טיול זה שהתקיים ביום שישי (12/10/2018) היה השישי במניין סדרת טיולי הגולן אותם מוביל ומדריך גיל מועלם.

גיל מועלם הוא תושב רמת הגולן, מתגורר כשני עשורים בגבעת יואב ובמשך תקופה זו מדריך טיולים ברשות הטבע והגנים וגם הוא מדריך אופניים. גיל הוא גם מבין המתכננים של מפעל הרכיבה השנתי "חוצה גולן" והמוביל את מסעותיו. בהזדמנות כדאי להמליץ עליו להסתייע ב-‎Golan Bike – גולן בייק – מועדון אופניים גולן בהובלת טיולים מכל סוג ברמת הגולן. לדעתי, אין מתאים יותר ממנו.

 

אזור הטיול הפעם צפון רמת הגולן

 

נקודת התכנסות בה החל הטיול וכמובן שבה הסתיים הייתה מתחם התיירות של צומת אמיר  שידועה ומוכרת בשם צומת וסט.

 

בשעת בוקר מוקדמת, עוד בטרם עלות השחר, שעדין היה חשוך וערפילי הגיע גיל מגבעת יואב למקום והחל לחממם מים לקפה.

 

בהדרגה הגיעו החברים הנוספים: אלי פורמברג וגיל קליין שיצאו באמצע הלילה מתל אביב, רון בן יעקב שיצא מרעות, לוי אבנון שיצא מחמדיה, בועז בן חורין שיצא מהרצליה. שלושה יצאו ממקומות סמוכים אליהם הגיעו לילה קודם: עמית פינקלשטיין הגיע מגבעת יואב וארז צפדיה ואני הגענו מאורחן גדות.

 

לאחר התארגנות זריזה ותדריך יצאנו לדרך קבוצה של תשעה אנשים.

 

המסלול מעגלי,
נגד כיוון השעון

 

קטעים המסלול חופפים או סמוכים לקטעי מסלולי טיול קודמים:
געש בגולן, הר יוסיפון, רכס בשנית, עין זיוון, בקעת קוניטרה, לוע אביטל ואורטל – יוני 2018
מאלרום דרך מורדות חרמונית אל בוקעתא וברכת רם והלאה למסעדה ויער אודם – יולי 2017

אזור הטיול משיק לשני אזורי הטיולים הנזכרים למעלה

אזור הטיול,
שטחי אימונים רמת הגולן

לאחר כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים, המציאות הפיזית שהייתה ברובה ריקה מאוכלוסייה או מעיבודים חקלאיים, הולידה את ראשית הקונפליקט בין האזרחים לצבא. אזור רמת גולן קסם למוסדות המיישבים, ובתמיכת הממשלה ביקשו לנצל את השטח הריק והנוח יחסית להתיישבות ולחקלאות. הדבר נעשה בשלבים. במרוצת השנים, משנת 1967 ועד שנת 1973, טרם מלחמת יום הכיפורים, הוקמו כתריסר יישובים חדשים ובכללם היאחזויות נח"ל. השטחים הפתוחים המישוריים נוצלו על ידי המתיישבים לגידולי פלחה, במדרונות המתונות של הבזלת ניטעו מטעים ורובם שימשו למרעה הבקר. יחידות הצבא שחנו במחנות לאורך הרמה והיו בכוננות למקרה של פעילות ביטחונית ניצלו את השטחים הפתוחים הסמוכים למטרות אימונים. במרוצת השנים נסגרו בצו המושל הצבאי לצורכי אימונים כ-ֿ20 אחוז משטחי רמת הגולן, ובכללם העיר הנטושה קוניטרה ששימשה עד מלחמת יום הכיפורים לאימוני לחימה בשטח בנוי. שְנִיוּת זו של השימוש הכפול בשטח, לצורכי אימונים, אך גם למטרות חקלאיות ארעיות, בעיקר מרעה בקר, על אף היותו ריק מאוכלוסייה, יצרה בהמשך עימות בין הצבא למתיישבים, אותו כינה אלוף פיקוד הצפון בראשית שנות השבעים, מרדכי גור, "הוויכוח – הטנקים מול פרות".
הרחבה נוספת של שטחי אימונים נעשתה בעקבות חתימת הרמטכ"ל רא"ל רפאל איתן ביולי 1982 על צו סגירת שטחים ברמת הגולן. חתימת הרמטכ"ל על צו זה נדרשה לאחר השינוי במעמד הגולן שהוחל עליו שנה קודם לכן החוק הישראלי, חוק רמת הגולן. צו זה החליף את הצו הקיים של אלוף פיקוד הצפון שנחתם מכוח סמכויותיו כמפקד הצבאי של האזור. על פי הצו החדש נסגרו שטחים, בעיקר ברצועה שבמרכז רמת הגולן – מהר אודם וקלע בצפון, דרך אזור נפח במרכז ועד אזור הר פֶּרֶס וגבעת אורחה בדרום. אלה היו שטחי אימונים שיחידות צה"ל התאמנו בהם מאז תום מלחמת ששת הימים. רצועת שטחי אימונים זו הייתה אזור שהנוכחות האזרחית בו הייתה דלילה יחסית, פני השטח טובים לתמרון שריון, ורוחב רמת הגולן בה הוא הגדול ביותר, נתון חשוב לעניין טווחי בטיחות ירי. חתימת הרמטכ"ל על צו סגירת השטחים ברמת הגולן קיבעה את הנתון שהשטחים שנסגרו לצורך אימונים היוו חמישית משטח הרמה, עובדה שעתידה במרוצת השנים להחריף את העימותים עם צורכי ההתיישבות האזרחית ועם השמירה על ערכי טבע ונוף.

מאמצע שנות השבעים החל ברמת הגולן תהליך פיתוח אזרחי מואץ, בד בבד עם הגדלת הנוכחות הצבאית. שני תהליכים מנוגדים אלה גרמו ל"מאבק" על שימושי הקרקע ולהפרעה בשטחי האימונים. לאחר מלחמת יום הכיפורים הרבו יחידות העוצבה המשוריינת הסדירה שהוצבה ברמת הגולן להתאמן בשטחי האימונים הצמודים למחנותיהם, הן לצורכי הכשרה הן לצורך שמירה על כשירות מבצעית. שטחי האימונים ברמת הגולן, ובעיקר אלה שבמרכזה, נוצלו באופן אינטנסיבי גם בשל גודלם שאִפשר אימוני תמרון וירי. כדי להגדיל את התחום והרצף שלהם נחסמו מדי פעם כבישי הגולן. כך יכלו כוחות גדולים לערוך בהם תרגילים צבאיים. לנוכח תנאי השטח המיוחדים של רמת הגולן נערכו בהם במחזוריות תלת חודשית אימוני הקיץ והחורף של חטיבות חיל הרגלים. שהייתן ברמת הגולן נוצלה לשילוב של אימונים ומוּכנוּת בכוננות ללחימה. בתוך שטחי האימונים נבנו יעדים שדימו את שדה המלחמה הסורי. רמת הגולן הייתה לשדה אימונים אידאלי עבור הצבא.
לאחר הסכמי הפסקת האש עם הסורים (1974), נעשו ברמת הגולן תיקוני גבול מזעריים, בעיקר בשתי גזרות – פתחת קונטרה ופתחת רפיד. עקב החזרת שטחים אלה לסוריה החלה מקננת אצל המוסדות האזרחיים התחושה שבעתיד עלולים להימסר לה שטחים נוספים במרכז רמת הגולן שהיה ריק מיישובים ובו נמצאו שטחי אימונים. לפיכך הם החליטו לעבות את האזור. ואכן הוקמו במרכז הרמה כמה יישובים.
בשלהי שנות השבעים ציין אלוף פיקוד הצפון, אלוף אביגדור בן-ֿגל, כי אחת הבעיות של מתכנני האימונים ברחבי רמת הגולן הייתה ניהול תרגילי אש בקרבת יישובים חקלאיים המעבדים שטחי אדמה גדולים. לכאורה היה אפשר להבין מדבריו, שהיישובים מפריעים לפריסת הצבא, אולם דווקא מהבחינה הביטחונית אי ֿאפשר לוותר עליהם, שכן הם משמשים קו הגנה לשעת חירום מאחורי קו ההגנה הצבאי. דעתו הייתה שההגנה המרחבית, כפי שטיפח אלוף פיקוד הצפון שקדם לו, אלוף רפאל איתן, הפכה כל נקודת יישוב ליחידה צבאית המסוגלת להגן על עצמה. אלוף בן גל ביקש לשמר מצב זה. אלוף פיקוד הצפון ניצב בפני הבעיה כיצד לפרוס את שטחי האימונים ברמת הגולן. באותם הימים היה נהוג לסגור מדי פעם כמה מהשטחים המצויים בתוך אזורי מרעה או הגידולים החקלאיים שנדרשו לביצועם או ליצירת טווחי ביטחון. לפיכך עלתה השאלה האם לא ראוי לסגור אותם לצמיתות. נציגי היישובים מחו לפני אלוף הפיקוד שייגרם להם נזק כלכלי בגין הפסד השטחים. אלוף הפיקוד הסכים לוותר על השטחים שתוכננו להיות שטחי אימונים.

