אתמול, עם רדת החשיכה מאיר מלכי ואני יצאנו לטיול לילה בירושלים. היה זה טיול, כמו שנהוג לומר בשפת רוכבי האופניים, טיול עם הרבה נפח ובעברית לעם טיול ארוך הן במסלולו: כמעט 40 ק"מ, והן במשכו, חמש ורבע שעות.

טיול לילה ארוך בירושלים 27/8/2015

יציאתנו לטיול משולה לעסקה כלכלית בה מתחברים הרצון של הקונה עם הרצון של המוכר. היוזמה לקיים את טיול הייתה של מאיר. בסוף הטיול המשותף בשבוע שעבר הוא אמר לי, בין היתר: "יש  לי לחלום לעשות טיול אופניים בירושלים בלילה ואתה האיש שתגשים לי אותו". לא יכולתי להישאר אדיש ומיד הצעתי לו שנגשים את החלום בימים הקרובים. זאת ועוד, הצעתו התאימה לי כמו כפפה ליד, זמן רב אני מחכה להזדמנות לטייל בלילה בירושלים והנה היא הגיעה.

נפגשנו לא רחוק מהכניסה לעיר ברחוב יוסף בורג שנמצא בסמיכות לבית החייל ולשכונה החדשה משכנות האומה שנבנתה בעשור האחרון בשטח בו נמצאו צריפי משרד החוץ והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרדים נוספים.

התארגנו בזריזות לרכיבה. התקנו את הפנסים. אפסנו את מד המרחק ואני בנוסף הפעלתי את שעון ה-Polar ואת תוכנת הקלטת המסלול. זהו היינו מוכנים ליציאה. אני הייתי בטוח שנתוני הטיול ימדדו במכשירים והם ירשמו ויוקלטו. בדיעבד הסתבר שגם הטכנולוגיה אינה תמיד פועלת בלי סיבה שאני יודע מהי. במילים אחרות, היו לי שתי תקלות!

את מסלול הטיול תכננתי כך שיהיה מעניין ומגוון. הכוונה הייתה להראות במסלול את הטופוגרפיה המעניינת של העיר. כמו כן לטייל במקומות רבים ולא רק באלה שנחשבים אטרקציות של טיול בירושלים בכלל ואטרקציות של טיול אופניים בחודש הסליחות בפרט. מי ששכח אנחנו בעיצומו של חודש אלול בזמן שהספרדים נוהגים לומר סליחות באישון לילה.

לטיול בלילה יש את הקסם שלו וגם בו ניתן להתרשם מיופי העיר והשפע הרב שהיא מכילה. טיול זה כאמור, ארוך ובמהלכו הגעתי למספר תובנות ובסיום אציין אותן.

טיול לילה ארוך בירושלים 27/8/2015

יצאנו לדרך בשעה 20:10. עלינו דרך שכונת משכנות האומה לעבר מתחם סינמה סיטי. חצינו את דרך רבין לעבר קריית מוסדות השלטון. חלפנו בין בית המשפט העליון ובין משרד החוץ, ליד בניין בנק ישראל, בניין משרד ראש הממשלה, בין בנייני משרדי הרווחה, הפנים, האוצר וגבעת גן השושנים ועלינו למנורה מול שער הכנסת.

בצומת מול מוזיאון ישראל פנינו מערבה בדרך רופין ובהמשך פנינו לעבר מתחם קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. גלשנו בדרך הקרובה לתיכון ליד האוניברסיטה לעבר הגשר מעל כביש בגין. חצינו אותו והתגלגלנו בשכונת בית הכרם לכיוון דרום ובהמשך עברנו בשולי שכונת רמת בית הכרם.

בדרך מול בית חולים שערי צדק התחלנו לטפס ברחוב שחראי לעבר הרכס בו נמצאת שכונת בית וגן. לא נכנסנו אליה אלא רכבנו בקו הגובה התחתון ברחוב חכמי יוסף ובדרך בין הבתים היו לנו תצפיות מרהיבות לכיוון מזרח ודרום.

המשכנו לעבר שכונת רמת שרת וממנה התגלגלנו דרומה. חצינו את הצומת בציר גולומב והמשכנו בירידה בין שכונת מלחה ושכונת קריית יובל. עברנו מעל מתחם בית הלוחם אותו אני פוקד מספר פעמים בשבוע למטרת שחייה בבריכה. התגלגלנו לעבר גן החיות התנכ"י. במגרש החנייה טפסנו על גשר הברזל וחציינו את מסילת הרכבת למול עין יהל.

נכנסו בעצם לפארק ירושלים שנמצא לאורכו של נחל רפאים. עלינו על דרך האופניים והתחלנו לדווש לכיוון מזרח. כאן מאיר הציע בפעם הראשונה שנחזור על מסלול זה ביום חורף. לדעתו שאני מסכים אתה, מראות הנוף צריכים להיות יפים ביותר.. התקדמו חלפנו ליד תחנת הרכבת מול הגן הטכנולוגי של מלחה, עברנו מתחת לגשר הענק בקטע דרך בגין העולה לכיוון שכונת גילה, התקדמנו ועברנו למול מתחם הארנה, הלאה מזרחה נכנסנו כבר לפארק המסילה. עברנו בשולי שכונת פת ובהמשך בין שני חלקי הכפר בית צאפפה שהיה מחולק עד 1967 והיום הוא שכונה בירושלים, התקדמנו בין שולי הקטמונים, אזור תעשייה תלפיות ושכונת מקור חיים.

הגענו לרחוב עמק רפאים ועברנו דרכו. זה הרחוב של העיר, בו יש שפע של בתי קפה ומסעדות ובחלקו המזרחי שימש הציר המרכזי של המושבה הגרמנית הטמפלרית שנבנתה בסוף שנות ה-60 של המאה הי"ט. מאחר ומאיר אינו מכיר את השכונה, הסתובבנו מעט ברחובות הצדדים והתרשמנו, עד כמה שניתן בחושך מהבתים המפוארים.

המשכנו הלאה והגענו למתחם התחנה. המקום היה הומה מבלים. סוף החופש, יום חמישי בלילה,. הופעה של להקה, בתי קפה ומסעדות אז מה צריכים עוד הירושלמים. נדמה היה שאנו באחד ממתחמי הבילוי בתל אביב. אבל לא, ירושלים ללא הפסקה. עצרנו במקום למנוחה קצרה ותדלוק אנרגיה (תמרים, דגנים, שומשום).

