סוסיתא – העיר העתיקה על ההר מול הגולן12 באוקטובר 2021
הדפסה
עניינו של תיעוד זה הוא ביקור/סיור/צילום באתר הארכיאולוגי סוסיתא ביום ראשון 10 באוקטובר 2021.
בטיול אופניים לפני חמש שנים, צופה כנרת (עין גב-גבעת יואב-מדרונות הגולן), נחל סמך וחוף כנרת, עברנו למול ההר צפינו עליו ולא טיפסנו.
הפעם הגענו גיל מועלם ואני לאתר.
גיל הסביר אודות המקום, תולדותיו ובעיקר הראה את הממצאים הארכאולוגים.
הגענו למקום בזמן שנערכו בו עבודות שיקום והכשרה לקראת פתיחת הגן הלאומי.
****
התיעוד להלן כולל מידע אודות המקום, פירוט אודות החפירות הארכיאולוגיות, מספר מפות וצילומים שנעשו בשיטוט במקום.
*******
מיקום ואיתור
***
העיר הקדומה סוסיתא שוכנת על הר סוסיתא, כשני ק"מ ממזרח לכנרת, בין עמקי הכנרת המזרחיים לבין דרום-מערב רכסי הגולן. רמת ההר השטוחה מוקפת עטרת מצוקי בזלת, ושלושה נחלים חותרים סביב ההר ומנתקים אותו מסביבתו: נחל עין גב בצפון, נחל סוסיתא בדרום ונחל נועה ממזרח.
****
מבט על סוסיתא מכיוון טיילת דרום רמת הגולן
רק בנקודה אחת, בדרום-מזרח ההר, חובר אוכף טבעי אל רמת ההר ומאפשר מעבר נוח אל העיר. הניצב על ההר נהנה מנוף פנורמי החובק את הגליל ועמקי הכנרת מצד אחד, ואת רכסי הגולן מן הצד האחר.
****
מבט ממזרח והדרך העולה לאתר
מבט מסותיא לכיוון מערב
*****
תולדות המקום
מעט לפני אמצע המאה הב' לפסה"נ ייסד מלך סלווקי – אנטיוכוס הג' "הגדול" או אנטיוכוס הד' "אפיפאנס" – את העיר סוסיתא בשמה היווני אנטיוכיה היפוס. בדומה לשם הארמי, המילה היפוס שומרת על משמעות השם – סוס. מה פשר הסוס בשמה של העיר? יש המשווים להר צורה של אוכף וראש סוס וסבורים שמכאן השם, ויש הסוברים שחיילים פרשים היו הראשונים שקיבלו כאן נחלה, ומכאן נגזר שם העיר.
מאמצע המאה הב' לפסה"נ התפתחה סוסיתא לאיטה, ומתחם הלניסטי הוקם במרכז ההר ובו מקדשי העיר. המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי הביא לחורבנה בשלהי המאה הב' לפסה"נ וההתיישבות בה נקטעה עד השתלטותו של הצבא הרומי על המרחב בשנת 63 לפסה"נ.
אותות ראשונים לבנייה ניכרים כבר מימיו של המלך הורדוס וביתר שאת במאות הא'–ג' לספירה. בתקופה זו, המכונה "השלום הרומי", שגשגה סוסיתא כשאר אחיותיה במרחב הדקפוליס – תחום גאוגרפי־תרבותי של עשר ערים בעלות צביון יווני־רומי בתחומי ירדן, סוריה וישראל של היום. סוסיתא הייתה לעיר ראשה – פוליס השולטת בתחום נרחב הכולל את דרום הגולן ואולי גם את מרכזו. בתחומה היו מצויות גם עיירות יהודיות רבות. תחומה המנהלי גבל במערב עם הכנרת; בדרום־מערב עם שטחה של חמת גדר, שהשתייכה לתחום העיר גדרה (בירדן של היום); ממזרח חפף עם מהלכם של הנחלים רוקאד וירמוך. גבולה המנהלי של סוסיתא מצפון אינו ודאי ונמצא כיום במרכזו של מחקר רב־תחומי מרחבי. ייתכן שהגבול בצפון הגיע עד הכפר היהודי מג'דוליה, הסמוך ליישוב בן ימינו – נטור.