בראשית שנות השמונים, לאחר החלת חוק רמת הגולן (1981), הגבירו תהליכי הפיתוח מצד המוסדות המיישבים ויישובי מרכז וצפון רמת הגולן את החיכוך שבין האזרחים ובין גורמי הצבא מפיקוד הצפון. ממשק זה שבין הפעילות הצבאית האינטנסיבית לזו האזרחית, השפיע מאוד על מערך שטחי האימונים והפעילות הצבאית והאזרחית בתוכם ובשוליהם. היישובים החקלאיים ניצלו כל פיסת אדמה לצורך קיומם. ביזע הם עיזקו את הקרקע הסלעית, ניכשו את העשבייה והקימו מטעים, כרמים ושטחי מרעה לבקר. כמו כן רעו עדרי הבקר של יישובי הגליל העליון ועמק החולה במורדותיה המערביים של הרמה, בקצה המערבי של שטחי האימונים, בין שדות מוקשים סוריים ובשטחים שהצבא פינה ממוקשים. בגלל הקשר הבלתי אמצעי שנוצר בין המפקדים למרכזי היישובים ורכזי הביטחון השוטף, הייתה התנהלות החקלאים ברמת הגולן מול הצבא לעניין הפעילות בשטחי האימונים הדוקה וחריגה בשונה מאזורים אחרים בארץ. סגירת צירים, שימוש בשטחי כינוס, או אזורים לפריקת כלי רכב משוריינים בסמוך ליישובים, קביעת סידורים מיוחדים למניעת פגיעה בכבישים בגלל חצייתם על ידי שרשראות כלי רכב קרביים, ושילוב מסיבי של היישובים בהגנה המרחבית – כל אלה הידקו את הקשר שבין היישובים לצה"ל. לכן גם הפניות בממשק הקשור לפעילות בתוך שטחי אימונים לצרכים חקלאיים נעשו בדרך כלל על ידי דרג המתיישבים המקומי בתמיכת המוסדות המיישבים ישירות לאלוף פיקוד הצפון או למפקד העוצבה ולא "בצינורות העבודה המקובלים" – באמצעות פנייה מסודרת למשרד הביטחון או למטכ"ל.
מבחינת המתיישבים שיטת "סאלמי" זו שנקטו בה הניבה תוצאות חיוביות. ראשית מוקם היישוב בתוך שטח האימונים, בדרך כלל בקצהו. לאחר מכן פנו הגורמים האזרחיים וביקשו להקטין את היקף הפעילות בגלל הרעש וההפרעה לשגרת החיים שנבעו מהאימונים. לצבא לא היה עניין להתעמת עם התושבים ולכן הוקטן נפח האימונים באזורים אלה. עם ירידת אינטנסיביות האימונים היה אפשר לחדור לשטחים לצורכי עיבודים חקלאיים, נטיעת מטעים וכרמים, ובעיקר מרעה בקר, ולצורך אחזקתו הוכנסו שקתות, גדרות בקר, נקודות האבסה, ואף נבנו מאגרי מים. לא אחת קרה שהעדרים חצו את התחום שסימנו הרועים, ומקצתם אף נהרגו מהירי. האוכלוסייה הדרוזית בצפון רמת הגולן נהגה באופן דומה. רועים משני הכפרים הדרומיים, מסעדה ובוקעתא, מגדלי עדרי הבקר, רעו בשטחי האש שבצפון רמת הגולן, חדרו לשטחים אלה וכמו היהודים הציבו בהם שקתות, גידור ותשתית למכלאות הבקר

****

בשלהי שנות השמונים פגע הקיום של הצבא וההתיישבות זה ליד זה ברמת הגולן ביכולת הסדירה של האימונים. ההבנות שסוכמו בדרג המקומי יצרו סדר שסייע לכלל הגורמים להימנע מתקלות בשל הקרבה המסוכנת שבין פעילות הצבא לזו של האזרחים, אך בה בעת הוא הפריע באותה מידה ופגע בתפקוד הצבא. לצה"ל הייתה מלוא הסמכות לשימוש בשטח בלי הפרעה אך זו לא נוצלה. הצבא ניסה להגיע לפתרון שיהיה מוסכם גם על הגורמים האזרחיים. ברקע עמד הצורך הצבאי להמשיך ולהתאמן ברמת הגולן בשילוב עם כוננות מול הצבא הסורי. אבל על האימונים הוטלו הגבלות בגלל צמצום כיווני הירי עקב הימצאות היישובים בשולי שטחי האימונים, או בשל מגבלות תמרון בגלל הימצאות שטחי מרעה או בגלל הימצאות מאגרי מים. כדי לשנות את המצב הכינה מפקדת חילות השדה, בשיתוף מפקדת פיקוד הצפון ומפקדת האוגדה, תכנית אב לארגון מחדש של שטחי האימונים ברמת הגולן. התכנית שיקפה מצד אחד את הצרכים הצבאיים שקיימים והעתידיים, ומהצד האחר את האילוצים שיצרה המציאות האזרחית. משהוצגה התכנית לראשי המועצה האזורית גולן, הם ציינו שמשנת 1968 ועד שנת 1982 הם עיבדו ופיתחו את כל שטחי הרמה בלי הפרעה. שטחים שהיו בשימוש צה"ל הוקצו גם להם על ידי ממ"י באמצעות רשות המרעה. לטענתם סגר צה"ל מדי פעם בתיאום אתם, חלק מהשטחים לצורכי אימונים. לדבריהם, ההגבלה עליהם החלה בשנת 1982, לאחר קבלת חוק רמת גולן, הרמטכ"ל הוציא צו סגירה קבוע לשטחים שנועדו לאימונים. כן טענו שלהבנתם שטחים שפותחו בעבר לשימוש חקלאי ומשמשים גם לאימוני צה"ל הם "שטחים משותפים". הם הציגו את דרישותיהם כדי לאפשר המשך שימוש חקלאי במקביל ולצד האימונים. לדבריהם ניתן היה להגיע להסכמות והבנות להמשך שיתוף הפעולה. כך ביקשו שייקבע נוהל מפורט לשימוש בכל שטח אימונים – ייאסר ירי תותחים וטנקים סמוך ליישובים לאחר השעה 23:00; ישולמו פיצויים בגין פגיעה בתשתית חקלאית בתוך ומחוץ לשטחי אימונים; ייקבע תוואי גידור הבקר בתוכם; תוסדר הרעייה בזמן שלא יתקיימו אימונים; ייקבע מנגנון לתיאום כניסה לשטחי אימונים ול"שטחים משותפים". עוד ביקשו שאם יומרו שטחים חקלאיים ויוסבו למטרות אימונים תממן מערכת הביטחון את עלות השקעות החקלאים שלא מומשו.
גם נציגי המועצה האזורית גליל עליון (כמייצגת את הקיבוצים שמיר, להבות הבשן, גונן ושניר) התייחסה לפרטי התכנית, ובעיקר לרעייה של עדרי יישובי המועצה בשטחי האימונים במורדות הצפוןֿמערביים של הגולן. לטענתם, שטחים אלה הוקצו להם על ידי משרד החקלאות עוד בשנת 1969, שנים לפני הוצאת צו הסגירה. כבר טענו שהרחבת שטחי האימונים במדרונות המערביים תקרב את האימונים ליישובים. הם דרשו לדעת מהי רמת הסיכון של היישובים לנוכח החריגות שבוצעו גם בלי הרחבת שטחי האימונים. כמו המועצה האזורית גולן, גם הם דרשו לקבוע הסדרים לביצוע האימונים בשטחי האימונים הקיימים, לקבוע דרך לפצות את החקלאים עקב נזקים (שרפות והרס תשתית חקלאית) שנגרמו בעבר עקב האימונים וכן למסד את התיאום בין מפקדת האוגדה ובין היישובים למנוע אימון מחוץ לשטחים הסמוכים ליישובים. בדצמבר 1992, עם גמר הכנת התכנית, לאחר שיושבו ההדורים, היא סוכמה על דעת כולם, וכן נקבע נוהל לאופן ליבון בעיות בזמן אמתי לכשיתעוררו בעתיד מחלוקות.

