הדפסה

במסגרת שיטוט/צילום להכרת העיר חיפה, ביום שישי 10 באפריל 2026 הגעתי לרחוב מעברות שבשכונת שמבור.

*

בשיטוט ברחוב זה התמקדתי בצילום בית מספר 4 שהוא, כאמור, מעל ומעבר להווייתו.

בעליו של בית זה, איש משכמו ומעלה, היה קשור לסוגיה מכוננת בתולדות המשפט בישראל.

בשנים האחרונות על בית זה מתנהל  מאבק למניעת הריסתו ושימורו.

*

*

*

*

*

על דבר קיומו של בית גְּדוֹל מידות זה למדתי מחברי רון רוגין איש חיפה תושב השכונה.

רון שהוא משפטן,  סיפר לי שבעליו של בית מרהיב זה היה יעקב פלד, לשעבר מנהל כללי של חברת חשמל, יקיר העיר חיפה והוא קשור לסוגיה מכוננת בתולדות המשפט בישראל.

יעקב פלד (נקרא קודם פלדמן)  היה מהנדס אזרחי.

 

הוא נולד בשנת 1890 ועלה לארץ שהיה בגיל 16 בשנת 1906.

 

בימי מלחמת העולם הראשונה התגייס לגדוד העברי.

 

בראשית שנות ה-20' של המאה העשרים הצטרף לחברת החשמל הארץישראלית.

 

בזמן במיתון הכלכלי הגדול בשנת 1927 יעקב פלד היה חלק מהקבוצה המצומצמת של חברת החשמל הארצישראלית בראשה עמד  פנחס רוטנברג שהקימה את תחנת הכוח כוח בנהריים.

 

יעקב פלד היה ״יד ימינו של פנחס רוטנברג והיה שותף מרכזי לכלל היבטי ההנדסה של הקמת תחנת הכוח.

 

בשנות ה-30' של המאה העשרים כשחזר לחיפה נמנה על המנהלים של חברת החשמל שעסקו בפיתוח רשת החשמל הארצית.

 

באותה עת חברת החשמל בהנהגת האחים רוטנברג והמהנדס פלדמן-פלד  סיפקה את כל צורכי החשמל מול שוק שגדל בקצב מעריכי (אקספוננציאלי). כך תחנת הכוח בחיפה נבנתה תוך שנה וחצי(!) וסיפקה את רוב החשמל לארץ ישראל.

 

יעקב פלד שכל את בנו זכריה (איה) פלדמן פלד ז"ל שנפל במלחמת העצמאות באחד הקרבות ברכס מלכיה ביום כ"ח בתשרי תש"ט (31.10.1948) והוא בן 23.

 

בשנת 1957 יעקב פלד התמנה להיות מנהל חברת חשמל אחרי שני המנהלים הראשונים המיתולוגים שלה פנחס רוטנברג מקים החברה ( 1923 – 1941) ואחיו אברהם רוטנברג (1942 – 1957).

 

הוא יזם את חקיקת חוק תחנות כוח תל אביב תשכ"ז 1967 על פיו חברת חשמל יכולה להקים תחנת כוח בתחום העיר תל אביב (מתחם רידינג). החוק בוטל בשנת 1994.

 

בימי כהונת יעקב פלד כמנהל חברת החשמל חל גידול משמעותי בייצור חשמל שזינק מ- 410 מגוואט ל- 1,018 מגוואט – היינו פי שניים וחצי(!); בתקופה זו אוכלוסיית המדינה גדלה בערך ב 30% ואילו מספר הצרכנים זינק מ 571 אלף ל 836 אלף; כמעט כל משקי הבית בישראל חוברו לרשת החשמל – כולל במגזר הערבי והדרוזי.

 

הוא סיים את תפקידו בשנת 1967 וכעשרים שנים לאחר, בסוף חודש מרס 1987 הלך לעולמו.

 

יעקב פלד היה איש מקצוע, מנהל שהוא גם מנהיג וגם איש ביצוע ואסטרטגיה מהמעלה הראשונה.

