ישנם מקומות רבים ברחבי הארץ שיותר מחמישים או שישים שנים, מאז ימי בית הספר העממי או בית הספר התיכון לא הגעתי אליהם.

 

אל חלק ממקומות אלה הגעתי בטיול בעמק חרוד שהתקיים בעיצומו של יום קיץ חם, 15 ביולי 2026.

 

היה זה של קבוצת "מטיילים צעירים ברוחם" שדורון סלומון (כפר עזה) ויוסי וגנר (נחל עוז) מנהלים שנים רבות.

 

בטיול זה השתתפו רבים מאנשי הקבוצה שהגיעו מכל קצוות הארץ והם דני רחמים, יונתן ברוש ודניאל עוזרו, יוסי וגנר (נחל עוז), שמחה ודורון סלומון (כפר עזה), רחלי וגדעון פרמן (תל אביב), דבורה עידן (בית שקמה),  אבס מעוז (גניגר), ניר עמית (שער העמקים), עידית חגי, מאיר רזניק (עין השופט), מוישלה ורבקלה יצחקי (אחוזת ברק), דורית ובני פייקוב (בלפוריה), אילנה ורני בלה (כפר תבור), שוש ותנתי מילאת ((בית אלעזרי) צץ יעקב (עין שריד), אבי בירן (גבעתיים), ליאור עמירן (אבן יהודה) ואני (חיפה).

 

את מסלול הטיול והמקומות אליהם הגענו דורון סלומון ויוסי וגנר הכינו בעצה אחת אבס מעוז וניר עמית.

 

אבס, למי שאינו יודע, הוא מורה דרך ומדריך ידיעת הארץ מפלא, הוא שהוביל את השיירה והסביר על המקומות.

תיעוד זה
שעוטה את
"גלימת מורה הדרך"
מציג
את מקומות אליהם הגענו
ואת צילומים שנעשו בהם

כללי 

עמק חרוד מהווה חלק משקע יגור-בית שאן ושוכן בין עמק יזרעאל לבין עמק המעיינות (עמק בית שאן), לרגלי הגלבוע.

 

האזור ידוע בנופיו, במעיינות הרבים שבו ובהיסטוריה ההתיישבותית הענפה שלו.

 

עמק חרוד משלב בין גיאוגרפיה ייחודית, שפע מעיינות והיסטוריה מרתקת – מהתקופה המקראית ועד לימי ראשית ההתיישבות החלוצית בארץ.

גיאוגרפיה

עמק חרוד מהווה את החלק המזרחי של עמק יזרעאל. הוא תחום מצפון על ידי רמת יששכר וגבעת המורה, מדרום על ידי מדרונותיו התלולים של הר הגלבוע, ממערב הוא מופרד מבקעת מגידו על ידי קו פרשת מים ארצי, וממזרח הוא משתפל לעבר עמק בית שאן (עמק המעיינות).

 

שטח העמק הוא כ-40 קמ"ר, והוא מעין פרוזדור צר באורך של כ-18 ק"מ וברוחב מרבי של כ-5 ק"מ.

 

העמק משתפל במתינות ממערב (בגובה פני הים בערך) למזרח, שם הוא מגיע לכ-100 מטרים מתחת לפני הים.

 

בשונה ממערב עמק יזרעאל המנוקז לים התיכון דרך נחל קישון, עמק חרוד מנוקז מזרחה אל נהר הירדן דרך נחל חרוד (המוזן ממעיינות רבים הנובעים לרגלי הגלבוע, ובראשם מעיין חרוד הגדול). בעבר, המים הרבים יצרו בעמק ביצות נרחבות.

 

נחל חרוד, מתחיל את דרכו מפסגות גבעת המורה וחוצה את עמק חרוד מזרחה, זורם לאורך 32 ק"מ עד שפכו לירדן.  הנחל, הזורם בינות בריכות דגים, מאגרי מים ושטחים חקלאיים, הוא, כאמור, עורק הניקוז העיקרי של עמק חרוד. אופי זרימתו משתנה מתחילת דרכו ועד התחברותו לנהר הירדן. בחלקו המערבי זרימתו מתונה והוא מתחפר בקרקע ואילו בחלקו המזרחי הוא גולש במפלים וזרימתו מהירה. טחנות הקמח שבקרבתו מעידות על ניצול המים בימי קדם.

