הדפסה

המיזם החדש אדם בסביבתו בו התחלתי לפני כשנה מעניין וגורם לי לעונג רב.

מדובר על צילום אדם במקום בו הוא חי או פועל.

בתיעוד משולבים הצילומים עם סיפור חייו ופועלו של המצולם.

בשנה האחרונה הגעתי לצלם במקומותיהם את חבריי/עמיתי וגם אנשים חדשים שהכרתי לאחרונה.

ביום חמישי 7 בדצמבר 2023 בשעת הצהרים הגעתי לביתו של המוסיקאי צבי שרף במושב ינוב. 

צבי שרף (1948) נשוי, אב לשלושה ילדים וסב ל-5 נכדים.

 

צבי הוא מלחין, כותב שירים, מעבד ומנצח – שעוסק בעיקר בעבודה עם הרכבים קוליים.

 

צבי נולד וגדל בקיבוץ דליה, בו רכש את ראשית חינוכו המוסיקלי בנגינה על כינור ובשירה במקהלה.

 

שיריו ועיבודיו הראשונים נכתבו בגיל 16-17 בערך.

 

לאחר שירות צבאי כקצין תותחנים, פנה  ללימודי הנדסה ומחשבים בטכניון בחיפה.

 

חוויות מלחמת יום כיפור הביאו אותי להחלטה לבחור במוסיקה כמקצוע ודרך חיים.

 

בתחילת דרכו המקצועית כמוסיקאי השתתף כנגן גיטרה בס וכמעבד – בהפקות במה, רדיו וטלוויזיה רבות.

 

בהמשך התחיל לעבוד עם חבורות זמר והרכבים קוליים שונים.

 

כיום עוסק בעיקר בניהול מוסיקלי והדרכה של אנסמבלים קוליים וחבורות זמר, עיבודים קוליים למקהלות ואנסמבלים, ובכתיבת והלחנת שירים.

 

רבים מעיבודיו הקוליים יצאו לאור ע"י הוצאות תווים בארץ ובעולם, פורסמו באינטרנט – ומבוצעים ע"י מקהלות רבות בארץ ובעולם.

 

את צבי ראיתי ושמעתי מספר פעמים במהלך העשורים האחרונים באירועי חג (ראש השנה ושבועות) שהתקיימו בקיבוץ געש – הקיבוץ בו נולדה וגדלה סמדר ובה התגוררו הוריה ז"ל ועדין מתגורר אחיה יבל"א.

*

*

בנובמבר שנה שעברה (2022) סמדר הצטרפה לחבורת הזמר "קולות שלובים" אותה מנהל צבי שרף.

חבורת הזמר "קולות שלובים" הוקמה ביישוב צור הדסה והיום כמחצית מחבריה הם תושבי יישובי פרוזדור ירושלים.

ביולי 2023 הוזמנתי לצלם את מפגש חבורות זמר שיזם צבי והתקיים בקיבוץ צובה.

חבורתו "קולות שלובים" ארחה את מקהלת קפלאטה הנהדרת מירושלים עם המנצחת נעמה נצרתי–גורדון, הרכב הבנות הצעיר והרענן סול לה סי מבאר יעקב – בניצוחה ועיבודיה של כנרת שי ואת חבורת אביחיל הוותיקה והמשובחת עם בועז קביליו.

מפגש זה כלל עושר מגוון של סגנונות, רמה גבוהה, אווירה נהדרת עם הרבה פירגון ואהבה וגם כיבוד משובח שהכינו המארחים.

*

*

צבי עם מנהלי החבורות שהשתתפו במפגש

לאחר הכנס, הצעתי לצבי שרף לתעד בקצרה מפגש זה ברשומה בפייסבוק.

כך היה!

בעקבות הצילום במפגש והתיעוד, הצעתי לצבי שרף להצטרף למיזם "אדם וסביבתו".

לאחר מסע שכנוע קצר, הוא הסכים.

כאמור, ביום חמישי, 7 בדצמבר 2023, נר ראשון של חנוכה תשפ"ד הגעתי לביתו.

בתחילה שוחחנו, הוא סיפר לי על ציוני דרכו והתפתחותו ובעיקר על עשייתו המוסיקלית.