בתקופה זו הוטבעו בעיר מטבעות שעל פניהם דיוקן הקיסר, ועל גבם דמותה של אלת העיר טיכה, שלראשה כתר חומות העיר, והיא אוחזת בסוס – סמלה של העיר – או ניצבת לצדו. בתקופה זו גם נסללה מערכת המים אל העיר ונקבעה תכניתה האורתוגונלית – רשת רחובות המבוססת על רחוב מרכזי (הדקומנוס מקסימוס) החוצה אותה ממזרח למערב, ורחובות מצפון לדרום החוצים את הרחוב הראשי בזווית ישרה, ויוצרים נוף עירוני מתוכנן היטב.
מבני העיר בנויים ברובם מאבן הבזלת המכסה את מרבית ההר ולעיתים שולבה גם אבן גיר רכה מקומית. במכלולי בנייה עשירים מן התקופה הרומית והביזנטית נעשה שימוש גם בשיש ובגרניט שיובאו ממרחקים. בתקופה הרומית הוקמו מבני הציבור ורחבות מרכזיות דוגמת הפורום – הרחבה העירונית המרוצפת במרכז העיר, הבזיליקה הגדולה שמצפון לה, בית מרחץ ציבורי על גבי המצוק הדרומי, האודֵאון – תאטרון קטן מידות, החומה ההיקפית עם מערכות הגנה מתוחכמות והשער הראשי של העיר, שנקבע במזרח.
בשנות המחקר האחרונות החל נחשף באוכפה של העיר מתחם מקודש לאחד מאלי הטבע, אולי לדיוניסוס אל היין, שכן מסכת ברונזה ייחודית המתארת את בן לווייתו, האל פאן, נחשפה בשער המונומנטלי המוליך אל המתחם. הנכנס בשערי המתחם הגיע גם אל בית מרחץ ציבורי מפואר ואל תאטרון רומי.
במאה הד' לספירה חלו שינויים ניכרים בתכנית העיר. רעש אדמה שאירע בשנת 363 החריב חלק ממבני העיר ובהם הבזיליקה ועם עליית הנצרות והפיכתה לדת הרשמית של האימפריה, פינו את מקומם המוסדות הרומיים המוכרים לשבע כנסיות ביזנטיות והעיר נקבעה למקום מושבו של בישוף.
במאה הו' החלה דעיכה בבנייתם של מבני הציבור בעיר. לאחר הכיבוש האסלאמי הקדום, במאה הז', נמשכה השקיעה ואף הוחרפה, שכן סוסיתא איבדה אז את מעמדה הבכיר כעיר ראשה לטובת טבריה מעברה האחר של הכנרת.
במאה הח' סוסיתא כבר איננה עיר, אלא עיירה תעשייתית דועכת. רעש האדמה ההרסני של שנת 749 לספירה גרם לנטישתה הסופית של סוסיתא עד שהלמות מכושי הארכאולוגים העירו את שרידיה.
*****
זמן מלחמת העצמאות ואחריה
סוסיתא (נקרא ח' נוקיב) ועין גב בשנות ה-40'
במלחמת העצמאות נתפס ההר על ידי הצבא הסורי, אשר פלש לישראל לאחר הקמתה. הדבר היווה איום מתמיד על קיבוץ עין גב, עליו הר סוסיתא חלש.
במהלך קרבות עשרת הימים בלילה שבין ה־17 וה־18 ביולי 1948, נכבש המקום על ידי מחלקת לוחמים, חברי הקיבוץ ותושבי עמק הירדן, אשר יצאו מעין גב.
לאחר המלחמה במקום הוקמה עמדה קדמית של צה"ל שניצלה את המבנה הטופוגרפי השולט של סוסיתא. עמדה קידמית זו שימשה את צה"ל עד מלחמת ששת הימים.
מוצב צה"ל על סוסיתא מול קו הגבול עד מלחמת ששת הימים, בשנת 1956 סללה מע"צ כביש גישה להר בשביל תיירים
בתחילת שנות ה־50 נסללה למקום דרך ג'יפים והוקם במקום רכבל, לצורך העברת אספקה לחיילים. עד היום עדיין ניתן לראות בחלקה הצפוני מערבי של העיר את הרכבל שנבנה על ידי סא"ל דוד לסקוב.
