הדפסה

תיעוד זה הוא חלק השני והמשך של תיעוד הביקור בעיי הכפר המרוני בירעם ביום רביעי 6 במאי 2020: הכפר בירעם בגליל העליון – תמונת מצב ועברו שנשכח (חלק ראשון)

תזכורת:
מיקום הכפר בירעם
בגליל העליון המרכזי
מצפון להר מירון,
כ-11 ק"מ צפון-מערב לצפת, 
כ-4 ק"מ מדרום לגבול בין ישראל ללבנון.

מיקום בירעם

******

בירעם היה עד מלחמת העצמאות כפר נוצרי מרוני שנכבש במבצע חירם בסוף מלחמת העצמאות, באוקטובר 1948. לאחר כיבושו תושביו נדרשו לפנותו זמנית. הובטח להם שיוכלו לשוב אליו לאחר ימים. הבטחה זאת  לא קוימה. על קרקעות הכפר הוקמו מושב דובב וקיבוץ ברעם. עד היום, למעלה משבעה עשורים לא מומשה וכנראה שלא תמומש לעולם. שנים רבות, עקורי הכפר המרוני בירעם וצאצאיהם ניהלו ועדיין מנהלים מאבק משפטי ופוליטי בדרכי נועם בהתאם לחוק והדמוקרטיה הישראלית.

 

****

כאמור, את הביקור והסיור הוביל שאדי חלול אליו הצטרפה ניבין מח'ול אליאס

שאדי חלול, בן העדה המרונית ארמית ישראלית כיום הוא תושב ג'יש, הוריו הם ילידי הכפר בירעם, בצעירותו שירת כקצין בחטיבת הצנחנים ולאחר לימודיו האקדמיים ועיסוקיו הכלכליים בחו"ל ייסד את המכינה קדם צבאית נוצרית ארמית יהודית משותפת " כנרת" ומשמש יו"ר עמותה ארמית נוצרית בישראל ע"ר ובעל מרכז ארמי מרוני בישראל

 

לאחר שחרור מצה"ל, הסתובב בעולם, נסע ללמוד בארה"ב ובסיום הלימודים באונ' לאס וגאס חזר לארצה. מאז, במשך השנים הוא עסוק בהסברה, קידום, חיזוק ופיתוח קשרי קהילה עם העולם הנוצרי והאוונגליסטי בארה"ב, אירופה, דרום אמריקה ומזרח אסיה. מטרת פעילותו היא חיזוק ההסברה הישראלית ובאותה מידה שימור הזהות הארמית בקרב הנוצרים מרונים ישראלים כולל עידוד גיוס לצה"ל. כחלק מפעילות זו, השקיע זמן רב ביותר בהגברת המודעות לחופש הנוצרי במדינת ישראל ע"י ליווי, הדרכה ואירוח קבוצות מארה"ב ואירופה בארץ בישובו ג'יש וכנסיותיו המרוניות והפיכתם לשגרירים טובים למדינתנו ישראל.

 

במסגרת פעילותו בעמותה הארמית נוצרית כמייסד וכיו"ר, פיתח הבנות, תובנות וניסיון רב בתחומים הבאים:
* קשרים עם הקהילות הנוצריות, כנסיות, ארגונים, ראשי אונברסיטאות, תקשורת ועוד…
* ליווי משלחות, קבוצות תיירים בארץ
* הדרכה על העדה הנוצרית בכלל והמרונית ארמית המשתלבת בדמוקרטיה הישראלית וחיי החופש שלה.
* קיום הרצאות והדרכות להסברת הארגון שלכם
* פיתוח תכניות הסברה וחינוך
* הבנת צרכי האוכלוסייה הנוצרית ישראלית המקורית, חששותיהם ודרכים לחיזוק שלובם במדינה וניתוקם מגורמים בדלניים פלשתיניים וערביים קיצוניים שנלחמים בישראל

 

ניבין מח'ול אליאס, כמו עמיתה היא נוצרית מרונית שזהותה הלאומית ארמית.  גם היא מתגוררת בגיש והוריה הם בני בירעם. כיום סגנית יו"ר עמותת ארם אחראית על תנועות הנוער, על גיוס המכינה ולווי הצעירים במכינה עד גיוסם לצבא. בנוסף מארחת קבוצות ישראלים וגם מחו"ל.

*****

בתום הסיור בין עיי בירעם הגענו למקום הגבוהה של המקום בו נמצאת הכנסייה וברחבה לפניה ישבנו ושם שאדי החל להרצות את דבריו.

הרוח הקרה והגשם שהחל אותנו חייב אותנו להיכנס לתוך הכנסייה שם נמשכה הרצאתו של שאדי ובהמשך החל דיון על דבריו.

****

*******

חלק שני זה (מרביתו מלל) מהווה הוא תוספת והרחבה לחלקו הראשון, שכזכור, כולל מידע אודות הכפר בירעם, תולדותיו, קורותיו; יחסי תושבי הכפר עם היישוב היהודי בתקופת היישוב; כיבוש הכפר במבצע חירום מלחמת העצמאות; פינוי הזמני של תושביו שהפך להיות קבוע; והתדיינות המשפטית של עקוריו צאצאיהם למען חזרתם אליו ומהלכי הממשלה והכנסת.

 

בתיעוד זה מוצגים בו בהרחבה הנושאים עליהם דיבר שאדי חלול בביקור בבירעם

:* הכנסייה המרונית מהותה, מקורותיה הארמיים, ראשיתה.
* התפתחות הכנסייה וקורות המרונים בלבנון ובגליל מאז העת העתיקה ועד ימינו,
* יחסיה של הכנסייה המרונית עם הציונות בשנים שקדמו להקמת המדינה
* גודלה ותפוצתה של הקהילה המרונית במדינת ישראל
* בלאום הארמי וההכרה של מדינת ישראל בו
* פעילות עמותת ארם – עמותה ארמית נוצרית בישראל והמכינה שהקימה.
* רעיונות להעמקת השתלבות העדה המרונית בחיי המדינה
* הצעה להקמת יישוב קהילתי מרוני ארמי חדש

שני חלקי התיעוד בבירעם מהווים גם המשך ישיר לשני סיורים קודמים שעניינם הכנסייה המרונית בישראל והם:  ג'יש – מחצית תושביו נוצרים מרוניים (יוני 2019) וחיפה, מתחם הקהילה המרונית ובמרכזו כנסיית סנט לואי (נובמבר 2019)

****

הכנסייה המארונית

המארונים לפי ההגדרה הרשמית המסתמכת על ספרי ההיסטוריה של הארמים, הם בני הלאום הארמי, המשתייכים לכנסייה האנטיוכית ארמית מארונית-נוצרית, השייכת לנצרות המזרחית קתולית, המקבלת את מרות האפיפיור.

 

על פי המסורת הכנסייה המרונית נוסדה במאה הרביעית על ידי מאר מרון, נזיר ארמי שנודע בגלל חייו המופתיים, רוחניותו  והנסים שפעל. מרון נולד באמצע המאה הרביעית והלך לעולמו בעשור הראשון של המאה החמישית.

 

המארונים הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון. מוצאם האתני של המארונים לפי הגדרת הכנסייה הוא מעמי ארם והפיניקים, ששמר על קיומו וזהותו בהרי הלבנון בעלי הטופוגרפיה והגישה הקשה במשך 1,600 שנים. אמנם, הצטרפו אל העם הזה, שמונה כיום כ -15 מיליון בעולם, מספר משפחות קטנות מלאומים אחרים כמו רומאים ויוונים אבל זה לא השפיע עליהם והם המשיכו לשמר את לאומיותם, דתיותם ותרבותם הארמית-מזרחית המיוחדת עד המאה ה-20, בגלל התבדלותם בהרים ואי-כניעתם לכובשים השונים שכבשו את אזורם. הם אינם רואים את עצמם ערבים.

 

כיום, הכנסייה המארונית היא חלק מהכנסייה הקתולית, אם כי משום שהקשר בין הכנסיות נוצר רק במאה ה-12 נהוג לכלול את הכנסייה המארונית ברשימת הכנסיות האוניאטיות (הכנסיות מאוחדות – הכנסיות המזרחיות שקיבלו את מרות האפיפיור בתקופה מאוחרת).

 

במשך השנים היו ניסיונות של הכנסייה הקתולית ללטיניזציה של התפילה שפסקו רק לאחר מועצת הוותיקן השנייה, אבל המארונים שמרו על הליטורגיה הסורית של אנטיוכיה המבוססת על הניב הארמי־סורי, (שפה שהמארונים עצמם דיברו בה עד המאה ה-18). חלק גדול מהתפילה כיום נאמר בערבית (השפה הרשמית של לבנון).
כיום המארונים, ארמים נוצרים דוברי מבטא מתבסס על דקדוק ארמי ברובו ומתערובת של הרבה מילים ארמיות (שפתם המקורית) וערביות (כתוצאה מהכיבוש הערבי המוסלמי), מעט טורקית (מהתקופה העות'מאנית) וגם הרבה צרפתית (מהתקופה הקודמת של המנדט הצרפתי), הם אחת הקבוצות הלאומיות והדתיות העיקריות והאותנטיות בלבנון.

 

בראש הכנסייה עומד הפטריארך המארוני של אנטיוכיה ושמובישארה אל-ראעי שמושבו בבקרקה צפונית לביירות. מאז עצמאות לבנון מסתפק הפטריארך בשלטון דתי. הפטריארך נבחר על ידי הבישופים של הכנסייה המארונית והמינוי מקבל את אישור האפיפיור. לכנסייה המארונית יש נציגות פטריארכלית בירושלים (נוסדה ב-1895) בדמשק ובפריז.
בכנסייה המארונית יש כיום אחד־עשר מסדרי נזירים, רובם של נזירות. המנזר המארוני הראשון לגברים נוסד ב-1695, והמנזר הראשון לנשים ב-1895.
הדיאקונים וכהני הדת של הכנסייה המארונית אינם מחויבים לפרישות בניגוד למקביליהם בכנסייה הקתולית. לעומת זאת, הנזירים והבישופים (שנבחרים מבין חברי המנזרים) מחויבים להישאר רווקים.

