טיול זה נערך ביום שני (19/11/2018) והיה חלק מסדרת סיורי דיווש להכרת ירושלים בחורף תשע"ט.

 

הרעיון להתחיל את הטיול בשעה 11:00, לדווש כחמש שעות ולסיים לקראת חשיכה.

 

בטיול זה החלטנו להסתובב בדרום העיר.

 

לטיול זה הגיענו ארבעה: ארז צפדיה (עומר), לוי אבנון (חמדיה), דורון דורי (ירושלים)  ואני (מבשרת ציון)

 

התחלה:
ליד המרכז לבטיחות בדרכים,
ברחוב יהושוע ייבין
למרגלות שכונת נייות

המסלול

 

קטעי המסלול, המקומות והמראות

קטע ראשון:
גן ניות,
לאורך רחוב הרצוג
מול שכונת גבעת מרדכי
עמק הצבאים

העבודות להקמת הקו הירוק של הרכבת הקלה החלו ב-28/5/2018 רשמית במתחם צומת פת – אחד הצמתים הסואנים והצפופים בעיר. עבודות התשתית יימשכו כארבע שנים, ובסופן יחלו העבודות להנחת המסילות, שיימשכו כשנה נוספת. כחלק מעבודות התשתית תבוצע הפרדה מפלסית וישוקע מקטע הכביש הרצוג-גולומב, לאורך 50 מטרים, על מנת לאפשר נסיעה רציפה בין רחוב הרצוג לבין רחוב גולומב. שיקוע קטע הכביש יפחית את עומסי התנועה בצומת וייצור מדרג תנועה ברור בין כלי הרכב לרכבת הקלה.
לאורך השנה הראשונה יבוצעו עבודות התשתית בשולי הדרך, ברחובות הרצוג וגולומב ובצומת פת. יש לציין כי בשלב זה, שיימשך כאמור כשנה, הסדרי התנועה בצומת פת יישמרו במתכונתם הנוכחית, ולא צפוי כל שינוי בקווי התחבורה הציבורית המגיעים לצומת, הן מבחינת תדירותם והן מבחינת מקום התחנות.

הקו הירוק יהיה הקו השני של הרכבת הקלה שיפעל בירושלים, אשר יהפוך אותה לעיר בעלת רשת תחבורה ציבורית נגישה המבוססת על רכבת קלה. הקו הירוק ישרת כרבע מיליון מתושבי העיר ויחבר בין מוקדי העניין: שני הקמפוסים של האוניברסיטה העברית, מרכזי התעסוקה הגדולים של תלפיות, השכונות הגדולות בעיר ומוקדי הפנאי הגדולים במלחה: אצטדיוני ספורט, גן חיות והקניון. אורך הקו – 19 ק"מ ומספר התחנות לאורך הקו – 36. הקו הירוק יתחיל בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, ימשיך ברחוב שרגאי, שדרות לוי אשכול, רחוב חטיבת הראל, רחוב בר אילן, רחוב שרי ישראל, שדרות שז"ר (הכניסה לעיר), קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, מחלף בייט, רחוב הרצוג, צומת פת, רחוב דב יוסף, ויסתיים שכונת גילה . בנוסף, יכלול הקו שלוחה לאזור התעסוקה בתלפיות, מאזור רחוב הפרסה, רחוב פייר קניג, רחוב התנופה ורחוב רבקה – באורך של כ-3.1 ק"מ.
מקור ופירוט מקטעי העבודות

