עניינו של תיעוד זה הוא ביקור/שיטוט/צילום בקיבוץ חמדיה  בדגש על לימוד על הקמתו, על ראשית ימיו ועל תולדותיו במשך השנים וגם התרשמות ממראהו הנוכחי.

 

תיעוד זה הוא חוליה נוספת של תיעודי סדרת ביקור/שיטוט/צילום ביישובים הכפריים שנעשו עד כה וייעשו בעתיד.

 

המארח ומוביל השיטוט בקיבוץ חמדיה הוא חברי לוי אבנון (להלן לוי): יליד פתח תקווה, שהגיע לחמדיה במחצית הראשונה של שנות ה-60' כחבר בגרעין של הנוער העובד והלומד

 

את לוי הכרתי בראשית שנת 2015. מי שחיבר בנינו הוא עמיר בראור (עמית לדרך, בתחילה בשירות בצבא קבע ואח"כ בשדה המחקר האקדמי).

 

מאז שנוצר הקשר ביני ובין לוי אנחנו מטיילים ביחד. התחלנו בטיולי רכיבה במרחב הסמוך לביתו: בעמק המעיינות, בעמק חרוד וברמות הגליל התחתון המרכזי. בהמשך מפעם לפעם, לוי הצטרף לטיולי הרכיבה בירושלים בגולן, בגליל העליון, בשרון, במישור החוף ועוד. בשנה האחרונה לוי הוא גם שותף בחלק מביקורי שיטוט ביישובים הכפריים.

 

מעת לעת פקדתי את ביתו של לוי לביקור קצר וגם מספר פעמים ללינה, לקראת יציאה לטיולים בצפון הארץ בשעת בוקר מוקדמת.

 

אולם, איני יודע למה, אף פעם לא הסתובבתי עם לוי בחצר קיבוצו חמדיה. תמיד שהגעתי לשער הראשי פניתי לחניה הסמוכה לביתו ולא יותר מזה.

 

ביום חמישי, 11 במרס 2021 לאחר החזרה מביקור/סיור/צילום קיבוץ אפיקים שבעמק הירדן, לוי הציע להראות לי את אתר עליו הוא עמל הנמצא סמוך לקבוץ ובו הוא מנציח את המקום בו עלו הראשונים המייסדים בראשית שנות ה-40'.

 

תוך כדי ביקור באתר, הבנתי, שבעצם איני מכיר את קיבוץ חמדיה כמו שאני חושב שראוי ולכן הגיעה העת לשוטט בו, ללמוד אודותיו ולדעת יותר על ראשיתו התפתחותו ואבני הדרך בתולדותיו עד ימינו.

 

לא חשבתי פעמיים, הצעתי ללוי לפתוח לנו צוהר לחמדיה באמצעות ביקור/שיטוט/צילום אותו הוא יוביל לבד או בסיוע נוספים מאנשי המקום.

 

לאחר היסוס, התלבטות ומסע שכנוע קל, לוי נאות לקבל את הצעתי ונערך לקראת מימושה.

 

ביום שלישי, 30 במרס 2021, ב' חומה"פ תשפ"א בשעת בוקר הגענו חבריי ואני לחמדיה. החבורה כללה את עדה ויונה בקלצ'וק (גני תקווה), ניר עמית (שער העמקים), אבס (גניגר), ורדה בן חורין (נטף) סמדר בן דור ואני (מבשרת ציון). לוי הזמין גם  את חברו עמית שניר (בן הקבוץ) כ"תגבורת" להסבר.

 

בתחילה התכנסנו ליד מוסך הקיבוץ לשיחת היכרות קצרצרה והצגת תכנית הביקור/שיטוט.

 

משם צעדנו לעבר ארכיון הקיבוץ, שם מיכה שצברג, האחראי על הפעלת הארכיון, סיפר לנו על ראשית ימיו של הקיבוץ והציג לו תמונות פרטים שונים מאוסף הארכיון.

