זמן רב, מאז קיץ תשע"ה, לא טיילתי בגבעות מודיעין שבצפון השפלה. באביב תשע"ו ביום רביעי (23/3/2016) יצאתי עם חברי עופר צינדר  לתור שוב חבל ארץ בסיבוב מעגלי ארוך שהתחיל והסתיים מביתו בעיר מודיעין.

אזור הטיול בגבעות מודיעין

גבעות מודיעין הם חלק מהשפלה הצפונית והמרכזית, חבל גבעות שאורכו כ-80 ק"מ ורוחבו עד 20 ק"מ המשתרע בין נחל מודיעים ונחל נטוף בצפון, וגבעות לכיש בדרום. חבל ארץ נרחב זה יצר מדרגה טופוגרפית רחבה בין מורדות הרי ירושלים והרי חברון לבין מישור החוף. שמה של מדרגה זו הנמוכה מהרי יהודה הוא כאמור שפלה (שורש ש.פ.ל, כלומר נמוך). בגבעות השפלה ישנם שני מפלסים טופוגרפיים: המערבי, זוהי השפלה הנמוכה שרומה מגיע ל-200 מ' לערך, המזרחי, רצועת השפלה הגבוהה העולה לרום של 400-450 מ', יתכן ששני המפלסים הללו של השפלה הם תוצאה של תהליכי גידוד ימי. בשני מפלסים אלה עבר מסלול הטיול. הסלע הבונה את גבול השפלה הוא בעיקרו קירטון רך מתקופת מסטריכט, פליאוקן ואאוקן. תהליכי הסחיפה עצבו כאן נוף של גבעות וכיפות מעוגלות או רמות מפולסות בעלות מדרונות מתונים (כדוגמת אזור מצפה משואה-תל גודד). עמקי הנחלים בשפלה הם רחבים, בעלי קרקעית שטוחה ורחבה ושיפועם מתון למדי. הצומח הטבעי באזור הצפוני של השפלה חורש ים תיכוני, לעיתים צפוף ויפה ומרכיביו הם: חברת אלון מצוי ואלה א"י, אשחר א"י וחרוב. בחלקים רבים נמצא את החורש הנטוע של יערות קק"ל.

אזור הטיול במרחב השפלה הצפונית

זה מסלול הטיול

מסלול הטיול

מסלול הטיול

ראוי להזכיר שהאזור בו התקיים הטיול היה בשני העשורים הראשונים לקיום המדינה, מתום מלחמת העצמאות (1949) ועד מלחמת ששת הימים (1967) אזור ספר מול קו שביתת הנשק בין ישראל ובין ירדן שחלק ניכר ממנו היה שטח אימונים של צה"ל ועל כך כבר נכתב בהרחבה בדף הטיול בתוך וסביב מודיעין וגם בדף הטיול גבעות מזרח מודיעין ומזרח עמק איילון

אזור הטיול ביחס לקו הירוק

אזור הטיול ביחס לקו הירוק

הטיול החל בעיר מודיעין.

העיר מודיעין היא עיר חדשה שנבנתה בשנות ה-90 וגם על הקמתה נכתב בהרחבה בדף הטיול בתוך וסביב מודיעין.

החלק הראשון והחלק האחרון של הטיול

עברנו דרך מרכז העיר ונכנסנו לפארק ענבה שנמצא במעלה נחל ענבה.

נחל ענבה  הוא אחד מהיובלים של נחל איילון. מוצאו של הנחל מצפון למחסום מכבים בכביש 443. הוא זורם מערבה על גבול שטח השיפוט של מודיעין-מכבים-רעות ופונה דרומה ממזרח לרחוב יאיר פרג. משם הוא פונה מערבה בתוואי שעליו נבנה רחוב עמק החולה. בעת גשם זורמים המים ברחוב בתוואי עילי בחלקם הקטן וברובם בתעלת הולכה תת-קרקעית. התעלה מתנקזת לכיוון פארק ענבה ושם חוזר הנחל לתוואי עילי. המשך התוואי מתפתל מערבה ועובר מתחת לגשר גדול בתחומי העיר. משם פונה אפיקו לצפון מערב וכקילומטר מצפון למרכז עינב הוא פונה לדרום-מערב ועובר מתחת לכביש 431. הוא ממשיך בחלקו הדרומי של מחלף ענבה ונשפך לנחל איילון כ-500 מטר ממערב למחלף וכשני קילומטר מזרחית למושב יד רמב"ם.
הנחל קיבל את שמו מהיישוב היהודי הקדום בית ענבה שהיה בסמוך לנחל. על חורבות יישוב זה שכן עד למלחמת העצמאות הכפר הערבי עינאבה. גילגול שמו מתחיל כבר בתנ"ך: ויָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיַּכְרֵת אֶת-הָעֲנָקִים מִן-הָהָר מִן-חֶבְרוֹן מִן-דְּבִר מִן-עֲנָב, וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה, וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל: עִם-עָרֵיהֶם, הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ (הושע יא, פסוק כא). לאחר חורבן בית שני התיישבו במקום כהני משפחת בית ענובאיי שכנראה נקראו על שם יישובם. השם "בית ענבה" מוזכר באונומסטיקון של אוסביוס מקיסריה מן המאה הרביעית לספירה‏‏‏. מהתקופה הביזנטית יש לנו עדות ממפת מידבא: ענוב היא בית ענבה, המפה מיוחסת לתקופה בין המאה השישית עד השביעית‏‏‏.

רכבנו לאורכו של הנחל והתענגנו מהפריחה שהיא בשיאה.

שיצאנו מתחום נחל ענבה התחלנו לטפס על מהמדרון הדרומי ועלינו לכיוון ח' רגב.

קטע המסלול מנחל ענבה לח' רגב והלאה לכיוון גמזו

בעליה לכיוון ח' רגב, בין עיי הכפר הערבי בית ענבה

בעליה לכיוון ח' רגב

בהמשך העליה הגענו לתצפית מרהיבה מזרחה אל העיר מודיעין ופאתיה המערביים.

בעליה לכיוון ח' רגב

תצפית אל עבר העיר מודיעין מחרבת רגב

הגענו לגבעה שגובהה 202 מ' בה נמצאת חרבת רגב. תוואי שביל ישראל חוצה את הגבעה מצפון לדרום. במקום נמצאים שרידי ישוב ובו חללים תת קרקעיים,בורות מים, קברים ובו נמצאו חרסים רבים מהתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית וערבית הקדומה). בשיא הגובה מתחם עצי זית-מצפה חן. ובו תצפית מרשימה לכל הכיוונים, להר לשפלה ולמישור החוף.

מתחם ח' רגב

מצפור חן

תצפית מערבה לכיון העיר לוד

תצפית לכיוון צפון מערב לעבר גמזו והלאה כיוון תל אביב

תצפית לכיוון דרום מערב לעבר יער מודיעין והלאה אל מפעל המלט נשר ודרום העיר רמלה

לאחר התצפית ירדנו במורד התלול לכיוון דרום.

בירידה מח' רגב

המשכנו בין השדות והכרמים בדרך לכיוון גמזו והלאה לכיוון חורש בן שמן

המשך המסלול

המשך הדרך מדרום מזרח למושב גמזו

הכרם בתחילת לבלובו

שדות החיטה בין החורש ובין מושב גימזו

המשכנו הלאה

המשך המסלול

הגענו לאנדרטת השלושה/

אנדרטת  השלושה המנציחה שלושה מפקדים מחטיבת קרייתי: ישראל שחורי, שורה אשרוביץ ויחזקאל בן-דוד, שנהרגו בעת שרכבם עלה על מוקש בסיור בין המשלטים באזור לאחר קרבות "עשרת הימים", בקיץ 1948. על שמם נקרא רחוב השלושה בתל אביב.

אנדרטה לזכר לוחמי ההגנה

המשכנו הלאה ירדנו לעבר נחל גמזו, שאף הוא אחד מיובליו של נחל איילון. רכבנו בו קטע קצר וממנו המשכנו ונכנסנו לתוך תחום חורש בן שמן שנקרא בפי כל יער בן שמן.

מפת יער בן שמן

על יער בן שמן ראו בהרחבה גם באתר קק"ל

רכבנו בדרכי חורש בין שמן המוכרות והידועות, התקדמנו לעבר מצפה מודיעין, חצינו במעבר תת קרקעי את כביש 433 והתקדמנו לעבר תל חדיד.

בתוך חורש בן שמן

עלינו לתל חדיד להפסקה ולתצפית.

תל-חדיד  נמצא מדרום לנחל נטוף על קו הגבעות החיצוני של השפלה הצפונית מעל מישור החוף בגובה 146 מ' והוא חולש על בקעת אונו ועמק לוד ועל חלקו הצפוני של מישור חוף יהודה. מתחת לתל נכרתה בשנת 2000 מנהרה באורך 430 שהיא חלק מכביש חוצה ישראל (כביש 6). במורד המערבי של התל, לכיוון כביש 444 נמצא אתר ההנצחה של  חיל הלוגיסטיקה. בתל חדיד היה יישוב עתיק, המזוהה עם היישוב העתיק "חדיד", ועל שמו קרוי התל. השרידים העתיקים ביותר שהתגלו במקום הם מראשית תקופת הברזל. על פי חרסים שנמצאו במקום הייתה בו עיר מוקפת חומה כבר בתקופת יהושע בן נון. אולם העיר, ככל הנראה, הגיעה לשיאה בתקופת ממלכת יהודה במאה השמינית והשביעית לפני הספירה. היישוב חדיד נזכר כאחד המקומות שבהם התיישבו שבי ציון מגולת בבל: "בְּנֵי לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה "‏(עזרא ב: ל"ג ונחמיה ז: ל"ז). מאוחר יותר נזכר המקום כעיר שבוצרה על ידי שמעון התרסי מבית חשמונאים במחצית המאה השנייה לפני הספירה. היישוב חדיד נזכר גם בין היישובים שלכד קיסר רומא אספסיאנוס במרד הגדול והציב בה חיל משמר כדי לחסום את הדרך לירושלים. בתקופת המשנה היא הייתה מושבו של התנא רבי יקים איש חדיד. העיר התקיימה גם בתקופה הרומית והביזנטית ומוזכרת באונומסטיקון של אובסייוס בשם "חדיתא" ומופיעה במפת מידבא. בימי הביניים, רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח (1322) מציין כיחדיד נמצאת מרחק של כשעתיים מהעיר לוד על הר עגול, וכי הערבים קוראים למקום "חדיתא". תושבי כפר זה שהיה בנוי על התל ועיבדו את הקרקעות למרגלותיו, השתתפו בהתקפות על בן שמן. במבצע דני בקרבות עשרת הימים בימי מלחמת העצמאות נכבש הכפר ונהרס. בשנת 1949 הוקם קיבוץ בשם "חדיד" על אדמות הכפר אולם, הוא התפרק לאחר זמן קצר. שנה לאחר מכן, ב-1950 הוקם מושב חדיד ובו יושבו עולים מתימן וכעבור זמן הצטרפו אליו עולים שהגיעו מרומניה.

הפסקה קלה בראש תל חדיד

תצפית לעבר שדה התעופה לוד

כביש 6 למרגלות תל חדיד

מבט צפון ומערבה לעבר שוהם

ירדנו מהתל והמשכנו בדרכי החורש וחצינו שוב את כביש 433 והתקדמנו מזרחה.

המשך המסלול

עלינו לאתר הזיכרון להנצחת הלנה ראפ.

הלנה ראפ נרצחה בפיגוע דקירה בידי מחבל פלסטיני בטיילת העיר בת ים ב-24 במאי 1992. האירוע הרצח היה לאחד מהבולטים מרצף אירועי הדקירה ששטפו את מדינת ישראל בראשית שנות ה-90, והשפיע על ההידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה ועל המערכת הפוליטית.

אתר זיכרון להלנה ראפ

התצפית באתר הלנה ראפ. לא משהו!

המשכנו לדווש בין דרכי החורש על הדרכים הרחובות והמשולטות שהכשירה הקרן הקיימת.

בצומת הדרכים

המשכנו בדרך

במעלה הדרך לעבר מודיעין

וזה המסלול.

המשך המסלול

בהמשך במעלה נחל גמזו, עלינו לעבר הגבעה בה נמצאת  ח' זכריה הנמצאת ממערב ובסמוך למרכז ליגד ומעל בקעת הנזירים.

ראש הגבעה בה נמצאת ח' זכריה

מבט מח' זכריה לעבר צפון

מבט מח' זכריה מזרחה לעבר מודיעין

המשכנו הלאה מזרחה ויצאנו מתחום החורש ונכנסנו לתחום השטח הבנוי. ממרכז ליגד רכבנו בקטע עירוני בעליה ארוכה ומתונה באורך של כ-6 ק"מ עד לביתו של עופר ושם הסתיים הטיול.

הקטע האחרון של מסלול הטיול.

******

היה לנו טיול נחמד שנמשך כחמש וחצי שעות מתוכן כשעה עצירות באזור מוכר וידוע שתמיד נעים לתור בו. דיוושנו בערוצי הנחלים בין שדות החיטה והכרמים, טיפסנו לגבעות (הרבה כ-650 מ' גובה מצטבר) וכמובן שגם רכבנו בחורש. עלינו לנקודות תצפית מעניינות שאנחנו מכירים ואין פעם שאנו מגיעים אליהן ולא מתפעלים מיפי הנוף. מראות האביב היו עדין אתנו והירוק שלט, אבל, כנראה לא לעוד הרבה זמן.

החודש, מרס 2016, בשני טיולי רכב עם בני משפחה וחברים בגליל העליון, שבוע אחר שבוע הגעתי בשעות ערב לריחאנייה. בכל פעם התארחנו אצל תושבי המקום. בפעם הראשונה אירח אותנו האני מדאגי ובפעם השנייה ארחו אותנו סופיה ארון-אבזח ובעלה יאן.

מיקום ריחאניה בגליל העליון המזרחי

ריחאנייה הוא אחד משני הכפרים בהם מתגוררת הקהילה הצ'רקסית בישראל והוא הקטן ביניהם. היישוב האחר והגדול הוא כפר כמא שנמצא בגליל התחתון המזרחי. דף טיול זה, בנוסף להכרת רייחאניה, נועד לפתוח שוב צוהר ולהציג את הקהילה הצ'רקסית המופלאה ומקורותיה. הצ'רקסים שבמשך אלפי שנים שלטו בהרי צפון הקווקז, וסיגלו לעצמם תכונות לוחמים עזי נפש, של אומץ לב, רכיבה על סוסים, אהבת החופש, אמינות ויושר, מצאו את עצמם לבסוף חיים בפזורה ברחבי העולם, כולל בישראל. בישראל הקהילה הצ'רקסית היא זעירה ומשמרת באדיקות ראויה לציון תרבות עתיקה, ושאנשיה הם אזרחים נאמנים של מדינת ישראל הנוטלים גם חלק במשימה של הגנה על הארץ. דף קודם בעניין פורסם לפני שנה בעקבות סובב כפר כמא.

הצ'רקסים הנקראים בפי עצמם אדיגים (בשפה האדיגית (Адыгэхэ הם עם קווקזי עתיק יומין המורכב משנים עשר שבטים. הולדת עם זה בצפון מערב הקווקז, במישור קובאן ובהרים הסובבים אותו בשטח שהיום נכלל בתחום רוסיה.

אזור מוצאם של הצ'רקסים בקווקז

הקווקז הוא אזור גיאו-פוליטי המשתרע לאורך רכס הרים בין הים הכספי לים השחור, מורדותיו והעמקים בצדדיו ומהווה הגבול בין  אירופה לאסיה  שנקרא "אירואסיה". הקווקז הוא חלק משרשרת ההרים הגדולה שייצר "הקימוט האלפיני", הכוללת גם את הרי הימלאיה באסיה והרי טארוס והאלפים באירופה. הרי הקווקז נחלקים לשני אזורים שונים: (1) רכס צפון הרי הקווקז הגדול בצפון גיאורגיה ובדרום רוסיה משתרע לאורך השטח מאזור העיר סוצי השוכנת על גדותיו המזרחיים של הים השחור ופונה דרום-מזרחה, כמעט עד העיר באקו השוכנת על חופי  הים הכספי. אורכו מגיע עד כמעט 1,200 קילומטרים. (2) ורכס עבר הקווקז שנקרא רכס הקווקז הקטן בדרום גיאורגיה לאורך הגבול עם תורכיה שמגיע לאורך של 600 קילומטרים. לחלק הרמתי שמעבר לרכס הרי הקווקז הקטן קוראים גם "הרמה הטרנס-קווקזית", היות שהוא מפריד בין   אירופה לאסיה.

kavkaz

בהיבט המדיני הקווקז כולל את המדינות שנוצרו עם התפרקות ברית המועצות: גיאורגיה, אזרבייג'ן וארמניה; את המחוזות של רוסיה בצפון קווקוז מחוז קרסנודאר ומחוז סבטרופול; את הרפובליקות האוטונומיות של הפדרציה של רוסיה אדיגיה, קלמיקה, קאראצאי – צ'רקסיה, קברדינו – בלקריה, צפון אוסטיה, אינגושטיה, צ'צ'ניה ודגסטן; ואת שלוש טריטוריות שטוענות לעצמאות, אך לא מוכרות כמדינות לאום בידי הקהילות הבינלאומית, והן: אבחזיה, דרום אוסטיה ונגרונו קרבאך. למעשה, הקווקז הוא אזורים שיש בו עמים רבים, ומספר השפות בו הוא הרב בעולם.

עמים ושפות בקווקז

הקווקז ממוקם בין שלושה מרכזים תרבותיים: רוסיה בצפון, תורכיה בדרום מערב, ואיראן בדרום-מזרח. בשל כך, האזור סבל מיריבויות פוליטיות, צבאיות, דתיות ותרבותיות שהתרחשו במשך אלפי שנים, עד ימינו אלו. לאורך זמן רב האזור נשלט על ידי גורמים חיצוניים, ולעתים, נשלט על ידי גורמים אזוריים. במהלך ראשית העת החדשה, האזור היה נתון למאבק בין האימפריה העותמנית לאימפריה הרוסית (מלחמת הקווקז) שנצחה בו ולאחר מכן האזור סופח לאימפריה הרוסית. למאבקים אלה נקלעו גם הצ'רקסים והם בעצם גורשו ממולדתם..