עמק הצבאים או עמק פרי הר (במפות ישנות: עמק רקפת) הוא עמק פתוח המשתרע על שטח של 205 דונם בלב ירושלים, בין שכונות מגורים וכבישים סואנים (בין גבעת מרדכי, צומת פת וכביש בגין).
הוא קרוי "עמק הצבאים" על שם עדר צבאים החיים בו, ו-"עמק פרי הר" על שם האגודה החקלאית של הקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים. הקיבוצים חכרו את הקרקע ממינהל מקרקעי ישראל בתמורה לקרקע שהייתה בבעלותם באזור המרכז. הקרקע שימשה את הקיבוצים למטרות חקלאיות, עד שהשימוש החקלאי בה הפך להיות לא כדאי מבחינה כלכלית. מאחר שמדובר בקרקע מבוקשת מבחינה נדל"נית ניסו כמה יזמים לשנות את ייעודה למטרות בנייה. לאחר מאבק ארוך של תושבים וארגונים אזרחיים, יוזמת הבניה בוטלה, ובמקומה תוכנן פארק טבע-עירוני לרווחת הציבור.
לאחר שנים של מאבק ציבורי רחב נגד תוכניות בנייה בעמק, נפתח פארק למבקרים במרץ 2015. בפארק, המנוהל על ידי החברה להגנת הטבע מרכז מבקרים, מסלולי הליכה ואגם, והוא מהפארקים העירוניים הפתוחים הגדולים ביותר בישראל, ופארק הטבע העירוני הגדול בישראל. מלבד 25 הצבאים החיים בו מקיים העמק מגוון ביולוגי הכולל מגוון מערכות צומח, מכרסמים, זוחלים וטורפים.
היום, פארק עמק הצבאים מהווה אתר טבע משמעותי בירושלים, והוא אחד משטחי הטבע היחידים בישראל בהם חיים צבאים ארץ ישראלים בצורה מוגנת ומבוקרת. בפארק מבקרים מאות אנשים ביום, הוא פתוח כל ימות השבוע והכניסה אליו חופשית ובחינם.

קטע
צומת גולמב
אצטדיון טדי
מול קניון מלחה
מעלה שכונת מלחה
מורד לגן החיות
חציית מסילת הברזל
פארק נחל רפאים

אצטדיון טדי – אצטדיון כדורגל הנקרא על שם ראש עיריית ירושלים, טדי קולק. אצטדיון טדי הוקם בשנת 1992 (החליף את אצטדיון ימק"א), ומשמש כיום כמגרשה הביתי של קבוצות הכדורגל בית"ר ירושלים והפועל ירושלים. האצטדיון מכיל כ-34,000 מקומות ישיבה, והוא האצטדיון השני בגודלו בארץ, לאחר אצטדיון רמת גן. האצטדיון נחשב לאחד המתקדמים והמטופחים בארץ.

קניון ירושלים (קניון מלחה) – הוקם על ידי קבוצת 'קניוני עזריאלי' נפתח בשנת 1993. הקניון מהווה מוקד משיכה מרחבי ירושלים, ויש התולים בו את היחלשותו של מרכז העיר הירושלמי.
הגן הטכנולוגי ירושלים (ג.ט.י) – מתחם גדול שבו ממוקמים מספר בניינים ומגדל ובו 17 קומות. בנוסף קיימים עוד שלושה בנינים המאוכלסים על ידי חברות היי טק, טכנולוגיה, בנקאות(הנהלת בנק לאומי בירושלים וסניף ראשי), מדיה בינלאומית, פרמקולוגיה, מוסדות אקדמיים (האוניברסיטה הפתוחה, מכללת ג'ון ברייס, המכללה החרדית ירושלים), משרדים שונים ועוד.
תחנת הרכבת ירושלים מלחה – התחנה נפתחה ב-9 באפריל 2005 ומשמשת כיום כתחנת קצה למרות שתוואי המסילה עליה היא נמצאת ממשיך עד לתחנת הרכבת הישנה של ירושלים(אך המסילה אינה במצב תפעולי כיום). התחנה ממוקמת בקילומטר 76.269 מתחנת הרכבת תל אביב דרום, או 175.029 קילומטר מתחנת חיפה מזרח.

