הדפסה

מוקדם בבוקר שבת בעיצומו של הקיץ (3/8/2019), שהעיר תל אביב שקטה והתנועה בה מועטה מאוד, יצאנו ברכיבת אופניים לתור ברחביה.

****

היוזמה לטיול הייתה של אלי שחר.

את המסלול תכננתי כך שיעבור בחלקים פחות מוכרים של העיר (למרבית אנשי הקבוצה)  וגם במחוזות ילדותו של חברי אלי שחר שם בילה בחגי ישראל וחופשות הקיץ, עת הגיע מהקיבוץ לבית סבו וסבתו בער הגדולה. .

הפעם היינו קבוצה גדולה שכללה את חבריי וחברים שלהם שהוזמנו לטיול מיוחד זה.

לטעמי, הייתה זו קבוצה גדולה מאוד, בכלל ולטיול עירוני ,בפרט.

הקבוצה כללה 20 אנשים, חלקם מהקיבוץ וחלקם מהעיר והם: איל גזית ודוד פרידברג (משמר הנגב), אלי שחר, אליק קריף, ליאונרדו לם ארנסטו סקלרובסקי‬‎ (תל יצחק), סלייה וגלעד קסטין, יהודיתה ויצחק כנען, רותי כץ ורחל אלימלך (געש), מיכאל סופר ואלי פורמברג (תל אביב),  רון בן יעקב (רעות), דן שוורץ (רמת גן), מיכאל עוזרמן (נתניה), עדי קידר ובני איתן (פרדסייה) ואני (מבשרת ציון).

אודה על האמת בתחילה חששתי מהובלת קבוצה גדולה כזו בעיר.

אולם, כבר בתחילת הדרך, בעקבות הנחיות ברורות,  ארגון נכון ומשמעת של החברים, החשש פג ונעלם.

טיול זה נמשך כמעט חמש שעות מתוכן, כשתיים ושלוש רבעי השעה רכיבה וכשעתיים ורבע עצירות למטרות הסבר וצילום, חציית כבישים והפסקת אוכל קצרה.

התחלנו קצת אחרי השעה שש בבוקר וסיימנו לקראת השעה אחת עשרה.

******

המסלול,
מזרח תל אביב,
מרכז העיר
ולב העיר

*****

******

התיעוד להלן כולל
הצגת קטעי המסלול,
צילומים רבים של
מראות הדרך והמקומות
ומידע על
שכונות מזרח העיר
שכונת מונטפיורי,
מתחם שרונה
ועוד מעט מקומות.

******

המידע על השפע העצום של
הבניינים לידם עברנו
והרחובות המקומות בהם חלפנו,
במרכז העיר ובליבה 
אינו מוצג  
בתיעוד זה.

******

הסקרנים ומבקשי דעת ,
יוכלו למצוא מידע מפורט
על כל אחד ואחד
מהמקומות בעלי העניין
באנציקלופדיה העירונית של יפו ושל תל אביב
בעריכת דני רכט ובהשתתפות חוקרי העיר, אדריכלים ואנשי אקדמיה.

******

עשרת קטעי המסלול,
המראות והמקומות

******

קטע ראשון של המסלול,

מתחם הבורסה ברמת גן,
רובע מזרח תל אביב
ממזרח לערוץ נחל איילון
ונתיביי איילון,
שכונת נחלת יצחק,
שכונת ביצרון,
וצפון יד אליהו

*****

התחלה מתחם הבורסה

תדריך לפני היציאה, צילם אלי פורמברג

צילום רון יעקב

*****

מתחם הבורסה הוא מרכז עסקים בחלקה המערבי של רמת גן, על גבול תל אביב וגבעתיים. האזור מרכז מספר רב של מגדלי משרדים ובהם בורסת היהלומים הישראלית – אחת מהמובילות בעולם בתחומה, ואשר סביבה התפתח המתחם ועסקים נוספים בתחומי יהלומנות, היי טק, מערכות מידע, עריכת דין, הנהלת חשבונות ועסקי מזון. המתחם תחום על ידי רחוב אבא הלל סילבר ממזרח, רחוב ז'בוטינסקי מדרום, רחוב ביאליק מצפון, ומקושר לנתיבי איילון ממערב.
בתקופת קום המדינה שכנה בורסת היהלומים בשתי קומות ברחוב אחוזת בית בתל אביב. בתחילת שנות ה-60 החלו דיונים על הקמת בניין משרדים לבורסת היהלומים ולאחר הערמת קשיים בעניין מצד עיריית תל אביב, הציע ראש עיריית רמת גן דאז, אברהם קריניצי, כי הבניין יוקם ברמת-גן. ב-14 בנובמבר 1961 נחתם חוזה לרכישת מגרש בן 3.5 דונם למטרה זו באזור שנודע לימים כמתחם בורסת היהלומים. הקמתו של מגדל המשרדים הראשון במתחם, "מגדל שמשון", נמשכה בין הנחת אבן-הפינה בשנת 1964 לבין חנוכתו ב-24 באוקטובר 1968. בניין זה היווה סנונית ראשונה להתפתחותו של מתחם הבורסה, שעד להקמתו כלל רק בנייני תעשייה זעירה ומלאכה. בין שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-90' שכנה במתחם גם בריכת השחייה העירונית "גלי גיל". באתרה של בריכת שחייה זו ניצב היום המלון לאונרדו סיטי טאוור.

צילם אלי פורמברג

צילם אלי פורמברג

מתחם הבורסה צילם מיכאל עוזרמן

מבט נוסף אל מתחם הבורסה צילם מיכאל עוזרמן

בנייה בממשק בין שכונת בורכוב בגבעתיים ומתחם הבורסה, צילם עדי קידר

מזרח העיר
במשך תקופת המנדט,
רובו שטחים חקלאיים
מחוץ לשטח של העיר תל אביב, 

*****

שכונת נחלת יצחק

*****

שכונת נחלת יצחק נוסדה על ידי עולים מקובנה שקראו לה על שמו של הרב יצחק אלחנן ספקטור, שהיה הרב הראשי של קובנה, מנהיג יהדות רוסיה ומגדולי האחרונים, שכתב ספר בשם "נחל יצחק". השם הערבי של האזור בו הוקמה השכונה היה שוּמרה על שם צמח השֻׁמָּר שגדל בר במקום.
נחלת יצחק הוקמה על גבול המושבה הגרמנית שרונה ובסמוך לשכונת בורוכוב, השכונה הראשונה של גבעתיים. בשנת 1931 היו בשכונה 36 בתים בהם גרו 134 תושבים. בשנת 1936 היו בה מעל 600 נפש. בתחילת דרכה הייתה זו שכונה בעלת אופי חקלאי עם משקי עזר ובחלק מהשכונה הוקמו מפעלי תעשייה רבים, בהם: "מחלבת טרה", בית החרושת "יצהר" (שעל שטחו נבנו מגדלי תל אביב), מפעל השיניים של שמואל בלום, מפעל "הבורג", מספר טחנות קמח ועוד.
בסוף שנות ה-20 הוקם בשולי השכונה בית הספר לחקלאות ומשק בית שהתפנה בדרום העיר לטובת הקמתו של מבנה שוק העלייה.

