בתי הספר הכנסייתיים בישראל5 בדצמבר 2023

באביב 2019 התחלתי את המיזם "המיעוט הנוצרי בישראל" שמטרתו להכיר את המקומות בהם מתגורר המיעוט הערבי הנוצרי בהיבט האנושי והדמוגרפי ובעיקר מנקודת מבט גיאוגרפית-יישובית, גיאוגרפית-היסטורית וגיאוגרפית–דתית.

מיזם זה החל בביקור בלתי מתואם בחמישה יישובים בגליל בהם נמצאות קהילות של ערבים הנוצרים: עלבון, מע'אר, ראמה, פסוטה ומעיליא.

זו הייתה התחלה נאה אבל או אז הבנתי, "תפסת מרובה לא תפסת".

הייתה זו טעות להגיע למספר מקומות בפעם אחת ובלי תיאום.

כדי ללמוד לעומק נדרש להקדיש יותר זמן לכל מקום. החלטתי שבכל פעם אגיע ליישוב אחד.

בהדרגה נוצרה לי רשימת אנשי קשר של כוהני הדת של הקהילות או אנשים אחרים מקרבן.

מקיץ 2019 עד קיץ 2022, למעט הסגרים בגלל מגפת הקורונה, ביקרתי לבד וגם עם מספר עמיתים וחברים, במקומות בהם נמצאות הקהילות הערביות הנוצריות והקהילות הנוצריות האחרות שאינן ערביות.

בביקורים אלה המשכתי מקיץ 2023.

לכל מקום הגעתי בתיאום מוקדם.

הגעתי כמעט לכל הקהילות בערים נצרת, חיפה, עכו, שפרעם, יפו, רמלה, ולוד וביישובים בגליל, בעמק יזרעאל ובכרמל.

שם פגשתי את כהני הדת של הקהילות או אנשים אחרים מקרבן.

פירוט המקומות אליהם הגעתי והקהילות בהן ביקרתי ואנשים שאירחו אותי ראו יישובי המיעוט הנוצרי בישראל – מידע כללי וריכוז תיעודי ביקורי מפגש/סיור/צילום ועוד

המשך המיזם, מאז ספטמבר 2023, הוא ביקור בבתי הספר הכנסיתיים, שלמעט מהם כבר הגעתי בביקורים בקהילות לעייל.

להלן מובא מידע כללי על בתי הספר הכנסיתיים אותו למדתי בשיחות עם שלושה מראשי איגוד בתי הספר הכנסייתיים: האב אלי קורזום הממונה על בתי הספר של הפטריארכיה הלטינית (יולי 2023), עו"ד בוטרוס מנסור המנהל תפעולי/מנהלי של בית הספר התיכון הבפטיסטי נצרת (ספטמבר 2023) ומר עאוני בטחיש מנכ"ל בית הספר נזירות המושיע נצרת (דצמבר 2023).

בתי הספר הכנסייתיים

בית הספר הראשון של הכנסייה הוקם בתקופת השלטון העות'מני על ידי מסדר הפרנציסקנים (קוסטודיה דה טרה סנטה) על מנת להפיץ את תורת הנצרות. האזכור הראשון של קיום בית ספר כנסייתי הוא משנת 1598.

הרעיון של הקמת בתי ספר כנסייתיים במאה התשע עשרה היה של הכנסייה הקתולית וליתר דיוק של הפטריארכיה הלטינית בארץ הקודש.

פטריארכיה לטינית הייתה קיימת בירושלים בתקופת שלטונם של הצלבנים בארץ ישראל. לאחר כיבושה מחדש של ירושלים בידי המוסלמים בשנת 1187 עברה הפטריארכיה לעכו ובשנת 1291 לאחר שעכו שנכבשה בידי המוסלמים, הפטריארכיה הלטינית חדלה להתקיים בארץ הקודש.

במחצית המאה התשע עשרה לאחר הפסקה של 556 שנים, היא הוקמה מחדש.

ב-23 ביולי 1847 פרסם האפיפיור פיוס התשיעי את הבולה "Nulla celebrior" בה כונן מחדש את הפטריארכיה הלטינית בירושלים. הוא שלח את מונסיניור ג'וזפה ולרגה האיטלקי לשמש כפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים.

מונסיניור ג'וזפה ולרגה הניח את היסודות הראשונים להקמת הפטריארכיה הלטינית בירושלים בפרט ובארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי בכלל.

הוא הקים קהילות לטיניות בכפרים ובערים. לשיטתו, על מנת להקים קהילה היה צורך לחנך את העם המקומי ברוח הנצרות הקתולית. ידועה אמרתו "בית ספר ליד כל כנסיה", יש צורך להקים בית ספר ליד כנסייה. כך פעל. בית הספר הראשון הוקם בנצרת בצמוד לכנסיית הבשורה. בשנת 1847 עם בואו, היו בארץ הקודש, כולל עבר הירדן המזרחי כארבעת אלפים נוצרים קתולים ועם מותו בשנת 1972 מספרם כפול.