 

לאחר מכן שוטטנו במרכז הקיבוץ, סביב חדר האוכל וליד מבני הציבור ובמתחם המבנים החקלאיים.

 

תוך כדי השיטוט שמענו סיפורים, אנקדוטות שונות ומעט רכילות ולמדנו
* על קורות חמדיה בארבעה העשורים האחרונים בדגש על ההיבט הכלכלי
* על ענפי הקבוץ ועל מצבו המשקי כיום
* על התמורות החברתיות שחלו בקבוץ בארבעה העשורים האחרונים,
* על הרכיבו הדמוגרפי הנוכחי של הקבוץ
* על מערכת החינוך
* על המגמות בהמשך עיצוב הווייתו של הקיבוץ המתחדש

 

בהמשך נסענו מחוץ לקיבוץ. יצאנו מהשער הצפוני, בדרך השדות חצינו את נחל חמדיה (בעבר נקרא ואדי חנזיר) עלינו וחצינו את תוואי מסילת רכבת העמק והמשכנו עד נ.ג. 137-,  שם נמצא אתר גבעת הראשונים שעל הקמתו עמל לוי מספר שנים בסיוע ותמיכה של חבריו עמית שניר וג'ורג'יו

 

עוד לפני ארוחת הפיקניק, על מנת להשלים את התמונה, השמעתי מספר סקירות קצרות:
* על הגיאוגרפיה והטופוגרפיה של האזור,
* על ההיסטוריה היישובית מסוף המאה ה-19 ועל פועלו של הסולטן העות'מאני האחרון, עבד אל חמיד השני,
* על תוואי קטע רכבת העמק העוברת באזור.
* על אבני הדרך הראשונות בהתפתחות חמדיה בתקופת היישוב, טרם הקמת המדינה,
* על מקור שמו של הקיבוץ
* על אירועי מלחמת העצמאות באזור.

 

לאחר "הארוחה" הסבנו לשמוע מלוי בהרחבה את סיפור הקמת האתר ובמיוחד עיצובו של הפסל הסביבתי, מרכיביו החומריים,  סמליו הייצוגיים ואופן הקמתו וגם על העיצים שנטעו תשעה הנכדים, שבעה של לוי ושניים של עמית

 

לאחר השהות באתר חזרנו לחצר המשק והמשכנו לשוטט בשוליו הדרומיים והמזרחיים, דברנו על קורות הקבוץ בזמן מלחמת ההתשה בסוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70'.

 

עברנו ליד מתחם "אולפנת גלעד" ישות שנכפתה על חמדיה וגם בתוך מתחם המפעלים "דלתות חמדיה" ו"ענבר".

 

המשכנו והגענו לבית העלמין ושם התמקדנו בחלקה הצבאית.

 

מול מגדל השמירה המוצב בחזית הקיבוץ בקרבה לשער סיימנו את הביקור.

 

הביקור/ שיטוט/ צילום הסתיים בשעת אחר הצהרים המאוחרת.

 

******

בתיעוד להלן מובא מידע על חמדיה, חלקו שמענו מפיהם של לוי אבנון ועמית שניר במהלך השיטוט וגם ממיכה שצברג האחראי על ארכיון, חלק מהמידע לוקט מהרשת וחלקו נאסף גם מהספר הזיכרון "חמדיה בת חמישים". התיעוד כולל גם סדרה של מפות וגם צילומים היסטוריים וצילומים שבוצעו במהלך השיטוט וגם אלה שצולמו שלושה שבועות קודם.

********

מיקום חֲמַדְיָה 
בקצה הדרום מזרחי של הגליל התחתון

הקיבוץ בנוי על מורדות שלוחת צבאים,
מעל בקעת בית שאן ליד בית שאן

האתר הנוכחי נמצא מדרום
לנחל חמדיה המנקז את שלוחת צבאים

הקיבוץ נמצא בתחום
המועצה האזורית עמק המעיינות
(בעבר נקראה בקעת בית שאן).

