדירתם החלה בראשית המאה ה­שש עשרה ונמשכה עד שנות ה-30  של המאה העשרים. רוב הבדואים אשר חדרו לגליל היו שברי שבטים, ולעתים אפילו עד כדי משפחות בודדות שנמנו עם שבטים גדולים, אשר עזבו את סביבתם הטבעית מסיבות שונות: נקמת דם, שוד, מריבות בלחי פוסקות, בצורות תכופות שאילצו אותם לחפש שטחי מרעה חדשים. חדירת שבטי בדואים לגליל התאפשרה עקב אי ­יישובם של שטחים רבים, או כאלה שהיו מיושבים בדלילות. השבטים הגדולים שהגיעו לצפון הארץ העדיפו בדרך כלל להתיישב בסמוך לשטחי ביצות, בעמקים שלא נוצלו על ­ידי הכפריים, לדוגמה: עמקי יזרעאל, החולה, בית שאן וזבולון. לעומת זאת שבטים קטנים העדיפו מקומות דלילי אוכלוסין, אך קרוב יותר לכפרים הערביים, כגון: אלונים­ שפרעם והר מירון. בהתחלת ההתיישבות הם היו מעטים מאוד, ולא ניתן היה לדעת מספרם בתקופה העות'מאנית.

עם תחילת השלטון הבריטי החלו תהליך קיבוע של הבדואים במקומם וצמצום טווח הנדידה לצורכי מרעה. במקביל, חלק מהם השתלב בשוק העבודה השכירה. גורמים רבים השפיעו על הבדואים להתקבע ואפילו להתחיל להתיישב והם: (1) צמצום שטח המחיה בעקבות הגידול באוכלוסייה הערבית (כפרית) ובאוכלוסייה היהודית (2) המגע ההדוק עם הפלאחים גרם לחיקויים בתחומים שונים וגם בתחום בניית בתי הקבע. (3) עליה ברמת החיים בעקבות המעבר לתעסוקה בשכר. (4) רכישת הקרקעות על­ ידי הקק"ל עבור יישובים יהודיים. ראשית מעברם של הבדואים ליישובי קבע מתבטא בבניית פחונים, צריפים ואפילו בתי אבן, שהושפעו הן משיפור כללי במצבם הכלכלי, וההכנסה מעבודה שכירה בתעשייה ובעיקר במחנות הצבא הבריטי, שיזם עבודות בינוי רבות.

במלחמת העצמאות ברחו רוב הבדואים הגליל לארצות ערב והמיעוט שנותר בארץ אחריה התרכז באזורים הבאים: גבעות אלונים -­שפרעם, שולי בקעת בית נטופה; בקעת סח'נין ובעיקר סביב שטח אש תשע; סביב הר התבור ובאזור בין ביר אלמכסור ליודפת.

מראשית ימי המדינה תהליך ההתיישבות הספונטני, אשר החל בתקופת המנדט, נמשך ביתר שאת. בשנות ה­50' נרתעו הבדואים מלבנות מבני בטון אבל מספר הפחונים והצריפים גדל במהירות רבה, בין היתר עקב חיסול מעברות העולים.

בניית הקבע החלה בשנות ה­60' וההתיישבות הספונטנית הלכה והואצה עקב העליה ברמת ­החיים. חלק גדול מהמבנים ניבנה על אדמות מדינה, ללא תכנון וללא רישוי. השטח אליו פלשו הבדואים הלך וגדל. כדי למנוע התרחבות השתלטות על אדמות המדינה הוחלט לבנות לבדואים יישובי קבע. בשלב ראשון הוקמו ארבעה יישובים: בוסמת – ­טבעון בגבעות אלונים–שפרעם וביר אלמכסור בשוליהן, איבטין מול מישור מפרץ חיפה וואדי חמאם בשולי בקעת גינוסר. בשנות ה- ­70' הוקמו עוד חמישה יישובים: זרזיר, כעביה­ טבאש בגבעות אלונים שפרעם, ואדי סלאמה בנחל צלמון וטובא במפתן כורזים. בשנת 1970 הוקמה ועדת הבדואים העליונה במשרד ראש הממשלה והחליטה על הקמת עוד שמונה יישובי קבע לבדואים. בהמשך השנים הוקמו יישובים נוספים.

כיום מספר יישובי הבידואים  בצפון הארץ הוא 25 והם: אבטין, ח'אוולד, אום אל-גנם, בועיינה-נוג'ידאת, ביר אל-מכסור, שכונה בשפרעם, בסמת טבעון, בענה, דהרה, דמיידה, ואדי אל-חמאם, זרזיר, חוסנייה, סוואעד חמירה, טובא-זנגרייה, כעביה, כמאנה, מנשייה זבדה, מקמאן, סלאמה, ערב אל עראמשה, ערב אל נעים, שיבלי, ראס אל עין, רומת אל-הייב, אום מתנאן.
מקור

*****

איביטין

אִבְּטִין הוא יישוב בדואי הנמצא בתחום מועצה אזורית זבולון, השוכן בין רכסים לבית העלמין תל רגב ומתגוררים בו כ-3,000 תושבים. תושביו הם בני השבטים שמוצאם כנראה במדבריות ערב והם: עמריה, ערב אל ח'ואלד, ערב אלזובידאת, ערב אלחילף וערב אלתורכמאן (תורמנים) וכן משפחות בודדות משבטים אחרים.
על פי החוקרים מקור השם איבטין בשם העיר בֶטֶן המופיעה בספר יהושע כעיר השוכנת על גבול נחלת שבט אשר. בטן מזוהה עם האתר הארכאולוגי תל פר השוכן מצפון מערב ליישוב.

