מזרח ירושלים, חלק הערבי של העיר מחוץ לחומות19 באוקטובר 2019

קובץ GPX להורדה מרחק: 7.2 ק"מ טיפוס-מצטבר: 105 מטר גלריית תמונות גלריית מפות

 

תיעוד זה הוא של מסלול סיור ברגל בחלק הערבי של ירושלים מחוץ לחומות הנקרא גם "מזרח ירושלים"

 

מסלול זה יכול להיות גם חלק מטיול רכיבת אופניים כמו למשל זה שבוצע לפני מספר חודשים, ירושלים, בשכונות החרדיות בצפון העיר ובחלקה המזרחי הערבי.

 

הרעיון לבצע טיול זה ברגל ואופן הדרכתו הוא בלתי שגרתי ועל כך יסופר להלן.

 

לפני מספר חודשים פנה אלי יונה בקלצ'וק וביקש שאציע לקבוצת המטיילים שהוא נמנה על חבריה טיול לא שגרתי בירושלים.

 

חשבתי רגע. המלצתי על טיול בחלק הערבי של העיר מחוץ לחומות. אמרתי שלדעתי הוא מעניין ובלתי מוכר ובעיקר כמעט אינו נמצא על מפת מסלולי התיור בעיר.

מזרח ירושלים או ירושלים המזרחית הוא כינוי פוליטי-מדיני, לשטח של 70 קמ"ר בקירוב הנכלל בגבולותיה המוניציפליים של ירושלים, ונמצא מעבר לקו הירוק. מבחינה גאוגרפית שטח זה כולל לא רק את אזוריה המזרחיים של העיר אלא גם את הצפוניים והדרומיים. לאחר מלחמת ששת הימים החילה ישראל על שטח זה את החוק הישראלי. השטח כולל, בנוסף לשטחה של ירושלים שנכבש על ידי הצבא הירדני והיה בשליטת ירדן בשנים 1948–1967, גם עיירות וכפרים שעד אז לא נחשבו כחלק מירושלים. למעשה, השטח שהיה כפוף לעיריית ירושלים הירדנית כלל רק 6.4 קמ"ר. כלומר, 91% משטח מזרח ירושלים לא נכלל באזור זה לפני יוני 1967.

המרחב (מסומן צהוב) במוצע לטיול

****

 

אז ביקש שאכין מסלול ואתן לו כותרת כדי שחבריו יקנו את הרעיון. הוא ביקש וקיבל.

 

אחרי כמה ימים הוא חזר אלי וביקש שאני אדריך את הטיול.

 

לא באלף רבתי עניתי. ל"כבד רגליים" כמוני הליכה רבה תהייה קשה מאוד.

 

הוא התעקש. אמרתי לא. הוא לא חדל להפציר.

 

טוב אמרתי. בסדר.

 

הצעתי שאני אנוע בתנועה על אופניי העיר והקבוצה תלך ברגל.

 

הוא התלהב מהרעיון מהחידוש.

 

סכמנו שכדאי שנעשה טיול הכנה לבדוק את המסלול ואת האפשרות של הדרכה שכזאת.

 

עבר זמן ושכחתי מהעניין. בתחילת החודש הוא הזכיר לי שוב את העניין.

 

אמרתי לעצמי אין ברירה. הבטחה צריך לקיים.

 

קבענו שנצא ביום שבת שבין יום  הכיפורים ובין חג סוכות היום להכנה.

 

כך היה!

 

בבוקר שבת (12/10/2019) יצאנו חמישה לדרך יונה ורעייתו עדה וזוג חברים שלהם שולמית ויוסי לוי.

 

במשך חמש שעות הסתובבנו בחלק של העיר המזרחית מצפון לחומות

מסלול הטיול

מרחב הטיול תחום

בין דרך ברלב (כביש 60 בספרור הארצי
וכביש 1 בספרור העירוני) במערב,
ובין פאתי שכונת ואדי ג'וז במזרח,
בין מתחם המטה הארצי של המשטרה בצפון
ובין חומות העיר העתיקה בדרום.

****

מרחב הטיול בשנות ה-30' של המאה ה-20'

  זה היה מסלול

התחלנו בחניון הרכב הסמוך לגבעת התחמושת,
בתחילה הסתובבנו בחלקה הצפוני החדש של שיח ג'ארח,
עלינו לתצפית על רכס הר הצופים – הר הזייתים,
עמדנו  ליד האנדרטה לזכר "שיירת הרופאים" שנפלה במלחמת העצמאות,
המשכנו לשוטט בחלק הישן של שיח ג'ראח
ביקרנו במתחם קבר שמעון הצדיק,
עלינו עבר שכונת המושבה האמריקאית
נכנסנו לחצר מתחם האוריינט הוס
במלון אמריקן קולוני הסמוך ישבנו להפסקת קפה
אחר כך נכנסנו להציץ למוזיאון הסמוך שעניינו המורשת הפלסטינית.

*****

המשכנו בדרך שכם ונכנסנו
למתחם כנסיית סנט גורג' האנגליקנית,

חזרנו ועברנו לעבר רחוב צלאח א-דין
בתחילה עצרנו מול שער קברי המלכים
המשכנו במורד הרחוב ועברנו מול בית המשפט המחוזי,
משרד המשפטים ומכון אולברייט לארכיאולוגיה

המשכנו בחלקו המסחרי התוסס של רחוב צאלח א-דין.
המשכנו להסתובב עוד ברחובות הסואנים של באב א-זהרה
משם עברנו לגן רוקפלר ועקפנו ממזרח את מוזיאון רוקפלר,
ירדנו לתחילת דרך יריחו מול הקצה הצפון מזרחי של חומת העיר העתיקה
שם מעל שכונת ואדי גוז
צפינו על מורד הר הזייתים.

