עמק חרוד ובקעת בית שאן, לאורך נחלים ובין מעיינות ובריכות27 בדצמבר 2015

קובץ GPX להורדה GPSies Trailze מרחק: 45 ק"מ טיפוס-מצטבר: 150 מטר גלריית תמונות

 

ביום שישי (25/12/2015) בשעת בוקר מקודמת, עוד לפני זריחת החמה, עדיין היה קר מאוד. אז יצאנו  שמונה עשר איש מביתינו מאזור ירושלים, מהמרכז ומאזור חיפה והצפון, העמסנו את האופניים על רכבנו ונסענו לעבר בית שאן. מחצית מהאנשים היו מקרב הקבוצה שמוביל אדוארדו אוקסמן שנים רבות ומחצית האחרת אנשים שחלקם כבר רכבו איתי וחלקם הייתה זו הפעם הראשונה שהצטרפו. כולנו הגיעו בזמן שנקבע למגרש חניה בסמוך לניר דוד.

התכנסות לקראת הטיול

 

לאחר שפרקנו את האופניים, התארגנו והפכנו להיות קבוצה שתצא מיד לדרך וכללה את טובי וויס (מצפה אבי"ב), אבי ממן ומיכה בן משה (קרית אתא), מיכאל אייזנשטיין (נהריה), שלום הוד ואדוארדו אוקסמן (חיפה), מיכאל בומרד (רכסים), משה בקשי (חולון), אבי יער (קרית ביאליק), מיכאל סופר (תל אביב), לני מידן (גבעתיים), משה יפה (חולון), נעם רבין (הוד השרון), יונה בקלצ'וק (גני תקווה), רובי שבת (קריית אונו), גדי ריבלין, שרון בן חיים ואני (מבשרת ציון).

 

את הטיול יזם אדוארדו אוקסמן והוא קבע את המסלול כמוצג במפה.

עמק חרוד ועמק המעיינות- 25-12-2015

עמק חרוד ועמק המעיינות- 25-12-2015

 

המסלול שקבע אדוארדו הסתמך על מסלול טיול שתכנן לפני מספר חודשים רז גורן על בסיס מסלול שלקח ממישהו שהוא אינו זוכר את שמו. רז הוביל את הטיול זה  באחד מסופי השבוע של סוף הקיץ.

 

המרחב של הטיול כמוצג במפה למטה כולל שני אזורים גאוגרפיים עמק חרוד ובקעת בית שאן.

עמק חרוד מהווה את חלקו המזרחי של העמק הגדול החוצה את שדרת ההר של ארץ ישראל ומפריד בין השומרון ובין הגליל והכולל גם את עמק יזרעאל. עמק חרוד הוא צר ורוחבו בין 1 ל-4 ק"מ, הוא מפריד בין הר הגלבוע בדרום לבין רמת יששכר וגבעת המורה בצפון ומשתרע מאזור עפולה במערב ועד בקעת בית שאן במזרח.
בקעת בית שאן המהווה חלק מהשבר הסורי אפריקאי ומשתרעת בין נהר הירדן במזרח ובין מורדות רמות הגליל התחתון המזרחי, עמק חרוד ומורדות הר הגלבוע במערב, אזור המפגש בין הירמוך לירדן בצפון ונחל בזק בדרום. אורכה של בקעת בית שאן מצפון לדרום 17 ק"מ ורוחבה ממערב למזרח 11 ק"מ.

המרחב הגאוגרפי של הטיול

המרחב הגאוגרפי של הטיול

 

האזור של הטיול נקרא גם עמק המעיינות. זהו שמה של המועצה האזורית שבעבר נקראה המועצה אזורית בקעת בית שאן.

המועצה האזורית בקעת בית שאן ששמה שונה למועצה האזורית עמק המעיינות  נוסדה אחרי קום המדינה בשנת 1949. שטח שיפוט המועצה האזורית משתרע על פני 250,000 דונם מהמושבה מנחמיה בצפון ועד נחל בזק בדרום, מהרי גלבוע במערב ועד לנהר הירדן במזרח. המועצה האזורית כוללת  24 ישובים המונים כ- 12,500 תושבים ב- 16 קיבוצים, 5 מושבים, כפר קהילתי, המושבה מנחמיה וכפר לשיקום נגמלים מסמים. 11 מיישובי המועצה הוקמו לפני קום המדינה במסגרת יישובי "חומה ומגדל", 5 מושבי המועצה הוקמו בשנות ה- 50.

יישובי המועצה האזורית עמק המעיינות, המקור אתר המועצה

 

שטח המועצה האזורית עמק המעיינות כולל מספר אזורי משנה האזור המערבי ובו נמצאים ניר דוד תל עמל (1936), מסילות (1939), רשפים (1948), שלוחות (1948) ושדה נחום (1937); האזור המזרחי, משתרע מהעיר בית שאן עד נהר הירדן הכולל את היישובים נווה איתן (1939), מעוז חיים (1937), כפר רופין (1937); האזור הדרומי, מבית שאן דרומה הכולל את הקיבוצים הדתיים טירת צבי (1937), שדה אליהו (1939), עין הנצי"ב (1946) ואת גוש מושבי ה"פרוונות" שהוקמו לאחר הקמת המדינה שדי תרומות (1951), רויה (1952), רחוב (1951) ותל תאומים (1987); האזור הצפוני , מבית שאן צפונה וכולל את חמדיה (1942), בית יוסף (1937), נוה אור (1949), גשר (1939) ומנחמיה (1902) וגם את אזור הגלבוע הכולל את מעלה גלבוע (1962), מירב (1982) ומלכישוע (1990)

*********

מסלול הטיול כלל שישה חלקים שיוצגו להלן.

 

הקטע הראשון של המסלול עבר בעמק חרוד ולאורך נחל חרוד. התחלנו את הטיול בחנייה של הגן גורו ליד קיבוץ ניר דוד.