 

בעת הגשמים העזים שירדו בנובמבר 1938 נהרס הגשר היחיד שחיבר את השכונה לתל אביב והשכונה נותקה. כן הוצפו מספר מפעלים שנגרמו להם נזקים כבדים והתפוצץ צינור המים לשכונה. הגשר נבנה מחדש אך בנובמבר 1979, בעת עונת חורף גשומה נוספת, קרס שוב הגשר, ונבנה שוב ב-1980.
נחלת יצחק הייתה בימיה הראשונים שכונה חסרת מעמד מוניציפלי ועל כן לא יכלה להטיל מיסים וסבלה מהזנחה. בשנת 1930 התקיימו דיונים על איחוד עם שכונת בורוכוב ורמת גן והיו אף שבקשו לכלול באיחוד את בני ברק ושכונת מונטיפיורי אולם האיחוד לא יצא אל הפועל. בתחילת שנת 1946 סופחו 550 דונם מאדמות השכונה לתל אביב. בשלהי תקופת המנדט הבריטי סופחה השכונה על ידי הבריטים לתל אביב. בשנת 1956 קיבל שר הפנים עצומה חתומה על ידי כ-90% מתושבי השכונה בעד ניתוק מתל אביב והצטרפות לגבעתיים. בעקבות זאת הקים שר הפנים ועדת בדיקה אשר המליצה באמצע 1957 להעביר את השכונה לתחום השיפוט של גבעתיים. ב-16 בינואר 1958 נכנס לתוקפו צו של שר הפנים המעביר את השכונה לתחום השיפוט של גבעתיים. אולם שניים מתושבי השכונה פנו לבג"ץ נגד ההעברה והציגו עצומה של רוב תושבי העיר נגד הסיפוח. בסוף אוקטובר 1958 פסל בג"ץ את החלטת שר הפנים בנימוק שעמדת המתנגדים להעברה לא נשמעה דרישה לספח את השכונה לגבעתיים שבה ועלתה לאחר פסיקת בג"ץ, אולם הדבר לא יצא אל הפועל והשכונה נשארה בתחום השיפוט של תל אביב.
מקור והפניות 

רחוב עמק ברכה בנחלת יצחק

קצה נחלת יצחק, צילם אלי פורמברג

שכונת ביצרון

****

שכונת ביצרון שוכנת ברובע מזרח של עיריית תל אביב. השכונה גובלת בשכונת נחלת יצחק מצפון (רחוב דרך השלום), בשכונת יד אליהו מדרום (רחוב יצחק שדה), בשכונת רמת ישראל ממזרח (דרך משה דיין), ובנתיבי איילון ממערב. השכונה קרויה על שם של חברת השיכון העירונית של תל אביב עזרה ובצרון שהקימה את השכונה. רחובותיה קרואים בשמותיהם של סופרים מזרם תנועת ההשכלה כגון אברהם בר גוטלובר ויצחק ארטר. השכונה מאוחדת מבחינה מוניציפלית וממסדית עם שכונת רמת ישראל.

*****

לפני קום המדינה ועד מלחמת העולם השנייה רוב הקרקעות באזור השכונה היו בבעלות חקלאים ממושבת הטמפלרים הגרמנים שרונה, ונוצל לגידול הדרים. הטמפלרים רכשו קרקעות לאורך נחל איילון בתחילת המאה ה-20 והקימו מערכת השקיה, שהתבססה על שאיבת מים מהנחל.

*****

לאחר הקמת מדינת ישראל, עיריית תל אביב רכשה את הזכויות על הקרקעות והחלה בקמת השכונה על ידי חברת השיכון העירונית עזרה ובצרון. הבתים הראשונים, בסגנון בתי הרכבת דו קומתיים, נבנו בין שדרות ההשכלה ורחוב בצרון, עקב צורך במענה מהיר לקליטת עולים. בשכונה התגוררו ניצולי השואה ועולים מתימן שהגיעו במבצע על כנפי נשרים. בהמשך הוקמו בחלקה הדרומי של השכונה: "שיכון עובדי העירייה" בו בתים דו משפחתיים, ו"שיכון מפ"ם" בין אזור התעשייה ורחוב יצחק שדה.
השכונה בנויה על צירו של רחוב ביצרון, וממנו מתפרסים למערב, בינו לשדרות ההשכלה, הרחובות המרווחים, הקרויים "שבילים" בהם ניתן לעבור עם רכב, ולמזרח, בין רחוב ביצרון לדרך משה דיין, שבילים צרים ממוספרים, העוברים בין בלוקים צפופים של בתים. במרכזה של השכונה ניצב בית הספר היסודי-קהילתי ע"ש דוד בלוך, המשמש את ילדי השכונה ואת ילדי השכונות הסמוכות: רמת ישראל ותל חיים. בבית הספר לומדים כ-360 תלמידים.
למעשה מורכבת השכונה משני חלקים, שהגבול ביניהם הוא בית הספר ע"ש בלוך. מדרום לבית הספר נמצאת שכונת מגורים ב' שנבנתה למען עובדי עיריית תל אביב. העירייה החלה לבנות את השכונה בתחילת שנות ה-50 והיא מאופיינת בבתים דו-משפחתיים חד-קומתיים. השם ניתן לשכונה כדי להבדילה משכונת מגורים א' שבנתה העירייה לעובדיה בשנת 1948 ברחובות ארלוזורוב-דרך חיפה. שכונת ביצרון נבנתה מצפון לבית הספר והייתה פתוחה לרכישה לכל דורש.
במערב השכונה, באזור שבין נחל איילון ושדרות ההשכלה נמצאים רוב העסקים הפעילים בשכונה: בדרום-מערב נמצאים סניפים של רשתות שיווק שונות וביתר האזור מצויים בתי קפה, מסעדות, מוסכים ובנייני משרדים.