 

במהלך הדורות, האפיפיורים לדורותיהם הכריזו על שלושה נזירים מארונים "קדושים של הכנסייה הקתולית" והם שרבל מכלוף (הוכרז קדוש ב-1977), רפקה אר-ראיס (הוכרז קדוש ב-2001) ונימטולה יוסף אל-הרדיני (הוכרז קדוש ב-2004). כמו כן הוכרזו נזירים מארונים נוספים כ"מבורכים" (קדושים זוטרים במינוח של הקתולים), ביניהם שלושה נזירים מארונים שנרצחו בטבח של 1860.

 

הבישוף האב מוסא אל-חאג' הוא ארכיהגמון הקהילה המרונית בארץ הקודש. הוא התמנה לתפקיד ב-16 ביוני 2012, על ידי ראש הכנסייה המרונית הפטריארך המארוני של אנטיוכיה בישארה אל-ראעי שבחר בישופים חדשים לכנסייה המרונית בלבנון ובעולם.
האב מוסא אל-חאג', נזיר אנטוני, נולד ב-1953 בעינטורא (מעיין ההר מארמית) ליד בירות. הוא למד ברומא ואף השלים תואר בלימודי המקרא בירושלים אצל האבות הפרנציסקאנים. הוא ירש את מקומו של הארכיהגמון פול-נביל סיאח שמונה להיות כסגן לפטריארך אל-ראעי שכאמור, מושבו בבקרקה בלבנון.

 

קיימות הערכות שונות על מספר המארונים בעולם. האומדנים נעים בין 7.5 מיליון ל-15 מיליון. מספר המארונים החי בלבנון כיום מוערך בין 640,000 ל-850,000 והם מהווים כ-23% מהאוכלוסייה. בסוריה חיים כ-40,000 מארונים בשלוש דיוקסיות, חלב, דמשק ולטקיה. בקפריסין קיים מיעוט מארוני המדבר ערבית בניב מארוני־קפריסאי. הם מוכרים באי כמיעוט דתי והקהילה בוחרת מתוכה נציג לבית הנבחרים. מוצאם כנראה מהמארונים שהתלוו לצלבנים.

 

ערב קום מדינת ישראל, התגוררו בארץ ישראל המנדטורית בין 5,000 ל-6,000 מארונים בשלושה כפריים כפר בירעם, ג'יש ומנסורה והשאר בערים חיפה (3,500  – 4,000 נפש) יפו ומעט בירושלים. מרכזי נציגותם היו בחיפה וביפו וכולם היו נתונים למרותו של האפטריארך המארוני שבלבנון. בניגוד לאחיהם בלבנון, שהיו פעילים ביותר בחיים הציבוריים והמדיניים, לעיתים תוך התנגדות לכיוונים ערביים-לאומניים, המארונים בארץ ישראל כמעט שלא השתתפו בתנועה הלאומית.

 

כיום,קהילה מארונית בישראל כוללת כ-6,700 אנשים ורובם מתגוררים בחיפה (כ-3,500 נפש), בג'יש בו גרים גם עקורי בירעם (כ-1,000 נפש) וגם בשפרעם, עכו, עוספיה וביפו. כ-2,000 מהמארונים בגליל הם חיילי צד"ל לשעבר ומשפחותיהם, שברחו לישראל בשנת 2000.

 

קהילות נוספות נמצאות במצרים, ברזיל, ארצות הברית, אוסטרליה וקנדה. בראש הקהילות הגדולות ביותר עומדים בישופים מארונים, אבל ברוב המקומות כפופה הכמורה המארונית לבישופים של הכנסייה הקתולית ובמקרים רבים נטמעים המארונים בקהילות הקתוליות המקומיות.

**********

התפתחות
הזרם הנוצרי מארוני
ולאומיותו האתנית
עד מלחמת העולם הראשונה

התחלה – מארון היה נזיר ארמי בן המאה הרביעית מתבודד מסתגף שמרכז פעילותו הייתה בעמק הנהר אורונטס כ-70 קילומטר צפונית־מערבית מחלב שבסוריה של היום, וכ-40 קילומטר צפונית לאנטיוכיה. מארון הדריך נזירים רבים שהפכו לתלמידים וחיו בסביבתו, וכשמת מארון בנו חסידיו מנזר לזכרו והם היוו את הגרעין שממנו צמחה הכנסייה הארמית המארונית. מארון פעל בסביבה שכבר קיבלה על עצמה כמה דוקטרינות נוצריות ודנה בנכונותן: הדוקטרינה הדיאופיזיטית, שדגלה בכך שלישוע היו שתי ישויות – אלוהית ואנושית והדוקטרינה המונופיזיטית, שסברה כי לישו רק ישות אחת וטבע אחד – אלוהי.
המארונים דגלו מבחינה דתית, בהשקפה הקתולית הדיאופיזיטית כפי שהתקבלה בועידת כלקדון ב-451. אירוע בו נטבחו 350 נזירים מארונים בידי המונופיזיטים של אנטיוכיה גרם למנוסת המארונים להרי לבנון, אבל גם להכרה של האפיפיור הורמיסדס במארונים ב-10 בפברואר 518.

 

תקופת ימי הביניים – עם תחילת הכיבוש המוסלמי נדחקו המארונים מסוריה אל אזור הר הלבנון והפכו למולדתם את השטח המשתרע כיום מצפון לכביש ביירות–דמשק ועד שולי העיר טריפולי של ימינו. הם בנו מדינה שנקראת מדינת המורדים המרונים שהשתרעה מצפון הר הלבנון עד הגליל העליון. במאה השמינית והתשיעית בעקבות פלישות ערביות וייבוא שבטים בדואים מצפון חצי האי ערב קטן השטח מרוני ותושביו שבדרום הר הלבנון נסו על נפשם. אז התרכזו המארונים כולם בהר הלבנון הצפוני, למעט שוליים קטנים בצפון סוריה, מושבת סוחרים בקפריסין ושני כפרים בגליל – ג'ש (גוש חלב) ובירעם.
בשנת 685 קיבלו המארונים את הסכמת האפיפיור סרגיוס הראשון למינוי המנהיג הדתי של המארונים יוחנן מרון כפטריארך של אנטיוכיה, וזאת במקביל לקיומם של הפטריארך האורתודוקסי של אנטיוכיה והפטריארך הסורי אורתודוקסי של אנטיוכיה. הפטריארך המרוני תפקד הן כמנהיג רוחני והן כמנהיג חילוני שלהם. עצמאות המארונים הייתה לצנינים בעיני הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס השני והוא שלח בשנת 694 צבא נגדם. לאחר כמה כישלונות הצליחו המארונים להביס את צבא הקיסר.

 

במשך כ-400 השנים הבאות כמעט שלא היה קשר בין המארונים לעולם הנוצרי אך ידוע כי המשיכו לשמור על עצמאותם כנגד הפולש הערבי ולקיים את הדוקטרינה הארמית הלאומית והדתית הייחודית להם. הקשר עם העולם הנוצרי חודש בשעה שהחלו מסעי הצלב כשהצלבן ריימונד מטולוז פגש בהם בהרים סמוך לטריפולי שבלבנון בדרכו לכיבוש ירושלים. המארונים היו העדה הנוצרית היחידה באזור שהתייצבה כיחידה אחת לימין הצלבנים  במשך 200 שנה, משלהי המאה ה-11 עד החורבן הסופי של ממלכת הצלבנים, בשלהי המאה ה-13היו יחסי הערכה הדדית בין המארונים לצלבנים. בשנת 1182 ניסיון של הפטריארך המארוני לאיחוד עם הכנסייה הקתולית עם הפטריארך הלטיני של אנטיוכיה, ובשנת 1215 השתתף הפטריארך המארוני ירמיה השני בועידת לטראנו הרביעית ברומא. עם תבוסת הצלבנים, עבר על הארמים מארונים ושפתם הארמית תהליך של התדרדרות והתנוונות, שנמשך כ-300-200 שנה.

 

חידוש הקשר עם אירופה נוצרית – במאה ה-15 נעשה ניסיון לשקם את הקשרים בין אירופה הנוצרית לבין הקהילה הארמית מארונית בלבנון, כאשר ללבנון באו נזירים פרנציסקנים והחלו לפעול בקרב העדה. הפטריארך יוסף השני (1468-1492) קיבל מהאפיפיור את הפליום, סוג של כתפיה המסמלת תפקיד בכיר במדרג של הכנסייה הקתולית.
במאה ה-16, בשנת 1535 העניק הסולטאן סולימאן המפואר קפיטולציות (זכויות שיפוט) על הנוצרים באימפריה העות'מאנית למלך צרפת פרנסואה הראשון. זכויות אלו אפשרו למיסיונרים ונזירים צרפתים לפעול במזרח התיכון והם נעזרו במארונים.
לקראת סוף המאה ה-16 שלח האפיפיור גרגוריוס ה-13 את הכומר הישועי ג'ובאני אליאנו אל המארונים וכתוצאה מפעולותיו יסד האפיפיור ב-5 ביולי 1584 מכללה מארונית ברומא ששגשגה בניהול הישועים עד למאה העשרים כמרכז להכשרת מלומדים ומנהיגים.
במאה ה-17 בשנת -1624 הוקם בלבנון סמינר שנוהל על ידי נזירים פרנציסקנים שנועד להכין פרחי כמורה מארונים ללימודים במכללה שברומא. המכללה המארונית הכשירה רבים ממנהיגי העדה הדתיים והחילונים של המארונים ורבים מבוגריה היו לפטריארכים.
בהמשך המאה ה-17 בשנת 1638 הודיעה צרפת כי היא תגן על כל הקתולים בשטח האימפריה העות'מאנית ובכלל זה המארונים. על פי מדיניות זו חידשה צרפת הקתולית את הקשר עם המארונים, קשר שהלך והתהדק במאה ה-17 והגיע לשיאו במאה ה-18, עם התרחשותם של אירועים אחדים, ששילובם זה בזה מסמל עידן חדש בהתפתחותה של העדה המארונית.

