שטחים מגויסים
היווצרות ההגמוניה
של צה"ל
על מקרקעי המדינה
ועל מרחביה
בשנותיה הראשונות
(1948 – 1956)

ההגמוניה של צה"ל על שטחי המדינה ומרחביה החלה בשנותיה הראשונות וספר זה מתחקה אחרי שורשיה.

 

מטרת הספר להציג את היווצרות ועיצוב התשתית הצבאית, את פריסתה הגיאוגרפית ואת אופן הסדרתה החוקית והמנהלית.

 

השאלה העומדת במרכז הדיון היא כיצד נוצרה הגמוניה הקרקעית והמרחבית הצבאית בשנותיה הראשונות של המדינה ומהן ההשלכות הנובעות ממנה?

 

המחבר: ד"ר עמירם אורן הוא גיאוגרף העוסק יותר משני עשורים במעשה ובמחקר של הגיאוגרפיה של הביטחון. בשנים 1988–1996 שירת כקצין באגף התכנון במטכ"ל ועסק בתכנון התשתית ובפריסת הקבע של צה"ל. בשנת 1997 שירת במפקדת חילות השדה ועסק בתכנון שטחי אימונים ובניהולם. ספר זה הוא עיבוד של עבודת הדוקטור שלו (2003) שכתב בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה בנושא "צבא ומרחב במדינת ישראל: שימושי הקרקע של צה"ל ממלחמת העצמאות ועד מבצע סיני (1948–1956)". ספרו הקודם "ארץ בחאקי: קרקע וביטחון בישראל" (2008, הוצאת כרמל) נכתב יחד עם רפי רגב. עמירם אורן הוא עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים ומרכז משנת 2007 את קבוצת דיון "מרחב הביטחון" העוסקת בסוגיות שעניינן ממד הטריטוריאלי של הביטחון בישראל והשלכותיו.

 

ספר זה הוא, כאמור,  עיבוד של עבודת דוקטור (2003) שנכתבה בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה בנושא "צבא ומרחב במדינת ישראל: שימושי הקרקע של צה"ל ממלחמת העצמאות ועד מבצע סיני (1948–1956)".

 

הספר יצא לאור על מנת לשתף את כל המתעניינים בתוכן עבודה זו לאחר שתקופה ארוכה כתב היד "נדד" בין מספר בתי הוצאה והיה מוכמן במחשב ורק בודדים קראו אותו.

 

הוצאת הספר לאור התאפשרה בסיוע ובתמיכה של מספר אנשים ולכל אחד מגיעה תודה על תרומתו.

 

ד"ר ארנון גולן מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה שימש מנחה עבודת הדוקטור ועודד אותי לכתיבת הספר.

 

שלושה אנשים קראו את עבודת הדוקטור והעירו על האופן הרצוי להסב את עבודת המחקר המפורטת לספר נגיש לציבור הרחב והם ד"ר מרדכי בר-און ושני שופטים אלמונים שנתבקשו על ידי המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה ביד יצחק בן צבי לקרוא את העבודה.

 

לאחר שמכון לחקר ארץ ישראל ויישובה ביד יצחק בן צבי קיבל את הגרסה המתוקנת בהתאם  להוראות שופטיו, החליטה הנהלתו לא לפרסם את הספר.

 

ד"ר גבי אלכסנדר המנהל לשעבר של מכון קרן קימת לישראל לתולדות הציונות וההתיישבות ראה חשיבות בפרסום העבודה ופעל להשגת תקציב שסייע בהוצאת הספר לאור.

 

רפי רגב, חברי ושותפי לדרך הארוכה ורבת השנים חווה איתי את הקשיים הרבים בזמן כתיבת עבודת המחקר והספר ומצא את המילים הנכונות לתמוך ולסייע ואף קרא את פרקי העבודה והספר בקפדנות.

 

הגרפיקאית גברת נגה יוסלביץ' מקתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה מהחוג לגיאוגרפיה מאוניברסיטת חיפה הכינה בדייקנות ובמסירות  את המפות.

 

לבסוף, תודה מיוחדת מוקדשת לדדי מיכאלי מבעלי הוצאת "מדף" שהוא גם חבר ילדות. הפגישה איתו לאחר שנים רבות הובילה למאמץ המשותף שפריו הוא ספר זה המוגש לקורא.

 

להלן מוצגים הקדמה של הספר, תוכן מפורט, ודברים ביום עיון להשקת הספר.

הקדמה

בעשור האחרון מעת לעת, מובאים באמצעות התקשורת ובהקשרים שונים, ידיעות כלליות ודיווחים על היערכות ופריסה צבאיים. מדובר על נושא שניתן להגדיר אותו הממד הטריטוריאלי של הביטחון וזה כולל את נכסי המקרקעין הביטחוניים, אופן שימושם וההשלכות הנובעות מהם על המגזר האזרחי.

 

נכסי המקרקעין הביטחוניים הם התשתית הפיסית של צה"ל וגורמי הביטחון האחרים והם כוללים מחנות, מתקנים, שדות תעופה, נמלים וגם שטחי פעילות למיניה, הן לצרכים מבצעיים והן למטרות אימונים וניסויים. כיום, בראשית העשור השביעי, למרות שטחה הקטן של מדינת ישראל והצפיפות הגדולה בה, מערכת הביטחון, בעיקר באמצעות צה"ל, מחזיקה יותר מ-40% מהשטח בתחומי הקו הירוק. היא גם משפיעה במידות ובאופנים שונים על יותר מחצי(!) משטח המדינה ומכתיבה במידה רבה את השימושים במרחב האווירי ובחלקים נרחבים של המרחב הימי. בישראל קשה להצביע על אזור או מקום בו אין "מפגש" טריטוריאלי בין השימושים האזרחיים והביטחוניים ולכך יש השלכות בתחומי התכנון פיסי – מרחבי (קונפליקט או דו קיום בשימושי קרקע), הכלכלה והחברה, הנוף האקולוגיה ועוד.

 

גודלם, תחומי התפרסות שימושי הקרקע הביטחוניים בישראל וההשלכות הנובעות מהם, הם מאפייניה של תופעה גאוגרפית-ֿמרחבית מיוחדת וחסרת תקדים בהיקפה. בספר ארץ בחאקי – קרקע וביטחון בישראל דיון נרחב ומפורט בתופעה זו בממדי הזמן והמרחב, מאז קום המדינה ועד שלהי העשור השישי; במימד ההלכה והמעשה ובמפגש במרחב בין השימוש בקרקע לצרכים הביטחוניים לבין שימושה לצרכים האזרחיים.

 

ספר זה מתמקד בשורשי ההגמוניה הטריטוריאלית הצבאית שהחלה בשנותיה הראשונות של המדינה. מטרת הספר להציג את היווצרות ועיצוב התשתית הצבאית, את פריסתה הגיאוגרפית ואת אופן הסדרתה החוקית והמנהלית.

 

השאלה העומדת במרכז הדיון היא כיצד נוצרה הגמוניה הקרקעית והמרחבית הצבאית בשנותיה הראשונות של המדינה ומהן ההשלכות הנובעות ממנה? בשאלה זו מגולמות מספר שאלות משנה: מהם מרכיבי התשתית הפיסית של צה"ל? מה היו הגורמים להיקפה הנרחב? כיצד היא נפרסה ברחבי הארץ? מהו ההיבט החוקי להסדרת האחזקה והשימוש של התשתית הפיסית? ומה היה העימות בין צורכי המקרקעין למטרות צבאיות ובין צורכי המקרקעין למטרות אזרחיות?