******

בשנת 1949 החלה עיריית תל אביב בהקמת אזור תעשייה מצידה המערבי של שדרות ההשכלה. המפעלים הראשונים שהוקמו היו אמקור והארגז, אחר כך הוקמו מצפון לדרך השלום, גם אסם, מוטורולה, חברת החשמל ותע"ש. בסוף המאה העשרים החלה מגמה של עזיבת מפעלי תעשייה ובתי מלאכה את השכונה, והחלפתם בבני משרדים. רוב קרקעות באזור זה הן בבעלות עיריית תל אביב, והיו מוחכרות למפעלים למשך 60 שנה, משנת 1950 עד שנת 2010.
בשנת 2001, אישרה הועדה המקומית לתכנון ולבנייה את שינוי תוכנית בניין העיר של האזור ואיפשרה בנייה לגובה. בתוכנית אושרו מבנים של עד 50 קומות על רחוב יגאל אלון, 30 קומות ממערב לרחוב הסוללים, ועד תשע קומות בין שדרות ההשכלה לרחוב הסוללים. כן אושרה תוכנית לשטחים ציבוריים פתוחים במתחם ביצרון כולו. הוועדה גם אישרה, באותה עת, מספר פרויקטים את תוכנית מתחם אמפא ומגדל אלקטרה, שנבנה על שטחו של מפעל "אמקור". ואת תכנית מתחם הארגז, הממוקמת דרומית למתחם אמקור, על שטח של כ-20 דונם, בו הוקמו מגדלי אלון. בשנת 2004, קיבלה התוכנית את אישור הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. שלב א' של פרויקט מתחם אמפא נחנך ב-2007, מבנה בן שבע קומות ובו מרפאות מכבי-אסותא ומשרדים. כמו כן החלה עיריית תל אביב בתכנון גשר יהודית שמחבר את המתחם עם שדרות יהודית
מקור, הפניות והרחבות 

למול מתחם עזריאלי, צילם אלי פורמברג

צילם אלי פורמברג

צילם אלי פורמברג

צילם מיכאל עוזרמן

צילום מיכאל עוזרמן

מרכז הבניינים החדשים בחזית שכונת ביצרון על דרך יגאל אלון (בעבר נקראה דרך גיבורי ישראל)

מבט מערבה מעבר לנתיבי איילון לבנייני שרונה וגשר יהודית

למול גשר יהודית ההולך ונבנה, צילם אלי פורמברג

למול מגדלי עזריאלי, והקריה, צילם מיכאל עוזרמן

מבט דרומה בדרך יגאל אלון, צילם אלי פורמברג

בניין ציק פוניט , צילם עדי קידר

לאורך רחוב ביצרון

בקצה הדרומי של שדרות השכלה

שדרות ההשכלה נמצאות בשכונת ביצרון בין דרך השלום מצפון ועד רחוב עמינדב (המקביל לדרך יצחק שדה) בדרום. השדרה אינה סימטרית בצורתה ומגורים קיימים רק בצידה המזרחי. השדרה רציפה לכל אורכה, ואינה נקטעת על ידי אף כביש. ממערב לשדרה נמצא מתחם התעסוקה ביצרון, אזור עסקים ומסחר גדול ומתפתח, שבו מטה חברת צ'ק פוינט, אשר על פי תוכניות עתידיות יקום בו קומפלקס גורדי שחקים גדול ומשמעותי. בשדרות נמצאים גם אולפני הבירה.
בשדרה חורשת אורנים שניטעה בשנות ה-50. במשך שנים רבות היה המקום מוזנח למדי. החורשה הייתה במקום פתוח והרוחות מהים גרמו לחלק גדול מהאורנים לנטות כלפי מזרח וכך הם נראים עד היום. בשנים 2008–2009 עברה השדרה שיפוץ שבמסגרתו נסלל בה שביל רחב, הוסדרה תאורה, והותקנו מתקני משחק, חצר לכלבים ובעליהם, מגרש פטאנק וריהוט גן. השיפוץ כלל איזכור והצגה של יצירת אנשי תנועת ההשכלה, שעל שמותיהם קרויים הרחובות בשכונת ביצרון הסמוכה. על תכנונה המחודש של השדרה זכה בשנת 2009 האדריכל רם אייזנברג בפרס רוקח.

*****

הרחובות הקטנים והשבילים, היוצאים משדרות ההשכלה לכיוון מזרח ומחברים את השדרות עם רחוב ביצרון, קרויים על שם חכמי תנועת ההשכלה: יהודה ליב בן-זאב, מרדכי אהרון גינצבורג,יצחק ארטר, אברהם בר גוטלובר, קלמן שולמן, אליעזר צבי צויפל, חיים זליג סלונימסקי, שלמה רובין, שלמה מנדלקרן, יצחק אייזיק בן יעקב וישראל חיים טביוב.

 

שדרות ההשכלה, צילם מיכאל עוזרמן

יד אליהו

צילום מיכאל עוזרמן

*****

יד אליהו היא גם שכונה במזרח תל אביב. גבולות השכונה הם: רחוב יצחק שדה בצפון, דרך משה דיין במזרח, רחוב דרך ההגנה בדרום ונתיבי איילון במערב. רחוב לה גוארדיה הוא הרחוב הראשי של השכונה, והוא חוצה אותה לכל אורכה, ממזרח למערב.
יד אליהו הנקראת על שם אליהו גולומב, ממפקדי "ההגנה". הוקמה ביוזמת עיריית תל אביב-יפו ובאמצעות החברה עזרה וביצרון לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, בשנת1945, עבור משוחררי הצבא הבריטי, שרובם ישראלים ותיקים. בתחילה נבנו כמה מאות דירות בנות חדר אחד בהמשך נבנה שיכון משפחות ובו דירות שני חדרים, ושיכון חיילים שבו היו גם דירות שלושה חדרים. כך נוצרה שכונה הטרוגנית שהיא כיום השכונה הגדולה בתל אביב. לפני הקמת השכונה היו בה 16 בתים ראשונים שנבנו ב-1943 (אז נקרא האזור אדמות זבלאווי) שבהם שוכנו משפחות שגרו עד אז בצריפים.

