הדפסה

טיול זה נערך בשבת (24/3/2018). טעמי בטיחות וביטחון איני נוהג לרכוב בשטח לבד אולם, בעיר אין לי בעיה כזו.

עד ערב לפני, התכנית המקורית הייתה לצאת לשוטט לבד בירושלים. אז שניים מחבריי איל גזית (ממשמר הנגב) ובועז בן חורין (הרצליה) נענו לקריאה להצטרף אלי.

התכנסנו בשעת בוקר מוקדמת בחניון לצד בנייני האומה. אז, השרב נשבר, אובך היה באוויר והחלה רוח. יצאנו לדרך בידיעה שיהיה קר ובהמשך צפוי לרדת גשם. כך היה. במקומות הגבוהים היה גם ערפל.

 

הכיוון הפעם היה דרום העיר.

*****

המסלול,
מעגלי, נגד כיוון השעון

*****

*****

****** 

 

********

פירוט המסלול

* מבנייני האומה ירידה לגן סאקר
* דרכו המשך לאורך עמק המצלבה
* דרך כביש הרצוג לעמק הצבאים, 
* ירידה לעבר נחל רפאים
* מעבר בקריית הספורט
  (מרכז הטניס, אצטדיון טדי ואולם הארנה).
* טיפוס במעלה הדרך לשכונת גילה
* חציית השכונה ממרכזה למזרחה
   עד דרך חברון.
* הצצה מבעד לערפל על שכונת הר חומה.
* ביקור בחצר מנזר מר אליאס.
* אנדרטת גבעת המטוס
* צפונה בדרך חברון
* כניסה ושיטוט בשכונת בקעה
* הלאה למושבה היוונית, לשכונת קטמון ולמושבה הגרמנית.
* הפסקת תה במתחם התחנה הראשונה. 
* המשך ברום משכנות שאננים
* מתחם ימק"א
* גן העצמאות ובריכת ממילא.
* מעבר בנחלת שבעה
* כיכר ציון,
* רחוב יפו עד פינת רח' המלך ג'ורג
* רחוב אגריפס
* מתחם שוק מחנה יהודה.
* רחוב יפו מערבה עד שערי העיר
*חזרה לבנייני האומה

******

קטעי המסלול,

המקומות והמראות

*******

לאורך גן סאקר ועמק המצליבה

בדרך הרצוג לעבר עמק הצבאים

*****

 

*****

עמק הצבאים או עמק פרי הר (במפות ישנות: עמק רקפת) הוא עמק פתוח המשתרע על שטח של 205 דונם בלב ירושלים, בין שכונות מגורים וכבישים סואנים (בין גבעת מרדכי, צומת פת וכביש בגין).
הוא קרוי "עמק הצבאים" על שם עדר צבאים החיים בו, ו-"עמק פרי הר" על שם האגודה החקלאית של הקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים. הקיבוצים חכרו את הקרקע ממינהל מקרקעי ישראל בתמורה לקרקע שהייתה בבעלותם באזור המרכז. הקרקע שימשה את הקיבוצים למטרות חקלאיות, עד שהשימוש החקלאי בה הפך להיות לא כדאי מבחינה כלכלית. מאחר שמדובר בקרקע מבוקשת מבחינה נדל"נית ניסו כמה יזמים לשנות את ייעודה למטרות בנייה. לאחר מאבק ארוך של תושבים וארגונים אזרחיים, יוזמת הבניה בוטלה, ובמקומה תוכנן פארק טבע-עירוני לרווחת הציבור.
לאחר שנים של מאבק ציבורי רחב נגד תוכניות בנייה בעמק, נפתח פארק למבקרים במרץ 2015. בפארק, המנוהל על ידי החברה להגנת הטבע מרכז מבקרים, מסלולי הליכה ואגם, והוא מהפארקים העירוניים הפתוחים הגדולים ביותר בישראל, ופארק הטבע העירוני הגדול בישראל. מלבד 25 הצבאים החיים בו מקיים העמק מגוון ביולוגי הכולל מגוון מערכות צומח, מכרסמים, זוחלים וטורפים.
היום, פארק עמק הצבאים מהווה אתר טבע משמעותי בירושלים, והוא אחד משטחי הטבע היחידים בישראל בהם חיים צבאים ארץ ישראלים בצורה מוגנת ומבוקרת. בפארק מבקרים מאות אנשים ביום, הוא פתוח כל ימות השבוע והכניסה אליו חופשית ובחינם.