 

התקופה בה עוסק הספר היא של שמונה שנים, מראשית מלחמת העצמאות לאחר החלטת החלוקה של האו"ם (29 בנובמבר 1947) ועד לאחר מבצע "קדש" (29 באוקטובר – 5 בנובמבר 1956). תקופת זמן זו הייתה מכוננת בתולדות המדינה,   בראשיתה נלחם צה"ל וקבע את גבולותיה; לאחר המלחמה הוא פורק ונבנה מחדש כדי לתת מענה לאיומים ולתרחישים אפשריים ובהמשכה אף התנסה במערכה נוספת.

 

בחינת התשתית הביטחונית הישראלית בתקופה זו נובעת משני משתנים הקשורים זה בטבורו של האחר. האחד, פריסת מחנות הצבא הבריטי שהוקמו בתחומי ארץ ישראל בשנות הארבעים של המאה הקודמת; השני, המציאות הפיזית שהתהוותה בתחומי מדינת ישראל שתיחומה נקבע בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות. בדיעבד וכפי שהראתה המציאות, דגם התשתית הפיסית של צה"ל בעת זו השפיע על דמותה המרחבית של המדינה. דגם זה התקיים כמעט שני עשורי שנים, עד מלחמת ששת הימים וחלקו נשמר עד ימינו. זאת ועוד, דפוסי הסדרתה השלטונית – מנהלית והחוקית של התשתית הפיסית הצבאית נקבעו בשנים בהן מתמקד הספר ולמעשה נהוגה כך גם בהווה.

 

בשנים שלאחר מלחמת העצמאות השיל מעצמו הצבא חלק נכבד מהמחנות שירש מהבריטים והעביר אותם למגזר האזרחי, בעיקר למוסדות ממלכתיים וציבוריים וכן לצורכי שיכון עולים – צו השעה של שנות המדינה הראשונות. זאת ועוד, על הצבא היה לקיים פעילות ביטחון שוטף לאורך הגבולות החדשים שהיו מנוקבים ככברה. הנה כי כן בשנים אלה נקבעו המסגרות הארגוניות של הצבא, עוצבה תורת הביטחון וממנה נגזרו ההשלכות בתחומי התשתית הצבאית בשלשה חתכים: מחנות ומתקנים לאכסון הכוחות, תשתית ביטחון שוטף לאורך הגבולות וכן שטחי האימונים וניסויי נשק ואמצעי לחימה.

 

הדיון בתקופה בה עוסק הספר חולק לשני שערים בהתאם לשתי תקופות משנה. בכל אחת מהן ניתן להצביע על שלבים ואירועים בבניין צה"ל ומתווה פעילותו, יצירת התשתית הפיסית שלו ואופן השפעתו על המרחב. התקופה הראשונה היא התגבשות התשתית הפיסית של צה"ל במלחמת העצמאות, תוך בניית מערך השיא שלו. התקופה השנייה קביעת ומיסוד נכסי המקרקעין של צה"ל בזמן בנייתו לימי "שלום" לאחר החתימה על הסכמי שביתת הנשק ועד מחצית שנות החמישים.

 

הנחת היסוד של הדיון היא שלצה"ל היה סדר יום מרחבי וצרכים טריטוריאליים שהם חלק  ממרכיבי עוצמתו שלרוב לא עלו בקנה אחד עם צורכי המערכת האזרחית. הטענה המרכזית של הספר היא שאת התשתית הפיסית של צה"ל בשנותיו הראשונות אין לבחון לאור מודל תיאורטי כלשהו. צה"ל כזרוע ביצוע של המדינה והמסגרת שאפשרה את הקמת המדינה היה בעל מעמד ציבורי חזק והיה עדיף על כל מסגרת שלטונית אחרת ויכול היה לפעול כמעט ללא הגבלה. כך היה בימי מלחמת העצמאות. אולם, לאחריה השתנה המצב, צה"ל נדרש לפעול לפי סדרי השלטון והחוק. עיצוב התשתית הפיסית הביטחונית בשנים אלה הושפע על ידי מספר גורמים וביניהם "הירושה המנדטורית", המחנות, המתקנים ושדות התעופה שהותיר הצבא הבריטי לרוב עם עזיבתו את הארץ (סופית ב-30 ביוני 1948). כמו כן התשתית הפיסית נקבעה ונפרסה ברחבי הארץ לנוכח דמותה היישובית היהודית, היצע המקרקעין הזמין וכן ולאור המצב הביטחוני והמדיני ששרר באותה עת.

 

במלחמת העצמאות התחום הטריטוריאלי של היישוב העברי בתחילה, ושל המדינה שזה קמה בהמשך, לא היה קבוע אלא, השתנה ובעיקר התרחב בהתאם לקווי סיום הלחימה. עם תום המלחמה, תחום המדינה נקבע על פי קווי הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בהדרגה בשנת 1949 עם מצרים, לבנון, ירדן וסוריה. מעת זו נמשך הצורך להיערך ולהגן על המדינה. החשש היה שהתרחשות מלחמתית נוספת מול מדינות ערב, מה שכונה אז "סיבוב שני", היא רק שאלה של זמן והיא תתחדש במועד קרוב. באותן שנים, עם בנייתו מחדש של הצבא גודל התשתית הפיסית נבע לא רק מהיקף הצרכים אלא גם ממצאי נכסי המקרקעין שהיה צריך להתאימו לצרכים של בניית המערך היישובי של המדינה. ההיבט המרחבי כולל הבחנה בין האזורים הבנויים בערים, בקרבתן, ובשטחים כפריים, ובין השטחים הפתוחים, כמו בין אזורי גלעין ובין הפריפריה, בין העורף לבין אזורי ספר. כמו כן הטענה היא כי היקף התשתית הפיסית של צה"ל הושפע גם מהאילוצים התקציביים בפניהם התמודד.

 

נקודת המבט בספר זה היא פוזיטיבסטית תחום הגיאוגרפיה ההיסטורית וגישת המחקר עליו הוא מבוסס היא אינדוקטיבית המשחזרת באופן מערכתי את תמונת המערך הביטחוני-הצבאי הפיסי על מרכיביו: סדר הכוחות, המחנות, המתקנים, שדות התעופה ושטחי האימונים.

