היישוב ראמה בלב הגליל ידוע בשפע כרמי זיתים הנטועים סביבו ובתעשיית שמן הזית ומחצית אוכלוסייתו היא נוצרית.

ביום רביעי 6 ביולי 2022, בקרנו בראמה.

 

הביקור בראמה הוא גם חלק מהמיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי המדינה) שהתחלתי בו באביב 2019.

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות הנוצריות בישראל המגוררות בצפון הארץ(בגליל ובחיפה) ובמרכזה (ביפו, ברמלה ובלוד)  שרובן וכולן הן הערביות, ובודדות הן קהילות הנוצריות המגדירות עצמן הארמיות ונוספות הן הקהילות הארמניות  

 

לראמה הגעתי באפריל 2019 בתחילת המיזם בסיור אל יישובי הערבים הנוצרים בגליל: עילבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא.

 

במשך הזמן הבנתי שלא למדתי כראוי הן היישוב בכלל והן אודות הקהילות הנוצריות ביישוב. החלטתי  שראוי שאשוב אליו.

 

הקבוצה בביקור מפגש/סיור/צילום זה כללה את עמיתי המצטרפים אלי מעת לעת ויש להם גם עניין לדעת על המיעוט הנוצרי הערבי בישראל והם, מוטי ארמלין (גילון), ניר עמית (שער עמקים), אסתר ויצחק (פיפ) רותם (סאסא),  ענת אמיר יגאל (מעלה גמלא), מיכה ון ראלטה (בית לחם הגלילית), עידית חגי ומאיר רזניק (עין השופט), חיים מלמן (כפר סבא), אמיר גלילי (מדרשת שדה בוקר).

 

את הביקור במקום תכנן, תאם, הוביל והסביר מורה הדרך מג'די פראג'.

מג'די פראג', בן העדה הדרוזית, יליד הכפר ראמה נשוי לזהר ואב לשתי נסיכות : שרה ותראא , בעל תואר ראשון בגיאוגרפיה ותואר שני בלימודי א"י. מורה דרך מוסמך ומוביל את נושא התיירות בכפר משנת 2014 . מורה לשל"ח וידיעת הארץ משנת 2006. הציב לעצמו  מטרה ברורה : לפתח את הגרעין העתיק של היישוב ולהפוך אותו לתיירותי , חי ופעיל שמסוגל לקלוט תיירות נכנסת בסטנדרטים הנדרשים . לשיטתו, "אנחנו באמצע  הדרך לקראת הגשמת החזון הכתוב " קליטת תיירות נכנסת " , חזון שיתגשם"

בשעת בוקר התכנסנו בכניסה המזרחית של ראמה. משם  ונסענו במעלה הכביש לבית ג'ן ופקיעין (כביש 864) והגענו לנקודת תצפית במתחם מסעדת אל-ערישה 

 מסעדת אלערישה הוקמה בשנת 2008 על ידי הזוג עותמן: רולא (מורה למתמטיקה ומחשבים) וסמיח (עובד סוציאלי). המתחם כולל מסעדה, בית קפה ושתי בקתות אירוח.

התכנסו סביב שולחן בנקודת תצפית ושם מאג'די לאחר שיחה היכרות קצרה, סיפר לנו על הגיאוגרפיה וההיסטוריה של ראמה.

 

בהמשך דבריו הציג מג'די את תפיסת עולמו לגבי יישובו. ציין שהוא ועמיתיו רוצים לחשוף את ראמה לציבור הרחב ולהפוך אותו לכפר תירותי כמו בית ג'ן.

 

לטענתו ראמה הוא מקום מרתק, שאין רבים כמותו בישראל, ואף אחד כמעט לא מכיר אותו. מעבר לעובדה שראמה בעל אחוז מרשים של אקדמאים הוא מצטיין בקולינריה.

 

חזרנו בנסיעה לכפר והגענו למרכזו. במגרש החנייה ליד בניין המועצה המקומית חנינו ושם התחלנו את הסיור ברגל.