במתחם התחנה הראשונה

במתחם התחנה הראשונה

במתחם התחנה הראשונה

המשכנו הלאה בפארק המסילה והפעם בכיוון מערב. היינו צריכים לתמרן בין הולכי הרגל הרבים. רכבנו מעט ומיד נכנסנו לשכונה בקעה. רכבנו ברחובות השכונה לכיוון דרום במקביל לדרך בית לחם. הגענו לאזור התעשייה תלפיות והמשכנו ברחוב יד חרוצים. זו הייתה כבר שעת לילה והמקום היה שקט וזאת בניגוד להמולה והתנועה הרבה בשעות היום. עלינו לדרך בית לחם והמשכנו עוד דרומה וטפסנו מעט לדרך חברון.

בדרך חברון המשכנו דרומה לכיוון בית לחם. חלפנו מול מנזר מר אליאס ובדרך שבשולי גבעת המטוס.

גבעת המטוס נקראת להנצחת נפילת מטוס פוגה מגיסטר במקום בתחילת קרבות מלחמת ששת הימים וטייסו סגן דן גבעון נהרג‏‏. "גבעת המטוס" הוא גם שמו של אתר מגורונים  שהוצבו במקום לשיכון עולי אתיופיה בראשית שנות ה-90'. אתר זה חדל להתקיים לאחר מספר שנים. הכוונה לבנות במקום יפה זה הצופה על דרום העיר שכונה חדשה. התוכניות מעוכבות בין היתר גם בגלל לחץ בין לאומי לא להרחיב ולבנות בתחום העיר שמעבר הקו הירוק.

המשכנו בדרך חברון עד צומת הפנייה לשכונת גילה (צומת טנטור) ופנינו מעט מזרחה לתצפית לילה מרהיבה לכיוון מדבר יהודה מול שכונת הר חומה, בית לחם ובית סחור ויישובי ספר המדבר. הצלחנו אפילו לזהות את הצללית העגולה של הרודיון. מאיר אמר שרק בגלל התצפית הזו היה שווה להגיע לטיול. מהתצפית זו פנינו חזרה לכיוון צפון בדרך אל מנזר מר אליאס.

המשכנו בדרך חברון עד תחנת הדלק דור ודרכה טיפסנו אל עבר קיבוץ רמת רחל. השער היה נעול ועליו מוצב שלט "לא לטפס על השער החשמלי." התלבטנו אם לחזור ולחפש דרך אחרת. החלטנו שלא נחזור. אבל, מאחר ואנו ממושמעים, לא טיפסנו על השער אלא עברנו ברווח צר בצדו ואת האופניים העברנו מעליו. רכבנו דרך שטח ההרחבה של הקיבוץ. מאחר וכל הקיבוץ מגודר נאלצנו להסתובב בו עד לשער הראשי שבמקרה נפתח.

מקיבוץ רמת רחל המשכנו צפונה דרך שכונת ארנונה ותלפיות הישנה. עברנו ליד מתחם הקונסוליה של ארה"ב והגענו לפאתי שכונת ארמון הנציב. משם קצרה הדרך לתצפית הטיילת. למרות החושך התעכבנו לתצפית קצרה על העיר העתיקה והר הזיתים ושוחחנו מעט עם קבוצת רוכבים של צעירים ונמרצים שהגיעו גם הם לטיול לילה בעיר.

אחרי התצפית הכוונה הייתה להמשיך בדרכי יער השלום לעבר שכונת אבו תור. אולם, הדרך ניווטה אותנו לציר הראשי של הטיילת. הגענו לחלקה הצפוני של שכונת תלפיות. דרך רחוב כספי שנחשב אחד מרחובות היוקרה של העיר ניסינו להגיע ליער השלום אבל כשלנו. ירדנו בדרך הראשית בשולי מנזר סנט קלייר והגענו לדרך חברון. סטינו מעט לראות את המתחם החדש של בתי הקולנוע יס-פלנט" שנפתח לפני שבוע ומהווה מוקד חדש למלחמות השבת בירושלים.

מתחם יס-פלנט

השעה הייתה כמעט חצות. מאיר ביקש שנתחיל להתקדם למקום חניית הרכב ונסיים את הטיול. בסדר כך היה. עברנו בגן מול הר ציון ומצאנו עצמנו במשכנות שאננים. הקרבה לחומות העיר העתיקה פעלו שעות נוספות על בלוטות הרגש של מאיר. הוא שינה את דעתו וביקש שנמשיך בתוכנית המקורית, נכנס לעיר העתיקה ונרד לכותל המערבי. הסכמתי.

המשכנו והתפתלנו ברחובות ימין משה, טיפסנו גם במעלה המדרגות, המשכנו הלאה מאחורי מלון המלך דוד. הגענו למול שער יפו. התלבטתי באיזו דרך לבחור על מנת להגיע לכותל. בעצה עם מאיר, החלטנו שניכנס לעיר דרך שער יפו. המקום נראה כמו אמצע היום. מטיילים הרבה. זו רק ההתחלה. התקדמנו דרך הרובע הארמני וממנה גלשנו לעבר הרובע היהודי. חצינו את הקרדו, חלפנו ליד בית הכנסת החורבה וישיבת הכותל. גם בשעת לילה הרובע היהודי תוסס והמון מטיילים ובחורי ישיבות.

מצאנו עצמנו בראשית המדרגות היורדות לכותל. החלטנו שנרד ברגל (אפשר לחשוב שהייתה ברירה אחרת). נדמה היה שעברנו במנהרת הזמן לימי בית המקדש הראשון השני: אלפי עולי רגל הגיעו לעיר ולבית המקדש. בדרך עמדו בחורים רבים, מבקשים צדקה לחולי סרטן או מטרה אחרת, חלקם מוכרים קמעות ומזכרות. המדרגות היו צפופות. המוני אנשים ירדו ועלו בדרך שנתבה אותנו לשער הכניסה לכותל. המקום אינו מבייש כניסה למתקן ביטחוני או כניסה למשרד ממשלתי. גלאי הבדיקה דומים לאלה בשדה התעופה. אולם, לאכזבתנו לא אפשרו לנו לעבור עם האופניים ושלחו אותנו חזרה לעלות במדרגות ולהגיע לשער אחר בקרבתו ניתן לקשור האופניים. בלית ברירה עלינו. הגענו לשער אבל החלטנו לוותר על הכניסה למתחם הכותל.

בנקודה זו היינו התלבטנו רגע באיזו דרך לבחור כדי לחזור למרכז העיר. אנחנו בתוך פקק אין סופי של מכוניות ונחילי אדם. לא הייתי מודע לעוצמה של המשיכה של רבבות האנשים להגיע בשעת לילה מאוחרת לכותל. ייתכן וחלקם באו לבקש ישועה ונחמה והשאר סתם מאמינים שיבקשו לומר תפילה.

