מיזם  יישובים כפריים – ריכוז ביקורי מפגש/תיור/צילום  ממשיך לאחר הפוגה של מספר חודשים.

 

ביום ראשון, 26  בנובמבר 2023 הגענו לביקור/סיור/צילום במושב אביחיל מושב שהקימו חיילי הגדודים העבריים שלחמו במלחמת העולם הראשונה בצבא הבריטי

 

היינו אורחיו של  איתן ישראלי

 

איתן ישראלי הוא חבר חדש.

 

הקשר איתו נוצר באמצעות אבי נבון לאחר פרסום התיעוד אודותיו אדם בסביבתו – אבי נבון חבר קיבוץ להב איש ידיעת הארץ ואודות ביתו קיבוץ להב וסביבתו – עבר והווה.

 

הפגישה הראשונה עם איתן ישראלי התקיימה ב-1 בנובמבר 2023 והייתה במסגרת המיזם אדם בסביבתו .

 

בתחילת המפגש קיימנו שיחת היכרות הדדית.

 

איתן ישראלי גדל והתחנך במושב אביחיל, שהוריו היו בין מקימיו. הוא הבן השני שנולד במושב בשנת 1934.

 

באביחיל איתן נשא לאשה את שושנה שילדה את ארבעת ילדיהם גל, יודי, יעל ואורי.

 

כאן הוריו יהודה ובלהה ישראלי ממייסדי אביחיל חיו ונקברו בחלקת הגדודאים, גם סבו פסח ישראלי וסבתא גיטל חיו כאן ונקברו כאן.

 

ניניו של איתן הם דור שישי ייחודי באביחיל.

 

התישבו באביחיל גם אחיו צבי קופרמן ועוד שתי משפחות דודניו של איתן, אייקי שוורץ ואורנה כהנוביץ.

 

כאן גדל איתן ולמד בגן אצל הגננת לאה וסיים את בית הספר היסודי בשנת הקמת המדינה.

 

הישג ראשון במעלה שאיתן גאה בו הוא שארבעת ילדיו עם משפחותיהם בנו את ביתם באביחיל. לאחרונה מסיבות בריאות  משפחה אחת עברה לתל אביב.

 

איתן הבן השני שנולד באביחיל יחגוג השנה 90 שנה באביחיל. עם שתי הפסקות. איתן ומשפחות יצאו בשרות המדינה לסיוע חקלאי לאפריקה, לוולטה העילית וניגריה למשך 4 שנים וכן שרת כציר כלכלי בשגרירות ישראל בוושינגטון במשך שלוש שנים.

 

להרחבה ראו אדם בסביבתו – איתן ישראלי ממושב אביחיל, איש מעניין במיוחד

 

לאחר השיחה מכן עד שעת ערב מוקדמת ובמשך שעות רבות  צלמתי את איתן ישראלי בביתו, בחצר ובבניין בו נמצאים המשרד החקלאי, בתי המלאכה, הספרייה וחדרי אוספים וראו אדם בסביבתו – איתן ישראלי ממושב אביחיל, איש מעניין במיוחד

.

כאמור, ביום ראשון, 26 בנובמבר 2023 הגעתי אל אביחיל בפעם השנייה והפעם עם סמדר בן דור בת זוג שלי, רבקה ורז גורן ואלי אלי קירז'נר.

 

בתחילת המפגש, התארחנו בביתו של איתן ישראלי.

 

לאחר שיחת היכרות קצרה ותיאום ציפיות, יצאנו יחד עם איתן למשך מספר שעות ושוטטנו ברחבי מושב אביחיל לרבות בית העלמין.

 

ובמהלך השיטוט צילמתי, בין היתר, גם את איתן במקום בו נולד, גדל, התבגר, בנה את משפחתו והתפתח ובו מתגוררת משפחתו וראו לעיל אדם בסביבתו – איתן ישראלי ממושב אביחיל, איש מעניין במיוחד

 

בסיור הגענו גם למזכירות המושב ושם שוחחנו עם גב' טל דר מנהלת האגודה החקלאית שיתופית האמונה הן על הנושאים הכלכליים, הקהילתיים והמוניציפליים של המושב.

להלן מובא מידע אודות מושב אביחיל, חלקו למדתי טרם הביקור וחלקו למדתי מדברי איתן ישראלי במפגש הראשון ובסיור. בנוסף מובאים צילומים שנעשו במהלך הסיור.

 

מיקום אביחיל במרכז השרון

איתור המושב על רכס הכורכר
כ-2 ק"מ מחוף הים,
ממערב וצמוד לכביש 2
ומצפון ובצמוד לעיר נתניה

אביחיל הוא מושב עובדים
שטחו של המושב הוא 4,000 דונם.
ענף הפרדס היה אחד מענפי המשק העיקריים

חיי המייסדים והמייסדות בשנים ראשונות היו מאד קשים.

 

נטעו פרדסים כמקור הכנסה עקרי

 

כאשר הפרדסים נכנסו לתנובה מלאה פרצה מלחמת העולם השנייה, אז, פסק יצוא הפרי, והתפוזים נקברו באדמה בשיברון לב.