 

בהזדמנות, ראוי להדגיש את העובדה – יוצאת הדופן – שחברת החשמל לישראל היא החברה הגדולה ביותר במשק התשתיות והיחידה שמרכזה, קרי בנין ההנהלה הראשית שלה נמצאה בחיפה ורוב מנהליה הם תושבי חיפה וסביבתה. לכן לא יהיה מוגזם לומר שיש קשר סימביוטי וחזק מאוד בין חברת החשמל לבין חיפה.

מבט מעל על הבית, צילום מפ"י – מרכז מיפוי ישראל.

הבית של יעקב פלד תוכנן בשנת 1938 על ידי האדריכל שמואל רוזוב שעבד במחלקת התכנון של חברת חשמל.

 

הבית נבנה בסוף שנות ה-30' של המאה העשרים.

 

בשנת 1948, בזמן מלחמת העצמאות, שכן בבית שכן מטה ההגנה של אחוזה.

 

בשנת 1952 בבניין נעשו על ידי האדריכל שמואל רוזוב מספר שינויים בבניין.

 

בשנת 2017 נקבע כי על ידי רשויות התכנון בעיריית חיפה כי הבניין ייכלל ברשימת הבניינים לשימור.

 

מספר שנים לאחר מכן, יזמי נדל"ן הגישו בקשה להרוס אותו לבנות מחדש ומאז מול מוסדות התכנון מאבק לשימורו ועל כך יפורט בהמשך.

הבית לאחר בנייתו, המקור סקר אתרים לשימור בשכונת שמבור שהוכן עבור עריית חיפה

מפת העיר משנות ה-40' ובה מסומן הבית

*

העצים הגבוהים בחצר הבית המעידים על גילו המופלג, כ-80 שנים

כאמור, מנכ"ל חברת חשמל יעקב פלד שהתגורר בבית ברחוב מעברות 4 היה מעורב סוגייה המשפטית מכוננת בתולדת המשפט בישראל.

 

עניינה של סוגיה זו הוא המתח בין הוראות חוק איסור לשון הרע תשכ"ה (1965) ובין חופש הביטוי ופרסום ביקורת אודות איש ציבור.

 

בסוגייה זו, שבמשך שנים רבות, יותר משני עשורים, הסעירה את המערכת המשפטית והציבורית, עסקו משפטנים (אנשי אקדמיה ומעשה), אנשי תקשורת ופוליטיקאים.

במסגרת תיעוד זה אין כוונה להתעמק בסוגיה משפטית זו על היבטיה השונים.

פָּטוּר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, מבלי להתיימר להיכנס לנבכי העניינים המשפטיים, להלן יוצגו אבני הדרך בדיון בסוגיה זו בערכאות המשפטיות בה היה מעורב יעקב פלד, בעל בית זה.

ב-26 אוקטובר 1966 פורסמה בעיתון "הארץ" הידיעה שחברת החשמל רכשה עבור מנכ"ל החברה יעקב פלד רכב שרד מפואר ויוקרתי מסוג "שברולט אימפלה" מודל 1966.

 

באותה עת היה בארץ מיתון כלכלי קשה. זוכרים את האמרה בשלט בשדה התעופה לוד "האחרון שיצא מהארץ יכבה את האור "?.

 

המיתון נוצר בעקבות מדיניות כלכלית מרסנת של הממשלה, הפסקת הזרמת כספי השילומים מממשלת גרמניה, וסיום פרויקטים מקיפים במשק.

 

אז, לחברת החשמל היו גירעונות קשים, היא העלתה מחירים ונמנעה מלחלק דיווידנדים.

 

הידיעה על רכישת חברת חשמל מכונית המפוארת למנהלה עוררה זעם ציבורי רב וגררה ביקורת נוקבת.

 

ב-8 בנובמבר 1966, שלושה שבועות לאחר מכן,  פרסם עיתון הארץ את תגובת המנכ"ל פלד לנושא: "…אם כי איני מסכים לדעות אשר קשרו החלפת המכונית עם מדיניות המיתון, החלטתי למכור את המכונית החדשה ולחזור ולהשתמש במכונית הישנה – וזאת אך ורק כדי להסיר עילה כלשהיא לתרעומת, ותהא זו אפילו בלתי מוצדקת".