 

היישוב חמדיה הוקם פעמיים בגבעה נ.ג. 137 – מדרום לכפר הערבי אל – חמדיה ומצפון לואדי חנזיר (לימים נחל חמדיה) מצפון ולאתר הנוכחי הנמצא מדרום לנחל.

*******

הפעם הראשונה הייתה בשנת 1939. בקיץ שנה זו, ב-ו' תמוז תרצ"ט, לאחר היסוס ודיונים במוסדות המיישבים על אפשרות התיישבות במקום,  יצאה בחסות החשיכה ממושב בית יוסף, שיירה שכללה קבוצה מחברי ארגון דרור.

***********

ארגון דרור נוסד במרס 1936, וחבריו היו חניכי תנועת הנוער העולמית "דרור" (תנועה ציונית סוציאליסטית שפעלה ברוסיה ובמזרח אירופה ודגלה בחינוך לערכים לאומיים וסוציאליסטיים, טיפוח תרבות יהודית, לימוד השפה העברית והגשמה עצמית חלוצית על פי עקרונות הציונות). רוב חברי הארגון היו לפני בואם ארצה חברים במשך זמן מה בקיבוצים שונים שנוסדו על ידי התנועה.

****

העלייה של ארגון דור נועדה להתיישבות כמושב עובדים אחד מיישובי חומה ומגדל שהוקמו ברחבי הארץ בכלל ובעמק בית שאן בפרט שהוקמו באותה עת.

*****

טרם העלייה לקרקע  הכינה תחנת הנסיונות לבקשת מחלקת הציישבות של הסוכנות דו"ח על היתכנות התיישבות במקום. אנשי תחנת הניסיונות הגיעו אפוא למסקנה שאין להעלות למקום התיישבות קבועה, אלא יש להחזיק בו "פלוגות התאחזות", שמטרתן תהיה להחזיק בקרקע, לשמור על שלמותה, לחפש מים ואם אפשר, גם לעסוק בכל ההכנות וההכשרות לקראת ההתיישבות העתידה במקום. כמוכן, אין לקבוע את צורת הקבע, שכן ייתכנו שינויים עם השתנות התנאים ואלה עלולים לגרום הוצאות מיותרות. יש לנהוג בשיטות עיבוד אקסטנסיביות ולדאוג אך ורק לסידורים המשקיים הדרושים להספקתה העצמית של הפלוגה. תנועת המושבים מצדה, לא שקטה. היא פעלה עד שהוסכם להקים במקום מושב

****

מאז עלה הארגון דרור לקרקע החלה מסכת ארוכה ומייגעת של ניסיונות הארגון להתבסס במקום, ושל ניסיונות המוסדות המיישבים להורידו. במשך כל תקופת ישיבתו של הארגון במקום הוא לא קיבל משאבים או עזרה להתיישבות
קבועה ולהתגבר על מחסור הקרקע והמים. להיפך, הוא קיבל הודעות חוזרות ונשנות המחייבות אותו לעזוב ואם לא יעשה זאת, גם הוצאות החזקת המקום לא יימסרו לו. תנועת המושבים החלה לתבוע במפגיע שיימסרו לארגון משאבי התיישבות קבע. אולם, המחלקה להתיישבות הודיעה שאין שום כוונה להכניס את הארגון לתור תקציבי ההתיישבות. עבור הסוכנות האנשים הם רק מטרד, משום שהחזקתם עולה ממון שלא לצורך. עד אוגוסט 1942 לאחר שלוש שנות כיבוש עם עזרה מועטה בלבד מן המוסדות, וללא עתיד נראה לעין, עדיין נמצאו במקום חלק מחברי הארגון. חודשיים קודם הודיעו חבריו, שעקב התנאים הקשים והייאוש מן המוסדות יאלצו לעזוב את המקום. מיד עם הודעת הארגון על רצונו לעזוב הודיע הרצפלד לגרעין חרמונים הנמנה עם קבוצת "החוגים" של תנועת מחנות העולים שיתכונן לעלייה. דומה, שהכל חיכו לרגע שבו ייכשל ארגון דרור והכל כבר היה מוכן להיאחזות קיבוץ חדש וצעיר באוגוסט 1942 כפי שיוצג במשך.