חזרנו לחומת העיר העתיקה והתחלנו לצעוד ברחוב סולטן סולימן
המקביל וצמוד לחלק הצפוני של חומה העיר העתיקה

עברנו מול שער הפרחים, מול החלק הדרומי
של דרך שכם ומול שער שכם

עברנו צפונה בטיילת השוק
המשתרעת מצפון לשער שכם עד כביש 1

סיימנו בקצה רחוב הנביאים
בפאתי רחוב ע"ח שבשכונת מוסררה

***********

הבינוי במרחב הטיול התפתח
החל מהרבע האחרון של המאה ה-19

מרחב הטיל על רקע מפת הקרן הבריטית המלכותית לחקר ארץ ישראל משנות ה-70' של המאה ה-19, ה- P.E.F

המחצית שנות ה-90' של המאה ה-19 על פי המפה של קונרד שיק מ-1894

מרחב הטיול בשנות ה-40' של המאה ה-20' טרם הקמת המדינה

בין מלחמת העצמאות ובין מלחמת ששת הימים
מרחב הטיול היה החלק מהעיר המזרחית בשליטת ירדן

מרחב הטיול בעיר החצויה עד 1967

המקור: מצגת של יוסי לנגוצקי משנת 2015, המערכה לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים 5 – 7 יוני 1967 כ"ו – כ"ח אייר תשכ"ז

במלחמת ששת הימים מרחב הטיול
נכבש בשלב השני של המערכה על העיר  

המקור: מצגת של יוסי לנגוצקי משנת 2015, המערכה לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים 5 – 7 יוני 1967 כ"ו – כ"ח אייר תשכ"ז

*******
המקומות והמראות

******

שיח ג'ארח

שֵׁייח' גָ'רַאח היא שכונה במזרח ירושלים, ממזרח לדרך בר לב (המכונה בפי הירושלמים "כביש מספר 1"), מצפון למושבה האמריקאית ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית. השכונה נקראת כנראה, על שם חוסאם א-דין בן שרף א-דין עיסא אלג'ראחי, נסיך מאנשי חצרו של צלאח א-דין ורופאו האישי, שבנה במקום זאווייה ונקבר בה לאחר מותו בשנת 1201. השכונה נחשבת למבוססת וליוקרתית בין שכונות ירושלים הערביות. שוכנות בה קונסוליות ונציגויות של מדינות זרות: בריטניה, טורקיה, בלגיה, ספרד, הוותיקן, צרפת, איטליה, יוון ושוודיה ושל ארגונים בינלאומיים כגון האו"ם. בשכונה ממוקמים גם מספר מסעדות גורמה ומלונות יוקרתיים. בסמוך לשכונה הוקמה קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין ובה נמצאים: המטה הארצי של משטרת ישראל ומשרדי ממשלה הכוללים את משרד המשפטים, משרד השיכון, המשרד לביטחון פנים ומשרד המדע והטכנולוגיה.

שכונת שיח ג'ארח בשנות ה-30' של המאה הקודמת

שכונת שיח' ג'ראח החלה להתפתח בהדרגה החל משנות ה-60 של המאה ה-19, שלהי התקופה העות'מאנית, כאשר נכבדיה ועשיריה הערבים של ירושלים החלו להקים בתי מידות לאורך דרך שכם מצפון לעיר העתיקה כחלק מתהליך היציאה מן החומות. אחת המשפחות הערביות המיוחסות בירושלים בתקופת המנדט, משפחת נשאשיבי, התגוררה בשכונה, וכיום יש רחובות בשכונה הקרויים על שמות בני המשפחה. גם בנים למשפחת חוסייני היריבה אחזו בבתים בשכונה, הבולט בהם המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, שביתו עמד בקצה המזרחי של השכונה (לימים מלון שפרד).
בסמוך לשכונה מצויים קבר שמעון הצדיק, מערת הסנהדרין הקטנה, ושתי שכונות יהודיות. שכונת שמעון הצדיק הוקמה בשנת 1890 על שטח שנרכש ב-1875, ושכונת נחלת שמעון נוסדה בתחילת המאה ה-20. במהלך מאורעות תרצ"ו (1936–1939), נאלצו תושביהן לנטוש את בתיהם, כדי להציל את נפשם מהפורעים הערבים בתום מאורעות הדמים חזרו התושבים היהודים לבתיהם.
הרחוב המרכזי בשכונה, דרך הר הזיתים, הוביל ממרכז ירושלים לבית החולים הדסה ולאוניברסיטה העברית בהר הצופים.

******

בסוף דצמבר 1947 הותקפו ונפצעו 20 נוסעים יהודים שעברו דרך שייח ג'ראח בדרכם להר הצופים על ידי מפגעים ערבים; זה היה אחד מהאירועים הראשונים שהובילו למלחמת העצמאות. בתגובה, פשטו אנשי ההגנה בחודש ינואר 1948 על בתים בשכונה והציתו אותם. בהדרגה התרוקנה השכונה הערבית מתושביה, ואת מקומם תפסו לוחמים מארגון הנג'דה שהמשיכו בהתקפות על יהודים שנסעו בכלי רכב או התגוררו בשכונות היהודיות.
באפריל 1948 פקדו הבריטים על תושבי שכונות שמעון הצדיק ונחלת שמעון לעזוב במהירות את בתיהם. היה זה יומיים לאחר הריגת עבד אל-קאדר אל-חוסייני בקסטל, ולאחר פרשת דיר יאסין. הבריטים הניחו שכוחות אל-ג'יהאד אל-מוקאדס שחוסייני עמד בראשם ינסו לנקום, ואכן כך היה. כוחות ערביים בפיקודו של בהג'ת אבו גרביה תקפו ב-13 באפריל 1948 שיירה יהודית שהייתה בדרכה להר הצופים, וטבחו בנוסעיה. חללי שיירת הדסה כללו 78 רופאים, אחיות, מטופלים ואנשי צוות של בית החולים הדסה. כוחות של פלמ"ח "הראל" שחשו לעזרתם נהדפו על ידי הבריטים. האירוע עורר זעזוע ביישוב היהודי בארץ ובעולם.
בחול המועד פסח, ב-25 באפריל 1948, במהלך מבצע יבוסי, כבש הפלמ"ח את שייח' ג'ראח ואת השטח בו שכנו השכונות היהודיות[5]. הבריטים הכריחו אותם לסגת בתואנה שציר התחבורה העובר שם נחוץ להם. כוחות "ההגנה" ואצ"ל השתלטו על השכונה ובית הספר לשוטרים מיד לאחר עזיבת הבריטים ב-14 במאי 1948. ב-19 במאי 1948 נכבש המקום על ידי הלגיון הערבי ונותר בידי ממלכת ירדן עד למלחמת ששת הימים.