 

איחוד הכנסייה המארונית עם הכנסייה הקתולית ברומא – שיאו של השינוי בעדה המארונית היה בשנת 1736, כאשר בסינוד שהתקיים בלבנון בראשותו של בוגר המכללה המארונית ברומא מונסיניור יוסף־סימון אסמאני הוחלט על איחוד מלא של הכנסייה המארונית עם הכנסייה הקתולית ברומא, תוך שמירה על אוטונומיה מסוימת: זכותה למנות מתוך עצמה את העומד בראשה (אם כי המינוי הסופי נתון בידי הוותיקן) זכותה להמשיך להשתמש בשפה הסורית העתיקה לצורכי תפילה.
פריחת המארונים במחצית הראשונה של המאה ה-18 יצרה גם התחדשות דמוגרפית וצפיפות אוכלוסין באזור צפון לבנון. החלה הגירה מארונית מצפון הר הלבנון בחזרה אל אזור השוף, בדרומו של הר הלבנון אשר היה נתון בלעדית לשלטונם של הדרוזים בעלי האדמות שהשתלטו עליו במאה ה-12 למרות שרוב האוכלוסייה שם הייתה ארמית מרונית. עם הגירת המארונים חזרה מצפון הר הלבנון לדרומו, התעוררה הבעיה העדתית של הר הלבנון, שהפכה להיות הבעיה של לבנון כולה, מאז ועד היום. השיפור במצבם הכלכלי והחברתי של המארונים הוליד דרישה למעמד פוליטי. המארונים שוב לא היו מוכנים לקבל כמובן מאליו את הסדר החברתי הפוליטי בהר, שביטא את עליונותם של הדרוזים על מי שאינם דרוזים, והדברים הוחרפו גם בשל ההתססה של המארונים על ידי מנהיגותם הדתית והרוחנית, בעיקר מסדרי הנזירים המארוניים.
בשנת 1788 עלה לשלטון בהר הלבנון המארוני בשיר שהאב כאמיר בשיר השני, ששלט תחילה כואלי של הר הלבנון תחת השלטון העות'מאני. מ-1822 היה בשיר בעל ברית של מוחמד עלי שליט מצרים ובסדרת קרבות הביס את הכוחות הדרוזים שתמכו בשלטון העות'מאני. בשיר גרם להאצה של שני תהליכים: טיפוח המארונים על חשבון הדרוזים. ההשפעה המערבית והלחצים על מאזני הכוח הפנימיים, שנמצאו ממילא בהתמוטטות עקב עליית המארונים.

 

המאה ה-19 – כאשר התמוטט שלטונו של בשיר בשנת 1840, יחד עם השלטון המצרי, שוב עלתה על הפרק שאלת הר הלבנון. מ-1840 עד 1860, ניטשה מלחמת האזרחים הגדולה הראשונה של הר הלבנון, כאשר השיחים הפיאודלים הדרוזיים נאבקים נואשות לשמירת מעמדם מול עדה מארונית בעלת עדיפות מספרית, הנהנית מסיוע מערבי ובעלת יומרות תרבותיות ופוליטיות.
במלחמה זו ניצחו הדרוזים מבחינה צבאית ותומכיהם הערבים והטורקים, אבל המארונים ניצחו פוליטית. כגודל התבוסה הצבאית, כן נוצר אינטרס, בעיקר אצל צרפת הקתולית, להתערב למען המארונים. כוחות צרפתיים נחתו בביירות ב-1860 ושמו קץ להרג ההמוני והטיהור האתני במרונים ולאחר מכן בנוצרים אחרים באזור. לאחר מכן הואצה השגת הסדר פוליטי חדש בלבנון (בשיתוף מעצמות אירופיות אחרות), ששיקף הפעם את מעמדם הדומיננטי של המארונים בהר הלבנון. האוטונומיה של המארונים בהר הלבנון קידמה את התפתחות האזור בהשוואה לאזורים אחרים במזרח התיכון. בשנות הטבח עזרו היהודים לחלק מהמארונים שהסתתרו אצלם בביירות. הפטריארך הארמי מארוני הודה לראש קהילת יהודי ביירות על פועלם וסיועם בשנת 1937.
בעקבות התמוטטות הפיאודליזם שיעור יודעי קרוא וכתוב בעדה היה גבוה. כבר בסוף המאה ה-19 ניכרה השפעה אירופית-נוצרית חזקה ביותר, שתרמה לפיתוח מערכת חינוך לעילית כמו גם לשכבות החלשות. באמצע המאה ה-19 עזרו המרונים לרנסאנס הערבי ועזרו בפיתוח השפה הערבית במקום לפתח את שפתם הארמית דבר שהיסטוריונים מארונים מחשיבים כטעות הדומה לטעות של הקמת לבנון הגדולה. בעקבות חשש לטיהור אתני בתקופה העותמאנית ולחץ ערבי אסלאמי סביבתי כולל טבח המרונים הגדול בשנת 1860, ויתרו המארונים על שפת האם הארמית ולאומיותם, למען אג'נדה פאן-ערבית זרה, על מנת להתקרב ולהיות מקובלים על המרחב הערבי הסובב אותם. בשנים 1914-1860 התעצבה תודעתם של המארונים. לאחר קשיים, הפך ההר לטריטוריה כמעט בלעדית של המארונים. ייתכן שהדבר מסביר, במידה מסוימת, את נחישותם של המארונים להיצמד לשלטונם בלבנון, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במאה ה-20.

******

מקור הסקירה, הרחבות והפניות 

הלאומיות האתנית המרונית במאה ה-20 

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1914, בא הקץ להסדר האוטונומי של הר הלבנון, שכן האימפריה העות'מאנית הצטרפה למעצמות המרכז, גרמניה ואוסטרו-הונגריה, במלחמתן נגד מדינות ההסכמה, וביטלה הסדר שהושג בתיווכן של מעצמות מערב.

 

השינוי הגדול ביותר שהביאה מלחמת-העולם הראשונה למארונים היה הענקת המנדט על סוריה ועל לבנון לצרפת הקתולית, שהיטיבה עימם ואשר רבים מהם דיברו בשפתה והתחנכו במוסדות החינוך שהקימה. בידי המארונים שוב היה סיכוי לשחזר את מצבם בשנים 1914-1861, בתוספת מעצמה פטרונית.

 

להיטותם זו של המארונים להבטיח את מעמדם בלבנון, הובילה אותם לביצוע שגיאה היסטורית גורלית נוספת: בשנים 1919 ו- 1920 היו אלה המארונים שלחצו על צרפת להרחיב את המסגרת הטריטוריאלית של הר הלבנון וליצור את מה שמכונה כיום "לבנון הגדולה". אז סופחו אליה: אזור החוף, מטריפולי בצפון (עיר סונית גדולה), עבור בביירות (עיר שאינה מארונית) ועד צור וצידון (ערים מוסלמיות – סוניות ושיעיות), דרום-לבנון (אזור שיעי), בקעת הלבנון (אזור שיעי), צפון-לבנון ממזרח לטריפולי (אזור סוני ונוצרי-אורתודוקסי).

המפה באדיבות שאדי חלול

 

הטעות הגורלית בהקמת מדינה גדולה רב עדתית הייתה שבמקום להקים מדינה לאומית ארמית מרונית ונוצרית בלבנון הקטן בעל הרוב הארמי מרוני שיכלה לשמור ולחדש את השפה הארמית של אבותיהם כמדוברת ולשמור על לאומיות וייחודם הארמי שכל ארמי ונוצרי נרדף במזרח יכול לקבל מקלט בה. תפיסת המארונים התבססה על שתי הנחות-יסוד שגויות: האחת, שהמחויבות הצרפתית כלפיהם כפי שהייתה קיימת ב-1920 תישאר לנצח. בשנות ה-30 וה-40, הסתלקה צרפת מהמזרח התיכון – והותירה את המארונים חשופים, לפחות חלקית, ללא הפטרון שכל-כך ייחלו לו. השנייה כי ביכולתם לשלוט על אוכלוסיות בניגוד לרצונן. כך הפכו המארונים לעדה המהווה רק 30 אחוז מאוכלוסייתה של המדינה החדשה. בשנת 1920 החל תהליך שבו נשמטה לבנון מאחיזתם של המארונים, דווקא כאשר נראה היה להם שאחיזתם בארץ שהם רואים בה את מולדתם, מתהדקת והולכת.

