טיול דיווש זה שנערך ביום שני (12/8/2019) ואליו יצאנו שניים, דורון דורי, עמית לסיורי חקר העיר ואני.

 

טיול דיווש זה הוא אחד שמטרתו להכרת אזור זה של בדרום ירושלים בו שוטטתי ורכבתי פעמים רבות.

 

בחצי שנה במרחב זה הסתובבתי פעמיים ברגל: סיור ברגל בקטמונים שבירושלים (מרץ 2019). וסיור נוסף בחודש יוני אבל הוא לא תועד.

 

******

קטמונים,
גוננים, בשמה העברי
היא שכונה בדרום ירושלים

המיקום הטופוגרפי
של הקטמונים:
במדרון חלקו
הדרום המערבי
של הרכס העיר
שתחום
בין נחל רחביה
(דרך הרצוג) בצפון
ונחל רפאים בדרום

שכונת קטמונים
מורכבת מתשעה
תת-שכונות
ומונה כ-25,000 תושבים. 

השכונה גובלת במזרח במקור חיים, במערב ברמת שרת ובמלחה. מדרום לה מצוי לה פארק המסילה ומעבר לו בית צפאפא, אזור תעשיה תלפיות ושכונת מקור חיים, אילו בצפונה שוכנות קטמון (המכונה "קטמון הישנה") וגבעת הוורדים (רסקו).

השכונה נבנתה על המדרון הרכס היורד אל נחל רפאים שבשלהי המאה ה-19 היה חלק מהעורף החקלאי של העיר העתיקה בו נמצאו קרקעות של תושבי הכפר בית צפפה. מעת זו נבנו בהדרגה המושבה הגרמנית, המושבה היוונית ושכונת קטמון.

הקטמונים נבנו מדרום לשכונת קטמון
בראשית ימיה של המדינה.
מטרה הקמת השכונה
במיקום זה הייתה
למלא את המרחב
בבנייה ישראלית
עד קו שביתת הנשק עם ממלכת ירדן 

תחילת הבניה בשנת 1952 הייתה לשכן את העולים החדשים שהגיעו לישראל. עד למלחמת ששת הימים הייתה שכונת גוננים שכונת ספר על הגבול הירדני. היא התגוננה אל מול ההתקפות הירדנים ומכאן שמה החדש – גוננים.

בשנות ה-50' בזו אחר זו נבנו השכונות גונן א', גונן ב', גונן ג', גונן ד, גונן ה' (נקראת סן סימון) וגונן ו' . בסוף שנות ה-50 הוקמה שכונת גונן ח' (רח' השומר ורח' הנוטרים), ובתחילת שנות ה-60 הוקמה גונן ט' שנבנתה בצפיפות גבוהה יותר מאשר השכונות האחרות. שכונת קטמון ז' נבנתה לאחר מלחמת ששת הימים לקראת סוף שנות ה-70 של המאה ה-20 וניתן לה שם אחר "פת".

******

בקטמונים ה נבנו בתחילה מבנים דו-קומתיים שכללו בין ארבע לשמונה דירות, ושהיו בבעלות ציבורית של החברות עמידר ופרזות. הדירות שהוקמו היו קטנות למדי, אך הקרקעות סביבן היו נרחבות יחסית, והן נוצלו על ידי התושבים להקמת בוסתנים בהם גודלו בעיקר גפנים, עצי תאנה, רימון, זית, שקד, לימון ושסק. בשנים מאוחרות יותר נבנו "שיכוני זוגות צעירים" – חלקם בסגנון שיכוני "רכבת" – בני מספר כניסות ובעלי 3 עד 4 קומות, חלקם בחיפוי אבן וחלקם בחיפוי "שפריץ". החל משנות ה-70, נמכרו רוב הדירות לתושביהן, לאחר שהיו בבעלות ציבורית במשך כ-20 שנה.

