עניינו של תיעוד זה הוא של סיור, אחד מתוך סדרה של שניים.

 

מטרת הסדרה להכיר עד היכן מתפרס השטח הבנוי של ירושלים בהווה ולדעת עד איפה הוא מתוכנן להתרחב בעתיד.

 

לסיור זה שהוביל שלמה אשכול, יצאנו ניר עמית ואני

 

שלמה אשכול (1949) בן קיבוץ עין המפרץ, נשוי, אב לשלוש בנות ובן וסב של חמש נכדות. שלמה שימש במשך שלוש עשרה שנים (2007 – 2020) מהנדס העיר ירושלים וראש מינהל תכנון ותשתיות של העירייה. שלמה עוסק בתכנון ואדריכלות משנת 1976. לימודיו בטכניון בחיפה במחצית הראשונה של שנות ה-70', היו חלק מהשיקום של פציעתו הקשה במהלך מלחמת ההתשה עם מצרים, ב-22 בינואר 1970, בפשיטה (מבצע רודוס)  על האי שדואן  אי אלמוגים שבמפרץ סואץ, מדרום – מערב לשארם א-שייח'.

 

ההיכרות בין שלמה וביני נוצרה לפני מספר שנים בבריכת השחייה של בית הלוחם של ארגון נכי צה"ל בירושלים.

 

מעת לעת, שנפגשנו בבריכה, לפני או אחרי השחייה, שוחחנו על ענייני גיאוגרפיה עירונית, תכנון פיסי, תשתיות וגם בנושאי ידיעת הארץ.

 

כעת לאחר שסיים את שירותו בעירייה, הוא פנוי יותר וזמנו בידו, הוא נענה לבקשתי לצאת מפעם לפעם להסתובב בירושלים ובסביבתה הקרובה ולחדש בנושא תכנון העיר.

 

סיכמנו כאמור, שני הסיורים הראשונים יוקדשו להצגת קצה תחום התפרסות השטח הבנוי של ירושלים בהווה ובעתיד.

 

הסיור הראשון, מושא תיעוד זה נערך ביום רביעי 12 במאי 2021.

 

הסיור הוקדש להכרת הקצה הדרומי של תחום ירושלים, בין מדף הדסה בחלק הדרום מערבי של העיר ובין הר חומה בחלק הדרום מזרחי שלה.

 

מבחינתי סיור זה מהווה השלמה לטיול אופניים המעניין דרום ירושלים, טיפוס לגילה והלאה לרמת רחל מיולי 2019

 

בסיור הפעם עברנו במערב ובדרום העיר במרחב השכונות הקיימות ובשטחים הפתוחים בהם מתוכננות להיבנות שכונות נוספות.

 

במהלך הסיור עצרנו במספר נקודות תצפית מרביתן בתחום השטח המוניציפלי של העיר וחלקן מחוץ לו.

 

בתיעוד להלן מובא מידע אודות המקומות בהם עברנו או צפינו לעברם, מפות ובהן ציון המסלול ונקודות העצירה וגם צילומים שנעשו בסיור.

 

*********

התחום המוניציפאלי של ירושלים

******

מסלול הסיור

התחלה בעין כרם,
עליה למדף הדסה,
הלאה לצומת אורה
ומשם ליד קנדי,
חזרה לצומת אורה
דרך המושבים עמינדב ואורה,
ירידה לכיוון גן לאומי עמק רפאים,
עלייה ליישוב (התנחלות) הר גילה
שבתחום מועצה האזורית גוש עציון ,
ירידה דרך שולי בית ג'אלא לציר המנהרות,
צפונה ב"ציר המנהרות"
עד הכניסה המזרחית של שכונת גילה
חציית דרך חברון,
תצפית מר אליאס (ליד בית השופט),
ירידה לעבר שכונת הר חומה וסיבוב בה

******

מדף הדסה,

השלוחה היורדת מהר אורה
לעבר נחל שורק
הכוללת את עין חנדק
ובמרכזה העליון
בנוי מתחם המרכז הרפואי עין כרם
ובית ספר לרפואה של האוניברסיטה העברית  

 

 

תכנית הבניה במדף הדסה שהנמצאת בהכנה מייעדת בנייה על קרקעות ארגון נשות הדסה 5,000 – 10,000 יח"ד. כיום  על שטח שמסומן כיום בתכנית המתאר לבן ללא ייעוד.

 

 

אֶבֶן סַפִּיר הוא מושב המשתייך לתנועת המושבים. נקרא על שם ספרו של השד"ר רבי יעקב הלוי ספיר, מחבר "אבן ספיר" שנכתב בשנת 1864, המתאר את דרך חייהם ומנהגיהם של יהודי תימן במאה ה-19. על שמו של ספיר נקרא גם נחל ספיר.

 

את המושב הקימו יהודים מתימן ב-1950. במשך השנים עזבו התימנים ובמקומם הגיעו עולים מכורדיסטן, בהמשך הצטרפו אליהם עולים ממרוקו ואחר כך קבוצה קטנה מהונגריה.