 

בשנת 1992 הוקמה מנהלת נחל חרוד  אשר שותפים לה קרן קימת לישראל, רשות ניקוז הירדן הדרומי , המשרד לאיכות הסביבה, החברה הממשלתית לתיירות, רשות הטבע והגנים הלאומיים ורשויות מקומיות השוכנות באגן הנחל (מועצה אזורית גלבוע, מועצה אזורית עמק המעיינות ועיריית בית שאן).

 

היעד העיקרי שהוצב  עם הקמת המנהלת היה שיקום הנחל כאפיק ניקוז מוסדר, כמוביל למים שפירים וכציר למוקדי חורשות ואתרי נופש. לאורך הנחל הוכשר שביל מטיילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, שמקשר בין פינות חמד ואתרי מים וטבע ומותאם גם לאוכלוסיית מוגבלי תנועה.

 

היישובים הנמצאים בעמק חרוד בעיקר בשוליו, הקיבוצים יזרעאל, גבע, עין חרוד איחוד, עין חרוד מאוחד, תל יוסף, חפציבה, בית אלפא ובית השיטה והמושבים גדעונה וכפר יחזקאל כולם משתייכים למועצה האזורית גלבוע.

אבני דרך עיקריות בתולדות עמק חרוד 

בשולי העמק הוקמה העיר המקראית יזרעאל, ששימשה כבירת החורף של ממלכת ישראל בתקופת המלך אחאב (שם התרחש סיפור כרם נבות היזרעאלי).

 

המאורע התנ"כי המזוהה ביותר עם האזור הוא היערכותו של השופט גדעון למלחמה במדיינים (ספר שופטים, פרק ז'). במעיין חרוד ערך גדעון את "מבחן המים" (מבחן המלקקים והכורעים) כדי לבחור את 300 הלוחמים המובחרים שיילחמו במדיינים.

 

בעמק חרוד (שנקרא בערבית עין ג'אלות) התרחש אחד הקרבות המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של המזרח התיכון. בקרב זה הצליחו הממלוכים (בהובלת קוטוז ובייברס) לבלום ולנצח לראשונה את האימפריה המונגולית שהחריבה את בגדד והתקדמה מערבה. ניצחון זה מנע מהמונגולים לפלוש למצרים ולצפון אפריקה, וביסס את שלטון הממלוכים באזור.

 

עד תחילת המאה העשרים היה העמק מוכה ביצות וקדחת. בשנת 1920 יהושע חנקין, "גואל העמק", רכש את אדמות העמק עבור הקרן הקיימת לישראל.

 

בשנת 1921 החלה תנופת התיישבות אדירה, והעמק הפך לערש תנועת הקיבוצים וההתיישבות העובדת. בספטמבר  שנה זו עלו חברי "גדוד העבודה" והקימו את עין חרוד (הקיבוץ הגדול הראשון בארץ) ולאחר מכן את תל יוסף. באותה שנה הוקמו גם מושב כפר יחזקאל וקבוצת גבע. בהמשך קמו הקיבוצים בית אלפא, חפציבה ובית השיטה.

 

החלוצים ביצעו עבודת ניקוז קשה ומסובכת של הביצות ותיעלו את המים לחקלאות ולבריכות דגים, מה שהפך את העמק לאחד האזורים החקלאיים הפוריים בישראל.

 

מעיין חרוד שימש בשנות ה-30 כאחד מבסיסי האימונים הראשונים של פלוגות הלילה המיוחדות שהקים הקצין הבריטי אורד וינגייט, ובהמשך של הפלמ"ח ויחידות ההגנה.

 

עמק חרוד תפס מקום מרכזי בעיצוב התרבות הישראלית והזמר העברי. נופי העמק, השדות ואירועי ההתיישבות הולידו שירים קנוניים

עין יזרעאל 

עין יזרעאל הוא אחד המעיינות היפים והמוכרים ביותר למרגלות הגלבוע, השוכן בפתחו המערבי של עמק חרוד, סמוך לתל יזרעאל המקראי.