החלטנו לצאת מהמולה ופנינו מזרחה לדרך העופל והקפנו את חומות העיר מדרום וממזרח. רכבנו מעל נחל קדרון למול קבר אבשלום ומורד הר הזיתים. בגשר הסיירת התחלנו לטפס לעבר כיוון שער האריות והפניה הצפון מזרחית של החומה. העלייה התלולה הגיעה במהירות. לא הספקתי להחליף הילוך בזמן. השרשרת נפלה. עצירה קצרה לתיקון וטפסנו במעלה הדרך. מאיר המהיר ואני האיטי.

מסלול הטיול בעיר העתיקה וסביבתה

המשכנו בדרך מצפון לחומות. עברנו בחלק המזרחי השומם של העיר מול שער הפרחים ושער שכם. חלפנו במתחם החנויות ובתי המאפה ונכנסנו לשכונת מוסררה. עברנו בתוכה. ודרך רחוב שבטי ישראל עלינו למתחם העירייה ולמגרש הרוסים ודרכו ירדנו לרחוב יפו.

גם רחוב יפו הומה מאוד. אלפי בני אדם רובם צעירים מכל המינים ומכל הסוגים הסתובבו ברחוב וישבו בבתי הקפה. גם כאן נדמה שזו עיר ללא הפסקה. וויתרנו על שיטוט בסמטאות נחלת שבעה. השעה הייתה מאוחרת.

המשכנו במעלה רחוב יפו עד שוק מחנה יהודה. גם כאן הפתעה. השוק בשעות לילה הוא מתחם בילוי ענק ובו בתי קפה ומסעדות. עברנו בין יושבים בהם.

פניו של שוק מחנה יהודה בליל חמישי

זהו הגענו לרחוב אגריפס ודרכו גלשנו חזרה למקום חניית הרכב. לקראת השעה 01:30 הסתיים הטיול הארוך והמופלא. חזרנו רטובים ולא רק מזיעה אלא משפע הטל. התארגנו מהר והתחלנו  לנוע חזרה לבתינו, אני למבשרת ציון ומאיר לתל אביב.

טיול לילה ארוך בירושלים 27/8/2015

בנסיעה בדרך הקצרה חשבתי על שפע התובנות שלמדתי בטיול: הראשונה, בטיול לילה בעיר אין צורך להאריך בזמן ובמסלול, כדאי ורצוי להאט את הקצב להגיע לפחות מקומות אבל לשהות בהם יותר ולחוש אותם. השנייה, כדאי לחזור על מסלול זה, אולי בשינוי קל, בימות החורף. השלישית, יש ירושלים של היום ויש ירושלים אחרת בלילה ובמקומות רבים היא עיר שאינה מנומנמת אלה עיר ללא הפסקה; הרביעית, לא הייתי מודע לעוצמה של העלייה לרגל בימינו לבית המקדש שנוכח בדמותו של הכותל המערבי, חמישית קשורה לטכנולוגיה, אי אפשר לסמוך ב-100 %על המכשירים וכדאי שיהיה גיבוי. לשמחתי השעון הקליט את הטיול.

לסיכום, היה זה טיול מרתק בחברת מאיר שפשוט נעים וכיף לטייל אתו. למרות שאני גר בעיר מאז שנת 1978 והסתובבתי בה בלי סוף למדתי דברים חדשים ובעיקר בטיולים הבאים איישם ואתנהל  ברוח התובנות שלי.

אתמול יצאתי לטיול עם שני אנשים נחמדים מאוד, דורון סלע מיוקנעם עילית אותו הכרתי בתחילת השבוע ועם מאיר מלכי מתל אביב אותו הכרתי רגע לפני שיצאנו לדרך. מסתבר שלשותפים לרכיבה מקום המגורים והגיל אינם משחקים תפקיד.

הטיול היה בהרי יהודה, בין רכס הראל במזרח בו נמצא הישוב מבשרת  ציון, ובין רכס החמישה במערב בפסגתו נמצא היישוב מעלה החמישה ובמורדות שלו היישובים קריית ענבים, בית נקופה ואבו גוש והמוסד קריית יערים והר הרוח בשוליו נמצא היישוב נטף.

ממבשרת ציון לרכס חמישה והר הרוח 22-8-2015

מסלול הטיול היה חיבור של שני מסלולים שעשיתי בחצי השנה האחרונה בחמש פעמים שונות: עם צחי גל בחודש פברואר, עם צחי גל ויוסי נחמיאס בחודש מרס ושוב עם צחי גל בחודש מאי, עם רז גורן בחודש יוני ועם קבוצת רוכבי כפר אדומים בחודש יולי.

אז מיד עולה השאלה מדוע לחזור ולטייל באותו מסלול? התשובה מורכבת: המסלול הוא באזור יפה מאוד ומיוחד שתמיד מעניין להסתובב בו והוא גם קרוב לבית ולא צריך לנסוע אליו; מסלול הוא באורך 26 ק"מ שמתאים למשך הזמן שניתן לרכב בקיץ מזריחה עד שכבר החום בלתי נסבל; המסלול גם משופע בעליות ואפשר להשקיע אנרגיה בגובה מצטבר והפעם כ-700 מ'. סיבה נוספת ומכרעת החברים שיצאו איתי לטיול אינם מכירים אזור מיוחד זה המשתרע בהרים הגבוהים שבשולי פרוזדור ירושלים בקרבה לגדר הביטחון. היום זו הייתה הזדמנות להראות להם אזור זה שהיה אזור ספר צמוד לקו הירוק בין השנים 1949 ל-1967.

פרוזדור ירושלים, 1949 – 1967

מבחינתי הטיול התחיל מהרגע שיצאתי מהבית והתחלתי לטפס במעלה שדרות החושן שברכס חלילים עד כיכר אבני חן בקצה שדרות הראל שם פגשתי את השניים.

יצאנו לדרך קצת מעט אחרי השעה 06:00. מזג אוויר נפלא מעונן וקריר ואפילו לח (לטעמי יותר מדי). חצינו את רחוב כרמל והתגלגלנו מיד במדרון המערבי של הר אחירם אל נחל כסלון עליון למול גדר הביטחון. אני כרגיל ירדתי ברגל, בקטע התלול הראשון ובו דרדרת אבנים.

בנקודה זו עמדו שתי אפשרויות: האחת  להתגלגל במורד הנחל דרומה ולעבור ליד מעין עין נקופה (פעם נקרא עין נקובה ובקיץ 2006 הפך גלעד לזכרם של  החברים אורי גרוסמן שנהרג במלחמת לבנון השנייה וקריל גולשטין שנהרג במבצע גשמי קיץ בעזה), ואז להתחיל לטפס לרכס והשנייה לטפס ברגל בדרך התלולה מאוד (27% שיפוע) הצמודה לגדר.

