עניינו של תיעוד זה הוא ביקור במנזר היווני אורתודוכסי מאר מיכאל בשתי הכנסיות הנמצאות בתוכו.

 

המנזר נמצא בתחומי העיר העתיקה של יפו.

 

 

במקום הגעתי פעמיים במסגרת מיזם  "נוצרים ביפו" שמטרתו ללמוד אודות הנוכחות של הקהילות הנוצריות ביפו בהווה וגם בעבר לבקר במתחמיהם (מנזרים, כנסיות, בתי ספר, בתי עלמין ועוד).

 

כזכור ראשיתו היה הסיור המקדים בין חלק מהאתרים "נוצרים ביפו – מראות ראשונים של המיזם".

 

 

בפעם הראשונה הגעתי למנזר ביום ראשון 14 ביוני 2020.עם שמעון גת, מוטי ארמלין ושרון רגב (מנהלת מח' דתות במשרד החוץ), עפרה שמע ואיציק ליטני.

 

אז, לא התאפשרה כניסה פנימה ולכן, הסתובבנו בחוץ למדנו על היקפי המתחם לרבות דרכי הגישה אליו ושעריו.

 

בפעם השנייה הגעתי למקום ביום חמישי 25 ביוני 2020 עם אבונה  קוסטנטין, כהן הדת של הקהילה הערבית האורתודוכסית שתיאם את הביקור עם גריסימוס טימופיי שמתגורר במנזר.

 

גריסימוס טימופיי הוא כהן הדת של הקהילה הרומנית, בעיקר עובדים זרים, הנמצאים באזור מטרופולין תל אביב.

 

במנזר מתגורר גם הבישוף דימסקינוס הממונה על יפו, רמלה ולוד. לצערנו, הוא לא היה במנזר עקב נסיעתו ליוון.

 

לסיור השני הצטרפה גם שרון רגב.

*****

התיעוד להלן כולל סקירה קצרה, הסברים, מפות וצילומים.

 

******

מיקום כנסיית מאר מיכאל
על המדרון המערבי של יפו העתיקה
הכנסייה ממוקמת מעל הנמל
ומאחורי כנסיית פטרוס הקדוש הקתולית.

 

הכנסייה בנויה בשלושה מפלסים
מפלס העליון הכניסה למנזר מרביתו בסמטת נתיב המזלות
מפלס אמצעי העיקרי וממנו הכניסה  לכנסיית של המנזר
מפלס תחתון בגובה רציף הנמל 

מפלס עליון שהכניסה אליו
ברחוב נתיב המזלות מספר 8 

מפלס אמצעי בו נמצאים
מבני המנזר, הכנסייה והקפלה

הכניסה לכנסייה מסמטת המזלות 10

מפלס תחתון שהכניסה אליו מכיוון רציף הנמל,
מדרום מערב לכנסייה הארמנית ובהמשך הקיר. 

 

שם המנזר 

המנזר נקרא על שם המלאך מיכאל שהוא אחד מארבעת המלאכים (מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל) העומדים לפני כיסא הכבוד ותפקידם להשגיח ולשמור על ארבע כנפות הארץ.

 

בתנ"ך עצמו אין בדרך כלל אזכור מפורש של שמות המלאכים. אולם מיכאל מוזכר שלוש פעמים בסוף ספר דניאל: וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי, וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס (פרק י' פסוק י"ג); אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת, וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי, עַל-אֵלֶּה, כִּי אִם-מִיכָאֵל שַׂרְכֶם (פרק י' פסוק כ"א); וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, הָעֹמֵד עַל-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא, וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר (פרק י' פסוק כ"א)

 

במסורות הנוצריות המלאך מיכאל מוזכר בחזון יוחנן חזון יוחנן, הנקרא לעיתים גם ההתגלות של יוחנן או ספר ההתגלות, והוא הספר האחרון בברית החדשה. הוא מתאר את אירועי אחרית הימים שתתרחש לפי האמונה הנוצרית לפני שישו ישוב לעולם וידון את כל החיים והמתים ביום הדין.

 

אודות המנזר

 

הכנסייה במנזר מאר מיכאל פעלה מאז התקופה הביזנטית, אך נהרסה ונחרבה כמה פעמים. לאחר הכיבוש המוסלמי של הארץ בשנת 638 ירדה יפו מחשיבותה ואוכלוסייתה בכלל וזו הנוצרית בפרט התמעטה מאוד. במאה ה-11 עוד לפני הגעת מסע הצלב הראשון ליפו הרסו המוסלמים את העיר ואת הנמל והתושבים נטשו את העיר. הצלבנים, שהגיעו לארץ במסע הצלב הראשון בסוף המאה ה-11, שיקמו את העיר והחזירו אליה את האוכלוסייה הנוצרית. במחצית המאה ה-13 בשנת 1268 כבש את העיר ביברס, הסולטאן הממלוכי של מצרים וסוריה. הוא הגלה את התושבים והרס את העיר.