ניר דוד – הישוב הראשון לחומה ומגדל וחלוץ ההתיישבות בבקעת בית שאן, נוסד בחנוכה 1936. תל-עמל, שמו הראשון של הקיבוץ, הוסב לניר-דוד, ע"ש דוד וולפסון, הנשיא השני של ההסתדרות הציונית. מייסדי הקיבוץ הינם חברי הגרעין הארץ ישראלי א' של השומר הצעיר, הכשרת מסד, והכשרות בחזית ובמנהרה.
כיום בקיבוץ ישנם 194 בתי אב, כ-650 נפש, מהם 315 חברים. הקיבוץ עבר לדגם של "מודל משולב" מספטמבר 2003. חלק גדול מהשירותים הופרט. הקיבוץ משתף פעולה בתחומים שונים (שירותי הסעדה, שיווק דגים) עם יישובים שכנים בעמק.
במרכז הקיבוץ זורם נחל עמל (האסי) ולאורכו נבנו – צימרים והם פעילים ומאד מבוקשים. אטרקציות תיירותיות נוספות – גן גורו, מסעדה ומזנונים בגן-השלושה; מרכז הולצר לספורט (בריכה וחוגים); וענפונים -יזמויות של חברים כמו רכיבה על סוסים, צילום, אומנות, גרפיקה ועוד. הרחבה

הקפנו את גן השלושה (הסחנה) ועברנו דרך מגרש החנייה של פארק המעיינות (במקום ניתן לשכור אופניים ורכב חשמלי לטיול בפארק המעיינות) ועקפנו אותו מכיוון דרום והמשכנו בדרך מדרום לנחל עמל. בקטע דרך זה נאלצנו להתעכב לדקות בודדות בגלל צורך לתקן תקר בגלגל אחד האופניים. הגענו לצומת בין הכביש האזורי בין צ. שלוחות לצ. השיטה (כביש 669) וכביש הגישה לעיר בית שאן.

קטע ראשון של המסלול בעמק חרוד ולאורך בנחל חרוד

 

חצינו את הצומת ועלינו על דרך עפר בין בריכות הדגים שהתוואי שלה הוא לאורך תוואי נחל עמל הקדום. אי אפשר היה לוותר על עצירה לדקות בודדות כדי לעלות על מגדל תצפית הציפורים ממנו נשקף נוף נפלא על הבריכות שמסביב.

 

מגדל תצפית בין בריכות הדגים בצד הדרך לאורך נחל עמל הקדום

בריכות הדגים והשדות החקלאיים בעמק חרוד מספקים שפע של מזון שמקיים, בפרט בחורף, מגוון אדיר של עופות מים: ברווזים, שחפים, חופמיים, קורמורן גדול ושקנאי; וכן עשרות מינים של ציפורי שיר. נופי המים משמשים כר נרחב לפעילותם של חתולי ביצות, קרקלים ונמיות. במקום הולכת ומשתקמת לאחרונה גם אוכלוסיית התנים, ואליהם מצטרפים מדי פעם צבאים, היורדים מרמות יששכר.

 

תוואי נחל עמל הקדום

 

המשכנו מזרחה בדרך העוברת בין בריכות דגים לאורכו של נחל עמל הקדום. לאורך צדה המערבי של הדרך נבנו שני גשרונים ששביל טיול מחבר ביניהם. לאורך שביל הטיול מוקמו עמדות לדייגים.

בדרך לאורך נחל עמל הקדום

 

בקצה דרך הלבנה הגענו לצומת הדרכים פנינו שמאלה לדרך שעוברת בחניון והגענו לגשר הקנטרה שחוצה את נחל חרוד.

נחל חרוד, מתחיל את דרכו מפסגות גבעת המורה וחוצה את עמק חרוד מזרחה, זורם לאורך 32 ק"מ עד שפכו לירדן.  הנחל, הזורם בינות בריכות דגים, מאגרי מים ושטחים חקלאיים, הוא עורק הניקוז העיקרי של עמק חרוד. אופי זרימתו משתנה מתחילת דרכו ועד התחברותו לנהר הירדן. בחלקו המערבי זרימתו מתונה והוא מתחפר בקרקע ואילו בחלקו המזרחי הוא גולש במפלים וזרימתו מהירה. טחנות הקמח שבקרבתו מעידות על ניצול המים בימי קדם.
בשנת 1992 הוקמה מנהלת נחל חרוד  אשר שותפים לה קרן קימת לישראל, רשות ניקוז הירדן הדרומי , המשרד לאיכות הסביבה, החברה הממשלתית לתיירות, רשות הטבע והגנים הלאומיים ורשויות מקומיות השוכנות באגן הנחל (מועצה אזורית גלבוע, מועצה אזורית עמק המעיינות ועיריית בית שאן). היעד העיקרי שהוצב  עם הקמת המנהלת היה שיקום הנחל כאפיק ניקוז מוסדר, כמוביל למים שפירים וכציר למוקדי חורשות ואתרי נופש. לאורך הנחל הוכשר שביל מטיילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, שמקשר בין פינות חמד ואתרי מים וטבע ומותאם גם לאוכלוסיית מוגבלי תנועה. על הנחל ואתריו קראו עוד

גשר הקנטרה – גשר על נחל חרוד שעליו עוברת תעלת-מים (אקוודוקט) שמשכה בעבר את מימיה מנחל עמל והובילה אותם לשטחים שמצפון לנחל חרוד. הגשר, שנבנה בתקופה הממלוכית, היה במקורו בעל שלוש קשתות. ייתכן שהמים בתעלה יועדו לחאן אל-אחמר השוכן במבואות בית-שאן. אחת הקשתות בגשר התמוטטה ותוקנה בבטון בתקופת המנדט.

 

מתחת לגשר קנטרה

 

חצינו את הגשר לאורך תעלת המים שמעליו. כמעט ולא ניתן היה לרכב שם אלא ללכת ברגל בגלל הרוחב הצר של התעלה.

המעבר בתוך התעלה מעל גשר הקנטרה

 

עדיף היה להניף את האופניים ולהוביל אותם על גלגל אחד.

סיום המעבר בתעלה מעל גשר הקנטרה

 

מיד אחרי גשר קנטרה פנינו ימינה ורכבנו בירידה בין עצי האקליפטוסים בדרך לאורך ובמקביל לגדה הצפונית של נחל חרוד (מסומנת בסימון שבילים אדום).

