ביום שישי (26/2/2016) ירדנו לנגב לטיול ברמת עבדת אותו הוביל שי יגל איש Trailze המתגורר במדרשת שדה בוקר. המסלול אותו הוא הוביל אותנו היה אחד ממסלולי הבית שלו. היה זה טיול מדבר קצר במשבצת ארץ מעניינת בעיצומו של החורף שהתקיים במזג אוויר אביבי, ימים בודדים לאחר שגשם ירד באזור.

היינו קבוצה של ששה אנשים: שי יגל (מדרשת שדה בוקר), עמית פניקלשטיין (באר יעקב), יואב מלין ואריאל פלבר (יד בנימין), רוני ברוכין (ירושלים) ואני (ממבשרת ציון). שני פרטים סוציולוגים על אנשי  הקבוצה: האחד, גיוון גיל המשתתפים: שני צעירים (בני 37 – 38 ), שני בוגרים (בני 48 – 49 ) ושני בוגרים יותר ובעיקר צעירים ברוחם ובהתנהגותם (בני 61 – 62 ). הפרט השני, מחצית מהקבוצה "דוסים", יותר משיעורם באוכלוסייה. למרות השוני היינו קבוצה מגובשת ואוהבת טיול.

הטיול היה בנחל עבדת העובר וסביבתו הקרובה ברמת עבדת במרחב המשתרע ממערב לכביש ,40 בין הר אלדד ובין הר ערקוב.

אזור הטיול

זה היה מסלול הטיול שבאזורו ישנם מספר שבילים מסומנים, אולם, נראה כי אין מרבים לטייל בו. אזור זה משתרע ממזרח לרמת מטרד בה נמצא שדה תעופה הצבאי רמון. האזור מוגדר על ידי הצבא "שטח סגור" ובעגה המקובלת "שטח אש" או "שטח אימונים". בשטח אין סימנים של אימונים בכלל ואימונים באש בפרט.

מסלול הטיול בנחל עבדת 26-2-201

הטיול כאמור היה ברמת עבדת, אזור הנמצא בין הר הנגב הצפוני והר הנגב המרכזי.

אזור הטיול

רמת עבדת היא רמת סלעי גיר המשתרעת בין קמר רמון בדרום ונחל צין בצפון, בין קו הר חורשה – בארותיים שבגבול ישראל-מצרים במערב ומצוק הצינים היורד לכיוון בקעת צין במזרח. פני השטח של הרמה משתפלים מרום של 700 מ' מעל פני הים, עד לרום של כ-400 מ' בשפתה הצפון מערבית של הרמה. הירידה הטופוגרפית של פני הרמה היא גם סטרוקטורלית – בהתאמה לזווית הנטיה של שכבות סלעי הגיר הבונות את רמת עבדת. הרמה נקטעת בצפון מזרחה על ידי מצוק סחיפה גבוה – מצוק הצינים, היורד משפתה אל בקעת צין.
השטח הרמתי הוא בדרך כלל רציף ברוב השטח, ורק בצפון מערב (באזור רמת רות) מבותרת הרמה לשלוחות שולחניות גדולות עם עמקים רחבים ביניהן – תוצאת פעילות הסחיפה של נחל ניצנה ויובליו, שבהם מתקימת רציפות טופוגרפית. תהליכי הסחיפה הותירו גם בשטחי הרמה "שולחנות" טופוגרפיים בולטים על פני השטח המפולס. נוף כזה נמצא בין גבעת עבדת לנחל עקב, שם בולטים הרי משאר טרפזיים גדולים על פני השטח הרמתי.
רמת עבדת היא הקער הנתון בין קמר רמון לקמרי הנגב הצפוני ובו הורבדו סלעי גיר וקירטון (תקופת האאוקן) – את המעבר בחתך בין הגירים לקירטונים אפשר לראות בעמקי הנחלים החתורים ברמה: קטעי המצוק שבמדרונותיהם, בנויים מגיר קשה יחסית וקטעי המדרון המשופעים בנויים קירטון רך.
לרוחבה של רמת עבדת בולטת שורה של כיפות גיאולוגיות שהן תוצר של סדרת קימוטים לאורך קו תזוזה אופקית של העתק גיאולוגי החוצה את הרמה ממערב למזרח: הר סעד, הר נפחא, הר קמר, הר חמרן, שלוחת קדש ברנע. מצוק הצינים היורד משפתה הצפונית של רמת עבדת לעבר בקעת צין הינו אחד האלמנטים המורפולוגיים המרשימים בנוף האזורי. זהו מצוק כמעט זקוף שגובהו כ-200 מ' ואורכו 25 ק"מ לערך. חלקו העליון בנוי מגיר וקירטון מתקופת האיאוקן, ואילו חלקו התחתון בנוי משכבות חרסית של תצורת טקיה וקירטון עם פוספט מתצורת ע'רב (מתקופת מסטריכט ופליאוקן). המצוק הינו תוצר מובהק של תהליכי סחיפה. האלמנט המורפולוגי הנוסף הבולט בנוף הרמה הוא קניוני הנחלים המנקזים אותה לעבר בקעת צין: נחל חווה, נחל צינים, נחל זיק, נחל עקב ונחל צין העילי. נחלים אלו בהתקרבם אל מצוק הצינים הגבוה התחתרו לקניונים מרשימים ובהם מפלים גבוהים ויפים, במיוחד יפה הקניון של עין עבדת בנחל צין העילי שעומקו מאות מטרים.בקניוני הנחלים היורדים מרמת עבדת לבקעת צין יש מקורות מים איתנים: עין עבדת ועין מעריף בקניון עין עבדת, עינות עקב בנחל עקב, עין זיק בנחל זיק, עין שרב בנחל צינים ועין חוה בקניון נחל חוה. נחל נצנה המנקז את שוליה המערביים של רמת עבדת הוא בעל אופי שונה לחלוטין – עמקו רחב ושטוח ושיפועו מתון כיוון שכאן מסתיימת רמת עבדת בדעיכה טופוגרפית לעבר שטחי המשור של סיני ללא מדרגת מצוק כדוגמת מצוק הצינים.
צמחיה ערבתית מאפיינת את שטחי רמת עבדת ונציגיה הם לענת המדבר ועצי אלה אטלנטית הפזורים בשטח. בערוצי הנחלים: שיחי רותם, שיחי אשל באזורי מי תהום גבוהים, שיחי מלוח ומתנן שעיר. באזורי הנביעות: דקלי תמר, צפצפת הפרת, סמר, קנה, ימלוח.
העיר הנבטית-רומית עבדת היא האתר המרכזי ברמת עבדת ואחד האתרים המרשימים בנגב כולו. בחלק גדול מעמקי הנחלים נראים עדיין מדרגי החקלאות הקדומה של הנבטים, מאגרי מים, תעלות לניקוז מי נגר לשטחי החקלאות. שרידים קדומים רבים מתקופת הברונזה ומהתקופה הישראלית נמצאו ברמת מטרד.
המקור

יצאנו לדרך ממתחם תחנת הדלק למרגלות תל עבדת.

מתחם ההתארגנות

מסלול הטיול היה מעגלי בכיוון השעון. ירדנו בתחילה לעבר נחל צין.

ירידה ראשונה לעבר נחל צין

לאחר שחצינו אותו התקדמנו בכיוון מערב

ממשיכים מערבה לאחר חציית נחל צין

המשכנו למרגלות המדרונות הצפוניים של הר אלדד וממול הר ערקוב.

מתקדמים לרגלי מדרונות הר אלדד

מול הר ערקוב

בדרך חלפנו ליד ובתוך שרידי חוות חקלאיות שנבנו באזור כנראה בתקופה הביזנטית סביב העיר עבדת. הגענו לאחד מבורות המים.

בור המים ממערב להר אלדד

מתחם בור המים

תכולת הבור

המשכנו לאורך אחד מיובליו של נחל עבדת היורד אליו בין מצוקיו המערביים של הר אלדד. סימני הגשם שירד ניכרים בשטח.

חציית היובל

לאחר חציית היובל

ממשיכים הלאה

במעלה היובל אי אפשר להתבלבל

בקצה העלייה רכבנו על הרמה לאורך קו מתח עד כביש המוביל לשדה רמון מצומת נפחא ועליו רכבנו מנהלתית כ-3 ק"מ עד הירידה לנחל עבדת כמוצג במפה.

קטע הרכיבה המנהלתית עד הירידה לנחל עבדת

ירדנו מהכביש לנחל עבדת והמשכנו לכיוון דרום בסיבוב אליפטי כמוצג במפה.

סיבוב אליפטי בנחל עבדת

המשכנו במעלה נחל עד שהגענו למאגורות עבדת שזה אחד המקומות היפים באזור.

מיקום מאגורות עבדת

מאגורות עבדת – תשע מאגורות גדולות יפיפיות שגודלן בערך 10X10 מ' בסגנון נבטי בתוכן נבנו עמודי תמיכה. המאגרות מכילות מים ולפי עדויות מטיילים רוב השנה.

מבט על ממגורות עבדת מצפון

מבט על ממגורות עבדת מצפון

פתח אחד הממגורות

התכנסות לקראת הפסקה קצרה לשתייה חמה ואגירת אנרגיה

לאחר ההפסקה חזרנו בנחל עבדת במורד הנחל לכיוון צפון

במורד הנחל בכיוון צפון

הכוונה הייתה לחצות את הכביש תחת מעביר במים, אך בצד השני הייתה שלולית ענקית שלא ניתן היה לעקוף אותה וכמובן לא לעבור דרכה.

מעביר המים מתחת לכביש

השלולית שחייבה טיפוס חזרה אל הכביש

לאחר חציית הנחל המשכנו בו ברכיבה בחלק האחרון של מסלול הטיל.

החלק האחרון של מסלול הטיול

דמותו של נחל עבדת המתחתר בסלע

ישנם קטעים שאינם רכיבים ושצריך לעקוף בהליכה

הרכיבה במורד נחל עבדת

לקראת סיום הגענו למקבץ בורות רמלייה –

בורות רמליה – שני בורות מים גדולים ומרהיבים בצורתם וגודלם וכן מערות מסתור ומגורים בגדה הצפונית של נחל עבדת כנראה מהתקופה נבטית או הביזנטית.

מיקום בורות רמליה

ירידה לעבר בורות רמליה

מול פתח הכניסה לאחד הבורות

מעל הפתח

בדיקת הפתח

החלטה להיכנס פנימה לטבול לפני כניסת השבת.

המים קרים, מלא בוץ. יש אולטימטום של הנהג לא לאפשר ליואב להכנס מלוכלך לרכב ואז שינוי כיוון. לא נכנסים פנימה

מבורות רמליה המשכנו מזרחה לכיוון תל עבדת. צמוד וסמוך לכביש עצרנו רגע להתרשם מהגת הגדולה.

הגת הגדולה

חזרנו לנקודת ההתחלה.

מתחם ההתכנסות

לפני סיום, אי אפשר בלי צילום למזכרת עם שי שהוביל אותנו בכשרון.

צילום למזכרת

מישהו הנציח את לחיצת התודה

עוד הפתעה לפני שעזבנו מתנאל בנו של רוני הגיע הלומד בישיבה במצפה רמון הגיע להגיד לאבא שבת שלום.

אושר ושמחה!

הסתיים עוד טיול מדבר. בעצם טיול המדבר השני שני באזור הדרומי ביותר אליו הגעתי ברכיבה. כל רוכב אופניים מודע לכך שרכיבה במדבר שונה מזו בהר, בשפלה, בעמקים ובמישור החוף. גם הדרכים והשבילים שונים ומתאפיינים בין היתר בהימצאות של אבנים בגדלים שונים ובקפלי קרקע שנוצרים מזרימת המים וסחף הקרקע. היה מעניין לשנות הפעם את סגנון הרכיבה. הרכיבה הפעם הייתה  לא שגרתית לאור העובדה שהקרקע בתוואי הנחל ובשוליו הייתה בוצית וספוגה במים. במקומות מסוימים  נאלצנו גם לעקוף שלוליות גדולות. רטיבות הקרקע והשלוליות הם תוצאה של הגשם הרב שירד באזור בפרק האחרון במחצית הראשונה של השבוע. אבל, מסתבר כפי שהעיד שי, המתגורר באזור,  שכמות הגשם הכוללת  שירדה בהר הנגב בחורף זה היא קטנה ביחס לשנים קודמות. הדבר ניכר בכיסוי המועט של הצמחים החד שנתיים. פריחה כמעט ולא ראינו.

הטיול שלנו לא היה ארוך במיוחד, משכו כ-3.5 שעות, אורכו 25 ק"מ,  הגובה המצטבר כ- 200 מ'. למרות זאת, היה זה טיול עם אתגרי רכיבה קטנים שונים מעט מאלה אליהם אנו, האנשים הגרים בלב הארץ, רגילים. היה זה טיול עם יופי של נופים ומראות, כאלה שהר הנגב בכלל ואזור רמת עבדת בפרט יכולים להציע בעונה זו של השנה.

ביום שבת (20/2/2016) הדרכתי והובלתי (יחד עם יואב לבנה) את חלק מחברי קבוצת עידן – אופן וחברים נוספים טיול בגבעות עדולם בשפלה הגבוהה באזור שאין מרבים לטייל בו, ושמראות הנוף והפריחה בו בעונה זאת יפים ביותר.

מקום הטיול

אזור מסלול הטיול

הטיול התקיים בחלק הצפון מזרחי של יער קק"ל שנקרא פארק עדולם – צרפת.

פינה צפון מזרחית של פארק עדולם

פארק עדולם-צרפת שוכן בלבה של שפלת יהודה, מדרום לבית שמש. נחל האלה (כביש 375) מציין את גבולו הצפוני של הפארק ונחל גוברין (כביש 35) את גבולו הדרומי. כביש בית גוברין – בית שמש (מס' 38) תוחם את הפארק במערב והקו הירוק מציין את תחומו המזרחי. פארק עדולם-צרפת, המשתרע על פני כ-50 אלף דונם, יוצר יחד עם פארק בריטניה ופארק ארצות הברית את המרחב הירוק של מרכז הארץ. חלקו הצפוני של הפארק נמצא באגן הניקוז של נחל האלה ואילו חלקו הדרומי באגן הניקוז של נחל גוברין. שני הנחלים הם יובלים של נחל לכיש, הנשפך לים בחוף אשדוד.
פארק עדולם-צרפת בנוי מגבעות קירטון נמוכות, המתנשאות לרום של כ-400 מטרים מעל פני הים. הקרטון הוא סלע רך, שקל לחצוב בו. במהלך ההיסטוריה ניצלו תושבי האזור את רכותו של הסלע וחפרו בגבעות מערות אין-ספור, למגוון רחב של שימושים. על פי רוב סלעי הקירטון הלבנים מצופים בשכבת סלע אפורה וקשה יותר, שעובייה מגיע עד שני מטרים. שכבה זו מכונה נארי.  הגבעות מכוסות ברובן בחורש ים-תיכוני, לעתים סבוך ולעתים פתוח. שטח זה אינו ראוי לעיבוד חקלאי ועל כן הוא משמש בעיקר למרעה. בשולי הפארק, באזור אדרת שבצפון ונחושה שבדרום, נטעה קק"ל יערות.
בין הגבעות מפרידים גיאיות רדודים ורחבים, המשמשים לעיבוד חקלאי, בעיקר גידולי בעל (פלחה) וכרמים. הגיאיות האלה מעובדים לפחות מהתקופה הביזנטית, אם לא קודם לכן. עדות לכך הן המדרגות החקלאיות הקדומות, המעטרות כל גיא. שרידי יישובים קדומים נמצאים כמעט בכל גבעה. עשרות אתרים ארכיאולוגיים מכסים את ראשי הגבעות ומייצגים בעיקר את ההתיישבות היהודית בימי בית שני, ימי מרד בר כוכבא ותקופת המשנה והתלמוד (המקבילה לתקופת הביזנטית).
גבעות פארק עדולם-צרפת מכוסות בחורש שבו שולטים בעיקר עצי חרוב מצוי וביניהם שיחים גדולים של אלת המסטיק. מלווים נפוצים הם עצים נמוכים של אשחר ארצישראלי ואלון מצוי. במקומות שבהם החורש נכחד, ובמדרונות התלולים שבהם סלע הנארי הקשה נסחף ונעלם, שולטת בתה של בני שיח נמוכים, בעיקר סירה קוצנית. בשטחים הפתוחים עולה בחורף ובאביב פריחה מרהיבה. בתחום הפארק, ליד חורבת עדולם, צומחים גם עצי אלה אטלנטית גדולים ומרשימים.
היונקים הגדולים בישראל מיוצגים היטב בפארק. חיים כאן צבי ארצישראלי ותן זהוב, שועל מצוי וחזיר בר, גירית מצויה וארנבת. אליהם מצטרפים המכרסמים קיפוד מצוי, דרבן, גרביל הסלעים וחולד, ושפע של מכרסמים ועופות. מקור והרחבה

בבוקר אותו יום שקמתי, חששתי שלא נוכל לצאת לטיול. באזור ההר, היה מעונן, ערפל כבד ישב לו בנחת במקום ומעט טיפות גשם היו באוויר. בנסיעה למקום הכינוס חששותיי התפוגגו ומזג האוויר השתפר. היה מעט מעונן, רוח קלילה נשבה ולא היה קר. לקראת היציאה לדרך השמש שיתפה פעולה וקרניה הנעימות חממו אותנו.

