חבל איילון תחתי, בין רמת אפעל לאזור19 בנובמבר 2017

קובץ GPX להורדה מרחק: 23 ק"מ טיפוס-מצטבר: 110 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

 

לטיול קצר זה בזמן ובמרחק באזור קרוב למקום מגורינו במסלול נוח ללא אתגרים אבל רווי תוכן יצאנו ביום שישי (17/11/2017).

 

היינו חמישה: יונה בקלצ'וק (גני תקווה), רובי שבת (קריית אונו), אוהד ירון (רמת גן), מיכאל סופר (תל אביב) ואני (מבשרת ציון). יונה יזם את הטיול והוביל את המסלול לסירוגין יחד עם רובי.

 

*****

המסלול, מעגלי עם כיוון השעון
התחלה וסיום ברמת אפעל

 

קטעי המסלול חופפים או זהים לטיולים קודמים:
מחולון אל עמק לוד ובמורד נחל איילון וחזרה דרך מקווה ישראל
בקעת אונו, במרחב עירוני ובשטחים הפתוחים

******

לב מטרופולין תל אביב 

****

****

*****

אזור גאוגרפי,
מישור החוף המרכזי
נקרא גם
מישור חוף דן

******

מישור חוף דן הוא בעצם מישור החוף המרכזי,  כלומר אזור משנה של מישור החוף המשתרע בין חוף הים במערב ובין מרגלות השפלה הצפונית במזרח, בין נחל הירקון בצפון ובין ציר כביש יפו – רמלה שעובר לאורך קו פרשת המים המפריד בין יובלי נחל איילון ובין יובלי נחל שורק.
במישור החוף המרכזי כמו בשרון ובמישור חוף יהודה נמצאות מספר יחידות הנוף והן חולות החוף, רכסי הכורכר ואבוסי הסחף ביניהם, גבעות החול האדום והמרזבה המזרחית הנושקת למורדות גבעות השפלה. את חלקו הדרומי של המישור חוצה עמק לוד המשתרע משני צדדיו של נחל איילון לאורך קו שבר גאולוגי בציר בין יפו במערב ורמלה במזרח שעליו עובר תוואי כביש 44 שהוא חלק מהדרך ההיסטורית מיפו לירושלים.

*****

 

נחל איילון הוא הגדול מבין יובלי הירקון ואחד הגדולים שבנחלי ישראל. אורכו כ-50 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו כ- 815 קמ"ר, ראשיתו של הנחל בגב ההר דרומית לרמאללה וסופו בנחל הירקון. נחל איילון הינו נחל אכזב, אך בשל שטח הניקוז העצום שלו הוא זורם בעוצמה רבה בעת אירועי גשם חזקים בחודשי החורף.  
נחל איילון
 מוכר בעבר בשמו הערבי: וָאדִי מוּסְרָרָה.  יש המפרשים את השם הערבי במשמעות "צרורות אבנים" (صرّة "צֻרָה"= צרור). את שמו העברי קיבל מעמק איילון בו הוא עובר, לאורכו. השמות הקודמים של הנחל: w. Salman, w. Kabir, w. Salama, w. Musrara. בעבר נחל איילון היה נחל איתן וכיום הוא נחל אכזב, מוצאו בהרי יהודה דרומית לרמאללה ונשפך לנחל הירקון בתל אביב. אורכו הכולל של הנחל הוא כחמישים קילומטר ושטח אגן הניקוז שלו כ-815 קילומטר רבוע. הנחל כיום הוא היובל המרכזי והעיקרי של נחל הירקון. זה תחום אגן הניקוז של שניהם.

******

יובליו של נחל איילון בהרי יהודה הם נחל בית חנן, נחל כפירה, נחל החמישה, נחל יתלה, נחל אילן, נחל שורש, נחל בית חורון. בתחילה זורם הנחל בעמק איילון, משם הוא נכנס למאגר איילון וממשיך בגבעות השפלה מזרחית ליישובים כפר שמואל ומשמר איילון. נחל איילון ממשיך לזרום מהשפלה ואליו מגיעים יובלים נוספים ממהר והם נחל נטוף, נחל מודיעים, נחל נבלט. ויובליו האחרים מגבעות השפלה נחל נחשון, נחל מאיר, נחל גזר, נחל עזריה, נחל ענבה, נחל דניאל, נחל גמזו נחל בית עריף, לכיוון כללי של צפון מערב. מערבית לנמל התעופה בן-גוריון, מתחברים אליו שני יובליו הגדולים נחל שפרירים ונחל יהוד אליו התחבר נחל אונו. בהמשך הנחל נכנס לפארק אריאל שרון בקצהו המזרחי של הפארק מתחת לכביש 412 וחוצה אותו לכל אורכו ושם מגיעים אליו נחל כופר מצפון ונחל אזור מדרום והלאה הוא מתועל לנתיבי איילון בכניסה לתל אביב. מנקודה זו ועד קרוב לשפך הוא זורם לכיוון צפון בתעלה בין נתיבי הכביש המהיר. נחל איילון נשפך לנחל הירקון ודרכו לים התיכון. נקודת המפגש עם הירקון יוצרת לשון יבשה המפרידה בין הנחלים ונקראת "פארק ראש הציפור", בשל צורת השטח במבט מהאוויר. היא נמצאת בשטחו של פארק הירקון.