 

עצרנו מול בניין בית המועצה, שנבנה בסוף המאה ה-19 על ידי החברה הארץ-ישראלית הפרבוסלבית הקיסרית ולכן נקרא גם מוסקוביה 

החברה הארץ-ישראלית הפרבוסלבית הקיסרית שבמחצית השנייה של המאה ה-19 פעלה לצורך סיוע לעלייה לרגל לארץ הקודש ותמכה בקהילות הנוצריות היווניות-אורתודוכסיות וגם סוכנות לרכישת קרקעות ונכסים בארץ ישראל עבור הצליינים הרוסיים.

נכנסו למבנה שבעבר שימש לבית המעיין והיום אולם יד לבנים להנצחת בני הכפר שנפלו במערכות ישראל.

 

גלשנו במורד הדרך והגענו למתחם הכנסייה היוונית – אורתודוכסית הנקראת האגיאס גאורגיוס (ג'ורג' הקדוש). בכנסייה קיבלו אותנו אנשי הקהילה: מורה הדרך עאזר עבוד  ושרת הכנסייה סולימאן חאדד

 

עאזר עבוד סיפר לנו על עצמו, הוא הרחיב וסיפר על הקהילה היוונית – אורתודוכסית המונה כ-3,500 נפש, על כהן הדת הוותיק אבונה ג'ורג' חנא ועוזרו אבונה אליאס חורי ועל הכנסייה שנבנתה בשנת 1896.

עאזר עבוד הוא מורה להיסטוריה ותיאולוגיה בבית הספר בנחף ומורה דרך משנת 2010.

התרשמנו מאוד מהכנסייה, האיקונות והעיטורים.

 

המשכנו הלאה ויצאנו לצעוד בגרעין הכפר. בדרך פגשנו את מסעד אשקר (בן העדה היוונית – קתולית, בן למשפחת פליטים מהכפר איקרית). הוא יצא לקראתנו עם צלחת עמוסת חומוס וסיפר על עצמו ובעיקר על מסעדתו חומוס מסעד. טעמנו!

 

המשכנו לצעוד בגרעין הכפר והגענו לשכונה העתיקה ביותר בכפר ראמה נקראת אל-סובאט –

"אל-סובאט" הינה שיטת בניה קדומה, המתייחדת ביציקת בטון עילית אשר חיברה בין שני בתים פרטיים ויצרה מתחת מעבר להולכי רגל וכרכרות.

שם נכנסנו למסעדת אל-סובט ושם קיבל אותנו חוסאם מואיס שסיפר על דרכו בעולם המסעדנות ועל המסעדה.

חוסאם מואיס בן העדה היוונית – אורתודוכסית  בן ראמה נשוי ולהם שתי בנות ובן. עד לפני מגיפת הקורונה, הוא היה הבעלים של "אחוזת שולמית" בראש פינה. בשנת 2021 הוא נאלץ לסגור את מפעל חייו ולחשב מסלול מחדש. הוא פתח את "אל-סובאט" בראמה שהיא שילוב בין המטבח הערבי הגלילי ובין המטבח האיטלקי. המסעדה מתפקדת בתור עסק משפחתי, מויס ובנו נמצאים ביחד במטבח, אשתו, קונדיטורית בוגרת "אסטלה" אחראית על המתוקים ואף מייצרת קינוחים למסעדות אחרות באזור, ובתם שמנהלת את המסעדה בפועל.

המשכנו הלאה לצעוד בגרעין הכפר. התרשמנו מאוד משימור המבנים הישנים ומאסתטיקה שלהם ובמיוחד מהניקיון של המקום.

 

הגענו למתחם הכנסייה היוונית – קתולית שנקראת אסייאדה – גברתנו הקדושה.

 

מאג'די דאג מראש שהכנסייה תהייה פתוחה שנוכל לבקר בה. שם סיפר לנו על ייחודה, מקום אליו מגיעים גם דרוזים ומוסלמים.

 

המשכנו לצעוד בגרעין הכפר והגענו להתארח בביתו של אמיל חדאד.

אמיל חדאד – במקצועו הוא מורה למתמטיקה בתחביבו יצרן סבון משמן זית ומוזיקאי.

הוא סיפר לנו אופן הכנת הסבון, הדגים דבריו במצגת יפה ולבסוף הדגים לנו מנגינתו ושירתו.

 

הוא העניק לנו תשורה קטנה, סבון פרי עמלו. חלק מהחברים רכש גם סבונים נוספים.