 

ב-14 מרץ 1967 הכתב יאיר קוטלר פרסם עוד ידיעה מרעישה בעניין: "מר יעקב פלד העומד לפרוש בקרוב אכן חזר למכוניתו הקודמת שברולט אימפלה 1963. המכונית החדשה הוחזרה לסוכנות כדי שתימכר וכספי הרכב יוחזרו לחברת החשמל. ואולם, כבר במשך ארבעה חודשים המכונית עומדת למכירה, אך למעשה אין החברה מעוניינת להיפטר מהמכונית. היא מקווה כי בעוד זמן מה, כאשר הציבור ישכח את הפרשה, תשוב המכונית לשמש את המנכ"ל הפורש, כי כבר תהיה 'משומשת' משנת מודל 1966 ועתה קרבה לסיום שנת מודל 1967… לא כל כך קל למכור מכונית אימפלה מהודרת, כפי שהזמינה חברת החשמל למנכ"ל החברה פלד, עם מערכת הילוכים אוטומטית, מכשיר רדיו תוצרת חוץ, אנטנה חשמלית  ואביזרי מותרות אחרים המעלים את מחירה בכמה אלפי לירות מעל הסטנדרט"

הידיעה בעיתון הארץ ב-14 מרץ 1966

טרם פרסום הכתבה התקשר קוטלר לדובר חברת החשמל לקבלת תגובתו, אך זה סירב לשוחח עימו בשל "עמדתו העוינת" כלפי החברה. זמן קצר לאחר פרסום הכתבה (ללא תגובת החברה כאמור) נמכרה המכונית.

 

חברת החשמל ויעקב פלד התרעמו על הפרסומים והגישו תביעת לשון הרע (ת.א. 1486/67) נגד הוצאת עיתון הארץ, העורך גרשום שוקן והעיתונאים אליהו סלפטר ויאיר קוטלר.

 

התביעה נדונה בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו בפני השופט יוסף חריש שפסק בשנת 1974 לטובת חברת חשמל, ועיתון הארץ נדרש לשלם פיצויים על הוצאת לשון הרע.

 

עיתון הארץ לא השלים עם פסק הדין וערער לבית המשפט העליון (ע"א 723/74).

 

ב-24 בפברואר 1977 הערעור של עיתון הארץ התקבל ברוב דעות השופטים צבי ברנזון ומאיר שמגר נגד דעת השופטת מרים בן פורת. תביעת חברת החשמל לתשלום פיצויים על הוצאת לשון הרע נדחתה.

 

חברת חשמל ביקשה לקיים בבית המשפט העליון דיון נוסף בהרכב מורחב.

 

ב-27 באוגוסט 1978 תום הדיון הנוסף (דיון נוסף 9/77) החליטו שופטי הרוב משה לנדוי, משה עציוני, יצחק כהן ומרים בן פורת להפוך את פסק הדין בערעור, ולפסוק לטובת חברת החשמל ולרעת עיתון הארץ וזאת בניגוד לדעתו של השופט מאיר שמגר. עיתון הארץ נדרש לשלם את הפיצויים על פגיעה בלשון הרע.

*

*

*

באוקטובר 2017 על פי חוות הדעת של אדריכל אמיר פרוינדליך באותה עת, וועדת בשימור של עיריית  חיפה הכירה בערך האדריכלי של המבנה והורתה להכלילו ברשימת המבנים לשימור של עריית חיפה,

 

בשנת 2019, על פי סקר אתרים לשימור בשכונת שמבור שהכינה האדריכלית נועה שיק עבור עריית חיפה, הבית גם הוא מיועד לשימור.

 

מסתבר שלבעלי הבניין ויזמיי נדל"ן הייתה ויש עדין כוונה שונה.

 

למרות שהבניין אושר לשימור, היזמים שביקשו להגדיל את זכויות הבנייה, הגישו בקשה לבנייה מחדש במסלול הריסה וזאת על פי תמ"א 38.

 

נזכיר, תמ"א 38 היא תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה  כוללת אוסף של תקנות, שתפקידן העיקרי הוא טיפול בסיכונים הנובעים מרעידות אדמה בישראל.

 

תמ"א 38 מאפשרת גם להרוס את הבניין הקיים, אשר דורש חיזוק ולהקימו מחדש לפי זכויות הבניה של התוכניות החלות במקום, בתוספת זכויות הבניה.