מושב אביחיל משתייך לתנועת המושבים,
ונמצא בתחום מועצה אזורית עמק חפר

במושב מתגוררות כ-350 משפחות
מתוכן ישנן 110 נחלות חקלאיות,
כ-100 משפחות מתגוררות בשיכון הבנים
כל התושבים הם חברים מלאים
באגודה השיתופית החקלאית
 דבר זה ייחודי לאביחיל
ולא קיים במושבי עובדים אחרים בישראל.

 

ההיסטוריה של אביחיל שזורה מזה למעלה מ-100 שנה בשרשרת של שליחות והתנדבות.

 

החוליה הראשונה היא ההתנדבות לגדוד נהגי הפרדות בפיקודו של קולונל פטרסון וקפיטן טרומפלדור.

 

כאן נזרע הגרעין הראשון לאביחיל.

 

מייסדי אביחיל לקחו חלק בכל ארבעת הגדודים העבריים.

 

בתום המלחמה ב-1919 השתחררו הגדודאים שמנו כ-8,000 איש. רובם חזרו לארצות מוצאם.

 

בין הנשארים, כ-2,000 איש, הקימו בפלסטינה את ארגון החיילים המשוחררים להתיישבות חקלאית.

 

הובטחה הקצאת קרקעות בבית שאן ובג'יפטליק אך הדבר לא יצא לפועל בגלל התנגדות הערבים.

 

בסוף הציעו הבריטים להקצות קרקעות באזור ערד.

 

קבוצה של גדודאים, מאנשי אביחיל בעתיד, לקחו חלק בסקרים ובקידוחי מים והמקום לא נמצא מתאים.

 

במשך כ-10 שנים של חיפושים, חלק מחברי הארגון עזבו  והצטרפו לישובים קיימים.

 

הגרעין הקשה המשיך להתקיים בעיקר בתל אביב וקרם עור וגידים בשנת 1929, כאשר הקרן קיימת קנתה את אדמות  עמק חפר.

 

והנה אחרי 13 שנה מתגשם החלום וכ-60 משפחות של גדודאים  מתנחלות החל משנת 1932 בגבעת החיילים שהיא אביחיל.

 

המתיישבים אנשים לא צעירים, ילידי המאה התשע עשרה בני ארבעים ומעלה ובעלי משפחות, דבר שהיה מאד ייחודי במערכת ההתיישבות.

בין מייסדי אביחיל ישנה קבוצה משמעותית של 5 חברים וחברה שהשתתפו בהגנת תל-חי עם יוסף טרומפלדור מפקדם.

 

למפקד הנערץ קולונל מרגולין הייתה תרומה ייחודית בפיקוד על שני גדודים.

 

הוא היה ארץ ישראלי לשעבר וכקצין מוכשר עטור הצטיינות, הוא מונצח באביחיל על ידי כיכר מרגולין.

 

הדמות המפקדת והמטפחת לאורך שנים רבות בגדוד נהגי הפרדות ובגדודים העבריים היה קולונל גון הנרי פטרסון. גוי אירי ציוני נלהב.

 

בשנת 1937 אף ביקר באביחיל.

 

בעקבות קשריו עם הגדודאים ביקש להיקבר בארץ ישראל. המקום הראוי ביותר הוא כמובן באביחיל.

אביחיל הוקם ב-1932 על ידי חיילים משוחררים שלחמו במלחמת העולם הראשונה במסגרת הגדודים העבריים שבצבא הבריטי.

 

תחילה הוקם היישוב על אדמה שהוקצתה לחיילים המשוחררים על ידי ממשלת המנדט, בצפון הנגב, ליד תל ערד.

 

בעקבות המחסור במים במדבר, הוקם המושב מחדש במיקומו הנוכחי, ב-19 ביולי 1932, על ידי קרן היסוד.

 

היישוב הוקם על חולית שהייתה אדמת הקרן הקיימת לישראל, במסגרת "התיישבות האלף".

 

בין המתיישבים הראשונים היה דב יוסף, שכיהן בהמשך כשר הצנע בממשלת ישראל הראשונה, וכן שמואל דב חיים קריס, מהנדס ואדריכל, חבר אספת הנבחרים וציר בקונגרס הציוני, מראשוני הגדוד העברי שהצליח להשיג הקצאת קרקע בעמק חפר.

 

השם המקורי של המושב היה גבעת החיילים.

 

בשנת 1936 ביקר המשורר חיים נחמן ביאליק במקום ונתן אל השם: אבי חייל.

 

בשנת 1946 אוחד אביחיל עם המושב הסמוך "עין העובד".

בתקופה הראשונה סבלו התושבים מהתנכלויות וחדירות של בדואים מהסביבה.

 

ב-22 בפברואר 1933 אירעה התנגשות גדולה בין התושבים לבין בדואים שחדרו לשדות המושב.

 

בתגרה נפצע קשה בראשו יוסף בנימיני. לפי גרסה אחת הוא הוכה בראשו על ידי אישה בדואית באמצעות כד חרס וכעבור מספר שעות מת מפצעיו. לפי הגרסה אחרת הוא הוכה בראשו על ידי גברים בדואים שהיו חמושים בנבוטים (מקלות).

 

הוא נקבר בראש גבעת הכפר.