שרידי הרכבל
כמו כן יש על ההר גם שרידים רבים של תעלות קשר ועמדות ירי שהיו חלק מהמוצב של צה"ל במקום.
ביום העצמאות ה־19 של מדינת ישראל, ה' אייר תשכ"ז, נהרג מפקד המוצב סגן רמי זית. האנדרטה לזכרו נמצאת בקצה המערבי של ההר ולידה נטועים שני עצי זית.
****
רמי נולד בירושלים ב- 8.3.1940 לחיה ודב ויסבוך, אח למשה. האב שהיה מהנדס כימיה עבד במפעלי ים המלח והאם היתה עקרת בית. בעצם ימי מלחמת השחרור, כשרמי היה בן שמונה בלבד, חלתה האם ונפטרה. האב לקח את שני
בניו לקיבוץ שריד אל אחיו שנמנה עם מייסדי הקיבוץ. הדוד מנדל ואשתו לאה אימצו את משה ורמי והילדים נקלטו במהרה. רמי השתלב בקבוצת “זית”. יחד עם בני קבוצתו סיים את בית הספר היסודי ואת התיכון בקיבוץ שריד. לימים ישנה את שם משפחתו ל”זית” כשם הקבוצה שבה גדל והתחנך.
הוא היה נער רגיש ומצפוני, מלא חיים, חדווה ושובבות נעורים. אהב ספורט – היה מתעמל על מכשיר המתח ועל המקבילים. היה לו חוש הומור נפלא והוא היה שחקן מבטן ומלידה. בערבי תרבות בקבוצתו, או מול תלמידי בית הספר כולו, היה עורך מופעי פנטומימה ועושה חיקויים. בטיולים ובמחנות תנועה היה רמי מציג שוב ושוב את הקטע על פיליס הפרעוש, שראה באחד מסרטיו של צ’רלי צ’פלין, וכך דבק בו הכינוי “פיליס גו”.
ביולי 1958 התגייס לצבא, לנח”ל. עבר קורס מ”כים, סיים קורס קצינים והתמנה למ”פ היאחזות הנח”ל עין יהב. בעין יהב פגש את אילנה ששירתה שם כחובשת. זמן קצר לאחר שהשתחרר מהצבא נישאו רמי ואילנה וקבעו את ביתם במרכז הארץ. רמי יצא ללימודי חינוך גופני בסמינר הקיבוצים שבסיומם עבד כמורה לספורט בבית הספר התיכון “קוגל” בחולון. את חלומו ללמוד משחק לא זכה להגשים. הספיק להירשם לבית ספר למשחק ואז יצא לשירות מילואים במוצב סוסיתא שעל ההר ממזרח לקיבוץ עין גב.
הימים ימי ההמתנה שקדמו למלחמת ששת הימים, ורמת הכוננות במוצב עלתה עקב התראות על אפשרות תקיפה. הוחלט לתגבר את המארבים ונמתח ביניהם כבל טלפון לתקשורת. בדיעבד הסתבר שהכבל היה קצר מידי ולא הגיע לכל העמדות. ב- 14.5.1967, ערב יום העצמאות תשכ”ז, בעוד עם ישראל חוגג, לאחר שדיווח בקשר, ירד סגן רמי זית, מפקד המוצב, בלוויית הסמל לבדוק את איוש המארבים. לפתע נפתחה עליו אש מהעמדה שלא היתה מקושרת. רמי נהרג במקום. רמי זית הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ שריד והותיר אחריו אשה ושני ילדים – אמיר ונטי.
כשנה לאחר נפילתו הקימו בני משפחתו וחבריו אנדרטה לזכרו ליד המקום בו נפל. מאז, מידי שנה בסמוך ליום העצמאות, הם עולים על זקניהם וטפם לסוסיתא וליד שני עצי זית שנשתלו במקום הם מספרים ומעלים זיכרונות. לאחר מכן הם מתאספים באחד מחופי הכינרת, מוציאים סלי אוכל שהביאו מהבית, מניחים שמיכות לישיבה על הארץ, מתרחצים בכינרת, ורמי כמו נימצא שם איתם.
