הדפסה

עניינו של תיעוד זה הוא שכונת כבאביר שבחיפה שמהווה את מרכז העדה האחמדית בישראל ובמזרח התיכון

*

בשכונת כבביר ביקרתי עם חברי אוסי ואיציק איתן (כרם מהר"ל) ביום שני 25 במאי 2026.

הביקור בשכונה היה במסגרת המסע להכרת חיפה ובמסגרת המיזם "אדם בסביבתו" בה פגשתי וצלמתי את ראש העדה האחמדית בישראל הָאֵמִיר מֻחַמַּד שָׁרִיף עוּדֵה.

*

כבביר נמצאת על שלוחה במורדות המערביים של הכרמל בין נחל שיח בדרום ונחל עמיק בצפון

מיקום כאבביר

ראשיתה של השכונה הייתה כפר קטן אותו הקימו האחמדים בישראל.

 

האחמדים הם הם קהילה קטנה, פלג מוסלמי, שהוקמה בשנות ה-20 של המאה הישרים בימי שלטון המנדט הבריטי.

 

ישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון בה האחמדים יכולים לנהל את אורח חייהם הייחודי בגלוי.

 

כבאביר, השכונה האחמדית שבחיפה, משמשת כמרכז של קהילת האחמדים במזרח התיכון.

 

האחמדים בישראל הם אזרחים ערבים מוסלמים, אך זהותם הדתית נפרדת מן הזרמים המוסלמיים המרכזיים, הסונים והשיעיים.

 

האחמדים בישראל ידועים בגישתם המתונה ובדגש שהם שמים על נאמנות למדינה שבה הם חיים, דו־קיום וסובלנות. הסיסמה המזוהה עמם היא: "אהבה לכל, שנאה לאיש".דועים בגישתם המתונה ובדגש שהם שמים על נאמנות למדינה שבה הם חיים, דו־קיום וסובלנות. הסיסמה המזוהה עמם היא: "אהבה לכל, שנאה לאיש"

 

לאורך השנים האחמדים בישראל גם קיימו פעילויות ציבוריות של "קירוב לבבות" ודו־שיח יהודי – ערבי.

 

לא ידוע מה מספרם של האחמדים הישראלים, אם כי לפי הערכות יש כ-2,200 אחמדים בלבד.

*

השכונה, כאמור, מזוהה עם בני הקהילה האסלאמית האחמדית, רבים מהם נכללים בחמולת עודה.

 

מסגד הקהילה וצריחיו הוא סימן ההיכר הבולט למרחוק.

 

מקור שם השכונה במילה כובאר (וברבים כבאביר), שיח צלף בערבית.

 

על פי סברה אחרת מקור השם הוא "כובברה" "בורות סיד", מקור פרנסתם של בוני הכפר.

מיקום הכפר ביחס לעיר בשנת 1919

ראשית כפר כבאביר בהגירתה של משפחת עודה מהכפר נעלין הנמצא בנפת רמאללה במערב הגדה המערבית.

 

אבי המשפחה וחמשת ילדיו נמלטו בשנת 1850 מהמקום, ככל הנראה בשל חובת הגיוס לצבא העות'מאני.

 

המשפחה הייתה מוסלמית סונית והשתייכה לזרם הסופי השאזלי אשר מרכזו היה בעכו.

 

תחילה התגוררה המשפחה בכפר טירה (היום טירת הכרמל) שם היו להם קרובי משפחה, אך לאחר מכן עברה לגור במערה ביחד עם עדר הצאן, בשלוחה של הר הכרמל סמוך למקורות מים, בין נחל שיח ונחל עמיק.

 

על פי הסברה הרווחת בכפר השתרע הכפר על פני השלוחה כולה.

 

בראשיתו, התנהל הכפר כקומונה, שבה כל אחד מהאחים עוסק במלאכתו ושכר עמלו נכנס לקופה משותפת.

 

בתי הכפר נבנו סביב המערה שם הוקם ביתה הראשון של המשפחה.