*****

לאחר מלחמת העצמאות עבר האזור לשליטת ירדן. ירדן העבירה את האחריות על נכסי היהודים בשכונה לאפוטרופוס הירדני על נכסי אויב. ב-1956 יישבו במקום ממשלת ירדן וסוכנות הפליטים אונר"א 28 משפחות של פליטים פלסטינים שלא יכלו לשוב לבתיהם בתום המלחמה. המשפחות קיבלו מעמד של שוכרים לתקופה של 33 שנה והבעלות על המקום נותרה בידי האפוטרופוס הירדני. לאחר מלחמת ששת הימים השכונה סופחה למדינה תוך החלת החוק הישראלי, והפכה לחלק משטחה המוניציפלי של ירושלים. הנכסים שהיו בידי האפוטרופוס הכללי הירדני עברו לידי האפוטרופוס הכללי הישראלי, בהתאם לחוק.
מקור, הרחבות הפניות 

****

החלק הצפוני של
שכונת שיח ג'ארח:
קונוסליות, בתי חולים ומלונות

צילום יונה בקלצ'וק

צילום יונה בקלצ'וק

 

****

רחוב נאשאשיבי

*****

שכונת שיח' גארח, דרך הר הזייתים

שכונת שיח' גארח, דרך הר הזייתים, צילום יונה בקלצ'וק

תצפית על הר הזייתים
מדרך הר הזייתים

צילום יונה בקלצ'וק

צילום יונה בקלצ'וק

למול הר הצופים, צילום יונה בקלצ'וק

*****

הסבר קטן, צילום יונה בקלצ'וק

למול הר הזייתים, צילום יונה בקלצ'וק

*****

מקום אנדרטת ע"ח,
נקראת גם
"שיירת הדסה"
וגם
"שיירת הרופאים"

האנדרטה לזכר הע"ח, צילום יונה בקלצ'וק

שיירת "הדסה" הייתה שיירת משוריינים שהסיעה יהודים בדרכם להר הצופים ב-13 באפריל 1948, ד' בניסן תש"ח במהלך מלחמת העצמאות. השיירה כללה עובדי רפואה של בית החולים הדסה הר הצופים, עובדי האוניברסיטה העברית, אנשי ההגנה מגיני ההר, חולים, מבקרים ואזרחים. בעת שעברה בשכונה הערבית שייח' ג'ראח, הותקפה השיירה בידי פורעים ערבים, שרצחו 77 מנוסעי השיירה (במשך שנים השתרשה טעות בנוגע למספר החללים בשיירה והיא כונתה גם שיירת הע"ח). ההתקפה אירעה ימים ספורים לאחר פרשת דיר יאסין, ולטענת עבדאללה א-תל, מפקד הלגיון הערבי בירושלים, היוותה נקמה על הרג בני הכפר.
לאחר איחוד ירושלים ב-1967 נבנתה אנדרטה סמוך למקום הטבח בשיירת הדסה במרכז השכונה, ובה שמות 78 הנרצחים.
פירוט והפניות

בפיצול בין דרך הר הזייתים

צילום יונה בקלצ'וק

ובין דרך שכם

****

מקום התקפת "שיירת הרופאים"

*****

החלק המערבי הישן
של שכונת שיח ג'ארח

*****

נחלת שמעון היא שכונה יהודית במזרח ירושלים בין שכונת שייח ג'ראח ושכונת בית ישראל. השכונה הוקמה ממערב לכביש שחיבר בין שכונת שייח' ג'ראח והמושבה האמריקאית לבין הר הצופים. שמה הוענק לה עקב קרבתה למערת שמעון הצדיק, אשר נמצאת ממזרח לאותו כביש.
שכונת נחלת שמעון הוקמה בשנת 1891 כחלק מתהליך היציאה מהחומות.. התגוררו בה בני עדות שונות, כמו תימנים, חאלבים וגאורגים (גורג'ים), ולכל עדה היה בית כנסת משלה. בתקופת המנדט, דמי השכירות בשכונה היו מהנמוכים בירושלים, וגרו בה ובבתי נבון שמצפון למערת שמעון הצדיק הסמוכה כמאה משפחות יהודיות.
ב-1930 הוקמה בסמוך שכונת שייח' ג'ראח עבור משפחות ערביות מבוססות ומכובדות. ככלל, היחסים בין תושבי השכונה ושכונת בתי נבון הסמוכה לבין שכניהם הערבים היו תקינים.
מקור 

מערבה מדרך שכם ברחוב שמעון הצדיק

הקצה המערבי של רחוב שמעון הצדיק

קצה רחוב שמעון הצדיק על כביש 1, צילום יונה בקלצ'וק

רחוב נבי שועייב

האנדרטה בצומת דרך שכם ורחוב אבן גובייר

צילום יונה בקלצ'וק

צילום יונה בקלצ'וק

*****

מתחם קבר שמעון הצדיק

קבר שמעון הצדיק הוא מערת קבורה השוכנת בשכונת שמעון הצדיק שבצפון ירושלים, לצד "דרך הר הזיתים" – הכביש העולה משכונת שייח' ג'ראח להר הצופים, צפונית לשכונת המושבה האמריקאית. סמוך למערת שמעון הצדיק שוכנת מערה נוספת המכונה מערת הסנהדרין הקטנה.
לפי מסורת יהודית עממית, קבורים במערה שמעון הצדיק ותלמידיו. לעומת זאת, הארכאולוגים מתארכים את הקבר לסוף התקופה הרומית או לתחילת התקופה הביזנטית, כ-500 שנה לאחר מכן. בקבר עצמו נמצאה כתובת בלטינית המכריזה עליו כעל קברה של יוליה סבינה. מסיבות לא ידועות הכתובת הושחתה, והפרוזדור בו היא נמצאת נחסם לגישה על ידי דלת מודרנית.
שנם הנוהגים לעלות לקבר שמעון הצדיק בירושלים בל"ג בעומר במקום למירון, שם חוגגים בדומה להילולת רבי שמעון בר יוחאי.. בעלייה לקבר רבי שמעון הצדיק בירושלים, נוהגים אנשי העיר להשתטח על הקבר, להתפלל, להדליק נרות, לערוך סעודה ושירה, ולבצע חלאקה. הילולה זו כבר הייתה קיימת באמצע המאה ה-19, וכנראה התחילה בסוף המאה ה-18.
מקור הרחבות והפניות

****

******

מתחם שמעון הצדיק בשנות ה-30' של המאה שעברה

דבריו של יוסי לוי שהשתתף בטיול שנמסרו אחריו.
הביקור בשמעון הצדיק החזיר אותי לסוכות תשכ״ח, לאחר מלחמת ששת הימים. הייתי אז בן 8 וחצי, וזה היה ביקורי הראשון בירושלים.
בירושלים חיה דודתי, אחות של אבא שלי, והיא ומשפחתה היו המדריכים שלנו ב״טיול הניצחון״ אחרי המלחמה. בין השאר, הם לקחו אותנו לשכונת שמעון הצדיק, שם התגוררה משפחת אבי, כנראה בשכירות, עד אמצע שנות הארבעים של המאה הקודמת (אח״כ עברו לתל אביב).
אני זוכר את שורת הבתים מעל הואדי בו היתה מערת הקבר של שמעון הצדיק, שהיתה שונה לחלוטין מאיך שהיא נראית היום. אבי ודודתי סיפרו למשפחות הערביות שחיו בבית בו נולדו, כי זה היה ביתם בעבר. המשפחות הערביות ענו להם בהתרסה, גם אנחנו ביקרנו לאחרונה את הבתים שנטשנו ביפו וברמלה…
מאז, חלפו 52 שנים, והגם שהייתי מספר פעמים בסביבה, זאת הפעם הראשונה שחזרתי לשמעון הצדיק. ומה אומר? זכרון מערת הקבורה הקטנה והאוטנטית מ-1967, שריכזה אליה קומץ מתפללים יהודים (וכנראה גם ערבים), הוכתם בקומפלקס המגושם, הלא אסטטי, והלא אוטנטי של היום.
ואגב, למערת הקבורה עצמה לא הגענו. היא היתה מחופה בשלמת בטון ומלט – בית כנסת שבתוכו התנהלה תפילת שחרית של שבת שלפני סוכות תש״פ.