הכניסה לשטחי אימונים רמת הגולן
בימים ראשון עד חמישי
אסורה בהחלט ומסוכנת!!

****

האזור הגאוגרפי:
צפון  רמת הגולן

רמת הגולן היא יחידה גיאוגרפית ששטחה כ-1250 קמ"ר ואורכה כ-60 ק"מ היא רמה מישורית בזלתית המשתפלת מצפון לדרום. בדרומה גובה המישור כ-300 מטרים מעל פני הים, ובצפונה מגיעה הרמה לגובה של כ- 1,100 מטרים מעל פני הים. מן המישור מתרוממים פסגות הרי געש הנמשכים בשתי שורות מקבילות מאזור ברכת רם בצפון ועד הר פרס ותל א-סאקי בדרום.
גבולה המערבי של רמת הגולן עובר לאורך בקע השבר הסורי אפריקאי מדרום הכנרת, דרך מפתן כורזים ועמק החולה. הגבול הגאוגרפי הצפוני המפריד בין רמת הגולן לבין הר החרמון הוא נחל סער. במזרח גבול חבל הארץ אינו חד-משמעי, ומקובל לומר שהגבול עובר לאורך נחל רוקד ונחל עלאן . הגבול הגיאוגרפי הדרומי עובר לאורך הבקעה בה נמצא ערוץ נחל הירמוך.

יחידות הנוף

 

צפון מערב רמת הגולן הוא אזור רמתי, המשתפל לעבר בקעת החולה בהעתקי מדרגות מכוסים בבזלת. עובי הבזלת נע בין 200-100 מ' בחלקו המערבי של האזור ובין 400-300 מ' בחלקו המזרחי. בחלק הצפוני נחשפים סלעי משקע מגיל קנומן עד אאוקן. קילוחי הלבה בחלק זה הם צעירים, ולכן מרבית הנחלים אינם חתורים עדיין לעומק רב. בירידתם מנחל עורבים דרומה, לעמק החולה, יצרו הנחלים קניונים מרהיבים. באפיקים מצויים מפלים שגובהם עשרות מטרים כדוגמת המפל בנחל גלבון. המעיינות הגדולים מצויים מחוץ לאזור הרמתי, במדרונות הפונים אל עמק החולה. מרבית הנחלים בם נחלי אכזב, שהזרימה השטפונית חזקה בהם מאוד בעתות גשמים וגורמת סחיפה רבה. בחלק הצפוני-מערבי של האזור, בשטח סלעי מאוד עם מעט קרקע, מצוי אחד השרידים של חורש טבעי בגולן – הוא יער אודם. תופעה מעניינת אחרת, המצויה באזור זה, הן הג'ובות הפזורות בחלקו הצפוני הגבוה. הקניונים והמפלים של החלים הזורים לחולה הם המייחדים יחידת נוף זו. בשל ריבוי הטרשים הייתה באזור זה אוכלוסייה מועטה ובשנים האחרונות בדווים שעברו תהליך התיישבות קבע. באזור זה נמצא יער אודם ושורה של גובי געש

צפון אזור קונוסי הגעש אזור זה כולל את החלק הגבוה של הרמה הבזלתית. רצועה זו, שאורכה כ-30 ק"מ, כוללת כ-60 הרי געש, רובם מטיפוס "חרוט אפר", המסודרים לאורך קווי חולשה טקטוניים. רוב החרוטים הם פירוקלסטיים ובחלקם גם בזלתיים. באחדים השתמר הלוע והוא ניכר היטב, לדוגמה בהר פרס. באזור קניטרה הורבד חומר האפר ליד הרי הגעש ויצר עמק בעל קרקעות עמוקות יחסית. באזורים המישוריים מתהוות ביצות עונתיות כתוצאה מהעדר ניקוז. הרשת ההידרוגרפית אינה מפותחת באזור זה. האפיקים הרדודים, ובמקרים רבים שימשו הן לניקוז השטחים והן להשקייה. בעת גיאויות הזרימה היא משטחית ואינה מרוכזת במסילים. כמות המשקעים נעה בין 700 ל-900 מ"מ והאקלים הקר בחורף דומה לזה השורר באזור הגבוה של הגליל העליון. יש כאן שרידים רבים של חורש טבעי. היסוד המאפיין יחידה זו הוא הרי הגעש התמנשאים לגובה של 120 עד 200 מ' מעל סביבתם.

קטע ראשון,
מצומת וסט למרגלות הר בנטל

יציאה מזרחה ממרכז תיירות ואסט,
מעבר למול ארמון האמיר פע'ור
דרומה בתוך שטחי אימונים אל פוארן,
בתוך כפר מואיסה , הסבר על הפעילות הוולקנית איזור
מזרחה לעבר הר בנטל 1165 מטר מעל פני הים

ואסט – כפר על צומת כבישים האתר, שסביבו מספר מעיינות שימש כמקום המושב של האמיר של שבט ערב אל-פאדל. ב-1855 התארח תומסון במאהל של האמיר חוסין אל-פאד'ל המנהיג העליון של כל הערבים בחלק זה של הגולן. וציין "הוא איש צעיר, מנומס וצנוע, ממעט בדברים, אך כן ואמיתי ‒ כמצופה ממוצאו וממעמדו. שושלת הייחוסין שלו קשורה ישירות למוחמד. כל השיח'ים והאמירים של הגולן מכירים במעמדו המועדף. במחנה של האמיר היו לא יותר משלושים אהלים, וכמעט כל האנשים היו עבדים של האמיר. הם ובני משפחתם היו שייכים לאמיר מזה דורות ומקורם האמיתי נשכח. הבדווים האמתיים לא מתחתנים עמם, למרות שהכפריים והאומנים עושים זאת לעיתים. הם רכושו של האמיר באופן מוגבל, וכך גם העדרים שהם מורשים לגדל, והוא לא מהסס לקחת מה שהוא רוצה. אך המנהג, או החוק, אינם מתירים לו למכור אותם. הם משמשים כלוחמים שלו בעת הצורך, דבר שקורה כמעט כל יום" .
בביקור הראשון של שומכר באתר, ב-1884, הוא ראה בו חורבה חסרת צורה. בשנת 1917 היו במקום 16 בקתות, השייכות לאמיר אל-פאד'ל הבדווי. שומכר ציין כי 15 שנה קודם לכן המקום היה חרב. נראה כי זמן קצר לאחר ביקורו השני של שומכר בנה האמיר ארמון בווסט שתואר על-ידי שניים מחברי "השומר", אשר ביקרו בו ב-1919:
"ארמונו של האמיר נחלק לשלוש חצרות: האחת ‒ לבהמות רכיבה ולפשוטי העם; בשנייה ‒ אולם גדול מקושט במרבדים יקרים לקבלת אורחים, ובו היה האמיר מקבל את אורחיו הנכבדים ומתדיין עמם בענייני מדיניות ומשפט; ולמולו ‒ אולם נוסף, שחלקו שימש למגורים וחלקו לסעודה; בחצר השלישית היה מקום מגוריהן של נשי האמיר. כשנתקרבנו לארמון, ראינו והנה כל החצר, בין הסלעים והאילנות, הומה אדם על אוהליהם ורכבם ותכנה רבה."
הארמון היה בשימוש עד 1967 ונעזב בעת המלחמה. הבניין היה בנוי חדרים שקירותיהם ותקרותיהם מעוטרים בפרסקו, סביב שתי חצרות קטנות מעוטרות בחלוקים, שבאחת מהן גדל עץ ערמון. על-פי החפצים שנותרו בארמון ניכר שהיה מפואר מאד. סביב הארמון נאספו עמודי גרניט וכותרות עתיקות שמקורם לא נודע. הבתים האחרים בצפון הכפר בנויים חמר ואבן וגרו בהם בדווים. בדרום הכפר היו בתי בטון של הצבא הסורי. ממערב לארמון נובע מעיין שעליו בנוי מכון שאיבה. מזרחית לכפר נובעים שני מעיינות נוספים: עין אברהים ועין אל-בלט.
בחתך שנחפר מצפון-מזרח לצומת ליצירת תוואי ניקוז בשולי הכביש שהורחב, נחשפה שכבה עם קרמיקה רבה, בעיקר קרמיקה גולנית מהתקופה ההלניסטית והרומית המאוחרת. נמצאו גם ידית אמפורה רודית עם טביעת חותם, שתוארכה על-ידי ג' פינקלשטיין למאה השנייה לפנה"ס, ומטבע שחוק שתוארך על-ידי ד"צ אריאל לתקופה הרומית הקדומה.
ב-2006 חפר ה' ברון שני ריבועים בשטח האתר. בריבוע 1A נחשף קטע קיר ששימש בתקופות הרומית הקדומה והמאוחרת. על-פני הסלע הטבעי היו חרסים מתקופת הברונזה הקדומה ב'. בריבוע 2A נחשפה חצר מהתקופה הרומית המאוחרת ובה טבון. החפירה בריבוע לא הגיעה לסלע האם אך נמצאו בה חרסים מהתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה. שילוב בממצא בסקר ובחפירה מעיד כי היישוב במקום לא התקיים לאחר התקופה הרומית המאוחרת.
המקור אתר 66 מפת 11 סקר ארכיאולוגי של ישראל