 

בשנת 1947 הוקמה ליד קברו אנדרטה בצורת עמוד שיש שהובא מקיסריה. עליו הונחה מנורה – סמל הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה.

 

בבסיס האנדרטה נכתב: פה נפל על משמרתו יוסף בן מנוח בנימיני ז"ל בהגנו על היישוב הזה.

 

הקבר והאנדרטה נמצאים היום בתוך בית הספר אביחיל.

אביחיל והתנדבות חד הוא

 

אביחיל מובילה בנושא ההתנדבות.

 

באביחיל  קיים הריכוז הגדול ביותר של מתנדבים לגדוד העברי.

 

במלחמת העולם ובמלחמת השחרור גרו באביחיל 90 משפחות ומספר המתנדבים הגיע ל 250 איש.

 

בשנת 1946 הצטרף לאביחיל  הישוב הקטן עין העובד,  כ18 משפחות של פועלים שהקימו משקים צמודים לאביחיל.

 

האיחוד היה מוצלח והזרים אנשים יותר צעירים לקהילה.

דמות המושב כיום 

קולונל אליעזר (לָזָר) מרקוביץ' מרגולין
(5 בפברואר או 26 במרץ 1875, בלגורוד, האימפריה הרוסית – 22 ביוני 1944, סידני, אוסטרליה)
היה ממפקדי הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה.

 

****

בית הספר

בית הספר היה המבנה הציבורי הראשון מאחר והמתיישבים היו מבוגרים  ועלו להתיישבות בעלי משפחות עם ילדים

 

גבעת בית הספר שימשה את החלוץ לעליה לאביחיל בשנת 1932 והקמת הישוב.

 

עם עליית המתיישבים, כולל משפחות עם וילדים בכל הגילאים, בשנת 1933 הוקם בית הספר על הגבעה.

 

בית הספר חוגג באותו מקום השנה 90 שנה להיווסדו.

שיכון בנים

 

בשנת 1973 בהיות איתן ישראלי יושב ראש ועד המושב הוא יזם והקים את שיכון הבנים שהיה הראשון בישראל.

 

פעילותו הציבורית בתנועת המושבים ובמשרד החקלאות  סייעו לו לקבל לראשונה בישראל את ההסכמות הדרושות, במיוחד מאריק נחמקין ז"ל מזכיר תנועת המושבים ולימים שר החקלאות.

 

מושב אביחיל הגיע להסכמות עם המוסדות על שני בסיסים. הראשון שהשיכון יהיה לבני הישוב בלבד. ושנית שכולם יהיו חברי אגודה.

 

דבר זה שרת את רצון הבנים לבנות כאן את ביתם וכבנים הייתה קבלתם לחברות טבעית.

 

הרווח החברתי של הכפר היה ונשאר עד היום בכל המובנים. הכנסת דור צעיר לקהילה מתבגרת, אכלוס בית הספר וחיזוק הקהיליה בנושאים הניהוליים והחברתיים.

 

בביצוע הפרויקט השתתפו גם יהושע יצחקי ז"ל ושמריהו פורת ז"ל. במבט לאחור אחרי 50 שנה ברור שכולם הרוויחו. המושב פעיל,  תוסס ונעים לחיות בו

בית הגדודים

בית הגדודים הוקם על ידי חברי אביחיל מתרומות של גדודאים שחזרו לאמריקה.

 

בשנות ה-70 הועברה הבעלות למשרד הביטחון. דבר זה גרם למקום לקבל מעמד ממלכתי.

בית העלמין

ג'ון הנרי פטרסון (10 בנובמבר 1867 – 18 ביוני 1947), היה נוצרי ציוני, לוטננט קולונל (סגן-אלוף) ממוצא אירי בצבא הבריטי, צייד וסופר.

 

זכה ב-1902 באות השירות המצוין (DSO) הבריטי בגין שירותו בעת מלחמת הבורים השנייה בדרום אפריקה.

 

הוא נודע בעולם בזכות ספריו, ובמיוחד ספרו "אוכלי האדם של צאבו".

 

הוא מילא תפקיד חשוב ביותר בתחייה הציונית, כאשר שימש במהלך מלחמת העולם הראשונה, כמפקד שני הגדודים העבריים הראשונים – גדוד נהגי הפרדות בחזית גליפולי, ולאחר מכן כמפקד הגדוד ה-38 של קלעי המלך, שנלחם בארץ ישראל.

 

פטרסון השתחרר מהצבא הבריטי ב-1920 כלוטננט קולונל, אותה דרגה בה החל את המלחמה, והיה מאז לתומך פומבי ופעיל למען הקמת מדינה יהודית עצמאית.

 

ספרו האחרון, שיצא לאור ב-1941 היה המאבק על ירושלים, בשיתוף עם זאב ז'בוטינסקי (שהיה לידידו האישי ונפטר כשנה לפני יציאתו של הספר לאור), וכן עם פייר ון פאסן וג'וזאיה קלמנט וג'ווד.

 

לדברי זאב ז'בוטינסקי, "בכל ההיסטוריה היהודית לא היה לנו ידיד נוצרי בעל הבנה ומסירות כמוהו".