במורד הדרך בין עמק הצבאים ונתיבי בגין

מגדלי הולינלנד, גם תקועים בקו רקעי וגם הפכו סמל לשחיתות עירונית

בתוך קריית הספורט לקראת העליה לשכונת גילה

*****

העליה לשכונת גילה

הכלעיה לשכונת גילה והמעבר בה

*****

גִּלֹה היא שכונה בדרום ירושלים, שנוסדה בשנת 1971 כאחת משכונות הטבעת לאחר מלחמת ששת הימים, והיא השכונה הגבוהה ביותר בירושלים מבחינה טופוגרפית – 857 מטרים מעל פני הים ומתגוררים בה כ-35,000 תושבים.
לפי החוק הישראלי גילה נכללת במדינת ישראל. בקהילה הבינלאומית יש מחלוקת בנוגע למעמד השטח עליו השכונה בנויה – האו"ם, האיחוד האירופי, הרשות הפלסטינית וגופים אחרים רואים בה התנחלות.

חצר בכניסה למנזר מר אליאס

מנזר מאר אליאס הוא מנזר יווני-אורתודוקסי בירושלים. המנזר שוכן בין קיבוץ רמת רחל לשכונת גילה, על דרך חברון (כביש 60), מערבית לגבעת הארבעה ודרומית-מזרחית לגבעת המטוס.
המנזר הוקם בתקופה הביזנטית, בין השאר, כתחנת דרכים על הדרך מירושלים לבית לחם וחברון. הוא נהרס בפלישה הפרסית ב-614, שוקם ונהרס שוב ברעידת אדמה במאה ה-12 והוקם שוב בשנת 1160. שיקום נוסף נעשה בתקופה הצלבנית וכמו כן, הוא שופץ בתחילת המאה התשע עשרה.
בשנת 1345 נקבר במקום הבישוף של ירושלים, אליאס. לאחר מותו החלו תושבי בית לחם ובית ג'אלא לעלות לרגל לקברו מדי שנה. עם הזמן התפתחה מסורת הגורסת שכאן חנה אליהו הנביא בבורחו מפני איזבל. בעבר היו מראים ליד המנזר סלע ועליו שקע בדמות אדם, ונטען שהסלע קיבל את צורת גופו של אליהו כדי שיוכל לנוח בנוחות על גביו.
ב-1823 הותקף נשיא המנזר והוכה קשות, ככל הנראה משום שהתוקפים סברו כי יוכל לגלות להם את מקומו של מטמון חבוי.
במלחמת העצמאות ב-1948 הגיעו המצרים, בפלישתם אל הארץ, גם אל מנזר מאר אליאס, ובסביבתו התחוללו קרבות בין המצרים והישראלים שהתבצרו ברמת רחל הקרובה. המצרים ניסו להשתלט על הכביש הסמוך ולהתקדם בו אל תוך ירושלים, אולם הכוחות הישראלים עצרו אותם. לאחר שביתת הנשק פינו המצרים את האזור, והוא עבר לידי הירדנים. הללו התבצרו על הגבעות הסמוכות, מול מוצבי ישראל. בחצר המנזר ולרוחב הכביש הציבו הירדנים גושי בטון נגד טנקים.
צה"ל כבש את המנזר מידי הירדנים בצהרי 7 ביוני 1967. המנזר נכבש על ידי פלוגה ג' מגדוד 62 של חטיבת ירושלים, בצהרי היום, לאחר הפעלת סיוע מהרכס הצפון-מזרחי, נגד המנזר ונגד המחנה הירדני שהיה לידו. הפלוגה השתתפה קודם לכן בהגנת רמת רחל. גג המנזר שימש כעמדה של הלגיון הירדני ממנו נורתה אש נגד מטוסים. מנקודה זו הופל מטוס של חיל האוויר מדגם פוגה מגיסטר, ומכאן שם הגבעה הסמוכה, גבעת המטוס.
פעם בשנה, ב-19 ביולי לפי הלוח היוליאני, נערכת במקום חגיגה גדולה של אנשי הקהילה היוונית-אורתודוקסית מהסביבה לרגל יום עלייתו השמיימה של אליהו הנביא.
מקור

דלת הכניסה למנזר מר אליאס

הגבעה למרגלות מר אליאס למול רמת רחל

 

 

אנדרטת גבעת המטוס 

 גבעת המטוס היא גבעה בגובה 813 מטר מעל פני הים הנמצאת בדרום ירושלים, מדרום לקו הירוק, ליד בית צפאפא וצפונית מערבית למנזר מר אליאס. הגבעה נקראת על שם מטוס פוגה מגיסטר שנפל במקום ב-6 ביוני1967, ביום השני לקרבות מלחמת ששת הימים וטייסו סגן דן גבעון נהרג.
"גבעת המטוס" הוא גם שמו של אתר קראוונים לעולי אתיופיה שהוקם במקום. שטח מתחם הקראוונים הוא כ-170 דונם. גבולות המתחם הםתלפיות בצפון, דרך חברון במזרח, גילה בדרום ובית צפאפא במערב.

