ספונטניות וחוסר תכנון, לעיתים הם מרכיב חשוב בהצלחת טיול.

 

כאשר לאלה מצטרפים עיתוי מתאים, מזג אוויר נעים וחברותא טובה, אזי ההנאה מושלמת.

 

כך היה לארבעתנו: עמית פינקלשטיין, מיכאל סופר, יונה בקלצ'וק ואני בטיול/דיווש בדרום תל אביב ביום שישי 18 בפברואר 2022.

 

במועד זה תכננתי להישאר בבית. אולם, צורך לפגוש את רוני ביתי בתל אביב, הוליד את ההזדמנות להגיע אליה ברכיבה באופניים.

 

את הרעיון "מכרתי" ליונה והוא קנה אותו בשמחה.

 

הוא הציע את מקום המפגש ואת תחילת המסלול בו נרכב כדי להגיע למקום המפגש עם ביתי.

 

קבענו שאחר כך נתחיל להתגלגל ברחובות העיר. לא קבענו מסלול.

 

את הרעיון "מכרתי" גם לעמית ומיכאל ולשמחתי הם הצטרפו בשמחה.

 

נפגשנו בשעת בוקר בחניון פארק עידית וולפסון.

 

לאחר קפה של בוקר שעמית הכין לנו יצאנו לדרך.

 

תוך כדי התנועה החלטנו על המסלול.

 

אורך המסלול היה  15.5 ק"מ והטיול נמשך למעלה משלוש שעות (כולל גם את הפסקות הקצרות).

 

חלק מהמקומות שעברנו היו "מסע שורשים" של מיכאל שגדל בהם כילד והגיע אליהם כנער.

 

חלק גדול מהמקומות עברו שיקום והתחדשות.

 

ההנאה הייתה מושלמת.

 

******

המסלול:

התחלה פארק עידית וולפסון
כניסה לשכונת יד אליהו,
שדרות החי"ל,
רחוב וגשר לגורדיה,
רחוב הרכבת,
פארק המסילה,
שולי שכונת נווה צדק,
רחוב לילנבלום,
תחילת שדרות רוטשילד,
רחוב החשמל
ותחנת הכוח הראשונה של תל אביב,

מתחם התחנה המרכזית הישנה,
שכונת נווה שאן,
שכונת שפירא,
"משלוש לודויפול",
רחוב ההגנה בשולי שכונת התקווה,
שכונות נווה צה"ל ונווה בארבור
ושולי כפר שלם

***

פארק עידית וולפסון

פארק אדית וולפסון (ובקצרה: פארק וולפסון) משתרע  בין דרך השלום, כביש הטייסים ורחוב לה גוארדיה.

 

הפארק ממוקם קרוב למפגש הערים תל אביב, גבעתיים ורמת גן ונמצא על רכס הכורכר הוא המקום הגובה ביותר בתל אביב 55.5 מעל פני היםמ

 

מהגבעה ניתן לצפות מערבה אל העיר תל אביב ואל הים, ולכיוון מזרח, אל השפלה ואל הרי יהודה.

 

הפארק ידוע גם בשמו הערבי גבעת בטיח, בגלל שתושבי סלמה גידלו בו בעבר אבטיחים.

הפארק קרוי על שם אדית וולפסון, אשתו של איש העסקים והפילנתרופ היהודי-בריטי אייזיק וולפסון. שניהם תרמו להקמת הפארק.

 

הפארק, ששטחו כמאה דונם, תוכנן על ידי אדריכלי הנוף יוסף סגל, צבי דקל וא. מילר ונחנך באפריל 1976..

 

הפארק כולל משטחי דשא, עצים וצמחים שונים, מגרשי משחקים, שטחים לפיקניק ואגם מים קטן. בין העצים ישנם עצי שקמה עתיקים שהיו על הגבעה ושולבו בצמחיית הפארק עם עצים חדשים.

בראש הגבעה פסל סביבתי בשם "כיכר לבנה", שהוא הוא פסל סביבתי עשוי בטון לבן המשתלב בצמחיית הפארק ותוכנן על ידי האמן דני קרוון לכבוד מקימי העיר תל אביב והעיר הלבנה.