*****

השכונה מפורסמת בעיקר בשל היכל הספורט יד אליהו שבה, המשמש כאולמה הביתי של קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב.  בעבר שכנה בשכונה בריכת גלית. לאחר שנהרסה הוקם במקום "פארק גלית", סקייטפארק שנחנך ב-30 באוקטובר 2007. בשכונה נמצא בית הלן קלר המכיל את אגודת החרשים (אח"א), המרכז לחרש – עיוור (בית דוד), מועדון לגיל הזהב, והמרכז לחיים עצמאיים. וגם בית השריון ע"ש דוד אלעזר המשמש בעיקר כמתקן להלנת חיילים. בסמוך לבית השריון נמצא בית פיליפס, משכנה של התאחדות הצופים והצופות בישראל.
באזור שבין היכל הספורט והסינרמה התפתח מתחם מסחרי גדול ובו גם בניני משרדים. בין היתר שוכנים במקום לשכות של משרד המשפטים ומשרד החינוך וכן משרדים של מגן דוד אדום.
על גבולה הצפוני-מערבי של השכונה, ומחוצה לה, שכן עד לשנות התשעים תיאטרון הסינרמה. אולם הסינרמה, שנהרס ב-2016, היה ציון דרך בתולדות תל אביב והיה מוכר בזכות המבנה העגול שלו. בצמוד מצפון לסינרמה ניצב מגדל טויוטה. בשכונה נמצא גם מרכז רפואי רעות – מרכז לשיקום ומחלות ממושכות שנוסד בשנת 1961.

ליד בית השריון

צילום מיכאל עוזרמן

שיכוני צפון יד אליהו

צילם אלי פורמברג

****

דרך לה גוורדיה, צילם אלי פורמברג

השיכונים המקוריים עדין קיימים, צילם אלי פורמברג

*****

קטע שני של המסלול

מדרך לה גווארדיה,
דרך אצטדיון יד אליהו,
לרחוב יצחק שדה
והלאה לשכונת מונטיפיורי

******

****

אצטדיון נוקיה צילם מיכאל עוזרמן

ממערב לאצטדיון יד אליהו

מבט מערבה גשר יצחק שדה, צילם אלי פורמברג

מבט לכיוון דרום על נתיבי איילון מעל גשר יצחק שדה ומגדל המשרדים ביד אליהו

מבט צפונה, צילם מיכאל עוזרמן

עונת הבחירות גשר יצחק שדה, צילם עדי קידר

*****

קטע שלישי של המסלול

מרחוב יצחק שדה
אל שכונת מונטיפיורי
עד דרך פתח תקווה
(נקראת היום דרך בגין)

****** 

שכונת מונטיפיורי

צילם אלי פורמברג

צילום מיכאל עוזרמן

שכונת מונטיפיורי משתרעת בין מרכז עזריאלי בצפון ובין רחוב יצחק שדה בדרום, ומנתיבי איילון במזרח עד לרחוב המסגר ולדרך בגין במערב. השכונה הוקמה בשטחו של פרדס מונטיפיורי שהיה הפרדס הראשון בארץ ישראל שניטע וטופל בידי יהודים.

*****

בשנת 1842 רכש הרב יהודה הלוי מרגוזה, רבה של העיר יפו, יחד עם חכם אברהם פנסו וחכם יחיאל בכר, חלקת אדמה בגודל של 103 דונם על גדות נחל איילון (ואדי מוסררה), צפונית-מזרחית ליפו. הרב נטע על השטח פרדס ובו 5,310 עצים, מהם 2,210 עצי הדר^]. בבאר בפרדס הותקנה אנטיליה ונבנה בו מבנה שנועד לשמש כמחסן. בשנת 1855 נרכש הפרדס על ידי משה מונטיפיורי ונקרא על שמו. במקום נספרו אותה עת 1,406 עצים, והוא הוחכר לאנשי המושבה האמריקאית  הר התקווה. עם חיסולה של החווה עבר הפרדס מיד ליד, וב-1894, לאחר מותו של מונטיפיורי, נמסר לידי חברת כל ישראל חברים, שמסרה אותו בתורה לטיפולה של הנהלת בית הספר מקוה ישראל.
בשנת 1922 נעקר הפרדס, ושטחו חולק ונמכר ב-1925 כמגרשים. אלה נרכשו בידי יהודים לא אמידים אשר הקימו במקום את השכונה. בשדרות יהודית מס' 12 בשכונה נותר העץ האחרון מפרדס מונטיפיורי. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 נעקר העץ בזהירות והועבר לגן הטרופי בגני יהושע, שם הוא עדיין מלבלב ונותן פירות.

*****

השכונה הוקמה כשכונת מגורים עצמאית וירוקה ונודעה תחילה בשם "גנניה". ביוני 1943 צורפה לעיר תל אביב ונסללו בה כבישים ומדרכות. כן הוחלו בה כל החוקים שהתקיימו בתל אביב, בהם חוק שהגביל את דמי השכירות בשכונה. בעשורים הראשונים להקמתה ידעה השכונה מספר שיטפונות שנגרמו מקרבתה לנחל איילון. בשנת 1952 הוגבהו הקירות התומכים שבגבולה המזרחי של השכונה ובכך הוסר האיום. לאחר שבקיר הישן נוצרו בקיעים הוחל בבניית קיר נוסף בסוף 1965. קירות אלו מפרידים עד היום בין השכונה לבין נתיבי איילון.