תחום טגן הניקוז של נחל איילון ומשבצת הטיול בחבל איילון תחתי

מרחב הטיול בחבל איילון תחתי

****

לאורך עשרות שנים מאז ימי קום המדינה סבל נחל איילון מזיהומים מתמשכים והסדרות ניקוז, אשר פגעו קשות במערכת האקולוגית ובבתי הגידול הטבעיים. בשנים האחרונות מבוצעות פעולות רבות לעצירת הזיהומים ובמקביל מקודם שיקום ופיתוח נופי אקולוגי של הנחל. כבר כעת מהווה הנחל בית גידול לעשרות מיני בע"ח בראשם בעלי הכנף. הנחל ושטחי פארק אריאל שרון, להלן, הסובבים אותו, הנמצאים על ציר נדידת הציפורים הבינלאומי, מהווה עבור הציפורים הנודדות אי ירוק בלב המטרופולין העירוני הצפוף המשמש למנוחה, שיחור מזון ולחלקם אף לקינון.
נחל שפירים הינו נחל אכזב ,שמקורו באזור צריפין. הנחל חוצה את כביש 4 ונכנס לתחום פארק אריאל שרון. אפיק הנחל עוקף את הר הפסולת המשוקם חירייה מצד דרום וזורם לאורך קטע של כ- 2 ק"מ עד להתחברותו לנחל איילון (השפירים הוא אחד מיובליו הגדולים של נחל איילון). מפגש הנחלים איילון-שפירים נמצא למרגלות מרפסת התצפית המטרופוליטנית שעל ההר המשוקם. לאורך עשרות שנים סבל נחל שפירים מאירועים חוזרים ונשנים של זיהום, הזרמות שפכים וכן זליגות של מי תשטיפים מזוהמים מהר הפסולת. בשנת 2012 הוסט נחל שפירים מההר למרחק של כ- 100 מטר על מנת לנטרל את השפעות התשטיפים שזלגו ממנו, מה שאפשר בניית טרסה לתמיכה במדרונות ההר ומערכת היקפית תת קרקעית לקליטת התשטיפים. לאחר ביצוע עבודות להסטת הנחל נזרעו במדרונות הנחל למעלה מ-20 מינים של פרחי בר המספקים לנחל מראה צבעוני ומרהיב מדיי שנה. בחלקים העליונים של אפיק הנחל נחפרו בריכות חורף המתמלאות באירועי ההצפה של הנחל ונשארות מלאות במים עד לחודשי האביב. בבריכות אלו מתקיימת מערכת אקולוגית עשירה של חסרי חוליות, דו-חיים וציפורים.
נחל כופר הינו נחל אכזב המהווה את אחד היובלים הצפוניים של האיילון. ראשיתו של הנחל באזור תל השומר והמועצה האזורית אפעל, שם הוא עבר לאורך מספר ק"מ עד לשפך החיבור לנחל איילון. בחלקו העליון עובר הנחל באזורים עירוניים בנויים של רמת גן, גבעתיים וגבעת שמואל ומנקז את מי הגשמים שלה הנחל נשפך ממערכת הניקוז לתוך האגם שבפארק הלאומי ברמת גן וממנו זורמים המים דרך אזור הספארי לתוך שטחי בפארק אריאל שרון, שם חוזר הנחל לזרום בערוץ טבעי.
לאורך השנים סבל הנחל מפגיעה קשה באקולוגיה שהתקיימה בו ובסביבתו, מזיהומים מזדמנים מכוון הספארי ברמת גן וזרמי שפכים משכונת ידידיה שבתחום ת"א. אף על פי כן מהווה הנחל, בשטחי פארק אריאל שרון ,פינת חמד של טבע בשולי העיר. מסביב לנחל מגוונת הכוללת צמחייה רב שנתית של גדות נחלים, פרחי בר וכן עצי איקליפטוס וותיקים ששומרו. במסגרת העבודות לשיקום הנחל בתחום פארק אריאל שרון הוסט הנחל מתוך תחום שכונת ידידיה בת"א ובכך פחת משמעותית סיכוי להצפות השכונה בעתיד באזור זה. מעל נחל כופר הוקם גשר למעבר הולכי רגל ורוכבי אופניים הגשר מחבר את באי הפארק מכוון ת"א למערכת השבילים של הפארק.
נחל אזור הוא יובל של נחל איילון המגיע אליו מדרום. ראשיתו באזור שכונת רמת אליהו בראשון לציון. הוא מנקז את מזרח חולון ואת שטח המועצה המקומית אזור בה הוא זורם בתוך תעולה בנויה עד הגיעו לנחל איילון.

******

דמותו הנוכחית של חבל איילון תחתי

*****

*****

דמות של חבל איילון תחתי בשלהי המאה ה-19

*****

דמות חבל איילון תחתי בשלהי תקופת המנדט

****

*****

מרחב הטיול חלק ממחוז יפו

"מבצע חמץ"
ייהוד המרחב במלחמת העצמאות

המרחב טרם המבצע

מבצע חמץ הוא שמו של המבצע לכיבוש יפו במלחמת העצמאות על ידי חטיבות "ההגנה" אלכסנדרוני, גבעתי וקרייתי, אשר החל ב-28 באפריל 1948. בתקופה שלפני כיבוש יפו היוו הכפרים הערביים אשר ממזרח לה איום על תל אביב ועל הדרך לירושלים, והמבצע נועד במקור לכבוש אותם (ולא את יפו). יפו לא יועדה להיות חלק מהמדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה, והשיקול המדיני היה שלא לתקוף אזורים שנכללו במדינה הערבית המיועדת לפני סיום המנדט הבריטי. לכך נוסף השיקול הצבאי שלא לתקוף את יפו חזיתית. במקום זאת הוחלט לכבוש את כל הכפרים הערביים המקיפים את יפו, המשמשים גשר וקשר לאזורים ערביים אחרים בארץ, בהתאם לתכנית ד'. ההנחה הייתה שמצבה הגאוגרפי של העיר יחייב אותה להיכנע, לאחר שתמצא מכותרת, עם צאת הבריטים. מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה באמצעות כיבוש הכפרים יאזור, יהודיה, חיריה, סקיה, סלמה, כפר עאנה ובית דג'ן. פקודות המבצע כללו דרישה ל"טיהור השטח". עוד נקבע כי "תושבים אזרחיים של מקומות שנכבשו יורשו לעזוב את המקום אחרי שייערך אצלם חיפוש אחרי נשק".

*****

ב-  28 באפריל 1948 החל כוח "ההגנה" מחטיבת אלכסנדרוני לכתר את יפו כדי להשתלט על מבואותיה המזרחיים והדרומיים של תל אביב. ההנחה הייתה שכיתור יפו יביא לכניעת תושביה מבלי שהדבר יגרור התנגשות עם הכוחות הבריטיים. ב-30 באפריל הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים. החלה בריחה המונית של כ-70,000 מתושביה הערבים של יפו, וב-13 במאי חתמו מנהיגיה על הסכם כניעה. הכפרים סלמה, סאקיה ויאזור נכבשו כמעט ללא קרב, מכיוון שהיו מאוד דלים בנשק. תושביהם ברחו ברובם מששמעו את לוחמי ההגנה מתקרבים. כיבוש יאזור פתח את הדרך לבית הקרן הקיימת על יד בית דגן. גם הכפרים אל-ח'ירייה, כפר עאנה וסאפריה נכבשו, והתקפות הנגד הערביות מכיוון סלמה ויהודייה נהדפו. הקשר בין העיירה הערבית בית דג'אן והעיירה יהודייה, עדיין לא נותק. יחידה מוגברת של סיירים וחבלנים פשטה על הגשר שעל נחל איילון, פוצצה אותו וכך נותק הקשר כליל של העיר יפו מזרחה. לימים נבנה גשר חדש על הכביש בין אור יהודה לצומת בית דגן שנקרא "גשר יחזקאל" על שם יחזקאל בן דוד שנהרג מאוחר יותר ליד הכפר הערבי ג'ימזו. בליל שביעי של פסח נכנסו גדודים 32 ו-33 של אלכסנדרוני לתוך הכפר סלמה ומצאו אותו נטוש. תושביו נסוגו לעבר יפו. ב-28 באפריל תקף גדוד 52 של חטיבת גבעתי את תל א-ריש שממנו ירו הערבים על חולון. התל נכבש במהרה, אולם הערבים התאוששו מהר והחלו מיד בהתקפת נגד חזקה על הכוחות שטרם הספיקו להתבצר. כוח גבעתי נאלץ לסגת לכיוון מקוה ישראל באבידות כבדות – 21 הרוגים מתוכם 7 נעדרים ו-100 פצועים. לזכר הנופלים בקרב זה נקראת השכונה הסמוכה לתל בשם תל גיבורים.