הרוב החליט ובחרנו באפשרות השנייה. תוך כדי העלייה התרשמנו מעבודות העצומות שהושקעו בבניית הגדר. דברנו גם על בג"ץ בית סוריק משנת 2004 שחייב את מערכת הביטחון לבנות את הגדר על תוואי הקו הירוק ולא צמוד לכפר בהתאם לכוונה המקורית.

בקצה העלייה נכנסנו לתוך יער הסתדרות המורים ועצרנו לדקות במקום תצפית שכמו רוב התצפיות מוסתר על ידי העצים שנטעה קרן קיימת.

תצפית יער הסתדרות המורים

התקדמנו מערבה לעבר היישוב הר אדר. עברנו בשולי הגבעה (820 מ') בה חברת מקורות תבנה בזמן הקרוב את מאגר המים הגדול ושנוכחותו ועבודות בנייתנו יפגעו ביער יפה זה.

סמוך לגדר הר אדר גלשנו בסינגל קצר ונחמד. שוב בקטע התלול ובו דרדרת ירדתי ברגל. זיכרון הנפילה בפעם האחרונה חרוט בי היטב. אז לפי הכלל הידוע, במקום שיש ספק אז אין ספק.

המשכנו ועלינו עד לכביש הגישה להר אדר. בחורשה הקרובה לשער היישוב התרשמנו מעבודת צוות פָסלים בעץ שיצרו את המיצג של סיפורי התנ"ך.

מיצג סיפורי התנ"ך בכניסה להר אדר

מהר אדר התגלגלנו בדרך המקבילה לכביש ומול הכניסה המזרחית של מעלה החמישה גלשנו לכיוון גדר ההפרדה. רכבנו על חצי גובה המדרון בין  מעלה החמישה ובין הכפר העוין קָטָנה מעבר לנחל הכפירה מצפון לגדר. שרידי שריפות היער שיזמו וביצעו תושבי הכפר בשבועות האחרונים עדין ניכרים בשטח. במקום מסוים הריחנו שרידי שריפה טרייה מלפני ימים בודדים.

בדרך בחצי גובה המדרון בין מעלה החמישה ובין קטנה

בדרך בחצי גובה המדרון בין מעלה החמישה ובין קטנה

מדרך זו טיפסנו דרומה על הרכס ועלינו לכיוון הר רפיד. החברים רצו מסלול עם נפח וגובה. עלינו להר שהוא מקום תצפית מעניין ומרהיב. ניתן לראות באופק את מרחב עמק איילון והעיר מודיעין ושיש ראות טובה אפילו עד תל אביב.

מבט מערבה בירידה מהר רפיד

ירדנו מהר מערבה שמראות הנוף מלווים אותנו והגענו לכביש הגישה לנטף. המשכנו בו לעבר הכניסה ליער פולין שהיא התחלת העלייה להר הרוח. ראשית עליה זו דרך עפר מתונה והמשכה עליה אכזרית בדרך אספלט. השיפוע לא נחמד ואינו מתאים לי לרכיבה. עליתי ברגל. דורון ומאיר בעלי הכושר טיפסו אותה ברכיבה. בלית ברירה נאלצו לנוח בחניון הר הרוח עד שאגיע. המשכנו בדרך ושוב עליה לכיפה של פסגת הר הרוח. הם רכבו מהר ואני הזדחלתי מאחור. גם עליה זו הסתיימה. בחניון יער הצבא האדום יצאנו לכביש.

גלשנו במורד הכביש במהירות ובזהירות לעבר אבו גוש. הפעם העדפתי לעבור בתוך הכפר ליד המסגד החדש שנבנה לאחרונה הודות לתרומה של שליט צ'צניה, שמכובדי אבו גוש שכנעו אותו שהאנשים שהקימו אותו הגיע לא"י לפני מאות שנים מהקווקז.

יצאנו מאבו גוש ונכנסנו למושב בית נקופה ודרכו גלשנו שוב לנחל כסלון. עברנו בדרך הסמוכה לתוואי כביש 1 הנסלל כעת. המשכנו צפונה בנחל כסלון עד הדרך הפונה ומטפסת למבשרת ציון. עוד עליה ארוכה ומתונה שבקצה שלה קטע קצר תלול שאני עולה בו ברגל. השניים המיומנים רכבו ושוב חיכו לי בקצה העלייה.

החלק האחרון של המסלול היה בדרך בשולי השטח הבנוי מעל נחל כסלון עליון למול גדר הביטחון. בסיום הדרך עוד עליה לא רכיבה עבורי (בהתחלת הטיול הייתה ירידה).

ממבשרת ציון לרכס בחמישה ולהר הרוח 22/8/2015

ממבשרת ציון לרכס בחמישה ולהר הרוח 22/8/2015

סיימנו את הטיול לקראת השעה 10:30. דורון ומאיר אמרו שמאוד נהינו  גם שלא היו סנגלים רבים ונאלצו להסתגל לקצב הרכיבה האיטי שלי בעליות, שלא לדבר על הליכה.

לסיום, אודה על האמת, מבחינה פיסית הטיול לא היה קל עבורי. התאמצתי לא מעט. איני בכושר! לא אתבייש  לומר שמעבר לקטעי העלייה התלולה במסלול שאיני מסוגל לרכב, היו שלושה קטעים קצרים שבפעמים קודמות רכבתי אותם והיום מד הדופק סימן שצריך ללכת ברגל. שלושה שבועות לא רכבתי וזה משך זמן שהכושר בורח! לא רכבתי בגלל החום הכבד ששרר בשבועות האחרונים וגם בגלל הצורך להתאושש מחבלת הנפילה ברכיבה ביער בן שמן לפני עשרה ימים. יש לי עדין איזו חשש מהנפילה. הביטחון עדין לא שב אלי במלואו. בנוסף לקטעי הירידה שאיני רוכב, היו היום עוד שלושה קטעי ירידה שתמיד אני יורד בהם והיום פשוט פחדתי.

נוסף לכל הצרות, גם עליתי מעט במשקל  וגם לכך תרומה בקושי היום. אני מודע לצורך להפשיל שרוולים להתאמץ ולחזור לכושר…. ולהתחיל להתגבר על הפחד הקטן שאחז בי. אי אפשר להמשיך ככה יותר… הבטחתי לעצמי שאחזור למוטב בהקדם!

אתמול יצאתי עם רן גנור לטיול ביער בן שמן במקומות ובדרכים שאיני מכיר. זה טיול נוסף לזה  שעשיתי עם עופר צינדר לפני מספר שבועות מהעיר מודיעין דרך יער בן שמן ליישובי בן שמן וחזרה ובו הוצג יער בו שמן, אבני הדרך בהתפתחותו, מושב כרם בן שמן, כפר הנוער בן שמן ומושב בן שמן.

