המיזם החדש אדם בסביבתו  ממשיך.

 

מעת לעת אני מגיע לצלם את חבריי/עמיתי במקומותיהם.

 

ביום רביעי 30 באוגוסט 2023 הגעתי לקבוץ בית השיטה לצלם את רוני ויעקב יוניש.

 

רוני ויוניש הם חברים חדשים אותם פגשתי לראשונה עשרה ימים קודם למועד הצילום.

 

הקשר איתם נוצר באמצעות אבי נבון לאחר פרסום התיעוד אודותיו אדם בסביבתו – אבי נבון חבר קיבוץ להב איש ידיעת הארץ ואודות ביתו קיבוץ להב וסביבתו – עבר והווה.

 

אל הפגישה הראשונה עם רוני ויוניש בביתם אליה הגעתי עם חבריי ניר עמית (שער העמקים) וגדעון ביגר (ירושלים).

 

אז קיימנו שיחת היכרות הדדית שנמשכה מספר שעות. בסיומה סכמנו שנקיים בזמן הקרוב שני מפגשים: האחד ביקור/מפגש בקיבוץ בית השיטה במסגרת מיזם סדרת ביקור/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים והשני מפגש שיוקדש לצילום של רוני ושלו במסגרת מיזם אדם בסביבתו 

 

שנפרדנו יוניש העניק לנו את ספרו "לגעת באור" – חלק שלישי סיפורי חיים. הוא הציע שלקראת המפגשים אקרא אותו כך שיהיה לי רקע רחב אודותיהם.

 

כך היה! קראתי את הספר בשקיקה.

 

על פי לוח הזמנים קבענו שהמפגש הראשון יוקדש לצילום.

 

לקראת מפגש זה ביקשתי מיוניש שיכין תקציר (3 עמודים) אודותיו.

 

כאמור, ביום רביעי 30 באוגוסט 2023 הגעתי לצלם אותם.

 

במשך שעות רבות צלמתי אותם בכל חלקי ביתם ובחצר.

 

בין הצילומים ואחריהם שוחחנו וגם סעדנו את ארוחת הצהרים.

 

בשעת אחר הצהרים, שהחום דעך במעט, יצאנו יוניש ואני על גבי ה- Club Car לתור ברחבי הקיבוץ ובהמשך עלינו לנקודת תצפית הנמצאת מעליו.

 

הסיבוב ברחבי הקיבוץ  שבמהלכו צילמתי, היה הכנה לקראת מפגש/ביקור בבית השיטה שיתקיים בעוד מספר שבועות, בין כסה לעשור תשפ"ד.

 

בשעת ערב, לאחר תשע שעות שהייה בבית השיטה, נפרדנו יצאתי בדרכי חזרה לבייתי.

 

להלן הצילומים והמידע אודות יוניש ורוני וגם מעט אודות בית השיטה.

יוניש יעקב נשוי לרוני שניהם חברי קיבוץ בית השיטה להם ארבע ילדים ועשרה נכדים, שניים נשואים.

יוניש נולד (1941), גדל כילד ונער בקריית חיים.

 

לימודי תיכון ביה"ס החקלאי "כדורי" (1956 – 1959)

 

שירת בצה"ל (1959 – 1962), טירונות נח"ל, קורס סיירים, קורס משקי חינוך, מדריך (קומונר) בתנועת "מחנות העולים" / רמת החייל, גדוד 50 (נח"ל מוצנח)

 

חבר בקיבוץ נתיב הל"ה (1962 – 1974)

 

לאחר מלחמת יום הכיפורים (1974) בעקבות יוזמתה של רוני עברו לקיבוץ בית השיטה

רוני (1944) בת בית השיטה, הוריה, משפחת בוכמן, הגיעו לקיבוץ מתל אביב בשנות ה-30', שנתיים לאחר הקמתו.

 

מאז ילדותה השירה והמוזיקה טבועים באישיותה ובנשמתה.

 

לאחר השירות הצבאי הגיעה לקיבוץ נתיב הל"ה לשנה שלישית עזרה לקיבוץ צעיר ושם הכירה את יוניש ונישאה לו (1966).

לאחר הנישואים התגוררו בצריף הראשונים שהשירותים והמקלחת היו כ 150 מ' מהחדר. כאן נולדו ארבעת ילדיהם.

 

לאחר מלחמת יום הכיפורים (1974) רוני הרגישה צורך לחזור הבייתה לבית השיטה.