מאז מחצית המאה התשעה עשרה ובמהלך המאה העשרים, בעיקר במחציתה הראשונה, התפתחה רשת של מוסדות חינוך כנסייתיים. בשל אמונתם הדתית והמעמד המיוחד שיש בעיניהם לארץ הקודש הקימו כנסיות ומסדרים דתיים נוצריים רבים מאירופה ומאמריקה עשרות בתי ספר.

הם נבנו במטרה להפיץ את הדת הנוצרית ולספק שירותי חינוך מערבי מודרני לאוכלוסייה הערבית הנוצרית המקומית. כך התפתחה מסורת של חינוך איכותי בקרב אוכלוסייה זו.

לאחר קום המדינה, הן לנוכח גידול האוכלוסייה והן עקב הדרישה לחינוך איכותי בקרב הערבים, הקימו הכנסיות ועמותות נוצרית שונות עוד מספר בתי ספר.

כבר בשנות ה-50' של המאה העשרים מוסדות חינוך אלה שינוי את אופיים. הם נפתחו לכלל הציבור, ללא זיקה עדתית-דתית, נפסקו בהם הניסיונות הגלויים להמרת הדת, לימודי הדת צומצמו, לא נכפו לימודי הדת הנוצרית על תלמידים שאינם נוצרים, ולא נכפה הנוסח הלטיני של התפילות על בני עדות אחרות.

הקמת בתי ספר אלה אפשרה לימודים והשכלה לאוכלוסייה הערבית בכלל ולזו הנוצרית בפרט, בשנים שמערכת החינוך בארץ לא הייתה מפותחת עליית רמת ההשכלה בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל גרמה לכך שגם בקרב האוכלוסייה המוסלמית ניכרת התעניינות באותם בתי הספר, ושיעורם של ילדים מאוכלוסייה זו בבתי הספר הנוצרים עלה.

בתי הספר הכנסייתיים כוללים היום גני ילדים, בתי ספר יסודיים, בתי ספר תיכון ומוסדות חינוך מיוחד. ישנם כאלה הכוללים את הגן, בית ספר יסודי ובית ספר תיכון וישנם כאלה שהם רק בתי ספר יסודיים או בית ספר תיכון.

כיום ישנם עשרות מוסדות חינוך כנסייתיים המנוהלים על ידי זרמי הנצרות הקתולית – בתי ספר של הפטריארכיה הלטינית, בתי ספר של הקוסטודיה טרה סנטה, בתי ספר של הפאטריארכיה יוונית קתולית ובתי ספר מסדרי נזירות ונזירים; בתי ספר המנוהלים על ידי עמותות מקומיות של הקהילות האורתודוכסיות, בתי ספר המנוהלים על ידי הכנסייה האנגליקנית, בית ספר של הכנסייה הבפטיסטית ועוד.

למרות, שהם המוגדרים גם בתי ספר נוצריים, אולם נכון להיום רק רוב התלמידים בהם (60% – 70%) הם נוצרים שאר התלמידים הם מוסלמים, דרוזים ואפילו מעט יהודים.

בתי ספר הכנסייתיים נחשבים לבתי ספר "מוכרים שאינם רשמיים" בהם לומדים בקירוב 25,000 תלמידים ומעוסקים בהם כ-3,000 מורים והם כפופים לכל הכללים וההוראות הנהוגים לגבי מוסדות חינוך בזרם זה.

בשל מצבה הקשה של מערכת החינוך הציבורית בחברה הערבית, בתי-הספר הללו הם למעשה הברירה האיכותית היחידה ללימודי המשך בחטיבת ביניים ובתיכון.

עד שנות ה-70' של המאה העשרים היו בתי הספר הנוצריים פרטיים כמעט לגמרי. עיקר המימון לבתי ספר אלה היה באמצעות שכר לימוד ותרומות מכנסיות ומגופים נוצריים בחו"ל. תמיכת משרד החינוך בהם הייתה שולית. תכנית הלימודים ובחינות הבגרות בהם היו זרות, בהתאם למקורות התמיכה.

הרחבת חוק לימוד חובה לחינוך העל-יסודי, לצד קשיי מימון של בתי ספר אלה בשל התמעטות מקורות התמיכה מחוץ לישראל, גרמו להגדלת השתתפות משרד החינוך בתקציבי בתי הספר הכנסייתיים.

בעקבות זאת גדל הפיקוח של משרד החינוך על בתי הספר הכנסייתיים בהיבטים ניהול ותוכן, והם קיבלו בהדרגה את תכנית הלימודים של מדינת ישראל מבחינת לימוד מקצועות הליבה ובחינות הבגרות.