מראש קבענו רן ואני שמסלול הטיול לא יכלול סינגלים והרכיבה תהייה בנחת. הכוונה הייתה להגיע למתחם נאות קדומים. אבל, משהו השתבש ועל כך בהמשך.

מכרם בן שמן לנאות קדומים – 12-8-2015

יצאנו ממושב כרם בן שמן שנמצא בתחום כפר הנוער. רכבנו לכיוון דרום. נאה היה מראה מישור החוף שהואר בקרני הבוקר.

מבט על מישור החוף ממזרח למערב ליד בן שמן, צילום: רן גנאור

חצינו במעבר תחתי את כביש 1. החלק הראשון של הטיול התמקד בחלק המערבי ביותר של יער בן שמן שנקרא גם יער הרצל וממקום זה התחיל היער והתפתח.

בתחילת דרך נתקלנו בשתי ערימות פסלות בניין. אין מילה אחרת לתאר את התופעה מחליא! למה לזהם את היער?

פסולת בניין בלב היער

המשכנו הלאה וטיפסנו לגבעה בה נמצא בית העלמין של בן שמן. קטע כביש ירושלים תל אביב הסמוך שנסלל  במחצית השנייה של שנות ה-70' קטע את הרצף בין בית העלמין והמושב כרם בן שמן וכפר הנוער.

בבית עלמין זה קבורים אנשי המושב וכפר הנוער וביניהם זיגפריד להמן מייסד כפר הנוער.

במקום נמצא גם קברה של סוניה פרס, אשתו של ….התרשמנו מאוד מפשטותו. נראה שאין פוקדים רבים את הקבר. ייתכן ואני טועה.

קברה של סוניה פרס

המשכנו הלאה דרך אתר הנצחה של 32 לוחמי הפלוגה הדתית שנפלו בקרבות במלחמת העצמאות.

אתר ההנצחה של הפלוגה הדתית שהגנה על בן שמן במלחמת העצמאות

 הפלוגה הדתית של חי"ש תל אביב הייתה פלוגה א' בגדוד 51 של חטיבת גבעתי שהוקמה בדצמבר 1947 ופעלה בתחילה במרחב תל אביב והדרך לירושלים ואחר כך הועברה לחזית הדרום. ב-14 במרץ 1948 הועברו רוב לוחמי הפלוגה מגוש עציון לבן שמן הנצורה, שם הגנו על המקום. בזמן חג הפסח בשנת תש"ח הדפיסו חיילי של הפלוגה את "הגדת המצור". עוד לפני החג נשלח לשדות בן שמן מטוס דו מנועי וממנו הושלכו חבילות מצות ויין על מנת לאפשר את קיום החג. הפלוגה הדתית נשארה בבן שמן עד להסרת המצור במבצע דני וכיבוש המרחב של העיר לוד והכפרים ממזרח לה. לאחר המבצע  הועברו חיילי הפלוגה הדתית לכפר גימזו ושם הדפו ב-12 ביולי 1948 התקפה של הלגיון הירדני שניסה שניסה לכבוש בחזרה את הכפר ולהתקדם לעבר לוד. בהתקפה זו נפלו שניים מלוחמי הפלוגה ששמשו כצוות מקלע מעל אחד הבתים בג'ימזו ונהרגו מפגיעה ישירה של פגז. לזכרם הוקם מצפה בפסגת תל גמזו הנקרא "מצפה השניים". בסך הכל נפלו בקרבות 32 מלוחמי הפלוגה. 

המשכנו מזרחה לעבר מצפה מודיעין. מעט לפניו פנינו למעבר התחתי של כביש 443. חלפנו ליד החניון החדש "חנה וסע" שהוכשר לטובת הנהגים שמוכנים לוותר על רכבם ולהגיע בהסעה ציבורית לתל אביב. החניון היה כמעט ריק. כנראה שאין עדין ביקוש!

היעד הבא, המוכר והחביב אתר תל חדיד.

תל-חדיד  נמצא מדרום לנחל נטוף על קו הגבעות החיצוני של השפלה הצפונית מעל מישור החוף בגובה 146 מ' והוא חולש על בקעת אונו ועל חלקו הצפוני של מישור חוף יהודה. מתחת לתל נכרתה בשנת 2000 מנהרה באורך 430 שהיא חלק מכביש חוצה ישראל (כביש 6). במורד המערבי של התל, לכיוון כביש 444 נמצא שוכן אתר ההנצחה של  חיל הלוגיסטיקה. בתל חדיד היה יישוב עתיק, המזוהה עם היישוב העתיק "חדיד", ועל שמו קרוי התל. השרידים העתיקים ביותר שהתגלו במקום הם מראשית תקופת הברזל. על פי חרסים שנמצאו במקום הייתה בו עיר מוקפת חומה כבר בתקופת יהושע בן נון. אולם העיר, ככל הנראה, הגיעה לשיאה בתקופת ממלכת יהודה במאה השמינית והשביעית לפני הספירה. היישוב חדיד נזכר כאחד המקומות שבהם התיישבו שבי ציון מגולת בבל: "בְּנֵי לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה "‏(עזרא ב: ל"ג ונחמיה ז: ל"ז). מאוחר יותר נזכר המקום כעיר שבוצרה על ידי שמעון התרסי מבית חשמונאים במחצית המאה השנייה לפני הספירה. היישוב חדיד נזכר גם בין היישובים שלכד קיסר רומא אספסיאנוס במרד הגדול והציב בה חיל משמר כדי לחסום את הדרך לירושלים. בתקופת המשנה היא הייתה מושבו של התנא רבי יקים איש חדיד. העיר התקיימה גם בתקופה הרומית והביזנטית ומוזכרת באונומסטיקון של אובסייוס בשם "חדיתא" ומופיעה במפת מידבא. בימי הביניים, רבי אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח (1322) מציין כיחדיד נמצאת מרחק של כשעתיים מהעיר לוד על הר עגול, וכי הערבים קוראים למקום "חדיתא". תושבי כפר זה שהיה בנוי על התל ועיבדו את הקרקעות למרגלותיו, השתתפו בהתקפות על בן שמן. במבצע דני בקרבות עשרת הימים בימי מלחמת העצמאות נכבש הכפר ונהרס. בשנת 1949 הוקם קיבוץ בשם "חדיד" על אדמות הכפר אולם, הוא התפרק לאחר זמן קצר. שנה לאחר מכן, ב-1950 הוקם מושב חדיד ובו יושבו עולים מתימן וכעבור זמן הצטרפו אליו עולים שהגיעו מרומניה.

עלינו לתצפית על צפון מישור החוף הדרומי ובמיוחד על בקעת אונו.

