הדפסה

עניינו של תיעוד זה (בעיקר צילומים) הוא של טיול דיווש שנערך בשעות לפני השקיעה של יום שבת 23 במאי 2020.

היינו בטיול זה ארבעה רוכבים: אלון, יורם צחי ואני.

אורך המסלול (קצר יחסית) 21.15 ק"מ

וכך משך הזמן כשעתיים וחצי מתחילה ועד סיום, ארבעים דקות עצירות לתצפית והפסקה.

מזג אוויר אביבי נעים ביותר אחרי גל חום קיצוני וממושך של יותר משבוע.

******

מרחב הטיול
נמצא בחלקה הנמוך
של השפלה הצפונית.

****

*****

תוואי המסלול
בעמק נחל שורק ומדרונות ממזרח לו,
בין היישובים:, טל שחר, צלפון, גיזו,
כפר אוריה וצרעה
וגם מנזר דיר רפאת.

*****

מסלול טיול דומה בעמק שורק וגבעות השפלה, בין טל שחר לצרעה, אוקטובר 2015

*****

התחלת הטיול וסיומו במושב טל שחר.

טל שחר, הוא מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה האזורית מטה יהודה. ביישוב מתגוררים כ-330 בתי אב הכוללים כ-1100 נפשות. למסתובב ברחובות היישוב ומביט על הבתים הנאים נדמה כי זה יישוב פרוורי. זו לא טעות! היום רק משקים מעטים עוסקים בחקלאות.
טל שחר הוקם בימי ההפוגה השנייה של מלחמת העצמאות, ב-27 בספטמבר 1948. במועד הקמת היישוב רוב אדמותיו היו אלה של הכפר הערבי חרבת בית פַאר אשר ננטש, כמו הכפרים הערבים האחרים בסביבתו חולדה ודיר מוחסיין (היום בקוע), בראשית אפריל 1948 בזמן ההיערכות כוחות ההגנה לקראת מבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים ובמהלך המבצע עצמו.
ההיגיון להקמת היישוב היה גיאו-פוליטי-אסטרטגי: יצירת רצף של נוכחות ישראלית במרחב בו עוברת הדרך ממרכז הארץ לירושלים. היישוב הוקם כחלק ממערך של יישובי-משלט וביניהם נכללו גם הקיבוצים הראל, צרעה ומשמר דוד. בתחילה הם אבטחו את דרך בורמה ובהמשך את דרך הגבורה מרמלה לצומת אשתאול.
בהקמת טל שחר נטלו חלק שני גרעיני הכשרה: גרעין איתנים, שחבריו עלו מיוון ומתורכיה וגרעין אופק, שחבריו היו בעיקר יוצאי רומניה. חברי גרעין אופק לא הסתגלו למקום, וכעבור זמן קצר עזבו. בטל שחר נותרו אפוא רק אנשי גרעין איתנים.
שם הישוב היה בתחילה בית פאר, על שמו של הכפר הערבי הקודם ואחר כך שונה. השם טל שחר נבחר כאות הוקרה להנרי מורגנטאו הבן, מחשובי הפעילים הציונים בארה"ב ומי שהיה אחראי על המגבית היהודית למען ישראל במלחמת העצמאות שאף נכח בטכס הנחת אבן הפינה. הקשר עמו סייע רבות לפיתוח הישוב במשך השנים.
להרחבה על תולדות המקום

