מעמיקם לגבעות אלונה, הר חורשן ועמקי הנחלים ביניהם (דליה ותנינים)3 ביוני 2018
הדפסה
לטיול זה יצאנו ביום חמישי (31/5/2018). לאחר פגרה של חודשיים, חזרתי לשגרת טיולי אמצע השבוע.
הקבוצה כללה תשעה אנשים שהתקבצו מוקדם הבוקר ממקומות שונים מהדרום, המרכז והצפון ובניהם מוטי ארמלין (גילון), ענת פלד (צורית), לוי אבנון (חמדיה), אופיר בר (יקנעם מושבה), רון בן יעקב (רעות- מודיעין), לייזר קוברסקי (שובל), צבי לוריא (עין חרוד), איל אופק (עמיקם ואני (מבשרת ציון.
איל אופק הוא היוזם של הטיול היום. הוא שהוביל אותנו בדרכי הר חורשן, גבעות אלונה ועמקי הנחלים דליה ותנינים שבמערב רמות מנשה.
******
******
*****
המסלול
****
המסלול חופף / זהה / סמוך לקטעי טיולים קודמים באזור והם
* מגבעת עדה דרך פאתי כפר קרע למעיינות חבל אלונה: עין ניל"י, עין עמיקם ועין אביאל (יוני 2017)
* בגבעות אלונה בין עמיקם, גבעת ניל"י ואביאל (מרס 2017)
* שלכת האלונים בהר חורשן ובכתף הכרמל (ינואר 2016)
*****
מבט על האזור והמסלול
רמת מנשה
רמת מנשה היא מרחב של נוף פתוח סמוך למרכז הארץ ולמטרופולין חיפה, אזורים הבינוי והפיתוח הוא רב. הרצף הפתוח מאפשר קיום למיני חי וצומח במערכות אקולוגיות ברות קיימא. יש בה מכלול של מערך יישובי המשולב ב משאבי טבע, נוף ומורשת. כל אלה הופכים את רמת מנשה לגן עדן לחובבי טבע, למטיילים, לרוכבי אופניים ורוכבי סוסים
*****
גאולוגיה, טופוגרפיה (תבליט ותכסית) – רמת מנשה היא קער בין קמרי הכרמל והר אמיר, המתרומם מעל עמק יזרעאל לאורכו של העתק יגור-מגידו. כלפי דרום מערב משתפלת רמת מנשה במתינות וכמו נטמעת בבקעת הנדיב וצפון השרון. הקער של רמת מנשה נמצא בין שני קווי שבר שלאורכם נמצאים עמקי נחל מפרידים אותו מהקמרים ביניהם הוא נמצא. בצפון, נחל תות בינו ובין הכרמל ובדרום, נחל עירון בינו ובין גבעות עירון והר אמיר. רמות מנשה הם בעצם חלק מרכס הכולל את הר אמיר, רמות מנשה והר הכרמל החורג מהכיוון הכללי של שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל שכיוונה דרום-צפון. רכס זה סוטה בצפון השומרון ופונה לצפון-מערב ושוקע בתלילות אל הים ויוצר הפרדה ברציפות מישור החוף בישראל.
הקער גאולוגי בו משתרעת רמת מנשה נטוי, אורכו כ-18 ק"מ (קו דרום-צפון) ורוחבו כ-12 ק"מ (קו מערב-מזרח) והוא בנוי סלעים שלישונים בלתי מקומטים, גיר רך וקרטון המכוסים אדמת רנדזינה אפורה וכל אלה היוצרים נוף מעוגל ורך. גובה חלקה הדרומי של רמת מנשה הוא 300 – 400 מ' וגובה חלקה הצפוני 250 – 300 מ'.
*****
התכסית העיקרית של רמת מנשה היא יערות פארק של אלון תבור וכוללת גם שטחי בתות נרחבים עתירי פריחה, יערות נטע-אדם, שדות וכרמי זית, ביניהם שזורים שרוכים דקים של צומח גדות לאורכם של נחלים.
מרחב הטיול, חורש טבעי, יער נטוע ומטעים
יחידות הנוף
סקר משאבי הטבע והנוף של רמת מנשה שביצע מכון דש"א, שמתבסס גם על הספרות הגאוגרפית, הבחין ברמת מנשה עשרים ואחת יחידות נוף עיקריות ברמת מנשה שהוגדרו בשטח על פי מאפיינים של תבליט, תכסית, רציפות ואחידות נופית ושימושי שטח עיקריים. על פי מיקומן של יחידות ניתן לקבצן לשש קבוצות: (1) היחידות שמצפון-מזרח וממזרח לקו פרשת המים, (2) המתלולים התוחמים את רמת מנשה כלפי הר אמיר בדרום, (3) מרחב הרמה (4) השלוחות המרכזיות והמערביות והערוצים ממערב לקו פרשת המים (5) הגבעות המערביות ועמקי הנחלים (6) הר חורשן. בטיול זה עברנו ביחידות הנוף של שתי הקבוצות האחרונות
היישוב עמיקם,
גבעות אלונה,
גבעות מנשה
הר חורשן
ועמקי הנחלים
אלונה – איזור גבעי המתרומם ממזרח לבקעת הנדיב, מופרד לשלשה גושי גבעות המנותקים ביניהם בעמקי הנחלים תנינים ועדה. הגבעות מעוגלות או אליפטיות חרוצות על-ידי ערוצים המתנקזים לכל הכיוונים ויוצרים כיפות המופרדות זאת מזאת בעמקים קטנים. הגבעות מצמיחות חורש מגוון, יער פארק של אלון תבור, בתות עשבוניות ושיחיות של אשחר. העמקים מעובדים: מטעים, כרמים ושדות. רוב השטח שאינו מעובד משמש למרעה בקר
גבעות מנשה – מקבץ של גבעות המתנשאות בתלילות מעל נחלי דליה ומנשה. השתפלות הדרגתית ומדרונות מתונים מאפיינים את עורפן של הגבעות שאינו מופנה כלפי נחלי דליה ומנשה. במתלולים מודגש שיכוב בולט של סלעי קירטון, צור וגיר. התכסית הצמחית כוללת יער פארק של אלון תבור ומיגוון של בתות, שיחייות ויער נטע -אדם.