 

המקורות לחיבור הם מסמכים ותעודות ארכיוניות שבחלק ניכר מהן טרם נעשה עדיין שימושי מחקרי. התיעוד על מחנות הצבא הבריטי בארץ ישראל ומתקני המשטרה ועל השימוש בהם ערב מלחמת העצמאות ובמהלכה מצוי בתיקי שירות ידיעות של ההגנה, המצויים בארכיון תולדות ה"הגנה" וגם בתיקי מחלקת עבודות ציבוריות של ממשלת המנדט ובתיקי ועדת המצב של המוסדות הלאומיים המצויים בארכיון המדינה ובארכיון הציוני המרכזי. מרבית התיעוד העוסק בתקופה שלאחר קום המדינה מצוי בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. תיעוד זה כולל את המסמכים שעומדים לעיון הציבור הרחב ושאין עליהם חיסיון או מגבלה. מדובר במסמכים רבים ומגוונים הכוללים הערכות מצב, מסמכי מטה, תזכירים, התכתבויות, פקודות מבצע ופקודות ארגוניות, הנחיות לביצוע, סיכומי דיונים, פרטי-כל ורשום ישיבות מטכ"ל, מפות ותרשימים. תיעוד זה כולל את מסמכי מטכ"ל ההגנה וחטיבותיה כולל הפלמ"ח, לשכת רמטכ"ל, לשכת סגן רמטכ"ל ששימש ראש אגף המטה, מחלקות אגף המטה: תכנון (אג"ם/תכנון), מבצעים (אג"ם/מבצעים) והדרכה (אג"ם/מה"ד), אגפי האפסנאות (אג"א) וכוח אדם (אכ"א), גופים נוספים במטכ"ל, מפקדות מרחביות, מפקדות החיילות, משרד הביטחון ומחקרי מחלקת היסטוריה של צה"ל. בנוסף לתיקים שהיו פתוחים לעיון הציבור בארכיון צה"ל, אותרו תיקים נוספים שהיו עד כה חסויים. על פי נוהלי הארכיון כדי לאפשר את העיון בתיקים היה צורך להעביר אותם "תהליך פתיחה" וביטול רמת סיווגם.

 

חלק אחר של התיעוד, זה העוסק ביחסי הגומלין שבין צה"ל ובין המערכת האזרחית, מתבסס על המסמכים המצויים בארכיון המדינה ובארכיון הציוני המרכזי, וכולל התכתבויות בין משרדי הממשלה השונים והמוסדות הלאומיים (הסוכנות היהודית וקרן קיימת) ובין צה"ל וגם תזכירים, סיכומי פגישות, פרטי-כלים, מפות, תרשימים ועוד. תיעוד רלוונטי מצוי גם בסיכום החלטות ישיבות הממשלה ורישום ישיבות ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. תיעוד נוסף נמצא גם בארכיון דוד בן גוריון במרכז למורשת בן גוריון שבשדה בוקר; בארכיון האגף החקלאי של מנהל מקרקעי ישראל: תיעוד שעניינו הקצאת קרקע לשטחי אימונים; בארכיון הציוני המרכזי בפרוטוקולים של ישיבות הנהלת קק"ל ותיקי המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית תיעוד רלוונטי לעניין הספר; תיעוד מתאים, אמנם מועט מצוי גם בארכיונים ההיסטוריים של עיריות תל אביב וירושלים; בארכיון העבודה וארכיון סולל בונה.

 

תוכן העניינים מפורט

הקדמה…………………………………………………………………………………………….1

מבוא…………………………………………………………………………………………….. .2

 

קביעת המסד בימי מלחמת העצמאות ותקופת המעבר אחריה

 

פרק 1: הירושה המנדטורית……………………………………………………………………..7

הכוח הצבאי הבריטי ערב יציאתו מארץ  – ישראל………………………………………

היקף ומרכיבי התשתית הצבאית הבריטית……………………………………………….

הפריסה הגיאוגרפית……………………………………………………………

 

פרק 2: פריסה ותשתית "ההגנה" בראשית המלחמה……………………………………….14

 

פרק 3: פינוי מחנות הצבא הבריטי…………………………………………………………….19

ראשית הפינוי………………………………………………………………………………

משא ומתן לרכישת המחנות………………………………………………………………

ההיערכות להשתלטות צבאית על מבני המשטרות……………………………………..

המשך הפינוי והמשא ומתן והשתלטות על המחנות……………………………………

 

פרק 4 : ההיערכות, הפריסה והתשתית הצבאית לקראת הקמת המדינה…………………..29

הרחבת התשתית בעקבות מבצעי המלחמה הראשונים………………………………

השלמת רכישת המחנות על ידי הסוכנות היהודית…………………………………….

הטיפול בנכסי המקרקעין…………………………………………………………………

סדר כוחות "ההגנה" ופריסתם………………………………………………………….

נכסי מקרקעין של אצ"ל…………………………………………………………………

התשתית הפיסית ערב הקמת צה"ל…………………………………………………….

 

פרק 5: השינויים בהיערכות ובפריסה בין ולקראת מבצעי הלחימה…………………………36

מאפייני ההיערכות והפריסה……………………………………………………………

ההיערכות והפריסה בזמן הפוגה הראשונה……………………………………………

הרחבת ההיערכות והפריסה בראשית הפוגה השנייה…………………………………

השינויים בהיערכות והפריסה בעקבות קביעת החזיתות……………………………

ההיערכות והפריסה בזמן מבצעי ההכרעה  ………………………………………….

 

פרק 6: קביעת תשתית הקבע של החילות, השירותים והמטות..………………………………50

 

פרק 7 מקרקעי צה"ל במרקם היישובי האזרחי………………………………………………….56

מערך בינוי המחנות……………………………………………………………………….

הפריסה המרחבית…………………………………………………………………………

תחום חזית צפון…………………………………………………………………………….

תחום חזית המזרח…………………………………………………………………………

תחום חזית המרכז……………………………………………………………………….

תחום חזית הדרום………………………………………………………………………

היקף נכסי מקרקעי צה"ל בשלהי המלחמה וחותמם הגיאוגרפי…………………………

 

פרק 8 הארגון, ההיערכות, הפריסה ומערך התשתיות הפיסיות בזמן המעבר וסיום המלחמה..67

אפיון התקופה………………………………………………………………………………..

השינויים בהיערכות ופריסת המערך הלוחם……………………………………………..

השינויים במערך תשתית המחנות והמתקנים…………………………………………….

המערך הלוגיסטי……………………………………………………………………..

חיל הקשר……………………………………………………………………………..

חיל האוויר……………………………………………………………………………..

חיל הים…………………………………………………………………………………

שירות רפואה…………………………………………………………………………..

מחנה מטכ"ל……………………………………………………………………………

ביקורת על ההיערכות והפריסה………………………………………………………

 

פרק 9: פינוי מקרקעין צבאי והעברתו לשימוש אזרחי.…………………………81

תחילת פינוי חלק מהירושה הבריטית……………………………………..

פינוי מקרקעין בלתי נדרש……………………………………………….

העברת מחנות לסוכנות היהודית לקליטת העלייה…………………….

העברת מבני טיגרט למשטרה…………………………………………..

העברת בתי החולים הצבאיים למערכת הרפואה האזרחית…………

 

מקרקעין לצורכי ביטחון בראשית שנות ה-50' בעת בניית צה"ל מחדש

 

פרק 10: דמותו החדשה של צה"ל ותפיסת הפעלתו………………………………………...91

צמצום צה"ל ותכנון מבנהו וארגונו…………………………….

סיכום ההיערכות לקראת השינוי………………………………

משנת דוד בן גוריון בנושא דמותו העתידית של צה"ל……….

תחילת בניית הצבא במתכונתו החדשה…………………………

הארגון, הפיקוד ותפיסת ההפעלה………………………………

ראשית בניין חיל האוויר וחיל הים…………………………….

המשך בניין צה"ל………………………………………………..

