המיזם אדם בסביבתו בו התחלתי לפני כשנה, ממשיך.

 

למי שאינו מכיר את המיזם, אציין שמדובר על צילום אדם אותו אני מכיר במקום בו הוא חי ו/או פועל.

 

בתיעוד משולבים הצילומים עם סיפור חייו ופועלו של האיש.

 

בשנה האחרונה צלמתי מספר חברים, עמיתים וגם אנשים חדשים שהכרתי זמן קצר לפני המפגש איתם.

 

ביום חמישי 11 בינואר 2024, הגענו פואד באשראת, יצחק איתן ואני  לנצרת למתחם סמינר סנט ג'וזף – אקלריקי נצרת ( אלמוטראן) למעונו של ארכימנדריט האב אמיל שופאני

 

המטרה הייתה לצלם אותו.

את ארכימנדריט האב אמיל שופאני הכרתי ואיתו נפגשתי במסגרת מיזם "המיעוט הנוצרי בישראל"  שמטרתו ללמוד ולהכיר את מקומות היישוב בהם מתגוררות הקהילות של הערבים הנוצרים בישראל.

ארכימנדריט האב אמיל שופאני הוא אדם משכמו ומעלה בעל אישיות כריזמטית.

 

הוא היה כהן הדת של הקהילה היוונית – קתולית בנצרת ועד היום בגילו המתקדם נחשב למנהיגה הרוחני.

 

שנים רבות נחשב מנהל המוערך והנערץ של בית הספר תיכון סנט ג'וזף – אקלריקי (אל מוטראן)

 

בזמן שניהל את בית הספר, הוא הגיע למעמד גבוה במגזר הערבי בפרט ובית ספר מוביל במדינה בכלל.

 

יוזמתו לקחת משלחות של ערבים לאושוויץ בפולין הינה מיוחדת ביותר.

 

ההיכרות עם ארכימנדריט האב אמיל שופאני בקיץ 2022 עת התחלתי את מסע להכרת הפן הנוצרי של העיר נצרת

 

מאז למדתי עליו, שמעתי על פעילותו הענפה

 

בשיחה טלפונית קצרה בחודש יוני 2022.קבענו שנפגש במעונו במתחם סמינר סנט ג'וזף אקלריקי.

 

בגלל אילוצים הפגישה שקבענו נדחתה.

 

לראשונה נפגשנו ביום שני 3 באוקטובר 2022. אז הגעתי עם מספר חברים: ענת ואמיר יגאל (מעלה גמלא) ועקי בלייר (אבן יהודה) וגם חברי הישאם באשרת איש הקהילה היוונית קתולית מיפיע.

 

בשיחה, לאחר היכרות קצרה הוא סיפר לנו על עצמו, ובעיקר על תפיסת עולמו על יחסי יהודים – ערבים, על תכנית "חינוך לשלום, דמוקרטיה ודו-קיום" שהוביל בזמן ששימש מנהל בית הספר ועל יוזמתו בארגון מסע של ערבים ויהודים למחנות ההשמדה בפולין.

 

בעקבות פגישה נוספת שנקבעה ביום זה, השיחה עם ארכימנדריט אמיל שופאני שהתארכה לא הסתיימה. קבענו שנמשיך אותה בימים הקרובים.

 

כך היה!

 

ביום רביעי, 12 באוקטובר 2022 הגעתי למקום בפעם השלישית. יחד איתי הגיעו חבריי עדה ויונה בקלצ'וק (גני תקווה), אילנה שבתאי (פרוד), פיפ – יצחק רותם (סאסא). גם הפעם הצטרף אלינו חברי הישאם באשרת (יפיע).  למפגש הצטרף פואד באשרת (מיפיע, דודו של הישאם שהיה מורה לאלקטרוניקה בבית הספר וממשיך ללמד גם היום שליש משרה).

 

בביקור השתתפו גם עירית גזית (רם און) ורווית אלקיס-יגרמן (הרצליה), שתי חברות קבוצת "לשתף עצמנו' – מכינה להורים ברוח פעולות ומטרות המכינות הקדם-צבאיות.

המפגש היה ארוך ומרתק ונמשך למעלה מארבע וחצי שעות כולל הפסקה קצרה בה התכבדנו בקפה ומאפה.

 

השיחה התחילה מהנקודה בה הסתיימה השיחה הקודמת.