כמתוכנן, למקום ההתכנסות בכניסה לקיבוץ נתיב הל"ה הרוכבים.

התכנסות והתארגנות לקראת היציאה

הרוכבים שהגיעו חלקם חברי קבוצת עידן. זו קבוצה נחמדה של נשים וגברים הפועלת ברבדים מספר שנים ובין חבריה נמנים חברי הקיבוץ ואחרים נוספים ממקומות שונים. הקבוצה מטיילת בסופשבוע בעיקר. היום אחרי מספר שבועות שהצטרפתי לקבוצה יצאתי אתם לטיול. מבין חברי הקבוצה הגיעו עידן הלל, יואב לבנה, טוביה טל, סינתייזה ואריאל וורצלבסקי, נורית שפרעם, מאיר נחמקין, לני מידן, מושי וקרן אלעד קרן, מוטי לביא, גיל הוכמן והרצל סלומון. לטיול הצטרפו חברים נוספים אתם אני רוכב מעת לעת והם מוטי נחמיאס, יוסי נחמיאס, צחי גל, נסים לוי, פטריסיה ושי אבנון, ליאת בן דור. סך הכל היינו קבוצה של 23 אנשים. זאת הייתה קבוצה גדולה. גדולה מאוד אפילו ! זמן רב עבר מאז שהובלתי קבוצה בגודל כזה בכלל, ובמסע אופניים בפרט. לפני היציאה דאגתי שגודל הקבוצה יהיה לרועץ. בדיעבד, התבדיתי.

זה היה מסלול הטיול.

מסלול הטיול

יצאנו לדרך מקיבוץ נתיב הל"ה. חצינו מתחת לגשר את כביש 375 בו זורם נחל האלה. התקדמנו דרומה על הדרך המובילה ליישוב אדרת בשולי עמק האלה מעל נחל האלה מול תחנת הלוונים והיישוב נווה מיכאל.

עמק האלה מקשר בין שפלת יהודה והרי יהודה, וגובהו 330 מטר מעל פני הים. צורת העמק הצר והארוך מזכירה משולש, שבסיסו לכיוון מזרח. אורך העמק, ממערב למזרח הוא כ-7 ק"מ, ואילו רוחבו בין כ-2 ק"מ במזרח ל-500 מטר במערב. עמק האלה כמו עמק בית גוברין ועמק איילון נמצא על קו שבר גיאולוגי לאורך השפלה בו נמצא תוואי כביש 38 מבית גוברין ועד שער הגיא ולטרון. עמק זה נוצר כתוצאה מפעילות טקטונית ותהליכי סחיפה שהתרחשו באזור נחל האלה –  הנחל העיקרי בעמק, המנקז אותו. זרימתו של נחל זה, הן שהקנו לעמק את צורתו הארוכה והצרה. אדמת הסחף שבעמק פוריה, וכמות המשקעים בו גבוהה. רוב העמק מעובד, ולכן הצומח הטבעי מרוכז בעיקר בשוליו. הצומח בעמק הוא ים תיכוני, וכולל בעיקר אלה ארצישראלית, אלה אטלנטית, אלת המסטיק, חרוב מצוי, אלון מצוי, שיטה מלבינה ושיזף מצוי. בעמק האלה פורחים גם כלניות, בעיקר בצבע אדום אך גם בצבעים אחרים.

נחל האלה מנקז את מורדות הר חברון, הדום ההר חברון, גבעות השפלה ומישור חוף פלשת עד הים. הוא קרוי על שם עמק האלה בתחומו הוא עובר. אורכו של הנחל הוא כ-50 ק"מ והוא יחד עם נחל גוברין ונחל ברקאי מהווים את שולשה היובלים העיקריים של נחל לכיש. תחילתו ממערב לקו פרשת המים במספר יובלים המנקזים את אזור בית אומר וחלחול בין גוש עציון וחברון המתחברים מצפון מערב לעיירות נובא וחרס. מנקודת המעבר בין ההר לשפלה זורם הנחל בכיוון כללי צפון-מערב, דרך עמק האלה מעט ממערב לקיבוץ נתיב הל"ה מתחברים אליו  נחל עציונה ונחל סנסן המנקזים את המורדות הצפון מערביים של הרי חברון מגוש עציון, ביתר עילית, חוסן וצור הדסה. בסמוך לתל עזקה מתחבר אליו  נחל חכליל המנקז את אזור גבעות נחושה תל עזקה ובאזור שדות מיכה מתחבר אליו נחל מיכה; ממזרח לתל צפית מתחבר אליו נחל לוזית המנקז את רמת אבישור וגבעות לוזית שאליו הצטרף נחל בלען היורד מכיוון בית ניר; וממערב לתל צפית מתנקז אליו נחל צפיתה; במישור החוף ממערב לכביש 6 ומסילת הברזל מתנקז אליו נחל ברקוס. בהמשך דרכו עובר הנחל מעט מצפון לקריית מלאכי ומדרום לבסיס חצור ובסמוך למאגר חצור מתחבר אליו נחל ברקאי המנקז את אזור גבעות חרובית וכפר מנחם והמישור בין חפץ חיים וצומת ראם. נחל האלה מתחבר לנחל לכיש בסמוך לגשר עד הלום ונשפך לים מצפון לאשדוד.

על הדרך מעל נחל האלה

מתקדמים לאורך הדרך

מבט מזרחה לעץ הבודד הפורח על גדת הנחל מול נווה מיכאל

נווה מיכאל הוא מושב הנמצא בתחום המועצה אזורית מטה יהודה ונוצר מאיחוד היישובים: נווה מיכאל ורוגלית.
המושב רוגלית השתייך להתאחדות האיכרים שהייתה מזוהה עם הציונים הכלליים. מקור השם "רוגלית" הוא על-שם גידול ענבים הגדל קרוב לאדמה. בתקופת המקרא ובתקופת בית המקדש, היו מכינים מגידול ענבים זה יין שהיה משמש לטקס ניסוך היין בחג שמיני עצרת (היום השמיני בחג הסוכות). רוגלית הוקם בשנת 1958 על ידי עולים מאיראן שהגיעו ממעברות בנימינה ובית שאן ואליהם הצטרפו מאוחר יותר עולים ממרוקו.  עם הקמתו הבתים היו בשטח של 45 מ"ר עם שירותים בחצר. רק מחצית מהבתים היו מאוכלסים בגלל המחסור במים. בשבע השנים הראשונות קיבל המושב מים מהבאר של נתיב הל"ה ועל כן הם היו מצומצמים ולא אפשרו חקלאות. על פי התוכנית, היו אמורים התושבים להתפרנס ממרעה בקרר. התושבים התפרנסו ממשק חי: גידול כבשים ולולים ומעבודה עבור הקרן הקיימת‏. מיום הקמתו וד מחצית שנות ה-70' רוגלית נחשב יישוב ספר. בשנת 2013 נמצאו ביישוב כמאה וחמישים משפחות, והמושב המשיך להתרחב ומאז נקלטו עוד כשמונים משפחות.
נוה מיכאל הוקם כמרכז אזורי עבור המושבים בחבל עדולם. הוקמו בו 25 בתים, אולם בתחילת 61' שבע-עשרה מהבתים היו ריקים. השם ניתן על שם מיכאל וייס, עסקן ציוני מארצות הברית.

עד מלחמת ששת הימים בשנת 1967, אזור הטיול היה אזור ספר מול הר חברון וחלק מהמפתח הדרום מערבי של פרוזדור ירושלים למול הקו הירוק שנקבע בסכם שביתת הנשק עם ממלכת ירדן באביב תש"ט (מרס 1949).

אזור הטיול ביחס לקו הירוק על גבי מפה בקנ"ם 1:250,000

אזור הטיול ביחס לקו הירוק על גבי מפה בקנ"ם 1:100,000

לאחר שהתקדמו חצינו את נחל האלה ורכבנו על דרך ממזרח בתחתית מורדות הרי יהודה. עצרנו לתצפית על קצה העמק למול הברך של הקו הירוק.

מתקדמים על הדרך ממזרח לנחל האלה

עצרנו לתצפית על עמק האלה ותל עדולם ממול.

למול תל עדולם

כולם ממרוכזים ומקשיבים. יופי של תמונה מזווית מעניינת. שאפו לצלם או לצלמת.

קצה עמק האלה

המשכנו הלאה, פנינו מערבה, חצינו את שדרת הברושים לאורך העמק לעבר תל עדולם.

חציית עמק האלה

מראה "השיירה" לאורך הברושים

בקצה הדרך פנינו דרומה והתחלנו לטפס לאט לאט במעלה הדרך לתל עדולם. היו שני קטעים קצרים תלולים, באחד נגמר לי הדופק ועליתי ברגל מעט מטרים בשני סחטתי את הדופק עד הסוף ורכבתי. הגענו לפסגת התל (436 מ')  וירדנו מעט מזרח לתצפית מרהיבה לעבר "ברך" גדר ההפרדה.הנוף במקום מרשים.

"ברך" גדר ההפרדה עוברת במרחק של כמה מאות מטרים מהאתר ושנבנתה על תוואי הקו הירוק הוא קו שביתת הנשק בין ירדן לישראל שהתקיים עד מלחמת ששת הימים , ברך זו מציינת את הפינה הדרומית מערבית של פרוזדור ירושלים.

ירידה לעבר התצפית

בתצפית רגע לפני שכולם מגיעים

במקום שכזה אי אפשר להמשיך בלי לומר כמה משפטים על הגאוגרפיה וההיסטוריה

המדריך מסביר ובעיקר מצביע

עדולם – הייתה עיר מקראית מרכזית בשפלת יהודה, בנחלת שבט יהודה החולשת על הדרך החשובה שעוברת בנחל האלה. בתקופה הביזנטית שכן באתר יישוב נוצרי.
מיקומה המשוער הוא תל עדולם (ח'ירבת א-שיח' מד'כור). הזיהוי הוצע לאור נתוני המקרא ועדותו של אוסביוס, ולאור שמה של חורבה קטנה לצד התל, הנזכרת במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל תחת השם "ח'רבת עיד אלמיה"‏. לפי הסברה, שמו של התל השתמר בשמה של חורבה זו, כאשר השיבוש נובע מהפיכת השם הקדום לשם בעל משמעות בערבית – "חג (עיד) המאה (אלמיה)"‏ בתל ובחורבה שרידי בורות מים, מבנים קדומים ומערות. מקום בארות המכונות כיום "בארות עדולם", וכן מערות הקרויות כיום "מערות עדולם".
עדולם נזכרת מספר פעמים במקרא: בספר בראשית נזכר חירה, רעהו של יהודה מעדולם. זה גם המקום בו פגש יהודה את נשותיו לעתיד, בת שוע (שילדה לו את ער, אונן ושלה) ואת תמר; מלך עדולם היה בין שלושים ואחד מלכי ערי כנען אשר נוצחו על ידי יהושע בן נון‏; היא גם נזכרת כאחת מערי נחלת שבט יהודה שבשפלה, לצד ירמות, שוכה ועזקה‏; העיר עדולם היא אחד המקומות בהם התחבא דוד בבורחו מפני שאול‏. מערת עדולם הייתה אחד המקומות בהם שהה דוד במהלך מלחמותיו עם הפלשתים; עדולם הייתה בין הערים שרחבעם מלך יהודה ביצר בגבול ממלכתו‏; בספר מיכה נזכרת עדולם בנבואות החורבן על ערי שפלת יהודה‏ ובספר נחמיה נזכרת עדולם כעיר אליה שבו בני שבט יהודה שהוגלו בגלות בבל‏.

כל הכבוד לריכוז ולהקשבה

מבט אחרון על התצפית לפני שנעזוב

אבן הגבול, למרגלות העץ. התמונה באדיבות גידי בשן.

ירדנו מהתל והמשכנו לכיוון צפון במסלול המוצג במפה: ירידה מתל מערב על דרך חלקה סלולה אספלט, המשך על דרך (מסומנת ירוק) בין המטעים, התחברות לדרך נוף (המסומנת אדום) שעד 1967 שימשה דרך הפטרולים, התחברות לציר החוצה את פארק עדולם בדרך סלולה (מסומנת כחול) וטיפוס בגיא לשלוחה בה עובר חד שביל קנים (מסומן שחור) והפסקה ליד עץ התאנה.

המשך המסלול.

הפסקה בקרבת ח' ריבוא

הפסקה הסתיימה ויצאנו לדרך.

ממשיכים לאחר ההפסקה

זה החלק האחרון של המסלול

החלק האחרון של המסלול

למעשה הדרך בה ירדנו הייתה ממערב לאדרת.

אַדֶּרֶת הוא מושב שכמו כל היישובים בסביבתו הנמצא בתחום מועצה אזורית מטה יהודה. שמו נקבע בהשראת הכרמים כנגזר מהמושג "גפן אדרת" ("אדרת" מילה נרדפת ל"אדירה") כתיאור לעם ישראל הקם לתחיה באזור, מושג המוזכר בספר יחזקאל (פרק י"ז פסוק ח'). היישוב הוקם לראשונה בשנת 1959 על ידי עולים מרומניה. התושבים היו חסרים כל רקע חקלאי והתפרנסו מעבודה בקק"ל או בעבודות מחוץ למושב. בזו אחר זו עזבו כל המשפחות את המושב, חלקן אף וויתרו על הזכויות שהיו להן על הבתים והנחלות שניתנו להן על ידי הסוכנות היהודית. ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין כל טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי. בשנת 1963 הוקם המושב מחדש ויושב על ידי עולים ממרוקו. העולים עסקו בחקלאות, בעיקר בענף הלול עד לשנות התשעים. כיום תושבי המושב עובדים בירושלים, בית שמש, גוש עציון וגם במרכז. בעקבות הרחבת המושב בשנת 1997 אל המקום הגיעו גם עולים מארצות הברית, בריטניה, וקנדה. באדרת נמצאת מכינה קדם-צבאית שעובדת ומבוססת על אקולוגיה ועבודות סביבתיות.

גלישה למטה מהשלוחה בו קיימנו את ההפסקה לעבר יער עדולם

רכבנו בדרכי יער עדולם בכיוון צפון

במעלה הדרך ליער עדולם

המשכנו בירידה וואדי ועלינו לעבר שלוחת שוכה.

במורד הדרך לעבר שלוחת שוכה

עם העליה לתל חגיגת הפריחה החלה. אלה שהיו לידי זכו לצילום למזכרת ונציג אותם:

פטריסיה ושי אבנון

עידן הלל

ליאת בן דור ואני

מוטי נחמיאס

יוסי נחמיאס

צחי גל

מראה מרבדי התורמוסים הפרוסים במקום אינו נדיר, אבל כל פעם מפעים מחדש.