*****

המסלול, קטעיו, המקומות והמראות

******

דמות המרחב בשלהי המאה ה-19

היישובים במרחב הטיול בשלהי תקופת השלטון הבריטי

דמות המרחב של המסלול

*******

קטע ראשון,
מרמת אפעל
דרך רמת פנקס
לערוץ נחל איילון

******

מגדל המים בלב רמת אפעל

רמת אפעל היא כיום שכונה במזרח העיר רמת גן, שעד שנת 2008 הייתה יישוב קהילתי במעמד ועד מקומי במסגרת מועצה אזורית אפעל. ביום 2 במרץ 2007 הודיע משרד הפנים על פירוקה של מועצה אזורית אפעל ועל סיפוחו של היישוב, ביחד עם היישוב הצמוד כפר אז"ר, לעיריית רמת גן.
מקור שמה של רמת אפעל הוא ראשי תיבות של ארגון פועלים עבריים לאומיים (אפע"ל). במרוצת השנים, סימן הגרשיים ירד מהמילה "אפעל". השכונה הוקמה על אדמות קיבוץ אפעל שהתפרק בשנת 1952. בשנת 2003, במסגרת פרויקט איחוד הרשויות, המליצה ועדת שימוע של משרד הפנים על סיפוחה של רמת אפעל לרמת גן, תוך הקמת ועד רובע עירוני ביישוב, בדגם שיושם לאחר מכן ביישובים הקהילתיים נוה מונוסון ומכבים-רעות. בשל מאבקה המוצלח, באותה עת, של המועצה אזורית אפעל כנגד פירוקה, ירדה הצעה זו מהפרק. הודעת משרד הפנים מ-2 במרץ 2007 לא העניקה ליישובי המועצה האזורית (רמת אפעל, כפר אז"ר ורמת פנקס, העתידה להסתפח לעיר אור יהודה), אפשרות להקים ועד רובע עירוני. לנוכח התנגדותה על עיריית רמת גן להענקת מעמד סטטוטורי של רובע עירוני ליישוב, הפכה רמת אפעל, בחודש פברואר 2008, לשכונה מן המנין של העיר רמת גן, בדומה לשכונות קריית קריניצי ורמת חן הסמוכות, כאשר כפר אז"ר שומר על מעמדו כמושב עובדים בתחום השיפוט של העירייה.

כביש 461

כביש 461  נקרא בעבר גם דרך לוד וגם כביש בני עטרות – תל אביב יפו הוא כביש רוחב שאורכו 12 ק"מ וחוצה את מישור חוף דן מבני עטרות עד מחלף קיבוץ גלויות בנתיבי איילון. הכביש העובר בחלקו הגדול בשטח בנוי, הוא אחד מכבישי הגישה החשובים לתל אביב מכיוון מזרח, ובדומה לכבישי רוחב אחרים באזור הוא מקשר בו צירי האורך החשובים של מישור החוף  כביש 40 בקטע בין פ"ת ולוד וכביש 4 (במחלף מסובים).  כביש 461 עד לבני עטרות נמצא על תשתית דרך היסטורית שהובילה מיפו ללוד שהתחילה ביפו כדרך סלמה והמשיכה דרך הכפרים הערבים שהתקיימו עד מלחמת העצמאות סלמה, אל-ח'ירייה, סקייה, כפר ענה, יהודייה (עבאסייה). בתל אביב הכביש נקרא הוא נקרא דרך קיבוץ גלויות, רחוב לח"י ודרך חיים בר-לב, ומרמת גן דרך אור יהודה ויהוד-מונוסון עד צומת הטייסים הוא נקרא "דרך לוד". קטע הכביש העוקף את שכונת התקווה באורך 3.5 קילומטר נחנך בפברואר 1952. בשנת 1969 הוחל בהרחבת הקטע המזרחי בין אור יהודה לבני עטרות לשלושה נתיבים. בשנת 2004 אישרה הוועדה לתשתיות לאומיות את הארכתו של הכביש לכיוון מזרח, עד למחלף גבעת כ"ח שם הוא יתחבר לכביש 6. בכך יהפוך כביש 461 לכביש רוחב נוסף המחבר את כביש 6 עם כבישי האורך המערביים לו. תוכנית זו זכתה להתנגדות והוצאתה אל הפועל מוטלת בספק.

ציר הדרך מיפו ללוד בשלהי תקופת המנדט

רָמַת פִּנְקָס הנמצאת ממזרח לצומת מסובים היא היום שכונה בתחום אור יהודה. שמה הקודם היה גבעת חמד וגבעת מרדכי‏. השכונה הוקמה בשנת 1952 כיישוב עבור עולים מלוב ומעיראק ממעברות כפר ענה, סקיה וחיריה, על קרקעות של רשות הפיתוח. בסוף 1954 הודיע ועד היישוב על הרחבה והקמת בתים חד משפחתיים עם משקי עזר, באמצעות חברת רסקו‏, והיישוב הגיע להיקף של כ-150 יחידות דיור‏. היישוב נקרא על שמו של דוד צבי פנקס, ממנהיגי הפועל המזרחי ושר התחבורה השני. בשנת 1955 הוא חובר לרשת החשמל. עד שנות השבעים המוקדמות הוכר היישוב כישוב דתי אשר הכניסה אליו לא הייתה מותרת בימי שבתות וחגים. מצב זה השתנה וכיום מתגוררת בשכונה אוכלוסייה מגוונת. בתחילת שנת 1996 אושרה תוכנית מתאר המאפשרת הכפלת היישוב לכיוון מערב‏, אולם ההרחבה טרם מומשה. היישוב נתקל בקשיים כלכליים בשנת 1969 והועלתה אז ההצעה לספח את היישוב לאור יהודה, הצעה שלא יצאה אז אל הפועל‏. בשנת 1971 הועלתה הצעה להקים איגוד ערים שיטפל במשותף בחלק מהשירותים המוניציפליים של אור יהודה, רמת פנקס, נוה מונוסון ויהוד, אך גם הצעה זאת לא הבשילה. בשנת 2003 המליצה הוועדה לאיחוד רשויות מקומיות לאחד את היישוב עם אור יהודה הסמוכה, אך תושבי היישוב התנגדו לכך וההמלצה לא יושמה. בתחילת 2008 לאחר שפורקה המועצה אזורית אפעל, רמת פנקס סופחה לאור יהודה ביחד עם כל שטחי המועצה שמדרום לכביש 461.

חציית ערוץ נחל איילון והלאה מתחת לגשר כביש 4 מדרום לצומת מסובים

******

קטע כביש 4, בין מחלף גהה  על דרך תל אביב – פתח תקווה בין  מחלף השבעה (נקרא בעבר צומת המטרולוגית) על כביש יפו – רמלה הוא "חדש" במונחי רשת הדרכים בישראל. הוא נסלל בתחילת ימיה של המדינה על פי דרישת צה"ל לציור רצף בין צפון הארץ ובין דרומה שיהייה באזור הפתוח בין תל אביב ובין דרך רמלה – פתח תקווה שנמצא סמוך לקו הירוק. המפות למטה מציגות את רשת הדרכים בתקופת המנדט.