בירידה לעבר נחל חרוד

 

בהמשך, הדרך עוברת במעבר עגול ונוח מתחת לכביש שמחבר את בית שאן לכביש 71 למול תל נהרון, הנקרא בערבית תל אל-ג'יסר על שם גשר הקנטרה הנמצא ממערב אליו. לאחר מכן הגענו לגשר הרומי המערבי.

גשר רומי מערבי – גשר תורכי העומד על תשעה נדבכים רומיים מקוריים ומהווה את הצד המערבי של הדרך "בין הגשרים" הממשיכה מזרחה דרך הגשר הקטוע אל קניון הבזלת. חלק מהדרך נגיש אפילו לכסאות גלגלים. לצד הגשר שרידי תחנות קמח שהגדולה שבהן כונתה טחונת א-תום שזה טחנת התאומים בשל צמד ארובותיה.

מבט על נחל חרוד ותחנת הקמח על הגשר הרומי המערבי

 

אחרי החצייה ירדנו בשביל אופניים סלול שממשיך לאורך נחל חרוד.

במורד השביל לאורך נחל חרוד

 

במורד השביל

 

למעשה בקטע זה נכנסנו לתוך פארק בית שאן הבנוי משני צידי נחל חרוד, שגשרון עץ מחבר ביניהם. הדרך בתוך הפארק נקראת "שביל בין הגשרים". זהו שביל מחבר בין שלושה גשרים ששימשו את בית שאן בעבר: הגשר הרומי המערבי; הגשר הקטוע שנקרא גם שער דמשק; הגשר המזרחי בסמוך לחניון הבזלת. מצדו הצפוני של השביל מצוי בית עלמין רומי ביזאנטי של בית שאן ומעליו אתר הפסיפס "קירייה מריה". השביל עובר בתוואי הצמוד לאפיק הנחל בין מספר אתרים של תחנות קמח שהופעלו בכוח המים. לאורך הנחל קיימים שרידים נוספים של תחנות קמח הרוסות.

במורד הדרך

בהמשך המורד, השביל עוקף את מצוק הטרוונטין (נטף נחלים) הנחתר על ידי הנחל. עברנו על שני גשרונים לגדה הדרומית של הנחל למרגלות תל בית שאן. המשכנו הלאה עד שעברנו מתחת לכביש 90 ליד הגשר הרומי המזרחי.

הגשר הרומי המזרחי – גשר קשתות הממוקם מעל נחל חרוד, במזרחה של העיר בית-שאן. הגשר נבנה כנראה בתקופה העות'מאנית, והיה בשימוש עד שנשלמה בנייתו של הגשר החדש (בשנת 1994).

 

הגענו לקניון הבזלת. האתר, הקרוי כנראה על שם הגוון השחור שהעניקו מי הנחל למצוקי הגיר שלצדיו, נמצא במורד כביש 90 ובסמוך לגשר "הרומי" המזרחי. כאן צונח ערוץ הנחל במפל הגבוה ביותר שבנחל חרוד שגובהו כ- 13 מטרים.

 

בחניון שהוקם משני צדדי הנחל מצויים מגרש חניה, שולחנות וסככות למטיילים ושם עצרנו להפסקת אוכל. עד  לשם עברנו רק רבע מהמסלול אבל, אדוארדו טען שכבר השעה תשע וחצי והחבר'ה רעבים: קמו מוקדם בבוקר וטרם אכלו!

 

לאחר ההפסקה המשכנו ועברנו על גשר פלדה החוצה את הנחל ומחבר את שני צידי החניון. גשר מקצר את שביל הנחל לכיוון אזור הצפרות של בקעת בית-שאן וגבעות החוואר הצופות אל גני חוגה ולגאון הירדן.

 

קניון הבזלת

 

 

במעבר על גשר המתכת חצינו למצוק הדרומי של הנחל והמשכנו לרכוב בו מרחק קצר ואז נכנסנו לדרך בין בריכות הדגים.

בתחילת הדרך בין בריכות הדגים

הלאה בין בריכות הדגים

 

המראה פשוט יפה

 

הרכיבה על הדרכים בשולי הבריכות הייתה בקטע השני של מסלול הטיול כמוצג במפה.

הקטע השני של מסלול הטיול

 

המשכנו בדרך והגענו לכביש 71 בין העיר בית שאן ובין נווה איתן ומעוז חיים הממשיך מזרחה עד מעבר הגבול עם ירדן, הנקרא מעבר נהר הירדן ובשמו העממי נקרא מעבר שיח' חוסיין והלאה דרומה עד כפר רופין.

מעוז חיים – קיבוץ  שנוסד בשנת 1937 במסגרת יישובי חומה ומגדל ונקרא בתחילה "מעוז". בשנת 1938 נקבע שמו "מעוז חיים", על שם חיים שטורמן, מאנשי ה"ההגנה" שנהרג יחד עם שני חבריו כשהרכב בו נסעו עלה על מוקש. לקיבוץ חקלאות משגשגת ומפעל תעשייתי גדול לפלסטיק, פולירז. האוכלוסייה במקום כ – 400 נפש. בסוף שנות ה-90' של המאה הקודמת, הקיבוץ עבר תהליך הפרטה והחל לקלוט בנים כחברים הבונים בו את ביתם. מקור והרחבה

נוה- איתן – קיבוץ שהוקם במסגרת "חומה ומגדל" בשנת 1938 וממייסדיו היו בוגרי תנועת הנוער הציונית "עקיבא" בפולין. את ההכשרה עשו בפתח תקווה, שם נולדו הילדים הראשונים. לפני הקמת היישוב, התקבצו במעוז חיים כל החברים, גם מהיישובים הסמוכים. ב- 25.11.38 – יום העלייה לקרקע, התפצלו ממעוז החברים והקימו בשיטת "חומה ומגדל" את היישובים: מסילות, כפר- רופין ונוה איתן. מקור השם שנבחר לקיבוץ הוא מהפסוק "הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן" (ירמיהו מ"ט 19), זהו שם סמלי המראה על קרבת המקום של יישוב זה לנהר איתן אשר לא יכזבו מימיו – הירדן.
בשנת 1998 קיבוץ נוה- איתן עבר תהליכי שינוי והפרטה, שיצרו הפרדה מוחלטת בין העסק והקהילה. מקור והרחבה

 

 

חצינו את הכביש והמשכנו לעבר כביש הגישה לקיבוץ נווה איתן ומיד לפני שער הקיבוץ פנינו שמאלה לשביל אופניים סלול. המשכנו ועזבנו את שביל האופניים ופנינו ימינה לדרך 4X4 שהופכת סלולה ליד בית הקברות של נווה איתן. המשכנו, בדרך 4X4 בין השדות, חצינו את אפיק נחל איתן עד צומת הדרכים בה פנינו שמאלה עד הבריכה של עיו צמד (עין מסיל).