מרבדי התורמוסים אמרנו?

נענו לאורך השלוחה עד קצה תל שוכה.

תל שוכה, כמו עזקה ועדולם הייתה עיר שנמצאת מעל עמק האלה שנבנתה בזמן ההתנחלות בני ישראל בארץ. כאמור, בשל מיקומו של עמק האלה ומבנהו בדומה לעמק שורק ולעמק איילון., הוא שימש כצומת דרכים חשוב מהשפלה להרי יהודה, לירושלים, לבית לחם ולחברון,   במקרא מתוארים מספר קרבות שהתרחשו בעמק בימי התנחלות השבטים בין הפלשתים ובין עם ישראל שישב בהרי יהודה. הקרב המוכר ביותר, קרב עמק האלה, התרחש לפי המקרא ב-1010 לפנה"ס, ומתואר בספר שמואל א'. בקרב זה התרחש העימות הנודע בין דוד וגוליית: "וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שכה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכה וּבֵין-עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים" שמואל א' יז א-ב.

חלק מהדרך על תל שוכה רכבנו וחלק הלכנו ברגל. התערבנו בין המוני ישראל שהגיעו ועלו לתל לצפות בפריחה. נחמד היה לפגוש את הרבים שיוצאים לחיק הטבע. חבל, שהמקום היה צפוף.

משוטטים על תל שוכה

בקצה המערבי של התל ירדנו בזהירות בשביל הולכי הרגל התלול. בדיעבד, חשבתי שהייתה זו טעות. היינו צריכים לאחר ביקור בשלוחה, לחזור ולרכוב בדרך המלך ולחסוך זמן.

הירידה ברגל מתל שוכה. למטה המוני רכבי ישראל

לאחר הירידה מהתל, בדרך הצמודה לכביש לעבר נתיב הל"ה. התהפכתי מהאופניים בגלל חוסר ריכוז ואולי טיפשות. לא עברתי נכון צינור השקיה מפלסטיק שחצה את הדרך. במקום לעבור אותו בזווית אנכית, הגעתי אליו בזווית אלכסונית. כמובן שהגלגל הקדמי החליק ואני התעופפתי. נחתי על הצד. בבקרת נזקים התברר שלמעט חבטה בשוק, באמה ובכתף לא קרה לי כלום. לאחר דקה או שתיים של התאוששות בעזרת חברים התרוממתי והמשכתי לרכוב. למדתי שוב לקח. ריכוז וזהירות הכרחי בכל מקום! וצינור פלסטיק לעולם לא אעבור בזווית אלכסונית!

סיימנו את הטיול אחרי כשלוש וחצי שעות. שמחתי שיכולתי לטייל באזור שאני כל כך אוהב שהוא רווי גיאוגרפיה, היסטוריה, טבע  וחקלאות, שמחתי להכיר אנשים חדשים ונהניתי מהאווירה הטובה, השלווה והחברית ומהלכידות ששררה בין כל המשתתפים. בקיצור, טיול זה עשה לי חשק להמשיך לטייל עם קבוצה מפרגנת ונעימה זו.

לסיום המלצה חמה:
כדאי לצאת לצאת לטיול קצר זה בשלהי החורף וראשית האביב.
הפריחה והמראות מחכים לכולם. יש מה לראות ויש מה ללמוד על פינת חמד זו.

אחרי חודש, יצאה קבוצת רוכבים נוספת ואלה מראות הטיול שהונצחו בסרטון שהפיק אחד מחבריה. תודה ליורם אדלר

ביום רביעי (17/2/2016) ימים בודדים לפני סיום חגיגת חודש דרום אדום, בסופשבוע זה (אולי בשבוע הבא), יצאנו גם אנחנו להשתתף בה. ההחלטה לצאת באמצע השבוע נבעה מהרצון להסתובב באזור בזמן שהמוני ישראל לא מגיעים אליו. בקשנו קצת שקט וקצת פרטיות בלי דוחק והמולה. חשבנו שאם אנו יכולים להרשות לעצמנו תענוג זה, אזי אין סיבה שנוותר עליו. הדרמנו במישור החוף והגענו לקצהו עד צפון -מערב הנגב .

אזור הטיול

הטיול שלנו היה במרחב עלומים ובארי, מרביתו משתרע באזור בין כביש 232 ממזרח ובין גדר הביטחון על גבול רצועת עזה ממערב.

מרחב הטיול

מסלול הטיול

בשעת בוקר מוקדמת התכנסנו ברחבת חנייה ליד חנות האופניים בלה – דווש (ליד קיבוץ בארי) שמונה חברים מהם חמישה חברי קבוצת עידן אופן (רבדים): עידן הלל, אריאל וורוצלבסקי, שמעון ברנס, דוד טובול ואלי שיפוני, שני חבריי אהרון ברוכין, דוד מאיר ואני. יצאנו לדרך קצת אחרי השעה 07:00.

מקום ההתכנסות

החלק הראשון של הטיול, שאורכו היה קצת יותר  מ- 10 ק"מ, היה סובב עלומים והיה מסלול טבעתי.

סובב עלומים

מבארי עלינו צפונה בדרך הלבנה (מסומנת בצבע ירוק) המתפתלת בין השדות ובין שפת שמורת מכתש בארי לעבר קבוצת עלומים. בצומת דרך האספלט (מסומנת בצבע שחור) חיכה לנו רפי בביאן וגם הנציח את הגעתנו.

אנחנו מגיעים לעבר עלומים, צילום רפי בביאן

רפי בביאן הוא קב"ט המועצה האזורית שדות נגב. את רפי הכרתי בטיולים קודמים באזור לפני שלוש שנים ומאז שמרנו על הקשר. עקבתי בהערצה אחרי פעילותו בזמן הלחימה נגד החמאס בקיץ 2014, בעת מבצע "צוק איתן".

המועצה האזורית שדות נגב משתרעת על פני כ-200,000 דונם סביב נתיבות. אוכלוסייתה מונה כ- 9200 תושבים הפזורים בשנים עשר מושבים, שני מרכזים כפריים ושני קיבוצים המאופיינים כיישובים דתיים –לאומיים. (שישה עשר יישובים סה"כ). בשנים האחרונות נמצאת המועצה בתנופת פיתוח הבאה לידי ביטוי בהרחבת המושבים, הקיבוצים והמרכזים הכפריים. בסיום תהליך ההרחבה יתווספו עוד כ – 1000 יחידות דיור ביישוביה.
המועצה האזורית הוקמה בינואר 1951 ואז היא נקראה "מועצה אזורית הנגב הצפוני" והיא כללה בתוכה את היישובים שובה, תקומה, סעד, יושיביה (שכונה אז מוחרקה א'), שרשרת ובית הגדי (שכונה אז נתיב המולדת), יישובי הפועל המזרחי בנגב המערבי. לאחר מספר שנים הוסב שמה ל"מועצה אזורית עזתה".‏ בראשית שנת 2002, בעיצומה של האינתיפאדה השניה, תושבי המועצה האזורית עזתה החליטו לשנות את שמה של המועצה. הטענה אז הייתה שהשם גורם לתדמית שלילית ולפגיעה בתושבים. הסיבה לכך, שהשם "עזתה" נגזר מהמילה "עזה", שאין לה דימוי חיובי בתודעתם של ישראלים. לאור הריבוי הגדול של הפיגועים בישראל באותה עת, התקבלו במועצה תלונות רבות של תושבים שטענו כי השם "עזתה" פוגע בהם, בקרובי משפחתם ובעסקים שהם עושים. במועצה החליטו לקבל את דרישת התושבים לשינוי השם. המועצה פתחה בתחרות לבחירת השם החדש. מתוך מאות ההצעות שהגיעו למועצה, הוחלט לאמץ את השם החדש "שדות הנגב". ‏ראו עוד

במקום הפגישה עם רפי הוא  סיפר לנו בקצרה עליו ועל קיבוץ עלומים. בתצפית לכיוון צפון ומערב לעבר עלומים רפי הצביע על אתר קיבוץ בארות יצחק שנמצא במקום עד מלחמת העצמאות, על נחל עוז ועל שכונת סג'עיה ועלי מונטר הנמצאים במזרח העיר עזה. הוא הרחיב מעט ודיבר על סוגיות הביטחון איתן מתמודדים יישובי עוטף עזה ובעיקר אלה הצמודים לגדר, על האירועים במקום במבצע צוק איתן. למדנו ממנו דבר גם על המנהרות. לא בדיוק מה שמפורסם ברבים.

לאחר התצפית, רפי הוביל אותנו לשער הדרומי של עלומים ודרכו נכנסנו אל תחום חצר המשק.

בכניסה אל חצר עלומים, צילום, רפי בביאן

עלומים – קיבוץ שהוקם בשנת 1966 על ידי שני גרעיני נח"ל, בוגרי תנועת בני עקיבא משבטים עלומים ואורים, ומכאן שמו. שטחו של הקיבוץ הוא כ־7,000 דונם, ועוד כ־4,000 דונם הם שטחי פלחה בסביבת הקיבוץ. קיבוץ עלומים הוא חלק מתנועת הקיבוץ הדתי הכוללת 23 קיבוצים ומושבים שיתופיים, כולם דתיים. הקיבוץ מנהל אורח חיים דתי ציוני במתכונת של שותפות כלכלית. הקבוצה מונה כיום כ-90 משפחות, רובן בוגרות גרעיני נח"ל, אשר במשך השנים הצטרפו לקבוצה. כרבע מהאוכלוסייה עלתה לארץ במסגרת גרעיני בני עקיבא מאנגליה, ונתח גדול שייך גם לבנים חוזרים שקבעו את ביתם במקום. פרנסת הקיבוץ מתבססת בעיקר מחקלאות, כשהמרכיב העיקרי הוא גידולי שדה, בהם: גזר, תפו"א לשוק המקומי וליצוא, בטטות ועוד. כמו כן פרדסי הדרים, מטע אבוקדו וחוחובה (לתעשיית הקרמים). חלק מהגידולים הם גידולים אורגניים, שהתפתחו בשנים האחרונות. בעלומים קיימים 3 מערכי אריזה לתוצרת חקלאית: לגזר, תפוחי אדמה ופלפלים. בנוסף קיימים חדרי קירור לאחסנת תוצרת חקלאית. בית אריזה אורגני נחנך במרץ 2010. ניתנים בו שרותי מיון אריזה קירור ושילוח לנמלים. השירותים ניתנים למגדלים מצפון הארץ ועד דרומה. בית האריזה אורז כ-10,000 טון גזר בעונה. הרפת בעלומים היא מן הרפתות המקצועיות בארץ. החלב משווק לתנובה ומקצתו עובר ליצור פרטי של מוצרי חלב לחברי הקיבוץ. ביישוב קיים בית כנסת ובסמיכות לו בית מדרש עם ספריה. בנוסף קיימים בקיבוץ מכינה קדם צבאית לבנים ובנות "מכינת יונתן", וכן אירוח דתי למשפחות ולזוגות. בחדר האוכל בקיבוץ יש ארבעה תבליטי קרמיקה גדולים של האמן משה סעידי מקיבוץ כפר מנחם. בשנת 2014 נחנך בעלומים, בשיתוף עם המועצה לשימור אתרים, מוזיאון "בארות בנגב". מוזיאון למורשת ההתיישבות בנגב, התיישבות הקיבוצים הדתיים, ובארות יצחק ועלומים בפרט. אתר הקיבוץ

בחצר המשק התוודענו לגזר (הגידול העיקרי של הקיבוץ) ולרפת המשוכללת.

גזר גזר

יצאנו מחצר משק עלומים חצינו את כביש 232 והמשכנו מזרחה בדרך אספלט קצרה שהופכת לדרך עפר לעבר "באר מרווה".

בדרך אל באר מרווה

אחרי רכיבה קצרה ופסטורלית בין שדות החיטה הגענו לבאר מרווה. 

בין שדות הקמה, צילום רפי בביאן

בין שדות הקמה, צילום רפי בביאן

אתר באר מרווה הוא יד זיכרון למרווה בביאן ז"ל. זה מקום שקט והפריחה בו וסביבו בעיצומה.

באר מרווה

מקשיבים לדבריו של רפי בביאן ליד הבאר

מרווה בביאן ז"ל היא הבת של רפי בביאן יבדל"א, כאמור, קב"ט מועצה אזורית שדות נגב וגם צלם חובב מקצועי. בסתיו תשע"ה (נובמבר 2014) שהיא רק בת 18, נפטרה מרווה לאחר מאבק עיקש של שנה וחודשיים במחלת הסרטן. בזמן מחלתה החליטה מרווה להשלים ולסיים את כל בחינות הבגרות והפכה את השגרה לניצחון. מהיום שבו התגלתה בגופה המחלה ועד היום שבו הלכה מרווה לעולמה, היא הקפידה לעשות את כל מה שעשו חברותיה בתיכון קבוצת יבנה שם למדה: פעילויות חברתיות, השתתפה בטיולים שנתיים, טסה בקיץ לפולין, עשתה את כל העבודות שהוטלו עליה וניגשה לכל בחינות הבגרות. היא נפטרה לאחר שהשלימה את כל מבחני הבגרות. התעודה נמסרה להוריה בקיבוץ עלומים במעמד מרגש ביותר. למרות גילה הצעיר מרווה ז"ל השפיעה והותירה את חותמה בקרב אנשים רבים. המוטו שהוביל אותה בחייה היה: לחיות, לצחוק, לאהוב. רפי אביה ובני משפחתה בקשו להנציח את זכרה באתר בו פורחות הכלניות, במקום הקרוב אל ביתה, קיבוץ עלומים אליו הלכה עם חבריה. יחד עם קק"ל, שנרתמו לפרויקט ועבדו סביב השעון. בחורף תשע"ו (ינואר 2016) הוכשרו הדרך למקום וחניון למטיילים.

לפני שנפרדנו מרפי הוא הפליא ומצלמתו הנציח את הביקור שלנו במקום.

תמונה  למזכרת, צילום: רפי בביאן

בהמשך הדרך לא הפסקנו להתפעל מיופיו של המקום. בחורשה הסמוכה לבאר נמצא החניון וסביבו מרבדי כלניות. מרהיב!

מרבד כלניות בקרבת באר מרווה

המשכנו בדרך הצמודה לגדה המערבית של נחל שובה שהוא יובל של נחל גרר ומנקז את האזור שבו נמצאים שמרת, שובה, תושיה, כפר מימון ושוקדה. בהמשך לאחר חציית הנחל נכנסנו לתוך חד שביל (סינגל) שוקדה. הרכיבה בו הייתה קלילה ונעימה. לאורך כל הדרך הובילו אותנו מרבדי כלניות.

לאורך חד שביל שוקדה

הגענו לחניון שוקדה ומשם קצרה הייתה הדרך ליער שוקדה. לדאבוני ולצערי משטחי הכלניות במקום לא היו מרשימים כמו אלה שהכרתי משנים קודמות. המוני בית ישראל שהגיעו בשבועות האחרונים למקום רמסו אותם. חבל! חבל! אין ספק משטחי ומרבדי הכלניות בבאר מרווה הרבה יותר מרשימים.

חצינו את יער שוקדה והמשכנו מערבה בדרך שנסללה אספלט לאחר מבצע צוק איתן. הגענו למול קיבוץ בארי וחזרנו אל מגרש החנייה לקראת החלק השני והארוך של הטיול ביער בארי.

כניסה ליער בארי

יער בארי ושמורת בארי

החלק השני של המסלול (30 ק"מ) היה לאורך חד שביל (סינגל) בארי ואותו הוביל במיומנות עידן הלל. עברנו לכל אורכו, כולל הטבעת הצפונית וכמו שאומרים "מלא מלא"! נדמה שאין רוכב אופניים שמכבד את עצמו ואינו מגיע לרכוב בחד שביל זה לפחות פעם בשנה.