*****

המקור לפרשת עליית ארגון דרור והרחבה בעניין ראו מאמרה של מיכל אורן-נורדהיים, "האיתור כגורם בהתיישבות ספר: התיישבות ארגוני הצפון ודרור בעמק בית-שאן בסוף שנות השלושים", מחקרים בגאוגרפיה של א"י, י"ג, תשנ"ג, עמ' 48-33. תודתי לעמיתי זוהר לביא שהעמיד לרשותי את המאמר והוסיף עוד מידע בעניין עליית גרעין דרור וכישלונו.

באוגוסט 1942 הוקם היישוב בפעם השנייה על ידי חברי קבוצת החוגים "חרמונים" בני תנועת הנוער "מחנות העולים" שעברה הכשרה במושבה גבעת עדה. בבואם למקום הם מצאו את שרידי ייושב חומה ומגדל שהקים, כאמור גרעין "דרור" בקיץ 1939 וניטש אחרי מספר חודשים. לאחר איחוד עם חברת הנוער מכפר גלעדי ואיילת השחר כלל הגרעין המיישב 91 חברים (63 בחורים ו-28 בחורות).

 

מספר חודשים לאחר העליה לקרקע, בדצמבר 1942 החליטה הקבוצה לעבר גבעת חנזיר, לגבעה נמוכה יותר, מדרום לנחל חמדיה באתר בו נמצא הקבוץ עד ימינו. הסיבות למעבר היו הגבעה נמצאה במרכז השטחים החקלאים ושולטת עליהם, זה מקום היחיד בסביבה שאפשר לגדל בו בעתיד גידולי גן ומספוא, זה מקום נגיש יותר לדרך שעברה בעמק וכן מקום קרובה יותר לעין סודה (לימים גנות חוגה) ממנו ניתן להביא מים לקבוץ. בראשית שנת 1943 הסתיים בנין המחנה בגבעת חנזיר והקבוצה עברה אליו.
גם באתר החדש אליו עברו המתיישבים עמדו המתיישבים בקשיים של מחסור מים וקרקע.

בשנת 1945 חל פילוג בקבוצה שלא היה אירוע בפני עצמו אלא חלק מתהליכים והתרחשויות ובתנועת העבודה בכלל בתנועה הקיבוצית בפרט. חלק ממנה, שדגלו ברעיון הקיבוץ המאוחד עבר לקיבוץ חפציבה. לגרעין חרמונים בחמדיה  הגיעו אנשי קבוצת "משעולים" ששהה באותה עת בקבוץ נווה איתן.

 

בשנת 1948 דנו חברי חרמונים בשאלה כיצד יגדירו את יישובם ולאיזו תנועה התיישבותית להצטרף: לתנועת הקבוץ המאוחד שדגל בעיקרון הקבוץ הגדול או לחבר הקבוצות. אנשי הקבוצה החליטו לא להחליט ולמצב עצמם כחברים במרכז החקלאי.

******

בזמן מלחמת העצמאות, אירועי הקרבות כמעט פסחו על המקום. שהחלה ההתקפה על בית יוסף, החברים מחמדיה בקשו לשלוח את הטנדר עם הנוטרים לעזרה. ק. משטרת הנוטרים הבריטי בעפולה התנגד ואף החרים את הטנדר. בהתארגנות של מספר שעות החברים הצליחו למגן את משאית הוואיט (נרכשה מאפיקים) והפכו אותה למשוריין כמו אלה שנסעו בשיירות לירושלים, הנוטרים חשו לעזרת בית יוסף. לפי דיווחים עם שוך הקרבות הסתבר למשאית הייתה תרומה משמעותית להישרדות של בית יוסף באותו. (דברי מיכה פרג שצוטטו על ידי לוי).