הר חורשן – גוש מורם מעל סביבתו, מכוסה בצומח עצי מפותח : חורש אלון מצוי ואלה א"י במפנים הצפוניים ופארק מגוון וצפוף יחסית של אלון תבור במפנים הדרומיים
עמקי הנחל – עמקים אלוביליים מתונים במורד הנחלים דליה, תנינים, עדה, ברקן ועירון. חלק ניכר מהשטח מעובד
דמות האזור בעבר
שלהי המאה הי"ט
מרחב הטיול שלהי המאה ה-19
המערכת היישובית במחוז חיפה של סנג'ק עכו
תקופת שלטון המנדט הבריטי
מרחב הטיול בשלהי תקופת השלטון המנדטורי
מנהלתית, המרחב חלק ממחוז חיפה
אזור בו לא התקיימה התיישבות יהודית
המרחב ערב מלחמת העצמאות
תקופת מדינת ישראל
מרחב הטיול לאחר מלחמת העצמאות
שני עשורים הראשונים במרחק לו רב מקו שביתת הנשק
שנות ה-70'
מרבית מרחב הטיול
בתחום מועצה אזורית אלונה
המועצה אזורית אלונה היא אחת המועצות האזוריות הקטנות בארץ ותחום שיפוטה הוא כ-21,000 דונם. מועצה אזורית זו כוננה בשנת 1953 וכוללת שלושה מושבים סמוכים זה לזה: עמיקם, אביאל וגבעת נילי, בהם מתגוררים כ-2,5000 נפש וכולם משתייכים לתנועת ההתיישבות של הזרם הרביזיוניסטי בציונות – לתנועת יישובי חירות-בית"ר. חלק קטן מאוכלוסיית המושבים עוסקת בחקלאות ובעיקר בגידול כרמים ועצי פרי נשירים.
בסמל המועצה האזורית אלונה באיים לידי ביטוי שלושה מאפיינים בולטים שלה: עץ האלון, הדומיננטי בחורש שבשטח המועצה בכלל ובפארק אלונה בפרט; אשכול הענבים המסמל את הדומיננטי של יישוביה ומפת ארץישראל השלמה בשני גדות הירדן, סמל תנועת החירות שאליה השתייכו תושבי היישובים בעת הקמתם.
התארגנות בחצר ביתו של איל אופק בעמיקם
עמיקם – מושב המשתייך לארגון יישובי חירות – בית"ר. השם סמלי. המושב הוקם בשנת 1950 על אדמות הכפר הערבי הנטוש צברין על ידי עולים יוצאי רוסיה שהתגוררו בסין (חרבין ומנצ'וריה) אליה ברחו אחרי המהפיכה הבולשביקית ואליהם הצטרפו עולים מצפון אפריקה ובשנת 19566 גם מספר משפחות שעלו מפולין. היום מספר החקלאים ביישוב קטן ביותר. רוב התושבים כבר לא רויזיוניסטים והענף העיקרי הוא אנשי צבא לשעבר ואנשי הייטק בהווה.
קטע המסלול:
מזרח גבעות אלונה
גבעות מנשה
ועמקי נחל דליה
ונחל מנשה
****
עין צבארין בעיי הכפר צברין
הכפר ח' צאברין ישב על שתי גדותיו של ואדי אל-תין, שהוא אחד מיובליו של נחל תנינים. במקורו היה הכפר בתחום ממלכת ישראל שתושביו, כנראה הפכו להיות שומרונים. הכפר כונה בפי הצלבנים סאבארים. בסמוך לו היתה באר בנויה גדולה, וסופר שממנה נלקחו המים עבור האקוודוקט של קיסריה. בסוף המאה ה-19 חיו כ-600 אנשים בכפר בבתי אבן ובוץ ובשנים 1944-45 חיו בכפר 1,670 מוסלמים ו-30 נוצרים. אדמות הכפר השתרעו על 25,307 דונם, בכפר נבנה בית-ספר יסודי לבנים והיו בתחומו מספר ואדיות ומעיינות אשר סיפקו מים. בני הכפר עסקו בעיקר בחקלאות ובגידול בעלי-חיים, וגידלו דגנים, ירקות וזיתים.