*

להלן ציוני הדרך
של צבי כמוסיקאי
כפי שסיפר וכתב
ומובאים בגוף ראשון.
ביניהם משולבים מעט מהצילומים

*

צעדים ראשונים

נולדתי וגדלתי בקיבוץ דליה.

 

הקיבוץ הוקם בשנת 1939 ע"י יוצאי גרמניה ורומניה, כשבהמשך הצטרפו גם גרעינים של יוצאי הונגריה.

 

התמזל מזלי לגדול בסביבה שייחסה חשיבות רבה לתרבות בכלל ולמוסיקה וחינוך מוסיקלי בפרט.

 

כבר בכיתות א'-ב' שמענו הרבה מוסיקה קלאסית, שרנו במקהלה, ניגנו בחליליות ובכלי הקשה.

 

אני חושב שהאהבה לשירת מקהלה ולהרמוניות קוליות, שמלווה אותי עד היום, כל היום – התעוררה בי כבר אז.

 

בגיל 10 התחלתי ללמוד כינור, והצלחתי להחזיק מעמד עד גיל 18 (לא מעט בזכות חוויות הנגינה בתזמורת בני הקיבוצים).

 

לא הייתי כנר מצטיין במיוחד, אבל מהנגינה בכינור רכשתי את הרגישות למשפט המוסיקלי, שבתנועת היד האוחזת בקשת – הוא מאד מוחשי.

 

בגיל 13 לימדתי את עצמי לנגן בגיטרה קלאסית – בעיקר אקורדים וטכניקות לווי בסיסיות.

 

בגיל 16 כתבתי את העיבוד הראשון בחיי – מעין עיבוד דיקסילנד לנעימה הפופולארית מאד (אז) – כיכר וושינגטון, שנוגן ע"י חברים.

 

בגיל 17 בערך כתבתי את השיר הראשון.  זה היה לחן סנטימנטלי למילים של יגאל תלמי ז"ל, חבר משמר העמק, שפורסמו במוסף "חותם" של על המשמר.   בהמשך הלחנתי שירים נוספים, בעיקר לשירים מספריו של נתן יונתן.

 

כשנה לאחר מכן – בסוף י"ב, כתבתי והקלטתי מוסיקה מקורית (ארבעה שירים ושלושה קטעי מחול אינסטרומנטליים) למופע סיום י"ב שלנו.

 

הגילוי של יצירת מוסיקה יש מאין מילאה אותי באושר גדול ומיוחד במינו, כזה שלא הכרתי לפני כן – וגם לא לאחר מכן.

 

יחד איתו בא גם בלבול גדול ולבטים שנמשכו שנים לא מעטות – בין הרצון לעסוק במוסיקה לבין האפשרות ללמוד מקצוע בתחום המדעים המדויקים, בו הצטיינתי.

 

זו הייתה מעין מטוטלת שנעה הלוך ושוב בין שני הקטבים האלה.

 

כשהתגייסתי לצה"ל בנובמבר 1966, שירתי בחיל התותחנים, אז, היה לי ברור שאהיה מוסיקאי. לכן גם דחיתי אפשרויות שירות שונות שהיו כרוכות בחתימה על שירות קבע.

 

אבל השירות האינטנסיבי בשנות השירות 1966 – 1969 – כאיש צוות מרגמה במלחמת ששת הימים וכקצין במלחמת ההתשה  – הרחיק אותי מהמחשבות על מוסיקה – וכשהשתחררתי – בדצמבר 1969 כבר לא הייתי בטוח בכלום.

 

*

*

צעדים שניים 

אחרי השחרור חזרתי לקיבוץ דליה ועבדתי כמפעיל מתקן לייצור אבקות כביסה במפעל "זהר דליה".

 

במקביל חזרתי לכתוב שירים, בעיקר למגירה ולמסיבות בקיבוץ, ולנגן במופעים מוסיקליים שונים.

 

באמצע 1970 התבקשתי לכתוב כמה שירים ועיבודים למופע סיום י"ב בביה"ס האזורי – דבר שהניב שירים שאהבתי והחזיר אותי קצת לעניינים.

 

בשנת 1971 התבקשתי ע"י שמעון ספיר ז"ל (רמת השופט) לנהל מוסיקלית להקה חדשה שהקים, "דרך הגב" (שלושה זמרים בלווי להקת רוק, בה ניגנתי גיטרה בס), שחבריה היו  בני הקיבוצים באיזור  (הסולן היה דודו זכאי).