בתי הפלסטינים מול קבר שמעון הצדיק, צילום יונה בקלצ'וק

המאבק היהודי – פלסטיני בשיח ג'ארח – ב-2009 בהתאם לפסיקת בג"ץ נכנסו יהודים להתגורר בבתים שמהם פונו שלוש משפחות ערביות. בתגובה לכך החלו הפגנות שבועיות בימי שישי של פעילי שמאל, שהתאגדו תחת תנועת סולידריות שיח' ג'ראח, במתכונת של צעדה ממרכז העיר אל שייח' ג'ראח והפגנה מול הבתים שבמחלוקת. המפגינים טענו כי בעוד שבית המשפט העליון מאפשר את השבת המתחם לבעליו היהודיים מלפני מלחמת העצמאות, אין הוא מאפשר לתושבי השכונה, שהם בעצמם צאצאי פליטים פליטים פלסטינים, לקבל חזרה את נכסי משפחתם שבשטח ישראל. המפגינים טענו עוד שמגורי יהודים במזרח ירושלים מהווים מכשול להסכם שלום עתידי שבמסגרתו הקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים.  מאידך, התומכים בהתיישבות היהודית, טענו כי הבעלות היהודית על קרקעות של השכונה לא פקעה מעולם מאחר ששלטונות ירדן בחרו שלא להפקיע אותה ותחת זאת מינו את האפוטרופוס הירדני לנכסי אויב להיות אחראי עליה, כפי שפסק בית המשפט העליון. המשטרה קבעה שההפגנות מהוות התקהלות בלתי חוקית משום שאורגנו ללא קבלת רישיון.

*****

ההפגנות והמעצרים זכו להד ציבורי לאחר שב-15 בינואר 2010 נעצרו למשך השבת 17 מפגינים ובהם מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח חגי אלעד, ולאחר ששופטת בית משפט השלום בירושלים קבעה כי מעצרם לא היה חוקי. בעקבות אירועים אלה המאבק הפך גם למאבק עקרוני בעד זכות ההפגנה. ב-28 בינואר 2010 דחה בית משפט השלום בירושלים את פרשנות המשטרה, לפיה קריאת סיסמאות הופכת את ההפגנה לאספה טעונה רישיון, וקבע כי כל צמצום של הזכות להפגין יפורש בצמצום, ולפיכך לא הייתה עילה חוקית להורות על פיזור ההפגנה. המשטרה ניסתה למנוע את קיום ההפגנה, אולם בעקבות עתירה של המארגנים ותושבי השכונה קבע בג"ץ שהיא תיערך במתחם מגודר. ב-6 במרץ 2010 נערכה במקום הפגנה גדולה שבה השתתפו כ-3,000 מפגינים, פלסטינים ופעילי שמאל, וכן חברי כנסת מחד"ש וממרצ וחברי פרלמנט ממפלגת העם הפלסטיני. מנגד הגיעו 150 פעילי ימין בראשות חברי הכנסת של האיחוד הלאומי כדי להביע תמיכה בתושבים היהודים. פינוי המשפחות הערביות הוביל לקריאה של ממשלת ארצות הברית וממשלות אירופיות לממשלת ישראל לעצור את המהלך, וכן גינויים נוספים בעולם ב-22 באוקטובר 2010 הפגינו במקום גם נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר, נשיאת אירלנד לשעבר, מארי רובינסון והפעילה ההודית הלה בהטה והביעו הזדהות עם המאבק.
מקור הרחבות הפנות 

