עניינו של תיעוד זה הוא ביקור/סיור/ צילום בתרשיחא, כפר שהפך להיות חלק מהעיר מעלות – תרשיחא בראשית שנות ה-60' של המאה הקודמת.

 

הביקור בתרשיחא נעשה במסגרת המיזם "המיעוט הנוצרי" (המיעוט שבמיעוט של אזרחי ישראל) שהתחלתי בו בקיץ 2019

 

 

מטרת המיזם ללמוד להכיר את המקומות בהם מתגוררים הנוצרים הערבים והארמים בצפון (בגליל ובחיפה) ובמרכז (יפו, רמלה ולוד).

האוכלוסייה הנוצרית בישראל, על פי הנתונים לרגל חג המולד 2020 שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בישראל כ-180 אלף נוצרים שהם כ-2% מאוכלוסיית המדינה. בשנת 2019 גדלה האוכלוסייה הנוצרית ב-1.6%. 77.1% מהנוצרים בישראל הם נוצרים ערבים וארמים והם מהווים 7.1% מסך אוכלוסיית המיעוט הערבי והארמי בישראל.
רוב הנוצרים הערבים והארמים מתגוררים בגליל ובכרמל, למעלה משני שליש מהם במחוז צפון ושליש במחוז חיפה. היישובים עם האוכלוסייה הנוצרית הערבית הגדולה ביותר הם: נצרת (21.7 אלף), חיפה (16.3 אלף), ירושלים (12.9 אלף) ושפרעם (10.4 אלף). נוצרים מתגוררים גם בתל אביב -יפו, רמלה ולוד; היישובים בגליל עם רוב נוצרי הם מעיליא, פסוטה, (כמעט 100%), עילבון (3/4), ג'ש (גוש חלב) (2/3), כפר יאסיף ןראמה (1/2). יישובים אחרים בגלילבהם אוכלוסייה ערבית-נוצרית משמעותית הם אעבלין, נצרת, שפרעם, פקיעין, מע'אר, יפיע, תרשיחא, אבו סנאן, ריינה, כפר כנא, ג'דיידה-מכר; יישובי מיעוטים (מוסלמים ודרוזים) בהם מתגוררים בהם  הערבים נוצרים הם מיעוט הם : עראבה, סכנין, דיר חנא, חורפיש, תורען, עוספיה, מזרעה, בעינה אבו סנאן, מזרעה, סמיע, שעב, מוקיבלה

בשנת הלימודים תש"ף (2019/20) למדו בחינוך היסודי והעל-יסודי 26,858 תלמידים נוצרים שהם 1.5% מכלל התלמידים.
אחוז התלמידים הגבוה ביותר שקיבלו תעודת בגרות העומדת בדרישות הסף של האוניברסיטאות (והיו מועמדים פוטנציאליים להמשך לימודים במוסדות להשכלה גבוהה) היה בקרב הנוצרים הערבים – 71.2%. אחוז זה היה דומה לאחוז בקרב תלמידי החינוך העברי (71.4%), וגבוה מהאחוז בקרב הדרוזים (64.5%) והמוסלמים (45.1%).
בשנת הלימודים תשע"ח (2017/18) למדו במכינות הקדם-אקדמיות 217 תלמידים נוצרים.
51.6% מהנוצרים הערבים המשיכו ללימודי תואר ראשון בתוך 8 שנים מסיום התיכון, לעומת 33.7% בלבד מתוך כלל מסיימי התיכון בחינוך הערבי.
חלקן היחסי של הנשים בקרב הסטודנטים הנוצרים היה גבוה מזה של הנשים בקרב כלל הסטודנטים, בכל התארים ובייחוד בתארים המתקדמים: בתואר שלישי – 64.3% לעומת 53.7%, בהתאמה, ובתואר השני – 70.7% ו-62.9%, בהתאמה.
מתוך כלל הסטודנטים לתואר ראשון, הייצוג הגבוה ביותר של הסטודנטים הנוצרים היה במקצועות: מערכות מידע ניהוליות (11.2%), מוזיקולוגיה (11.0%) והנדסת מזון וביוטכנולוגיה (10.4%).
בהשוואה לסטודנטים הערבים-מוסלמים, אחוז הסטודנטים הנוצרים ערבים שלמדו חינוך והכשרה להוראה היה נמוך יותר, ואחוז אלה שלמדו רפואה, הנדסה ואדריכלות וכן משפטים היה גבוה יותר.

*****

את הסיור בתרשיחא הוביל אמנון גופר, תושב כפר ורדים, טייל, מורה דרך, וחוקר התרבות הגלילית המכיר את היישוב וחלק גדול מתושביו..