 

נפרדנו מאמיל וצעדנו דרך גרעין הכפר חזרה לעבר מגרש החנייה ושם נפרדנו לשלום ממג'די.

 

אז, הסיור הסתיים אבל הביקור בראמה נמשך.

 

שעת צהרים הייתה. החברים שיצאו מוקדם מביתם היו כבר רעבים. נסענו לאחת המסעדות על מנת לסעוד את ארוחת הצהרים

 

לאחר ששבענו החברים התפזרו ונסעו לביתם.

 

ניר, מוטי ואני המשכנו להסתובב בכפר וסביבתו לא לפני קינוח של קפה ומנת כנפה.

 

חיפשנו וגם מצאנו את הדרך לבריכה הסודית הנמצאת בכרמי הזיתים ממזרח לראמה. אולם, כשלנו בניסיון להיכנס אליה. המקום סגור, מגודר, מבוצר, משולט ומצולם  כמו מתחם צבאי. המחזיק במקום, הוא איש לא נחמד, קצת תוקפן. הוא לא הסכים לפתוח את המתחם ובנחישות גירש אותנו מהמקום. הצטערנו! מוטי וניר שהמקום מרהיב.

 

חזרנו בדרכי העפר בכרם הזיתים לראמה.

 

המשכנו נסענו לעבר מתחם בית הספר של הפטריכיה הלטינית. חשבנו שנוכל להיכנס לכנסייה הנמצאת בו. אז חשבנו! הכנסייה הייתה סגורה והילדים שיחקו בחצר לא יכלו (לא רצו?) לומר לנו מי יכול לפתוח אותה. בלית ברירה, הסתפקנו בשיטוט סביבה וכמובן צילומה.

 

לאחר ביקור במקום חזרנו למרכז ראמה ושם הסתיים הביקור מפגש/סיור/צילום במקום.

 

ניתן לומר לסיום שהיה זה יום מעניין במיוחד ובו למדנו על היישוב ראמה, על קולונריה שמאפיינת אותו וכמובן על הקהילות הערביות נוצריות המתגוררות בו. .

 

נסענו לגילון לביתו של מוטי

 

לקראת רדת היום,  לאחר התרעננות והתענגות על השקיעה בחצר ביתו של מוטי, יצאנו ניר ואני בדרכנו חזרה לבית.

 

*******

 

להלן מובא מידע שלמדתי טרם הסיור ובעיקר מידע עליו שמענו מפיו של מאג'די ושל האנשים שפגשנו.

 

כמו תמיד למידע מצורפים צילומים שנעשו במהלך הביקור.

התחלה מהסוף:
צילומי מזכרת
מהאנשים שפגשנו,
אנשים אירחו אותנו
והמקומות שהתארחנו

ההיבט הגיאוגרפי:
מיקום ראמה
בלב הגליל

בפינה הדרום מערבית של הגליל העליון הגבוה 

מיקום ראמה

על מדרון הדרומי של גוש הרי מירון
מעל בקעת בית כרם

היישוב ראמה
נמצא
מצפון לכביש בקעת בית כרם, כביש 85 
ממערב לדרך העולה להר מירון, כביש 864

*****

אוכלוסייה
לפי אומדן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)
נכון לסוף מאי 2022 (אומדן),
מתגוררים בראמה 7,801 תושבים
מתוכם
כ-50% הם נוצרים
כ-30% הם דרוזים
ו-20% הם מוסלמים

****

היבט המוניציפאלי:
ראמה היא מועצה מקומית
שהוכרזה בשנת 1954

 

תחום שיפוט המועצה מתפרש
על פני כ-6,540 דונם

שטח הבנוי של ראמה   
מתפרס על 19%
מתחום השיפוט
על כ-1250 דונם

מעט אודות תולדות ראמה 

לשם ראמה שלושה פירושים אפשריים: אזור רמות נפתלי שבו הוא שוכן, רמה – מקום גבוה, וראמה בערבית מקווה מים.

 

הכפר ראמה הוקם בסמיכות ל-20 מעיינות שנובעים סביבו. הכפר שימש מאז כצומת חשוב באזור בקעת בית כרם. כאן החלו כבר לפני מאות שנים בטיפוח בוסתני זיתים ובייצור שמן זית.