העם הצ'רקסי, כמו עמי הקווקז האחרים (האבחזים, האבזים ועוד) היה פגאני בראשיתו שהתפתח מהעם ה"חאתי" הקדום. הצ'רקסים התנצרו לפני המאה ה-5 אך נותרה בהם במעט מן ההשפעה האלילית הקדומה. במאה ה-15 בהשפעת הטטרים בני חצי האי קרים ואנשי דת עות'מאניים הצ'רקסים המירו את דתם והתאסלמו.
בשנת 1864 הסתיימה מלחמה בה כבשה האימפריה הרוסית את הקווקז. הכיבוש הרוסי בקווקז שראשיתו במאה ה-14 היה חלק ממדיניות ההתפשטות הטריטוריאלית הרוסית. חבל ארץ זה היה חשוב להם מבחינה אסטרטגית לנוכח העובדה שיש בו אוצרות טבע והוא נמצא בצומת המחבר בין רוסיה בצפון, אירופה במערב, אסיה התיכונה במזרח ואימפריה העות'מנית והממלכה הפרסית בדרום. במהלך הכיבוש במאה ה-18 טבחה האמפריה הרוסית בצ'רקסים והרגה מיליון וחצי מהם והרסה את יישוביהם. עם סיומה היא "דחפה" אותם לצאת ולהגר. כמעט 90% מהצ'רקסים הוגלו ממולדתם.

האימפריה העות'מאנית השכנה ששלטה במרבית השטח שמדרום לרוסיה ראתה בצ'רקסים לוחמים אמיצים ומנוסים. היא קלטה אותם בשטחיה ועודדה אותם להתיישב באזורי ספר בעייתיים ובעיקר דלילים בהתיישבות. בתחילה הצ'רקסים יושבו בחצי האי של הבלקן בגבול הנוצרי של האימפריה. בשנת 1878 לאחר המרד בו בולגריה זכתה בעצמאותה, הצ'רקסים הועברו אל רחבי שטח האימפריה בו הם מתגוררים עד היום. הרוב התיישב בטורקיה, חלק הסתנן חזרה אל הקווקז. חלק אחר הגיע אל המזרח התיכון והתמקם בעמן וסביבתה בעבר הירדן, בקוניטרה וסביבתה ברמת והגולן. בארץ ישראל הם הקימו שלושה כפרים כפר כמא בגליל התחתון המזרחי, ריחנייה בגליל העליון המזרחי וחרבת בצרקס בצפון השרון לא הרחק מחדרה שבהמשך הזמן נעזב.

******

הכפר ריחאנייה נמצא ברמת עלמה, אחת מרמות הגליל התחתון המזרחי צמוד  לכביש 866 המחבר בין יישובי הרמות. מבחינה מוניציפאלית, שייך הכפר, כמו שאר היישובים בסביבתו, למועצה אזורית מרום הגליל.

מיקום ריחאיינה

מבט על ריחאניה מכיוון דרום, בעליה לרמת דלתון

מבט מהכפר אל עבר רמת דלתון

ריחאנייה נמצא בסמיכות למושב עלמה, מעליו מדרום נמצאת רמת דלתון ומצפון נמצאים הר ריחן והר עלמון מעל ערוץ נחל דישון.

מיקום ריחאנייה

הכפר ריחאניה נוסד בשנת 1873 אך רק בשנת 1880 הגיעו אליו משפחות צ'רקסיות משבט אבזאח מצפון הקווקז, אזור אשר נמצאות בו כיום הרפובליקות קאראצ'בו-צ'רקסיה ואדיגיה, בתחום הפדרציה  של רוסיה, כפי שצוין לעיל. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שביצעה ממשלת ארץ ישראל המנדטורית התגוררו בכפר 290 תושבים ושטחו השתרע על 6,137 דונמים (מתוכם 25 דונם שטחים ציבוריים). במלחמת העצמאות סייעו תושבי היישוב להעפלה מלבנון והתנדבו לשרת לצד היישוב היהודי. מכיוון שהצ'רקסים היו לבני ברית של היהודים, ברחו למקום מעט תושבים ערבים בדואים מהכפרים בסביבה הקרובה. בכפר כיום מתגוררים כ-1,200 תושבים ומתוכם כרבע, אולי פחות, הם ערבים.

לוח זכרון לציון הקמת הכפר הנמצא ליד השער הצפוני של גרעין הכפר

בריכת מים שהייתה בריחנייה ויובשה בשנות ה-90; הצילום משנת 1962 ונמסר באדיבות ליאור מאדג'י מריחאנייה.

בכניסה לריחניה ניתן לחוש את השקט והשלווה השורים במקום וניקיון בולט. התחושה היא שאינך נמצא בישראל אלא באיזשהו מקום אחר בקווקז או בבלקן. בתי הכפר נאים וחצרותיהם מטופחות.

הכפר נבנה בשיטה צ'רקסית מסורתית, אשר מקורה בקווקז ושמה "כפר חומה".

שער הכניסה הצפוני של גרעין הכפר

מבט לשער מתוך גרעין היישוב

בתי הכפר נבנו כשהם צמודים זה לזה ויוצרים חומת מגן מסביב לכפר אשר שרידיה נשתמרו עד היום.

חזית בתי גרעין הכפר

אחת מחצרות בתי גרעין הכפר

תוספת בנייה בגרעין הכפר

במרכז הכפר נמצא מסגד שצורתו כמסגדים הצ'רקסיים בקווקז, ושונה מהותית מהמסגדים הערביים ואין בו צריח. מבנה המסגד דומה ומזכיר מבנה כנסייה מזרחית. גג הרעפים שבראשו, ו"צריחו" השונה מזכיר, אולי, את עברם הנוצרי של הצ'רקסים עד המאה החמישית.

מבט מדרום אל המסגד המרכזי

מבט אל המסגד מכיוון צפון

מבט ממעל על המסגד

זוהי דמותה המתאר של הכפר כיום.

דמות הכפר

מבט על הכפר

לאחר סיבוב בגרעין הכפר הסתובבנו מעט בין רחובותיו כדי להתרשם ממנו.

רחוב הראשי

מבט לאורכו של הרחוב הראשי

בכיכר המרכזית של הכפר למול הרחוב הראשי נמצא המוזיאון ומרכז למורשת הצ'רקסית. לדאבוני הוא היה סגור בזמן שביקרנו במקום. יכולנו רק להתרשם מדמות העלם הצ'רקסי.

אומרים שהמוזיאון מזמן הצצה נדירה ומרתקת לסיפורו הייחודי של עם הצ'רקסי. לרוב, בכניסה אל המוזיאון מקבל את פני האורחים מדריך מקומי בלבוש אותנטי. הביקור מתחיל עם סרטון וידיאו, הרצאה אודות ההיסטוריה והתרבות של העם הצ'רקסי בליווי מצגת יפה. באמצעות כל אלה ניתן ללמוד עובדות מעניינות הקשורות לעם הצ'רקסי, כמו השפה, הדת והלבוש הצ'רקסי. בין היתר במהלך הביקור מסופרים סיפורי המנהגים המיוחדים של הקהילה שנשתמרו עד ימינו. עוד ניתן לדעת עד כמה רם מעמדה של האישה הצ'רקסית במשפחה ובחברה הצ'רקסית.

החזית האחורית של בתי הכפר

בביקורנו בכפר הגענו גם לשמורת בריכת ריחאנייה הנמצאת ממערב לו בסמוך למעין עין ריחנייה ועליו נסמך הכפר עם הקמתו.

שמורת בריכת ריחאנייה

מראה הבריכה בזמן שקיעה

לקראת סיום הביקור הראשון הגענו למסעדת נלציק השייכת והמופעלת על ידי משפחת מאדג'י.

לסיום, שני הביקורים הקצרים, בהם זכינו להצצה ראשונה לריאחנייה השאירו לנו טעם של עוד ורצון להעמיק את הידע על הקהילה הצ'רקסית. ההזדמנות הקרובה תהייה סובב כפר כמא השמיני שיערך ב-30/4/2016.

לי אין ספק שבזמן הקרוב אחזור ואגיע עוד למקום, לא רק לטייל בתוך הכפר אלא גם ללון בו לילה לדווש בסביבתו המופלאה. יש מה לראות!

מוקדם בבוקר שבת (19/3/2016) ליאת בן דור, צחי גל ואני ירדנו אל חבל אשכול בצפון מערב הנגב. כבוד גדול היה לנו! זכינו שחיים מדינה (אופני הבשור) יוביל אותנו בטיול  מקיבוץ אורים לאורך גדותיו של נחל הבשור עד גשר הצינורות ומצפור המאגרים .

חיים מדינה (חבר קיבוץ אורים, מדריך רכיבה מוסמך בעל B.A  במדעי החברה מטעם האוניברסיטה הפתוחה עם התמקדות בפסיכולוגיה וחינוך) הקים את ענף האופניים בקיבוץ אורים כחלק מהגשמת חלומו ורצונו לקדם את ענף האופניים בחבל הבשור בנגב המערבי, בקרבה לפארק אשכול ולסינגל הבשור. הוא מאמין שחווית הרכיבה לקבוצות ויחידים צריכה להיות ייחודית. המיזם שלו כולל הובלת טיולי אופניים מודרכים לקבוצות, תלמידים, תנועות נוער, מקומות עבודה, משפחות ואירועים משפחתיים, תיירים, משלחות נוער וסטודנטים; השכרת אופניים חדישים עם הדרכה וגם הדרכת רכיבה לכל הרמות: לימוד רכיבה למתחילים; כניסה מודרכת לרכיבת שטח או כביש; לימוד רכיבה אתגרית וטכנית למתקדמים.

האזור ומסלול הטיול

חבל אשכול הוא החבל הגאוגרפי של הנגב הצפון מערבי בו נמצא תחום שיפוט המועצה אזורית אשכול המשתרע על שטח של כמיליון דונם רובם קרקע חקלאית ושמורות טבע. מרחב זה נמצא בין קיבוץ בארי בצפון, אפיק נחל הבשור במזרח, חולות חלוצה ועגור בדרום והגבול הבין לאומי עם מצרים וגבול רצועת עזה במערב. המועצה האזורית אשכול היא המועצה המאוכלסת ביותר בנגב, המונה כ- 14,500 תושבים המתגוררים בקיבוצים, במושבים ובישובים קהילתיים.

פריסת יישובי המועצה האזורית אשכול

חבל אשכול כולל שלושה אזורי משנה: אזור הצפוני, גבעות הכורכר ומישורי הלס והחול עד לקו באר גהר-מגן- צאלים, אזור דרומי, מישורי החול המיוצב והדיונות, מקו מגן-צאלים דרומה עד חולות חלוצה ועגור  וערוץ נחל הבשור בין השניים בו נערך טיול זה.

יחידות הנוף בחבל אשכול

האזור הקרוב ומסלול הטיול

מסלול הטיול היה מעגלי והתחיל והסתיים במגרש החניה של קיבוץ אורים.

קבוצת אוּרִים נמצאת כ-9 קילומטר ממערב לאופקים משתייכת לתנועה הקיבוצית המאוחדת (בעבר לתנועת חבר הקבוצות לאחר מכן לאיחוד הקבוצות והקיבוצים) ונמצאת בתחום שיפוט המועצה האזורית אשכול מאז בשנות השבעים עת עבר מהמועצה האזורית מרחבים, אליה השתייך עד אז. קבוצת אורים הוקמה במוצאי יום כיפור ה'תש"ז, 1946, במבצע עליית אחת עשרה בנגב. הגרעין המייסד שהורכב מנוער יוצא בולגריה, חניכי תנועות הנוער גורדוניה והמכבי הצעיר, ישב מספר שנים לפני העלייה לקרקע ברעננה. העלייה לקרקע הייתה באזור גריין ליד קיבוץ גבולות. עקב הקשיים בהם נתקלו המתיישבים במקום, הם עברו מאוחר יותר לנקודה הסמוכה לצאלים וב-1948 עברו המתיישבים למקום הקבע במשטרת עימארה שנתפסה על ידי חטיבת הנגב לאחר שהשוטרים הבדווים ששרתו בה, נטשו את המשטרה עם סיום המנדט הבריטי במאי 1948.‏
בראשית שנות החמישים נקלטו בקיבוץ גרעיני נוער, יוצאי צפון אמריקה, של תנועת הבונים והחל מאמצע שנות החמישים ועד ראשית שנות השמונים נקלטו בקיבוץ גרעינים של התנועה המאוחדת, הנוער העובד והלומד וגרעינים נוספים של תנועת הבונים.
בתחילת שנות השישים היה אורים אחד מראשוני הקיבוצים אשר בהם עזבו הילדים את הלינה המשותפת, בניגוד לעמדת התנועה. עימות נוסף של הקיבוץ עם הנהגת התנועה היה באמצע שנות השישים, עת נשלחו נערי הקיבוץ ללמוד באשל הנשיא (שבו למדו באותה עת בני מושבי האזור וילדי פנימייה) ולא בבית ספר קיבוצי.
הענפים הכלכליים העיקריים בקיבוץ הם: "נועם אורים" – מפעל תעשייתי אשר ייצר בעבר חומר מילוי לשמיכות, מעילים ומוצרי טקסטיל. "גד"ש אור"ה" – שותפות בגידולי השדה (יחד עם כיסופים והר עמשא) המעבדת כ-30,000 דונם ובעיקר תפוח אדמה וחיטה; "סונראל אורים" – מפעל קטן ליצור אריזות לחפצי חן. רפת חלב ולול לביצים. מקור וגם אתר הקבוצה

התחלנו ודיוושנו בתוך חצר המשק ופנינו לאחד השערים המערביים ודרכו יצאנו לשטחים החקלאיים. זה היה חלקו הראשון והאחרון של מסלול הטיול.

חלקו הראשון והאחרון של מסלול הטיול

כבר בתחילת הדרך נאלצנו לרדת מהאופניים בגלל שאי אפשר לדווש בדרך שהייתה מלאה בוץ ושלוליות בגלל השקיית השדה.

צועדים ברגל בבוץ

עברנו ליד חורשת שיטים צפופה ומרשימה.

חורשת השיטים לידה חלפנו

לאחר דיווש קצר יצאנו מתחום השטחים החקלאים והגענו לשטחים הפתוחים בו נמצא הצומח הטבעי.

הצומת הטבעי ממערב לקיבוץ אורים.

דילגנו בין הגבעות

מעבר בין גבעות הלס

כפי במפת המסלול עלינו על סוללה מגובהת מסביבתה.

סוללת רכבת מרפיח לבאר שבע נבנתה על ידי הבריטים בזמן מסע כיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה בזמן מלחמת העולם הראשונה. סוללה זו בקו רפיח – באר שבע נועדה להוות סעיף של מסילת הברזל מחצי סיני לעבר ארץ ישראל דרך מישור החוף. בעזרת מסילה זו הפך אזור מעיינות הבשור לבסיס המים הראשי של הצבא הבריטי בתקופה שבין קרב עזה השני לקרב עזה השלישי בו נכבשה באר שבע.  לקראת הקרב השלישי, בו הובקע הקו התורכי האריכו הבריטים את מסילת הברזל שהגיעה עד לאזור ממערב לאופקים של ימינו ומאוחר יותר נסללה והגיעה עד באר שבע. מסילת רפיח באר שבע פורקה בשנת 1927 שהתברר שאין בה צורך יותר.

סוללת הרכבת בקו רפיח – באר שבע

המשכנו בדיווש לאורך המסילה ונכנסו לתחום גן לאומי הבשור המשתרע על הגדה המזרחית של נחל הבשור.

הגן לאומי הבשור שנקרא גם "פארק אשכול", על שם לוי אשכול ממנהיגי תנועת העבודה וראש ממשלת ישראל בשנים 1963-69. הפארק הוקם על-ידי קק"ל ורשות הטבע והגנים הלאומיים בשנת 1960 על שטח של 1000 דונם, ובו חורשות, מעיינות, מדשאות חניוני פיקניק ובריכת שחייה. הפארק המטופח נראה כנווה מדבר אמיתי וקשה להאמין שהוא נמצא באזור הנגב הצחיח.  הכניסה לפארק היא בתשלום. בתחום הפארק נמצא: נביעת מעיין עין הבשור, שרידי כנסייה ביזנטית ושרידי גשר שהקים הצבא הבריטי בשנת 1917 על אפיק הנחל ועליו עברה מסילת הברזל מעזה לבאר שבע.  הפארק מופעל על ידי רשות הטבע והגנים.

אזור הטיול ביחס לפארק אשכול

לנחל בשור שאורכו כ-80 ק"מ שי אגן ניקוז ענק המשתרע על 3,650 קמ"ר בין שלוחות הדרומית של הר חברון בצפון ועד רמת עבדת ושדה בוקר בדרום. אגן ניקוז זה הוא גדול יותר מכל נחל אחר בישראל שנשפך לים התיכון.