 

עין יזרעאל הוא אתר טבע והיסטוריה מרתק המושך אליו מטיילים רבים.

 

עין יזרעאל הוא מעיין מסוג "פועם" (אם כי כיום שפיעתו אינה טבעית לחלוטין ומושפעת מקידוחים באזור).

 

המים נובעים מתוך ניקבה תת-קרקעית חצובה בסלע שנבנתה בתקופה הבריטית (ויש המייחסים את תחילת חציבתה לתקופות קדומות יותר). הניקבה נועדה להגביר את זרימת המים ולתעל אותם בצורה יעילה יותר.

 

המים מהניקבה זורמים אל בריכה גדולה ומוצלת, מוקפת עצי חורש ואיקליפטוסים רחבי ידיים המספקים צל מצוין לפיקניקים ולמנוחה.

 

במרכז הבריכה הריבועית ניצב מבנה בטון קטן (בית משאבה בריטי ישן).

עין יזרעאל (המוזכר במקרא גם כ"העין אשר ביזרעאל") הוא אתר בעל חשיבות היסטורית עצומה בסיפורי ספר שמואל. על פי ספר שמואל א' (פרק כ"ט) – "וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת כָּל מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה, וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל." (שמואל א', כ"ט, א'), במעיין זה חנו כוחותיו של שאול המלך וצבא ישראל לפני שיצאו לקרב המר והמכריע נגד הפלשתים בגלבוע – הקרב שבו נהרגו שאול ובניו (ובהם יהונתן), אירוע שהוביל לקינת דוד המפורסמת ("הרי בגלבוע, אל טל ואל מטר עליכם…").

 

המעיין שימש כמקור המים הראשי של העיר המקראית יזרעאל השוכנת על התל מעליו (ארמונם של המלך אחאב והמלכה איזבל). סביר להניח שמסלולו של נבות היזרעאלי מכרמו אל העיר עבר בסמוך למעיין זה.

מעין חרוד

מעיין חרוד (המוכר כיום כחלק מגן לאומי מעיין חרוד).

 

הוא מעיין העתק טבעי הנובע מתוך מערה במורדות הצפוניים של הר הגלבוע, בסמוך ליישוב גדעונה ועמק חרוד.

המעיין נושא חשיבות היסטורית, גאוגרפית ותרבותית רבה.

 

המעיין מזוהה עם האתר המקראי שבו ערך השופט גדעון את "מבחן המלקקים" המפורסם (ספר שופטים, פרק ז'), שבו בחר מתוך רבבות לוחמים רק 300 איש שיצאו להילחם במדיינים.

 

בסמוך למעיין (שנודע אז בשמו הערבי, עין ג'אלות) התחולל אחד הקרבות המכריעים בהיסטוריה של המזרח התיכון, שבו בלמו הממלוכים את התקדמות הצבא המונגולי מערבה.

כיום המקום מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים ומציע בריכת שכשוך רחבה המוזנת ממי המעיין, מדשאות, חניון לילה (קמפינג) מוסדר ואמפיתיאטרון פתוח המארח הופעות.

פסלים בעמק

מצפה שגב

מצפה שגב נמצא מעל קיבוץ חפציבה הוקם לזכרו והנצחתו של סמל שגב שוורץ ז"ל גיבור ישראל שנפל בקרב ב-7 באוקטובר 2023, במוצב "סופה" שבעוטף עזה.

 

הקשר ההדוק בינו לבין האזור בא לידי ביטוי בסיפור חייו, בחבריו ובהנצחתו הייחודית למרגלות ההר.

 

שגב נולד בבית שאן וגדל והתחנך בחינוך הקיבוצי בעמק. במהלך לימודיו בתיכון הוא רקם זוגיות וחברויות עמוקות בקיבוץ חפציבה וביישובי עמק המעיינות ועמק יזרעאל. הוא נודע כאדם קורן, נטול אגו, שאהב מוזיקה, ציור ואנשים, והצטיין ביכולתו לחבר ולגשר בין קבוצות וזרמים שונים בחברה הישראלית.