מבט ממעל על מתחם קבר שמעון הצדיק, צילום יונה בקלצ'וק

צילום יונה בקלצ'וק

יוצאים מהתפילה בקבר שמעון הצדיק

רגע של מנוחה, צילום יונה בקלצ'וק

****

שולי שכונת ואדי ג'וז

*****

וַאדִי אֶל-ג'וֹז או ואדי ג'וז היא שכונה במזרח ירושלים מסביבו של ערוץ נחל קדרון עילי, מפינת החומה הצפון־מזרחית וצפונה עד למרגלות הר הצופים במזרח העיר. מרבית השכונה שוכנת ברום של כ-750 מ' מעל פני הים. גבול השכונה בצפון אזור מערת שמעון הצדיק ושכונת נחלת שמעון, בדרום חומת העיר העתיקה ומוזיאון רוקפלר. השכונה מתפרשת משני עברי ערוץ הנחל: ממזרחו – על המורדות המערביים של הר הזיתים והר הצופים וממערבו על המורדות המזרחיים של הרכס המוגבה שבמרכזו עוברת דרך שכם וגבעת שייח' ג'ראח. שוכנת בוואדי ג'וז (נחל קדרון עילי) ומכאן שמה.
שמו של ואדי ג'וז הוא שיבוש של תעתיק השם יהושפט (מלך יהודה) לאותיות לטיניות – Josaphat. עמק יהושפט מוזכר בספר יואל, פרק ד'. השכונה נקראת גם "אל-קעה" – הבקעה. לפי סברה אחרת פירוש השם -נחל האגוז. בשל עצי אגוז הבודדים הנמצאים בשכונה .בעבר גדלו הרבה עצי אגוז באזור ירושלים
בתחום השכונה היו כמה מבני "קסר" (ברבים: קוּסוּר), כינוי לבתי קיץ שהקימו עשירי ירושלים בתקופה העות'מאנית בין הכרמים שמחוץ לעיר. בתי אבן אלה נראו ממרחק כמו מבצרים קטנים ולכן כונו "קַסר" (ארמון, טירה). לפי עדותו של שייח' מוחמד אל-ח'לילי (המאה ה-18), היו בימיו בירושלים כמאה קוּסוּר. בירושלים נותרו מעטים מבתי הקיץ האלה. הבולט שבהם הוא קסר א-שייח', שהוקם ב־1711 בידי שייח' מוחמד אל-ח'לילי מחוץ לפינה הצפונית-מזרחית של חומת ירושלים (בתחום מוזיאון רוקפלר של היום). לידו ניצב קסר אבו אל-ח'יר, שהוקם לפי עדות יושביו באמצע המאה ה-18. בוואדי ג'וז נמצא קסר סולטאן א-נאט'יר (קסר אל-חטיב), שהוקם כנראה במאה ה-17, ובמורדות הר הצופים ממערב לוואדי ג'וז נראים שרידים של מספר בתי קיץ נוספים. ראשיתה בשנות ה-1890 בבתים ספורים שהקימו בני משפחות מוסלמיות אמידות מירושלים. עד 1918 הגיע מספר הבתים בשכונה ל-16.
בשל השטח הפתוח בשולי העיר עברו לאזור בתי מלאכה המבקשים שטחים גדולים יותר מאשר היו להם בסימטאות העיר הצפופות, ונפתחו בה מגרשים לחומרי בניין, לאביזרים שפורקו מבניינים (דלתות, חלונות, סורגים, מדרגות) ועוד. אחרי מלחמת ששת הימים עבר האזור פיתוח מואץ (ופראי), ובמשך הזמן עברו לשכונה מרבית המוסכים ממזרח ירושלים, חנויות של חלקי חילוף וחנויות המתמחות ברכב וחלקיו.
כיום מהווה השכונה את המרכז של מוסכים ובתי מלאכה לתיקון מכוניות במזרח העיר, עד שבני ירושלים נוהגים לקרוא לשכונה בשם: 'ואדי אגזוז'. רבים מבני מערב העיר המבקשים תיקון זול למכוניתם שמים פעמיהם למוסכי השכונה, וכן מרבית בעלי הרכב מן המגזר הערבי.
מקור והפניות 

****

המושבה האמריקאית 

המדריך מטפס לעבר שכונת המושבה האמריקאית

המושבה האמריקאית או אמריקן קולוני (באנגלית: American Colony) – ראשיתה של המושבה האמריקאית בעליה של קבוצת נוצרים פרסבטריאנית שבראשה עמד הורשיו ספאפורד. הם הגיעו לארץ משיקגו בשנת 1884 אחרי אסונות שפקדו את בתיהם והחליטו לחיות בירושלים ולעסוק במעשי צדקה.
בתחילה ישבו בתוך העיר העתיקה בשכונת סעדיה ברובע המוסלמי ועזרו לנוצרים, לערבים וליהודים. בין היהודים שנהנו מתמיכתם ועזרתם היו יהודי תימן, שהגיעו שנה אחריהם לירושלים.
בשנת 1895, הצטרפה אליהם קבוצת שבדים, בראשות מנהיגם לארסון. המקום בעיר העתיקה היה צר להם והם שכרו בית מידות בדרך שכם שנבנה על ידי רבאח אפנדי. הבית היה מרכז בו חיו כמו בקיבוץ. הקבוצה פיתחה ענפי חקלאות כגון: רפת ולול, גידול ירקות ופירות, ואריגה. את העודפים שנותרו אחרי התצרוכת העצמית הם מכרו בשוק. ענף נוסף שפיתחו היה הצילום וכן פתחו חנות מזכרות ליד שער יפו שבה מכרו גלויות של ארץ ישראל ופרחים מיובשים. חלק מהרווחים שימש לצדקה. ביתו השכור של רבאח אפנדי נקנה על ידי ספאפורד ונוספו לו אגפים נוספים. בתחילת המאה ה-20 הפך חלק מהמבנה למלון בהתאם לבקשתו של הברון פלאטון יוסטינוב, שהיה בעל מלון "פארק" ביפו, ורצה שאורחיו ילונו גם בירושלים באווירה נאותה.
במלחמת העולם הראשונה הפך המלון לאכסניה לפליטי מלחמה וחברי המושבה הפעילו בית תמחוי לכ-1,100 איש. אחרי הכיבוש הבריטי בשנת 1918 הפכה המושבה למלון שנקרא "אמריקאן קולוני הוטל" והיה למרכז חיי התרבות של התושבים האנגלו-סקסים בירושלים. בין אורחי המלון היו אישים חשובים כמו צ'רצ'יל, גנרל אלנבי, הנציב העליון הרברט סמואל והקולונל ט.א. לורנס (לורנס איש ערב). מאורעות שנות ה-20 וה-30 בארץ הבריחו את רוב חברי המושבה והם חזרו לארצות הברית. חלק ניכר מהרכוש נמכר והמלון נשאר בידי משפחת ספאפורד המחזיקה בו עד היום.מרכזם הראשון בתוך העיר העתיקה הפך למרפאת ילדים והמלון הוא כיום חלק משכונת באב א-זהרה.
אתר עיריית ירושלים וגם מקור, הרחבה והפניות

מתחם המושבה האמריקאית בשנות ה-30' של המאה הקודמת

בתי המושבה האמריקאית

*****

****

****

****

מתחמי האוריינט הוס ואמריקן קולוני
בתחום שכונת המושבה האמריקאית

*****

האוריינט הוס

אוריינט האוס הוא בניין ברחוב אבו עובידה בשכונת באב א-זהרה שבמזרח ירושלים, ששימש בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 כמטה של אש"ף בעיר. הבית, שנבנה בסוף המאה ה-19 בידי איסמאעיל מוסא אל-חוסייני כחווילה מפוארת למגוריו, שימש לאורך השנים חליפות כבית מגורים, כמעון אירוח לאורחים רמי מעלה, כבית מלון, וכבניין ציבור המאכלס מוסדות פלסטיניים שונים.