 

*

בספטמבר 2020, במאבק נגד הריסת הבית ובניית בניין חדש, אדריכל ברק טפר המתמחה, כאמור בשימור, תמך בהמלצה לשימור הבניין מהטעמים הבאים:

 

ערך אדריכלי מרקמי – ערכו החשוב ביותר של האתר הוא היותו חלק מרצף הרחוב ומרקם השכונה. האיזון ושילוב בין המבנה הצמחייה והפיתוח הסביבתי מהווה אבן בניין אופיינית וחשובה ליצירת ממרקם השכונה וחלק מ'נוף התרבות, הייחודי של הבניה על הכרמל בכלל ושכונת שמבור בפרט. דגש מיוחד יש לתת למאפיינן 'הצמחייה' הנושא את מירב המשמעות המרקמית.

 

ערך אדריכלי – המבנה הוא דוגמה וזיקוק של רעיונותיו של אדריכל חיפאי ידוע, שמואל רוזוב וככזה הוא מכיל את תמצית תפיסת עולמו האדריכלית המוקדמת.

 

ערך מדעי היסטורי – החלק מקבוצת מבנים פרטיים, בתי אמידים שנבנו בין השנים 1920 – 1955. נושא שעדיין לא נחקר אך חיפה בכלל והכרמל בפרט מכיל גוף עבודות גדול המשווע למחקר.

 

ערך היסטורי – בהנחה שהמקלט לא פורק, המבנה מכיל עדות היסטורית לתקופה, להלך הרוח ולטכנולוגית הבניה בחיפה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

 

ערך חברתי – הבית תוכנן ע"י אושיה חיפאית אחת ) שמואל רוזוב (עבור אושיה חיפאית שנייה ויקיר העיר) יעקב פלדמן. תכנונו המוקדם מכיל תרשים פיזי לאורח החיים של אמידי שנות השלושים.

*

 בסיכום חוות הדעת מספטמבר 2020 כתב אדריכל ברק טפר:

 

"זה המקום של העיריה ואחריותה כלפי התושבים, כלפי הציבור: לעצור את ההרס. כי זו אינה רק היסטוריה פרטית זה גם חלק מההיסטוריה הציבורית של העיר חיפה, חלק מהמאפיינים של הרחוב, השכונה והעיר. הערכים האדריכלים נשמרים על ידי שימור המאפיינים שלהם במרחב, על ידי זיהוי הפרטים הפיזיים הבונים את תחושת המקום, את רוח המקום: הגדרות והשערים, הצמחייה, נפחי בניה, סגנון, חומרים וכד'.

*

ביולי 2024 אדריכל ברק טפר חיווה דעתו על הבקשה להיתר בניה מחדש של הבנייה.

 

הוא כתב "הבניה המבוקשת היא שמד מוחלט כל ערך לשימור או אחר הנמצא היום באתר נהרס."

*

נכון לזמן הביקור במקום, אפריל 2026 כפי שמעידים הצילומים הבית, עדין קיים ולא נהרס.

 

ימים יגידו מה יחליטו מוסדות התכנון ומה יהיה גורלו של הבניין או שישמר או שלמצער ייהרס.

תודה
רון
שסיפרת לי
על הבית
ועל בעליו
וחשפת אותי
לפרק
בתולדות המשפט
בישראל

******
תודה
לאדריכלית חנה יפה
שהעבירה לי
ממירב אלוני
את המידע
על המאבק
לשימור הבית 

להרחבה אודות שכונת שמבור ראו סקר אתרים לשימור בשכונת שמבור (2019) הסקר נעשה על ידי על ידי האדריכלית נועה שק כבור המחלקה לשימור מבנים ואתרים האגף לתכנון עיר של עיריית חיפה

 

פירוט אדריכלי של הבניין ברחוב מעברות 4 ראו "כרטיס הבניין" עמ' 74 בסקר.

 

חוות דעת ברק טפר – אדריכלות ושימור מספטמבר 2020 בנושא הערכים לשימור בחלקה ברחוב מעברות 4, חיפה (גוש 66711 חלקה 82)

 

חוות דעת ברק טפר – אדריכלות ושימור מיולי 2024 בנושא הערכים לשימור בחלקה ברחוב מעברות 4, חיפה (גוש 66711 חלקה 82)