 

בתקופה הביזנטית הכפר נמצא בגלעין העתיק של הכפר הנוכחי. במקום נמצאו שרידי כנסייה ביזנטית מהמאה ה-6, שברי עמודים ובסיסים, מערות קבורה, וחרסים רבים מהתקופה. כמו כן נתגלו נתגלו גתות אבני מסותתות סיתות גס, אבני ריחיים, בית בד, בניין מקומר עם באר עמוקה ומדופנת.

 

מרבית תושבי הכפר הדרוזים באו והתיישבו בה בתקופת שלטונו של פח'ר אל-דין אלמעני השני (1635-1595).

 

בתקופת דאהר אל עומר שלט בכפר בנו השייח' עלי דאהר אל-עומר. הוא בנה חומה מסביב לכפר בכדי להגן עליו מגנבים ופורצים. בנוסף לכך הוא בנה תעלת מים שמעבירה את מי מעיין "אל-קסטל" בצפון מערב הכפר אל הכניסה המערבית של הכפר.

 

החוקר האמריקני אדוארד רובינסון שביקר בארץ ישראל ב-1838 זיהה את היישוב רמה בנחלת שבט אשר כמקור שמו של כפר ראמה. נמצאה בו כתובת עברית מהמאה ה-3. בזיהוי היישוב הקדום הסתייע רובינסון בסרקופגים שמצא על גבעה הסמוכה לכפר. באתר התקיימה עיר חשובה בעת השלטון הצלבני בארץ ישראל.

 

היישוב הנוכחי הוקם, לפי המסורת המקומית, במאה ה-17 והיה בין הכפרים הגדולים ביותר בגליל בתקופה העות'מאנית.

 

בשנות ה-70' של המאה ה-19 תואר הכפר כמכיל 60 משפחות נוצריות ו-60 דרוזיות.

 

בית ספר ראשון הוקם בכפר בשנת 1884 בעזרת החברה הרוסית הפרובוסלבית ולכן נקרא מוסקוביה  ובית ספר נוסף הוקם בשנת 1913.

**

 

במפקד שנעשה בשנת 1922 היו 28 מוסלמים, 624 נוצרים ו- 195 דרוזים.

 

בשנת 1923 היה לכפר הראשון בפלשתינה-א"י, שזכה במנהל עצמי (על ידי מועצת הכפר) מידי שלטונות המנדט הבריטי.

 

בשנת 1945 נמנו בכפר 90 מוסלמים, 1169 נוצרים ו-440 דרוזים.

בהחלטת החלוקה, עתיד היה הכפר, כמו שאר הגליל, להכלל במדינה הערבית. הכפר נכבש במבצע חירם בשלהי מלחמת העצמאות והשתכנו רובם של העקורים מהיישוב איקרית בגבול לבנון.

 

בראשית שנותיה של מדינת ישראל היוו הנוצרים רוב מוחלט באוכלוסייה (כ-85 אחוז). אז לכפר הגיעו מוסלמים, תושבי הכפרים הסמוכים כפר ענאן ואל-פראדיה שנחרבו במלחמת העצמאות. עם הזמן גדל שיעור המוסלמים ביישוב, בין השאר בעקבות הצטרפות בדואים מהר כמון. מכיוון שהמוסלמים הגיעו מבחוץ, אין בידי המוסלמים קרקעות פרטיות.

 

הנוצרים מתגוררים ברובם בדרום היישוב, בעוד הדרוזים מרוכזים יותר באזור הצפוני, שהוא גם האזור הגבוה יותר. המוסלמים מתגוררים בעיקר במערב היישוב, על אדמות שהוקצו להם בידי מינהל מקרקעי ישראל, בשנות ה-70.

 

מקורות והפניות 

מראות במרכז היישוב ובגרעין העתיק

לצבעי הדגל הדרוזי ישנן מספר משמעויות ופירושים אשר משקפים בעיקר את חמשת הנביאים הדרוזיים, יסודות החיים ותכונות מהעולם הדתי.

 

צורת הדגל המקורית הינה של משולש ירוק המחבר בפסים ישרים את ארבעת הצבעים האדום, הצהוב, הכחול והלבן.