הכניסה לאוריינט הוס

איסמאעיל מוסא אל-חוסייני הקים את בניין ה"אוריינט האוס" כבית מגוריו בשנת 1897. באותם ימים של שלהי התקופה העות'מאנית בירושלים, הייתה בעיצומה המגמה של ההתיישבות מחוץ לחומות העיר העתיקה, על רקע הצפיפות הגוברת בתוכה. בעוד היהודים התיישבו ממערב לעיר העתיקה, לאורך רחוב יפו וסביבותיו, בנו הערבים את בתיהם מצפון לעיר העתיקה, לאורך דרך שכם – הדרך שהובילה משער שכם צפונה לעבר העיר שכם.
כבן למשפחת חוסייני, אחת המשפחות העשירות והמכובדות של ירושלים, בנה איסמאעיל חוסייני את ביתו בהדר רב, כבית אחוזה היושב על קרקע רחבת ידיים. בשכנות לו בנו בני חוסייני אחרים את בתיהם, והאזור נודע כ"שכונת החוסיינים". כבר בשנה הראשונה לקיומו מילא הבית, בפעם הראשונה מני רבות, תפקיד ציבורי ודיפלומטי כאשר ארח מסיבת תה של הנהגת הפלסטינים ונכבדיהם לכבודו של הקיסר וילהלם השני, בעת ביקורו ההיסטורי בירושלים ב-1898. בשנת 1931 קיבלו בו האמיר עבדאללה, המלך עלי והנסיך זייד את פני המכובדים שבאו לנחמם על מות אביהם השריף חוסיין בן עלי, שנפטר בעבר הירדן והובא לקבורה בהר הבית בירושלים. כן ארח הבית את קיסר אתיופיה היילה סלאסי שנאלץ לגלות מארצו ב-1936-1937 בעקבות המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה.

*****

אסמאעיל חוסייני מת ב-1945 והבית עבר בירושה לבנו, אברהים חוסייני. לאחר מלחמת העצמאות ב-1948 נותר הבית בצידה הירדני של ירושלים. הוא שימש כמטה של ועדת הפיוס לארץ ישראל ושל אונר"א – סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, בשנים 1949-1950. לאחר מכן הפך אותו חוסייני לבית מלון שפעל תחת השם "ניו אוריינט האוס הוטל".
לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר תחת שלטון ישראלי נסגר המלון, ובעלי הבניין החליטו להשתמש בו מחדש כבית מגורים. משהתקשו לעמוד בעלויות הכבדות של אחזקת בית מידות כזה, השכירו את קומתו העליונה לאחת מהסוכנויות הבינלאומיות לסיוע לפליטים שפעלו בעיר. בתקופה זו איבד הבניין מזוהרו, ופשתה בו הזנחה. ב-1983 החל לפעול באוריינט האוס המכון ללימודים ערביים מייסודו של פייסל חוסייני, דבר שבהדרגה הפיח בו חיים מחדש.
מקור והפניות 

 

הצו על שער האוריינט הוס הסגור

ישראל ראתה במקום סמל לאחיזה הפלסטינית בירושלים, ואיימה מספר פעמים לסגור את הבניין. באוגוסט 2001, במהלך האינתיפאדה השנייה ולאחר מותו של פייסל חוסייני, נסגר הבניין על פי החלטת ממשלת ישראל ופונו המוסדות הפלסטינים שאכלסו אותו. מאז הבניין ריק ואינו מתפקד, מתוקף צו השר לביטחון פנים המתחדש בכל חצי שנה, אף כי נעשים מאמצים ברשות הפלסטינית לפתוח אותו מחדש.
הרחבה אודות הפיכת המקום לסמל פלסטיני וסגירתו

צו הסגירה, צילום יונה בקלצ'וק

הקומה העליונה, משכן מטה האזורי של ארגון הבריאות של האו"ם

מסגד שיח ג'ארח, צילום יונה בקלצ'וק

הכניסה למתחם מלון אמריקן קולוני

המבנה הראשי של המלון היה במקורו ארמון, שנבנה בידי רבאח אל-חוסייני (בן משפחת חוסייני, מאצולת ירושלים הערבית) עבור ארבע נשותיו. הוא בנוי סביב חצר פנימית מרוצפת אבן, המשובצת בערוגות פרחים ובמרכזה מזרקת מים. מרתף הבניין, חלל אפלולי מקומר תקרות, הוסב לבר ההומה מדי ערב בבליל לשונות. עם השנים, נוספו אגפים חדשים למבנה המקורי עם חדרים נוספים וכל השירותים הנדרשים ממלון בן-זמננו, וכן גנים מטופחים המקיפים אותו. החדרים והשטחים הציבוריים מעוצבים בהידור מזרחי מאופק התואם את רוחו המקורית של המבנה, על חלליו המאופיינים בקמרונות, קשתות, תקרות מעוטרות ורצפות שיש מסוגננות. האווירה הכללית במקום משדרת קולוניאליות של פעם.
בסוף שנות ה-50, עם מותם של אחרוני דור המייסדים, הוסבו מבני המושבה למלון שפעל במזרח ירושלים הירדנית, תחת השם "אמריקן קולוני הוטל". מיקומו של המלון היה בסמוך לשער מנדלבאום, אשר נקבע כשער המעבר היחיד לאורך "הקו העירוני" – הגבול הבינלאומי שביתר את העיר.

******

לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר המשיך מלון אמריקן קולוני לפעול ואף עבר הרחבה ושיפוץ, תוך שמירה על אופיו הייחודי, ותוך הקפדה על שימור הזהות הבינלאומית והימנעות עקרונית מזיהויו כישראלי. ככזה, הפך למקום אכסון פופולרי לנציגי העיתונות הזרה ולפוליטיקאים שאינם חפצים ליצור הכרה דה-פקטו בריבונותה של ישראל על ירושלים. כמו כן מהווה המלון מקום מפגש ודיאלוג בין מדינאים ישראלים ופלסטינים. מיקומו של המלון, בשכנות לבניין האוריינט האוס ששימש מטה אש"ף במזרח ירושלים, הפך אותו בית חם לפוליטיקאים פלסטינים ולאורחיהם הישראלים והזרים. בשנת 1992 התקיימו במלון מפגשים בין נציגים ישראלים ופלסטינים, כחלק מסדרת המפגשים שהובילו לחתימת הסכמי אוסלו ב-1993.

*****

ב-1999 צורף מלון אמריקן קולוני לרשת מלונות הבוטיק היוקרתית "רלה א שאטו" (Relais & Chateaux), והוא זכה בשנת 2005 בפרס הרשת לשירות מצטיין. לאחר מכן צורף לרשת היוקרתית The Leading Hotels of the World בקטגוריית "מלונות קטנים".
המלון נמצא בבעלות משפחת וסטר, צאצאי הוריישו ואנה ספאפורד. בשנת 2004 ציין מלון אמריקן קולוני 120 שנה להיווסדו באירוע חגיגי בנוכחות דיפלומטים ופוליטיקאים פלסטינים, ישראלים ומרחבי העולם. "המלון הזה מייצג את העתיד של המזרח התיכון, לא את העבר" אמר שמעון פרס באותו מעמד. שליח האו"ם טריה לארסן הגדיר את המקום "ביתי השני; מקדש לעיתונאים, דיפלומטים ומרגלים". בשנת 2012 שודרגה במלון אף מערכת המיחשוב על מנת להתאימה לסטנדרטים של מלונות פאר מתקדמים ברחבי העולם. במלון כיום 73 חדרים מאובזרים היטב ו-13 סוויטות מפוארות. קיר בלובי הכניסה מוקדש לאוסף התמונות והחתימות של הידוענים שהתארחו במקום.
מקור, הרחבות והפניות ,