את כפר זה כבשו יחידות אצ"ל ב-12 במאי 1948, בשלהי קרב משמר העמק וטרם הקרב ולאחריו תושבי הכפר נמלטו. זמן קצר לאחר מכן נהרס הכפר. על אדמות הכפר, מצפון-מזרח לאתר הכפר נבנה בשנת 1949 קיבוץ רמות מנשה ועל אדמות הכפר כקילומטר מדרום לו נבנה מושב עמיקם בשנת 1950.
בכניסה לסבך הצמחיה (בעיקר פטל קדוש) בתוכה נמצאת בריכת עין צאברין. אין מטייל שיישאר שוה-נפש כלפי הפטל. ההולך לאורך גדות נחלים עם צומח סבוך הכולל פטל יצעד בזהירות מרובה, כדי להימנע ממפגש עם הענפים הגמישים והקוצניים של הצמח. די להיתקל בהם פעם אחת כדי לזכור איך חרצו ופצעו הקוצים המאונקלים את העור. מצד שני יתעכב המטייל בסתיו לחפש את פרי הבשל, השחור והרך, כקערת-פירות שמגיש לו הטבע.
פטל קדוש הוא שיח ירוק-עד סבוך, היכול לתפקד גם כמטפס. ענפיו גמישים, ארוכים וקוצניים –הקוצים עבים ומאונקלים. גובהו הרגיל 2 מ', עשוי להגיע עד 5 מטר. העלים מסורגים. העלה מורכב-מנוצה, מספר העלעלים בין 3 ל-7. העלעלים מעוגלים, שפתם משוננת. הם ירוקים, מחוספסים בצידם העליון, בצד התחתון בולטים עורקי העלה ולאורך העורק הראשי מזדקרים קוצים קטנים. מתחת לבסיס הפטוטרת יוצא קוץ מאונקל גדול הפונה אחורה.
פטל קדוש פורח כחצי שנה, מאפריל עד ספטמבר. הפרחים דו מיניים, צבעם לרוב ורוד, לעיתים סגול או לבן. קוטרם 2 ס"מ, והם ערוכים בקבוצות בחיק עלה או בראש ענף. ענפי התפרחת לבידים, שערותיהם מהודקות. הפרח ורדרד, טיפוסי לורדניים, כמו בתפוח, אגס, שזיף: עלי הגביע 5, נטויים אחורה, אינם נושרים לאחר ההפריהוהם מהווים בסיס לפרי. עלי כותרת 5, מפורדים, מקומטים, מפותלים או גלוניים או ששפותיהם גלולות אחורה. הם נושרים אחרי ההפריה. האבקנים רבים, ורודים. השחלה עילית, בנויה מעלי שחלה רבים מפורדים. הפרחים מואבקים בעיקר על-ידי דבורת הדבש, גם על-ידי דבורים גדולות (דבורת העץ, בומבוס) וחרקים אחרים. הפרי מקובץ, כלומר הוא מתפתח מעליים רבים היושבים על מצעית קמורה, והוא בנוי מהרבה יחידות חד-זרעיות. הפרי מבשיל בחודשים אוגוסט–ספטמבר. צבעו משתנה מירוק לאדום, ובהבשילו צבעו סגול–שחור מבריק. עם ההבשלה עולה ריכוז הסוכר בפרי והוא מושך אליו ציפורים הנזונות מהפרי (וגם מטיילים מלקטי-מזון). בקיבת הציפור מעוכלים החלקים העסיסיים, בעוד שהזרעים יוצאים שלמים בלשלשת. דרך נוספת להפצת הצמח היא ברביה אל-מינית, באמצעות קנה-שורש או ענפים. ענף הנוגע בקרקע או במים משתרש ויכול לגדול כיחידה עצמאית.
פטל קדוש נפוץ ברוב אזורי הארץ מהצפון ועד פלשת. הוא גדל לאורך גדות נחלים, בביצות ובאדמות כבדות שעומדים בהן מים למשך זמן רב. הוא צומח גם לאורך תעלות שניטשו, שנים רבות אחרי שיבשו בהן המים.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון, באירופה ובמזרח התיכון.
במסורת היהודית והנוצרית מיוחס הפטל הקדוש לסנה הבוער, ומכאן שמו "קדוש". המנזר בסנטה קתרינה בסיני נקרא מנזר הסנה הבוער, ובגינתו מטפחים את הפטל בתור סנה. שימושי הצמח רבים: מהענפים הגמישים קולעים סלים; מן הפירות המתוקים רוקחים סירופ ומרקחות; משרה מהצמח משמשת לטיפול רפואי בכיבים, טחורים, דלקת ושיעול; טוב גם להמסת אבני-כליה, נגד כוויות, סכרת, שלשול והשתנת-יתר. הערבים מכנים את הצמח בשם "עוליק", כי ענפיו עם הקוצים המאונקלים משמשים כדי לדוג עלוקות מהגרון.
בסוג 250 מינים, רובם גדלים באזורים ממוזגים צפוניים. תורבתו מהם מינים למאכל ולתעשיית מיץ וריבה.
ש הסבורים כי הסנה הוא שיח הפטל. (לכן הקדוש) "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש ואיננו אוכל" (שמות ב'). ישנן פרשנויות רבות המסבירות למה דווקא הסנה והפטל… (שמות רבה) ."מה הסנה הזה עושה קוצין ועושה ורדין, כך ישראל יש בהם צדיקים ורשעים". יש גם דעות אחרות לזיהוי הסנה.