אגן הניקוז של נחל הבשור ביחס לנחלי ישראל האחרים

היובלים הרבים של נחל הבשור מתנקזים אליו בתופעה ייחודית. כמעט כולם נשפכים אליו מצפון מזרח ורק באזור רכסי הכורכר נשפכים אליו ערוצים מעטים מדרום. יובליו העליונים יורדים מקו בפרשת המים הארצית ברמת עבדת ממערב למדרשת בן גוריון. מכאן הוא יורד צפונה דרך קער המפריד בין רכס חלוקים לרכס בוקר עד מפגשו עם נחל הרועה ונחל בוקר. אחר מפגש זה פונה הנחל חדות מערבה וחוצה את קמר בוקר ואת כתף שיבטה בשני מפערי מים (דייקה) מרשימים.  כ- 2 ק"מ מדרום למושב אשלים יוצא הנחל מתחום הר הנגב הצפוני אל מישור חולות חלוצה ולאחר כ- 15 ק"מ נוספים הוא עובר בסמוך לחלוצה הקדומה. בדרך מצטרפים אליו נחל רביבים ונחל אטדים. ליד באר אסנת, כ- 5 ק"מ ממזרח לקיבוץ צאלים, נשפך אליו נחל באר שבע שראשיתו בדרום הר חברון ובמורד מדרום לרמת חובב מצטרף אליו נחל סכר. ומשם ממשיך נחל הבשור בנופי הבתרונות של אדמת הלס. מצפון לתל ג'מה (ליד רעים) מצטרפים אליו מדרום נחל אסף ומצפון נחל גרר המנקז את הרי חברון ואת גבעות להב ושאליו הצטרפו נחל פטיש ונחל שובה. ממערב לבארי ממשיך נחל הבשור אל רצועת עזה ונשפך אל הים התיכון בתחומה, כ- 1.5 ק"מ מדרום לעיר עזה.
נחל בשור הוא שריד מנהר קדמון ענקי, שסחף בעבר שברי סלעים ואבנים ויצר בנגב המערבי שכבה של חלוקי נחל בעובי עשרות מטרים ("אקוויפר החלוקים"). שכבה זו מתמלאת כל שנה מחדש במי שיטפונות והיא אוצרת בקרבה כמויות מים גדולות. במשך השנים התכסתה שכבת החלוקים בכסות עבה של משקעי לס, ונוצרו המישורים הנרחבים של הנגב המערבי. נחל בשור מתחתר במשקעי הלס, ובמקומות שבהם ערוצו מעמיק עד שכבת החלוקים, כפי שקורה בכמה מקומות במורד הנחל, פורצים מים. רוב הנביעות הן עונתיות.
באפיק נחל הבשור, כמו בנחלים אחרים במדבר, עוברים בחורף שיטפונות רבים. הגורם העיקרי לכך הוא מבנה פני השטח של אגן היקוות שלו: סלעים חשופים ושטחי לס שכמעט ואינם מחלחלים את המים. כמעט כל גשם הופך לנגר עילי הזורם בערוצים ובערוצי המשנה הרבים של הנחל.

נביעות נחל בשור שימשו בסיס להתיישבות אדם על גדות הנחל כבר בתקופות פרהיסטוריות. בתקופת הברונזה התיכונה (1750­-1550 לפנה"ס) קמו ערים מבוצרות לאורך הנחל בתל פַרְעָה ("שרוחן"), בתל גַּמָּה (ג'מה) ובתל עג'ול שברצועת עזה.
השם נחל הבשור נזכר במקרא. על פי המסופר דוד המלך רדף אחר העמלקים שפשטו על צקלג (מזוהה עם תל שרע שבנחל גרר): "וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל הַבְּשׂוֹר" (שמואל א', ל' 9). אין ודאות שנחל הבשור שנזכר בתנ"ך הוא נחל בשור של ימינו. אדרבא, רוב החוקרים נוטים לזהותו עם נחל גרר של ימינו.
היישובים התקיימו על גדות הנחל עד התקופה ההלניסטית (מאה 2 לפנה"ס), ומן התקופה הרומית ואילך ניכרת התרחקות ממקורות המים. הארכיאולוג דן גזית משער שהסיבה לכך היא המלריה – מחלה שפגעה במתגוררים בקרבת הביצות שהמעיינות יצרו בתקופה ההיא.
בפברואר 634 התחולל בסביבת עין הבשור קרב דָּתִין. גדוד מוסלמי בפיקודו של עמר אבן אלעאץ (לימים כובש מצרים), שכנראה ניסה לחדור לארץ ישראל דרך הנגב, נתקל בגדוד ביזנטי וגבר עליו. מקומה המדויק של דתין, אם אכן מדובר ביישוב, אינו ידוע.
במלחמת העולם הראשונה מילא נחל בשור תפקיד חשוב. פעמיים, במרס ובאפריל 1917, נכשל הצבא הבריטי בכיבוש עזה מידי התורכים. למודי אכזבות החליטו הבריטים שהמתקפה הבאה תהיה על באר שבע. הם התכוננו למערכה כחצי שנה ועד כיבושה של באר שבע ב-31 באוקטובר 1917 הם ייצבו קו חזית בנחל בשור, ואת המרכז הלוגיסטי שלה קבעו בעין בשור.
מקור

הגענו בתחילה לנביעות עין הבשור

נביעות עין הבשור

עין בשור (עין שלאלה) הוא שמו של ריכוז נביעות גדול, ששפיעתו הכוללת היא כ-60 מ"ק מים בשעה. המים חמימים למדי ( כ-21 מעלות צלזיוס) ומליחותם גבוהה יחסית, כ-1,300 מ"ג כלור לליטר. רשות הטבע והגנים אוספת את מי המעיינות ומזרימה אותם בפלג לברכה ארוכה ויפה. פלג אחר יוצר סדרה של ברכות שכשוך לילדים. חלק מהמים משמש להשקיית צמחי הנוי בגן הלאומי והשאר זורם לטבע, אל ערוץ נחל בשור. במלחמת העולם הראשונה בנו הבריטים בעין בשור מאגר גדול והוא אגר 2 מיליון ליטרים מים. המים הגיעו למאגר בצינור שהונח בד בבד עם התקדמות הכוחות מהנילוס, ומן המאגר הם שונעו יומם וליל ליחידות שבמוצבים בשיירות גמלים עמוסים במכלי מים. על הנביעות הראשיות בנו הבריטים מתקני בטון ללכידת המים, ועד היום ניצב מבנה בטון בריטי בנקודת הלכידה של המעיין.

בריכת עין הבשור

לאחר סיבוב קצר בפארק אשכול הגענו לשביל האופניים הסלול לאורך נחל הבשור.

מעיינים במפה לפני שנכנסים לשביל

וזה הקטע בו רכבנו.

קטע השביל בו רכבנו

כיף גדול היה לדווש בחד שביל הבשור על עליותיו ומורדותיו. חלקם נוחים וזורמים וחלקם קשים לי מבחינה טכנית ולכן בלית ברירה, בקטעים קצרים ביותר, נאלצתי ללכת ברגל.

אלה מראות הדרך בדיווש בחד שביל ממזרח לערוץ נחל הבשור.

הקטע הראשון של חד שביל הבשור צמוד לאפיק הנחל

בתוך החד שביל

ממשיכים להתפתל

גם קטע דרך רחב היה לנו

במדרון התלול הזה היה קצת קשה לדווש אבל, לא לחיים.

חיים מגיע לקצה העליה

אז יורד שוב למטה לעלות שוב

ירד רחוק למטה לתפוס תנופה

ובמאמץ רב עלה שוב. הרבה כפיים לבחור!

אחרי הצגת התכלית של חיים התקדמנו לגשר הצינורות החוצה את נחל הבשור.

גשר הצינורות

גשר הצינורות החדש החוצה את נחל הבשור, שנחנך לטובת המטיילים בראשית ינואר 2014 נבנה על צינורות מים השייכים למערך מאגרי הבשור. גשר הצינורות הוקם על ידי רשות ניקוז שקמה-בשור בשותפות עם מקורות, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, משרד התיירות ומקורות. הגשר מעניק למטיילים נקודת תצפית נוספת, נוחה ובטוחה בעת שיטפונות. במרכז הגשר, ממש מעל ערוץ נחל הבשור, הוקמה מרפסת תצפית שיכולה להכיל עשרות מטיילים.

המעבר על גבי הגשר

מרפסת התצפית על גשר הצינורות

המשכנו ועלינו למצפור המאגרים ממנו אפשר לצפות על מכלול מאגרי הבשור, שמימיהם משמשים להשקיית השדות החקלאיים בנגב המערבי.

מצפור המאגרים

מאגרי המים בבשור – בשנת 1996 הכשירה קק"ל, בסיוען הנדיב של הקהילות היהודיות בארה"ב ובאוסטרליה, מערכת של מאגרי ענק בנחל על מנת לקלוט את מי שיטפונות החורף הזורמים אל הנחל ולהחדירם אל מאגרי מי התהום.  מאגרי המים שהוקמו על גדותיו של נחל הבשור מאפשרים ניצול מי השיטפונות להשקיית שדות היישובים שבסביבתו והסכרים שהוקמו באפיק הנחל עוצרים סחיפה הנגרמת בשל הזרם העז ומעשירה את מי-התהום. מאגרי הבשור הם מערכת מתוחכמת של שלושה מאגרים – מאגר רחובות תחתון, מאגר רחובות עליון ומאגר הבשור – המסוגלים לאגור ביחד כ- 7 מיליון מ"ק מים. בשנים שחונות, שבהן אין אפשרות למלא את המאגרים במי הבשור, קיימת אפשרות להזרים אליהם מים משפכי גוש דן. בניית מאגרי הבשור היא חלק מתוכנית "נגב של צמיחה" של קק"ל, שמטרתה להציב את הנגב בסדר עדיפות לאומי עליון. פיתוח הנגב, שבו נמצאות עתודות הקרקע הגדולות במדינה, הוא האתגר הגדול של ישראל כיום, כאשר הפרדסים בישראל "נודדים" ממרכז הארץ לנגב המערבי, שם נמצאות קרקעות זולות יותר, המתאימות לעיבוד חקלאי. הפרדסים הם רק חלק ממערך תשתית גדול שהולך ומוקם בחבל הבשור: חממות המשתרעות על פני 500 דונם; הקמת מערך יישובים חדש ופיתוח התיירות בנגב. הגורם המגביל את עיבוד אדמות הנגב הוא מים. מאגרי הבשור הם חוליה חשובה במענה למחסור במים. המאגרים מתוכננים להוסיף לנגב מיליוני מ"ק מים. מקור

מבט על אחד המאגרים ושטחי החקלאות

בלי צילום למזכרת אי אפשר לעזוב

חשוב שכולם יונצחו בצילום

גשר הצינורות ותצפית המאגרים היו בנקודה הדרומית בערוץ נחל הבשור אליה הגענו בטיול זה. לאחר ההפסקה התחלנו לדווש בכיוון צפון על דרך הנוף בגדה המערבית של הנחל.

בדרך חזרה צפונה

כל הדרך צפונה ליוו אותנו משטחים של פריחה שהצבע הצהוב של החרציות הוא הבולט בהם.

משטחים צהובים בדרך

זה השיא!

גם בהמשך הדרך החרציות איתנו

התקדמנו בדרך הנוף והגענו לתל שרוחן ועלינו עליו לתצפית.

מיקום תל שרוחן

עליה לתל שרוחן

תל שרוחן, מתנשא מעל מישורי הלס בעיקול נחל הבשור מעל עין שרוחן שמימיו שימשו את תושבי התל במשך מאות שנים – מן התקופה הכנענית התיכונה ועד התקופה הרומית.

עיקול הנחל מעליו נמצא תל שרוחן

על פני התל נותרו רק שרידים מעטים : קטע מחומת העיר, שהייתה עשויה לבני בוץ, בחלקו הדרומי של התל ושרידי מבנה ציבורי בחלקו הצפוני.

תל שרוחן

מבט מראש התל אל המרחב שמצפון

לאחר סיור בראש התל חזרנו לדרך הנוף ממערב לגדת הנחל. רכבנו בה במהירות עד כביש 241. רכבנו לאורכו קטע קצר. נכנסנו חזרה לשדות קבוצת אורים ודרכם נכנסנו לחצר המשק שם הסתיים הטיול.

הקטע האחרון של הטיול

רגע לפני סיום הטיול, ליאת ביקשה ללטף מעט עם את סוס (או הסוסה) באורוות הקיבוץ.

********

הטיול שלנו נמשך ארבע וחצי שעות ומתוכן שלוש שעות רכיבה ושעה וחצי עצירות והפסקות. היה לנו טיול נפלא על סף השרב ביום אביב. הטיול התנהל באווירה, נינוחה, חברית, שמחה ועליזה. אני מניח ומקווה שעוד נחזור לטייל עם חיים באזור זה שהפליא בהסבריו והכנסת האורחים שלו יכולה לשמש דוגמא ומופת.

********

עצה לסיום, מי שמתכוון לצאת לטייל באזור זה מוצע שיעיין בספר  שכתב אמנון ליבנה (חבר רביבים) ונקרא "חבל אשכול – סקר נוף ומסלולי טיול", ספר שראה אור בשנת 1988 בהוצאה משותפת של רשות שמורות הטבע, ספרית מעריב ומועצה אזורית. ספר צנוע זה גדוש מידע שכדאי לא להחמיץ אותו. אודה, נעזרתי בו בכתיבת דף טיול זה ומן הסתם אסתייע בו בכתיבת הטיולים בחבל ארץ מרתק זה.

ביום שישי (18/3/2016), בעקבות הגשם שירד בימים האחרונים קודם, שינינו את מסלול הטיול המתכונן. ובחרנו לטייל בדרכים ששערנו שלא יהיה בהן שלוליות ובוץ. יצאנו לטיול נינוח בדרכי הנוף שהכשירה קק"ל בין השדות ומאגרי המים ולאורך נחל הקישון בלב עמק יזרעאל. היינו ארבעה: נירה ועומרי בונה (גבעת אלה), רוני ברוכין (ירושלים) ואני (מבשרת ציון).

אזור הטיול

עמק יזרעאל במובנו הרחב הוא עמק רחב וסגור החוצה את שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל בכיוון מערב – מזרח ומפריד מדרום בין השומרון ושלוחותיו בצפון מערב והן הר אמיר, רמות מנשה והכרמל ושלוחתו בצפון מזרח והיא הגלבוע ומצפון בין הגליל התחתון,  רמת צבאים שהיא חלק מרמותיו  המזרחיות, הרי נצרת שהם חלק מרכסיו המרכזיים וגבעות אלונים – טבעון שהן חלק מרמותיו המערביים. עמק יזרעאל כולל ארבע יחידות משנה: במזרח, עמק חרוד, בדרום מזרח, עמק ג'נין הכולל את אזור תענך, בצפון מזרח, בקעת כסלות (בין הר התבור להרי נצרת) במרכז והמערב: עמק יזרעאל בו נמצא מסלול טיול זה.

אזור הטיול

מסלול הטיול היה מעגלי נגד כיוון השעון.

מסלול הטיול

ראשיתו והתחלתו במגרש החנייה של מסעדת אוקטגון בכניסה לרמת דוד בסמוך לצומת הכניסה לנהלל.

התארגנות ליציאה

זה היה חלקו הראשון של מסלול.

חלקו הראשון של מסלול הטיול

התקדמנו בכביש הצמוד לקיבוץ רמת דוד וזו הצומת הראשונה בה פנינו.

צומת הדרכים

מסלול הטיול הוכתב במידה לא מבוטלת מהימצאותו של שדה התעופה הצבאי רמת דוד.

בסיס חיל-האוויר רמת דוד (כנף 1) נקרא על-שם האלוף עזר ויצמן‏ והוא בסיס טיסה מבצעי של חיל האוויר הישראלי. בסיס זה הוא ירושה של חיל האוויר המלכותי הבריטי שהקים אותו בימי מלחמת העולם השנייה כחלק מהיערכות הכוחות המזויינים של הממלכה המאוחדת במזרח התיכון. לבסיס זה הוקם שדה חליפי במרחק לא רב והוא שדה מגידו. שדה רמת דוד משמש את חיל האוויר מאז הקמתו של החייל בימי מלחמת העצמאות ועד היום והוא אחד מבסיסי התעופה המבצעיים של החייל שידע ימים טובים וגם ימים רעים בזמן מלחמת יום הכיפורים.
בראשית דצמבר 2015 במהלך ועידת הגליל השמינית הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו  חגיגית שבכוונת הממשלה בראשותו לפתח בשדה חיל אוויר רמת דוד שדה תעופה משלים לנתב"ג. לא ברור לגמרי אם הכוונה שהשדה האזרחי יפעל לצד השדה הצבאי או אם השדה הצבאי יפונה לטובת השדה האזרחי. בכל מקרה, כבר קרוב לשני עשורים שמתגלגלת התכנית להקמת שדה תעופה משלים לנתב"ג. בעבר הועלו כמה הצעות להקמת שדה התעופה נוסף לנתב"ג וביניהם שדה נבטים בצפון הנגב ושדה מגידו בעמק יזרעאל הסמוך לבסיס רמת דוד. הודעת ראש הממשלה נסמכת על החלטת הממשלה בעניין שהתקבלה באוקטובר 2014. בעקבותיה פתחו בשנה האחרונה תושבי עמק יזרעאל והמועצות האזוריות והמקומיות הנוספות באזור במחאה. טענתם היא שהקמת שדה תעופה ייפגע באיכות חייהם ובנוף עמק יזרעאל. דף הפייסבוק.

המשכנו ורכבנו לצד נחל צבי המנקז את אזור מגדל העמק וכפר החורש.

לאורך נחל צבי

במורד הדרך לאורך נחל צבי

התקדמנו דרומה לעבר כפר ברוך מול מאגר ברוך.