 

משנת 1920 עד שנות ה-40, כל עוד היו הצרפתים באזור, התנהלה לבנון כשורה. האוכלוסייה המוסלמית, שלא רצתה בצרפתים ולא קיבלה את הדומיננטיות המארונית, רוסנה על ידי הצרפתים. באותה עת התפתחו בקרב העדה המארונית אסכולות אחדות כאשר כבר בשנות ה-20 וה-30 ברור היה לחלק מהמארונים, שייתכן כי הקמת "לבנון הגדולה" לא הייתה אלא מיקח-טעות. אסכולה אחרת הייתה שאין המארונים יכולים לשלוט לבדם על לבנון במיוחד לאור העובדה שצרפת עומדת דת לסיים את תפקידה ההיסטורי בה. לכן, על המארונים להגיע להבנה עם האוכלוסייה המוסלמית שסביבם, שכן רק הבנה כזו תאפשר לקיים את לבנון כמדינה נפרדת. אסכולה נוספת שכונתה "פיניקים צעירים", טענה שלבנון מהווה ישות לאומית נבדלת מסביבתה, בעלת מורשת משלה, המתייחסת לתקופה הפיניקית הקדומה. לכן, על המארונים לשתף פעולה עם מיעוטים שכנים שיש להם תחושה של בדלנות אתנית (בכלל זה, התנועה הציונית), נגד העולם הסובב אותם, שאינו מקבלם. להרחבה ראו אליהו אילת, ‏'הציונות הפיניקית' בלבנון, קתדרה 35, אפריל 1985, עמ' 124-109. בסוף שנות ה-30 ובראשית שנות ה-40, התבלטה האסכולה הדוגלת בדו-קיום עם האוכלוסייה המוסלמית בלבנון ובהתנערות מרוחה של "לבנון הגדולה", אף כי לא מגבולותיה, כפי שכבר עוצבו. אסכולה זו טענה, כי על המארונים לשלוט תוך-כדי השגת הבנה עם אחרים.

*****

מקור הסקירה, הרחבות והפניות 

*******

יחסי העדה המרונית בלבנון
עם התנועה הציונית בתקופת היישוב
ועם מדינת ישראל בשנותיה הראשונות 

כל הזרמים המארונים בלבנון יצרו קשרים טובים עם ראשי היישוב היהודי בארץ ישראל והקהילות היהודיות בעולם מאז שנות השלושים. דאגתם הייתה לשמור על קיומם וחירותם בארצם והם ניסו לחפש מיעוטים אחרים נוספים בסוריה ועיראק שיוכלו להיות בני בריתם כמשקל נגד לרוב הערבי באזור.

 

המגעים בין אישים בתנועה הציונית לאישים בעדה המרונית בלבנון החלו בשנות ה-30 של המאה ה-20 . בעקבות מגעים אלו וקשרי התיירות והמסחר הקרובים שקיימו תושבי ארץ ישראל היהודים בתקופת המנדט עם גורמים שונים בלבנון, התפתחה תפיסה שראתה קרבה בין הנוצרים המרונים ליהודים כשני מיעוטים לאומיים השואפים לעצמאות ופעלה לקידום "ברית מיעוטים" ביניהם. הגורמים שתמכו בברית שכזו הזכירו בין השאר את הברית המקראית בין הפיניקים, שחלק מהמרונים ראו כאבותיהם, לבין ממלכת ישראל בימי דוד ושלמה.

בשנת 1942 נכתב עבור ההסתדרות הציונית דוח מקיף על המרונים בלבנון. בדוח צוינה הגישה האוהדת של הפטריארך המרוני באותו הזמן, ערידה, כלפי היהודים במהלך שנות ה-30 וצוטטו ביטויי תמיכה שלו בהם אל מול הרדיפה שחוו מצד המשטר הנאצי באירופה. כמו כן פורטו פגישות של אישים בתנועה  הציונית, ובהם ד"ר חיים ויצמן, ושל גורמים בקהילה היהודית הלבנונית עם אנשי דת מרונים, שבהן נדונו היחסים בין התנועות. ברקע ההיסטורי של הדוח על המרונים נכתב כי הם צאצאים ישירים של האוכלוסייה הארמית-סורית שישבה בסוריה בזמן הכיבוש המוסלמי במאה השביעית לספירה.

בשנת 1946, בהמשך למגעים אלו ובעקבות משא ומתן ממושך, נחתם הסכם סודי בין הכנסייה המרונית לסוכנות היהודית. ההסכם התווה קווים לכינון הקשרים ולהידוק שיתוף הפעולה בין המרונים בלבנון ליישוב היהודי בארץ ישראל, על בסיס הכרה הדדית בזכויות ובמאוויים הקיבוציים של בני שתי האומות. בהסכם נכללו בין היתר הכרה של הסוכנות באופי הנוצרי של לבנון והבטחה שליישוב היהודי בארץ ישראל אין שום שאיפות טריטוריאליות במדינה זו. הכנסייה המרונית מצידה הביעה את תמיכתה בהגירה יהודית חופשית לארץ ישראל ובהקמת מדינה עצמאית בה. עם זאת, ההסכם לא פורסם ברבים, וכאשר דבר קיומו דלף לציבור, הכנסייה המרונית התנערה ממנו.

 

הארכיבישוף המרוני של ביירות, איגנטיוס מובראכ, תמך אף הוא בציונות ונתן ביטוי פומבי לדעותיו פעמים רבות. בשנת 1947 שלח הארכיבישוף מכתב לוועדת החקירה של האו"ם לעניין ארץ ישראל, ובו הביע את תמיכתו בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. על פי המכתב, הכותב ביטא בדבריו את דעתם של מרבית בני העם הלבנוני בנושא. באחד הנאומים במהלך ביקורו בבית הכנסת בביירות: "היהודים הם לא רק אבותינו אלא גם אחינו, אבותיכם הם אבותינו, אנחנו בני אותו גזע ושפתנו הארמית ושפתכם העברית קרובות אחת לשנייה, אנו מתפללים שאלוהים יציל את היהודים מהרדיפות באירופה ובפלשתינה". הוסיף וציין: "אני רוצה להבטיח לכם בני ישראל אשר גורשתם מאירופה ולא התקבלתם בפלשתינה שיש לנו ולכם מקום בלבנון ואנו פועלים אצל הרשויות (המנדט הצרפתי) להשגת מטרה זו.

 

בשנים טרם הקמת המדינה הארמים המרונים סייעו גם בהברחה של יהודי אירופה וסוריה הנרדפים דרך לבנון אל עבר הגבול באמצעות מארונים שהתגוררו ביישובים בירעם וקלייעא.

 

בשנים 1949–1951 פנו למשרד החוץ הישראלי גורמים מהעדה המרונית הנוצרית, ובהם שליחיו של מובראכ, הארכיבישוף המרוני של ביירות שהוזכר לעיל, ונציגים מתנועת הפלנגות, בבקשה לקבל סיוע ישראלי במאבקים פוליטיים פנים-
לבנונים, תוך הבטחה לתמיכה בישראל כאשר גורמים אלו יעלו לשלטון. משרד החוץ נמנע מהתערבות והסכים להעביר סיוע כספי סמלי לתנועות אלו.

 

עדויות נוספות לעמדת ישראל כלפי הנוצרים המרונים אפשר למצוא בכתבי ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן גוריון משנת 1937 ועד שנת 1954 הזכיר בן גוריון בכתביו כמה פעמים את הברית עם הנוצרים בלבנון וראה בה צורך אסטרטגי לשני העמים.

 

בן גוריון תמך בברית הזו, בין היתר, בהתכתבות עם ראש הממשלה דאז משה שרת, שבה קרא לפעולה ישראלית שמטרתה ייסוד מדינה נוצרית מרונית בגבולה הצפוני של ישראל. אולם שרת התנגד למעורבות ישראלית בלבנון ולא ראה בה אופציה מדינית מציאותית בשלב זה וכך כתב משדה בוקר לראש הממשלה משה שרת ב-27 בפברואר 1954.:

משה, עם הסתלקותי מהממשלה החלטתי בלבי לא להתערב ולא להביע דעה בעניינים מדיניים שוטפים, כי נראה לי שאינני צריך לעשות שום דבר העלול באיזו מידה ומאיזו בחינה שהיא להכביד על הממשלה. ואלמלא קראתם אותי שלושתכם – אתה לבון ומ.ד. [משה דיין] – לא הייתי בא לשום מקום להביע דעה על הנעשה ועל מה שיש לעשות. מכיוון שנקראתי על-ידכם ראיתי לחובתי לעשות רצונכם ובייחוד רצונך אתה כראש ממשלה. ומשום כך אני מרשה לעצמי לשוב לעניין אחד, שלא נראה לך, ולעמוד עליו שוב. וזהו עניין לבנון.

בלי קשר עם המאורעות השוטפים (בינתיים נתמנה נגיב שוב להיות נשיא המדינה, וזהו צעד מחוכם מאין כמוהו מצד נאצר או החבורה שלו) ברור, הלבנון היא החוליה החלשה ביותר בשלשלת "הליגה". המיעוטים האחרים במדינות ערב הם מוסלמים, פרט לקופטים. אבל מצרים היא מדינה הקומפקטית המבוססת ביותר בין כל מדינות ערב, והרוב המכריע הוא גוש מוצק אחד, מעור גזעי (ממש) אחד, מדת ומלשון, ואין המיעוט הנוצרי פוגם ברצינות בשלמות המדינית והאומה.

לא כן הנוצרים* בלבנון. הם רוב בלבנון ההיסטורית ולרוב זה יש מסורת ותרבות שונה לגמרי מאשר לשאר יישובי "הליגה". גם בגבולות המורחבים (וזו היית השגיאה הקשה ביותר של צרפת, שהרחיבה גבולות לבנון) אין המוסלמים חופשיים במעשיהם, גם אם הם רוב (ואינני יודע אם הם רוב) מפחד הנוצרים. כינון מדינה נוצרית כאן הוא דבר טבעי, יש לו שורש היסטורי, ויימצא תמיכה בכוחות גדולים בעולם הנוצרי, גם הקתולי וגם הפרוטסטנטי. בימים כתיקונם הדבר הוא כמעט בלתי אפשרי קודם כל מחוסר יוזמה ואומץ לב של הנוצרים. אבל בשעת מבוכה ומהומה ומהפכה או מלחמת אזרחים משתנים הדברים והחלש יאמר גיבור אני. יתכן (כמובן שאין ודאות במדיניות) שעכשיו היא שעת הכושר להביא לידי הקמת מדינה נוצרית בשכנותנו. בלי יזמתנו ועזרתנו הנמרצת הדבר לא יעשה; ונראה לי שזהו עכשיו התפקיד המרכזי [ההדגשה של דב"ג] או לכל הפחת אחד [ ההדגשה של דב"ג] התפקידים המרכזיים של מדיניות החוץ שלנו, ויש להשקיע אמצעים, זמן, מרץ, ולפעול בכל הדרכים העלולים להביא לשינוי יסודי בלבנון. יש לגייס את [אליהו] ששון (למען המדינה הנוצרית אני מוכן להשתמש ב"את") ושאר הערביסטים שלנו. אם יידרש כסף – אין לחסוך בדולרים, אם כי אולי יונח הכסף על קרן הצבי. יש להתרכז בדבר זה בכל הכוחות. אולי כדאי להביא הנה מייד לשם כך את ראובן [שילוח]. זוהי הזדמנות היסטורית שהחמצת לא תסולח. פה אין כל התגרות בתקיפי עולם. בכלל אין אנו צריכים לעשות שום דבר "מטעם" – אבל יש לעשות, לדעתי, הכל בזריזות ובמלוא הקיטור.