 

פרק 11: הרחבת תשתית המחנות והמתקנים……………………………………………….103

צורכי התשתית הפיסית בראיית דוד בן גוריון……………………..

התשתיות הפיסית בהתאם ל"צרכני הקרקע"……………………….

מחנות המערך הלוחם …………………………………….

מחנות מערך המילואים……………………………………

מחנות חיל השריון…………………………………………

מתקני המערך הלוגיסטי…………………………………..

תשתיות חיל האוויר……………………………………….

מתקני חיל הים…………………………………………….

מתקני חילות אחרים………………………………………

תשתיות פיסיות חדשות………………………………………………..

מתקני מערך אחסון תחמושת……………………………..

מוצב פיקוד העליון…………………………………………

כבלי תקשורת תת קרקעיים……………………………….

מתקני הנח"ל……………………………………………….

תעשיות ביטחוניות…………………………………………

 

פרק 12: התחלת קביעת שטחי אימונים….. …………………………………………….113

שטחי האימונים הראשונים…………………………………………..

שטחי האימונים בתקופת המעבר שלאחר המלחמה………………..

ראשית קביעת שטחי אימונים……………………………………….

ארגון מטווחי הירי………………………………………….

קביעת המתקנים לאימון חיילי המילואים…………………………

המפה הראשונה של שטחי אימונים……………………………….

הרחבת מספר שטחי אימונים ותחומם…………………………….

 

פרק 13: התחלת הסדרת קניין והחזקת המקרקעין הביטחוני………………………….123

ראשית כינון מערכת הממשל לניהול והקצאת המקרקעין……………….

סוגי המקרקעין באחזקת צה"ל……………………………………………..

הסדרת ההפקעות……………………………………………………………

ראשית רישום המקרקעין הביטחוני………………………………………

גיבוש המסגרות הארגוניות בצה"ל ובמשרד הביטחון………………….

חוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חירום תש"י –1949……………

מערכת האזרחית לניהול והקצאת המקרקעין…………………………..

המשך פינוי מחנות על ידי צה"ל………………………………………..

הסדרת הבעלות על מחנות הצבא הבריטי……………………………..

 

פרק 14: הפריסה המרחבית של מחנות והמתקנים………………………………………139

פריסת הקבע במרחב פקוד צפון……………………………..

מחוז גליל………………………………………….

מחוז העמק……………………………………….

מחוז חיפה………………………………………….

פריסת הקבע במרחב פקוד מרכז……………………………

מחוז תיכון……………………………………….

מחוז תל אביב………………………………………

מחוז לוד…………………………………………..

מחוז ירושלים…………………………………….

פריסת הקבע במרחב פקוד דרום……………………………

מחוז השפלה……………………………………..

מחוז הנגב………………………………………..

מצודת אילת……………………………………..

 

פרק 15: תכנון מקרקעין לצרכים עתידיים והמשך הקצאתו………………………………………..151

מורכבות הסוגייה……………………………………………..

דיונים ראשונים על צורכי הבינוי העתידי………………..

מערכת התכנון הפיסי הצבאית…………………………….

הבעייתיות בסדרת התיאום עם מערכת התכנון האזרחי…

ניסיון להקמת רשות שטחים צבאיים……………………..

הקצאת מקרקעין…………………………………………..

המשך תכנון שטחים נדרשים לטווח ארוך……………….

התכנון והקצאת מקרקעין לצרכים אד הוק………………

המשך הסדרת המקרקעין………………………………….

 

פרק 16: מעורבות צה"ל בתכנון האזרחי.………………………………………………………167

כללי…………………………………………………………..

גישושים ראשונים……………………………………………

ניצני התיאום…………………………………………………..

חריקות בשילוב נציג המטה הכללי במוסדות התכנון………

מיסוד התיאום………………………………………………….

שיתוף נציג המטה הכללי במועצת תכנון העליונה……………..

ההיבט הסטאטוטורי…………………………………..

 

פרק 17: מערך ההגנה המרחבית במכלול המקרקעין הביטחוני.……………………………176

הרעיונות הראשונים…………………………………………

מהלכים מקדימים לארגון מערך הגנה המרחבית…………

גיבוש עקרונות מערכת ההגנה המרחבית…………………

המימוש עם המשך תנופת ההתיישבות…………………….

האצת הקמת מערך ההגנה המרחבית……………………..

המשך התיאום בהקמת יישובי הספר…………………….

שילוב היאחזויות הנח"ל במערך ההגנה המרחבית……….

המשך ארגון מערך ההגנה המרחבית………………………

הנחיות הנוספות של המטה הכללי לתכנון ההתיישבות…..

סיום גיבוש מערך ההגנה המרחבית………………………..

פרק 18: הכבישים במכלול המקרקעין הביטחוני.………………………………………194

כללי………………………………………………………

הירושה הבריטית………………………………………

רשת הכבישים במלחמת העצמאות……………………

סלילת ואחזקת כבישים במלחמת העצמאות………….

ראשית מעורבות צה"ל בתכנון הכבישים…………….

הצעת צה"ל ליצירת רשת הכבישים לנגב…………….

ההצעות אחרות להרחבת רשת הכבישים…………….

גיבוש התפיסה על חשיבות הכבישים…………………

כבישים קיימים וכבישים נדרשים……………………..

הצעת צה"ל לסלילת כבישים בפרוזדור ירושלים……

המשך תכנון ופיתוח הדרכים בנגב……………………

דרישות נוספות………………………………………..

סלילת כבישי גישה ליישובים…………………………

 

פרק 19: הניגוד בין שטחי אימונים והצרכים האזרחיים.……………………………………207

הדרישה לפינוי שטח אימון בחולות נתניה……………………………..

הדרישה לפינוי שטח אימונים באזור החולות מדרום לבת ים……

הדרישה לפינוי שטח אימונים בחולות ממערב לראשון לציון……….

הדרישה לפינוי שטח אימונים בדרום הכרמל…………………………

השימוש בקרקע חקלאית……………………………………………….

 

פרק 20: המיסוד החוקי של האחזקה והשימוש בשטחי אימונים……………………………..219

ראשית תכנון הצרכים העתידיים………………………………………

הרחבת שטחי האימונים……………………………………………….

הצגת סוגיית המחסור של שטחי אימונים……………………………

ניסיון לערוץ פעילות אחר……………………………………………

ראשית עבודת המטה………………………………………………….

ראשית התהליך המוסדי………………………………………………

בדיקה נוספת של המטה כללי………………………………………..

בחינת ההיבט המשפטי………………………………………………..

המשך ארגון מערך שטחי האימונים והשמירה עליהם…………….

הוצאת צו הסגירה…………………………………………………….

הקצאת המקרקעין עבור שטחי אימונים……………………………

מימוש צו הסגירה והתרעומת עליו ………………………………….

 

פרק 21: הרחבת תשתית המחנות עם תחילת העצמות  צה"ל.…………………………………. 241

שינוי דמות צה"ל ותחילת התעצמותו………………………………..

הרחבת מחסני החירום במחנות הקיימים……………………………

קביעת מיקום יחידות הסדירות……………………………………..

מיקום ופריסת מתקני ההדרכה……………………………………….

השינוי בתשתית המערך הלוגיסטי…………………………………

הרחבת תשתיות חיל האוויר……………………………………….