בריכת עין מסיל

 

בקיץ בריכה זו יכלה להיות מקום רחצה נפלא. החנייה שלנו במקום הייתה קצרה בעיקר להתרשמות וצילום, ואחרי דקות בודדות התארגנו להמשך הרכיבה.

ממשיכים הלאה

 חזרנו אחורה ועלינו על הדרך, פנינו ימינה והמשכנו בה לכיוון דרום.

המשך הדרך מעין מסיל

דרך זו מקבילה לנחל אבוקה ממזרח. במחצית הדרך הגענו ליד לאבוקה.

יד אבוקה הוקם לזכר מקימי קיבוץ אבוקה שישב כאן בין השנים 1941 ו 1952 והתפרק בסופו של דבר מסיבות חברתיות. אתר זה הוא פסל סביבתי, טרקטור ולוח זיכרון מזכוכית שהוקם ליד שובך תנשומות על ידי ילדי אבוקה בספטמבר 2011 ועוצב על ידי יואב שרל. טקס הסרת הלוט נערך ב-11 בנונבמבר באיחוד מרגש של ילדי אבוקה ומספר מהמקימים. המיקום המדויק של הקיבוץ נמצא כקילומטר וחצי צפון-מערבה, הגישה משולטת מכיוון נווה איתן.

יד לאבוקה

לוח היד

 אי אפשר היה שלא לעצור במקום

צילום למזכרת

 

המשכנו הלאה בדרך המקבילה לנחל אבוקה הזורם בין השטחים החקלאיים. בשלב מסוים מתרחב ערוץ הנחל, ונוצרת בו בריכה ענקית הנקראת בריכת אבוקה ואליה הגענו. בריכה זו אוגרת מי מעיינות מליחים אך הם נקיים. בעונות החמות מתאדים המים ונשארים המשקעים המלוחים אך בחורף ובאביב היא בריכה ראויה לרחצה. קרקעית הבריכה אמנם בוצית אך אומרים שבזמן שחם נעים להיכנס אל המים לשחות בהם ולהשתעשע. סביב הקרקע המלוחה גדלים צמחי מים כמו קנים וסמר, ויש כמה נקודות בהן ניתן לשבת בקרבת המים. אנחנו עצרנו באחת מהן.

 

בריכת אבוקה

 

מבריכת אבוקה המשכנו דרומה ולמעשה כאן התחיל הקטע השלישי של המסלול כמוצג במפה.

הקטע השלישי של מסלול הטיול

 

בתחילה רכבנו בדרך בין השדות ובין כרם הזייתים ממערב לכפר רופין.

מבט על כפר רופין ממערב למול הרי הגלעד

כפר רופין – קיבוץ שהוקם ב-25 בנובמבר 1938 כיישוב "חומה ומגדל" ונקרא על שמו של ד"ר ארתור רופין, אשר עמד בראש המשרד הארץ-ישראלי ותרם רבות לבניין הארץ ולפיתוח ההתיישבות הציונית בישראל. חברי כפר רופין עצבו לאורך השנים את אופיו הייחודי של היישוב – כקיבוץ ערכי, שורשי ואיתן, המתפתח וצופה אל העתיד.
בשנת 1999 התחוללה בכפר רופין מהפכה ממשית בעצם הגדרת היישוב כקיבוץ – גובש ומומש בכפר רופין הדגם הראשון בתנועה הקיבוצית ל"שיוך נכסים" באגודה שיתופית, אשר הפך את חברי הקיבוץ לבעלי מניות בנכסי הקיבוץ. היה זה מהלך מורכב שהיו שותפים לו או מעורבים בו, בין היתר, מזכיר התנועה הקיבוצית דאז, רשם האגודות השיתופיות, מינהל מקרקעי ישראל, ח"כ לשעבר גדליה גל, המטה לביצוע הסדר הקיבוצים, צוות היגוי מטעם הקיבוץ, ועו"ד שליווה את המהלך, ויישם לראשונה, בתנועה הקיבוצית, מודל תיאגוד אמצעי ייצור והקצאה של מניות לחברי הקיבוץ.
פרט לחקלאות קיים בקיבוץ מפעל למוצרי פלסטיק בשם "פל-כר" המפעל כבר לא קיים בשמו של הקיבוץ אלא מנוהל על ידי גורם חיצוני. כן מפעיל הקיבוץ באזור עמק המעיינות, מרכז צפרות בשם מקור החסידה.
בעשור האחרון התרחב הקיבוץ וגדל עם חזרת בנים, קליטת תושבים, בניית הרחבה קהילתית ולקראת הקמתה של שכונה קיבוצית חדשה.  בכפר רופין חיים כיום כ-450 תושבים, המקיימים חיי חברה וקהילה מגוונים, תוך קידום איכות החיים והסביבה  מקור והרחבה

 

בצומת הדרך עם הכביש המקומי פנינו ימינה ומיד שוב שמאלה והמשכנו בדרך דרומה. עברנו ליד אתר טיבוע עופות נודדים והמשכנו על הדרך הסלולה המקיפה את שמורת תל סהרון.