 

יפו עמדה חרבה עד המאה ה-17. בשנת 1642 התיישבו בה נזירים פרנציסקנים בעיר והקימו בתוך שרידי המצודה הצלבנית אכסניה אך נאלצו להרוס אותה בפקודת השלטונות העותמאניים. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1654 ניתנה להם רשות רשמית להקים את האכסניה שנקראה "ההוספיס הלאטיני". זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1667 הקימו הארמנים מנזר על שם ניקולאס הקדוש שנחשב המבנה המבוצר בעיר ושימש אף הוא אכסניה לאירוח צליינים מארמניה.

 

באותה עת, כאמור, מחצית המאה ה-17, נבנה בתוך העיר גם המנזר היווני – אורתודוכסי ע"ש המלאך גבריאל ושימש אף הוא אכסניה לאירוח צליינים אורתודוכסים שהגיעו לארץ ישראל מיוון, קפריסין, ומרחבי האמפריה העותמאנית בבלקן ומזרח אירופיה לרבות הקיסרות הרוסית המנזר שימש גם את הקהילה האורתודוכסית הערבית המקומית שגדלה בהדרגה במהלך המאה ה-18, המאה -19.

 

במהלך המאה ה-19 אנשי הקהילה האורתודוכסית הערבית המקומית הרגישו זרים בכנסיית מאר מיכאל שבעצם לא נועדה להם. הם הרגישו דחויים מצד הפטריאכיה היוונית אותרדוכסית שאנשיה היו מיוון. לכן, הם ביקשו להקים כנסייה משלהם. מבוקשם ניתן להם והם הקימו את כנסייה ג'וורג' .הקדוש מחוץ לחומות העיר העתיקה וראו בפירוט  יפו, מתחם הכנסייה האורתודוכסית ג'ורג' הקדוש  וגם יפו, האגודה האורתודוכסית לצדקה ומתחמיה

 

 

מאז הקמת המדינה והצמצום של הקהילה הערבית האורתודוכסית בעיר, ריכוז פעילותה בכנסיית ג'ורג' הקדוש הסמוכה והתמעטות עד הפסקת הצליינות שהגיעה לארץ ישראל דרך נמל יפו, הפעילות במנזר מאר מיכאל דעכה וכמעט פסקה.

 

הכנסייה נחרבה בשנת 1964 ועמדה בהריסותיה כשלושה עשורים.

 

בראשית שנות ה-90' של המאה הקודמת, עלו רעיון / הצעה למכור את המתחם ליזמי נדל"ן. ההצעה נפלה.

 

לאחר שעמדה בהריסותיה במשך 30 שנה, נבנתה מחדש במשך שבעה חודשים ונחנכה בשנת 1994.

 

 

היום כאמור מחזיק את המקום כהן הדת מהכנסייה הרומנית שקיבלה אחריות על המקום.

 

המנזר והכנסייה אינם פתוחים לביקור באופן שוטף אלא אם מתואם עם עם גריסימוס טימופיי שמתגורר במנזר.

 

כנסיית המנזר פועלת רק בסופי שבוע, מועד בו מתקיימות בה מיסות בשפה הרומנית ונערכים בה אירועים שונים. אז אולי אפשר להיכנס דרך השער הפתוח שברחוב נתיב המזלות לבקר אבל לא לצלם

 

בקאפלה הנוספת מתקיימות בסופי שבוע, תפילות בשפה הרוסית לרבות חתונות.

 

*****

פנים הכנסייה

הכנסייה מעוטרת בשפע של איקונות,
פסיפסי זכוכית של שמונת המלאכים,
קדושים של הכנסייה היוונית – אורתודוכסית
וציורי הקיר המתארים סיפורים מהברית החדשה ואתרי קודש ברחבי הארץ,

******
סוף דבר,

כפי שמעידים הצילומים,

מבנה המנזר והכנסייה  מרשימים מאוד. 

היקף הפעילות והנוכחות בו כיום מועטה. 
אולם, המתחם ועושרו מעידים
על היקף הנוכחות בו
מאז הקמתו באמצע המאה ה-18
ובזמן התגברות הצליינות האורתודוכסית
לארץ הקודש. 
ניתן להרהר ודמיין
מה היה כאן באותה עת
שרבים רבים פקדו את
המקום בעת הגיעם לארץ

******

חבל שהמקום אינו פתוח בכל השבוע.
ראוי להתאמץ להגיע
בסוף שבוע לבקר בכנסייה המרשימה
ולצאת למרפסת הצופה אל הנמל

******
תודה לאבונה קוסטנטין
בזכותו זכינו לביקור,

תודה לאב גרסימוס שאירח אותנו בלבביות