מסלול הטיול

למעשה חד שביל זה נמצא במרחב של רכס הכורכר של בארי וסביבתו כמוצג במפה

רכס הכורכר של בארי – כיסופים

לאחר תדריך קצר של עידן הלל על מהות החד שביל וכיצד צריך לרכוב בו, יצאנו לדרך.

נכנסנו לחד שביל בארי

הקטע הראשון של החד שביל היה מדרום ומחוץ לשמורת מכתש בארי

תחילת המסלול מדרום לשמורת מכתש בארי

שמורת מכתש בארי משתרעת בביתרונות הלס באגן העליון בו נמצאים היובלים של נחל סחף ושממשיך מערבה ומצטרף לנחל הבשור. שטח השמורה המשתרעת על פני כ- 5,000 דונם הוא מכתש דמוי קרקס (בצורת זירה) הסגור משלושה עברים ופתוח למערב. בשטח זה הנופים המיוחדים מקיפים את עמק כמו נופי ירח, שנוצרו כתוצאה מסחיפה חזקה של קרקע. קירות הלס הסוגרים על קרקס הסחיפה מתנשאים לגובה של 10-15 מטרים, ואדמת הלס שבקרקעית הקרקס מבותרת על ידי יובלי נחל סחף. בבתרונות אלו שרדו החי והצומח הטבעיים, שנעלמו מהמישורים הסמוכים עקב עיבוד אינטנסיבי. צומח השמורה כולל אלמנטים ים-תיכוניים, הסמוכים לגבול תפוצתם הדרומי, ומדבריים בגבול תפוצתם הצפוני. כך למשל, גדלים בשמורה שיחי קורנית מקורקפת, לוטם שעיר, לוטם מרווני וסירה קוצנית, הים-תיכוניים, ולעומתם רותם המדבר ומתנן שעיר הנפוצים במדבר. בתחומי השמורה גדלים כ- 175 מיני צומח, וביניהם גיאופיטים רבים כמו כלנית מצויה, עירית גדולה, חצב מצוי, חצב גלוני, אירוס ארץ-ישראלי, סחלב פרפרני, סחלב השקיק, דבורנית דינסמור ואחרים. הכלניות ראויות לציון מיוחד בשל מרבדי הפריחה היפים (אדומים בלבד), אך גם לאחר תום פריחתן יש בשמורה פריחה אביבית שופעת. הבתרונות מהווים את גבול תפוצתם הדרומי של צב יבשה מצוי והלטאה שנונית השפלה, וגבול תפוצתה הצפוני של הלטאה שנונית באר-שבע, הנמצאת בסכנת הכחדה בעולם. לשמורה יש גם חשיבות גיאולוגית, הן בשימור נוף הבתרונות, והן בשימור מספר טיפוסי קרקע: לס, חול, סחף וחמרה מעורבת בלס. הרחבה עוד הרחבה

התחלת המסלול מחוץ ובסמוך למכתש בארי

בקטע של זה מסלול חצינו את הערוצים של יובלי נחל סחף

חוצים את ערוצי הנחילים

ממשיכים לנוע בין הערוצים

התקדמנו הלאה בחד שביל

ירידה באחת הערוצונים

התקדמנו לקראת הלופ הצפוני

ממשיכים הלאה

הגענו למקום בו קיימנו את הפסקת האוכל והשתייה הקצרה. מקום נחמד ונעים, ככה בצל העצים באמצע הדרך!

חניה ראשונה

בהמשך הדרך נכנסנו ל"לופ הצפוני" של החד שביל.

הלופ הצפוני

מסלול הלופ הצפוני של יער בארי הוא על רכס הכורכר המערבי בגבול רצועת עזה בו נטועים בעיקר באקליפטוסים. בחלק מהיערות הנטועים ישנו תת-יער של צומח טבעי ובעיקר פריחה של כלניות.

חד שביל בין עצי האקליפטוס

בין עצי האקליטוס פגשנו פרטים בודדים של העוף הדורס דיה. אחד מהם הצלחתי להנציח במצלמה

דאיה בין עצי הקליפטוס

מפעם לפעם עידן עצר את הטור לוודא שכולם נמצאים בו. אז התחיל להתפתח דיון קצר. אני כבר לא זוכר על מה!

דיון קצר באחת העצירות

כל הדרך בלופ הצפוני, אבל לא רק בו ליוו אותנו מרבדי הכלניות. פשוט מקסים!

מרבד לדוגמא

ואז ארעה תקלה. לאחד החברים נשבר מעביר ההילוכים

התכנסות במקום התקלה

עידן נחלץ לתיקון ולא בפעם הראשונה בטיול.

עידן בפעילות

יש לו זמן גם להעיף מבט

אנו שאינם נמנים על הטכנאים ואנשי המכניקה פרשנו מהתגודדות סביב עידן. ניצלנו את ההפסקה שנכפתה עלינו, לעוד הרבה צילומי מזכרת ממרבדי הכלניות.

רוני בין הכלניות

גם לי מגיע צילום

עוד מרבד שאי אפשר היה להתעלם ממנו

לאחר שסיימנו את הלופ הצפוני, משכנו הלאה בחד שביל והגענו לדרך אספלט (סימון שחור) בסמוך למגדל המים באתר הראשון של קיבוץ בארי שנקרא נחביר.

בקצה הדרך מול אתר נחביר

בארי, קיבוץ השייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת ובעבר לקיבוץ המאוחד (תנועת אחדות העבודה) ונמצא בתחום המועצה אזורית אשכול. הקיבוץ הוקם במסגרת הקמת 11 הנקודות בנגב שעלו לקרקע במוצאי יום כיפור תש"ז, בלילה שבין ה-5 ל-6 באוקטובר 1946. המבצע היה ביוזמת הסוכנות היהודית ובשיתוף קרן קיימת לישראל ומטרתו הייתה להכליל את אזור הנגב בתוך גבולותיה העתידיים של המדינה היהודית. מבצע התיישבות זה נחשב לגדול מסוגו בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל. הישובים שהוקמו במסגרת מבצע זה היו בארי, חצרים, נבטים, אורים, נירים, שובל, משמר הנגב, גלאון, תקומה, כפר דרום וקדמה. קיבוץ בארי נקרא בראשיתו נאחביר, כשמו הערבי של האזור, שפירושו הוא אזור בתרונות. מאוחר יותר הוא נקרא על שם כינויו הספרותי של ברל (בארי) כצנלסון, שנפטר אז. הקיבוץ שכן תחילה כשני קילומטרים ממערב למקומו היום ונקרא בארות. במלחמת העצמאות הותקף הקיבוץ בידי צבא מצרים ומגיניו נאלצו לחיות חודשים אחדים בבונקרים. בתום המלחמה עבר למקומו הנוכחי על גבעת אל-מושיריפה. מבארי הישנה נותרו בית הביטחון הנקוב בכדורים ומגדל המים של הקיבוץ. להרחבה ראו באתר הקיבוץ.

מבנה הישן של בארי

מחניון נחביר התחיל הקטע הבא של הרכיבה בחד שביל כמוצג במפה.

קטע הבא בחד שביל

בתחילת קטע זה רכבנו על רכס הכורכר וטיפסנו לנקודה הגבוהה לתצפית מרהיבה על האזור לכיוון מערב שהיא לעבר רצועת עזה.

החד שביל על רכס הכורכר

לכיוון מזרח יכולנו לראות את שפע מחסני התחמושת ששימשו את הצבא הבריטי שחנה בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם השניה.

מצבורי מחסני התחמושת של הצבא הבריטי

באזור המחסנים, עזבו אותנו שלושה חברים, זמנם היה קצר והם המשיכו בדהרה. נשארנו ארבעה עידן, אריאל, רוני ואני. אחד נוסף, זה שנשבר לו מעביר ההילוכים באופניים, עזב אותנו כבר קודם בחניון נחביר.

הנצחנו את רגע הפרידה

כביש הבטון של מחנה הבריטי

המשך החד שביל היה בתוך חורש איקליפטוסים המקביל לערוץ נחל שערתה.

במורד הדרך במקביל לנחל שערתה

המשכנו במורד הדרך עד מעל החיבור של נחל שערתה עם נחל הבשור

מעל נחל הבשור

למעשה התחלנו לרכב בתוך בתרונות הלס בקטע קצר המקביל לנחל הבשור כמעט עד המקום בו בו פוגש אותו, נותר נכון למור מצטרף אליו נחל גרר.

הרכיבה בתוך הבתרונות מול נחל הבשור

בדרך מעל נחל הבשור

בקטע זה החד שביל נע בין עצי האשל שעל גדת הנחל

סמוך לנקודת המפגש בין הנחלים החד שביל פונה וכיוונו מזרחה לאורך נחל גרר.

לאורך נחל גרר

לאורך נחל גרר

הרכיבה בו היא בתוך הביתרונות  הצמודים לגדת הנחל

החד שביל בתוך הבתרונות

סכר נחל גרר

באזור הסכר פנינו צפונה לעבר האזור המיוער.

הפנייה לכיוון האזור המיוער

בקצה העליה מצאנו לעוד הפסקה קצרה להוספת נוזלים ואנרגיה.

הפסקה קצרה, רואים שחלק מאיתנו כבר עייפים

המשכנו בתוך יער רעים ובדרך הזדמנו לנו שני קטעים של במפרים נחמדים שרכבנו בהם ללא דיווש.

חציית הבמפר

המשכנו ועברנו ליד באר האנטילה.  עצרנו שם לצילום אחרון.

ליד באר האנטילה

המשכנו הלאה באזור המיוער ובעצם רכבנו בחלק האחרון של החד שביל. בקטע זה היו עוד מספר פעמים שחצינו ערוצונים. חלק מהם בגלל הירידה התלולה והעליה התלולה החשש שמא לא אצליח לרכב, ירדתי מהאופניים ועליתי ברגל.

החלק האחרון

הקטע האחרון של החד שביל היה בשולי השטחים המעובדים. דהרנו מהר. כבר היה חם. באופן מפתיע באחד המקומות גם רוני וגם אני מתחנו שריר. כנראה בגלל חוסר במגנזיום או מלח. המתיחה חלפה תוך דקותיים. המשכנו הלאה ובעצם סיימנו את הרכיבה בחד שביל. עוד מעט רכיבה על דרך הכורכר ובהמשך על דרך האספלט ליד גדר הקיבוץ הובילה אותנו לנקודת ההתחלה.

בסיום הטיול הייתה לנו הרגשה של סיפוק גדול. עשינו זאת! היה לנו טיול יוצא מהכלל שנמשך כמעט שש שעות מתוכן בערך ארבע וחצי שעות רכיבה. הרכיבה הרצופה לאורך החד שביל הייתה מענגת וכיפית. חד שביל זה תוכנן בצורה מופלאה, חבר אמר אפילו גאונית. החד שביל עובר בכל תצורות הנוף הנמצאות במשבצת ארץ זו. 

איני נוהג לרכב בחד שביל אבל בפעם זאת נהניתי מאוד. היו מספר קטעים בעיקר עליות וירידות תלולות מאוד בהם פשוט הלכתי ברגל. במקומות אלה שהיה לי ספק אם אצליח לעבור ברכיבה, לא היה לי ספק וירדתי מהאופניים. הפעם לא נפלתי וגם זה הישג!

התחושה בסוף טיול זה הייתה של חוויה מעניינת במזג אוויר של קיץ באמצע החורף באזור שכולו ירוק ופריחת הכלניות והעיריות והחד שנתיים הנוספים היא בעיצומה. החברה הייתה נעימה ומפרגנת. בטיול זה העמקנו את הכרתנו עם אזור חוף הנגב המערבי. היו בעצם שני טיולים משולבים הראשון הקצר (10 ק"מ) סובב עלומים והארוך (30 ק"מ) במרחב בין בארי וגבול הרצועה. למדנו עוד משבצת ארץ לפרטיה. בקיצור, היה לנו טיול מושלם כמו שכתוב בספרים ואני מניח שעוד נזכור אותו זמן רב. מן הסתם, בשנה הבאה נבקש לחזור עליו בעונה זו. 

ביום שבת (13/2/2016) שבו מזג האוויר היה חורפי קיצי הצטרפנו,  ביתי רוני רווה, חברי צחי גל ואני, לחגיגת החורף "דרום-אדום" המתקיימת מדי שנה. יצאנו לטייל למרחב הפתוח הירוק והפתוח בגבעות הלס והכורכר באזור נחל שקמה ויובליו שנמצא במזרחו של מישור החוף הדרומי כמוצג במפה.

אזור הטיול

אזור הטיול היה במרחב הפתוח המשתרע בין הכבישים הארציים והאזוריים הבאים כמוצג במפה: במזרח, כביש 40 בקטע שבין קרית גת ובאר שבע; מדרום, כביש 334 מצומת בית קמה לצומת איבים; במערב, בין צומת איבים לצומת ברור חייל, בצפון, כביש 352 מצומת ברור חייל עד מסילת הברזל בין קריית גת ואשקלון.

מפה כללית של מיקום מסלול הטיול

האזור הגיאוגרפי של הטיול הוא החלק הגבוהה של מישור החוף הדרומי בו נמצאות גבעות והלס ובמרכזו זורם נחל שקמה.

מפת אזורי המשנה במישור הדרומי

אזור הטיול הוא ברובו גבעי ומגיע לגובה של כ-250 מ' מעל פני הים. גובה המשך האזור מגיע ל-20 מ’. הפרש הגבהים המתון משתרע על פני מרחק אופקי של כ – 25 ק"מ. על אף הפרשי הגובה הקטנים והשיפועים המתונים, פני השטח אינם חד גוניים. בולטים בו רכסי הכורכר במערב, אזורים חרוצים כמו בתרונות רוחמה, ותלים ארכיאולוגים המתנשאים מעל פני השטח, בעיקר לאורך נחל שקמה. ייחודו של האזור נובע מהיותו חוליה מקשרת ונקודת מפגש בין מספר אזורים גיאוגרפיים שונים: השפלה הפנימית ממזרח, מישור החוף שנמשך צפונה, חוף הים במערב וספר המדבר מדרום.

נחל שקמה הוא אחד מהנחלים הגדולים, המפותלים והעתיקים היורדים משדרת ההר אל השפלה והלאה למישור החוף הדרומי. שטח אגן היקוות הנחל מעורך בכ- 750 קמ"ר. יובליו העליונים מתחילים בשלוחת דהרייה בדרום הר חברון ויורדים אל השפלה באזור גבעות להב-דביר. כיוון הזרימה הוא מדרום לצפון. במעלה הדרך מכיוון מזרח מצטרפים  לנחל שקמה נחל מגדלית ונחל פורה. באזור עיינות חסי ליד תל חסי נחל שקמה מתלכד עם נחל אדוריים שאגן הניקוז שלו גדול יותר מנקז את המורדות המערביים של הר חברון. מרבית הנחלים המצטרפים לערוץ הראשי של נחל שקמה המאוחד עם נחל אדוריים שכיוונו מזרח-מערב בנוסף לאלה שהוזכרו, מגיעים כיוון דרום וכוללים את  נחל סד, נחל חצב, נחל זדים ונחל חנון. מצפון מנקזים אליו נחל ברור ונחל עובד. בדרכו מערבה נחל שקמה פורץ את רכסי הכורכר ואת החולות ממשיך עד לים, אליו הוא נשפך באזור זיקים.
מקורות המים העיקריים של נחל שקמה הם מי שיטפונות ומספר נביעות באפיק נחל שקמה, נחל אדוריים, נחל פורה ונחל סד. יש הגורסים שהעובדה שיפוע הנחל מתון ובמהלכו נוצרו פיתולים רחבים, מעידים על על היותו נחל קדום. הנחל זרם לכל אורך הזמן לבד ממספר מקומות בהם הייתה הפרעה או סתימה בגלל הצטברות סחף, גלישות עפר, התמוטטויות של מצוקים קטנים אל אפיקו, הצטברות דיונות והחולות הנודדים בתקופות יצירת רכסי הכורכר השונים, ולמעשה חוסמים את הזרימה בנחל כמו ברוב נחלי הארץ.
נחל שקמה נתון לפעילות מרובה של נגר עילי ושיטפונות. שטחי הניקוז הגדולים, עוצמת המשקעים, אדמת הלס האטימה ומיעוט צמחייה הם הגורמים העיקריים לסחיפה ולהיווצרותם של בתרונות. השיטפונות יוצרים בקטעים של הנחל גדות תלולות, עם מצוקים נמוכים. הזרימה החזקה וקרקע הלס האטומה מונעים גם את חלחול המים אל מאגרים תת קרקעיים, אבל מסייעים לאגירת מים בבורות וסכרים.