מול כפר ברוך

מול מאגר ברוך

מאגר כפר ברוך הוא מאגר המים העיקרי בעמק יזרעאל, בין עפולה למושב כפר ברוך נקרא גם אגם הקישון. שטחו יותר מ – 2.5 קמ"ר וקיבולו כ – 10 מיליון מ"ק . המאגר נחפר בקרקע חרסיתית שחלחול המים בה מועט , סמוך למקום שבו מתלכד אפיק נחל קישון עם יובליו הבאים מדרום . המאגר קולט אפוא את מי אגן נחל קישון העליון , שהם נקיים יחסית ומליחותם מועטה . נוסף למי נחל קישון זורמים אליו מי שפכים מיישובי העמק . כן מוזרמים אליו מים טהורים מקידוחים בגליל המערבי ומים ממוביל המים הארצי ; היפוכו של דבר בשנים שחונות . באמצעות פיקוח קפדני ומתמיד נשמרת איכות מי המאגר המיועדים להשקיה.
אגם כפר ברוך שנחפר בשנת 1953 ייצר במשך עשרות שנים עד לייבושו, נופי מים וצומח ייחודיים. בשולי האגם התפתחו בתי גידול לחים מגוונים ויחודיים, שהיוו תחליף לנוף הביצות שהשתרעו בעמק יזרעאל עד תחילת המאה ה 20 והפכו לשטחים חקלאיים עם ייבושן. בתי גידול אלה היוו מקומות מפלט ייחודיים, בהם התקיים עושר של צמחים ובעלי חיים, שריד לאוכלוסיות הצמחים ובעלי החיים שהתקיימו בעמק בעבר. בשנות ה-90 האגם יובש, לאחר שנתגלתה השפעה שלילית על מפלס מי התהום והמלחת קרקעות חקלאיות. כיום משמש המתקן לוויסות ולכידת שיטפונות. רוב שטח האגם יבש, ונמצא בשליטה של חורש אשלים שחדר לשטח. עם הייבוש אבדו נופי מים ובתי גידול ייחודיים, אך נותרו בתי גידול חשובים בהם שטחי הצפה ביצתיים, משטחי אחו לח, אזורי קינון לעופות מים, וסבכי קנה ואשל.
מאגר כפר ברוך והאגם הטבעי, שמתהווה בסמוך אליו בשנים גשומות, מושכים אליהם ציפורים ובעלי חיים ולאחרונה גם לא מעט מטיילים וחובבי צפרות. רשות ניקוז ונחלים קישון וחברת מקורות החלו בשנים האחרונות לקיים במקום אירועים ופעילויות לקהל הרחב. מדי שנה, בשבועות או בסוכות, האגם הופך לאטרקציה שמושכת אליה אלפי מבקרים – משפחות, ילדים, חובבי טבע וצלמים מקצועיים. בעקבות הפופולריות הגוברת של אתר הצפרות והטבע סביב האגם החליטו אנשי רשות ניקוז ונחלים קישון להתחיל תהליך שמטרתו לעצב ולתכנן, יחד עם הציבור הרחב, את הפארק האקולוגי החדש שיוקם באגם כפר ברוך. התכנית לפיתוח הפארק כוללת את המרכיבים הבאים: שיחזור נופי המים ובתי הגידול הלחים באזור אגם כפר ברוך, למטרת שימור והעשרת מגוון הצומח ובעלי החיים בעמק; הקמת פארק תיירות אקולוגי וחינוכי נגיש לציבור, שיתרום למאמץ העולמי לשימור המגוון הביולוגי, תוך חלוקת המרחב לאזורי פעילות מחקרית, פעילות חינוכית, תיירות חקלאית, פעילות נופש אקטנסיבית (לדוגמה: צפייה בציפורים, הליכה, אופניים) ופעילות נופש אינטנסיבית (לדוגמה: אירועים ומופעים); הקמת מרכז צפרות שיצטרף לרשת המרכזים הקיימים בלטרון, עמק החולה ואילת. המרכז יהווה מוקד לתיירות אקולוגית מעצם היות הנדידה אטרקציה תיירותית וחינוכית ברמה ארצית ובינלאומית; שמירה ושיפור תפקודו ההנדסי של המתקן בתפיסת מי שיטפונות וויסות הזרימה מי השטפונית במורד הקישון, לצורך הגנה על יישובים ופעילות אנושית במורד.
מתכנני הפארק ותושבי עמק יזרעאל והסביבה קיימו ב-28 במאי 2015  במכללה האקדמית עמק יזרעאל, מפגש להגדרת העקרונות להקמת הפארק החדש שיוקם באזור אגם כפר ברוך. את המפגש יזמו הרשות ניקוז ונחלים קישון, קק"ל, חברת מקורות, המשרד להגנת הסביבה ושותפים נוספים להקמת הפארק החדש שנציגיהם השתתפו במפגש – המועצה האזורית עמק יזרעאל, רשות הטבע והגנים, רשות מקרקעי ישראל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, החברה להגנת הטבע, רשות העתיקות, רכבת ישראל, חיל האויר וגופים נוספים. במהלך המפגש התאפשר לכל תושב באזור העמק ובצפון בכלל להשמיע את קולו ולהכריע, מה כדאי ומה לא אמור להיות בפארק המתוכנן. במפגש הוצגו מספר אפשרויות להקמת פארק אקולוגי באזור האגם והועלו שאלות כגון –  האם ניתן לפתח פארק רחב ידיים (כ-4,500 דונם של אטרקציות) מבלי לפגוע בערכים האקולוגיים? מה חשוב יותר: מרחב המחיה של הציפורים או בטיחות הטיסה של חיל האויר? האם רצוי לפתח תשתיות שיאפשרו פעילות ספורטיבית ומקומות תעסוקה על חשבון טבע פראי ובלתי מופר? מקור וראו גם תכנית הפארק האקולוגי

מול מאגר ברוך

התקדמנו ממאגר ברוך והגענו בדרך לנחל הקישון והמשכנו בה מערבה.

לאורך נחל הקישון

נחל הקישון הוא נחל איתן לרוב אורכו​ והוא הנחל השני בגודלו בנחלי החוף של ישראל ומהחשובים שבהם, ונחשב בעבר לנחל המזוהם ביותר בישראל. אורך הנחל הוא כ-70 ק"מ. אגן הניקוז שלו רחב ביותר ועל כך ניתן ללמוד ומהמפה למטה הלקוחה מאתר רשות הקישון.
נחל הקישון מנקז את צפון הרי השומרון, את המורדות המערביים של הגלבוע את המורדות המזרחיים של הר אמיר, רמות מנשה ושל הכרמל, את המורדות הדרומיים של הרי נצרת וגבעות אלונים-טבעון ושפרעם. היובל החשוב של הקישון הוא נחל ציפורי הכולל את נחל יפתחאל. יובלים נוספים הם הנחלים: נחל עדשים, נחל מזרע, נחל צבי, נחל נהלל, נחל בית לחם, נחל גדורה – מצפון, ונחל תענך, נחל קיני, נחל מדרך, נחל משמר, נחל השופט, נחל קרת ונחל יקנעם היורדים אליו מרמות מנשה ונחל יגור, נחל נשר ונחל סעדיה היורדים אליו מהכרמל.​

אגן הניקוז של הקישון

קטע אגן הניקוז של הקישון באזור הטיול

שנים רבות נחל הקישון היה מוזנח. את החייאת נחל קישון הובילה קק"ל עם רשות ניקוז הקישון. קיבוצים ומושבים הפכו שותפים מלאים בהשבת הנחלים לחיים בכך שהקצו שטחים לנטיעות, גם בגדות נחל קישון והפיכת ה"חצר האחורית" שהייתה מוזנחת, לחלון ראווה. נחל הקישון שינה פניו! תוואי נחל הקישון שב לחיים והפך למוקד משיכה למטיילים ולרוכבי אופניים בין היתר בעקבות הכשרת דרך נוף קישון.

דרך נוף קישון

במסגרת שיקום נחל קישון, ניקתה קק"ל את החלקות העזובות ובשנת 2002 החלה לנטוע בהן עצים. בגדה הצפונית של נחל, בין אגם כפר ברוך וכפר יהושע, נמצא בוסתן שמעניק בקיץ פירות. נטעו בו עצי פרי המאפיינים את הבוסתן הארצישראלי ובהם רימון, תאנה, שקד ותות לבן (כולל זן בעל פירות אדומים). לעצי הפרי נוספו גם עצי יער מצמחיית הבר של ארץ ישראל – אלה אטלנטית, מילה סורית, מיש דרומי וער אציל. עץ המחט המלווה את הבוסתן הזה הוא טכסודיון דו-טורי, הצומח בר בנחלים ובביצות של דרום-מזרח ארצות הברית.

בוסתן הקישון

חציית יובל היורד אל נחל הקישון

למול מורדות רמות מנשה

במעלה הדרך

אחת מהתעלות היורדות אל הקישון

מבט אל עבר יוקנעם

המשכנו לעבר כפר יהושע בדרך הצמודה לתעלת המוביל.

לפני צומת הדרך לכפר יהושוע

צומת תעלת המוביל

בדרך צפונה אל עבר כפר יהושע

חשבנו שלא יהיו שלוליות

בלית ברירה חצינו גם שלולית זו

הגענו למתחם תחנת רכבת העמק בכפר יהושע.

מתחם תחנת כפר יהושע

בנקודה זו ראוי לציין שהמשך תוואי מסילת רכבת העמק ממשיך ונמצא בתחום שדה תעופה רמת דוד.

תוואי מסילת רכבת העמק באזור הטיול

במקום עצרנו להפסקת קפה.

מתחם תחנת כפר יהושע

לאחר ההפסקה המשכנו בדרך לעבר השער המערבי של בסיס רמת דוד והקפנו אותו בדרך חזרה לנקודת ההתחלה.

החלק האחרון של מסלול הטיול

הפנייה בדרך מול גדרות שדה רמת דוד

בדרך מול כפר יהושוע

אחרי כמעט שלוש שעות הסתיים הטיול. כפי שניתן לראות מהצילומים, ירוק וצהוב עטפו אותנו מכל עבר ושמי תכלת ליוו אותנו מעל. היה נעים ונחמד לרכב בדרכים הנוחות בלב העמק, בין השדות החקלאיים ומאגרי המים ולאורך נחל הקישון. נהנינו להביט במהלך הטיול אל הנופים הקרובים וגם למרחק לעבר הרי הגלבוע, הרי נצרת, גבעת המורה, רמות מנשה והכרמל.

אחד האזורים בלב מטרופולין תל אביב שזמן רב אני סקרן להסתובב בין דרכיו ומשעוליו ולהכיר את יישוביו הוא בקעת אונו. ביום שבת (12/3/2016) זכיתי לתור באזור זה התחום בין כביש 4 במערב, כביש 471 בצפון, כביש 40 במזרח  וכביש 461, כביש 412 ונחל איילון בדרום.  בטיול זה השתתפנו שישה: יונה בקלצ'וק (גני תקווה) ורובי שבת (קריית אונו) שהובילו את הטיול, לני מידן (גבעתיים), מיכאל סופר ועמיקם פריס (תל אביב) ואני (מבשרת ציון).

מסלול סובב בקעת אונו במטרופולין תל אביב

מסלול הטיול בבקעת אונו הוא מעניין כי חלקו הוא מסלול אורבני וחלקו הוא מסלול שטח כמוצג במפה להלן.

השטחים הבנויים והפתוחים במסלול הטיול.

המסלול עבר בתוך קריית אונו, גני תקווה, סמוך למושב מעש, בשולי  סביון, מושב מגשימים ויהוד ולא רחוק מאור יהודה, על הדרך המתפתלת לאורך הגדה הצפונית של נחל יהוד למול גדרות מתחם נמל התעופה בן גוריון (נתב"ג), לאורך הגדה הצפונית של  נחל איילון, בתוך רמת פנקס, סמוך למרכז הרפואי שיבא, מול רמת אפעל, בתוך כפר אז"ר, בתוך השכונה קריית קריניצי ושוב בקריית אונו.

מסלול סובב בקעת אונו

*******

מקור השם "בקעת אונו" קדום ומוזכר כבר במקרא.

השם בקעת אונו מצויין בבספר נחמיה, שם מתואר כי סנבלט החורוני וגשם הערבי הציעו לנחמיה להיפגש עימם ב"כפירים", מקום הנמצא ב"בקעת אונו": "וַיִּשְׁלַח סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִירִים בְּבִקְעַת אוֹנוֹ" (נחמיה ו' ב'). העיר "אונו" הייתה עיר יהודית קדומה, הנזכרת בתנ"ך, במשנה ובתלמוד, ואשר שמה השתמר בשם "כפר עאנה", בדרום קריית אונו של ימינו.

מבחינה גאוגרפית בקעת אונו היא יחידת משנה של מישור החוף המרכזי.

מישור החוף המרכזי הוא אזור משנה של מישור החוף המשתרע בין השרון, שנחל הירקון המהווה את גבול תיחומו הדרומי ובין מישור חוף יהודה שנחל שורק מהווה את גבול תיחומו הצפוני. במישור החוף המרכזי בו נמצא חלק ניכר מהשטח הבנוי של גוש דן, כמו השרון ומישור חוף יהודה, נמצא את חולות החוף, את רכסי הכורכר, את גבעות החול האדום ואת הבקעות ביניהן ובהן אדמות סחף. את בקעת אונו מנקזים מכיוון צפון אל כיוון דרום שני נחלים והם נחל אונו ונחל יהוד. שניהם מהווים חלק מאגן הניקוז הגדול של נחל איילון ואליו הם מתחברים. בקעת אונו היא בעצם הרחבה של עמק לוד המשתרע משני צדדיו של נחל איילון לאורך קו שבר גיאולוגי בציר בין יפו במערב ורמלה במזרח.

מישור החוף המרכזי בין הירקון ובין השורק

את הטיול התחלנו וסיימנו בתוך קריית אונו.

שמה של קריית אונו  לקוח משם העיר שנבנתה על ידי שמר מצאצאי בנימין: "וּבְנֵי אֶלְפַּעַל, עֵבֶר וּמִשְׁעָם וָשָׁמֶד; הוּא בָּנָה אֶת-אוֹנוֹ, וְאֶת-לֹד וּבְנֹתֶיהָ" (דברי הימים א ח' י"ב).
תחילת קריית אונו הייתה כיישוב חקלאי שנקרא "כפר אונו" שהוקם בשנת 1940 על ידי 38 משפחות בלב סביבה ערבית עוינת.  וכלל 40 משפחות. היישוב הוקם על קרקעות שנרכשו מהתושבים הערבים של כפר עאנה וחירייה. האישור ליישוב המקום התעכב מחשש להקים ישוב יהודי בלב אוכלוסייה ערבית צפופה. המגמה הייתה להקים יישוב חקלאי למחצה, אשר יקלוט עובדים מן הערים הסמוכות. בשנת 1950 קליטת גלי העלייה הגדולה מספר תושביה הגיע לכ-4,000 נפש. רוב תושביה היו יוצאי עיראק, אליה נוספו יוצאי רומניה, תימן וצפון אפריקה. בשנה זו כפר אונו אורגן במסגרת "מועצה אזורית אונו" אליה צורפו כפר אז"ר, רמת אפעל ורמת פנקס. מאז שנת 1954 נותק היישוב מהאזור החקלאי הסובב אותו, ומגמת תכנונו ופיתוחו העצמאי הפכה להיות עירונית מובהקת. בשנה זו כפר אונו פורש מן המועצה האזורית והופך למועצה מקומית בשם קריית אונו. בשנה זו סופח שטח המעברה אל שטח קריית אונו וכן עוד מספר שכונות בסביבתה של קריית אונו. מאז התפתחות קריית אונו תאפיינה בשלושה תהליכים: האחד, חיסול המעברה וקליטת תושביה בכל מערכות חיי הקריה, השני, בניית שכונת "קראון", בין השנים 1962 ל-1967, כשכונה המבוססת על בניה לגובה עם הרבה שטחים ירוקים והשלישי, הפיכת שכונת המגורים הותיקה "גבעת ברכה" לשכונת מגורים מודרנית. בשנת 1992 הוכרזה קריית אונו כעיר. בשנת 2001- נפתח קניון קריית אונו, הקניון הראשון בעיר. מאותה עת התחילה להתאכלס שכונת רייספלד שנבנתה במקום הפרדס ששכן במקום. בשנים 2003 – 2004 נמשכה הבניה בצפון העיר (שכונת פסגת אונו) ובדרומה (שכונת עבר הירדן). בשנת 2007 נפתח חלקו השני של קניון קריית אונו ובכך הופך לאחד הקניונים הגדולים באזור. עם פירוק המועצה האזורית אפעל ב-2008 נוסף לעיר שטח בין כפר אז"ר, כביש גהה וצומת בר-אילן. בשנת 2008 נוסף לקניון קרית אונו שטח חדש (קניון קרית אונו החדש).
שטח שיפוט של קריית אונו מגיע ל- 4,000 דונם ואוכלוסייתה מונה כ-35,000 נפש. העיר מדורגת 8 מתוך 10 בדירוג החברתי-כלכלי. מקור