קטע כביש 4 בין כביש תל אביב – פתח תקווה ובין כביש יפו – רמלה

מערך הדרכים בשלהי תקופת המנדט, קטע כביש 4 בין כביש יפו – רמלה ובין כביש תל אביב – פתח תקווה אינו קיים עדין.

ציר כביש 4 על רקע מפת תקופת המנדט

קטע כביש 4 בימיה הראשונים של המדינה

*****

קטע שני, מעבר מתחת גשר כביש 4 מעל נחל איילון
סביב אתר חירייה
ודרך ערוץ נחל שפירים לאזור

*****

אתר איסוף אשפה  חירייה – בין השנים 1952 ל-1998 רשויות מקומיות בגוש דן פינו את הפסולת שלהן לשטח שנמצא בין נחל איילון לנחל שפירים סמוך לכביש 4 (גהה) המשתרע על שטח של 450,000 מטר רבוע. האתר שירת שלוש עשרה ערים ורשויות מקומיות וכן בתי חולים ומחנות צבא סמוכים. עם השנים גבהה ערמת האשפה לגובה עשרות מטרים. ההר יצר מפגעים סביבתיים חמורים. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 התפשטו שרפות רבות בהר כתוצאה מתסיסת הזבל ופליטת גז מתאן. במשך שנים ארוכות היה "הר הפסולת של המדינה" סמל למפגע סביבתי, תברואתי ובטיחותי, עד לראשית תהליך שיקומו במהלך שנות ה-2000.
בשנת 1976 הוחל בכיסוי האשפה בכמויות גדולות של אדמה ופיזור דיאורדורנטים. אולם, גם אדמה זו לא מנעה את פליטת הריחות הרעים שהיו מפגע משמעותי, במיוחד ביישוב אזור. אולם, המפגעים שקידמו יותר מכל את סגירת האתר היו דווקא גובהו והציפורים שנמשכו לפסולת האורגנית. הציפורים שסבבו בגובה כה רב הפריעו לנתיב הנחיתה של המטוסים בנמל התעופה בן-גוריון. הסכנה שציפור תחדור למנוע של מטוס נוחת הייתה סכנה ממשית ואף קרו מספר אירועים כאלו שהסתיימו ללא נפגעים, בהם תאונה בה נכנסה ציפור למנועי מטוס שהמריא וגרמה להשבתת המנוע. הטייס נאלץ לרוקן את מכלי הדלק מעל הים כדי לנחות נחיתת חרום בשדה התעופה בן-גוריון. אף על פי שהוחלט על סגירת המטמנה כבר בשנת 1993, רק באוגוסט 1998 הופסקה קבורת הפסולת במקום. ביום הסגירה היה גובהו של ההר 60 מטרים מקרקעיתו ו-80 מטרים מעל פני הים. מעריכים כי לאורך השנים נקברו בו 20 מיליון מטרים מעוקבים של פסולת. בנוסף לנזקים הנראים ממשיך ההר גם להזיק לסביבה. הנוזלים שנוצרו מהזבל ממשיכים לחלחל לנחל האיילון הסמוך. על אף שלא תוכנן מראש הסתבר כי האתר נבנה על קרקע המכילה חרסיות רבות ואטומה למים. מסיבה זו משערים כי הוא אינו אחראי לזיהום מי תהום מתחתיו. מאידך, ערימות פסולת גדולות, שגלשו מההר אל הנחלים סביבו גרמו לזיהום תוואי האיילון. כמו כן, ממשיך ההר לפלוט גז מתאן וצופים שהוא ימשיך בכך ב-15 השנים הבאות.

קטע המסלול לאורך תוואי נחל שפירים מדרום להר חירייה

מתחם ההר בנוי בליבו של הר הפסולת המשוקם נחנך ונפתח לציבור הרחב בפברואר 2014. המתחם, פרי תכנונו של אדריכל פרופ` פיטר לאץ, בנוי על עקרונות הקיימות ופיתוח בר קיימא המשתמש בחומרים מושבים וממוחזרים. פרויקט פיתוח מתחם ההר כלל בניה של מרפסת תצפית מטרופולינית הצופה לעבר גוש דן ומרכז מבקרים עם מיצג מולטימדיה: "סיפורו של הר", הקמת מערכות תשתית ראשיות, יצירת אגם אקולוגי, שבילי הליכה, שתילת צמחייה, הצבת מערכות שילוט מידע והכוונה ומתחם לקליטת מבקרים.
פרויקט השיקום כלל בנייה של קיר שיגומים וסוללה היקפית לתמיכת ההר ויציבותו, הטמנת מערכת איסוף גז, הצבת מערכת איסוף וטיפול בתשטיפים למניעת זיהום נחלים, איטום מתחמים הפתוחים לקהל על ראש ההר ושיקומם הנופי, והסטת תוואי הנחלים איילון ושפירים- גם לצורך תמיכה במדרונות ההר, וגם על מנת ליצור אגן ניקוז שיסייע במניעת הצפות בנתיבי איילון, כביש מספר 4 והשכונות הדרומיות של תל אביב וחולון.

המפגש בין נחל שפירים ונחל איילון ממערב להר חירייה

חירייה על שום מה? משמעות השם חירייה בערבית הוא טוב במובן של טובה וברכה. ההר נקרא חירייה על שום האדמה הפורייה הקיימת במרחב הפארק. כך כתוב באתר מנהלת פארק שרון. אין שם זכר לעובדה שהאתר חירייה נקרא על שם הכפר הערבי חירייה שנמצא מצפון ונכבש ונהרס במלחמת העצמאות. אני שואל מדוע להתעלם מעובדה זו?

נקודת החיבור בין נחל שפירים ובין נחל איילון

הגשר הירוק מעל כביש 1

מבט מהגשר מזרחה על כביש 1

כביש 1 (אַחַת) הוא כביש ראשי המחבר בין תל אביב, ירושלים, מעלה אדומים ויריחו ומוכר גם בשם "כביש ירושלים-תל אביב". למרות השם הנפוץ, לכביש ישנו חלק נוסף הנמשך ממזרח לירושלים, דרך מעלה אדומים ומדבר יהודה לבקעת הירדן. כך למעשה הוא אחד משלושת הכבישים היחידים בארץ שחוצים אותה לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם: כביש 25 וכביש 57). אורכו הכולל של הכביש הוא 96 קילומטרים והוא מורכב משלושה חלקים עיקריים: 1. כביש מהיר המתחיל במחלף קיבוץ גלויות בתל אביב, בהתפצלות מנתיבי איילון, חולף על פני נמל התעופה בן-גוריון והעיר לוד ומגיע עד לשער הגיא. 2. העלייה ההיסטורית לירושלים ממחלף שער הגיא. 3. כביש ירושלים-ים המלח (או כביש ירושלים-יריחו). חלק זה מסתיים בצומת בית הערבה, צומת מפגש עם כביש 90 בסמוך לקיבוץ בית הערבה בבקעת ים המלח. מצומת זה נמשך חלק נוסף באורך של חמישה קילומטר הסגור לציבור אך נמצא בשימוש צה"ל, ומוביל לגשר עבדאללה ההרוס. מעבר לנהר הירדן קיים כביש המשך.

