שייט קייקים בשפך הירדן ובנחל הזאכי23 באוקטובר 2021

 

חווית טיול בלתי שגרתית ומענגת, היא כותרת ראויה לשייט קייקים בשפך הירדן לכנרת ובנחל הזאכי שחברי מוטי ארמלין יזם ומימש.

 

טיול זה התקיים בעיצומו של סתו תשפ"ב, טרם תחילת עונת הגשמים.

 

הטיול כלל גם, איך אפשר שלא, חוויית צילום מעניינת ומאתגרת שהניבה שלל תמונות המשולבות בסיפור הטיול.

 

******

 

מאז שרעיון השייט עלה לאוויר, עבר הרבה זמן, ובדיעבד, לא ברור לי מדוע.

 

כבר בקיץ שנה שעברה, תש"פ ( יולי – אוגוסט 2020), בעיצומה של שנת הקורונה, מוטי הציעה לי להצטרף אליו לשייט קייקים. אז, בגלל נסיבות רפואיות דחיתי בנימוס את הצעתו.

 

שנה לאחר מכן,  בקיץ שחלף, מוטי חזר על הצעתו מספר פעמים. שוב דחיתי אותו בנימוס. חששתי שאיני כשיר לצאת לשייט.

 

לפני מספר חודשים סיפרתי ליעל בר, מדריכת ההידרותרפיה בבית הלוחם בירושלים על ההצעה ועל החשש שלי. היא עודדה אותי, לאחר שבדקה את יכולותיי, היא נתנה לי את ברכת הדרך.

 

למרות ברכתה של יעל, לא הזדרזתי לקבל את ההצעה של מוטי, המשכתי לחשוש.

 

מוטי לא ויתר, לפני מספר ימים הוא הודיע שיום שישי 22 באוקטובר 2021, תהייה ההזדמנות האחרונה לממש את ההצעה ולא ראוי להחמיץ אותה.

 

שוב ניסיתי לדחות את ההצעה. אמרתי למוטי שקבעתי ביום זה לרכוב עם חברי מיכאל עוזרמן בירושלים. מוטי עמד על דעתו, תבטל את הרכיבה, תגיע לשיט ותזמין גם את מיכאל.

 

הבנתי שאין לי ברירה והסכמתי.

 

מיד, הצעתי למיכאל להצטרף. הוא לא יכול היה להגיע. אז הצעתי לחברי ניר עמית להצטרף. הוא קפץ על ההצעה "כמוצא שלל רב".

 

*****

אודה על האמת, מספר ימים לפני השיט, מפלס ההתרגשות שלי עלה וערב קודם, בזמן שהתארגנתי ליציאה, הוא הרקיע לשחקים.

 

ביום שישי 22 באוקטובר 2021 בשעת בוקר מוקדמת, טרם השמש הפציעה אט מנדנה, יצאתי בדרכי צפונה.

 

דקות בודדת לאחר שהגעתי ניצלתי אותן לצילום

****

****

מוטי וניר הגיעו ועל גגות רכבם הקייקים, כולם של מוטי.

 

ירדנו בדרך עפר לחורשה על גדת הירדן, מדרום לגשר אריק.

***

מוטי וניר פרקו את הקייקים מהרכב והורידו אותם לגדת הירדן.

***

****

***

***

****

בינתיים התארגנתי לשייט.

מוכן ליציאה, צילום ניר עמית

הכל היה מוכן ליציאה לדרך. אבל, קודם קיבלנו ממוטי תדריך כולל דברי הסבר כיצד חותרים ובעיקר כללי זהירות.

****

 

זהו! התיישבנו בתוך הקייק ומוטי התאים את ישיבתנו.

***

מוטי גרר אותנו למים.

***

תדרוך אחרון לפני יציאה, צילום ניר עמית

זהו השיט החל.