 

בתחילה בקשתי ממנו שיגדיר את עצמו. בהמשך הוא שוב חזר על תפיסת עולמו, על הערכים האוניברסליים אותם הנחיל לצאן מרעיתו: אנשי הקהילות בראשן עמד במשך השנים תלמידיו בסמינר סנט ג'וזף בזמן שניהל אותו.

 

בפגישה דברנו גם מעט על היסטוריה, מקורם של הערבים הנוצרים בישראל שהוא כנראה השבטים הערבים שהצטרפו לנצרות בתחילת המאה הראשונה, כולל הנבטים, הע'סאנים והמנדרה.

 

דברנו גם על היישובים הנוצרים בתקופה הביזנטית בגליל והמקור של תושביהם.

הוא סיפר לנו בהרחבה על שני אנשי הדת מהם שאב השראה: ארכיבישוף ג'ורגי חאג'ר ארכיבישוף עכו, חיפה, נצרת והגליל בזמן תקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל שפעל רבות למען הקהילה היוונית קתולית בארץ; ארכיבישוף ג'ורג' חכים ארכיבישוף עכו, חיפה, נצרת והגליל במשך שני העשורים של המדינה שכמו קודמו, פעל רבות למען הקהילה היוונית קתולית בארץ ואחרי מלחמת ששת הימים מונה להיות ראש הכנסייה היוונית-קתולית: פטריארך מאקסימוס החמישי של אנטיוכיה והמזרח התיכון ועבר למקום מושבו בדמשק.

 

הוא סיפר לנו גם על כהן הדת אבונה פרג' אתו היה מיודד והיה מבוגר ממנו במספר שנים.

 

בשיחה דברנו גם על המיעוט הנוצרי בישראל שהוא המיעוט שבמיעוט שבמשך השנים הולך וקטן, על מקומו של המיעוט הנוצרי בין כלל מרכיבי החברה בישראל, על הדגש של מיעוט זה בנושא חינוך והשכלה ועל תפקיד בתי הספר של הכנסייה.

 

בשיחה הוא שב והדגיש את תפיסת עולמו על יחסיים הראויים בין יהודים  וערבים  שצריכים להתחיל מנקודת מוצא שאין לשכוח את מאורעות העבר (1948) ויחד עם זאת לא להמשיך לנטור טינה וכעס ולחפש כל דרך לחיות בשלום.

 

הוא חזר ודיבר בהתרגשות רבה על ארגון מסע של ערבים ויהודים למחנות ההשמדה בפולין מתוך רצון להכיר את הכאב של העם היהודי בזמן השואה.

 

בשעת צהרים מאוחרת הסתיימה הפגישה.

בתחילת חודש נובמבר 2022, עירית גזית (רם און) ורווית אלקיס-יגרמן (הרצליה), ארגנו לקבוצתן, "לשתף עצמנו'  מפגש עם ארכימנדריט האב אמיל שופאני. אחריו, כך כתבה לי עירית  "מפגש מכונן עם אבונה אמיל שופאני. אנשים יצאו עם דמעות בעיניים מתוך הערכה עמוקה לאישיותו ופעילותו הציבורית"

 

הקשר עם ארכימנדריט האב אמיל שופאני  נמשך ומעת לעת שוחחנו בטלפון.

 

הפעם הבאה שהגעתי אליו הייתה ב-11 במרס 2023 אז שוחחנו על מתווה הספר שאכתוב על המיעוט הערבי נוצרי בישראל ויכלול את סיכומי המיזם המיעוט הנוצרי בישראל".

 

הגעתי שוב אליו בערב 21 ביוני 2023, סיפרתי לו התקדמות המיזם. בלילה לנתי באחד מחדרי אירוח של סמינר סנט ג'וזף אקלריקי שהם חלק מבית ארחה ע"ש אבונה פארג' המופעל על ידי קהילת הנזירים והנזירות הצרפתים Chemin Neuf.

 

למחרת, נפגשנו שוב ובמשך מספר שעות קראנו בקפדנות את ההקדמה לספר ואת שני פרקי המבוא והרקע. בהמשך הצטרף אלינו אחיינו אבונה סאבא חאג', כהן הדת של הקהילה היוונית אורתודוכסית באעבלין ודברנו על מימוש תוכנית להמשך סיורים ומפגשים שטרם התקיימו. לשיחה הצטרף גם פואד באשראת.

