הדפסה

עניינו של תיעוד זה אודות גי'ש (גוש חלב) שבגליל העליון בעקבות ביקור נוסף במקום ביום שני 25 במאי 2020.

הביקור הקודם היה לפני שנה ביום שלישי 25 ביוני 2025  ותיעודו ג'יש – מחצית תושביו נוצרים מרוניים.

הביקור לפני שנה היה במסגרת טיול טיול ברכב בגליל העליון ההררי

בפעם השנייה הגעתי לגי'ש בעקבות לימוד נוסף אודות העדה הנוצרית הארמית המרונית במסגרת שני סיורים בחיפה ובעיי הכפר בירעם ואלה תיעודם:
* חיפה, מתחם הקהילה המרונית ובמרכזו כנסיית סנט לואי, נובמבר 2019
* הכפר בירעם בגליל העליון – תמונת מצב ועברו שנשכח (חלק ראשון), מאי 2020
* הכפר בירעם – צוהר לעדה מארונית, לאומיותה הארמית ויחסיה עם מדינת ישראל (חלק שני), מאי 2020

כמו בביקור בכפר בירעם, סמדר ואני היינו אורחם של שאדי חלול יו"ר ארם – עמותה ארמית נוצרית בישראל ושל ניבין מח'ול אליאס.

 

שאדי חלול, שהוא נוצרי מרוני שזהותו הלאומית ארמית. כיום הוא תושב ג'יש, הוריו הם ילידי הכפר בירעם, בצעירותו שירת כקצין בחטיבת הצנחנים ולאחר לימודיו האקדמיים ועיסוקיו הכלכליים בחו"ל ייסד את ארם – עמותה ארמית נוצרית בישראל והיום הוא יו"ר שלה .

 

ארם – עמותה ארמית נוצרית בישראל עמותה שהוקמה במטרה להחיות את השפה הארמית כשפה מדוברת ואת המורשת הארמית ע"י ארגון קבוצות למידה. להגביר את המודעות באוכלוסיה ובחברה וההכרה הנוצרית הישראלית לשורשים ומורשת הארמיים למען דו-קיום, הבנה ושלום בין העמים, החברויות והתרבויות השונות בישראל. מחנות וקייטנות קיץ, הרצאות ומכינות קדם צבאיות, ללימוד ארמית.

 

ניבין מח'ול אליאס, כמו עמיתה היא נוצרית מרונית שזהותה הלאומית ארמית.  גם היא מתגוררת בגיש והוריה הם בני בירעם. כיום סגנית יו"ר עמותת ארם אחראית על תנועות הנוער, על גיוס למכינה ולווי הצעירים במכינה עד גיוסם לצבא. בנוסף מארחת קבוצות ישראלים וגם מחו"ל.

בשעת בוקר הגענו לג'יש. בתחילה התארחנו במרפסת ביתה של ניבין הצופה לעבר חלקו המזרחי של היישוב.

שם שוחחנו. שאדי וניבין השלימו לנו עוד מידע אודות יישוב הוריהם בעבר בירעם, אודות גי'ש, אודות הקהילה המרונית והגדרת זהותם הלאומית כארמים

שוחחנו גם על מסגרות החינוך ביישוב ומחוץ לו בהם לומדים רבים מילדיו.

****

****

לאחר מכן יצאנו לסיור רכוב ברחבי היישוב והגענו למקומות נוספים כנסייה, קברי צדיקים ותצפיות נוף בהם לא ביקרנו בשנה שעברה.

לאחר מכן נסענו לבית העלמין של הכפר בירעם גם בו לא בקרנו בסיור הקודם.

*****

תיעוד זה אודות גי'ש והוא הרחבה של התיעוד הקודם ג'יש – מחצית תושביו נוצרים מרוניים ובצד הצילומים החדשים שולבו הצילומים מהתיעוד הקודם.

תיעוד הביקור בקברי הצדיקים בגוש חלב גי'ש – טביעות החותם היהודיות של היישוב הקדום גוש חלב

תיעוד הביקור בבית העלמין של הכפר בירעם הכפר המרוני בירעם – בית הקברות של היישוב (חלק שלישי)

******
מיקום גי'ש 

 

הישוב מצוי בהר הגבוה, בממוצע מעל 800 מ' מעל פני הים, כאשר מכל צדדיו עמקים ובקעות וערוצי נחלים. הישוב ממוקם בשוליים הצפוניים מזרחיים של גוש הר מירון,

 

מיקום גייש

גִ'ש נודע גם בשם גוש חלב כשם היישוב העברי הקדום) נמצא מצפון-מערב לצפת, על כביש 89. היישוב נמצא בגובה בין 700-840 מטר מעל פני הים ומתגוררים בו כ-3100 תושבים.