מבט על תל סהרון מדרום

 

בשמורה סהרון, בתל סהרון (נ"ג 238-) ובקרבתו, נמצא ריכוז עצי שיזף מצוי ואשל הירדן, עליהם מטפס הטפיל הרנוג השיטים. זו אחת הנקודות הצפוניות ביותר בעולם בהן גדל מין זה, שפריחתו מושכת צופיות רבות. בין העצים גדלה צמחיית מעזבה, ובכללה חלמיות וסרפד הכדורים. בתחום השמורה נובע עין שייח' מוחמד, סביבו גדלה צמחיית גדות סבוכה, הכוללת בין היתר עצי תמר, שיחי מלוח קיפח ועשבי קנה מצוי ועבקנה שכיח. המעיין מזין פלג זורם – נחל סהרון (ואדי שייח' מוחמד) המתנקז לעבר הירדן. במי הפלג צומח קרנן טבוע וכן נמצאים כאן מספר מיני דגים כגון שפמנון מצוי, אמנון מצוי, אמנון הגליל ואמנונית יוסף.
בנובמבר 2002 הוקמה בשמורה תחנת מחקר של מרכז הצפרות הבינלאומי בעמקים, הכוללת תחנת טיבוע ציפורים (בדופן המערבית של השמורה) ושני מסתורי צפרות. בשנת 2014 הוסדר בשמורה פלג מלאכותי לצורך הקמת אוכלוסיית גיבוי לדג האנדמי בינון דור, ששרד עד אז רק. מקור והרחבה.

 

המשכנו דרומה ורכבנו לצד מטעי תמרים של קיבוץ טירת צבי. בקצה הדרך בצומת עם כביש המקומי פנינו בדרך ימינה ועצרנו ליד הבריכה המופלאה הסמוכה לעין אל ברך. היה מפתה להיכנס לטבול גם בבריכה זו.

הבריכה לצד מעין אל ברך

 

מול נמצא עין מרים ולידו בריכה יפה בעומק כ 60 ס"מ שמנקזת את מי התהום. יש פה פינת חמד עם סככה ועוד. מעיין עין מרים מוקדש לזכרה של מרים רוז. את המקום בנה נכדה, אבנר רוז ז״ל בן קיבוץ טירת צבי, שנהרג בתאונת אופנוע ביוני 2013.

 

מעין מרים המשכנו מערבה על הדרך לכיוון טירת צבי וכאן למעשה החל הקטע הרביעי של מסלול הטיול.

הקטע הרביעי של מסלול הטיול

 

הגענו עד הפינה הצפון מערבית של טירת צבי ועקפנו אותו מצפון.

טירת צבי, הקיבוץ הראשון שעלה על הקרקע במסגרת תנועת הקיבוץ הדתי. מייסדיו חלמו לבנות קיבוץ שמשלב בתוכו חיי תורה ועבודה. טירת צבי הוקמה בכ"א תמוז תרצ"ז (1937) במסגרת יישובי "חומה ומגדל" על חוה חקלאית בשם "א-זרעא" שנרכשה בידי קק"ל מידי מוסא אל עלמי. במקום נמצא מבנה דו-קומתי שכונה ע"י המתיישבים ביומרת מה "הטירה", שהיה מוקף בחומת לבני בוץ (וכך היתה טירת צבי ליישוב חומה ומגדל היחיד בו לא הוקם מגדל ולא נבנתה חומה). הטירה העניקה למקום את שמו בתוספת "צבי" על שם הרב צבי הירש קלישר, מראשוני הציונות הדתית במאה ה-19 (קדם אף לציונות המדינית).
קיבוץ טירת צבי מתבסס על חקלאות מפותחת המשתרעת על אלפי דונם של ברכות דגים, מטעי תמרים וגידולי שדה וירקות וגידול בקר לבשר והודים. בקיבוץ מתפתחת גם תיירות מקומית הכוללת עשרות דירות המיועדות לאירוח בכל ימות השנה, בשבתות חגים ובאירועי שמחה. מותג "טירת צבי" למעדני בשר כשר הנמכר בישראל ובקהילות יהודיות בעולם מיוצר במפעל מודרני ומשוכלל שהוקם לפני כ-60 שנה על ידי מייסדי המקום ומעסיק היום 220 עובדים-חברי ותושבי הקיבוץ ותושבי האזור.
בשנים האחרונות עבר קיבוץ טירת צבי תהליכי הפרטה. השירותים הניתנים לחברי הקיבוץ ניתנים לעשרות משפחות של תושבים ובעתיד לכל תושבי השכונה. כיום, כקיבוץ משתנה, נקלטות בו מדי שנה משפחות צעירות לקיבוץ ולשכונה הקהילתית שבתוכו, שכונת "נופי הטירה". מערכת החינוך הבלתי פורמאלית, לצד תרבות ענפה ואיכות חיים גבוהה, מושכים צעירים לבנות בטירת צבי את ביתם. ערך החברות, הדאגה לזולת והאכפתיות, כל אלו חברו יחדיו לדרכה של תורה עם דרך ארץ והם אשר הופכים את טירת צבי לבית חם, הפותח שעריו אל מבקרים ונקלטים חדשים. מקור והרחבה.

רכבנו צפונה קטע קצר על כביש הגישה לטירת צבי ופנינו ימינה בדרך מדרום לקיבוץ שדה אליהו.