האקלים הוא המרכיב הראשוני המשפיע על כלל הסביבה. תנאי האקלים וכמויות המשקעים קשורים באופן ישיר למשטר המים, לסוג המסלע ולתפוצת קרקעות, וקובעים את אופי תהליכי הבליה ועיצוב הנוף ואת עוצמתם. אלה משפיעים על עיצוב התבליט ועל אופי החי והצומח ועל תפוצתו. מרחב שיקמה נמצא באזור המעבר בין אזור האקלים הים-תיכוני לאזור האקלים המדברי שנקרא גם אקלים ערבתי. הגבול בין שני אזורי אקלים אלו מוגדר על סמך ממוצע משקעים רב שנתי של 400 מ"מ. סיווג זה מבוסס על שיטת המיון המתבססת בעיקר על צומח טבעי. האקלים הערבתי מאפיין את אזור המעבר בין האקלים הים תיכוני לאקלים המדברי, וחופף חלקית למה שמכונה "ספר המדבר". אזור זה נכלל באזור ה"צחיח למחצה". האקלים הים תיכוני ו/או הערבתי באזור זה מתאפיין בשתי עונות עיקריות – קיץ ארוך ויבש, וחורף קצר יחסית, עם משקעים בכמות בינונית (באקלים הים תיכוני) עד נמוכה (באקלים הערבתי). משרע המשקעים בתוך האזור ניכר, כאשר המשקעים פוחתים מצפון לדרום ופוחתים גם ככל שמתרחקים מהים. הפחתת המשקעים מצפון לדרום חזקה במיוחד מדרום לקו קריית גת ( 5 מ"מ משקעים לק"מ הדרמה). צפונית לקו זה ההפחתה מתונה יותר ( 1.9 מ"מ לק"מ הדרמה). ההפחתה עקב ההתרחקות מהים היא של 3.1 מ"מ לק"מ. עם זאת, באזורים מסוימים ייתכן שיש הגברה במשקעים עם ההתרחקות מהים. שאר הנתונים האקלימיים (לחות, רוח ועוד) מושפעים בעיקר מהמרחק מהים ופחות מההצפנה וההדרמה.

כאמור, אזור נחל שקמה מהווה מפגש בין האקלים הים תיכוני בצפון לאקלים המדברי בדרום. כיוון שכך יש בו מגוון רחב של בתי גידול ייחודיים. האזור כולל בתוכו חלק ניכר מרכסי הכורכר החופיים והפנימיים שנותרו לא מופרים. רכסי הכורכר מהווים בית גידול למינים ים תיכוניים, מדבריים וחופיים ייחודי.

באזור הטיול עברנו בשלוש יחידות נוף שהן חלק מהגבעות המזרחיות באגן המרכזי של נחל שקמה.  גבעות רוחמה המשתרעות מדרום לנחל שקמה. זוהי היחידה מרכזית וגדולה, הכוללת שטחים טבעיים גדולים. הלאה דרומה משתרעים מישורי בית קמה יחידת נוף חקלאית.  בגבולו המזרחי של אזור הטיול נמצאות גבעות פורה שהן גבעות קירטוניות שמרבית שטח מעובד, שהמשכן – בצד מזרח, מעברו השני של כביש 40.

אזור הטיול

מקור והרחבה: מכון דש"א (2004), נחל שקמה – אגן מרכזי – סקר, ניתוח והערכה של משאבי טבע, נוף ומורשת האדם

התחלנו את הטיול וגם סיימנו אותו בחניון שמורת פורה הנמצא בצמוד לכביש 40. המקום בשעת בוקר מוקדמת היה שלו ונקי. בחניון נמצאו כלי רכב בודדים. אז לא היה כל סימן ורמז על מה שיתרחש במקום שחזרנו אליו בסוף הטיול. על יורחב בהמשך.

חלקו הראשון של מסלול הטיול היה חופף לקטע האחרון מוצג במפה להלן.

הקטע הראשון והאחרון של המסלול

התחלנו את הרכיבה בדרך העפר הצמודה מדרום לשמורת פורה זוהי ראישתה של דרך נוף נחל שקמה שהכשירה קרן הקיימת ועבירה לכל סוגי הרכב ומסומנת בכחול.

שמורת פורה – השמורה משתרעת על פני 12 דונם, באפיק נחל פורה, שהוא כאמור יובל של נחל שקמה. שמה של השמורה ניתן לה על שם חורבת פורה הנמצאת בגבולה המערבי. השמורה נקראית בערבית ח'רבת אלפורה. השמורה נמצאת באזור מעבר אקלימי בין החבל הים תיכוני לחבל המדברי הנקרא בתת הספר. לאזור זה צומח אופייני המורכב בעיקר משיחים ובני שיח שמוצאם ים תיכוני יחד עם מינים ממוצא מדברי. פריחה בשמורה עשירה וייחודית בחודשים פברואר ומרץ. בשמורה גדלים צמחי כלנית מצויה,נורית, פרג, עירית גדולה, לשון פר ועוד. בשמורה גדלים שיחי רותם, מלוח ולענה. ייחודה של השמורה בהיותה מהמקומות הבודדים במישור חוף הנגב שבו פני השטח מכוסים בסלעים חשופים מגיל האיאוקון, ולא באדמת לס כמו בכל סביבתה. שמורת פורה, כמו האזור כולו, סבלה במשך שנים רבות מרעיית-יתר של צאן הבדווים. בשנת 1965 גודר שטח השמורה, והצמחייה החלה להתאושש.

לא התעכבנו בשמורת והמשכנו בדרך מול אגם  פורה שמראהו היה יפה ופסטרורלי.

סכר פורה בשעת בוקר מוקדמת.

אגם פורה

אגם פורה זה הוא למעשה תוצאה של סכר, שנבנה במורד הנחל כדי לאגור מי שיטפונות ולהחדירם לקרקע. עופות, החולפים בסביבה, אוהבים מאוד להגיע לכאן, משום שנוסף על צמחים אכילים יש באגם גם צפרדעים, סרטנים קטנים ועוד מטעמים אהובים על בני-הכנף.

המשכנו בדרך הנוף בשולי השטח המיוער מדרום לנחל פורה והגענו לגשר מסילת תוואי הרכבת החוצה אותו.

מדובר על מסילת הרכבת שסללו התורכים בסיוע הגרמנים מצפון הארץ לנגב  בזמן מלחמת העולם הראשונה במסגרת המאמץ לשנע כוחות דרומה לעבר סיני כדי לבלום את צבא הוד המלכותו הבריטי שהחל להתקדם על מנת לכבוש את ארץ ישראל. הגשר התמוטט בשטפון של שנת 1970. בהמשך הזמן הגשר קרס ככל הנראה בעקבות בזיזת האבנים שבנו את יסודותיו לבנית בתים באזור. הרס הגשר נמשך כל העת וכנראה בעוד מספר שנים לא יישאר ממנו זכר.

גשר מעל נחל פורה

מבט מהצד אל הגשר

מבט מהצד אל הגשר

המשכנו בדרך וממול וממעל ראינו כבר את תל נגילה שסימן הזיהוי של הוא העץ הנמצא בפסגתו.

למול תל נגילה

תל נגילה – תל זה  שסמוך לו ניתן למצוא שרידים מהתקופה הכלכוליתית הוא שריד לעיר גדולה שהתקיימה בתקופת הברונזה התיכונה השנייה,  לפני כ 4400 שנה בקירוב. העיר (ממנה לא ניתן לראות דבר היום), הייתה מוקפת חומה, סוללה וחפיר אשר שמרו על רובעי מגורים ומסחר. בצדי התל הצפונים והמזרחיים נמצאות מערות קבורה בהן נמצאו שרידי מנחות למת. שמו של התל ניתן לו על שם היבלית הרבה שגדלה בו (מערבית). על התל ניצב בודד עץ אשל ענק, שגילו מוערך בכ- 400 שנה, ואשר שימש עד לאמצע שנות השישים כאמצעי זיהוי עבור טייסי חיל האויר, כמו גם לנוודים וסיירים לאורך תקופות קדומות יותר.  התל שימש בזמן מלחמת העצמאות כמוצב קדמי לאבטחת שדה התעופה שהוקם ברוחמה במבצע אבק  וכיבושו היה במסגרת הקרב על חרבת מאחז הנמצאת ממזרח ועליה נכתב בדף טיול לנחל אדוריים. האגדה מספרת כי סמוך לעץ קבור אוצר זהב אגדע שהסתירו התורכים בעת בניית מסילת הרכבת. התורכים נאלצו לברוח מפני הבריטים ולכן לא היו יכולים לשאת את הזהב שנועד להוות תשלום למניחי המסילה. כדי לזכור את מקום מחבואו, הטמינו אותו בסמוך לעץ. אגדה זו מדרבנת את שודדי העתיקות לחפור חפירות לא חוקיות בתקווה למצוא את הזהב. במהלך החפירות הם מוצאים שרידים עתיקים בהם מעוניינים סוחרי עתיקות… את התוצאות של החפירות ניתן לראות בבורות בסמוך לעץ.

המשכנו בדרך וחצינו את נחל שקמה בגשר אירי. המעבר היה פשוט וקל. אני זוכר שבשנים קודמת הגשר לא היה קיים ובחורף המעבר היה מכוסה בוץ עמוק. לאחר המעבר התחלנו לטפס על רכס הכורכר. במעלה הדרך עצרנו לתצפית. בשנים הקודמות בעונה זו היו במקום שפע כלניות אולם, הפעם פחות, הרבה פחות. אבל, הנוף המדהים נותר כמו שהיה.

מבט לדרום לעבר ערוץ נחל שקמה שלאורכו גדלים עצי האקליפטוס

העיריות שולטות בנוף

גם רעש של טרקטורים מעופפים היה לנו.

המשכנו צפונה לעבר תל נגילה. החלטנו לוותר עליו. הדרך הובילה אותנו מערבה. עלינו וירדנו וחצינו את נחל סד, כאמור אחד מיובלי נחל שקמה.

אחרי המעבר בנחל סד

עוד עליה נחמדה

אחרי שתי העליות המשכנו דרומה עד לנקודת התצפית מעל בתרונות רוחמה.

שמורת הטבע בתרונות רוחמה כוללת שני אזורים שמתחם קיבוץ רוחמה מפריד לא רציפים, ממזרח וממערב. הגוש המזרחי עליו צפינו מאופיין בנוף בתרונות ואילו הגוש המערבי מאופיין ברכס כורכר. השמורה מגנה על אזור הנחלים רוחמה, דורות ויובלים נוספים של נחל שקמה. נחלי אכזב אלה התחפרו באדמת הלס ויצרו בתרונות באזור מישורי יחסית, החושפים את הכורכר שמתחת לשכבת הלס.

תצפית בתרונות רוחמה, הכל ירוק

שם עצרנו להפסקה קצרה לשתייה תה ואכילת תמרים ואגוזים כדי להשלים אנרגיה וגם להצטלם למזכרת.

תצפית בתרונות רוחמה

עוד צילום למזכרת. צריך!

המסלול בהמשך הדרך לאחר ההפסקה היה מעגלי. עלינו וירדנו בגבעות שמצד אחד מעובדות ובצד שני הן שטח של שמורת טבע מגודרת.

החלק המעגלי של מסלול הטיול

בתחילה חלפנו למול הקצה של קיבוץ רוחמה.

מול קיבוץ רוחמה

בין שדות לאורך הגבעות

לאחר הסיבוב המשכנו צפונה לעבר נחל שקמה.

במורד אל נחל שקמה

במורד הדרך לעבר נחל שקמה

במשטח רחב בחיבור בין הדרך בה ירדנו מדרום ובין הדרך הראשית המסומנת באדום הגענו לראשונה בטיול למרבד כלניות מרשים.

רוני בין הכלניות

משהו משה!

אחרי ההתרגשות הגדולה ושפע הצילומים של הכלניות שאת חלקם ניתן לראות בגלריית התמונות, המשכנו מזרחה בדרך חזרה. הכוונה הייתה לחצות את נחל שקמה. כשלנו! לא היה מעבר יבש. בלית ברירה חזרנו בדרך דרומה המקבילה ומעל לנחל סד המסומנת אדום. הכיוון תל נגילה.

הרכיבה חזרה לא הייתה מעניינת כי חלק מהדרך רכבנו בכיוון הלוך. שני דברים פגמו אז בטיול בגלל שהתקיים בסוף השבוע: האחד, השפע הרב של כלי רכב (4×4) שנעו בדרכים ובעיקר מול כיוון הרכיבה שלנו. הרגשנו שאנחנו, רוכבי האופניים מיותרים ובעיקר מהווים מטרד עבורם.

לקראת סוף הדרך, שהגענו לדרך מעל אגם פורה דיי הזדעזענו.  ההמונים (עשרות אלפים ואיני מגזים) שהגיעו למקום והפכו את שמורת פורה וסביבתה ממקום שליו ונעים למקום רועש, גועש ומלוכלך. גם כביש 40 לבאר שבע נחסם. לא ראינו שוטרים שיעשו שם סדר ולא ראינו את הפקחים של רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל והמועצה האזורית בני שמעון מסתובבים בין המטיילים. חבל, חבל!!

הרכיבה בדרך חזרה לחניון בין רבבות האנשים וכלי הרכב לא הייתה נעימה וזו בלשון המעטה ובקטעים מסוימים בלתי אפשרית.

מבט על שטח שמורת פורה וסביבתה בשעת הצהרים.

בסיום הטיול, אחרי ארבע ורבע שעות, למרות האי נעימות בסוף, יכולנו לומר שהיה לנו טיול נחמד בחבל ארץ מעניין. למרות שהנופים בהם עברנו יפים ומוכרים, תמיד נעים ונחמד להסתובב ביניהם, ובמיוחד בעיצומו של החורף שהכל ירוק ופורח. לדאבוננו הפריחה של הכלניות השנה היא מועטה. לא נורא!

גם לקח חשוב מאוד מאוד למדתי. לא אתקרב יותר בשעות הצהרים לאזור שמורת פורה. אם אגיע למקום יהיה זה בשעת בוקר מוקדמת. אתחיל ואסיים את הטיול ממקום אחר שקט.

התכנית המקורית של רוני ושלי הייתה לצאת בשבת (6/2/2016) לטייל בין הכלניות באזור נחל שקמה התבטלה בגלל מזג האוויר. התחזית הייתה שירד גשם. בבוקר, לאחר שהתעוררנו עצמונית, הבנו שהגשם קרוב לרדת והחלטנו לטייל קרוב לבית באזור מבשרת ציון. רכבנו בעמק הארזים שהוא חלק מהפארק הגדול הסובב את ירושלים.

מסלול הטיול בעמק הארזים

ואלה חלק ממראות הטיול

בדרך מתחת לכביש 1

למרגלות רכס חלילים

למול עינות תלם

במעלה הדרך

בין עצי החורש

גשר הרכבת החוצה את העמק

תמונה למזכרת עם אבא

חזרה לבית האדום שם חיכה לנו הרכב והחל הטיול

אחר כך המשכנו את הטיול בנסיעה ברכב במוצא עילית

מבט אל הבית האדום ממוצא

צפינו גם כיצד מתקדמות עבודות לבניית הגשר והמנהרה בכביש 1

המנהרה הנבנית ברכס הראל מתחת למחלף

גשר מוצא הנבנה

לסיום קנחנו בתצפית על עמק הארזים ממעוף הציפור.