 

ב-13 בספטמבר 2023 לאחר מסע בנצרת הגעתי אליו שוב כדי לדרוש בשלומו.

 

בימי מלחמת עזה, 7 באוקטובר 2023 שוחחנו מספר פעמים. הוא הביע צער וכאב על המתרחש. אחד המשפטים הזכורים לי מהשיחה הוא "איני מבין מדוע על מנת לחיות צריך להרוג".

 

כאמור, ביום  שני 15 בינואר 2024 הגעתי אליו שוב יחד עם פואד באשראת ויצחק איתן. המטרה העיקרית הייתה לצלם אותו ולהשלים את התיעוד עליו במסגרת המיזם אדם בסביבתו

 

להלן המידע אודות ארכימנדריט אבונה אמיל שופאני שלמדתי במפגשים והשיחות איתו ובו משולבים הצילומים

 

ארכימנדריט אבונה אמיל שופאני מגדיר עצמו "אדם האוהב את החיים", "תלמיד נצחי", אדם הנכנס להוויה המקומית ואוהב לחיות עם אנשים שאינו בוחן אנשים לפי זהותו הדתית או לאומית.

 

תפיסת עולמו היא שהאדם הוא מה שאלוהים נתן לו והוא עצמו אדם שנועד לשרת את בני האדם.

 

לשיטתו אדם הוא זה שנבחן במה שהוא עושה ולא במה שהוא מאמין.

 

האדם הוא אזרח לפי חוק המדינה.

אבונה אמיל שופאני (1947) נולד בנצרת, אביו מעילבון ואמו מנצרת.

 

הוא מעיד על עצמו שכבר בגיל שש שאף להיות כהן דת. הוא נמשך לתפילות בסגנון הביזנטיני.

 

לאחר כיתה ג' עבר ללמוד בפנימיית בית ספר דון בוסקו והמשיך בלימודיו התיכוניים בסמינר סנט ג'וזף בנצרת שהכשיר פרחי כהונה.

 

לדבריו בזמן ילדותו, כאשר בילה  את חופשת הקיץ בעילבון, חונך על ידי הסבתא שלו ומשפחתו ברוח הפיוס למרות שדודו וסבו (מצד אביו) נהרגו על ידי צה"ל במלחמה בשנת 1948. הוא הדגיש שסבתו ומשפחתו דאגו שלא לטעת לו ובנכדים האחרים את תחושות הנקם על מה שקרה.

בשנת 1964, עם סיום לימודיו התיכוניים עבר לפאריס ושם למד במשך שבע שנים תיאולוגיה ופילוסופיה כדי להיות כהן דת.

 

בפריז של סוף שנות ה-60' של המאה העשרים התעצבה והתגבשה תפיסת עולמו. שם הבין והכיר כי הכנסייה הקתולית היא אוניברסלית ותפקידה לגשר בין מערב למזרח, ובין מסורת למודרניות.

 

בפאריס התגבשה תפיסת עולמו כי התייחסות לאדם צריכה להיות מעצם היותו אזרח  ולא מזהותו הדתית או מהשתייכות הדתית.

 

בפאריס הוא גם הטמיע את הגישה של הפרדת רשויות המדינה מהממסד הדתי.

 

בזמן לימודיו בפאריס, התוודע גם לראשונה לנושא השואה ומקומה המרכזי בחיי העם היהודי, וגם הבין את חשיבות העיסוק בדיאלוג נוצרי-יהודי.

 

בשנת 1971 חזר לישראל והוסמך על ידי ארכיבישוף יוסוף ראייה "הארכיבישוף של עכו, חיפה נצרת והגליל" להיות כהן דת.

 

הוא הנהיג את הקהילה היוונית – קתולית במע'ר במשך עשר שנים ובמקביל הנהיג את זו בעלבון במשך שלוש שנים.

 

בשנת 1974 מונה לתפקיד מנהל סמינר קולג' סנט ג'וזף בנצרת, השייך לכנסייה היוונית-קתולית.

 

עד שנת 1979 היה זה בית הספר לבנים שאחת ממטרותיו הייתה להכשיר כהני דת.

 

בשנת 1979 החל בית הספר לקלוט גם בנות ומאז ידוע גם כתיכון אל מוטראן.