******
סגן רמי זית נחשב כחלל צה"ל האחרון לפני מלחמת ששת הימים. נסיבות מותו המלאות לא פורסמו בזמנו וספק אם נחקרו ביסודיות. צה"ל הסתפק בהודעה כי "נפל במילוי תפקידו".
היום ניתן לפרסם כי רמי נהרג במתחם מוצב סוסיתא עליו פיקד, על-ידי אחד מחייליו – חיל ישראלי ששמר במוצב. האירוע הטראגי התרחש כאמור, בליל ה-14 במאי 1967 כאמור בליל העצמאות תשכ"ז בעוד המוני עם ישראל חוגגים את חג העצמאותה-19 של מדינת ישראל.
הימים היו ימי "תקופת ההמתנה "שלפני מלחמת ששת הימים. בתקופה שקדמה למלחמה הייתה כידוע מתיחות רבה בגבול סוריה. החילים במוצבים לאורך הגבול הסורי ובכלל זה החילים המשרתים במוצב סוסיתא תודרכו להיות דרוכים וערניים. סגן רמי זית, כך על-פי הסברה, ביקש לבדוק את כוננות חייליו וערך בשעות הערב של ליל העצמאות ביקורת פתע בעמדות. בהגיעו לעמדה הקיצונית במוצב נורתה לעברו לפתע אש מהעמדה, רמי נפגע ונהרג. התברר כי אחד החיילים במוצב נבהל וחשב שהמדובר בחייל סורי, ירה בו והרגו. החיל היורה אותר וזוהה וסיפר כי הבחין בדמות חשודה וחשש שמדובר בחיל אויב סורי ולכן פתח באש.
כחלק מהכוננות במוצב סוסיתא ב"תקופת ההמתנה", ערב מלחמת ששת הימים נמתח חוט קו טלפון (טלפון קווי) בין העמדות במוצב להוציא עמדה שהייתה קיצונית מבין העמדות (אורך קו הטלפון לא הספיק) מעמדה זו נורתה האש שהרגה את רמי זית ולא היה ניתן ליצור קשר עם העמדה.
נושא הריגתו של רמי ככל הנראה לא נחקר ביסודיות. צה"ל היה טרוד באותם ימים בנושאים אחרים, וכנראה לא נדע לעולם מה בדיוק קרה באותו ליל העצמאות של 1967 במוצב סוסיתא .מדוע פתח החייל באש לעבר רמי? האם ביקש סיסמא? האם לא הייתה כאן יד קלה על ההדק?
המקור אלי אלון (10/10/2017) סיפור חייו של רמי זית מפקד מוצב סוסיתא, אתר News1,
****
*****
החפירות באתר
*****
החפירות הראשונות בסוסיתא נערכו מיד עם תום מלחמת העצמאות (1949) במסגרת חפירות ההצלה של אגף העתיקות, בעת הקים צה"ל על ההר את אחד ממוצבי הגבול הגדולים אל מול סוריה. למן שנת 2000 האתר נחפר ברציפות מטעם משלחת חפירות סוסיתא. בחפירות נחשפו שרידים רבים של העיר היוונית–רומית מהתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה, בשנים 2018 ו-2019 נמשכו החפירות מטעם משלחת חפירות סוסיתא מטעם אוניברסיטת חיפה, בניהולם של מ' איזנברג וא' קובלבסקה המחקר שילב חפירה מדעית וחפירות פיתוח ביוזמתה של רשות הטבע והגנים לקראת פתיחת גן לאומי. החפירות נערכו בשטחים להלן:
בית המרחץ הדרומי — בצד המערבי של מכלול בית המרחץ, בסמטה מחוץ לקיר המערבי של בית המרחץ וכן בדיקה במערכת הניקוז בצד המזרחי של בית המרחץ;
דקומנוס מקסימוס מערב — בחלק המערבי של הדקומנוס מקסימוס, על ציר האודיאון, ובקרדו הנמשך דרומה בצומת עם הדקומנוס;
דקומנוס מקסימוס מזרח — בחלקו המזרחי של הדקומנוס מקסימוס, בין שני מבנים מודרניים של צה"ל;
האוכף בהר סוסיתא — האזור שמחוץ לחומות העיר, במורד המערבי של האוכף, במתחם ובו שער מונומנטלי, בית מרחץ ותיאטרון;
התיאטרון — התיאטרון שזוהה בתוך מתחם האוכף במורד הדרומי-מזרחי של ההר;
בית הקברות באוכף — חלק מבית הקברות בצד המזרחי של האוכף, שם זוהו לפחות שני מאוזוליאה;
הכנסייה הדרומית-מערבית — מבנה כנסייה קטן, המכונה גם 'הכנסייה השרופה' במרכז רובע המגורים הדרומי-מערבי של העיר;
הפורום — מתחת למפלס הפורום הרומי, באזור בו נשדד הריצוף בעת העתיקה.