מבט על עמק הארזים

בסופו של יום היה טיול קצר ונחמד לחילוץ עצמות עם קצת ספורט. נהנינו מאוד למרות הקור והרוח.

הטיול ביום שישי (5/2/2016) היה בגליל התחתון המרכזי, אזור בו טרם רכבתי. מדובר על רכס כפר החורש שהוא חלק מהרכס הרי נצרת התוחם את עמק יזרעאל מצפון כמוצג במפה להלן.

אזור הטיול

רכס הרי נצרת שקצהו הצפוני הוא הר יונה, הרכס הדרומי מבין רכסי הגליל התחתון המרכזי שציר כיוונם הוא מערב – מזרח וביניהם נמצאות בקעות שגם כיוונן הוא כזה במוצג במפה  להלן.

מסלול הטיול היה ברכס שהוא אזור שצורתו מעיין מלבן המשתרע בין היישובים הבאים: כפר החורש ויפיע במזרח, מגדל העמק מדרום, תמרת ומזריב במערב, וגבעת אלה ועילוט בצפון.

מסלול הטיול

מקום ההתכנסות בו החל והסתיים הטיול הוא משטח כורכר הסמוך וצמוד למתקן מקורות שנמצא ממערב לצומת כפר החורש, מאות מטרים בודדים מצפון לכביש 75 והגישה אליו היא בנסיעה בדרך עפר היוצאת ממנו.

מקום ההתכנסות

זה המקום לציין שהפנייה לדרך זו מכביש 75 אפשרית רק בנסיעה בכיוון מערב בגלל פס לבן העובר לאורכו של הכביש. לפיכך, אלה המגיעים בנסיעה בצומת נהלל בכיוון מזרח  נדרשים להמשיך עד צומת הכניסה לכפר החורש ושם לבצע פניית פרסה של 180 מעלות כמוצג במפה.

הכניסה לתחילת המסלול

הקבוצה שהתכנסה לטיול הייתה גדולה (15 אנשים) וכללה את עמרי בונה, המדען הראשי של קק"ל שיזם את הטיול, אחיו (שאיני זוכר שמו), גיל עצמון מנהל אזור הגליל התחתון בקק"ל ואשתו טלי, אילן שחם הכותב ומצלם לאתר מסלולי אופניים של קק"ל אליו הצטרפו רוני מרקוביץ ושניים נוספים (שגם את שמותיהם איני יודע) וחבריי לטיולי האופניים: מיכאל סופר, ארז בלשאי, משה יפה ויונה בקלצ'וק. את הטיול הובילו שאלי בן ישי איש קק"ל שתכנן את חד שביל (סינגל) כפר החורש והישאם בשאראת רכז הספורט של המועצה המקומית יפיע שסייע בהכשרתו  ועל כך יורחב להלן.

שאלי בן ישי, איש קק"ל יערן הרי נצרת ועמק יזרעאל. היערות שהוא אמון עליהם הם גם יערות אורבניים. לכן, בנוסף לתפקיד המסורתי של יערן, הוא נדרש לנהל את הקהלים השונים ביער. מתוקף אהבתו לרכיבת אופניים, הוא התחיל להתעניין בהתוויית ובתכנון שבילי אופניים. לצורך כך למד והשתלם והפך ״מתכנן שבילי אופניים״. לימוד התחום הוא בהתאם לעקרונות האיגוד העולמי לרכיבת אופני שטח (IMBA)) שקק״ל ואיגוד האופניים יזמו. הסינגלים שהיה מעורב בתכנון והכשרה הם סינגל יער בית קשת, סובב שמשית, סובב הסוללים, סובב גבעת אלה , סינגל ריש לקיש וסינגל יער כפר החורש. הכשרת חלק מהסינגלים הייתה שיתוף מלא עם האוכלוסייה של היישובים הסמוכים שמשית, הסוללים וגבעת אלה.

שאלי ואיש קק"ל בעת בניית החד שביל

הישאם בשאראת, גיל 51, יליד נצרת, גדל והתחנך ביפיע. נשוי ואב לשתי בנות שלומדות הנדסת חשמל בטכניון. 30 שנים ברציפות הוא מנהל מחלקת הספורט במועצה המקומית יפיע. במשך השנים יזם כל פעילויות ספורט במסגרת אגודות ספורט, מועדוני שכונות, מועדונים בית ספריים, אירועים עממיים ותחרותיים. בשנים האחרונות גילה ביפיע כמו בכל רחבי הארץ את הפוטנציאל הגדול בתחום האופניים והחל לפעול בקרב אוכלוסיית היישוב.

הישאם מוביל את נערי יפיע

בראשית 2015, נודע להישאם שקק"ל ביחד עם מתנדבים מהאזור התחילו לפתח חד-שביל (סינגל)אופניים ביער כפר החורש הסמוך ליפיע. אז הכיר את נדב המאירי וביחד אתו יזמו גיוס מתנדבים מיפיע, נהלל והישובים הסמוכים, והתחילו לסלול יחד, ובתמיכת והכוונת שאלי בן ישי את סינגל כפר החורש. להישאם היה חשוב להעביר את הסינגל דרך שרידי הכפר מעלול שנהרס בעת מלחמת העצמאות בשנת 1948 בתוך יער כפר החורש הפסטוראלי.

הכשרת הסינגל

הכשרת החד שביל

********

אחת המטרות של הטיול עליהן חשבתי טרם היציאה אליו הייתה להכיר משבצת ארץ שעד כה טרם רכבתי בה – כאמור, רכס כפר החורש הנמצא ממול ומדרום להר בהרן ולגבעת תמרת. בחלקים ממשבצת ארץ זו הסתובבתי לפני עשרות שנים. בתקופת היותי ילד בזמן לימודיי בבית הספר העממי (כיתה ו' עד ח') והיותי נער בזמן לימודי בתיכון (כיתה ט' עד י"ב), הייתי חניך, מדריך ורשג"ד בשבט צופי רמת גן ששמו הלך לפניו. כל קיץ, משנת 1967 ועד 1973, ימים רבים שהייתי ב"מחנה הגדול" ביער כפר החורש. בטיול אופניים זה חזרתי אל האזור והמקום  ואל וזיכרונות הילדות והנערות הטובים והמענגים. בטיול הם חזרו אלי בהבזקים קצרים.

רכס כפר החורש שהוא חלק מרכס הרי נצרת הוא הרכס הדרומי ביותר בגליל התחתון המרכזי ורכס כפר החורש הוא חלקו המערבי. כיוונו הכללי של הרכס מזרח – מערב. רכס זה הוא מבין הרכסים הנמוכים של הגליל התחתון המרכזי גובהו נע בין 200 ל-400 מ' מעל פני הים.

יער כפר החורש  המשתרע על רכס כפר החורש הוא אחד מהיערות הראשונים שנטעה הקרן הקיימת בגליל התחתון המרכזי. נטיעת היער החלה על ידי קק"ל באמצע שנות ה-30' של המאה הקודמת, מספר שנים לאחר הקמת קיבוץ כפר החורש ומטרתה הייתה לתפוס חזקה על האדמות שרכשה קק"ל באזור ולספק פרנסה למתיישבי כפר החורש. הנטיעות הראשונות היו של אורנים חרובים וברושים. הנטיעות העיקריות של יער כפר החורש הייתה בשנים שלאחר הקמת המדינה, בשנות ה-50' המוקדמות של המאה הקודמת ובהן הועסקו גם המתיישבים הראשונים של מגדל העמק. מין הייעור העיקרי ביער כפר החורש היה אורן ירושלים, כמו ברוב אזורי הארץ. באותה עת רוב חלקי הארץ היו ערומים וחשופים מעצים, בארץ בה הקיץ חם וקשה. אורן ירושלים שהוא מין טבעי בארץ ובעל עמידות גבוהה ליובש, גדל במגוון קרקעות, והוא בעל קצב צימוח מהיר  נבחר להיות המין העיקרי בייעור. אני זוכר שבסוף שנות ה-60'  וראשית שנות ה-70' החורש היה צפוף והעצים בו היו בוגרים. בעשור שנות ה-90' עצי אורן ירושלים נתקפו במזיקים שונים, אחד החשובים שבהם הוא איצרית האורן. כנימה זו שגדלה בבסיס קבוצת המחטים ופועלות כל השנה, מתפתחות בתנאי יער צפוף ובלחות גבוהה, גרמה לתמותת אורנים רבים. לכן, היה צורך לכרות את עצי אורן ירושלים ולטעת חלקים מהיער מחדש.  עצי אורן ברוטיה, מין קרוב לאורן ירושלים, שלא נתקפו ע"י איצריית האורן ממשיכים לפאר את היער, כאשר הגדול שבהם קוטרו 86 ס"מ וגובהו 18 מ', מצוי ממש על תוואי הסינגל (מתחת למאפיה). החל מסוף שנות ה-90  נטעו במסגרת חידוש חלקות אורן ירושלים שנפגעו ביער כפר החורש מיגוון של מינים מחטניים ורחבי עלים. כמו כן מן הראוי לציין שבחלקים רבים של היער הוותיק התפתחו בהדרגה בצל החלקי של האורנים, מיני חורש טבעי ובעיקר אלון מצוי ואלון התבור, כך שלאחר כריתת האורנים שנפגעו מאיצריית האורן, תפסו עצים אלה את מקומם של האורנים.

מסלול הטיול היה מעגלי וכיוונו "עם השעון" והיו בו שני קטעים. הקטע הראשון הוא במגמת עליה ומהלכו על המדרון הצפוני של רכס כפר החורש מעל ואדי כפר החורש.

הקטע הראשון של החד שביל במגמת עליה

ואדי כפר החורש, הוא חלק מאגן הניקוז של נחל הקישון. יובליו הראשונים מתחילים במדרונות המערביים של הר צמרת הסמוך לנצרת והוא מצטרף לנחל צבי באזור שמצפון מערב למגדל העמק. נחל צבי זורם בכיוון דרום מערב ומתחבר אל נחל הקישון במקום שנמצא כשלושה ק"מ ממערב לכפר ברוך.

בתחילת הקטע הראשון מנקודת הכינוס רכבנו כמה מאות מטרים על דרך אספלט ובסופה בצד שמאל ממוקמת חוות הבקר. פנינו ונכנסנו לתוך החד שביל המתפתל על המדרון מעל ואדי כפר החורש.

קטע החד שביל בחורש מעל ואדי כפר החורש

השביל עולה בהדרגה בכיוון צפון מזרח עד לפנייה דרומה והמשך הטיפוס לרום הרכס.

הפנייה והמשך הטיפוס

מול כפר החורש החד שביל חוצה את הכביש וממשיך הלאה במגמת טיפוס.

המשך החד שביל ליד כפר החורש

כפר החורש הוא קיבוץ המשתייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם) ונמצא בתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל. היישוב הוקם בשנת 1930 על-ידי חברי ארגון כפר של תנועת המושבים. ב-1933 עברו תושביו לכפר חיים ואת מקומם תפסו חברי קבוצת גורדוניה ג' מגליציה אשר ישבה עד אז בנס ציונה. בתקופה הראשונה לאחר ההתיישבות, עסקו המייסדים בעבודות נטיעה, מכאן שם הישוב: "חורש", מלשון חורשה. לאחר מלחמת העצמאות, שבמהלכה היה הישוב מכותר תקופה ארוכה, נותרו רק מעטים במקום. מייד לאחר מכן הצטרפה קבוצת "צאלים" שבנגב, שאנשיה היו חברי "המכבי הצעיר" מהונגריה וחברי הגרעינים א' ו ב' שעלו ארצה כמעפילים. כיום, כפר החורש הוא קיבוץ מתחדש (מופרט) שרבים מחבריו עובדים מחוצה לו. ענפי המשק העיקריים שלו הם מאפיית "אורנים-אנג'ל" וגידולי שדה. אתר הקיבוץ

קרחת היער על שיא הכיפה שגובה 400 מ' ממערב לכפר החורש והיא הנקודה הגבוהה ביותר על רכס כפר החורש היה המקום לתצפית הזדהות והסבר קצר על האזור.

קרחת היער,

קרחת היער

לאחר ההפסקה הקצרה ירדנו מהכיפה וכאן החל החלק השני של מסלול הטיול לאורך החד שביל שהיה במגמת ירידה כמוצג במפה.

החלק השני של המסלול הטיול

עבורי התחלת הירידה מהכיפה הייתה בעייתית בגלל השיפוע החד ומדרגות הסלע. לא נורא צעדתי מעט ברגל. המשכנו לכיוון למטה ורכבנו קטע קצר על שביל רחב. דווקא שם ארעה תקלה. יותר נכון לומר תאונה. אחד מחבריי נפל מהאופניים, התהפך ונחבל. הנפילה הייתה תוצאה של כמעט התנגשות עם רוכב אחר שבא בדהרה מהצד וכמעט נכנס בו. חברי ששדה הראיה שלו  לצד שמאל מוגבל לא העריך נכון את מקומו של הרוכב שדהר לקראתו. הוא עצר בפתאומיות כנראה על אבן גדולה שגרמה לנפילתו. המכה שקיבל בצלעות הייתה חזקה. לאחר שהתאושש מהנפילה הוא המשיך ברכיבה. הכאבים לא עזבו אותו עוד מספר ימים לאחר מכן.

בהמשך הירידה עברנו בתוך חלונות בחורש דרכם יכולנו לצפות לעבר מגדל העמק מדרום

בחלון החורש

החלון במלוא הדרו

לאחר הצילום בחלון נשארתי אחרון בטור. השביל התפתל בירידה עם שיפוע מעט תלול. שנייה של חוסר תשומת לב מצידי וגם אני התעופפתי לפנים. הסלטה הייתה מושלמת והבלימה גם. כמעט ולא נחבלתי אלא רק בכרית כף היד. כמו בנפילות קודמות, הבנתי שנפילה אפשרית ברכיבה במורד מסולע. אולי הייתי צריך להקדים ולהעריך את הדרך ובקטע קצר זה לרדת מהאופניים וללכת ברגל. זו חוכמה לאחר מעשה אבל, לא כך עשיתי. לא נורא המשכתי ברכיבה.

המשך החד שביל עברנו לצד מכלאת בקר

מכלאת בקר בצד הדרך

בירידה לכיוון מטה הייתה על המדרון בו נטוע כרם זיתים.

מדרון הכרם

הירידה לאורך מדרון הכרם

המשך החד שביל היה בקטע קצר  לאורך גדר המתקן הביטחוני. התקדמנו במורד ובעצם רכבנו בין עיי הכפר הערבי הנטוש מעלול עד שהגענו לרחבה מול שתי הכנסיות במקום ועליהם יורחב ולהלן.

רחבת הכנסיות בעיי הכפר מעלול

מעלוּל (معلول) היה היה כפר ערבי שאוכלוסייתו ברובה הייתה נוצרית והתקיים עד מלחמת העצמאות. יישוב זה היה אחד מארבע הכפרים ממערב לנצרת ובשלהי התקופה העותמאנית היו חלק מפלך עכו והם יאפא (יפיע), מוג'דל, מעלול ועילוט.

המקור: יהודע בן אריה ועמירם אורן (1983), "יישובי הגליל ערב מפעל התיישבות הציוני," בתוך אבשלום שמואלי, ארנון סופר ונורית קליאוט (עורכים), ארצות הגליל, עמ' 315 – 352

תת פלך נצרת, המקור, כנ"ל, עמ ' 337

על פי סקר ארכאולוגי שבוצע באזור, התקיים יישוב באתר בתקופות קדומות החל מתקופת הברונזה הקדומה  ועד התקופה הביזנטית. בקרבת היישוב הקדום נמצאה "כתובת שבת" שלדעת החוקרים ציינה את תחום השבת של היישוב הקדום או של תל שמרון הסמוך. יש סברה שבתקופת המשנה והתלמוד שכן במקום היישוב היהודי מהלול אשר זוהה על ידי חז"ל עם היישוב המוזכר במקרא פעמיים נַהֲלָל שבנחלת שבט זבולון. זיהוי זה הוביל לבחירת שמו של המושב נהלל הסמוך.