***

תל בטש (בערבית: תַל אל-בַּטַאשִׁי). היישוב היה קיים ככל הנראה כבר בתקופת הברונזה המאוחרת (אלף שישי לפנה"ס). המקום מזוהה עם תִּמְנָה המקראית אשר נזכרת לראשונה במקרא בסיפור יהודה ותמר בספר בראשית. תמנה נזכרת גם בתקופת התנחלות השבטים בימי יהושע בן נון בהיותה עיר בגבולה הצפוני של נחלת שבט יהודה: "וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה אֶל הַר שֵׂעִיר וְעָבַר אֶל כֶּתֶף הַר יְעָרִים מִצָּפוֹנָה הִיא כְסָלוֹן וְיָרַד בֵּית שֶׁמֶשׁ וְעָבַר תִּמְנָה" (יהשוע, פרק ט"ו, פסוק 10). בספר שופטים מוזכר שמה בהקשר לסיפורו של שמשון הגיבור אשר הלך לתמנה והתאהב שם באשה פלשתית שמאוחר יותר נשא אותה לאשה: "וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וַיַּעַל וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִּי לְאִשָּׁה" (שופטים פרק י"ד, פסוקים א'-ב'). העיר הוחרבה בידי נבוכדנצר מלך בבל בשנת 603 לפנה"ס ויושבה מחדש בעת שיבת ציון והתקיימה עד סוף התקופה ההלניסטית. במשנה מוזכרים חכמים תושבי תמנה (מוזכרת גם כ"תבנה") וזוהי עדות לקיומה של העיר גם בתקופת המשנה (המאה הראשונה לספירה).
התל התגלה במאה ה-19 על ידי החוקר שארל קלרמון-גנו שחשב שהתל היה מחנה צבאי רומאי. בשנות ה-40 של המאה ה-20 נסקר התל על ידי בנימין מזר ויעקב קפלן שעמדו על חשיבותו. מזר הציע בתחילה לזהות את התל עם עקרון, אבל לאחר שעקרון זוהתה בתל מקנה שונה הזיהוי לתמנה בגלל מיקומו המתאים לתיאור המקראי. החפירות הראשונות בתל נערכו כבר בשנת 1977 והן נמשכו במשך 12 עונות חפירה עד שנת 1989. בחפירות נחשפו שרידי ביצורים ומבנים מימי מלכי יהודה השייכים מהמאה ה-8 וה-7 לפנה"ס. מקור והפניות לקריאה נוספת

****

****

****

****

****

*****

מאגר מיי קולחין בנחל שורק וברקע ממול בית שמש

 

נחל שורק הוא הוא אחד הנחלים המרכזיים החוצה את הארץ לרוחבה מהר ועד הים ואורכו כ-70 ק"מ.  שם הנחל נזכר לראשונה בספר שופטים ט"ז, בסיפורי שמשון הגיבור – "וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה, בְּנַחַל שֹׂרֵק ;שְׁמָהּ, דְּלִילָה." משמעות המילה "שורק" היא אחד מזני הגפנים, כפי שמוזכר בברכת יעקב אבינו לבנו יהודה – "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" המעידה על שפע הגפנים בנחלת יהודה וחוזקן המאפשר לקשור אליהן חמורים.

 

אגן ההיקוות של נחל שורק משתרע במורדות ההר, בגבעות השפלה ובמישור החוף. התוואי ההררי של הנחל מפותל עד סמוך לבית שמש והוא צירוף של שלושה יובלים מרכזיים: נחל שורק, נחל רפאים ונחל כסלון.

 

החלק המישורי של תוואי הנחל נמצא בערוצים ובעמק בין גבעות השפלה ובמישור החוף. המים הזורמים בנחל הם מי נגר עילי מהרי ירושלים ומגבעות השפלה, מי תהום המתנקזים לאפיק, מי קולחין  (שפכים מטוהרים) שלא נוצלו להשקיה חקלאית, ובחורף מי שיטפונות.  סמוך לשפך אל הים, מים מלוחים נובעים אל הנחל. בעקבות הזרמת מי ביוב ושפכים מהערים הסמוכות לנחל, הוא הפך למקור לכלוך וריחות רעים. בשנים האחרונות, בעקבות לחץ ציבורי, נעשו בנחל שורק עבודות ניקוי וטיהור. ובמעלה הנחל הוקמו מתקני טיהור שפכים.

 

בתוואי המישורי של נחל שורק נמצאים שני קטעים:
הקטע המזרחי הנמצא בין גבעות השפלה הנמוכה אליו מתנקזים נחלים היורדים מהן נחל בית שמש, נחל ישעי, נחל פלאי, נחל מנוח ונחל הראל.
קטע המערבי נמצא במישור החוף אליו מצטרפים נחלים שמקורם גם הוא בגבעות השפלה ובמישור החוף והם נחל מקנה, נחל ענות, נחל אל תקה, נחל שחם .