****
בחפירות נחשף שפע של מידע נוסף על העיר היוונית–הרומית ועל עושרה מראשיתה התקופה ההלניסטית עד רעידת האדמה בשנת 749 לסה"נ. בחפירות מתחת לפורום התגלו עדויות לקיומה של אגורה בתקופה ההלניסטית, אולי הראשונה שנחשפה בחפירה ארכיאולוגית באזור. השלבים מהתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה של המרחבים הציבוריים של העיר סוסיתא, נחשפו גם הם בחתך בצד המזרחי של הדקומנוס מקסימוס. החפירות בצד המערבי של הדקומנוס מקסימוס הוסיפו ידע על הקרדו מהתקופה הרומית. השלב המשגשג של התקופה הרומית בעיר נחקר גם בחפירות מחוץ לשער העיר המזרחי, שם נחשפו 'מאוזוליאום האריה' העשיר, מבנה קבורה מפואר נוסף וככל הנראה מתחם מקודש הכולל שער מונומנטלי, בית מרחץ ותיאטרון. הפגיעה בחיי העיר במאה הד' לסה"נ ניכרת בחפירות בית המרחץ הדרומי שיצא מכלל שימוש, ובסוף המאה הד' לסה"נ חזר לשמש למטרות אחרות. חפירות הכנסייה הדרומית-מערבית, שמפולותיה השתמרו היטב, ובה נחשף פסיפס ובו שתי כתובות שנקראו במלואן, הוסיפו תובנה חשובה לחיי התקופה הביזנטית בסוסיתא ולפולחן הקדושים המקומי. עונות החפירה לוו בפרויקטים משמעותיים של שימור, שכללו הרמה והחזרה של חלק מהריצוף של הדקומנוס מקסימוס, ייצוב רצפת הפסיפס של הכנסייה הדרומית-מערבית והמשך שימור של כמה ממצאים שבירים מהעונות הקודמות. החפירות והמחקר באתר ימשיכו יד ביד עם הפיתוח של רשות הטבע והגנים, בתקווה לקיים פעילות שימור וחפירה קבועים באתר.
פירוט הממצאים בשטחי החפירות ראו בנספח בסייפא למטה.
*****
מראות חלק מהממצאים
מבט על כיכר העיר (האגורה שהפכה לפורום)
***
***
האודיאון
מבט מזרחה במעלה הדקומנוס
דֵקוּמָנוּס (לטינית: Decumanus – עשירי) הוא רחוב רוחבי בעיר רומית החוצה את העיר ממזרח למערב. בדרך כלל בכל הערים שנבנו על ידי הרומאים ברחבי האימפריה, כמו גם במחנות הצבאיים שלהם, השתמשו בתכנון עירוני כמעט זהה שהיה מבוסס על רשת רחובות סדורה, בצירים צפון-דרום ומזרח-מערב, שבמרכזה עוברים שני רחובות ראשיים: "קארדו מקסימוס" (cardo Maximus) בציר צפון-דרום, "דקומנוס מקסימוס" (decumanus maximus) בציר מזרח-מערב.
בערים רבות, שהיו בעבר קולוניות רומיות, יש זכר לצירים אלה גם כיום. דוגמה לכך היא העיר העתיקה של ירושלים, בה הקארדו, "קארדו מקסימוס" ניכר ברחובות סוק ח'אן א-זית, והמשכו ברחוב היהודים. ה"דקומנוס מקסימוס" הוא למעשה ציר "נחל צולב" המקשר בין שער יפו להר הבית, וניכר היטב ברחוב דוד – הגבול בין הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי שמצפון לו, והרובע הארמני והרובע היהודי שמדרום לו.