ב-1869 מכרה הממשלה העת'מאנית את אדמות מעלול, עם עוד מספר כפרים אחרים בעמק אבן עאמר (יזרעאל) לפאודלים וסוחרי קרקעות לבנונים, המפורסם מביניהם היה נקולא סורסק. זה אומר שתושבי מעלול לא היו הבעלים של האדמות שעיבדו, אלא חכרו אותה ממשפחת סרסק. ב-1921, מכרה משפחת סרסק את כל אדמות מעלול, מלבד 2000 דונם, לחברה ציונית בשם "חברת פיתוח אדמת פלסטין"  The Palestine Land Development Company (PLDC). ה-2000 דונם, בעיקר אדמות המרעה ושטחי המגורים, שנותרו בידי תושבי מעלול לא הספיקו לקיום חיים סבירים בכפר. הממשלה הבריטית התערבה וסיכמה עם חברת PLCD להחכיר 3000 אלפים דונם נוספים לתושבי מעלול עד 1927. ניתנה, על פי אותו הסכם, לתושבי מעלול האופציה לרכוש את האדמות עד תום הסכם החכירה. ב 1927 פנו תושבי הכפר כדי לרכוש את ה- 3000 דונם אך החברה טענה שהם איחרו את המועד וכי הם מכרו את האדמה לקרן הקיימת לישראל. למרות זאת, החברה אפשרה לתושבי מעלול להמשיך ולעבד את האדמות הללו.
ב-1931, ביקשה הקק"ל מתושבי מעלול דמי חכירה. תושבי הכפר טענו שהם עדיין יכולים לקנות את האדמה. ב-1937 הממשלה הבריטית התערבה שוב והציעה שהיא תקנה את ה- 3000 דונם ותחכיר אותם לתושבי מעלול, תמורת מכירת אדמות לקק"ל באזור ביסאן (בית שאן). הממשלה הבריטית לא הצליחה לקיים את העסקה ותושבי מעלול המשיכו לעבד את האדמות השנויות במחלוקת תמורת דמי חכירה שישולמו לקק"ל. עד שב-1945 ביקשה הקק"ל להוציא את תושבי מעלול מהאדמות. הממשלה הבריטית שוב התערבה ב-1946 והציעה שוב לקק"ל לוותר על 3700 דונם במעלול תמורת 5433 דונם ליד ביסאן. גם עסקה זאת לא צלחה. תושב הכפר, נעמה עואד, אחד העשירים של הכפר, קיבל מנקולא סרסק ויתור על ה- 2000 דונם שנשארו בבעלותו לטובת תושבי מעלול. נעמה עצמו הצליח להשתלט על כשני שליש מאדמות אלה. תושבי הכפר ונעמה עואד הגיעו להסכם שהחלק שלו יהיה בעמק, והחלק של שאר התושבים יהיה אדמת הטרשים, ההר, המעיין והחלקות שליד המעיין. זה היה המצב ב 1948.
במחצית הראשונה של שנת 1948 נדמה היה שהמלחמה פחות או יותר פסחה על מעלול. אך תוכניות ההנהגה הציונית ולאחר מכן של ממשלת ישראל לגבי האזור, שעל פי תוכנית החלוקה של האו"ם אמור היה להיכלל במדינה הערבית, כבר התבררו. באפריל 1948 הצהיר דוד בן-גוריון: "לא נוכל לעמוד במערכה אם לא נאכלס, תוך כדי המלחמה, את הגליל העליון והתחתון, המזרחי והמערבי, את הנגב וסביבות ירושלים, ולו גם באופן מלאכותי – באופן צבאי … המלחמה תביא בעקבותיה גם שינוי גדול בחלוקת האוכלוסייה הערבית." בפגישה ב-22 באפריל 1948 עם יוסף ויץ, האחראי לרכישת קרקעות מטעם קק"ל, הודיעו מפקדי ה"הגנה" על נכונותם להעמיד כוח אדם וציוד להקמת שישה ישובים חדשים על אדמה בבעלות יהודית או לא-ערבית, וביניהם אדמות סמוכות למעלול. ב-21 ביוני 1948 הוקם על אדמות מעלול היישוב תימורים, שעבר ב-1954 לאזור באר טוביה, ובמקומו הוקם ב-1981 היישוב  תמרת.
ב-15 ביולי 1948, שעות ספורות לפני אלמג’ידל, נכבש מעלול על ידי הצבא הישראלי, במהלך השלב השני של מבצע דקל. לפני כיבושו היו מספר תקריות ירי על הכפר וממנו. כוחות ישראלים התמקמו על הגבעה בתימורים וירו מדי פעם משם לכיוון הכפר. חמשה תושבים וכמה חיילים של צבא ההגנה הערבי נהרגו בתוך הכפר. בתוך אוירה של פחד, הן מהירי לעברם והן מהידיעות על כיבושים נוספים וטבח דיר יאסין, תושבי מעלול נאלצו ברובם לעזוב. ביום הכיבוש עצמו היו בכפר כמה אנשים, החיילים הישראלים אספו אותם תחילה בכנסיה ואחר כך גירשו אותם מהכפר. לאחר מכן ישראל הרסה את כל בתי הכפר מלבד שתי הכנסיות והמסגד. פליטי מעלול התיישבו בעיקר בנצרת וביפיע. כתריסר משפחות ברחו ללבנון וסוריה.
כיום נותרו באתר שתי כנסיות האחת של העדה היוונית – אורתודוקסית יוונית שנבנתה בשנת 1886, והשניה של הכנסייה היוונית-קתולית שנבנתה בשנת 1936, ומסגד קטן הרוס למחצה. כמו כן נותרו בשטח בתי הקברות המוסלמי והנוצרי, בארות מים ובתי מגורים. מקור והרחבה

התכנסנו ברחבה ממול לשתי הכנסיות של הכפר הצמודות זו לזו.

הכנסייה היוונית אורתודכסית במעלול המגודרת סביב

הכנסייה היוונית קתולית

פנים הכנסייה היוונית – קתולית

התכנסות להפסקה והסבר

במקום זה סיפר לנו הישאם בשאראת על תפיסת עולמו המנחה את פעילותו ולדבריו:

"לי היה מאוד חשוב להעביר את הסינגל דרך מעלול, כך בדרכי אני תורם לשימור המורשת של העידה הנוצרית ערבית, וכך בדרכי אני תורם לעידוד המפגש היהודי ערבי דרך רכיבה משותפת לכל האוכלוסיות מכל הגילאים מכל הארץ.
האני מאמין: לא להתעלם מהעבר, להיפך, כן לדבר עליו, כן לספר את הסיפור, ובו בזמן להשתמש בטעויות העבר כדי לבנות מחדש אמון בין יהודים וערבים, וכדי להבטיח שזה לא יקרה שוב, וכדי לבנות לכולנו חיים יותר טובים ובטוחים.
עוד הוסיף וסיפר לנו על מיסת מיסת מעלול – פעם אחת בשנה- פעם אחת בשנה, ביום השני של חג הפסחא, מתקיימת בכניסייה הקתולית במעלול מיסה שבה משתתפים מאות מתפללים נוצרים, תושבי המקום בעבר ואורחיהם מכל העידות, מוסלימים וגם יהודים שרקמו חברויות עם שכיניהם הערבים.
בעיניו היופי והפסטוראליות של יער כפר החורש, וגם שרידי הכפר מעלול, וגם מיסת הפסחא שמסמלת מפגש תרבויות ומורשת, וגם העבודה המשותפת והרכיבה המשותפת, הופכים את סינגל כפר החורש מעלול לאחד השבילים המיוחדים בארץ.

בסיום דבריו של הישאם בשאראת בקשתי להוסיף עוד מספר משפטים על האזור והמקום.

קשובים להסבר

אי אפשר היה לסיים את הביקור במקום לצילום ללא מזכרת של מרבית חברי הקבוצה בחזית הכנסייה.

צילום למזכרת

אחרי הביקור במקום המשכנו בחד שביל בטיפוס קטן לקראת הירידה לנקודת ההתחלה.

המשך הטיפוס

*****

לאחר קצת יותר משלוש שעות הסתיים הטיול שלנו. אורך המסלול היה קצר יחסית. היה נעים לרכב בחד שביל זה מתפתל בתוך יער כפר החורש, כמו שאומרים הרוכבים, זורם. הקטעים הטכניים בו מועטים. למרות, זאת השקעתי הרבה אנרגיה, בעיקר בטיפוס. בנקודות מסוימות בודדות הלכתי ברגל. יער כפר החורש כולו בזמן הטיול היה ירוק, ירוק של העצים וירוק של הצמחייה החד שנתית. אבל, למצער הפריחה ביער מועטה ביותר.

בסיכומו של יום היה לנו טיול מעניין ביותר באזור מרהיב ונעים. לי (אולי לא רק לי) היה זה טיול מאתגר מבחינה פיסית .

מפה כללית של מסלול הטיול

מבט כולל על אזור הטיול ממעוף הציפור

בטיול זה למדנו גם עוד פרק קטן על דו קיום אפשרי  יהודי–ערבי שתורם לכל המטיילים ביער. למדנו גם איך הקהילה הערבית נוצרית ביפיע משמרת את העבר במתחם הכנסייה בין עיי הכפר מעלול למען עתיד טוב יותר.

שוב ראוי להדגיש כי חד שביל (סינגל) כפר החורש בו רכבנו הוא חדש וטרם נחנך רשמית.  המיוחד בו הוא השיתוף הפעולה היוצא דופן של קרן קיימת עם הקהילה הרוכבת של יפיע ובתי הספר. שאלי בן ישי מאמין שסינגלים עשויים מקצועית, שיפועים נכונים, זרימה ועוד… מהווים הנאה מושלמת לרוכב. ומצד שני שומר על ערכי הטבע ונוף. והוסיף והעיד שרוכבי האופניים הם השגרירים הנאמנים לקק,ל מדווחים על שריפות , אשפה וכריתות לא חוקיות ודחיקה משמעותית של המבקרים הלא רצויים ביער.

הטיול בשבת (30/1/2016) הוקדש באהבה רבה לביתי רוני רווה שחזרה היום לדווש אחרי פגרה של חמישה שבועות. מזג האוויר הנפלא בבוקר כאילו הגיע בהזמנה לכבוד ה"מאורע".

אילוצי הזמן והמקום שנבעו מהצורך להגיע למפגש של רוני בשעת הצהרים המוקדמת בהרצליה, חייבו אותי לתכנן טיול קצר באזור המרכז. החשש מבוץ בדרכי העפר שהצטבר בעקבות הגשמים האחרונים במשך השבוע שקדם לשבת הוביל אותנו לרכיבה בתוך העיר. יצאנו לטיול בוקר ברחובות ושדרות תל אביב ויפו ולאורך החוף לטיול שנמשך במשך שלוש שעות.

מסלול הטיול

התארגנות לטיול במתחם הבורסה

יוצאים לדרך לאחר המעבר מעל נתיבי איילון

לאורך רחוב שאול המלך מול רחבת המוזיאון

מזמן לא בקרנו במתחם שרונה, אז נכנסנו לסיבוב קצר

מתחם שרונה

בחזית שרונה מרקט

עוד מבט על שרונה

בטיול שכזה אי אפשר לוותר על סיבוב ברחבת היכל התרבות והבימה

מול היכל התרבות

הזדמנות לבחינת השתקפות

באופן טבעי ממשיכים לאורך שדרות רוטשילד

בשדרות רוטשילד

שדרות רוטשילד

קצה שדרות רוטשילד

קצה שדרות רוטשילד

ממשיכים הלאה, חוצים את רחוב אילת ונכנסים לאזור פלורנטין לבדוק מה חדש בשדה גרפיטי

ממשיכים לעבר מתחם המושבה האמריקאית שהתקיימה ביפו והפכה למתחם גרמני

למול כנסיית עמנואל

נכנסים לשדרות ירושלים

נכנסים לשדרות ירושלים

בחזית תיאטרון גשר

קצת היסטוריה בגלגול שמה של השדרה

תקופה ראשונה

תקופה שנייה

תקופה שלישית, נוכחית

בטיול כזה אי אפשר לוותר על רכיב לאורך החוף

עלינו לגבעת מדרון יפו להפסקה ולתצפית

בעליה לפסגת הגבעה

מבט מעל על נמל יפו מכיוון דרום

צילום למזכרת

חוזרים דרך טיילת תל אביב

לאורך הטיילת

שדרה אחרונה בדרך חזרה לנקודת ההתחלה

שדרות נורדאו

******

בסיכום הטיול ניתן לומר שטיול חביב זה היה מעניין ביותר ומוביל למסקנה שכדאי מעת לעת להחליף את נוף הטיול. העיר הגדולה מציעה חווית רכיבה אחרת. מומלץ בחום

צהרי יום שישי (29/1/2016) ביום חורף קר בירושלים, היו זמן טוב אהרון ברוכין ואני יצאנו לצאת לטיול קצר לפני כניסת השבת בו שוטטנו על הרי יהודה הקרובים לעיר. אזור הטיול נמצא בתפר בין תחום השיפוט העיר ירושלים ובין תחום השיפוט של המועצה האזורית מטה יהודה. עד מלחמת ששת הימים (1967) אזור זה נחשב אזור ספר הצמוד לקו הירוק שהוא קו הסכם שביתת הנשק שנחתם בין ישראל ובין ממלכת ירדן אחרי מלחמת העצמאות (1949). אזור זה הקצה הדרום מזרחי של פרוזדור ירושלים כמוצג בשתי המפות הבאות.

אזור הטיול בקצה הדרום מזרחי של פרוזדור ירושלים במפה בק.נ.מ 1:250,000

אזור הטיול בקצה הדרום מזרחי של פרוזדור ירושלים, מפה ק.נ.מ 1:100,000

בהיבט הגאוגרפי  הטיול שלנו, כפי שמלמדת הכותרת שלו, היה במורד נחל רפאים ובהר עמינדב שהוא אחד מהרכסים  של הרי יהודה ונמצא ממערב לירושלים, כמוצג במפה.

מפת רכסי הרי יהודה, המקור: עבודת הדוקטורט של פרופ' אלישע אפרת מלפני יותר מחמישים שנים.

וזה מסלול הטיול שלנו היה בעצם בתוך חלקו של אחד מיערות הקרן הקיימת שבהרי יהודה, יער עמינדב.

אזור הטיול ביער עמינדב

וזה מסלול הטיול

מסלול הטיול

נחל רפאים-יד קנדי-עמינדב-אורה 29-1-2016

יצאנו לדרך מבית הלוחם בירושלים שנמצא בין שכונות מלחה ומשואה. גלשנו לעבר גן החיות שנמצא מעל נחל נחל רפאים.