המקור: ערגה אלוני אתר צמח השדה
בתוך הסבך
בריכת עין צאברין, נקודת איגום של המים בסביבה שהובלו בתוך מנהרות והלאה לאמת המים לקיסריה. ייתכן וזו אחת מנקודות ההתחלה של האמה להרחבה ראו עזריאל זיגלמן ויהושע (שוקה) רווק (1993), "מפעלי המים הקדומים באזור נחל תנינים עליון" בתוך נקרות צורים כתב העת לחקר מערות, מס' 19 בהוצאת החברה להגנת הטבע, עמ' 27 – 43
צפונה במזרח גבעות אלונה
במעלה במערב אחת מגבעות מנשה
*****
קצה העליה
קטע המסלול:
עמק נחל דליה,
לאורך המדרון הצפוני
של הר חורשן
וטיפוס אל פסגת ההר
******
הברוש בנחל דליה
ממשיכים הלאה
מיד חצייה ראשונה של נחל דליה מכיוון דרום לצפון. בהמשך תהייה עוד חצייה
העליה לאחר חציית נחל דליה
המאסף עבר….
העליה לאחר חציית נחל דליה
דומה לעבר חצייה שניה של נחל דליה
*****
חצייה שניה של יובל של נחל דליה, מכיוון צפון לדרום. נראה שהשם שבמפה הוא עין חג אז יתכן וזה נחל חג.
ענת מוכיחה את יכולותיה והן רבות….
****
*****
בוצין מפורץ – משפחת הלועניתיים השם העממי נר דוד (כפי שיסופר בהמשך). זהו צמח דו-שנתי זקוף, גובהו עשוי להגיע עד 1.5 מ'. בשנתו הראשונה הוא מוציא רק עלים בשושנת, והם ירוקים במשך כל הקיץ. בשנתו השניה הוא מעלה עמוד-תפרחת מסועף כמנורה (יש המציעים אותו, ולא רק את המרווה, כצמח ששימש דגם למנורת בית-המקדש). עליו התחתונים גדולים (אורכם 30 ס"מ ויותר), ביציים, מפורצים, גלוניים, פטוטרתם רחבה או חסרה. עלי הגבעול קטנים יותר, סורחים (בסיסם יוצר כנפיים לאורך הגבעול). בחוף הים גדל טיפוס שגבעוליו שרועים. הגבעולים והעלים מכוסים שערות מסועפות (כוכביות) אפורות–צהבהבות, בלתי נעימות למגע ומסוכנות לעיניים.
בוצין מפורץ פורח באביב ובקיץ, מאפריל עד נובמבר, בעיקר ביוני–יולי. הגביע קצר, אורכו 3 מ"מ. הכותרת גלגלית, קוטרה עד 2.55 ס"מ. חמשת עלי-הכותרת פרושים, כמעט סימטריים, מאוחים בבסיסיהם. זיריהם של חמשת האבקנים שעירים מאוד, שערותיהן ארגמניות. אין צוף, הפרח מואבק על-ידי דבורים אוספות-אבקה. הפרי הלקט כדורי קטן, קצר מהגביע העוטף אותו. בוצין מפורץ שכיח מאוד, והוא אולי השכיח במיני הבוצין בארץ, ותפוצתו רחבה ביותר. הוא גדל במגוון בתי-גידול, הן טבעיים והן מלווי-אדם, ובקרקעות שונות. שכיח במיוחד בצידי דרכים, במעזבות ובריכוזי אשפה. גדל כמעט בכל אזורי הארץ, פרט לדרום הנגב ולמרומי החרמון, אך במיוחד בתחום הים-תיכוני, בהרים ובשפלת החוף של צפון הארץ ומרכזה. לפרחים תכונה מיוחדת ומוזרה: אם פוגעים באחד מעלי הכותרת, נושרים כל העלים כאחד.
ברפואה העממית משתמשים במשרה שלו דוקא לריפוי מחלות-עיניים, וכן לפגעי-עור, אך מזהירים לסננה היטב. עוד על פולקלור ורפואה עממית של הבוצין ר' בספרו של אמוץ דפני "פרחים, סגולות ואגדות" ע' 42. בסוג בוצין 350 מינים, בארץ 16. בוצין משמעו נר (בארמית), והשם מדמה את הפרח הצהוב, הנישא על גבעול זקוף, לשלהבת נר.
הצמח במקורות – בימי קדם היו מכינים מעלי הבוצין היבשים פתילות להדלקת מנורות השמן. יש המפרשים כי הבוצין הוא פתילת המדבר המוזכרת במשנה בתור צמח שאין להדליק בו נרות שבת, כנראה מחשש לנזק לעיניים. "אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן.. ולא בפתילת המדבר" (מסכת שבת, ב', א')
עלי הצמח השעירים עלולים לגרום לדלקות ואף לעיוורון (מכאן השם הערבי עוורון). זרעי הצמח אף הם רעילים. השם – בוצין – פירושו נר בארמית ("בוצין נהורא" פירושו נר למאור), ומקורו תלמודי. שם זה ניתן לבוצין על שום פרחיו שצבעם צהוב עז וצורת התפרחת מזכירה מנורה.