ג'ויזה (וסט) כפר הרוס כחצי ק"מ מדרום לצומת האמיר. בגלל הריסות הכפר לא ניתן להבחין בשרידי בנייה קדומים, אך בין הריסות המבנים נמצאו משקופים ומזוזות, שבר חוליית עמוד ושכב של רחיים של חמור. בשטח הכפר פזורה קרמיקה רבה. תומסון (1852) ושומכר (1884) הזכירו מספר שרידי בניינים קדומים. נראה אפוא כי הכפר נבנה במחצית הראשונה של המאה העשרים, והוא אחד מכפרי ההתנחלות של הבדווים. בשטח הכפר נמצאו שני בורות מים פתוחים, בקוטר 3‒4 מ' ובעומק 5 מ' בקירוב. דיפון הבורות הוא בן-זמננו. מדרום לאתר מצויות שלוש בירכות.
המקור אתר 72 מפת 11 סקר ארכיאולוגי של ישראל

 

אזור אגני ניקוז העליון
של הנחלים עורבים ושוח
היורדים לעמק החולה 

הגולן הוא רמת בזלת מישורית הכוללת הרי געש הנמשכים בשתי שורות מקבילות, מאיזור ברכת-רם ועד הר פרס ותל א-סקי מזדקרים מעליה. הרי הגעש והבזלת מעידים על פעילות טקטונית באזור, הקשורה ב"שבר הסורי אפריקאי". שבר זה יצר את בעת השקע, החוצה את ארצנו מצפון לדרום, והוא שהשפיע גם על האזורים שממערב וממזרח לו. במצוקי עמקיהם של נחלי השוליים, שהתחתרו בתוך שפכי הבזלת, ניכרת תופעה של היסדקות לעמודים אנכיים מצולעים, לעיתים הם משושים משוכללים ("בריכת המשושים"). בגולן ובבשן נבעו סדקים ארוכים, המתמשכים מצפון צפון-מזרח לדרום דרום-מערב, ולבה; שעלתה בהם בקילוחים, השתפכה וזרמה על פני השטח, מילאה את המקומות הנמוכים,. בסופו של דבר הפכו שפכי הלבה, שהתרבדו זה על גבי זה, לרמת בזלת מישורית נרחבת (מהגדולות בעולם). פעילות הגעש נמשכה עד לפני אלפי שנים אחדות – ובסופה , משנסתתמו הסדרים, נותרו לאורכם נקודות חולשה בודדות שבהן אירוע התפרצויות געש והתפוצצויות. סלעי הפרץ ("פצצות" ו"טיפות" געש, חצץ ואפר וולקאני) שהועפו לגובה רב, נערמו מסביב ללוע ההתפרצות, וכתוצאה מסדרת התפרצויות חוזרות ונשנות נוצרו הרי געש, שרובם ניכרים בצבעם האדמדם. במקומות אחדים מצויים לועות געש, שנוצרו על ידי התפוצצות חד פעמית, בלי שייערם סביבם הר געש (בפי תושבי האזור הם מכונים בשם ג'ובות"). בין הרי הגעש מכוסה, לעיתים, רמת הגולן באבק געש פורה (כמו מדרום לקונטיירה). מן החומרים הבונים את הרי הגעש, כורים היום לצורך בנית בידוד, סלילת דרכים וחקלאות, אלא שאין היא עמוקה למדי. בגולן העליון (מקו צינור הט.ע.פ. ליין צפונה) משתרעים שטחי טרשי בזלת גדולים, המחייבים הכשרת קרקע יסודית ואילו בדרומו של הגולן התחתון מצויים שטחים מישוריים גדולים, הנוחים מאוד לעיבוד.

קטע שני
על הר בנטל
וסביב מרום גולן

טיפוס דרך המדרון הדרומי אל
המדרון המזרחי עד כשני שליש גובהו
הקפת ההר ממזרח ותצפית
אל בקעת קוניטרה ומזרחה לעבר סוריה
גלישה לתוך קיבוץ מרום גולן
הפסקת בוקר ברחבת חדר אוכל,
חלק נהינו מקפה ומאפים בבית הקפה הסמוך
יציאה מזרחה מתחום הקיבוץ
ירידה למאגר בנטל
מערבה לאורך הצד הדרומי של המאגר
הפסקה לטבילה מתחת הצינור
המזרים מים חמים מקידוחי שמיר
הלאה סביב בריכות באב אל הווא ובראון

תצפית לעבר קוניטרה

קיבוץ מרום גולן שוכן בצפון רמת הגולן, למרגלות הר בנטל, גובהו 1000 מטר מעל פני הים. הקיבוץ הוקם ב-14 ביולי 1967, והיה היישוב הישראלי הראשון שהוקם ברמת הגולן לאחר מלחמת ששת הימים, כחודש לאחר סיום המלחמה. ראשית ישב הגרעין שהקים את הקיבוץ במחנה סורי נטוש בעליקה, ועסק באיסוף בקר נטוש ברמה. לאחר ארבעה חודשים עבר לקונייטרה. בין השנים 1969 ו-1973 הופגז היישוב פעמים רבות על ידי הצבא הסורי. במרץ 1972 עבר היישוב למיקומו הנוכחי, וגם במיקום זה ספג הפגזות רבות. במהלך מלחמת יום כיפור פונה היישוב למשך הלחימה, וגם אחריה הופגז בידי הסורים.
אוכלוסיית הקיבוץ מונה כיום  כ – 712 נפשות המורכבת מחברי הקיבוץ, תושבי ההרחבה הקהילתית "שמורת האלונים", בני משק ותושבים. כל האוכלוסיות השכילו להקים יחד חברה משותפת אחת המקיימת אורח חיים שיתופי ואיכותי והם הגדירו יחדיו את החזון המשותף המהווה בסיס איתן לכל הפעילות המתקיימת בישוב.
מרום גולן הפך עם השנים למרכז שירותים אזורי לישובי צפון רמת הגולן – בי"ס "אביטל", מתנ"ס + אולם ספורט שלוחה צפונית, ספרייה אזורית גולן שלוחת אביטל ומרפאה.
הקיבוץ קולט משפחות לקהילה הקיבוצית ולהרחבה  והם מהווים חברה חופשית, פתוחה ומתחדשת המאפשרת לכל אחד ואחד למצוא את מקומו בתוכה.
להרחבה אודות הקיבוץ 

מאגרי מים ברמת הגולן – רמת הגולן סובלת מכמה בעיות באספקת המים ומחיר המים בה יקר יחסית, מכמה סיבות, בהן הצורך בהשקעה מאסיווית בבניית מאגרים וקידוחים עמוקים, הפריסה הרחבה של האזור, העדר אלטרנטיות של מים מושבים וחוסר הכדאיות שבהשקעות כבדות על כמות מים קטנה. עם תחילת ההתיישבות הישראלית בגולן, אחרי מלחמת ששת הימים, הוזרמו לרמה מים מהכנרת לשימושים חקלאיים וביתיים, אך כשהתפתחה החקלאות, התברר חוסר הטעם שבהובלת המים מהכנרת בעלייה אל הגולן בעוד מי הנחלים זורמים אל הכנרת. אגודת המים מי גולן הקימה מאגרים בוואדיות שיאגרו את מי הגשמים לפני שיזרמו לכנרת. מרבית המאגרים בבעלות האגודה, ומקצתם בבעלות חברת מקורות. בסך הכול הפוטנציאל במאגרים אלה הוא כ-38 מיליון מ"ק מים. האגודה הקימה מאז היווסדה כ- 80 מתקנים להפקת מים, וגם דאגה לחלוקה מושכלת של המים לצורכי החקלאים. היא הקימה 14 מאגרים בהיקפים של 7,500-350 אלף מ"ק ושלושה קידוחים בעומקים של 300 מטר באדמה הבזלתית בגולן. להובלת המים בין המאגרים משתמשת מי גולן בקו צינור נפט.  אגודת מי גולן, שבבעלות 27 היישובים החקלאיים ברמה, מספקת בשנים האחרונות כמעט את כל צריכת המים לחקלאות ליישוביה, פרט למערכת ההולכה, ששייכת לחברת מקורות. האגודה מחזיקה כיום מערכת מפעלי מים, הכוללת 11 מאגרי מי שטפונות, שלושה מאגרים להשבת מי קולחין וקידוחים המספקים את המים לחקלאות בגולן. מכיוון שהחקלאות מהווה חלק מרכזי בפרנסת תושבי רמת הגולן, הוקם באזור מפעל מים בעידוד המוסדות ובהשתתפותם כדי לפתח תשתית אספקת מים שתהיה תלויה פחות בכנרת ותיתן מענה לפיתוח החקלאי.