 

במרץ 1946, בנציון (מזכירו של זאב ז'בוטנסקי) וצילה נתניהו קראו את שמו של בנם הבכור יונתן – לימים מפקד סיירת מטכ"ל יונתן נתניהו, שנפל במבצע אנטבה – על פי שמו הפרטי של פטרסון (ג'ון) ועל שם הסבא (נתן). פטרסון אף שימש כסנדק בבריתו של יוני נתניהו.

בשנת 2011 פנה נכדו של פטרסון אל מכון ז'בוטינסקי וביקש מהם לסייע לו בהגשמת משאלתו האחרונה של סבו.

 

המכון, ג'רי קלינגר, מהחברה היהודית האמריקנית לשימור היסטורי (JASHP), אלן פטרסון, טוד יאנג הקנדי, מוזיאון בית הגדודים במושב אביחיל, נעשה במאמץ מתואם במטרה לכבד בקשה זו.

 

בסיוע ותמיכה של ממשלת ישראל וראש הממשלה, בנימין נתניהו, הושג צו מבית משפט פדרלי אמריקאי, המתיר להוציא את אפרם של פטרסון ושל רעייתו פרנסס הלנה ולהעלות אותו לישראל.

 

באוקטובר 2014 הובאו כדי האפר לישראל, וביום חמישי, ה-4 בדצמבר 2014 נקברו פטרסון ורעייתו בחלקה מיוחדת המשקיפה על החלקה הצבאית וחלקת הגדודים העבריים, בבית העלמין של מושב אביחיל סמוך לנתניה, כפי שביקש.

 

טקס הקבורה היה ממלכתי ובו נשא דברים ראש הממשלה בנימין נתניהו, אשר הניח את זר הממשלה.

 

כן השתתפו בטקס הקבורה והניחו זרים: שר הביטחון משה יעלון, שגרירי בריטניה ואירלנד, עוד השתתפו ג'רי קלינגר מהחברה היהודית האמריקאית לשימור ונציגים ממכון ז'בוטינסקי.

 

רבים מוותיקי מושב אביחיל נכחו אף הם בטקס הקבורה ובאירוע ההצדעה שנערך לאחר מכן במוזיאון הגדודים העבריים במושב.

עוד נמשכת השרשרת,
דור שישי של משפחת ישראלי
במושב אביחיל

סוף דבר,

הסיור המרתק במושב אביחיל
היה מסע במנהרת הזמן
של תולדות התיישבות בשרון בשנות ה-30 בפרט,
ובתקופת היישוב טרם הקמת המדינה.

התרשמנו מאוד
מהנצחת מורשת מקימי היישוב

התרשמנו גם משפע העצים
והגינון הפרטי והציבורי

מעניין היה לראות שאביחיל שומר
על עצמו כמקום יישוב ייחודי ועצמאי
הגם שהוא צמוד לנתניה

תודה מקרב לב לאיתן ישראלי
על האירוח והסיור המקיף והיסודי
שערך לנו במושב  

 

המיזם החדש אדם בסביבתו בו התחלתי לפני כשנה ממשיך.

 

מדובר על צילום אדם במקום בו הוא חי או פועל.

 

מעת לעת אני מגיע לצלם את חבריי/עמיתי במקומותיהם.

 

ביום רביעי 1 בנובמבר 2023 בשעת בוקר הגעתי למושב אביחיל לצלם את איתן ישראלי.

 

איתן ישראלי הוא חבר חדש, אותו הכרתי במספר שיחות טלפון קודם המפגש.

 

הקשר איתו נוצר באמצעות אבי נבון לאחר פרסום התיעוד אודותיו אדם בסביבתו – אבי נבון חבר קיבוץ להב איש ידיעת הארץ ואודות ביתו קיבוץ להב וסביבתו – עבר והווה.

 

בתחילת המפגש קיימנו שיחת היכרות הדדית.

 

לאחר מכן עד שעת ערב מוקדמת ובמשך שעות רבות צלמתי את איתן בביתו, בחצר ובבניין בו נמצאים המשרד החקלאי, בתי המלאכה, הספרייה וחדרי אוספים.

 

ביום ראשון, 26 בנובמבר 2023 הגעתי אל אביחיל בפעם השנייה והפעם עם סמדר בן דור בת זוג שלי, רבקה ורז גורן ואלי קירז'נר.

 

בתחילת המפגש, התארחנו בביתו של איתן ישראלי.

 

לאחר שיחת היכרות קצרה ותיאום ציפיות, יצאנו יחד עם איתן לסיבוב במושב אביחיל ובמהלכו צילמתי את את איתן במקום בו נולד, גדל, התבגר, בנה את משפחתו והתפתח ובו מתגוררת משפחתו.

כך מספר איתן על המושב אביחיל"

 

" כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי ,

 

כאן בניתי את ביתי בשתי ידי"

 

כתב המשורר והמלחין עוזי חיטמן. כמה תואם אותי והמשכתי את השיר, כאן נולדו לו נכדי וגם ניני."

 

כאן איתן נשא לאשה את שושנה שילדה את ארבעת ילדיהם גל, יודי, יעל ואורי.

 

כאן ייסדו הוריו יהודה ובלהה את אביחיל ונקברו בחלקת הגדודאים , גם סבו פסח וסבתא גיטל חיו כאן ונקברו כאן.