 

לפי דבריו של לוי, אנשי הקבוץ ישבו בצפו במתרחש סביבם ובעיקר כיבוש ביסן (לימים בית שאן).

*****

בשנים שלאחר הקמת היישוב מכן קלט גרעיני הכשרות מבוגרי התנועה המאוחדת והנוער העובד. בין היתר הגיעו בוגרי עליית הנוער (1942), הכשרות מחנות העולים (1943), משעולים (1945), עולים מסלובקיה (1947), יצירה – מתנועת מכבי צעיר בצ'כיה (1947), עולים מרומניה (1948), והכשרת גינגר  (1948 – 1949).
לאחר הקמת הנח"ל בראשית שנות ה-50' הגיעו לחמדיה כמשק יעד גרעינים ששרתו בצבא. גרעינים הגיעו לחמדיה בעיקר עד אמצע שנות ה-70'. בין היתר הגיעו לחמדיה קבוצת חברים מקיבוץ אבוקה ששכן ליד קיבוץ נווה איתן והתפרק באותה עת.

 

******

לאחר מלחמת העצמאות עם התרחבות הקבוץ שמו נותר עדין והיה "חרמונים" כשם הגרעין המייסד.

חמדיה בשנת 1949, אוסף רענן גלילי אתר ביתמונה 

בראשית שנות ה-50' (כנראה בשנת 1952) הוסב שם היישוב לחמדיה. הם חמדיה ניתן לו על שם הכפר הערבי הנטוש הסמוך אל-חמידיה הנמצא מצפון, אף הוא, על מורדות שלוחות צבאים מעל הגדה הדרומית של נחל יששכר (נקרא אז ואדי יובלא).  כנראה שהכפר הוקם בעשור הראשון של המאה ה-20' בימיו של הסולטן העות'מני עַבּד אל-חמיד השני במסגרת פעולותיו במרחב, להלן, ולכן נקרא על שמו.

הסולטן עבד אל-חמיד השני, היה שליטה ה-34 של האימפריה העות'מאנית. הוא עלה לשלטון ב-1 בספטמבר 1876 במקום אחיו, מורט החמישי, והודח בהפיכת הטורקים הצעירים ב-27 באפריל 1909. שנות שלטונו היו מכוננות בתולדות האימפריה העות'מאנית וסימנו את סופה. תקופת הטנזימאט, תקופת הרפורמות והארגון מחדש שהחלה בשנת 1839 תחת שלטון אביו, אבדילמג'יט הראשון, הגיעה לשיאה ולסיומה עם קבלת החוקה הראשונה ב-23 בנובמבר 1876. החוקה שכונתה "החוק הבסיסי" העניקה חירויות פרט ושוויון לכל אזרחי האימפריה אך התקיימה במשך שנתיים בלבד עד 1878, עת הושעתה והפרלמנט פוזר. בתקופתו איבדה האימפריה העות'מאנית שטחים נרחבים בבלקן, את מצרים לאימפריה הבריטית, את תוניסיה לצרפת ועוד. עבדול חמיד אחראי לרצח העם הארמני הראשון (1894–1896), אם כי נתונה מחלוקת בין היסטוריונים האם אחריותו הייתה שלטונית מכך שידע על המתרחש והתעלם, או שהוביל בעצמו את האירועים. מקור 