במשך השנים, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים, חלה התפתחות מאסיבית של אזור דרום ירושלים מבחינה אורבאנית וכלכלית, עם הקמת מרכזי עסקים באזור התעשייה תלפיות ובמלחה, והקמת שכונות חדשות באזור. תהליך זה, בנוסף לסלילת עורקי תחבורה ראשיים בשכונות, הביא להתעוררות בקטמונים. תושבים וצעירים החלו להרחיב את בתיהם ולשפר את איכות החיים. הרחבת הבתים המקוריים נעשתה תוך התפשטות לשטחי הקרקע הצמודים לבתים. כיום קיים קושי להבחין באופיים המקורי של רחובות רבים ובאותם שיכוני וותיקים של ראשית שנות ה-50. התהליך האינטנסיבי של התפתחות שעבר על השכונה שינה את פניה.
מקור ונתונים דמוגרפיים אתר עיריית ירושלים

*******

המסלול,
מעגלי נגד כיוון השעון
התחלה במרכז לבטיחות בדרכים
במורד שכונת ניות 

התכנון המקורי של המסלול
כלל גם בשכונת קטמון הישנה.
אולם, בגלל רדת החשיכה, 
לא היה טעם לקיים את הסיור בחלק זה.
הרכיבה בקטמון הישנה הייתה מנהלתית.
סיור נפרד נקבע להמשך.

******

קטע ראשון של המסלול

מעלה רחוב שמעוני
בשכונת רסקו
לעבר רחוב התקופה
והלאה לקטמון ה'
(נקראת גם סן סימון)
עד צומת פת 

שכונת רסקו, המכונה רשמית 'גבעת הורדים', הוקמה בחפזון רב בתחילת שנות ה-50 על ידי חברת הבנייה שהקימה הסוכנות היהודית בשנות ה-30: רסקו  – Rassco – Rural and Suburban Settlement Company. השכונה הוקמה בכדי לאכלס את פקידי הממשלה ומשפחותיהם שנאלצו לעבור מהמרכז לירושלים, בעקבות הקמת מספר משרדי ממשלה מרכזיים בעיר. החיפזון והצורך בהוזלת עלויות גם אפשר את ההתעלמות מתקנת התכנון הבריטית המסורתית שקבעה שבירושלים בונים רק באבן ירושלמית.

הדירות במרבית הבניינים היו בגודל של 2 חדרים, שהשתרעו על כ-50 מ"ר. מה שהיה מרווח יחסית בהשוואה לסטנדרט הבנייה בקטמונים (36 מ"ר).רסקו שכנה על המורדות המערבבים של גבעת האורנים/סן סימון, בשנות ה-50 לא היה בינה לבין רחביה רצף בנוי. וגם כשהחלו לבנות את קטמונים ה' הסמוכה (סוף שנות ה-50), היא נבנתה כמה מאות מטרים דרומה מקצה השכונה. רק בשנות השבעים החלו להתמלא המרווחים בין רחביה לרסקו, ובין רסקו לקטמונים, בבנייה פרטית של בתי דירות ברמות גימור שונות ומשונות. בסוף שנות ה-60 הוסיפו תקנה ליצירת מקומות חנייה לרכבים פרטיים, מה שהוביל לבניית בתי דירות על עמודים, כדי לאפשר חנייה מתחת לבניין. התוצאה הייתה הרחקת הכניסה לבית ממפתן הרחוב פנימה ויצירת מרחב מנותק של מכוניות ואספלט מהרחוב עצמו. אפשר לראות לא מעט בניינים כאלה ברחוב טשרניחובסקי והתקופה.
ייתכן ומקור השם "גבעת הורדים" קשור בהיסטוריה של העמק הסמוך (דרך הרצוג) עד 1948. האדמות בכל האזור היו שייכות לכפר הערבי אל מאליחה (מלחה), והם גידלו על חלקן ורדים שמהן הופקו מי ורדים שנמכרו למנזרים ולכנסיות של ירושלים. כך שיכול להיות שכשבאו לבנות את רסקו, הגבעה הייתה עדיין מכוסה ורדים. אולי..
מקור על המקום ושם מבחר תמונות מימיה הראשונים של השכונה