 

בקצהו הצפוני עומד מנזר יוחנן במדבר. בתוך המנזר מערת התבודדות המיוחסת ליוחנן המטביל, וכן מעיין.

 

עין חנדק נמצא בסמוך ממזרח למושב אבן ספיר.

 

המעיין נובע בתחילתה של ניקבה, ומימיו מוזרמים במערכת נקבות חצובות בסלע מתצורת שורק.

 

המעיין נמצא בגובה 580 מטר מעל פני הים, ומזין מערכת השקיית שלחין נרחבת בוואדי יוסף ממזרח למושב אבן ספיר.

 

שמו של המעיין "עין חנדק" הוא שינוי קל של שמו הערבי "עין אלח'נדק", ופירושו עין הניקרה או עין התעלה או החפירה.

 

עובדי בית החולים הדסה עין כרם הסמוך אימצו את המקום, והם דואגים לנקיונו ולבטיחות המטיילים בו.

*****

צומת אורה

צומת אורה – במסגרת העבודות להארכת הקו האדום ותוספת שלוחות בו, תוקם בצומת אורה תחנת נוסעים וחניון חנה וסע.

 

בינואר 2019 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון לבנייה את תכנית דמות צומת אורה על פיה הצומת תורד אל מתחת לפני הקרקע.

 

העברת חלק מן התנועה בצומת לתת הקרקע תפחית את העומסים הצפויים על פני הקרקע ותאפשר מתן עדיפות למעבר הרכבת הקלה בצומת.

 

הכביש שיוביל לשכונה ברכס לבן, שעדיין לא ידוע מה יהיה שמה, ייצא מתוך הציר הקיים כיום מעל למנהור המתוכנן.

 

עיקר התנועה שעוברת כיום לכיוון הדסה עין כרם ואבן ספיר תהיה תת־קרקעית. כמו כן מתוכננת במקום תחנה גדולה של הרכבת הקלה, כחלק מהארכת התוואי של הקו האדום בין התחנה הסופית שלו כיום בהר הרצל לבית החולים הדסה.

 

הצומת המתוכנן יכלול שתי מנהרות, שבכל אחת מהן שני נתיבים לכל כיוון. המנהרה הארוכה ביותר, של 900 מטר, תחל בכיכר הקיימת כיום ביציאה מכביש גבעת משואה ותגיע עד לפורטל שיוקם לפני הכניסה למרכז הרפואי הדסה עין כרם.

 

המנהרה הנוספת, שאורכה יהיה 600 מטר 'בלבד', תתחבר לרחוב פנמה, ביציאה משכונת קרית מנחם, ותוביל גם היא לכיוון הדסה.

 

הפרויקט יכלול סלילת שבילי אופניים ומדרכות ולהולכי רגל לכל אורך תוואי הרכבת, וכן טיפול נופי שישתלב באופן מירבי בסביבה הטבעית הקיימת.

 

*****

יד קנדי 

יד קנדי ד קנדי הוא אתר הנצחה לנשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי, שנחנך ב־4 ביולי 1966

 

צורתו של האתר ייחודית: הוא בנוי כגזע עץ כרות, הבא לסמל את הירצחו של הנשיא או כהר געש, המסמל את כוחו ומרצו של הנשיא.

 

המבנה בנוי מ-53 עמודי בטון, שגובה כל אחד מהם 7.2 מטרים – כל עמוד מייצג אחת ממדינות ארצות הברית גם על ידי סמל המדינה המוטבע על כל אחד מהעמודים, כולל מחוז קולומביה, ושני עמודים עם סמל הקק"ל.

 

שטח הרחבה שסביב המבנה כ-1,500 מ"ר והיא משמשת לאירועי הנצחה ואירועי ידידות בין ישראל וארצות הברית.

 

בתוך אתר ההנצחה דולק נר זיכרון לזכר הנשיא.

*****

תצפית מכיוון מושב עמינדב 

עַמִּינָדָב הוא מושב נמצא בתחום המועצה אזורית מטה יהודה ומשתייך לתנועת המושבים.

 

שמו של המושב נקרא על שמו של עמינדב אביהם של נחשון נשיא שבט יהודה ואלישבע אשת אהרון הכהן.

 

היישוב הוקם ככפר עבודה בשנת 1950 על ידי עולים מתימן, על אדמות הכפר הערבי אל-ולג'ה, שהועסקו בטיפול בעצי הפרי שנותרו מיותמים.

 

הכפר היה כמה מאות מטרים מהגבול וסבל בתחילתו מבעיות אספקה וביטחון.

 

בשנת 1955 הצטרפו עולים מצפון אפריקה ותושבים מהארץ אל המושב.

 

בספטמבר 1956 נרצחה תושבת עמינדב, זהרה עומרי, בכפר הנטוש וולג'ה על ידי מסתננים מירדן. בעקבות הרצח בוצעה פעולת התגמול בחוסאן.

 

ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי.

 

במושב מתגוררים כ-1,100 תושבים בודדים מהם עוסקים בחקלאות.

 

אוֹרָה הוא מושב נמצא בתחום המועצה אזורית מטה יהודה ומשתייך לתנועת המושבים.