 

הלהקה הרבתה להופיע באותן שנים (1971-72) וגם הקליטה שלושה שירים במסגרת תכנית הרדיו "ניחוחי חציר" של קול ישראל בה השתתפו הרכבים מהתנועה הקיבוצית. ביניהם שיר נכלל  שאני אוהב – "מעשה ביונה" למילים של חיים גורי

 

אבל מטוטלת הלבטים המשיכה לנוע, והביאה אותי לבסוף להחלטה לנסות בכל זאת לימודים בטכניון, בעיקר כדי לא להסתובב כל החיים בתחושת תסכול על מה שאולי יכולתי לעשות והחמצתי.

 

באמצע 1972 עזבתי את הקיבוץ,  והתקבלתי  ללימודי הנדסת חשמל בטכניון.

 

את הלימודים מימנתי משלושה חודשי עבודה בקיץ 1972 בבניין בית מלון באילת, ולאחר מכן – משיעורי גיטרה פרטיים לנערות בנווה שאנן, וגם מִנגינה בגיטרה בס בתיאטרון חיפה, בהצגה "לילי גם" של אהוד מנור, עם מוסיקה של מתי כספי ובבימוי צדי צרפתי.

 

סיימתי את השנה הראשונה בהצלחה, אבל תחילת השנה השנייה – באוקטובר 73, הייתה שונה ממה שציפיתי.

 

כמפקד סוללה בגדוד מרגמות (וכקצין קישור ארטילרי – קש"א) שירתתי חצי שנה במלחמת יום כיפור.

 

באחד הקרבות במובלעת הסורית, במהלך תנועה עם גדוד השריון שהייתי מסופח אליו -עליתי עם הזחל"מ שלי על מוקש.

 

הרעש הנורא של הפיצוץ גרם לי לנזק קשה בשמיעה ואני סובל מאז מנכות שמתבטאת בירידה בשמיעה של תדרים גבוהים.

 

המשמעות של זה בפעילות המוסיקלית שלי מתבטאת בעיקר בעבודה באולפן הקלטות, בה אני חייב להיעזר בטכנאי שמכיר את המגבלה שלי ויודע להתייחס אליה.

 

באפריל 1974 השתחררתי מהשירות במלחמה וחזרתי לטכניון מתוך כוונה להמשיך בלימודים, אבל מהר מאד הבנתי והרגשתי שמטוטלת הלבטים לא יכולה להמשיך לנוע ללא סוף – ובעיקר שהחיים אינם תמיד מה שאני מתכננן שהם יהיו.

 

אז, הגעתי להחלטה להפסיק את הלימודים בטכניון ולבחור במוסיקה כמקצוע וכדרך חיים.

 

*

המוסיקה כמקצוע – תחילת הדרך

בשנה שלאחר הפרישה מהטכניון התחתנתי עם נורית, נסענו לטיול של 3 חודשים באירופה, ועברנו להתגורר ברעננה.  לפרנסתי עבדתי בתעשייה האווירית, כמפענח נתונים במחלקה לניסויי טיסה.

 

בשלהי 1975, בגיל 27 – התחלתי ללמוד באקדמיה למוסיקה בתל אביב.

 

תחילת הלימודים באקדמיה עזרה לי מאד לחזור לעניינים ולחשוב מוסיקה באופן יותר מקצועי.  הושפעתי במיוחד מלימודי ההרמוניה עם יצחק סדאי, ושיעור ספרות המוסיקה עם אנדרה היידו ונחום אמיר.

 

זאת היתה כמובן גם הזדמנות להכיר מוסיקאים צעירים ומוכשרים.

 

במהלך הלימודים התחלתי לעסוק יותר יותר בעשייה מוסיקלית – כנגן גיטרה בס בהפקות במה ובהקלטות, בניהול מוסיקלי של חגי יובל והפקות מוסיקליות בקיבוצים (שריד, אושה) ובעיבודים ושירים לשלישיית המעפיל ולדודו זכאי (בין השאר השיר "כה קרוב" שאני אוהב) https://www.youtube.com/watch?v=avlrd9LWnZo

 

סיימתי את הלימודים באקדמיה ב-1979.