קיבוץ שדה אליהו משתייך לתנועת הקיבוץ הדתי, ומגשים את דרך "תורה ועבודה". הכשרה חקלאית דתית הוקמה ב- 1923 בחווה חקלאית בבצנרוד (Betzenrod) שבגרמניה. מנהלה הראשון היה האגרונום הצעיר משה אונא (1989-1903), לימים חבר קיבוץ שדה אליהו. ההכשרה עברה ב- 1927 לרודגס (Rodges) ולאחר מכן לגרינסהוף (Gruenshof) גם הם בגרמניה. קבוצה ראשונה של חוות רודגס עלתה ב- 1929 לארץ והתיישבה על אדמות סלוונרי מצפון לפתח-תקווה. הקרקע נתרמה בשעתה ע"י ד"ר אריה סלוונרי (1914-1837), רב ואיש ציבור שישב בגרמניה. קבוצת זו קיבלה במשך הזמן את השם "קיבוץ רודגס" שממנו יצאו חלוצים שהקימו יחד עם עולים דתיים מארצות אחרות את שדה-אליהו שנקרא על שמו של הרב אליהו גוטמכר (1796-1875), שהיה אחד הרבנים הראשונים שתמך ברעיון הציונות הדתית. החברים המייסדים הגיעו לישראל בשנת 1934 עם עליית הנוער מגרמניה. לאחר תקופת אימונים הם התיישבו בעמק בית שאן, בחודש מאי 1938 ושנה לאחר מכן הקימו את הקיבוץ כאחד מיישובי "חומה ומגדל".
כיום יש בו קהילה רב-דורית משגשגת ותוססת, המונה כ-150 משפחות וכ-700 נפשות סה"כ. קיבוץ שדה אליהו שואף להמשכיות והתפתחות, ומשקיע מאמצים רבים בקליטת בנים ואנשים מבחוץ, תוך שמירה על אורחות חייו וערכיו הייחודיים. חברי הקיבוץ משלבים באורחות חייהם יראת שמים וקיום מצוות עם פתיחות וסובלנות, קיום כלכלי עצמי עם מוסר וצדק וחברתי. קיבוץ שדה אליהו משתייך ל"זרם השיתופי" בתנועה הקיבוצית. ערבות הדדית ושוויון הזדמנויות הם ערכים מרכזיים התורמים להרגשת היחד והליכוד החברתי. חברי הקיבוץ מאמינים במעורבות ובתרומה לכלל, הן בתוך הקיבוץ פנימה והן במשימות למען העם, המדינה והארץ. מקור והרחבה

בהמשך הדרך הגענו לעין נזם (חנזיר) שהוא מקום נחמד ביותר שבקיץ יכול להוות עוד מקום רחצה מענג.

בריכת עין נזם

עין נזם

מזכרת נוספת מעין נזם.

 

מעין נזם התחיל הקטע החמישי של מסלול הטיול כמוצג במפה.

הקטע החמישי של מסלול הטיול

 

המשכנו הלאה לכיוון מערב ותוך מטע תמרים עקפנו את מתחם קיבוץ שדה אליהו.

במטע התמרים ליד קיבוץ שדה אליהו.

 

בהמשך הדרך, בעקבות הערה שנאמרה על ידי אחד החברים "נכנסנו למטע הזייתים", הרגשתי צורך לתקן את דבריו ולהבהיר שבשפה העברית לא אומרים מטע זייתים אלא כרם זייתים כמו כרם ענבים ושאר הפירות גדלים במטע ופירות ההדר גדלים בפרדס. בהזדמנות זו של שיעור בעברית חשבתי שנכון להבדיל ולהציג את פעולת הורדת הפירות למיניהם: מסיק זיתים, בציר ענבים, גדיד תמרים וקטיף כל השאר.

 

עברנו ליד בית העלמין של קיבוץ שדה אליהו וחלפנו ליד מצפה יצחק שנקרא על שם יצחק בנישטי חבר שדה אליהו ולידו עץ שיזף עם צל נפלא וברז מים. בגלל קוצר הזמן לא עלינו אליו. אולי בפעם אחרת נתעכב בו כי זה מקום מושלם לקפה של בוקר עם נוף מקסים בעיקר לכיוון מזרח.

 

התקדמנו צפונה ליד היכל התאומים שהוא מפער קרקע חצוב. בקרקע ההיכל ניתן להבחין בסימני נביעה הבוקעת מן הסלע וזורמת מטה ויוצרת בריכה. בקיץ כמות המים מועטה אך צמחיה רעננה צומחת ממנה. גם כאן לא התעכבנו למרות שיש אפשרות לרדת למטה. עצרנו לרגע לצילום.

היכל תאומים מבט מהדרך שמעליו.

 

המשכנו צפונה בדרך בשולי מטע התמרים ואחר כך בתוך השדה. עברנו ליד עין רחוב שהיה יבש. לאחר כ-2 ק"מ הגענו לכביש האזורי ושביל אופנים צמוד לו טיפסנו לעבר עין הנצי"ב.

עין הנצי"ב הוא קיבוץ דתי השייך לתנועת הקיבוץ הדתי. הקיבוץ נוסד בחג האילנות, טו' בשבט תש"ו (1946). הקיבוץ קרוי, על שם הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין), ציוני דתי שהטיף לעליה ולהתיישבות בארץ ישראל, וכן על-שם שלושת המעיינות הנובעים בתוך שטח הקיבוץ: עין-נפתלי, עין צבי ועין יהודה. עם הקמת הקבוצה היא כללה חברים מעטים, קבוצה של בוגרי הכשרות מגרמניה, שישבה 8 שנים בחולות ראשון לציון, שם נולדו גם הבנים הראשונים. הקבוצה גיבשה לעצמה את אורח החיים של "תורה עם דרך ארץ", טיפחה את דמות ה"חלוץ תלמיד חכם", הטביעה את חותמה על דמות הקבוצה החדשה עם השפעה ניכרת עד היום. סמוך לקום המדינה הצטרפו חברי עליית הנוער מצרפת, הולנד, בלגיה, וצ'כיה שהביאו תרבות עשירה ורוח חדשה. עם השנים עברו את עין הנצי"ב גרעינים רבים שמשאירים נציג ביישוב, בני עין הנצי"ב מסיימים את שירות בצבא וחוזרים לבנות את ביתם ביישוב.
בקיבוץ כ-550 נפשות מתוכן כ-140 משפחות ותיקות וצעירות, כ-200 ילדים, וכ-85 חיילים וצעירים מבני המקום. כמו-כן, נמצאות במקום לפרקי זמן קצובים קבוצות נוספות כגון: הכשרות בני-עקיבא, עולים חדשים, אולפן גיור, בנות שרות לאומי, הורי חברים, ועוד. בנוסף לכך, בעין-הנצי"ב מספר משפחות נקלטות, וכן משפחות במעמד של תושבות. מקור והרחבה

נכנסנו לתחום הקיבוץ ומייד פנינו שמאלה וירדנו למתחם עין יהודה שהוא הגדול משלושת מעיינות הקיבוץ קרוי על שמו השלישי של הנצי"ב (נפתלי -צבי -יהודה).