 

המושב שוכן על הר אורה שגובהו 848 מטרים מעל פני הים, אחת הפסגות הגבוהות בהרי ירושלים.

 

המושב נוסד בשנת 1950 על ידי יוצאי תימן ויוצאי מרוקו אשר עלו יחד והתערבבו עם השנים.

 

השם אורה הוא סמלי, צורה עברית ממגילת אסתר ומהתפילה על פי צליל שמו של הכפר הערבי אל-ג'ורה שהיה במקום עד מלחמת העצמאות.

 

במהלך השנים עברו חברי המושב מעיסוק בחקלאות לעיסוקים אחרים.

 

בשטח ההר מתחם לשלוש הדתות שנבנה ביוזמת מיס קרי. שמו הערבי של ההר היה ראס א-רב, כלומר – הר האדון. הנוצרים מכנים אותו "הר הביקור", על שם ביקורה של מרים אמו של ישו את אלישבע, אמו של יוחנן המטביל. המקדש של מיס קרי נמצא כיום בשטח בסיס צבאי.

 

****

רכס לבן 

רכס לָבָן הוא שלוחה טופוגרפית בהרי ירושלים הנמשכת מאזור היישובים אורה ועמינדב לכיוון דרום, בין שכונת עיר גנים במזרח לבין יד קנדי במערב.

 

הרכס נקרא על שם סלע הקירטון הלבן והרך שממנו הוא עשוי. פסגות הרכס מתנשאות לגובה של יותר מ-800 מטר מעל לגובה פני הים, והוא יורד לגובה של כ-600 מטר מעל ערוץ נחל רפאים.

 

שטח רכס לבן נכלל בפארק ירושלים (באזור זה הוא קרוי פארק נחל רפאים), פארק מטרופוליני שמקיף את העיר, שאותו הקימה הקרן הקיימת לישראל, עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים. בשנת 2015, כחלק מפיתוח הפארק הונגש מעבר לנכים והוקם שביל אופניים סלול בחלקו הדרומי של הרכס.

 

באזור רכס לבן מספר אתרי טבע ונוף, ביניהם:

* חורבת הכפר וולאג'ה המקורי ששכן על רכס לבן. הכוללת מספר עשרות מבנים אבן הרוסים, בורות מים גדולים, גדרות אבן בגובה עד מטר. במלחמת העצמאות, במסגרת מבצע ההר נכבש הכפר לאחר קרב קשה. על פי הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לירדן, עברו תושביו לגדה הדרומית של הנחל לאדמות שהיו בבעלותם ובנו שם בשנות ה-50 את וולג'ה "החדשה".

 

מעיינות – מי הגשמים, המחלחלים בין הסדקים שבסלע הקירטון הלבן, נובעים מן הקרקע במספר מעיינות ונשפכים אל בריכות אגירה.
עין לבן – מעיין שכבה הממוקם כקילומטר אחד דרומית למושב עמינדב, מעל הגדה הצפונית של נחל רפאים, מוקף עצי תאנה, אגוז מלך, שקד, חרוב, זית ואלה ארץ ישראלית. בריכה גדולה ניזונה ממקור מים שנובע מתוך ניקבה, כ-50 מטר במעלה המדרון.
עין איתמר (עין אל בלד) היה המעיין המרכזי של הכפר ולאג'ה, ובו נקבה קצרה המזינה בריכה בצורת רי"ש.
עין אבו סְנֵיר – חדר בעל תקרה מקומרת ששימש בעבר בריכה למעין. בקיר הפנימי של החדר כניסה לנקבה מהתקופה הרומית שאורכה כ-15 מטר.
עין סֵיף – המעיין העליון של הכפר וולאג'ה הנמצא בתוך מערה באורך 10 מטר.

 

בשנים 2010 עד 2013 ערכה רשות העתיקות מספר חפירות הצלה באזור רכס לבן ובעמק שלמרגלותיו. השרידים שנחשפו בחפירות מעידים על שימוש חקלאי אינטנסיבי בשטח למן העת העתיקה ועד ימינו. השרידים אופייניים לעורף החקלאי הכפרי של דרום הלבנט. תיארוך השרידים שנחשפו כוללים טרסות חקלאיות, גתות, מחצבות, שומרות ומערת קבורה. השרידים מעידים על כך שהיו בשימוש מתמשך מאז תקופת הברונזה התיכונה בארץ ישראל, בתקופת הברזל בארץ ישראל ועד העת החדשה. מקבץ מחצבות האבן שנמצא באזור מעיד כי איכות הסלע באזור כנראה התאימה לאבני בנייה. התפוצה הנרחבת של המחצבות מצביעה על האפשרות שייתכן שבקרבת מקום התקיים יישוב קדום שטרם נמצא.

 

שטח רכס לבן נכלל בתוכנית ספדיה להרחבת ירושלים מערבה. התוכנית אושרה בוועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) בדצמבר 2002. התוכנית גררה התנגדויות רבות מצד רבים בעיקר בשל העובדה שהיא מתוכננת לפגוע בטבע ובנוף הייחודי, והיא בוטלה בשנת 2007.