 

כמנהל בית הספר דגל בגישה שחינוך בני נוער ערבים צריך להדגיש את הערכים של סובלנות ודו-קיום.

 

במקביל לניהול בית הספר במשך עשר שנים שימש ככהן דת של הקהילה היוונית – קתולית ביפיע.

 

הוא ניהל את בית ספר במשך כ- 35 שנים עד שנת 2009, והצליח במהלכן להפכו לאחד מבתי הספר הטובים והמובילים בחברה הערבית בפרט  ומערכת החינוך הישראלית, בכלל.

 

בשנת 1988 כמנהל בית הספר הוא השיק את תוכנית "חינוך לשלום, דמוקרטיה ודו-קיום", במסגרתה ארגן חילופי משלחות בין תלמידי בית ספרו לבין תלמידים יהודים מבית ספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים.

 

אירועי אוקטובר 2000 חיזקו בלב האב שופאני את התחושה כי ביסוד העוינות בין יהודים לערבים בישראל עומדת בורות הדדית של שני הצדדים באשר להיסטוריה של הסבל ושל המצוקה בצד השני.

 

לשיטתו, האמצעי להפחתת העוינות וקרוב הלבבות טמון היה בהתוודעות הדדית של שני הצדדים אל מוקדי הכאב של כל אחד מהם.

 

בשנת 2003, יחד עם הפעילה הישראלית, רות בר שלו (גור), יהודית פסטרנק המנהלת הלוגיסטית ואדמיניסטרטיבית של המסע ועמותת "נאס", ארגן שופאני והוביל משלחת משותפת של ישראלים, ערבים ויהודים, לביקור בפולין ובמחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. טרם היציאה לביקור, ארגן אבונה שופאני הכנה שכללה ימי עיון, מפגשים עם ניצולי שואה וביקור ביד ושם.

 

כאמור כבר כי בצעירותו, בזמן לימודיו בפאריס, התוודע לראשונה לנושא השואה ומקומה המרכזי בחיי העם היהודי.

 

המשלחת לביקור בפולין ובמחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו מנתה כ-260 איש, שכללה עשרות אינטלקטואלים מוסלמים, נוצרים ודרוזים מקרב ערביי ישראל. אליהם הצטרפה קבוצה גדולה של צרפתים שכללה מוסלמים, נוצרים ויהודים, וכן ניצולי השואה.

 

ארגון המשלחת והמסע והוצאתם המוצלחת לפועל,  זכו לתגובות חמות בציבור הישראלי-יהודי, ולתגובות מעורבות במגזר הערבי.

 

להרחבה אודות מסע של ערבים ויהודים למחנות ההשמדה בפולין ראו  שוני/מחלוקת כמקום של חיבור שיחה עם האב אמיל שופאני וגם "אנחנו רוצים להבין את הכאב שלכם"

 

ארכימנדריט האב אמיל שופאני קיבל מספר אותות ופרסים על פעילותו לקירוב לבבות יהודי – ערבי .

 

פרס אונסק"ו לחינוך לשלום (2003).

 

עיטור הסובלנות לשנת 2003 של תנועת "סובלנות", יחד עם רות בר שלו שקיבל מנשיא המדינה (ינואר 2004)

 

תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים. (יוני 2004)

אות לגיון הכבוד שהעניק לו שגריר צרפת בישראל (2007)

 

אחד ממקבלי אות הגלבוע לדו-קיום (באוגוסט 2008).

 

אחד מקבלי מגן הנגיד לסובלנות מטעם מועדון רוטרי, בכנס האזורי השנתי להבנה בינעדתית בחיפה (דצמבר 2008 ).

 

הפרס היוקרתי מהאגודה הצרפתית, "הידידות היהודית-הנוצרית" בצרפת (נובמבר 2014) .

סוף,

ארכימנדריט האב אמיל שופאני
הוא אדם נעים הליכות
ואיש מיוחד,
מנהיג ומשכמו ומעלה. 

אני שמח
שיש לי את הזכות
להיות אתו בקשר
וללמוד מידיעותיו וחוכמתו.

חבל מאוד שבמדינה בכלל,
ובמגזר הערבי בפרט,
אין עוד הרבה אנשים כמותו.

תודה  לך פואד
על הסיוע
בתיאום המפגש

תודה לך יצחק
שהצטרפת למפגש ולצילום
ותרמת את תמונותיך לתיעוד

 

.