*****

בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 התפתח אזור תעשייה מדרום לשכונה ועם הזמן נכנסו מוסכים, מפעלי תעשייה זעירה לתוך השכונה ואף מכוני ליווי והימורים, למורת רוחם של חלק מתושבי השכונה, אשר דרשו הגדלת אחוזי הבנייה במגרשים כדי למשוך לשכונה דיירים אמידים שיבנו ווילות ורבי קומות.
משנת 1966 התלבטה העירייה בשאלה האם להפוך את השכונה כולה לאזור תעשייה או לקבוע בו חלק למגורים וחלק לתעשייה, כאשר הנטייה הייתה להגדירה באופן רשמי כאזור תעשייה. בתחילת שנות ה-70 הוחלט לקדם תוכנית מעורבת שכללה מגורים לצד מלאכה זעירה, לפחות לתקופת ביניים, וניתן אישור לבניית רב קומות ראשון בשכונה. בשנת 1973קבעה הוועדה המחוזית שהשכונה תיועד למלאכה ומשרדים, אך רק מסוגים שלא יפריעו לתושבים. שלמה להט, שנבחר לראש עיריית תל אביב בתחילת 1974 ביקש לקדם את הפיכת השכונה לאזור תעשייה, ובינואר 1976 קידמה העירייה תוכנית מתאר שהעדיפה עסקים בשכונה, אך מבלי למנוע לחלוטין בנייה למגורים. בשנת 1985 היו מחירי המשרדים בשכונת מונטיפיורי זולים יחסית לשאר תל אביב. החל משנות ה-90 של המאה ה-20 החלה פריחה איטית של האזור שהתבטאה במעבר של אמנים ואוכלוסייה צעירה לשכונה.
מקור, הרחבות והפניות 

שדרות יהודית הרחוב הראשי במרכז השכונה הקרוי על שם רעייתו של הנדבן, הליידי יהודית מונטיפיורי.

שדרות יהודית, צילם מיכאל עוזרמן

צילום מיכאל עוזרמן

מבט לאורך רחוב ש"ץ ממערב למזרח

במקרה, במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ שהתפרסם יום לפני הטיול, בטורו השבועי "רשימות תל אביביות" הסופר וחוקר הספרות אברהם בלבן כתב על שכונת מוטניפיורי ולהלן מובא חלק מדבריו המבטא את שראינו וחשבנו….

"איני יודע איך תיראה שכונת מונטיפיורי אחרי שהכניסה המערבית אליה משדרות יהודית תיפתח שנית ואחרי שיושלם הגשר להולכי הרגל מכיוון מזרח. עכשיו בבוקר, מכל מקום, זו שכונה שתענוג לשוטט בה. אחרי ההמולה של דרך בגין ושל ההמונים הנוהרים לעזריאלי אתה מוצא את עצמך פתאום במקום שקט ונינוח. גם המגדלים המקיפים את השכונה מכל עבר מבליטים את השכונתיות הנעימה שלה……
בבניינים הישנים של השכונה אפשר עדיין למצוא מרפסות רבועות בגובה מפלס הרחוב. אלה מעלות על הדעת איזו תמימות שעברה מן העולם: הנה, נשב כאן, יעברו אנשים, נחליף מלה בענייני היום. המרפסות האלה מוסיפות איזה ממד של אינטימיות למקום, ודאי כשיש בהן כורסה או שתיים ועל שפתן עציצי תבלינים הפונים לרחוב.,,,,,,,

יום שישי. תשע בבוקר. צעירים רבים יושבים בבתי הקפה בשדרות יהודית. איני מכיר את השכונה ואני נותן לשדרות להיות לי למורה דרך. השדרות הולכות מזרחה עם צבעי יסוד עזים, הירוק והאדום של הצאלונים והצהוב של השלטית המקומטת. מישהו החליט לחדש את השדרה ושתל לאורכה עצים מסוג פירמינאה, זן שכמעט אינו מוכר בתל אביב אבל ידוע בצמיחתו המהירה. שדרות יהודית נחתמות בגשר הנבנה בימים אלה מעל נתיבי איילון. מעבר לגשר מתרוממים כשער ענקי המגדלים אלון 1 ואלון 2…….

אני פונה ימינה בשביל ארעי ומגיע לחורשת אקליפטוסים יפהפייה. העצים האלה מן הסתם נשתלו כאן בימיה הראשונים של השכונה כדי להתמודד עם ההצפות העונתיות של ואדי מוסררה, שעל אפיקו מתרוצצות כעת המכוניות של נתיבי איילון. על כל אחד מחצי תריסר העצים הענקיים האלה גוונים שונים, כאילו לטאות ענקיות בצבעי ירוק־לבן־כתום מטפסות עליהם משורש עד צמרת……

אני נפרד מן האקליפטוסים וממשיך קצת דרומה, ומוצא את עצמי ברחוב גרשון ש"ץ. גרשון ש"ץ חוצה את רחוב נתן ילין מור המתגאה בברושיו האיתנים. ברושים למיטב זיכרוני אף פעם לא נשתלו בתל אביב כעצי רחוב, והברושים העתיקים האלה מסמנים כנראה את חלקות הפרדס שעל אדמתו, שנקנתה בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת, נבנתה השכונה. יש בהם איזה הוד שלֵו שרק יובל שנים ועוד יובל יכולים לטפח. רחוב גרשון ש"ץ עצמו הוא תל אביב בזעיר אנפין, בלי המגדלים: בתים עם טיח מתקלף זכר לשנות הארבעים והחמישים, בתים מצופֵּי חרסינה שנבנו בשנות השמונים ובתים מודרניים המחזירים את שמש הבוקר משפע לוחות זכוכית ושיש.

אני סוגר ריבוע וחוזר עם רחוב הנצי"ב לשדרות יהודית. קפה ג'ודית מציע שתייה קרה ולחמנייה חמה עם סלמון. בהחלט. למה לא.

יום שני. שבע בערב. ביקור נוסף בשכונת מונטיפיורי. יש לי כבר נקודות ציון מוכרות כאן. קופת חולים כללית בשדרות יהודית. הברושים של נתן ילין מור. מגדלי אלון 1 ואלון 2 המתנשאים כשער ענק מעבר לנתיבי איילון ומשקפים עכשיו את אורה הבוהק של השמש השוקעת. בתי הקפה שהיו הומים בשישי בצהריים עכשיו כמעט ריקים. הרושם הראשון: בניגוד למה שקורה באבן גבירול ובדיזנגוף ובבן יהודה, תנועת האנשים ברחובות ובבתי הקפה אינה גוברת כאן לקראת שעות הערב אלא מצטמצמת מאוד.

בחור צעיר המוליך לפניו עגלת תינוק מזכיר לי מה לא ראיתי כאן בשיטוטי האחרונים כאן: אימהות ואבות הנושאים על חזם עולל או דוחפים עגלת ילדים לפניהם. גם גני משחקים לא ראיתי בינתיים. אני שואל את הבחור אם יש לו מושג היכן הילדים, אבל הוא אומר רק, "אני לא מכאן, אני מלה גרדיה", ונחפז לדרכו.