מתחם מעין יהודה

מעיין יהודה מדהים מתאים לרחצה. מימיו צלולים שקופים, עמוקים (יש מקפצה), בריכה בגודל 8X20, חבל לקפיצה למים, מזרונים שאנשי הקיבוץ שמו על המים על מנת להנות מהם, ספסל והמון צל מסביב לברכה. סיפרו לנו שבעונות הטיולים אנשי הקיבוץ לא מאפשרים כניסה עם רכב למקום ולכן יש לחנות מחוץ לשער הקיבוץ (לצד המטעים) וברגל ניתן להיכנס חופשי. בשבתות ובחגים אין כניסה, אפילו ברגל.

גם במקום זה לא התעכבנו. יצאנו מתחום הקיבוץ וחצינו את הכביש וירדנו לעבר פלג המפלים הלבנים. הנוף כלפי מזרח היה מרהיב

בירידה למפלים הלבנים

 

"המפלים הלבנים" הוא כינויו של פלג זורם הנמצא צפונית לקיבוץ עין הנצי"ב, בשוליה הדרומיים-מזרחיים של העיר בית שאן. פלג זה אינו טבעי, ומהווה חלק ממפעל הידרו-אלקטרי קטן המנצל את שפע המים בבקעת בית שאן לייצור חשמל, ע"י הגלשת המים במדרגה טופוגרפית בת עשרות מטרים (התחנה ההידרו-אלקטרית, הסגורה למבקרים, ממוקמת בעמק למרגלות המפלים). לא תמיד יש זרימת מים באתר.
לאזור זה מובילה תעלה האוגרת את מי המעיינות העליונים של בקעת בית שאן (כגון עין מודע ועין שוקק), ומגלישה אותם עשרות מטרים במדרון לעבר "תחנת שמחה" – תחנה הידרו-אלקטרית ע"ש שמחה בלאס. לאורך הפלג הזורם יש סדרת אשדות, וביניהם בריכות רדודות המתאימות לרחצה. ניתן לזהות כאן השקעת נטף נחלים (טרוורטין). על הפלג מצלים פרטים רבים של העץ הפולש פלפלון דמוי-אלה. כמו כן גדלים כאן עצי שיזף מצוי. כיוון שמקור המים באתר הינו מלאכותי, הסבירות לשטפונות במקום בימים חורפיים היא קלושה, וייתכן שהמקום יהיה יבש מדי פעם. המקור מפת עמוד ענן. 

 

ישנן שתי פרצות בסבך המובילות לפינות יפות בפלג הזורם. האחת צמודה לחנייה. אנחנו ירדנו אל הפרצה השנייה בשביל רגלי צר עוד לאורך 50 מטרים מזרחה בגדה הצפונית.

בדרך למטה למפלים הלבנים

המפלים בעצמם

 

לאחר שהות קצרה עזבנו את מתחם המפלים הלבנים ועלינו לכיוון מערב לעבר צומת עין הנצ"יב (כביש 90 וכביש 669). מכאן התחיל הקטע השישי והאחרון של מסלול הטיול כמוצג במפה.

הקטע השישי והאחרון של מסלול הטיול

 

רכבנו קטע קצר בקצה השדה במקביל לכביש 669 מול הכניסה לשלוחות חצינו אותו ונכנסנו לעבר הקיבוץ.

חציית כביש 669 בכניסה לקיבוץ שלוחות

בדרך הכניסה לקיבוץ שלוחות

שלוחות, קיבוץ דתי השייך לתנועת הקיבוץ הדתי. שם הקיבוץ מבטא את הרצון להקים זכר למשפחות החברים שנספו בשואה-שלוחות = ענפים. היישוב מהווה אחד מתוך רצף של ארבעה קיבוצים דתיים סמוכים בעמק בית שאן (טירת צבי, שדה אליהו, עין הנצי"ב, שלוחות). הקיבוץ נוסד בשנת 1948, במהלך מלחמת העצמאות, על ידי בוגרי גרעין תורני מתנועת בני עקיבא. בתחילה הוקם הישוב במחנה משותף עם קיבוץ רשפים החילוני הסמוך, ובהמשך נחלקו לשני יישובים סמוכים, המופרדים על ידי שטח חקלאי. כיום מונה הקיבוץ כ-110 משפחות, כ- 430 נפש. מקור והרחבה

 

רכבנו בתוך הקיבוץ ויצאנו את תחומו בפאה הצפון מערבית. לפני שהמשכנו, עצרנו והבטנו לעבר הגלבוע ונקודה זו יונה בקלצ'וק הסביר לנו על מיזם אגירה שאובה בגלבוע.

אנרגיה שאובה (ידועה גם בשם אגירה שאובה) הוא כינוי לאנרגיה הנשמרת בצורה של אנרגיה פוטנציאלית, בדרך כלל על ידי שאיבת מים ממאגר נמוך למאגר גבוה. בעת שנדרש השימוש באנרגיה זו, מופלים המים השאובים והאנרגיה הפוטנציאלית הופכת לאנרגיה קינטית ("אנרגיית מים" המשמשת לייצור חשמל).
מדובר על פרויקט BOT לתכנון מימון והקמה של תחנת כח המאפשרת אגירת אנרגיה (חשמל) ע"י שאיבת מים וזמינה לשימוש בעת הצורך על ידי שאיבת מים ממאגר במפלס נמוך למאגר מים במפלס גבוה. מאפייני המיזם כוללים: מתקן אגירה שאובה מורכב מטורבינה-משאבה, מנוע-גנראטור ומשני מאגרי מים, עליון ותחתון, המחוברים ביניהם ע"י צינור לחץ; אגירת אנרגיה פוטנציאלית על ידי שאיבת מים ממאגר במפלס נמוך למאגר מים במפלס גבוה; בעת הצורך מוזרמים המים מהמאגר הגבוה בחזרה למאגר הנמוך בעזרת כוח הכובד ואנרגיית התנועה של המים הזורמים משמשת לסיבוב טורבינה המפעילה גנראטור לייצור חשמל.
פרויקט זה הוא בשלבי בניה מתקדמים ואמור להתחיל לפעול בעוד כשלוש שנים. מקור והרחבה

סכימת המיזם של האנרגיה השובה

תצלום של המיזם

המשכנו מערבה בדרך למול קיבוץ רשפים.