מלחה היא שכונה בדרום-מערב ירושלים. השכונה גובלת בדרום ביער גילה, במזרח בקטמונים, בצפון ברמת שרת, קריית היובל ועיר גנים, ובמערב בגבעת משואה. היא כוללת את בתי הכפר הערבי אל-מאלחה שתושביו נמלטו במהלך מלחמת העצמאות, לאחר פרשת דיר יאסין. השם העברי שניתן לשכונה עם צירופו לשטח המוניצפאלי של ירושלים הוא מנחת, על שם העיר המקראית מנחת ששכנה באזור.
הכפר הערבי אל-מאלחה היה זירה של קרבות מרים במלחמת העצמאות. עד ההכרזה על מדינת ישראל, היה הכפר נקודה אסטרטגית ממנה צלפו כוחות ערבים על ירושלים. אנשי האצ"ל לחמו באזור הכפר. הוא נכבש בידי צה"ל ב-14 ביולי 1948 ותושביו נמלטו. שטח הכפר והאדמות סביבו סופחו לירושלים המערבית, יחד עם שטחי הכפרים עין כרם, ליפתא, דיר יאסין וכפרים נטושים נוספים שהיו בתקופת המנדט הבריטי מחוץ לגבול השיפוט של העיר.
בשנות ה-50 יושבו הבתים הנטושים של מלחה בעולים, רובם מכורדיסטן, ומיעוטם מתוניס וממרוקו. בראשית ימיה נחשבה לשכונה מרוחקת ונחשלת, הסובלת מהזנחה ומיושבת באוכלוסייה מעוטת יכולת. בנוסף, קרבתה לקו הגבול הירדני, פגמה בתחושת הביטחון במקום. עם השנים, ובעיקר לאחר מלחמת ששת הימים החלו אנשי בוהמה לגלות עניין באופי הכפרי והציורי של השכונה, על בתי האבן הערביים שנשתמרו בשלמותם וסמטאותיה הצרות. בשכונה החל תהליך איטי ובלתי-מאורגן של שימור ושיפוץ חלק מהבתים.
בשנות ה-90 החל גל פיתוח גדול בסמוך של מלחה ההיסטורית. בצד בתי הכפר הישנים קמה שכונה של בתים פרטיים, קוטג'ים ודירות יוקרה. בסמוך הוקמו אצטדיון טדי, היכל הכדורסל של ירושלים, גן טכנולוגי, היכל פיס ארנה, וקניון ירושלים (הידוע לרוב כ"קניון מלחה") – מהגדולים והמצליחים בקניוני ישראל.
בשנת 2005, עם חידוש קו הרכבת ההיסטורי תל אביב-ירושלים שעבר בסמוך לשכונת מלחה, נבנתה במלחה תחנת הרכבת הראשית של ירושלים. בנוסף, פועל במקום מסוף מרכזי לאוטובוסים לשכונותיה הדרום-מערביות של העיר וליישובי יהודה.
הסמטאות שבשכונה הישנה (שבסיסה בתי הכפר הערבי) נקראות על שם ספינות מעפילים. רחובותיה של מלחה החדשה נקראים על שם בעלי חיים, בשל הקרבה לגן החיות התנ"כי הסמוך.

קטע 
פארק המסילה
בית צפאפפה
אזור מלאכה ותעשייה תלפיות 
קצות דרך בית לחם ודרך חברון 

היום בית צפאפא היא שכונה ערבית בדרום ירושלים. היא תחומה ממזרח על ידי דרך חברון וגבעת המטוס, מדרום תחומה השכונה בידי שכונת גילה, מצפון תחומה השכונה בידי אזור התעשייה תלפיות, ושכונות קטמון ופת. במערב תחומה השכונה בידי שכונת שרפאת וכביש גילה.

להרחבה אודות בית צפפה ראו ירושלים, בין אבו תור ובין בית צאפפה ועמק רפאים

מחנה אלעלאמיין – בגבולה המערבי של תלפיות ובצד הכביש אל בית לחם. הוקם במלחמת העולם השנייה, ונקרא בשם הערבי של שדה הקרב בצפון אפריקה שבו נחלו הבריטים ניצחון על הגרמנים והאיטלקים. אחרי צאת הבריטים היה המחנה מעברה גדולה לאלפים עולים מארצות שונות. לאט חוסלה המעברה ותושביה הועברו אל השיכונים חדשים. במקום המעברה, נבנו שיכונים חדשים ברחוב דרך חברון בסמוך לאזור התעשייה

 