 

שגב התגייס לגדוד 50 של חטיבת הנח"ל באוגוסט 2022 כרגם קשת.

 

בבוקר ה-7 באוקטובר, שגב וחבריו נלחמו בעוז מול עשרות מחבלי נוח'בה שתקפו את המוצב. במהלך חילופי האש שגב נפצע ברגלו והובל אל המיגונית שבחדר האוכל של המוצב, שם שהו כ-30 חיילים נוספים. מחבלים שהגיעו למקום השליכו רימון יד לתוך המבנה. הרימון התגלגל לעברו של שגב הפצוע; בשבריר שנייה ובאומץ לב עילאי, הוא החליט למסור את נפשו, הצמיד את עצמו לרימון וספג בגופו את הפיצוץ. במעשה זה הציל את חייהם של כל הלוחמים שהיו בחדר האוכל.

 

שגב שוורץ ז"ל היה בן 20 בנופלו.

במהלך שנות נעוריו, נהג שגב לאסוף את חבריו הרבים מהעמק ולשבת איתם שעות ארוכות בנקודת תצפית קסומה למרגלות הגלבוע, מעל קיבוץ חפציבה. המקום היה מכונה בפיהם "בית במבה".

 

לאחר נפילתו, שיפצו משפחתו וחבריו של שגב את המקום והקימו בו את מצפה שגב (הידוע גם כ"מצפה שגב שוורץ").

 

באתר הותקנו ספסלי עץ ושולחנות פיקניק. במרכזו הוצבה אבן גדולה ועליה תמונת ענק מצוירת של שגב עם חיוכו המפורסם והמשפט המלווה אותו: "עכשיו תורי להיות גיבור".

 

המצפה הפך לנקודת עלייה לרגל עבור חברים, מטיילים ובני נוער המחפשים פינה שקטה מול נופי העמק, המנציחה את רוחו האופטימית, את שמחת החיים שלו ואת אהבת הארץ שפיעמה בו.

מורדות הגלבוע

הגן היפני בקבוץ חפציבה

זה גן ייחודי ומטופח שהוקם בקיבוץ על ידי חברי תנועת "מקויאה" היפנית, המבטא את הקשר החם בין התנועה לקיבוץ.

 

תנועת מָקוּיָה ("אוהל מועד" או "משכן)  היא אחת התנועות המרתקות והייחודיות ביותר בקשר שבין יפן לישראל.

 

מדובר בתנועה דתית יפנית, המגדירה את עצמה כנוצרית אך פועלת מתוך זיקה עמוקה, אהבה עזה ופילושמיות יוצאת דופן לעם היהודי, לתנ"ך ולמדינת ישראל.

 

התנועה נוסדה במאי 1948 – בדיוק בחודש ובשנת הקמתה של מדינת ישראל – על ידי פרופסור אברהם איקורו טשימה בדרום יפן. טשימה ראה בהקמת המדינה נס אלוהי והתגשמות נבואות התנ"ך.

 

חברי התנועה (המונה כיום כ-70,000 מאמינים, בעיקר ביפן) שואפים לחזור אל "הבשורה המקורית" של הנצרות המוקדמת, לפני שהתנתקה משורשיה היהודיים. הם אינם מחזיקים בממסד דתי נוקשה, אלא מתמקדים בלימוד תנ"ך חווייתי וקשר בלתי אמצעי עם אלוהים.

 

הם מרבים להשתמש בסמלים יהודיים כמו מנורת שבעת הקנים ומגן דוד, לומדים עברית, שרים שירים ישראליים (האהוב עליהם במיוחד הוא "ירושלים של זהב") ואף מעניקים לחלק מילדיהם שמות עבריים.

 

החיבור בין מקויה לקיבוץ חפציבה החל בשנת 1962  מאז ועד היום, צעירים חברי התנועה מגיעים לחפציבה לתקופות ממושכות כדי ללמוד באולפן העברית של הקיבוץ, מתוך שאיפה לקרוא את התנ"ך בשפת המקור.