רשפים – קיבוץ שיחד עם שלוחות עלה לקרקע ביולי 1948, על אדמות אשרפיה שהוא אחד המקורות לשם רשפים, מקור נוסף הוא המילה רשף – בהיות חלק גדול ממייסדי הקיבוץ רשפים ממדורת השמדת העם היהודי באירופה. חבריו חברי גרעין של תנועת השומר הצעיר היו המתיישבים הראשונים של העיר בית שאן, שם ישבו עד שהוקם הקיבוץ בשטחו הנוכחי. אוכלוסיית רשפים מהווה קיבוץ גלויות אמיתי ומונה כיום כ – 135 בתי אב השותפים לחיי קהילה המעניקה איכות חיים ומקיימת מערכות חינוך, בריאות, תרבות, מסורת ונוי, תוך קידום תהליכי ההפרטה ושמירה על זכויות החברים גם בעידן השינויים של "הקיבוץ -המתחדש ". מקור והרחבה

בהמשך הדרך הגענו לאתר האחרון של הטיול, מתחם עין מודע. מאחר והיה זה כמעט סוף הטיול, לאחר הפסקת קפה קצרה מספר מהחברים לא ויתרו ובאופן מודע הם נכנסו לטבילה, אולי לקראת שבת המלכה.

עין מודע הוא אחד מהמעיינות הגדולים בבקעת בית שאן. המעיין נובע לתוך בריכה שנבנתה עוד בזמן השלטון העותמאני. שם המקום נובע משמו הערבי "אל מודווע". המים זורמים כל ימות השנה בטמפרטורה קבועה של 24 מעלות צלזיוס ואינם מומלצים לשתייה. עומק הבריכה מגיע עד 1.50 מ'. הבריכה מוקפת בעצי אקליפטוס ודקלים. הקרן הקיימת שיפצה את הבריכה והקימה חניון לקליטת מטיילים. דרך סלולה מובילה למקום מכביש 669 בין הקיבוצים רשפים ושלוחות.
בשנת 2010 נסגרה הגישה לכלי רכב לעין מודע והוקם "פארק המעיינות" הכולל את עין מודע, עין שוקק ונחל הקיבוצים. הגישה למעיינות מתאפשרת רק ברגל, באופניים או בכלי רכב ידידותיים לסביבה.

בריכת עין מודע.

סימן הנצחון

לני אף הרחיק לכת וקפץ עם כל הבגדים ובאמת נהינה במים.

לני משתכשך במים

 

 

כל דבר טוב מגיע לסיומו. השעה כבר דחקה. חלק מהחברים עזבו ודהרו חזרה למתחם החנייה שם הסתיים הטיול אחרי כמעט שש שעות. היה זה טיול עם טעם נפלא שהסתובבנו באחד האזורים היפים והמעניינים של הארץ. אז מה בעצם עשינו: התחלנו לרכוב בין בריכות הדגים של עמק חרוד ובהמשך במורד המזרחי של נחל חרוד עד קניון הבזלת. המשכנו לאורך בקעת בית שאן דרומה מול הרי הגלעד שבעבר הירדן. עברנו בין בריכות הדגים, בין שדות הבעל והשדות המושקים, בין ובתוך כרמי הזיתים ומטעי התמרים. עברנו בין המעיינות החשובים והשופעים של העמק והבריכות לידם. נדמה שלא החמצנו אף מעיין אחד. חלפנו בסמוך לקיבוצים ניר דוד, מסילות, נווה איתן, מעוז חיים, כפר רופין, טירת צבי, שדה אליהו, עין הנצי"ב, שלוחות ורשפים. גם בשולי העיר בית שאן ותל בית שאן עברנו.

מבט אחרון על מסלול הטיול

 

כבר בהתחלת הטיול, ובעצם בהכנות לפניו, ידעתי שטיול זה יהיה נהדר כי הוא היה מאורגן בצורה מופתית. כאמור את הטיול יזם אדוארדו אוקסמן היחיד והמיוחד. אדוארדו קבע את המסלול, ניווט והוביל, לסירוגין, יחד עם חברו טובי וויס. הניווט היה מדויק, למעט פעם אחת. הטעות מייד תוקנה. אדוארדו צייד את המאסף יונה בקלצ'וק במכשיר קשר והשניים היו מתואמים בהרמוניה מושלמת. פשוט נהדר! למרות המספר הגבוה של משתתפים רכבנו כדבוקה מאוחדת. לא נוצרו פערים בין הראשונים והאחרונים. תמיד היה מישהו בפנייה לחכות לאחרונים. טיול זה היה נהדר מופת כיצד צריך לארגן ולהוביל טיול רב משתתפים.

 

 

 

המבקש לדעת עוד על הטיול מוזמן לרשומות (הפוסט) שכתבו אחרי הטיול אדוארדו ולני ומהטיול אפשר להתרשם גם מהסרטון הקצר

 

לסיום, המלצה: טיול זה הוא חובה ולא כדאי להחמיצו. צאו לטיול זה באורכו המלא (כ-50 ק"מ) בחורף. באביב או בסתו כדאי אולי לקצר את אורכו לטובת טבילה בשפע המעיינות. בקיץ טיול קצר אפשרי רק בשעות הבוקר המוקדמות ואולי בשעות לפנות ערב. אני לא ממליץ על טיול בלילה כי כמעט ולא רואים כלום חוץ, מאשר אור הפנס. בכל מקרה בשום אופן לא מומלץ בקיץ לצאת ולשהות במשך שעות היום. חם, חם , חם! הטמפרטורה בקיץ מגיע ל-40 מעלות ואפילו יותר. צאו, תהינו והזהרו!