הדפסה

באביב 2019 התחלתי במסע אישי להכרת מקומות היישוב של הנוצרים אזרחי מדינת ישראל שמרביתם ערבים.

בקיץ 2022 התחלתי בישורת האחרונה של המסע בהכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת.

בימים אלה (קיץ 2024) אני ממשיך בכתיבת סיכום מסע בספר המציג את מה שלמדתי וראיתי במהלכו וראו הנוצרים הערבים במדינת ישראל – הקדמת הספר וריכוז הביקורים במקומותיהם.

עדין נותרו מספר מקומות שטרם הגעתי אליהם ומספר אנשים שטרם נפגשתי איתם.

ביום רביעי 7 באוגוסט 2024 בשעת בוקר הגעתי לנצרת לפגישה עם הבישוף הלטיני האב ד"ר רפיק נהרה  עם חבריי ע'אדה ופואד בשאראת (יפיע), שולי לינדר -ירקוני (עין הוד), איציק איתן (כרם מהר"ל) ורבקה ורז גורן (כפר יונה).

מטרת הפגישה הייתה לשוחח על מספר נושאים כללים שעומדים ברקע המיזם להכרת המיעוט הערבי הנוצרי בישראל ולעדכן על התקדמות המיזם.

ההיכרות עם הבישוף החלה בקיץ 2022 עת התחלתי במסע להכרת הפן הנוצרי של נצרת. אז, פניתי לגב' ג'יהן נופי, שסייעה לי בהכרת ולימוד מקומות הקתוליים בחיפה, וביקשתי ממנה שתעזור במציאת איש קשר שיסייע בפתיחת דלתות למוסדות הלטינים בנצרת. להפתעתי, תוך מספר דקות היא חזרה והציעה לי שאפנה לבישוף הלטיני של נצרת האב ד"ר רפיק נהרה ועל כך נתונה לה תודתי.

מיד, יצרתי איתו קשר, סיפרתי לו בקצרה על המיזם וביקשתי ממנו שיפנה אותי לאיש קשר שיסייע לי במסע להכרת הפן הלטיני של נצרת. הוא נענה בשמחה לבקשתי ועל כך אני מוקיר לו תודה.

הבישוף הפנה אותי לאיש מטעמו, האב אלי קורזום כהן הדת של הקהילה הלטינית בשפרעם. שהתקשרתי אליו הוא כבר ידע על מה מדובר. ב-12 בספטמבר 2022 יצאנו לדרך וראו  הפן הלטיני (קתולי) של נצרת, ראשית המסע להכרתו ולהבנתו.

ב- 3 באוקטובר 2022 חברי עקי בלייר (אבן יהודה)  ואני נפגשנו עם הבישוף ד"ר רפיק נהרה במעונו בנצרת. 

הפגישה נועדה להיכרות הדדית ובסיומה קיבלתי ממנו את ברכת הדרך להמשך המסע להכרת הפן הלטיני של נצרת.

צילום איציק איתן

האב ד"ר רפיק נהרה חי בישראל משנת 2004, במוצאו משתייך לכנסייה המרונית. הוא דובר ערבית, עברית, צרפתית, איטלקית ואנגלית.

 

האב ד"ר רפיק נהרה נולד באיסמעיליה מצרים (1959) לאב אשר מוצאו מלבנון (משפחתו הגיעה למצרים בזמן מלחמת העולם הראשונה (בשנת 1915)), ולאם מצרייה.

 

הוא גדל והתחנך על ברכי האמונה הקתולית.

 

את דרכו בכהונה החל בגיל 28 בלימוד בסמינר להכשרת כהני דת. בשנת 1987 הוא הפך להיות פרח כהונה בהגמוניית פריז והוסמך בשנת 1992 ככהן דת על ידי הארכיבישוף דאז של פריז, ז'אן מרי לוסטיג'ר. הוא המשיך את לימודיו במכון האפיפיורי למקרא ברומא (06/1994 – 06/1992).

 

אחר כך המשיך לפעול בפריז כרועה רוחני ופרופסור ב- Ecole Cathédrale במשך שבע שנים (9/1994 – 9/2001) ואחר כך סגן של כהן דת של הקהילה Saint François de Molitor  במשך שלוש שנים  (9/2001 – 9/2004).

 

בשנת 2004 הוא הגיע לירושלים ולמד לתואר שני במחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ירושלים ובמקביל שירת ככהן דת בקהילה הקתולית דוברת עברית בירושלים ובכנסייה המרונית בירושלים  (9/2004 – 9/2007).

 

עם סיום לימודיו לתואר שני, ולמשך 4 שנים (9/2007 – 9/2011), חילק את זמנו בין ירושלים לפריז – שם כיהן כפרופסור ב- Bernardin College.

 

לאחר מכן חזר לירושלים וכתב עבודת  דוקטור במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ירושלים ובמקביל שימש כהן דת של הקהילה הקתולית דוברת העברית בירושלים (9/2011 – 9/2014).