השינויים בתשתית חיל הים……………………………………….

משמר הגבול ותשתיותיו…………………………………………..

העברת מחנה מטכ"ל לקריה בתל אביב…………………………..

המשך הדיון בדבר מיקום מוצב הפקוד העליון………………………

העברת בית חולים 5 למערכת הבריאות האזרחית…………………

הנח"ל ותשתית מתקניו………………………………………………

המשך הקצאת המקרקעין…………………………………………….

דגם פריסת המחנות והמתקנים………………………………………..

 

פרק 22: המשך המעורבות בתכנון האזרחי והשלכותיה.……………………………………259

דמות מערכת התכנון האזרחית……………………………………….

מעורבות צה"ל במערכת התכנון האזרחית………………………….

תיאום ההתיישבות ……………………………………………………

התיאום בנושא התכנון המפורט …………………………………….

תכנון פיתוח ראשון לציון ……………………………………………

המשך הדרישות לפינוי שטחי אימונים בנתניה ……………………

דעיכת התיאום מול מועצת התכנון העליונה……………………….

התיאום במישור הסטאטוטורי  ………………………………………

 

סיכום ודיון.…………………………………………………………………………………….269

סוף דבר..

 

רשימת מפות

 מפה 1- מחוזות הצבא הבריטי בארץ ישראל המערבית בשלהי שנת 1947…………………………………….8

מפה 2- התשתית הצבא הבריטי בארץ ישראל המערבית ערב הפינוי…………………………………………..13

מפה 3 – ה-N ההתיישבותי בשלהי שנת 1947…………………………………………………………………..14

מפה 4 – מובלעת חיפה שנקבעה ב-17 מאי 1947…………………………………………………………… …30

מפה 5 – היערכות פריסת חטיבות "ההגנה" ערב פלישת צבאות ערב (14 מאי 1948)……………………..32

מפה 6 – פריסת ריכוזי התשתית העיקרית של "ההגנה" ערב הקמת צה"ל (מאי 1948)……………………35

מפה 7 – הפריסה והיערכות בזמן הפוגה ראשונה (יוני 1948)………………………………………………..38

מפה 8 – הפריסה והיערכות בראשית הפוגה שנייה (יולי 1948)……………………………………………..40

מפה 9 – מרחבי החזיתות והמחוזות (ספטמבר 1948) ………………………………………………………..41

מפה 10- הפריסה והיערכות עם תום מבצעי ההכרעה (ינואר 1949)…………………………………………48

מפה 11 – התשתית הצבאית העיקרית במרחב חזית הצפון (שלהי שנת 1948)……………………………..57

מפה 12 – התשתית הצבאית העיקרית במרחב חזית המזרח (שלהי שנת 1948)…………………………….59

מפה 13 – התשתית הצבאית העיקרית במרחב חזית המרכז (שלהי שנת 1948)……………………………..60

מפה 14 – התשתית הצבאית העיקרית במרחב חזית הדרום (שלהי שנת 1948)…………………………..65

מפה 15: ההיערכות והפריסה המבצעית בקווי חזית הצפון (ינואר 1949)………………………………..67

מפה 16: ההיערכות והפריסה המבצעית בקווי חזית המזרח (ינואר 1949)……………………………….68

מפה 17: ההיערכות והפריסה המבצעית בקווי חזית המרכז (ינואר 1949)……………………………….68

מפה 18: ההיערכות והפריסה המבצעית בקווי חזית הדרום עם השלמת כיבוש בנגב (מרס 1949)……69

מפה 19: ההיערכות והפריסה לאורך גבול הלבנון לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק (מרס 1949)….72

מפה 20: ההיערכות והפריסה בתחומי הפיקודים המרחביים (מאי 1949)………………………………..73

מפה 21: מחנות שנמסרו לסוכנות היהודית לצורכי קליטת עליה במהלך שנת 1949…………………..87

מפה 22: הפיקודים המרחביים והמחוזות (ראשית 1950)………………………………………………….98

מפה 23: פריסת מחנות מחסני חטיבות וגדודי מערך המילואים (שנת 1950)………………………….104

מפה 24: פריסת גדודי הנח"ל ומחלקות משק (שנת 1950)………………………………………………112

מפה 25: שטחי אימונים שנקבעו אד הוק במרחב פקוד צפון (בשנת 1949)……………………………117

מפה 26: שטחי האימונים והמטווחים (קיץ 1950)………………………………………………………..121

מפה 27: פריסת מחנות ומתקנים (1950)………………………………………………………………….139

מפה 28: פריסת הקבע במרחב פקוד צפון (1950)………………………………………………………..140

מפה 29: פריסת הקבע במרחב פקוד מרכז (1950)……………………………………………………….140

מפה 30: פריסת הקבע במרחב פקוד דרום (1950)………………………………………………………145

מפה 31: גושי הגנה מרחבית (1953)………………………………………………………………………188

מפה 32: כבישים אסטרטגיים ………………………………………………………………………………202

מפה 33: שטחי אימונים שנקבעו בצו הסגירה…………………………………………………………….237

מפה 34: פריסת בסיסי הדרכה……………………………………………………………………………..248

מפה 35: פריסת פלוגות משמר הגבול……………………………………………………………………..250

מפה 36: פריסת המחנות והמתקנים העיקריים……………………………………………………………258

מפה 37: הצעת המטה הכללי לתכנון פריסת ההתיישבות בנגב…………………………………………262

 

יום עיון לכבוד הספר,
ירושלים, 16 במארס  2010

דברי תא"ל יעקב זיגדון
לשעבר ראש מטה פיקוד המרכז
מפקד בית הספר לפיקוד ומטה (פו"ם)

החשיבות הראשונה במעלה, לפחות בעיני, של עבודתם המצוינת של ד"ר עמי אורן ומר רפי רגב, היא קודם כל בעצם קיומה ובנוכחות שלה. הספר "ארץ בחאקי" שנכתב במשותף ע"י ד"ר אורן ורפי רגב והספר "שטחים מגויסים" שמתבסס על הדוקטוראט של עמי הם תוספת מכובדת ואפילו כמעט בלעדית למדף הספרים, הלא עשיר במיוחד,  של הביטחון הלאומי במדינת ישראל.

 

חשיבות זאת מתעצמת לנוכח העובדות שהתופעה של שימושי קרקע לצרכים צבאיים – ביטחוניים משפיעה באופן ישיר ועקיף על קצת פחות ממחצית שטחה של מדינת ישראל, אל מול היעדר עניין ציבורי משמעותי בנושא. אפשר לומר שבשנים האחרונות החלה התעניינות מה בנושא אולם לאו דווקא מהסיבות שד"ר אורן מכוון אליהם, אלא בעיקר על רקע של נושאי איכות הסביבה.

 

השאלה המרכזית היא כיצד נוצרה ההגמוניה הצבאית המרחבית. ד"ר אורן מנתח בפרוטרוט את היווצרות התופעה והוא תולה אותה בירושה המקרקעינית הבריטית בשילוב מציאות מרחבית שנבעה מתוצאות  הקונפליקט הערבי ישראלי והסכמי שביתת הנשק וצרכי הצבא המתפתחים לצורך מימוש חלקו בביטחון הלאומי.