יש אומרים כי צורת המנורה שהייתה במשכן ובבית המקדש, ונאמר עליה "כפתור ופרח, כפתור" … דומה למבנה הבוצין.
הסקירה באדיבות משה כץ שציטט וסיכם מהאתר צמח השדה
הפסקת מישמש
המישמש הוא עץ נשיר, ומוצאו כנראה בסין. זה אלפי שנים הוא ידוע בתרבות יפן וסין. משם נפוץ למרכז אסיה, לארמניה, וממנה במאה הראשונה לארצות האימפריה הרומית, שם היה ידוע בשם ארמניאקה, ומכאן שמו המדעי.
המישמש נפוץ כיום כגידול מטע מסחרי ברוב הארצות שאקלימן ממוזג, ובחלק ניכר מהמדינות שאקלימן סובטרופי. הסחר הבינלאומי במישמש נעשה בעיקר במוצריו: שימורים, פרי מיובש וריבות.
בארץ ישראל לא חדל גידול עצי מישמש בכל הדורות. בכפרי הערבים בארץ היו נפוצים אלפי עצים מזנים מקומיים, כמו לוזי, חמאוי, או בלדי. רובם מבשיל מוקדם מאוד, טעמם טוב וגם הגלעין שבהם ראוי למאכל, אבל פריים קטן ומתקלקל מהר ויבולם מועט, במידה שאינה מצדיקה את גידולם במשק חקלאי מודרני.
מאז שנות החמישים ניטעו אלפי דונמים של מישמש מזן המצטיין ביבוליו ובפריו הגדול, הזן רעננה, שאינו אלא הזן הספרדי קאנינו. פריו מוצק, מתוק-חמצמץ, והוא מתאים מאוד גם לשימורי לפתנים, ובמידת-מה גם לייבוש. גלעינו מר ואינו ראוי למאכל. הפרי מבשיל מאמצע מאי עד סוף יוני, בהתאם לאזור.
בשנות השמונים והתשעים ניסוי לאקלם עשרות זנים מחו"ל, אבל מעטים מאוד הצליחו. לכן, מסוף שנות התשעים קיימת תוכנית טיפוח בארץ, ופירותיה יורגשו בשוק בשנות האלפיים.
קוטפים את הפירות לאחר שהבשילו על העץ וקיבלו צבע תרוג, כאשר רק אז מקבל הפרי את מלוא מתיקותו וטעמו. הפרי נשמר 4-3 שבועות בקירור ב0- מ"צ וימים אחדים במקרר ביתי. המישמש מצטיין בשיעור רב של קרוטין, שהופך בגוף לוויטמין A, וכן הוא עשיר באשלגן. הפרי מתאים לא רק למאכל טרי, כי אם גם לייבוש – גם ביתי – להכנת ריבות ומרקחות מעולות, לאפייה ולהכנת משקאות שונים. בעולם נפוץ מאוד ייצור מישמשים מיובשים ולפתן משומר, וכן מרבים לייצר קמרדין או לדר – יריעות שהוכנו מעיסת מישמש מיובשת בשמש. במטבח האתני נוהגים להוסיף את המישמשים המיובשים למאכלי קדרה, בעיקר עם בשר כבש, המעדנים את התבשיל, מוסיפים לו מתיקות וסמיכות. נוהגים למלא את חצאי המישמשים המיובשים במליות שונות, מתוקות ומלוחות, ולהגישם קרים או חמים.
המקור מועצת הצמחים
****
בדרך מערבה למול בת שלמה
דרומה לעבר הר חורשן
מטעי המשמש למול החורש הטבעי
קטע המסלול במעלה הר חורשן
*****
מטפסים מעט על דופן ההר בין עצי החורש הטבעי, הים תיכוני
החורש הים-תיכוני הוא סבך צפוף של עצים בעלי מספר גזעים קצרים, ענפים מפותלים, נוף רחב, עלים קשים וגלדניים (סקלרופיליים) בעלי יחס גבוה של משקל עלים לשטח, רובם ירוקי-עד, ושורשים מפותחים. עמם צומחים שיחים גבוהים (פאנרופיטים – צמחים שניצן ההתחדשות שלהם גבוה כ-80 ס"מ מהקרקע), בני שיח (כאמפיטים – שיחים שניצן ההתחדשות שלהם קרוב לקרקע), גאופיטים (צמחים בעלי אבר אגירה תת-קרקעי) המיקריפטופיטים (צמחים שניצן ההיתחדשות שלהם קבור בקרקע), וצמחים מטפסים דקים, מעוצים וקשי עלים גם הם. החורש הים-תיכוני מאופיין גם בגיוון רב במיני הצמחים, גיוון זה נובע מהגיוון בתנאי הסביבה הכוללים קרקעות, גובה, קרבה לים, תופעות של צל גשם והשפעת האדם.
התנאים החשובים והעיקריים של בית הגידול בחבל הים-תיכוני הם היובש היחסי בקיץ, וחומרי מזון זמינים בקרקע. צורתו הסופית של החורש הים-תיכוני מושפעת מתנאים אלו; במקומות בהם הלחות גבוהה (כמות משקעים 600-800 מ"מ לשנה) עשוי החורש להתפתח ליער בו עצים בעלי גזע יחיד ומעט שיחים, במקומות בהם שורר אקלים בינוני (400-600 מ"מ), הנפוץ ביותר, תישאר תצורת החורש, ובמקומות יבשים יחסית תתפתח חברת צמחים שיחניים (גריגה, להלן). כמו כן, במקומות יבשים יותר, עולה מעט שיעור העלים הגלדניים בחורש.