לרגע נדמה לי שגיליתי שכונה ראשונה בעיר שבה החיים מתחילים לא בגיל הפעוטון או גיל בית הספר אלא בגיל בתי הקפה. כך או כך, אני אדם של הרגלים: קפה ג'ודית עדיין פתוח ואני מזמין שוב לחמנייה עם סלמון."

******

קטע רביעי של המסלול

מדרך בגין
אל הקצה המזרחי של
רחוב החשמונאים,
הלאה למתחם שרונה
ולדרך קפלן

******* 

*****

חציית דרך בגין מול מתחם שרונה, צילם מיכאל עוזרמן

מבט מערבה מקצה רחוב חשמונאים, צילם אלי פורמברג

מערבה ברחוב החשמונאים, צילם מיכאל עוזרמן

מבט מרחוב החשמונאים במקום בו נמצא בעבר השוק הסיטונאי

צילום מיכאל עוזרמן

כיכר גבעון במקום שהיה פעם חניון בין רחוב הארבעה ובין רחוב חשמונאים. החניון נמצא היום מתחת לכיכר

צילום מיכאל עוזרמן

צילם אלי פורמברג

עליה למתחם שרונה מדרום, צילם מיכאל עוזרמן

שָׁרוֹנָה הייתה המושבה הרביעית שהקימו הגרמנים הטמפלרים בארץ ישראל, במחצית השנייה של המאה ה-19. המושבה הוקמה ארבעה קילומטרים צפונית ליפו, ואחרוני בתיה שוכנים מאז בתל אביב-יפו בין שדרות שאול המלך מצפון, דרך בגין במזרח, רחוב הארבעה מדרום ורחוב לאונרדו דה וינצ'י ממערב. מקצתם נמצאים היום בתוך בסיס הקריה.
המרחב החקלאי של שרונה השתרע לכיוון מזרח על שתי גדותיו של ואדי מוסררה, לשם חציתו בכלי אופן נעזרו בגשר שרונה על מעבר מוסררה, בצפון מזרח לפחות עד פרדס גולדברג ובמערב משני צידי רחוב אבן גבירול של ימינו ועד נחל הירקון.
בתחומה של המושבה התמקמו ברבות הימים מוסדות השלטון הבריטיים, ולאחריהם מוסדות השלטון של מדינת ישראל באזור המכונה "הקריה". מאז שוכנים בחלקה הצפוני מתקני צבא, משרדים ממשלתיים ועד 2017 שכנו שם גם אולפני רשות השידור. ובחלקה הדרומי – מדרום לרחוב קפלן התבצעו עבודות שימור כחלק מתוכנית פיתוח של האזור. הרחובות המרכזיים של המושבה הם הרחובות קפלן ודוד אלעזר של ימינו, הניצבים זה לזה ויוצרים את צורת הצלב שאפיינה את תכנון המושבות הטמפלריות.

מתחם המושבה הגרמנית בשנות ה-40'

****

מבט לעבר משרד הביטחון בקרייה, צילם מיכאל עוזרמן

סימן להתארגנות למנוחה, צילם עדי קידר

זמן אתנחתא, צילם מיכאל עוזרמן

צילום רון בן יעקב

בסוף ההפסקה ולפני תנועה , הסבר קצר , צילם עדי קידר

בתנועה לעבר רחוב קפלן, צילם מיכאל עוזרמן

ברחוב קפלן, צילום רון בן יעקב

*****

חלק חמישי של המסלול

מרחוב קפלן
דרך רחוב דובנוב
לרחוב אבן גבירול,
לקצה דרומי
של כיכר מלכי ישראל
(היום נקראת כיכר רבין), לשדרות מסריק,
שדרות הנביאים,
שדרות חן,
עד היכל התרבות

****

מבט ברחוב קפלן מזרחה

צילום רון בן יעקב

קצה כיכר מסריק

כיכר מָסָרִיק היא כיכר הנמצאת בסמוך לכיכר רבין. הכיכר נקראת על שם תומאס מסריק, מנהיג צ'כוסלובקי הנחשב לידיד העם היהודי והיישוב העברי, ואף ביקר בתל אביב הצעירה בשנות ה-20. הכיכר בנויה כשדרה באורך של כ-100 מטר בעלת אופי דומה מאוד לשדרות נוספות בתל אביב, כגון שדרות ח"ן או שדרות בן-גוריון הסמוכות לה. חלקה הצפוני הצר לכדי רחוב דו-סיטרי רגיל, וחלקה הדרומי הרחב, מקנים לשדרה כולה את התואר כיכר. מדרום לכיכר ממשיך הכביש כרחוב המלך ג'ורג'. במרכז הכיכר גינה ומסביבה נמצאים בתי עסק שונים ובתי קפה רבים, בסמוך לרחוב פרישמן. הכיכר נחשבת לאחת הכיכרות החשובות של העיר הלבנה של תל אביב, וסביבה בנויים כמה בנייני מגורים בסגנון הבינלאומי.

כיכר התרבות בחזית היכל התרבות

העץ בכיכר התרבות, פעם מוקד ההפגנות נגד השחיתות השלטונית

למול היכל התרבות, צילם מיכאל עוזרמן

צילום מיכאל עוזרמן

ממשיכים לכיוון שדרות בן ציון, צילם מיכאל עוזרמן

מרכז העיר ולב העיר

***

*****

חלק שישי של המסלול

מכיכר הבימה
דרך רחוב חיסין
לעבר דיזנגוף סנטר
וכיכר צינה דיזנגוף
ודרך רחוב פיסקר
ורחוב בוגרשוב
לגן מאיר
ולעבר רחוב קינג גורג'

