חיפה, המרכז הרפואי בני ציון2 ביוני 2026
תיעוד זה שונה במספר היבטים מהאחרים ולדידי גם הוא חלק ממסע שלי להכרת חיפה מאז שעברתי להתגורר בעיר בתחילת שנת 2026.
תיעוד זה, שונה מהרבים שפורסמו עד כה, ועוסק בבית חולים שבמינוח של היום נקרא מרכז רפואי.
נושא תיעוד זה, כפי מעידה כותרתו, הוא המרכז הרפואי בני ציון שבחיפה ושהוא אחד הוותיקים במדינת ישראל והוקם טרם היוסדה.
מרכז זה נוסד כבית חולים קטן, בראשית תחילת תקופת שלטון המנדט הבריטי בארץ, ומאז, הוא גדל, התפתח, התרחב והשתכלל, שינה את מיקומו, ושינה את שמו, כפי שיפורט להלן.
תיעוד זה שונה מהאחרים גם במספר התמונות הקטן מאוד שבו, שלוש בלבד ורק אחת אני צלמתי.
היבט נוסף של השוני ביחס האחרים, הוא נסיבות כתיבתו.
המרכז הרפואי בני ציון לא היה יעד במסע להכרת חיפה במובן התיירותי ואולם, בדיעבד לאור הנסיבות של ההגעה אליו והלימוד אודותיו, כפי שיוצג להלן, מבחינתי הוא חלק מממנו.
ביום שני, 1 ביוני 2026 נקבע לי תור לבדיקה שגרתית במרפאת שיקום במרכז הרפואי בני ציון.
על מרכז זה לא ידעתי דבר, לא ידעתי היכן נמצא, לא ידעתי מהן דרכי הגישה אליו.
לא ידעתי את מה שחשוב לי לאור מגבלות ההליכה שלי, לא ידעתי מהם מקומות החנייה שבו ומה המרחק שעלי ללכת כדי להגיע למרפאה.
ימים קודם, כשנקבע לי התור, סיפרתי לידידי רון רוגין איש חיפה שאני נדרש להגיע למקום. בין היתר שאלתי אותו בעניין החנייה.
רון לא היה איש בשורה וסיפר שבחיפה ידוע שהמרכז הרפואי בני ציון, ולא רק הוא, נחשב כבעייתי בהיבט החנייה ונדרש מזל רב למצוא מקום קרוב בסמוך אליו.
לפיכך, החלטתי להקדים בבוקר להגיע לבית החולים כבר בשעה 07:00 למרות שהתור שלי נקבע לשעה 09:00.
לתומי חשבתי שאם אגיע מוקדם אמצא מקום חנייה. טעיתי ובגדול!
כבר בשעה 07:00 לא נמצא מקום חנייה אחד, לא בחניית הנכים שברחוב, לא בחניונים ממול וכמובן שלא לאורך הרחוב בו נצא בית החולים.
פעמיים עברתי לאורך הרחוב ולא מצאתי חנייה.
לפני שהתייאשתי, החלטתי להקיף את מתחם בית החולים לנסות למצוא חנייה ברחוב הצדדי.
היה לי מזל (משמים כך אומרים המאמינים), הצלחתי, כשהגעתי למרכז הרחוב התפנה מקום.
המקום בו חניתי היה רחוק עבורי מהכניסה למרפאה ואז החלטתי לוותר על הליכה ארוכה בעלייה עם הקביים.
הורדתי מהרכב את הקלנועית, פתחתי אותה והתחלתי בנסיעה.
בלית ברירה נסעתי לכיוון המרפאה על הכביש, מאחר והמדרכה הייתה חסומה.
בשעה 07:30 הגעתי למרפאה זמן רב לפני התור שנקבע לי.
כשישבתי באולם המתמנה, כמו כולם, עייני היו תקועות במכשיר שנקרא טלפון שהוא בעצם מחשב רב תכליתי.
כשסיימתי לקרוא את ההודעות, את החדשות ואת כל הדברים הלא חשובים שקוראים שרוצים להעביר זמן, החלטתי לקרוא גם על המרכז הרפואי בו אני נמצא.
למדתי אודותיו ואז הבנתי שהגעתי לאושייה חיפאית והביקור בו הוא למעשה גם חלק מהמסע להכרת העיר וגם אותו כדאי שאתעד.
להלן מובא המידע שלמדתי מאתר במרכז הרפואי ומקורות נוספים ברשת.
מידע זה הוא זה הוא אודות המרכז רפואי ובעיקר אבני דרך בהתפתחותו.
המרכז הרפואי בני ציון נמצא בשדרות גולומב 47 בהדר הכרמל
*
ראשית בית החולים הייתה בשנת 1922 ע"י הסתדרות הרפואית "הדסה" ששכרה את בית המגורים הגדול של יהודה איתין (סוחר ויזם, מראשוני הדר-הכרמל ומראשיה) שנבנה בשנים 1919–1920
בית המגורים הוסב לבית חולים ונקרא "בית החולים הדסה בחיפה".
הבית נמצא ברחוב שמריהו לוין 30 בהדר הכרמל ממול לבניין הטכניון ההיסטורי ובסמיכות לבנייני מגורים ששכונה.