אמנון גופר בוגר החוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, שירת בצה"ל 22 שנים, והשתחרר בדרגת סגן-אלוף. במשך שנים רבות, הוא כתב ועדין כותב טורים וכתבות על מקומות בגליל והגיש פינות טיול במספר תחנות רדיו וגם כתב שני ספרי טיולים "סודות גליליים" ו"חמש דקות מהצימר" בהוצאת עם עובד.
את אמנון גופר הכרתי לראשונה בקיץ 1989, בקורס הקצינים הבסיסי בבה"ד 1, הוא מג"ד ברוש ואני צוער ("חטייאר", אחד מארבעה צוערים בפלוגת אנשי העתודה אקדמית). הקשר בינינו התחיל לפני שנתיים דרך הרשת החברתית. מעת לעת התייעצתי אתו ובעיקר פרסמתי את תיעודי סיור/צילום בגליל בדף הפייסבוק ששל הקבוצה הוא מפעיל, טיולים, חוויות והמלצות בגליל עם אמנון גופר שמטרתה לפרסם מידע על מסלולי טיול ואטרקציות  ולשתף חוויות טיול.

הסיור התקיים ביום רביעי, 17 במרס 2021, לאחר מספר פעמים של דחייה (סגר קורונה ואילוצי מזג אוויר).

 

 

לסיור הפעם הצטרף רק חברי ניר עמית (שער העמקים), אחרים ביטלו השתתפותם ברגע האחרון.

 

 

נפגשנו לשיחת היכרות ותיאום ציפיות במקום מעניין וייחודי, קפה מארג בכפר ורדים.

בית הקפה מארג הוא חלק מפעילות עמותת "כוכב הצפון" (יו"ר שלמה חזן, מנכ"ל רותי גופר). מארג מודל חדשני, המשלב באופן טבעי את חיי החברה של הקהילה במרכז תעסוקה ותרבות הפועל לשיפור איכות חייהם של אנשים עם מוגבלויות, מתוך כבוד, רגישות, יוזמה ויצירתיות. זהו מרכז תעסוקה רב נכותי הממוקם בלב קהילת כפר ורדים וכולל קומפלקס של סדנאות אמנות, חנות-גלריה , בית קפה-מסעדה ואולם כנסים ואירועים. ייחודו של המיזם השיקומי טמון במאפיינים הקהילתיים, התרבותיים והעסקיים המרכיבים אותו ומשמשים בסיס רחב לשילוב בעלי עניין רבים. המיקום היפהפה, בלב חורש גלילי, מושך אליו את האוכלוסייה המקומית, תיירים ומטיילים, והפעילויות המגוונות שנערכות במקום מזמנות אפשרויות למפגש שוויוני בין אוכלוסיות. האינטראקציה מתקיימת על בסיס יומיומי, מפוגגת את הדעות הקדומות ויוצרת שותפויות אמת.
"קפה מארג" הינו בית קפה-מסעדה (חלבי, כשר) הפתוח ששה ימים בשבוע ומציע ארוחות גליליות מחומרי גלם של יצרנים מקומיים. זהו בית קפה חברתי, שכל הכנסותיו מופנות חזרה לפעילויות העמותה. בנוסף, הוא משמש מקום הכשרה ועבודה לאנשים עם מוגבלויות המבקשים להשתלב בתחום זה במסגרת 'תעסוקה נתמכת'. במהלך היום פוקדים אותו תושבי האזור, אורחי הצימרים, מטיילים וכמובן המשתקמים של מארג, היושבים על "כוס קפה" בהפסקות.

אחרי השיחה הקצרה יצאנו לתרשיחא.

 

 

התחלנו את הסיור בנקודה הגבוהה בדרום הכפר בה נמצאת תצפית מרהיבה על הכפר ועל סביבתו הקרובה והרחוקה.

 

 

המשכנו וירדנו בהדרגה במספר דילוגים לעבר גרעין הכפר.

 

 

עצרנו במספר מקומות לתצפיות קרובות, שמענו הסברים והרבה סיפורים.

 

 

במהלך הסיור בקרנו בכנסייה האנגליקנית החדשה הנבנית בדרום היישוב, בכנסייה יוונית אותרתודוכסית העתיקה סנט ג'ריס שנצאית הנמצאת במרכז הכפר ובימים אלה ממשיכים בשיקומה.

 

 

בסביבות בגרעין הכפר עמדנו מחוץ למתחמי שתי הכנסיות: הכנסייה היוונית -קתולית (מלכיתית) והכנסיה יוונית אותרתודכוסית. לדאבוננו בגלל אילוצי הקורונה הן היו סגורות.

 

 

את הסיור סיימנו מול המסגד הראשי של הכפר!

 

להלן מובא מידע על תרשיחא, מרביתו שמענו מפיו של אמנון גופר, ומיעוטו לוקט מהרשת, וגם מספר מפות ותצלומי אוויר וצילומים שנעשו במהלך השיטוט בכפר.

מיקום תרשיחא בגליל העליון
בגובה של כ-600 מטרים מעל פני הים.

מיקום יחסי:
קילומטרים ספורים מגבול ישראל-לבנון,
20 קילומטרים מזרחית לנהריה,
20 קילומטרים מערבית לצפת,
15 קילומטרים צפונית לכרמיאל.

5,300 תושבי תרשיחא הערבים (מחציתם מוסלמים ומחציתם נוצרים) מהווים כחמישית מאוכלוסיית העיר מעלות – תרשיחא המונה כ-24,000 תושבים.