המקור
מבט מערבה במורד דקומנוס
הקצה המערבי של הדקומנוס
תו הסתתים על אבני ריצוף הדקומנוס
האפסיס של כנסיית הבישוף (כנראה)
****
אבני חוליות צינור המים
הקצה המזרחי של הדקומנוס
שרידי המגדל העגול בקצה הדקומנוס הפונה לכיוון הגולן
מבט מערבה מהקצה המזרחי של הדקומנוס
*******
סוף דבר,
זה סיור היה מעניין מאוד
וניתן להתרשם מהשרידים הרבים
וממיקום העיר
על תפארתה של העיר
מאז הקמתה בתקופה ההלניסטית,
עבור דרך התקופה הרומית והביזנטית
ודעיכתה בראשית התקופה המוסלמית הקדומה
****
שהאתר יפתח למבקרים
ניתן יהיה להגיע לעיר לסייר בה
ולראות את השרידים שנותרו במקום
******
תודה גיל על היוזמה להגיע למקום
וכמובן על ההסבר המפורט
******
נספח:
פירוט הממצאים בשטחי החפירות
בית המרחץ הדרומי הוא אחד משטחי החפירה העיקריים שנחקרו החל משנת 2005. במשך עשר עונות חפירה נחשף בית מרחץ ציבורי, שהיה בשימוש במאות הב'–הד' לסה"נ. הוא נבנה על ביצורים מהתקופה הרומית הקדומה, ונעשה בו שימוש חוזר לפעילויות לא ברורות בתקופה הביזנטית). בחפירות בשנת 2018 בקצה המזרחי של שטח החפירה, נחשפו שכבות של שימוש משני בחלל בתקופה הביזנטית, שכיסו מפולת של אבני גזית מגיר (מהתמוטטות קירות בית המרחץ) ורצפת בטון (אחת מרצפות בית המרחץ, כנראה של בריכה שממנה נשדד אריח ריצוף דקורטיבי). מתחת לרצפה ובתוך הקיר המערבי הצמוד אליה, נחפרה תעלת ניקוז ובה נמצאו 24 מטבעות מהמאות הב'–הד' לסה"נ (לא יאוחר משנת 341 לסה"נ), שש קוביות עצם ושתי סיכות עצם. בחלקו המערבי של השטח נחשפו שרידי התיישבות מאוחרת יותר מעל חדר התנורים של בית המרחץ והסמטה בכיוון צפון–דרום שהוליכה לאזור השירות דרך הקיר המערבי של בית המרחץ. תחת הסמטה עברו שתי תעלות (ביוב או אספקת מים), שנחסמו באשפה במאה הד' לסה"נ. ההתיישבות המחודשת בחלק הצפוני של השטח כללה קירות רבים שנבנו מאבני גוויל, אולי למטרת מגורים, ובחלקו הדרומי של השטח — בנייה של החומה העירונית הדרומית וסתימה באבני גוויל של תנורי המרחץ ובהמשך סתימה של כל החלל.
דקומנוס מקסימוס מערב הוא הנתיב המערבי של הרחוב הראשי של העיר. הוא נחפר בעבר בשנים 2008, 2014, 2016 ו-2017. בשנים 2018 ו-2019 החפירות התרכזו בנקודה הסמוכה לאנדרטת רמי זית וסככת צה"ל . השטח הופרע מאוד כתוצאה מפעילות צה"ל, שפגעה כליל בריצוף הבזלת של הדקומנוס. השרידים האדריכליים שנחשפו באזור כוללים שתי אומנות גזית שגבלו עם הדקומנוס מצפון ודרום, קטע של אבני ריצוף מהוקצעות היטב שהיה שייך לקרדו שנמשך מדרום לדקומנוס, שרידי קירות מאבני גיר מסותתות היטב ואבני גזית מבזלת , וכן קירות רבים שנבנו מאבני גוויל. הריצוף 2765 מתוארך לתקופה הרומית, לא יאוחר מסוף המאה הא' לסה"נ, כפי שעולה מתווי הסתתים שנחקקו על לפחות 13 מאבני הריצוף, אשר זהים לתווים שתועדו על ריצוף הדקומנוס והפורום של העיר. בתקופה הביזנטית נבנתה כל סביבתו של ריצוף מחדש, והוסרו חלקים מהריצוף וכל הצד המערבי של הקרדו. במקומם נבנו קירות מאבני ההריסות, לרבות שימוש חוזר בפריטים אדריכליים מהתקופה הרומית ששולבו בקירות, ואחרים שנמצאו מפוזרים במילויים), וכן סדרה של רצפות מעפר מהודק וטיח. למרות שכמויות משמעותיות של כלי חרס נמצאו במבנים שנחשפו מהתקופה הביזנטית, אופי הפעילות המדויק שלהם לא התברר.