 

המיצב כולל מחוות שונות שמזכירות את נופי העיר בראשיתה ואת חיי התושבים.

 

במרכז המיצב ממוקם מגדל תצפית בגובה 20 מטרים, אשר גודלו נקבע לפי מגדל אזעקה מפלדה שהיה במקום.

 

לצד המגדל כיכר עם צורות גאומטריות הפונות לכיוון מזרח – מערב, וניצבות בקו רוחב אווירי מול שטחה של שכונת אחוזת בית.

 

המבנים כוללים פירמידה שבצדה הדרומי פתח המאפשר כניסת קרן שמש הנעה על הרצפה ומגיעה לקו המסומן על הרצפה. פירמידה זו מדמה את האוהלים בהם התגוררו בשפת הים הפועלים שבנו את העיר.

 

באתר ישנו אמפיתיאטרון שקוע, שמזכיר בריכות השקיה של פרדסים שהיו נפוצים מסביב לעיר. כיפה חצויה עם חלל פנימי ובין חלקיה עץ זית מאזכרת את נוף הדיונות בחולות מישור החוף, ומבנה ריבועי בקווים ישרים משתלב עם קווי העיצוב הישרים של הסגנון הבינלאומי.

 

כן כולל המיצב שקע בצורת חצי כדור, הפונה לכיוון דרום, ומשמש כשעון שמש ובפועל כמקום גלישה מבוקש.

 

תעלת מים חוצה את הכיכר לכל אורכה ואת המדרגות. צבעם הלבן של כל המבנים מושפע מרעיון העיר הלבנה.

****

שכונת יד אליהו

שכונת יד אליהו משתרעת בין  רחוב יצחק שדה בצפון, דרך משה דיין במזרח, רחוב דרך ההגנה בדרום ונתיבי איילון במערב.

 

רחוב לה גוארדיה הוא הרחוב הראשי של השכונה, והוא חוצה אותה לכל אורכה, ממזרח למערב.

 

יד אליהו הנקראת על שם אליהו גולומב, ממפקדי "ההגנה". הוקמה ביוזמת עיריית תל אביב-יפו ובאמצעות החברה עזרה וביצרון לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, עבור משוחררי הצבא הבריטי, שרובם ישראלים ותיקים.

 

בתחילה נבנו כמה מאות דירות בנות חדר אחד בהמשך נבנה שיכון משפחות ובו דירות שני חדרים, ושיכון חיילים שבו היו גם דירות שלושה חדרים. כך נוצרה שכונה הטרוגנית שהיא כיום השכונה הגדולה בתל אביב.

 

לפני הקמת השכונה היו בה 16 בתים ראשונים שנבנו ב-1943 (אז נקרא האזור אדמות זבלאווי) שבהם שוכנו משפחות שגרו עד אז בצריפים.

 

השכונה מפורסמת בעיקר בשל היכל הספורט יד אליהו שבה, המשמש כאולמה הביתי של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב.

 

בעבר שכנה בשכונה בריכת גלית. לאחר שנהרסה הוקם במקום "פארק גלית", סקייטפארק שנחנך ב-30 באוקטובר 2007.

 

בשכונה נמצא בית הלן קלר המכיל את אגודת החרשים (אח"א), המרכז לחרש – עיוור (בית דוד), מועדון לגיל הזהב, והמרכז לחיים עצמאיים.

 

בשכונה נמצא בית השריון ע"ש דוד אלעזר המשמש בעיקר כמתקן להלנת חיילים. בסמוך לבית השריון נמצא בית פיליפס, משכנה של התאחדות הצופים והצופות בישראל. וגם בית השוטר

 

באזור שבין היכל הספורט והסינרמה התפתח מתחם מסחרי גדול ובו גם בניני משרדים. בין היתר שוכנים במקום לשכות של משרד המשפטים ומשרד החינוך וכן משרדים של מגן דוד אדום.

 

על גבולה הצפוני-מערבי של השכונה, ומחוצה לה, שכן עד לשנות התשעים תיאטרון הסינרמה. אולם הסינרמה, שנהרס ב-2016, היה ציון דרך בתולדות תל אביב והיה מוכר בזכות המבנה העגול שלו.