 

בשנת 2011, במסגרת הדיונים על תוכנית מתאר חדשה למחוז ירושלים, המועצה הארצית לתכנון ולבנייה דחתה הצעה לאפשר פיתוח באזור רכס לבן.

 

בשנת 2015, במסגרת תוכנית המתאר הארצית החדשה – תמ"א 1, הוחלט שוב לקדם תוכנית בנייה ברכס לבן. מטרת התוכנית לצמצם את המחסור בדיור בירושלים ולהוריד את מחירי הדירות. בנוסף מוצע להקים במסגרתה גם 690 יחידות דיור מוגן. בתחילה, ראש העיר ירושלים, ניר ברקת התנגד לבנייה, אך בנובמבר 2016 חזר בו והחליט לתמוך בבנייה באזור רכס לבן.

 

בספטמבר 2017, אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה בניית 4,500 יחידות דיור ברכס לבן על שטח של 600 דונם. בדצמבר 2018 הופקדה תוכנית לבניית 5,250 יחידות דיור ו-300 חדרי מלון. ב-28 בפברואר 2019, הוגשו 6,124 התנגדויות של הציבור לתוכנית הבנייה.

 

ב-18 במאי 2020 דחה בג"ץ את עתירת מועצה אזורית מטה יהודה כנגד ההחלטה לבנות ברכס, והתיר בניית 5,000 יחידות דיור ו-300 יחידות דיור מוגן בשטח של 840 דונם ברכס.

 

במהלך שנת 2020 קמה תנועת התנגדות לבנייה ב'רכס לבן' ובהרי ירושלים בשם 'מצילים את הרי ירושלים'. התנועה קיימה הפגנות גדולות בירושלים ונפגשה עם גורמים בעירייה וחברי מועצה בניסיון לשכנע את העירייה ואת ראש העיר ירושלים, משה ליאון, לבטל את התוכנית ולהכריז על המקום כ'גן לאומי'. בדצמבר 2020 פתחה התנועה בקמפיין מימון המונים לשם תביעה משפטית ותכנון של גן לאומי בהרי ירושלים.

 

בינואר 2021, אישרה סופית ועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה את תוכנית הבנייה ברכס לבן. ההחלטה התקבלה בדעת רוב, בתמיכתן של שתי חברות הוועדה מול התנגדותה של חברת הוועדה השלישית, נציגת המשרד להגנת הסביבה

 

המקור, הפניות והרחבות  

*******

הר גילה מעבר לתחום ירושלים 

הר גילה (הַר גִלֹה) היא התנחלות ויישוב קהילתי הנמצא במרחק של כ־2.5 ק"מ מירושלים בתחום המועצה האזורית גוש עציון. היישוב ממוקם מעל לעיר הפלסטינית בית ג'אלא, ונקרא על שם ההר עליו הוא ממוקם, הר גילה.

 

הר גילה או בשמו הערבי "ג'בל א-ראס" או "ראס בית ג'אלה", שגובהו הוא 927 מטר מעל פני הים, הוא ההר הגבוה ביותר בין ירושלים וחברון.

 

בשנת 1860, הקימה הכנסייה האורתודוקסית הרוסית מבנה בודד על ראש הרכס שסיבובו ניטעו עצי אורן הסלע, במטרה לארח עולי רגל נוצריים המגיעים לבית לחם הסמוכה. במקום גרו שני נזירות אך הוא ניטש לאחר שהן נפטרו.

 

בתקופת המנדט הבריטי, הופקעה פסגת ההר לצורך הקמת תחנת אלחוט וממסר של הצבא הבריטי, עליה הוצבה אנטנה גבוהה. במהלך מלחמת העולם השנייה הבסיס שימש אכסניה לתחנות שידורי רדיו מחתרתיות של תנועות ההתנגדות לכיבוש הנאצי‭‬ ביוון ויוגוסלביה.

 

לאחר מלחמת העצמאות החזיק במקום הצבא הירדני שהקים במחנה מבנים נוספים.

 

לאחר מלחמת ששת הימים עבר המקום לחזקת צה"ל.

 

בתצפית מפסגת ההר ניתן לראות את הר חברון, גוש עציון, ההרודיון, חלחול וחברון. ממזרח נמצאים מדבר יהודה, ים המלח והרי מואב. מצפון נראית העיר ירושלים, הר שמואל ("נבי סמואל") והרי השומרון, וממערב רואים את הרי ירושלים, השפלה הפנימית, מישור החוף והים התיכון.

 

בתקופת השלטון הירדני הקימו תושבי בית ג'אלא מספר בתי מלון סמוך לפסגת ההר, שהמפורסם בהם היה מלון "אוורסט". הנוף ומזג האוויר הנוח בחודשי הקיץ משך תיירים רבים, בעיקר מנסיכויות הנפט במפרץ הפרסי.