מבט על הכפר ג'יש ומאגר דלתון הסמוך

היישוב קיבל מעמד של מועצה מקומית בשנת 1963 ושייך מנהלית למחוז הצפון של ישראל.

תחום המועצה המקומית ג'יש

ג'ש הוא היישוב
שרוב תושביו הם נוצרים (55%)
מרונים (45%) יוונים -קתוליים (10%)
ומוסלמים (45%)

היישוב מוזכר לראשונה ברשומים בהם צוינו שמות הערים והאתרים שכבשו המצרים מידי הכנענים במאה  ה-15 לפנה"ס.

 

בנוסף היישוב הוזכר בהרחבה בימי המרד היהודי נגד הרומאים. מרד שהונהג על ידי יוחנן מגוש חלב, והגיע לשיאו במסעו הצבאי של טיטוס בשנת 68 לספירה, מסע דיכוי ששם קץ למרד וגרם לחורבן היישוב לתקופה מסוימת.  כתבי יוסף בן מתתיהו המקום מופיע בשם "גיסקלה" (Giscala), שהיה כנראה הגרסה היוונית לשם העברי.

 

בהמשך בתקופות הרומית ביזנטית התאושש היישוב. בכפר נמצאים מספר אתרים ארכיאולוגים מאותם שנים ובעיקר קברים מפוארים, סרקופגים ושרידים מתקופת הזוהר הנוצרית.

 

בתקופה האיסלמית נקרא היישוב ג'וש או ג'יש. מקורות היסטוריים שונים מן המאות ה-10 עד ה-15 מציינים את גוש חלב ככפר יהודי גדול. היישוב מוזכר במקורות מימי הביניים ובעיקר בתיאורי גאוגרפים ונוסעים. כך לדוגמה, מוזכר ג'יש בספרו של הגאוגרף הירושלמי אלמקדסי ככפר שיושב על אם הדרך המחברת את צפון הארץ עם דרום לבנון.  אזכור נוסף מצוי בסִפרו של עימאד אלדין אלאספהאני, מזכירו של צלאח אלדין, אשר התייחס למסעותיו של צלאח אלדין. לפי אספהאני הגיע הסולטן בשנת 1188 למצודת צפת וממנה המשיך צפונה לדרום לבנון. בדרך עבר בכפר ג'יש הבנוי במעלה הגבעה בצורת קן. 

 

הכפר מוזכר בכתבי רבים מהנוסעים ואנשי המיסיון הנוצרים, כגון: אֶולִיָא צֶ'לֶבִּי (çelebi) באמצע המאה ה-17. הכפר יושב בראשית המאה ה-18 על ידי נוצרים מארונים וקתולים, לצד מספר משפחות מוסלמיות. הוא משמר את השם הקדום של הכפר כמו יישובים נוספים בני ימינו באזור. בשנת 1837 הרסה רעידת אדמה את רוב מבני הכפר וכ-200 תושבים נהרגו. לאחר הרעש חודשה ההתיישבות בכפר והוא התרחב לכיוון דרום. הכפר נזכר גם בספרי המסע במחצית השניה של המאה ה-19.  ויקטור גֵרֵן (Guerin) קיצ'נרKitchener  וקונדר Conder אנשי Palestine Exploration Fund

הכפר ג'יש וסביבתו ברבע האחרון של המאה ה-19

בשנות המנדט הבריטי היה הכפר ג'יש כפר גדול יחסית בהשוואה לכפרים הערבים האחרים בנפת צפת. במִפקד האוכלוסין בשנת 1922 התגוררו בו 731 נפשות. במִפקד 1931 עלה המספר ל-755 נפשות, מהם 397 מוסלמים ו-358 נוצרים. לקראת סוף תקופת המנדט התגוררו בכפר 1,090 נפשות, מהם 584 מוסלמים ו-506 נוצרים. מכאן שאוכלוסיית הכפר הייתה מעורבת לפני קום המדינה, והתחלקה ביחס כמעט שווה בין המוסלמים והנוצרים, אם כי במשך כל תקופה זו היה יִתרון מספרי קטן למוסלמים.