תצפית מתל חדיד

רן אמר וציין בצדק שהקטע נפרס תחתינו הוא "ארץ הכבישים המחלפים". זהו המרכז של המרכז!

ארץ הכבישים והמחלפים

חזרנו מהתל לכיוון החניון. התחלנו לרכב מזרחה המסומנת אדום היורדת לעבר מתקן אדם מתוך כוונה להמשיך למתחם נאות קדומים.

התחלנו לרדת בצומת הדרך עם סינגל חדיד (מסומן ירוק). בקטע זה יש גם שיפוע וגם דרדרת. לא נורא! סביר בהחלט! בגלל ספק, בתחילה ירדתי ברגל. במקום שאינו תלול עליתי לרכב ואחרי מטר או שניים מסיבה שאינה ברורה, אולי כן חשש, לחצתי כנראה על המעצור הקדמי. התוצאה: התעופפתי קדימה ונחתי על הגחון. למזלי חוץ ממכה ופצע בסנטר ומתיחת שריר ברגל לא קרה לי כלום.

קצה הקו האדום החוצה את סינגל תל חדיד הוא מקום הנפילנ

התחלתי לחזור לראש הדרך ואז הרגשתי שראשי סחרר. נחתי על הארץ. עופרה מכפר לפיד שעברה בסינגל נחלצה לעזרה. היא קראה לרן שיחזור. עברו עוד דקות  מעטות ששכבתי. התאוששתי בהדרגה. תמר שהגישה עופרה סייע להחזיר את רמת הסוכר. חלפו עוד דקות וכבר הרגשתי שאני  כשיר להמשיך לרכוב אבל, במגבלה של מתיחת שריר.

בסוף ההתאוששות לאחר הנפילה

לנוכח מצבי ובגלל שעה בה החום התגבר, החלטנו שלא נמשיך בטיול נאות קדומים. הסתובבנו וחזרנו,  בדרכי יער בן שמן ולאורך נחל גמזו לעבר מקום התחלה.

מכרם בן שמן לנאות קדומים – 12-8-2015

מכרם בן שמן לנאות קדומים 12-8-2015

זהו הסתיים טיול שראשיתו הייתה מעניינת והמשכו נקטע. "אין מה לעשות" אלה החיים. לא הכל מצליח. הנפילות מהאופניים והתעופפות יכולות להתרחש מפעם לפעם גם אם מקפידים. הם חלק בלתי נפרד מהרכיבה. לא נורא! את הטיול הזה עוד נשלים

בימים אלה נודע על פגיעה קרובה, ואפשר לומר הרס של אחת משכיות החמדה בהרי יהודה. מדובר על הקמת ברכה ענקית לאגירת מים בלב יער הסתדרות המורים שהוא חלק מיער החמישה. יער זה צמוד ליישוב הר אדר ובו עובר מסלול הטיול ממבשרת ציון לרכס מעלה החמישה או לקיבוץ מעלה החמישה.

מיקום הברכה ביער הסתדרות המורים, הסימון המפה עופר צינדר

מדובר על בניית ברכה שתבנה על משבצת של 50 דונם ותאגור 50,000 קוב מים וקוטרה יהיה 100 – 130 מ'. הברכה היא אחד ממתקני מיזם "קו המים החמישי" של חברת מקורות (חברת המים הלאומית).

תכנית בניית הברכה, כמו כל תכנית המיזם, אושרה על ידי מוסד התכנון הגבוהה ברמה הארצית שנקרא ועדה תשתיות לאומיות (ות"ל). אישור התכנית התאפשר בעקבות הסכמת קרן קיימת לישראל שנטעה יער זה בראשית שנות ה-50'. מאז טיפחה אותו והכשירה בו דרכים וחניונים לרווחת הציבור.

דרך בלב יער הסתדרות המורים

בימים אלה החלה חברת מקורות בעבודות המדידה במקום והיא פועלת להוצאת מכרז לחברות בנייה. הכוונה שהעבודות יחלו בחודשים הקרובים וקרוב לוואדי שתמשכנה במשך שנתיים וייתכן אף יותר.

עבודות בניית הברכה לרבות הכשרת דרכי גישה  למשאיות, טרקטורים וצמ"ה יחסלו את היער. קיים ספק רב רב אם תצליח חברת מקורות שהתחייבה לשקם את היער ואף העמידה ערבות בנקאית לכך תצליח לשקם את היער ולהחזיר את מצבו לקדמותו.

תושבי הסביבה ובעיקר תושבי הר אדר שהברכה תבנה בסמוך אליו שיהיו הנפגעים העיקריים

היישוב הר אדר ממול לדרך בלב יער הסתדרות המורים

תושבי הר אדר התארגנו למנוע את כריתת היער ולצורך כך הם הקימו ועד פעולה. הצעתם לבנות את הברכה במחצבה הנטושה הענקית בהר חרת הצמודה לדרך בין מעוז ציון ולצומת איתן.

קרוב לוודאי שהתארגנות זו היא מאוחרת! התכנית כבר כאמור, אושרה על ידי מוסדות התכנון וחברת מקורות בתיאום עם הקרן הקיימת החלה בצעדים למימושה. ספק אם פנייה לסעד מבג"ץ תענה. בית המשפט העליון קרוב לוודאי יחליט שאינו מתערב בשיקולי מוסדות התכנון.

חבל מאוד יהיה אם תכנית זו תמומש! אין צורך להרחיב על הנזק הסביבתי האדיר ועל ההשלכות הצפויות מעבודות הבנייה עצמן והנוכחות של מאגר המים ענק בלב היער. כנראה שאפשר יהיה למחוק את יער הסתדרות המורים מרשימת מסלולי הטיולים בהרי יהודה.

מבט על היער בשעת ערב מכיוון מזרח למערב

קשה להבין את ההתעקשות על הבניה דווקא במיקום זה שישנה חלופת מיקום אחרת. אולי אפשר לקוות שברגע האחרון מישהו יתעורר ויחשוב שוב על העניין וימנע את הפגיעה האנושה ביער יפה זה ויפה שעה אחת קודם.

מיקום הבריכה ביער הסתדרות המורים, סימון הברכה עופר צינדר

אתמול בערב סיימתי את יום שהייתי ברמת גן בטיול עירוני עם רוני ביתי שסיימה את יום עבודתה. מראש ידענו שיום קיץ זה הוא לוהט מאד אבל החלטנו שלא נכנע לחום והלחות. לא נוותר! נצא להתאוורר במרחבי העיר ורחובותיה ובשפת הים.