הכפר וסביבתו הקרובה בשנות ה-30' של המאה העשרים

מיקום הכפר ביחס לעיר בשנות ה-40' של המאה העשרים

לפני הקמת מדינת ישראל התנגדו באופן פסיבי התושבים להקמתה, מחשש להשלכות על המיעוט הערבי, אך לאחר הקמתה השתלבו ואף ראו בה התגשמות נבואה בדבר גאולת העם היהודי.

 

רוב אדמות הכפר נרכשו (או הופקעו) במשך השנים והכפר נטמע בעיר חיפה. בסוף המאה העשרים החלו משפחות יהודיות להתגורר בכפר, וכיום ניכרת מצוקת דיור לדור החדש של בני הכפר.

 

בינואר 2024 החל להיסלל כביש גישה מכבאביר לרחוב שלמה המלך שבשכונת נווה דוד, כביש זה יאפשר יציאה נוספת מהכרמל לדרום חיפה. העבודות על הכביש מתוכננות להימשך שנתיים. הכביש יכלול מעבר אקולוגי בין נחל עמיק לנחל שיח.

מבנה השכונה כיום

הקהילה האחמדית (אחמדיה) היא זרם דתי־אסלאמי שנוסד בפנג'אב שבהודו הבריטית (היום פקיסטאן).

 

האחמדים רואים עצמם: מוסלמים אמיתיים, ממשיכי האסלאם המקורי, ומחדשי רוחו המוסרית והאוניברסלית.

 

לעומת זאת, רוב הממסדים הסוניים והשיעיים בעולם רואים בהם מחוץ לגבולות האסלאם בגלל סוגיית הנבואה.

 

הקהילה האחמדית (אחמדיה) הוקמה בסוף המאה התשע עשרה בידי מירזא גולאם אחמד.

 

בשנת 1889 נשבעו לו תלמידיו אמונים בלודהיאנה, ותאריך זה נחשב בדרך כלל לראשית הרשמית של התנועה האחמדית.

 

חסידיו ראו בו מחדש הדת, משיח ומהדי, וחלקם אף ייחסו לו מעמד נבואי.

 

מירזא גולאם אחמד הוא הטיף לאסלאם לא אלים, לדיאלוג בין דתות ולשלילת הג’האד הצבאי כאמצעי להפצת האמונה.

 

בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים נחקקו בפקיסטן חוקים מיוחדים האוסרים עליהם להציג עצמם כמוסלמים.

 

בעקבות הרדיפות בפקיסטאן עבר מרכז התנועה האחמדית ללונדון ושם נמצא עד היום.

צילום איציק איתן

עיקרי האמונה של האחמדים דומים מאוד לאסלאם הסוני מבחינת יסודות הדת — אמונה באל אחד, בקוראן, במלאכים, בנביאים, ביום הדין ובמצוות האסלאם — אבל יש כמה נקודות תאולוגיות ייחודיות שמבדילות אותם מן האסלאם המקובל.

 

הנקודה המרכזית ביותר היא מעמדו של מירזא גולאם אחמד שטוען שהוא: ה"מהדי" המובטח באסלאם, המשיח המובטח, והמחדש הדתי של התקופה.

 

הפלג המרכזי של האחמדיה רואה ב מירזא גולאם אחמד גם נביא במובן מסוים — אך לא נביא המביא דת חדשה או מבטל את האסלאם. הם מדגישים שנבואתו "כפופה" לנבואת מוחמד ואינה עצמאית.

 

כאן מצויה המחלוקת החריפה עם רוב המוסלמים, משום שהאסלאם הסוני והשיעי מפרשים את רעיון "חותם הנביאים" (ח'אתם א-נביין) כמוחלט: מוחמד הוא הנביא האחרון ואין אחריו שום נבואה. האחמדים מפרשים זאת אחרת: מוחמד הוא הנביא האחרון המביא שריעה חדשה, אבל ייתכנו אנשי רוח בדרגה נבואית הכפופים לו.

 

האחמדים דוחים שתי תפיסות מרכזיות: את התפיסה הנוצרית שישוע מת ככפרה על חטאי האנושות ואת התפיסה האסלאמית המקובלת שישוע הועלה חי לשמים וישוב באחרית הימים.