 

ניניו של איתן הם דור שישי ייחודי באביחיל.

 

התישבו באביחיל עוד שתי משפחות דודניו של איתן, אייקי שוורץ ואורנה כהנוביץ.

 

כאן גדל איתן ולמד בגן אצל הגננת לאה וסיים את בית הספר היסודי בשנת הקמת המדינה.

 

הישג ראשון במעלה שאיתן גאה בו הוא שארבעת ילדיו עם משפחותיהם בנו את ביתם באביחיל. לאחרונה מסיבות בריאות  משפחה אחת עברה לתל אביב.

 

איתן הבן השני שנולד באביחיל יחגוג השנה 90 שנה באביחיל. עם שתי הפסקות. איתן ומשפחות יצאו בשרות המדינה לסיוע חקלאי לאפריקה, לוולטה העילית וניגריה למשך 4 שנים וכן שרת כציר כלכלי בשגרירות ישראל בוושינגטון במשך שלוש שנים.

 

אקדים ואציין, כפי שכותרת התיעוד, איתן ישראלי הוא איש מעניין במיוחד, היא הגדרה תמציתית.

 

איתן ישראלי מגדיר את עצמו יהודי, ישראלי וציוני.

 

ביום בו צלמתי אותו  למדתי שאת איתן ישראלי בגילו המתקדם ולנוכח פעילותו רבת השנים ניתן להגדיר בשפע מילים:

איתן ישראלי מלח הארץ
איתן ישראלי פטריוט ציוני דור שלישי שורשי
איתן ישראלי איש משפחה, חבר, ראש שבט ומנהיג
איתן ישראלי אדם ברוך כישרונות (מולטי טלנט) ואיש רב פעלים
איתן ישראלי מושבניק, אגרונום ומדריך חקלאי
איתן ישראלי קצין בצה"ל (סא"ל), איש ממשל בכיר ודיפלומט (קונסול),
איתן ישראלי איש עסקים ויזם בינלאומי
איתן ישראלי מתנדב סדרתי ותורם
איתן ישראלי סופר וכותב, מתעד סידרתי, היסטוריון וארכיאולוג חובב
איתן ישראלי בעל ידי זהב.
איתן ישראלי  אוצר ואספן בלתי נלאה (אובססיבי) ואפילו כורך ספרים.

 

על הגדרות ואפיוניו של איתן ישראלי ניתן ללמוד ממעט המידע המובא להלן וכן משפע הצילומים.

איתן ישראלי נולד וגדל במושב אביחיל (1934), נישא לשושנה ז"ל בשנת 1959

 

שושנה ז"ל היא אם ארבעת ילדיו:
גל (1960), יהודה (1961), יעל (1968) ואורי 1969)
ולהם 11 נכדים ו-5 נינים.
משפחות שלושה מארבעת ילדיהם מתגוררות במושב אביחיל.

אשתו השנייה הייתה שרה ליברמן ז"ל  מאז 2008 ועד שנפטרה בשנת 2016.

 

אשתו השלישית היא ואלי רות ולריקה (מאז 2016)

איתן ישראלי היה פעיל באביחיל כל חייו.

 

החל מחברות בתנועת הנוער העובד והדרכה בהמשך.

 

עם שובו מהצבא ולימודי החקלאות באוניברסיטה העברית נבחר איתן לוועד המושב וכיהן בו עשרות שנים.

 

חלק ניכר מהזמן  כיהן כיושב ראש ועד הכפר.

 

איתן נבחר לראשונה בשנת 1970  כנציג אביחיל במועצה האזורית עמק חפר ושימש חבר הנהלת המועצה שנים רבות.

 

איתן היה פעיל ויצג את אביחיל בתנועת המושבים. תקופה ממושכת.

 

בשנת 1973 בהיותו כמובן בהתנדבות יושב ראש ועד המושב יזם איתן והקים באביחיל את שיכון הבנים הראשון בישראל.

 

פעילותו הציבורית בתנועת המושבים ובמשרד החקלאות  סייעו לו לקבל לראשונה בישראל את ההסכמות הדרושות, במיוחד מאריק נחמקין ז"ל מזכיר תנועת המושבים ולימים שר החקלאות.

 

מושב אביחיל הגיע להסכמות עם המוסדות על שני בסיסים. הראשון שהשיכון יהיה לבני הישוב בלבד. ושנית שכולם יהיו חברי אגודה. דבר זה שרת את רצון הבנים לבנות כאן את ביתם וכבנים הייתה קבלתם לחברות טבעית.

 

הרווח החברתי של הכפר היה ונשאר עד היום בכל המובנים. הכנסת דור צעיר לקהילה מתבגרת, אכלוס בית הספר וחיזוק הקהיליה בנושאים הניהוליים והחברתיים.

 

בביצוע הפרויקט השתתפו גם יהושע יצחקי ז"ל ושמריהו פורת ז"ל. במבט לאחור אחרי 50 שנה ברור שכולם הרוויחו. המושב פעיל,  תוסס ונעים לחיות בו.

איתן ישראלי פטריוט ציוני דור שלישי שורשי 

 

סבו וסבתו מצד אביו הם פסח גיטל סרולוב.