*******

קטע הכביש המהיר – בשנת 1965 החל תכנון כביש מהיר מתל אביב לנמל התעופה בן-גוריון, בתוואי צמוד למסילת הרכבת מתל אביב ללוד. בנייתו שהייתה אמורה להסתיים ב-1966 התעכבה ולבסוף נחנך ב-26 בפברואר 1970 הכביש מחלף גנות – נתב"ג (המסלול הצפוני בלבד, שהתנועה בו נעה בשני הכיוונים). לקראת פתיחתו של הקטע נחנך באוקטובר 1969 הגשר הראשון של מחלף גנות. הקטע מגנות לנמל התעופה תוכנן מתוך מחשבה להרחיבו בעתיד לכיוון ירושלים ולתל אביב, ללא החלטה על התוואי המדויק. לאחר מכן הוחלט לבנות את הכביש המהיר בין תל אביב למחלף שער הגיא בתוואי חדש דרך לטרון, במקום להרחיב את הכביש הישן (כביש 44). קטע הדרך גנות – לטרון ארוך ב-10 קילומטרים מהכביש הישן (עקב מעקף סביב לוד ובן שמן), אך הנסיעה בו מהירה יותר בשל תכנונו ככביש מהיר עם מיעוט צמתים ומחלפים. אחד הנוסעים הראשונים בחלק החדש של הכביש היה נשיא מצרים אנואר סאדאת בעת ביקורו בישראל בנובמבר 1977. היה זה עוד לפני שנסתיימה סלילת הכביש. ראש הממשלה באותה תקופה, מנחם בגין התעקש שסאדאת יסע בכביש המהיר כדי שיתרשם מהפיתוח בישראל. מספר שבועות לאחר מכן, בינואר 1978 נחנך הקטע בין לטרון לשער הגיא, וביולי 1978 נפתח הקטע לנסיעה לכל אורכו בין מחלף קיבוץ גלויות ועד לטרון (שם התחבר עם הכביש הישן), אך עם רמזורים זמניים ונתיב בודד בחלקים מסוימים. הקטע כולו נחנך רשמית באוגוסט 1979 בטקס חגיגי ומתוקשר. את הסרט גזר ראש הממשלה מנחם בגין.

בירידה מהגשר דרומה לכיוון צפון אזור

מבט מצפון על התעלה בה זורם נחל אזור

קטע המסלול בתוך אזור

התחום המוניציפלי של המועצה האזורית אזור בין כביש 4 במזרח, כביש 44 בדרום וכביש 1 בצפון

אָזוֹר היא מועצה מקומית שהוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. היישוב הוקם על עיי הכפר הערבי העוין יזור שהתקיים במקום עד אפריל 1948 עת כיבושו במבצע חמץ, לעייל.
השם אזור הופיע בכתובת אשורית במאה ה-8 לפנה"ס, ושמו הערבי של היישוב יאזור, מוכר מאז המאה ה-13. נראה כי ההתיישבות במקום החלה לפני כ-6,000 שנים, כאשר הביצה שכסתה את בקעת אונו נסוגה.
בעיירה התגלה מקווה מים עשוי אבן, שגילו מוערך בכ-1,800 שנה. לידו שני עצי שקמה שגילם לכל היותר הוא אלפים שנה. במקום נמצא גם סרקופג ביזנטי ששימש כשוקת.
באזור התגלו שרידיו של מבנה מן התקופה הביזנטית, המשמש כיום כבית כנסת. ייתכן שהמבנה, השוכן בסמוך לכביש 44 ונראה ממנו היטב, שימש ככנסייה בתקופת השלטון הצלבני, אך לאחר מכן היה למסגד שלו תשע כיפות. המסגד היה אחד המקומות אשר הוקדשו לאימאם עלי. לפי האגדה, פעם ראה האימאם ילדה בוכיה בשל כך ששפכה את השמנת שבקשה ממנה אמה להביא. האימאם סחט מהאדמה את השמנת ונתנה לילדה. כשמת האימאם סירבה האדמה לקבל את גופתו אליה ודחתה אותה. כל מקום שבו קרה הדבר, הוקדש לאימאם, וגם בשער הגיא מבנה המיוחס לאימאם עלי בשל אותה מסורת.
הצלבנים הקימו מבצר צלבני על ראשה של הגבעה הניצבת כיום במרכזה של העיירה. המבצר הוקם בשנת 1099 במהלך מסע הצלב הראשון, וזכה לשם מצודת המישור (chateau de plain), שכן חלש על המישור המקיף את הגבעה. בשנת 1187 החריב צלאח א-דין את המצודה, אך ב-1191 שב ריצ'רד לב הארי והקימה מחדש. עם כיבוש ארץ ישראל בידי הממלוכים, הרס בייברס את המצודה באופן סופי, וכיום נותרו ממנה רק שרידים, הניצבים במרכזו של גן.
במערבה של העיירה ניצבים תותח מימי מלחמת העצמאות ואנדרטה לזכר שבעה נוטרים שנפלו במלחמת העצמאות בעת שאבטחו שיירה שיצאה ממקוה ישראל לירושלים.

מבט ממזרח על שרידי "מצודת המישור" הצלבנית (Castel des Plains)

*****

מבט מכיוון מערב

מצודת אזור – "מצודת המישור"

המצודות הצלבניות בציר יפו – ירושלים

*****

 

מבט אל ערוץ נחל אזור

תוואי ערוץ נחל אזור העובר בתחום היישוב

מתחם הבריכה וגן השקמים מקווה מים עשוי אבן, שגילו מוערך בכ-1,800 שנה.

המקום בו עמד בית חרושת לקרח בעיירה יזור במלחמת העצמאות

מקום פעל בשנות ה40 מפעל לייצור קרח. בתקופת מלחמת העצמאות היווה חלק ממתחם ערבי מבוצר בו התגוררו אנשיו של חסן סלאמה יחד עם יועציהם הגרמנים. בשחר 20.2.1948 תקפוהו לוחמי פלמ"ח בפיקודו של נחום אריאלי, מתוגברים ביחידת נשק מסייע בפיקודו של ישראל טל (מי שיהיה לימים אבי טנק המרכבה). ההתקפה תוכננה על ידי יצחק רבין כפעולת תגמול ליום ה-30 לנפילת שבעת הנוטרים, וכחלק מהמאבק על פתיחת הדרך בין תל-אביב לירושלים ולמושבות הדרום. בפעולה פוצצו מבני המתחם. במהלכה נהרג לוחם הפלמ"ח רחמים הוורד. הקרב היווה ציון דרך בהתגבשותה של ה"הגנה" לצבא סדיר והפיכתה לצה"ל. זו היתה פעולה מפורסמת ומוכרת היטב, אך עם השנים המקום הוזנח והאתר נשכח לחלוטין. על השרידים ניכרים עדיין סימני הירי מן הקרב

 