חצר המלון

צילום המלצר

פנים המלון

מוזיאון מורשת הפלסטינית

****

*******

מתחם סנט ג'ורג' האנגליקני

חצר המתחם העיקרי

קתדרלת סנט ג'ורג' (St. George's Cathedral) היא קתדרלה אנגליקנית-אפיסקופלית השוכנת ברחוב דרך שכם במזרח ירושלים. הקתדרלה שוכנת במתחם גדול שהוקם בשנת 1898 במימונו של אדוארד השביעי מלך אנגליה. במתחם גם אכסניה לצליינים וקולג', והיא משמשת כקתדרת הבישוף האפיסקופלי של ירושלים, האחראי על הדיוקסיה של ירושלים (ישראל, ירדן, סוריה ולבנון).
קולג' סנט ג'ורג' (St George’s College Jerusalem או SGCJ), שנוסד בשנת 1899, משמש כמוסד לימוד והשכלה.
הקולג' התפרסם לאחר שמרדכי ואנונו קבע בו את מקום מגוריו, לאחר שחרורו ממאסר.

מתחם סנט ג'ורג' בשנות ה-30 של המאה הקודמת

******

פנים הכנסייה

הקתדרלה נבנתה בסגנון ניאו-גותי, וכוללת אולם תווך ושתי סטראות. התאורה הטבעית מגיעה מחלונות גבוהים, הקבועים בחלק המוגבה שבאולם התווך. כן קבועים חלונות בצדי הסטראות, והם מעוטרים בויטראז'ים מרהיבים של קדושים שונים. קירות אולם התווך מעוטרים בעמודי שיש שחורים התומכים תקרה מחופה בקמרונות עץ. הקתדרלה מפורסמת בפיתוחי האבן הקלאסיים המעטרים את כל פתחיה וחלונותיה, ובמגדל הפעמונים הגבוה, שנקרא על שמו של המלך אדוארד. ארבעת הצריחים המתומנים מהווים העתק של מגדל הקתדרלה הגדולה באוקספורד שבאנגליה

בכניסה לכנסייה

העוגב מאחור

למול שער הכניסה

מבט מכיוון רחוב צאלח א-דין

*******

רחוב צאלח א-דין
מתחם קברי המלכים
בית המשפט המחוזי ירושלים,
משרד המשפטים,
ומכון אולברייט לארכיאולוגיה

מול מתחם קברי המלכים

קברי המלכים הוא כינוי לאחוזת קבר מפוארת מתקופת בית שני. אחוזת הקבר הייתה ידועה לבני ירושלים עוד במאות הקודמות. הערבים כינו את המקום 'קבור אלמולוכ', שמשמעו קברי המלכים, או 'קבור א-סלאטין' שמשמעו קברי הסולטאנים. יש להניח שהסיבה שהאתר זכה לכינויים אלו היא מפני שתושבי ירושלים הניחו שאחוזת קבר כה מפוארת חייבת הייתה להיבנות רק על ידי מלך או משפחת מלוכה.
המסורת היהודית, שהאזכור הכתוב הראשון שלה הוא מאמצעית המאה ה-17, קבעה כי הקבר היא קברו של כלבא שבוע, חותנו של רבי עקיבא. לפי המחקר ההיסטורי והארכאולוגי אחוזת הקבר הייתה שייכת למשפחת מלכי ממלכת חֳדַייֶבּ ששכנה בין ארץ אשור לבין ארמניה. בראש הממלכה עמד מלך בשם מונבז מאזור צפון כורדיסטן של ימינו. משפחת המלוכה התגיירה בימי בית שני ואם המשפחה, הלני המלכה, אף גרה בירושלים תקופת מה בחייה. הסיבה לזיהוי זה היא דברי יוסף בן מתתיהו, שכותב בספריו על הקבר שציווה לבנות מונבז עבור אמו, המלכה הלני. לפי דברי יוסף בן מתתיהו הקבר, בצורת שלוש פירמידות מצוי שלושה סטדיונים (כ-550 מטר) מצפון לירושלים, וזיהוי זה הולם את המיקום של קברי המלכים.

*****

סקר וחפירה ראשונית של האתר נערכו על ידי פליסיאן דה סוסי בשנת 1863. יהודי ירושלים, ששמע החפירה הגיעה לאוזניהם הרימו קול צעקה, במיוחד לאחר שגונבה השמועה לאוזניהם כי הסרקופגים ועצמות המתים הוצאו ממקומם. היהודים החלו לפעול בדרכים דיפלומטיות, ופנו בין השאר, לפחות, למשפחת רוטשילד, ולמשה מונטיפיורי, אך בסופו של דבר לא הצליחו לעצור בעד דה סוסי לפני שהעלה את שללו על הספינה שחיכתה לו בנמל יפו, בדרכו להציגם בלובר. בשנת 1867 בוצעה חפירה מקיפה על ידי הארכאולוג וחוקר ארץ ישראל הצרפתי שארל קלרמון-גנו. בעקבות הפגיעה במקום, שוד עתיקות ומכירתן ומניעת גישה ליהודים ולחוקרים, בשנת 1878 נקנתה אחוזת הקבר על ידי משפחה יהודית-צרפתית בשם פֶּרֶר (Pereire), ובעזרתו של יעקב פאסקאל, סגן-קונסול אוסטרו-הונגריה בירושלים, לטובת הקהילה היהודית בשנת 1874. לאחר מות אבי המשפחה בשנת 1885 נמסרה אחוזת הקבר על ידי המשפחה לממשלת צרפת למשמרת למען העם היהודי והיא מצויה בחזקת הממשלה הצרפתית עד היום.
מקור, הרחבות והפניות 

****

בניין בית המשפט המחוזי ירושלים

למול משרד המשפטים

מבט ממעל

שער הכניסה למכון אולברייט

מכון אולברייט למחקר ארכאולוגי (Albright Institute of Archaeological Research) נוסד בשנת 1900 בתחילה בשם בית הספר האמריקאי לחקר המזרח, בשנת 1970 שונה לשמו הנוכחי לכבודו של הארכאולוג האמריקאי ויליאם פוקסוול אולברייט . תפקיד המכון לחקור את ההיסטוריה הספרות והתרבות של המזרח הקרוב מהעת העתיקה ועד ראשית התקופה האיסלאמית הקדומה. המכון סייע בפרסומים הראשונים של מגילות ים המלח.
המתקן הנוכחי של אלברייט הוקם בשנת 1925, עם תוספות שבוצעו בשנת 1930 ושיפוצים גדולים הושלמו בשנת 1985, 2003 ו- 2008-2009.
להרחבה אתר המכון 