קריית אונו

חלקיה של קריית אונו:
קריית אונו הוותיקה – ממוקמת בצפון העיר, בין כביש 471 מצפון ורחוב מיכאל וולך בדרום. מהווה את הלב ההיסטורי של קריית אונו. בשכונה הוקמו המבנים הראשונים של העיר, בתחילת שנות ה-40. בין המוסדות החשובים בשכונה: בית העירייה הישן, מגדל המים הישן של העיר וכן מגרש הכדורגל העירוני ובריכת השחייה העירונית. בלב השכונה נמצא מרכז דראכטן, המשרת את תושבי השכונה, ולצדו בית הספר היסודי הראשון בעיר "ניר". כמו כן השכונה מאכלסת את הקונסרבטוריון העירוני. במזרח השכונה ממוקם הפארק ע"ש אביבה ורשה.
גני אילן – ממוקמת בצפון מערב העיר, בין דרך בן-גוריון וקציר במערב וקרית אונו הוותיקה ממזרח. הוקמה בשלהי שנות ה-80 ומאופיינת בעיקר בבתים צמודי קרקע ומעט בנייה רוויה.
שכונת מגדל המים – ממוקמת בצפון מזרח העיר, בין היישוב גני תקווה במזרח ודרך לוי אשכול במערב. שמה ניתן לה עקב הימצאותו של מגדל המים המודרני של העיר. מאופיינת בעיקר בבנייה נמוכה. שבט הצופים העירוני נמצא בשכונה.
פסגת אונו – הוקמה בשנות ה-2000 וממוקמת בצפון מזרח העיר. השכונה מאופיינת בבנייה רוויה ובבינוי צפוף, המקיף פארק עירוני. במקור תוכננה לשמש כמוקד למגורים, מסחר ותעסוקה במקביל. בפועל, תוכניות שטחי המסחר בשכונה טרם הבשילו, והשכונה משמשת בעיקר למגורים. מוסדות חשובים בשכונה: בית העירייה החדש, הספורטק העירוני ומועדון הקאנטרי קלאב החדש של העיר. תוכניות עתידיות לשכונה כוללות שטחי מסחר מצומצמים בעיקר לאורך כביש מכבית, וכן הקמת מבנה חדש לתנועת הצופים.
רייספלד (קריית אונו החדשה)- הוקמה בסוף שנות ה-90, וממוקמת במרכז העיר, בין רחוב בין גוריון ממזרח לקיראון ממערב. מאופיינת בבנייה רוויה ובמעט צמודי קרקע. במרכזה מצוי "פארק רייספלד", הפארק הגדול בעיר בשטח של 40 דונמים. בשכונה ממוקמת הספרייה העירונית ובית הספר היסודי עלומים. תוכניות עתידיות לשכונה: הקמת שטחי ציבור ומסחר במרכז השכונה, בסמוך לפארק, שיכללו היכל תרבות עירוני ומבני ציבור נוספים. בעבר נרשמו מאבקים בין תומכי מבני ציבור ומסחר אלה לבין תושבי השכונה המתנגדים לבנייתם.
קיראון – אחת השכונות הוותיקות בעיר. תוכננה על ידי האדריכל ישראל לוטן ונבנתה במהלך שנות ה-60. הבנייה בשכונה מאופיינת בסגנון ברוטליסטי שהיה נפוץ בתקופה זו. הדבר מתבטא בחזיתות בטון חשופות ובקווים ישרים של בנייני השכונה. בשנים האחרונות חלק מבתי השכונה הועלו כמועמדים לשימור. במרכז השכונה נמצא פארק צה"ל הכולל שבילים רבים להולכי רגל ושטחים ירוקים רבים. גבולות השכונה אינם אחידים. יש הרואים גם בשכונות מצפון לרחוב שלמה המלך, בואכה קניון קריית אונו וצפונה ממנו, חלק מהשכונה.
שער הקריה – שכונה חדשה בדרום מערב העיר, שהבנייה בה בעיצומה. השכונה מאופיינת בעיקר בבנייה רוויה, וצמודה למחנה הצבאי תל השומר ולמתקני הבקו"ם.
עבר הירדן – שכונה חדשה בדרום מערב העיר. מאופיינת בבנייה צמודת קרקע ומעט בנייה רוויה. גובלת ברחוב צה"ל במזרח ובשכונת שער הקריה ממערב. השכונה צמודה לקריה האקדמית אונו, השוכנת מדרום לה.
רימון – השכונה הדרומית בעיר. גובלת בסביון במזרח ובדרך לוי אשכול במערב. בדומה לקיראון גם היא תוכננה על ידי האדריכל ישראל לוטן. השכונה נבנתה בשנות ה-70 , ומאופיינת בבנייה רוויה בסגנון ברוטליסטי. הבניינים בשכונה בנויים בצורה מעגלית סביב פארק רחב ידיים המתוחזק על ידי תושבי השכונה, בשונה מהפארקים האחרים בעיר. בשכונה מרכז מסחרי וגני ילדים. בתחילת שנות ה-2000 נבנו בשכונה מספר בניינים חדשים.
שכונת אריאל שרון – שכונה שעתידה לקום בשטח שסופח לעיר ממ.א. אפעל בשנת 2008. השכונה נמצאת בין כביש גהה לאוניברסיטת בר-אילן, ונמצאת בשלבי תכנון מתקדם. השכונה יועדה בתחילה להיות עתודת המסחר של העיר, אך לבסוף הוחלט על בניית שלושה מתחמי מגורים ועל הקצאת 7 דונם בלבד לבניין משרדים בודד.
שכונת האקליפטוס – שכונה שמתוכננת להיות מוקמת כחלק מצבר השכונות הדרומיות של העיר, על שטחי בסיס תל השומר, לכשיפונו. השכונה הנ"ל תאופיין בבנייה רוויה. שטח וגודל השכונה עודנו לא ברור, עקב מחלוקות לגבי עתיד השטח מבחינה מוניציפלית – בשנים האחרונות התגלעו סכסוכים בין עיריית קריית אונו לעיריית אור יהודה לגבי עתיד שטחי המחנה הצבאי, והדבר עודנו נדון בוועדות השונות.

*******

נקודת התחלה והסיום של הטיול הייתה במתחם תחנת דלק פז קרית אונו בצומת דרך לוי אשכול ודרך יצחק רבין. מסלול הטיול היה לכיוון מזרח כמוצג במפה.

תחילת מסלול הטיול בקריית אונו

הנקודה הראשונה בה עצרנו הייתה אבן הזיכרון לחייל האוסטרלי הצמודה למתחם תחנת דלק קריית אונו

אבן הזיכרון לחייל האוסטרלי ליד מתחם תחנת דלק קריית אונו

אבן הזיכרון לחייל האוסטרלי, ברייאן טמפלר ברטון, מרגימנט הפרשים האוסטרלים הקלים השישי, שנהרג ב-3 בדצמבר 1917, היא אבן זיכרון שנמצאה במהלך שנות השבעים בגבול קריית אונו – פתח תקוה. החייל נהרג במסגרת הקרב על קו שתי העוג'ות, אשר עבר בקרבת מקום. עיריית קריית אונו הודיעה כי המצבה המקורית נהרסה. העירייה ביצעה שיחזור של המצבה.
לא ברור מתי הוצבה אבן הזיכרון ועל ידי מי. בתחילת שנות השבעים, מטיילי החברה להגנת הטבע ברמת גן, ששוטטו בין הפרדסים על גבול קריית אונו – פתח תקוה, גילו לפתע אבן גדולה בצד הדרך. מרכזם, יהושע הדר, מצא עליה כתובת באנגלית: Brian Templer Barton, Nanima, Wellington, New South Wales Fell here in action 1917
He lies at Ramleh. Underneath are the everlasting arms. משמעות השורה האחרונה מבחינה מילולית (כפי שתרגם צבי אילן) היא "יהי האל מחסה לנפטר", ובתרגום חופשי זהו ציטוט המילים "מתחת זרועות עולם" מספר דברים, פרק ל"ג, פסוק כ"ז. אכן בבית הקברות הצבאי הבריטי נמצא קברו. על הקבר כתוב: בריאן היה בן 28, בנם של צ'ארלס ואנני ברטון מניו סאות' ויילס. מקומה המקורי של אבן הזיכרון היה בדרך כורכר שהובילה מיפו לראש העין. ניתן היה לזהות את מקומה באמצעות איתור חורשת אקליפטוסים ליד צומת הדרכים לוי אשכול ובר-אילן בקרית אונו. עם הבנייה החדשה נעלמה האבן. עיריית קריית אונו שחזרה את אבן הזיכרון והניחה אותה בגינה קטנה ליד תחנת הדלק ברחוב לוי אשכול.
ראו מקור, סיפורו של בריאן  סיפורו של הקרב

אבן הזיכרון לחייל האוסטרלי

התקדמנו בחלק הצפוני של קריית אונו

בתוך הפארק בין בקרית אונו צפון

הגענו ל"דרך המערכת" בגבול המזרחי של קריית אונו למול גני תקווה.

בין קריית אונו לגני תקווה

הגענו לשער הכניסה המערבי והמרשים של גני תקווה.

שער הכניסה המערבי של גני תקווה למול שכונת ישמח משה

גני תקווה – יישוב עירוני המשתרע על שטח של כ-2200 דונם, ומונה  מעל 17,000 תושבים. היישוב הוקם בשנת 1949 על ידי הסוכנות היהודית כיישוב עולים בפאתי פתח תקווה סמוך למושב היובל (כפר מע"ש של היום), שאדמותיו היו שייכות בחלקן לקק"ל ובחלקן לבעלים פרטיים. היישוב הוכר בשם "שיכון היובל". הוא קלט כאלף משפחות מלוב, מרומניה, מפולין, מתימן וממרוקו ואלו שוכנו ב-240 צריפים שבדיים, ארבע דירות בכל צריף, בהן חדר אחד ופינת בישול. בשנות ה-50, היישוב לא היה מחובר לרשת החשמל הארצית והיה מחסור במים ובתחבורה ציבורית – האוטובוסים הגיעו רק עד כפר מע"ש והתושבים נאלצו לעשות דרכם ברגל משם. חברת מקורות הניחה תשתית לכ – 15 ק"מ צינורות מים ושנה לאחר מכן היישוב קיבל את אספקת המים שלו ממקור זה. את החשמל קיבל היישוב לראשונה ביום העצמאות של שנת 1952.  בשנת 1954 שונה שם היישוב לגני תקווה, והיישוב קיבל מעמד מונציפלי של מועצה מקומית. בשנת -1958 נבנו בתים חד-קומתיים ודו-קומתיים על ידי חברת עמידר, ובכך החל פיתוחו המשמעותי של היישוב. בשנים  1962 עד 1965 נבנתה במערב גני תקווה, השכונה הדתית "ישמח משה" על ידי משפחת האדמו"ר מסאסוב. שכונת "גוברניק", שיכון לעולים חדשים, נבנתה ממערב לשיכון היובל ב-1968. לימים שונה שמה לשכונת "הרמה".  בשנת 1972 החלה חברת אפריקה ישראל להשקעות לבנות את אחד הפרויקטים הראשונים שלה – שכונת "גבעת סביון" ממערב ליישוב. באותה תקופה החל היישוב לעבור תהליך פיתוח נרחב שבעקבותיו הוכפלו האוכלוסייה ושטח היישוב. לאחר הבחירות בשנת 1993 החל הישוב לשנות את פניו ללא הכר. הוחלפו רוב תשתיות המים, הביוב והניקוז בישוב. הוקמו כ- 20 כיכרות להגברת הבטיחות בישוב, רמת ההשקעה בחינוך ותרבות עלתה בצורה משמעותית, כולל השקעות בפיתוח ריאות ירוקות ובפיסול סביבתי. בשנת 1995 נבנתה שכונת "גבעת סביון החדשה", שכונת מגורים חדשה במזרח היישוב בגבול עם כפר מעש. השכונה כוללת בתים צמודי קרקע ומאופיינת בבנייה רוויה. במסגרת תכנית זו הוקם מרכז תרבות הכולל היכל תיאטרון, גלריה בשם "מרכז הבמה", קאנטרי קלאב ומרכז מסחרי.  שנה לאחר מכן, בשעת 1996 החלה בנייתה של שכונת "נוף סביון", במערב היישוב, שכונה בעלת אופי דתי. בשנת 2006 החלה מצפון ליישוב בנייה של שכונה חדשה – שכונת "גנים", הכוללת  כ- 400 יחידות דיור בבנייה רוויה, . זוהי השכונה הראשונה שנבנתה בשטחים שסופחו לגני תקווה מפתח תקווה בסוף שנות ה-90 , סיום איכלוס השכונה התרחש לאחרונה ובמקביל החל איכלוס שכונת "גנים צפון" ועתידות להצטרף להן שכונות נוספות שבתכנון. מקור

גני תקווה

מול שער הכניסה לשכונה החרדית ישמח משה, לא נכנסנו שבת!

זה תוואי המסלול בתוך גני תקווה.

המסלול בגני תקווה

אלה מעט מהמראות מהרכיבה ברחובות גני תקווה.

לאורך השדרה המרכזית

מתקדמים לאורך התעלה בה זורמים מים מושבים

אגני תקווה

גם כיכר יפה עצבו

איך אפשר בלי פנית הנצחה לבוני העיר, ראשי המועצה המקומית וחבריה לדורותיהם

ממשיכים והמראה נאה

נחמד שיש שדרה כזו החוצה את היישוב

תנופת הבנייה בעיצומה

עמדת השמירה בשולי היישוב ששמשה כנראה להגנה על כפר אונו בימי מלחמת העצמאות. חבל שהיא מוזנחת.

לעומתה העמדה האחרת הגדולה הנמצאת בנקודה הגבוהה ביותר הצופה מזרחה אל מורדות השומרון עומדת במלוא הדרה וזוכה ליחס הראוי

יצאנו מהצד המזרחי של גני תקווה וזה היה המשך המסלול.

החלק המזרחי של המשך המסלול

בתחילה בטרם יצאנו צפינו מזרחה

צופים מזרחה

התקדמנו ונכנסנו לתוך הפרדס הקרוב למעש

חלפנו למול כפר מע"ש

מעש הוא מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית דרום השרון, האחראית עליו בתחום המוניציפלי, חיי היומיום מנוהלים בו ע"י ועד מקומי והאגודה החקלאית. היישוב הוקם בשנת 1949 מאיחוד של שני מושבים: "בהדרגה" ו"היובל". וכיום מתגוררים בו כ-780 תושבים. במקור, התגוררו במושב חקלאים, אך כיום מתגוררת בו אוכלוסייה מעורבת של חקלאים לצד תושבים שאינם עוסקים בחקלאות. אתר היישוב

המשכנו דרומה בשולי השדות והפרדסים על מדרונות גבעות החול האדום.

בשולי גבעות החול האדום

מדוושים בחול

המראה מזרחה לעבר גבעות השפלה הצפונית ומדרונות הרי בנימין

התקדמנו לעבר סביון

כדי להיכנס לתחומי סביון נדרש מעבר ובעצם טיפוס על סוללת עפר שחוסמת את הדרך.

בטיול זה החליט יונה המוביל שלא נכנס לתוך סביון אלא נעבור בשוליו ולכן רכבנו בקצה השכונה המזרחית

בקצה המזרחי של סביון

התקדמנו לעבר יהוד

התקדמנו לעבר יהוד

גם לתוך יהוד עצמה החליט יונה לא להיכנס ולכן רכבנו בשוליים הצפוניים והמזרחיים של היישוב למול מושב מגשימים.

בריכת החורף בצפון יהוד

עוקפים את השכונה הצפון המזרחית של יהוד

מקדמים לצד השכונה המזרחית לצד תעלת ניקוז שהיא בעצם יובל של נחל יהוד

בלית ברירה חולפים בתוך אזור המסחר והמלאכה בקטע קצר

בדרום העיר יהוד, סמוך לכניסה המזרחית אל העיר, בפינת כביש מספר 461 עם רחוב אלטלף, מוצבת האנדרטה לזכר נחשון וקסמן וניר פורז. אתר ההנצחה ממוקם בקצה גן ציבורי הנטוע לאורך כביש מספר 461. הוא מעוצב כמשטח מרוצף ובו משולבים מרכיבים שונים. לצד האנדרטה, בצידה הצפוני, מותקן שלט הסבר.

אבן הזיכרון לזכר סרן ניר פורז ונחשון וקסמן

אתר הזיכרון

אתר להנצחת זכרם של סרן ניר פורז וסמל נחשון וקסמן – על רקע המאמצים להשגת שלום בין ישראל והפלשתינים, בסתיו 1994, הגבירו מוסלמים קיצונים את פעילות הטרור. ביום ראשון ה-9.10.1994, בשעות הערב, סמל נחשון וקסמן, חייל מיחידת "עורב" גולני, עמד בצומת זה, לאחר ביקור בבית חברו ליחידה מיהוד. מחבלים, שהתחזו ליהודים חובשי כיפה, הציעו לנחשון הסעה וחטפוהו. נחשון ניסה להתנגד ולהפעיל את נשקו במהלך הנסיעה, אך מאמציו עלו בתוהו. החוטפים פרסמו קלטת וידאו, בה מציג נחשון דרישתם לשחרר מחבלים אסירים ולא, יהרגוהו.
במהלך ההתרחשויות, התאחד העם בציפייה ובחרדה, והתפלל לשחרורו של נחשון בשלום. הבית בו הוחזק נחשון אותר בכפר הערבי ביר נבאללה. ביום שישי 14.10.94, שעות ספורות לפני מועד פקיעת האולטימטום, פרצו אל תוך הבית המבוצר, תוך חירוף נפש וגבורה אישית, חיילים מסיירת מטכ"ל בפיקודו של סרן ניר פורז, שהוזעק מחופשה. הקרב היה קצר. הכוח חיסל את המחבלים. נחשון נמצא הרוג, כשידיו ורגליו כפותות בשלשלאות ברזל. שניים עשר מלוחמי הסיירת נפצעו. סרן ניר פורז, שפרץ בראש הכוח, נפל בפעולה זו. על אומץ ליבו קיבל צל"ש הרמטכ"ל. ניר נקבר ליד אביו הטייס, שנפל במלחמת יום הכיפורים. במקום ממנו יצא האחד, לדרך ממנה לא שב, בצומת שכיוון להפגיש גורלם של שני העלמים הצעירים, הוקם, ביוזמתה של מועצת יהוד, אתר להנצחת זכרם. נובמבר 95.

יד הזיכרון

המשכנו וחצינו את כביש 461 והתקדמנו בזהירות מירבית ורכבנו קטע קצר בשוליו.

רכיבה בקטע קצר נגד התנועה בכביש 461 בקצה השוליים. לא מומלץ! אבל הכרחי ולכן נדרשת זהירות מרבית, כולל שמירת מרחק בין רוכב לרוכב. ושוב זהירות, זהירות זהירות

מכביש 461 החל הקטע הדרומי של מסלול הטיול שהיה בשטח הפתוח. בעצם רכבנו בדרך הצמודה לגדה הצפונית של נחל יהוד למול נווה מונסון שבהמשך המורד מתחבר אליו מצפון נחל אונו ומדרום מחבר אליו נחל בית עריף. הדרך בה רכבנו מקבילה לכביש 412 מול אור יהודה. סמוך לגשר מעל כביש 412 נחל יהוד מצטרף אל נחל איילון. בהמשך רכבנו בדרך הצמודה לגדה הצפונית של נחל איילון עד לגשר מעל כביש 4 למול אתר חירייה. משם עלינו צפונה לעבר רמת פנקס.