 

ההתיישבות במקום החלה מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ביוזמת יהורם בן-מאיר (פיצ'י). בן מאיר (שנקרא אז בשם יורם למברג-להב) הקים וניהל שנים ספורות קודם בית ספר שדה במושב בר גיורא, והחליט להעביר אותו להר גילה, תוך ניצול המבנים הנטושים של המחנה הצבאי שהיו במקום. הוא עבר לגור באחד המבנים ללא אישור והחל לפעול למען הקמת בית ספר שדה במקום. אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי הורה לו לפנות את המקום, אך בן-מאיר פנה ישירות לשר הביטחון משה דיין וקיבל אישור להישאר. הוא גם קיבל תמיכה מראש עיריית ירושלים טדי קולק.

 

בן-מאיר גם השתדל לייצור יחסי שכנות טובה עם תושבי בית ג'אלא, מאחר שכביש הגישה להר, עבר במרכז העיירה, ובתיה צמודים לצידו המזרחי של המחנה הצבאי הנוטש. הוא אף קיבל אישור מעיריית בית ג'אלא להתחבר למערכת המים שלה ולהשתמש במים שהיו במאגר העירוני בראש ההר.

 

בינואר 1969, החלה הקמת "בית ספר שדה הרי יהודה וירושלים" באופן רשמי, בתמיכת עזריה אלון והחברה להגנת הטבע, כמרכז הדרכה המחנך, מטייל, מדריך ושומר על ערכי הטבע באזור הרי יהודה והרי ירושלים. להקמת בית ספר השדה סייעו מתנדבים, בני נוער וסטודנטים. ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, סייע בפריסת קו חשמל מירושלים למקום וגם מועצת פועלי ירושלים סייע בעבודות הפיתוח. בית הספר נפתח בחנוכה 1969. בן-מאיר ומשפחתו היו תושבי הקבע היחידים במקום, הם התגוררו במבנה שהקימה במקור הכנסייה הרוסית. בבית הספר התארחו בקביעות קבוצות של תלמידים ומדריכים. בשנת 1972 החלה הקמתם מבני מגורים עבור החניכים, כאשר ראש עיריית בית ג'אלה, שהיה קבלן בנייה, הוזמן לעסוק במלאכת הבנייה. במקום התקיימו גם מחנות קיץ של "נוער שוחר מדע".

 

בן-מאיר הגה תוכנית להקמת יישוב קבע במקום לעובדי החברה להגנת הטבע, אנשי רשות שמורות הטבע ואנשי כוחות הביטחון, שבמרכזו שני מוסדות מוסד אזרחי, בית ספר שדה, ומוסד חינוכי צבאי. הרעיון יצא לפעול בשנת 1975 כחלק מתוכנית לעיבוי היישובים סביב ירושלים.

 

בפברואר 1976 הציג שר השיכון את תוכנית פיתוח ירושלים רבתי, שכללה את הקמת היישוב בהר גילה ותוכנית לכביש גישה חדש לאזור – כביש המנהרות (עוקף בית לחם).

 

במרץ 1977 החלה הקמתו של המוסד החינוכי הצבאי, ותחילה שכנה בו המכללה לביטחון לאומי ואחר כך המדרשה הצבאית לחינוך וידיעת הארץ.

 

לצורך הקמת ההתנחלות הופקעו אדמות מתושבי בית ג'אלא. התושבים פנו לממשל הצבאי בבקשה לבטל את ההפקעה, ועתרו גם לבג"ץ, אך כל פניותיהם נדחו. נאסר עליהם גם לקיים כנס מחאה נגד ההפקעה. בנוסף לשטחים שהופקעו, רכשה חברת הימנותא (חברה בת של הקרן הקיימת לישראל) באופן חשאי כ-25 דונם, תמורת רבע מיליון דולר. בשנת 1979, הוקם ועד היישוב כאגודה עות'מאנית, כמזכיר היישוב מונה בן-מאיר.

 

בשנת 1984, גרו ביישוב 60 משפחות, בית ספר שדה במקום היה הגדול בארץ, ונוהל על ידי ספי בן-יוסף. החברה להגנת הטבע הקימה במקום גם מרכז לחקר עופות דורסים, שיזם האורניתולוג יוסי לשם ומרכז לחקר בוטנאי. והוחל בתכנון שכונת בנה ביתך. באותה עת עבד במקום חוקר צמחי הבר של ארץ ישראל נסים קריספיל. קריספיל ביקר בכפרים הפלסטיניים שבאזור, ומהם למד וערך מחקר מקיף אודות צמחי הרפואה והתועלת של ארץ ישראל. פרי מחקרו ראה אור באנציקלופדיה ילקוט הצמחים.