 

הדגל במשמעותו העיקרית מסמל את חמשת הנביאים הדרוזיים כאשר:

 

הירוק – המשולש: זהו סמלו וליבושי של הנביא שועייב (יתרו) אשר מסמל את הזיקה לאדמה         והטבע . פירוש אחר מסמל את החוכמות והנבואות בתקופת נוח.

 

האדום : זהו למעשה סמלו של הנביא אלחדר אשר מסמל את האומץ והגבורה. פירוש אחר מסמל את החוכמות והנבואות בתקופת אברהם.

 

הצהוב : הנביא שמסמל את הרציו וההיגיון, והמשמעות של אמירת האמת. פירוש אחר מסמל את החוכמות והנבואות בתקופת משה

 

הכחול: הנביא שמסמל את משמעות המחשבה לפני כל פעולה או מעשה, ומכאן בא עניין הסלחנות והסובלנות כלפי האחר. פירוש אחר מסמל את החוכמות והנבואות בתקופת ישו.

 

הלבן: הנביא שמסמל שלום, אחווה וטוהר. פירוש אחר מסמל את החוכמות והנבואות בתקופת מחמד.

 

בואו נביט שוב על צבעי הדגל הדרוזי שהינם צבעי יסוד ביקום וננסה להבין את המשמעות המשתקפת מאחורי כל צבע בהיבט של בריאת העולם וסודות היקום…

 

כפי שצוין בהתחלה שדגל הדרוזים הינו דגל דתי ועל כן גם הקשר לארבעת יסודות החיים בא לידי ביטוי בצבעי הדגל וכוחו של הבורא: הצבע הירוק מסמל את הטבע, האדום את האש, הכחול את המים והצהוב את השמש. נשאלת השאלה מה מסמל הצבע הלבן? התשובה טמונה בעולם הרוחני והכוח העל טבעי ולא בעולם המוחשי, אשר מהווה יסוד חמישי שבא להשלים את המעגל של החיים. הצבע הלבן הינו החלק הפנימי אשר מסמל את טוהר הלב, האמונה הפנימית, הרוח, האלוהים עצמו וכן הלאה….

 

מספר חמש אצל הדרוזים הינו מספר טיפולוגי אשר בא לידי ביטוי במספר אופנים: חמשה נביאים, חמשה צבעים בדגל, חמשת יסודות החיים, חמסה ועוד…

 

לסיכום דגל הדרוזים אינו עוד דגל סימבולי בלבד אלא הוא מסמל משמעויות עמוקות מהעולם הדתי אצל הדרוזים, הכוח האלוהי ואת יסודות וסודות היקום ולכן הדגל מבטא שלימות, הרי אם נגדע אחד מיסודות החיים, היקום לא יוכל להתקיים.

 

המקור דברי מורה הדרך מאג'די פראג'

הבניין ששימש בית ספר נבנה שנת  1883 על ידי האגודה האימפריאלית הפרובסלאבית  הפלסטינית בא"י על קרקע  שנתרמה על ידי אחד התושבים, בן העדה הנוצרית האורתודוקסית.

 

הבניין נקרא על ונקרא על-שם הדוכס סרגיי אלסכנדרוביץ, מייסד האגודה הרוסית הפרבוסלאבית בארץ ישראל . הוא נודע בכינוי "המוסקוביה" על-שמה של העיר מוסקבה.

 

תחילה למדו בו מכיתה 4-5 שנים , ניהלו אותו שני מורים , התלמידים המבריקים הצטרפו למכללה להכשרת מורים בנצרת . והמבריקים ביותר נשלחו ללימודים גבוהים ברוסיה .

 

תלמידי בית הספר היו מכל העדות . המבנה התבסס על ארבע קמרונות בסגנון רוסי , עליהם נבנו כיתות הלימוד . בתק' המנדט שימש הבניין כבית ספר יסודי לבנים .

 

עם הקמת מדינת ישראל הייתה הוכרה לבעלות הרוסים הלבנים ואלו מכרו את המבנה למדינת ישראל יחד עם מבנה דומה בנצרת ובירושלים.