קטע דרך חברון
אל קיבוץ רמת רחל
פארק עצי הזית
למול צור בהאר

פארק עצי הזית

עמודי הזית הוא פסל סביבתי השוכן במרכזו של פארק עמודי הזית, ממזרח לקיבוץ רמת רחל. הפסל עוצב על ידי הפסל רן מורין בשנת 1991. הוא עשוי משלושה עמודים שגובהם 15 מטרים והוא נראה היטב מרחבי ירושלים. בראש כל עמוד צומח עץ זית בן עשרות שנים וענפי שלושת העצים מתחברים זה לזה. בבסיס העמודים שלוש מדרגות המובילות אליהם, ומתחת להן מערך ממוחשב הדואג לדישון עצי הזית שבראש העמודים ולהשקייתם. בכניסה לרחבת הפסל נצבים שני עצי זית נוספים הצומחים מתוך פירמידות עשויות אבנים לא מסותתות. ענפי שני העצים מתחברים זה לזה ויוצרים מעין שער כניסה לאתר. סביב הפסל נטועים כ-200 עצי זית ב-27 שורות בתוכנית מעגלית המובילה לעמודי הזית, ושלושה שבילים מרכזיים מובילים ממנו בצירים המכוונים לאתרים משמעותיים בנוף: "ציר ההרודיון", "ציר בית לחם" ו"ציר ים המלח".לדברי יוצר האתר, עץ הזית הוא "סמל לחוסן, לפוריות ולשלום". למאפיינים השונים של הפסל ישנן פרשנויות שונות; יש הרואים בשלושת עצי הזית שבראש העמודים את שלוש הדתות – יהדות, נצרות ואסלאם, וכן אלגוריה לעם ישראל, שעל אף שגורש מהארץ הוא שב לחיות בה. יש הרואים בפסל המחשה לניתוק השורשים מהקרקע, והחייאתם באמצעות הטכנולוגיה – סמל לציונות. ישנם המצביעים על המיסטיות של הספרה 3, כמתווה דרך-אמצע בין כוחות מנוגדים ומביאה לידי הרמוניה ושלום.

קטע שכונות ארנונה ותלפיות
מתחם שגרירות האמריקאית
קריית מוריה
טיילת ארמון הנציב
יער השלום
שולי שכונת אבו תור
השכונה שנבנתה על שטח מחנה אלנבי
שכונת בקעה

אַרְנוֹנָה (לעיתים נקראת בשם "תלפיות") היא שכונה בדרום ירושלים הממוקמת בין אזור התעסוקה תלפיות לבין קיבוץ רמת רחל. בשנות ה-90 נעשתה הפשרת קרקעות לבנייה בהיקף נרחב בשכונה, דבר שהביא לעליית מחירים והפך את ארנונה לשכונה יוקרתית מהיקרות בירושלים. החל ממאי 2018, החלה לפעול במתחם השכונה השגרירות האמריקאית בישראל לאחר שהועברה לירושלים מתל אביב.

טיילת  שרובר הממוקמת בשכונת תלפיות מזרח,נבנתה במימון קרן גבריאל שרובר, וקרויה על שמו של גבריאל שרובר, בנה של הנדבנית גיטה שרובר. בנייתה החלה ב-1987, והיא נחנכה שנתיים לאחר מכן. הטיילת נבנתה על פי תוכניות של אדריכל הנוף שלמה אהרונסון. הטיילת ממוקמת בין קצה טיילת האז על רכס הר העצה הרעה בקרבתארמון הנְציב לבין רחוב נעמי בשכונת אבו תור. הטיילת אמורה לדמות שני עולמות שונים בו זמנית: האחד דמוי-מדבר וכפרי, ואילו השני עירוני ומתוחכם. המתח בין שני העולמות מתאפשר בין הקרבה לעיר מחד, והצמחייה והקרבה למדבר מאידך. לאורך הטיילת נבנו פרגולות המצלות על ספסלים הצופים לעבר יער השלום, הר הזיתים והרי מואב. במרכז הטיילת נבנתה רחבה למופעים, ומולה ספסלי אבן. לצדי הרחבה מצויים חדרי הלבשה. בעת בניית הטיילת נטעו לאורכה שבעת המינים וכן למעלה מ-600 עצי זית, עצי חרוב ודובדבן. בנוסף, בטיילת אף שוחזר מוביל מים מימי בית שני שנועד להביא מים לירושלים מכיוון דרום. טיילת שרובר היא אחת מארבע היצירות הארכיטקטוניות שנבחרו לייצג את ישראל בביאנלה של ונציה בשנת 1991.