קטע נחל שןרק במרחב הטיול והיובלים היורדים אליו

ערוץ נחל שורק, מבט לכיוון מזרח

ערוץ נחל שורק, מבט לכיוון מערב

********

דיר ראפאת הוא אחד משני המנזרים הקתוליים המצויים בשפלה המרכזית (השני בית גימאל). המנזר נבנה על אדמות שנרכשו על ידי פטריארכיה הלטינית באמצע המאה -19מתושבי הכפר הערבי דיר רפאת שהתקיים במקום עד מלחמת העצמאות. המנזר נבנה בשנת 1927 על ידי הפטריארך הלטיני לואיג'י ברלסינה שהקדיש את האתר לכבוד מרים אם ישו שתגן על ארץ ישראל מפני רעידות אדמה ואסונות טבע. שמה הרשמי של הכנסייה הוא גבירתנו מלכת פלשתינה (Regina Palaestinae). לאחר הקמת הכנסייה נקבע יום חג  החל מדי שנה ביום ראשון שלאחר ה-25 באוקטובר. את מתחם המנזר תכנן הנזיר הבנדיקטיני והאדריכל האב מורציו גיסלר שמיקם את הכנסייה במרכזו ובסמוך לה את מבני המנזר ובית היתומים. מספרים שהפטריארך ברלסינה רצה לקשט את קירות הכנסייה ותקרתה במילים הראשונות של פניית המלאך גבריאל אל מרים אם ישו – אווה מריה. לפי בקשתו נשלחו אליו 404 תרגומים של ברכה זו ומתוכם בחר 280 על מנת שייכתבו על קירות הכנסייה. נזירות ממסדר אחיות "דורותיאה הקדושה" הן המחזיקות את המנזר המקדישות עצמן לטיפול בילדות חוסות בפנימייה ומפעילות גם את בית הארחה לצליינים. בראש בנין המנזר מוצב פסל דמותה של מרים, אמו של ישו. מבנה נוסף, ששימש בעבר את המנזר, מוחכר כעת לעמותת רטורנו המפעילה בו מרכז גמילה מסמים שמוגדר בשם היישוב גבעת שמש הנמצא בתחום המועצה האזורית מטה יהודה. מקור והפניות לקריאה נוספת