הקטע הדרומי של מסלול הטיול

תחילת הדרך צמודה לנחל יהוד

הדרך בשולי השדה מול נווה מונסון

הדרך צמודה לגדר מתחם נתב"ג וממול ראינו את מגדל הפיקוח

שדה השמיר

חציית התעלה בה מתחבר נחל אונו לנחל יהוד

הרוכבים על העגלה עם הסוס הזכירו לנו ימים של פעם ומראות של היום בארצות הבלקן ומזרח אירופה.

חלפנו ליד שער הצפוני של מתחם מסלולי הנחיתה של נתב"ג. לא זכינו לראות המראה או נחיתה.

אפיק נחל יהוד, כמו באירופה

גשר כביש 412 מעל נחל איילון, מקום מוצל להפסקה קצרה

לאחר ההפסקה המשכנו מערבה בדרך הצמודה לנחל איילון.

לאורך הגדה הצפונית של נחל איילון

המשך הדרך מצפון לנחל אילון

מעבר רגלי הכרחי

המשך ההתקדמות במורד נחל איילון, ברקע שלטי כביש 4 ליד אתר חירייה

גשר נחל איילון מעל כביש 4, הנקודה המערבית ביותר בקצה המסלול

מכאן פנינו צפונה

שמחים ועליזים מתקדמים דרך השדות ממזרח לכביש 4

בקצה השדות נכנסנו לרמת פנקס

רָמַת פִּנְקָס הנמצאת ממזרח לצומת מסובים היא היום שכונה בתחום אור יהודה. שמה הקודם היה גבעת חמד וגבעת מרדכי‏. השכונה הוקמה בשנת 1952 כיישוב עבור עולים מלוב ומעיראק ממעברות כפר ענה, סקיה וחיריה, על קרקעות של רשות הפיתוח. בסוף 1954 הודיע ועד היישוב על הרחבה והקמת בתים חד משפחתיים עם משקי עזר, באמצעות חברת רסקו‏, והיישוב הגיע להיקף של כ-150 יחידות דיור‏. היישוב נקרא על שמו של דוד צבי פנקס, ממנהיגי הפועל המזרחי ושר התחבורה השני. בשנת 1955 הוא חובר לרשת החשמל. עד שנות השבעים המוקדמות הוכר היישוב כישוב דתי אשר הכניסה אליו לא הייתה מותרת בימי שבתות וחגים. מצב זה השתנה וכיום מתגוררת בשכונה אוכלוסייה מגוונת. בתחילת שנת 1996 אושרה תוכנית מתאר המאפשרת הכפלת היישוב לכיוון מערב‏, אולם ההרחבה טרם מומשה. היישוב נתקל בקשיים כלכליים בשנת 1969 והועלתה אז ההצעה לספח את היישוב לאור יהודה, הצעה שלא יצאה אז אל הפועל‏. בשנת 1971 הועלתה הצעה להקים איגוד ערים שיטפל במשותף בחלק מהשירותים המוניציפליים של אור יהודה, רמת פנקס, נוה מונוסון ויהוד, אך גם הצעה זאת לא הבשילה. בשנת 2003 המליצה הוועדה לאיחוד רשויות מקומיות לאחד את היישוב עם אור יהודה הסמוכה, אך תושבי היישוב התנגדו לכך וההמלצה לא יושמה. בתחילת 2008 לאחר שפורקה המועצה אזורית אפעל, רמת פנקס סופחה לאור יהודה ביחד עם כל שטחי המועצה שמדרום לכביש 461. מקור

המסלול בתוך רמת פנקס

לאחר המעבר ברמת פנקס חצינו שוב את כביש 461.

חציית כביש 461

לאחר חציית הכביש החל הקטע האחרון של מסלול הטיול. רכבנו בצמוד לגדר המערבית של מתחם המרכז הרפואי שיבא (תל השומר) וממזרח ומצפון לרמת אפעל. חצינו את הכביש ונכנסנו לתחום כפר אז"ר. עברנו דרכו. משם חלפנו על פני הכניסה כניסה למתחם הרובע ע"ש מאיר עמית שנמצא בתחום רמת גן. חצינו את שכונת תל ליטוינסקי אף היא בתחום רמת גן ונכנסנו שוב לקריית אונו להשלמת המסלול עד נקודת הסיום.

הקטע האחרון של מסלול הטיול

ואלה המראות בקטע זה

עוצרים בתוך משתלת האקלפיטוס הננסי

ממשיכים הלאה בתוך משתלת האקליפטוס הננסי

למול רמת אפעל

רמת אפעל היא כיום שכונה במזרח העיר רמת גן, שעד שנת 2008 הייתה יישוב קהילתי במעמד ועד מקומי במסגרת מועצה אזורית אפעל. ביום 2 במרץ 2007 הודיע משרד הפנים על פירוקה של מועצה אזורית אפעל ועל סיפוחו של היישוב, ביחד עם היישוב הצמוד כפר אז"ר, לעיריית רמת גן.
מקור שמה של רמת אפעל הוא ראשי תיבות של ארגון פועלים עבריים לאומיים (אפע"ל). במרוצת השנים, סימן הגרשיים ירד מהמילה "אפעל". השכונה הוקמה על אדמות קיבוץ אפעל שהתפרק בשנת 1952. בשנת 2003, במסגרת פרויקט איחוד הרשויות, המליצה ועדת שימוע של משרד הפנים על סיפוחה של רמת אפעל לרמת גן, תוך הקמת ועד רובע עירוני ביישוב, בדגם שיושם לאחר מכן ביישובים הקהילתיים נוה מונוסון ומכבים-רעות. בשל מאבקה המוצלח, באותה עת, של המועצה אזורית אפעל כנגד פירוקה, ירדה הצעה זו מהפרק. הודעת משרד הפנים מ-2 במרץ 2007 לא העניקה ליישובי המועצה האזורית (רמת אפעל, כפר אז"ר ורמת פנקס, העתידה להסתפח לעיר אור יהודה), אפשרות להקים ועד רובע עירוני. לנוכח התנגדותה על עיריית רמת גן להענקת מעמד סטטוטורי של רובע עירוני ליישוב, הפכה רמת אפעל, בחודש פברואר 2008, לשכונה מן המנין של העיר רמת גן, בדומה לשכונות קריית קריניצי ורמת חן הסמוכות, כאשר כפר אז"ר שומר על מעמדו כמושב עובדים בתחום השיפוט של העירייה. מקור

אי אפשר שלא להתעכב רגע בשדות התות

נכנסנו לתוך כפר אז"ר

כפר אז"ר היה מושב עובדים להתיישבות חקלאית וכיום הוא כלול בשטח השיפוט של עיריית רמת גן. כפר אז"ר מוקף על ידי שכונות העיר רמת גן ממזרח (קריית קריניצי), מדרום (רמת אפעל) וממערב (כביש גהה והחלק העיקרי של העיר), ואילו מצפון גובל בשטחה של עיריית קריית אונו. שטחו כ-1,000 דונם ומתגוררים בו כ-500 איש.
המושב קרוי על שם הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' ועלה על הקרקע בחודש דצמבר 1932 במסגרת התיישבות האלף. כפר אז"ר הוקם על ידי שני ארגונים חלוציים: 'ברנר' ו'מע"ש'. המתיישבים הראשונים רכשו את האדמות מהכפר הערבי הסמוך אל חירייה, והקרן הקיימת השלימה את הרכישה על ידי הלוואות למתיישבים. בשלב מסוים העבירו תושבי המקום, מתוך דחף לאומי, כנראה, את הבעלות על האדמות לקק"ל. איחוד שני הארגונים הביא לגיבוש שם היישוב: כפר אז"ר, על שם אז"ר שהיה באותה העת עוד בחיים, וזאת כהוקרה על פועלו ותמיכתו בתנועת הפועלים. ביישוב אף הוקם לכבודו בית שנשא את שמו, ולהקמתו נאספו תרומות מאת ראשי היישוב ובהם יצחק בן צבי, זלמן שזר, הסופר יהודה בורלא ועוד. בית העם נחנך במהלך מלחמת העצמאות ושימש את להקת הצ'יזבטרון בחזרותיה, ובמקום אף הציגה הלהקה את הופעת הבכורה שלה. כמו כן הופיעו במקום שחקני תיאטרון הבימה, האוהל ועוד.
בשנות ה-30 וה-40 היווה היישוב קו חזית שהגן על היישובים רמת גן, בני ברק וגבעתיים מפני השכנים הערבים, בעודו סופג התקפות יומיומיות. בשל בידודו היחסי התקיימו בין פרדסיו אימוני לוחמי "ההגנה". במהלך מלחמת העצמאות הוקמה ביישוב 'פלוגת משמר' מיוחדת אשר הגנה על המרחב, ובראשה עמד קצין שערק מהצבא היווני ושהה בכפר תחת השם החסוי 'נתן אלחנני'. לאחר המלחמה צורפו ליישוב שטחים של הכפר השכן,אל-ח'ירייה, שתושביו נסו בזמן מלחמת העצמאות, בעקבות התקפת ההגנה, ולא הורשו לחזור לאדמותיהם מאוחר יותר. האדמות הועברו לבעלות המדינה לפי חוק נכסי נפקדים, וצורפו לאדמות היישוב.
ב-2 במרץ 2007 הודיע משרד הפנים על פירוקה של מועצה אזורית אפעל, שאליה השתייך היישוב, ועל סיפוחו של היישוב לעיר רמת גן, יחד עם רמת אפעל. הפירוק התבצע בפועל בתחילת 2008. האדמות שמצפון ליישוב סופחו לעיריית קריית אונו, בנקודת החיבור של עירייה זו עם מחלף בר-אילן, לתקופת ניסיון של 3 שנים. נציגות הכפר תמכה בפירוק המועצה האזורית אפעל ובסיפוח היישוב לרמת גן, בתנאי שהיישוב ימשיך להתנהל כמושב עובדים.
כיום, כפר אז"ר הוא היישוב החקלאי  היחיד בישראל הכלול בשטחה של עירייה, שריד להתיישבות החקלאית ששגשגה באזור. כיום אופי המקום משתנה בהדרגה והוא הולך והופך לפרבר עירוני בעל נחלות גדולות במיוחד, בהשוואה לשכונות של בתים צמודי-קרקע בסביבה. מקור  להרחבה ראו אתר המושב

בית הועד המקומי של כפר אז"ר

כניסה לרובע ע"ש מאיר עמית

שרידי שדה תורמוסים בקריית קריניצי

קריית קריניצי – שכונה בתחום שיפוט רמת גן שהוקמה בשנת 1972 מצפון לבית החולים תל השומר שאוכלסה במהרה על ידי משפחות עובדי בית החולים תל השומר ואוניברסיטת בר-אילן הסמוכה. השכונה מאופיינת בשטחים ירוקים נרחבים.

המשכנו ונכנסנו שוב לתחום קריית אונו. עצרנו בתוך פארק רייספלד.

עץ השקמה בתוך פארק רספלד

התענגנו מהפסלים

לסיום דוושנו ברחובות קריית אונו, עברנו בגרעין היישוב

בהמשך עצרנו באתר הזיכרון בן קריית אונו אילן  לובודה שנפצע במלחמת לבנון הראשונה ונפטר מספר שנים אחריה. 

אתר לזכר אילן לוברדה

האתר האחרון בו ביקרנו הוא גן הפסלים לזכר המשוררת יונה וואלך בת קריית אונו שהייתה בולטת בהשפעתה ובייחודה. ראו בהרחבה עליה ועל שירתה

תשלח לי שקט

לאחר הסיור הקצר בגן חזרנו לנקודת ההתחלה שם הסתיים הטיול.

********

טיול זה  בבקעת אונו נמשך כארבע ושלוש רבעי שעה. כפי שניתן להתרשם מדף הטיול מראות הדרך מעניינים ומגוונים. בטיול זה נחשפנו לאזור מעניין והתחלנו ללמוד עליו ועל התפתחותו היישובית. עבורי מסלול טיול זה היה חידוש מלא. היה זה כיף גדול…

מסלול הטיול

טיול זה נועד לפתוח צוהר לאזור זה. לא יכולנו במסגרת טיול זה להגיע לכל היישובים בבקעת אונו ובשוליה, היישובים העירוניים: סביון, יהוד, נווה מונסון ואור יהודה והיישובים החקלאיים: גת רימון, כפר מעש ומגשימים. גם לא העמקנו ללמוד את קורות האזור במלחמת העצמאות. לא עסקנו בשני המתחמים עתירי הגודל בבקעת אונו: מחנה תל השומר שיתפנה בשנים הקרובות והמרכז הרפואי שיבא. בנוסף, לא מיצינו את הדיון על הארגון מוניצפיאלי המורכב והמפוצל של היישובים בחבל ארץ זה. אין ספק שבזמן הקרוב נבקש לחזור ולהעמיק את הלימוד לפחות בעוד טיול אחד.

לסיום,  תודה מגיע ליונה בקלצו'וק שיחד עם רובי שבת תכנן את המסלול, הוביל את הטיול, שיתף אותנו בידע וסייע בהכנת דף טיול זה.

הטיול ביום שני, (7/3/2016), בניגוד טיול יום קודם, תוכנן מראש. יצאתי עם דוד מאיר וטיילנו במרחב הצפוני של פרוזדור ירושלים בין מבשרת ציון ובין מעלה החמישה.

אזור זה היה סמוך לקו שביתת הנשק בין ישראל ובין ירדן מתום מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים. היום אזור זה נחשב "אזור התפר" הסמוך לגדר ההפרדה (הנקראת  גם גדר הביטחון).

צפון פרוזדור ירושלים, עד מלחמת ששת הימים

צפון פרוזדור ירושלים, מפה קנמ 1:100,00

כמו בטיולים קודמים, יצאנו מביתי ברכס חלילים במבשרת ציון. החלק הראשון היה רכיבה אורבנית שכלל מספר תצפיות.

המסלול בשכונת רכס חלילים

מצפה הילה בשכונת רכס חלילים לעבר מבואותיה המערביים של ירושלים

טיפסנו במעלה הרכס אל הר אחירם הידוע גם בשם שיח עבד אל עזיז. צפינו על מבואותיה המערביים של ירושלים ועל הרי יהודה מנבי שמואל בצפון ועד הר גילה בדרום.

אתר יד אסא בהר אחירם

תצפית מערבה

מבט מערבה

מבט צפונה לעבר נבי סמואל

שרידי מאקם שיח עבד אל-עזיז

המשכנו וירדנו לנחל כסלון עליון והתגלגלנו מעט במורד.

במורד נחל כסלון עליון

מעין נקופה, בעבר נקרא עין נקובה והיום נקרא גם מעיין אורי

ממשיכים להתגלגל במורד הנחל

נגמרה הירידה ומתכוננים לעליה

אז התחלנו לטפס על הרכס בו נמצא יער הסתדרות המורים. העלייה הייתה ארוכה ומענגת בין עצי החורש והכרמים. עלינו ועלינו.

מטפסים בהר

קטע המסלול שהוא טיפוס העיקרי

ממשיכים בטיפוס

ציון זמן נטיעת היער

התצפית מיער הסתדרות המורים לכיוון דרום שקק"ל דאגה שתהייה המוסתרת

מבט לעבר אנדרטת "צבי ישראל" מעל קריית ענבים

תצפית אל עבר אבו גוש

נכנסנו למעבה החורש בואכה הר אדר. גם בחד שביל קצר רכבנו ובסיומו בקצה הדרך בה דרדרת חיכתה לנו "מקפצה". דוד הגיבור רכב בה ואני כמו תמיד ירדתי ברגל. למה להסתכן? כבר נפלתי פעם במקום.

בקצה הירידה קידם אותנו כליל החורש במלוא פריחתו.

עלינו עוד והגענו לפאתי היישוב הר אדר.

מול הכניסה להר אדר

ומשם גלשנו לעבר נחל הכפירה.

בירידה לעבר נחל הכפירה

משם רכבנו אל מורד ההר בראשו נמצא הקיבוץ מעלה החמישה ובתחתיתו הכפר הפלסטיני קטנה שתושביו אינם נמנים על חובבי ציון.

בדרך על מורד ההר מול קטנה

אי אפשר להישאר אדיש למראה הנוף ואז מצלמים

מבט ממוקד יותר לעבר קטנה

כמו בשבוע שעבר מדמנת רפת הקיבוץ חיכתה לנו וגרמנו לנו להתאמץ לא לטבול בחרע של הפרות. השאלה מתי הם יפסיקו להזרים את השפכים? שמישהו כבר יתלונן.

מדמנת רפת מעלה החמישה

המשכנו ומולינו ראינו את התל שיש המזהים אותו עם העיר הכפירה – אחת מארבע ערי הגבעונים הנזכרים בספר יהשוע.

מול תל הכפירה

המשכנו וטיפסנו להר רפיד ממערב למעלה החמישה

מבט על קצה המערבי של מעלה החמישה מהר רפיד

בהר רפיד כמו תמיד התצפית יפה.

תצפית מערבה לעבר השפלה מהר רפיד

תצפית צפונה מהר רפיד

המשכנו לעבר כביש הגישה לנטף ובאחד החניונים עצרנו לדקות בודדות.

הקטע האחרון של הטיול כלל גלישה מהירה,

מבנה מגדל השמירה של מעלה החמישה בצד המערבי של המשק

הקטע הגלישה לעבר אבו גוש

דהירנו אל אבו גוש.

עצרנו לרגע להביט בכפר

גם אל המסגד הגדול והחדש צפינו

המשכנו הלאה למושב בית נקופה. לסיום עוד חיכו לנו עליה ארוכה וכמה עליות קצרות וחזרה למבשרת ציון לנקודת ההתחלה.