בלי קיצוץ הגבולות של לבנון הדבר כמובן לא ייתכן, אבל אם יימצאו אנשים וגושים בלבנון שיתגייסו להקמת מדינה מרוניסטית – אין להם צורך בגבולות מורחבים וביישוב מוסלמי גדול, ולא זה יהיה המפריע.

איני יודע אם יש לנו אנשים בלבנון – אבל יש כל מיני דרכים אם יש לעשות הניסיון המוצע.

שלך, ד. בן-גוריון

*****

להרחבה ראו
ראובן ארליך (2000) בסבך הלבנון – מדיניותן של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל כלפי לבנון 1918 – 1958, הוצאת מערכות
איל זיסר ניפוצן של אשליות העדה המרונית בלבנון ומדינת ישראל – מגעים וקשרים ראשונים, עיונים בתקומת ישראל 6, 1996 עמ' 47 – 84 

 

******

הכפר מרוני בירעם,
הפינוי "הזמני" של תושביו
עם תום מלחמת העצמאות בשנת 1948,
הריסתו בהפצצה בשנת 1953
והמאבק המשפטי לחזרת התושבים למקום 

דיון מפורט הכפר בירעם בגליל העליון – תמונת מצב ועברו שנשכח (חלק ראשון)

*******

המרונים בישראל
הרואים עצמם
צאצאי הארמים

אבני הדרך בפעילות להכרה בלאום הארמי של המרוניים
* שנת 2007 תחילת פעילות  – סרן מיל' שאדי חלול הקים את הארגון הארמי של אזרחים ישראלים נוצרים, דוברי ארמית וערבית, הגאים בהשתייכותם למדינת ישראל.
* בשנת 2009 פנייה לשר הפנים אלי ישי לקידום אישור לאום ארמי
* בשנת 2010 הארגון נרשם כעמותה ושמה ארם – עמותה ארמית נוצרית בישראל והאצת פעילותו באותה עת הוכנה בכנסת הצעת חוק 
* בשנת 2010 הוכנה הצעת חוק להקמת מרכז למורשת הארמית-מרונית
* בראשית שנת 2011 וועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק
* בשנים 2011 ו-2012 פניות חוזרות לשר הפנים אלי ישי לקידום אישור לאום ארמי שנענות בשלילה
* בשנת 2013, לאחר הקמת ממשלה חדשה, פנייה לשר הפנים גדעון סער לקידום אישור לאום ארמי
* בשנת 2014 אישור שר הפנים גדעון סער את הבקשה ובהתאם עודכנו התקנות והחל הרישום לאום ארמי בתעודת זהות
* בשנת 2018 הצגת למנכ"ל משרד ראש הממשלה ומזכיר הממשלה את תוכנית רעיון הקמת ישוב קהילתי תיירותי כפרי  ארמי נוצרי מרוני "ארם בירעם", בגלל המשבר הפוליטי וקיום ממשלת מעבר מאז דצמבר 2018 הנושא לא קודם. 

 

******

המונח "ארמים" מתאר חלק מן העדות הנוצריות במזרח התיכון – בישראל, בלבנון, בסוריה, בטורקיה ובעיראק – שמייחסות את מוצאן לעמים הארמיים שחיו באזור הסהר הפורה מתקופת המקרא ועד המאות הראשונות לספירת הנוצרים.

 

השפה הארמית נחלקת לשני ניבים עיקריים:
הניב המזרחי, הכולל: ארמית בבלית – שפתם של יהודי בבל, ובה נכתב התלמוד הבבלי. סורית – דיאלקט נוצרי. בו נכתב תרגום הפשיטתא למקרא ועוד כתבי קודש נוצריים. לדיאלקט זה יש גם כתב מיוחד משלו. מנדעית – דיאלקט של כת המנדעים, כת נוצרית גנוסטית. נכתבו בו כתבי הכת. גם למנדעית כתב המיוחד לה.
הניב המערבי, הכולל: ארמית גלילית – שפתם של יהודי הגליל. בשפה זו נכתב התלמוד הירושלמי והמדרשים הארצישראליים. ארמית שומרונית – שפת השומרונים. דיאלקט זה השתמר בשימוש דתי וליטורגי לאורך ימי הביניים ועד היום. ארמית נוצרית – דיאלקט שדובר באזור יהודה. בעבר סברו שדובר בפי נוצרים, ואולם המחקר גילה שיש גם שרידים לדיבור יהודי בדיאלקט זה. הוא נקרא גם סורית ארצישראלית. ארמית מרונית שדוברה ע"י המרונים ונכתבה בספרי הקודש וההיסטוריה המרונית ושמורה במסמכים מהמאה החמישית בספרייה הבריטית, מוזיאון הלובר וספריית הוותיקן המזרחית. בנוסף ישנם ספרים חדשים ללימוד השפה ומשתמשים בהם בבתי-הספר בארץ,ובעולם. כמוכן, ישנם ספרי קודש מהתקופה המאוחרת שהם בשימוש יומי בכל הכנסיות הארמיות מרוניות ואורתודוקסיות באזור שכולם כתובים בארמית .

 

ישנם קווי דמיון בין הדיאלקטיים והניבים השונים: הארמית הבבלית במזרח והארמית הגלילית במערב; ובין הניבים הנוצריים ובין עצמם במזרח ובמערב. עולי בבל בתקופת בית שני הביאו עמם את השפה הארמית אל ארץ ישראל. ניתן למצוא את הארמית גם בכתבי קודש יהודיים, כגון ספר עזרא וספר דניאל בתנ"ך, התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי וארמית מאוחרת בספר הזוהר. בעברית, מתקופת המקרא דרך לשון חז"ל והעברית הרבנית ועד העברית החדשה השתלבו הרבה מילים וביטויים מהארמית המשמשים עד היום.

 

******

הקשר היהודי – ארמי מרוני – השורשים המשותפים
* אברהם אבינו היה ארמי בעצמו מארם נהריים, אור כשדים.
*  רבקה אשת יצחק הייתה ארמית
* לאה ורחל, הנשים של יעקב הן הבנות של לבן הארמי מארם נהריים.
* היהודים שימרו את הארמית כולל הכתב הארמי מרובע ( עברית דפוס), החלק שנשאר מהעם הארמי באותו אזור התנצר ע"י תלמידיו היהודים של ישוע.
* היהודים, שפתם ושורשיהם הארמיים שמשותפים לארמים מרונים שגרו בסהר הארמי הפורה, ארם נהריים, צובא ואנטיוכיה הקלה על התקשורת ביניהם ולכן המרונים היו מראשוני הארמים שהתנצרו.
* במורשת הארמית מרונית משתמשים עד היום בארמית כשפת הקודש וגם כמדוברת ויש בה הרבה תפילות ושירה בארמית לאברהם, יצחק ויעקב

******

 

בספטמבר 2014 הנחה שר הפנים דאז, חבר הכנסת גדעון סער, לאפשר לנוצרים תושבי ישראל הרשומים במרשם האוכלוסין כבעלי לאום ערבי לשנות את רישום הלאום שלהם לארמי.

 

באוגוסט 2016 הונחה על שולחן הכנסת העשרים הצעת חוק שמטרתה לסייע לתושבים המעוניינים בשינוי הזה בהליכים הכרוכים בכך. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית במליאת הכנסת ב-18 בינואר 2017.

 

על רקע זה התבקש מרכז המחקר והמידע של הכנסת על ידי חבר הכנסת חיים ילין להציג מידע על הארמים. בימינו ועל רישום הלאום הארמי במרשם האוכלוסין.

 

המסמך הוכן באפריל 2017 ונקרא הארמים במזרח התיכון ובישראל: רקע היסטורי, זהות לאומית בימינו ומדיניות ממשלתית.  עניינו הזהות וההיסטוריה של הארמים בימינו,  זיקת הארמים לישראל בתקופת המקרא ובתקופה המודרנית  והמדיניות הממשלתית המתייחסת לארמים במדינת ישראל,  ובכללה רישום הלאום הארמי במרשם האוכלוסין. 