סתוונית היורה היא גיאופיט קטן, שכיח מאוד, הפורח בסתיו. היא נקראה בעבר בשם "בר-יורה". העלים סרגליים צרים, רוחבם 1–3 מ"מ, העורק המרכזי שלהם שקוע וכהה. העלים יוצאים לרוב במהלך הפריחה, מעט אחרי הפרחים הראשונים, כך שאפשר לראות פרחים ועלים בעת ובעונה אחת, ובכך היא נבדלת מרוב יתר מיני הסתוונית. היא אוגרת מזון בקרקע בפקעת קטנה ורדודה, עומקה עד 5 ס"מ. בלבד. הפקעת מצמיחה בצלצולי-ריבוי רבים סביבה, בין קליפותיה.
סתוונית היורה פורחת מאוקטובר עד דצמבר, בעיקר בנובמבר. הפרח קטן, אורכו מעל לקרקע 2–5 ס"מ, חלק נוסף מן הפרח טמון בתוך הקרקע. צבע הפרחים לילך, גונם שונה מצמח לצמח, בהיר או כהה יותר. עלי העטיף שונים מפרט לפרט גם בצורתם, מוארכים או רחבים יותר, והם מתארכים במהלך הפריחה של כל פרח בודד, ותוך כדי כך גם מחווירים. כולם שווים, או שהחיצוניים ארוכים יותר. המאבקים צהובים, בבסיסם נראים צופנים ככתמים כהים. כל פקעת מוציאה קבוצה צפופה של 5–30 פרחים. הפרח מואבק על-ידי זבובי-רחף ודבורי-דבש. לעיתים הפרחים האחרונים זכריים, חסרי עלי.
סתוונית היורה גדלה בקבוצות או בפרטים בודדים בשדות-בור ובבתה. היא נפוצה בכל אזורי הארץ הים תיכוניים. היא הוכרזה כצמח מוגן יחד עם כל בני הסוג סתוונית, אף על פי שמין זה שכיח ואינו עונה על קריטריונים של צמח הזקוק להגנה. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
הסוג סתוונית כולל גיאופיטים נמוכים הפורחים בסתיו, ובו 11 מינים בארץ, 65 מינים בעולם. מרכז תפוצתו במזרח התיכון. הסוג הופרד לאחרונה מתוך משפחת השושניים והוכר כמשפחה בפני עצמה, הסתווניתיים. בני משפחה זו (נוסף על סתוונית גם בצלציה) שונים מיתר השושניים בעֱלי שלהם, המתפצל ל-3 עמודי-עלי.
פקעתה של הסתוונית כדורית עד מוארכת מעט, דמויית פלך, קוטרה כ-2 ס"מ, במינים אחדים היא מעט יותר גדולה. כלפי מטה היא מצמיחה ציצה של שורשים, וכלפי מעלה – עלים ופרחים. מנגנון מיוחד של שורשים מתכווצים מציב את הפקעת במקומה ה"נכון" בקרקע: פקעת שנשתלה אופקית או אף הפוכה ובעומק קטן – תוזז במשך החורף על-ידי מערכת של שורשים מתכווצים למעמד ולעומק שהקציבה לה התורשה של המין. הצמח הוא רב-שנתי, אך הפקעת היא חד-שנתית: היא מתמלאת חומרי-מזון במשך החורף והאביב, ובשנה הבאה היא מתרוקנת ומצמיחה נצר על-קרקעי חד-שנתי, וזה מפתח בקרקע פקעת חדשה.
הפקעת מוגנת משן בעלי-חיים על-ידי רעל מיוחד הנקרא קולכיצין (על שם הסתוונית, ששמה המדעי הוא קולכיציום). רעל זה משמש ברפואה נגד מחלות ראומטיות ומחלות-עורקים. זה חומר המפריע לחלוקה תקינה של תאים, מונע יצירת קרום המבדיל בין שני תאי-הבת, וכך גורם ליצירת תאים כפולים, תא אחד הכולל חומר גרעיני של שני תאים (טטרה-פלואיד). מרבים להשתמש בחומר זה בניסויים גנטיים ובהכלאת צמחים לחקלאות ולגננות-נוי. יתכן שהוא מעורב גם בהכלאה טבעית של מינים שונים של צמחים, שהיא אולי אחת הדרכים החשובות ליצירת מינים חדשים בטבע בכלל, ובפרט ביצירת הצמח החשוב ביותר לאדם, חיטת-הלחם.
עם זאת יש בעלי-חיים המסוגלים כנראה להתמודד עם רעילות זאת, והם נהנים ממאגר המזון שהסתוונית הכינה לעצמה וחופרים ואוכלים פקעות של סתוונית. אלוף אוכלי הסתוונית הוא הדרבן.
העלים מוארכים, שונים מאוד ממין למין. העלים מלבלבים אחרי צאת הפרחים, וברוב המינים אף אחרי שהפרחים נבלו, כך שהצמח מתבלט בפריחתו הסתווית ללא עלים.
הפרח דמוי משפך או גביע, חלקו התחתון הוא צינור ארוך ודק, מאוחה-עלים, ורובו טמון מתחת לפני הקרקע; חלקו העליון מחולק ל-6 אונות או עלי-עטיף הערוכים בשני דורים, וביניהם 6 אבקנים. השחלה עילית, והעלי מתפצל ל-3 עמודי-עלי, ובכך שונה הסתוונית מיתר בני משפחת השושניים, שיש להם עמוד-עלי אחד בלתי-מתפצל. קל להבדיל בין סתוונית לבין כרכום הדומה לה, כי לכרכום רק 3 אבקנים, ויש לו שחלהתחתית. עלי העטיף יוצאים ישר מראש הפקעת, וחלקו התחתון של הפרח (כולל השחלה) הוא תת-קרקעי, רק חלקו העליון בולט מעל פני הקרקע. צבעי הפרח שונים מעט ממין למין, רובם בגוני סגול-לילך.
פה ושם אפשר לגלות צמח שפרחיו "לא נורמליים": יש לו 7 עלי עטיף ו-7 אבקנים. לפעמים אף 8, או 5.
הפרי מתפתח בשחלה התת-קרקעית, ורק מאוחר יותר, בהבשילו, הוא עולה מעל פני הקרקע לפזר את זרעיו.
המקור מייק לבנה ואורי פרגמן-ספיר אתר צמח השדה

קטע שלישי,
בין  הר בראון להר חרמונית
עד אלרום

חציית כביש 98 מזרחה  על
דרך הסולינג הסורית אל הבאר באל חוואר
מערבה בשוליים המערביים
של עמק הבכא לרגלי החרמונית
כניסה לקיבוץ לאלרום.