***

עברו דקות בודדות עד שקיבלתי ביטחון ובעיקר חתרתי נכון, קדימה והצידה

 

לאחר השיט, חברי רפי רגב הגדיר אותי "חתרן בלתי נלאה".

 

אז, הרשיתי לעצמי להתפנות לצילום

צילום ניר עמית

***

התקדמנו במורד שפך הירדן לכיוון הכינרת.

***

***

כבר בתחילת השיט התפעמנו ממה שראו עינינו ובעיקר משפע המים. תוך כדי שייט צלמנו, אחד את האחר ואת מראות הדרך.

***

****

התקדמנו והמשכנו ופנינו לעבר חוף בית הב"ק.

בית הַבֶּק (נקרא גם חירבת אלערג') הוא קבוצת מבנים מאבן בזלת, הניצבים כ-500 מטרים ממזרח לשפך הירדן לכנרת בחורשת אקליפטוסים גבוהים.

 

במקום נמצאו פריטים ארכאולוגיים, האופייניים לתקופה הרומית והביזנטית. על סמך אותם ממצאים יש שזיהו את המקום עם העיר בית צידה, שנודעה לה חשיבות רבה בתקופה הרומית, במיוחד לעולם הנוצרי. כיום מקובל לזהות את בית צידה עם תל א-תלויה הנמצא צפונית מן המקום.

 

בסוף התקופה העותמאנית התגורר בבית הבק הכורדי עבד א-רחמן באשה אליוסף, בעל מרבית האדמות בבקעת בית צידה. לאחר מותו הועברו האדמות לבנו הצעיר פואד, ותושבי בקעת בית צידה היו האריסים שלו.

 

בעשור הראשון של המאה ה-20 עלתה לארץ קבוצה של חלוצים מחצי האי קרים שבאוקראניה, דעה נוספת סוברת שמקורם בעיירה הומל שבבלאורס. הם חיפשו מקום להתיישבות והוצע להם להתיישב על אדמת הבק בבטיחה. מכיוון שלא עלה בידם לקנות את האדמה הם החליטו להתיישב כאריסי הבק הכורדי. נחתם חוזה אריסות לתשע שנים, והבק הבטיח לספק למתיישבים צאן ובקר.

 

בסוכות 1904 התיישבו במקום שש עשרה משפחות. חלקן התגוררו בצריפים שבנו וחלקן בחדרים בחצר בית הבק. הן עסקו בחקלאות, ואף עסקו בדייג בים הכנרת ונטעו עצי אקליפטוס הקיימים כאן גם היום.

 

לאחר מספר חודשים החלו להתעורר בעיות, שהקשה בהן הייתה מחלת המלריה. רבים נפלו למשכב וחלקם מתו מן המחלה. הדרך היחידה להשגת אספקה ותרופות הייתה בעזרת סירות, והערבים שהשיטו סירות אלו דרשו מחיר גבוה.

 

כשנה לאחר בואם של המתיישבים, הם נאלצו לעזוב את המקום.

 

*****

 

במלחמת העצמאות נעשה ניסיון של ההגנה לתקוף סירות סוריות אשר היה חשש שיתקפו את היישובים במהלך המלחמה, אך הניסיון נכשל.

 

לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בין ישראל וסוריה בקיץ 1949 המקום היה בשליטת סוריה

 

בחורף 1955, במהלך מבצע עלי זית, מבצע שמטרתו הייתה להרתיע את הסורים ששלטו באזור וירו ממוצבים שממזרח לכנרת לעבר סירות דיג וסירות משמר של חיל הים ששטו בה. כבש כוח של צנחנים את בית הבק יחד עם שאר מוצבי צפון מזרח הכנרת. היה זה מבצע מורכב, שכלל נחיתה מן הים, חציית הירדן והליכה ממושכת. בלילה אחד נכבשו כל המוצבים הסוריים שבצפון מזרח הכנרת, ממוצב הגבול שליד עין גב ועד מוצב השפך בשפך הירדן.