*
מיקום בית איתין
היום בית איתין משמש גן ילדים
בשנת 1930 שותפה הקהילה היהודית בחיפה בניהול המוסד ושם בית החולים הוסב ל"בית חולים עירוני הדסה". בעת הזו היו בבית החולים שתי מחלקות עיקריות: יולדות וכירורגית.
בהמשך שנות ה־30, בתקופת העלייה החמישית גדלה אוכלוסיית חיפה במהירות, ובמקביל גדל הביקוש לשירותים רפואיים. משכנו של בית החולים בבית איתין היה מוגבל: שטחו היה קטן, הוא לא תוכנן כבית חולים, הרחבתו הייתה קשה, מספר המיטות כבר לא ענה על צורכי העיר.
לקראת סוף שנות ה־30 הוחלט להקים מבנה ייעודי חדש בשדרות גולומב בהדר הכרמל. הבניין תוכנן כבית חולים מודרני, עם אפשרות להרחבה עתידית.
בשנת 1942 הועברו רוב המחלקות מן המבנה הישן לבית החולים החדש בו היו אז 85 מיטות, 3 מחלקות ומעבדה אחת.
המעבר התאפשר הודות לתרומה גדולה של הברונית עדה דה רוטשילד, ובעקבותיה שונה השם ונקרא "בית החולים רוטשילד".
בשנת 1946 נפתח ליד ביה"ח ביה"ס לאחיות (נקרא היום בית הספר לסיעוד ע"ש ד"ר י.זיידה שליד המרכז הרפואי בני ציון). בית ספר זה היה הראשון מסוגו בחיפה. בתוכנית הלימודים משולבים לימודים אקדמאיים וקליניים במקביל, עבודה קלינית בבית החולים.
מקור התמונה אתר מרכז הרפואי בני ציון ברשת
בשנת 1949 "וועד הדר הכרמל" של הקהילה היהודית, שניהל את עניני ביה"ח עד קום המדינה, העביר את הבעלות עליו לעירית חיפה.
במהלך שנות החמישים והשישים נוספו מחלקות חדשות, מעבדות ומכונים רפואיים, ובית החולים הפך למרכז רפואי אזורי משמעותי שבו 330 מיטות.
בשנת 1966 החליטה ממשלת ישראל לממן את כל בתי החולים העירוניים, וכך הוחלט כי בית החולים יתוקצב בידי משרד הבריאות.
בשנת 1969 כשהפקולטה לרפואה של הטכניון הוקמה, ביה"ח סונף אליה והפך גם לבית חולים אוניברסיטאי להוראה ולמחקר.
עקב הצפיפות הרבה באגפי האשפוז ותשתית לא מספיקה הממשלה והעיריה להחליטו בשנת 1973 להקים אגף חדש בבית החולים. בשלהי אותה שנה סמוך למלחמת יום כיפור הונחה אבן הפינה לבניית האגף אגף המערבי.
בשנת 1975 הועבר בית החולים לבעלותה של הממשלה.
עבודת הבנייה נמשכו שנים רבות למעלה מהצפוי עקב קשיי תקציבה הסתיימו רק בשנת 1982. ואז הוחל באכלוס האגף החדש עם חנוכת חדר המיון. בשנת 1984 עברה מחלקת האשפוז הראשונה- המחלקה האורתופדית למשכנה החדש באגף המערבי.
בשנת 1985 הושלמה קומת החרום. אז פסקו עבודות הבנייה כליל מחוסר משאבים.
בשלהי שנת 1987 ארגון "בני ציון" בארה"ב הביע נכונותו לאמץ את פרויקט הבנייה ובשנת 1988 התחדשה הבניה להשלמה של האגף המערבי בן 11 קומות, בבית החולים.
באוקטובר 1988 הוסב שם ביה"ח רוטשילד (בהסכמת משפחת רוטשילד) ל"מרכז הרפואי בני ציון".
*
לאחר השלמת הבנייה מרבית מחלקות האשפוז כבר עברו למשכן מודרני ויעיל, הצפיפות פחתה בהרבה והתשתית הפיזית השתפרה לאין ערוך. המעבר לאגף החדש פינה שטחים ניכרים באגפים הישנים של בית החולים, אשר עברו שיפוצים, שינויים וחידוש תשתית, ושימשו לפיתוח יחידות ושירותים חדשים, ולהקלת הצפיפות ושיפור התנאים של המחלקות הוותיקות שנותרו באגפים אלה.
בשנת 2022 נחנך בבית החולים מרכז ממוגן לרפואה דחופה ואשפוז יום שנבנה בזכות תרומת קרן הלמסלי ומשפחת שייפר מארצות הברית.
חדר המיון החדש נפתח לשימוש ואויש רק לאחר פרוץ מלחמת השביעי באוקטובר 2023.
היום המרכז הרפואי בני ציון מונה כ- 450 מיטות במחלקות השונות ו- 63 מרפאות חוץ.
המרכז הרפואי בני ציון ממשיך להוות חלק מהפקולטה לרפואה ע"ש ברוך ורות רפפורט בטכניון, ומשמש כבית חולים לימודי לתלמידי הפקולטה. מנהלי מחלקות ורופאים בכירים רבים מלמדים בפקולטה לרפואה וקשורים לפעילות המחקר המתבצעת שם. מחלקות ביה"ח משמשות כמתקני הוראה לסטודנטים לרפואה ושטחי המחקר בהם קשור בית החולים רבים ומגוונים.
מבט על, תצלום של מרכז מיפוי ישראל משנת 2025