 

פסח שעיברת את שמו לישראלי למד רבנות בוילנה' במשך השנים התקרב לתנועה הציונית ובמקביל למד ליטוגרפיה.

 

בשנת 1910 הגיע עם בנו אריה לארץ ישראל ללמוד בבית הספר החקלאי במקווה ישראל. ולאחר כשנה חזר לוילנה.

 

 

אביו של איתן ישראלי הוא יהודה ישראלי  בנו השני של סבא פסח שבשנת 1913  נשלח לארץ ישראל לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה תרבות בוילנה. כאשר יהודה הגיע לארץ הוא נכנס ללימודים בגימנסיה הרצליה עד התחלת מלחמת העולם הראשונה 1914. אז עבר ללמד במושבה הר טוב בבית הספר שהקים הנדבן יצחק גולדברג (חבר של סבא פסח). בהמשך עבר לעבוד בחוות החולדה ובמושבה ראשון לציון. בשנת 1917 התגייס יהודה ישראלי לגדוד העברי (גדודי קלעי המלך 39) שלחם בין היתר בקרב בנערן. עם סיום המלחמה עבר לתל אביב.

 

סבו וסבתו מצד אימו של איתן ישראלי הם יוסף לייב ושיינדל אוסטרובסקי. אמו היא בלהה לבית אוסטרובסקי שנולדה באוקראינה.

 

המשפחה התגוררה דורות רבים באזור קייב ובדורות האחרונים התרכזו בעיירה בוגולסלב. שם היו בעלים של גשר אגרה. את הזיכיון להפעלתו קנו ממשלת הצאר הרוסי. הגשר סיפק פרנסה למשפחה ואפשר לה לממן חלק נכבד מפעילות הקהילה היהודית המקומית.

 

בלהה עלתה עם הוריה לישראל בשנת 1921, שנתיים התגוררו באוהל גדול שהביאו מאוקראינה בתל אביב ומשם עברו לכפר סבא והצטרפו לבני משפחתם שהיו בין מקימי המושבה בשנת 1903.

 

איתן ישראלי הוא בנם המשותף היחיד של הוריו שנישאו בשנית לאחר שהתאלמנו.

 

לאביו יהודה ישראלי (אלמן מ- 1932) היו שתי בנות ובן: בלה, אריה ונחמה  ולאימו בלהה אוסטרובסקי  (אלמנה מ-1929) בן ובת, אהובה וצביקה.

 

הזוג יהודה ישראלי ובלהה לבית אוסטרובסקי יחד עם המשרתים בגדוד העברי, היו בין מקימי מושב אביחיל בשנת 1932. איתן ישראלי הוא הבן השני שנולד במושב.

 

אימו בלהה בנוסף לגידול הילדים הייתה פעילה במשק המשפחתי ובקהילה.

 

אביו התגייס גם במלחמת העולם השנייה ושירת בצבא הממלכה המאוחדת בארץ ישראל.

איתן ישראלי גדל והתחנך במושב אביחיל, שהוריו היו בין מקימיו. כאמור, הוא הבן השני שנולד במושב.

גבעת בית הספר שימשה את החלוץ לעליה לאביחיל בשנת 1932 והקמת הישוב.

 

עם עליית המתיישבים, כולל משפחות עם וילדים בכל הגילאים, בשנת 1933 הוקם בית הספר על הגבעה.

 

בית הספר חוגג באותו מקום השנה 90 שנה להיווסדו.

 

איתן גר וגדל בסמוך לבית הספר. מגרש בית הספר הווה בית שני למשחקים עד שקיעת החמה.

 

באותה חצר קיים גן הילדים שבו למד עם הגננת לאה שלוש שנים.

 

איתן למד כאן 8 שנים וסיים את לימודיו בשנת 1948 עם הקמת המדינה.

 

אחיו המבוגרים של איתן, אהובה, צביקה ונחמה, סיימו גם הם כאן את בית הספר היסודי.

 

איתן ילדיו נכדיו (ובקרוב ניניו) למדו כאן בגן וסיימו את בית הספר היסודי.

 

חדר הכיתה של איתן עומד על תילו מזה למעלה משמונים שנה.

 

שושנה ז"ל אשתו של איתן לימדה וחינכה  דורות של תלמידים כאן בבית הספר.

 

המשפחה הנציחה את שמה בבניית אמפיתאטרון  במקום  שהוא "חצר שושנה".

 

איתן פעל רבות לאורך של למעלה מ 60 שנה לפיתוחו וטיפוחו של בית הספר.

 

את לימודיו התיכוניים סיים בבית הספר החקלאי כדורי.

 

מיד לאחר מכן, התגייס לנח"ל, שבועיים לפני שמלאו לו 17.

 

במאי 1952 לאחר סיום קורס קצינים (בגיל 17 וחצי – בזמנו הקצין הצעיר ביותר בצה"ל), מונה לשרת כמפקד מחלקה בקיבוץ כפר גלעדי.

 

בסוף 1952 נתמנה לסגן מפקד הפלוגה בדרגת סגן שייסדה את ההיאחזות עין גדי, היאחזות הנח"ל השלישית.