 

בצמוד מצפון לסינרמה ניצב מגדל טויוטה.

 

בשכונה נמצא גם מרכז רפואי רעות – מרכז לשיקום ומחלות ממושכות שנוסד בשנת 1961.

*****

גשר לה גוורדיה

***

רחוב הרכבת
ופארק המסילה

פארק המסילה הוא פארק ציבורי שנבנה על תוואי מסילת הברזל העות'מאנית בסביבת נווה צדק, בין רחוב נחלת בנימין במזרח ועד למתחם התחנה ורחוב קויפמן במערב.

 

הפארק נפתח בחלקו לציבור באוקטובר 2020.

 

אחת ההשראות המרכזיות לפארק היא פארק המסילה הירושלמי, שנחנך בשנת 2013.

 

בשטח הפארק ממוקמת תחנת אליפלט של הקו האדום של הדנקל, ובסמוך לקצהו המזרחי ממוקמת תחנת אלנבי.

 

בין תחנות אלה עוברת הרכבת הקלה מתחת למפלס הקרקע, ולפיכך מרבית שטח הפארק הוא למעשה התקרה של אחת ממנהרות הקו ושל פיר הרצל, שבעזרתו נחפרו המנהרות של קו הרכבת.

 

הפארק הוא באורך של כ-1.3 ק"מ ובשטח של כ-26 דונם. הוא כולל שביל אופניים, שביל הולכי רגל, עצים וצמחייה.

 

בנוסף, משומרים בו מבנים ואלמטים היסטוריים מתוואי המסילה, כמו גשר שלוש, שפורק ושוחזר במסגרת עבודות הרכבת הקלה, אומנות לתמיכת דפנות הערוץ וה"חלקלקה" – מדרון עפר משופע בין גשר נחושתן וגשר שלוש.

 

*****

בית רומנו

בית רומנו, שהיה ידוע גם בשם "בית הסוחרים", הוא בניין משרדים וחנויות, שנבנה בסגנון הבינלאומי ושוכן בדרך יפו-תל אביב 9 בדרומה של תל אביב.

 

במקום בו ניצב הבניין, שכן בית קאפוס הטמפלרי, ובו התגורר ארתור רופין עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1908.

 

הבניין הנוכחי נבנה בשנת 1947 ביוזמתם וכספם של האחים יוסף רומנו, זכי רומנו ואלי רומנו מסוריה (בני אברהם, משפחה ענפה נצר לצאצאי הגאון מווילנא ולגירוש ספרד, שרכשה אדמות בתל אביב של אותן השנים).

 

רומנו בנו מבנה על פני שטח של שלושה דונם, ובעת הקמתו נחשב לענק: אורכו עומד על כ-70 מטרים מדרך יפו בדרום ועד התעלה בה עברה מסילת הרכבת יפו–ירושלים בצפון, ורוחבו מגיע לכ-40 מטרים ממזרח למערב. את הבניין תכנן האדריכל מאיר הורמן.

 

במרכזו משתרעת חצר פנימית מוארכת ונגישה לכלי רכב דרך מעבר מרחוב יפו אשר מוקם בקומת הקרקע.

 

המבנה מתנשא לגובה של ארבע קומות, ובחצר הפנימית הוקמו בשתי הקומות התחתונות אכסדראות עמודים. לחלקו האחורי נוספה לימים קומה חמישית.

 

לעיתים הוא מתואר כקניון הראשון בארץ ישראל (ראו גם פסז' פנסק).

 

300 החנויות במבנה אוכלסו החל מתחילת שנת 1948. בתחילתו שכנו במבנה חנויות שונות ומספר משרדי ממשלה, דוגמת חלק מיחידות המנהלה של משרד הביטחון וצה"ל, פקיד שומה תל אביב 2, מועצת הפיקוח על פרי הדר, פרקליטות מחוז תל אביב, משרד החקלאות, ומשרדי מס רכוש; אך בהמשך הוא נודע בעיקר בזכות חנויות הביגוד והאופנה הרבות שפעלו בו.