הקטע האחרון של העליה

בסיום העליה אנחנו על הדרך המובילה למבשרת ציון מעל נחל כסלון עליון

מבט אחרון על הר אחירם והפעם ממערב

הטיול נמשך  ארבע וחצי שעות מתוכן שעה ורבע לעצירות לתצפיות, הסברים, לארגון הנשימה ולשתייה. הטיול היה במזג אוויר אביבי נפלא עת שהפריחה היא בעיצומה לרבות פריחת הרקפות שהשנה איחרו להגיע. מעט רוחות מזרחיות נשבו אולם, השפעתן הייתה שולית.

כיף גדול היה לנו בבוקר זה. שמחתי שיכולתי להוביל את דוד  בחבל הארץ היפה מאוד והפחות מוכר.

לעיתים ההחלטה לצאת לטיול היא מיד, מהרגע לרגע ובלי תכנון מוקדם. כך היה ביום ראשון (6/3/2016). חיים מדינה מקיבוץ אורים הזדמן לירושלים ובדרכו חזרה עצר אצלי. יצאנו לדרך.

2016-03-06 מעלה הלבלב בהר איתן

עלינו מרכס חלילים בצפון מבשרת ציון ורכבנו לעבר מורדות המערביים של הר חרת מעל כביש לעבר צומת איתן.

בדרך אל הר חרת

לאורך המורד המערבי של הר חרת

המשכנו לדרך הסובבת את הר איתן

בכניסה לדרך סובב הר איתן

צילום משותף לפני החלת הסיבוב

רכס עמינדב למול הר איתן

והעפלנו לפסגת הר איתן דרך "מעלה הלבלב" ובו קטע דרך עם שיפוע של 29.3%.

בתחילת מעלה הלבלב

על פסגת הר איתן שגובהה 779 מ' התצפית היא מסביב לשעון

מעל פסגת הר איתן

מול איתנים

גם פריחה צלמנו

ירדנו במורד הצפוני של הר איתן

למול רכס צובה נחל צובה והר חרת

חזרנו דרך נחל צובה

חציית נחל צובה

עליה לכיוון צובה

חזרנו דרך רכס צובה.

בעליה ברכס צובה

הטיול הסתיים ברכס חלילים. היה זה יופי של טיול ובו נופי ההר המופלאים. משך הטיול שעתיים וחצי, אורכו 21 ק"מ,  גובה מצטבר 402 מ'.

היה לי עונג גדול לארח את חיים. שמחתי להראות לו את האזור היפה והמרהיב של אזור מגוריי.

טיול-אימון או אימון-טיול (תלוי מה הדגש) הוא סוג רכיבה חביב, במיוחד אם המטרה היא לחזור לכושר או לשמר אותו. בשבת בבוקר (03/03/2016), בתחילת האביב שזה אך הגיע, הייתה לנו הזדמנות נהדרת לצאת לרכיבה כזו בהרי יהודה. היינו ארבעה: ליאת בן דור, צחי גל, מוטי נחמיאס ואני.

כמו כמעט כל הטיולים, המסלול היה מעגלי. ההתחלה והסיום במבשרת ציון למרגלות הקסטל. אני התחלתי את הטיול מביתי ברכס חלילים.

מסלול הטיול

ירדנו ורכבנו לאורך המורד המזרחי של הר חרת.

בכניסה למורד הר חרת

במורד המזרחי של הר חרת

הירידה לעין חרת

משלולית כזו על הדרך אי אפשר להתעלם

המשכנו במורדות הדרומיים של הר חרת ונכנסנו לדרך הסובבת את הר איתן.

בגניסה לדרך סביב הר איתן

בכניסה לדרך המובילה לסטף

הפוגה קצרה לצילום מעל נחל שורק

הפסקה קצרה הייתה בחניון הסטף.

כליל החורש קידם אותנו בשמחה ובפריחה

החגיגה השבועית בחניון הסטף אליה התצטרפנו

מצטלמים למזכרת לאחר השתיה של התה

חזרה הייתה דרך נחל צובה ורכס צובה.

בכניסה לדרך מעל נחל צובה

במעלה הדרך בין מטעי הקיבוץ

צילום משותף בדלת מפעל הזכוכית של קיבוץ צובה

טיפוס בדרך רכס צובה

טיפוס אחרון

זהו במעוז ציון הסתיים הטיול שנמשך שלוש שעות  ועמד בסימן "הרבה": הרבה נוף, הרבה פריחה בשלל צבעים, גם הרבה גובה מצטבר ביחס לאורך המסלול ובהתאם, השקעת אנרגיה והרבה שמחה. לאחר הטיול נשארנו עם טעם של עוד….אין ספק שנמשיך ונטייל בהר… האביב רק החל.

בבוקר יום שישי (4/3/2016) יצאנו לטיול  בפארק יערות מנשה – בין עין השופט להזורע. היינו חבורה של שמונה רוכבים: איל אופק שהוביל את הטיול, בנו דניאל, טל ממגל (הקיבוץ ), לוי אבנון, יונה בקלצ'וק, רובי שבת, רוני ברוכין ואני.

אזור הטיול

מסלול הטיול היה במדרונות המזרחיים המיוערים, המוריקים והצבעוניים של רמות מנשה בין כביש 66 במזרח ובין כביש 672 במערב.

אזור הטיול

מבחינה גאוגרפית טיילנו באזור שממזרח לקו פרשת המים בין נחל משמר ובין נחל השופט.

מפת אזור הטיול בהתאם לקו פרשת המים ואגני ניקוז הנחלים. המקור: יואש ידידיה (1988), נוף ואדם ברמת מנשה, בהוצאת המועצה האזורית מגידו מועצה מקומית יקנעם

מרחב הטיול היה המרחב הביוספרי שנמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו שהוצגו בהרחבה בטיול קודם באזור.

מסלול הטיול היה מעגלי כמוצג במפה זו.

מסלול הטיול

התחלנו את הטיול ממגרש החנייה של האולם האזורי של המועצה האזורית מגידו.

נקודת ההתחלה

זה היה החלק הראשון של המסלול

החלק הראשון של המסלול

המסלול עבר בתוך החורש חלקו בחד שביל (סינגל) עין השופט.

לאורך חד שביל עין השופט

בחד שביל עין השופט

אי אפשר היה להתעלם מהפריחה שליוותה אותנו לאורך כל הדרך.

עוצרים לצלם

חלק מהמסלול עבר בדרכים הרחבות מה שקרוי בשפת הרוכבים דאבלים

עולים על הדאבל

בזמן הטיול פריחת האביב החלה וכליל החורש היה במלוא תפארתו.

כליל החורש מושא לצילום

העץ והחברים

התגלגלנו למטה לאחת ממרפסות הנוף  מעל קיבוץ משמר העמק לתצפית עליו ועל עמק יזרעאל.

במרפסת הנוף

מבט לעבר ח' בית ראש מעל משמר העמק

במקום דברנו גם על הכפרים שנמצאו באזור עד מלחמת העצמאות כמוצג במפה. לא הרחבנו לדבר על קורות הקרבות במשמר העמק מאחר ועל הפרק עמדה כוונה לקיים טיול נפרד שיוקדש ללימוד הנושא.

הכפרים הערבים שהיו באזור הטיול עד מלחמת עצמאות, המקור: אתר "זוכרות"

לאחר התצפית התחלנו להתגלגל למטה לכיוון עמק יזרעאל

כבר בתחילה נאלצנו לעבור ולדלג מעל הגדרות

כליל החורש שחיכה לנו בדרך למטה

בירידה לעבר עמק יזרעאל

סמוך לקטע כביש 66, בין משמר העמק ובין קיבוץ הזורע, רכבנו שוב בקטע חד שביל עין השופט.

חזרנו לחד שביל

לפני הכניסה לפארק יערות מנשה עצרנו ליד אנדרטה נשכחת לזכרי שני חברי קיבוץ הזורע שנהרגו במקום בזמן מלחמת העצמאות.

מקשיבים להסבר

האנדרטה לזכר חברי קיבוץ הזורע

המשכנו הלאה בדרך. אני נשארתי לבד מעט מאחור. כבר בתחילת הדרך נתקעתי עם האופניים. ניסיון של רוכבי אורח לסייע הסתיים בשבירת מעביר ההילוכים שכבר התעקם וזז ממקומו. התחושה לא הייתה נעימה. א-ברוך! ככה נשבר המעביר, בלי הודעה מוקדמת ובלי סימן. התוצאה: האופניים הושבתו ואני נשארתי במקומי. החברים שלא ידעו שנתקעתי המשיכו בטיול. שהרגישו בחסרוני צלצלו ואז עדכנתי אותם בחדשות.

דניאל, בנו של איל, נשלח לסייע לי. אחרי המתנה של דקות בודדות, הוא הגיע וחילץ אותי לחנות "טרק משמר העמק". שם גלי רונן קיבל אותי בסבר פנים נאות. לשמחתי, במקרה (אולי לא!) היה לו מעביר מאותו סוג שנשבר. אחרי כמה דקות לאחר שהוא החליף אותו וגם שרשרת וכבל הילוכים, האופנים חזרו לכשירות. אך, הידד!

נפרדתי לשלום ויצאתי לדרך לפגוש את החברים. חציתי את קיבוץ משמר העמק, טיפסתי אט אט במעלה נחל משמר (אחד המקומות היפים בארץ) לכיוון ג'וערה. במעין שולמית פגשתי את איל, טל ויונה שלאחר שסיימו את הטיול הגיעו לאסוף אותי.

מסלול לאורך נחל משמר

שאר הקבוצה עצרה לזמן קצר בבית הקברות של הכפר אבו זריק.

מייסדי הכפר אבו זריק היו במקורם בני שבטים טורקמניים, שהחלו להגיע לארץ ישראל בתחילת המאה ה-11, לאחר כיבוש הארץ בידי מלכ שאה הסלג'וקי. יושביו מוזכרים בכתבים ההיסטוריים האסלאמיים והנוצריים כלוחמים למען המוסלמים נגד הנוצרים במהלך מסעות הצלב. בני הכפר היו רועי צאן נודדים, ובתקופת השלטון הבריטי החלו להקים מבנים ועברו גם לעבודת אדמה.‏ בתקופה זו השתייך הכפר לנפת חיפה. בסקר הכפרים שהתקיים בשנת 1945 הוערך מספר תושבי הכפר בסך של 550 תושבים. שטח הכפר הוערך בסך של 6,493 דונם עות'מאני מתוכם 2,092 דונם שטחים ציבוריים. בעת קרב משמר העמק במלחמת העצמאות, שנערך ב-12–13 באפריל 1948, נכבש הכפר על ידי חטיבת כרמלי ואלכסנדרוני ובידי הפלמ"ח בקרבות נהרסו חלק מבתי הכפר, ויתרתם נהרסה ב-14 באפריל 1948.‏ לאחר הקרבות ננטש הכפר על ידי תושביו שעברו לאזור ג'נין. לאחר המלחמה נמסרו אדמות הכפר לקיבוץ הזורע.  בקרבת הכפר נמצא האתר הארכאולוגי תל זריק. על ראש התל נמצאו חרסים המעידים על רצף התיישבותי מהתקופה הכלקוליתית ועד התקופה העות'מאנית. מקור

במקום איל סיפר מעט לחברים על עבודתו באוניברסיטה בה תיאר בפרוטרוט את מסכת היחסים בין הזורע לאבו זריק בין 1936-1948 עד ולסוף העצוב במהלך הקרבות על משמר העמק באפריל 1948.

הכוונה הייתה לעצור בבאר הכפר שעד היום משמשת את קיבוץ הזורע כמים מתוקים לבריכות הדגים. אבל לא היה זמן לכך. בהמשך ביקרה החבורה בקיבוץ הזורע ופקדה את מערת המסתור בה הסתתרו ילדי הקיבוץ באפריל 48 בעת ההפגזה של קאוקג'י על משמר העמק. המערה והסביבה שלה משמשים עד היום כפינת הזיכרון לחללי הקיבוץ.

משם הם המשיכו למערת פעמון נהדרת הנמצאת בתוך קיבוץ הזורע.

מערת הפעמון

לאחר היציאה מהקבוץ המשיכה החבורה לעבר נחל השופט ועצרה ליד תחנת קמח מהתקופה העות'ומנית ששימשה את ערביי הסביבה. המיוחד בתחנה היא תעלת מים חצובה בסלע המובילה את המים לתחנה מנחל שופט מרחק של חצי ק"מ. היחוד של התחנה בארובות החצובות בסלע ולא בנויות.

ההמשך ביקור במעין אמי, עין חשרת ובערבית אל-מחשורה. תחנת קמח נוספת והליכה בשביל הנכים לאורך נחל שופט השופע מים כולל המפל הנפלא שבדרך.

הפסקה קצרה הייתה בחניון החרובים שהוא אחד מהמוצאות של סינגל הזורע.

הפסקה בחניון חרובים

לאחריה רכבה הקבוצה חצי ק"מ על הסינגל במקביל לנחל שופט ובהמשך בנחל שופט לעמק השלום. סיום המסלול היה עליה בדרך הרומית ובדרך הסולניג לעין השופט.

במעלה דרך הסולינג

בקצה דרך הסולינג והיציאה מנחל השופט

בחזרה לעין השופט

בסופו של דבר, אני יכול לומר שביום זה היה לי רק חצי טיול. היה לי גם מזל גדול שגלי רונן ממשמר העמק תיקן לי במקצועיות את האופניים ומנע את השבתתם למספר ימים. תודה גלי! משפט נדוש שאני שומע הרבה "אין מה לעשות". ככה זה, תקלות קורות. אצלנו בשכונה אומרים "יום עסל, יום בצל". לא נורא אעביר דף ואמשיך הלאה לצאת למשעולים  לטייל ולתור בארץ.  בזמן הקרוב אצא בעקבות פריחת האירוסים בין עיי הכפרים הנטושים של אזור רמות מנשה בין יקנעם ובין משמר העמק כדי ללמוד ביתר בפירוט על מה שהתרחש באזור בימי מלחמת העצמאות. יש למה לצפות.

ביום רביעי (2/3/2016) עידן הלל ואני הקדשנו את הבוקר להכנת ותיעוד מסלול "עידן אופן" למשפחות ולרוכבים מתחילים: מרבדים דרך נחל תמנה לתל עקרון וחזרה. מסלול זה שרובו ככולו מישורי וברמת קושי קלה מסומן  ומשולט. משפחה יכולה לרכב בו בנחת במשך שעתיים עד שעתיים וחצי. חציית כביש 6 היא במעבר תחתי.

מסלול זה הוא גולת הכותרת של  "עידן אופן" – מרכז לרכיבת אופניים הנמצא בקיבוץ רבדים שבלב הארץ, בקרבה לצומת מסמייה, ובמרחק 30 דקות נסיעה מתל אביב, באר שבע וירושלים.

אזור המסלול

עידן הלל, בעל המקום, הוא רוכב אופניים ופורץ שבילים מנוסה, עוסק בתחום האופניים כבר למעלה מ- 30 שנה! במרכז "עידן אופן" נמצאת חנות אופניים מקצועית, המשווקת את מיטב יצרני האופניים ואביזרי הרכיבה, סדנא מקצועית לתיקון וטיפול באופניים. ניתן לשכור אופניים + קסדות במקום וגם כלי רכבי ממונעים (רכב גולף).

מרכז עידן אופן

זה תאור כללי של המסלול עידן אופן שתחילתו בקיבוץ רבדים.

מסלול עידן אופן 12קמ

קיבוץ רבדים שייך לתנועת הקיבוץ הארצי מייסוד השומר הצעיר ונמצא בתחום המועצה האזורית יואב. אוכלוסייתו מונה 620 נפש ומתוכם 320 חברים. קיבוץ רבדים הוקם לראשונה בפברואר 1947 בגוש עציון על קרקעות שנרכשו על ידי קק"ל מתושבי הכפר נחלין. המתיישבים הראשונים היו חברי גרעין "צבר" של השומר הצעיר. מאז תחילת מלחמת העצמאות ב-29 בנובמבר 1947 גוש עציון היה נתון במצור ע"י הלגיון הירדני ובעת זו תגברה את הקיבוץ קבוצת נערים שהגיעה מהכשרה בקיבוץ מענית שבין חבריה נמנו עולים מבולגריה וניצולי שואה מפליטי המחנות בפולין.  ב-14 במאי 1948 נפל גוש עציון בידי הלגיון הירדני וחברי הקיבוץ הוחזקו בשבי בעבר הירדן המזרחי עד 24 בפברואר 1949. חברות הקיבוץ שחזרו ארצה מיד אחרי נפילת הגוש החלו מיד בהכנות להקמת הקיבוץ בשנית. אחרי שהות קצרה בכפר מנחם הצטרפה אליהן קבוצה של חניכי תנועת השומר הצעיר יוצאי חטיבת הראל – פלמ"ח וב-28 בנובמבר 1948 עלו חברי רבדים שלא היו בשבי על הקרקע והתמקמו באתר הנטוש של בית חוות שנלר הגרמנית, במקום המוצג בתמונה. חווה זו הייתה פעילה ככל הנראה עד מלחמת העולם השנייה והיוותה חלק מבית היתומים הסוריים שהקים בידי יוהאן לודוויג שנלר בירושלים בשנת 1860. חווה זו נמצאת בסמוך לשרידיו של הכפר הערבי הנטוש אל-חימה כ-2.5 ק"מ מהאתר הנוכחי. מספר חודשים מאוחר יותר הצטרפו אליהם חבריהם מהשבי.
עם הקמת הקיבוץ מחדש ידע הקיבוץ ימים קשים ועזיבות רבות של חברים שמעמסת הלחימה השבי וההקמה מחדש הייתה קשה להם מידי. בשנת 1951 הגיע לקיבוץ גרעין עולים מפולין ניצולי שואה שלאחריה עברו הכשרה חלוצית לקראת עלייתם ארצה. גרעין זה תרם לייצוב וחיזוק הקיבוץ מחדש. בשנת 1953 הצטרף גרעין נוסף של בוגרי השומר הצעיר מארגנטינה "קיבוץ ד". המיזוג בין המייסדים ילידי הארץ לבין העולים החדשים היה טעון מתחים שהכבידו על קליטת העולים. למרות הקשיים התלכד גרעין פעיל של חברים שקידמו את הקיבוץ.
מאז שנות ה-60' הקיבוץ קלט גרעינים מהארץ ומחו"ל וכן  משפחות ובודדים ובמקביל במשך הזמן רבים גם עזבוהו. בשנת 1994 עם השתלבות דור הבנים בניהול המשק נכנס הקיבוץ למהלך שינוי שבו החליט לעבור לדפוסי ניהול עסקיים. הקיבוץ הפריד את המשק מהקהילה והסדיר את היחסים ביניהם, העביר יותר אחריות ניהולית לענפים והעביר את אחריות הפרנסה מסידור עבודה לכל חבר וחבר.
בשנת 1996 החל הקיבוץ במהלך להגדרת אופיו על רקע השינויים ובסיומו הוכן המסמך "ערכי רבדים" המבטיח את ליבת ההסכמות בקהילה והקמת צוותים לקידום שינויים משמעותיים יותר באורחות חיי הקיבוץ. בשנת 2000 למרות השינויים הארגוניים, שקע הקיבוץ למשבר כלכלי קשה בשל מבנה עסקי שלא היה מותאם יותר למציאות הכלכלית בארץ ובקיבוץ. על רקע המשבר הפעיל הקיבוץ תכנית חירום בה גם החליט להאיץ את מהלכי השינוי בכל התחומים. הקיבוץ עבר  למודל הקושר את ערך העבודה של החברים לתקציבם, הופרטו תקציבים רבים והקיבוץ החל לעבוד על אופיו העתידי. בשנת 2002 נחלץ הקיבוץ מן המשבר הכלכלי והוא נמצא בתנופת שינויים גם בתחום המשקי וגם בתחום החברתי ופיתוח חיי הקהילה. בעשור אחרון הקיבוץ קלט כ- 100 משפחות לקיבוץ המתחדש. רוב התושבים עובדים מחוץ לקיבוץ. יתר התושבים מתפרנסים מ: חקלאות [רפת, גידולי שדה, לולי הודים (בהשכרה)] תיירות, לינה כפרית, הרחוב הפלשתי המשוחזר , מפעל לתכשיטים "ספירים", שירותים ועסקים קטנים וגם מספר אומנים.
מקור אתר הקיבוץ