*****

*****

קטע שני של המסלול,

סיבוב
בשכונות קטמון ח' וט'
הידועות גם בשם
גבעת גונן
לאור העובדה
שבנויות על הגבעה

עיריית ירושלים ומשרד הבינוי יזמו תכנית להתחדשות עירונית בשכונת קטמונים ח'-ט'. התכנון לווה בתהליך שיתוף ציבור. במסגרת התכנון מוצעת תוספת של כ-2,900 יח"ד לכ-2,350 יח"ד שקיימות כיום בשכונה.
ניתוח מאפייני הבינוי הקיימים, בשילוב עם בדיקות שמאיות, יצרו חלוקה תכנונית של השכונה לשלושה סוגים של מתחמים: הגרעין הוותיק של השכונה, אשר בו מוצע עיבוי של הבינוי הקיים: תוספת קומות והרחבת קומות קיימות; אזורים בהם ישנה היתכנות כלכלית לפינוי-בינוי; אזורים בהם מוצע פינוי-בינוי אך כדאיותו הכלכלית נמוכה; בשולי התכנית אותרו מגרשים פנויים אשר יוכלו לסייע באמצעות תהליך של בינוי-פינוי.
תבנית הבינוי המוצעת בתכנית היא ה"בלוק הפתוח". משמעותו: בנייה צפופה אך לא גבוהה (רוב המבנים בגובה 6-10 קומות), באופן המשלב דירות מגורים איכותיות יחד עם מבני ציבור, שטחים פתוחים ושטחי מסחר. יעד מרכזי של התכנית הוא היעד החברתי, ותבנית בינוי זו, תאפשר לאוכלוסיה הקיימת בשכונה להמשיך ולהתגורר בה.
נבחנו צרכי הציבור בתכנית ומוצעת השלמת המענה למבני ציבור הן בעיבוי הבינוי בשטחים הקיימים המיועדים לצרכי ציבור, הן בשטח חדש המוצע לצרכי ציבור, והן באמצעות שילוב מבני ציבור במבני המגורים. השלמת המענה לשטחים פתוחים מוצעת בסביבה הקרובה של השכונה.
מצגת פירוט התכנית

*****

קטע שלישי של המסלול

בתוך שכונת פת,
בחלק בפארק המסילה,
בתוך חלקו הישראלי
(1949-1967)
של בית צאפפה,
שוב בפארק המסילה
והלאה בתוך גונן ג'

פת (נקראה קטמון ז') היא שכונה הממוקמת שמצפון לה מצויים הקטמונים, ומדרום לה שוכנת בית צפאפא. השכונה מתאפיינת במישוריות יחסית, שאינה אופיינית לירושלים ההררית. היא קרובה לנתיבי תחבורה ראשיים בעיר, כמו כביש בגין ותחנת הרכבת מלחה.
פת היא השכונה האחרונה שהוקמה מבין שכונות הקטמונים, שהוקמו בשנות ה-50 על מנת ליישב יוצאי מעברות ואוכלוסיות חלשות. השכונה הוקמה לקראת סוף שנות ה-70, למען תושבי שאר הקטמונים, ונחשבה ל"קטמון ז'", אך בניגוד לרוב שאר הקטמונים ניתן לה שם – פת – על שם רחוב ראשי (רח' יעקב פת) המפריד בינה לבין שכונת קטמון ח'. רחוב זה מסתיים בצומת פת המחבר בינו לבין רחוב הרב הרצוג ונחשב לאחד הצמתים החשובים בעיר.
כשאר הקטמונים, נחשבה שכונת פת לשכונת מצוקה בעת הקמתה. השכונה נחשבה לשכונה חלשה בגלל שיושבה בה אוכלוסיית מצוקה ובגלל ליקויי הבניה שבה. רוב הדירות היו דירות חדר וחצי זולות והבתים נבנו על ידי עולים חדשים שלא היו מיומנים בבנייה, במסגרת עבודה יזומה. בשנות השמונים קם בשכונה בית הספר בערכי תנועת העבודה ולידו סניף של תנועת השומר הצעיר.
בשנות ה-90, בסיוע פרויקט "שיקום שכונות" של משרד הבינוי והשיכון, הורחבו הדירות בשכונה, ומרבית בתיה צופו בציפוי אבן ירושלמית. בנוסף, הקמת קניון מלחה ואצטדיון טדי בסמוך לשכונה, התפתחותו של אזור התעשייה תלפיות שכמעט נושק לה, וסלילת כביש הרכבת וכביש בגין, כל אלה העלו במידת מה את ערך הדירות וגרמו למשיכה של צעירים לשכונה, בדומה להשפעתם על שכונות הקטמונים הסמוכות. זאת מכיוון שהשכונה מספקת אפשרויות מגורים במקום מרכזי בעיר, במחירים הנמוכים משמעותית משכונות היוקרה הסמוכות מלחה,המושבה הגרמנית וקטמון הישנה.
בימינו השכונה מתאפיינת באוכלוסייה משכבה סוציו-אקונומית נמוכה-בינונית. רוב תושבי השכונה חילוניים, על אף שניכר תהליך של מעבר משפחות דתיות לשכונה.
ב-2007, לאחר מאבק ער, הוקם והחל לפעול בשכונה בית ספר דו-לשוני בחסות ארגון "יד ביד", לילדים יהודים וערבים, תושבי ירושלים.
מקור והרחבות 