הטיול התחיל בנסיעה באוטו בחיפוש אחר מקום חניה חופשי. נסענו מבית הורד בגבעתיים לעבר דרך משה דיין ומצאנו מקום שכזה בשכונת תל חיים שנמצאת על גבול תל אביב עם גבעתיים ותחומה בין רחוב הורודצקי בצפון, הרחובות דרך השלום ודרך הטייסים במזרח, רחוב לה גווארדיה בדרום ודרך משה דיין במערב.

שכונת תל חיים נקראת על שם ד"ר חיים חיסין. בנו, אלכסנדר חיסין, קנה את קרקעות השכונה בשנות ה-30' של המאה שעברה וביקש שתיקרא על שם אביו, שהיה ממייסדי אחוזת בית. מייד לאחר מכן נבנתה השכונה. המילה "תל" היא משום שבמרכז השכונה היה בעבר תל גדול. היא הייתה שכונת קצה בתקופה שבין מאורעות המרד הערבי (1936 – 1939) ועד מלחמת העצמאות עד הקמת המדינה (1948) שימשה השכונה כעמדה קדמית ומקום אימונים עבור יחידות ההגנה וזאת לנוכח מיקומה מול הכפר סלמה שתושביו התנכלו לתושבי השכונה ולשכונות יד אליהו והתקווה. ביום הקמת המדינה (15.5.1948) החלה לפעול בשוליים של השכונה תחנת שידור של קול ישראל וממנה שודר בשידור ישיר טקס הכרזת המדינה שהיה לשידור הראשון של קול ישראל. משדר התחנה נבנה במחתרת והותקן במבנה תת-קרקעי שנמצא במפגש הרחובות יצחק שדה ודרך משה דיין והכוונה לשמרו כאתר מורשת. תחנת השידור פעלה עד שנת 2004.  מסוף שנות ה-60' ובעיקר בשנות ה-70'  ובתחילת שנות ה-80' הייתה בשכונה תנופת התפתחות, וכיום היא נחשבת לשכונת יוקרה באזורה. למעט מספר רבי קומות בכניסה לשכונה, רובה מאופיינת בבנייה נמוכה של שתי קומות.

הכוונה בתחילת הטיול הייתה להגיע ליפו ומשם להתגלגל לאורך טיילת החוף. לכן, החלטתי שמנקודת ההתחלה בשכונת תל חיים נרכב לכיוון דרום תל אביב.

מסלול טיול בדרום תל אביב ובנמל יפו 3-8-2015

יצאנו לדרך לפני השעה 18:00. עדין השמש זרחה והיה חם ולח. מייד הגענו לרחוב לה גווארדיה ומשם פנינו לדרך משה דיין ורכבנו לכיוון דרום. חצינו את צומת דרך משה דיין עם הדרך שחלקה נקרא דרך ברלב וחלקה דרך הלח"י (דרך זו היא קצה כביש 461, הכביש הישן בין תל אביב ללוד דרך צומת מסובים, אור יהודה ויהוד). הגענו לשכונת הארגזים שגובלת בדרך לח"י בצפון, ברחוב בושם במזרח, בפארק מנחם בגין נחל איילון בדרום ובשכונת עזרא במערב.

שכונת הארגזים נבנתה על שטח שבו נמצאה עד מלחמת העצמאות העיירה סלמה שנכבשה באפריל 1948 במבצע חמץ במסגרתו הורחב התחום הטריטוריאלי הישראלי בדרום תל אביב ונכבשה העיר יפו. לאחר המלחמה שוכנו בבתי העיירה עולים חדשים. חלק מהם הקימו בתים חדשים ובמשך השנים נבנו בשכונה בתים נוספים, חלקם בידי בניהם של התושבים הראשונים וחלקם בידי תושבים חדשים, בהם קבוצת אסירים משוחררים שהתיישבו במתחם המכונה "מתחם אסמל". תושביה הראשונים של השכונה לא הורשו לרשום את נכסיהם, ולא הוכרה כל זכות קניין שלהם שלהם בבתים. למעשה התושבים שהגיעו בהמשך התיישבו במקום ללא היתר לכך, ומשכך, גם הם נעדרי זכויות קניין במקום. התרחבות השכונה נעשתה באופן עצמאי, ללא שהוקמו התשתיות לכך. מרבית רחובותיה אינם אלא שבילים צרים ולא סלולים. בשנת 1991 הוקמו בשכונה  56 מגורונים (קרוואנים) לשיכון עולי יוצאי חבר העמים וזוגות צעירים. בשכונה אין מערכת ניקוז מסודרת  והיא היא סובלת מהצפות כמעט מדי חורף. כבר לפני יותר משני עשורים נעשו מספר ניסיונות ללא המלחה לממש תכניות פינוי – בינוי. נקווה וייתכן שיום אחד תשתנה דמותה של השכונה שיצחק רבין בביקורו בה בשנת 1992 אמר שהיא מזכירה את שכונת ג'באליה בעזה

עברנו דרך שכונת הארגזים והגענו לפארק מנחם בגין הרחב והנאה ובלבו האגם.

פארק דרום תל אביב

פארק מנחם בגין, הגן העירוני הגדול נקרא גם פארק דרום, שמו מעיד על מיקומו בדרום העיר והוא גובל בשטחים חקלאיים של מקווה ישראל. הוא ממוקם בין אפיק נחל איילון ושכונות דרום תל אביב, משתרע על שטח של 1,000 דונם כאשר רק כ-500 דונם פותחו. אחזקת הפארק ותפעולו נעשים באחריות חברת גני יהושע מנהלת את פארק הירקון. בפארק מדשאות, מתקני משחקים, אגם לסקי מים בכבלים, היחידי בארץ ומרכז ספורט מגוון. הכוונה שבעתיד פארק זה יהיה חלק מ"החגורה הירוקה" של דרום תל אביב ויתחבר עם הגן הלאומי הגדול ע"ש אריאל שרון שהמוקד שלו הוא אתר האשפה לשעבר חיריה.

פארק דרום למול שכונות דרום העיר

לאחר סיבוב בפארק עברנו בתוך שכונת עזרא  שרחובותיה ובתיה הנמוכים נאים ומטופחים. מראה השכונה הזכיר לי כפרים בחופי ביוון ובסיציליה.