דקומנוס מקסימוס מזרח הוא חלקו המזרחי של הרחוב הראשי של העיר. הוא נחפר בשנים 2005–2007 במטרה לחשוף את כל השטח המרוצף ששרד. בשנת 2018 החפירות נערכו בשטח באמצע הרחוב, בין שני מבנים של צה"ל, שם יזמה רשות הטבע והגנים התקנת שרוול תשתית לכבלים וצינורות. הריצוף המקורי של הרחוב הוסר זמנית ונחפר חתך לרוחב הרחוב עצמו ועד 2 מ' מצפון ודרום לו. האריחים הונחו על שכבת חומר מלכד ומילוי כלשהו ובו נמצאו שברי כלי חרס מהמאה הא' לפסה"נ עד המחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ, לרבות כמה חרסים מאוחרים יותר (עדות לתיקונים?). תחת התשתית נחשפה סדרת רצפות המתוארכת למאה הא' לפסה"נ על סמך כלי חרס ומטבע. רצף הרצפות מעמיק עד לסלע האם ונמצאה בו תערובת של קרמיקה מהמאות הא'–הב' לפסה"נ. מאפיין בולט נוסף שנחפר מתחת לריצוף היה המשך תעלת המים שעוברת לאורך כל הצד הדרומי של הרחוב. ההצטברויות שהוצאו מתוך התעלה תוארכו על ידי ממצא קרמי למאות הה'–הו' לסה"נ. לאחר סיום הבנייה המודרנית הוחזרו אבני הריצוף המקוריות למקומן, תוך שימוש בטיט מודרני דמוי-רומי לאחיזתן.
אוכף הר סוסיתא מאז שנת 2014 מתקיימות חפירות בצד הגישה המזרחית לכיוון שער העיר. השטח כולל שרידים של מבנים רבים (שער מונומנטלי, בית מרחץ ותיאטרון), שיוצרים יחד מתחם חיצוני. החל משנת 2017 נפתח שטח חפירה נפרד בסביבת התיאטרון. בשנים 2018 ו-2019 החפירות באוכף התרכזו בעיקר בשטח שמעל השער, שם זוהתה בריכה, ובשטח שהשתרע בין השער המונומנטלי לבית המרחץ, שם לא זוהו שרידים אדריכליים. השער המונומנטלי, כולל הבריכה, פורסם בעבר
התיאטרון זוהה בסוף שנת 2016, וכמה בדיקות נערכו בשנת 2017. בשנים 2018 ו-2019 החפירות התרכזו בפינה הדרומית-מזרחית של מבנה התיאטרון ובחתך הסמוך לקיר. החתך העמיק עד לסלע והתגלו בו ממצאים מעורבים. באחת הכניסות שנמצאה בין קירות נמשכה החפירה, ובמקום נחשף מבנה התיאטרון שהשתמר גרוע מאוד. העבודה העיקרית נעשתה בשטח הכניסה הראשית הדרומית-מזרחית, שם נקבע כי קיר מתוארך למאות הה'–הו' לסה"נ, ושייך לשלב של הבנייה המחודשת בתקופה הביזנטית. הכניסה הראשית לתיאטרון הייתה במעבר שעובר במרווח של 2.5 מ' בין קירות והיה כנראה מקורה בקמרון.