למעשה מהווה הצומח הים-תיכוני, מעיין תחליף לצומח האופייני במקומות קרובים – היער המתפתח רק באקלים גשום (מעל 1,000 מ"מ לשנה).
אזורי החורש הים תיכוני
חברת הצומח מתפתחת בהדרגה; כל חברה משנה את תנאי בית הגידול ופותחת אותו לכניסתה של החברה הבאה. התפתחות זו נקראת סוקצסיה, והיא מתקיימת בכל בית גידול. החברה האחרונה בשלבי ההתפתחות, בה אין יותר שינויים בתנאי בית הגידול, והיא נשארת קבועה נקראת חברת הקלימקס. התפתחות החורש באזור הים-תיכוני מתוארת בארבעה שלבים עיקריים, שביניהם יכולים לבוא לעיתים שלבי משנה.
1. בָּתָה שהיא תצורת צומח בה שולטת בשטח חברת צמחים שיחניים נמוכים (עד כ-50 ס"מ), יחד עם צמחים עשבוניים; גאופיטים (צמחים בעלי אבר אגירה תת-קרקעי), המיקריפטופיטים, צמחי שושנת ועשבוניים חד שנתיים. חלק ניכר מהשיחים בתצורה זו משירים את עליהם בקיץ או מחליפים את עליהם בין החורף לקיץ. התנהגות זו, מסייעת להם להתמודד עם החום והיובש השוררים בקיץ באזורים אלו.
2. גרִיגָה היא תצורה פתוחה, בה שולטים שיחים מעוצים קטנים בגובה שבין 50 ל-150 ס"מ, בדרך כלל בעלי עלים נוקשים, יחד עם צמחים נמוכים יותר – בני שיח הדומים בתכונותיהם לשיחים הגדולים יותר, וצמחים עשבוניים. תצורה דומה מאוד לגריגה היא הנקראת טומיירס (tomillares) מצויה בעיקר בספרד, נשלטת בעיקר על ידי בת קורנית.
3. יער פתוח, הנקרא גם יער פארק, הוא תצורה של עצים נמוכים בעלי גזע בודד, מפוזרים יחסית בשטח. בשטחים שבין העצים צומחים שיחים נמוכים ועשבוניים. תצורה זו אינה שלב הכרחי בהתפתחות החורש הים-תיכוני, ופעמים רבות עוברת תצורת הצומח משלב הגריגה לחורש, מבלי להתפתח ליער פארק.
4. חורש – תצורה צפופה של עצים קטנים (עד כ-4 מטר), מרובי גזעים, בעלי עלים קשים, יחד עם שיחים גבוהים ונמוכים – קשי עלים גם הם, עשבוניים שונים ומטפסים. בתצורה זו, מעורבות זו בזו שכבות הצומח, ואיפיונן לא מוגדר. בתנאים מסוימים, יכול החורש להתפתח ליער – תצורה של עצים גבוהים יחסית, צפופים, ובעלי גזע יחיד.
מקור, הרחבה והפניות
בעליה לעבר הדופן הצפוני של הר חורשן
*****
הטיפוס במעלה הר חורשן
הפסקה בסיבוב…
אתנחתא לפני המשך הטיפוס לפסגת הר חורשן
זמן הדיווח
ראש הר חורשן
באר ללשם
אבן הריחיים במורד הצפוני של הר חורשן
קטע המסלול:
מערב גבעות אלונה
ועמק נחל תנינים
*****
דומה חזרה בינות הכרמים ועצי החורש
הפסקת אוכל והפעם מחפשים שזיפים
גן אהוד שנבנה לזכר אהוד אפרתי שנהרג בעזה באוקטובר 2007 במהלך שירות מילואים. הגן שנבנה על ידי משפחתו מזכרון יעקב העוסקת בחקלאות. מיקום הגן נקבע במקום בחורשת עצי אלון הצופה אל הכרמים והשדות, שטחים חקלאים שאליהם היה מחובר אהוד שהיה אגרונום בהכשרתו. המקום הוכשר שיהיה נעים והשהייה בו תהייה נוחה. במקום הותקנו שירותים וברזיות, ספסלי עץ וכסאות נדנדה, משחקים לילדים, מתקני מנגל, שולחנות פיקניק ואפילו מתקנים להחזקת אופניים.
מבסוטים….
אלון מצוי משרידי חורש אלונה שרובו נכרת בימי מלחמת העולם הראשונה
בירידה לעבר עמק נחל תנינים
עין אביאל….מה קרה מוטי?
מבסוטים…
נחל תנינים מבט לכיוון מזרח מעל סוללת הסכר
עצירה לשיחת עבודה….