*****

ברחוב דזינגוף, צפונה לעבר הכיכר, צילם מיכאל עוזרמן

המזרקה בכיכר צינה דיזנגוף המתחדש

כיכר צינה דיזנגוף (מוכרת בשם כיכר דיזנגוף), נמצאת בתל אביב ברחוב דיזנגוף במפגשו עם הרחובות ריינס, פינסקר, בן עמי וזמנהוף. הכיכר קרויה על שם צינה דיזנגוף, רעייתו של ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף. הכיכר נחשבת כאחד מסמליה של העיר תל אביב.
הכיכר הייתה חלק מתוכנית גדס, תוכנית מתאר לעיר תל אביב שהכין פטריק גדס, מתכנן ערים סקוטי. עיצוב הכיכר נעשה על ידי האדריכלית ג'ניה אוורבוך, שזכתה בתחרות העיצוב של הכיכר בשנת 1934. התכנון היה על פי קריטריונים של הסגנון הבינלאומי, שהיה הסגנון האדריכלי המרכזי בתל אביב בתקופה זו. עקרונות התכנון כללו: בתים דומים בחזותם, בעלי מרפסות מתעגלות, כמו משלימות בתמונת ראי את הכיכר עצמה, למרפסות מעקות וסינרים עליונים (פתרון לאוורור וליציאת האוויר החם הלכוד ברום המרפסת).
הכיכר נחנכה ב-26 בינואר 1938. מעגל התנועה היה בקוטר של כ-66 מטרים, ובמרכזו נבנתה בריכת נוי ומזרקה, וסביבה רצועות היקפיות של דשא, שבילים, ערוגות פרחים ועצים. הכיכר הפכה מיד לאחר חנוכתה למוקד עירוני מרכזי, וכן נערכו בה אירועים רבים, בהם חגיגות יום העצמאות, ואירועי שבוע הספר. במוצאי שבתות הוארה הכיכר בתאורה ייחודית וצבעונית. סביב הכיכר נבנו בתי קולנוע, פנסיונים, חנויות ובתי קפה.

*****

בשנות השישים והשבעים החלה הכיכר להתיישן, רמת תחזוקתה הידרדרה, ובמקביל החריפו בעיות התנועה באזור הכיכר. ראש העירייה שלמה להט וסגנו דוד שיפמן החליטו לפעול למציאת פתרון הולם, בראייה רחבה של כל מרחב הכיכר כמוקד עירוני חשוב. בתכנון החדש הוגבהה הכיכר ונבנתה מחדש מעל רחוב דיזנגוף, שעובר ללא פיתולים מתחתיה, ונוצר בה רצף תנועה להולכי רגל ללא חציית כבישים. העבודות להגבהת הכיכר החלו ביולי 1976 והיא נחנכה ב-25 ביולי 1978. במרכז הבריכה, שנבנתה בממדי הבריכה המקורית, נקבעה מזרקה של אלן דוד, שהוחלפה ב-יולי 1986 ב"מים ואש" – פסל קינטי שיצר יעקב אגם. בשני צדי הקטע המוגבה נבנו רחבות במפלס הקרקע. הכיכר המוגבהת כמעט הכפילה את השטח שעומד לרשות הציבור, אך שטחי הגינון והנוי שבה קטנו. הגבהת הכיכר לוותה בביקורת רבה. יש הטוענים כי היא תרמה לירידת קרנו של רחוב דיזנגוף, אך מנגד יש הטוענים כי ירידה זו נגרמה בשל פתיחת קניון דיזנגוף סנטר בקרבת הכיכר. גורמים שונים חזרו והעלו תוכניות לביטול ההגבהה ולהחזרת הכיכר למתכונתה המקורית. עד שנת 2013 סבלה כיכר דיזנגוף מהזנחה אך עיריית ת"א שיפצה את פסלו של יעקב אגם (בהוראת ביהמ"ש בת"א) וטיפלה בכיכר מבחינה אסתטית.

*****

במהלך חודש אוגוסט 2007 אישרה מועצת העיר תל אביב תקציב לצורך בדיקת היתכנות להחזרת הכיכר לגובה פני הקרקע, ולשינוי הסדרי התנועה באזור. כחלק מחגיגות ה-100 לעיר תל אביב בשנת 2009, חזרו ראש העיר רון חולדאי וגורמים נוספים בעירייה על הודעה כי תיבחן האפשרות לשנות את פני הכיכר. אחת האפשרויות שנבחנו היא הריסת הכיכר המוגבהת ושחזור הכיכר המקורית בגובה פני הקרקע, אם כי תוכנית זו תקטין באופן משמעותי את שטח הכיכר ועלולה להשיב את עומסי התנועה. בהצעה המקורית, תוכנית זו כללה את הוצאת מזרקת אגם מהכיכר לאזור אחר בעיר. תוכנית אחרת שהוצעה היא שדרוג הכיכר המוגבהת. ב-1 בפברואר 2016 קיבלה עיריית תל אביב החלטה להחזיר את כיכר דיזנגוף לתצורתה המקורית. הריסת הכיכר התבצעה בינואר 2017. בספטמבר 2018, נפתחו כל הכבישים הסובבים את הכיכר, הוכשרו לתנועה שבילי האופניים בכיכר וכן הוצבו משטחי דשא סביב הכיכר המחודשת. בנובמבר 2018 הסתיימו העבודות בכיכר באופן רשמי, כאשר הושלמה החזרת הפסל "מים ואש" של יעקב אגם, לאחר הנמכת הכיכר והפעלת המזרקה
מקור

הכיכר המחודשת, צילם מיכאל עוזרמן

בתוך גן מאיר

גן מאיר הוא גן ציבורי הממוקם בין הרחובות המלך ג'ורג' וטשרניחובסקי במרכז תל אביב. לקראת יום הולדתו ה־70 של ראש העירייה הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף, הקדישה העירייה שטח לנטיעת גן עירוני ראשון בתל אביב שייקרא על שמו. הגן תוכנן לראשונה על ידיאדריכל הנוף אהרון הלוי, אך תוכניתו לא יצאה לביצוע והגן נבנה לפי תכנון של הגנן העירוני אביגדור משל ומהנדס העיר יעקב בן-סירה (שיפמן). הקמת הגן התעכבה זמן רב, ובשנת 1936, זמן קצר לפני פטירתו, הביע דיזנגוף את זעמו ותבע שלא לקשור את שמו עם הגן. בסופו של דבר נחנך הגן במלאת 83 שנה להולדתו של דיזנגוף יותר מעשור לאחר ההחלטה על הקמתו, על ידי ראש העיר ישראל רוקח ב־10 במרץ 1944, ועל אדמות שמשפחת שלוש תרמה לצורך זה.