 

בהסכמי אוסלו התחייבה ישראל למסור את השליטה באזור בית לחם לידי הרשות הפלסטינית ב-20 בדצמבר 1995. כך שכביש הגישה הקיים ליישוב עבר לשליטת הרשות. כפתרון, באותה עת, נסלל כביש המנהרות, עוקף בית לחם. אולם מאחר שסלילתו לא עמדה להסתיים עד דצמבר 1995, הוחלט לסלול במהירות כביש נוסף (עוקף אל-ולג'ה), שחלקו הגדול עובר בערוץ נחל רפאים, וממשיך להר גילה מכיוון מערב

 

בתקופת האינתיפאדה השנייה סבל היישוב משורה של פיגועים. ב-6 במרץ 2001, הופעלו שני מטעני חבלה ליד הכניסה ליישוב, ושוב באוגוסט 2001. ב-15 בינואר 2002 נרצח אבי בועז, לאחר שנחטף ממכוניתו הפרטית ליד מלון "אוורסט" בכניסה ליישוב, בידי פעילי תנזים. בועז גר במלון שנים רבות וזמן קצר לפני שנרצח עבר לגור בהר גילה. באוגוסט 2003, אם ובתה נפצעו בפיגוע ירי, בעת שהיו ברכבם בדרך לכניסה המערבית להר גילה.

 

בינואר 2002, הורה ראש הממשלה אריאל שרון על הקמת גדר עוטף ירושלים כך שתכלול גם את הר גילה. הקמת גדר עוטף ירושלים נמשכה שנים רבות, ובאזור הר גילה היא הוקמה תחילה בקטע שבין היישוב לעיירה בית ג'אלא. בקטע זה נבנתה חומת בטון גבוהה שחוצצת בין בתי היישובים הנמצאים במרחק של מטרים ספורים.

 

הקמת הגדר השאירה את הכפר אל-ולג'ה כמובלעת פלסטינית בין הר גילה לירושלים. לאחר מאבקים שנמשכו שנים רבות הוקף הכפר אל-ולג'ה בגדר ביטחון גבוהה, תוך פגיעה בשטחי הטרסות העתיקות שאותם עיבדו תושבי הכפר.

 

באפריל 2006 דחה בג"ץ את עתירת בעלי מלון "אוורסט", שביקשו להזיז את תוואי גדר הביטחון שבין הר גילה לבית ג'אלא, כך שהמלון יישאר בצד הישראלי. העותרים טענו כי מרבית אורחיו של המלון והמסעדה הם ישראלים, ולכן יש להשאירו בצד הישראלי של הגדר. מערכת הביטחון, מנגד, טענה כי השארתו של המלון בתחומי ישראל תחייב גם את השארתם של מבנים אחרים של תושבי בית ג'אלא, שבסביבתו, בצידה הישראלי של הגדר

 

ביוני 2004, פרסמה לראשונה תוכנית להקמת שכונה חדשה, בין הר גילה לירושלים, בשטח של 2,000 דונם, ובהיקף של עשרות אלפי יחידות דיור. זאת במטרה לייצור רצף טריטוריאלי בין ירושלים לגוש עציון. התוכנית עוררה התנגדות רבה עקב הפגיעה הצפויה בשטחי היער והחורש הטבעי באזור, וצמצום השטח הפתוח באזור דרום ירושלים. את התוכנית, קידמו בין השאר יזמים שרכשו קרקעות בשטח ההרחבה. רוב התוכנית לא בוצעה למעט הרחבה של כ-300 יחידות דיור בהר גילה וכ-1,500 יחידות דיור כהרחבה של שכונת גילה בירושלים.

 

ביוני 2018 הכריזה המועצה האזורית גוש עציון על תוכנית להכפלת היישוב הכוללת הקמת 330 יחידות דיור נוספות, מוסדות ציבור ותחנת דלק

 

התושבים הוותיקים חילוניים ברובם, אך בקרב התושבים החדשים קיימות משפחות מסורתיות רבות ומשפחות דתיות לאומיות. תלמידי בית הספר בחינוך הממלכתי מופנים ללימודים בירושלים, ובחינוך הממלכתי-דתי מופנים ללימודים במוסדות החינוך בירושלים ובישובי גוש-עציון הסמוכים.

 

במרכז היישוב מממוקמת "המדרשה הצבאית לחינוך בירושלים", בה מתקיימות הכשרות חינוך וערכים לחילי צה"ל, ו"המדרשה הצבאית לחינוך מפקדים הר גילה"

 

מקור, הפניות והרחבות 

 

*****

שכונת גילה בתחום ירושלים

 

שכונת גילה נוסדה בשנת 1971 בדרום מערב העיר בשיפולי הר גילה, עליו שכונת העיירה הערבית הנוצרית בית ג'אלה.

 

לפי הסברה, נמצאת השכונה במקומה של גילה המקראית. השכונה החדשה נבנתה בבנייה מודרנית המשלבת אלמנטים השאובים מן הסגנון המזרחי האופייני לעיר העתיקה בירושלים: חצרות ושערים גבוהים.

 

השם גילה מופיע בתנ"ך בכתיב חסר – גלה (יהושע ט"ו, 51) כאחת הערים בנחלת יהודה. מגילה בא אחיתופל, יועץ דוד: "וישלח אבשלום את אחיתופל הגילוני יועץ דוד מעירו גילה" (שמואל ב', ט"ו, 12). לפי אחת הסברות מקומה של גילה המקראית בבית ג'אלה, אבל אין סימוכין לדבר. רוב החוקרים סבורים כי היתה מצויה במרכז הר חברון דרומה לירושלים. למרות הויכוח הוחלט לקרוא לשכונה שהוקם על ההר בשם גילה.