 

רוני עיצבה את ביתם על פי מידותיה, בין היתר על מנת לאפשר לקיים בו מפגשי חברים בנושאים הקשורים למדינת ישראל ולאמנות.

פעילות יוניש בקבוץ נתיב הל"ה

מרכז ענף הצאן (1962 -1968)

 

הקמת קבוצה ( עם גדי שומך ז"ל) לליווי  פעילויות ערב במושבי חבל עדולם:  אביעזר, רוגלית, אדרת, גבעת ישעיהו וזכריה (1962 – 1965)

 

שליחות נוער  למשך חמישה חודשים (הסוכנות- תנועת דרור)   בקנדה וארה"ב (1965)

 

נישואים עם רוני בוכמן מבית השיטה (1966) והולדת ילדיהם : רועי (1967), זיו (1968), שירי (1970) ורם (1972)

 

אחיו הצעיר זבולון נהרג במלחמת ששת הימים בקרבות ברמת הגולן (1967)

 

חבר מזכירות תנועת "המחנות העולים" (1968 – 1970)

 

מזכיר קיבוץ נתיב הל"ה (1970 – 1973)

לאחר המעבר לבית השיטה, הוקמה להקת האשקולית שרוני אחת ממיסדיה.

 

עם התפרקות ה"אשקולית" בשנת 1991 רוני הצטרפה ללהקת ה"גבעטרון" ושרה בו עד היום.

 

מאז 2011 עם גדעון גוריון ,מלמדים (בהתנדבות) שירה עברית בבתי הספר יסודיים באזור. יחדיו הקימו מועדון זמר עברי בגבע ,(היקב לשעבר) ,כיום בית הגבעטרון.

 

רוני רכזה מעל 20 שנה את ה"מרחב" ,המרכז התרבותי- חברתי של הקיבוץ.

פעילות בקיבוץ בית השיטה

ריכוז תרבות וחגים בבית השיטה וריכוז  צוות ההנצחה, שניהל את הקמת ה"מרחב" והתחלת פעילותו (1978 – 1980).

 

למד לתואר ראשון, סוציולוגיה ומזרח תיכון אוניברסיטת תל אביב (1984 – 1987); בזמן הלימודים בעקבות מחקר על "הסזון הגדול" בשנים  1944-45 בהנחיית פר' גורני, הציע לו שלמה נקדימון לכתיבת ספר משותף בנושא.

 

הקמת "השיטה יזמות" (1989). ההקמה נבעה מהמחשבה שלא נכון שכ 90% מהחברים יעבדו : בחקלאות, חינוך ,שירותים ותעשיה. לכל אדם יש זכות לנסות לאתר עבודה מתאימה לו, בתנאי שיעמוד במשכורת תואמת ומוסכמת עם הקהילה. במסגרת זו הוקמו "צומת השיטה", "השיטה ביטוחים", "השיטה ors", השיטה oti ועוד.

 

אריה בן גוריון שהקים את ארכיון החגים בבית השיטה, ביקש ממנו להשאירו בקיבוץ ולא להעבירו עפ"י החלטת ברית התנועה הקיבוצית למתחם יד טבנקין ברמת אפעל (1996). בעקבות פנייתו של אריה בן גוריון, פעל להשארת הארכיון בבית השיטה, גייס כספים לשיפוץ והרחבת המקום החדש, הסכים לנהל במשך שנתיים את הפעילות ,שצמח בהמשך למכון שיטים.

 

משה פלד יזם (2009) הקמת בית כנסת אורתודוכסי. אז יצא לחפש מסלול אחר, בניסיון לאתר גורם שיהיה מוכן לקדם פעילות מסורת  מתקדמת, ברוח שהייתה נהוגה בבית השיטה. כך סיכם עם גלעד קריב ( מנכ"ל התנועה הרפורמית) על הקמת סניף אזורי בבית השיטה שפועל מאז 2012 ועד היום. לאורך הדרך משמש כיו"ר הקהילה.

פעילותו מקצועית בתחום כלכלה, תכנון ובנייה  

מנהל המדור לתכנון ישובים במחלקה לתכנון של התק"ם בתל אביב (1974 – 1979)

 

מרכז צוות תכנון הישוב בבית השיטה (1975 – 1990) ובמקביל חבר בצוות תכנון קיבוץ אורטל בגולן (1979) וליווי הקמת התעשיה בו (1980);

 

הקמה וריכוז השיתוף האזורי, חמש שכונות מבית שאן עם חמישה קיבוצים באזור (1979 – 1983).