לאורך שכונות תלפיות ובקעה

*****

מושבה היוונית נמצאת בסמיכות למושבה הגרמנית. רחובה הראשי הוא רחוב יהושע בן נון המקביל לרחוב עמק רפאים שנקרא בתקופת המנדט רחוב אפתימיוס .

****

שער הכניסה למתחם המושבה היוונית

מבנה הכנסייה במושבה היוונית

להרחבה ראו גם בשכונת בקעה והמושבה היוונית שבירושלים

בשכונת בקעה, המושבה היוונית, קטמון ובמושבה הגרמנית

******

הקונסוליה היוונית בשכונת קטמון

קטמון (או גונן בשמה העברי הרשמי) היא שכונה בדרום-מרכז ירושלים. בקרב ירושלמים מקובל גם לכנותה קטמון הישנה, להבדילה מרצף שכונות הלוויין שלה "הקטמונים" (או "גוננים" – גונן א'-ט') שנבנו בשנות ה-50 של המאה ה-20 מדרום-מערב לקטמון כשיכונים לעולים חדשים. השם "קטמון הישנה" נועד לייחד את שכונת קטמון המקורית וההיסטורית, אשר בתיה הראשונים הוקמו סמוך למנזר סן סימון, ונבדלת מן "הקטמונים" גאוגרפית, היסטורית, אדריכלית וסוציו-אקונומית.
מנזר סן סימון תוחם את השכונה ממערב, מצפון לה טלביה וקריית שמואל, ממזרח המושבה היוונית והמושבה הגרמנית ומדרום ודרום מערב שכונת גוננים או קטמונים. שני הרחובות המרכזיים בה הם רחוב רחל אמנו המחבר אותה עם רחוב עמק רפאים ורחוב כובשי קטמון המחבר אותה אל רחוב הפלמ"ח שבצפון.
הרחבה והפניות

שכונת קטמון

שכונת קטמון

מתחם בית ספר "אדם" במושבה הגרמנית, מבנה בית הקהילה

****

*****

הפסקה במתחם התחנה הראשונה

מבט ממשכנות שאננים אל כנסיית סנט אנדרו הסקוטית

מתחם המגורים ימק"א על השטח האצטדיון המיתולוגי בעבר

אצטדיון ימק"א היה אצטדיון כדורגל אשר שימש כמגרשה הביתי של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים ובהמשך גם של הפועל ירושלים (לאחר שזו עזבה את מגרש קטמון). האצטדיון נבנה על ידי ארגון ימק"א בחצר בנייןימק"א ירושלים לצורך הפעילות הספורטיבית של האגודה.
הנדבן האמריקאי ג'יימס נאבגין ג'רווי הניח את אבן הפינה של האצטדיון ב-23 באוגוסט 1926. בניית האצטדיון הסתיימה רק ב-1933, אך השימוש בו החל קודם לכן. בנובמבר 1935 התקיימה באצטדיון האליפות הראשונה באתלטיקה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 שיחקו במגרש קבוצות חיילים וקבוצות מקומיות מלאומים שונים. המגרש נחשב אז למודרני, משוכלל ונוח. אולם, כעבור חצי מאה הוא כבר היה מיושן. במשך השנים אירח המגרש משחקים מרכזיים רבים, ובהם הדרבי של ירושלים. בשנת 1991 עזבו שתי הקבוצות הירושלמיות את האצטדיון ועברו אל מגרש הכדורגל החדש בעיר, באצטדיון טדי. במשחק האחרון ביניהן במגרש, ניצחה הפועל והורידה את בית"ר לליגת המשנה.
בעשור הראשון של המאה ה-21 נהרס מתחם האצטדיון יחד עם מתחם מגרשי הטניס, ובשטחו נבנה מתחם מגורים יוקרתי בשם כתר דוד

*****

הקטע האחרון ברחוב יפו

*****

שוק מחנה יהודה ביום המנוחה

************

היה מעניין לדווש בשבת החורפית שהעיר ריקה.

**************

*****