 

ההשלכות של תופעה זאת מלוות אותנו עד היום. המרחב במובנו הרחב שייך לרמת הביטחון הלאומי ואילו שימוש בו לצרכים צבאיים הוא עניינו של הצבא ברמות האסטרטגיה הצבאית והטקטית. הפקדת המרחב, או ליתר דיוק כמעט מחציתו, בידי הצבא יוצרת בלבול ועירוב של מין שבאינו מינו.

 

מה שהיה מתאים ונחוץ למדינה בהקמה  אינו ראוי למדינה ממוסדת. צבא צריך לעסוק ברמת האסטרטגיה הצבאית עם קשרי גומלין מורכבים והדדיים לביטחון הלאומי. האסטרטגיה הצבאית, כפי שהיא מבוטאת באמצעות העוצמה הצבאית היא רק חלק מהחוסן הביטחוני הלאומי שבין שאר רכיביו אפשר למנות את: החוסן הכלכלי, העליונות המוסרית, העמידות החברתית, איכות ההנהגה והגמישות המדינית.

 

אסטרטגיה צבאית היא השילוב של בניין כוח צבאי והפעלתו בהקשר של ביטחון לאומי. המרחב אינו מופיע כמרכיב בבניין הכוח בצה"ל. בצבא ארה"ב, לדוגמא, המרחב מופיע בבניין הכוח בהקשר המצומצם של מתקנים צבאיים בלבד. ללמדך, שגם מי שעוסק היום בפועל באסטרטגיה הצבאית השכיל להבין שהמרחב והטריטוריה מהווים נדבך מרכזי במושא של האסטרטגיה הצבאית  ותשומה, לכל היותר, במובן הצר של מתקנים לשימוש הצבא.

 

מודל היחסים, הבעייתים, אפשר לומר בלשון המעטה, שבין המרחב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה צבאית כפי שמתקיימים אצלנו אינם מהווים מודל בלעדי. ראוי לציין את מודל  חילות משלוח, המופעל בעיקר ע"י מעצמות, ששם, בניגוד לנו, מרחב המולדת אינו מהווה שיקול או מרכיב בעשייה. אם צבא טריטוריאלי כמו צה"ל נועד להגן על שטח המולדת, מתוך המולדת ובסופו של יום לחזור לשם. הרי שכוח משלוח, כמו זה של האמריקאים בעיראק, אינו מגן על שטח המולדת שלו, לפחות לא באופן ישיר, ואינו משתמש בשטח המולדת כדי להגן עליה.

 

מודל שלישי של יחסים בין מרחב לביטחון לאומי לאסטרטגיה צבאית, חודד היטב ע"י ארגון אל קעידה ובגרסה רכה יותר ע"י החיזבאללה בלבנון. אל קעידה הדגימו לעולם כיצד אין צורך בכלל במרחב על מנת לממש את מטרותיו. אי שימוש במרחב משלו מעניק לארגון יתרונות מבצעיים בולטים בכך שהוא אינו מהווה נטל להגנה והופך אותו לפחות פגיע.

 

לסיכום, בלבול היוצרות ברמות העיסוק של המרחב עם הביטחון הלאומי והאסטרטגיה הצבאית שמקורן בחטא קדמון יוצר גידול פרא שהגיע העת להסדירו לאחר למעלה משישים שנה. הצבא צריך לחזור לקסרקטינים שלו הן במובן הפיזי והן התפיסתי. לכן, עצם העלאת הנושא לסדר היום, גם אם רק במישור האקדמי בשלב זה, שיספק את התשתית העיונית לשינוי, היא החשובה.

 

לסיום, אני מקווה שד"ר עמי אורן ימשיך וירחיב את מדף הספרים הביטחוני הלאומי בתחום המרחב ויתקדם גם מעבר ל – 1956, לפחות  על פי קצב פתיחת הארכיונים.

 

עמי תודה ובהצלחה.

דברי פרופ' אורן ברק,
המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת העברית

 

 

קראתי בעניין רב את ספרו של עמיתי וידידי ד"ר עמירם אורן, שטחים מגוייסים, וברצוני להתייחס אליו משלוש נקודות מבט שיש ביניהן קשרי גומלין הדוקים. נקודות מבט אלו הן:
* תהליך היווצרות המדינה בישראל ותפקידו של הצבא בתהליך זה
* יחסי התחום הביטחוני ובפרט הצבאי ובין התחום האזרחי בישראל
*מערכת- היחסים בין המגזרים השונים בחברה הישראלית והקשר בינה ובין התחום הביטחוני בישראל.

 

תהליך היווצרות המדינה בישראל

 

כמה מילים על תהליך היווצרות המדינה באופן כללי. לתהליך היווצרות המדינה יש שלושה ממדים עיקריים שביניהם זיקות גומלין ונקודות השקה רבות ומגוונות: בניין המדינה, הבניית המדינה, ואינטגרציה לאומית (או בניין אומה.

 

הממד הראשון, בניין המדינה, כולל צעדים המעודדים גיבוש טריטוריאלי, צנטרליזציה, דיפרנציאציה של אמצעי הממשל, והשגת מונופול על אמצעי הכפייה. המדובר במעבר הדרגתי ממציאות שבה המדינה היא שחקן חברתי אחד מיני רבים למצב שבו היא שחקן הגמוני מבחינה פנימית וחיצונית. הודות לעוצמתה הפיזית הגוברת, ובפרט הצבאית והכלכלית, המושגת דרך חדירה הדרגתית לתוך החברה וחילוץ משאבים ממנה, בעיקר לצורך ניהול מלחמה, רכשה לעצמה המדינה המודרנית מעמד אוטונומי ביחס לחברה, עד שיש הרואים בה שחקן בעל היגיון משלו: "הגיון המדינה".

 

הממד השני, הבניית המדינה, עניינו תהליכים או מנגנונים שבאמצעותם המדינה מגבירה את עוצמתה ואת סמכותה באמצעות שימוש במוסדות פורמליים ולא-פורמליים, ובפרט בתחום הסמלי והתרבותי. שלב זה כולל המרה של  "העוצמה הכופה" של המדינה ב"עוצמה משמעתית" המופנמת אצל כל פרט ופרט. המדינה המודרנית פיתחה ואימצה טכניקות של ארגון ושל משמעת במידה נרחבת ביותר, ובכלל זה אמצעי פיקוח וחלוקה מדוקדקת של זמן, מרחב ותנועה, ובעקבות זאת הלכה ונוצרה תפיסה של המדינה כיישות העומדת "מחוץ" או "מעל" לחברה.

 

הממד השלישי, אינטגרציה לאומית, המדינה מתאמצת לטפח בקרב אזרחיה זהות קיבוצית הנשענת על מיתוסים משותפים, כדי להשיג חפיפה מרבית בינה לבין הקהילה הפוליטית. החוקר יואל מגדל מסביר כי באמצעות מושג האוּמה ביקשו מנהיגי המדינה "לסלק את התפיסה שלפיה המדינה עומדת מעל החברה, ולטפח תפיסה חלופית שלפיה אין הבחנה בין המדינה לבין החברה מבחינת התכלית ואולי גם מבחינת הצורה".