 

הכוח שכבש את בית הבק ומוצב השפך ירד מגבעת קלע, היכן שנמצא היום מושב אלמגור, חצה את הירדן והתפצל לשניים: חלק אחד בפיקודו של אלישע שלם כבש את בית הבק, והחלק השני בפיקודו של רפאל איתן כבש את מוצב השפך. בעקבות מבצע זה השתררה באזור רגיעה לזמן מה. בשנים שלאחר מכן נתחדשו הפגיעות בדייגים ובחקלאי אלמגור, עד לכיבוש הגולן במלחמת ששת הימים.

 

****

 

כיום, שטח האזור ובית הבק בתוכו שייך כיום למשפחת שניידר אשר מחזיקה במקום עדר בקר. העדר הובא בעידוד רשות שמורות הטבע במטרה לצמצם את אוכלוסיית צמח הקנה בשמורת בית צידה ולאפשר גידול של מגוון מיני צמחים נוספים.

 

מקור 

***

שם, יצאנו מהקייק וצעדנו על החוף מטרים בודדים ובצל האקליפטוסים ישבנו לסעוד את ארוחת הבוקר.

***

ארוחת בוקר, צילום ניר עמית

****

חזרנו לשיט ומבית הב"ק התקדמנו לעבר נחל הזאכי.

****

צילום ניר עמית

התרשמנו מתנועת זרימת המים והגלים,

****

התענגנו על משחקי אור וצל בין הצמחייה העבותה והשתקפותה במים.

****

***

***

בתוך הזאכי

***

****

פגשנו גם עופות מים

*****

***

***

תוך התקדמות במעלה הזאכי ראינו נופשים על גדותיו ופגשנו קבוצות נוספות של חותרים.

***

****

***

הגענו למקום המזרחי שמוטי אמר שאי אפשר לשייט בו.

 

ירדנו שוב לחוף, והפעם לחילוץ עצמות מהישיבה הארוכה וגם בעיקר לשחייה במים הצוננים של הנחל.

גלישה למים

צילום ניר עמית

****

אין טיול בלי פורטרט

***

הפסקה זו הייתה במקומה.

הרהור אחרון לפני יציאה לדרך, צילום מוטי ארמלין

 

חזרנו לשוט והפעם בדרך חזרה. שוב התלהבנו בלי סוף.

***

***

***

***

יצאנו מהזאכי, חזרנו לערוץ הירדן וחתרנו צפונה.

***

****

השיט בכיוון זה, נגד הזרם, היה צריך להיות מעט קשה יותר מזה בדרך הלוך. אולם, לא כך היה! הסיבה הייתה שהזרימה, בעונה זאת של הסתיו הייתה חלשה ואולי בגלל שכבר היינו מאומנים יותר בחתירה.

***

לאחר שלוש ושלושת רבעי שעות שיט של 8.15 ק"מ, מתוכן שעה עצירה הסתיים השיט והגענו לנקודת ההתחלה.

***

מוטי וניר העמיסו את הקייקים על גג רכבם.

***

 

לאחר העמסת הקייקים, התיישבנו ל"סעודת סוף הטיול" על מכסה המנוע. היינו רעבים. בכל זאת התאמצנו.

 

סיימנו. נפרדנו לשלום. יצאנו בדרכינו חזרה.

 

אחרי הנסיעה, בשעות אחר הצהרים המאוחרות, הגעתי לבית עמוס חוויות ומעט כאב בשרירי הידיים.

 

שיט זה, כמו שנכתב בתחילה, היה חוויה יוצאת דופן, מהנה ומרגשת.

 

היה כיף לשייט ובעיקר עם חברים טובים המודעים מחד ליכולות ומאידך למגבלות הפיזיות ובהתאם בעת הצורך, מסייעים בהושטת יד .

 

*******

תודה לך מוטי,
עשית לי את היום,
ואני מניח שגם לניר!