שכונת עזרא

שכונת עזרא הוקמה על ידי יהודים יוצאי ארצות ערב לפני קום המדינה כחלק מהתפשטות שכונת התקווה הסמוכה דרומה. סמוך לשכונה נמצא גשר מעל נחל איילון (היום נקרא גשר קיבוץ גלויות) ששימש את ההולכים בשביל עפר מאבו כביר במערב לכפר סלמה ממזרח לה. בראשית מלחמת העצמאות הוצבו בשכונה כוחות מחטיבת גבעתי של ההגנה שהגנו עליה ועל שכונת התקווה מפני התקפות הערבים משני היישובים הערבים הסמוכים. בשני העשורים הראשונים השכונה גדלה כתוצאה ממעבר עולים אליה מהמעברות. מדי חורף, שוואדי מוסררה, הלא הוא נחל האיילון עלה על גדותיו, סבלה השכונה מהצפות וניתוק ממרכז תל אביב. בלילה הראשון של  מלחמת המפרץ (18.1.1991), נפל בשכונה טיל הסקאד הראשון שפגע במדינת ישראל. הטיל גרם להרס מספר בתים ולמספר פצועים קל, אך לא היו נפגעים בנפש. בשכונה לא היו מקלטים וחלק מהתושבים נפצעו בעת מנוסתם אל המקלט הציבורי. רבים מתושבי השכונה פונו באותו לילה למלונות בתל אביב וחלקם נשארו שם במשך חודשים ואף נדדו ממלון למלון במשך שנים, עד שנבנה ביתם מחדש. לאחר מכן ולאור הרס השכונה, הוחלט לשקם אותה והתשתיות והבתים חודשו. השכונה מתאפיינת בבתים נמוכי קומה ובאוכלוסייה הנחשבת לחלשה במונחים חברתיים-כלכליים.

שכונת עזרא

יצאנו משכונת עזרא. השעה הייתה מאוחרת וויתרנו על כניסה לשכונת התקווה שאליה נגיע בהזדמנות קרובה אחרת. בדרך לח"י חצינו את גשר קיבוץ גלויות מעל נתיבי איילון. השמש הייתה בדרכה אל הים.

מעבר בגשר קיבוץ גלויות לקראת שקיעה

המשכנו ונכנסנו לשכונת קריית שלום הנמצאת במרובע שבין דרך קיבוץ גלויות בצפון, דרך בן צבי בדרום, תל כביר במערב ונתיבי איילון במזרח. רכבנו בשכונה להנאתנו. גם בתיה ורחובותיה של שכונה זו מטופחים ונאים. במרחב הציבורי גינות רבות.

בתוך שכונת קריית שלום

קריית שלום  – נבנתה בעשור הראשון ובעצם בנויה משלוש שכונות עיקריות – הגדולה שבהן "שיכון ותיקים" שיועדה לוותיקי הארץ חברי ההסתדרות הכללית והוקמה כאגודה שיתופית על ידי ההסתדרות, באמצעות חברת שיכון עובדים.  במקביל הוקם "שיכון אנשי צבא קבע" על ידי משרד הביטחון. כמו כן הוקם "שיכון סלע" (רמת יוהנה) אשר היה מיועד ליוצאי אצ"ל ולח"י חניכי בית"ר. עיקר בתיה של השכונה הנם בתים דו קומתיים המיועדים לארבע יחידות דיור ושטח של כל מבנה כזה הוא כ-0.5 דונם. בשנות ה-60 ' נבנו מבני רכבת אשר היו אופייניים לאותה עת והם מקיפים היום את השכונה מצִדה הדרומי והמזרחי. רחובה הראשי של השכונה הוא שדרות ישראל גורי המסתיים בלולאה הנושאת את השם "רחוב הקשת". שני הרחובות נדמים במפה לאות ש’ בכתב-יד. בשטח השכונה שוכנים בית הנוער העובד והלומד שהוקם באתר בו שכן "בית יצקר", מקום בו נרצחו יוסף חיים ברנר וחבריו, ובית האחוזה של כרם פאשה, המשמש כיום כבית כנסת. בדרום השכונה נמצא מתקן האימונים של קבוצת מכבי ת"א בכדורגל. במרכז השכונה, בתחילת רחוב הקשת, נמצא שבט צופי "הגבעה". השבט נוסד בשנת 1963 והוא אחד השבטים הוותיקים בתל אביב. כיום, רוב אוכלוסיית השכונה מורכבת מיוצאי בוכרה שהגיעו בשנות ה-60 וה-70 . בשנים האחרונות החלו להשקיע בבניית תשתיות בשכונה ובשיפור מצבם הסוציאלי של תושביה.

מגדל המים בראש הגבעה בקריית שלום

המשכנו בדרך בן צבי והתקדמנו מערבה לעבר יפו. מול אבו כביר התעכבנו מעט והסתובבנו בגינה מול המתחם המנזר הרוסי ובמרכזו כנסיית פטרוס הקדוש.

מתחם המנזר הרוסי מול אבו כביר

לאחר ביקור במקום, התקדמנו לעבר נמל יפו

בירידה לנמל יפו

תמיד נחמד להגיע לנמל יפו במיוחד בשעת ערב שהפעם הייתה מהבילה מתמיד

מבט על נמל יפו מדרום

שהמשכנו את הטיול, כבר היה חושך ורכבנו מרחק קצר לאורך הטיילת.

מבט על טיילת יפו – תל אביב בראשית הערב

כבר התחיל להיות מאוחר וצריך לשוב לבית. מהטיילת מול נווה צדק חתכנו ברחובות מאחורי מגדל שלום לעבר שדרות רוטשילד והגענו למרגלות מגדל היוקרה ברוטשילד 1.

ברוטשילד 1

המשכנו ורכבנו לאורך מחצית אורכה של שדרות רוטשילד עד רחוב שנקין בו פנינו לעבר רחוב לינקולן. המשכנו בו עד גשר מעריב. הבטנו בגשר זה שימיו ספורים וייהרס בשבועות הקרובים במסגרת עבודת חפירת מנהרת הרכבת. המשכנו הלאה לרחוב יצחק שדה עד צומת דרך משה דין. רכבנו לאורכה וחזרנו לנקודת ההתחלה ושם הסתיים הטיול.

מסלול טיול בדרום תל אביב ובנמל יפו 3-8-2015

משפטים לסיום, אודה על האמת אף פעם לא עברתי בתוך שכונות אלה של דרום העיר שאינן נחשבות שכונות עילית. התפעמנו מהמראה המטופח של שכונות אלה, שפע הגינות, שבילים מסודרים ובעיקר הניקיון. שכונות נאות אלה הם פרי עמלם של אנשי עיריית תל אביב והמוביל אותה ראש העיר הנמרץ רון חולדאי. השקעה זו של העירייה וגורמים נוספים ראויה לשבח ובעיקר מכבדת את תושביהן.

שמחנו שהסתובבנו בחלקי העיר הגדולה שלא היו מוכרים לנו. היה לנו יופי של טיול ערב שהתנהל בנחת ונמשך כמעט ארבע שעות.  למרות החום הלחות נהנינו מאוד. בסוף הטיול דיוושנו מהר לשם הספורט.

המלצה שלנו לצאת ולהכיר את המקומות הלא מוכרים בתל אביב שהם קרובים ורחוקים… כדאי ומעניין!