 

על גב השלוחה מצויים שרידים ארכאולוגים רבים מתקופות שונות: מעל למרכז המסחרי ברחוב הגננת מצויים מצודה ומתקנים חקלאיים מתקופת בית ראשון. בחורבות בית ארזה, המצויים בין גבעות קנדה לפארק גילה, חורבות חווה חקלאית, קברים ומתקנים מתקופת בית שני והתקופה הרומית הביזנטית וכן שרידים רבים אחרים על גב השלוחה ובמורדותיה.

 

המבנה הטופוגרפי של השכונה יוצר בניה פרוסה (ומכאן פיזור האוכלוסייה על פני כל השכונה). השכונה תוכננה על בסיס של חמישה מתחמי משנה, שבכל אחד מהם כ1,500- יחידות דיור, ומהווה למעשה יחידה תיפקודית שבמרכזה מוסדות ציבור כגון: בתי ספר, גני ילדים, שטחי משחק ומוסדות דת. תכנונה של השכונה שם דגש על מרחבים גדולים בין יחידות הבינוי השונות, שנועדו לתרום לשיפור איכות החיים של תושבי השכונה וליצור שטחי נוי וגן למכביר. כמו כן, בולט מספרם הרב של סגנונות בניה המנסים להשתלב במבנה הטופוגרפי ולתת לשכונה צביון מיוחד.

 

בשכונה מצויים שני פארקים מרכזיים: הראשון הוא פארק גילה בקצה גילה ה', המשמש כנקודה מרכזית לתכנון ולפיתוח שירותי נופש ומחנאות בשכונה. הפארק השני הוא פארק שיידנברג הנמצא בצמוד לרחוב הגננת, המשמש במוקד פעילות חשוב לכלל השכונה. זאת לצד גינות רבות הפזורות בין המבנים השונים ומשמשות כראיות ירוקות בתוך השכונה.

 

מספר התושבים בגילה מגיע היום לכ-32,000 איש, ומבחינה זו ניתן להתייחס אליה כעיר שכונה. שכונת גילה שימשה מראשיתה כשכונה קולטת עליה, גם בגלל קיומו של מרכז קליטה גדול בלב אזור גילה א' שפעל במשך שנים רבות. עולים רבים בחרו לקבוע בשכונה את ביתם, וניתן היום למצוא בה קהילות גדולות של עולים מאירן, צרפת, דרום אמריקה, סוריה ומהמדינות שהרכיבו את ברית המועצות. במשך העשור האחרון גילה קלטה מעל 14% מכלל העולים שהגיעו לעיר.

 

המקור: אתר עיריית ירושלים

אל-ולג'ה הוא כפר פלסטיני הנמצא מדרום – מערב לירושלים וצפון מערב לבית ג'אלא ובית לחם. מדרום לו נמצא היישוב הר גילה וממערב הכפר בתיר.

 

הכפר אל-ולג'ה המקורי שכן על רכס לבן, באזור שעליו בנויים היום המושבים אורה ועמינדב ובו נמצא המעיין עין לבן, בגדה הצפונית של נחל רפאים שבו עברה מסילת הרכבת יפו–ירושלים. תושביו היו מוסלמים, עובדי אדמה.

 

במלחמת העצמאות, במסגרת מבצע ההר, נכבש הכפר לאחר קרב קשה. על פי הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לירדן, עברו תושביו לגדה הדרומית של הנחל לאדמות שהיו בבעלותם ובנו שם בשנות ה-50 את ולג'ה "החדשה". אולם, עקב ניתוק הכפר מן המרכז הכלכלי בירושלים, רוב תושבי הכפר עברו לירדן או עברו למחנות פליטים סמוכים.

 

לאחר מלחמת ששת הימים עם קביעת גבולה המוניציפלי של ירושלים סופח חלק מאדמות הכפר, אך התושבים עצמם לא קיבלו תושבות קבע ישראלית. כ-300 מתוכם מחזיקים בתעודות תושב בעקבות קשרי נישואין או מעברי דירה. תושבי הכפר משלמים את מסיהם לרשות הפלסטינית ומקבלים ממנה שירותים.

 

בשנת 2004 שונה תוואי הגדר המקורי שהיה אמור לחלק את הכפר לשניים שונה בעקבות עתירת התושבים. התוואי החדש עתיד להקיף את הכפר מכל עבריו ולהפוך אותו למובלעת המחוברת לבית ג'אלא ובית לחם במנהרה, תוך הפקעה של כ-1,600 דונם מאדמותיו. גם לתוואי החדש מתנגדים גורמים רבים, בהם תושבי הכפר, החברה להגנת הטבע, תושבי יישובי בגוש עציון. עתירה שהוגשה נגד הגדר ב-2006 נדחתה ובשנת 2010 החלו העבודות לבניית הגדר בכפר.