בית המעיין נבנה לרווחת תושבי הכפר בתקופת השלטון בנו של השליט דאהר אל- עומר במחצית השנייה של המאה ה – 18, הבן: אל שיח עלי אל דאהר  ציווה על הובלת מים מאזור הנקרא אל ק'סטל מערבית לכפר על ידי תעלה בנויה עם שיפוע מאד קל  עד לנקודה הזו שנקראת עין אל שיח ותרם לבניית חומה מסביב לבתים ומגדלים לשמירה. וכך הכניס את מקור המים אל תוך החומות מה שחסך מנשות הכפר חשיפה לסכנות בדרך וההליכה אל המעיין המרוחק מהכפר. על אבן מעל בית המעיין חוקק בערבית: החדר מתחת לבית המעיין שימש כבור אגירה , כיום המבנה נטוש ועזוב לאחר ששימש נקודת איסוף למשטרה קהילתית בכפר .

הקהילות הנוצריות בראמה
משתייכות למספר כנסיות
הרוב לכנסייה היוונית – אורתודוכסית, כ-3,500 נפש
השאר
לכנסייה היוונית – קתולית, כ-750 נפש
לכנסייה הלטינית כ-350 נפש
לכנסייה הבאפטיסטית אוונגלית, מעטים

*****

כנסיית הקהילה היוונית – אורתודוכסית בראמה
הכנסייה נקראת על שם גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס).

גאורגיוס הקדוש (מאר ג'ריאס)

כנסיית הקהילה היוונית – קתולית בראמה
כנסיית א-סיידה

.

 

הרבה נסים וסגולות מופלאות מייחסים בראמה לכנסייה היוונית הקתולית. מבנה האבן הוקם בלב הכפר בשנות העשרים של המאה ה-20'  ורבים מן התושבים הדרוזים נטבלו כאן.

 

הכנסייה יוונית קתולית , יש בה סוד כמוס , כך מאמינים תושבי הכפר הדרוזיים , ואף חלק מהם נודרים נדר ומאמינים בכנסייה כמחוללת נסים  .

 

כולם זוכרים עץ הרימונים לידה , מהו הסוד ואיך הוא קשור לקורנת נבי שועיב , אולי הנביא שועיב נח בקרבת מקום ?? כמובן שאין תשובה , האמונה והתלות במיתוס חזקים וחשובים יותר מהוכחה מעשית בשטח , אך , התבלון החברתי המקסים מספר סיפור שרוב התושבים מאשרים ששמעו אותו ממקור ראשון : בחור אחד , במקרה הזה הוא דרוזי , שהחליט לגנוב מטבעות או כל מה שבא ליד מתוך הכנסייה . אכן מצליח לכנס , לגלגל לכיסו את אשר תרמו מבקרים באותו יום , ובעודו מנסה לצאת ולברוח , הוא מספר על הזיות וסחרחורת , הליכה בהרים וואדיות , ואינו מצליח להגיע לדלת היציאה . שהוא מבין שהוא בצרה , והסיפור עומד להתגלות , והפדיחה לא פשוטה , מתקרב למזבח , משתחווה מול המזבח ומתחנן מול הגברת שתחוס עליו ותעזור לו לצאת , ומבטיח להחזיר את הדברים וגם לחזור לדרך הישר . המשאלה מתגשמת , הוא מצליח לצאת , ולמחרת בבוקר קורא לתושבי הכפר , מספר על החוויה המטלטלת ומאותו רגע הוא נוהג בדרך יושר .

 

סיפור אמיתי שסופר ממקור ראשון , ומאז הכנסייה תיקרא "כנסיית הנסים " , שומעים על נסים ונפלאות מבני הכפר , ילד שחלה והרפואה לא הצליחה לספק לו מרפא , מצליח להתרפא אחרי שעבר לילה שלם בכנסייה מול המזבח .

 

זוהי הכנסייה היחידה שאליה מגיעים מכל הדתות ( מוסלמים ודרוזים )ונודרים נדרים מתוך אמונה שלמה , שכאן יש כח ונסים בעזרת הגברת.

הכנסייה הלטינית במתחם בית הספר הלטיני

 

 

העדה הלטינית בראמה נולדה 1912 בחסותו של הכומר הגרמני "מנסור" שהיה אחראי על הרכוש הגרמני הקתולי בטבחה.