 

בערך באותה עת התחלתי לעבוד עם מחלקת הפולקלור של קול ישראל בניהולו של יואל רקם (שהכיר אותי מתקופת "דרך הגב" כשהיה מפיק מופעי "ניחוחי חציר").

 

שיתוף הפעולה הזה נמשך עד אמצע שנות השמונים ובמסגרתו הקלטתי באולפני קול ישראל בבית המורה בתל אביב עשרות עיבודים, רובם לזמר/ת בלווי הרכב כלי של 5 נגנים.

 

רובם היו עיבודים לשירים ופיוטים בלדינו, אבל גם שירים ביידיש, שירים פרסיים, ושירים עבריים שונים –  עם זמרים רבים, ביניהם אברהם פררה, דורית ראובני, רוחמה רז, לוליק, צילה דגן ורבים נוספים.

 

במסגרת זאת גם הפקתי אלבום ומופע בשם "ירח בשמי גרנדה" – 12 רומנסות ספרדיות בתרגום וגירסאות עבריות של רחל שפירא.

 

במרוצת השנים כתבתי שירים רבים. כמה עשרות מהם גם הוקלטו.

 

לצערי רובם לא זכו להצלחה מסחרית, למרות שאת חלקם אני מאד אוהב.

 

שני שירים נהיו מוכרים יותר – הדודאים (עליו ידובר בהמשך) והשיר "אל תוותרי" שכתבתי גם את מילותיו, והוקלט ב- 1985 ע"י צמד הדודאים וצמד הפרברים בתקליטם המשותף, בעיבוד קובי אשרת. https://www.youtube.com/watch?v=nRDaFfzo1dY

 

בהקשר הזה אציין גם את אלבום השירים שלי "ירח שחור" שיצא לאור ב-1997 בעיבודים של רמי בר דוד https://tzvi-sherf.bandcamp.com/track/–32

 

ואת האלבום שהפקתי מוסיקלית ואני מאד אוהב –  "לבדו ידע הרוח" (2013) שמוקדש למילים של חבר ילדותי נועם עמנואל ז"ל ושרוב לחניו הם שלי. https://tzvi-sherf.bandcamp.com/album/alone-knows-the-spirit 

*

חבורות זמר 

ב-1977 התבקשתי לעבוד כמנצח ומעבד עם להקת הזמר של קיבוץ העוגן. החבורה עבדה לפני כן עם צביקה כספי, שהיה אז מנהל מוסיקלי של הגבעטרון. זו היתה החבורה הראשונה (ובשנתיים הראשונות גם היחידה) שעבדתי איתה.

 

לפני כן לא חשבתי בכלל שזה יהיה כיוון הפעילות המוסיקלית שלי.

 

למזלי – החבורה מהעוגן היתה חבורה טובה מאד, צעירה ונמרצת – ובנוסף נהנתה מהאפשרות להקליט חופשי באולפן ההקלטות המקצועי של הקיבוץ בניהולו של יאיר ניסימוב.

 

גם אני – למרות שהייתי חסר ניסיון בעבודה כזאת, הבאתי אליה הרבה התלהבות, יצירתיות ונכונות להשקעה רבה.

 

כל אלה הניבו, בין השאר – גם לא מעט שירים מקוריים. הידוע שבהם הוא "הדודאים", שנכתב עבור סדר פסח בהעוגן, וגם הוקלט לראשונה ע"י הלהקה.  כשנה לאחר מכן התקבל לפסטיבל הזמר החסידי (1979) ובוצע ע"י להקת סקסטה בעיבוד נהדר של אלדד שרים. https://www.youtube.com/watch?v=rFfI4JxzJIg

 

אגב, גם העיבוד המקורי של להקת העוגן, שיצא לאור בדפוס בארץ ובחו"ל, מבוצע ע"י מקהלות רבות בארץ ובעולם.  בין השאר מצאתי ביצוע מקסים שלו, ע"י מקהלה מטאייוואן https://www.youtube.com/watch?v=FrJysvbVaaI

 