בתי הספר הכנסייתיים הם, כאמור, בתי ספר פרטיים במעמד "מוכר שאינו רשמי".

ההסדר החוקי לקיומם של בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים נקבע בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) התשי"ג – 1953 המחייבות מוסדות אלה לעמוד במגוון תנאים בתחומים מנהל, פדגוגיה, תשתית פיזית ותברואה בדומה למוסדות חינוך רשמיים.

הם נבדלים ממוסדות חינוך רשמיים בהיקף תכנית הליבה שהם נדרשים ללמד – 75% משעות הליבה שמוסדות חינוך רשמיים מחויבים ללמד, ויש להם חופש רב יותר ממוסדות חינוך רשמיים בקבלת תלמידים ולכן חלקם בררנים בקליטת תלמידים. בנוסף, כפופים מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים לחוק הפיקוח על בתי הספר, התשכ"ט 1969 המחייב אותם ברישיון מטעם משרד החינוך ולחוק זכויות התלמיד, התשס"א .2001

למוסדות חינוך הכנסייתיים שהם "מוכרים שאינם רשמיים" ישנם שלושה מקורות תקציביים מרכזיים:

תקציב משרד החינוך המממן שעות לימוד ותוכניות לימודים שונות;
הרשויות המקומיות המממנות צרכים מינהליים ופדגוגיים שונים
מקורות תקציביים פרטיים, הכוללים שכר לימוד ותשלומים נוספים הנגבים מן ההורים ומקורות מימון נוספים של בתי הספר.

בראשית שנת הלימודים תשע"ו (ספטמבר 2015) פתחו בתי הספר הכנסייתיים בשביתה על רקע השינויים בתקצוב בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים שהתרחשו בשנים 2013 – 2014 . השביתה נסתיימה לאחר כארבעה שבועות בהסכם בין משרד החינוך ובין בתי הספר הכנסייתיים. עיקרי ההסכם הם: הקצאת תקציב חד פעמי בהיקף של 50 מיליון ₪ לעדה הנוצרית בישראל באמצעות המשרד לשוויון חברתי, הקמת ועדה משותפת למשרד החינוך ולבתי הספר הכנסייתיים ובחינה בחיוב של תשלומי ההורים בבתי הספר הכנסייתיים במסגרת ועדת החריגים הארצית לתשלומי הורים במשרד החינוך.

עד שנת 2015, בתי הספר הקתוליים לעיל היו מאורגנים במסגרת "משרד בתי ספר קתוליים" שנוהל בפיקוח נציג הבישוף הקתוליים.

לאחר משבר הורחבה היריעה והוקם "משרד בתי הספר הכנסייתיים" בישראל הכולל גם את מוסדות החינוך של זרמי הכנסייה הנוספים.

בתי הספר הכנסייתיים נחשבים כבתי ספר מצליחים בקרב בתי הספר במגזר המיעוטים וגם בקרב בתי הספר במגזר היהודי. בשנת הלימודים תשפ"ג ממוצע אחוז זכאות היה 89% לעומת 75% בממוצע הארצי. אחוז המצטיינים עמד על 23% לעומת 14% בממוצע הארצי. חלק ניכר מבוגרי בתי ספר זה ממשיך בלימודים באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל ורבים מהם פונים ללימודי רפואה והנדבה בתעשיית עילית. נוספים פונים גם ללימודי משפט, מדעי החברה ועוד. כיום שיעור האקדמאים בקרב הערבים הנוצרים בארץ הוא הגבוה ביותר בין פלחי האוכלוסייה, וזאת במידה רבה בזכות פועלם של בתי הספר הנוצריים.

למרות ההצלחה המרשימה של בתי ספר אלה, לבתי הספר הכנסייתיים אין גב פוליטי וקיימת תחושה שהם מופלים לרעה ואינם זוכים לתמיכה ומימון כמו שאר בתי הספר. הטענה היא שהמדינה חרתה על דגלה את הפלורליזם במערכת החינוך ואת זכות האזרחים ללמד את ילדיהם בהתאם להשקפת עולמם. בשם ערכים אלה היא הקימה את בתי הספר הממלכתיים דתיים והכירה בזכות קיומם של בתי הספר של המגזר החרדי, המקבלים ממנה הטבות מפליגות. לכן, אין לנקוט יחס של איפה ואיפה כלפי בתי הספר הנוצריים בארץ, שמלמדים את מקצועות הליבה ובוגריהם מצטיינים בבחינות הבגרות. הצרת צעדי בתי הספר הללו, שמושרשים היטב בארץ והם סיפור הצלחה, ומניעת פתיחתם של בתי ספר חדשים דומים, למרות שקיומם הוא בגדר ברכה למנגנון המסורבל העייף וטעון השיפור של משרד החינוך, כמוהם כירייה לעצמנו ברגל.