 

1927 בנו את המנזר ובשנת 1958 נחנכה הכנסייה

סוף דבר,

נכונה הייתה ההחלטה
לחזור ולבקר בראמה.
בביקור הראשון לא למדתי דיי.

****

היה זה יום מעניין ומרתק,

*****

זכינו לקבלת פנים לבבית
מצד מאריחנו ואנשים שפגשנו בדרך.

****

ראמה הוא יישוב יפה, בעל עבר עשיר והווה לא פחות.

****

התרשמנו מכל מקום ואתר
שבקרנו בהם.

****

גרעין הכפר נקי, משוחזר בטוב טעם.

*****

למדנו שבראמה שהקולניריה היא מייטבה 

*****

תודה מקרב לב למורה הדרך
מאג'די פראג'
שהסכים להקדיש מזמנו,
תכנן את המסלול,
תאם את הפגישות,
הוביל והסביר,
דאג לקפה בבוקר
והעביר מידע לכתיבת התיעוד

*****
תודה למורה הדרך עאזר עבוד
שהסביר לנו בכנסייה היוונית אורתודוכסית ו
לשרת הכנסייה סולימאן חאדד שפתח את דלתותיה

****

תודה לחוסאם מואיס,
למסעוד שאקר
ולאמיל חאדד
על האירוח במקומותיהם

****

תודה לחברי שהצטרפו למסע

ולצלמים חיים וניר שהעמידו את צילומיהם

*****

דברי המשתתפים

היה לי יום נהדר. אנשים מעניינים ומאוד נחמדים. מקומות וסיפורים מאוד מעניינים ומאוד שמחה תמיד בטיולים למפגשים עם אנשים מהקהילות המקומיות . הכל תמיד מעניין מרגש וגם טעים לפעמים. תודה תודה על הכל תודה !

 

שוב יופי של טיול, ושוב מעניין, ושוב מפגש עם אנשים טובים ולבביים, ומקומות קדושים, ובתים פתוחים, והרים ונופים, והמון רצון טוב והשקעה! כבר מחכה לטיול הבא..

 

תודה רבה! היה מעניין מאוד!

 

היה זה "סיור אחרון" לעונה זו…כפי הנאמר. הסיור נתן את אקורד הסיום "הנהדר" לעונה מדהימה ומרתקת מלאת תכנים, למקומות , כפרים כנסיות, אנשים וספורי חיים . תודה עמירם ותודה לכל השותפים .

 

למדתי דברים שלא ידעתי … שראמה הוא כפר מעניין מאוד בעיקר בתחום האוכל, פגשנו שוב נציגים של הקהילות נוצריות והדרוזיות בכפר , ונהניתי מאוד מההדרכה , מהארגון , ובעיקר מהאווירה , תודה רבה.

 

שיאים חדשים לא רק בגובה הגיאוגרפי אלה בעיקר במפגש עם האנשים המיוחדים והמעניינים כל אחד בעיסוקו. מאג'די המדריך שנתן את כולו להצלחת הביקור חזק ואמץ ותודה לעמירם על יום זה.

 

תודה לעמירם, תודה למגדי, תודה לאנשי ראמה שפתחו את הדלת והלב, ישוב על אם הדרך לפקיעין עוד ישוב, עד אתמול, תגלית, מקום קסום, אמליץ לחברים לבוא ולחוות מקום מרשים.

 

מה אפשר עוד להוסיף על כל הדברים הטובים שנכתבו.מזדהה עם כל מילה. הנאה צרופה מהארגון, מההדרכה ומחבורה מדהימה. שרק נמשיך ללמוד ולהנות ביחד.

משפטי סיום של מאג'די

קבוצה יקרה, מחמם את הלב לקרוא את התגובות שלכם. הכבוד כולו שלי להכיר קבוצה כה איכותית עם רצון להכיר וללמוד. אתם מוזמנים תמיד לבוא לבקר לראות ולחוות את התרבות הייחודית ויש עוד כמה דברים מעניינים שלא הספקנו. בכל אופן – התענגתי להדריך את היום הזה וגם ללמוד דברים חדשים באהבה – מגדי

 

******