 

שטח אדמות הכפר היה 12,602 דונם, שרובן התאימו לעיבוד חקלאי. הכפר התאפיין בשפע המעיינות מקורות המים בתחומו, שסיפקו מֵי השקיה במרבית ימות השנה. כלכלת הכפר התבססה על ענפי החקלאות. התושבים גידלו עצי פרי (זיתים, תאנים), כרמי גפנים וחלקות תבואה וירקות. בימי המנדט התרחב גידול הטבק שנועד ברובו לייצוא, ועלתה תנובת חלב הצאן והבקר ביישוב. הכפר ג'יש נודע בתעשיית הגבינה המקומית ובמוצרי החלב שהתפרסמו במוניטין המשובח שלהם.

 

חרף עושרו של הכפר רבים מבניו היגרו ממנו לארצות ניכר – לארגנטינה ולאמריקה הצפונית – החל משלהי השלטון העות'מני. בתחילת תקופת המנדט פנה זרם המהגרים לחיפה. תופעה ההגירה באותה העת הייתה אופיינית גם לכפרים אחרים ולרבים מתושבי סוריה וארץ ישראל. חיפה המשגשגת והצומחת, הודות לבניית נמל המים העמוקים לצי הבריטי, סיפקה מקומות עבודה לעשרות אלפי מהגרים מכל רחבי הגליל, הגולן והחוראן. במרוצת השנים נוצרה קהילה שמנתה כ-200 נפשות של מהגרי ג'יש בחיפה, שהקימו לעצמם מועדונים חברתיים  ותרבותיים. 

 

הכפר וסביבתו בשנות ה-40' של המאה הקודמת

 

אשר להיבט הפוליטי, הכפר הזדהה בדרך כלל עם הקו המתון שייצגה האופוזיציה הפלסטינית הנשאשיבית. יצוין כי עד חלוקת שטחי האזור בין צרפת לבריטניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, סימון הגבול הבין-לאומי והחלת המנדט הבריטי, השתייך הכפר ושאר מחוז הגליל לוילאית (פלך) העות'מני של ביירות. בני העדה המארונית שהיוו רוב בעדה הנוצרית בכפר, היו כפופים למנהיגותם הדתית בלבנון ושמרו לה אֵמונים. בשל סיבות אלו ונוספות היה הכפר שקט יחסית במשך כל תקופת המנדט. דוח של שירות הידיעות של 'ההגנה' (הש"י) משנת 1942 מלמד על פעילות פוליטית מסוימת, לפיו התושבים היו עסוקים בפרנסתם והתרחקו באופן בולט ממחלוקות ומפוליטיקה ארצית ומקומית, ובכפר שררו יחסים טובים בין המוסלמים לנוצרים.

 

בימי המנדט הונהג הכפר על ידי שני מוח'תארים – אחד נוצרי ואחד מוסלמי. את העדה הנוצרית המארונית הנהיגה כמעט באופן מסורתי משפחת ג'ובראן, שמקרבה נתמנו המוח'תארים הנוצרים עוד מימי העות'מאנים. כך למשל מתחילת המאה ה-20 ועד 1947 עמד המוח'תאר סמעאן ג'ובראן בראש העדה המארונית לצד הכמרים למשפחת עלם\דח'ול. את העדה הנוצרית הקתולית, שהייתה ועודנה העדה הקטנה במקום, הנהיגה משפחת מנצור. את העדה המוסלמית הנהיגה לרוב משפחת ח'לאילה שהייתה הגדולה מהבחינה המספרית ובבעלותה היו שטחי קרקע נרחבים. אולם בתום המלחמה בגליל בשנת 1948 כל בניה הפכו לפליטים בלבנון ובסוריה ולא נותר ממנה כל זכר בכפר.

 

בדומה להתפתחויות שהיו ברוב חלקי הארץ,  ידע הכפר בעשור השלישי של המנדט תנופת בנייה מרשימה וחסרת תקדים. השטח הבנוי התרחב והגיע ל-200 דונם בערך. בתים חדשים נבנו לאורך הכביש הראשי המחבר את ג'יש עם כביש הצפון. בתים אלה נבנו מאבן בסגנון מודרני והיו בעלי חדרים מרווחים, בשונה במידה רבה מהבתים המסורתיים עם החצרות שאִפיינו את הבנייה בגרעין העתיק של הכפר. בשנת 1926 הוקם בכפר בית ספר ממשלתי שהחליף את כיתות הלימוד שניהלו אנשי הדת משתי העדות. בשנת 1942 נבנה מבנה גדול מעל למעיין המקומי והוקמה תחנת שאיבה שהזרימה את המים לבתי הכפר. בשִלהי שנות המנדט הוקמה מרפאה מודרנית שסיפקה שירותים רפואיים לתושבי הכפר ולסביבה.