בתשע השנים בהם עבדתי עם להקת העוגן היא הפכה מחבורת זמר מקומית שהופיעה כמעט רק בחגי הקיבוץ,  ללהקה מוכרת ומוערכת, שהופיעה בתשלום בכל רחבי הארץ, נסעה לייצג את התנועה הקיבוצית באירועי שבוע ישראל בונצואלה וברזיל (1983) והוציאה לאור תקליט (כמו עשב בניסן) שזכה לשבחים רבים ושיריו מושמעים עד היום ברדיו, טלויזיה וברשת ומבוצעים ע"י הרכבים קוליים בארץ. https://tzvi-sherf.bandcamp.com/track/–9

 

משנת  1979 התחלתי לעבוד גם עם הרכבים נוספים, ובמרוצת השנים זה הפך להיות תחום פעילות שתפס יותר ויותר מקום בעולמי.

 

מאז ועד היום ניצחתי על למעלה מ- 25 הרכבים קוליים בכל רחבי הארץ, עם חלקן תקופות ארוכות (3 ואף 4 עשורים).

 

ביניהם (רשימה חלקית) – חבורות הזמר של קיבוץ יד מרדכי (יותר מאוחר מ.א. חוף אשקלון), קיבוץ שפיים, מושב צור משה, חבורת זמר של קיבוץ חולדה (מאוחר יותר מ.א. גזר), קבוצת יבנה, אשקולית בית השיטה, עין שמר, קיבוץ געש, חבורת הזמר של מתא"ן (מפעלי תרבות ואמנות לנוער), להקת דומיננטה מירושלים, קולות שלובים צור הדסה, קולות הל"ב חדרה ורבים אחרים.

 

זה גם המקום להודות למאות הרבות של הזמרים והזמרות של אותן חבורות, שהיו חלק כל כך משמעותי ומהנה בעולמי במשך עשרות שנים,  וממשיכים להיות כאלה גם היום.

 

בשנים האחרונות החלטתי לצמצם את הפעילות שלי בתחום זה – וכיום אני עובד עם 3 הרכבים: אנסמבל קורל, קולות שלובים צור הדסה וקולות הל"ב חדרה.

 

*

"קו 4" 

לצד העבודה עם חבורות זמר, קינן בי במשך שנים הרצון להקים הרכב קולי מקצועי, שיאפשר לי לבטא את עצמי כמעבד קולי ללא המגבלות שמטבע הדברים קיימות בהרכבי חובבים.

 

בשלהי 1987 – לאחר שנים של נסיונות בכיוון הזה – הקמתי את הרביעייה הקולית "קו 4" , יחד עם המוסיקאית גילה חסיד, שהכרתי כמה שנים לפני כן.

 

בהרכב הראשון של הרביעייה שרו גם גדעון אפרתי ורינה שסקין.  בהרכבו השני – מ-1990 בערך – היו דוד ד'אור ודפנה בן יוחנן.

 

בחמש שנות פעילותה הלהקה לקחה חלק בכל האירועים הווקאליים המשמעותיים באותה עת. ביניהם פסטיבל ג'אז בים האדום, הפסטיבלים הווקאליים ביפו, עכו ונווה צדק, מופע מיוחד לפסטיבל ערד, כיתת אמן עם וורד סווינגל במשכנות שאננים, ומופעי טלוויזיה ורדיו.
ההיכרות עם גילה חסיד פתחה לי צוהר לעולם הג'אז הווקאלי, שעד אז כמעט ולא הכרתי, והביאה גם ליצירת אחד הנסיונות הג'אזיים הראשונים שלי: השיר "שעון" למילים של דורלי אורן-חזון, בביצוע קו 4. https://www.youtube.com/watch?v=OIJcYYXKG4U

 

אגב, ההרכב המשיך להופיע ולהקליט גם שנים רבות לאחר מכן, עם גדעון אפרתי, בן יוסף ושרית שחף.

 

אנסמבל קורל

בשנת 1987 הקמתי הרכב נוסף, הרכב קולי ייצוגי של עיריית תל אביב, שהיה מראשיתו הרכב חובבים ברמה גבוהה, ונשאר כזה עד היום.

 

שמו הראשון – להקת שטרודל, שונה בהמשך לאנסמבל קורל.