גן מאיר ולב העיר בשנות ה-40' 

****

במשך השנים חלו בגן שינויים שונים – עציו דוללו ונוספה בו תאורה עקב חשש ממעשי אלימות. במקום המדשאה רחבת הידיים שבמרכזה מזרקה יש היום בגן ברֵיכת פרחי מים גדולה, והוקמה בו גינת כלבים. הגן חודש על ידי משרד אדריכלות הנוף מוריה-סקלי. בגבול הגן עמד מרכז הנוער העובד ע"ש "דב הוז", הבנוי בסגנון הבינלאומי; מאז יוני 2008 שוכן בבניין המרכז העירוני לקהילה הגאה ובשנים האחרונות הגן אף משמש כנקודת הפתיחה למצעד הגאווה בתל אביב. ממוקמת בו גם אנדרטה לזכר ההומואים והלסביות שנרדפו בשואה. בעבר, מול גן מאיר היה בית החינוך לילדי עובדים, המשמש כיום כמרכז פדגוגי.

*****

חלק שביעי של המסלול

מגן מאיר ברחובות
לב תל אביב:
קצה המערבי של רחוב חשמונאים,
רחוב למצ'ט, רחוב רש"י,
רחוב העבודה,
רחוב מרכז בעלי המלאכה,
שוב רחוב רש"י,
כיכר ביאליק,
רחוב ביאליק,
רחוב טשרניחובסקי, 
שוק בצלאל,
רחוב מכבי,
רחוב קינג ג'ורג'
כיכר מגן דוד
ברחוב אלנבי,
לאורך רחוב נחלת בנימין,
רחוב רמב"ם, .

*****

רחוב מלצ'ט פינת רחוב רש"י

****

למול בית הכנסת שבו התפלל אלי שחר עם סבו ושם עלה לתורה

חסידות סוכצ'ב היא חצר חסידית שמקורה בעיר סוכטשוב,  הנמצאת על גדת נהר בזורה (Bzura), כ-60 ק"מ דרומית מערבית לוורשה בירת פולין. החצר נוסדה בשנת 1870 על ידי הרב אברהם בורנשטיין. חסידות זו נודעה כחסידות למדנית, גם בשל הספרים שחיברו שני האדמו"רים הראשונים: אבני נזר, אגלי טל ושם משמואל. האדמו"ר הנוכחי הוא רבי שמואל יצחק בורנשטיין, ומרכז החסידות בשכונת בית וגן בירושלים.
להרחבה 

כיכר ביאליק ובית העירייה הקודם

שוק בצלאל

כאן היה מגרש מכבי תל אביב בכדורסל

צילום עדי קידר

מדררחוב נחלת בניימין

בניינים המחכים לגואל

****

****

****

רחוב רמב"ם 8, זה היה הבניין בו התגוררו הסבא וסבתא של אלי שחר

*****

חלק שמיני של המסלול

לאורך רחוב התבור,
דרך כרם התימניים,
שכונת שבזי,
שכונת נווה צדק,
דרך יפו תל אביב,
בית רומנו,
רחוב הרצל
והקצה המערבי
של שדרות רוטשילד

****

למול מגדל שלום, מכיוון מערב

הגשר ברחוב שלוש מעל מסילת הברזל

ברחוב הרצל

****

חלק תשיעי של המסלול
ברכיבה מהירה

לאורך שדרות רוטשילד,
עד כיכר התרבות
ועקיפתה ממזרח

****

שדרות רוטשילד
בין גימנסייה הרצליה
(היום מגדל שלום)
ובין תאטרון הבימה בשנות ה-40' 

****

*****

חלק עשירי של המסלול

מכיכר התרבות
לאורך שדרות חן,
לעבר גן כיכר רבין
וגן העיר,
הלאה לרחובות
הצפון החדש
וכיכר המדינה
המשך ברחוב ז'בוטינסקי,
חציית דרך נמיר
חזרה למתחם הבורסה

****

*****

העתקת עצי השקמה מכיכר המדינה לקראת הבנייה בו

סיום שוב אל מתחם הבורסה

****

*****

סוף דבר,

תענוג היה להוביל טיול דיווש זה
שתכנון מסלולו מראש נעשה בקפידה רבה.

******

נהינו לראות את יפי העיר,
להכיר את מזרחה,
להעמיק את הידיעה על מרכזה וליבה,
ללמוד עוד על תולדותיה ומקומותיה
ולהיזכר במקומות בהם
היינו ועברנו בימי ילדותינו ונערותינו.

******

שמחתי לשאלה מהמשתתפים בטיול
הנמצאים יום יום בעיר,
ניתנה ההזדמנות להביט בנחת על העיר
ולצלם אותה.

******

שמחתי שיכולתי,
בנוסף להובלה ולהדרכה,
גם להתפנות לצלם.

*****

תודה לאלי שחר
שיזם את הטיול
ו"אישר" את המסלול שנקבע לו,

****
תודה לכל החברים,
שהשכימו קום
והגיעו למקום הכינוס
מוקדם בבוקר
כדי שנוכל לצאת בזמן שנקבע.

תודה לכולם על ההקשבה והשאלות

******
תודה לחבריי שהוסיפו
על הסבריי
ובמיוחד למיכאל סופר
שהרחיב הסבר בגיאוגרפיה עירונית –
על מהות מרכז העסקים הראשי של העיר (מע"ר),
התפתחותו ותחום השתרעותו

******

תודה לאלי שחר
ששיתף אותנו
בזיכרונותיו חוויותיו ילדותו
מלפני יותר מחמישים שנים
בבית סבא וסבתא בלב העיר

*****
תודה לחברים אחרים
שהוסיפו אף הם מזיכרונותיהם בעיר

****,

יבורכו עייני וידיי חבריי הצלמים:
אלי פורמברג, איל גזית,
עדי קידר, מיכאל עוזרמן
דוד פרידברג ורון בן יעקב.
הם העבירו לי מאות צילומים מהטיול.
מלאכת המיון ושיבוץ חלק קטן מהם
הייתה "משימה לא פשוטה"
אבל, סופה הייתה הנאה רבה.   

*****

אכן היה זה טיול של עונג שבת

*****

וסיום הערת כוכבית:
אלה החפצים לטייל בעיר הגדולה
ובמסלול זה,
מומלץ לדווש בשבת
בזמן שהתנועה בה
מועטה עד אפסית
ואין הגבלות של פקחי העירייה הקשוחים
ומטילי אימה
אמצע השבוע
אינו זמן מתאים
לטיול שכזה!!!