 

******

מנזר מר אליאס 

מנזר מאר אליאס (מנזר אליהו הקדוש) הוא מנזר יווני-אורתודוקסי השוכן בין קיבוץ רמת רחל לשכונת גילה, על דרך חברון (כביש 60), ממערב לגבעת הארבעה ודרום מזרח לגבעת המטוס.

******
תצפית מר אליאס (ליד בית השופט)

שכונת חומת שמואל
(בפי העם שכונת הר חומה)

 

שכונת חומת שמואל (נקראה קודם הר חומה)  ממוקמת בדרום מזרח העיר. גבולותיה הם: במערב – דרך חברון, בצפון רמת רחל וצור באהר, ממזרח- הגבול השיפוטי של ירושלים, מדרום – בית לחם ובית סאחור.

 

המבנה הטופוגרפי של השכונה הוא של גבעה בעלת שתי שלוחות היורדות דרומה. רוב שטחי השכונה נמצאים בגובה של 775 מטר מעל פני הים. ההפרש בין הפסגה הראשית לבין פסגת השלוחה הדרומית הינו 125 מטר. חומת שמואל מכוסה ברובה ביער אורנים, כאשר בניית השכונה פגעה ביער. יחד עם זאת הבנייה תוכננה כך שתהיה פגיעה מינימלית בנוף.

 

בפסגת ההר קיימות חורבות שנחפרו, המעידות ככל הנראה על ישובים מן התקופה הביזנטית. מערבית לאתר קיימים שרידים של אמת המים העתיקה אשר הובילה מים לירושלים מבריכות שלמה. האתר אינו בולט בשטח, אך יש לו חשיבות בהבנת מערכת אספקת המים לעיר בתקופות קדומות.

 

במלחמת השחרור היה המקום אחד החזיתות על ירושלים. אנשי הלגיון התבצרו בין החומות הביזנטיות וצלפו משם על היהודים יושבי העיר העתיקה. השם "הר חומה" ניתן להר על ידי אנשי הפלמ"ח שכינו כך את ההר בו יש חומה שממנה צלפו על עמדותיהם. בשנת 1968 נטעה הקרן הקיימת יער גדול שנועד להפקיע את האדמות מידי בעליהן.

 

כ- 65% מהשטח שנמצא בבעלות יהודית פונה. היתה בעיה מצד הפלשתינאים עם 35% השטח שנותר הנמצא בבעלות ערבית. הפלשתינאים, בגיבוי יועצים משפטיים מטעם אש"ף פנו לבג"ץ על מנת שיורה לממשלת ישראל להקפיא את צו ההפקעה. כל העתירות לבג"ץ נדחו. הבנייה בשכונה הוקפאה מטעמים מדיניים. שמואל מאיר, שהיה חבר מועצה בעיריית ירושלים מטעם המפד"ל, פעל למען קידום בניית השכונה. בזמן ממשלת נתניהו הלפשתינאים איימו שאם מישהו יתחיל בבניית השכונה הם יעוררו מהומות. לבסוף החליטה עיריית ירושלים לבנות את השכונה. בזמן פרסום המרכזים על בניית המקום נהרג שמואל מאיר בתאונת דרכים. ראש העיר דאז, אהוד אולמרט, ביקש לקרוא לשכונה על שמו – "חומת שמואל".

 

המקור אתר עיריית ירושלים

 

תכנון הר חומה ה' על אדמות בבעלות הכנסיות ופרטיים ערבים וגם יהודים. התכנית בהכנה מידת 5,000 יחידות דיור התכנית במצב של תכנית אב.

 

 

תוכנית הר חומה ד' מייעדת בין 3,000 ל-4,000 יחידות דיור הקרקע היא ברובה נכסי נפקדים. התוכנית בסטאוס של תכנית מדיניות

 

 

****

סוף דבר,

סיור זה שנמשך
כחמש שעות
היה מעניין ומרתק.

****

נחשפנו לתוכניות פיתוח העתידיות
של בנייה בדרום ירושלים
הנמצאות על שולחנות התכנון.

****

התצפיות מהן ראינו
את שטחי ההרחבה
של דרום העיר אינן שגרתיות.

*****

הסיור בקבוצה קטנה ואינטימית
היה נעים במיוחד

****

בין ההסברים
שלמה וניר הפליגו לזיכרונות העבר

בזמן שהיו צעירים ונמרצים

****

תודה לשלמה
שנענה להצעתי לביצוע סיור זה,
הוביל אותנו בבטחה ברכבו
ולא חסך במילים על מנת
להציג את תוכניות הבנייה העתידיות
שעוד חזון למועד עד מימושן.

****

תודה גם לניר שהשכים קום
ולמרות אירועי הזמן הסוערים,
יצא איתנו להתנתק מהווה ולהפליג לרגע לעתיד

****

סיור זה הוא הראשון
מן הסתם נקיים ביחד סיורים נוספים בעיר
בהם נחשף לעוד מתוכנית פיתוח העיר.

*****

אחרי סיור זה,
אין לי ספק ששלמה יצטרף אלינו
לסיורים האחרים ברחבי הארץ
וביניהם
גם אלה של קבוצת "נוער הגבולות"
וגם של קבוצת "המשוטטים ביישובים".