לאחר השחרור מהצבא, החל לימודי אגרונומיה, תחילה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן בשלוחת האוניברסיטה, בפקולטה לחקלאות ברחובות והוסמך (M.Sc) גידולי שדה ובכלכלה חקלאית.

 

עבודת המאסטר שלו עסקה בגידול עגבניות באדמה מליחה באום ברק – עין בוקק על שפת ים המלח. יהודה אלמוג ראש מועצה אזורית תמר, הסכים להחכיר לישראלי עשרה דונמים ליד עין בוקק להקמת חווה חקלאית וניסויים בגידול ירקות.

 

ישראלי הקים חווה חקלאית לגידול עגבניות וביצע עבודת מחקר לתואר M.Sc. תוצאות המחקר היו שעגבניות חונטות פרחים רק בטמפרטורה של מעל 10 מעלות. כמו כן שניתן לשטוף את האדמה ממליחות היתר ולגדל בה עגבניות. היבול היה שלושה טון לדונם. היה זה יבול בעל ערך כלכלי מובהק שהוכיח שההתיישבות החלוצית בבקעת ים המלח ובערבה תקיים את עצמה מבחינה כלכלית.

 

לאחר שלוש שנים הוקם בעין בוקק בית הבראה. השלטונות נתנו להם קדימות בשימוש במים דבר שמנע מישראלי להמשיך בפיתוח החווה.

בשנת 1959 החל ישראלי את דרכו במשרד החקלאות ככלכלן חקלאי, עוזר למשנה מנהל משרד החקלאות.

 

בשנת 1963 הוצע לו תפקיד יועץ מטעם ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, שליח ודיפלומט של משרד החוץ הישראלי.

 

בשנים 1963 – 1965 שימש ישראלי כיועץ חקלאי לממשלת וולטה עילית (היום בורקינה פאסו) וסגנו של מנהל הצוות, שמנה 15 יועצים מכל העולם. הוא הקים משק ובי"ס חקלאי, הדריך בשיטות עיבוד קרקע ושימוש בכלים חקלאיים מודרניים והנחיל שיטות התיישבות קואופרטיביות שפותחו בישראל והופצו בעולם.

 

בשנים 1965–1967 התמנה מטעם האו"ם למנהל פרויקט בניגריה. במשך שנתיים היה אחראי על ניהול ופיתוח של 56 "מושבים", על פי מודל ההתיישבות הישראלי.

 

באפריל 1967 חזר עם משפחתו לישראל.

עם פרוץ מלחמת ששת הימים, גויס כקצין מבצעים חטיבתי בחטיבה 5 של חיילי חי"ר במילואים אשר נלחמה בגזרת השומרון. עם שוך הקרבות קיבלה החטיבה שליטה על כל השומרון – צפון הגדה.

 

מיד התעוררו בעיות כלכליות קיומיות בעיקר בצד החקלאי ואספקת מים של גידול ושיווק תוצרת חקלאית וכן מזון לאוכלוסייה. לאור עבודתו של ישראלי, כמומחה באו"ם ובמשרד החקלאות, ישראלי הציע למח"ט, מפקד עוצבת השרון אל"ם זאב שחם (זוניק) ז"ל למנות אותו בנוסף לתפקידו כקצין מבצעים גם כקצין חקלאות בשומרון מהר מאוד מצב זה התפתח לאחריות כ"קצין מטה לחקלאות ראשי" על כל הגדה המערבית. בעיתונות של התקופה הוא זכה לכינוי "שר החקלאות של הגדה המערבית".

 

מדיניות ממשלת ישראל לאחר הכיבוש שהוביל משה דיין שר הביטחון הייתה לפעול להחזרת האוכלוסייה לשגרה. היו מספר נושאים דחופים, ביניהם אספקת מים לאוכלוסייה ולחקלאות, ומזון לבעלי החיים. בעיקר שיווק תוצרת חקלאית שגודלה עבור ירדן ומדינות המפרץ, עליה הייתה מבוססת כלכלת האזור. עם פרוץ מלחמת ששת הימים ישראל פוצצה את גשרי המעבר בין הגדה לירדן והתקיים מצב מלחמה בין ישראל לירדן, מה שמנע שיווק התוצרת לירדן. יחד עם אבו האשם (סולימאן צאלח), ממנהיגי החקלאים בגדה באותה תקופה, ובעל קרקעות בבקעת הירדן, פעל אז ישראלי, לשיווק התוצרת של הגדה לירדן. הפעולות הצליחו למרות מצב המלחמה בין ישראל לירדן. כך, נולדה "מדיניות הגשרים הפתוחים".

 

במקביל החל משרד החקלאות להיכנס לשגרה בשומרון. נפתחו משרדים בערים הראשיות, הופעלו תחנות ממשלתיות למחקר והדגמה, ונפתחו והופעלו משרדי שירות הווטרינריה, הייעור, וסקר השווקים. לקראת החורף, עם עליית מפלס הירדן, בדיון אצל משה דיין בהשתתפות ישראלי, סוכם שיש לחדש את הגשרים שהופצצו ביוני 1967. נושא הגשרים הפתוחים היה אינטרס מדיני הן לירדנים והן לישראל. לירדנים היה אינטרס עליון לשמור על הקשר עם אזרחיהם ממערב לירדן והם הציעו להקים מחדש את גשר אלנבי וגשר אדם, וממשלת ישראל אישרה זאת. גשרים אלו נודעו מאז כ"מדיניות הגשרים הפתוחים".