******

מבין פעולותיו הבולטות בארץ ישראל של הסולטן עבד אל-חמיד השני, בנוסף לסלילת רכבת העמק כסעיף של הרכבת החיג'זית, הייתה שיקום העיירה ביסן (לימים בית שאן). משך רוב התקופה העות'מאנית הייתה ביסן כפר נידח וחרב. בימיו של הסולטן  נערכו מספר פעולות שיקום ושיפור במרחב בקעת בית שאן. אליו הגיעו במאה ה-19 שבטים בדווים ומהגרים מצרים. הם הצרו והציקו לכפריים שהיו באזור עוד לפני כן. הסולטן עבד אל חמיד השני עשה סדר ברישום הקרקעות, גירש אנשים שלא עיבדו את האדמה והעלו לו מס, והגדיר את האדמות הלא מעובדות כג'יפתליק – אדמות ששייכות לסולטנות. בנוסף שיפץ הסולטן את הגשר על הירדן (לימים גשר שיח' חוסיין), שיפר את מצב הביטחון והשקיע בתשתיות, אפשר התיישבות קבע וגירש חלק מהבדווים. אז הוקם הכפר אל חמדיה שנקרא על שמו. פעולותיו שיפרו את מצב הביטחון וההתיישבות בעמק בית שאן ובעיירה החל לצמוח. ביסן הוכרזה עיר מחוז, נבנו בה מספר מבני ממשל (חלקם קיימים עד היום), נוסדו בעיר שווקים ומונה נציב לאזור. המיזם המשמעותי ביותר בעיר, היה תחנה על תוואי רכבת העמק, שנחנכה ב-1904, ופעלה עד ליל הגשרים ב-1948, אז פסקה פעולת הקו. בעשור האחרון של המאה ה-19 הגיעו לעיירה הקטנה גם ראשוני המתיישבים היהודים. ערב מלחמת העולם הראשונה 2,000 נפש, והוא זכה למעמד של עירייה. מקור 

******

בשנת 1931 נמנו בכפר אל חמדיה 157 תושבים שהתגוררו ב-42 בתים שנבנו מלבני בוץ וקש וממלט. סמטאות הכפר הצרות ניצבו בתבנית שתי וערב ושיוו לכפר מבנה מלבני.  ב-1944-45 חיו בכפר 220 תושבים, מוסלמים כולם, ושטחו עמד על 10,902 דונם, ש-1,386 מהם נרכשו בידי יהודים. בחלק הצפון-מזרחי של הכפר היה אתר מקודש, מקאם ח'אלד, לזכר איש דת מוסלמי מקומי. תושבי הכפר עסקו בעיקר בחקלאות וגידלו דגנים, ירקות, הדרים ובננות. הכפר נכבש במלחמת העצמאות, בחודש מאי 1948 על ידי חטיבת גולני במסגרת השתלטות על מרחב עמק בית שאן וכיבוש העיירה ביסן. אז תושבי הכפר עזבו/גורשו את המקום. באתר-הכפר נותרו גלי אבנים שרידים מבנים. מקור

****

בעשור הראשון של המדינה לא צלח דרכו של הקיבוץ וכבר אז הוא שקע בחובות. עקב כל החליט לגוון את ענפי המשק וב-1963 פתח את מפעל "דלתות חמדיה" כקואופרטיב משותף עם פועלים מבית שאן. המפעל היה מבוסס על הנגרייה של הקיבוץ שהחלה ליצר ואף לייצא דלתות בשנות ה-50 של המאה ה-20. בהמשך הוקם מפעל נוסף, "ענבר חמדיה" שעוסק בייצור מוצרים מפוליאסטר משוריין, לרבות לוחות בידוד, בתי מנורה ומוצרי חימום.