כביש 98 הוא כביש האורך העיקרי ברמת הגולן בצפונה של ישראל ואורכו כ-99 ק"מ. צורתו של הכביש היא כשל קשת והוא מקביל לגבול עם סוריה ולקו התלים הישראלי. הכביש מוביל מצומת מעגן (כביש 92) שמדרום לכנרת, תחילה דרך עמק הירמוך, ולאחר מכן הוא מטפס בעליה תלולה אל רמת הגולן וחוצה אותה עד לסיומו בתחנת הרכבל התחתון בחרמון, מקום בו הוא נפגש עם כביש הר דב (כביש 999). הכביש הוא אחד מהמשופעים בישראל, והוא משנה את גובהו מ-210 מטר מתחת לפני הים עד לכ-1,600 מטר מעליו.
קטע של עשרה ק"מ מכביש 98 היה סגור באופן רשמי לתנועת כלי רכב אזרחים בין צומת תל סאקי מצפון לרמת מגשימים ועד צומת אורחה שליד הר פרס. בסוף שנת 2007 נפתח קטע הכביש מחדש לאחר ששופץ בידי מועצה אזורית גולן, וכיום ניתן לנסוע בו באופן רגיל.
הכביש היה הכביש המרכזי של רמת הגולן עוד לפני מלחמת ששת הימים. בגלל סמיכות הגבול לכביש באזור חמת גדר, דבר שגרם לכך שאזרחים נמנעו לנסוע בכביש דרומית לקונייטרה, בשנת 1969 נפרצו שתי דרכים חדשות מהכנרת אל הכביש: כביש דרך נוקייב שהתחבר לכביש 98 מדרום לצומת אפיק וכביש 789 מכורסי דרך עד צומת אפיק. בסוף 1970 הוחלט לחדש את הקטע הדרומי של הכביש ממבוא חמה לחמת גדר.

חורבת עין חוורה כפר קטן על גבי מישור פתוח. בתי הכפר נבנו מאבני בזלת ובטון. במרכזו היה מסגד שבנייתו לא הושלמה. הכפר שכן ליד קבוצה של מעיינות, שהמרכזי בהם סגור בבור מדופן ומכוסה בטון. ליד המעיין פזורים חרסים, בעיקר שברי גוף. חרסים נוספים נמצאו בין הריסות הכפר על הגבעה ממערב למעיינות. בגלל הריסות בתי הכפר לא ניתן להבחין בפרטי האתר הקדום. ממזרח לכפר נמצאה גת לדיבס בלב כרמים המשתרעים על שטח נרחב.
אתר 37 מפה 11/1/ מרום גולן סקר ארכיאולוגי 

 

*****

קרב עמק הבכא היה אחד מקרבות הבלימה כנגד התקפות הצבא הסורי בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. הקרב על עמק הבכא הפך לסמל העמידה העיקשת של כוחות צה"ל הסדירים שהופתעו אל מול כוחות סורים שהיו גדולים בהרבה מהצפי שהיה מקובל לפני המלחמה.
בקרב זה ניסו כוחות שריון וחי"ר סורים, שנהנו מעדיפות מספרית גדולה, להבקיע את קו החזית בצפון רמת הגולן. הסורים היו מצויידים בטנק T62 שהיה הטנק הרוסי המשוכלל ביותר וכלל אמצעים לראיית לילה. יחס הכוחות היה 1:6. לכוחותינו היו 150 טנקים ומולם ניצבו 450 טנקים, שתוגברו ב- 4 חטיבות, בחיל רגלים שחלקם היו ממונעים, סיוע אווירי ומאות תותחים. חטיבה עירקית, חטיבה ירדנית וכוחות סעודים. הסיוע האווירי והארטילרי של צה"ל לחטיבה 7 היה קלוש ביותר. למרות זאת – בתום ארבעה ימי קרבות הושמדו 350 טנקים סורים. לכוח הישראלי נפגעו כ 120 טנקים ונותרו 30 טנקים כשירים. כוח זה של 30 הטנקים עמד בראש הכוח שעבר את הקו הסגול והגיע למרחק 40 ק"מ מדמשק.

אזור הטיול במרחב
הלחימה במלחמת יום כיפור סתו 1973,

עמק הבכא, המכונה גם פיתחת קוניטרה או פיתחת קוניטרה צפון, מציין את האזור שבו הצבא הסורי הפעיל את לחצו העיקרי. אזור זה נפרש מעט מצפון לעיר הסורית הנטושה קוניטרה ועד לתל חרמונית בצפון. האזור מישורי בעל עבירות טובה לשריון ורק"ם. הערכת אמ"ן הייתה שהסורים ירכזו את מאמץ ההבקעה העיקרי, בגזרה הצפונית של רמת הגולן. לכן צה"ל הציב בגזרה זו את רוב הכוח המשוריין ערב המלחמה. הכוח שהוצב בקו הקדמי ביותר ("קו התילים" – עמידה על רמפות ועל גבעות שמטרתן "לשלוט" באש על האויב), היה גדוד שריון 74 מחטיבה 188, בפיקודו של סא"ל יאיר נפשי .גדוד 53 הגדוד השני של חט' 188 בפיקוד עודד ארז היה פרוש בגזרה המרכזית והדרומית של רמה"ג. בקו אחורי של הגזרה הצפונית, מספר ק"מ מערבה, במעלה ה"משפך" שעלה מפתחת קוניטרה, היה פרוש גדוד 77 מחטיבה 7, בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני, שהיווה כוח עתודה. גדודי השריון היו חמושים בטנקי שוט קל, השבחה ישראלית של טנק הצנטוריון הבריטי. בנוסף לכוחות השריון, היו בגזרה שלושה מוצבי חי"ר. המוצבים מספר 105, 107, 109, שאוישו על ידי לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני. תפקידם היה לקיים נוכחות בגבול, ולדווח על התקדמות הכוחות הסורים. הסורים שלכול אורך חודש ספטמבר 1973 בנו את כוחם מול הגבול הישראלי, הספיקו להציב עד 6 באוקטובר כוחות גדולים. יחידות האם הסוריות בגזרה היו הדיוויזיות הממוכנות השביעית והתשיעית, כאשר אליהן הוכפפו כוחות נוספים.
הקרב בעמק הבכא החל מיד עם פרוץ המלחמה ב 6 באוקטובר 1973, כחלק מההתקפות הסוריות הכוללת לכל אורך החזית. בחסות הפגזה ארטילרית כבדה, נעו הסורים מערבה, במטרה לחצות את תעלת הנ"ט, ולפרוץ את מערכי ההגנה של צה"ל. טנקי גדוד 74 הצליחו לבלום את כל ניסיונות החדירה, של חטיבת השריון מספר 85 הסורית, ועד רדת הערב לא נרשמו לה הישגים משמעותיים. גדוד 77 שהיה העתודה הגזרתית, החל את לחימתו כשעתיים לאחר פרוץ האש, לאחר שקיבל פקודה לחבור לגדוד 74 בקו החזית. המג"ד קהלני התייצב עם מספר טנקים בתל "הבוסטר", כאשר מצפונו ניצבו טנקים של החטיבה על הר חרמונית ועל "רמפות" דרומה לתל. בגזרה שמדרום לבוסטר, השולטת על דרום עמק הבכא, שלטו כוחות מגדוד 74 מחטיבה 188. התקדמות מסוימת אצל השריון הסורי הגיעה רק עם רדת החושך, כאשר הצליחו כוחות השריון הסוריים להסתנן מעבר לקווי ההגנה של גדוד 74, שלחם ללא אמצעי ראיית לילה.  אף על פי כן, לא נפרץ מערך ההגנה של צה"ל, כאשר כוחות חטיבה 7 שניצבו בקו האחורי, פגעו בשריון הסורי ובלמו את התקדמותו.