 

חברי מקויה ממשיכים לפקוד את ישראל מדי שנה, לנטוע עצים (יחד עם קק"ל שהקדישה להם את "יער מקויה") ולהשתתף בהפגנות תמיכה ובצעדות בירושלים.

לרגל חצי יובל (25 שנים) לקיבוץ, החליטו חברי התנועה להעניק לו מתנה ייחודית – הגן היפני.

 

הגן מעוצב לפי כללי הגינון היפני המסורתי (המסמל את הטבע במיקרוקוסמוס) אך משולב עם צמחיית ארץ ישראל המוזכרת בתנ"ך.

 

הגן כולל פנסי אבן (סוּרוּ) וגשרוני אבן מסורתיים; בריכת דגים ובה דגי קוי צבעוניים; סוכת עץ מסורתית למנוחה ולשתיית תה (אזומאיה); מערה טבעית המשמשת את חברי התנועה להתבודדות ותפילה ברוח מייסדם.

בית הכנסת העתיק בבית אלפא

אתר בית הכנסת העתיק בבית אלפא נמצא בגבול הקיבוצים חפציבה ובית אלפא.

 

האתר מנוהל כיום על ידי רשות הטבע והגנים. הוא מקורה לחלוטין ושמור היטב, ובמקום מוצג מיצג אור-קולי חווייתי

 

בית הכנסת העתיק בבית אלפא התגלה באקראי בשנת 1928, במהלך חפירת תעלת מים של חברי קיבוץ בית אלפא.

 

חשיפת האתר נחשבת לאחד מרגעי המפתח בארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, והחפירות בו נוהלו על ידי הארכיאולוג הנודע פרופ' אלעזר ליפא סוקניק מטעם האוניברסיטה העברית.

בית הכנסת פעל במהלך המאה ה-6 לספירה (התקופה הביזנטית).

 

המבנה עצמו היה צנוע יחסית, בנוי אבני בזלת וגיר מקומיות, בסגנון בזיליקה (אולם תווך ושתי סיטראות צדדיות). אולם, ייחודו העצום הוא רצפת הפסיפס המרהיבה באולם המרכזי שהשתמרה בו כמעט בשלמותה.

רצפת הפסיפס מחולקת לשלושה פנלים עיקריים, המציגים שילוב מרתק של מוטיבים יהודיים, מקראיים ופאגאניים (הלניסטיים):

 

הפנל הדרומי: עקדת יצחק זהו אחד התיאורים האמנותיים המוקדמים והמפורסמים ביותר של הסיפור המקראי. הפסיפס כולל את אברהם אבינו אוחז ביצחק ומניף מאכלת; את המזבח עם האש העולה ממנו; שני נערים המלווים את החמור; את האיל האחוז בסבך בקרניו; יד אלוהית הנשלחת מן השמים ומעליה הכיתוב העברי: "אל תשלח". הדמויות מעוצבות בסגנון פרימיטיבי ודו-ממדי משעשע וייחודי.

 

במרכז הפסיפס מופיע גלגל מזלות ענק המציג שילוב תרבותי יוצא דופן של תקופתו במרכז הגלגל מופיעה דמותו של הליוס, אל השמש המיתולוגי, כשהוא רכוב על מרכבת סוסים (מרכבת השמש), סביב דמות השמש מופיעים 12 המזלות עם שמותיהם בעברית (טלה, שור, תאומים וכו'). בארבע פינות הפנל מעוצבות ארבע דמויות נשיות המייצגות את ארבע התקופות (עונות השנה): תקופת תשרי (סתיו), תקופת טבת (חורף), תקופת ניסן (אביב) ותקופת תמוז (קיץ).