 

בתקופה החל מיוני 1948 שבה היו ממוקמות במבנה יחידות מנהלה של משרד הביטחון וצה"ל כונו אלה ששירתו שם בלעג: "שועלי בית רומנו" (על משקל שועלי שמשון). בעשור השני של המאה העשרים ואחת החל המקום לשמש בשעות שאחרי הפעילות העסקית למסיבות על ידי קבוצת התדר

מקור והפניות 

****

רחוב לילנבלום

*****

קצה שדרות רוטשילד

****

****

רחוב החשמל

****

מתחם התחנה המרכזית

תיגראי  היא אחת מהמדינות המרכיבות את הפדרציה האתיופית. תיגראי היא המדינה הצפונית ביותר באתיופיה וגובלת במזרחה בעפר, בצפונה באריתריאה, במערבה בסודאן ובאמהרה בדרומה.

 

תיגראי אמהרה ואריתריאה הן לב האזור ההיסטורי חבש, הממלכות הקדומות ביותר אשר צמחו בצפון הרמה האתיופית כללו את תיגראי.

 

במהלך המאה התשע-עשרה חלקים מתיגראי נמסרו לאיטלקים על מנת לייצור את מושבת אריתריאה.

 

בשנים שלאחר מכן גברה תחושת הלאומיות בקרב האוכלוסייה המקומית, בייחוד בזמן הכיבוש האיטלקי ולאחריו, תקופה בה קמו תנועות בדלניות שקראו לפירוד תיגראי מאתיופיה,ובעיקר בשנות ה-70 בתקופת שלטונו הקומוניסטי של מנגיסתו החלו לפעול בצורה יותר מאורגנת בסיוע אחיהם מה-eplf שאפו להקמת מדינה עצמאית שתהיה מורכבת גם עם בני עמם באריתריאה. תוכנית זאת לא יצאה לפועל ובמקומה קמו באתיופיה מדינות על פי מוצא אתני תחת הפדרציה האתיופית שנישלטה צבאית כלכלית ופוליטית בידי ה-tplf.

 

עם האימוץ של החוקה החדשה בשנת 1995 המחוז נחלק לשני חלקים שהפכו למדינת תיגראי החדשה בפדרציה האתיופית.

 

החלק המזרחי, שהוא בעיקר מוסלמי וגרים בו עפרים נהפך לחלק ממדינת עפר בפדרציה.

 

החלק המערבי, שישבו בו בעיקר תגרים יחד עם רצועה בפינה הצפון-מערבית של מדינת בגמדר, שישבו בו בעיקר וולקאיטים (תושבים אשר דוברים תגרית אך מזהים את עצמם בתור אמהרים ולא תגרים).

 

עלייתו לשלטון של אבי אחמד בשנת 2018, שינתה את מאזן הכוחות הקודם במדינה וגררה התנגדויות מתנועת החזית העממית לשחרור תיגראי (TPLF), שקודם לכן הייתה בעלת השפעה רבה יותר על השלטון.

 

בשנת 2020 הסלימה המתיחות בין צבא אתיופיה לכוחות לאומיים ממדינת תיגראי, ובנובמבר 2020 החל עימות תיגראי, כאשר פתחה ממשלת אתיופיה במבצע צבאי בתיגראי, תוך הכרזה על מצב חירום בתיגראי.

 

לאחר מספר ימים הכריזה ממשלת אתיופיה על סופו של המבצע הצבאי, ודיווחים שונים הציגו תמונות סותרות של המתרחש באזור.

 

בהמשך דווח שהמלחמה נמשכה והיו פרסומים על משבר הומניטרי במקום.

 

מקור והרחבות 

****

שכונת נווה שאנן

****

שכונת שפירא

שכונת שפּירא קרויה על שמו של מאיר גצל שפירא, סוחר קרקעות ונדבן יהודי מדטרויט.

 

השכונה נמצאת מדרום לתחנה המרכזית החדשה ודרך שלמה(סלמה) ותחומה על ידי דרך חיל השריון ונתיבי איילון ממזרח, דרך קיבוץ גלויות מדרום ושדרות הר ציון ממערב.

 

מתגוררים בה כיום כ-8,500 תושבים.