על בית צפפא ראו בהרחבה בתיעוד
ירושלים, בין אבו תור ובין בית צאפפה ועמק רפאים

*****

חלק רביעי של המסלול

לב הקטמונים:
קטמון א',
קטמון ב',
קטמון ד
וקטמון ו'
עד רחוב בן זכאי

תכנית אב לשכונת גוננים – מטרות התכנית – יצירת רצף אורבאני עם השכונות הסמוכות. ניצול יעיל של קרקעות השכונה לשם הגדלת מספר יח"ד, העלאת איכות המגורים, שיפור איכות החיים ורמת הרווחה בשכונה. התאמת השטחים הירוקים, מבני ציבור ושטחי מסחר ליעד האוכלוסייה המתוכנן. הגברת כוח המשיכה של השכונה לכל קבוצות האוכלוסייה. פיתוח הפיזי של השכונה בהתאם לתכנית המתאר המתהווה, הסדרת מערכת התנועה בשכונה, אליה וממנה תוך השתלבות במערכת העירונית ובזיקה לקשר עם מרכז העיר והשכונות הסמוכות והסדרת מקומות החניה בשכונה.תכנית אב
עקרי תכנית אב לגוננים וגם פירוט המתחמים

הרחובות בקטמונים קרויים בעיקר על שם מנהיגים וחכמים יהודיים מתקופת בית שני, דוגמת הרחוב הראשי החוצה את השכונה, רחוב רבן יוחנן בן זכאי, והמשכו, רחוב יהודה הנשיא, וכן רחובות נוספים דוגמת רשב"ג, ברוריה, יוסי בן יועזר. שמות הרחובות  האחרים: אלכסנדריון, ברניקי וניקנור הם שמות של יהודים. אלכסנדריון על שמו של אלכסנדר ינאי, ברניקי היתה אחותו של אגריפס השני וניקנור הוא האיש שקברו עם הכתובת "ניקנור בונה ההיכל" נמצאה בהר הצופים ונקראת עד היום מערת ניקנור ובה קבור אושיסקין.

 

****

קטע אחרון של המסלול

בשולי המושבה היוונית
ובתוך קטמון הישנה
חזרה לנקודת התחלה,
רכיבה מנהלתית בחושך.

******

סוף דבר,
טיול זה נמשך כשעתיים
ושלושה רבעי שעה
מתוכן שעתיים רכיבה
שאר הזמן היה למטרות
עצירות לצילום
ולתצפית
ולחציית כבישים.

****

יש משהו קסום בטיול
במקומות שאינם אתרי טיול.

*****

השיטוט בשכונה מלמד
כיצד נראתה בזמן הקמתה,
כיצד שופרה במשך השנים.
יש בה יותר מרמז
כיצד תיראה
בעוד מספר עשורים.

*****

שפע הגנים שבתוכה
וסמיכותה לבית צפפא
ולפארק המסילה
מוסיפים חן למקום.

******

הקטמונים הם חלק
מדמותה ומהווייתה
של ירושלים.
זה מקום ראוי לטייל גם בו,
להכירו מבפנים
וללמוד על התמורות שחלו בו.

*****

תודה לדורון דורי,
שותף לדרך תרתי משמע

*****