 

בספטמבר 1945 החליטו השלטונות המנדטוריים על הקמת מועצה מקומית בכפר. צעד זה נועד לחזק את היישוב, ולראשות המועצה נתמנה סמעאן ג'ובראן , שכיהן קודם לכן כמוח'תאר העדה המארונית. הוא מילא את תפקידו עד מותו בשנת 1947. הקמת המועצה בת עשרת החברים הייתה עדות להתקדמות הרבה שידע הכפר בימי המנדט.  ג'יש היה לאחד הכפרים הערביים החשובים ​בקרבת העיר צפת. תנופת התמורות הדמוגרפיות והחברתיות מרחיקות הלכת בימי המנדט נפגעה ויותר מאוחר נעצרה לחלוטין עם קבלת החלטת החלוקה באו"ם והתלקחוּּת מעשי האיבה בארץ בין שני העמים בפרוץ מלחמת העצמאות.

******

הכפר ג'יש נכבש על ידי צה"ל ב-29 באוקטובר 1948, במהלך מבצע חירם. לאחר מלחמת העצמאות עזבו רוב התושבים המוסלמים את הכפר, ופליטים נוצרים הגיעו אליו מכפרי הסביבה ובעיקר רוב תושבי הכפר בירעם שגם הם מארונים. הם פונו ממנו במהלך המבצע ולא הורשו לחזור לאחר סיום הלחימה ובני משפחותיהם עדיין מתגוררים במקום עד היום. כתוצאה ממעבר מרונים לגיש אחרי מלחמת העצמאות מכך עלה אחוז הנוצרים-מארונים בכפר ל-85% מאוכלוסייתו אולם במשך השנים עם השינויים הדמוגרפיים חלקם באוכלוסיית הכר הצטמצם.

מהלכי מבצע חירם וכיבוש גיש

למרות הפגיעה הקשה בכפר במהלך 'מבצע חירם' ב- 28 אוקטובר 1948 והרג 25 מבניו, הצליחו מרבית התושבים לשרוד את המלחמה. במהלך המבצע פונו כמחצית מהתושבים מבתיהם ולא הורשו לשוב. בתחילת חודש נובמבר 1948 העבירו השלטונות מאות מתושבי כפר בירעם לג'יש, לאחר שהבטיחו להם כי מדובר במעבר זמני לתקופה של שבועיים בלבד. החלק האחר של תושבי בירעם פונה ללבנון כפי שמציין הכומר יוסף איסטפאן סוסאן בזיכרונותיו. בהמשך קלט הכפר עשרות משפחות​ מפליטי קדית'א וכפרים ערבים נוספים מנפת צפת. יצוין כי על אף השינויים האלה במבנה החברתי והדמוגרפי, חיים תושבי הכפר על כל עדותיהם, וותיקים לצד חדשים ביחסי שכונות טובה ובשיתוף פעולה מלא.

 

בין השנים 1948 – 1963 נוהלו ענייני הכפר על ידי המוח'תארים שמונו מטעם שלטונות הממשל הצבאי. בשנת 1963 יזמו השלטונות את חידוש פעילותה של המועצה המקומית אשר נוסדה לראשונה בימי המנדט. לראשות המועצה מונה המנוח זכי ג'ובראן אשר עמד בראשה ברציפות עד שנת 1993. אז נבחר ראש המועצה השני אליאס אליאס שיכהן עד שנת 2003. בבחירות באותה שנה זכה הנרי עלם שכהן עד 2008, ומאז ועד היום (2016) מכהן אליאס אליאס כראש מועצה. מאז הקמתה דאגה המועצה לפיתוח הכפר ולרווחת תושביו, בזכות הפרויקטים השונים שבצעו ראשי המועצה וחבריה נמנה כפר ג'יש עם הישובים הערבים המפותחים בארץ.