באוגוסט 1970, התמנה לתפקיד סמנכ"ל במשרד החקלאות. הוא היה אחראי על נושא היצור והשיווק של תוצרת חקלאית בישראל. בין היתר שימש כיו"ר מועצות היצור והשיווק, יו"ר מועצת הלול, הירקות, הדבש, הפרחים, החלב והבקר לבשר.

 

ביוני 1970 יצא לחודש לייעץ למחלקת החקלאות של ארצות הברית, על דרכים לקדם חקלאים נחשלים בדרום.

ישראלי פרש מצה"ל בדרגת סגן-אלוף במילואים. בין תפקידיו שירת כקצין אג"ם בחטיבת שריון במלחמת יום כיפור בסיני וממערב לעיר סואץ.

 

בינואר 1974 התלוננו גורמים חקלאיים ושר החקלאות, חיים גבתי, על שלא משחררים את ישראלי משירות בטענה שהיעדרו מעכב יוזמות חקלאיות רבות.

 

באוקטובר 1974 לאחר שהשתחרר וחזר למושב באביחיל ולנוכח אירועי פעילות חבלנית (פח"ע)  כתב את פקודת מבצע "שמחה תורה" להיערכות ולהגנה על המושב במקרה פיגוע או התקפת מחבלים. תרחיש זה התממש  בימים אלה!

בין השנים 1975–1978 כיהן איתן ישראלי כציר כלכלי-חקלאי בשגרירות ישראל בוושינגטון המופקד בין היתר, על תיאום סיוע חקלאי ביבשת אמריקה. בתפקיד זה, הקים את המשרד של חברת אגרקסקו בניו-יורק, על מנת לייצא תוצרת חקלאית ישראלית לארצות הברית וקנדה. ישראלי יזם גם את ארגון שוחרי החקלאות הישראלית בארצות הברית ובעיקר את קרן "BARD" לשיתוף פעולה במחקר חקלאי בין ישראל לארצות הברית שפועלת גם בעשור השני של המאה ה-21.

 

בשנים 1978–1983 ניהל ישראלי את "החברה לפיתוח כלכלי", שהקים בשותפות עם יוני ויואב הורוביץ. החברה פיתחה חוות חקלאיות בארצות הברית ודרום אמריקה, בין היתר בפוארטו ריקו, קוסטה ריקה ובקליפורניה.

בזמן מלחמת לבנון הראשונה, שימש ישראלי כקצין ממשל צבאי בתפקיד "ראש המטה האזרחי לדרום לבנון" בפיקוד של תת-אלוף דוד מימון.

 

בשנת 1983 הקים החברה המשפחתית  גיאו – אינטרנציונל  במסגרתה המשיך ישראלי בעסקיו הפרטיים לפיתוח חקלאי בישראל ומחוץ לישראל.

 

בשנת 1984 פעל בסין למרות שהייתה סגורה בפני ישראלים. כמו כן פעל יזם והקים פרוייקטים חקלאיים בעשרות מדינות.

 

החל מ-1988 התמקד ביצוא ידע חקלאי במסגרת חברת "גיו אינטרנשיונל" הוא הקים מערכת מחקר של יצירת זני תות שדה חדשים. זנים אלו משווקים בישראל ובעולם.

בינואר 1998, לאחר חידוש היחסים הדיפלומטים בין ישראל לבורקינה פאסו, מונה ישראלי כקונסול כבוד של בורקינה פאסו בישראל ופועל עם בנו גל שהתמנה סגן הקונסול..

מינוי זה בא בעקבות שירותו כמומחה חקלאי מטעם האו"ם במדינה זו בשנות ה-60, וכן שנים של סיוע למדינה האפריקאית בהתנדבות.

 

ישראלי פעל להסכם ערים תאומות עם מועצה אזורית עמק חפר, על מנת לסייע לבורקינה-פאסו באמצעות ידע ישראלי בנושאים של השקיה, טיוב מים, בניית סכרים ושמירה על קרקעות מפני סחף.

 

בשירותו כקונסול, בהתנדבות, תרם ישראלי לחיזוק קשרי החוץ של ישראל עם בורקינה-פאסו, כולל הצבעות חיוביות של מדינה זו באו"ם (למרות רוב מוסלמי מוחלט במדינה זו).

 

מכיוון שלבורקינה פאסו אין שגרירות בישראל, הקונסוליה שישראלי עומד בראשה מתפקדת כשגרירות לכל דבר: החל מהנפקת ויזות, טיפול בעובדים זרים, תיאומים דיפלומטיים עם משרד החוץ בירושלים ובואגאדוגו, בירת בורקינה-פאסו, פיתוח קשרי חוץ וקשרי מסחר.

 

עוד נמשכת השרשרת,
דור שישי של משפחת ישראלי
במושב אביחיל

סוף,

איתן ישראלי
הוא אדם מיוחד
כך למדתי מעט עליו
ביום צילום זה.

תודה לך איתן
שפתחת לי את
דלת הכניסה
לביתך ולעולמך
כדי שאוכל להציץ בו.