מנזר סנט קליר

המנזר האיטלקי סנט קלייר  נמצא סמוך לכביש המוביל אל בית לחם ולכביש המוביל אל בניין מטה האו"ם (ארמון הנציב) בשולי רמת תלפיות. המנזר נקרא על שמה של "הנזירה קלרה הקדושה". קלרה פעלה במרכז איטליה במאה ה-13 וייסדה מסדר קלריסיות משלה. המנזר נבנה בשני שלבים: הראשון בשנת 1888–1889 והשני בתחילת המאה ה-20.  זהו המסדר הראשון והיחיד בארץ. את המנזר בנו צרפתים בסגנון בנייה צרפתי ובתוכו פועל מסדר איטלקי.
מקור והרחבות 

הכניסה למנזר סנט קליר

מחנה אלנבי הוקם בסיום מלחמת העולם הראשונה, אחרי כיבוש ירושלים בידי הצבא הבריטי. נקרא ע"ש מפקד הכוחות הבריטיים גנרל אלנבי . הוא שימש את כוחות ממשלת ארץישראל המנדטורית. נכבש במבצע קלשון במלחמת העצמאות. שימש את צה"ל במשך שלושה וחצי עשורים של המדינה. אחר כך הועבר למשטרה. בשנות ה-90 פונה ושטחו הוסב לבניית שכונת מגורים.

הרחבה אודות שכונת בקעה ראו בשכונת בקעה והמושבה היוונית שבירושלים

קטע
קצה שכונת בקעה
פארק המסילה
המושבה הגרמנית
בית הקברות הטמפלרי
המושבה הגרמנית
שכונת קטמון
מנזר סן סימון
שולי שכונת קריית שמואל

בית הקברות הטמפלרי במושבה הגרמנית,

מושבה היוונית נמצאת בסמיכות למושבה הגרמנית. רחובה הראשי הוא רחוב יהושע בן נון המקביל לרחוב עמק רפאים שנקרא בתקופת המנדט רחוב אפתימיוס .

הרחבה אודות המושבה היוונית ראו בשכונת בקעה והמושבה היוונית שבירושלים

******

קטמון (או גונן בשמה העברי הרשמי) היא שכונה בדרום-מרכז ירושלים. בקרב ירושלמים מקובל גם לכנותה קטמון הישנה, להבדילה מרצף שכונות הלוויין שלה "הקטמונים" (או "גוננים" – גונן א'-ט') שנבנו בשנות ה-50 של המאה ה-20 מדרום-מערב לקטמון כשיכונים לעולים חדשים. השם "קטמון הישנה" נועד לייחד את שכונת קטמון המקורית וההיסטורית, אשר בתיה הראשונים הוקמו סמוך למנזרסן סימון, ונבדלת מן "הקטמונים" גאוגרפית, היסטורית, אדריכלית וסוציו-אקונומית. מנזר סן סימון תוחם את השכונה ממערב, מצפון לה טלביה וקריית שמואל, ממזרח המושבה היוונית והמושבה הגרמנית ומדרום ומדרום-מערב שכונת גוננים או קטמונים. שני הרחובות המרכזיים בה הם רחוב רחל אמנו המחבר אותה עם רחוב עמק רפאים ורחוב כובשי קטמון המחבר אותה אל רחוב הפלמ"ח שבצפון. ישנן כמה גרסאות למקור השם "קטמון". במדריך ירושלים המקורי של זאב וילנאי משנת 1946, השם קטמון הוא ערבי ונגזר מהמילה "קאטמה" – היינו לשבור, רמז למחצבות בסביבה שבהן שברו וחצבו אבנים לבניין. הגרסה השנייה היא הצעתו של דוד קרויאנקר, כי מקור השם במילה היוונית "קאטאמונאס", שפירושה אדם העובד את האל בהתבודדות. הגרסה הרווחת כיום לפירוש השם קטמון היא בצירוף "קאטו מונאסטירי" שפירושו ביוונית "סמוך (מתחת) למנזר", הוא מנזר סן סימון. מקור שמה העברי של השכונה גונן, שלא נקלט בקרב תושבי העיר, נגזר מהיותה שכונת ספר עד 1967, והתגוננותה מפני התקפות הירדנים. מרבית רחובות השכונה קיבלו שמות מתקופת מלחמת השחרור ותקומת ישראל: "השיירות", "מחלקי המים" (בתקופה שבה ירושלים הייתה במצור והמים חולקו במשאיות לשכונות), המצור, "יורדי הסירה", "משמר העם", "החי"ש", "הפורצים" (על שם גדוד של הפלמ"ח), "הפלמ"ח", "הגדוד העברי", "כובשי קטמון", "כ"ט בנובמבר", "החי"מ", "הל"ה", "הגדנ"ע", "חיל נשים", "תל-חי", "בית אשל", "יד מרדכי" ו"נגבה" (שלושה יישובים שעמדו בפני התקפות קשות במלחמת השחרור), "מבצע קדש" ו"נתיב זהרה", על שם זהרה לביטוב. מקור והפניות