ב- 7 – 8 באוקטובר 1973 התנהל קרב המגננה. לאחר כישלון חטיבה 85 הסורית לפרוץ את הקו ביום הראשון למלחמה, הטיל הצבא הסורי לגזרת עמק הבכא את החטיבות המשוריינות 78, בסיוע חטיבה ממוכנת 121, וגדוד טנקי טי-62 מכוח ריפעת אסד. הכוח הגדול שהסורים קידמו כנגד כוחות צה"ל שמנו עדיין רק כוחות סדירים (כוחות המילואים שגויסו נשלחו לחזית הדרום, שמצבה היה קשה יותר), גרם לכך שמח"ט 7 היה צריך לתמרן את כוחותיו, ולשולחם למקומות שבהם התגבר הלחץ סורי להבקעה. הלחימה הייתה קשה ומתישה וחדלה רק בחצות הלילה. בקרבות היום השני נפגעו כ-90 טנקים סוריים, וכלים רבים נוספים. במהלך ה-8 באוקטובר הסורים המשיכו את לחצם בפתחת קוניטרה, עם זאת הכוחות של חטיבה 7, החזיקו מעמד, ובלמו את מאמציה המתמשכים של הדיוויזיה הסורית ה-7, להבקיע את הקו. בלילה שבין ה-8 ל-9, שכונה גם "ליל הבזוקות", ערכו כוחות חי"ר סוריים מתקפה בטילי נ"ט ומטולי אר. פי. ג'י על כמה מחניוני הטנקים של החטיבה. המתקפה הצליחה לפגוע בכמה טנקים, אך לא גרמה לשינוי בהיערכות ההגנה. כמו כן, בלילה זה נהרג מפקדה של הדיוויזיה שביעית, עומר אל-אברש, כאשר הטנק שלו נפגע במהלך ההתקפה הסורית.
בין 9 – 11 באוקטובר 1973 נערך שלב הבלימה ומעבר למתקפת נגד. לאחר שאיבדו את הישגיהם הקרקעיים בדרום ובמרכז רמת הגולן עקב התקפת הנגד של כוחות המילואים הישראליים, החליטו הסורים לרכז מאמץ אחרון בפריצת קו ההגנה של צה"ל בגזרה הצפונית. הם הפעילו בעמק הבכא את שארית הכוחות של דיוויזיה 7, שתוגברו בכוחות טריים שטרם השתתפו בלחימה מדיוויזיית השריון מספר 3. המתקפה הסורית הייתה מאסיבית, ולא הייתה רחוקה מלמוטט את מערך ההגנה של חטיבה 7. לעזרת החטיבה נשלח כוח תגבורת שכלל 13 טנקים מחטיבה 188, אשר מפקדו היה סא"ל יוסי בן-חנן (שהיה עד לא מזמן מג"ד 53 בחטיבה 188). הכוח, שהגיע ברגע האחרון, מילא תפקיד חשוב בשבירת ההתקפה הסורית ובהדיפת ניסיון ההבקעה האחרון של הצבא הסורי ברמת הגולן. עד ל-10 באוקטובר השלימו כוחות צה"ל את הדיפת הכוחות הסוריים חזרה אל מעבר לקו הסגול, וב-11 בחודש אף עברו למתקפת נגד, חדרו לשטח סוריה וכבשו שטח של כ-400 קילומטר מרובע, שכונה בשם המובלעת.
בקרב עמק הבכא נפלו 76 לוחמים רובם ככולם טנקיסטים מגד' 74 מחט' 188, גד' 77 מחט' 7 וגד' 71 שהוקם יום וחצי לפני המלחמה ממדריכים, מקצינים ומחיילים של בית ספר לשריון, מצוערי חיל השריון בבה"ד 1 וממדריכים מבסיס האימונים צאלים ויועד לתגבר את חט' 7. גד' 71 נשחק לגמרי בארבעת ימי הלחימה, המג"ד משולם רטס ומרבית המפקדים נהרגו, החיילים והטנקים ששרדו פוזרו להמשך הלחימה לגדודים אחרים.
שם הקרב "עמק הבכא" הוטבע בסדרת כתבותיו של רנן שור ב"במחנה" שפורסמו כחודש לאחר המלחמה . בשנת 1975, כשנתיים לאחר המלחמה, הוציא לאור מג"ד 77 אביגדור קהלני את ספרו עז 77. הספר מגולל את סיפור הקרב מנקודת עיניו של המג"ד, ומציג את לחימתם ההירואית של צוותי הטנקים מחטיבה 7, שמנעו את חדירת השריון הסורי לצפון הרמה. בשנת 2009, לאחר יותר מ-30 שנים בהם "נשכח" זכרם של כוחות חטיבה 188, מסיפור הקרב על עמק הבכא, יצא ספרו של אבירם ברקאי על בלימה, אשר מספר על לחימת החטיבה במלחמה, ובתוכה גם על הכוחות מגד' 74 בעמק הבכא.
את הסקירה הכין משה כ"ץ על פי מקור אחד, שני  ושלישי

קטע רביעי ,
אלרום –
אודם (ההר, היישוב והיער)

מעבר בקיבוץ אלרום
עליה לעבר מדרונות הר אודם מעל היישוב אודם
חציית כביש 978 והצצה לג'ובה זרירה,
גלישה במורד שמורת יער אודם
בקצה המורד עצירה מעל הבור עמוק וגדול
שרק מסומן במפה אבל אינו ג'ובה ואין יודעים מה טיבו

אֶל-רוֹם הוא קיבוץ ממוקם כשני קילומטרים ממערב להר חרמונית, בגובה של 1,050-1,070 מטרים מעל פני הים. אחרי נמרוד (1,110 מטרים מעל פני הים) ואודם (1,050-1,090 מטרים מעל פני הים), זהו היישוב היהודי השלישי בגובהו בישראל. ממזרח לקיבוץ נמצאת שמורת הר חרמונית ומצפון-מערב לו שוכנת שמורת יער אודם.
היישוב ממוקם בחלקו בתוך יער אל-רום שניטע על ידי הקק"ל, ובו משגשגים מחטניים של אקלים קר: ארזים, אורנים שחורים, אורני גלעין וברושים ממינים שונים. בשנים האחרונות מתרחב היישוב לתוך היער עם הקמת הרחבה קהילתית לכ-100 בתי-אב.
כמות המשקעים השנתית באל-רום גבוהה יחסית הודות למיקומו הצפוני והגבוה של הקיבוץ ועומדת על 930 מ"מ בממוצע, חלקם יורדים בצורת שלגים (היישוב נהנה ממספר מערכות שלג בשנה). עם כל זאת, בעשור האחרון פחתה כמות המשקעים באופן משמעותי.
הקיבוץ נוסד ביולי 1971 על ידי גרעין המחנות העולים "בית הערבה" בצפון רמת הגולן. הגרעין היה אמור להתיישב בבית הערבה בדרום בקעת הירדן אולם הופנה לבסוף להתיישב באזור זה. המתיישבים התיישבו ראשית באזור קוניטרה. במלחמת יום הכיפורים פונה היישוב (אך לא נכבש) ובשדותיו נערך קרב עמק הבכא. במשך השנים הצטרפו גרעינים ויחידים רבים לקיבוץ.
הקהילה מקיימת אורח חיים ליברלי, והיא חרתה על דיגלה את הפתיחות וההשתלבות בסביבה הירוקה, כערכים מרכזיים. כחלק מתפיסת העולם, מתקיימת מערכת חינוך מקומית לילדי הגיל הרך (עד המעבר לבית הספר היסודי).
כלכלת היישוב מתבססת על גידולי מטעים נשירים (תפוחים, אבוקדו, אוכמניות, אוסנה, חזרזר, ודובדבנים, גפנים לייצור יין). ליישוב עדרי בקר לבשר וכן לול. ביישוב קיים מפעל שהוקם בשנת 1983 ("אולפני אלרום"), העוסק בהפקת כתוביות תרגום ודיבוב של סרטי קולנוע ומדיות אחרות.

אוֹדֶם הוא מושב שיתופי של תנועת העובד הציוני הממוקם בצפון רמת הגולן, המונה כ-100 נפשות. היישוב מכונה בפי תושביו "הר אודם". מקורו של השם בצבעו של הר הגעש עליו הוא שוכן – הר שצבעו אדום (ונקרא בערבית: תל אל-אחמר).
היישוב ממוקם על הר אודם במרכז יער אודם בגובה של 1,050-1,090 מטרים מעל פני הים, והוא היישוב היהודי השני בגובהו בישראל (אחרי נמרוד).
הממשלה החליטה על הקמת היישוב בשנת 1975 בעקבות החלטת האו"ם שהשוותה את הציונות לגזענות. גרעין של תנועת העובד הציוני התיישב במחנה צבאי סורי נטוש בסמוך לברכת רם. עד 1977 עזבו רוב המתיישבים את המקום בשל הטמפרטורות הנמוכות בו והרוחות העזות. במאי 1981 הצטרפו לגרעין שנותר גרעין נוסף ונוסד יישוב הקבע.
כלכלת היישוב מתבססת על חקלאות ונופש, ופועל בו אתר התיירות "יער האיילים". כמו כן במקום גם מספר מפעלי תעשייה קטנים: קטיף עצמי של פירות יער ודובדבן, מפעל "אודם פלסט" ליצור מוצרי פלסטיק ויקב "הר-אודם".
המקור

חרבת דבדבן; כריז אל-ווי; עזיזית; כריז כפר קטן, מפוזר, בקצה יער אודם, מסביב לג'ובה בקוטר מאה מ' ובעומק כעשרים מ'. הבתים היו עשויים צלבני בוץ ואבני גוויל. בכפר גרו בדווים שהתיישבו במחצית הראשונה של המאה העשרים. לא נמצאו עתיקות.
אתר 1 מפה 11 סקר ארכיאולוגי של ישראל