גיש וסביבתו בסוף העשור הראשון להקמת המדינה

 

תושבי הכפר מונים כיום כ-3000 נפשות, מתפרנסים בעיקר מפקידות ועבודה בענפי השירותים השונים. חלק מהתושבים מתפרנס מענף החקלאות המודרנית. בעיקר מגידול ענף הנשירים תפוחים ודובדבנים.

 

בג'יש מתגוררים זה לצד זה נוצרים מארונים וקתולים שמהווים ביחד כ-60%,  ומוסלמים שמהווים כ-40%. יחסי העדות בכפר טובים במיוחד ומהווים מודל לשותפות אמתית ולסובלנות דתית מיוחדת במינה. בכפר נמצאים שלש כנסיות, שתים מארוניות ואחת קתולית, ומנזר מארוני, זאת לצד שני מסגדים אחד ישן ואחד חדש. בנוסף נמצאים אתרים ארכיאולוגים וקברי קדושים וצדיקים לכל העדות כולל שרידי בית כנסת עתיק ממזרח לכפר.

 

רמת ההשכלה בכפר טובה מאד, בישוב נמצאים שני בתי ספר אחת יסודי ממלכתי, והשני תיכון בבעלות הכנסייה הקתולית. רבים מבוגרי מערכת החינוך בכפר מאיישים תפקידים חשובים ובכירים בארץ ומחוצה לה.

 

הכפר ידוע ביחסיו הטובים עם שכניו מהמושבים וקיבוצים, ותושביו מאמינים בכל נפשם ובכל מעודם בצורך לכונן שלום בין שני העמים ובין כל הדתות בארץ הקודש

 

מקור הסקירה אודות היישוב אתר המועצה המקומית 

הכנסייה המרונית 

****

הכנסייה המרונית מר מרון

*****

פנים הכנסייה

מבט על על הכנסייה המרונית מר מרון

סמל פטרוס הקדוש נקרא  שמעון בר יונה, היה בכיר שנים-עשר השליחים של ישו המוזכרים בברית החדשה, ונחשב לאפיפיור הראשון.

*****
הכנסייה המרונית העתיקה
אסיידה (גבירתינו – מרים הקדושה)

הכנסייה במעלה הכפר
היום אינה פעילה
הכנסייה נבנתה במחצית ה-19
על שרידי מבנה קדום יותר של הכנסייה
שנהרס ברעש האדמה בשנת 1827

****

****

****

****

****

****

****

****

*****

הכנסייה היוונית – קתולית

הכנסייה היוונית – קתולית (מלכיתית) מר בוטרוס במעלה הכפר 

מבט מלמטה

*****

מראות שיטוט בכפר

חלקו המזרחי של היישוב תצפית ממרפסת ביתה של ניבין

חלקו המזרחי של היישוב תצפית ממרפסת ביתה של ניבין

מדרון היישוב

מבט כללי ממערב

****

****

*****

****

ארוחת צהרים לסיום
בבית של ניבין

כפי שצויין בפתיח, ניבין עוסקת גם בתיירות ושותפה עם שאדי חלול בעניין.  במרפסת רחבת הידיים של ביתה מתארחות קבוצות תיירים מהארץ ומחו"ל וגם יחידים בתיאום מראש. המאכלים מסורתיים וטעימים מאוד לחייך – הכל מעשה ידיה להתפאר. ניבין מתבלת את הסעודה בסיפורים ושירים.

ניבין מסבירה לנו אודות התפריט

מי שמחפש אוכל טעים (בלי דאווין) – מומלץ בכל פה!

****

*****
תם הביקור והשיטוט בכפר ג'יש

המבקש להרחיב דעת, מוזמן לסרטון אודות העידה המרונית (28 דקות) 

****

היה סיור מעניין ומרגש,
שמחנו להתארח וללמוד
עוד אודות העדה המרונית,
אודות היישוב
ובמיוחד אודות עקורי בירעם
ומשפחות מארחינו בפרט, נהינו שוב
לשוטט בסימטאות הכפר
ומתצפיות הנוף בגליל העליון ההררי.

*****
תודה

לשאדי חלול על האירוח,
על המידע,
על ההובלה
ועל ההסברים

****

לניבין מח'ול אליאס,
על האירוח בביתה בראשית הסיור
ועל ארוחת הצהרים בסיומו,
שמחנו לשוחח ולצחוק
ולהקשיב בסקרנות לסיפוריה,
שמחנו להכיר את בני משפחתה
ולצלם אותם בהנאה רבה!