*****

זמן מלחמת ההתשה לאחר מלחמת ששת הימים (1967) היה עוד תקופה מהותית בתולדות חמדיה. האירוע הראשון שהחל את מלחמת ההתשה בצפון היה בתחילת אוקטובר 1967 בזמן חדרה חוליה מירדן  ליד מעוז חיים. בדרך הגשר הרומי (כביש 90) נתקלה בשני נערים שעמדו בתחנת האוטובוס לטבריה וירו עליהם. הנערים ברחו דרך בריכות הדגים לחמדיה ונחקרו. לא האמינו לסיפורם מאחר ולא הייתה להם תעודה מזהה והמחשבה הייתה שהם קשורים לעסקי סמים. בינתיים החוליה המשיכה למטע הרימונים וחדרה לחמדיה. היא התפצלה מתחת לשני בתי הקומתיים בקצה הקיבוץ, באותם הזמנים,  כדי להניח חומר נפץ לפוצץ הבית. באותו זמן ירד מהבית בן המשק יורם פרג (לוחם גולני בחופשה) עם חברתו. הוא הבחין בחוליה וצעק להוריו להזהירם מהמחבלים. החוליה ליד בית הקומתיים השנים ירתה בו והוא נפגע, חברתו לא נפגעה. אביו של יורם, חובש במקצועו ירד אליו והזעיק רכב פינוי. בדרך לבית החולים נפטר יורם. באותו זמן נערכו הקיבוץ לחסימת החוליה אך לא הצליחו במשימתם והחוליה חזרה כלעומת שבאה ללא הפרעה. מיום זה נערך הקבוץ נגד חדירת מחבלים הפגזות לעברו. אז נחפרו תעלות קשר למקלטים הקיימים, נבנו עמדות שמירה סביב לקיבוץ ובתוכו. עד תום מלחמת ההתשה בספטמבר השחור (1970) סבל הקיבוץ ממספר תקריות בעיקר ירי תותחים וקטיושות מכיוון הרי הגלעד מעבר לירדן.

*****

בראשית שנות ה-80' חלה הדרדרות במצבו הכלכלי של הקבוץ. זו נמשכה ואף צברה תאוצה בשנות ה-90' בגלל כשלים ניהוליים ועוד. במקביל חל גם משבר חברתי שגרם לגל עזיבה של רבים מחברי הקבוץ, בעיקר הצעירים.

*****

בשנות ה-2000 חלה הדרדרות נוספת בעקבותיה קרסו ענפי החקלאות והקיבוץ הגיע לפשיטת רגל. בפברואר 2006 פנה הקיבוץ לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכים, לאחר שהקיבוץ ומפעליו צברו חוב של יותר מ-100 מיליון שקל לכ-200 נושים עם בנק הפועלים ובנק לאומי. במסגרת הסדר נושים, שקבע בית המשפט, הקיבוץ נאלץ למכור את שני המפעלים שלו ולהיפרד מחדר האוכל ותכולתו (הציוד ורהיטים). עוד בעניין ראו חמדיה 2006: סיפורו של קיבוץ בקריסה.

*****

בעקבות הסדר הנושים הקיבוץ עבר הפרטה, גידולי השדה נמסרו בשותפות עם חברת בננות השוק, המדגה פורק ועדר הבקר נמכר לאחד מבני הקבוץ המפעיל אותו באופן פרטי. משבצת קרקע נמסרה לבניית אולפנת גלעד (להלן), שני המפעלים בבעלות פרטית משלמים דמי שכירות על הקרקע. משנת 2012 ואילך הגיעו לקבוץ צעירים בעיקר מבית שאן והמושבים שכרו בתים וחלקם גם רכש קרקע ובנה בתי מידות.

 

******

על פי הגדרתו ואורח חייו נמנה הקיבוץ היום על הזרם של "הקיבוץ המתחדש". עמית שניר אמר ולא התבייש כי לאחר ההפרטה וכניסת תושבים חדשים חמדיה בה מתגוררים כיום 300 תושבים בדרך להיות יישוב קהילתי.

 

******
התכנסות 

******

ביקור בארכיון

******

מראה חמדיה

 קצת ארכיאולוגיה – ח' טואל  כ-600 מ' מדרום לחמדיה, נתגלו על שטח של 120X50 מ' חרסים מתקופת הברונזה התיכונה ב', ובהם שפיות מעובות של סירים, קנקנים, שפיות מדף כפולות של כלים שונים (מהן מחורצות), שפה זקופה של סיר בישול ומתחתיה עיטור בולט של רצועת חבל בהון ועוד. בתחומי משק חמדיה נלקטו מטבעות שונים, ובהם מטבע מתקופת החשמונאים ומטבע מהתקופה הרומית-ביזנטית. כן נמצאו ראשי פסלים מאבן גיר, מסוג הפסלים ששימשו במאה השלישית לציון קבורה ). אתר 37 מפה 63, סקר הארכיאולוגי של ישראל

בחמדיה מתקיימת מערכת חינוך לגיל הרך עד גיל בית ספר יסודי.
בית הספר היסודי "דקלים" הינו בית הספר לומדים בו כל ילדי האזור מכתה א' ועד כתה ו'.