 

לפי האמונה האחמדית: ישוע שרד את הצליבה, נדד מזרחה והגיע עד קשמיר שבהודו כדי לחפש את "שבטי ישראל האבודים" שם מת מוות טבעי, לכן, לשיטתם, אין לצפות לשובו הגופני של ישו מן השמים; "המשיח" כבר הופיע בדמותו של גולאם אחמד.

 

לפי האמונה האחמדית ג'יהאד צריך להיות בעיקר רוחני ולא צבאי. האחמדים מדגישים מאוד: את מאבק רוחני ומוסרי, הטפה בדרכי שלום, ודחיית אלימות דתית.

 

לפי תפיסתם: הג'יהאד הצבאי היה תקף בעיקר בנסיבות היסטוריות של הגנה עצמית בראשית האסלאם. בעידן המודרני עיקר הג'יהאד הוא:  תיקון עצמי, חינוך, שכנוע, ושירות החברה.

 

העמדה הזאת הייתה אחת הסיבות להצלחתם בקרב שלטונות הודו הבריטית, אך גם עוררה האשמות מצד מוסלמים אחרים שהם "פשרניים מדי".

 

האחמדים מטיפים לנאמנות למדינה שבה הם חיים כל עוד אין כפייה לעבור על הדת. לכן קהילות אחמדיות רבות: משתלבות במערכות המדינה, מדגישות אזרחות, ומקדמות דיאלוג בין דתי.

 

הסיסמה הבינלאומית הידועה שלהם:  “Love for all, hatred for none” (אהבה לכול — שנאה לאיש).

 

לאחר מות גולאם אחמד בשנת 1908 הוקם מוסד של הנהגה רוחנית עולמית — "הח'ליפות האחמדית".

 

מאז, מותו הנהיגו את התנועה "ח'ליפים" (יורשים רוחניים).

 

האחמדים רואים בח'ליף: מנהיג רוחני עולמי, ממשיך דרכו של המייסד, אך לא נביא.

מוזאון העדה ובו כל פרסומיה

בשנות ה-20 של המאה העשרים פעלו השליחים האחמדים (המבשרים) בסוריה ובעיראק.

 

ראשון המבשרים היה מאולאנא ג'לאל אל דין שמס מכפר קטן בשם שחוואן בפנג'אב שבהודו הבריטית, מספר קילומטרים מקדיאן מרכז העדה בזמנו.

 

בשנת 1927 הוא הגיע לחיפה מהודו דרך דמשק.

 

בחיפה הוא נפגש עם צעירים מבני כבאביר שהזמינוהו לפגוש את זקני הכפר.

 

באותה תקופה היו תושבי הכפר נתונים להשפעת הסופים המשתייכים למסדר השאד'לי שמרכזו בעיר עכו. לאחר ביקור המבשר הראשוןמאולאנא ג'לאל אל דין שמס בכפר, החלו המשפחות להצטרף בהדרגה לכת האחמדית.

 

ב-17 במרץ 1928 הועבר מרכז הפעילות האחמדית למזרח התיכון מדמשק לכבאביר. זה היה צעד חשוב מאוד בהתפתחות הקהילה בארץ.

*

בשנת 1934 נחנך המסגד הראשון ולידו המרכז הרוחני והתרבותי.

 

הפעילות להפצת עקרונות התנועה האחמדית החלה, כאמור בשנת 1927.

 

בשנת 1932 הוחל בהוצאת הירחון "אלבשרא" (הבשורה), ביטאון התנועה, הממשיך לראות אור עד עצם היום הזה.

 

השליחים של העדה הקדישו את מרצם ואת זמנם לחינוך הילדים ולהשרשת המסורת הדתית בקרב המבוגרים.

 

בשנת 1934 נפתח בית הספר היסודי בו למדו בנים ובנות. תחילה למדו הילדים בתוך המסגד ובחדרים הנספחים. כיום בית הספר "אלאחמדייה" נמצא בבניין נפרד בלב השכונה.

 

באותה שנה (1934) נרשמה העדה כאגודה עות'מאנית (כיום עמותה).

*

*

ענייני העדה מנוהלים על ידי ועד מנהל נבחר ובראשו עומד האמיר הנבחר נציג המרכז העולמי, והוא האחראי לתפילות ולדרשות ושאר הפעילויות הרוחניות והארגוניות של העדה. .