*****

קטמון התחילה להתפתח כשכונה ערבית החל משנת 1900 בערך. האדמות עליהן נבנתה השכונה היו שייכות בעבר לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, שהחלה למכור כמה מנכסיה עקב משבר כלכלי אליו נקלעה בשלהי המאה ה-19. היא העדיפה להתחיל במכירתן של קרקעות אלה, משום שהיו רחוקות מהעיר העתיקה, ולכן נחשבו פחות קדושות. הריחוק של השכונה מן העיר קסם לערבים, שנענו למודעות שהציעו להם לגור בסביבה עם "אוויר נקי" ושאליה ניתן להגיע "בכביש עגלה" (כלומר: דרך סלולה). החלקות היו גדולות (כ-500 מטר רבוע), ואפשרו בניית בתים גדולים. היהודים, לעומתם, העדיפו שלא לרכוש קרקעות באזור זה, משום ששכן בסביבתן של שכונות נוצריות. אחרי מלחמת העולם הראשונה התפתחה וצמחה השכונה, שלפני המלחמה הספיקו להיבנות בה רק בתים בודדים. רבים מהבתים שנבנו הם בתים מפוארים מאוד וברובם גרו משפחות ערביות-נוצריות. היא נחשבה כשכונה של החברה הערבית-נוצרית הגבוהה, בה התגוררו פקידים שעבדו בשירות המנהל והצבא הבריטי. אחד התושבים הידועים בשכונה היה ח'ליל אל-סכאכיני, סופר, מחנך, ומנהיג לציבור הערבי-נוצרי. נציגויות דיפלומטיות זרות התמקמו בה ובהן מדינות ערביות כמו עיראק, סוריה ולבנון. בניין הקונסוליה האיטלקית שהוקם באותו תקופה, משמש אותה עד היום.
הגיוון בארצות המוצא ובעדותיהם של תושבי השכונה (היו ביניהם יוונים-אורתודוקסים, קתולים, ארמנים ועוד), והיותם משכילים, הקנתה לשכונה אופי קוסמופוליטי. ילדי השכונה למדו בבתי ספר פרטיים, שבחלקם שפות הלימוד היו אנגלית,גרמנית או איטלקית. הפעילויות התרבותיות היו מערביות באופיין, ורבים מתושבי השכונה היו חברים במועדון ימק"א. הלבוש המקובל היה אף הוא מערבי באופיו: שמלות מעוצבות לנשים וחליפות ועניבות לגברים. בשכונה פעלו גם מספר בתי מלון קטנים ובהם סמירמיס שפוצץ בתחילת 1948 על ידי ההגנה. בשכונה היה גם בסיס ומועדון ספורט בריטי, שבחלקו הפך לאחר קום המדינה למגרש קטמון של קבוצת הפועל ירושלים. לימים הוקמו במקום בתי דירות. הבניה בשכונה הייתה בשני סגנונות עיקריים, בינלאומי ואקלקטי. המבנים המפוארים יותר נבנו בסגנון האקלקטי, וכללו אלמנטים כגון מדרגות כניסה מפוארות, מרפסות, קשתות והקפדה על פרטים. הסגנון הבינלאומי אפיין את בתי הדירות, שכללו אלמנטים כמו קווים ישרים לצד מרפסות קמורות, וחלונות מאורכים לאורך חדרי המדרגות. מקור והפניות 

מנזר סן סימון בשכונת קטמון

סוף דבר

טיול מענג זה
נמשך כחמש וחצי שעות,
מתוכן שעתיים עצרנו 

*****

אין חדש,
כמו תמיד היה
תענוג לדווש בעיר

****

נמשיך להסתובב בחדווה ובשמחה
בעיר המרתקת והרב גוונית הזאת