*****

בית העלמין

בחלקה הצבאית שמענו אודות בני חמדיה שנפלו במערכות ישראל:
במלחמת העצמאות: מנחם רוטקוב, יהושע (שייקה) בהרב, נתן שוורץ ודניאל לייבוביץ ,
במבצע סיני: אביגדור (ויקי) עמנואל חבר גרעין להשלמה במשק
במלחמת ההתשה: יורם פרג
במלחמת ששת הימים: שלמה מגריל
במלחמת יום כיפורים: ניר צוק וזיו שניר

**** 

אתר גבעת הראשונים 

 בית הספר גלעד
יישות שבתוך חצר חמדיה
ואינו שייך לקבוץ

בית ספר גלעד שיך לארגון קשר הבית של המשפחות לילדים וצעירים עם צרכים מיוחדים במגוון לקויות ומוגבלויות. מתקבלים תלמידים בעלי משכל תקין, עם קשיי הסתגלות על רקע משבר רגשי או עקב קשיים רגשיים או חברתיים מתמשכים. בבית הספר מתקיימים לימודים פורמליים במסגרת כיתתית (גם כהכנה לבגרות), וכן מופעלות תכניות מגוונות בתחומי הלימוד, הטיפול והשיקום הרגשי והתעסוקתי. צוות בית הספר הינו צוות רב מקצועי המטפל בנערים ובנערות

*****

לקראת סוף הביקור

*****

סוף דבר,

לאחר כמעט שבע שעות
של הביקור/שיטוט/צילום
יצאנו חזרה בדרכינו לבית.

****

אין ספק למדנו להכיר
את הקיבוץ ואת קורותיו

*****

לאחר הסיור,
בעקבות המשך הלימוד,
הסתבר והתחדד
שפרשת כישלון ארגון דרור,
שעלה לקרקע לפניי קבוצת חרמונים
מוצנע ואינו בולט!
יותר מכך, נעלם ונאלם הדיון על
אי תמיכת המוסדות המיישבים בו,
עד התעללות,
שהובילו לעזיבתו את המקום.  

*****

אודה על האמת,
היה לא קל ואפילו עצוב
לשמוע וללמוד על
הדרדרות הכלכלית והחברתית של הקבוץ
שהגיעה לקריסה מוחלטת ולפשיטת רגל
שהשלכותיה פגעו בחברי הקבוץ הוותיקים.

****

בין לבין שאלתי את עצמי את השאלות האלה:
כיצד קרה שזה היה המצב?
האם לא היו תמרורי אזהרה בדרך אל התהום?

האם הקבוץ היה צריך להתמודד לבד
עם הקשיים מבלי שאיזשהו גורם סייע לו?

עוד, עד לאן הגיעה החזירות
של הבנקים הנושים
שהפקיעו את חדר האוכל מידי החברים,
סגרו אותו ואת הציוד בו מכרו (כנראה בפרוטות)
כדי לכסות על ההפסד.

מדוע עד היום, כבר שנים רבות,
חדר האוכל עדין ועומד בשיממונו?

******
תודה מקרב לב ללוי אבנון
שנאות לארח ולהוביל אותנו בקבוץ
ולפתוח את סגור ליבו,
תודה על תיאום עם מיכה שצברג את הביקור בארכיון
תודה לעמית שניר שליווה אותנו במשך כל הביקור
ובצניעותו הרבה הוסיף עוד מידע שבקשנו לדעת

*****

תודה לחבריי שהצטרפו לביקור
וכמו תמיד יצרו את החבורה הסקרנית וצמאת דעת

*******

תודה ליונה בקלצ'וק וניר עמית
שטרחו וצילמו ותרמו את צילומיהם לתיעוד

****
תם התיעוד !