 

ההרכב זכה במקומות ראשונים בתחרויות מקהלות בארץ ובחו"ל, שיתף פעולה עם יוני רכטר, אלון אולארצ'יק ואחרים – והופיע, וממשיך להופיע – בפסטיבלים ואירועי מוסיקה רבים בארץ, ובקהילות יהודיות בצרפת ובאנגליה.

 

עם קורל הוצאתי שלושה אלבומים שאני מאד אוהב –

 

האלבום הראשון (1994) ובו בעיקר שירים מקוריים או תרגומים מקוריים שלנו לשירים לועזיים.
https://www.youtube.com/watch?v=8MsL5Sj-mJY

האלבום השני – "זמר נודד" (2010) ובו עיבודים לקלאסיקות ופולקלור ישראליים.
https://www.youtube.com/watch?v=BCQ77GgpmFA

והאלבום השלישי – "בזמן הזה" (2017) ובו בעיקר עיבודים לשירים הקשורים בחגי ומועדי ישראל.
https://www.youtube.com/watch?v=OvTQ6FxbrQA

 

בשנת 2018, במסגרת הזמריה הישראלית בעכו, ובמימון מפעל הפיס – יצרתי את "כחומר ביד היוצר" – ע"פ שישה ניגונים חסידיים. אנסמבל קורל ביצע את היצירה עם הסולן חנן מזור והרכב נגנים.
https://www.youtube.com/watch?v=VFl-rV95MAA.

 

ההרכב ממשיך עד היום להופיע ולהקליט יצירות חדשות.

*

עיבודים קוליים למקהלות

לשמחתי – העיבודים הקוליים שלי זכו להערכה מראשית הדרך ועד היום.  חלקם יצאו לאור ע"י הוצאות תווים בארץ ובעולם.

 

יחד איתם באו גם הזמנות לעיבודים קוליים.

 

הראשונה שבהם היתה באמצע שנות השמונים, עבור אלבום הא-קפלה "ווקאליזה" של חני לבנה, בהפקת נחום היימן https://www.youtube.com/watch?v=AVay5s30MAE

 

אחריה בא עיבוד לשיר ערש של אלתרמן וארגוב עבור מקהלת קאמרן בניצוח אבנר איתי.

 

בשנת 2005 נוצר שיתוף הפעולה ארוך השנים עם האנסמבל הקולי ישראלי ומנצחו יובל בן עוזר, שהניב כ-20 עיבודי א-קפלה לקלאסיקות ישראליות (נעמי שמר, יוני רכטר, מתי כספי ושלומי שבן) וכן פיוטים מסורתיים, ולאחרונה גם שיר ערבי מקורי.

 

לאחריו באו הזמנות רבות מצד מקהלות קלאסיות מהטובות בארץ: המקהלה ע"ש גארי ברתיני, מקהלות הנשים נעמה ונווה שיר, מקהלות הילדים מורן, העפרוני ובת קול ורבים נוספים. https://www.youtube.com/watch?v=xQ96PTdxgps

 

בשנת 2014 הקמתי את אתר העיבודים הקוליים שלי  https://www.tzvi-sherf.com/ , המאפשר למקהלות לרכוש עיבודים לביצוע.

 

האתר מכיל כיום למעלה מ-100 עיבודים שונים.

 

מאז הקמתו ועד היום נמכרו באמצעות האתר, וכן באתר האמריקאי Sheet Music Plus למעלה מ-350 עיבודים למקהלות רבות בארץ, וכן בארה"ב, קנדה, גרמניה, אנגליה, צרפת, ספרד, איסלנד, הודו, הולנד, איטליה, אוסטריה, אוסטרליה, מקדוניה, קרואטיה, פולין, רוסיה, ברזיל, סקוטלנד, סלובקיה, שווייץ, טאיוואן, ניו זילנד, דרום קוריאה מרוקו,  וטורקיה.

 

העובדה שעיבודי מבוצעים ע"י עשרות רבות של מקהלות בארץ ובכל רחבי העולם משמחת אותי מאד. https://www.tzvi-sherf.com/distribution/

 

*

סוף,

שמחתי שצבי שרף
הסכים להצטרף ולהצטלם
למיזם
אדם וסביבתו.

היה לי מעניין ומענג
לשמוע את סיפור חייך
וגם לצלם אותך.

*****

תודה צבי שפתחת
לי צוהר לעולמך.