 

ואמנם, אם נניח ששלושת הממדים שתוארו לעיל משלימים זה את זה, נוכל להסביר טוב יותר את העוצמה ואת כושר החיות של המדינה המודרנית, בעיקר לעומת צורות שלטון אחרות בהיסטוריה. המדינה המודרנית הצליחה לפתח כלים ומנגנונים שאפשרו לה לחלץ מאזרחיה משאבים חומריים ואנושיים עצומים, במידה שלא נודעה כמוה בעבר, ולהפעיל אלימות רבה יותר מבכל תקופה אחרת בהיסטוריה, ולא זו בלבד אלא שגם התאמצה לחלוש על גופם של אזרחיה, לקנות לה אחיזה בתודעתם ולטפח בקרבם את האמונה שלה ולהם זהות אחת ואינטרסים משותפים.

 

הספר של עמירם אורן מוסיף נדבך חשוב לדיון בתהליך היווצרות המדינה הישראלית בכך שהוא מפנה את הזרקור לתהליך בניית הצבא, שהוא אחד המוסדות החשובים ביותר של המדינה המודרנית, ושבוודאי הינו אחד המוסדות החשובים והמשפיעים במדינת ישראל, אם לא החשוב והמשפיע שביניהם. בה-בעת, הספר מראה כיצד הצבא נרתם למלא משימות לא- צבאיות לכאורה מטעם המדינה הישראלית, ובפרט קליטת עלייה, התיישבות, ובניית התשתית הפיזית. זאת בעיקר משום שבתום מלחמת ישראל-ערב הראשונה ב 1949- , ישראל הייתה מדינה "על הנייר" במובן זה שאזורים נרחבים ממנה, ובפרט בפריפריה (בעיקר הגליל והנגב) אמנם נמצאו בתחומה באופן פורמלי אך באופן מעשי לא הייתה לה זיקה הדוקה אליהם וגם תושביהם, הערבים-פלסטינים ברובם, לא קיבלו אותה. כאן בולט תפקידו של הצבא לא רק בהגנה על האזורים הללו אלא גם בכך שהוא מילא חלק פעיל בניצולם למטרת התיישבות או פעילויות צבאיות שונות ובחיבורם אל טבורה של המדינה.

 

כמו כן, בהתחשב בכך שחלק גדול מן התשתית הפיזית שהצבא השתלט עליה והשתמש בה בתקופה זו הייתה תשתית שבנו הבריטים ושאותה השאירו אחריהם לאחר פינוי הארץ ניתן להעלות את השאלה – שיש חוקרים הדנים בה לגבי מדינות המזרח התיכון באופן כללי – והיא מהו החלק השמור למעצמה הקולוניאלית, ובמקרה זה בריטניה, בתהליך היווצרות המדינה הפוסט-קולוניאלית, ובמקרה זה מדינת ישראל. עד כה התמקד דיון זה בשאלה האם הבריטים עודדו, השקיפו מן הצד, או ניסו לעכב, את צמיחת היישוב היהודי בארץ-ישראל, כאשר התשובה היא, כך נראה, שהם עשו את כל הדברים הללו בתקופות שונות של המנדט, אף כי בחשבון אחרון תרומתם להקמת היישוב, ולאחר מכן להקמת המדינה, הייתה עצומה. כלומר, הדיון מתמקד בתרומה הישירה שלהם להקמת המדינה.

 

ספרו של עמירם אורן, לעומת זאת, מפנה אלומת אור לתרומה העקיפה של הבריטים לתהליך היווצרות המדינה בישראל, המתבטאת בתשתית הפיזית המודרנית הנרחבת שהשאירו אחריהם לאחר עזיבתם וסיום המנדט במאי 1948 , ואשר נתפסה כמעט בשלמותה בידי המדינה החדשה. אמנם, הבריטים הקימו את התשתית הזאת משיקולים אימפריאליים: הם הקנו חשיבות אסטרטגית רבה לפלשתינה, ובפרט במהלך מלחמת העולם השנייה, שבה נלחמו נגד הגרמנים בצפון-אפריקה ונגד בעלי-בריתם בעיראק, סוריה ולבנון. לכן גם הקימו בה מערכת של בסיסים ומחנות צבא, רשת של כבישים, שדות תעופה ומנחתים, ומתקנים אסטרטגיים (למשל נמלים ובתי זיקוק). אך לעובדה כי מדינת ישראל מצאה עצמה, עם הקמתה, כאשר יש בידיה כבר תשתית כזו ואין היא צריכה לבנות אותה מן היסוד נודעה חשיבות רבה להתפתחותה בתקופה שבה עוסק הספר, ולמעשה עד עצם היום הזה.

 

יחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל

 

נקודת המבט השנייה שממנה אני מתבונן על הספר היא יחסי התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל. הספרות הכללית על נושא זה שואלת כיצד ניתן להבטיח שליטה אזרחית אפקטיבית בצבא וניתן למצוא בה שתי טענות, או הצעות, מנוגדות: האחת, של איש מדע המדינה סמואל הנטינגטון היא ששליטה אזרחית בצבא אפשרית רק באמצעות (Huntington)הפרדה ברורה בין הצבא לחברה ואימוץ מנגנונים פורמליים שיבטיחו שליטה אזרחית בצבא. השנייה, של הסוציולוג מוריס היא שרק שילוב מלא של הצבא במארג החברתי (Janowitz) ינוביץ תאפשר שליטה אזרחית אפקטיבית בצבא, כאשר ההנחה היא שהערכים האזרחיים הם, בבסיסם, חזקים ומשפיעים יותר מן הערכים הצבאיים. כלומר, שהשליטה האזרחית צריכה להיות לא-פורמלית באופייה.

 

לגבי המקרה הישראלי, רוב החוקרים אימצו את נקודת-המבט של ינוביץ, ובהתאם לכך מחקרים רבים על ישראל עוסקים ב"שותפות"; "הסכמה"; "שיח" בין הדרג הצבא והאזרחי; "רשתות" חברתיות ופוליטיות בין אנשי ביטחון לבין עצמם ובינם לבין שחקנים אזרחים שונים; וערכים תרבותיים הרווחים בישראל כמו עליונות או "קדושת" הביטחון ו"מיליטריזם". לעומת זאת, רק בודדים אימצו את נקודת המבט של הנטינגטון לגבי המקרה הישראלי.

 

ואולם, ספרו של עמירם אורן—וגם מחקרים נוספים שלו— מראים כי בכל האמור בממד הטריטוריאלי קיים, למעשה, מצב שונה מזה הקיים בתחומים אחרים של מערכת-היחסים בין התחום הצבאי והתחום האזרחי, כולל הפוליטיקה, החברה, הכלכלה, והשיח הציבורי (כולל מערכת החינוך והתקשורת). זאת משום שבתחום הטריטוריאלי, בניגוד לתחומים האחרים, המגזר הביטחוני נהנה ממעמד הגמוני פורמלי, ז"א: כזה אשר מעוגן בחוקים, תקנות, ומוסדות תכנון וביצוע. מבחינה זו התרומה העיקרית של הספר היא בכך שהוא חושף את השורשים של מעמד הגמוני זה הנעוץ, בכך שמשאב הקרקע בישראל נתפס מן ההתחלה כבעל חשיבות ביטחונית ראשונה במעלה.  הצבא נתפס כסמכות המקצועית העליונה בתחום הביטחון. הצבא יכול היה לבקש ולקבל מעמד בכיר בתחום הטריטוריאלי על סמך מומחיות זו בתחום הביטחון.