 

להלן תמצית המסמך

 

הארמים היו אחד מן העמים השמיים שחיו באזור הסהר הפורה של מערב וצפון הלבנט – האזור שבו נמצאים כיום ארץ ישראל, צפון-מערב ירדן, לבנון, מערב וצפון-מערב סוריה וצפון עיראק – ולאורך נהר פרת. שיא חשיבותם ההיסטורית היה בסוף האלף השני ובתחילת האלף הראשון לפני הספירה, בתקופה שבה קמו מדינות ונסיכויות ארמיות ברחבי מסופוטמיה, בסוריה ובגבולה הצפון-מערבי של ארץ ישראל. במחצית השנייה של המאה השמינית לפני הספירה, הממלכות הארמיות בסוריה נפלו בזו אחר זו לידי האימפריה האשורית, ורבים מתושביהן הוגלו לאזורים אחרים באימפריה האשורית. בהמשך הארמים תפסו מקום חשוב בשלטון, במערכת הממשל ובמסחר באימפריה האשורית, והשפה הארמית הפכה ללשון האדמיניסטרטיבית של האימפריה וללשון הרווחת בקרב עמים שחיו בה. מעמדה של הלשון הארמית נשמר גם בשנות השלטון של האימפריות הבבלית והפרסית ששלטו באזור במאות השנים שלאחר מכן. בראשית הנצרות ובמאות הראשונות לספירת הנוצרים, הארמית הייתה השפה הנפוצה ביותר בחלקים נרחבים של המזרח התיכון, לרבות ארץ ישראל.

 

לעם הארמי קשרים היסטוריים רחבי היקף עם העם היהודי בעת העתיקה. המסורות שבמקרא מלמדות על מוצא משותף לארמים ולאבות של עם ישראל ועל קשרי חיתון בין העמים. התפתחות ממלכות הארמים בסוריה ובצפון ארץ ישראל מקבילה לעלייתה של ממלכת ישראל המקראית. המקרא מעיד על יריבויות מתמשכות בין ממלכת ישראל לממלכות הארמים הסמוכות, אך גם על קשרים קרובים ביניהן, לרבות קשרי משפחה וקשרי מסחר. על פי עדויות ארכיאולוגיות, החלק הצפוני של ארץ ישראל ודרום סוריה היו בתקופה המקראית יחידה גיאוגרפית אחת, שבה התקיימו קבוצות אתניות שונות זו לצד זו והתמזגו זו בזו, ובהן בני ישראל והארמים. היישובים באזורים אלו עברו מיד ליד במערכות תכופות בין העמים והיו חשופים להשפעה תרבותית ודתית הדדית.

 

הכנסיות הנוצריות שאת מוצאן אפשר לייחס לארמים נוצרו באזורים דוברי הארמית של האימפריה הביזנטית, ששלטה במחוזות אלו מהמאה הרביעית. עם הקבוצות המזהות עצמן עם מיעוט זה נמנים מאמינים השייכים לשבע כנסיות נוצריות: חמש כנסיות סיריאניות – הכנסייה המרונית, הכנסייה הסורית- אורתודוקסית (המכונה גם יעקוביסטית), הכנסייה הסורית-קתולית, הכנסייה של המזרח (המכונה גם האשורית או הנסטורית) והכנסייה הכשדית ושתי כנסיות מלכיתיות – הכנסייה היוונית- אורתודוקסית והכנסייה היוונית-קתולית. יש להדגיש כי הזהות הלאומית הארמית לא אומצה על ידי הממסד הכנסייתי באף אחת מהכנסיות האלה, אם כי חלק ממאמיניהן רואים את עצמם כבני הלאום  הארמי. גם בין המאמינים בכל כנסייה יש חילוקי דעות בסוגיה זו. לכל אחת מכנסיות אלו מנגנון כנסייתי נפרד, והן שונות זו מזו בהשתייכותן הדתית ובעקרונות האמונה והפולחן שלהן. עם זאת, יש להן מאפיינים משותפים, והמרכזי שבהם הוא שימוש בארמית כשפת דיבור או תפילה (לעיתים לצד שפות אחרות – ערבית ויוונית) כיום או בעברן. בשנת 2015 היו ברחבי העולם 4.5 – 9.8 מיליון נוצרים מאמיני הכנסיות האלה, שמוצאם עשוי להיות מיוחס לארמים; 2 – 3.3 מיליון מהם הם נוצרים תושבי המזרח התיכון, ושיעורם מכלל הנוצרים באזור זה קטן במעט מ-30%.

 

הכנסיות הסיריאניות חולקות מורשת לשונית ותרבותית משותפת המבוססת על הלשון הארמית. הן שמרו על ייחודיותן הדתית והלשונית בשנים שאחרי הכיבוש הערבי של האזור כולו, שגרם להתאסלמות רוב האוכלוסייה. תחת השלטון הערבי והאימפריות המוסלמיות – הממלוכית והעות'מאנית – במאות השנים שלאחר מכן, היה לכנסיות הנוצריות במזרח התיכון מעמד אוטונומי שאפשר להן עצמאות בניהול ענייניהן הפנימיים. היציבות היחסית שאפשרה לנוצרים להמשיך לשבת באותם אזורים ויישובים במשך מאות שנים ויותר וליהנות מתקופות של רווחה ושגשוג למרות היותם מיעוט, הסתיימה בעשורים האחרונים של השלטון העות'מאני במזרח התיכון. בזמן מלחמת העולם הראשונה סבלו הנוצרים באזור אנטוליה ועיראק ממעשי טבח וגירוש המוניים, ובעקבות זאת נוצרים בני הכנסיות הסיריאניות היגרו מאזורים אלו. כתוצאה מהסכסוכים הפוליטיים השונים במזרח התיכון במאה השנים שלאחר מכן, ההגירה של נוצרים אל מחוץ למזרח התיכון גברה. לאחרונה, מלחמת האזרחים בסוריה ועלייתה של המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק פוגעות פגיעה אנושה באוכלוסייה הנוצרית המקומית, ובתוכה גם בכנסיות הסיריאניות.

 

עד המאה ה-19 ,המרכיב המרכזי בזהות של הנוצרים תושבי המזרח התיכון היה אמונתם הדתית כמיעוט נוצרי בתוך אוכלוסייה מוסלמית גדולה. השינויים הגיאו-פוליטיים שהתרחשו במזרח התיכון במאה ה-20 גרמו לתהליכי חיפוש זהות ושינוי בקרב אוכלוסייה זו. הגורם העיקרי בתהליכים אלו היה ההגירה של נוצרים רבים אל מחוץ למזרח התיכון, שבעקבותיה הם נזקקו להגדרה מחודשת של זהותם שלא על בסיס דתי, במטרה לשמר את מאפייניה הייחודיים ולהבדיל את עצמם מהכנסיות הנוצריות האחרות במדינות המערב. הצורך במקור אלטרנטיבי לגיבוש זהותם האתנית הוביל את הנוצרים לממלכות הקדומות ששלטו באזור הסהר הפורה במאות השנים שלפני ראשית הכנסיות האלה, ובכללן ממלכות הארמים.

 

המזהים את הכנסיות הנוצריות הסיריאניות עם העם הארמי מדגישים את השפה הארמית כגורם המקשר והמאחד בין הכנסיות לבין הלאום הארמי של ימינו לממלכות הארמים הקדומות. מנגד, קבוצות אחרות בתוך הכנסיות הנוצריות הסיריאניות מזהות את מאמיני הכנסיות האלה עם העם האשורי. סוגיה זו מעוררת מחלוקת קשה ודיון ער, הן בין הקבוצות שאימצו זהויות לאומיות שונות בתוך הכנסיות הסיריאניות והן בקרב המתנגדים להגדרת זהות אתנית ולאומית משותפת למאמיני הכנסיות הסיריאניות השונות.

 

ככלל, הנוצרים תושבי המזרח התיכון קיבלו על עצמם את הזהות הלאומית במדינות שבהן ישבו, תוך הדגשת מרכיבים לאומיים ולא דתיים בזהות הלאומית – שפה מּולדת, היסטוריה משותפת וכדומה. תמונת המצב שונה ממדינה למדינה, ותלויה במערך הפוליטי, הדתי והאתני במדינה ובאופיו של המשטר המקומי.

 

בשנים שלפני הקמת המדינה ובשנים הראשונות לקיומה התקיימו מגעים בין גורמים בעדה המרונית, שהיא כאמור אחת הכנסיות הסיריאניות, והסוכנות היהודית, ומאוחר יותר עם משרד החוץ הישראלי, מתוך תפיסה שראתה קרבה בין הנוצרים המרונים ליהודים כשני מיעוטים לאומיים השואפים לעצמאות ומעוניינת בקידום "ברית מיעוטים" בין שתי האוכלוסיות. עם זאת, ולמרות התבטאויות של כמה אישים מרונים לטובת הרעיון הציוני בשנות ה-30 וה-40 ,המגעים לא הבשילו לכדי שיתוף פעולה של ממש בין מדינת ישראל והכנסייה המרונית בלבנון.

 

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 חיו בישראל ככ-170,00 נוצרים, שהם כ-2% מאוכלוסיית מדינת ישראל.78.9% מן הנוצרים במדינת ישראל, כ-134,000 איש, מוגדרים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נוצרים ערבים. הנוצרים בישראל נחלקים לכנסיות שונות; כל כנסייה מהווה קהילה או עדה דתית המחזיקה בהיררכיה עצמאית, במסורת, בשפת תפילה, בטקסים ובנוסחי תפילה ייחודיים. אין כיום גורם בישראל שמחזיק בנתונים מדויקים ומלאים על מספר הנוצרים בישראל בחלוקה לפי עדות וכנסיות נוצריות. על פי הערכות, כ-42%  מן הנוצרים בישראל הם קתולים יוונים (מלכיתיים), 32% יוונים אורתודוקסים, 13% קתולים לטיניים,  7% מרונים ו-4.4 % פרוטסטנטים.