*****
שיח אברהם בגדת נחל תנינים – שיח אברהם שיח מסועף של גדות-נחלים, גובהו 2 מ'. גדל הן בנחלים הזורמים כל השנה, והן בכאלה הזורמים רק בחורף. ניכר בנקל לפי עליו המאוצבעים: העלה כפני, מחולק ל-5–7 אונות אזמליות צרות וארוכות, מפורדות, היוצאות מנקודה אחת. העלים נגדיים. העלה לביד בצידו התחתון,ירוק כהה בצידו העליון. השיח עומד בשלכת-חורף, ואז אפשר לזהותו לפי אשכולות פירותיו היבשים. פורח בקיץ, מיוני עד ספטמבר, ומשמש צמח-דבש חשוב בעונה יבשה זו. הכותרתדו-שפתנית, צבעה סגול, אורכה 8 מ"מ. הכותרת בולטת מתוך גביע פעמוני, ו–4 האבקנים בולטים מתוך הכותרת. התפרחת יפה, והיא אחת הסיבות לשימוש בצמח בגינות-נוי. הפרי בית-גלעין כדורי קטן, יבש וריחני. מענפיו קולעים סלים, ופירותיו משמשים תבלין. מן הזרעים הפיקו בעבר חומר, שהאמינו כי הוא מפחית את המשיכה המינית. שמו כרוך בנסיון לזהותו עם הסבך שנאחז בו האייל בפרשת עקידת יצחק. במסורת הנוצרית הוא מסמל כנראה את ישו, "שֶׂה האלוהים", שהקריב עצמו כדי להציל את האנושות. במסורת הערבית הוא מסמל את התום.
גדל בבתי-גידול מתאימים בכל חלקי הארץ פרט למדבר הקיצוני. שיח-אברהם מחלק את הנוף עם הרדוף הנחלים, לא ברור בדיוק איך: בנחל כזיב גדל בעיקר שיח-אברהם, ומעט מאוד הרדוף; בנחל בצת משגשג ההרדוף בכל עוזו, ומעט מאוד שיח-אברהם. מין נוסף, שיח-אברהם קיפח, דומה לו מאוד, מעט גבוה יותר, גדל ליד מים אך ורק בבקעת הכנרת ובבקעת החולה, וקשה להבדיל ביניהם. ברפואה העממית הוא משמש נגד כאב-ראש, כאבי פרקים, כאב-בטן והרעלות. הוא טוב גם לחיזוק שורשי השיער ולשיפור הראייה. בסוג 250 מינים, בארץ 2.
הצמח ידוע כבר מימי קדם כמדכא את היצר המיני וכסמל לצניעות. נשים ביוון העתיקה פזרו ענפים מהצמח לשמר את צניעותן. לפי פליניוס, חוקר הטבע הרומי, פירות הצמח הם סמל לנאמנות והונחו על מיטותיהן של החיילים שיצאו לקרב. נזירים באירופה, בימי הביניים, השתמשו בפירות שיח אברהם להשקטת היצר וכתחליף לפלפל והצמח כונה, בהתאם, "פלפל הנזירים". הפירות אכן מכילים חומרים המשפיעים על מערכת הרבייה של האדם והוא נמצא בשימוש נרחב ברפואת העשבים החל מהסדרת אורח נשים וכלה בהגברת שפיעת החלב והסדרת מערכת העיכול. שמו המדעי של הצמח הוא:Vitex angus castus , יש הסוברים שהפירוש הוא "צמח החיים של השה התמים" ( =vitaחיים,angus =שה , castus =צנוע ). זאת מאחר ומי שיאכל מהצמח יהיה "תמים כשה". מקור אחר טוען ששם הסוג נובע מהשורש "" vieo שמשמעו לארוג או לקשור, על שום השימוש בענפים הצעירים למעשי קליעה.
יש הכותבים שהשם העברי מקורו באגדה שזה השיח בו הסתבך האייל במעשה העקדה ולפי אחרים התיר הצמח את שרה מעקרותה. השם "אילן אברהם" מופיע במקורותינו כבר במאה ה -13. השיח מרובה פרחים עתירי צוף ומשמש מקור חשוב לדבורים ופרפרים העטים עליו בשמחה בעונה מיעוטת פרחים זו. למרות שבית גידולו המקורי הוא גדות נחלים, הצמח בעל דרישות צנועות ומשמש לשיקום דרכים ומצליח היטב בגינות.
המקור
מוצא האפרסק בסין, שם גידלוהו לפני יותר מ4,000- שנה, ושם הוא נפוץ עד היום גם כעץ-בר. בימי קדם הועבר האפרסק לפרס, ומכאן שמו המדעי ואף השם העברי. בימי אלכסנדר מוקדון הובא האפרסק מפרס ליוון, ומשם פשט גידולו לארצות אגן הים התיכון. הספרדים העבירוהו ליבשת אמריקה, וכיום הוא נפוץ באזור גיאוגרפי נרחב.
ארצות הגידול העיקריות של האפרסק הן ארה"ב, איטליה, צרפת, ספרד, ארגנטינה, יפאן וסין. הוא נפוץ גם בארצות הבלקן, בתורכיה, בהונגריה, במקסיקו, בצ'ילה, בדרום-אפריקה ובאוסטרליה.
חלק מיבול האפרסקים משמש למאכל טרי וחלק לתעשיית שימורים.
בארץ היה גידול האפרסק ידוע מאות שנים לפני הספירה, והוא מופיע רבות במשנה ובתלמוד. באותה תקופה שימש האפרסק למאכל טרי וכפרי מיובש, ובגלעינים השתמשו למטרות רפואיות.