הכפר יאזור וסביבתו בשלהי המאה ה-19

העיירה יזור בשלהי תקופת המנדט

אנדרטת לזכר השבעה שנפלו במארב תושבי יזור במלחמת העצמאות

נפילת שבעת הנוטרים היה אירוע שבו נפלו שבעה נוטרים סמוך לעיירה הערבית יאזור, בדרך המובילה מתל אביב לירושלים ב-22 בינואר 1948.
בחודשים הראשונים מאז פרוץ מלחמת העצמאות יום למחרת החלטת החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 התנהלה המערכה של היישוב היהודי נגד היישוב הערבי בחזיתות עירוניות ובדרכים. כבר בתחילת המלחמה נחסמה הדרך מתל אביב לראשון לציון, שכאמור, הייתה עורק התנועה היחיד למושבות הדרום ולירושלים בשני מקומות. האחד היה בשכונת אבו כביר ביפו אותו עקפו על ידי דרך הביטחון שהחלה להיסלל עוד לפני המלחמה. המחסום השני היה העיירה יאזור דרכה עבר הכביש. כבר בימים הראשונים למלחמה נרגמו מכוניות יהודים, אך "ההגנה" נמנעה מפעולות תגמול כל עוד דרך הביטחון לא הושלמה ולא ניתן היה לעקוף את יאזור. בעקבות מספר אירועים של פגיעה בשיירות ופעולות תגמול חסם הצבא הבריטי את הכביש ביאזור לתנועה יהודית. לאחר משא ומתן בין הבריטים לאנשי הקשר של "ההגנה" סוכם שנוטרים יהודים חמושים ילוו את השיירות בקטע יאזור. בבוקר 22 בינואר 1948 יצא משער מקווה ישראל טנדר ובו שבעה נוטרים מיחידת משמר נע (מ"ן) בפיקודו של אליהו (אליק) שמיר כדי לבדוק את קטע הדרך עליו הופקדה מחולון עד צומת בית דג'אן, בטרם תעבור שם שיירה. הנוטרים היו אנשי משטרת היישובים העבריים יוצאי יחידות הפלמ"ח והחי"ש והיו למעשה פקודים של השלטונות הבריטים, שעשו הכל כדי להצר את צעדיהם. הנוטרים, אנשי המשמר הנע, המשיכו ללוות שיירות יהודיות ובהתאם להנחיית השלטונות הבריטים לא השתמשו בכלי רכב משוריינים אלא בטנדרים פתוחים והיו חשופים לאש מנשק קל. בהגיע הטנדר לכניסה המערבית ליאזור עקף גוויית כלב שהייתה על הכביש וכסתה על מוקש שהופעל מבית החרושת לקרח. מעוצמת הפיצוץ נפגעו כל הנוטרים. חלקם נהרג במקום וחלקם נפצעו והוכרעו על ידי המון ערבי שהסתער עליהם במקלות ובסכינים והתעלל בגופות. כשפונו הגופות קצין סקוטי שנכח במראה הקשה אמר "כפר מרצחים כזה יש להשמיד מתחת השמים". עוד באותו הערב יצאו אנשי הפלמ"ח לנקמה והרגו כ20 נוסעים ערבים בדרכים בסביבה. השבעה נקברו בחלקה הצבאית בבית הקברות נחלת יצחק.

****

*****

קטע שלישי, מאזור לפארק דרום
ופארק אריאל שרון
וחזרה דרך תל בני ברק

*****

מעבר על גשר מעל כביש 1 שנועד לשרת את בית הספר מקווה ישראל שחלק מאדמותיו נמצאות מצפון לכביש

******

 

ערוץ נחל איילון מדרום לפארק בגין

קטע המסלול בפארק בגין

פארק מנחם בגין, הגן העירוני הגדול נקרא גם פארק דרום, שמו מעיד על מיקומו בדרום העיר והוא גובל בשטחים חקלאיים של מקווה ישראל. הוא ממוקם בין אפיק נחל איילון ושכונות דרום תל אביב, משתרע על שטח של 1,000 דונם כאשר רק כ-500 דונם פותחו. אחזקת הפארק ותפעולו נעשים באחריות חברת גני יהושע מנהלת את פארק הירקון. בפארק מדשאות, מתקני משחקים, אגם לסקי מים בכבלים, היחידי בארץ ומרכז ספורט מגוון. הכוונה שבעתיד פארק זה יהיה חלק מ"החגורה הירוקה" של דרום תל אביב ויתחבר עם הגן הלאומי הגדול ע"ש אריאל שרון שהמוקד שלו הוא אתר האשפה לשעבר חיריה.

פארק מנחם בגין

חמשת המוסקטרים בכניסה לפארק אריאל שרון

פארק איילון ע"ש אריאל שרון (ידוע גם בכינוי חירייה) הוא שטח פתוח המצוי בשטח גלילי לאורך נחל איילון בקטע שבין נמל תעופה בן-גוריון לנתיבי איילון. השטח תחום מצפון על ידי אור יהודה, רמת גן ותל אביב-יפו ומדרום על ידי כביש 1, אזור ומקוה ישראל. לפי תוכניות הממשלה אמור שטח זה להפוך לפארק ובצידו אזור שיוקדש למיחזור. האתר הבולט ביותר בשטח הפארק העתידי הוא הר הזבל, וכן נכללת בו חוות שלם, ויש בשטח שבילים המאפשרים טיולים רגליים ובאמצעות אופניים.
בשנת 2005 החליטה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון על הקמת פארק מטרופוליני בשטח הפתוח האחרון בגוש דן: "לאור ההכרה בחשיבות הלאומית הרבה שיש לשמירה על השטחים הירוקים מברכת הממשלה על אישור תוכנית המתאר המחוזית… שעניינה הקמת פארק אשר ישמש כ`ריאה ירוקה` במטרופולין תל אביב וייועד לתועלת כלל הציבור למטרות פנאי ונופש, לדור זה ולדורות הבאים".
בשנת 2007, אחרי שקיעתו של אריאל שרון בתרדמת, החליטה ועדת השמות לקרוא לו גם פארק אריאל שרון כהוקרה על תרומתו להקמת הפארק. לשם הקמת הפארק הוקמה חברה ממשלתית בשם "החברה הממשלתית פארק אריאל שרון (איילון) בע"מ". הפארק זכה בפרס העיצוב הירוק בקטגוריית אדריכלות נוף של המרכז האירופי לאדריכלות לשנת 2010.