 

בנוסף לוועד המנהל, מאורגנים בני העדה בארגונים וולונטריים שונים: מועצת ילדים, מועצת ילדות, מועצת צעירים, מועצת זקנים ומועצת נשים.

*

*

*

ב-1979 הוחלט להרוס את המסגד הישן, ובמקומו נבנה מסגד גדול ומפואר נושא אותו שם של המסגד הישן – ג'אמע סיידנא מחמוד – "אדוננו מחמוד" על שם הח'ליף השני של העדה).

 

למסגד שני מינרטים שגובהם 35 מטרים והוא בנוי כמבנה מתומן המזכיר את צורת כיפת הסלע בירושלים.

 

מסגד החדיש וגדול המהווה אטרקציה לתיירים ולסיורים רבים מישראל ומהעולם.

*

פנים המסגד

*

*

*

*

כל המפעלים וכל הפעילויות של העדה ממומנים על ידי תרומות בני העדה האחמדית בארץ בלבד.

 

כל חבר וחברה בעדה מעלים תרומת חובה, אחת לחודש, הנעה בין 25.6% ל-10% מהכנסתם, לקופת העדה.

*

*

*

*

*

שולי השכונה

*

קהילת האחמדים מפוזרת ואנשי הקהילה מתגוררים במחוזות שונים במדינת ישראל, אך מרבית הקהילה מרוכזת בחיפה.

 

אף על פי שישנם אחמדים במקומות אחרים בישראל, שכונת כבאביר שבחיפה היא הקהילה הגדולה והמבוססת היחידה בישראל.

 

עם זאת, בשכונה לצד הרוב האחמדי מתגוררים יהודים, ערבים נוצרים ואף דרוזים.

 

הקהילה במקום ככל הנראה מורכבת ממספר פליטים פלסטיניים שברחו לשכונה בעקבות החרמתם על ידי בני משפחותיהם בגדה המערבית.

*

בית הספר במתכונתו זאת הוקם בשנת 1958 והוא חלק ממערכת החינוך של מדינת ישראל ושיך למינהל החינוך של עיריית  חיפה ולומדים בו גם בני העדה המוסלמית בחיפה שאינם מתגוררים בשכונה.

*

*

*

צילום איציק איתן

השכונה היא מודל של דו קיום.

 

יונה יהב, ראש עיריית חיפה באחת הזדמנויות תיאר את האחמדים המקומיים כ"ערבים רפורמים".

 

פוליטיקאים רבים ביקרו את אנשי קהילה המקומית, הנשיא, שמעון פרס הגיע לשכונה לארוחת אפטאר במהלך חודש הרמדאן.

 

בשנת 2009 במסגרת משלחת של אנשי דת יהודים, נפגש ראש הקהילה האחמדית בישראל עם האפיפיור, בנדיקטוס השישה עשר וזאת כדי להעביר מסר ישיר מפי הח'ליף החמישי של הקהילה, מירזא מסרור אחמד.

 

בשנת 2011 ערכה הקהילה המקומית סיור בעיר לאורחי ועידת ראשי הערים הבינלאומית ה-27, בה השתתפו 26 ראשי ערים ממדינות שונות בעולם, אירוע שנערך על ידי המועצה האמריקאית ליהדות התפוצות ובשיתוף משרד החוץ הישראל.

סוף,

שמחתי להכיר
את שכונת ככביר
שהיא חלק
מהמרקם האינושי
של העיר חיפה
ודרכה
להיחשף
לקהילה האחמדית
הקטנה בישראל

*****

תודה לך
יוניש יעקב
מבית השיטה
על שקישרת
ביני ובין
הָאֵמִיר מֻחַמַּד שָׁרִיף עוּדֵה

*****

תודה לך
הָאֵמִיר מֻחַמַּד שָׁרִיף עוּדֵה
על האירוח בכבביר

******

תודה לכם
אוסי ואיציק איתן
שהצטרפתם לביקור

******
תודה לגברת
ששכחתי את שמה
והובילה אותנו
בסיור ברחבי השכונה.