היישוב תרשיחא נזכר כבר למן המאה ה-12 והמאה ה-13, בתעודת מקרקעין מימי הצלבנים אז נערכו במקום קרבות רבים בין הנוצרים לבין המוסלמים.

לפי אמנון גופר ארבעה טעמים לשמו של הכפר:
* בתקופה הצלבנית נקראה תרשיחא tarsa או tarsia – והשם נשאר בשינוי קל.
* תור שיחא – "הר השיחים". "תור" בשפה הסורית הקדומה משמעו הר ו"שיח" בערבית זהו שמה של הלענה השיחנית, או בשמה השגור יתר בפינו  – "שיבא", שיח כסוף שתפרחתו צהובה שגדל באזור
(על פי הסברה, השיבא הובאה לאזור מאירופה על-ידי הצלבנים).
* לטענת הנוצרים, השם ניתן בהשאלה משום שבמקום היה בעבר מנזר על שם שיחא ובערבית מנזר הוא 'דייר' (בסגול) ומכאן 'דייר שיחא' ובשיבוש קל – תרשיחא.
* אגדה מספרת, שכשהצלבנים כבשו את תרשיחא נתפס הגיבור המוסלמי שיחא ג'מאל א-דין וראשו הותז. כשראו זאת תושבי הכפר קראו "תר – שיחא" (בעברית: תר = עף, מלשון 'טייארה' = עפיפון).
נוא הוסיף שבמקורות, אין כל רמז לטענת הנוצרים ולאגדות הכפריים, מה שבטוח הוא ששם הכפר בא לו משמו של הלוחם שיחא ג'מאל אלאדין בן השושלת האיובית (מאה 13) הקבור במקום.

תחילת הטיול בראש הר מעונה, שיאו של הכפר תרשיחא ובצמוד לקבר השייח. משם ברום של 560 מ" ניתן לראות את הכפר וסביבתו.

לטענתו של אמנון גופר זוהי תצפית מיוחדת המאפשרת מבט אל הגליל המערבי ושולי הגליל העליון. ממפרץ חיפה ומישור החוף עד ראש הנקרה ורכס סולם צור (גבול ישראל-לבנון) במערב, ורכסי החרמון המושלג והר מירון בצפון מזרח.

 

לדברי אמנון, טרסות האבן שבשולי הכפר מספרות סיפור עצוב על מלאכה נכחדת. עד תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 הביא הטבק פרנסה בכבוד למגדליו עד שתנודות הכלכלה בארץ ויבוא זול הביאו לחיסולו. כיום נותרו בכפר אולי שתי משפחות המגדלות טבק לצריכה פרטית בלבד.

******

 

******

בחראת בדואים (שכונה הבדואית) מנסים להפנים את תרבות הכפר המודרני אחרי שבאו ממרחבי נדודיהם בהרי הגליל.

הגינה של חושי היב בלב השכונה הבדואית בחצרו של בית פרטי. לדברי אמנון גופר זה גן עדן של שפיות בו מצויות מזרקות מים, בריכות דגים, נטועים בו עצים אקזוטיים ופרחים נאים המקיפים את אנדרטה לזכרו של יצחק רבין עם תמונתו החקוקה בסלע.

הכנסיה האורתודוקסית, מאר אליאס. הוקמה ב-1903 על חורבותיה של כנסייה צלבנית בת כ-800 שנה. מתחם הכנסייה היה סגור ולא ניתן היה לתאם את הביקור בתוכה. לדבריו של אמנון היא מרשימה מאד בקישוטיה הפנימיים שכולם בהשפעה נוצרית מזרחית.

הבית של השאזלים – הסמוך למסגד זה  מקום תפילתם וכינוסם של הדרווישים הסופים, בני ה'שאזליה', שמרכזם הרוחני וקבר מייסדם נמצא בעכו והבית בתרשיחא הוא השני בחשיבותו עבור בני המסדר.

קיבלנו בונוס:
ביקור בכנסייה היוונית – אורתודוכסית
הישנה מאר ג'אריאס

******

סוף דבר,

סיור מעניין ומענג זה הסתיים לאחר כארבע שעות.

שמחנו להכיר עוד חלק מהפסיפס
של תמונת יישובי המיעוטים בגליל בכלל,
ומקומות היישוב של האוכלוסייה הערבית הנוצרית בפרט

 *******

התחושה בסיום הייתה
שלא מיצינו את אפשרות השיטוט
בכפר נעים זה
וקל וחומר לא התנסינו
בחוויות הקולוניריות שהוא מציע
ובמיוחד ביום שבת שבו מתנהל השוק.

לא נורא נחזור עוד לבקר אותו!

******

תודה לאמנון גופר
שהסכים להקדיש לנו מזמנו היקר,
הסביר על הכפר וסביבתו
מנקודות מבט שונות,
סיפר לנו אנקדוטות מעניינות,
הוביל אותנו ברחבי כפר, בין שכונותיו,
תצפיותיו ורחובותיו
ונתן לנו לטעום מעט במפגשים הקצרים עם תושביו.