 

בישוף נהרה שימש, בתור סגן הפטריארך הלטיני, כאחראי על הקתולים דוברי העברית בישראל (10/2017 – 8/2021) ובמקביל גם כסגן הפטריארך האחראי על מהגרים ומבקשי מקלט בישראל ( 2018 – 8/2021).

 

באוגוסט 2021 נקבע שיהיה סגן פטריארכלי לישראל, קרי לקהילות דוברות הערבית. ב-30 באפריל 2022 הוסמך לבישוף בכנסיית הבשורה בנצרת על ידי הפטריארך הלטיני פיירבטיסטה פיצבלה, והוא ממשיך להיות סגן הפטריארך הממונה על הקהילות הלטיניות דוברות הערבית בישראל.

הקהילות עליהן ממונה הבישוף האב ד"ר רפיק נהרה

יפא א-נצרה (יפיע) מנצרת (כנסיית יוחנן השליח הקדוש),

מוקבילה (כנסיית טרנספגורציה),

ראמה (כנסיית אנתוני הקדוש),

ריינה (כנסיית סנט יוסף העובד),

טבריה (כנסיית פטרוס הקדוש),

רמלה (כנסיית נקדימון הקדוש),

נצרת (כנסיית הבשורה),

יפו (כנסיית אנטוניוס הקדוש מפדובה),

חיפה (כנסיית סנט יוסף),

כפר כנה (כנסיית הנס הראשון),

עכו (כנסיית יוחנן המטביל)

שפעאמר (כנסיית יוסף הקדוש),

באר שבע (כנסיית אברהם הקדוש),

אילת  (כנסיית משה ואליהו הקדושים)

במשך השנתיים האחרונות, מאז פגישת ההיכרות בינינו, הקפדתי לשלוח לבישוף את הרשומות (פוסטים) שכתבתי על הביקורים בכנסיות, בבתי הספר ובמנזרים בנצרת.

כאמור, ביום רביעי 7 באוגוסט 2024 נפגשתי שוב עם הבישוף הלטיני האב ד"ר רפיק נהרה.

לאחר הצגת חבריי שהצטרפו לפגישה, הצגתי לו בקצרה על מצב המיזם להכרת המיעוט הערבי הנוצרי: סיום הביקורים בקהילות, בבתי הספר והמנזרים וההתקדמות בכתיבת הספר המסכם את המסע.

אחר כך שוחחנו על מספר נושאים.

הבישוף הסביר לנו את ההבדל בין מעמדו בהיררכיה הכנסייתית כבישוף, מעמד שנקבע לצמיתות, ובין תפקידו שנקבע לפרק זמן מוגדר, אחד מששת הסגנים (ויקארים) של הפטריארך הלטיני הממונה על הקהילות דוברות הערבית ישראל. התואר בישוף נשאר גם לאחר סיום תפקידו.

חמש הסגנים האחרים של הפטריארך הלטיני של ירושלים הם:

 

הוויקריאט הפטריארכלי הלטיני של ירושלים, והשטחים הפלסטינים בגדה המערבית ורצועת עזה (מושבו בירשלים),

 

הוויקריאט הפטריארכלי הלטיני של ירדן (מושבו בעמן),

 

הוויקריאט הפטריארכלי הלטיני של קפריסין (מושבו בניקוסיה),

 

הוויקריאט הפטריארכלי הלטיני הממונה על הקהילות הקתוליות הדוברות עברית

 

הוויקריאט הפטריארכלי הלטיני הממונה על מהגרים ומבקשי מקלט במדינת ישראל.

הבישוף סיפר לנו על עבודתו הפסטורלית. המונח פסטור הוא שם נרדף למונח כומר בעברית כלומר כהן הדת המופקד על הטקסים, על ההנהגה הרוחנית של הקהילה אליה הוא משתייך.

לבקשתנו דיברנו גם על היחס בינו לבין הכוהנים הפרנציסקנים והכרמליטים שאחראים על קהילות וכנסיות שונות שפועלות במרחב הגיאוגרפי עליו הוא אמון.

הבישוף נהרה הדגיש כי בכנסיות אלה הנדל"ן שייך למסדרי הנזירים. אבל קביעת הכוהנים האחראים על אותן כנסיות נעשית בתיאום בין ראשי המסדרים והפטריארך הלטיני.

אחד הנושאים החשובים שעלו בפגישה דנו בשאלה מי הם הנוצרים הערבים מה מוצאם ומהי זהותם.

ניצלתי את  הפגישה עם הבישוף ואת שליטתו המוחלטת בשפה העברית על מנת שיסביר ויפרש לנו את המושג "הכריזמה של מסדר נזירי מסוים". לדבריו, הכריזמה במובנה הנוצרי תרבותי היא: "הקריאה של המסדר לאורח חיים נוצרי מסוים."

לקראת סיום הפגישה, חזרתי לעניין פרסום הספר שאסיים לכתוב ובמיוחד לבעיה הגדולה של מציאת מקורות מימון להוצאתו לאור. בקשתי הייתה לבדוק אפשרות של סיוע בעניין.

לפני שנפרדנו הצטלמנו כמזכרת לביקור.

צילום איציק איתן