מבט מחצר יקב מוני בשולי מנזר דיר ראפאת

***

****

****

****

מבט ממערב לגבעת מנזר דיר ראפאת

אתנחתא
מבט היסטורי:
תוואי המסלול בזמן עבר
שנות ה-40' מספר שנים טרם הקמת המדינה

****

שנות ה-50' בסוף העשור הראשון להקמת המדינה 

****

תצפית מערבה מכיוון כפר אוריה

כפר אוריה הוא מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים ונמצא בתחום המועצה אזורית מטה יהודה. שמו של המושב ניתן בעקבות דמיון הצלילים לשמה של ח'ירבת כפרוריה הממוקמת מדרום-מערב למושב, ובה גת חצובה, רצפת פסיפס ומערות קבורה. משמעות השם בערבית הוא "חורבת כפיר האריות". כאן, על פי מסורת מקומית, שיסע שמשון את האריה בדרכו להוריו בתמנה.
ראשיתו של כפר-אוריהעוד לפני מלחמת העולם הראשונה. קבוצה של ציונים מפולין תכננה להקים במקום מושבה על אדמות שנקנו על ידי יצחק הורודשיץ עבור אגודת ביאליסטוק. האדמות הוחכרו לערבים. בתחילת שנת 1913 הזמין מאיר רוטנברג את חבורת סג'רה שכללה 13 חברים ושלוש חברות לבוא וליישב את המקום. ביניהם נכללו א. ד. גורדון, נח נפתולסקי, יצחק טבנקין, אווה טבנקין, בן-ציון ישראלי, יוסף זלצמן ויצחק פינרמן. החבורה שהתה בחאן שמקום קרוב לשנה וב-2 בנובמבר 1913 עזבוהו. לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיעה למקום קבוצת עבודה של לוי אשכול ששהתה במקום במשך שנתיים ובשנת 1919 הם עברו לדגניה ב' והמקום ננטש‏.
בשנת 1921 עלו למקום שמונה משפחות מתוך 30 איש שהחזיקו בבעלות על האדמה במקום וקראו למקום "קרית משה" על שם העסקן משה מנוסביץ. 11 נוספים מבעלי האדמות היו במקומות אחרים בארץ ישראל והשאר היו בחוץ לארץ. מצב זה גרם לכך שהצטברו חובות מיסים על האדמות שלא עובדו. ‏ניסיונות למצוא חוכרים יהודים לאדמות כדי לשלם את המס לא צלחו והייתה כוונה להחכיר את האדמות לערבים‏. בין השנים 1923 ו- 1927 שהתה במקום קבוצה של פועלים של הפועל המזרחי אולם הם נאלצו לעזוב בהוראת המוסדות המיישבים ועברו לכפר חסידים‏.
בשנת 1929 התגוררו בכפר שש משפחות שכללו 15 נפש. במהלך מאורעות תרפ"ט שהו המתיישבים אצל שייח' איסמעין בביתו שבגבעה ממול הכפר בזמן שכ-300 ערבים התנפלו על הכפר שדדו את תכולתו ושרפו את בתיו. למחרת הועברו אנשי המקום לרחובות ומספרים כי אחד מהם שנשכח במקום הלך ברגל מחופש לערבי לחולדה. לאחר כשבועיים יצאו שניים מתושבי הכפר בלוויית אנשי משטרה לסיור בכפרים לזהות רכוש שדוד ופורעים שהשתתפו בהתנפלות על הכפר‏. על הכפרים מהם יצאו מחריבי כפר אוריה, בהם בית ג'יז ובית סוסין הוטל קנס קיבוצי של 1650 לירות‏. הכפר נותר בשיממונו והאדמות הוחכרו לערבים לעיבוד. ניסיונות לחדש את היישוב במקום לא צלחו בגלל שהאדמות היו בבעלות פאטית ולא בחזקת הקרן הקיימת לישראל‏.
היישוב הוקם מחדש על חורבות היישוב הישן ב־1944 על ידי יהודים מעדות המזרח‏. במרץ 1947 נהרג רועה ערבי מיריות נוטרי כפר אוריה לאחר שהרועים עלו על שדות הכפר עם עדריהם והמון מבית ג'יז איים על הנוטרים‏. ב-10 בינואר 1948 הותקפה שיירת של אנשי החי"ש שנסעו מן הכפר לעבר חולדה, שניים מן המגינים שבשיירה נהרגו מאש שנפתחה לעברם מח'רבת בית פאר. למחרת ה-11 בינואר הותקף הכפר על ידי המון ערבים. מגיני כפר אוריה יצאו למתקפת נגד על תושבי ח'רבת בית פאר והעלו באש את בתיה. במהלך ההתקפה נהרגו שלושה ממגיני כפר אוריה ושניים נפצעו. על פי ההערכות נהרגו 25 תוקפים, בהם אנשי הלגיון הערבי ונוטרים ערבים. מתקפת הנגד של מגיני כפר אוריה זכתה לתשבחות ביישוב היהודי כדרך הנכונה להתמודד עם התוקפים‏. בהמשך מלחמת העצמאות ננטש הכפר ויושב מחדש אחריה בשנת 1949 על ידי עולים מבולגריה.
מאז שנת 2012, שנת ה-100 להקמתו של היישוב גרות בו כ-210 משפחות, בהן למעלה מ-700 נפשות, כ-69 מהן מתגוררות בשטח ההרחבה מאז שנה זו.
מקור הרחבות וקישורים

גלישה מהגבעות חזרה לעמק

****

****

****

****

זמן כמעט שקיעה

*****

סוף דבר,

טיול רכיבה מענג,
בנוף פסטורלי
שדומה לנופי חוץ לארץ,

*****

אווירה נינוחה
עם חברים מפרגנים.

*******

תודה צחי!