בית הקברות באוכף נחפר בשנת 2012 והחפירה בו התרכזה במאוזוליאום מרשים, שמכונה כיום 'מאוזוליאום האריה' (על שם פסל אריה, המוצג כעת בתערוכת סוסיתא במוזיאון הכט, חיפה). בשנים 2018 ו-2019 נמשכו החפירות והורחבו לצפון מחוץ למאוזוליאום האריה ושם ניצב כנראה מאוזוליאום מרשים נוסף. התכנית המלאה של מאוזוליאום B טרם נחשפה אך ברור שרוב השברים האדריכליים המגולפים בקפידה בבזלת ופזורים בשטח, היו שייכים למאוזוליאום זה . רצפת מאוזוליאום האריה נחשפה כבר בשנת 2012, ונערכו בה חתכים עד הסלע. בבדיקה נוספת שנערכה בשנת 2018 התגלה ממצא קרמי שזמנו אינו מאוחר לאמצע התקופה הרומית. ניקוי כלשהו נערך גם בחלקו המערבי של המבנה , ושם נמצאו שני נרות שמן מהתקופה הרומית שהשתמרו בחלקם. מאוזוליאום האריה פורסם לפרטיו בעבר
הכנסייה הדרומית-מערבית נחקרה לראשונה בשנת 2005, ולאחר מכן נבדקה בשנת 2007. בשנת 2019 נמשכו החפירות בחלקיו המרכזי והמערבי של המבנה. התגלה המשך השכבות מהרס הכנסייה בשרפה והמשכה של רצפת הפסיפס שהשתמרה היטב. רצפת הפסיפס עוטרה במגוון עיטורים, ובהם ענבים, רימונים, אתרוגים, סלים (אולי עם כיכרות לחם), דגים, ציפורים, גביעים ועוד, ששולבו לסירוגין בדגמים גיאומטריים, וכן בשתי כתובות (בנוסף לכתובת שזוהתה בשנת 2005). הכתובות חושפות מידע על אופי הכנסייה ותורמיה. שכבות הרס הכנסייה כללו שפע של ממצאים, החל מחלקי עמודים, דרך רעפים ומסמרים לקורות העץ של הגג וכלה בפריטי פרזול מתכת של דלתות הכנסייה, כולל שני מרתוקים (מקושי דלת; knockers) דמויי ראש אריה. הפסיפס והטיח שנותר על הקירות השתמרו חלקית וכוסו במלואם בסוף העונה.
הפורום וסביבתו נחפרו במהלך עונות שונות, ובהן נחשף כל המרחב של רחבת הפורום. ריצוף הרחבה השתמר בצפון ובמזרח וביתר השטח הוא הוסר לשימוש חוזר כבר בעת העתיקה. בשנת 2019 נערכו ביזמת רשות הטבע והגנים חפירות במקום שבו הוסר הריצוף, לצורך ריצוף מחדש באבן מודרנית. נפתח שטח של שני ריבועים, שחולק לארבעה ריבועי משנה. עיקר הממצא הוא תעלה שנמשכה מתחת לפורום בציר מזרח–מערב. כן התגלתה סדרה של רצפות עפר מהודק וטיח, חלקן מעל התעלה וחלקן נחתכו על ידיה. רצפות אלה התגלו בכל ארבעת הריבועים, והן העלו שפע של ממצא קרמי. ממצא קרמי זה מלמד כי הרצפות העליונות מתוארכות לתקופה הרומית הקדומה (סוף המאה הא' לפסה"נ?), ואילו הרצפות התחתונות מתוארכות לתקופה ההלניסטית (המאה הב' לפסה"נ). גם התעלה מתוארכת כנראה לתקופה הרומית הקדומה. שרידים אלה, השייכים כנראה לאגורה של העיר מהתקופה ההלניסטית, נחשפו מתחת לפורום המרוצף ואין בהם שרידים אדריכליים כצפוי בכיכר פתוחה. ריבועים A ו-B נחפרו עד לסלע, והעלו שרידים של חציבה ושל קירות אבני גוויל; שברי כלי החרס והכמות הגדולה של הצור מלמדים כי יש לתארך שרידים אלה לתקופה הכלקוליתית. הריבועים שנחפרו מולאו בסוף עונת 2019.