ראשיתה של אבטין בחווה חקלאית שהוקמה על ידי חאג' טאהר קרמאן בשיתוף פעולה עם גורמים יהודיים. בין החווה לבין כפר חסידים התעוררו סכסוכי שכנים על קרקעות. במלחמת העצמאות התרכזו בני משפחת קרמאן בחווה באבטין ובעצת דוד הכהן לא ברחו מארץ ישראל. לאחר מכן מנע דוד בן-גוריון, על פי בקשת דוד הכהן את גירושם. בראשית ימי המדינה נודע הכפר כאחוזת קרמאן או אחוזת אבטין. במחצית שנות ה-60 היה המקום לכפר בדווי במסגרת תהליך בניית יישובי הקבע כמתואר לעיל. .

עשר שנים לאחר התחלת הקמת היישוב בשנת 1975 הורחב המקום במסגרת התוכנית ליישוב בדואים במקומות קבועים.
מקור והפניות

*******

ח'אוולד

חַ‏'וואלִד או א‏לחַ‏'ואלִד כפר ערבי-בדואי שהיום מתגוררים בו כ-700 תושבים. חַ‏'וואלִדקיבל הכרה כישוב ב-18 במאי 1992 ואז צורף לתחום המעוצה אזורית זבולון. הכפר הוקם על ידי השבט הבדואי ערב אל חוואלד (חוואלד בן אלוואליד יד ימינו של הנביא מוחמד). בכפר מתגוררים גם בני שבט קוזלי (מוצאו מצפון סוריה) וגם בני שבט סאמך.

*****

ראס עלי

ראס עלי הוא כפר ערבי הנמצא על גבעה קטנה המוקפת כמעט מכל צדדיה על ידי אפיקו של נחל ציפורי ונקראת תֵּל עֲלִיל וגם ח' רָאס עַלִי תל וגודלו כחמישים דונם. בראש התל – מבנים מן הדורות האחרונים, וביניהם שרידי מבנים קדומים. אפשר שהאתר הוא מקומה של חֲלִי, עיר בנחלת אשר (יהושע טו: כה). ממצא חרסים מתקופות אלה: הברונזה הקדומה א'-ב', הברונזה המאוחרת והברזל א'. הכפר ראס עלי נוסד בשנת  1927 וכנראה שתושביו הם יוצאי כפרי האריסים אל-מג'דל וכופרתא שחזרו לאזור לאחר שאדמותיהם נקנו על ידי משפחת סורסוק הלבנונית בשנת 1925‏‏‏.  על שרידי אל-מג'דל הוקמה מאוחר יותר חוות הצופים ליד קיבוץ רמת יוחנן‏‏. מספר תושבי הכפר היום הוא כ-600 והם מוסלמים ושייכים היום למועצה אזורית זבולון. בכפר יש בית ספר משותף לראס עלי ואל-ח'וואלד, הסמוך שבו לומדים ילדים מגן חובה ועד כיתה ח'.

הנפתול של גבעת עליל – בנופו המתפתל של ערוץ נחל ציפורי בולטת ביופייה תופעת הנפתול ("המאנדר" – ביוונית, מונח גיאוגרפי המציין נפתול בצורת האות היוונית אומגה W) של גבעת עליל. כאן מבצע נחל ציפורי עיקוף צפוני ארוך של גבעת עליל, הבולטת אל עמק הנחל ע"י שלוחה הררית מדרום.  דעות הגיאולוגים חלוקות בהסבר כיצד נוצר נפתול נחל זה. הדעה הרווחת היא שבעבר זרם נחל ציפורי היישר מערבה. בשלב מסויים גלש המדרון וסכר את אפיק הזרימה. המים הרבים שגדשו באפיק הנסגר יצרו מעין אגם עד שמצאו נתיב חדש מצפון, הוא הערוץ הקיים היום. להלן מובא מאמר שהתפרסם בכתב טבע וארץ בשנת 1964 ובו השערה על היווצרות הנפתול.

טחנות ראס עלי  הנקראות טחנות עליל או טחנות מרפוקה, הן שתי טחנות קמח הממוקמות זו מעל זו ושנבנו בתקופה העותמאנית השוכנות על הגדה הדרומית של הנחל. הטחנות  הונעו על ידי מימיו של מעיין עין יבקע השוכן במעלה הנחל במרחק של כשלושה קילומטרים מהן שהגיעו אליהן באמצעות אמת מים. לרגלי מבנה הטחנה התחתונה התגלו שרידים צלבניים מוקדמים יותר. את הטחנות מאפיינת ארובה בגובה של 12 מטר, שהיא כנראה הגבוהה בכל טחנות הקמח הידועות בארץ ישראל והייתה בשימוש עד שנות ה-30 של המאה ה-20, והתחתונה עד 1946.

*****

סוף דבר,

היה זה טיול ולא שגרתי!

הביקור היה השלמה ללמוד על האזור.

שמחנו להכיר את היישובים
לידם עברנו בטיולי אופניים קודמים.

היה לנו מעניין להכיר
עוד חלק מהמרקם היישובי
בצפון הארץ בכלל
ובמטרופולין חיפה בפרט

****

שילוב יישובי המיעוטים
בתחום המועצה האזורית זבולון
הוא עוד ביטוי יפה ומרשים
של דו קיום יהודי – ערבי
בארץ "שצמאה" לשקט ולשלווה

**** תודה לניר עמית שארגן את הטיול
תודה למארחים
סלים עמריה מנהל בית הספר היסודי באיבטין
מוחמד קוזלי וכאמל קוזלי בחאוולד
לאימאם שפגשנו בראס עלי
ולשותפים הנוספים לטיול לוי ומוטי.