 

החוק בישראל מעניק לנוצרים חופש פולחן ודת ומגן על האתרים הקדושים לנצרות בישראל. לעדות הנוצריות המוכרות יש סמכויות בניהול העניינים האישיים של חבריהן לפי החוק הקנוני של כל אחת מהכנסיות. האגף לעדות דתיות במשרד הפנים הוא האמון כיום על הטיפול בכל העדות הלא-יהודיות בישראל, ובכללן הנוצרים. בכל הנוגע לאזרחים הערבים הנוצרים, לא ננקטה מדיניות מכוונת של טיפוחם כקבוצת מיעוט ייחודית ומובחנת מן הציבור המוסלמי, והם נכללו בדרך כלל בקטגוריה אחת עם המוסלמים. חוקרים העוסקים בקהילה הנוצרית בישראל מתארים את הקהילות הנוצריות כנתונות בתווך בין החברה המוסלמית לחברה היהודית. מצב זה יוצר משבר זהות בקרב האוכלוסייה הערבית הנוצרית, שחווה קונפליקט מתמשך בין המרכיבים השונים של זהותה. אחת הגישות להתמודדות עם קונפליקט זה, שהולך ומועצם על רקע התגברות גורמים קיצוניים והתחזקות האסלאם בחברה המוסלמית בישראל, היא ניסיון להשתלבות במדינת ישראל תוך הדגשת שותפות הגורל בין היהודים והנוצרים, בין היתר באמצעות התנדבות של צעירים נוצרים לשירות בצה"ל ובמערכת הביטחון. כחלק מהפעילות של קבוצות הקוראות לגיוס נוצרים לצה"ל עלתה על סדר-היום הציבורי סוגיית הזהות הלאומית האתנית הארמית של הנוצרים בישראל. במקביל החל לפעול המרכז הארמי-מרוני, שמבקש לקדם את השימוש בשפה הארמית-סיריאנית בקרב הנוצרים המרונים כחלק מביסוס זהותם הייחודית של בני קבוצה זאת.

 

בספטמבר 2014 הודיע שר הפנים דאז, חבר הכנסת גדעון סער, כי יאפשר לתושבים המעוניינים בכך להירשם במרשם האוכלוסין כבני הלאום הארמי. להחלטה קדמה פנייה של משרד הפנים לשלושה מומחים אקדמיים, ועל פי חוות הדעת שהם הגישו קבע שר הפנים כי "עובדת קיומו של הלאום הארמי הינה בולטת לעין", וכי "מתקיימים לגבי לאום זה התנאים הנדרשים להוכחת קיומו של לאום לרבות מורשת היסטורית, דת, תרבות, מוצא ושפה משותפת". הוראות תחום מרשם ודרכונים ברשות האוכלוסין בעניין זה פורסמו בדצמבר 2014 ,ולפיהן שינוי הרישום של הלאום במרשם האוכלוסין לארמי יתאפשר למי שרשום בפרט הלאום כערבי או כאשורי ובפרט הדת כנוצרי החבר באחת מהעדות הנוצריות האלה: העדה המרונית, העדה המזרחית-אורתודוקסית, העדה היוונית-קתולית (מלכיתית), העדה הסורית-קתולית והעדה הסורית-אורתודוקסית. השינוי ייעשה באמצעות הצגת הצהרה על מוצא המשויך ללאום הארמי, כאשר מדובר ברישום ראשון של תינוק, או באמצעות הצגת פסק דין הצהרתי מבית משפט הקובע כי המבקש משתייך ללאום הארמי.

 

כ-80% -90% מן האוכלוסייה הערבית הנוצרית בישראל, שהם כ-110,00 –120,000 איש, עומדים בתנאי הסף לשינוי רישום הלאום לארמי לפי הנחיות משרד הפנים. על פי אומדנים, בין העומדים בתנאי הסף כ-56,000 יוונים קתולים, כ-43,000 יוונים אורתודוקסים, כ-9,500  מרונים וכמה מאות סורים אורתודוקסים וסורים קתולים. מנתונים שהועברו אלינו ממשרד הפנים עולה כי מינואר 2014 עד פברואר 2017 היו 16 מקרים של שינוי רישום הלאום במרשם האוכלוסין לארמי.

 

כאמור, הליך שינוי הלאום לארמי מחייב הצגת פסק דין הצהרתי מבית המשפט המחוזי, שלפיו המבקש הוא בן הלאום הארמי. עלות ההגשה של בקשה כזו לבית המשפט המחוזי היא כ1,140 ש"ח. באוגוסט 2016 הוגשה הצעת חוק המבקשת להקל על מבקשים לשנות את רישום פרט הלאום במרשם האוכלוסין לארמי. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, תוך הסדרת הנושא באופן מינהלי באמצעות משרד הפנים, משרד האוצר ומשרד המשפטים. ב-18 בינואר 2017 ,הצעת החוק עברה בקריאה טרומית במליאת הכנסת ב-18 .בהתאם להחלטה, משרד המשפטים ומשרד הפנים פועלים לשינוי התקנות שבאמצעותן מוסדר תשלום אגרת בית המשפט, כך שהמבקשים פסק דין הצהרתי בדבר השתייכות ללאום ארמי יהיו פטורים מלשלם אותה. הצעה לתיקון התקנות הונחה על שולחן ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת. לאחר אישור התקנות פורסם טופס ייעודי לבקשת פסק דין הצהרתי בעניין זה.

תעודת מרשם אוכלוסין מאוגוסט 2015 של שאדי ובו רישום לאום ארמי

******

עמותה ארמית נוצרית בישראל (ע"ר)
וגיוס לצה"ל

****

במדינת ישראל יש כ- 130,000 נוצרים דוברי ערבית. המדינה לא מטילה על בני העדה חובה להתגייס, אך היא מאפשרת להם להתנדב לשירות צבאי. כיום יש 28% גיוס לצה"ל ושירות לאומי מקרב בני הקהילה הנוצרית בכלל והמרונית ארמית.

 

בשנת 2007 נוסד הארגון הארמי ישראלי ע"י סרן מיל' שאדי חלול של אזרחים ישראלים נוצרים, דוברי ארמית וערבית, הגאים בהשתייכותם למדינת ישראל.

שאדי חלול וחבריו מייסדי העמותה, הצילום באדיבותו

 

באוגוסט 2010 הוא נרשם כעמותה ושמה ארם – עמותה ארמית נוצרית בישראל. העמותה דוגלת בשותפות גורל בין יהודים ונוצרים לקידום מדינת ישראל, הגנה עליה בכל התחומים בזירה הבינלאומית, האזורית והפנימית, כמדינה יהודית ודמוקרטית, בה נהנים בני העדה נוצרית משוויון זכויות, כבוד, שגשוג וחופש דתי, תוך טיפוח יחסי שלום, אחווה ושכנות טובה, עם כל המגזרים והעדות.

****

מטרות העמותה הן: "החייאת השפה הארמית כשפה מדוברת ואת המורשת הארמית ע"י ארגון קבוצות למידה, הגברת המודעות באוכלוסיה ובחברה וההכרה הנוצרית הישראלית לשורשים ולמורשת הארמיים למען דו-קיום, הבנה ושלום בין העמים, החברויות והתרבויות השונות בישראל, מחנות קיץ, הרצאות ומכינות קדם צבאיות, ללימוד ארמית". עזרה למשפחות נצרכות נוצריות וקידום תעסוקה.

 

אחד מערוצי הפעילות של העמותה הארמית, עוד טרם הקמתה בשנת  2006 בשיתוף עם האגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון, הוא עידוד גיוס בקרב הנוצרים הישראלים ע"י הקמת מכינות קדם צבאיות, לגיוס לצה"ל יש ערך מוסף לבני העדה הנוצרית וארמית, הן בשל הצורך להשתתף בהגנת המדינה והן בשל הרצון לקדם את שילובם האישי והקבוצתי של הנוצרים הישראלים במדינה. לשם כך הקימה העמותה את המכינה  הקדם צבאית המעורבת בין נוצרים ארמים ויהודים " כנרת" יחד עם שותפים יהודים בסוכנות היהודית ואחריי.

 

העמותה פועלת בקרב כלל האוכלוסייה הנוצרית בישראל. יש לה תמיכה סמויה של כהני דת שאנו מעודדים אותם לקחת אומץ ולהזדהות עם מטרות העמותה וחלקם כבר פועלים עמנו בגלוי בנושאים חברתיים אזרחיים ובשאיפה בקרוב במאמץ ההסברה שלנו במלחמה ב BDS. חברי העמותה הם מרונים ישראלים ברובם, לצד נוצרים מעדות אחרות שמצטרפים לארמיות לאחר הכרת המדינה בלאום הארמי בהובלתנו.

 

מאז הקמת העמותה ופעולתה העקבית והמסורה למימוש המטרות, היא זכתה להצלחה עצומה שהתבטאה, בין היתר, בהכרת מדינת ישראל בתמיכת הממשלה בהכרה בלאום הארמי, הכנסת תכנית לימוד למורשת ושפה ארמית בביה"ס יסודי בגוש חלב באישור משרד החינוך, בהתעוררות ומודעות לקיום נוצרים ישראלים בעלי זהות ארמית ארצישראלית ייחודית, הכרה בחשיבות הגיוס לצה"ל, הקמת מכינה קדם צבאית למנהיגות ישראלית ארמית נוצרית בתמיכת משרד הביטחון ועידודו. קיום קייטנות לארמית ועידוד השתלבות בישראל, אירוח משלחות נוצרים מחו"ל ( מעל 2000 איש בשנה) להכרתנו והכרת החופש הנוצרי בישראל.