שמורת יער אודם – השמורה ממוקמת בצפון הגולן, בקרבת היישובים מסעדה ואודם. בשמורה עוברים 2 כבישים עיקריים, כביש 978 מצומת גוב-געש לצומת מסעדה, וכביש 98 מאזור אל-רום לצומת מסעדה. שביל הטיולים העיקרי בשמורה הוא באזור תל אל קצעה , הגישה מכביש 98, וכמו כן עוברים בשמורה שבילי טיול ממושב אודם לכביש 98, ומכביש 978 לאתר ג'ובת אל כבירה (הג'ובה הגדולה). שביל הגולן חופף לשבילים בתחומי השמורה. חלק ניכר בדרום ובמערב השמורה נמצא בשטחי אימונים של צה"ל. בתחום השמורה קיימים שטחים ממוקשים (ממושב אודם וצפונה), ואין לסטות ממסלולי ההליכה.
יער אודם (יער מסעדה) הוא היער הגדול בצפון הגולן. היער הנוכחי הוא שריד מיער רצוף, שכיסה את הגולן העליון כולו עד לפני כמאה עשרים שנה. היער נפגע על ידי הצ'רקסים שהשתמשו בעצים לצורך בנייה ומסחר. כיום מתאושש היער באיטיות ומתפשט על פני השטחים שבוראו. האזור של יער אודם נשמר באופן יחסי בגלל שנבנו בשטחו מחנות צבא ובונקרים של הצבא הסורי וכדי לעזור בהסוואתם אסרו הסורים פגיעה ביער באזור זה. היער נשלט ע"י עצי אלון מצוי ואלון התולע. לאלונים נלווים מינים נוספים ובפרט מיני חורש לח – אגס סורי, שזיף הדב, עוזרר אדום, עוזרר חד-גלעיני ועוד. היער שונה מהיערות ממערב לירדן, ונעדרים ממנו עצים ושיחים כמו קטלב מצוי, ער אציל ואחרים. היער בחלקה הצפוני של השמורה נשמר בשל קיום בסיס צבאי סורי בתל אל-קצעה לפני מלחמת ששת הימים.
בדרום השמורה, בורא היער ע"י ישובי הצ'רקסים. הצ'רקסים הם עם צפון-קווקזי מוסלמי שהחל להתיישב ברחבי המזרח התיכון בסוף המאה ה 19 עקב כיבוש מולדתם בקווקז בידי הרוסים,  האימפריה העות'מאנית קלטה את מאות אלפי הצ'רקסים שגורשו ממולדתם ויישבה אותם באזורי ספר בהם שליטתה הייתה רופפת וזאת במטרה לחזק את שליטתה באזור והדיפת גורמים העוינים את השלטון העות'מאני, שהיו בדרך כלל שבטים בדואים.
היער מתחדש כיום לאורך גבולות חלקות חקלאיות, מה שיוצר נוף ייחודי הניתן להבחנה בתצלומי אוויר. דפוס זה נובע מכך שלאורך גבולות החלקות נמצאות ערימות סלעים, ביניהם קל לנבטי האלונים לנבוט בלי שהבלוטים ייאכלו בידי חזירי בר הנפוצים באזור. חדירת העצים מגבולות החלקות לתוך השדות הנטושים היא איטית ביותר, ולכן שטחי השדות נשלטים ברובם ע"י צומח עשבוני בעיקר דגניים שונים. בין הגיאופיטים הגדלים בשמורת היער ראויים לציון הסחלבים בן חורש רחב-עלים ומירונית סרגלנית, כרכום נאה, כרכום השבכה וכרכום צהבהב, רקפת יוונית, אירוס הלבנון ורבים נוספים. כמו כן בולט ביער שפע רב של מיני פטריות (חל איסור על קטיף פטריות בתחומי השמורה).
עולם בעלי החיים בשמורה מגוון וכולל בין היתר חזירי בר, זאבים, דלק ומיני מכרסמים כמו נמנמן סלעים ומיני יערון. בבריכת החורף זעורה שנכללת בשמורה נמצא אתר רבייה חשוב לדו-חי חפרית.
בתחום השמורה נמצאת תופעה גיאולוגית ייחודית – "הג'ובות" (בעברית: גוב געש). הג'ובות הן שקעים דמויי מכתש, שנוצרו כפי הנראה כתוצאה ממפגש של לבה עם מי תהום, 23 מהן נמצאות ביער אודם ובסביבתו. שבע מהג'ובות נכללות בתחום השמורה, כולל הגדולה שבהן ג'ובת אל כבירה, קוטרה 250 מ' ועומקה כ 60 מ'. כמו כן נכלל בשמורה אחד מהרי הגעש הקטנים – תל אל קצעה (רום 1099 מ'). הר געש נוסף, הר אודם (רום 1167 מ') נמצא בסמוך לגבול השמורה.
במערב השמורה נמצא האתר הארכיאולוגי ח'רבת רעבנה להלן, שרידי יישוב יטורי קדום. כמו כן נכללים בשמורה שרידי היישובים הסוריים אל-כרז א-טוויל, א-סחמיה וערב אל היש.
צפונית ליער אודם נמצא נחל סער, שנכלל במקור בתחום שמורה זו וכיום מוצע כשמורת טבע נפרדת.
השמורה הוכרזה במקור בצו אלוף ביוני 1972, בשטח 11 אלף דונם. כיום השטח עובר תהליכי אישור והכרזה מחודשים, ובמסגרת זו הוגדל השטח המיועד לשמורה. התכנית הופקדה להתנגדויות הציבור בראשית שנת 2016.
כתב משה כ"ץ מקור ונוסף

קטע חמישי מפאתי שמורת יער אודם,
דרך קלעה לצומת וסט

דרומה על אל דרך הטנקים הראשית
שהייתה במצב מאובק עקב פודרה עמוקה למדי

גבי מיש; ג'בב אל-מיס – כפר גדול על הדרך בין זעורה לקלע. בתיו נבנו מאבני בזלת. בכפר לא נמצאו שרידים עתיקים ובשטחו אין עצים. מצפון וממערב לכפר נסקרו שלוש ג'ובות, בשתיים מהן נאגרים מי גשמים.
מצפון-מזרח לכפר נמצאו שרידי מבנה מלבני, שאורכו 10.2 מ' ורחבו 6 מ'. הכניסה אליו, שרוחבה 1 מ', קבועה בקיר הדרומי. במבנה חדר אחד בלבד. קירותיו בנויים מאבנים מהוקצעות. עוביים 0.8 מ' והם השתמרו לגובה של כ-1 מ'. מהפינה הדרום-מערבית יוצא קיר, שהוא המשכו של הקיר המערבי, ואורכו 9.4 מ' בקירוב ועוביו 1.15 מ'. קירות המבנה בנויים משני פנים של אבנים מהוקצעות מבזלת נקבובית, וביניהם מילוי של אבני גוויל קטנות. על ראש הקיר הדרומי נמצאה קרמיקה
אתר 12, מפה 11 סקר ארכיאולוגי של ישראל

הגעה לביר בלוט, הבאר של הכפר וואסט או קלע

מעט דרומה שוב על כביש 978 וחצייתו
הלאה לעבר מאגר עורבים

לצערנו צינור המים החמים היה יבש.

עלינו על הסוללה המערבית לתצפית על המאגר

דרומה חזרה לצומת וסט

בסיום שהברקים והרעמים
שהיו קודם הפכו לגשם
שהחל לרדת בעוצמה
שהגענו לנקודת ההתכנסות

****

סוף דבר

אחרי שבע ורבע שעות הסתיים הטיול
והעצירות וההפסקות נמשכו
כשעתיים וחצי אולי יותר

******

מזג אוויר היה נפלא
לא חם ואפילו מעט קריר 

*****

המשכנו ללמוד ולהעמיק 
את ההכרה עם רמת הגולן,
חבל ארץ מעניין ומרתק

****

השקענו לא מעט אנרגיה
בעליות ובירידות
בדרכים שחלקן הייתה דרדרת
ובדרכי הפודרה
אבל, היה שווה מאוד.

*****

כמו כל הטיולים הקודמים ברמת הגולן,
גם טיול זה היה חוויה מלהיבה

 

תודה

תודה לגיל שתכנן את המסלול, 
הוביל והכיר לנו את החלק זה של מרכז הגולן.
כהרגלו תמיד היה זה בטוב טעם, 
בנעימות וכמובן על בסיס הידע הרחב שלו. 
אין ספק  למדנו הרבה.

****

תודה לכל החברים,
ובמיוחד לאלה
שרכבו איתי בסוף הטור
והשגיחו עלי "בתורנות" הם
רון בן יעקב, לוי אבנון
ועמית פינקלשטיין,
וגם גיל מועלם מפעם לפעם
עצר את הטור וחבר אלי לסוף