 

השכונה התאפיינה בבתים נמוכי קומה אך במרקם עירוני צפוף ואוכלוסייתה נחשבת חלשה במונחים סוציו-אקונומיים.

 

מזה שנים רבות שבניה חדשה בשכונה היא בבתי דירות מודרניים של מספר קומות.

 

שטחה המקורי של שכונת שפירא היה קטן מהאזור שנקרא בשם זה כיום. גבולותיה שונו מספר רב של פעמים מאז כינונה.

 

בעשור הראשון להקמת מדינת ישראל, עם סיפוחה של יפו לתל אביב, צורפו לתחומה של שכונת שפירא שכונות ותתי-שכונות סמוכות, כגון שכונת פרדס-קטן, כרם-חמד, שכונת שפיר-קליין, שכונת העובד, גבעת משה א' וגבעת משה ב'.

 

שכונת שפירא, כמרבית שכונות הדרום העבריות שצורפו לתל אביב, הפכה לחצר האחורית של העיר, ואליה נקזה האחרונה את כל המטרדים. במובנים רבים, שכונת שפירא לא נתקבלה ולא נטמעה בתל אביב, ומקומה בספרי ההיסטוריה של העיר זכה להתעלמות.

 

ראו גם  מקור, והרחבות והפניות

*****

מובלעת "משולש לודויפול"
הכלואה
בין דרך חיל השריון,
דרך קיבוץ גלויות
וכביש 1

מתחם לוּדְוִויפּוֹל הוא שכונה בין שכונת שפירא לשכונת התקווה, צפונית לדרך קיבוץ גלויות.

 

השכונה הוקמה לאחר הקמת מדינת ישראל, בסמוך לגדות נחל איילון, והוקמו בה בתים לעולים חדשים.

 

השכונה כוללת שני רחובות היוצרים מעין משולש עם דרך חיל השריון. הרחובות קרויים על שם אברהם לודוויפול, העורך הראשון של "הצופה" ועל שם יהודה לייב קנטור, מייסד העיתון "היום".

 

זמן קצר לאחר הקמת השכונה, ב-1958, אושרה תוכנית בניין עיר שאסרה על כל בנייה נוספת במתחם.

 

ב-1978 הוקם בסמוך לה מחלף קיבוץ גלויות, שחיבר את דרך קיבוץ גלויות עם כביש 1.

 

במהלך הקמת נתיבי איילון בשנות ה-80 וה-90 נהרסו חלק מבתי המתחם לשם הקמתו של גשר חיל השריון, שמהווה את המשכם של נתיבי איילון דרומה, לכיוון חולון. כתוצאה מהקמת הגשר נכלאה השכונה בין שלושה כבישים ראשיים – מצפון וממזרח כביש 1, ממערב נתיבי איילון ומדרום דרך קיבוץ גלויות.

 

בשנת 2005 הגישו תושבי השכונה תביעה נגד עיריית תל אביב-יפו, בטענה כי הם סובלים ממפגעי רעש, ריח וזיהום אוויר, וכי רעש המכוניות מרעיד את יסודות בתיהם. עוד טענו התושבים כי בעבר הסכימו להסיר את התנגדויותיהם להקמת הגשר, לאחר שהובטח להם כי העירייה תפתח את האזור ותפצה אותם באמצעות מתן אפשרות לשינוי ייעוד הקרקע ומתן זכויות בנייה. לטענתם, הפרה העירייה הבטחה זו.

 

מקור והפניות 

****

בדרך לשכונת התקווה

****

לגימה לקראת סיום

*****

סוף,

טיול זה היה הנאה צרופה!

תודה לכם חבריי יונה, עמית ומיכאל
על חווית יום צהרי שישי זה

 

****

דרום תל אביב הוא אזור מעניין לתור בו
טיול זה מצטרף לשלושה טיולים קודמים בדרום תל אביב

*דרום תל אביב ונמל יפו, אוגוסט 2015,

* דיווש צילום בשכונות דרום תל אביב, מרס 2019

* עונג שבת, טיול-דיווש במזרח תל אביב, במרכזה ובליבה, אוגוסט 2019