זה תוואי המסלול "עידן אופן"

מסלול עידן אופן

להלן מראות מראשית המסלול

בשדה בקרבת סוללת מאגר המים

מבט על החורשה בתוכה נמצא הגשר התורכי

הגשר התורכי כשמו כן הוא נבנה ע"י השלטון העות'מאני בזמן מלחמת העולם הראשונה על נחל תמנה. הגשר נועד לאפשר מעבר מסילת הברזל מצפון ישראל לעבר סיני כדי להעביר לדרום עוצבות צבא ואספקה כדי לבלום את צבאות הממלכה המאוחדת שהתקדמו לעבר ישראל מכיוון מצרים. מסילת הברזל שנבנתה בשיתוף פעולה בין העות'מאנים ובעלי בריתם הגרמנית הגיעה עד עו'גה אל חפיר שהיא ניצנה למול קדש ברנע.
בזמן שלטון הבריטי בארץ ישראל המסילה לא הייתה בשימוש והכפריים מהסביבה נהגו לפרק אותה להשתמש באדינה ופסייה לצורכי בנין וקירוי בקתות הבוץ. לאחר מלחמת העצמאות, בשנים הראשונות שלפו חברי רבדים את פסי הפלדה מהגגות של החושות בכפרים הנטושים ומהם נבנו סככות לשימושים חקלאיים ומבני משק אחרים.

שרידי גשר התורכי

חורשת הגשר התורכי, חניון חביב לחנייה מוצלת

המראה בדרך ממערב לכביש 6

התקדמנו לעבר נחל תמנה אותו נחצה שלוש פעמים.

נחל תמנה שהוא נחל שמנקז את האזור וראשיתו בגבעות ממזרח באזור המושב זכריה ומצטרף בהמשך המורד אל נחל שורק.

הירידה ממערב לכביש 6 לעבר חציית נחל תמנה

לקראת חציית נחל תמנה

לקראת חציית נחל תמנה

חציית נחל תמנה פעם ראשונה

לאחר חציית נחל תמנה תוואי המסלול עובר מתחת לכביש 6 ומסילת הברזל

לקראת חצייה מתחת לכביש 6

לאחר חציית כביש 6 מחכה נקודת חמד שנייה, הבריכה שלצד נחל תמנה

לאחר חציית כביש 6

פנייה ימינה לדרך ממזרח לכביש 6 לעבר נחל תמנה

לקראת מעבר נחל תמנה

שכשוך במי הנחל והמעין

לאחר חציית נחל תמנה על גשר העץ

לאחר חציית נחל תמנה מתחיל הקטע העיקרי של של המסלול נמצא ממזרח לכביש 6 וכולל רכיבה לעבר תל עקרון, ביקור בו וחזרה ממנו ואורכו כ- 7.5 ק"מ.

ראשית המסלול חציית החורשה הסמוכה למעין תמנה.

החורשה בסמוך למעבר נחל תמנה

המשך המסלול עובר לצד נחל תמנה ובשולי השדות והמטעים של צבר קמה

'צבר–קמה' – אגודת שיתופית הכוללת חמישה קיבוצים: רבדים, כפר מנחם (מועצה אזורית יואב), צובה, קרית ענבים, מעלה החמישה (מועצה אזורית מטה יהודה) אשר נוסדה בתחילת שנת 2000. יחסי בעלות הקיבוצים נקבעו על פי גודל משבצת הקרקע שהביא כל שותף כנדוניה. המטרה העיקרית לשמה נוסד שיתוף פעולה זה, הייתה ניצול היתרון לגודל על ידי הפעלת מערך אחד גדול והקצאת משאבים לבחינת כיווני התפתחות נוספים מעבר לבסיס המשותף של גידולי השדה. האגודה מעבדת שטחים בהיקף של כ- 24,000 דונם והבסיס הלוגיסטי ומשרדי האגודה נמצאים בקיבוץ רבדים. האגודה מעסיקה מספר עובדים קבועים אשר מרביתם הגדול חברי הקיבוצים החברים באגודה. כחלק מבחינת כיווני התפתחות ניטע ע"י האגודה כרם זיתים לשמן (למעלה מ-1,000 דונם) שהפך אותה לאחד מיצרני שמן הזית הגדולים בענף זה בארץ. כמו כן נטעה האגודה מטעי שקד ורימון בהיקף מאות דונם. האגודה שותפה בבית אריזה המשווק פירות מקולפים מצוננים ומוכנים לאכילה (גרגירי רימון, פומלה, סלטי פירות ועוד). בשדות האגודה כוללים גידולי שדה חד שנתיים וביניהם כותנה, חיטה לגרעינים, חיטה למספוא, תירס, חומוס חמניות אבטיחים ועוד.

בשולי השדות והמטעים בצמוד לתוואי נחל תמנה

אחד השובכים המפוזרים בשטחים החקלאיים המיועדים לתנשמות ולבזים שהם טורפים את העכברים ומהווים מדבירים ביולוגיים שמונעים פיזור רעל בשדות.

מראות במסלול

מאגר מים נוסף בדרך ששימש את קיבוץ רבדים להשקיית השדות בשנותיו הראשונות. כיום משמש בית גידול לעופות מים, סרטנים, דגים ובעלי חיים מסוגים זנים שונים.

מתקדמים לתל מקנה

לפני העליה לתל לוגמים מים לרוויה

מבט על רוחב תל מקנה לאחר העליה

תל מקנה נמצא בקצה המערבי של גבעות השפלה הנמוכה מעל מישור החוף. גודלו כ-200 דונם ומזוהה עם עקרון הקדומה. התל מורכב משני חלקים: עיר עליונה (40 דונם) ועיר תחתונה מוקפת סוללה (160 דונם). התל שלט על רשת הדרכים הקדומה מאשדוד במישור החוף לכיוון נחל שורק ובית שמש ולכיוון גזר.
ראשית ההתיישבות במקום הייתה בתקופת הברונזה התיכונה. ממצאי חפירות שנערכו במקום מלמדים על יישוב שהתקיים כאן כמעט ברציפות מאז האלף הרביעי לפנה"ס ועד המאה השישית לפנה"ס.
בתקופת הברזל נבנתה עקרון והייתה אחת מחמש ערי הפלשתים [אשדוד, עזה, אשקלון, גת (תל צאפי)] ונהרסה במאה העשירית לפנה"ס. במאה השביעית נבנתה העיר מחדש ותחומה נכלל בכל שטח התל ואף התפשט מעבר לגבולותיו. בספר יהושע נזכרת עקרון ברשימת ערי יהודה כחלק מ"הארץ הנשארת". היא נזכרת גם בספר שופטים, אך עם הסתייגות שממנה משתמע ששבט יהודה לא כבש את ערי פלשת. עקרון מילאה תפקיד מרכזי בתקופת השופטים. כאשר נפל ארון הברית לידי הפלישתים, הוא נלקח גם לעקרון ומשם הובל לבית שמש. לאחר ניצחון דוד על גוליית רדפו בני ישראל אחרי הפלישתים עד "שערי עקרון". במאה התשיעית לפנה"ס, בימי המלוכה, נפל המלך אחזיה, שמלך בישראל דרך סבכה בארמונו ונפצע. בעקבות התאונה, שלח המלך שליחים להיוועץ ב"בעל זבוב" אלוהי עקרון. הנביא עמוס במאה השמינית לפנה"ס ניבא נבואת חורבן על עקרון ועל ערי פלשתים אחרות בשל חטאיהן.
במאה השביעית לפנה"ס חזרה עקרון לשיא גודלה, תעשיית השמן היה ענף מרכזי בכלכלתה המשגשגת. בתל תגלו למעלה מ-110 בתי בד, כמויות גדולות של גלעיני זיתים ומאות קנקנים וכלים אחרים. בסוף המאה השביעית לפנה"ס נבוכדנאצר מלך בבל כבש והחריב את ערי השפלה וביניהן נכללה גם עקרון. הכיבוש הבבלי היה מהלומה שממנה התרבות הפלשתית לא התאוששה מעולם. לאחר שארץ פלשת ועריה חרבו, תושביה שנותרו בחיים נתפזרו או הוגלו. הפלשתים, כולל תושבי עקרון שנעדרו מורשת וחיוניות תרבותית עצמית, נטמעו בסביבתם.
בתקופה ההלניסטית, בשנת 147 לפנה"ס, נזכרת עקרון במלחמות החשמונאים, עקרון נמסרה על ידי אלכסנדר באלאס לידי יונתן החשמונאי כתמורה על נאמנותו. האזכור האחרון של עקרון הוא בתקופה הביזנטית באונומסטיקון של אויסביוס (המאה ה-4 לסה"נ). יישוב לא סדיר התקיים גם בתקופה המוסלמית.
מקור ועוד על העיר והממצאים הארכאולוגיים בתל וראו גם סקר צפית, ניתוח והערכה של משאבי טבע, נוף ומורשת האדם, דש"א דמותה של ארץ, פברואר 2011

בכניסה למתחם בתי הבד

הענף העיקרי בכלכלת העיר היה ייצור שמן שהופק מזיתים בכרמים הרבים שנמצאו בסביבת העיר. העיר הייתה המפעל הגדול ביותר לייצור שמן זית בזמן הקדום וגם מפעל לייצור בדים מפשתן תוך ניצול מקורות המים הסמוכים.

שרידי בית הבד

בתי הבד נבנו צמוד לחומה שהקיפה את העיר. בכל בית בד היה אגן לריסוק הזייתים ושני מכבשים לצידו לסחיטת השמן מהרס'. הסחיטה נעשתה בהפעלת לחץ על קורת בית הבד באמצעות משקולת. בתוך כל מכבש היה קנקן לאיסוף השמן. הנוזל הנסחט הוא ה"יצהר" שממנו הופרד המשמן מהמים.

שחזור בית הבד

שרידי בית הבד

שרידי בית הבד

בראש התל הוכשרה תצפית שנקראת "תצפית תל עקרון". במקום נבנתה סככה ותחתיה הונחו שני שולחנות ובסמוך הוצב סלע ועליו לוח הקדשה למיכה איידלין חבר רבדים שנהרג בקיץ תשע"ד בתאונת דרכים מחרידה.

מצפה תל עקרון

מצפה תל עקרון

מבט נוסף על ראש התל מכיוון צפון

הבאר בתל

דרך הירידה מהתל בכיוון צפון

הירידה מהתל בין שדות הקמה

לקראת חציית נחל תמנה בשלישית

מעין תמנה ונחל תמנה

לאחר חציית נחל תמנה

בדרך חזרה

פנייה בדרך חזרה

בחזרה למעבר חזרה

במעבר בשולי כרם הזיתים לאחר המעבר את כביש 6

בריכת המים בדרך חזרה

לסיכום, —מסלול הטיול הוא ברמת קושי קלה  ביותר והתוואי שלו בין שדות, מטעים, כרמים ותוך חורש טבעי ושטחי בתה שדמותם של כל אלה משתנה בעונות השנה. אין ספק, —מסלול זה מותאם לכל אוכלוסיית רוכבי האופניים. מומלץ בחום להגיע לאזור בכל עונות השנה!

רכבי הגולף

עם חבריי הרוכבים באופניים מגיעים אלי לטייל בסביבת מגוריי, אני יוצא לאחד ממסלולי הבית הקרובים ואהודים. אחד מאלה הוא זה שרכבתי בו בשנה אחרונה עשר פעמים ואף לא נמאס לרכב בו .

מדובר על מסלול שראשיתו ברכס חלילים בצפון מבשרת ציון, ירידה לנחל כסלון עליון, טיפוס להר אדר דרך יער הסתדרות המורים, ירידה לעבר נחל הכפירה והמשך בדרך שעל המדרון בין מעלה החמישה ובין הכפר הפלסטיני קטנה מעבר לגדר ההפרדה, טיפוס להר רפיד ממערב למעלה החמישה, ירידה לכביש הגישה לנטף והלאה לאבו גוש, כניסה לנחל כסלון ליד מושב בית נקופה  וטיפוס חזרה למבשרת ציון. על מסלול זה כתבתי מספר פעמים ומידע נוסף ניתן למצוא באתר זה.

מסלול הטיול

אחזור ואציין שאזור הטיול נחשב עד 1967, אזור ספר בקצה הצפוני של גבול פרוזדור ירושלים.

אזור הטיול במפת מצב עד 1967

מפת מצב עד 1967

תמיד נחמד לי לצאת ולחזור על מסלול זה שבו אני מכיר כל פיתול וכל אתגר. אין לי הפתעות. אני יודע מהם הקטעים הבודדים בהם אלך ברגל, שני קטעים קצרים בירידה תלולה ושיש בה דרדרת ושני קטעי עליה שהשיפוע  בהם הוא אכזרי (בשבילי!). מראות הדרך למרות שהם ידועים, כל פעם הם שונים. בפעם האחרונה לפני חודש טיילתי בו בגשם.

ביום שני (29/2/2016) הגיע אלי יואב מלין. יש לבחור פנאי באמצע השבוע כי הוא בפגרה ארוכה וממושכת בין העבודות ויחד יצאנו לטיול במסלול זה.

התארגנות לקראת היציאה

החלק הראשון של מסלול הטיול היה ברכס חלילים

מסלול ברכס חלילים

נקודת תצפית ראשונה בהר אחירם לשעבר נקרא המקום שיך עבד אל עזיז.

כיווני המבט

תצפית מזרחה לעבר ירושלים

עוד מבט לכיוון מזרח

מבט מערבה

המשך המסלול ירידה לנחל כסלון וטיפוס לעבר הר אדר.

קטע הטיפוס העיקרי

תחנת ביניים בין נקופה לשעבר עין נקובה והיום מעין אורי

צילום למזכרת

צומת האלון לקראת העליה

באמצע העליה

\

בכניסה להר אדר

בירידה למדרון מעל נחל הכפירה

בקטע זה  של הטיול התרגזתי, כעסתי ואפילו התעצבנתי. שוב הרפתנים של קיבוץ מעלה החמישה חושבים שמותר להם להזרים את שפכי גללי הפרות במדרון מחוץ לחצר המשק. נוצרה ביצת "חרע" טובענית שחסמה את הדרך. לא ניתן היה לעבור דרכה. היה צורך להתפתל בין השיחים ולדלג על קצוות הביצה.

הביצה והמעקף

ניקיון השאריות מהגלגל

אין זו הפעם הראשונה החורף שזה קורה. רצוי וכדאי להתלונן למשרד לאיכות הסביבה. אולי דרך הכיס ילמדו שם ברפת כיצד לנהוג. יש הוכחות בצילומים 

בהמשך הדרך מבט על הכפר קטנה, אנשיו לא נמנים עם חובבי ציון

מבט על קטנה

מבט מעמיק יותר

עוד מבט לכיוון מערב

מתחילים לטפס להר רפיד מצפון

בחניון יער הצבא האדום הסמוך לכביש הגישה לנטף עצרנו להפסקה ואחר כך גלשנו דרך הכביש לעבר אבו גוש

הגלישה בכביש

מבט על מסגד הכפר החדש

ממשיכים הלאה דרך נחל כסלון לעבר הטיפוס חזרה למבשרת ציון

הקטע האחרון

התחלת העליה למבשרת ציון

איזה אושר בעליה

קטע אחרון קצר מעט תלול, עולים ברגל. לא נורא

לפני סיום מפגש עם העדר

אחרי ארבע שעות הסתיים הטיול למרות החרע (סליחה על הביטוי) של רפת מעלה החמישה, היה לנו טיול נחמד ומענג. מזג אוויר היה חמים. הרוח המזרחית הערה שנשבה ולעיתים הפריעה לרכיבה לא הפחיתה מהנאה.

נהניתי  מאוד שיכולתי להכיר ליואב חבל ארץ חדש שהוא גם יפה, גם מעניין והרכיבה בו מענגת.