 

לימודי מוסמך תכנון ערים ואזורים, טכניון חיפה (1987 -1989) ולימודי גישור (1989)

 

בזמן הלימוד בטכניון ערך עבודה בדבר הקמת ארגוני תיירות אזורית מרחבית, שתייצר חבילות תיור שלמות יותר. שר התיירות אז אברהם שריר קיבל את העבודה וביקש ממנו להקים את העמותה הראשונה במתכונת הזו. כך קמה "עמותת התיירות בעמקים" שכללה תשע רשויות, אותה ניהלתי ארבע שנים.

 

לקראת סיום לימודי בטכניון (1989 – 1990), ערך מס מחקרים דמוגרפיים על עתידו של הקיבוץ. ממצאיו שרק 17% מבניו חזרו הביתה. על בסיס התהליך הדמוגרפי באותם ימים, התחזית שלו הייתה שבשנת 2025 יותר מ- 60%  מהקיבוצים יהיו "בתי אבות". כך נולד אצלו רעיון "השכונה הקהילתית". הוא כתב עבודה מוקדמת, התק"ם התנגד. הוא הציג אותה בפני הנהלת ממ"י ונציגי משרד הפנים ומשרד השיכון. אז התקבלה החלטה להשקיע בתכנון ובהמשך אף להשקיע בתשתיות,. כמו כן התקבלה בקשתו  שהפרויקט הראשון יהיה בקיבוצו בבית השיטה. אסיפת בית השיטה לא אישרה את ביצוע הפרויקט, לכן יצאתי לעצמאות כלכלית, וחזר  לאחר שהחליטו לבצע את השכונה הקהילתית.

 

בזמן קליטת העולים מחבר העמים הסובייטי (1991) יחד  עם שני שותפים חיצוניים , הציעו לשר השיכון, אריאל שרון שיחד עם קבוצות עולים יבנו את ביתם בשיטה מתקדמת, בניין שהשלד שלו יהיה ממתכת ("הבית האמריקאי"). לאחר אישור השר, בנו תוך 70 יום בית לדוגמא בבית השיטה. לאחר חנוכת הפרויקט, הסתבר, למצער, שעמותות העולים העדיפו אז לבנות בית מבטון.

 

כמנכ"ל חברת כח האדם " השיטה ors"  יצא כנציג "חברת ors" לסין (1995) במטרה לקדם הסכם להבאת פועלי בניין לארץ. בנסיעה הזו נפגש גם עם היזם אייזנברג ונציגיו בניסיון לקדם כפר "שיתופי באזור" ג'ינאן.

 

יצא עם משלחת של  כ 25 אנשי עסקים ערביים מהגליל (עם ויזה ירדנית) לתערוכה של כ 800 מפעלים בג'אקרטה, אינדונזיה (1998).

 

נבחר עי "קרן הברט"  הגרמנית (2002) להיות פרויקטור למשך שנה בירדן על מנת להמליץ יחד עם עבד קאסם טבישי הירדני על פרויקטים שיש בהם אפשרות לשיתוף פעולה, בסמיכות לגבול בצד הירדני.

 

נבחר ע"י משרד השיכון ומשרד הפנים (2003) לרכז את תכנית המתאר של היישוב הבדואי  הלא מוכר "כאמנות" הנמצא בהר כמון בין הישובים כמון ומכמנים.

פעיל חברתי – פוליטי לקידום השלום

הקמה וריכוז "הדרך לשלום", ארגון של יהודים וערבים מישראל ופלשתינים מיהודה ושומרון, הפועלים לקידום שתי מדינות לשני העמים זו לצד זו (1978 -1980).

 

נסיעה לששה שבועות למזרח הרחוק, קבלת תעודת עיתונאי מ"בקיבוץ" בין השאר לקבל סיוע מהשגרירות שלנו בבנקוק ( תאילנד) במטרה לבקר ולראיין פליטים קמבודיים ורופאים במחנות הפליטים  שעל הגבול, הרופאים  הגיעו במסגרת ארגון  "רפואה ללא גבולות" שהקים הנשיא קנדי. בעקבות הנסיעה שלח לעיתון "בקיבוץ" סיכומי חוויות שהודפסו בשם " איגרות מקמבודיה (1980)

 

זמן קצר לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן (1995), ביוזמת חברו מוחמד נאצר מהישוב דורה (ליד חברון), יחד אתו נסע  לרבת עמון למס ימים ושם פגש את ד"ר באסם אבו שריף, יועצו המדיני של עראפת, ואת  עבדל חיר אל מג'אלי ( אחיו של ראש הממשלה לשעבר) ואחרים.