 

אביא כאן דוגמא אחת מן הספר. בעמ' 198 עמי כותב:

בינואר 1952 ביקש ראש מחלקת תכנון בצה"ל להעביר למשרד הפנים את עמדת צה"ל בכל הקשור לחוק החדש לתכנון ובנייה שהיה אמור להיחקק. הכוונה הייתה שלמטכ"ל היה השפעה על הכנת החוק החדש וכי הוא יוכל] לחוות דעה בנושא ההיבט הביטחוני בסוגיות התכנון הפיסי. הוא [ראש מחלקת תכנון] ביקש שמעורבות צה"ל תהיה לא רק בדרג התכנון הארצי, כי אם גם בכל "רשויות התכנון הנפתיות והאזוריות". בכך ביקש להגיע למצב שבו "שום אישור על איתור בניין והקמת עיר וכפר מתקן או מפעל, לא ייעשה על-ידי רשויות בניית עיר וכפר אזורי[ו]ת נפתיות ומרכזיות בלי אישור המוסדות המוסמכים של צה"ל.

 

יחסי המגזרים השונים בחברה והקשר בין יחסים אלו ובין התחום הביטחוני

 

נקודת המבט השלישית שממנה ברצוני להתייחס לספר היא מערכת-היחסים בין המגזרים השונים בחברה הישראלית והקשר בינה ובין התחום הביטחוני בה. בחלק ממדינות העולם, ובפרט ב"מדינות החדשות", קבוצה שגם מדינת ישראל נמנית עליה, החברה היא שסועה במובן זה שיש בה מספר מגזרים השונים זה מזה, כמו למשל קבוצות אתניות (או אתנו-לאומיות), שבטים, משפחות גדולות (או חמולות),ואזורים גיאוגרפיים. זאת ועוד, במדינות אלו, לשסעים חברתיים אלו יש חשיבות פוליטית ראשונה במעלה במובן זה שאנשים נוטים להתארגן ולפעול במישור הפוליטי (למשל להתאגד ולבחור בהתאם לשסעים הללו.

 

בהמשך לכך ניתן לשאול האם במדינות אלו הצבא, והמגזר הביטחוני באופן כללי, אשר משקפים את יחסי הכוחות בין המגזרים השונים בחברה, גם משמשים בידי המגזר החברתי הדומיננטי כדי לשמר ולבסס את ההגמוניה שלו במדינה או שמוסדות אלו מתאפיינים בהסדר בין המגזרים החברתיים השונים, כפי שקיים בתחום הפוליטי.

 

אמנם, סוגיית היחסים בין המגזרים השונים בחברה בישראל, ובפרט בין הקבוצה היהודית הדומיננטית ובין הקבוצה הערבית- פלסטינית הכפיפה, אינה עומדת במרכז הספר. אולם, ניתן בהחלט להסיק מן הספר כי לצבא הישראלי, צה"ל, היה שמור מן ההתחלה תפקיד חשוב בקידום האינטרסים של המגזר היהודי במדינה על חשבון המגזר הערבי-פלסטיני בתחום הטריטוריאלי, בעיקר באמצעות  ביטחוניזציה" של שטחים שהיו בבעלות ערבית פלסטינית לפני 1948 והפכו בעקבותיה לשטחי אימונים ומחנות צבא, בעיקר עד לביטול הממשל הצבאי ב 1966- . כך, למשל, מתוך 89,000 דונם שהיו ברשות המגזר הביטחוני בישראל ב 1951- לפחות 33,352 דונם, או 37.5% , היו שטחים היו שייכים לפליטים הערבים-פלסטינים והוגדרו בתור שטחי "נפקדים".

 

זאת ועוד, בתקופה זו שימש הצבא לא רק כמכשיר של הבניית המדינה אלא גם של "שליטה" ביחס לקהילה הערבית-פלסטינית שנשארה בארץ לאחר מלחמת ישראל-ערב הראשונה. וכך נכתב 🙁 בספר (ע' 243

 

בשלהי שנת 1951 הנחתה מחלקת מבצעים את פיקוד ההדרכה לקיים אימונים בשטחי הממשל הצבאי ב"משולש" ובגליל, זאת בעקבות פניית מחלקת הממשל הצבאי במשרד הביטחון לביצוע אימונים באזורים אלו לעתים תכופות "כדי לחזק את מעמד המדינה ומעמד צה"ל בעיני תושביהם הערביים".

 

סיכום

 

בסיכום הדברים אנסה לחבר בין שלוש נקודות המבט שהצגתי כאן ביחס להיבט הביטחוני של התחום הטריטוריאלי בישראל, בתקופה שבה עוסק הספר. ניתן לומר כי בשנים הראשונות של תהליך היווצרות המדינה בישראל מילא הצבא, צה"ל, תפקיד חשוב ביותר בתהליך בניין המדינה, ובכלל זה הנחת התשתית הפיזית של המדינה בדמותם של מחנות צבא, כבישים, נמלים ושדות תעופה, תוך שהוא נשען על התשתית הפיזית שהותירה אחריה המעצמה הקולוניאלית אך גם פועל לפיתוחה של תשתית זו. כמו-כן, מילא הצבא תפקיד חשוב בהבניית המדינה בתודעת תושביה, היהודים וגם הערבים- פלסטינים, ובתהליך האינטגרציה הלאומית ("בניין אומה").במסגרת זו, נדרש הצבא למלא משימות לאומיות כמו התיישבות, עלייה והגנה על גבולות המדינה החדשים. המעורבות המסיבית של הצבא בתחומים אזרחיים, שנתפסה ככורח המציאות הן בעיני המנהיגות האזרחית של המדינה והן בידי ראשי הצבא, מנעה יצירת הפרדה ברורה בין התחום הביטחוני והתחום האזרחי בישראל.

 

זאת ועוד, גם אותם מנגנונים פורמליים שנוצרו בתקופה זו, למשל בתחום הטריטוריאלי, מנעו למעשה הפרדה כזו על-ידי כך ששילבו את הצבא בתהליכי התכנון והבנייה על ממדיהם ורובדיהם השונים. ולבסוף, שני התהליכים, של היווצרות המדינה ושל כינון מערכת- היחסים בין התחום הביטחוני והתחום האזרחי בה הושפעו באופן ניכר – ולמעשה נעשה בהם שימוש – על-ידי הקהילה היהודית הדומיננטית בישראל, אשר השתמשה במנגנוני המדינה בכלל, ובצבא בפרט, על-מנת לבסס עוד יותר את מעמדה ההגמוני במדינה. זאת בטענה כי המדינה נמצא תחת "איום קיומי" הן מבחוץ, לנוכח האפשרות של "סיבוב שני" עם המדינות הערביות השכנות, והן מבפנים, מול מיעוט ערבי פלסטיני גדול יחסית שעלול היה להצטרף ל"אחיו" אשר מעבר לגבול. התבוננות בממד הטריטוריאלי של הביטחון, באמצעות ספרו המרתק של עמי, יש בה אפוא כדי להעניק תובנות חשובות לגבי המקרה הישראלי על היבטיו השונים, ויש לקוות שעבודתו החלוצית תעודד גם אחרים לעסוק בנושא חשוב זה.