מבנה משנת 1925

*****

*****

רחובות באב א-זהרה

*****

באב א-זהרה שוכנת בין שער שכם ושער הפרחים מדרום, למושבה האמריקאית ושייח ג'ראח בצפון. ובין דרך בר לב ושכונת מאה שערים במערב, לשכונת ואדי אל-ג'וז במזרח. שער הפרחים, הקרוי בערבית באב א-זהרה, העניק לשכונה את שמה.
השכונה נוסדה בסוף המאה ה-19 לאורך הדרך לשכם ובקרבת גן הקבר. השכונה הייתה אחת השכונות הערביות הראשונות מחוץ לחומות ירושלים. בתקופת המנדט הבריטי, וביתר שאת לאחר חלוקת ירושלים בשנת 1948, הפכה השכונה למרכז העסקי והמסחרי במזרח ירושלים..
מקור והפניות  וגם אתר עיריית ירושלים

בבאב א-זהרה בשנות ה-30' של המאה הקודמת

****

*****

רחובותיה הראשיים של שכונת באב אזהרה בם  דרך שכם ורחוב צלאח א-דין, הם עורקי המסחר של הקהילה הערבית בירושלים, בהם שוכנים סניפי הבנקים המרכזיים ומסעדות, והם למעשה המשכו הצפוני של שוק העיר העתיקה בירושלים.
במזרח השכונה, שוכן מוזיאון רוקפלר לארכאולוגיה שנחנך ב-1937. בצפון השכונה, לאורך רחוב צלאח א-דין, שוכנים בית המשפט המחוזי, משרד המשפטים ולשכת היועץ המשפטי לממשלה

****

****

****

טורקיה זה כאן

*****

מתחם מוזיאון רוקפלר
וגן רוקפלר

******

מוזיאון רוקפלר בירושלים (ובשמו הרשמי "המוזיאון הארכאולוגי הארצישראלי") הוא אחד הסמלים הבולטים של העיר שנבנה בתקופת השלטון המנדט הבריטי. מוזיאון רוקפלר נמצא בקצה רחוב סולטן סולימן, פינת שדרות הצנחנים מול הקרן הצפונית-מזרחית של חומת העיר העתיקה ומעבר לחפיר החצוב לרגליה. האתר צופה אל גגות בתי העיר העתיקה, אל הר הבית ואל הגבעות סביב העיר. להרחבה ופירוט ראו תיעוד מוזיאון רוקפלר – המוזיאון הארכיאולוגי הארצישראלי

****

גן רוקפלר

מתחם מוזיאון רוקפלר וסביבתו בשנות ה-30' של המאה הקודמת

האנדרטה בכניסה האחורית של מוזיאון רוקפלר, צילום יונה בקלצ'וק

******

תצפית למול הר הזייתים
ליד מוזיאון רוקפלר

****

****

*****

שער הפרחים ושער שכם
ברחוב סולטן סולימן
למול החלק הצפוני של החומה

*****

*****

למול החומה ומוזיאון רוקפלר

רחוב סולטן סולימן בשנות ה-30' של המאה שעברה

חזית שער הפרחים

שער הפרחים נקרא בערבית "באב אל זאהרה" – השער הפתוח) ידוע גם בשם שער הורדוס הוא אחד משערי ירושלים, ונמצא בחלק הצפוני של חומות ירושלים. סמוך לשער מבחוץ נמצאת שכונת באב א-זהרה, כשמו הערבי של השער. השער, שהוא אחת הכניסות לרובע המוסלמי, נבנה על ידי סולימאן המפואר בשנת 1539, והכניסה המקורית אליו הייתה זוויתית – הכניסה לבית השער הייתה ממזרח, והנכנסים פנו שמאלה לתוך העיר. בראשית המאה ה-19 נחסם השער באבנים, אך בשלהי אותה מאה נפתח השער שוב לבקשת יושבי שכונת באב אל-חוטה הסמוכה שבתוך ירושלים. נראה כי השלטון העות'מאני הסכים לפתיחת השער, כדי לאפשר גם את החלפת גדודי הצבא העות'מאני ששמרו על העיר

למול הקצה הדרומי של דרך שכם

רחבת הכניסה לשער שכם

שער שכם נקרא בערבית: "באב אל-עמוד" ונחשב לשער היפה והמפואר בשערי חומת ירושלים העות'מאנית. השער נבנה בתקופה העות'מאנית בהוראת הסולטאןסולימאן המפואר בשנת 1538. השער נקרא בעברית "שער שכם" משום שממנו יצאה הדרך צפונה, לעבר שכם. ברוב השפות האחרות הוא נקרא "שער דמשק" (Damascus Gate), מאותה סיבה: הדרך צפונה הובילה בהמשך לעבר העיר דמשק. בערבית הוא נקרא "באב אל-עמוד" (שער העמוד) על שום העמוד שניצב בעבר בכיכר השער. בסמוך לשער (בין חומות העיר העתיקה) שוכן מוזיאון הכיכר הרומית, וממזרח לו (מחוץ לחומות) נמצאת מערת צדקיהו.

השוק למול שער שכם

****

*****

סוף המסלול
על כביש 1

מגיעים למקום

בקצה רחוב הנביאים
בפאתי שכונת מוסררה

****

****

סוף דבר

אין ספק שהיה זה
טיול מעניין ולא שגרתי

*****
טיול זה היה בבחינת
פתיחת צוהר ראשון
דרכו יכולנו להתחיל ללמוד
על החלק הערבי של העיר.
טיול זה פתח
את הסקרנות, "התיאבון" והרצון
להגיע לאתרים ומקומות נוספים ב"מזרח ירושלים"
ולהעמיק ולמוד על
תולדות השכונות והבתים בהם.

******

כולם יצאו מבסוטים !!!

*****

נחזור על הטיול שוב
בעוד מספר שבועות עם
קבוצת המשוטטים
של יונה בקלצ'וק וחבריו
אולי נשנה את המסלול
אבל לא באופן מהותי 

******

בסוף הטיול, סיכמנו יונה ואני
על ראשית מיזם טיולים מיוחד שכזה.

מי שמעוניין שאדריך
אותו או את חבריו,
בטיול עירוני כזה או דומה,

מתבקש לפנות ליונה בקלצ'וק ,
הסוכן, המתאם והמפיק.

****