 

 

הפנל הצפוני: ארון הקודש ותשמישי קדושה. פנל זה הונח קרוב לגומחת ארון הקודש (האפסיס) הפונה לירושלים, והוא מציג מוטיבים יהודיים טהורים: ארון קודש מעוטר שבתוכו נשמרו ספרי התורה. שתי מנורות שבעת קנים משני צדדיו. חפצי פולחן וסמלים מבית המקדש כגון שופרות, מחתות, לולבים ואתרוגים. זוג אריות השומרים על הארון משני צדדיו.

 

בפתחו של בית הכנסת מופיעות שתי כתובות הקדשה חשובות – אחת בארמית ואחת ביוונית. הכתובת ביוונית מנציחה את האמנים שיצרו את הפסיפס: מריאנוס וחנינא בנו, שהיו אמנים מקומיים (פסיפס בעיצוב זהה ובחתימתם התגלה גם בבית כנסת סמוך בבית שאן). הכתובת הארמית מציינת כי הפסיפס נבנה בתקופת קיסר בשם יוסטינוס (ככל הנראה יוסטינוס הראשון או השני) ובתרומתם של חברי הקהילה שתרמו מכספם (או בחיטים ושעורים) כדי להקים את המבנה

 

קיבוץ ניר דוד 

בניר דוד אירח אותנו חבר הקיבוץ מני שהוא גם מורה דרך וארכיאולוג חובב.

 

ניר דוד (תל עמל) הוא קיבוץ הנמצא בקצה המערבי של עמק בית שאן שנקרא היום עמק המעיינות, למרגלות הגלבוע ובשכנות קרובה מאוד לקיבוצים חפציבה ובית אלפא.

 

זהו אחד הקיבוצים המפורסמים והמתויירים ביותר בישראל, בזכות שילוב יוצא דופן של היסטוריה חלוצית פורצת דרך ונתוני טבע מרהיבים.

לניר דוד מקום של כבוד בהיסטוריה הציונית.

 

הוא הוקם ב-10 בדצמבר 1936 כקיבוץ הראשון בשיטת "חומה ומגדל" (תחת השם "תל עמל").

 

הקמתו המהירה באישון לילה נועדה לקבוע עובדות בשטח בעיצומו של המרד הערבי הגדול, והיוותה מודל לחיקוי עבור עשרות יישובים שהוקמו בעקבותיו.

 

בהמשך שונה שמו ל"ניר דוד" על שמו של דוד וולפסון, נשיאה השני של ההסתדרות הציונית העולמית.

סימן ההיכר הבולט ביותר של הקיבוץ הוא נחל האסי – נחל שמימיו זורמים בטמפרטורה קבועה של כ-28 מעלות לאורך כל השנה, וחוצה ממש את בתי הקיבוץ.

 

צבע המים הטורקיז המרהיב שלו והמדשאות הירוקות סביבו מעניקים למקום מראה ייחודי של גלויה אירופאית בלב עמק המעיינות.

 

הנחל עמד בשנים האחרונות במרכזו של דיון ציבורי ומשפטי סוער בנוגע לנגישות הציבור למימיו, וכיום הוסדר חלק מהנחל (באזור "החופים הירוקים") לגישה חופשית לקהל הרחב.

סוף,

נעים ונחמד
היה להגיע
שוב למקומות המעניינים
בעמק חרוד
אחרי שנים רבות
כשבקרתי בהם
כילד וכנער.
זכיתי להכיר
גם אתרים
חדשים ומרהיבים
כמו
מצפה שגב

בטיול זה
ריענן לי את הזיכרון,
גם למדתי עוד,
והכרתי דרכים חדשות
במורדות הגלבוע
מעל קיבוץ חפציבה
בהן עברתי לראשונה.

****

תודה לכם
אבס, ניר, דורון ויוסי
שיזמתם וארגנתם
טיול שכזה
שיש בו נינוח נוסטלגיה
בנוסף
להיותו אירוע חברתי. 

תודה לך אבס
שהזמנת אותי
לנסוע איתך
וגם על הדברים
שסיפרת לנו
במקומות בהם בקרנו. 

להרחבה ראו גם

תל יזרעאל בשלוחה הצפונית מערבית של הגלבוע והמעיין למרגלותיו

לאורך נחל חרוד בעמק חרוד ולרגלי הגלבוע