בכפרי הערבים גידלו אפרסקים, בעיקר מזנים מקומיים. עם תחילת ההתיישבות היהודית ניסו לגדל אפרסקים מזנים חדשים באזורי ההר. משנות החמישים התרחבה הנטיעה, משהוכנסו זנים הזקוקים למעט מנות-קור, ולאחר שנתגלו חומרי הדברה יעילים נגד המזיק הקשה של האפרסק – זבוב הפירות הים-תיכוני.
מטעי האפרסק מצויים בעיקר במרכז שפלת החוף, בהרי הגליל, ומיעוטם בהרי ירושלים, שהיו בעבר מרכז חשוב לגידול האפרסק.
האפרסק הוא עץ נשיר הזקוק למנות-קור לשם התעוררות בחורף ופריחה באביב. באזור ההר מגדלים זנים שדרוש להם קור רב, ואילו בשפלה מגדלים זנים המסתפקים מנות-קור מעטות.
האפרסק פורח באביב בשפע, מופרה בהאבקה עצמית, ומאחר שהוא כה פורה, חייבים לדלל בקפדנות רבה את פירותיו בעודם קטנים, למען יגדלו. יש המקדימים ומדללים את הפרחים.
בעולם מגדלים מאות זנים של אפרסק, כל מקום והזנים המתאימים לתנאיו. קל ליצור זני אפרסק חדשים, לכן מתחוללים שינויים מהירים למדי בהרכב הזנים במטעי אפרסק בעולם ובארץ. מגוון הזנים מאפשר אספקת פירות טריים של אפרסק במשך תקופה ארוכה, בהתאם לזמן הבשלת כל זן.
מבדילים בין אפרסק לבין נקטרינה. האחרון הוא אפרסק "חסר שערות" – כלומר חלק. בשני המינים מבדילים בין לבני ציפה לבין צהובי ציפה, כאשר בשנים האחרונות דוחקים הזנים לבני הציפה, המתוקים יותר, את רגלי הצהובים. יש ביניהם גם זנים המתאימים במיוחד לתעשיית השימורים.
רוב הזנים הגיעו אלינו מדרום ארצות-הברית. מועד הבשלתם של הזנים החשובים הגדלים בארץ הוא מאפריל ועד אוקטובר.
פרי האפרסק נקטף בעודו מוצק, והוא מתרכך במקצת ומוכן לאכילה לאחר ימים ספורים.
עם השנים גדל מבחר הזנים, וגם בין הנקטרינות מעדיפים את לבנות הציפה, שפריין מתוק ועסיסי יותר.
בעונת ההבשלה קוטפים את הפרי הבשל מדי כמה ימים, כשצבע היסוד שלו הופך מירוק לצהבהב או לבנבן, לפי הזן. פרי, שנקטף בעודו בוסר, צבעו ירוק ואיכותו גרועה.
פרי האפרסק עשיר למדי בקרוטין, ההופך בגוף לוויטמין A, באשלגן ובברזל, ובמידת-מה גם בוויטמין .Cהשימוש בפרי מגוון. הפרי נצרך בעיקר טרי, אך מוסיפים אותו לסלטים, מגישים עם דגים משומרים וגבינות, מכינים ממנו פאי, נקטר, סורבה, ריבות וקונפיטורות.
המקור: מועצת הצמחים
מוטי מחפש את התות האוזבקי
*******
סוף דבר
היה זה טיול נהדר
מבית היוצר של איל אופק
מזג אוויר היה נפלא, נפלא.
הקרירות הנעימה הייתה מענגת.
*******
כרגיל, בטיולים שכאלה,
גם זה היה ארוך בזמן
הוא נמשך שבע וחצי שעות
מתוכן למעלה משלוש שעות עצירות.
********
במסלול עלינו וירדנו הרבה בהתאם לטופוגרפיה,
חצינו נחלים בהם נותרו מים,
עברנו בחורש הטבעי
ובין מטעי הפרי
במטעים "התכבדנו" בשאריות הקטיף
מישמשים, נקטרינןת, אפרסקים,
שזיפים ותות אוזבסקי
הכל היה בטעם גן עדן.
בסוף חששנו שמא הגזמנו
.
*********
בסיום הטיול התארחנו לקפה ושיחה
בחצר ביתו של אביק שוורצברג
(הממונה על התיירות במוא"ז אלונה)
שוחחנו מעט קידום תיירות אופניים
בישראל בכלל ובפארק אלונה בפרט.
************
היה לנו נעים ונחמד
****
היה זה עוד טיול
באחד האזורים היפים
של הארץ
*****
העמקנו את ההכרה
של חבל ארץ זה
ואת הידיעה עליו
בנושאים רבים:
גיאוגרפיה (פיזית ויישובית),
היסטוריה וארכיאולוגיה
ובוטניקה
התיישבות ומשק המים
*******
תודה לאיל היוזם, המוביל והמדריך,
תודה לאייל, לייזר ורון על תרומת הצילומים
תודה לכל המשתתפים שיצרו את החבורה הנעימה והמתעניינת
תודה לחברים הנאמנים שהיו צמודים אלי
וסייעו בקטעי ההליכה המעטים הקשים
*********