גן החיות התנכ"י נמצא במקום זה משנת 1993. ראשיתו של גן החיות התנ"כי הייתה כפינת-חי קטנה ברחוב הרב קוק במרכז ירושלים, בשנת 1940. מקימו ומייסדו של הגן היה פרופ' אהרון שולוב המנוח, מראשוני הזואולוגים באוניברסיטה העברית. בשנת 1941 הועבר גן-החיות לשטח של ארבעה דונמים וחצי ברחוב שמואל הנביא בירושלים. בשנת 1947 עבר הגן להר הצופים, לשטח שהעמידה לרשותו האוניברסיטה העברית. בשל סבלם של בעלי-החיים במלחמת השחרור ולאחריה, הוחלט להעביר את הגן לשטח חדש וגדול, שישים דונם בגבעת קומונה, סמוך לשכונת רוממה. במהלך 41 השנים שבהן שכן הגן בגבעת קומונה, משנת 1950 ועד שנת 1991, הוא היה לאתר ירושלמי מוכר ואהוד. בשנת 1991 נסגר גן החיות הישן והחל תהליך העברתו למשכנו החדש שנחנך במקומו הנוכחי ב-9 בספטמבר 1993. פתיחתו של הגן במשכנו החדש התאפשרה הודות למאמץ ולהשקעה משותפים של ארבעה גופים: עיריית ירושלים, הקרן לירושלים, הרשות לפתוח ירושלים ומשרד התיירות, ובזכות התרומה של משפחת טיש מניו-יורק, ארה"ב, שניתנה באמצעות הקרן לירושלים. הגן תוכנן על ידי משרד האדריכלים מילר- בלום. הוא משתרע על שטח של 250 דונם ומשתלב בנוף ההררי שסביבו. מאז פתיחתו לקהל הוסיפה הנהלת הגן תצוגות חדשות והשקיעה בו משאבים רבים מתרומות, שגויסו על ידי הקרן לירושלים ואגודת ידידי גן החיות התנ"כי בארץ ובעולם. מקור והרחבה אתר הגן

נחל רפאים הוא אחד מהשלושה היובלים המרכזיים של נחל שורק המנקז את הרי יהודה מערבה לעבר השפלה ומישור החוף ונשפך לים ליד פלמחים. ראשיתו של נחל רפאים מקו פרשת המים באזור מתחם תיאטרון החאן ומתחם התחנה הראשונה (תחנת הרכבת הישנה) בקצה המזרחי של עמק רפאים בירושלים בה נמצאת המושבה הגרמנית. חלקו העליון של הנחל, המפותח כיום כפארק המסילה, עובר בתחום תוואי הרכבת מאזור המושבה הגרמנית ועד שכונת פת ונפתח למניפה רחבה בתחום אצטדיון טדי, אולם הארנה למול קניון מלחה. יובליו המשניים של נחל רפאים מצפון יורדים אליו מירושלים והם נחל רחביה, נחל בית הכרם ועוד ויובליו המשניים היורדים אליו מדרום, מכיוון הרכס המרכזי של הרי יהודה הם נחל גילה, ואדי חלס, נחל בתיר, נחל קובי ונחל קטלב ונוספים היורדים אליו מרכס גילה-בתיר-רפאים-גיורא. נחל רפאים מצטרף אל נחל שורק למרגלות הר גיורא.

המסלול מגן החיות מערבה היה למעשה המסלול של פארק נחל רפאים שהוא חלק מהפארק מטרופולין ירושלים כמוצג במפה.

מסלול פארק עמק רפאים

הגדה הדרומית של פארק נחל רפאים מכוסה בשרידי חורש טבעי ובצמחיית בתה. בקרבת שכונת גילה מכוסה המדרון ביער מחטני שנטעה קק"ל. נוף דומה קיים גם בגדה הצפונית, שם צומח יער עמינדב. ייחודו של הפארק במעיינות הרבים שבו, בעצי הבוסתן נותני הפרי, במרחביו הפתוחים ובקשר הישיר שלו עם שמורת נחל שורק ויער עמינדב. כל אלה הופכים את הפארק לאתר טבע עירוני ראשון במעלה ומקום מעולה לצפייה בעופות ובחיות בר, כמו גם בפריחה אביבית עשירה. נוף המדרגות החקלאיות, הבוסתנים וסידרת אתרי המעיינות, המאפיינים את חלקו המערבי של פארק נחל רפאים הם שרידים וביטוי של תרבות חקלאות השלחין. כחלק מפיתוח הפארק משוקם ערוץ נחל רפאים, מפותחים טיילת, שבילי אופניים, שבילי הולכי רגל ומוקדי פנאי ונופש. בנוסף נמצאים בשלבי תכנון מוקד ספורט אתגרי ומבואה ראשית לפארק. וכן ישוקמו המעיינות, הטרסות החקלאיות והצמחייה המקומית.

זה הנוף במורד נחל רפאים ממערב לגן החיות

מראה נחל רפאים מצפון למול עין חניה

בהמשך הדרך יורדת לעבר הנחל והזה המראה

מעל תוואי מסילת הרכבת בנחל רפאים ממזרח לבתיר

בהמשך הדרך הגענו לנקודת תצפית מעל פיתול נחל רפאים למול הכפר בתיר.

בתיר הוא כפר פלסטיני הנמצא מעבר לקו הירוק כ-5 קילומטרים מערבית לבית לחם. הכפר נמצא בשטח B שנקבע בהסכם אוסלו בין מדינת ישראל והרשות הפלסטינית בשנת 1995. אוכלוסיית הכפר כיום מונה כ-5,000 תושבים, ברובם מוסלמים, המתפרנסים מחקלאות. בתיר משמרת את שמו של היישוב היהודי מהתקופה הרומית, ביתר. בספטמבר 1892 נחנכה מסילת הרכבת מיפו לירושלים. צפונית לכפר, באפיק נחל רפאים הוקמה תחנת רכבת על הקו. מסילת הברזל הביאה רווחה כלכלית לכפר, כאשר הכפריים היו נוסעים לירושלים למכור בה את תוצרתם. עם תום מלחמת העצמאות ובמסגרת הסכם שביתת הנשק עם ירדן התירה ישראל לתושבי בתיר לעבד את אדמותיהם, שנותרו בשטחה, בעוד השטח הבנוי של הכפר נותר בתחום ירדן. הגבול החדש שנמתח בין שתי המדינות ניתק את הכפר מירושלים.
בבתיר משתמרת התרבות החקלאית ההררית המסורתית והעתיקה המתאפיינת בהקמת טרסות ובבניית מערכות השקיה המבוססות על הזרמת המים ללבריכת אגירה, ומהן אל חלקות העיבוד. אורכן הכולל של הטרסות באזור בתיר הוא כ-544 ק"מ, והן נבנו בבניית אבן יבשה. הטרסות מתחלקות לאלה שבהן פועלת מערכת השקיה, בדרך כלל סמוך לכפר; ולאלה המרוחקות ממנו ואשר בהן לא הותקנה מערכת השקיה. הטרסות המושקות עדיין שמישות ומטופלות בדרך כלל בידי נשות הכפר המגדלות בהן ירקות ופירות. לעומתן, כ-60% מהטרסות שאינן מושקות אינן נמצאות בשימוש, ונמצאות במצבי הזנחה שונים. בטרסות אלה עובדים בעיקר גברי הכפר המגדלים בהן זית ומעט גפנים. בטרסות נצבו בעבר עצי אלון, אך רובם נכרתו. בטרסות המרוחקות יותר נטעו בתקופת המנדט עצי אשוחית ואורן, ואלה מתפשטים בטרסות הנטושות. בצד הצפוני של הכפר, סמוך ממזרח לביתר (חרבת אל-יהוד), שוכנת מערכת השקיה הניזונה מעשרה מעיינות תת-קרקעיים. המים נאגרים בבריכת אגירה הידועה בשם "הבריכה הרומית", ושמונה המשפחות המתגוררות בכפר משתמשות בהן באופן שווה, אחת לשמונה ימים. מדידת המים נעשית באופן מסורתי באמצעות מקל המודד את עומק מי הבריכה. בשטחים המושקים גדלים עצי פרי, דוגמת שקד, משמש ותאנה, וכן ירקות המשמשים בעיקר לצריכה מקומית.
ענף גידול הזית תופס מקום חשוב בחקלאות המקומית, ועצי הזית מרוכזים בטרסות הלא מושקות. באזור התגלו בתי בד שעשויים להיות בני מאות שנים, ואשר מעידים כי גידול הזית רווח בכפר באופן רציף במשך תקופה זו. בתקופת המסיק, בחודשים אוקטובר-נובמבר, כל בני המשפחה עוזבים את בתיהם בכפר, ועוברים להתגורר במגדלי השמירה בגבעות הסמוכות לו. ענף גידול הגפנים הצטמצם ביחס לעבר, ושוב אינו מהווה מקור הכנסה של ממש לתושבי הכפר. המבנים העיקריים בשטחים החקלאיים הם מגדלי השמירה שנבנו מאבן כדי לשמור על הטרסות המרוחקות מהכפר. כ-230 מגדלי שמירה תועדו בשטח, ואלה שונים זה מזה בממדיהם ובצורתם – חלקם בנויים מאבני גוויל ואחרים מאבני גזית. בעבר שימשו חלקם למגורי פועלים בעוד שאחרים היו בשימוש באופן זמני רק בתקופת המסיק. רוב המגדלים אינם נמצאים כיום בשימוש, וחלקם הרוסים לחלוטין. בשטח שוכנים מספר תנורי סיד, אך כיום כולם אינם בשימוש.
ביוני 2014 הכירה אונסק"ו בנוף התרבותי של בתיר כאתר מורשת עולמית. ההכרה שנערכה בהליך מזורז, נועדה להגן על הכפר מפגיעת גדר ההפרדה – "בנייה של חומת הפרדה אשר עלולה להפריד את החקלאים מהשדות אותם עיבדו במשך מאות שנים". הכרזת אונסק"ו מתמקדת בשני אזורים מחוץ לאזור הבנוי של הכפר: האחד והגדול יותר – ממזרח לבתיר ועד כביש המנהרות; והאחר – ממערב ליישוב, באפיקו של נחל ביתר. היישוב עצמו הוגדר בהכרזה כאזור חיץ. מקור

מול הכפר בתיר

למול הכפר בתיר

הרכבת לירושלים החולפת מתחת וצמוד לכפר בתיר

עזבנו את נקודת התצפית והתחלנו בטיפוס הארוך על המדרון הדרומי של הר עמינדב. בחלק הראשון רכבנו על חלקו החשוף של המדרון. הייתה זו עליה ארוכה ואפשר לומר מאומצת.

סוף העליה הראשונה במדרון הר עמינדב

בקצה העליה נגלה הנוף המרהיב מעל נחל רפאים.

מראה הנוף בתחנה הראשונה בעליה להר עמינדב

לאחר התצפית יצאנו לדרך להמשך הטיפוס ומולנו חלף אחד מתושבי הכפר בתיר שאסף עצים להסקה. אהרון ביקש שאצלם אותו למזכרת.

צילום למזכרת

החלק השני של העליה היה בחלקו המיוער של הר עמינדב. הכיוון אליו רכבנו היה יד קנדי.

היעד יד קנדי בראש ההר

מתקרבים אל היעד בראש ההר והוא נהיה גדול

חלקה האחרון של הדרך אל יד קנדי, כמעט מגיעים, עוד עליה קטנה

כצפוי וכמובטח בקצה העליה הגענו ליד קנדי.

יד קנדי

יד קנדי הוא אתר הנצחה לנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי שנרצח בדלס במדינת טקסט בעת מערכת הבחירות לנשיאות באוקטובר 1963. האתר נחנך בביום העצמאות של ארה"ב ב-4 ביולי 1966 במעמד עם רב ובנוכחות השופט ארל וורן, נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית.צורתו של האתר ייחודית: הוא בנוי כגזע עץ כרות, הבא לסמל את הירצחו של הנשיא או כהר געש, המסמל את כוחו ומרצו של הנשיא. המבנה בנוי מ-53 עמודי בטון, שגובה כל אחד מהם 7.2 מטרים – כל עמוד מייצג אחת ממדינות ארצות הברית גם על ידי סמל המדינה המוטבע על כל אחד מהעמודים, כולל מחוז קולומביה, ושני עמודים עם סמל הקק"ל. בתוך אתר ההנצחה דולק נר זיכרון לזכר הנשיא. שטח הרחבה שסביב המבנה כ-1,500 מ"ר והיא משמשת לאירועי הנצחה ואירועי ידידות בין ישראל וארצות הברית. הרעיון להקמת יער ההנצחה הקרוי על שם הנשיא, ובמרכזו אתר ההנצחה היה רעיון של מקס ברסלר, ראש הקרן הקיימת לישראל בארצות הברית בעת הרצחו של הנשיא. האתר תוכנן על ידי האדריכל דוד רזניק וביצוע התכנית נוהל בידי ידידיה איזנשטט, אדריכל קרן קיימת לישראל. 

התצפית ברחבת יד קנדי היא ל- 360 מעלות ומרהיבה ומרגשת בכל פעם וגם בהזדמנות זו למרות שהראות הייתה מעט לקויה בגלל העננות.

התצפית מיד קנדי צפון מערבה לעבר הר איתן, רכס צובה באופק אבו גוש רכס מעלה החמישה

תצפית מערבה לעבר הר הטייסים

תצפית לצד דרום לעבר רכס בר גיורא ונס הרים

לאחר ביקור ביד קנדי ירדנו מפסגת ההר ונכנסנו בשערי מושב עמינדב. רכבנו לאורכו. התעכבנו לתצפית והמשכנו לעבר מושב אורה הצמוד והסמוך. זה קטע המסלול.

קטע מסלול הרכיבה במושבים עמינדב ואורה של קו הרכס

עמינדב הוא המושב שייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית מטה יהודה. המושב נקרא על שמו של עמינדב אביהם של נחשון נשיא שבט יהודה. ואלישבע אשת אהרון הכהן. היישוב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מתימן בין השנים 1952‏-1953 הצטרפו עולים מצפון אפריקה ותושבים מהארץ אל המושב. ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין כל טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי. עד מלחמת ששת הימים מושב עמינדב היה יישוב ספר. גם לאחריה נחשב המושב מקום נידח. ההתעניינות במקום החלה לפני כשלושה עשורי שנים. שטח המושב הורחב ונבנו בו בתי מידות. מבחינה תפקודית היום המושב הוא בעצם שכונה מרוחקת בקצה ירושלים.

אוֹרָה‎ הוא המושב שייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית מטה יהודה. המושב נוסד בשנת בשנת 1950 על ידי יוצאי תימן ויוצאי מרוקו אשר עלו יחד והתערבבו עם השנים. השם אורה הוא סמלי, צורה עברית ממגילת אסתר והתפילה‏. על פי צליל שמו של הכפר הערבי ג'ורה או אל-ג'ורה (Al-Jura الجورة) שהיה במקום עד למלחמת העצמאות. המושב ממוקם על הר אורה שגובה פסגתו 848 מטרים מעל פני הים, אחת הפסגות הגבוהות בהרי ירושלים. בשטח ההר נבנה מתחם לשלוש הדתות של מיס קרי. שמו הערבי של ההר היה ראס א-רב, כלומר – הר האדון. הנוצרים מכנים אותו "הר הביקור", על שם ביקורה של מרים אמו של ישו את אלישבע, אמו של יוחנן המטביל. המקדש של מיס קרי נמצא כיום בשטח בסיס צבאי. לידו מוסד "מסילה" לנערות במצוקה. כמו מושב עמינדב עד מלחמת ששת הימים מושב אורה היה יישוב ספר. גם לאחריה נחשב המושב מקום נידח. ההתעניינות במקום החלה לפני כשלושה עשורי שנים. שטח המושב הורחב ונבנו בו בתי מידות. מבחינה תפקודית היום המושב הוא בעצם שכונה מרוחקת בקצה ירושלים הגדולה יותר מזו הנמצאת בעמינדב.

תצפית מצפון מושב עמינדב לעבר מרכז הרפואי עין כרם

מבט מעמינדב לעבר מושב אורה

ממושב אורה המשכנו בדרכנו. יצאנו מתחום המושב לעבר צומת אורה. פנינו הייתה חזרה לנקודת התחלה. ליד שכונת קרית מנחם נכנסנו לטיילת לאורך הכביש החדש המחבר בין צומת אורה וצומת הכניסה לשכונת עיר גנים ושכונת משואה כמוצג במפה.

קטע הכביש החדש

הטיילת החדשה

הטיילת החדשה

הטיילת

כל דבר טוב מסתיים וכך גם טיול זה הסתיים שהגענו לבית הלוחם. אז מה היה לנו ביום שישי זה:  טיול קצר (17 ק"מ) ומענג וכעת מסלול מוצג על מפה אחרת.

שוב מסלול הטיול

הטיול היה טמפרטורה נמוכה בעצם בקור כמו באירופה. רכיבה הייתה בתוך שרידי שלוליות מפרק הגשם האחרון. בטיול היה נוף מהמם. הרבה עליות (335 מ' ב-10 ק"מ) כמו שהרי יהודה מציעים. הייתה לנו בטיול הרבה שמחה למרות שלא ראינו את הפרחים. ככה באווירה של כיף בטיול קטן וטוב ראוי היה להיכנס לשבת.