 

ביקור קייטנת ילדים נוצרים מרוניים בכנסיית בירעם, הצילום באדיבות שאדי חלול

ביקור משלחת נוער הצילום באדיבות שאדי חלול

 

אלה הפרויקטים בהם פועלת העמותה: קיום מכינה חצי שנתית קדם צבאית למנהיגות ישראלית נוצרית וארמית; הפעלת מטה בגוש חלב; קיום קייטנה ארמית נוצרית בקיץ בבירעם ומפגשי הסברה ותרבות, שיעורי לימוד ארמית לילדים ומבוגרים וכנסים במשך כל השנה; סיוע בהסעת ילדי העמותה הארמית אשר לומדים בבית ספר עברי נוף הרים בקיבוץ סאסא; הפעלת תנועת נוער ארמית מצאצאי בירעם בגוש חלב יחד עם תנועת אחריי; אירוח תיירים יהודים מהארץ ונוצרים מחו"ל להכרת המורשת הארמית וצרכיה; יצירת לובי בכנסת ובמוסדות המדינה להקמת יישוב ארמי מרוני ציוני שבו תפעל המכינה הקדם צבאית, מרכז למורשת מרונית ארמית ליחסי יהודים – נוצרים, מלונית והקמת בית ספר ארמי  מרוניבחיפה. זה פרוייקט הדגל

******
הצעת חוק להקמת
המרכז למורשת הארמית-מרונית,

בשנת 2010 הציעו ח"כ ישראל חסון ואחרים הצעת חוק פרטית להקמת מרכז למורשת הארמית-מרונית

 

על פי ההצעה המרכז יקים מכון למחקר; המכון יפעל להעמקת הידע ולהעשרתו בכל הקשור להיסטוריה, לדברי הימים, לתרבות ולשפה של הקהילה הארמית-מרונית, לשימורה ולהפצתה. המכון יקיים פעילויות אקדמיות לקידום מטרות חוק זה, לרבות קבוצות מחקר, סמינרי מחקר, הרצאות פומביות וכנסים בהשתתפות חוקרים. המכון יקיים ויפעיל ספריית מחקר ועיון שתתמחה בתחומי פעילותו..

 

ב-6 בינואר 2011 ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת  חוק. החלטתה צורפה  לפרוטוקול  החלטות  הממשלה  וקבלה תוקף של  החלטת  ממשלה בכחודש לאחר מכן. –

*******

הצעה להקמת
ישוב קהילתי תיירותי כפרי
ארמי נוצרי מרוני "ארם בירעם"

בשנת 2018 פרסמה עמותת ארם את הצעתה לפרויקט הקמת ישוב ארמי מרוני תיירותי קהילתי בגליל עליון. הכוונה שימשוך ימשוך תיירות ומלונאות רבה לאזור שומם מרוחק ויגרום לפיתוח ומשיכת השקעות לאזור מחוץ לארץ. אנשי העמותה טוענים בנוסף לצדקת הפרויקט, חיוני ונחוץ למען ישראל, העם היהודי ובטחונו אל מול תעמולת ארגוני הדה לגיטימציה.

 

הרעיון שמבקשים הוא לקדם הוא הקמת ישוב שיכלול את המרכיבים הבאים:
* ישוב ארמי, לשימור תרבות ושפה ארמית ארצישראלית המשותפת לאבות המרונים ואבות היהודים
* גיוס חובה לצה"ל או שירות לאומי לתושבי הישוב. מכינה קדם צבאית בתוכו.
* יישוב שיהיה מיועד לצאצאי העקורים מבירעם המרונים הרשומים כארמים וחיילי צד"ל המרונים שברצונם לשמר תרבות, שפה ואורח חיים ארמי.
* ישוב קהילתי , תיירותי, עם מלון 3 כוכבים
* יישוב שיוקם בו מרכז מחקר ומורשת ארמית ליחסי יהודי נוצרים
* יישוב שעיסוקיו יהיו הסברה, מלונאות, חינוך, ביטחון וימשוך משקיעים וצליינים.

 

באמצעות הקמת היישוב, היוזמים, וועד נציגי המשפחות ויוצאי כוחות ביטחון בבירעם יחד עם חברי העמותה הארמית מבני ברעם, מציעים לחדש באופן סמלי ומעשי את הקשר היסטורי עתיק וחמים בין שני העמים הארמי מרוני נוצרי
והיהודי בני אותם שורשים ואבות משותפים.

 

הם מוסיפים עוד שכיום הם כמו אבותיהם לפני הקמת ישראל שעמד לצד היהודים טרם הקמת המדינה כאשר הצטרכו תמיכה במרחב ובעולם ופעלו מתוך אמונה ואינטרס משותף בצדקת הקמת בתים לאומיים ליהודים
ולמרונים בארץ אבותיהם תוך שמירה אחד על השני. הם רואים את עצמם ממשיכים אותה אמונה ודרך ומתמידים לתמוך ביהודים ומגנים על מדינת ישראל בארץ ובעולם, דרך שירותם הצבאי ושירותם הלאומי, דרך הסברה והגנה על ישראל במלחמתה בעוכריה ומכפישיה ודרך השתלבות בה.

 

לשיטתם, אין פרויקט צודק וחזק יותר אשר משרת את טובת העם היהודי ומדינתו ישראל בזמנים קשים אלה בהסברה העולמית גם שלהם כישראלים וגם של בני בריתם הנוצרים מאוהבי ישראל.

 

פרויקט זה חשוב וחיוני כיום לעולם הנוצרי ציוני תומך ישראל ומחזק אותו ומצד שני מחליש את מתנגדי דרך זו ואולי גורם לחלקם להכיר האמת על ישראל וצדקת הציונות ואפילו לנטוש ולהצטרף לתומכי ישראל בארץ ובעולם. תומכי ישראל בעולם הנוצרי הציונים ינהרו באוטובוסים לבקר בישוב.

 

הכשר משפטי ייחודי יש לו – שלא יכול להתפרש חוץ מאשר הקמת ישוב נוצרי ארמי יחידי ומיוחד כמו מצפים יהודים רבים שהוקמו בגליל אשר משמרים אורח חיים תרבותי ומורשת של אוכלוסייה מסוימת.

 

היזמים איתרו משבצת וממתינים לרצון והחלטה אמיצה שתטיב עם הארמים המרונים ומדינת ישראל ולא תהייה על חשבון אף ישוב יהודי.

 

עוד מוסיפים שכסף למימוש הפרויקט לא חסר ואפשר למצוא עוד תמיכה בעולם הנוצרי גם הפרוטסטנטי וגם הקתולי.

 

בהצעתם הם מדגישים שעל מנת לנטרל כל הגורמים העוינים, שהם יחד עם המדינה חייבים לפעול באומץ ובנחישות, להסתער על השטח בחו"ל ובארץ ולהציג את המיזם נכון ובחוכמה. עוד מוסיפים שוב שעל מנת שמטרות הישוב הרבות יתממשו, חייבים שהישוב יהיה לו צביון ארמי נוצרי ומרוני מובהק ויוצג כתמיכה של ישראל בשימור מורשת העם הארמי הנוצרי והמרוני. עוד, לאחרונה מדינת ישראל הכירה בהם במרשם האוכלוסין כבני לאום ארמי. צריך להציג בהסברה העולמית משפט ברור וחלק: בזמן שהערבים והאסלאם הקיצוניים ברשות הפלסטינית, בעירק, בסוריה ובלבנון מגרשים נוצרים, במדינת ישראל היהודים בונים להם ישובים ארמיים לשימורם".

 

עיקרי המיזם
* הישוב או המצפה או אחוזת הנחל הארמי " ארם ברעם " יתנהל עם צביון ארמי.
* היישוב ילמד את בניו ובנותיו שפה, מורשת והיסטוריה ארמית ועל היחסים והשורשים המשותפים עם היהודים.
* שמות רחובותיו יהיו ארמיים, שלטים בתוכו יהיו בשפה ארמית ועברית.
* יוקם מכון ללימודי שפה ארמית שפת אבות המרונים, שפת ישוע המשיח היהודי ושפת יהודי הגליל עד הכיבוש הערבי במאה ה – 7 .
* היישוב יהיה מקור למשיכת תיירים נוצרים כמו שהיו כ 5 מיליון תיירים מבקרים בזמנו בכפר מעלולא הנוצרי דובר הארמית בסוריה.
* יהודים ונוצרים רבים מהארץ ומהעולם ובמיוחד ארה"ב ואירופה יגיעו לבקר בישוב כזה ויתרמו לרווחת כלל יישובי האזור שבקושי תיירות מגיעה אליו כיום.
* היישוב יחזק את הפריפריה בגליל העליון ויתרום לכלכלת ישראל.
* תיירים שיגיעו ליישוב יידרשו גם ללון באזור ולכן יוקם ו גם מלון 3 כוכבים שיעסיק גם תושבים בסביבה וישאיר תיירים באזור גליל עליון.

 

המקור מסמך יו"ר ארם – העמותה הארמית נוצרית בישראל מ-14 במאי 2018  ליו"ר ועדת תכנון ובניה גליל עליון ומהנדס המועצה  וכותרתו  "הקמת ישוב קהילתי תיירותי כפרי ארמי נוצרי מרוני "ארם בירעם", ישוב ציוני כחלק ממאבקנו בארגוני הדה לגיטימציה.

*******
סוף דבר

בביקור בכפר בירעם
הרחיב שאדי חלול את דבריו
שסיכומם הובא בתיעוד זה.

המבקש להרחיב דעת, מוזמן לסרטון אודות העידה המרונית (28 דקות) 

****

*****

הרצאתו היה שיעור מאלף
ורווי חידושים עבור כולנו

*****

אין ספק הנושאים אותם הציג לנו,
מסד עיוני איתן להבנת יחסי הכנסייה המרונית
עם הציונות ועם מדינת ישראל
ובסיס מוצק להמשך הידוק שיתוף הפעולה ביניהן

*****

למדנו שתמיכת המדינה
בהידוק הקשר עם העדה המרונית מועטה,
לעומת פעילותם הרבה, האינטנסיבית  
של נוצרים המרונים המגדירים עצמם ארמים.
היא ראויה להערכה!
חבל שכך פני הדברים!!  

*****

אין ספק, המשך רצוף של פעילותם תצלח!
יש לקוות יממשו את המטרות
שהציבו לעצמם
לטובת העדה בפרט
ולטובת מדינת ישראל, בכלל!