*****

הכניסה הראשית אל הפארק היא מדרך לוד, כביש 461, וזאת בהתאם לתוכנית המתאר שאושרה על ידי הועדה המחוזית.  במתחם זה יתקיימו פעילויות מסחר ובילוי, פעילויות העשרה ולמידה והוא מוביל אל אזורי הפארק השונים שמציעים מגוון רחב של אפשרויות בילוי בחיק הטבע. זהו למעשה שער הכניסה הראשי לפארק והוא נמצא בתהליכי פיתוח מואצים

 

*****

הפיכת האתר לפארק – ביוני 2002, לאחר שנתיים של דיונים הופקדה תוכנית מתאר איילון עבור הפארק, ושנתיים אחר כך, בנובמבר 2004 היא אושרה. התוכנית חלה על שטח של כ-8000 דונם הכוללים שטחי פארק מנחם בגין בתחום תל אביב הידוע גם בשם פארק דרום, אדמות חקלאיות השייכות לבית הספר החקלאי מקווה ישראל, מזבלת חירייה ושטחים חקלאיים שונים. באישור התוכנית הוחלט שלא להקצות שטחים ממנה לבנייה למגורים, למרות שהיו גורמים כמו משרד האוצר ומינהל מקרקעי ישראל, אשר גרסו שזאת הדרך הטובה ביותר לגייס מימון להקמת הפארק. באפריל 2005 החליטה ממשלת ישראל, על השתתפות תקציב המדינה בפיתוח הפארק למשך חמש השנים ביחס של שקל תקציב מול שקל תרומה, עד לתקרה של 10 מיליון ש"ח בשנה, ובנובמבר 2005 החליטה על הקמת חברה ממשלתית מנהלת לפארק איילון, אשר תפקידה לתכנן, לפתח, לנהל, לתאם ולתחזק את פארק איילון. הוחלט שתקציב הפארק יתנהל כמשק כספי סגור שיתבסס על תרומות, עיזבונות, מתנות, מענקים, הקצבות מתקציב המדינה, מרשויות מקומיות ומאיגוד ערים דן לתברואה, וכן מהכנסות ממיזמים ההולמים את אופי הפארק, בהתאם לתוכניות החלות על שטח הפארק.

*****

חוות שלם, הממוקמת בכניסה לפארק אריאל שרון, מהווה ציון דרך חשוב על ציר הזמן של ימי ראשית המדינה. החווה הוקמה בשנת 1953 על ידי האגודה החקלאית השיתופית "הזרע". האגודה עסקה בגידול, פיתוח והפקת זרעים לחקלאות בארץ ישראל. הרקע להקמת החווה היה החרם הכלכלי על המשק היהודי בארץ ישראל באותם ימים אל מול הצורך ההולך וגובר בתוצרת לאוכלוסייה הגדלה של הישוב. לימים, ניתן לומר, שפעילות האגודה ועובדיה בתחום המחקר והפיתוח החקלאי היוו אבן דרך והפכו את מדינת ישראל למובילה ופורצת דרך בעולם בכל הקשור לחקלאות מודרנית וטיפוח זנים מיוחדים.
מיקום החווה בשטחים הפתוחים הסובבים את נחל איילון העניקו למקום את אופיו הייחודי. מבחינה פיזית החווה חולקה לשני מתחמים עיקריים- המתחם המשקי בו התקיימה הפעילות החקלאית ומתחם המגורים שכלל חמישה מבני מגורים דו משפחתיים, בהם התגוררו עובדי החווה ומשפחותיהם. המבנה הארגוני של החווה כלל עבודה חקלאית משותפת בסמיכות לחיי המשפחה ועל כן היו חיי היומיום של משפחות העובדים שלובות בעבודות ובהווי החווה. דיירי החווה, שכללו משפחות עם ילדים קטנים, נהנו מהמרחבים הפתוחים והטבע הסובב אותם לצד התמודדות מורכבת עם תנאי מזג אוויר קשים בימי החורף הגשומים ובימי הקיץ הלוהטים.
חוות שלם עתידה להציע חוויה מגוונת למבקרים אשר יוכלו להתרשם מהעיצוב הייחודי, לסעוד באחת מהמסעדות, ליהנות מתערוכת אמנות בגלריה הרב תכליתית, ולהכיר מקרוב את סיפור החווה ב-"חווה על הזמן" מרכז המבקרים של חוות שלם.
בסמוך למבני החווה מוקמת פרגולה מרשימה שאורכה רבע קילומטר וגובהה 12 מטר. הפרגולה תהווה את ציר הכניסה המרכזי לאזורי הפארק השונים ויתקיימו בה ירידים ואירועים לקהל הרחב.

******

במשך עשרות שנים חכרה חברת "הזרע" ממינהל מקרקעי ישראל שטח של כ-1,000 דונם בו פעלה חוות שלם. חברת "הזרע" ביקשה לקדם תוכניות נדל"ן שונות להקמת שכונת מגורים בשטח החקלאי שהוחכר לה. תקופת החכירה הסתיימה בשנות ה-80, אולם המינהל לא פעל לסילוק החברה מהשטח, ובמקום זאת האריך רטרואקטיבית את חוזי החכירה של חברת הזרע, חתם עמה על הסכם הרשאה לתכנון וקידם שינוי ייעוד של הקרקע מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה. עם התקדמות התוכניות להקמת פארק איילון, טענה חברת הזרע כי הדרך היחידה לממן את הקמת הפארק היא באמצעות נדל"ן – הקמת שכונה של 10,000 דירות בשטח החווה. תוכניותיה קודמו על ידי שר התמ"ת דאז אהוד אולמרט, אך נתקלו בהתנגדות חריפה של הארגונים הירוקים ושל חבר-הכנסת עמרי שרון. בנובמבר 2004, לאחר התערבות ראש הממשלה דאז אריאל שרון, אושרה תוכנית להקמת פארק איילון ללא שטחי נדל"ן. תוכנית זאת אושרה בממשלה באפריל 2005, והמינהל הבטיח להפוך את מדיניותו הקודמת. לכן בשנת 2006 דרש כבר מחברת הזרע לפנות את השטח, אך זאת סירבה לכך. תחת זאת, פנתה לבית המשפט בדרישה למנוע את פינויה מהשטח, והמינהל הגיש כנגדה תביעה לסילוק יד.
בעקבות פרשת הולילנד, עלו חשדות כי בכירים בחברת הנדל"ן פולאר השקעות, בעלת השליטה בחברת הזרע, קידמו את ענייניה באמצעות מתן שוחד כדי לקדם את יוזמתם להקמת שכונה בשטח החקלאי. חשדות אלו הבשילו להכנת כתב אישום כנגד המעורבים בפרשה. על פי החשד, ניתן שוחד בהיקף של כ-1.5 מיליון ש"ח, ובתמורה חודשו חוזי חכירה רטרואקטיבית, שונה ייעוד הקרקעות, ובצועו פעולות החזרה ומכירה של הקרקעות. בסופו של דבר, חתמה המדינה בשנת 2012 על הסכם עם חברת "הזרע", לפיו המתחם יפונה תמורת 19.8 מיליון ש"ח. שטח החווה עתיד להיות חלק מפארק אריאל שרון. בתי המגורים ישופצו, ויהיו חלק ממרכז המבקרים של הפארק.

*****

ברֵיכה אקולוגית מוקפת עצים וצמחייה ארץ ישראלית מגוונת אשר תשמש מוקד משיכה לכ-170 מיני ציפורים ובעלי חיים העוברים ומתארחים בשטחי הפארק. כמו כן, יבנו מסלולי הדרכה משולטים, יוקמו תחנת טיבוע, עמדות מסתור לצילום ותצפיות שיציעו היכרות עם המגוון הביולוגי בפארק.