 

יחד עם אריק רוניס ז"ל, מפקד קבוצת אנשי שב"כ שהדריך באזורו, גם הוא בוגר "כדורי", החליטו (2012) להקים ארגון יהודי – ערבי. כך קמה העמותה "צועדים יחד לעתיד משותף". במסגרת פעילות העמותה אלפי יהודים וערבים בכל הארץ נפגשו בדרכים מגוונות, למדו בחמישה מרכזים, מתוך כוונה להכיר, ללמוד ולשתף פעולה לחיים משותפים. במשך שבעה חודשים 150 איש , במפגשים מונחים, נפגשו אחת לשבועיים לכתוב את מצע העמותה שעיקרה מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, היא גם מדינתם של כל אזרחיה, מדינה דמוקרטית עם שוויון אזרחי מלא ( זכויות וחובות). לצד מדינת ישראל תקום מדינת הלאום של העם הפלסטיני, שתי המדינות יחיו בביטחון ובשלום זו לצד זו.

 

הקים ארגון  נוסף בשם "מנהיגות לחיים משותפים" (2017) במטרה לקיים סדנאות במכללות , אוניברסיטאות. אלה נעשו במפגשים של שישה  חודשים, אחת לשבועיים , במטרה שאלה ימשיכו לפעול באזור שלהם בהמשך. כך הסתיימו שתי סדנאות ( בבית ברל – טייבה ובבית יגאל אלון), התכנון היה לקיים סדנאות נוספות : באוני' ירושלים (הר הצופים), בגליל המערבי( עכו), ובמכללת עמק יזרעאל. הקורונה קטעה המשך הפעילות הזו.

 

הקים קבוצה מצומצמת של חברים שרצו לקדם שיח פיוס עם קבוצות בעלי עניין אצל הפלסטינים (2018). אז נפגשו עם חלק ממנהיגי אש"פ בראמללה ובעיר החדשה רואביי. פגישות מקבילות התקיימו בביתו בבית השיטה. סוכם שלא מפרסמים כל עוד אין הסכמות. ניסינו להגיע להבנות באשר ליחסים בין מדינת ישראל  והמדינה הפלסטינית שבדרך. לצערו הם לא הגיעו להסכמות , כמו כן לא התקבלה הסכמה לפעילות חופשית עם גורמים עצמאיים.

 

על בסיס המצע של "צועדים יחד", עם תיקונים והשלמות, החליט עם עמיתיו  (2021) להקים מפלגה יהודית – ערבית. כך נרשמה המפלגה בשם "אורות השחר". שהתברר שהמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה וחסרים כספים רבים לפעילות נכונה, החליטו שעל מנת  לא להפסיד את קולות השינוי, כל אחד בחר יבחר את מפלגתו. המפלגה עדיין רשומה כדין.

את תולדות חייו ופעילות פרסם יעקב יוניש בשלושה ספרים "לגעת באור" שכתב (2010, 2018 ו-2021).

 

הוא התלבט מה יהיה שם הספר. הוא חיפש שם קצר שייתן ביטוי להרגשתו במציאות המשתנה והמורכבת.

 

לדבריו, חג סביב למילה "אור" שיש בה מבט אופטימי , תקווה , כיוון דרך ושאינו מסנוור. באור ישנה חמימות ובסיס מתאים לשמחה.

 

למילה "אור" הוסיף את הפועל "לגעת" כביטוי ורצון להשפיע ,לשנות – במידה שניתן – על גווני האור.

עוד מראות הזוג

סוף דבר

 

תודה לך אבי נבון
שחיברת בין יוניש וביני

 

תודה לכם ניר עמית וגדעון ביגר
שהצטרפתם אלי
לפגישת היכרות עם רונ ויוניש

 

תודה לכם רוני ויוניש
שסיפרתם לי אודותכם
ואירחתם אותי בלבביות ובחום,
ובעיקר אפשרתם לי
לצלם אתכם במשך מספר שעות.

 

תודה לכם על יום מענג,
מהנה ופורה במחיצתכם.