ברקע הר חירייה

*****

"שקט מצלמים"

הבריכה האקולוגית

מבט מדרום על עיי הכפר חירייה שנמצא על חורבות תל בני ברק

הכפר חירייה נקרא גם אבן ברק

אל חיריה הכפר שכן באתר בו שכנה העיירה בָּנַי בַּרְקָה, שנכבשה בידי המלך האשורי סנחריב בתחילת המאה השמינית. בתקופה הרומית כונה המקום בֶּנֶבֶּרַק והצלבנים בנו בו מבצר שכונה בּוֹמְבְּרַק. במהלך התקופה העותמנית נודע הכפר כאִבְּן-בָּרָק.  תושבי הכפר שינו את שמו בתקופת המנדט לאל-חַ'ירִיָּה ("הטובה, המעניקה") על- מנת להבחין בינו לבין היישוב הישראלי בני-ברק שנוסד ב-1924 ששה ק"מ מצפון. ערב מלחמת העצמאות התגוררו במקום כ- 1500 תושבים, כמעט כולם מוסלמים. אדמות-הכפר השתרעו באותה עת על 13,700 דונם, מהם 5,842 אשר נרכשו בידי יהודים. הכפר אל-חַ'ירִיָּה גם נכבש בידי חטיבת אלכסנדרוני בעת מבצע חמץ. מושב כפר אז"ר נוסד ב-1932 על אדמות שהיו שייכות בעבר לכפר. קיבוץ אפע"ל קם בתחילת שנות הארבעים על קרקע שנרכשה מאנשי חיריה ע"י ארגון אפע"ל האמריקאי. קיבוץ אפעל התקיים עד 1953 ופורק בשל כישלון חברתי כלכלי. חלק מחברי הקיבוץ המשיכו להתגורר במקום עד פינויים בשנות השישים. אדמות הקיבוץ חולקו לשיכון עובדים, לארגון הקיבוצים ולהסתדרות. הקיבוצים השתמשו במקום לסמינר שהוא היום סמינר אפעל. ההסתדרות השתמשה במבנים שקיבלה לבית אבות של משען, ושיכון עובדים הקימה במקום את רמת אפע"ל ב 1969. ב-1952 נוסד על אדמות-הכפר היישוב רמת-פנקס.

 

הכפר חירייה וסביבתו בשלהי תקופת המנדט

****

אתר חפירות תל בני ברק

האתר הארכאולוגי של בני ברק הקדומה מזוהה תל נמוך הנמצא בין שדות חקלאיים צמוד מדרום-מערב למחלף מסובים, ומצפון-מזרח לחירייה. השם אל-ח'ירייה ניתן לאזור כיוון שבמקום שכן כפר ערבי עד מלחמת השחרור על חורבות תל בני ברק הקדומה. פירוש השם "חירייה" בערבית הוא "טוב", מאחר שהאדמה באזור משובחת וטובה מאד לחקלאות. לכפר קראו תחילה "איבן אברק", ומאוחר יותר לאחר הקמת היישוב היהודי בני ברק, שהוקם על אדמתו, שינה הכפר את שמו כדי להבדיל עצמו מהיישוב היהודי. למעשה מייסדי העיר בני ברק של ימינו רכשו את קרקעות העיר מתושבי "חירייה" בשנת 1924. למרות חשיבותו ההיסטורית, עד היום אתר בני-ברק הקדומה לא נחקר באופן מסודר ונותר מוזנח למדי ולא ידוע לציבור. רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב ערכו בשנות ה-70 חפירות הצלה במקום בפיקוחם של ארכאולוג מחוז תל אביב דאז, ד"ר יוסף פורת ד"ר רם גופנא ואיתן אילון ובהשתתפות סטודנטים ותלמידים. בחפירות נתגלו ממצאים שונים גם מתקופות קדומות יותר – הכלכוליתית והפרסית. כמו כן חפירת בדיקה נערכה בשנת 2005. במסגרת העבודות להקמתפארק אריאל שרון הוחלט לערוך במקום חפירה ארכאולוגית מקיפה, לחשוף את שרידי בני ברק ולפתוח את המקום למבקרים. בתל ישנם עצי שיזף ושיחי צבר.

******

העיר בני ברק הקדומה, שעל שמה קרויה העיר הנוכחית, הייתה יישוב פלשתי בתקופת הברזל ובימי בית ראשון. בימי בית שני היא הפכה להיות יישוב יהודי. במנסרת סנחריב, המתארת את מסע סנחריב לארץ ישראל ואת המצור שערך על חזקיהו בירושלים, מוזכרת העיר בני-ברק (Banaibarqa) כאחת מערי הפלשתים, גם במקרא, בספר יהושע, היא מוזכרת בנחלת שבט דן יחד עם ערים פלשתיות נוספות: "לְמַטֵּה בְנֵי-דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם, יָצָא הַגּוֹרָל הַשְׁבִיעִי. וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ. וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה. וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן. וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת. וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק וְגַת-רִמּוֹן. וּמֵי הַיַּרְקוֹן, וְהָרַקּוֹן, עִם-הַגְּבוּל, מוּל יָפוֹ".
את העיר הקדומה נהוג לזהות עם התל הנמצא בפינה הדרומית-מערבית של מחלף מסובים, מדרום לרמת גן, בשטחו של פארק אריאל שרון, המכונה "חורבת בני ברק". שמו של המחלף מקורו בקטע מן ההגדה של פסח: "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית". משלהי תקופת בית שני נודעה העיר כמקום יישוב יהודי וכמקום מושבו של התנא רבי עקיבא], והיא מוזכרת מספר פעמים בתלמוד הבבלי..
"הצלבנים כינו את אזור בני ברק העתיקה בשם בומברק ואף בנו מצודה שנקראה מצודת בומברק. בפי הערבים נקרא המקום אבן אבריק.

צפונה בשולי תל בני ברק

*****

סוף דבר

הטיול במזג אוויר נוח נמשך שלוש ורבע שעות
ומתוכן, שעתים וחצי רכיבה והשאר הזמן עצירות

******

טיול נעים זה היה עבורי הרפיית מאמץ בעיתוי מתאים.
אנרגיה רבה השקעתי בימים קודמים בפעילות אינטנסיבית.
שיאה היה רכיבה במסלול "אכזרי" ו"קשוח" יומיים לפני.

********

מסתבר שמעניין להסתובב בשטח הפתוח בלב מטרופולין תל אביב
במרחב המשתרע בין רמת אפעל בצפון  ובין אזור בדרום.

******

בנוסף להנאת הרכיבה במרחב הפתוח
ולהגעה למקומות לא מוכרים,
הכרנו משבצת ארץ לידה
אנו עוברים וחולפים בתדירות גבוהה בנסיעה בכבישים לעייל.

******

גם הפעם חידשנו ולמדנו!

 

*****

תודה 

ליונה על היוזמה, על ההובלה (יחד עם רובי) ועל ההסבר
וגם לרובי, מיכאל ואוהד שיצרו את החבורה הנחמדה והלבבית

******

  • yona bakalchuk

    על מנת "להוסיף נפח" למסע, ניתן להמשיך את הרכיבה בערוץ נחל איילון מזרחה ,עד כביש 412 (גשר אברהם) ולחזור דרך אור יהודה, קרית אונו לרמת אפעל. הרחבה אופציונלית נוספת היא לתור את כל המסלולים של פארק אריאל שרון שמפאת קוצר זמן חלפנו עליהם.

  • גיל מועלם

    יעד לירידה הבאה למרכז.